מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר טרחת עורך דין על עתירה לבג''צ / כמה לוקח עורך דין על עתירה לבג''צ: נתוני רקע ועובדות 1. התובעת הינה חברת עורכי דין אשר הגישה תביעה זו לקבלת חוב יתרת שכר טרחה והחזר הוצאות אשר חבים לה, לטענתה, הנתבעים בגין שירותים משפטיים נרחבים אשר סיפקה להם. השירותים אשר סיפקה התובעת לנתבעים כללו לטענתה ייצוגם בבג"צ 2536/06, ייצוגם בבג"צ 2658/06, ייצוגם בבג"צ 2714/06, הופעות בדיוני ביהמ"ש, מתן חוות דעת משפטיות וניהול משא ומתן. כמו כן הנתבעת סיפקה לטענתה סיוע משפטי נרחב בהיקפו הכולל צוות של ארבעה עורכי דין ושני מתמחים, בשעות עבודה רבות ובלתי שגרתיות מסביב לשעון, וכל זאת בהתאם לדרישות הנתבעים. למרות שבין הצדדים נחתמו שני הסכמי שכר טרחה, לטענת התובעת הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם ועל כן הוגשה תביעה זו שלפנינו. 2. מכתב התביעה עולה כי במהלך חודש מרץ 2006 פנו הנתבעים (להלן: "הנתבע 1") ועורך דינו, בן אחיו של נתבע 1 (להלן: "נתבע 2"), למשרד התובעת וביקשו לקיים פגישה דחופה בנוגע לבעיות משפטיות שעלו בכל הקשור לבחירות המוניציפאליות לרשות מועצה מקומית אבו - סנאן (להלן: "הבחירות"). נתבע 1 התמודד בבחירות והוא ונתבע 2 היו מעוניינים למנוע את התמודדותו בבחירות של ראש המועצה לשעבר מר עלי הזימה, אשר הורשע, כך נטען, בעבירה שיש עימה קלון. בעקבות הפגישה הוחלט כי במקביל לייצוג הנתבעים בעניין זה ע"י משרד התובעת, יכלול הטיפול המשפטי ייצוג של הנתבעים בהליכים נוספים. ביום 16.3.06 חתם נתבע 2 על הסכם שכר טרחה מול התובעת וביום 19.3.06 חתם נתבע 1 על הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכמי שכ"ט" או ה"הסכמים"). בהסכמים הנזכרים, נקבע בין היתר כי שכר הטרחה יחושב לפי שעות עבודה, בתעריף שונה לעו"ד X, ולעו"ד שונים ולמתמחים. כמו כן נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות שונות וכן בנוסף, נקבע בהסכם מיום 19.03.06 כי במידה והמועמד עלי הזימה, ייפסל מלהתמודד בבחירות, התובעת תקבל בונוס של כחמישים אלף דולר (ארה"ב). 3. נטען בכתב התביעה כי בהתאם להסכמים התובעת סיפקה לתובעים שירותים משפטיים אשר כללו בין היתר את ייצוגם בהליכים משפטיים בבג"ץ 2536/06, בג"ץ 2658/06, בג"ץ 2714/06 וכן ייעוץ משפטי. מכתב התביעה נטען כי נוכח סד הזמנים הקצר ודחיפות העניין, הפעילה התובעת עורכי דין, מתמחים ועובדים רבים על מנת לקדם את ניהול ההליכים הדרושים. בסופו של דבר נאסר על מר עלי הזימה להתמודד בבחירות, נתבע 1 נבחר לראש מועצת אבו סנאן ונתבע 2 מונה ליועץ המשפטי של המועצה. עוד נטען בכתב התביעה כי כאשר הסתיים הטיפול בעניינם של הנתבעים ולאחר תקופה ארוכה בה נמנעו הנתבעים מלהסדיר את חובותיהם לתובעת, התקיימה פגישה בין התובעת לנתבעים ובה הגיעו להסדר לפיו הנתבעים העבירו לידי התובעת סכום ראשוני בסך 50,000$, והוסכם כי הנתבעים יעבירו לידי התובעת באופן מיידי סכום נוסף של 44,561$. הסדר זה הושג לאחר שהתובעת הסכימה ליתן לנתבעים הנחה משמעותית של כ - 35,000$ וזאת כתנאי להסדרת מלוא החוב באופן מיידי. דא עקה, לטענת התובעת למרות ההנחה שניתנה להם, נמנעו הנתבעים מלשלם את חובם ולפיכך שלחה התובעת לנתבעים מכתב התראה בטרם נקיטה בהליכים משפטיים ובו דרשה את תשלום מלוא החוב. שוב נקבעה פגישה במשרדי התובעת. בפגישה זו התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת לאחר שמשרד הפנים יעביר לידיהם את כספי מימון הבחירות ולאחר פרסום תוצאות הבחירות ברשומות, אולם גם לאחר פרסום התוצאות התובעת לא קיבלה את הכספים. ביום 7.8.06 שיגרה התובעת מכתב התראה אחרון טרם נקיטת הליכים משפטיים אולם ללא הועיל. לפיכך על רקע האמור, הגישה התובעת תביעתה זו. טרם אכריע במחלוקות, אציג בתמצית את טענות הצדדים. טענות התובעת 4. לטענת התובעת שני הנתבעים היו לקוחותיה ושניהם חתמו על הסכמי שכר הטרחה עמה. נתבע 2 חתם בעצמו ביום 16.3.06 על הסכם שכר טרחה וכן על טופס פרטי לקוח חדש. לטענתה מאחר ונתבע 2 הינו עורך דין, חזקה עליו כי הוא מבין את מהותם של מסמכים משפטיים עליהם הוא חותם. הנתבע 2 הינו בן אחיו של הנתבע 1, אשר עם היבחרו של הנתבע 1 לראש מועצת אבו סנאן הוא מינה את הנתבע 2 ליועץ המשפטי של אבו סנאן. עובדה זו מראה כי לנתבעים היה מניע משותף לפסילת מועמדותו של מר עלי הזימה ולבחירתו של הנתבע 1 לראש המועצה. ולפיכך, שכרו שניהם את שירותי התובעת. לכך יש להוסיף כי הנתבע 2 גם שילם מכיסו חלקים משכר הטרחה ששולם לתובעת ע"ח, והוציא חשבוניות וקבלות על שמו. זאת ועוד, נתבע 2 היה מעורב בהליכים, עבר על כל המסמכים שהוכנו על ידי התובעת בטרם הוגשו, נפגש עם התובעת וביקש למחול לו על חלק משכר הטרחה, ועוד. התנהלות זו של נתבע 2 הינה התנהלות מובהקת ביחסי עורך דין לקוח, וזאת בנוסף להסכם מיום 16.3.06 החתום על ידו ומוכיח בצורה בלתי ניתנת לערעור כי הנתבע 2 הינו לקוח של התובעת. לפיכך יש יריבות ברורה בינה לבין נתבע 2. 5. התובעת ממשיכה וטוענת כי שכר הטרחה חושב באופן חד משמעי, לפי ההסכמים שנחתמו ויש לדחות את טענותיהם של הנתבעים כי שכר הטרחה נקבע על "פיקס פרייס" של 5,000$ וכד'. כך גם, יש לדחות את טענת הנתבעים כי הבונוס שנקבע הותנה בכך שלא יעמוד מועמד אחר מול הנתבע 1 ובכך שלא יתקיימו בחירות נוספות. התובעת דוחה גם טענות הנתבעים כי סוכם בין הנתבע 2 לבין התובעת כי לא ישולם שכ"ט בגין המתנה למשפט או הופעות בבתי משפט. הדבר סותר הסכם בכתב לפי התחייבו הנתבעים לשאת בתשלום ההוצאות. עצם הרעיון שעורך הדין צריך לשאת בעצמו בהוצאות הנסיעות וההמתנות לדיונים ולא לקבל תמורה בעד הופעותיו עבור לקוח בבתי משפט - הינו רעיון מופרך מן היסוד. 6. עוד לטענתה, שירותיה המשפטיים זכו לשבחים מטעם הנתבעים הן על ניהול ההליכים והן על התוצאות שהושגו. לפיכך, יש לדחות את טענת הנתבעים כי לא היו מרוצים מטיפולה של התובעת כבר בתחילת הדרך, זאת במיוחד לאור העובדה שפנו לתובעת בבקשה שתטפל עבורם בשני תיקים נוספים. לטענתה בכך שלא שילמו הנתבעים את שכר הטרחה אשר התחייבו לשלם לה, הפרו הנתבעים הפרה יסודית את ההסכמים. הנתבעים נהגו בחוסר תום לב וכן חבים בחובת השבת הרווח האסור מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. אין לנתבעים כל טענה ממשית, עובדתית או משפטית, מדוע פטורים הם לשלם את יתרת חובם וגם לא פעלו בכל דרך מקובלת לבטל את החוזה. לכל היותר, ניתן לדלות מטענותיהם רק טענה של טעות בכדאיות העסקה, אשר לפי ס' 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אינה מאפשרת ביטול חוזה. לפיכך נטען כי יש לחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 365,100 ש"ח (79,369$), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצרות החוב ועד למועד התשלום בפועל. טענות הנתבעים 7. הנתבעים כפרו בתביעה ובטענות התובעת. לטענתם, שניהם העידו על העובדות בידיעתם מכלי ראשון אולם, מול עדותם לא ניצבה כל עדות של מי שהיה צד להתקשרות, עו"ד X, או של מי שביצע בפועל את העבודה המשפטית ואשר נמדדה בשעות. לפיכך יש לקבל את עדות הנתבעים שכן אין מי שיסתור את עדותם, ומנגד התובעת לא הצליחה להוכיח את טיעוניה שבתביעה. לב ליבו של התיק לעיל הינו היקף העבודה שבוצעה ע"י התובעת ולמרות זאת עו"ד X וכן שאר העובדים ממשרדו שעבדו על התיק לא הופיעו לעדות. העדות היחידה מטעם התובעת בעניין הינה עדותה של גב' איריס אופיר (להלן: "גב' אופיר") אשר לא הייתה בקיאה ברישום שעות העבודה או הזנת הנתונים, לא ידעה מה עשה כל עו"ד וכמה שעות. לפיכך אין בעדותה ראייה מספקת להוכחת תביעת התובעת. 8. לטענת הנתבעים רישום שעות העבודה מנופח ומוגזם. הנתבעים מפנים למספר דוגמאות: א. מרישום השעות עולה כי החיוב החל מיום 17.2.06 (6 שעות עבודה) וזאת למרות שההתקשרות בין הצדדים החלה רק ביום 16.3.06. בעדותה גב' אופיר לא הצליחה להסביר חיוב זה וטענה כי כנראה מדובר בטעות הקלדה. ב. הנתבעים אף חויבו על שעות עבודה שלכאורה בוצעו ביום שבת, וזאת למרות שמשרד התובעת כלל לא עובד ביום שבת (חיוב מיום 18.3.06). ג. ביום 19.03.06 חייבה התובעת את הנתבעים ב 46.5 שעות עבודה עבור הכנת העתירה וניסוחה וביום 20.03.06 בעוד 28.5 שעות. יחד מדובר ב - 75 שעות עבודה ביומיים. או שמדובר במשרד מתחיל שלוקח לו כל כך הרבה שעות לאתר פסיקה ולנסח עתירה (וזה לא המקרה), או שמדובר ברישום מוטעה של שעות שלמעשה לא בוצעו. ד. ביום 30.3.06 חויבו הנתבעים בין היתר ב - 8 שעות עבודה של עו"ד X. ביום הזה היה דיון בעתירה, בבית המשפט העליון. עו"ד X עזב את אולם הדיונים, נסע להשתתף בהלוויה של אחד ממכריו ושב לבית המפשט העליון. בזמן ההמתנה לעו"ד X, חויבו הנתבעים בשעות ההמתנה. לטענתם לא ניתן להסתמך על רישום שעות העבודה המוגזם אותו הגישה התובעת. מאחר ורישום השעות אינו אמין ולא נתמך בעדים כאמור. 9. בנוגע לבונוס שהובטח לכאורה לתובעת במידה ויושג ניצחון בענייניו של עלי הזימה, לטענתם הבונוס הובטח במידה ומועמדותו של מר הזימה תיפסל בזכות עבודתו המשפטית של עו"ד X. אין להפעיל סעיף זה כאשר מר הזימה נפסל עקב טיפולו והייצוג של נתבע מס' 2 שפעל בשמו של הנתבע 1. נתבע 2 הגיש עתירה לפסילת מועמד היריב ביום 16.3.06, עוד לפני שנוצרה ההתקשרות עם התובעת וביום 22.3.06 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט ש' ברלינר) לקבל את העתירה ולפסול את מועמדותו של מר עלי הזימה. נטען כי פסילת מועמדותו של מר הזימה הינה אך ורק בזכות הייצוג שהעניק נתבע 2, עו"ד X לא טרם מאומה לדיון ואף זכה לביקורת הרכב השופטים שכן עתירה שהגיש לבג"צ (בג"צ 2536/06) נדחתה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. כך שלמעשה לא הייתה לתובעת כל תרומה בפסילת מועמדותו של מר הזימה ועל כן לא מגיע לתובעת כל בונוס. בנוסף, הנתבעים טוענים כי הבונוס הוצע אך ורק במטרה לחסוך בהוצאות מערכת הבחירות שכן אם היה נותר מועמד אחד בלבד, ולא היה צורך במערכת בחירות. מאחר והתובעת נכשלה בניסיונה לשכנע את בית המשפט העליון להשאיר את נתבע 1 כמועמד יחיד, הרי שלמעשה לא נחסכה מערכת הבחירות עם כל המשתמע מכך. 10. נתבע מס' 2 ממשיך וטוען כי יש העדר יריבות בינו לבין התובעת. לטענתו הסכם שכר הטרחה עליו חתם ביום 16.6.06 הינו לקבלת יעוץ ראשוני ואורך הפגישה היה כשעה וחצי. בגין ייעוץ זה חתם נתבע 2 על הסכם שכר הטרחה ואף שילם אותו. התובעת לא התבקשה לייצג את נתבע 2, שכן נתבע 2 לא היה צד או בעל דין באף הליך משפטי אלא עו"ד שייצג את אחד הצדדים. נתבע 2 מפנה להסכם עליו חתם וטוען כי בהסכם מצוין במפורש כי הטיפול הוא בעתירה המנהלית שכבר הוגשה ביום 16.3.06 ופסק הדין ניתן בה ביום 22.3.06. התובעת כלל לא טיפלה בעתירה המנהלית ויחסי עו"ד לקוח בינה לבין נתבע 2 הסתיימו עם מתן הייעוץ שהסתיים ביום 19.03.06. נתבע 2 טוען כי יש לראות חיזוק לטענותיו בעובדה כי הסכומים שמופיעים בהסכם עליו חתם הינם שונים וכמו כן לא מצוין בו עניין הבונוס. לאור כל האמור טענו הנתבעים כי יש לדחות את תביעת התובעת בנוגע ליתרת חוב שכ"ט כנטען ע"י התובעת. דיון הטענה בדבר העדר יריבות 11. ראשית אתייחס לטענת העדר יריבות שהעלה נתבע 2. נתבע 2 טען כאמור כי הסכם שכר הטרחה עליו חתם ביום 16.6.06 הינו לקבלת יעוץ באותה פגישה ראשונית שנערכה כשעה וחצי. לטענתו לאחר פגישת הייעוץ שילם לתובעת את שהיה חייב עבור אותה פגישה וכאן תמו יחסיו עם התובעת במסגרת יחסיו עו"ד לקוח. המשך יחסיו עם התובעת היו במסגרת היותו ב"כ נתבע 1 ועל כן אין להשית עליו כל חיוב נוסף. אינני מקבל טענות אלה של הנתבע 2. בבחינת במסמכים שהם :הסכם שכר הטרחה עליו חתם נתבע 2 ביום 16.3.06 (נספח ב' לת/1) צוין שמו כשם הלקוח. בהסכם כתוב במפורש כי פנייתו של נתבע 2 למשרד התובעת הייתה לקבלת שירותים משפטיים בנושא הבחירות המוניציפאליות לרשות מועצה מקומית אבו- סנאן. צוין בהסכם כי הטיפול המשפטי כלל ניהול תיק של עתירה מנהלית שהוגשה כבר על ידו לבית המשפט בחיפה, ככל שהדבר יידרש. זאת ועוד, ההסכם נקט במנגנון תשלום מפורט של תשלום שכ"ט לפי שעות (150 $ ארה"ב לשעת עו"ד ו - 75$ ארה"ב לשעת מתמחה). התחייבות לתשלום מע"מ, אגרות וכן הוצאות out of pocket, כגון נסיעות, צילומים וכו'. צוין בו במפורש כי במידה ובמהלך הטיפול יהיו דרישות נוספות, תסוכם התוספת לשכ"ט עבור עניינים אלה בנפרד. בנוסף להסכם שכר הטרחה מילא נתבע 1 טופס קבלת שירותים משפטיים וכן טופס פרטי לקוח חדש בו מילא את פרטיו האישיים. 12. המדובר בנתבע 2 שהינו עורך דין בעל ניסיון לא מבוטל (ראה: עמ' 8 לפרוטוקול הישיבה מיום 15.6.10). לכן, חזקה עליו (אף יותר מאשר החזקה החלה על אדם מהיישוב) כי הוא מבין את מהותם של מסמכים משפטיים עליהם הוא חותם. מלשון ההסכם ברור כי הקשר העסקי בין התובעת לנתבע 2 אינו חד פעמי, אין מדובר כאן בפגישת יעוץ של שעה וחצי ותו לא. הרי לשם פגישת ייעוץ שכזו אין צורך לקבוע מנגנון תשלומים עתידי, תעריף שעות עבודה, הוצאות וכו'. מכאן שנסיבות המקרה שלפני מצביעות כי בין התובעת לנתבע 2 היו יחסים מקצועיים ארוכי טווח, אשר לא תוכננו מלכתחילה להיקטע לאחר אותה פגישת יעוץ ראשונית. יתרה מזאת; נתבע 2 הינו בן אחיו של הנתבע 1, ומיד עם היבחרו של הנתבע 1 לראש מועצת אבו סנאן הוא זכה במינויי לשמש כיועץ המשפטי של המועצה. מבלי להיכנס לשאלת תקינות המינוי במובנו המינהלי, שאין צורך להכריע בו במקרה שלפניי, די בו כדי להצביע כי יתכן וככל הנראה, לנתבעים היו תוכניות ומניע משותף לפסילת מועמדותו של מר עלי הזימה ולבחירתו של הנתבע 1 לראש המועצה. בנוסף לאמור לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבע 2 גם שילם מכיסו חלק משכר הטרחה ששולם לתובעת וככל הנראה לבקשתו הוצאו חשבוניות וקבלות על שמו. מכל מקום, לא נטען בפניי כי מדובר בטעות בהוצאת החשבונית או כי נתבקש תיקונה לאחר התשלום. נתבע 2 נשאל על כך (בעמ' 10 לפרוטוקול הישיבה מיום 15.6.10) והשיב: "ש. איך עו"ד משלם מכיסוי אגרה ו 5000 שקל. ת. אני שילמתי את זה במקום נואהד , נואהד הוא דוד שלי אח של אמא שלי. אני קיבלתי את הייעוץ והעברתי את הנושא מה שהיה בפגישה בינינו לא רק לנוהאד אלא לכל המטה כולל וועדת הבחירות המלצתי בחום להתקשר איתך. ש. אתה אומר בכנות ומגלה על הקשר בינך לבין נואהד אתם משפחה והקשר הוא קשר אינטימי ועמוק. ת. הוא מתייעץ איתי רבות..." 13. לנוכח ההסכמים, שאגע בהם עוד בהמשך ואשר לדעתי היו צריכים להיות יותר מפורשים ויותר מדויקים, כאשר מדובר מצד אחד במשרד עורכי דין הנותן שירותי משפטיים ומהצד השני שני לקוחות כאשר אחד מהם גם הוא עו"ד, בשלב זה ולעצם הטענה בדבר העדר יריבות הנני קובע כי הנתבע 2 לא הגיע למשרדי התובעת כבא כוחו של נתבע 1 בלבד אלא הוא היה מעורב באופן אישי ובעל אינטרסים אישיים בתוצאות הטיפול המשפטי. השירותים אותם קיבל מהתובעת חרגו מהמסגרת של הטיפול אותו העניק נתבע 2 לנתבע 1 כבא כוחו. נתבע 2 היה מעורב בהליכים, עבר על כל המסמכים שהוכנו על ידי התובעת בטרם הוגשו, נפגש עם התובעת וביקש למחול לו על חלק משכר הטרחה. נתבע 2 נשאל על כך (בעמ' 14 לפרוטוקול הישיבה מיום 15.6.10) אולם תשובתו לא סיפקה הסבר מניח את הדעת: "ש. בוא נקבל את התזה שהיחסים איתך הופסקו ביום 19.6 ולצורך העניין היית עו"ד של צד אחר. אם זאת התזה תסביר לבית המשפט למה אחרי חודשיים שאתה היחסים הופסקו שאתה מייצג משהו אחר למה אתה נדרש להגיע איתי ביום 7.5 לבקש ממני לוותר לך או למחול לך על שכר טרחה בתור מה. ת. אפילו בפגישה הזו הוא נזף בי למה אני לא עונה לטלפון , יש לי עסקים בירדן, הוא התקשר אלי רבות, הכוונה אליך עו"ד X. אתה דרשת ממני להגיע למשרד להביא את נוהאד פעם אחד הוא היה עם הבן שלו נתן לו שיקים של צד ג', אמרתי לו שאני יביא את נוהאד ואסדיר את העניין, באתי בתור חבר שלך אם אתה קורא לי לסייע לך בעניין הזה וסייעתי לך, עובדה שקיבלת מנואהד ובנו שיקים של צד ג' נזפת בי. באתי עם נוהאד ואמרתי לך לסגור את העניין הזה. ש. למה באת אם אתה עוה"ד של צד אחר. ת. אתה ביקשת ממני ונזפת בי. ש. למה לא אמרת לי שאתה לא חייב לי כלום. ת. כי אני לא כזה. היחסים בינינו שאני אהבתי אותך ונואהד הלך עשה הלוואות ושילם לך 50 אלף דולר..." מעורבותו של נתבע 2 בפגישות, בשיחות ובעצם הוצאת חשבוניות על שמו בגין שכ"ט ששולם כולל הסכום של 50,000 דולר ששולמו ע"י הנתבע 1 על חשבון שכ"ט וארש החשבונית בגינם הוצאה ע"ש הנתבע 2 (ראו: עדותו של הנתבע 2 עמ' 14-17), כל אלה מצביעים על קשר של עו"ד - לקוח ועל כן הטענה בדבר העדר יריבות בין הנתבע 2 לתובעת נדחית. המחלוקת בעניין פירוט החיובים 14. כעת אעבור למחלוקות העיקריות בין הצדדים; שהן גובה שכר הטרחה אשר היה על הנתבעים לשלם והמחלוקת הנוספת בעניין הבונוס בסך 50,000 דולר עליו התחייב הנתבע 1. התובעת מפנה להסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין הצדדים אולם מאידך, הנתבעים טוענים לסיכומים בעל פה, מאוחרים יותר, אשר מפחיתים באופן משמעותי את הסכום אותו הם חבים לתובעת. כאמור הנתבעים חתמו על שני הסכמי שכר טרחה (ראה: נספח ב' לת/1). הראשון נחתם ביום 16.3.06 ע"י נתבע 2, ובו התחייב לתשלום שכ"ט לפי שעות (150 $ ארה"ב לשעת עו"ד ו - 75$ ארה"ב לשעת מתמחה). בנוסף התחייב הנתבע 2 לתשלום מע"מ, אגרות וכן הוצאות out of pocket, כגון נסיעות, צילומים וכו'. ההסכם השני נחתם ביום 19.03.06 ע"י נתבע 1, מר נוהאד משלב, ובו התחייב מר משלב לתשלום שכ"ט לפי שעות (250$ ארה"ב לשעת עבודה של עו"ד X, 150 $ ארה"ב לשעת עו"ד ו - 75$ ארה"ב לשעת מתמחה). בנוסף התחייב מר משלב לתשלום מע"מ, אגרות והוצאות out of pocket (כגון נסיעות, צילומים וכו'), וכן לתשלום של בונוס בסך 50,000$ ארה"ב במידה והמועמד עלי הזימה ייפסל מלהתמודד בבחירות. 15. תכליתו של מוסד החוזה היא לאפשר לפרטים שונים לכרוך את רצונם יחד ולהוציאו אל הפועל, באמצעות מתן תוקף משפטי להתחייבויות שנטלו על עצמם. (דנתי בכך בעבר, ראו: תא"מ (חיפה) 24147/06 עיזבון המנוח צבי זלוטניק ז"ל נ' מרסל קופטי, אלי קופטי, עזבון המנוח). מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו, עם זאת, נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו (ראה: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 , 1684 (2006)). ככלל, דרך בני האדם היא להקפיד ולדקדק בניסוח הסכמותיהם החוזיות. והמלה הכתובה, מקום שמשמעותה ברורה וכוונתה המסתברת עולה בקנה אחד עם נושא ההתקשרות, עודנה, כמדומה, המקור האמין ביותר לאומד דעתם של המתקשרים (ראה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, עמ' 285). במקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה - לעיתים הראייה המרכזית - בדבר כוונתם המשותפת (ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010) וכן ראה: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 , 1687 (2006)). 16. במקרה שלפניי, הלשון בה נקטו הצדדים בהסכמי שכר הטרחה לעניין גובה שכ"ט היא ברורה וחד משמעית לעומת זאת נושא הבונוס אינו כה ברור ואגע בו בהמשך. מכל מקום, למרות שיש מקום לגמישות בתהליך פרשנותו של חוזה, הרי שהגמישות צריכה להימצא בגבולות החוזה ולא מחוצה להם. כאשר מפרשים חוזה יש לפנות ללשון החוזה ולתכליתו, כשהלשון קובעת את גבולות התכלית. ההלכה הפסוקה היא כי כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה, שכן חזקה על הלשון הברורה והמפורשת שהיא משקפת את רצונם. בית המשפט אינו יוצר מחדש חוזה שונה ממה שהצדדים לו הסכימו ביניהם. חוזה מדבר בעד עצמו, ואין בית המשפט צריך להיות צד לו. לחוזה יש צדדים, והם אחראים לתוכנו ולאופן ניסוחו (ראה ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010), וכן ראה: ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה (לא פורסם, 21.12.2008)). הדברים אף מקבלים משנה תוקף כאשר לשני הצדדים להסכמים יש ידע משפטי. אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי. במישור ההתקשרות שבין הצדדים במקרה שלפניי, על בית המשפט לבחון את הסכמי שכר הטרחה כפי שנוסחו בפועל. 17. בחנתי את הסכמי שכר הטרחה שבין הצדדים, בהם הנתבעים התחייבו לתשלום שכר הטרחה על בסיס התעריפים שצוינו, ועל בסיס שעתי, ונראה כי בשים לב לטענות שני הצדדים ודרך הוכחת העובדות ןחומר הראיות שהוגש, קרי; פירוט שעות מפורט לביסוס תביעתה, יש לקבל את תביעת התובעת אולם זאת רק באופן חלקי ואבהיר; הנני דוחה את טענות הנתבעים כי לאחר החתימה על ההסכמים היו סיכומים בעל פה ביניהם לבין התובעת אשר שינו תנאים מהותיים בהסכמים אלה. הסכם כביכול לפיו הסכימה התובעת לכאורה לוותר על דמי נסיעה, זמן נסיעה לדיונים, המתנה לדיונים בבית המשפט, וכו'. למרות שעו"ד א' X עצמו לא נתן עדות בבית המשפט, טענות אלה של הנתבעים הינן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. הכלל הוא כי לא ניתן לסתור תוכנו של מסמך אלא על ידי מסמך בכתב. מגמה זו באה לכלל ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון בשורה נרחבת של פסקי דין. לעניין זה ראו את ההלכה אשר נקבעה על ידי השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 138/56 דוידון נ' בוני חיפה פ"ד י"א 1479: "כבר העיר בית-משפט זה בע"א 65/49, ,פסקי-דין', כרך ה, ע'878 , ב-ע' 890, שיש להחמיר יותר בדרישה להוכחה בכתב (או הודאת הצד או פנקסיו) נגד מסמך... הטעם לדבר הוא שכאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שכך באו לסכם כל משא-ומתן שהתנהל ביניהם בעל-פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם. לפיכך אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי, ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית-המשפט, מפני שאינם לענין...". 18. אומנם ניתן היה להוכיח הסכם מאוחר יותר אם נעשה בין הצדדים ואף להוכיחו בע"פ אלא שהנתבעים לא הביאו כל ראייה בכתב או בע"פ במידה הדרושה במשפט אזרחי, לסתור את מהותו של ההסכם בדבר שכ"ט ותעריפו כפי שהוצגו ע"י התובעת. למעשה הם לא סיפקו כל ראיה לקיומן של אותן הסכמות בע"פ שהיו לטענתם. בנוסף, עו"ד העובדים על בסיס שעתי, לרוב נוהגים לגבות תשלום מלקוחותיהם על הוצאות, המתנה לדיונים וכו'. לפיכך הטענה כי התובעת ויתרה על עלויות אלה, אינו עולה בקנה אחד עם ההתנהלות הנהוגה בסוג זה של התקשרויות. נתבע 1 אף נשאל בעניין ההסכמות לכאורה (בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.12): "לשאלת בית המשפט: למה לא מגיע לעוה"ד הוצאות? ת. ההוצאות היו גבוהות. הוא הפעיל, לטענתו של עו"ד X, הוא הפעיל את כל המשרד שלו וקבענו לשעת מתמחה, לשעה שלו. לשאלת בית המשפט: מה שכתוב בסעיף 3, הוצאות, שליחויות, נסכים, למה הוא לא זכאי להם? ת. כל הסיפור היה מנופח ונדרש ממני פי עשר לשלם. כל הזמן שילמתי לעורכי דין ששכרתי, מעולם לא דיברתי על צילומים, ואני לא אומר שצריך לא לשלם לעורך דין, אבל כל עורך דין ששכרתי בחיי שילמתי לו מחיר גלובאלי, אבל לא שילמתי על הוצאות ולא דיבר איתי על נסיעות של 8 שעות ולא דיברנו על זה. .... ש. אם חשבת כמו שאתה אומר בסעיף 3 לתצהירך שלא ישולמו הוצאות על נסיעות ועל הופעות, זה ההסכם שאתה חתום עליו ולא עורך דינך. למה חתמת עליו? ת. את ההסכם הקראת מהר והיינו לחוצים בזמן, אני לא הסתכלתי ושמעתי רק ממך שהקראת לי את ההסכם..." 19. טענותיהם העיקריות של הנתבעים הם כי היו בין הצדדים הסכמות אחרות וכן כי החשבון אותו הגישה התובעת הינו מנופח. בעניין זה הנני מקבל חלק מטענותיהם של הנתבעים כפי שאפרט להלן; התובעת הגישה תדפיס שעות מפורט (ראה נספח ג' לת/1). פירוט שעות העבודה הינו רכיב מהותי בתביעה לשכר טרחת עורך-דין לפי שעות. בע"א (מחוזי-חיפה) 1250/05 פצאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נגד עו"ד דן שפריר, נקבע הכלל כי: "כאשר נטען להסכמה לפיה השכר יחושב על פי השעות שהושקעו בעבודה, חייב עורך הדין התובע להוכיח את שני הרכיבים - הסכמה בדבר המחיר לשעה ומספר השעות בהן בוצעה העבודה". אין חולק, כי במקרה שלפני, ההסכמה הינה בעצם החתימה על ההסכמים ומספר השעות בהן בוצעה העבודה מפורט בנספח לחשבון עסקה 21157 (נספח ג' לת/1). העדה היחידה מטעם התובעת, הגב' אופיר, מנהלת המשרד בתקופה הרלבנטית לתביעה זו הגישה תצהיר (ת/1) ונחקרה עליו בבית המשפט. בחקירתה נשאלה כיצד מבוצע פירוט השעות. גב' אופיר ענתה על שאלה זו (בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 15.6.10) וציינה כי כל עו"ד ומתמחה שמבצע פעולה בתיק עושה רישום מדויק של השעות אותן השקיע ומנהלת המשרד מזינה את השעות למחשב לאחר שהיא מקבלת את הרישום מעו"ד והמתמחים. מוכן אני לקבל את עדותה של העדה הנ"ל, כי לנוכח דחיפות הצורך בהגשת העתירה עבור נתבע 2 הופעלו עו"ד והמתמחים במשרד מהבוקר ועד אמצע הלילה (עמ' 4 - 5 לפרוטוקול הישיבה מיום 15.6.10). דא עקה, אין די באמירה כללית כאמור. איש מעורכי הדין או המתמחים לא הובא למתן עדות ולתמוך בעובדות הנ"ל. העדה הנ"ל עומתה עם תאריך שגוי ועם עבודה בשבת והשיבה תשובות כלליות ועקרוניות בדבר אופן פעולת המשרד ולא ממש שכנעה בתשובותיה לגבי המקרה הספציפי בתיק זה. 20. לפיכך מצאתי כי יש ממש בחלק מטענות הנתבעים לגבי מספר השעות שיתכן והוא מופרז או חסר פירוט מספיק ועל כן יש להפחיתם מהחיובים. כוונתי ל - 6 השעות שחויבו בהם הנתבעים בתאריך 17.2.06 כאשר ההתקשרות בין הצדדים החלה רק ביום 16.3.06 (ראה עדותה של הגב' אופיר מיום 15.6.10 בעמ' 3 לפרוטוקול). השעות שחויבו בהם הנתבעים בשבת אף הם יופחתו. בעניין זה סבורני כי משרד העובד בשבת, להבדיל ממוצאי השבת, צריך ליידע לקוח כי בשל הדחיפות בטיפול המשפטי בו תהיה עבודה חריגה מעין זו ויהיה חיוב בהתאם. משלא נעשה הדבר רשאי לקוח להניח כי חל האמור בסעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א 1951 והוא לא יחוייב בשעות חריגות אלה. לכן החיוב מיום 18.3.06 יבוטל. כמו כן מסך של 75 שעות בהן חוייבו הנתבעים בגין הכנת העתירה יש מקום לפחית 27 שעות (באופן שהחיוב עבור יומיים, בהעדר עדות של מי שעבד ומי שפעל בתיק, יהיה 48 שעות ותו לאו). לבסוף משטענות התובעים בעניין השעות שחויבו בגין הופעתו של עו"ד א' X לא נסתרו, יופחתו השעות ביום 30.3.06 יום העתירה בבג"צ מ- 8 שעות ל-4 שעות בלבד. לאור האמור הנני קובע כי תדפיס פירוט השעות יתקבלו בכפוף לתיקונים הנ"ל קרי; תוך ניכויי החיובים בגין השעות שפורטו לעיל. כמו כן יש לקבל את דרישתה של התובעת להוצאות נלוות נוספות. המחלוקת בעניין תשלום בונוס על סך 50,000$ 21. האם חייבים הנתבעים בתשלום הבונוס בסך 50,000$ ? לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, סבורני כי יש להשיב על כך בשלילה ואבהיר; בהסכם מיום 19.03.06 עליו חתם משום מה רק הנתבע 1 נקבע כדלקמן: "2. במידה ויושג ניצחון בתיק, קרי המועמד עלי עזימה ייפסל, משרדנו ייזוכה בבונוס של 50,000$ (דולר ארה"ב)...." תחילה לפגמים בהסכם, הנראים על פניו של הסכם זה; ה"לקוח" המודפס הוא הנתבע 2 אלא שהשם נמחק ונרשם בכתב יד "המועמד: "ניאד מישלב". התאריך שמופיע בהדפסה ה-16.3.06 אף הוא נמחק ונרשם בכתב יד 19.3.06. וראה זה פלא ביום 16.3.06 חתם הנתבע 2 על הסכם דומה אולם בעיון מדוקדק בו נראה כי הפיסקה המצוטטת לעיל, אינה מופיעה בו. אם עמדת התובעת היא כי הנתבע 1 עו"ד במקצועו הוא גם הלקוח לא ברור מדוע "הושמט" מההסכם עליו הוא חתום הפיסקה המזכה את התובעת בבונוס הגבוהה הנ"ל? הדבר תמוהה מכיוון שמתברר כי הנתבע 2 נכח במשרד התובעת ביום 19.3.06. האם יתכן כי הנתבע 2 שהינו עו"ד היה מסרב לחתום על התחייבות לבונוס וזו הסיבה שהדבר הושמט? מכיוון שעו"ד א' X לא העיד אין לדעת את הסיבה לפשר החתימה היחידה על הסכם שכ"ט ובו ההבטחה לבונוס שכן הדבר, כאמור, מנוגד לתפישת התובעת שראתה בשני הנתבעים את לקוחותיה. אומנם נכון כי הנתבע 1 נשאל והשיב כי במועד החתימה נכח גם הנתבע 2 וכי עו"ד א' X הקריא לו את הדברים, כאשר לא ברור מדוע היה צריך להקריא אאת הכתוב, אם נכח עו"ד בן משפחתו (עמ' 22 ש' 20-21), אולם עדיין לא ברור מדוע חתם הנתבע 1 על נוסח או תוספת להסכם שאינה נמצאת בהסכם עליו חתם הנתבע 2? אציין עוד כי מדובר בהפרש של 3-4 ימים בין ההסכם הראשון להסכם השני ולא ברור מה אירע ביניהם, כאשר יש לזכור כי הנטל להוכיח עניין זה מוטל על התובעת, כדי להצדיק התחייבות לבונוס בשיעור של 50,000 דולר. מכל מקום במצב דברים המתואר, אין חתימתו של הנתבע 2 מחייבת את הנתבע 1 וגם בכך יש בעייתיות כאשר התובעת מבקשת לראות בשני הלקוחות כחייבים יחד ולחוד. 22. דומה שגם לגופו של עניין הפגמים הטכניים הנ"ל מצביעים על פגם ברצון או אי הבנה, חוסר בהירות ודו משמעות למהותה של ההתחייבות מצד הנתבע 2. בכל מקרה חל במקרה זה הכלל לפיו כאשר יש חוסר בהירות או דו משמעות, יש לפרש אותם כנגד מי שניסח את ההסכם. יש לזכור כי שעות העבודה העיקריות המרכיבות את שכ"ט הנדרש, מבוססות על טענת התובעת כי היא נדרשה להגיש עתירה לבג"צ. עתירה זו הוכנה ולמעשה "נכשלה" בעצם דחייתה על הסף (נספח ז לנ/4). עיון בהסכם שכ"ט מיום 19.3.06, מלמד כי ההתחייבות לבונוס הנ"ל באה אחרי המילים ..."כולל ניהול עתירה מינהלית שהוגשה על ידכם לבית משפט המחוזי בחיפה..." כלומר אין מדובר בעבודה העיקרית שלשמה שכרו הנתבעים את שירותה של התובעת אלא במתן ייעוץ וטיפול משפטי ...."ככל שידרש...". דא עקה, שעובדתית לו"ז מראה כי ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל ביום 22.3.06 (ע"י כב' השופט ש' ברלינר (כתארו אז)) את עתירו של הנתבע 1 ופסל את מועמדותו של מר עלי הזימה. סמיכות המועדים בין מתן ההחלטה לבין ההתחייבות דלעיל (3-4 ימים לאחר ההתחייבות לבונוס), מצביעים על העדר קשר סיבתי בין שכירת שרותיו של משרד התובעת לבין נצחונו של הנתבע 2 בעתירתו (ראו עדות נתבע 2 עמ' 23 ש' 8 ואילך). מכל מקום, התובעת אשר עליה נטל ההוכחה עליה לא הצביע על פעולות משפטיות או ייעוץ משפטי שגרמו לתוצאה הנ"ל. אומנם, בשלב זה הגיש הזימה עתירה לבג"צ (נספח ח' לנ/4) ואומנם עו"ד א' X הופיע בעתירה זו ועתירתו של הזימה נדחתה. אולם אין כל זכר לטיפול בעתירה זו שבאה לאחר פסילתו של מר הזימה, בהסכם שכ"ט הנזכר שמצופה היה ממשרד כמו משרד התובעת שיהיה אף הוא במסמך בכתב. מכל מקום נראה כי השעות בהן פעלו עורכי הדין מטעם התובעת בעתירה זו הובאו בחשבון והתובעת לא יצאה נפסדת מכך. לבוא ולומר כעת כי ה"נצחון" של הנתבע 1 בעתירתו הוא אותו "נצחון" הנזכר בהסכם שכ"ט מיום 19.3.06 עליו חתם רק הנתבע 1 הוא לכל היותר בגדר שאיפה לקבל בונוס שלא הושג בכל מאמץ של התובעת וכן בשל הפגמים עליהם הצבעתי לעיל, גם איננו מגיע לתובעת. 23. למעלה מן הצורך אציין כי הטענה של הנתבע 1 (עמ' 24 לפרוטוקול) לפיה הבונוס הוצע אך ורק במטרה לחסוך בהוצאות מערכת הבחירות שכן אם היה נותר מועמד אחד בלבד, לא היה צורך במערכת בחירות. מאחר והתובעת נכשלה בניסיונה לשכנע את בית המשפט העליון להשאיר את נתבע 1 כמועמד יחיד, למעשה לא נחסכה מערכת הבחירות עם כל המשתמע מכך, זו טענה שהומצאה לדעתי, לצרכי משפט זה ואין בה כל ממש. ההסכם לא קבע כי הבונוס ישולם רק במידה ונתבע 1 יהיה מועמד יחיד בבחירות אלה, אלא קבע כי הבונוס ישולם אם מר הזימה ייפסל מלהתמודד. אולם כאמור, לא הוכח קשר סיבתי של ממש בין פעולותיה של התובעת לבין פסילת מועמדותו של מר הזימה שכאמור, נפסל 3 עד 4 ימים לאחר החתימה על הבונוס וללא ביצוע פעולות משפטיות מוכחות, מצד התובעת, לתוצאה זו. לאור האמור, הנני מקבל את טענות הנתבעים כי לתובעת לא היה תפקיד שיהווה "נצחון" בהסרת מועמדתו של מר הזימה בבחירות המזכה אותם בבונוס בסך 50,000$. הסכם שכ"ט מופחת המאוחר להסכמים הנ"ל 24. כאמור, כאשר הסתיים הטיפול בעניינם של הנתבעים ולאחר תקופה ארוכה בה נמנעו הנתבעים מלהסדיר את חובותיהם לתובעת, התקיימה פגישה בין התובעת לנתבעים ובה הגיעו להסדר תשלומים. הסדר זה מופיע במכתבה של התובעת שצורף לנספחיה (ת/1 ו') ועל כן ניתן להתייחס אליו. לפי ההסדר הנתבעים העבירו לידי התובעת סכום ראשוני של - 50,000$, והוסכם כי הנתבעים יעבירו לידי התובעת באופן מיידי סכום נוסף של 44,561$. הסדר זה הושג ככל הנראה לאחר שהתובעת שקלה את צעדיה ויתכן והייתה ערה לתוצאות המוגבלות של פעולותיה. אומנם במכתביה כותבת התובעת כי ההנחה המשמעותית של כ - 35,000$ ביתרת החוב תינתן בתנאי להסדרת מלוא החוב באופן מיידי אולם לנוכח אופי הסכסוך, ומערכת היחסים כפי שפורטה לעיל דומה כי ההסדר האמור יעשה צדק עם שני הצדדים. ביום 16.7.06 שלחה התובעת מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים לנתבעים ובו ציינה במפורש בסעיף 6 למכתב (ראה נספח ו' לת/1) כי הצדדים הגיעו לפשרה לפיה יועבר באופן מיידי ע"י הנתבעים סכום נוסף של 44,561$ (בתוספת ל - 50,000$ שכבר שולמו). לטעמי, יש לראות בהסדר שהושג גם חיזוק למסקנת ביהמ"ש בכך שלנוכח המועד בו שולבה התובעת לסייע לנתבעים ולנוכח התוצאות שחלקן כבר נקבעו וחלק לא נתנו את התחושה ל"נצחון" מזהיר, שגם התובעת ראתה לוותר על חלקו הארי של הבונוס שהובטח. נכון התובעת הדגישה כי פשרה זו הושגה לאחר מס' פגישות והינה מחווה מצדה כלפי הנתבעים. כמו כן הדגישה התובעת כי מאחר והנתבעים לא עמדו גם בסיכום זה, ולא שילמו באופן מיידי את יתרת החוב, הסכם הפשרה בטל מעיקרו ועל כן הם נדרשו לשלם לתובעת את מלוא הסכום. על כן, משלא ניצלו הנתבעים את ההזדמנות לפשרה שהוצעה יש לקבל את עמדת התובעת לפיו הסדר הפשרה שהושג בינה לבין הנתבעים בטל לאור אי קיומו ע"י הנתבעים. יחד עם זאת מכיוון שתוצאות פסק דין זה יכול וידרשו ביצוע פעולות חשבונאיות וחישובים נוספים בין הצדדים, ממליץ ביהמ"ש לשני הצדדים לסיים תיק זה בתשלום הנ"ל, של 44,561$ דולר בש"ח אשר יתורגם ₪ למועד הגשת התביעה וישא ריבית והפרשי הצמדה ממועד זה ועד התשלום המלא בפועל. התוצאה 25. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את שכר טרחתה שיחושב מחדש לפי נספח השעות (ת/1 ג') שיתוקן באופן שיופחתו ממנו השעות כאמור בסעיף 20 לפס"ד זה וכן יופחת הסך של 50,000$ ששולמו ע"ח שכ"ט. היתרה תתורגם בהתאם לשער דולר יציג (של ארצות הברית) כפי שהיה ביום הגשת התביעה 19.10.06 והסכום יישא בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות כאשר מצאתי כי חלק מטענות הנתבעים מוצדקות, אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. התובעת תגיש פסיקתא לחתימתי על יסוד האמור לעיל תוך 30 יום או שתוגש הודעה על פי סעיף 24 לעיל בתוך המועד האמור.עורך דיןבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)שכר טרחת עורך דיןשכר טרחה