מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים 20 אחוז נכות: לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים, מיום 14 בינואר 2001. התביעה הוגשה ביום 13.4.03. התובע יליד 1942, גרוש ואב לשלושה. בהתאם לנטען, במועד התאונה, היה אחד מבעלי מועדון לפנסיונרים למשחקי ברידג' וקלפים בעל רישיון הפעלה מעירית ת"א. ביום התאונה, נהג התובע ברכב נושא מס' רישוי 37-580-20 וחצה את צומת הרחובות, בן יהודה וטרומפלדור בתל אביב, בחסות אור ירוק שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. ניידת משטרה שנכנסה לצומת, התנגשה ברכבו של התובע בעוצמה וגרמה לו לנזקים. קביעת המל"ל מיום 1 ינואר 2002, הייתה כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה. ועדת העררים האחרונה (מתוך 11 וועדות), קבעה ביום 7.10.08, כי לתובע נגרמו כתוצאה מן התאונה 20% נכות אורטופדית, לפי סעיף 37 (5) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת הגישה ביום 27.10.09, בקשה להביא ראיות לסתור, בטענה כי לתובע נקבעה נכות כללית ביום 1.9.87 בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות עמוד שידרה צווארי וכי נושא זה לא עמד בפני הוועדה האחרונה שקבעה את נכותו של התובע, כמפורט לעיל. בהחלטתי מיום 25.11.09, קיבלתי את הבקשה להביא ראיות לסתור. ביום 25.11.09, מונה ד"ר פריטש פרי משה, אשר המליץ ביום 8.2.10 לבטל את המינוי שלו ולהורות על מינוי מומחה בתחום הנוירוכירורגי. ביום 12.4.10, מונה ד"ר נחשון קנולר. בחוות דעתו, מיום 12.7.11, קבע כי כתוצאה מן התאונה, נגרמו לתובע 24% נכות. הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי 20% נכות לפי סעיף 37 (5) (ב) ופגיעה רדיקולרית קלה משמאל 5% נכות לפי סעיף 31 (1) (א) חלקי לתקנות. במסגרת מענה לשאלות הבהרה, שהציגה הנתבעת למומחה ביום 28.9.11, השיב המומחה כי אם קיימת נכות קודמת בשיעור של 10% יש לנכותה מסך הנכות שנקבעה בחוות הדעת. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 6.6.12 התקיימה ישיבת הוכחות. לאחר שמו"מ בין הצדדים לא צלח, הוגשו סיכומי הצדדים. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, מטעם מר אהרון כהן, מטעם עו"ד ג'אבר מועתז, כן התייצבה לעדות הגב' ליזה מזור ודו"ח הכנסות לשנת 2000 של התובע הוגש על ידה. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, אלא בשאלת נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, כתוצאה מן התאונה. עו"ד ג'אבר העסיק את התובע, משנת 2007, בשליחויות דואר ובנקים לרבות הגשת מסמכים לבית המשפט. עוד הצהיר עו"ד ג'אבר, כי מאחר שהתובע מגיע למשרדו לזמן עבודה קצר, סידר לו עמדת מחשב ומכשיר טלוויזיה על מנת שיעביר זמנו במשרד במקום להסתובב ברחובות העיר, והוסיף "מגבלתו של דוד הינה בידיים ובעת העבודה אלו נתפסות לו באופן עצמאי וללא כל שליטה. כל אימת שדוד אוחז מסמכים ביד, או עוסק בתיוק מסמכים, ולפתע צועק מכאבים ונאלץ להטיח את שורש כף היד בעוצמה רבה בשולחן או בקיר וזאת על מנת לשחרר את היד שנתפסה. אני רואה כי השיתוק שלו מקרין לו מן האצבעות ועד לצוואר, אותו נאלץ התובע להסיט". (סעיף 7 לתצהיר גאבר). סיפא לסעיף זה נמחק מתצהיר עו"ד ג'אבר בהיותו עדות שבמומחיות. שכרו של התובע אצל עו"ד ג'אבר עומד על שיעור של 1,100 ₪ נטו לחודש, לפי 25 ₪ לשעה. בחקירתו הנגדית, נדרש עו"ד ג'אבר לפרט לאופי עבודתו של התובע אצלו במשרד והודה, כי במסגרת עבודתו נאלץ התובע להרים תיקים ולתייק מסמכים אולם הוסיף, כי אין זה עיקר עבודתו. רו"ח ליזה מזור נחקרה אף היא והעידה כי פעם בשנה, נהג התובע להגיע למשרדה ולהמציא לה מסמכים לצורך עריכת דו"ח שנתי, זאת למיטב זיכרונה משנת 1977. מעבר לדו"ח ההכנסות משנת 2000 שהוצג וסומן (נ/2), לא זכרה הגב' מזור אם ערכה דוחות נוספים לתובע. מר אהרון כהן, הצהיר כי הכיר את התובע במסגרת עבודתו במועדון "סברה" בת"א כקרופייה, בין השנים 1985-1995 והוסיף כי הוא בעצמו עבד במועדון עד שנת 2004. כהן הצהיר כי עבודת קרופייה מחייבת שימוש קבוע בידיים וכי משכורתו באותה עת עמדה על סך של 5,000 ₪ נטו וכ-200 ₪ נוספים כתשר ליום עבודה. בחקירתו הנגדית, נדרש להציג אסמכתאות להכנסה הנטענת, אולם טען כי אין ברשותו מסמכים וכי משנת 2004 הפסיק לעבוד. עוד פרט מר כהן כי התובע שימש כ- "סנג'ר" והבהיר, "באים ארבעה אנשים הוא לוקח קלפים ושם להם על השולחן, רושם - אם חסר יד הסנג'ר משלים את הרביעיה" (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 22-23). התובע בתצהירו, טען, כי בשנת 1997 נכנס כשותף עצמאי במועדון רמי וברידג' בת"א, יחד עם מר יעקב סקורינסקי, אשר החזיק ברישיון מטעם עירית ת"א ומשטרת ישראל. לטענתו, השקיע במועדון כ-15,000$ ועד לשנת 1999 לא זכה לרווחים. לדבריו, בשנת 2000 השתכר סך של 38,862 ₪. אלמלא התאונה, טען התובע כי היה אמור להמשיך לעבוד במקום עד לגיל 90. עוד, הצהיר כי אלמלא התאונה היה אמור להשתכר בעיסוק זה סך של 100-150 אלף ₪ בשנה. לדבריו, המועדון היה פעיל עד שנת 2008. התובע פרט, כי במסגרת עבודתו במועדון, כסנג'ר/קרופייה /דילר השתתף בשולחנות המשחקים עד שהגיע שחקן חדש שהיה מחליפו. בנוסף, עסק בניהול החשבונות בעסק, והיה אחראי על המזון והשתייה במקום לרבות הפעלת מטבח והגשת אוכל לחברי המועדון - עבודה שחייבה הפעלת הידיים. התובע טען כי בעקבות התאונה נגרמה לו פגיעה עצבית קשה בכל פלג גופו השמאלי, וכי לאחר התאונה לא יכול היה להרים את ידו השמאלית. לדבריו, עבר ניתוחים, סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, אולם עד היום נותר עם הגבלת תנועה קשה ביד שמאל, המתבטאת באי יכולת לבצע כל פעולה ביד ובשיתוק הנגרם בעת הפעלת האצבעות. "השיתוק מתחיל בקצה האצבעות ועולה עד לצוואר וגורם לי להיתקע בתנוחות וכדי לשחרר את השיתוק אני נאלץ לתת מכה עם היד על חפץ כל שהוא אחרת הכאב הוא בלתי נסבל". (סעיף 9 לתצהיר). התובע הצהיר, כי החל מאוקטובר 2001 ועד שנת 2005 עבד כמוכר בחנות של אביזרי הידראוליקה, אולם בעקבות מצבו הרפואי, פוטר. מאז ועד לשנת 2007 התקיים מקצבת הבטחת הכנסה, ומשנת 2007 הוא מועסק על ידי עו"ד ג'אבר בתפקיד שליח. עוד פרט התובע למצבו הבריאותי ולמחלות מהן סבל לאורך השנים, גידול בבטן, צנתור וניתוח מעקפים במרץ 2011 וגידול נוסף אשר לגביו הועלה חשד לתסמונת בארט. במסגרת תצהיר עדותו הראשית פרט התובע את הנכויות שנקבעו לו במל"ל לאורך השנים: "א. מיום 14.1.01 עד: 31.5.01 דמי פגיעה מלאים (בשעתו 6 חודשים) ב. מיום 1.6.01 עד: 30.9.01 20% נכות זמנית ג. מיום 1.10.01 עד: 31.12.01 10% נכות זמנית ד. מיום: 1.1.02 עד: 8.2.04 - 0% ה. מיום: 0.2.04 עד: 9.5.04 - 100% נכות זמנית ו. מיום: 10.5.04 עד: 9.9.04 - 50% נכות זמנית ז. מיום: 10.9.04 עד: 7.2.05 - 20% נכות זמנית ח. מיום: 8.2.05 עד: 31.3.05 - 100% נכות זמנית ט. מיום: 1.4.05 עד: 31.10.05 - 20% נכות זמנית י. מיום: 1.11.05 עד: 21.2.07 - 0% יא. מיום 22.2.07 - הווה: 20% נכות לצמיתות" בחקירתו הנגדית התבקש התובע להבהיר מהן המגבלות מהן הוא סובל מידי יום. התובע שב ופרט כי ידו השמאלית "נתפסת" וכי הוא צריך לשחרר אותה: "קשה לי לאחוז דברים באמצעות, נתפסות לי הידיים, אני מקבל שיתוק מהידיים ועד הצוואר, בניתוח הראשון זה היה בגלל יד שמאל, הצלחתי להרים היד עד גובה הכתף. אני סובל בשתי ידיים"... לא יכול להחזיק עיתון, אם אני מתייק למשל, פתאום נכנסת לי היד, אם אני סופר כסף, נתפסת לי היד... קשה לי להגיע ביד שמאל לגב. ביד ימין לא ניסיתי. לשפשף את הגב לא יכול, כיום אני מתגורר עם אחי והוא מטפל בי. קודם היה לי לאמי פיליפינית הייתי נותן לה 20 ₪ ופעם בשבוע היא הייתה מעסה לי הגב." (עמודים 14-15 לפרוטוקול הדיון). התובע נחקר לטענתו כי השקיע סך של 15,000$ במועדון ההימורים והבהיר כי אין ברשותו אסמכתאות להוצאותיו, אולם הפנה לאישור רו"ח ליזה מזור. לדבריו, הסתכסך עם בעלי המועדון, והאחרון מכר את חלקו במועדון לאחר. התובע טען כי לא הגיש תביעה נגד מר סקורינסקי מכיוון שהוא נעלם. לעבודתו במהלך השנים 2001-2005 בחברת ספרקו ג.ק.ג. בע"מ הבהיר, כי עד הניתוח בשנת 2005 יכול היה לשאת חבילות בידו הימנית, אולם לאחר מכן בשל מגבלותיו, פוטר והיה בתקופת אי כושר ארוכה. כשאומת עם תלוש השכר למאי 2005 וממנו עולה כי השתכר סך של כ-7,800 ₪, הבהיר התובע כי עבד 6 ימים בלבד וכי היתרה שולמה לו בגין ימי מחלה. בהמשך הודה התובע כי בתקופת אי הכושר המלא שנקבעה לו על ידי המל"ל מפברואר 2004 ועד מאי 2004 עבד בחברת ספרקו וקיבל שכר. לבסוף השיב:- "אין לי מושג איך המל"ל במשך כל העשר שנים קבע כל פעם משהו אחר. כל השנים עבדתי, בחמש השנים האחרונות, עובד אצל עו"ד ג'אבר, שלוש שנים לפני כן לא הייתה לי עבודה, בספרקו הייתי עד תחילת 2005" (עמוד 23 שורות 4-6 לפרוטוקול). לאחר סיום שמיעת עדי התובע, הציג ב"כ הנתבעת סרטון שצולם על ידי חוקרים מטעמה, וכן הוגשו תצהירי עדות של שני חוקרים. בסרטון נראה התובע פותח את דלת ביתו וצועד סמוך למקום מגוריו. דיון והכרעה ראש וראשון, להמשכות הליך זה:- התובע בסיכומיו, טען, כי ההליך נוהל בעצלתיים ובסחבת כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. טענה זו נדחית על ידי. התובע הוא זה שעמד על זכותו לקביעת נכותו הרפואית במל"ל ופנה ל-11 וועדות, הגיש עררים וכן תביעה לבית הדין לעבודה. נכון הוא, כי לאחר שנקבעה נכותו הצמיתה, בהתאם לקביעת בית הדין לעבודה ביולי 2008, עתרה הנתבעת בהליך של הבאת ראיות לסתור, ברם, זכות זו מוקנית לנתבעת. לכן בנסיבות אלו, אין לטעון כי המדובר בסחבת או התעמרות בתובע. ההליכים התארכו ונמשכו על פני תקופה ארוכה בשל ההליכים שקויימו במל"ל. לאחר שמיעת העדים, נרתמו שני הצדדים להגשת סיכומים בכתב בלוחות זמנים צפופים, לשם סיומו של ההליך. נכותו הרפואית של התובע התובע נבדק כאמור על ידי ד"ר קנולר, מומחה שמונה על ידי ביהמ"ש. בחוה"ד מיום 12 יולי 2011 פירט ד"ר קנולר את תלונותיו של התובע, הטיפולים והניתוחים שעבר, הבדיקות שביצע וממצאיהן. מחוה"ד עולה כי התובע התלונן מייד לאחר התאונה על כאבים ביד שמאל וחש הגבלה בתפקוד היד. בבדיקתו בחדר מיון לא נמצא חסר נוירולוגי או כל ממצא פתולוגי אחר והתובע שוחרר לביתו. "לאחר השחרור המשיך לסבול מכאבים והתלונן על חולשה ותחושת "שיתוק" והופנה לטיפולי פיזיוטרפיה, אך ללא הטבה. במהלך התקופה עבר ברור בשל כאבים במפשעה והמצאות גוש שנותח ואובחן כדימום שהסתייד. בשל התסמונת המחמירה של כאבי צוואר קורנים ליד שמאל, חולשה והגבלה בתפקוד הופנה להערכת נוירו כירורג. בוצעה בדיקת MRI שהדגימה דיסק פרוץ בגובה C 4-5 הלוחץ מוצא שורש שמאל, ובלט דיסק מרכזי בגובה C 5-6, ובלט קטן יותר בגובה 6-7 C . ביום 9.2.04 נותח התובע בעמוד שדרה צווארי, ובגישה צווארית קדמית בוצע קורפקטומי C5 ודיסקטומי C6-7 עם קיבוע C4-C7. לאחר הניתוח חל שיפור קל במצבו ולאחר מספר חודשים חש הגבלה בתפקוד שתי הידיים ונמשכו כאבים בעיקר בשמאל. בשל רושם להיצרות פורמינלית הוחלט לנתחו שנית, וב - 2/2005 עבר למינקטומי חלקי משמאל ופורמינוטומי C4-C6 . מאז הניתוח טופל מספר פעמים בשל כאבים הקורנים לידיים ובעיקר לשמאל. בדיקת EMG והולכה עצבית הדגימה רדיקולופטיה בגובה C6-7. לדבריו סבל מכאבי גב תחתון שהחמירו בשנתיים אחרונות ואף טופל במרפאת כאב בזריקות לעמוד השדרה. בדיקת EMG והולכה עצבית של גפיים תחתונות הדגימה שינויים המתאימים לרדיקולופטיה קלה שורשים L3-4 מימין. בדיקת CT ע"ש מתני מיום 22.8.2010 הדגימה שינויים ניווניים מפושטים, סקוליוזיס טורקולומברי לימין, שינויים ניווניי ים קשים עם היצרות תעלה בגבהים L1-L3, L5-L1, ושינויים קלים L3-L5.." ממצאי הבדיקה שערך ד"ר קנולר, פורטו גם הם בחוה"ד, כדלקמן:- בדיקה נוירולוגית: עצבים קרדיאליים תקינים. כח, תחושה והחזרים גידים תקינים ב-4 גפיים. בזמן הנפת יד שמאל קיימת הגבלה קלה. אין החזרים פתולוגיים, אין סימני מיאלופטיה. תפקודי מוחון תקינים, רומברג שלישי (תקין). תנועתיות ע"ש צווארי - טווח תנועות כפוף / ישור 90 מעלות, טווח התנועה הסיבובית מימין ולשמאל - 120 מעלות, טווח הכפוף לצדדים מימין לשמאל - 60 מעלות. תנועתיות ע"ש מתני - הגבלה קלה בתנועת הכיפוף לפנים בלבד. אין סימני גירוי שורשי. התנהגות כללית - בזמן שהותו במרפאתי מתנועע באופן חופשי, מניע ידיים היטב, מתפקד היטב בכפות ידיים (אוחז בדיסקים וניירת ללא קושי) (הדגשה שלי." לבסוף סיכם ד"ר קנולר וקבע: "בדיקת ה MRI שבוצעה מדגימה דיסק פרוץ בגובה C4-5 לשמאל שבהחלט יכול להתאים לממצא טראומטי. לאור העובדה שהתסמונת הרדיקולרית הופיעה מיידית לאחר התאונה, ומנגנון הפגיעה מתאים לתסמונת ממנה סובל - יש לקבוע כי אכן התאונה ביום 14.1.2001 גרמה לפגיעתו, לפיכך גם לצורך בטיפולים ניתוחיים. התובע מתלונן גם על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין, אשר לדבריו החלו לאחר התאונה והוחמרו בשנתיים האחרונות. לא מצאתי תימוכין ברשומת הרפואית לתלונתו זו. למעשה עד שנת 2010 לא מצאתי אזכור לכאבי גב תחתון והקרנה לרגל ימין. בדיקת ההדמיה מדגימה שינויים ניוונים מפושטים בגב תחתון ולכן לדעתי בעייתו זו אינה קשורה לתאונה והינה תוצאת שינויים ניוונים המתאימים לגילו. כאמור, התסמונת הצווארית הינה תוצאת התאונה מיום 14.1.2001 ונכותו מתבטאת בהגבלה בינונית בתנועתיות ע"ש צוואר וגירוי רדיקולרי קל המתבטא בכאב ושינויים בבדיקת ה-EMG להולכה עצבית." ד"ר קנולר, קבע כי נכותו הצמיתה של התובע בשל התאונה מיום 14 ינואר 2001, הינה בשיעור של 24% לפי התקנות. הגבלה בינונית בתנועות ע"ש צווארי 37(ב)(ב) - 20% ופגיעה רדיקולארית קלה משמאל, מותאם 31(1)(א)1 חלקי - 5%. סעיף 31(1)(א) לתקנות עוסק בעצבי הגפיים העליונים, ובקבוצת השורשים הרדיקולארית - עליונה, אמצעית או תחתונה - ובשיתוק חלקי קל. לאחר שהתקבלה חוה"ד לעיל, שיגרה הנתבעת, ביום 28 ספטמבר 2011, שאלות הבהרה למומחה. ביום 27 נובמבר 2011 הגיש ב"כ התובע בקשה לפסול את שאלות ההבהרה. המחלוקת האמיתית בין הצדדים הינה לשאלה 4ג, המומחה נשאל :האם ידעת כי עובר לתאונה התובע סבל נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי אותו סעיף, סעיף 37(5) לתקנות בשל הגבלה קלה בעמ"ש צווארי. אם לא האם קביעך ביחס לשיעור נכות התובע תשתנה ומה שיעור הנכות שתקבע? ביום 28 נובמבר 2011 ובטרם ניתנה שהות לדון בבקשה, שוגרו תשובותיו של המומחה, "באם קימת נכות בשיעור של 10% עובר לתאונה יש לנכות זאת מסך הנכות שקבעתי." והוסיף "ברצוני לציין בהמשך לשאלות ההבהרה ותשובותיי כי לא הגיע לידי תכתובת ורשומה רפואית כלשהיא על התקופה שלפני התאונה ולכן התייחסותי לכך יכולה להיות מוגבלת ומסויימת." השאלה בה עלי להכריע היא האם רשאית היתה הנתבעת להציג לד"ר קנולר שאלה זו ? והאם בתשובתו יש משום קביעה פוזיטיבית כי יש לנכות מהנכות שקבע 10% בגין מצב קודם. המסמכים המותרים בהמצאה למומחה קבועים בתקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, אשר קובעת: "8. (א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית. (ב) תוך ארבעים וחמישה ימים מקבלת המסמכים, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים. אין להציג למומחה חו"ד רפואיות וכן לא את דוחות הועדה הרפואית של המל"ל לרבות קביעתה לנכות. (ראו לענין זה, אליעזר ריבלין, תאונת דרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית (2012), עמ' 768). כבוד השופט אור ברע"א 1422/01 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ג'האן עבד אל רחמן, (מיום 15.5.01), התייחס לעינין זה וקבע:  "על פי ההסדר בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1985, עניינים שברפואה יש להוכיח על ידי מומחה רפואי המתמנה על ידי בית המשפט, מבלי שבעלי הדין יוכלו להציג לו חוות דעת משלהם כדי לשכנעו בצדקת עמדתם. יש בכך לחסוך בזמן ובמשאבים, ולאפשר למומחה הרפואי לפעול על פי שיקול דעתו וללא השפעת גורמים מבחוץ (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מ"ט (4) 865, 874; וכן רע"א 6401/00 לה-נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' עומר סאלח.  וכבר נקבע שגם קביעות של וועדות רפואיות של המל"ל אין להציג בפני המומחה הרפואי. (רע"א 2985/90 שרעבי נ' קובוס ומגדל חברה לביטוח בע"מ, צלטנר, חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הפסיקה והדין, בע"מ' 712 (א)). האם האיסור קיים רק עד שלב מתן חוות דעת על ידי המומחה הרפואי, או שהוא משתרע גם על שלב שאלות ההבהרה המופנות אל המומחה וכן שלב חקירתו הנגדית? מקובלת עלי בעניין זה עמדתו של א' ריבלין בספרו תאונות הדרכים, סדרי דין לחישוב פיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, תשס"א-1999, בפסקה 646. עמדתו היא, שחל איסור על הצגת חוות הדעת גם בשלב שאלות ההבהרה והחקירה הנגדית. וכך הוא אומר שם: "אלא שאין להסיק מן האבחנה הזו לענייננו. מקום בו מבקש בעל דין להציג, לפני המומחה שנתמנה, חוות דעת של מומחה מטעמו, הפסלות נובעת לאו דווקא בשל החשש של פגיעה בשיקול דעתו של המומחה הממונה (אף כי חשש זה אין לבטל ולו גם בשלב החקירה הנגדית). הפסלות נובעת גם מן הפגיעה בתכלית העומדת מאחורי עצם שלילת הפניה למומחה רפואי מטעמו. . ."             ובהתייחסו למקרה המוזכר על ידו, בו הועברה במסגרת שאלות הבהרה למומחה הרפואי חוות דעת של מומחה אחר, מוסיף המחבר המלומד: "בצדק קבע שם בית המשפט, כי לא זו הייתה תכליתו של ההסדר שנקבע בסעיף 6א לחוק, ופסק כי בשלב החקירה הנגדית, וממילא גם בשלב משלוח שאלות ההבהרה למומחה, לא ניתן להציג בפניו חוות דעת רפואיות מטעם. באותה מידה אין להציג בפניו את חוות דעתם של רופאי המוסד לביטוח לאומי, אך אין בכך כדי לשלול מבעל דין החוקר מומחה, בבית המשפט, בחקירה נגדית, את האפשרות להציג בפני הנחקר תזה מסויימת העולה מתוך תיעוד חיצוני". (פסקה 4 לפסה"ד) על פי האמור לעיל, ניתן להציג למומחה הרפואי תזות או גישות של אסכולות רפואיות הסותרות את אלה שלו, במטרה לקעקע את קביעותיו ולערער על מסקנותיו. זאת, בשונה מהצגת חוות דעת המתייחסת למצבו הרפואי של התובע נשוא חוה"ד. על פי התייחסות המומחה לתזות המועלות בסוגיה הרפואית הנדונה, יקבע בית המשפט עד כמה ניתן להתבסס על חוות דעתו של המומחה ואם נתן הסברים הולמים, לעמדות השונות מאלה שלו. זאת, הן במסגרת שאלות הבהרה והן חקירה נגדית, לפי המקרה. הצגת עמדות שונות וחקירה עליהם הינו דבר אחד, ואילו הגשת חוות דעת של מומחה ונתונים לקביעתה של ועדה רפואית הינה דבר שונה ואסור כפי שהובהר לעיל. ד"ר קנולר מונה על ידי במסגרת הליך של הבאת ראיות לסתור. בהחלטתי מיום 25 נובמבר 2009 פרטתי: "בבקשה טוענות הנתבעות כי לתובע נקבעה נכות כללית של 10% בגין הגבלת תנועות עמוד שדרה צווארי מיום 1 ספטמבר 1987. בהתאם לבקשה והמסמכים אשר צורפו לה עולה כי נושא זה לרבות המסמכים לא עמדו לפני הוועדה האחרונה." מרשימת המסמכים שהוצגו לד"ר קנולר וכן מהבהרה של המומחה לתשובותיו עולה כי לא הומצאו לו מסמכים רפואיים או כל רשומה המעידה על מצבו של התובע או קיומה של נכות לתובע עובר לתאונה. הצגתה של קביעת המל"ל - אסורה כאמור. מטרת המינוי של ד"ר קנולר היתה לבחון נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה בניכוי נכויות קודמות ככל שהיו כאלה. היינו, האם נכונה טענת הנתבעת כי לתובע היתה קיימת נכות קודמת בעמ"ש צווארי, סוגיה שלא נידונה לפני ועדת הערערים. שומא היה על הנתבעת להמציא למומחה תיעוד וממצאים רפואיים שיהיה בהם כדי להצביע על קיומה של נכות מוקדמת, במובחן מהנכות הקיימת כיום, תוצאת התאונה. יוער לעניין זה כי התובע נשאל ונחקר בחקירתו הנגדית לנסיבות קביעת המל"ל מספטמבר 1987 ותשובתו היתה כי לא סבל מבעיות בצוואר עובר לתאונה (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון, שורה 6-7), והוסיף: "בשנת 86 עבדתי במשרד עורכי דין, סיפרתי לאחת מהן ששוחררתי מהצבא בגלל רשרוש בלב היא אמרה לי מה לא קבלת נכות מצה"ל, היא הגישה תביעה והכניסה הכל". התוצאה היא איפוא, שאין להתיר שאלת הבהרה זו ובנסיבות אלו, החלטתי שלא לנכות מנכותו של התובע, כפי שנקבעה על ידי ד"ר קנולר בחווה"ד, נכות קודמת מכיוון שלא הוכחה כאמור. עוד טוענת הנתבעת כי התופעות להן טוען התובע, בגין "שיתוק" בידו השמאלית, לא הוכח קשר סיבתי בינן לבין התאונה. איני מקבלת טענה זו מכיוון שד"ר קנולר קבע כי התובע סובל מפגיעה רדיקולארית קלה משמאל. קביעה זו, וסעיף הנכות המאוזכר בחוה"ד, עולה כי היא מתייחסת לשיתוק הקל נוכח הפגיעה הנוירולוגית הקלה. ד"ר קנולר ציין כי התובע סובל מהפרעה זו של "שיתוק" ולא קבע כי אין לייחס אותה לתאונה כפי שקבע לגבי תלונות אחרות של התובע אשר ייחס אותן למצבו הנוכחי ולשינויים ניווניים. לפיכך, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה היא זו שנקבעה על ידי המומחה בחוה"ד והינה בשיעור של 24%. נכותו התפקודית של התובע התובע טען בסיכומיו, כי כיום נכותו התפקודית הינה בשיעור הקרוב ל-100%. לטענתו עובר לתאונה היה שותף במועדון הימורים, עיסוק שהיה מסב לו רווחים גבוהים בין 100 ל- 150 אלף ₪ וזאת עד גיל 90. התובע בחקירתו הנגדית פירט כי כיום הינו "שבר כלי", נזקק לעזרה בכל תפקודיי היום יום, לדבריו עד למותה של אימו התגורר עימה ואף נעזר בשירותי הפיליפינית שסייעה לה וכיום הוא מתגורר עם אחיו המסייע ומטפל בו. בתצהירו, התייחס התובע לעבודתו הנוכחית, אצל עו"ד ג'אבר וטען כי הוא עובד במשך כשעתיים, בעבודה פקידותית קלה, וגם במסגרתה הוא נתקל בקשיים בשל הבעיה ממנה הוא סובל בידו השמאלית. בחקירתו הנגדית הרחיב התובע ופירט:- "במקרה השבוע, ניסיתי לקחת תרופה שהייתה לי בכיס, לא הצלחתי לתפוס. הכנסתי את היד ניסיתי לתפוס ולהיכנס לכיס ואז נתפסה לי כל היד, הייתי צריך לשחרר אותה. נתפס לי עד הצוואר, גם את היד השניה נתפסת לי, בניתוח הראשון השתילו לי פלאטינות. ... קשה לי לאחוז דברים באצבעות "נתפסות" לי הידיים, אני מקבל שיתוק מהידים ועד הצוואר, בניתוח הראשון זה היה בגלל יד שמאל. הצלחתי להרים את היד עד לגובה הכתף. אני סובל בשתי הידיים. ... לא יכול להחזיק עיתון, אם אני מתייק למשל, פתאום נתפסת לי היד, אם אני סופר כסף, נתפסת לי היד. ... קשה לי להגיע לגב, קשה לי להגיע ביד שמאל לגב. ביד ימין לא ניסיתי. לשפשף את הגב אני לא יכול..." (עמ' 15-16 לפרוטוקול הדיון). טענותיו של התובע לרווחים שהיה עתיד להשיא במסגרת שותפותו במועדון ההימורים לא הוכחו כלל. לא הוצגה כל אסמכתא או ראיה לרווחי מועדון מהסוג הנטען. יתרה מכך, עולה כי המועדון נסגר בסופו של דבר בשנת 2008, כן טען התובע כי חלקו נמכר על ידי שותפו לאחר וכי הוא לא נקט בהליכים לתבוע את הפסדיו הנטענים. חברו של התובע מר אהרן כהן, אשר טען לשכר חודשי של כ- 5,000 ₪ לשנת 2004 לא הציג גם הוא כל אסמכתא או חיזוק לנטען. בוודאי שלא הוכחה טענתו של התובע לאופק תעסוקתי בתחום עד גיל 90 (שלא לדבר על תוחלת חיים נטענת החורגת מהנתונים הקיימים והמקובלים). מאישור הכנסותיו של התובע לשנת 2000 עולה כי הכנסותיו עמדו על סך של 38,862 ₪. היינו סך של 3,240 ₪ בממוצע לחודש. יועצת המס הגב' ליזה מזור אשר אישרה את שיעור הכנסותיו של התובע במכתב משנת 2008 (התאריך המדוייק אינו קריא), אישרה גם כי הגישה עבור התובע דוחות משנת 1997 ועד לשנת 2000. אולם, לא הציגה מידע נוסף במסגרת חקירתה הנגדית וגם לא זכרה נתונים נוספים להכנסותיו של התובע. התובע העיד לעניין זה כי עד לשנת 2000 העסק לא הרויח כלל. עוד התובע לא הציג כל אסמכתא להכנסות שהיו לו לפני כן. ברי כי נטל הראיה לעניין זה רובץ על התובע. מטפסי 106 שצורפו לתחשיב הנזק שהוגש על ידי התובע עולה כי החל מאוקטובר 2001 הועסק על ידי חברת ספרקו ג.ק.ג. בע"מ. שכרו הממוצע לשנת 2001 עמד על שיעור של 4,330 ₪ (נטו), לשנת 2002, על שיעור של 4,560 ₪ (נטו) לשנת 2003 על שיעור של 5,200 ₪ (נטו) ולשנת 2004, עמד על שיעור ממוצע של 5,600 ₪ (נטו). התובע פירט כי עבד בעסק של חבר וכי לא נדרש לעבודות קשות (עמ' 22 לפרוטוקול הדיון). עולה כי לאחר התאונה התובע השתכר שכר העולה על הרווחים שהציג לשנת 2000, עובר לפגיעה. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי התובע עבר שני ניתוחים, אולם גם לא ניתן להתעלם מגילו של התובע. התובע יליד 1942, כיום כבן 70. מועסק כמעט "בהתנדבות" ומתוך רצונו הטוב והנדיב של עו"ד ג'אבר. לא ניתן להתעלם ממצבו הבריאותי של התובע, אשר אינו קשור לתאונה, התובע עבר לאחרונה צינתור וסובל מבעיות רפואיות נוספות. מזה כחמש שנים מועסק התובע על ידי עו"ד ג'אבר ושכרו כיום עומד על סך של כ- 1,100 ₪ במשרה חלקית בשכר של 25 ₪ לשעה. כאמור, כתוצאה מהתאונה לתובע הגבלה בינונית בעמוד שדרה צווארי וכן פגיעה עצבית, המשפיעה על תפקוד ידו השמאלית. לא הוכח כי תלונותיו של התובע לבעיות וקשיי תפקוד בידו הימנית קשורות לתאונה. עוד, ד"ר קנולר ציין כי במהלך בדיקתו של התובע לא הבחין בהגבלה בפעילות ידיו של התובע (ראו לעיל). אוסיף כי גם במהלך חקירתו של התובע ובפעמים נוספות שהופיע באולמי (לפחות עוד פעמיים), לא הבחנתי בהגבלה הנטענת וגם לא חזיתי בארוע בו "נתפסה" ידו כנטען. בנוסף, הוצג לבית המשפט סרטון המציג את התובע בפתח דירתו וגם במהלכו לא נצפו הגבלות תנועה כלשהן. אחיו של התובע גם הוא לא זומן לעדות ואילו עו"ד ג'אבר בתצהירו התייחס לתופעה, אולם לא הרחיב לתדירותה (סעיף 7 לתצהיר). מסקנתי היא כי התובע מגזים עם תיאוריו לנכותו התפקודית הנובעת מהתאונה, ולהיקף ולתדירות התופעה ממנה הוא סובל ולהשלכתה על תפקודו היומיומי. לעניין זה אפנה לקביעתו של ד"ר קנולר, אשר קבע נכותו של התובע באספקט הנוירולוגי באופן קל מאד וחלקי. אני סבורה כי מצבו התפקודי של התובע והגבלותיו, ככל שהן קיימות כיום, הינן בחלק הארי, תוצאה של גיל התובע ותחלואיו הנוספים. כושרו להשתכר והירידה בתפקוד הינן תוצאה הן של גילו והן של מצבו הבריאותי ואין לכרוך את תפקודו היום לתאונה בלבד. ראיה נוספת לכך הינה העובדה כי מייד לאחר התאונה ועד למאי 2005 (ארבע שנים לאחר התאונה) עבד התובע ותפקד ללא כל קשי ואף השתכר שכר שעלה על שיעור הכנסותיו קודם לכן. נפסק זה מכבר גם ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3), 792, 799 (1995), כי בפגיעות אורתופדיות, הנכות הרפואית משקפת על פי רוב את שיעור הנכות התפקודית. בענייננו, בשנים שלאחר התאונה, ולמעט בתקופות ההחלמה מהניתוחים שעבר התובע, אני סוברת כי נכותו התפקודית היתה נמוכה מזו הרפואית ואילו כיום, לא מצאתי כי יש לקבוע כי היא עולה עליה. יוער, כי הגם שהתובע עובד היום, הרי שהמדובר במשרה חלקית, התואמת את מצבו הבריאותי והתפקודי הכולל. לא יהיה זה נכון להתחשב ברמת השתכרותו של התובע לפני למעלה מעשור ולהשליך ממנה ליכולתו התעסוקתית של התובע, אשר כאמור עבר בשנים שחלפו אירוע לב ובירורים רפואיים רבים נוספים. לפיכך, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע, כתוצאה מהתאונה אינה עולה על נכותו הרפואית. לתקופות הנכות הזמניות. ד"ר קנולר לא התייחס לשאלה זו בחוה"ד. הצדדים לא פנו אליו בשאלות הבהרה. שני הצדדים בסיכומיהם הפנו לקביעת המל"ל. אין מחלוקת כי התובע עבר שני ניתוחים, הקשורים לפציעתו בתאונה, לאחריהם נזקק לתקופת החלמה. בנסיבות אלו, אקבל את קביעת המל"ל לנכותו הזמנית של התובע ככל שאין בה סתירה לנתונים שהוצגו לעבודתו בספרקו, בהתאמה לתקופות בהן נותח ונעדר מעבודתו ולא השתכר. לעניין זה גם התובע, בהגינותו הודה כי עבד במשך השנים וכי הנכויות שנקבעו במל"ל אינן משקפות את נכותו התפקודית לאוך כל השנים בהן עבד. (ראו עמוד 23 ש' 4-6 לפרוטקול צוטט לעיל). הפסד שכר לעבר לעניין זה ב"כ התובע בסיכומיו שב וחזר על טענות התובע לרווחים גבוהים שצפוי היה להרוויח במועדון הקלפים אשר היה שותף בו. שב וטען כי אלמלא התאונה היה יכול לעבוד בעיסוקו זה עד גיל 90. לעבר, ביקש ב"כ התובע להתבסס על הנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל, על בסיס שכרו של התובע, עובר לתאונה, לפי דו"ח שהוצג על ידי הגב' מזור, היינו בסך של 4,410 ₪ לחודש (בערכם להיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומדים על סך של 8,352 ₪.) על בסיס שכר זה והנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל עתר התובע לפיצוי לעבר בשיעור של 749,170 ₪. לעתיד, טען ב"כ התובע כי יש לחשב את נזקי התובע לפי שכר בסיס של 9,000 ₪ נטו לחודש ולחמש שנים נוספות היינו בסך של 99,000 ₪. עוד, עתר התובע לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין אובדן פנסיה. ב"כ הנתבעת, מנגד האריך והעמיק בסיכומיו לרווחים הנצברים מעיסוק בלתי חוקי ואסור ולכך שפסיקת פיצוי בגין פעילות שאינה מתיישבת עם הוראות החוק, אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית ראויה. כן הפנה לכך שהתובע השביח שכרו והכנסותיו עלו לאחר התאונה וכי לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה ולכן גם לא נגרמו לו הפסדי שכר. צודק ב"כ הנתבעת כי התובע לא הציג כל אסמכתא להכנסות עובר לתאונה, למעט דו"ח ההכנסות לשנת 2000. מקובלת עלי הטענה כי יש לזקוף זאת לחובתו של התובע. לרווחים הנטענים על ידי התובע, הרי שהתובע לא הוכיח טענתו לרווחי עסק הימורים כלל ולהכנסותיו הצפויות בפרט. לכן, בסיס ההכנסות היחידי העומד לנגד עיני הינו הכנסותיו של התובע לשנת 2000 וכן העובדה כי בחר שלא להציג נתונים להכנסותיו עובר לתאונה. בנוסף, הרי שהתובע ב"מומו" הרויח שכר גבוה יותר, לאחר התאונה ולאורך תקופה של כארבע שנים. לכן, בסיס שכרו של התובע למועד התאונה מוערך על ידי בשיעור של 4,000 ₪. הפסדי שכר לעבר, הינם נזק מיוחד הטעון הוכחה. חישוב הפסדי השכר של התובע לעבר יבוצע על ידי באופן הבא:- שכרו של התובע לפני התאונה יעמד על ידי לצורך חישוב הפסדי השכר לתקופת אי הכושר המלא שנקבעה לו לאחר התאונה, על סך של 4,000 ₪, פיצוי מלא עד ליום 31 מאי 2001, (ארבעה וחצי חודשים) הינו בשיעור של 18,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום הינו סך של 34,233 ₪. מיום 1 יוני 2001 ועד ליום 30 ספטמבר 2001, נכות זמנית בשיעור של 20% - 4X 4000 X 20%= 3,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום הינו סך של 5,924 ₪. מיום 1 אוקטובר 2001 ועד ליום 8.2.2004, המועד בו בוצע הניתוח הראשון והתובע עבד בצורה מלאה - איני פוסקת פיצוי (גם התובע לא טען לפיצוי בגין תקופה זו). מיום 9 פברואר 2004 ועד ליום 9 מאי 2004, בהתאם לקביעת המל"ל, התובע שהה בתקופת אי כושר מלא. אולם, מטופס 106 שצורף לתחשיב הנזק של התובע עולה כי התובע עבד בחודשים אלו וגם הרויח שכר. לכן, ובהתאם לעדותו של התובע כי עבד באותה תקופה לא מצאתי מקום להעניק לתובע פיצוי בגין תקופה זו. קביעה זו נכונה עד לפברואר 2005, מועד יציאתו של התובע לחופשת מחלה לצורך הניתוח השני. מ- 8 בפברואר 2005 ועד ליום 31 מרץ 2005, נקבעה לתובע נכות מלאה. שכרו באותה העת עמד על שיעור של 5,600 ₪. 2 X 5,600 = 11,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום הינו סך של 16,647 ₪. מיום 1 אפריל 2005 עד ליום 31 אוקטובר 2005, נקבעה לתובע נכות שבשיעור של 20%. עולה כי התובע לא עבד עד לשנת 2007, לכן אני פוסקת לו בהתאם לדרישתו: 5,600 X 7 X 20% = 7,840 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום הינו סך של 11,654 ש"ח. התובע לא עתר לפיצוי עד ליום 21 פברואר 2007. מיום 22 פברואר 2007 ועד הגיעו של התובע לגיל 67 (23 אפריל 2009), יוענק לו פיצוי לפי נכותו התפקודית ולפי בסיס שכרו האחרון בספקרגו, משוערך ובצירוף ריבית. בסיס שכר משוערך משנת 2004 עד לפברואר 2007 הינו 5,728 ₪. 26 X 5,728 X 24% =35,743 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום הינו סך של 42,784 ש"ח. מהגיעו של התובע לגיל 67 ועד היום, בהתחשב בעובדה כי התובע בחר לעבוד במשרה חלקית בשכר מינימום, בהתאם לנכותו התפקודית של התובע: 41 X 1500 X 24% = 14,760 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחצית תקופה, סך של 15,178 ₪. סה"כ לעבר עומד הפיצוי על סך של 126,420 ₪. הפסד שכר לעתיד התובע כאמור עובד כיום במשרה חלקית, נראה כי אין בכוונתו של עו"ד ג'אבר לפטרו וכי הוא יעסיק את התובע, כל עוד יחפוץ בכך התובע. המדובר במשרה חלקית כאמור, אני מניחה לצורך פיצוי התובע כי ימשיך לעבוד במקום עוד חמש שנים. לפיכך יחושב הפיצוי: 1,500 X 24% X 55.65 = 20,002 ₪. הפסד פנסיה לעתיד התובע תבע פיצוי בגין הפסדי פנסיה לעתיד בהתבסס על צו ההרחבה שנכנס לתוקפו בשנת 2008. התובע עתר לפיצוי גלובאלי בשיעור של 10,000 ₪. על בסיס הפסד השכר לעתיד שפסקתי ובשל העובדה כי גם התובע צריך היה להפריש משכרו לטובת הפנסיה גם כן, הרי שעל פי ההסדר ואחוזי ההפרשה, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. עזרת זולת לעבר ולעתיד בגין עזרת זולת לעבר, עתר התובע לפיצוי בשיעור של 150,000 ₪ ולעתיד בשיעור של 86,000 ₪ נוספים. הנתבעת מנגד טענה כי התובע לא המציא כל אסמכתא או ראיות להוצאות ברכיב זה. עוד נטען על ידי הנתבעת כי העזרה שנזקק לה התובע, ככל שנזקק לא חרגה מהעזרה המצופה מבני משפחה. התובע לא המציא אסמכתאות להוצאות בגין עזרת זולת. התובע טען כי התגורר עם אימו ונעזר בשירותיה של העובדת שסייע לה, למעט הוצאות זעומות שהזכיר. כיום, מתגורר התובע עם אחיו והוא טוען כי אחיו מסייע לו רבות. התובע גם פירט כי אחיו סייע לו לאחר שעבר את הארוע הלבבי ונזקק לעזרה רבה. כפי שקבעתי לתובע נכות תפקודית בשיעור של 24%. נכותו הינה אורטופדית, בעמוד שדרה צווארי ובידו השמאלית. בתפקודי היומיום מקשה עליו הנכות אף יותר ואין ל"סמוך" על העובדה כי אחיו של התובע יהיה לעולם לצידו. בנוסף, עבר התובע שני ניתוחים בעקבותיהם שהה בתקופת אי כושר ונכות מלאה. מאז התאונה עברו למעלה מעשר שנים, לפיכך, הנני סוברת כי לעבר פיצוי בסכום של 25,000 ₪ יהלום ראש נזק זה. לעתיד ובהתחשב בתוחלת חייו של התובע (לא הוצגו אסמכתאות לקיצור תוחלת חיים), הנני קובעת פיצוי בשיעור של 60,000 ₪. נסיעות והוצאות לעתיד התובע עתר לפיצוי בגין נסיעות וטיפולים בעתיד בלבד בסך כולל של 12,500 ₪. הנתבעת לא טענה כלל לעניין זה. התובע נזקק ועבר טיפולים פזיוטרפיים בעבר. לא נמסרו נתונים להזקקות לטיפולים בעתיד. רוב הטיפולים מכוסים על ידי שירותי הבריאות הציבורית, אולם התובע בוודאי ידרש להשתתפות עצמית. לפיכך, הנני סוברת כי פיצוי בשיעור של 7,500 ₪ יהלום ראש נזק זה. כאב וסבל לתובע נכות רפואית בשיעור של 24%, התובע אושפז ל-4 ימים. בהתאם לנתונים אלה, ועל פי הוראות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 32,607 ₪. סיכום נזקי התובע הפסד שכר בעבר 126,420 ₪ הפסד שכר לעתיד 20,002 ₪. עזרת זולת לעבר ולעתיד 85,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד 7,500 ₪. כאב וסבל 32,607 ₪. סה"כ סך של 271,529 ש"ח יש לנכות תגמולי מל"ל, בהתאם לחו"ד שהוגשה על ידי הגב' ענת ספיר, ליום 29 פברואר 2012, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום. הנתבעים ישאו בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 15%. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות