מה הדין במקרה של תאונת עבודה של עובד קבלן משנה בפרויקט בניה ? ##אחריות מעסיק קבלן עצמאי:## סעיף 15 לפקודת הנזיקין, שקובעת כי מי שמעסיק קבלן עצמאי לא יישא באחריות לעוולה שצמחה ממעשיו של הקבלן, למעט במקרים החריגים המפורטים בסעיף. הפסיקה החילה עקרון זה גם על מי שמתקשר עם קבלן עצמאי לצורך ביצוע פעולות בניה. אפנה בעניין זה לע"א 1051/14 עדן טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי ואח', שבו הוטלה אחריות על בעל המתחם שהיה מבצע הבניה ועל המעביד של הנפגע, ולא הוטלה אחריות על הקבלנים שהעסיקו את המעביד כקבלן עצמאי. באותו עניין קבע בית המשפט: "גם הפסיקה הכירה בעיקרון האמור במקרים כבענייננו, ומקום בו אדם התקשר עם קבלן עצמאי לשם ביצוע פעולת בניה, ולא הוכח כי אחד מהחריגים המנויים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין התקיים, נקבע כי אין לייחס לו אחריות לנזק. ##אחריות המעסיק לבטיחות עובד עצמאי:## בעניין זה נפנה להגדרת "עובד" בסעיף 1 לפקודת הבטיחות בעבודה הכוללת גם "עובד עצמאי": ""עובד" - לרבות עובד עצמאי ומשתקם כהגדרתו בחוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה), התשס"ז-2007". הרציונל המונח ביסוד פקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה הוא לספק סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה לצורך עבודתו בין שהוא עובד ובין שהוא קבלן עצמאי. אכן, גם אם נניח שהגנת הפקודה והתקנות אינה פרוסה על כל מי שמבקר במקום העבודה, ודאי שאין הצדקה לשלול את ההגנה ממי שמבצע את הפעולה הפיזית של העבודה, אפילו אינו מוגדר כעובד ממש. עם זאת יש לבדוק אם חלה החובה הספציפית שטוענים להפרתה, להבדיל מן החיקוק כולו או מאותו חלק בחיקוק שבו קבועה אותה חובה, על המקרה הנדון. ##להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה של עובד קבלן משנה בפרויקט בניה:## העובד של קבלן משנה נפל ממתקן של מעבידו, תוך כדי עבודתו, ונגרמה לו נכות רפואית עם נזקי גוף נוספים. הצדדים - העובד, קבלן ראשי, קבלן משנה ומזמין הפרויקט - חלוקים ביניהם בכל שאלה אפשרית, לרבות שאלת קיום האחריות וחלוקתה - כלפי התובע וזה כלפי זה - הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. כן נוספה מחלוקת לגבי מערכת האחריות הביטוחית בין פוליסות שונות ומבטחים שונים. הצדדים והתובענות: התובע, יליד 1975, עותר לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה ביום 10/3/2002, עת נפל ממתקן המכונה "מתקן בנטונית" או "מערבל בנטונית". בעת התאונה עבד התובע אצל הנתבעת 2 (להלן: "מישב קידוחים") כעובד כללי וביצע, בין היתר, יציקות בטון באמצעות מתקן הבנטונית במסגרת פרויקט "נתב"ג 2000" (להלן: "הפרויקט") בתחומה ובשטחה של הנתבעת 1 (להלן: "רשות שדות התעופה"). הנתבעים 3-4 הינם הבעלים ו/או המנהלים של מישב קידוחים. הנתבעת 5 (להלן: "ארונסון") הינה חברה לפיתוח פרויקטים ושימשה כקבלן ראשי של הפרויקט. ארונסון העסיקה את מישב קידוחים כקבלן משנה במסגרת פרויקט "נתב"ג 2000" . הנתבעת 6 הינה המבטחת של מישב קידוחים. רשות שדות התעופה שלחה הודעת צד ג' נגד ארנסון. בהודעה נטען כי בהיותה קבלן ראשי של הפרויקט ומבצע בנייה הפרה ארנסון את תקנות הבטיחות הרלוונטיות וכן הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. עוד טענה רשות שדות התעופה כי על ארנסון לשפותה בגין כל חיוב שיוטל על הרשות - הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח הסכם בין השתיים וכן מכוח דיני ביטוח בשל היות רשות שדות התעופה מבוטחת בפוליסה שהוצאה לארנסון. ארנסון שלחה הודעת צד ג' נגד רשות שדות התעופה, מישב קידוחים והמבטחות - אריה חברה לביטוח בע"מ, סהר-הראל חברה לביטוח בע"מ וכן נגד חברת "דן רולידר" בע"מ והמבטחת, כלל חברה לביטוח בע"מ. בהודעה טענה ארנסון כי מישב קידוחים התקשרה עמה בהסכם לפיו נטלה על עצמה את מלוא האחריות לכל נזק שייגרם לעובדיה או לצד ג' בקשר עם העבודות שהתחייבה לבצע על-פי ההסכם, לרבות העבודה במסגרתה נפגע התובע. בנוסף, על-פי ההסכם, התחייבה מישב קידוחים לשפות את ארנסון באופן מלא בגין כל חיוב שיוטל עליה עקב העבודות נשוא ההסכם. חברות הביטוח אריה והראל נתבעו כמבטחות של מישב. לגבי דן רולידר נטען בהודעה כי ארנסון ודן רולידר פעלו במשותף בפרויקט והשותפות ביניהן נקראה "אר-רול עסקה משותפת" ומכוח שותפות זו מבקשת ארנסון לחייב את דן רולידר. כלל נתבעה כמבטחת של דן רולידר או של השותפות . ארונסון הגישה הודעה לצדדים רביעיים נגד מישב קידוחים בשל היותה המעביד של התובע ונגד המבטחות - אריה חברה לביטוח בע"מ, סהר-הראל חברה לביטוח בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ. סוגיית האחריות טענות התובע: לטענת התובע, במישור העובדתי, התאונה אירעה עת נפל במהלך עבודתו ממתקן הבנטונית שלא גודר, מגובה של כארבעה מטר. לטענת התובע, מעבידתו - היא הנתבעת 2 - הפרה את חובותיה כמעבידה בכך שלא דאגה לסביבת עבודה בטוחה, לא התקינה מעקה או גידור על מתקן הבנטונית בו עבד התובע, לא סיפקה לו ציוד מתאים לעבודה בגובה ואף לא הדריכה אותו לעניין שיטת עבודה בטוחה ונכשלה בפיקוח על עבודתו. כלפי הנתבעים 3-4 - מנהלי הנתבעת 2 - טוען התובע כי הפרו את חבות הזהירות החלה עליהם כ"מחזיק במקום העבודה" ועל כן יש לחייבם באופן אישי בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. באשר לנתבעת 5 - חברת ארונסון - טוען התובע כי היא שימשה כמבצעת ו/או המפקחת על הפרויקטים ובהיותה כזו התרשלה כלפיו בפיקוח או בביצוע העבודות וכן בשיטת העבודה ובחירת סוג הציוד אותו אפשרה לנתבעת 2 להכניס לפרויקט. עוד טוען התובע כי ארונסון הפרה את חובותיה כ"קבלן ראשי" לרבות חובת הפיקוח, חובת הדרכת העובדים ועוד. באשר לרשות שדות התעופה - הנתבעת 1 - טוען התובע כי הפרה את חובתה כאחראית על ביצוע הפרויקט "נתב"ג 2000" אשר בוצע במקרקעיה וכשלה בחובת הפיקוח המוטלת עליה מכוח הפסיקה והחוק בהיותה מזמין עבודה וכמחקיה במקרקעין, לרבות אי מניעת הכנסת מתקן מסוכן, אי התקנת אמצעי בטיחות המחויבים על פי החוק והיעדר פיקוח. עיקר טענות הנתבעות: מישב קידוחים - המעבידה של התובע - טענה כי המתקן ממנו נפל התובע גודר במעקה וכי ניתנו הדרכות מתאימות והנחיות בטיחות לעובדים. עוד היא טענה כי באתר העבודה קוים פיקוח הדוק ומחמיר - גם מטעמה וגם מטעם רשות שדות התעופה. בנוסף, טוענת מישב קידוחים כי במידה ותוטל עליה אחריות כלשהי כלפי התובע, הרי שיש להטילה על רשות שדות התעופה כמזמין העבודה ובעלת המקרקעין ועל הנתבעת 5 בהיותה קבלן ראשי ומבצע בניה האמונה על הבטיחות באתר וללא קשר לאחריות קבלן משנה ששכרה. מנהלי מישב קידוחים - הנתבעים 3-4 - טענו כי מאחר ושימשו כמנהלי הנתבעת 2, חלות עליהם כל ההגנות החלות על הנתבעת 2. חברת ארונסון - הנתבעת 5 - טענה כי נעזרה בקבלן משנה - מישב קידוחים והפקידה בידיו את כל האחריות לביצוע העבודה, לרבות חובת הפיקוח על הבטיחות, חובת הדרכת העובדים ועוד. רשות שדות התעופה - הנתבעת 1 - טענה כי שימשה כמזמין העבודה בלבד ומסרה את ביצועה לקבלן ראשי - מיומן ומנוסה - חברת ארונסון . בכך, לטענתה הועברה לחברת ארונסון השליטה על המקרקעין בשטחם בוצעה העבודה ועל הבטיחות באתר בכל הנוגע לתקינות המתקנים, הדרכת העובדים ונקיטת אמצעי הבטיחות. עוד טוענת הרשות על פי הסכמי ההתקשרות בינה לבין חברת ארונסון, אין להטיל עליה כל אחריות אלא יש להטילה על חברת ארונסון ששימשה כקבלן ראשי בפרוייקט. לחילופים טוענת הרשות כי להטיל את האחריות את חברת מישב קידוחים כמעסיקתו הישירה של התובע והאחראית על בטיחותו. כל הנתבעים מפנים לעובדה כי התובע היה עובד ותיק ומנוסה שעבר את כל ההדרכות המתחייבות ולכך שיש להטיל עליו את מלא האחריות לתאונה שאירעה ברשלנותו בלבד. נסיבות אירוע התאונה: אין מחלוקת כי בעת קרות התאונה עסק התובע בהפעלת מתקן בנטונית, במהלכה נפל ונפגע בגופו. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת למספר נקודות המשליכות על סוגיית הרשלנות והאחריות, כגון צורת המתקן, גובהו, קיום אמצעי גידור ועוד. כמו כן, חלוקים הצדדים בשאלת מתן הדרכה מתאימה לעובדים ובשאלת הפיקוח על הבטיחות באתר בו אירעה התאונה. לגבי מתן ההדרכה, העיד התובע כי לא קיבל כל הדרכה בענייני בטיחות וכל הדרכה שקיבל עסקה בעניינים טכניים הנוגעים לצורת ביצוע העבודה (עמ' 10 ש' 9-11). מר יצחק לוי העיד כי כיום נוהגת חברת ארונסון להקפיד הקפדה יתירה על מתן הדרכה לעובדים בסוגיית הבטיחות אך לא זכר האם היה כך גם במועד הרלוונטי לאירוע התאונה (עמ' 91 למטה). לא זו אף זו, מר שמר יונה, שבתקופה הרלוונטית שימש כממונה בטיחות בחברת ארונסון, העיד כי אינו זוכר האם במקרה הספציפי הזה נעשתה הדרכה לקבלני משנה (עמ' 96). העולה מן המקובץ הוא כי התובע הוכיח בנטל המוטל עליו בהליך אזרחי כי לא קיבל הדרכת בטיחות הרלוונטית לעבודתו בגובה. עדות התובע הייתה אמינה על בית המשפט בכלל ובנקודה זו בפרט ולא הופרכה על-ידי מי מהנתבעות לגבי סוגיית הפיקוח על הבטיחות באתר, העיד מר צביקה ליבוביץ, מנהל בטיחות וגהות של הרשות כי מבחינת נתב"ג מונתה חברה חיצונית - חברת בוב בטיחות - ששימשה כאחראית על הבטיחות באתר (עמ' 66) וכי תפקידה היה לסייע למחלקת הבטיחות של רשות שדות התעופה לפקח על איזור הבניה, לבצע סקירות סיכונים, לערוך תכניות בטיחות ועוד. פיקוח חברה זו בוצע באמצעות מר אריה קדוש ששימש מעין "פיקוח על" על מנהל העבודה וממונה הבטיחות מטעם חברת ארונסון. העד הוסיף והעיד כי במידה ואנשי בוב בטיחות או מר אריה קדוש היו רואים דבר שאינו בטיחותי - אם זה בדרך העבודה ואם זה במתקנים בהם נעשה שימוש, מתפקידו היה לזמן את מנהל העבודה של האתר ולהצביע על הסיכון (עמ' 67) ובמידה והיה מדובר בסכנת חיים "אני גם עוצר את העבודה באופן מיידי". מר יצחק לוי, מהבעלים והמנהלים של חברת מישב קידוחים העיד לעניין הפיקוח כדלקמן: "יש נוהלי עבודה אצל ארונסון, מפקחים ממונה על בטיחות ובאים ובודקים שהכל בסדר, לא נותנים לעבוד אם לא הכל בסדר. א. ארונסון הם בעלים שהיה מקפיד על בטיחות חבל על הזמן (עמ' 96 ש' 22-25). מר שמר יונה העיד אף הוא כי בתפקידו כממונה בטיחות מטעם ארונסון הוא ביקר באתרי החברה כפעם בשבוע על מנת לוודא עמידה בחוקים ותקנות הבטיחות (עמ' 94). עוד העיד כי מטעם חברת ארונסון היו בשטח באופן יומיומי מהנדסי ביצוע שפיקחו אף הם על העבודות. עוד העיד כי בנוסף אליו, נכח באתר כמעט באופן יומיומי ממונה בטיחות מטעם הנתב"ג (עמ' 97 ש' 10-14). לגבי הפיקוח על המתקנים המיועדים לשימוש באתרי בניה, העיד מר שמר כי לגבי מתקן הבנטונית לא נדרשת הצגת כל אישור שהוא וכי על הקבלן להציג את שיטת העבודה ולפי זה "אנחנו קובעים לו מה הנהלים שהוא יכול להשתמש בהם" (עמ' 96 ש' 1-3). לעניין גובה המתקן, מקובלת על בית המשפט עדות התובע ממנה ניתן ללמוד כי המדובר במתקן שגובהו עולה בוודאות על שני מטר ובפועל אף מתקרב לשלשה-ארבעה מטר. התובע העיד כי גובה המתקן הינו כארבעה מטר "משום שזה בדיוק פי 2 ממני, זה יותר קצת פי 2" (עמ' 13 ש' 15) ובהמשך (ש' 28-29) "לא צריך למדוד מסתכלים על גובה. אם אני לוקח את עצמי פעמיים לא מגיע לסוף. אולי זה לא 4 אולי זה 4.20 או 3.80 אני אומר בערך". תמיכה לעדות זו ניתן למצוא בטופס דיווח על אירוע התאונה למוסד לביטוח הלאומי גם שם ציין התובע כי המדובר במתקן בגובה של 4 מטר. לא זו אף זו, תמיכה לעדותו לעניין גובה המתקן ניתן למצוא בעדות מר ייפים אלכסנדרובסקי שהיה עד לתאונה, העיד אף הוא כי המדובר במתקן בגובה של 3-4 מטר (עמ' 44 ש' 23) אף תאור צורת המתקן כפי שתיאר אותו התובע נתמכת בתיאור עדים נוספים. התובע תיאר את המתקן, המיוצר בחברת מישב, כמשטח של כשני מטר עם משפך באמצע, כאשר בקצהו מונחים שקי בנטונית. התובע העריך כי בין המשפך לבין השקים ישנו מרחק של כמטר וחצי (עמ' 12). תאור זה נתמך בעדותו של מר אלכסנדר ובסקי : "זה בערך שתיים וחצי מטר או שתיים ארבעים (עמ' 46) ואף בעדותו של מר יצחק לוי, אחד המנהלים בחברת מישב, שהעיד כי המדובר במשטח של כשני מטר שזהו המשטח "שעומדים עליו" שבמרכזו קונוס אליפטי שתופס כ-70 ס"מ, כאשר על המשטח מונחים גם שקי בנטונית (עמ' 81), מה שמותיר כמטר משטח המשטח (עמ' 82). התובע תיאר את עבודתי במהלכה אירעה הנפילה כדלקמן: "להרים שקי הבנטונית, ללכת איזה 4 צעדים מינוס פלוס שם אותו על המשפך באמצע על השפיץ ואני לוקח שקית (צ"ל סכין - א' א') יפנית פותח אותו לאט לאט החומר יורד. גומר לשפוך איזה 20 שקים והחומר מוכן ואז יש צינור 3'' שאני צריך לרדת למטה ולהעביר את החומר, נגמר החומר עוד פעם לפתוח מים למטה מתמלא המיכל ואז מכין את החומר". תיאורו זה נתמך בתאור שניתן על-ידי מר יצחק לוי בחקירתו הנגדית. ובאשר לנפילה עצמה, העיד התובע בכנות ובפשטות: "קודם כל נזהרתי. אני נזהר כאשר עומד בקטע של הרדיוס הזה על בן אדם שעולה נזהר כי הוא עומד על הקצה. הרמתי את השק והתחלתי לשפוך אותו לא נשאר לי כלום ממנו ניערתי אותו, כמעט סיימתי אותו כדי לזרוק ניערתי ואז איך שסיימתי אותו החלקתי ומעדתי החלקתי ונפלתי ". לגבי קיום אמצעי גידור, הצהיר התובע כי למתקן לא היה מעקה או גידור או כל אמצעי אחר שנועד למנוע נפילה. מר יצחק לוי שהצהיר בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו כי למתקן היה מעקה, חזר על הצהרתו זו במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 83 ש' 9) אך כאשר נשאל האם למתקן הספציפי ממנו נפל התובע היה מעקה השיב: "לא זוכר אם היה מעקה או לא היה מעקה. ממש לא זוכר. לא רוצה לצאת שקרן (עמ' 91 ש' 1-4). אף מעדות מר אלכסנדר ובסקי לא ניתן ללמוד בוודאות על קיום או קיום המעקה או כל אמצעי גידור אחר. תחילה העיד בחקירתו הנגדית כי למתקן היה מעקה (עמ' 48 ש' 25) אך במהלך החקירה החוזרת התברר כי העד אינו מודע למשמעות המילה מעקה (עמ' 51 ש' 1) וכי הוא סבור כי מעקה הוא "סטופר" ולא גדר (עמ' 54 ש' 11). לאחר שהוסברה לו משמעות המילה, לא הצליח העד להשיב באופן חד משמעי האם במתקן הבנטונית ממנו נפל התובע היה מעקה: "בחדשים עושים מעקה, אני לא זוכר בדיוק לגבי הישנים, כשעובדים מפריע, אולי פירקנו, אולי מנוף עשה מכה. צריך לראות את הישנים אני עכשיו לא זוכר" (עמ' 54 ש' 4-6). מתקן הבנטונית ממנו אירעה הנפילה מצוי בשליטת הנתבעות בכלל ובשליטת מישב קידוחים בפרט שהיא זו שמייצרת אותו. בנקל הייתה יכולה מישב קידוחים להפריך את טענת התובע לעניין היעדר הגידור, על-ידי הצגת תמונת המתקן הרלוונטי - דבר שלא נעשה וסיבותיה עמה. אי הצגת ראיה זו עומדת לנתבעות לרועץ ותורמת לאימוץ גרסת התובע בכלל ובנקודה זו בפרט. עדות התובע הייתה, ככלל אמינה ומהימנה על בית המשפט. תאור אופי עבודתו וצורת המתקן נתמכו בעדויות עדים נוספים ואף בעדות מר לוי שהעיד מטעם אחת הנתבעות. אי לכך, מקובל על בית המשפט כי התובע עבד במתקן שגובהו מתקרב לכארבעה מטר, במשטח צר יחסית שלא גודר בשום אמצעי שהיה בו כדי למנוע נפילה. עדות התובע לעניין הימצאות מים על משטח העבודה לא נתמכה בעדויות נוספות אך השאלה האם ברגע התאונה היו או לא היו מים על המשטח לא מעלה ולא מורידה לעניין אחריותן של הנתבעות כפי שיפורט בהמשך אלא יכולה רק להוסיף ולהכביד עליהן. עם זאת, גם בהיעדר מים על המשטח, הרי שעבודתו של התובע בוצעה בתנאים קשים, מסוכנים וללא אמצעים שיכלו בנקל למנוע את התאונה המצערת. שאלת האחריות - כללי: התובע מבסס טענותיו בשאלת האחריות על שתי עוולות: הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות. מנגד, טוענים הנתבעים כי בנסיבות העניין נקטו כל אמצעי הבטיחות הנדרשים וכי לא ניתן היה לזהות את הפוטנציאל לסכנה - ולראיה מעולם לא אירעה נפילה ממתקן הבנטונית כמו זה שממנו נפל התובע. עוד טוענים הנתבעים כי התאונה אירעה באשמו המלא של התובע שהיה עובד וותיק ומנוסה, עבד במתקן הבנטונית משך תקופה ארוכה והכיר אותו היטב ובשל חוסר הזהירות בלבד מעד ונפל מהמתקן. סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע כדלקמן: (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה מפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו". בנסיבות העניין, על בסיס המסקנות העובדתיות כפי שפורטו לעיל הנסמכות על מכלול העדויות שהובאו לפניי לא נותר אלא לקבוע כי הופרה הוראת סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה הקובע כדלקמן: "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר" לעניין זה העיד אף מר יונה שמר כי כאשר מדובר בעבודה בגובה מעל שני מטר, כל קבלן מקבל הדרכה לפיה "או שהעובד חגור ברתמת בטיחות או שעל המתקן להיות מגודר לפי החוק (עמ' 95 ש' 8-12). מר שמר העיד, בהגינותו כי אינו זוכר מה היה המצב בתקופה הרלוונטית לתאונה נשוא התביעה. לא זו אף זו, תקנה 2 לתקנות ארגון ופיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים ), התשנ"ט - 1999 קובעת כדלקמן: "מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום". תקנה 3 מחייבת את המחזיק במקום העבודה לקיים הדרכה בדבר מניעת סיכומים והגנה מפניהם - בכתב . ממכלול העדויות עולה, כאמור, כי לא ניתנה הדרכה מתאימה בענייני הבטיחות על-ידי אף אחת מהנתבעות. אי לכך, גם חובה חוקית זו הופרה בנסיבות העניין. הפרת הוראה חוקית עשויה, מעצב טיבה, להצביע על התרשלות. כבר נקבע בשורה ארוכה של פסקי הדין כי הוראה סטטוטורית שנקבעה בחיקוק הדן בכללי זהירות שיש לנהוג לפיהם, מחייב אדם סביר לנהוג לפיו (ע"א 335/80 בריגה נ' מוסטפה, פד"י לו (3) 32 וכן ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פד"י נ(2) 111 ועוד). הדברים יפים גם לענייננו בכל הנוגע לאי גידור מתקן מסוכן שגובהו כארבעה מטר. יתירה מזו, גם בהתעלם מהפרת החובה החקוקה, ברמה הנורמטיבית, היה על הנתבעות לצפות את הסיכון הטמון בעבודה על מתקן כזה ולנקוט באמצעים למניעת סיכון זה. סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) המסדירים את סוגיית עוולת הרשלנות מגדירים את החובות הרלוונטיות ואת הפרתן כדלקמן: 35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות — הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה. 36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף. במישור העובדתי, אין בידי לקבל את טענות הנתבעים לפיה לא ניתן היה לזהות את פוטנציאל הסכנה. על פי מכלול העדויות, בהתאם לשיטת העבודה המקובלת במקום, עבד התובע במתקן מסוכן, בגובה משמעותי וללא אמצעי גידור כלשהם או אמצעים אחרים שמטרתם למנוע נפילה. במישור הנורמטיבי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעות כי לא ניתן היה לזהות פוטנציאל סכנה לאור גובה המתקן וצורתו. תאור המתקן עליו חזרו כל העדים לא רק שמלמד על קיום סכנת הנפילה אלא בפועל אין חולקין כי התובע נפל ממתקן זה ונפגע בכל חלקי גופו. הנתבעות כשלו - כל אחת בדרכה - בזיהוי פוטנציאל הסכנה ובמניעתה כשלון חרוץ המתעצם לאור העובדה כי ניתן היה למנוע את הסיכון באמצעות אמצעים זולים ופשוטים יחסית כגון יצירת מעקה או גידור - ולראיה, העידו כל הנוגעים בדבר כי במתקנים החדשים אכן נעשה הדבר. אחריות המעביד - אחריות מישב קידוחים: ההלכה היא כי אחריות מעביד כלפי עובדו אשר פעל במסגרת עבודתו לקידום ענייניו ולמענו הנה רחבה ומוגברת. על המעביד מוטלת חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, כלפי עובדיו הכוללת בין היתר, דרישה להנהגת שיטת עבודה נאותה ובטוחה, אספקת כלי עבודה מתאימים, קיום הדרכות לעובדים, פיקוח עליהם ועוד. על המעביד מוטלת חובה גורפת לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה, למנוע מהם סיכונים מיותרים ולהזהירם מפני סיכונים בלתי נמנעים אותם ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו היא מתבצעת. לעניין זה נפסק בע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' גוברין כדלקמן: "חובה זו מתבטאת בנקיטת אמצעי זהירות סבירים, שימנעו בנסיבות הענין הפגעות מכל אותן סכנות הכרוכות מטבע הדברים בעבודה ושהמעביד צריך היה להיות ער להן... המעביד צריך היה לצפות סכנה זו, להעיר את תשומת ליבו של העובד באשר לקיומה של סכנה זו ולהנחותו כיצד לבצע את העבודה כך שיצומצם ככל האפשר הסיכון הנ"ל". כן ראו ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225, ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345 וע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592. עם זאת, חובת הזהירות המוטלת על המעביד איננה אוטומטית ואיננה מוחלטת ועצם פגיעתו של עובד במהלך עבודתו אינו מטיל בהכרח אחריות על המעביד, אלא רק מקום בו הוכח כי המעביד יכול היה לצפות את עצם קרות התאונה ולמנוע אותה על ידי נקיטת האמצעי הזהירות הנדרשים (ראה בין היתר ע"א 530/70 רביבו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כה (1) 724). במקרה דנן המדובר בעבודה במתקן מסוכן בשל גובהו ומידותיו, המיוצר על-ידי מישב קידוחים שעושה בו ובדומים לו שימוש נרחב לאורך השנים. ביצוע עבודה במתקן זה מחייב נקיטת אמצעים מספיקים כי במהלכה לא ייפגעו אנשים. אמצעים הכרחיים הם, בין היתר, התקנת מעקה או אמצעי חלופי שיהיה בו כדי למנוע נפילה ממתקן זה, וכן מתן הוראות בטיחות - ברורות ומפורשות לעובדים - ממה להיזהר, איך לפעול ואיך לא לפעול, על מנת למנוע סכנת נפילה. לא זו אף זו, חובת הזהירות מוטלת על מישב קידוחים גם מכוח הסכם ההתקשרות שנכרת בינה לבין חברת ארונסון (צורף לתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם ארונסון) לפיו מישב קידוחים מתחייבת לספק על חשבונה ואחריותה "את כל הכלים, המכונות, המתקנים והחומרים לשם ביצוע העבודה בשלמותה..." עוד ניתן ללמוד מההסכם כי: "הציוד שיובא לאתר הבניה ימשיך להיות בחזקת הקבלן (מישב קידוחים - א.א.) והוא יהא אחראי... לשלמותו, תקינותו ... וכן לכל נזק ישיר או עקיף שיגרום הציוד". לא זו אף זו, עפ"י הסכם ההתקשרות בין מישב קידוחים לארונסון, התחייבה מישב "למלא בקפדנות ובדייקנות אחר כל דין, בין מחייב ובין מקובל בקשר לבטיחות בעבודה, מניעת נזקים, בטיחות מבקרים ..." (פרק ז' להסכם). ולעניין הבטיחות (פרק י' להסכם), התחייבה מישב להיות "האחראי הבלעדי לכל נזק לרכוש ו/או אדם שיגרמו כתוצאה ו/או עקב ביצוע העבודה ו/או כל פעולה נלווית לעבודה ו/או על כל מעשה או מחדל של עובדיו ו/או אנשים מטעמו בין שהנזק נגרם לאדם כלשהו ובין לכל רכוש...". התחייבות חוזית זו של מישב כלפי ארונסון משליכה על אחריותה הנזיקית כלפי העובד ומטילה עליה חובת זהירות קונקרטית מוגברת בנסיבות הענין. ממכלול הראיות עולה כי מישב קידוחים הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלת עליה כמעבידתו של התובע ולפיכך הינה אחראית לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו במהלך עבודתו. אחריות יצחק לוי ומוריס כהן אין מחלוקת כי יצחק לוי שימש בפועל כאחראי על ביצוע העבודות במהלכן אירעה התאונה והוא זה שפיקוח בפועל על העובדים וקבע את סדרי העבודה במקום. אי לכך, לא יכולה להיות מחלוקת כי יצחק לוי חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי העובדים במקום, בהיותו מנהל עבודה בפועל. לעניין זה ראו תא (ת"א) 38242/05 עיזבון המנוח יהושע ז"ל נ' א. כרמל את א.בסון בע"מ. באשר להפרת החובה, הרי שכאמור, מר לוי העיד בהגינותו כי אינו זוכר אם מתקן הבנטונית גודר. משמקובלת על בית המשפט גרסת התובע לפיה המתקן לא גודר ואף לא סופק אף אמצעי חלופי שהיה בו כדי למנוע את הנפילה, הרי שמר לוי, כאחראי על ביצוע העבודות, הפר את החובה המוטלת עליו לוודא כי העבודות מבוצעות בצורה תקינה ובטיחות. לא זו אף זו, מששימש בפועל כאחראי על ביצוע העבודות, היה עליו לדאוג לבטיחות העובדים ומתן הוראות בטיחות - דבר שלא נעשה, כפי שעולה ממכלול העדויות. העולה מן המקובץ הוא כי מר לוי הפר את חובת הזהירות הקונקרטית והמושגית המוטלת עליו כלפי התובע ולפיכך הינו אחראי לנזקים שנגרמו לו בגין התאונה נשוא התביעה. הוא הדין לעניין מר מוריס כהן שתצהירו לא הוגש והוא אף לא התייצב לדיון הוכחות בתביעה שהוגשה, בין היתר, גם נגדו. מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ובשל היותם מר לוי ומר כהן שלוחים מטעם מישב קידוחים בע"מ, אשר פעלו במסגרת השליחות, תשא חברת מישב קידוחים בחלקם של לוי וכהן, כפי שייקבע בהמשך. אחריות חברת ארונסון - אחריות הקבלן הראשי ומבצע עבודה: תקנות בטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח - 1988 חלות על קבלן ראשי ומבצע בניה המוגדר כקבלן ראשי המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו. אי לכך, חלות על חברת ארונסון שלל תקנות הבטיחות כפי שנדונו לעיל, לרבות התקנת אמצעי בטיחות למניעת נפילת האדם או הספקת חגורות בטיחות או כל אמצעי אחר שימנע נפילה, כלשון תקנה 168 וכן התקנות הרלוונטיות לעניין מתן הנחיות הבטיחות לעובדים. משהוחלט על סמך הראיות והעדויות שהובאו לפני בית המשפט כי יש לקבל את גרסת התובע לפיה נפילתו אירעה ממתקן לא מגודר מגובה רב, הרי שארונסון הפרה את חובותיה החלות עליה על פי הדין. באשר לדיני הרשלנות, ההלכה היא כי קבלן ראשי חב חובת זהירות כלפי העובדים באתר בו מבוצעת העבודה (ראו, למשל את ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי פד"י נח (1) ) או, במילים אחרות, חברת ארונסון חבה כלפי התובע כעובד באתר הפרויקט חובת זהירות מושגית. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הרי שבענייננו הוכח על סמך העדויות כפי שפורטו לעיל כי השליטה והפיקוח על המתרחש באתר הייתה נתונה בנוסף לחברת מישב קידוחים גם בידי חברת ארונסון אשר בנוסף למעביד הישיר וקבלן המשנה פיקחה בפועל על המתרחש באתר, על בטיחות המתקנים, על חלוקת ציוד הבטיחות ועוד. לא זו אף זו, מהעדויות ניתן ללמוד כי חברת ארונסון אף פיקחה על העברת הדרכות לעובדים ומתן ההנחיות בענייני הבטיחות - ובמקרה שלפנינו כשלה בתפקידה זו מאחר וכאמור, לא נסתרה גרסת התובע לפיה לא קיבל כל הנחיה לעניין העבודה במתקן בנטונית המסוכן. עם זאת, עיון בחוזה ההתקשרות עם מישב קידוחים כפי שהובא לעיל מלמד כי לאור התחייבותה של מישב לשאת באחריות לבטיחות העובדים ותקינות המתקנים, הרי שחובת הזהירות הקונקרטית המוטלת על ארונסון בנסיבות העניין הינה מופחתת כמו גם אשמה המוסרי לתוצאות התאונה המצערת - דבר אשר יבוא לידי הביטוי בשלב חלוקת האחריות בין הנתבעות, כפי שיובהר בהמשך. העולה מן המקובץ הוא כי חברת ארונסון הפרה את החובות החלות עליה על פי הדין ולא הקפידה על גידור המתקן ומתן הציוד המתאים לעבודה בגובה וכן הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית החלה עליה כקבלן ראשי ומבצע בניה כלפי התובע ולפיכך עליה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה נשוא התביעה. אחריות הבעלים / המחזיק במקרקעין רשות שדות התעופה: ההלכה היא כי בעלים והמחזיק במקרקעין בשטחם אירעה התאונה חב חובת זהירות מושגית לטובת המבקרים בהם, לרבות אלה המוזמנים לבצע עבודה בתחומיהם (ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה ( 18.2.2007), ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 2004 (2003) (להלן: "עניין תנעמי"). באשר לחובת חובת הזהירות ה"פרטנית", השאלה הנבחנת היא האם רשות שדות התעופה, כבעלים של השטח בו אירעה התאונה, יכולה וצריכה הייתה לצפות את הסיכון של נפילת הפועל ממתקן הבנטונית ולנקוט אמצעי זהירות כדי למנעה. הסכנה הנובעת מעבודות בניה ככלל, ועבודות בגובה של כארבעה מטר בפרט, היא סכנה ברורה, ממשית וניתנת לצפייה. סכנה זו חורגת מהסכנות הסבירות והיומיומיות ועשויה להביא לפגיעה גופנית קשה, שניתן היה למנעה על-ידי נקיטת אמצעי זהירות פשוטים יחסית, כגון התקנת מעקה שימנע נפילה ומתן הדרכה לעובדים - חובה החלה עליה גם על פי החוק. סעיף 15 לפקודת הנזיקין פוטר את בעל המקרקעין או המחזיק בהם מהאחריות לנזק שאירע בתחומם במידה ומסר את העבודה הדורשת מומחיות לקבלן עצמאי. לעניין זה ראו אף דברי כב' השופט ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקוית בית שמש, פד"י לז (1) 113 (להלן: "הלכת ועקנין"): "חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים, לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן, על-כן, עשוי תופס המקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר ... על-ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה...". עם זאת, סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע מספר חריגים, בהתקיים אחד מהם לא יפוטר בעל המקרקעין מהאחריות לנזק שאירע בתחומם: ... (1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו; (2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק; (3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; (4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; (5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין. בענייננו, הוכח כי נציגי הרשות היו חלק בלתי נפרד מהפיקוח על העבודות והמתקנים, נכחו באתר ואף היו בעלי הסמכות לעצור את ביצוע העבודה במידה ובוצע בצורה או באמצעות מתקן לא בטיחותי. זאת ועוד, ניתן להקיש למקרה דנן גם מעניין תנעמי הנ"ל, שם נדונה תביעת עובד שנפל במהלך עבודתו ממשטח דריכה בגובה של שתי קומות שמעקה הבטיחות בו הוסר. בית המשפט התייחס לאחריות בעלת המקרקעין כלפי העובד וקבע כדלקמן: "בפרשה שלפנינו הוציאה אלתא (בעלת המקרקעין - א.ב.) מידיה את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח המבנה בכך שהעבירה למינרב (הקבלן המומחה - א.ב.) את עבודות הקמת המבנה; מינרב נמצאה יומיום באתר הבניה, ארגנה את העבודה ופיקחה עליה, והיא שהייתה אחראית לסידורי הבטיחות, ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע נזק ... במצב דברים זה אין לצפות שאלתא תנקוט אמצעי זהירות מצדה ...". ואולם, שלא כמו בעניין תנעמי, הותירה רשות שדות התעופה בידיה את הפיקוח על ביצוע העבודות ופיקחה פיקוח -על, בנוסף לפיקוח שבוצע על-ידי הנציגים של הנתבעות הנוספות. משכך הם פני הדברים, היו בידי הרשות האמצעים והיכולת למנוע את הנזק ולפיכך לא יחול במקרה דנן הפטור המוענק מכוח סעיף 15 לפקודה. אי לכך אין רשות שדות התעופה פטורה מהאחריות החלה עליה כבעלים של המקרקעין והמחזיקה בהם ולפיכך עליה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בגין התאונה שאירעה בשטחה. עם זאת, בשים לב לתנאי ההתקשרות של רשות שדות התעופה עם חברת ארונסון (סעיף 7 ואילך להסכם הערוך בשפה האנגלית כפי שצורף להודעת הרשות), התחייבה חברת ארונסון ליטול על עצמה את מלוא האחריות בגין נזקי גוף בכל הקשור לפרויקט נתב"ג 2000, הרי שחובת הזהירות הקונקרטית החלות על הרשות בנסיבות העניין הינה מופחתת ומרוחקת יחסית - דבר שיבוא לידי ביטוי בחלוקת האחריות בין הנתבעות, כפי שיובהר בהמשך. לסיכום: לאור המסקנה כי מישב קידוחים, חברת ארונסון ורשות שדות התעופה הפרו את החובות המוטלות עליהן כלפי התובע, מוטלת עליהן האחריות לפיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונת עבודה נשוא התביעה - ביחד ולחוד. אשם תורם: לטענת הנתבעים, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור מכריע, שכן המדובר בעובד ותיק ומנוסה אשר פעל בפזיזות ובחוסר זהירות שלא היו ניתנות לצפייה ועל כן אף היו בלתי נמנעות. לטענתם, התובע הכיר היטב את המתקן, עבד בו משך שנים ארוכות ומעולם לא היה מעורב בתאונה כלשהי. לא זו אף זו, טוענים הנתבעים כי המדובר בעבודה פשוטה יחסית שאינה מצריכה כישורים מיוחדים ולראיה לא היו עובדים נוספים המעורבים בתאונות הדומות לזו נשוא התביעה. נטייתם של בתי המשפט היא לא להחמיר בדירשות כלפי עובד שתוך כדי ביצוע עבודתו, נכשל, בחוסר תשומת לב או בטעות. לעניין זה ראו, למשל בע"א 655/80 קרור בצפון בע"מ נ. מרציאנו ואח', פ"ד לו (2) 596 בעמ' 603 ,604: "במקרה שמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיה בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו... עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין עפ"י נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להלקח בחשבון שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה". וכן בע"א (מחוזי ת"א) 1863/04 עזבון המנוח גולובין ז"ל נ' משה ( ): "עפ"י המגמה שהשתרשה בפסיקה, במערכת של יחסי עובד-מעביד ממעטים בתי המשפט להטיל על עובד אחריות בגין רשלנות תורמת; זאת מכיוון שהמעביד נתפס כמי שמוטלת עליו החובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים הדרושים לשמירה על ביטחונם של עובדיו בעת עבודתם; המגמה היא שיש לדקדק עם המעביד ולהקל על העובד בייחוס רשלנותו התורמת; היסוד לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו". הפסיקה התוותה שני מבחנים עיקריים לבחינת אשם תורם. המבחן הראשון הינו מבחן ה"אדם הסביר", לפיו יש לבחון האם אדם סביר, היה נזהר יותר מן הנפגע. המבחן השני הינו מבחן "מידת האשמה המוסרית" שעיקרו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק, זה מול זה, כדי להעריך את מידתם ומשקלם. לעניין זה ראו בע"א 417/81 רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72. מאחר והמדובר בעובד, במכלול השיקולים נלקחת העובדה כי הוא פעל לצורך ביצוע העבודה ולמען המעביד. ראו בעניין תנעמי לעיל: "עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה את הכל כדי להישמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדוקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי-המשפט גם בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים". בענייננו, אין אינדיקציה כי התובע פעל בחוסר זהירות ובפזיזות. כאמור, הוא העיד כי נזהר בשל עבודתו במשטח צר ולח אך זהירותו לא מנעה את הנפילה ממתקן גבוה ולא מגודר. הנתבעים לא הצביעו על כך שהתנהגות התובע מצביעה על פזיזות או חוסר סבירות ולפיכך, במישור הנורמטיבי, על פי המבחן הראשון, יש לקבוע כי התובע פעל באותה דרך כפי שפעל משך שנים וכפי שפעלו פועלים נוספים שעסקו באותה העבודה. לפיכך לא מתקיים מבחן "האדם הסביר" תוך כדי בחינת האשם התורם המיוחס לתובע. הוא הדין באשר למבחן של "מאזן האשמה". צורת התנהלותם של הנתבעים, כפי שתוארה עד כה הינה התגלמות "שיטת הסמוך" אשר הביאה לתאונה מיותרת ומצערת במהלכה נחבל התובע ונגרמו לו נזקי גוף לצמיתות. בשיטה זו כל אחד מהנתבעים שולח, למעשה את העובד לבצע עבודה מסוכנת בהגדרתה מבלי להטריח את עצמו בשאלת בטיחותו בתירוץ כי לא הוא האחראי לה. בנסיבות כגון אלה, ולאור משקל אשמתם המוסרית של הנתבעים הטלת אשם תורם - ולו בשיעור המינימלי - על העובד שכל חטאו הוא כי ביצע את עבודתו נאמנה אינה מתקבלת על הדעת. אי לכך, טענות הנתבעים לעניין אשמו התורם של התובע נדחית. חלוקת האחריות בין הנתבעות: חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף, מתבססת על מידת האשם הרובץ לפתחו של כל אחד מהם. כאמור לעיל, כל הנתבעים הפרו את חובתם כלפי התובע ואחראים כלפיו ידח ולחוד. בנסיבות העניין, בהתחשב במידת אחריותם לנזקים שנגרמו לתובע, המרחק בינים לבין הפעולה של העובד, יכולת הביקור בפועל, ובעיקר בשים לב לתנאי ההתקשרות בין מישב לבין ארונסון ובין ארונסון לבין רשות שדות התעופה, יש לחלק את האחריות בין הנתבעים, באופן שאינו שווה. שכן, הקרבה הפיזית והטכנית של הנתבעים אינו זהה. קרבה זו אף מתאימה מהותית לתנאי ההתקשרות, בו לקח כל קבלן משנה אחריות כלפי מזמינו, על הפעולות בהן הוא נוקט, ובכך הפחית מאחריות המזמין. לפיכך, לאחר עיון בנתונים, יש לחלק את האחריות בנזיקין באופן הבא: מישב קידוחים - 80% חברת ארונסון - 15% רשות שדות התעופה - 5% אולם, חלוקת האחריות בנזיקין אינה סוף פסוק. שכן, למרות קיומה של חלוקת אחריות בנזיקין, יש חשיבות עצמאית ונפרדת להתחייבות מוחשית לשיפוי שבא לידי ביטוי בחוזה. כך, אף אם שני יש מעוולים במשותף, תניית שיפוי ביניהם כמובן תהיה עדיין מחייבת. לאור התחייבותה החוזית של ארונסון, כפי שעולה מהסכם ההתקשרות הרלוונטי שנחתם בינה לבין רשות שדות התעופה, לפיו התחייבה האחרונה ליטול על עצמה את מלוא האחריות בגין נזקי גוף בכל הקשור לפרויקט נתב"ג 2000 ולשפות את הרשות בגין כל תביעה או חבות שייגרמו לה, הרי שחלקה של רשות שדות התעופה בפיצוי התובע יוטל על חברת ארונסון וישולם על-ידה. בשים לב להתחייבות דומה של מישב קידוחים כפי שעולה מההסכם הרלוונטי שנחתם בינה לבין חברת ארונסון והוגש בהסכמה לבית המשפט, הרי שחלקה של ארונסון יוטל בפועל על המישב וישולם על-ידה. הודעות צד ג' נגד דן רולידר והמבטחת - כלל חברה לביטוח: ארונסון הגישה הודעת צד ג' נגד חברת דן רולידר בטענה כי בהיותה שותפה של ארונסון במסגרת שותפות "אר-רול" עליה לשאת במחצית מהנזק . משלא צורף על-ידי ארונסון הסכם שותפות רלוונטי, הרי שדין הודעת צד ג' להידחות ולו מן הטעם הזה וכך אני מורה. משכך, הנני דוחה הודעת צד ג' נגד חברת כלל כמבטחת של דן רולידר מכוח השותפות שלא הוכחה. סוגיית כפל הביטוח: בהסכמת הצדדים ולצורך ההכרעה בסוגיית כפל הביטוח הוגש לתיק ביהמ"ש מספר לא מבוטל של פוליסות הביטוח שיש להן נגיעה זו או אחרת לענייננו. לאחר דחיית הודעת צד ג' נגד חברת רולידר וחברת כלל בכל הנוגע לפוליסות המבטחות את חברת רולידר (או שותפות אר-רול), הרי שהפוליסות הרלוונטיות לענייננו הינו כדלקמן: פוליסה ע"ש רשות שדות תעופה שהוצאה על-ידי חברת ביטוח "הראל" מס' 85601101/98 (להלן: "פוליסת רשות"), המבטחת גם את חברת ארונסון בהיותה "constractor", שגבול אחריותה עומד על 5,000,000$. פוליסה ע"ש מישב קידוחים שהוצאה על-ידי "אריה חברה לביטוח בע"מ" (מקבוצת כלל ביטוח) שמספרה 99-8619595-9 (להלן: "הפוליסה של מישב") שגבול אחריותה זהה לזה של פוליסת הרשות. פוליסה ע"ש חברת ארונסון שהוצאה על ידי "כלל" שמספרה 51000020/02 (להלן: "פוליסת ארונסון") המכסה גם את הרשות כ"מזמינת העבודה" שגבול אחריותה עומד על 5,000,000$ אף הוא. באשר לקביעת יחס ההשתתפות בין המבטחות, יש לפנות להוראות סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 בס"ק ג' - ד' כי בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח וכי המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. אומנם סעיף 59 לחוק עוסק בביטוח נכסים אלא שסעיף 67 לחוק מחיל, בין היתר את הוראותיו של סעיף 59 בכל הנוגע לביטוח אחריות בקובעו: "על ביטוח אחריות יחולו הוראות סעיפים 56, 59, 61 ו-62 בשינויים המחויבים ואין להתנות עליהן, למעט על הוראות סעיף 59 (ד) אלא לטובת המבוטח או הצד השלישי. לא זו אף זו, בע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קינן, הכריע ביהמ"ש העליון וקבע כי אין מקום לסטות מההסדר שקבע המחוקק בסעיף 59 (ד) על פיו יחס ההשתתפות בין המבטחים במקרה של כפל ביטוח יקבע על פי יחס סכומי הביטוח - וכך אנקוט גם בעניננו. חלוקת הנטל בין המבטחות על פי יחס סכומי הביטוח הזהים ובהתייחס לשיעור אחריותם של המבוטחים השונים כפי שנקבע לעיל הינו כדלקמן: רשות שדות התעופה - חלקה של כלל - 50% ומתוך שיעור אחריות של 5% - 2.5% חלקה של הראל - 50% - ומתוך שיעור אחריות של 5% - 2.5% חברת ארונסון - חלקה של כלל - 50% - ומתוך שיעור אחריות של 15% - 7.5% חלקה של הראל - 50% - ומתוך שיעור אחריות 15% - 7.5% חברת מישב - מבוטחת על ידי חברת "אריה" בלבד. חלוקת הנטל, אם כן, בין הנתבעות במישור הביטוחי הינה: אריה חברה לביטוח - 80% כלל חברה לביטוח - 10% הראל חברה לביטוח - 10% אולם, כאמור לעיל, בסופו של יום, נוכח היחסים החוזיים, הרי שנטל התשלום בסופו של יום, נופל על מישב, וממילא על המבטחת שלה בלבד. החלוקה האמורה אינה נוגעת אלא לחבות הנזיקית התיאורטית, בהתעלם מחובת השיפוי של קבלן כלפי מזמינו. גובה הנזק: התאונה והמצב הרפואי לאחר התאונה לאחר אירוע התאונה פונה התובע לבית החולים "שיבא" בתל-השומר, שם בוצע ניקוז מברך ימין במהלכו נמצא נוזל דמי. ביום 3/6/2002 עבר התובע ניתוח ארטרוסקופיה לכריתת המיניסקוס בעקבות קרע פנימי במיניסקוס וקרע חלקי של רצועה צולבת קדמית ושוחרר לאחר 3 ימי אשפוז שוחחר התובע לביתו. ביום 2/2/2004 נותח התובע בשנית ושוב עבר ניתוח ארטרוסקופיה. ד"ר אריאל אריאלי , מומחה בתחום האורטופדיה אשר בדק את התובע ביום 21/7/05 קבע בחוות דעתו כי לתובע 15% נכות לצמיתות. התובע נבדק אף על-ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי אשר קבעה כי נכותו הצמיתה עומדת על 10% ולאחר הפעלת תקנה 15 על 15% נכות לצמיתות. נכות התובע: ד"ר אריאלי, מומחה מטעם התובע, אשר בדק את התובע ביום 21/7/05 העמיד בחוות דעתו את נכותו הרפואית של התובע על 10% לצמיתות, ובהתחשב בתקנה 15 לתקנות המ"ל - 15%. ד"ר אריאלי אף ציין בחוות דעתו כי הוכח כי לתובע נזק אורגני קבוע בגין קרע ברצועה צולבת ושל המיניסקוס הפנימי. עוד ציין כי לא צפוי שיפור עתידי במצבו של התובע אלא להחמרה ולהרעה תפקודית נוספת המלווה בהחמרת מחושיו. לטענת התובע, נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על נכותו הרפואית וזאת בשל העובדה כי עסק במקצוע בו קיימת חשיבות רבה לעבודה פיזית. לטענת התובע, לאחר התאונה לא עלה בידו לשוב לעסוק במקצועו הקודם ואף לא להשתלב בתחום מחשבים לאחר שעבר קורס מתאים כחלק מתהליך השיקום באמצעות המל"ל. אי לכך, טוען התובע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית למצער על 50%. ד"ר נרובאי, המומחה רפואי מטעם הנתבעים העמיד אף הוא בחוות דעתו מיום 24/4/06 את נכות התובע על 10%. לטענת הנתבעים, לא קיימת כל מניעה לשובו של התובע למעגל העבודה ולפיכך לנכותו הרפואית אין כל היבט תפקודי. הצדדים בחרו שלא להעיד את המומחים מטעמם או לחקור את המומחים שכנגדם, ולפיכך לצורך ההכרעה בשאלת שיעור הנכות הרפואית ניזון בית המשפט מהחומר המצוי לפניו לרבות חוות דעת רפואיות שהוגשו במסגרת תיק זה. לאחר העיון בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים ובשים לב להחמרה הצפויה במצבו של התובע כפי שעולה מחווה"ד של ד"ר אריאלי וכן בהתחשב בהיעדר השכלה המקשה על השתלבות התובע במומו במעגל העבודה, והיות הנכות פוגעת באופן ישיר ביכולתו לבצע עבודות מהסוג שביצע עובר לתאונה, נראה כי אכן שיעור נכותו התפקודית של התובע עולה על זה הרפואית. לאחר העיון בנתוני שכרו של התובע עובר לתאונה ואחריה ובהתחשב באמור לעיל, יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על 20% לצמיתות. כאב וסבל: התובע מעמיד את דרישתו לפיצוי בגין ראש נזק זה על 79,254 ₪ וזאת כאשר חישובו מבוסס על שילוש הפיצוי בגין ראש נזק זה עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים מעמידים את פיצוי התובע בגין ראש נזק זה ע"ס 30,000 ₪. בנסיבות תיק זה ובהתחשב בחומרת הפגיעה ושני הניתוחים אותם עבר התובע ותקופות ההחלמה הארוכות בעקבותיהם, מוחלט להעריך את סבלו של התובע ב-70,000 ₪ בערכי היום. הפסד שכר לעבר: לטענת התובע יש לפצותו בגין ראש נזק זה לפי שלש תקופות: תקופת אי כושר מלא שלאחר התאונה, תקופת אי כושר חלקי - עד לשובו של התובע למעגל העבודה וממועד שובו לעבודה ועד ליום מתן פסק הדין. לטענת הנתבעים, אין כל הצדקה רפואית לשהייה הארוכה של התובע מחוץ למעגל העבודה ולפיכך, לטענתה אין לפצותו בגין ראש נזק זה מעבר לתקופה של חודשיים. עפ"י נתוני השכר עובר לתאונה (נספחי ו' לתחשיב נזק מטעם התובע) כפי שהוצגו לפניי, שכרו החודשי של התובע עמד על 5,913 ₪ ובשערוך להיום על 7,523 ₪ . בגין תקופת אי כושר מלא (כתשעה חודשים) יפוצה התובע בסך של 67,707 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה 86,535 ₪. מתום תקופת אי הכושר (1/3/2004) ועד היום יפוצה התובע בשיעור הגריעה משכרו העומד על שיעור נכותו התפקודית, היינו בשיעור של 20%. פיצוי התובע בגין תקופה זו (108 חודשים כפול 1,504 ₪ הפסד חודשי) עומד על 162,432 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה 175,723 ₪. סה"כ פיצוי התובע בגין הפסד שכר לעבר עומד על 262,258 ₪. הפסד שכר לעתיד: לטענת התובע, מאז ששב למעגל העבודה פחת שכרו בכ-60% לעומת זה שהשתכר עובר לאירוע התאונה. הנתבעים טוענים כי לפגיעתו של התובע אין כל השלכה תפקודית הבאה לידי ביטוי בגריעה משכרו ולפיכך, לשיטתם, יש לדחות את תביעת התובע בכל הנוגע לראש נזק זה. לחילופין, לטענתם, אין לפצות את התובע בסכום העולה על רבע מהחישוב האקטוארי המלא המבוסס על שיעור נכותו הרפואית כפי שנקבעה על-ידי פרופ' נרובאי. לאחר העיון במסמכים שהוצגו לפניי ובשים לב לפגיעה בשכרו של התובע אל מול שיעור נכותו התפקודית כפי שנקבעה לעיל, ברי כי בנסיבות מקרה זה יש לפצות את התובע על בסיס חישוב אקטוארי מלא על יסוד נכותו התפקודית. שכן יש לייחס חלק זה בירידה בהכנסותיו עד היום לנכותו בפועל, ונכות זו גורעת גם לעתיד ביחס לאפשרות ההשתכרות, התנודתיות בעבודה מגוון עבודות שיכול לבצע וכו'. חישוב זה עולה לסך של 363,960 ש"ח (20% נכות כפול ערך שכרו המקורי נכון להיום כפול מקדם היוון עד גיל 67 - 241.9952). אובדן זכויות סוציאליות: לטענת התובע, ככל שהיה ממשיך בעבודתו, סביר להניח כי היה זוכה להעלאת שכר ולזכויות סוציאליות נרחבות ויתר הזכויולת הנגזרות מגובה השכר, כגון זכויות פנסיה, הבראה, פדיון דמי חופשה וכיוצ"ב. התובע מעריך הפסד זה ב-10% מגובה שכרו ועם הכניסה לתקוף של החקיקה בדבר פנסיה חובה מעריך התובעת את גובה ההפסד בכ-15% נוספים מגובה השכר. מעיון בתלושי השכר של התובע לא עלה בידיו להוכיח לא את עצם ביצוע ההפרשות כאמור ולא גובהם. עם זאת, בשים לב לחקיקה הרלוונטית המחייבת את המעביד לבצע הפרשי פנסיה ולתוחלת חיי העבודה של התובע, מוחלט בזאת לפצותו בגין ראש נזק זה בסך של 40,000 ₪ - חישוב המבוסס על כ-10% מגובה ההפסד, ומתוך הנחה שחישוב זה אינו מדויק כל צרכו ויש זכויות נוספות מסוימות מעבר לפנסיה לעצמה. הוצאות רפואיות - עבר + עתיד: לטענת התובע, הוא נאלץ ויאלץ בעתיד להוציא הוצאות ניכרות לצרכי ריפויו כחלק בלתי נפרד ממכלול הטיפול הרפואי לו הוא נזקק. התובע מעמיד את גובה הוצאותיו שאינן נכללות בסל הבריאות בסל כולל של 30,000 ₪. לטענת הנתבעים המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה ומשצירף התובע קבלות בודדות המסתכמות בסך של 261 ₪, אין לפצותו בגין ראש נזק זה מאחר והוצאותיו מכוסות על-ידי המל"ל. על אף אי צירוף אסמכתאות ובהתחשב בחומרת הפגיעה ובניתוחים אותם עבר התובע בעקבותיה, ברי כי נאלץ וייאלץ בעתיד להוציא הוצאות בגין ראש נזק זה, לרבות רכישת תרופות, טיפולים רפואיים וכיוצ"ב. עם זאת, על אף שרוב ההוצאות כוסו ויכוסו על-ידי המל"ל, אין זה סביר לצפות כי התובע יפנה למל"ל בגין השתתפותו בכל הוצאה לא משמעותית על בסיס שוטף, מה גם שניסיון החיים מלמד כי הוצאות מסוג זה הן לא פעם מעורבות בהוצאות אחרות וקשות להפרדה. אי לכך, בנסיבות תיק זה ובהתחשב בגילו הצעיר של התובע, מוערך פיצויו בגין ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ - גלובלי - עבור עבר ועתיד גם יחד בגין ראש נזק זה. עזרת צד ג' - עבר: לטענת התובע, בשל מגבלותיו וחוסר יכולתו לסייע בעבודות הבית הפשוטות והשוטפות במהלך התקופה בה שהה באי כושר מלא, יש לפצותו עפ"י החישוב המבוסס על 4 שעות יומיות משך חמישה ימים בשבוע. בגין התקופה שלאחר עשרה חודשים ממועד התאונה שנמשכה לטענת התובע 80 חודשים, יש לפצותו ע"פ החישוב המבוסס על שעתיים שבועיות. לטענת הנתבעים, יתכן והתובע נזקק לסיוע כלשהו במהלך מספר שבועות שלאחר הניתוח אותו עבר בעקבות התאונה. עם זאת, לטענתם, סיוע זה , אותו קיבל מבת זוגו, אינו חורג מהיקף הסיוע הניתן בין קרובי משפחה מעת לעת ולפיכך יש לדחות את תביעתו בגין ראש נזק זה. לחילופין, טוענים הנתבעים כי אין לפצות את התובע בסכום העולה על 1,500 ₪ בגין ראש נזק זה. בשים לב למיקום הפגיעה ולחומרתה וכן בהתחשב בתקופות החלמה הארוכות בעקבות הניתוחים אותם עבר התובע, יוערך נזקו של התובע בהקשר זה בערך גלובלי של 25,000 ₪. עזרת צד ג' - עתיד: לטענת התובע, בשל מגבלותיו וחוסר יכולתו לסייע בעבודות הבית השוטפות, יש לפצותו ע"פ החישוב המבוסס על 10 שעות שבועיות עד הגיעו לגיל 78. נראה שנכות התובע אינה צפויה ליצור קושי לגבי רוב הפעולות היומיומיות בעבודת הבית. יחד עם זאת, בהחלט צפוי קושי בהתמודדות עם עבודות בית מהסוג היותר קשה. יש להתחשב בכך שהתובע מתגורר עם בת זוגו, אשר מטבע הדברים מסייעת לעבודות אלו, בהתאם לחלוקה סבירה בהתאם ליכולת של שני בני הזוג. לפיכך אין זה צפוי כי ביצוע כל עבודות הבית יפלו על כתפיו בלבד. אי לכך, בשים לב לאופי הפגיעה ולמגבלות הנובעות ממנה וכן בהתחשב בתוחלת חייו של התובע, יש לפצות התובע בגין ראש נזק זה בסך של 60,000 ₪ - גלובלי. הוצאות נסיעה וניידות - עבר + עתיד: לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא נזקק ויזדקק בעתיד להוציא סכומים ניכרים לצרכי קבלת טיפול ואבחון רפואי. לטענתו, בשל מגבלותיו הוא אף יידרש לרכב מתאים. אי לכך, התובע מעמיד את גובה הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס 120,000 ₪. לטענת הנתבעים, התובע לא הוכיח את נזקיו וצירף אך ורק קבלות בודדות המסכמות בסך של 150 ₪, המכוסות, לטענתם על-ידי המל"ל. אי לכך, לטענת הנתבעים אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה. על אף אי צירוף האסמכתאות בשים לב לחומרת הפגיעה ולאופייה וכן בשים לב לתקופות ההחלמה הארוכות בעקבות הניתוחים אותם עבר התובע, ברי כי נאלץ להוציא בפועל הוצאות על מנת להגיע לטיפולים רפואיים. מעבר לכך, בזמנים בהם הכאבים משמעותיים יותר, קשה לנהוג או לנסוע בתחבורה ציבורית והאדם נזקק למוניות. לעיתים, הקושי נמצא במתחם אחר, כאשר קשה ללכת ברגל, והמתקשה מנצל את רכבו למרחקים אשר אדם אחר היה הולך ברגליו. הוצאות מסוימות מסוג זה צפויות לתובע גם בעתיד. נכות ברגל מגבירה את הנטייה והצורך להזדקק לרכב או כלי תחבורה אחרים למרחקים קצרים בחיי היומיום. עם זאת, אין המדובר בנכות משמעותית בהקשר לראש נזק זה, ולפיכך יש מקום לפיצוי מתון, ומדובר בהוצאות היוצאות מדי פעם. בהקשר זה יש לקחת בחשבון את תוחלת החיים של התובע, שהוא עדיין צעיר יחסית. סיכומו של דבר, יש לפצות את התובע פיצוי גלובלי בגין נסיעות לטיפולים והוצאות ניידות בסך של 40,000 ₪ עבור עבר ועתיד. לסיכום: סה"כ עומד פיצוי התובע בגין התאונה נשוא התביעה ע"ס 871,218 ₪, בערכי היום. מסכום זה ינוכה סך של 150,030 ₪ בגין תשלומי המל"ל, ע"פ החישוב שערכה בסיכומיה הנתבעת 5 המשוערכים להיום. כאמור, חיוב הנתבעות כלפי התובע הינו יחד ולחוד, אולם נוכח האמור לעניין היחסים החוזיים שבין הצדדים, התשלום בפועל, בסך 721,188 ₪ יחול על מישב קידוחים במלואו, ויבוצע על ידי המבטחת שלה, ומבחינת התובע אין משמעות לחבות האחרות אלא בחדלות פירעון. על סכום זה יוספו הוצאות לטובת התובע והחיוב יהיה בחלוקה כאמור בחיוב העיקרי, ולמעשה יחול על מישב קידוחים. ההוצאות ישולמו על פי קבלות בשערוך מיום ההוצאה ליום השיפוי. הוצאות אלו יכללו את האגרה, שכר טרחת המומחה הרפואי של התובע וכל הוצאה שהוצאה באופן ישיר לצורך המשפט. במקרה של מחלוקת יכריע בה רשם בית המשפט. על כך יוסף שכר טרחת עו"ד בסך 20% מסכום התשלום בפועל. לעניין הוצאות הנתבעות, בשים לאחריות החלקית שנקבעה ביחס לכל הנתבעות, ביחסים עם התובע, לביטוחים הצולבים בין הצדדים, וכפל האינטרסים אשר לא היה ברור לב"כ הצדדים אף בעת ניהול התיק, אין מקום לפסיקת הוצאות ביחס אליהם. בשולי הדברים אבקש להתנצל בפני הצדדים, ובמיוחד בפני התובע, על העיכוב במתן פסק הדין. הסיכומים הועברו לבית המשפט בתקופת מעברו של השופט לבית משפט אחר, לעיסוק בעניינים פליליים ורוב התקופה הייתה עיקרה במעצרים. עקב העומס הרב, עדיפות ניתנה לדיני נפשות על פני דיני ממונות, ופסקי דין אזרחיים רבים המתינו לתורם, בהם תיק זה. אולם, גם כספים נקראים דמים, ובמיוחד עבור מי שנפגע מתאונה ומצפה זמן רב לפיצוי, עד כדי עינוי הדין. למרות הקושי והעומס, אין הצדקה לאיחור כה ניכר, והתנצלותי הכנה מובעת בזה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. קבלן משנהבניהפרויקט בניהקבלןעובדי קבלןתאונת עבודה