מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד YNET בגין פרסום לשון הרע: 1. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין פרסום לשון הרע עקב פרסום כתבה במדור הבידור באתר YNET לנוכח הליכי מועמדותה להשתתפות בתוכנית ה"אח הגדול" כאשר בכתבה יוחסה לה קרבה משפחתית למר מאיר לנסקי הידוע בציבור כמי שעסק בעיסוקים בלתי חוקיים (להלן: "מר לנסקי"). רקע עובדתי 2. התובעת עתידה היתה להשתתף בשנת 2008 בתוכנית "האח הגדול" (להלן: "התוכנית") אשר זהות המשתתפים בה נשמרה בחשאיות רבה עד תחילת שידורה. חשאיות זו גררה התייחסות תקשורתית גדולה, בין היתר, בכתבות שונות שפורסמו לרבות באתר. 3. ביום 8.7.08 פנתה הנתבעת 4 לתובעת באמצעות הרשת החברתית "FACEBOOK" ובכותרת פנייתה כתבה: "רגע לפני שכל העולם ירצה להיות חבר שלך, גם אני נרשמת". לאחר מכן התנהלה התכתבות בין השתיים, שעמדה ברקע הפרסום נשוא התביעה כדלקמן: "(התובעת) ...מאיפה את מוכרת לי?? (הכתבת) אני מתעסקת בתחום הבידור. שאלה אחת קטנה: האם יש לך קשר למאייר לנסקי? (התובעת) יש לי מספר קרובי משפחה שחיים כיום בצפון אמריקה, עם חלקם אני בקשר ועם חלקם לצערי לא..." לטענת התובעת לא ידעה כלל שמדובר בעיתונאית ולכן לא ייחסה חשיבות מירבית לתשובתה ואילו לטענת הנתבעים זהות הנתבעת 4 לא היתה חסויה בפני התובעת שכן בכרטיסה האישי ברשת צוין במפורש כי היא כתבת לעניני תרבות ובידור באתר YNET. יתר על כן מעת שאושרה חברותה האלקטרונית של הנתבעת ע"י התובעת והאחרונה זכתה להיות "חברתה" של הנתבעת יכלה להחשף לכל המידע האישי אודות הנתבעת 4 לרבות מקצועה ומקום עבודתה, ואילו כבר בתהליך ההתקשרות החברית כבר היתה נגישות למידע זה עוד בטרם החלה ההתכתבות ביניהן . 4. למחרת הופיעה באתר הנתבעות 1,2, ידיעה המתייחסת לתוכנית "האח הגדול" ובין היתר צוין בה: "כמו כן התקבלו דיווחים כי גם נופר קריג, בת ה-23, נכדתו החורגת של הגנגסטר המיליארדר האמריקאי מאיר לנסקי מועמדת אף היא להצטרף". (להלן: "הכתבה"). 5. הצדדים חלוקים בשאלת המהלכים שנקטו הנתבעים עובר לכתבה. לטענת הנתבעים שלחה הנתבעת 4 הודעת דוא"ל ביום 9.7.08 טרם עלתה הכתבה לאוויר ובה נאמר: "היום אני מציינת את שמך כמועמדת להצטרף להפקת "האח הגדול"." לטענתם להודעה זו לא היה כל מענה אלא לאחר פרסום הכתבה. מנגד טענה התובעת כי כלל לא ראתה את ההודעה הנ"ל מששהתה בטיול מחוץ לביתה ורק למחרת נחשפה לתוכן הכתבה. 6. אין חולק כי ביום 10.7.08 פנתה התובעת לכתבת ובקשה להסיר את הכתבה ולפרסם התנצלות. התובעת נענתה ע"י הנתבעת 4 כי אינה מבקשת להרע לה וכי אם משהו פגע בה היא מוזמנת לפרט. ברם התובעת ,שלא הבינה כיצד הובנו דבריה בצורה מעוותת כל כך וכשלא אישרה כלל את העובדה נשוא הפרסום היתה מנועה לטענתה, למסור פרטים נוספים משום התחייבותה לסודיות כלפי הפקת התוכנית ולכן אמרה לה רק כי הדברים יתבררו בהליך משפטי בביהמ"ש. 7. לטענת התובעת, מאז פרסום הכתבה ועד היום נתקלה בתגובות והערות פוגעניות אשר נובעות מהפרסום השקרי שבכתבה עד כדי הידרדרות מצבה הנפשי ואף אשפוזה. כמו כן בעקבות פרסום הכתבה נמנעה השתתפותה בתוכנית והיא התקשתה במציאת עבודה נוכח הייחוס ש"הודבק" לה. 8. התובעת הגישה את התביעה כנגד הנתבעות 1-2 המפעילות אתר חדשות ברשת האינטרנט הקרוי "YNET" (להלן: "האתר"), כנגד הנתבע 3 אשר הינו עורך האתר (להלן: "העורך") וכן כנגד הנתבעת 4 אשר היתה כאמור כתבת במדורי הרכילות באתר (להלן: "הכתבת"). התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקה בהחלטתי מיום 25.3.10. 9. בתביעתה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים בעוולת הרשלנות, הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 גרם הפרת חוזה והפרת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 . התובעת עותרת לקבלת פיצוי בסך של 250,000 ₪ בגין אובדן פוטנציאל השתכרות ופגיעה חמורה בשמה הטוב. לחילופין סך של 107,500 ₪ ללא הוכחת נזק לפי סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 או סך של 53,700 ₪ בהתאם לסעיף 29א(ב)(1) לחוק זה. לחילופי חילופין מבקשת התובעת פיצוי בסך של 126,500 ₪ בגין הפרת החוק לפי סעיף 7א(ג) או סך של 63,000 ₪ לפי סעיף 7א(ב) לחוק ללא הוכחת נזק.העתירה למתן צו כנגד הנתבעים לפרסם כתבה לתיקון העובדות השגויות שפרסמו בכתבה, נזנחה . 10. מנגד הכחישו הנתבעים את אחריותם,לרבות הפגיעה בפרטיות בטענה כי התובעת הביעה הסכמתה להשתתף בתוכנית וממילא להיחשף לעיני הציבור לתקופה ארוכה והכל על מנת לקדם קריירה כדבריה היא. לטענת הנתבעים יש לכך מחיר אשר הינו, בין היתר, חשיפת מידע אישי אודות המתמודדים. מעבר לאמור, הפרסום הינו אודות ייחוסה המשפחתי של התובעת ואין המדובר בסוד פרטי או אינטימי. לגופה של הכתבה טענו כי התובעת לא הכחישה את הקשר למר לנסקי בתגובתה ובכך גרמה לעצמה נזק משהשתמע כי קיים קשר. הנתבעים מכחישים את היות הכתבה פרסום לשון הרע ולחילופין טוענים לקיומן של הגנות. באשר לנזק טוענים כי אין להם שליטה על תגובות שקבלה התובעת ובכל מקרה לא התקבלה אצלם פניה בבקשה להסרת תגובה זו או אחרת. טענות הצדדים 11. ב"כ התובעת בסיכומיו הדגיש כי לא רק שאין חולק כי המדובר בכתבה שעיקרה לשון הרע ולנתבעים לא עומדת כל הגנה שהיא ובודאי שלא "אמת דיברתי" אלא שהם ידעו מבעוד מועד שהפרסום עלול לגרום לתובעת נזק בעקבות השתתפותה בתוכנית האח הגדול ולמרות זאת לא בחלו באמצעים ופרסמו את האמור. לא זו אף זו הנתבעים סירבו להסיר את הכתבה ולפרסם התנצלות עד עצם היום הזה. התנהגותם של הנתבעים גרמה לנזק שלטענתו נשקף מההד הגדול של הכתבה לאור התגובות שפורסמו בעניין והייחוס השקרי שהוצמד לתובעת. עוד הוכח לטענתו מדברי התובעת כי פרסום הכתבה עמד בבסיס הפרת ההסכם של התובעת עם הפקת התוכנית וביטול השתתפותה בה ולכן נמנעה ממנה האפשרות לזכות ב-1/16 מהפרס של מיליון ₪. כמו כן בעקבות הכתבה ספגה התובעת הערות מאנשים רבים והיא נאלצה להכחיש ולהסביר ולכן נחשבת כמי שמשקרת. כך הוכח גם כי נדחתה ע"י מעסיקים שונים לאור הכתבה הנ"ל. ב"כ הנתבעים ביקש לדחות את התביעה על כל עילותיה. לטענתו לא הוכח ע"י התובעת כי נכרת עמה הסכם בדבר השתתפותה בתוכנית, והתובעת מודה כי עוד טרם הפרסום נזקקה לפנות למלהקת לשאול אם התקבלה ולראיה אף מפיק התוכנית אישר העדר קשר בין הכתבה לאי השתתפותה בתוכנית הנ"ל. למעשה כעסה של התובעת יצא על כך שלא התקבלה לתוכנית וביקשה לגלגל את האחריות על הנתבעים.יתר על כן, התובעת לא עשתה דבר כנגד אתרים אחרים שפרסמו המשכים בנושא למרות שחלפו מאז הפרסום כבר מספר שנים. נסיבות הפרסום 12. התובעת העידה כי הנתבעת פנתה אליה בהודעת דוא"ל באתר הפייסבוק, ביקשה "חברות" ולדבריה הפניה שעשעה אותה, ומכיוון שלא שיערה בנפשה שיש קשר למועמדותה לתכנית שהרי לא סיפרה על כך לאיש מלבד משפחתה הקרובה "אישרה" את החברות. כך נהגה בעצם לעשות לכל המבקש את חברתה. כשהחלה ההתכתבות בינה ובין הכתבת לא הבינה גם כי מדובר בכתבת לענייני בידור ותרבות. לכשהשיבה לכתבת לא היה לה מושג על מי היא מדברת .הסברה לתשובתה המעורפלת היה שבאותה תקופה משפחת אמה מקנדה היתה בארץ והיא סברה כי אולי יש קשר לכך. אמנם בראיה לאחור, הודתה שיכלה להשיב אחרת, אולם לדבריה לא ידעה כאמור זהותה האמיתית של הפונה ואף לא שהיא תצוטט באופן שהוא. כמוצהר על ידה ביום 9.7.08 התקשרו אליה חבריה לעבודה ובני משפחתה והחלו לשאול אותה על פרסום לפיו היא שייכת למשפחת פשע וכי היא עומדת להשתתף בתוכנית ראליטי.בחקירתה ציינה כי בת דודתה התקשרה אליה וסיפרה לה על הפרסום. עוד העידה כי את הודעת הכתבת טרם הפרסום לא ראתה כי שהתה מחוץ לביתה בקמפינג. רק ביום 10.7 בשעות אחה"צ פתחה את האינטרנט, ראתה את הכתבה והזדעזעה. בתצהירה ציינה כי לאחר פרסום הכתבה פנתה מייד לכתבת והודיעה כדלקמן: "קראתי את הכתבה שלך,היא שקרית,פוגעת ומכפישה את שמי הטוב שלא נדבר על הנזק שהיא עשתה לי ב- 24 שעות האחרונות. אני מציעה לך להוריד אותה עוד היום ולפרסם התנצלות." על פי תדפיס הודעות הדוא"ל שהוגש ע"י התובעת נשלחה ההודעה הנ"ל ביום 10.7 שעה 16.16 . לאחר פרסום הכתבה פנתה אל נציגת ההפקה, המלהקת הגב' נטלי ושלחה לה קישור לכתבה ואז נענתה כי בגלל הכתבה נחסמה דרכה להתקבל לתוכנית וכי היא יכולה להתפנות לתוכניותיה האחרות כמו יציאה לפרוייקט הסוכנות היהודית בחו"ל. בעדותה הרחיבה וציינה כי עם היוודע לה דבר הפרסום התקשרה טלפונית אל המלהקת לשאול במה מדובר והאחרונה ביקשה שהכתבה תשלח אליה. לכשעומתה עם מועד המשלוח של ההודעה אל הכתבת (9.7שעה 17.15 ) הודתה כי לא היא זו ששלחה את ההודעה למלהקת אלא אביה שלטענתה עשה שימוש בסיסמת הפיסבוק שלה. לדבריה, לא הסתפקה בכך וגם התקשרה ל-YNET בבקשה להסיר את הכתבה אולם לא זכרה עם מי דיברה אלא שנאמר לה שתקבל מענה טלפוני חוזר. התובעת עומתה עם טענת הכתבת ובקשתה בכתב להודיעה מה פגע בה, והשיבה כי לאחר שאמרה לה שהפרסום שקרי, הרי לאור החשאיות והסודיות להם נדרשה מהפקת התוכנית ביקשה למַעט בהתכתבות עמה בעניין. 13. מטעם הנתבעים הוגש תצהירה של הכתבת אשר עמדה על כך כי פרסום ידיעה על ייחוס משפחתי אינה מהווה לשון הרע בהיות הדבר עובדה בלתי ניתנת לשליטת התובעת ובייחוד לאור העובדה כי אין בזה להעיד דבר על אישיותה. הכתבת בקשה להדגיש כי כותרת פנייתה לתובעת העידה מיניה וביה על הקשר לתוכנית האח הגדול והתובעת אשרה את החברות - משמע, אשרה באופן עקיף את השתתפותה. בנוסף, לכך זהות הכתבת חשופה בדף ה"פייסבוק" ככתבת לענייני בידור ותרבות ויש בכך כדי לחזק את העובדה כי התובעת "נכנסה" לדו השיח במודעות וככל הנראה תוך הבנה במה מדובר. החשוב מכל הוא כי בתשובתה לשאלת הכתבת נמנעה התובעת מהכחשת הייחוס המשפחתי ואף השיבה כי אכן יש לה קרובי משפחה באמריקה שעם חלקם היא בקשר ועם חלקם לאו. ודוק, גם לאחר פרסום הכתבה התובעת לא טרחה להכחיש את הקשר המשפחתי מפורשות. על פי עדותה של הכתבת, התקבל במערכת רמז ("טיפ") בנושא המדובר ועל כן פנתה לתובעת בעלת העניין באמצעות האינטרנט. בפנייתה הסתפקה בציון העובדה שהיא עוסקת בתחום הבידור, מתוך הנחה שמי שמאשר אותה בפייסבוק יודע שהיא עיתונאית מכיוון שהמידע גלוי וידוע, אולם עפ"י הודאתה, לא הודיעה לתובעת כי היא עומדת לפרסם כתבה באתר אודותיה. לאחר שיצרה קשר עם התובעת, התרשמה מתשובתה הבלתי מכחישה כי יש בסיס למידע. הכתבת הודתה כי התובעת לא ציינה בפניה במפורש כי היא נכדתו של לנסקי וגם לא נשאלה כך מפורשות, אולם התובעת היא שיצרה לטענתה את ההקשר המשפחתי כביכול ולכן הסיקה את נכונות המידע מאופן תשובתה. הכתבת הודתה כי מלבד תשובת התובעת לא היה בידה כל מידע אחר טרם הפרסום.כדבריה (עמ' 43 שורה 5 לפ'): "ת. קיבלנו טיפ למערכת, ונשלחתי ע"י עורכיי כדי לבדוק, פניתי ישירות לבעלת העניין. לא חשבתי שצריך לעשות סחור סחור. יצרתי קשר עם נופר, שאלתי אותה, האם יש לה קשר. ש. בתכתובות שלכם בפייסבוק את כתבת לה שהמידע מוכח. איזו הוכחה יש לך לכך שהיא נכדתו החורגת של לנסקי? ת. נופר כתבה שהכתבה שלי שקרית פוגעת ומכחישה את שמה הטוב, לא ציינה מה..." ב"כ התובעת המשיך ודבק בשאלותיו למקור המידע ולבסוף העידה הכתבת (עמ' 43 שורה 19 לפ'): "ת. ההוכחה מבחינתי שאני שואלת על קשר, האם יש קשר, היא עונה על קרובי משפחתה בצפון אמריקה, והיא כן יודעת שאני כתבת...זה כתוב בעמוד הראשי... ש. האם מלבד תכתובות הפייסבוק, יש לך הוכחה כלשהי שהתובעת היא נכדתו החורגת של לנסקי? ... ת. כרגע לא. ש. התובעת אמרה לך באופן מפורש שהיא נכדתו החורגת של מאיר לנסקי? ת. לא. ש. שאלת את התובעת באופן מפורש אם היא נכדתו החורגת של מאיר לנסקי? ת. גם לא, ואתה רואה שלא. שאלתי, האם יש לך קשר למאיר לנסקי, היא ענתה יש לי קרובי משפחה. אפילו לא שאלתי אותה האם יש לך קשר משפחתי. את הקורלציה היא יצרה. לגבי המשפחה והמשפחה שנמצאת בארה"ב. ... ת. התובעת לא הכחישה את הקשר. ... ת. היא לא אמרה את זה, אבל שואלים בן אדם, האם יש לך קשר עם בן אדם X, והתשובה היא שאמורה להיות לא, אינני מכירה, לא יודעת במה מדובר. והתשובה היא, כן יש לי קרובי משפחה בארה"ב. מבחינתי, עשיתי את זה בתם לב, אני לא מכירה את נופר, אין לי שום כוונה או רצון לפגוע בה. כל הניסיונות שלי לבוא לקראתה...". עוד הוסיפה וציינה, כי נתנה הודעה לתובעת של 45 דקות לפני שעלתה הכתבה לאוויר, וזאת למרות שהידיעה כשלעצמה לא דרשה תגובה, אולם רצתה לפעול בתום לב כפי שפעלה גם לאחר הפרסום. יחד עם זאת, אישרה כי הפרסום אודות קרבת המשפחה כביכול למאיר לנסקי במצורף לתובעת, נעשה אך משום הפיקנטריה. לאחר הבירור העובדתי הנ"ל שסיפק אותה פורסמה הידיעה ולדבריה (עמ' 47 שורה 1 לפ'): "ת. ...מבחינתי עשיתי בירור עובדתי, מבחינת תום לב הבנתי מה שהבנתי...". מעדותה של הכתבת עולה כי המידע היחיד ה"מוכח" שהיה בפניה הינו תשובת התובעת לשאלתה אשר לדבריה הספיק לשם פרסום הכתבה. לגרסתה, יש לראות בתשובתה של התובעת כאישור מכללא לקשר המשפחתי עליו נשאלה. 14. אין חולק כי הכתבת השיבה לפנייתה של התובעת כדלקמן: הבנתי מתשובתך למעלה שאכן את קרובת משפחה חורגת של לנסקי. כפי שאת רואה גם מהמידע שהגיע אלינו וגם מהטוקבקים אנשים מאשרים שאת מועמדת לתוכנית. להיות מועמדת זה לא אומר שאת אכן בנבחרת של התוכנית,אלא ספקולציה.......עבודתנו היא לחשוף שמות מועמדים,אבל אם יש משהו מסוים שפוגע בך , מאחר ואין לי או למערכת כל רצון להרע לך, אנא פרטי ואבוא לקראתך. אם תהיי כנה איתי,תגלי שלמרות שאני עיתונאית,אני קודם כל בן אדם. מחכה לתשובתך." הודעה דומה של הכתבת חזרה על עצמה למחרת (11.7 ) כשהתובעת הגיבה באופן שצופה הליכים משפטיים. ניכר היה מעדותה של הכתבת כי לאחר פרסום הכתבה אכן נעשה מאמץ מצדה לברר מדוע נפגעה התובעת ואולם ניסיונה לפייס את התובעת לא צלח. לשון הרע המישור הנורמטיבי 15. ההלכה הפסוקה קבעה דרך תְלת שְלבית לבחינתו של פרסום במבחני לשון הרע. תחילה יש לבחון האם הפרסום הינו משפיל או פוגע בעיני האדם הסביר ובמבט אובייקטיבי; לאחר מכן, האם מדובר בפרסום אשר בגינו מוטלת אחריות בהתאם לסעיפי החוק; בשלב שלישי נשאל האם עומדת לנתבע אחת מההגנות הקבועות בסעיפים 13-15 לחוק ולבסוף נבחן את סוגיית הפיצויים . (ראה ע"א 4534/02, רשת שוקן בע"מ נ' אילון (לוני) הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558). עוד נקבע כי בחינתו של הביטוי הפוגע תעשה בעיניו של האדם הסביר ולפי המובן הטבעי והרגיל של המילים. (ראה ע"א 740/86, יגאל תומרקין נ' אליקים העצני, פ"ד מג(2) 333; ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281 , וע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג, פ"ד מו(5) 555, עמ' 562). המישור העובדתי 16. בענייננו, פרסום כתבה אודות ייחוס משפחתי בין התובעת בין מר לנסקי - אשר התפרסם בציבור כבעל עיסוקים בלתי חוקיים - מהווה פרסום שהינו לשון הרע. חרף ניסיונות הנתבעים לטעון כי המדובר אך ביחוס משפחתי ואין בו כדי לייחס תכונות שליליות לתובעת באשר הדבר אינו בשליטתה נראה תמוה בעיני שהרי אף הנתבעת עצמה העידה כי מצאה לנכון לפרסם זאת כ"פיקנטריה" כהגדרתה ואף טרחה לכנות את מר לנסקי "גנגסטר" כדי לוודא שהקורא יבין את כוונת הידיעה. אני סבורה כי פרסום אשר עניינו חשיפה ציבורית בדבר זיקה משפחתית לבעל הקשרים פליליים כמו מר לנסקי והטעמת ההקשר בכינויו של האחרון כ"גנגסטר" בהכרח פוגע ומעליב את האדם נשוא הכתבה. ההגנות 17. בכתב ההגנה נטען ע"י הנתבעים כי הדברים שפורסמו והמיוחסים לתובעת הם נכונים ולכן הנאמר בכתבה מוגן על פי סעיף 14 לחוק. כמו כן הפרסום נעשה בתום לב ומוגן על פי סעיף 15 לחוק כשהכתבה לא חרגה מהסביר בנסיבות. בסיכומי ב"כ הנתבעים לא חזר האחרון על הגנת האמת בפרסום משום שהוברר והוכח אחרת, לכן טען לפרסום בתום לב על פי סעיף 15 (1) לחוק ולזוטי דברים לנוכח הנסיבות והיקף האירוע. סעיף 15 (1) לחוק אשר כותרתו "הגנת תום לב" קובע כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (1)הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3." על פי סעיף 16 לחוק אשר כותרתו "נטל ההוכחה" נקבע כי : "(א)הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. (ב)חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: (1)הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; (2)הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא; (3)הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15." 18. אופי ולבושה התוכני של הגנת תום הלב בהקשר הנ"ל נקבע בפסיקת בתי המשפט. בע"א 788/79 אברהם ריימר נ' עזבון המנוח ברקון (דב) רייבר, פ"ד לו(2) 141, 148 הסביר בית המשפט העליון כי: "המחוקק קיבל במסגרת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע רשימה של מצבים שונים, אשר בהם ניתנה הגנה למפרסם, אם פירסם דבר המהווה לשון הרע, אך עשה כן בתום לב. המשותף לכל המצבים הללו הוא, שאם הפרסום נעשה בתום לב, ניתנה למפרסם הגנת החוק. אך בצד עיקרון משותף זה קיים שוני רב בין המקרים עד כי לימוד גזירה שווה מהאחד לשני הוא מסוכן...דומה כי כל שניתן לומר בדרך של הכללה הוא, כי בכל אחד ואחד מהמצבים השונים המנויים בסעיף 15 לחוק חייב תום הלב להתפרש באותו אופן, המגשים את מטרת ההגנה הספציפית". בע"א (י-ם) 6437/99, חגי סיטון נ' רשות השידור ואח' ( 3.6.01) הדגיש בית המשפט המחוזי את הפן הדיוני בו נבחנת טענת הגנה שבחוק (פסקה 34): "הנטל להוכחת מרכיב "תום הלב" שבסעיף 15 מוטל על המפרסם, כשם שמוטל עליו להוכיח גם את הטענה, שעשה את הפרסום באחת משתים עשרה הנסיבות המפורטות בו ... המועד הקובע לעניין קיומו או העדרו של תום הלב הוא מועד הפרסום... אכן, מניעיו של המפרסם עשויים ללמד על תום-לבו, ככל שזה נדרש לגבי הגנות מסוימות שבסעיף 15. עשיית הפרסום מתוך מניעים טהורים תהווה אינדיקציה לקיומו של תום-לב, בעוד שעשייתו בזדון ומתוך מטרה לפגוע בתובע, תלמד על העדרו... עם-זאת, ייתכנו מקרים שבהם בית המשפט יקבע, כי יסוד תום הלב לא התקיים על-אף שהפרסום נעשה ללא כל זדון ובהעדר כוונה לפגוע... לתום הלב הנדרש בסעיף 15 יש גם היבטים עובדתיים - התנהגותיים ואלה נוגעים הן להתנהגות שקדמה לפרסום והן למעשה הפרסום עצמו. הימנעות מנקיטת אמצעים סבירים, על-מנת להיווכח מראש אם הפרסום הוא אמיתי, מהווה אינדיקציה לחוסר תום ליבו של המפרסם, ואף יכולה להקים את החזקה בדבר עשיית הפרסום שלא בתום-לב..." דהיינו, על המפרסם - הנתבעים - להוכיח כי פעלו בתום לב באופן הרלוונטי להגנה הספציפית כאשר תום הלב נבחן נכון למועד הפרסום. עוד עולה מהאמור בחזקה שבסעיף 16 כי אחת מאבני הבוחן לבחינת תום הלב היא השאלה האם הידיעה שבכתבה נבדקה באמצעים סבירים. הרציונל שבקביעה זו הינו איזון בין הצורך בשימור תפקידה של התקשורת לבין כוחה של המילה הכתובה באופן שעל המפרסם חל נטל מינימלי של בדיקת העובדות טרם פרסומן. בע"א (ת"א) 1438/08, הלאלי כרמלה נ' דרור הלאלי ( 15.9.11) מתייחס בית המשפט לחזקה שבסעיף 16 לחוק: "סעיפים 15 ו-16 לחוק... קובעים חזקה, לפיה טענת הגנה בשם תום הלב תעמוד לאדם במקרים שונים וספציפיים, אלא אם היא אינה עומדת בנטל ההוכחה המפורט בסעיף 16(ב) לחוק על כל רבדיו: הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו; הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא; המפרסם נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15". כאמור, הכתבת ציינה בחקירתה הנגדית כי לא היה בידיה ראיה להיות התובעת קרובת משפחה של מר לנסקי מלבד אי הכחשתה המפורשת של התובעת בתכתובת הדוא"ל ומכאן הסיקה כי התובעת אשרה בפניה באופן משתמע כי קיימת זיקה משפחתית בינה ובין מר לנסקי. 19. לאחר עיון במסמכים שהוגשו לתיק, ובעיקר בתכתובת בין הכתבת לתובעת, אשר הובילה, לטענת התובעת, לפרסום הכתבה, סבורתני כי אין הנתבעים זכאים להגנת תום הלב והדברים יובהרו. ראינו כי סעיף 16(ב) לחוק קובע חזקה להעדר תום לב כאשר, בין היתר, הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא נקט טרם הפרסום באמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לאו. לית מאן דפליג כי לא הוכח שהפרסום הינו אמת. כעת נותר לבחון האם הכתבת נקטה באמצעים סבירים על מנת להיווכח בכך. הכתבת טענה כי די היה לה בתשובת התובעת כדי לאמת את השערתה בדבר הייחוס המשפחתי שלה. ואולם, דיוק בתשובתה של התובעת מלמד כי לא ניתן היה להסיק ממנה את שהסיקה התובעת. להזכיר כאמור לעיל, נשאלה התובעת לקשר שלה למר לנסקי והשיבה: "יש לי מספר קרובי משפחה שחיים כיום בצפון אמריקה, עם חלקם אני בקשר ועם חלקם לצערי לא..". אין חולק כי מר לנסקי נפטר זה מכבר. דהיינו,מתשובתה של התובע היה מקום להניח כי ככל הנראה התובעת לא ירדה לסוף דעתה בתשובתה שכן השיבה על קרובי משפחה מצפון אמריקה שהינם בין החיים - בין שהינן בקשר עמה ובין אם לאו. ספק נוסף אשר עלה מתשובתה של התובעת היה כי לא ברור מדבריה האם אכן יש לה קשר למר לנסקי אם לאו, שהרי זה מה שנשאלה. אני סבורה כי לא היה בתשובתה מענה מפורש אלא לכל היותר מענה שהיה בו כדי להטיל על הכתבת חובה לבדיקה מינימאלית בדבר אמיתות המידע אותו בכוונתה לפרסם, בין אם בהפניית שאלה מפורשת אל התובעת בעניין זה, ובין אם באמצעות עזרים חיצוניים המקובלים בעולם העיתונות. ואולם, בדיקת העובדות לא הוכחה בפני. מי מהנתבעים לא הוכיח כי נקטו באמצעי כלשהו - אף פחות מ"סביר", כדרישת המחוקק - על מנת לאמת את העובדות. תשובתה של התובעת היתה מעורפלת מדי, לא ברורה ואף מנותקת קמעה מהשאלה שנשאלה, לכן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי היה בתשובת התובעת אישור מכללא לקשר המשפחתי אשר מצדיק פרסום באמצעי תקשורת. איני יכולה להתעלם מכך שמחקירת הכתבת עלתה תחושה קשה של רצון לפרסם "סקופ" תקשורתי בכל מחיר וללא בדיקה מקדימה כלל, ולהתנהלות עיתונאית שכזו איני סבורה כי ניתן לתת יד.בנוסף, ראינו כי תום הלב הנדרש הינו נלווה להוכחת אחת מההגנות שבסעיף 15 ואילו הנתבעים לא הוכיחו קיומה של הגנה מההגנות שבסעיף זה ודי באמור כדי לדחות הגנתם הנ"ל. 20. בפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 4607/92 הרב שלמה קליין נ' גיל רונן ( 13.6.94) קבע בית המשפט כי במתחם הסבירות והאיזון בין חופש הביטוי לבין הגנה על כבוד האדם שמו הטוב ופרטיותו קיימת חובה לבחון מידתה ואיכותה של הפגיעה על פי נסיבותיה והערכה נורמטיבית אם היא ראויה להגנה. אמנם הכתבת ציינה, ואף כך עולה מהתכתובת בינה ובין התובעת, כי לאחר פרסום הכתבה ניאותה לבוא לקראת התובעת ובקשה לדעת מה בדיוק פגע בה ואולם איני סבורה כי יש בעובדה זו כדי לשלול את חוסר תום לבה במועד הפרסום, עת ש"עצמה עיניה" ונמנעה מבדיקה ולו המינימאלית בדבר אמיתות המידע שבידה. נוכח האמור אני סבורה כי יש להטיל על הנתבעים את האחריות לפרסום לשון הרע. ודוק, היות ועובדת אחריותם לעריכת התוכן באתר ופרסומו לא הופרכה, אני מחייבת את הנתבעים כולם ביחד ולחוד. גרם הפרת חוזה 21. לטענת התובעת, בשל הפרסום השקרי בוטלה השתתפותה בתכנית וכי קיים קשר סיבתי ישיר בין פרסום הכתבה ובין אי קבלתה לתוכנית. חמישה יסודות מרכיבים עוולה זו המעוגנת בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין: חוזה מחייב כדין, הפרת חוזה, גרימת הפרה, ביודעין, והעדרו של צידוק מספיק. (ראה ע"א 8483/02, אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד ( 30.3.04) (פסקה 63)). בחינת המסכת העובדתית בתיק שלפנינו מעלה כי לא הוכח אף קיומו של חוזה מחייב כדין ועובדת הפרתו.על פי עדותה של התובעת, מלהקת התכנית ליוותה אותה במהלך שלבי הקבלה לתכנית ויצרה מצג בפניה שהיא התקבלה לתוכנית והיא שאמרה לה שבעטיה של הכתבה בוטלה השתתפותה. לדבריה, באודישן האחרון לתוכנית קיבלה רושם כי מועמדותה אושרה וכי נותר לה רק לעבור בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות (עמ' 35 שורה 22 לפ'): "ת. ...כשיצאתי החוצה אחת מהבנות שהיתה בפנים, אני מניחה מלהקת...אמרה לי שממש התלהבו ממני ונראה לה שאני אככב. יצרו לי מצג שאני אתקבל. שאני בפנים. אחרי שקרן פרסמה את הכתבה שלה, נטלי כתבה לי שבגלל זה העיפו אותי מהתוכנית ואח"כ בטלפון אמרה לי גם למה". התובעת צרפה לתצהירה התכתבות עם גב' נטלי ספילמן מהפקת התוכנית, אשר, לטענתה, אישרה כי בעקבות הכתבה הוחלט כי לא תיקח חלק בתוכנית. כשנשאלה מדוע לא זימנה את גב' ספילמן למתן עדות לא נתנה תשובה המניחה את הדעת ואף לא ידעה להעיד מה הגדרת תפקידה של גב' ספילמן ועד כמה דבריה מהימנים נוכח תפקידה (עמ' 36 שורה 1 לפ'): "ש. ...היא נורא רצתה שתהיי שם. את יודעת מי האנשים שיש מעליה? לפחות 3 גורמים? ת. כן... ש. את יודעת מי בוחר את האנשים? נטלי? ת. לא". התובעת נשאלה אודות ההסכם בינה ובין הפקת התוכנית וציינה כי אין בידה העתק הימנו ואף לא פעלה במסגרת ההליכים המקדמיים על מנת לקבלו. לדבריה, הפקת התוכנית יצרה בפניה מצג לפיו היא התקבלה לתוכנית אך הדבר אינו בא לידי ביטוי בהסכם בכתב. מעדותה של התובעת עלה כי הוצג לה מצג לפיו היא התקבלה לתוכנית ואולם כשנשאלה לכך הובהר כי אין בידיה מידע ממקור אמין האמון על בחירה סופית של המתמודדים. בנוסף, נמנעה התובעת מזימונה של גב' ספילמן לעדות בעניין זה ויש לזקוף זאת לחובתה בהתאם להלכה בדבר הימנעות מזימון עד, כמובהר לעיל. הכתבת הכחישה קשר סיבתי בין פרסום הכתבה לאי ליהוקה הסופי של התובעת לתוכנית כאשר לתצהירה צורף מכתבו של מר אלעד קופרמן, מפיק התוכנית התומך באמור וכן אישורה של היועצמ"ש של ההפקה. מר קופרמן זומן אף הוא לחקירה, ובה אישר את האמור במכתבו לפיו אין זיקה בין הכתבה ובין אי קבלתה של התובעת לתוכנית בסופו של יום. עדותו של המפיק לא הופרכה ואילו בדבריו הפריך לחלוטין את גרסת התובעת. פגיעה בפרטיות 22. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים גם בשל עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות. בסיכומיו התייחס ב"כ התובעת לסעיף 2 לחוק הנ"ל הקובע כי: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: ... (6)שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; ... (11)פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד". סעיף 18(2) לחוק מונה מספר הגנות מפני פגיעה בפרטיות ובלבד שהפוגע היה תם לב. על פי סעיף 20(א) לחוק חזקת תום לב תעמוד לפוגע אם הוכיח את אחת הנסיבות שבסעיף 18(2) וכי הפגיעה לא חרגה מתחום הסביר בנסיבות. מהאמור עולה כי יש להוכיח תום לב בשני מישורים - האחד כדרישת סף מקדמית והשניה בהתייחס להגנה הנטענת. נוכח מסקנתי לעיל בדבר העדר הוכחת תום לבה של הכתבת איני סבורה כי זכאים הנתבעים להגנה מכוח חוק זה מהסיבות המנויות לעיל. הנזק והפיצוי 23. התובעת טענה לנזק רב ובהיקף ניכר אשר כלל בין היתר מניעת רווחים כתוצאה מפרסום שהיה תוצר של השתתפותה בתוכנית לרבות הזכיה בפרס המוענק לזוכה ובנוסף טענה לפגיעה אישית ,עגמת נפש וכן פגיעה באפשרויות העיסוק בעבר ובעתיד. להוכחת טענותיה צרפה התובעת תצהיר של אחיה, מר רון קריג אשר הכחיש קשר משפחתי למר לנסקי והעיד כי לאחר פרסום הכתבה היתה התובעת כעוסה ועצובה וכי משפחתו קבלה תגובות פוגעניות. מר קריג נשאל בחקירתו ארוכות מדוע אינו פעל להסרת הכתבה מהרשת, והשיב כי בעבר מצא את הכתבה בחיפוש בגוגל ואף כיום ניתן לדעתו למצאה באתרי האינטרנט. אולם למרות שהותיר רושם כמי שנפגע בעצמו מהפרסום לאור טענתו כי פקודיו במשטרה שאלו אותו לפשר המפורט בכתבה, הודה כי הוא אינו נוקט פעולה אקטיבית ומסתפק בקיומה של תביעה זו. מר קריג השיב, ברוב הגינותו, כי אם היה נשאל לקשר משפחתי בינו ובין מר לנסקי היה מכחישו מפורשות . חברתה של התובעת הגב' נועה פרטוק, העידה כי מאז פרסום הכתבה אנשים רבים מציקים לתובעת מכנים אותה בשם " לנסקי" וכי התובעת סיפרה לה על ראיונות עבודה בהם נשאלה לייחוסה המשפחתי.לדבריה בחיפוש שערכה בסמוך לחקירתה מצאה קישורים שונים בין התובעת ומר לנסקי אולם לא יכלה להעיד כי הכתבה נשואת התביעה עדיין מפורסמת . גב' פרטוק העידה כי היתה עדה להטרדות של אנשים שונים את התובעת בענין זה אולם לא ידעה לומר מה מקור הפרסום אשר ראו אותם אנשים . כמו כן צרפה התובעת תצהיר של מר אבי גרינשטיין אשר למד משפטים עם התובעת ואשר העיד כי הסטודנטים לעגו לתובעת על ייחוסה המשפחתי. 24. מעדותו הראשית של מר ירון צפדיה, מעסיק? לשעבר של התובעת בחברת "ניופאן" בו עבדה כסוכנת מכירות עלה כי התובעת עבדה בחברה כשנתיים ונסעה לחו"ל טרם פרסום הכתבה ואולם כשבקשה לחזור לעבוד, לאחר הפרסום, נדחתה בקשתה בגלל הכתבה . ואולם, בחקירתו הנגדית התברר כי העד אינו מעורב בקבלת עובדים לעבודה והתובעת לא פנתה אליו בבקשה לשוב לעבודה. לדבריו, עדותו נסמכת על דברי מנהל העובד תחתיו אשר פנה אליו והודיעו כי היא מבקשת לחזור לעבודה. מר צפדיה ציין כי אי קבלתה של התובעת לעבודה נבעה - בין היתר - מפרסום הכתבה ואולם, כשנשאל איזוהי הכתבה המדוברת לא ידע להשיב האם מדובר בכתבה נשוא התביעה או כתבות אחרות שהתפרסמו בנושא זה . למעשה הודה כי ההסתמכות היתה על שמועות בדבר כתבה כלשהי באינטרנט. מחקירתו עולה היא כי עדותו ביחס לאי קבלת התובעת לעבודה לאחר פרסום הכתבה הינה עדות שמיעה ולמעשה המנהל הרלוונטי - העובד תחתיו - לא זומן לעדות ולחקירה אודות הסיבה העיקרית בגינה לא התקבלה התובעת לעבודה, שהרי מר צפדיה העיד כי פרסום הכתבה הינה סיבה אחת מיני מספר סיבות לאמור. התובעת נמנעה מהעדת העובד הנ"ל וכאמור הימנעות בעל דין מזימון עד תיזקף לחובתו. (ראה לדוג' ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736, 760). בנוסף, אין בדבריו של מר צפדיה כדי לקשור בהכרח בין הכתבה נשואת התביעה ובין אי קבלת התובעת בחזרה לעבודה שכן לא הוכח איזו מבין הכתבות שפורסמו באותה תקופה היא שהביאה להחלטה, אם בכלל. 25. התובעת הודתה כי לא פנתה לנתבעים בפנייה רשמית להסרת הפרסום ואף לא לאתר "גוגל" או לאתרים אחרים כמו אתר "פריים טיים" בהם הופיעה הכתבה - בבקשה להסרת הכתבה ולמעשה הודתה כי לא פעלה נמרצות להסרת הכתבה והקטנת הנזק לו טוענת. לדבריה פנתה להליכים משפטיים שסברה כי די בהם ואף החליפה עו"ד לכשהראשון השתהה בטיפול המשפטי . 26. משלא הוכחה עילת גרם הפרת חוזה, ממילא נשמט הבסיס לטענות הנזק בדבר אובדן רווחים או הטבות כתוצאה מהשתתפות בתוכנית. למעלה מן הצורך יצוין, כי עדות הכתבת בעניין סיכויי ההצלחה המסחרית למשתתפי התוכנית לא נסתרה. על פי עדותה, רק כמה בודדים ממשתתפי התוכנית או תוכניות דומות, שההפקה חפצה ביקרם או הקהל העדיפם, הצליחו למנף את עצמם בזכות התוכנית ולזכות בהצלחה כנ"ל. מנגד, התובעת לא הניחה תשתית עובדתית מינימאלית בדבר הסתברות הצלחתה האישית, הסותרת מסקנה זו. על כן דין תביעתה לפיצוי בגין רכיב זה להדחות. 27. בכל הנוגע לפרסום לשון הרע - הפסיקה קבעה אמות מידה לעניין חישוב הפיצויים אותם רשאי בית המשפט להעניק לנפגע כתוצאה מפרסום לשון הרע וביניהן התחשבות בהיקף הפגיעה, מעמדו של הניזוק בקהילתו, השפלה שסבל, כאב וסבל שהיו מנת חלקו וכן בתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד, טיב הפרסום, היקפו והתנהגות הנפגע עצמו לפני הפרסום ולאחריו . (ראה רע"א 10520/03, איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, ( 12.11.06). 28. בענייננו, לא הוכח על ידי התובעת או מי מטעמה קיומו של נזק ממוני ואף הנזק הלא ממוני זכה להאדרה יתרה. ראשית, לא הוכיחה התובעת כי קיים קשר סיבתי בין אי קבלתה לתוכנית ובין הכתבה. מר קופרמן העיד כי אין זיקה בין הדברים ודבריו נתמכים במכתבה של היועצמ"ש, גב' רוזן, אשר תוכנו לא נסתר. כמו כן התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק תעסוקתי באי קבלתה לעבודה בשנית לחברת "ניופאן" עקב הפרסום בכתבה, ולא מסיבה אחרת. בעדותו של מר צפדיה התברר כי אינו הגורם המוסמך להעיד על כך וידיעותיו נתבררו כעדות שמיעה. אף בחינת התנהגותה של התובעת לאחר הפרסום לא מעיד על עמידה בחובת הקטנת הנזק. היא לא נקטה צעד משמעותי כדי לפעול להסיר את הכתבה מהרשת ואף לאחר שמועמדותה לתוכנית נדחתה לא הוכח כי פנתה למי מאתרי החיפוש השונים בדרישה להסיר את הכתבה. בנוסף, אין להתעלם מהעובדה כי התובעת הביעה נכונות לשלם "מחיר" ולהיחשף ציבורית בכך שרצתה לקחת חלק בתוכנית אשר מטרתה חשיפת המתמודדים 24 שעות ובמצבים אינטימיים. לכן יש לקבע כי לכל היותר הוכיחה התובעת שפרסום הכתבה גרר הטרדות מצד אנשים שונים אשר לעגו לה והקניטו אותה וכי נגרמה לה עוגמת נפש. בהקשר זה יצוין כי התובעת אף לא הוכיחה כי נדרשה לאשפוז עקב מצבה. בנסיבות אלו אני מוצאת כי פיצוי בסך של 30,000 ₪ יהיה הולם .יצוין, כי אין מקום לכפל פיצוי בשל העוולות השונות בהיות הנזק זהה בשתיהן. לסיכום 29. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 30,000 ש"ח ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ש"ח ובתוך 30 יום. פרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה