תביעת התובע היא לתיקון רטרואקטיבי של דירוגו לדירוג עיתונאים משנת 1986, העלאה רטרואקטיבית בדרגות ותשלום הפרשי השכר הנובעים מכך מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שכר בדירוג עיתונאים: התובע (להלן: "התובע"), הנו מפיק ברשות השידור - הנתבעת. בתביעה זו מבקש התובע לחייב את רשות השידור לתקן את דירוגו לדירוג עיתונאים דרגה 37 (רטרואקטיבית משנת 1986), לקבוע כי במועד הגשת התביעה (23.4.09) הוא היה זכאי לדרגה 41+ (רטרואקטיבית משנת 2000) ולחייב את הנתבעת להחיל עליו את "הסדר ארבעת הימים" (מחודש 01/01) וכן לשלם לו את הפרשי השכר הנובעים מכך, ולשלם לו פיצוי בגין הפרשות לגמל ולקרן השתלמות בחסר ופיצוי בגין עגמת נפש. העובדות התובע מועסק ברציפות אצל הנתבעת החל משנת 1984 (מחודש יוני 1980 עד חודש יוני 1982 הועסק התובע באופן בלתי רציף). התובע החל את עבודתו בתפקיד שקופן ולאחר מכן הועסק כפקיד חדשות בדירוג המשולב. בתקופה שבין חודשים 06/84 עד 09/96 הועסק התובע בחטיבת החדשות בעברית. במסגרת זו עבד התובע גם במחלקת הספורט וביצע גם תפקידי הפקה שונים, כגון: "רכז הפקה" או "מנהל הפקה". התובע "הושאל" לביצוע תפקידי הפקה שונים בחטיבת התוכניות בעברית בין חודשים 09/96 עד 05/98, ובשנת 2001 הועבר למחלקת החדשות באנגלית. התובע עבר למחלקת הספורט בחודש 09/08. תפקידי ההפקה השונים שבוצעו על ידי התובע נעשו לאחר ש"שדרוג" מערכות בנתבעת הביא להפחתת הצורך בעבודתו כשקופן במשרה מלאה, וכן ולאור רצונו של התובע ללמוד את מקצוע ההפקה ובהתאם לכך להתקדם בתפקידו. עבודת התובע במחלקת החדשות באנגלית נעשתה בכפיפות לראש דסק החדשות באנגלית, מר סטיב ליבוביץ (שעד למועד מינויו לתפקיד בשנת 2004 היה סגנו של ראש דסק החדשות באנגלית דאז). התובע הוסמך לעבודתו כמפיק בהתאם לנהלי הנתבעת, לפיהם עובד המועסק בתפקיד מסוים, יכול להתקדם למקצוע אחר בדירוג עיתונאים לאחר קבלת אישור ועדת הרשאה המאפשרת לו לעבוד בתפקיד החדש (בפיקוח הממונים) ולהתמחות בו, ולאחר מכן לקבל הסמכה מקצועית לתפקיד ואישור לשינוי תקן המשרה שלו. ביום 25.1.04 הודיע מנהל שירותי מנהל, מר יראון רופין, לתובע כי ועדת הרשאה בישיבתה מיום 11.1.04 אשרה את הרשאתו לתפקיד מפיק. ביום 23.11.05 הודיע מר רופין לתובע כי ועדת הסמכה מיום 7.11.05 הסמיכה אותו לתפקיד מפיק וכי נושא דרגתו נמצא בבדיקה. ביום 29.5.06 הודיע מר רופין לתובע כי אושרה לו דרגה 40 בדירוג עיתונאים החל מיום 1.1.06 וכי רמת משרתו בתקן הינה 38- 40 עיתונאים. העברת התובע לדירוג עיתונאים וקביעת רמת שכרו נעשתה בהתאם לאישור מנכ"ל הנתבעת, מר יאיר אלוני מסוף חודש 05/06, על פי המלצותיו של מר רופין מחודשים 01/06 ו-05/06. התובע דורג בדירוג עיתונאים, דרגה 40 בחודש 06/06. לתובע שולמו הפרשי שכר בסך 5,583 ₪ בגין חודשים 01/06- 05/06. החל מחודש 09/08 מועסק התובע בחטיבת החדשות בעברית במחלקת הספורט. התובע מדורג בדרגה 40+ עיתונאים (בשל שהייה בשיא התקן). טענות הצדדים כאמור, תביעת התובע היא לתיקון רטרואקטיבי של דירוגו לדירוג עיתונאים משנת 1986, העלאה רטרואקטיבית בדרגות ותשלום הפרשי השכר הנובעים מכך וכן פיצוי בגין הפרשות לגמל ולקרן השתלמות בחסר ופיצוי בגין עגמת נפש. עיקרי טענות התובע בתמיכה לתביעותיו, הם: עבודת התובע החל משנת 1986, ולמצער משנת 2000, הייתה עבודה עיתונאית מקצועית. עם זאת, הגדרת תפקידו של התובע לא שונתה כך שתתאים לעבודתו בפועל והוא נשאר על תקן של "פקיד חדשות" בדירוג המשולב עד שנת 2006, תוך קיפוח זכויותיו וחסימת דרכו לקידום. האישורים שהציג התובע ושקיבל מהנתבעת בזמן אמת תומכים בטענת התובע כי כבר בשנת 1990 הוא עבד כמפיק. התובע פנה לנתבעת בשנת 1990 בבקשה לשנות את הגדרת תפקידו (על אף שהחל בעבודת הפקה בשנת 1986), אך בקשתו נדחתה על ידי ועדת הרשאה ביום 14.10.90 בנימוק כי הוא דרוש יותר בעבודתו כשקופן. חרף האמור, עיקר עבודתו בפועל של התובע הייתה עבודת הפקה ולא כפקיד חדשות או שקופן. התובע קיבל בשנת 1995 הרשאה קבועה לביצוע כתבות (שאורכן עד 10 דקות) לאחר שעבר ועדת מורשי בימוי ועשה בהתאם לאישור זה כ-20- 30 כתבות. אם התובע היה מוכשר דיו כדי לבצע עבודות הקשורות בבימוי והכנת כתבות, שהינם עבודה עיתונאית מקצועית, הרי ממילא כשביצע את עבודתו כמפיק הוא היה זכאי למעמד של עיתונאי ולהעברה לדירוג המתאים. טענת הנתבעת לפיה לתובע אין השכלה אקדמית מתאימה לצורך העברתו לדירוג עיתונאים, אינה יכולה לעמוד, שכן בדירוג זה היו עיתונאים או כתבים נעדרי השכלה אקדמית שהחלו לעבוד במקביל לתחילת עבודת התובע, אשר שובצו בדירוג העיתונאים, כגון: מר ששי אפרתי שהוזמן לעדות מטעם התובע. עדי הנתבעת, מר סטיב לייבוביץ ומר יראון רופין ניסו בעדותם להמעיט בתפקידו של התובע כמפיק, אך אין לקבל את עדותם. מר לייבוביץ ניסה להציג את עבודתו של התובע באור שלילי אך הודה כי עבודתו הייתה עבודה עיתונאית. מר רופין ניסה להמעיט בעבודת התובע, באופן שאינו מתיישב עם מסמך שערך בעצמו וחתם עליו (נספח ב' לתצהירו), ממנו עולה כי התובע עבד בפועל כמפיק משנת 1996. אין לקבל את הסברו של מר רופין כי הגדרת עבודת התובע כ"מפיק" במסמכים של הנתבעת (נספח ב' לתצהירו ות/5) נעשתה במטרה לסייע לתובע ולקדמו. מסמכי הנתבעת (משנת 1990 ומ-2004) מהווים הודאת בעל דין לגבי עבודתו בפועל של התובע, הגם שהגדרת תפקידו הפורמאלית לא תאמה לעבודה שביצע בפועל. לעניין שינוי הגדרת תפקידו של התובע וקבלת אישורן של ועדות הרשאה והסמכה, עולה מהעדויות כי ועדות אלה הן טכניות בלבד ואין להן כל קשר לרכישת ניסיון או הכשרה מסוימת או התאמה לתפקיד. תמיכה לטענה זו ניתן להסיק מן העובדה שנוהל הדרכה 104 של הנתבעת אינו מיושם בפועל וכי בעניינו של התובע הסדר של הועדות היה הפוך (התובע עבר קודם ועדת הסמכה ולאחר מכן ועדת הרשאה). הנתבעת הגישה מסמך לפיו בקשת התובע להסמיכו כמפיק נדחתה בהחלטת ועדת הסמכה מיום 3.6.03 (נ/5). אישורה של ועדת ההרשאה נחתם על ידי מר רופין עצמו בשנת 2004, כשנה אחרי שעניין התובע עלה בפני ועדת הסמכה בשנת 2003. החלטת הנתבעת משנת 1990 לדחות את בקשת התובע להרשאתו כמפיק והתנהלותה במשך השנים אינה עומדת בכללי מינהל תקין. מדובר בהחלטה בלתי סבירה המבוססת על שיקולים בלתי מקצועיים ונגועה בשיקולים זרים. ההחלטה לשנות את תקן התובע בשנת 2005 ניתנה כאשר הנתבעת נסמכת על נימוקים הקשורים במחדלים שלה עצמה, ומכך שהיא נמנעה מלהפעיל את סמכותה המנהלית בצורה סבירה וראויה, כמצופה מכל גוף מנהלי סביר. על הנתבעת היה לסווג את התובע בסולם "עיתונאים" כבר בשנת 1986. על פי הנהוג אצל הנתבעת אז ובהתאם להסכמים שהיו תקפים אז בין הנתבעת לארגוני העובדים השונים, ובשים לב לוותק שצבר התובע עד 1986 (כולל בשירות המדינה ובצבא) היה התובע צריך להתחיל את עבודתו בשנת 1986 בדירוג עיתונאים ובדרגה 37. התובע היה עובד חרוץ ומסור ולא היו נגדו תלונות כלשהן. לפיכך היה צפוי להתקדם בהתאם לנהוג בסולמות הדירוג אצל העיתונאים דאז וגם היום, דהיינו, להתקדם בדרגה בכל שנתיים, ולכל היותר 3 שנים (כולל תוספת של שנה שהיה בדרגה), עד לדירוג מקסימאלי של 41+. גם אם התובע היה מועבר רק בשנת 2000 לדירוג עיתונאים, הוא היה זכאי לדרגה 41+, שכן באותה עת היו לו מעל 25 שנות וותק (כולל שירות צבאי ושירות מדינה לפני עבודתו אצל הנתבעת). התובע לא קיבל דרגה 41+ אלא הוא נמצא בדרגה 40+ (בשל שהייה בשיא התקן). יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי לדרגה 41+ משלא התקבלו הערכות חיוביות מהממונים עליו. טענה זו לא הוכחה. הנתבעת סרבה להחיל על התובע את הסדר "ארבעת הימים" חרף סיכומים קודמים עמה. הסדר זה מבטיח לעובד תשלום עבור 76 שעות נוספות בחודש שמוגדרות כ"שעות הסכם", שהן מספר השעות המינימאלי לו זכאי עיתונאי "כתב-עורך" המדורג בדירוג עיתונאים. חרף שינוי התקן של התובע והעברתו לדירוג עיתונאים לא הוחל על התובע הסדר זה. בהחלטת מנהל מחלקת החדשות, מר אורי לוי, מיום 8.9.08, אושרו לתובע 40 שעות נוספות, אך התובע לא שובץ בהסדר העבודה של ארבעת הימים. חרף טענות הנתבעת לפיהן הקיצוץ בשעות הנוספות היה שוויוני לגבי כל העובדים במחלקה, הוכח כי הדבר לא נעשה בפועל והתובע הופלה ביחס לעובדים אחרים שלא בוצע קיצוץ במספר השעות הנוספות שהם עבדו. לתובע גם לא ניתנה זכות טיעון קודם להחלטה בעניין צמצום מספר השעות הנוספות שעבד. התובע הועבר מהדירוג המשולב לדירוג העיתונאים בתפקיד של מפיק. כפי שהוכח בראיות, מפיקים בחטיבת החדשות ומחלקת הספורט (שהינה חלק מחטיבת החדשות), להבדיל מחטיבות אחרות, הוגדרו בתקן "כתב עורך" והוחל עליהם הסדר ארבעת הימים. אין שום הצדקה שלא להעניק לתובע תקן של "כתב עורך" ולהחיל עליו את ההסדר כפי שנעשה עם מפיקים אחרים בחטיבת החדשות. המקרה של התובע הנו אחד המקרים החריגים בהם מוצדק לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, בהתחשב בהתנהלות הנתבעת ובחומרת הפגיעה בזכויותיו של התובע משך שנים ארוכות. הנתבעת פגעה ללא כל הצדק בהכנסתו, בזכויותיו, במעמדו המקצועי ובמסלול קידומו של התובע משך שני עשורים. התובע ביצע בשכר נחות ובדירוג מקצועי נחות, עבודה שווה לעמיתיו להם ניתן הדירוג הראוי. התובע העמיד את תביעתו לפיצוי על סך של 100,000 ₪, בהתחשב בעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו מתנאי אפליה וקיפוח מתמשכים אלה. להלן נפרט את עיקרי טענות הנתבעת: התובע לא התקבל לעבודתו כמפיק, לא ביצע עבודות הפקה, אלא שימש כשקופן ופקיד חדשות עד להסמכתו כמפיק בשנת 2005. קודם למועד הסמכתו של התובע לתפקיד מפיק התובע לכל היותר סייע לצוותי הפקה. סיוע לצוות הפקה, כזה או אחר, אין בו כדי לשנות את הגדרת תפקידו של התובע. הסמכתו של התובע לתפקיד מפיק נעשתה כדין בהתאם לנהלי רשות השידור. התובע הועבר לדירוג עיתונאים כצעד חריג חרף היעדר תואר אקדמי ועל כן התובע לא קופח ולא הופלה. "ועדת מורשי הבימוי" משנת 1995 (ת/2) אותה ניסה התובע להציג כהסמכה כלשהי, אינה אלא הרשאה נקודתית לביצוע מספר מוגבל של כתבות, אשר אין בו משום שינוי תפקיד כלשהו, בוודאי לא לבימוי או הפקה. כפי שהוכח מדובר במתן הרשאות, בעיקר לפרילנסרים- לעשיית כתבות קצרות וללא קשר לתפקידו או דירוגו של מבקש האישור. התובע אינו זכאי לשעות הנוספות אותן הוא תובע, שכן במסגרת עבודתו כשקופן וכפקיד חדשות לא היה כפוף להוראות הסכם "ארבעת הימים". התובע קיבל תשלום נכבד בגין שעות נוספות שביצע לאחר 7 שעות עבודה (משרתו הייתה 40 שעות שבועיות), אותן לא היה זכאי לקבל אילו הוגדר בהסדר של ארבעת הימים (לפיו עובד מקבל גמול בעד עבודה בשעות נוספות החל מהשעה הראשונה ליום העבודה החמישי כאשר בארבעה הימים הראשונים הנתבעת רשאית להעסיקו עד 12 שעות ביום ללא תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות). התובע לא פנה לנתבעת בבקשה לעבור להסדר ארבעת הימים עד לחודש 11/07 מכיוון שידע כי אין הדבר רווחי עבורו. התובע כעת מבקש "ליהנות מכל העולמות" ולקבל תשלום בגין שעות נוספות להן לא היה זכאי, תוך התעלמות מאלו ששולמו לו ולא היו משולמות לו על פי הסדר ארבעת הימים. עבודתו של התובע התאפיינה בחוסר שביעות רצון של הממונים עליו מהרמה המקצועית, והעלאתו בדרגות נבעה מרצונה של הנתבעת לסייע לו לאור התקופה הממושכת בה שהה בדרגות עקב אותו חוסר שביעות רצון. מר לייבוביץ, שבחלק מתקופת העבודה היה ממונה על התובע, העיד על חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע ועל השיחות שקיים עם התובע בעניין זה. גם מר רופין, שבחלק מתקופת העבודה היה ממונה על התובע, העיד על חוסר שביעות רצונו מתפקוד התובע ועל ניסיונו לסייע לתובע בשל משך זמן "היתקעותו" בדרגה. בשים לב לחוסר שביעות הרצון מתפקודו של התובע, לא קיבל התובע דרגה אישית (41+), המותנית על פי נוהלי הנתבעת, בקבלת המלצת הממונה ואישור מנכ"ל. הקיצוץ בהיקף מספר השעות הנוספות שעבד התובע נשעה בהתאם לדין ולשיקול דעת הממונה על התובע. קיצוץ זה נעשה בשים לב לעובדה כי עובדי הסכם ארבעת הימים עבדו 12 שעות מבלי שהיה צורך לשלם להם שעות נוספות, בניגוד לתובע, וכן בהתחשב בחוסר התועלת של התובע בהוצאת המהדורה וכן לאור כך שהזכות לעבוד שעות נוספות אינה זכות המוקנית לעובד. לתובע לא נגרמה כל עוגמת נפש ולפיכך הוא אינו זכאי לפיצוי בגין רכיב זה. דיון והכרעה לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו ושמענו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, כמפורט להלן. זכאות התובע לדירוג עיתונאים סעיף 12 לנוהל שכותרתו "כניסת עובדים לדירוג העיתונאים ולדרוג הפקה- עתונות" קובע בסעיף קטן 1, העוסק ב"כניסה למקצועות", כי "הסמכה למקצועות האלה תהיה מבוססת על קריטריונים בסיסיים לכל מקצוע ומקצוע (השכלה אקדמית או השכלה מקצועית ספציפית, בשילוב עם נסיון מקצועי כמוגדר בנספח מס' 3 המצ"ל ו/או הכשרה במה"ד)." סעיף 2.4 לנוהל מספר 104 של הנתבעת (להלן: "הנוהל") מגדיר "הדרכה תוך כדי עבודה ברשות" כ"ביצוע עבודות במקצועות עתונות והפקה- עתונות בהתאם לאישור ועדת הרשאה (ראה סעיפים 12.3- 12.5)". סעיף 12.4 לנוהל העוסק בתפקיד ועדת ההרשאה קובע כי: "תפקיד ועדת ההרשאה לקבוע הצורך בהדרכה תוך כדי עבודה, לאשר עבודה תוך כדי עבודה באופן חלקי או מלא, לעשות מעקב בכתב על תוצאות עבודת העובד העובר הדרכה תוך כדי עבודה, לאשר העסקה חד- פעמית במקצוע המבוקש, לקבוע העסקה בלווית חונך שיאושר ע"י הוועדה, להמליץ לפני ועדת ההסמכה על הסמכה של עובד למקצוע. הדרכה תוך כדי עבודה לא תיחשב כמינוי בפועל." סעיף 12.6 לנוהל קובע כי אישור מוקדם להפעלת ועדת הרשאה הוא באמצעות קורס או אישור של מנהל המדיום והמשנה למנכ"ל לאשר הדרכה תוך כדי עבודה : "12.6 אישור מוקדם להפעלת ועדות הרשאה הבסיס לכניסה למקצוע בדירוג העתונאים או בדירוג עתונות- הפקה הוא באמצעות קורס. מנהל המדיום והמשנה למנכ"ל ביחד מוסמכים להחליט באילו מקרים יש לבחור בין ביצוע קורס במה"ד או לאשר הדרכה תוך כדי עבודה, וכן לקבוע אמות מידה וזמן מינימלי למשך ההדרכה תוך כדי עבודה לכל מקצוע ומקצוע. סעיף 12.8 לנוהל העוסק בתפקיד ועדת ההסמכה קובע: "תפקיד ועדת ההסמכה להסמיך עובד לעסוק במקצוע מוגדר כאמור לעיל, על בסיס חוות דעת בכתב של ועדת ההרשאה או משתלם שסיים בהצלחה קורס במה"ד ועבר תקופת הכשרה במקצוע שלמד". סעיף 12.10 לנוהל העוסק בהעברת עובד ממקצוע למקצוע קובע: העברת עובד ממקצוע מסויים למקצוע אחר במסגרת דירוג העתונאים או דרוג עתונות- הפקה, מחייבת אישור ועדת הרשאה והסמכה, לפי התהליך המפורט לעיל. מר צימרמן מטעם הנתבעת, המשמש כמנהל כוח אדם בנתבעת (משנת 1987), העיד בתצהירו כי "שינוי התפקיד יכול להיעשות על ידי עמידה במכרז פנימי ו/או עמידה בפני ועדת הרשאה והסמכה, כפי שנקבע בנהלי הרשות לשינוי תפקידים." מר צימרמן הסביר בעדותו כי הועדות משמשות לצורך הסמכת עובדים וותיקים וקידומם למקצועות הדרושים לנתבעת. כך, עובד המועסק במערכת בדירוג שונה מדירוג עיתונאים יכול להתקדם לתקן משרה פנויה בדירוג עיתונאים, על אף שאין לו את ההשכלה האקדמית הנדרשת (עמוד 31, שורות 28-33): "ש. דיברת על תנאי סף לעיתונאים (סעיף 6). אתה אומר שהשכלה אקדמאית זה תנאי סף. ת. לא. אילו היה מכרז, נדרשת היתה השכלה אקדמאית. קיימת כניסה נוספת, ע"י וועדת הסמכה לאותם עובדים ותיקים ואז מביאים בחשבון את הוותק וכו'. ש. למעשה, בן אדם שיש לו תואר אקדמאי הוא לא יכול להיות עיתונאי ברשות, אם גם הוא לא עובר וועדות הרשאה והסמכה. ת. הוא יכול להיות. הועדות הן לצורך ניוד עובדים." אין מחלוקת שהתובע לא זכה במכרז פנימי לתקן משרה של מפיק בתקופה בגינה הוא עותר לסעדים בהליך זה. לתובע גם לא היתה השכלה אקדמית או השכלה מקצועית מתאימה או ניסיון מקצועי לתפקיד מפיק בשנת 1986. התובע לא ביצע עבודות במקצועות עיתונות והפקה בהתאם לאישור ועדת הרשאה שהינן בבחינת "הדרכה תוך כדי העבודה" בהתאם לנוהל, והוא לא הוסמך על ידי ועדת הסמכה לתפקיד מפיק בתקופה בגינה הוא עותר לסעדים בהליך זה. "הכניסה" של התובע למקצוע העיתונאות, אם כך, יכולה הייתה להיעשות באמצעות עמידה בתנאים שנקבעו בנוהל לעניין זה, קרי הסמכה למקצוע לאחר ביצוע עבודות בתחום העיתונות וההפקה בהתאם לאישורן של ועדות ההרשאה וההסמכה. מר ששי אפרתי שהוזמן לעדות מטעם התובע (שמשמש ככתב עורך ומפיק ועד לפני כשנתיים וחצי שימש כמנהל מחלקת הספורט, משך חמש שנים) הסביר בעדותו על מהות תפקיד של "מפיק" (עמוד 4, שורות 21-27): "לשאלת בית הדין, מה זה מפיק, אשיב, הפקה זו הגדרה כוללת. יש עוזרי הפקה, מנהלי הפקה, מפיק. מפיק הוא אחראי על הוצאתו לפועל של אירוע לשידור, על כל המשתמע מזה. ברגע שהוחלט על הקלטה או על שידור המפיק הוא אחראי על כל ההיבטים של ההפקה. מתחתיו, לעתים יש עוזרות הפקה, מנהלי הפקה, אחראי על הלוגיסטיקה ועל התוכן, בין היתר, יש משדרים שיש גם עורך שהוא נותן את התוכן. באופן כללי זאת עבודה שהמעורבות בתכנים היא ברורה לגמרי. לשאלה, יש הבדל בין מפיק לבין תפקידי הפקה, אשיב, תפקידי הפקה זו הגדרה כוללת. מפיק הוא אחד מתפקידי ההפקה. יש מנהלי הפקה, יש עוזרי הפקה, רכזי הפקה. מפיק עומד בראש השידור או ההפקה הזאת." מהראיות שהובאו בפנינו, לרבות עדות התובע עצמו, עולה כי גם לאחר שהתובע עבר למחלקת הספורט בשנת 1986, הוא לא היה אחראי בפועל על הוצאתו של אירוע מסוים לשידור. כך התובע לא היה ממונה על עובדי הפקה והוא לא "עמד בראש השידור או ההפקה", אלא התלווה לבעלי תפקידים כגון: מפיקים ועורכים וסייע להם בעבודת ההפקה, בזמנים בהם תפקידו הקבוע כשקופן נדרש פחות. מר אפרתי אישר בחקירתו הנגדית כי התובע "כמעט לא עשה כתבות"... "לא ערך" ו"לא שידר" במחלקת הספורט (עמוד 8, שורות 9-10, 18-19, 31-32). מר אפרתי התקשה לענות בעדותו על השאלה אם במהלך שנות ה-90 התובע היה ממונה על עובדים, כגון עוזרי הפקה (עמוד 11, שורות 2-5). התובע אישר בעדותו כי במהלך שנים 1986-1987 ואף לאחר מכן הוא המשיך בעבודתו כשקופן. מעדות התובע עולה כי "מפעם לפעם" הוא התלווה למפיק הראשי של מחלקת הספורט על מנת "ללמוד את המקצוע" (עמוד 11, שורות 27-33, עמוד 12, שורה 1-19). התובע אישר בעדותו כי "זו משרה מלאה להכין שקופיות לקראת המהדורה. זה מה שעשיתי" (עמוד 13, שורות 10-11). כנשאל התובע מה הוא עשה בזמן המשחק הוא השיב "פיקחתי על השדר לפי הצורך" (עמוד 13, שורה 12). בהמשך העיד התובע כי הוא עבד כמפיק במחלקת החדשות באנגלית משנת 2000 (עמוד 16, שורות 29-31) וכי הוא הוציא לפועל "שידורים חיים" (עמוד 17, שורות 1-2). עם זאת, בהמשך עדותו הודה התובע כי הוא לא היה שדר וכי הפונקציה המרכזית בחדשות באנגלית הינה העורך (עמוד 17, שורה 26-27, עמוד 18, שורות 7-8). כנשאל התובע אם הוא ערך כתבות הוא השיב בחיוב, אך לבסוף הודה כי עבודתו התמצתה בהימצאות ליד מי שערך פיזית את הכתבות (עמוד 9-16): "ש. אתה היית שדר במחלקה האנגלית. ת. לא. ש. אתה ערכת כתבות. ת. כן. ש. מה זה לערוך כתבות. ת. כשאתה מקבל חומרים ממגוון מקומות ואתה מכין אותם לכתבה של דקה -דקה וחצי. ש. ישבת ליד המכשיר וערכת את הכתבה. ת. לא פיזית. ש. ישבת ליד האיש שערך פיזית. ת. כן." מר ליבוביץ מטעם הנתבעת (המשמש כראש דסק החדשות באנגלית משנת 2004 והיה ממונה על התובע בחלק מתקופת העבודה כאמור) העיד כי במחלקת החדשות כלל לא הוגדרו תפקידי הפקה, כי התובע לא התקבל למחלקה בתקן של עיתונאי -מפיק וכי עבודתו בפועל לא הייתה עבודה עיתונאית (עמוד 35, שורות 23-24, עמוד 37, שורות 7-10, עמוד 39, שורות 15-23): " ש. גם הוא עבד בשיטת ה-4 ימים. ת. לא הוא בא לא בתור עיתונאי. הוא הצטרף למחלקה שלנו על תקן קצת אחר... ... ש. מאז שאמיתי התחיל לעבוד במחלקה בשנת 2000 ועד שהוא עבר לספורט ב-2008, הוא היה בפיקוחך כמנהל ובחלק אחר בפיקוחך כסגן המנהל דאז. ת. נכון. ש. בערך 8 שנים. ת. כן. ... ... ש. בסעיף 3.5 לתצהירך כתבת "אינני סבור כי עבודתו של התובע מהווה עבודה עיתונאית". אתה עומד מאחורי המשפט הזה. ת. האם אמיתי עבד כעיתונאי? תלוי איך אתה מגדיר עיתונאי. אם הוא כתב אי פעם מילה על איזשהו עניין חדשותי- לא. ש. אני שואל על עבודה עיתונאית. לא על כתב. מפיק זה גם עיתונאי. ת. יכול להיות שהוא הציע לי באיזה יום רעיון על סיפור שכדאי לכסות. אם זו עבודה עיתונאית- אז כן. אם אני מתייחס אליו כעיתונאי- לא. המזכירה שלי כרגע עושה אותו הדבר וגם אותה אני לא מגדיר כעיתונאית. עד כמה שזכור לי לא היה מקרה אחד שאני זוכר שאמיתי עשה עבודה שאני מגדיר אותה עבודה של עיתונאי." בניגוד לעדותו של התובע לפיה במסגרת עבודתו במחלקת החדשות באנגלית הוא עבד כמפיק והוציא לפועל "שידורים חיים", העיד מר ליבוביץ (ועדותו מקובלת עלינו) כי בתקופת עבודתו של התובע במחלקת החדשות באנגלית לא היו שידורים חיים, למעט "יום הבחירות והפינוי מעזה" (עמוד 38, שורות 19-23): "ש. בזמן שהוא היה, האם היו לכם יותר שידורים חיים או שזה לא השתנה בשום שלב. ת. זה לא קשור אליו. אנחנו מטפלים במה שאנו מטפלים ואם הוא עובד איתנו אז הוא עוזר לנו להוציא. חוץ מיום הבחירות והפינוי מעזה, אני לא זוכר מאז מלחמת המפרץ הקודמת שהיו לנו יותר שידורים חיים, לא לפה ולא לשם. אנו התחלנו להפיק מהדורה שנקראת קלוז אפ, אבל אחרי שהוא עזב. היו לנו יותר שעות שידור אחרי שהוא עזב." מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי התובע ביצע בחלק מהתקופה שבין שנים 1992-1997 תפקיד של "רכז הפקה" ולא "מפיק". עובדה זו נתמכת בבקשה מיום 24.11.94 להעלאה בדרגה של התובע בדירוג המשולב לדרגה ג' אישית החל מיום 1.1.94, שהוגשה על ידי שירותי מינהל למר יוסי משולם, בה נרשם כי התובע "בפועל רכז הפקה" (נספח ג' לתצהירי הנתבעת) וכן מעדותו של מר רופין לפיה בחלק מהתקופה שבין שנים 1992- 1997 התובע היה רכז הפקה. מר רופין עמד בעדותו על ההבחנה בין תפקיד של "רכז הפקה" או "מנהל הפקה" שהנו מצומצם יותר מבחינת היקף האחריות והעבודה לרבות ההכשרה הנדרשת, לבין תפקידו של "מפיק" (עמוד 41, שורות 16-32, עמוד 42, שורות 1-4): "ש. בסעיף 3 לתצהירך אמרת שהתובע עבד כרכז הפקה בחלק מהתקופה. בשנת 97 הוא היה רכז הפקה או מפיק. ת. בין השנים 92 עד דצמבר 97 אני הייתי מנהל מח' שירותי הפקה. חלק מהזמן בתקופה הזו, לא כל הזמן, ואני לא זוכר תאריכים, קארו היה אצלי רכז הפקה. כמובן שבמחלקה שלי לא היה תקן למפיק, לא לכתב עורך, לא לשום דבר אחר. היו רק רכזי הפקה. תפקידם היה להריץ את ההפקות בהתאם להנחיות המקצועיות והכללים הנהוגים. היו כמה רכזי הפקה. מבין כולם, הנרפה וחסר היוזמה והמעש היה מר קארו. כדי שלא יחשבו שאני רודף אותו או לא אוהב אותו, אני אומר שהייתי אצלו בבית, הלכתי איתו, באותו זמן הוא עסק בפיסול והוא הביא אבן גדולה ממצפה רימון ולקח אותי לראות ודיברנו. אני הייתי אוהד שלו. אני תומך בו. לצערי הרב הוא לא נמרץ. ש. זו היתה דעתך עליו בין 92 ל-97. ת. עד היום. ש. יש מבחינתך הבדל בין רכז הפקה למפיק. ת. בוודאי. מפיק זה מקצוע תקני שכדי להתמנות אליו צריך לעבור כמה תהליכים מבחינה מנהלית: מכרז או וועדת הרשאה או וועדת הסמכה; צריך השכלה אקדמית; צריך לעבור אישור הנהלה. צריך שיהיה תקן. אצלי במח' שרותי הפקה וגם עד היום מעולם לא היה מפיק אלא היה תפקיד של רכז הפקה. קראנו לו גם מנהל הפקה, שתפקידו לבצע את ההפקה בשטח. כלומר: הוא לא אחראי על התכנים, לא עובד בקנה מידה של מנהל מו"מ עם גורמים מבחוץ, לא עושה איתם הסכמים, לא מביא ראיונות לשידור אלא הוא מארגן שהצוות ייצא בזמן, שיהיה לו אמצעים להפקה, שיהיה לו אוכל, לינה, שההפקה תתנהל בהתאם ללו"ז. הוא אחראי על תפעול ההפקה. אבל הוא לא אחראי כמו מפיק. צריך להביא את הראיונות, את האמנים, לנהל מו"מ, סדר גודל שונה לגמרי. כמובן שגם הליך ההכשרה שונה ממנהל הפקה." אפילו היינו מקבלים את טענת התובע לפיה החל משנת 1986 או 1990 הוא ביצע באופן קבוע תפקיד של מפיק (ולא כך הוא כאמור), הרי שלא היה בכך על מנת לזכות אותו בדירוג עיתונאים. על מנת לעבור לדירוג עיתונאים היה על התובע לעבור הדרכה לתפקיד מסוים בדירוג העיתונאים תוך כדי עבודה, קרי לבצע עבודות במקצועות עיתונות והפקה בהתאם לאישור ועדת הרשאה שתפקידה היה, בין היתר, להמליץ בבוא העת לועדת ההסמכה על תפקוד התובע כמפיק בתקופת "ההדרכה תוך כדי העבודה". גם תקופת "ההדרכה תוך כדי עבודה" (החל מחודש 01/04) במהלכה ביצע התובע עבודות עיתונות והפקה לאחר קבלת אישור ועדת ההרשאה עד למועד הסמכתו כמפיק בחודש 11/05, אינה מזכה את התובע בדירוג עיתונאים. בהתאם להוראות הנוהל "הדרכה תוך כדי עבודה לא תיחשב כמינוי בפועל", והיא אינה מזכה את התובע בשכר ובתנאי עבודה שונים מאלה המגיעים לו בהתאם לתקן המשרה שלו, ללא שינוי תקן, כפי שהעיד מר צימרמן (עמוד 30, שורות 11-12): "...אין בוועדת הרשאה כדי לשנות את התקן, והעובד ממשיך לעבוד בתקנו. יכול אדם להיות רכז הפקה כפי שהוא היה אבל הוא עדיין נשאר בדירוג משולב- מנהלי." מר צימרמן העיד לעניין זה כי ועדת הרשאה "מרשה לעובד לעסוק במקצוע לא לו כדי ללמוד להתמחות" במקצוע (עמוד 30, שורות 8-9) וכי הדרך המקובלת היא "שהעובד מתמחה בתפקיד החדש בפיקוח של הממונים המקצועיים באותה יחידה". עוד העיד מר צימרמן כי אין באישור ועדת ההרשאה כדי לשנות את תקן המשרה של העובד (עמוד 30 שורות 11-12). עדותו של מר צימרמן בעניין זה מתיישבת עם הוראות הנוהל (סעיפים 2.4 ו-12.4) לפיה התקופה שבה מבצע העובד "עבודות במקצועות עתונות והפקה- עתונות בהתאם לאישור ועדת הרשאה"... "לא תיחשב כמינוי בפועל". איננו מקבלים את טענת התובע לפיה ועדות ההרשאה וההסמכה הינן "טכניות" בלבד ועל כן אין להסתמך על אישורן לצורך שינוי הגדרת תפקידו של התובע. התשובה לשאלה בדבר היותן של הועדות "טכניות" או מהותיות" אינה רלוונטית לשאלת זכאות התובע לדירוג עיתונאים. על מנת לזכות בדירוג העיתונאים היה על התובע לעמוד בכל התנאים והשלבים הדרושים, כפי שנקבעו בנוהל. משהתובע עמד בהם רק בסוף שנת 2005, איננו רואים פסול בכך שהוא דורג על ידי הנתבעת בדירוג עיתונאים החל מ-1.1.06. בהתאם לאמור עד כאן, החלטנו לדחות את תביעתו של התובע לתשלום הפרשי שכר ופיצוי בגין הפרשות בחסר הנובעים מאי שינוי דירוגו לדירוג עיתונאים קודם למועד העדכון בפועל על ידי הנתבעת. התובע לא קופח ולא הופלה התובע לא הוכיח את טענתו לפיה הוא הופלה או "קופח" ביחס לעובדים אחרים. מר אפרתי אישר בעדותו שהוא הוסמך לתפקיד מפיק רק לאחר שאושר לתפקיד על ידי ועדת הרשאה והסמכה בשנת 1993 (עמוד 6, שורות 25-28). מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי שינוי דירוגו של מר אפרתי מדירוג משולב לדירוג עיתונאים נעשה בשנת 1993 לאחר שהוסמך על ידי ועדת הרשאה וועדת הסמכה כ"כתב עורך", לאחר שעבר הדרכה לפי סעיף 12.4 לנוהל (משאין מחלוקת שמר אפרתי לא עבר קורס הרי שמדובר ב"הדרכה תוך כדי עבודה", בדומה לתובע, קרי "ביצוע עבודות במקצועות עתונות בהתאם לאישור ועדת הרשאה", כאמור בסעיפים 12.4 ו-2.4 לנוהל) (מוצגים נ/1- נ/4). לעניין העובדים ששמם צוין על ידי התובע כקבוצת השוואה לטענת ההפליה (מר אפרתי, מר קנלר, מר ברקאי ומר קליקסברג), התובע הודה בעדותו כי הוא אינו יודע לאיזה תקן משרה הם התקבלו לעבודה אצל הנתבעת והאם הם עברו וועדות הרשאה והסמכה ולאיזה תפקיד (עמוד 21, שורות 19-33, עמוד 22, שורות 1-5). כאמור, לתובע אושר באופן חריג על ידי מנכ"ל הנתבעת דרגת שכר 40 עיתונאים מחודש 01/06. לצורך קבלת דרגת שכר זו, כדרגה תחילית, היה על התובע לצבור 14 שנות "ניסיון ללא תואר אקדמי לעובד המועסק ברשות" בהתאם לקבוע ב"זכרון דברים שנחתם ביום 5.2.96" בין הנתבעת לאיגוד הארצי של עיתונאי ישראל (סעיף 4 ל"זכרון הדברים" שמצורף כנספח יז' לתצהיר התובע, ולהלן: "זכרון הדברים"). על כן אין בסיס לטענת התובע לפיה הוא "קופח" או "הופלה" ביחס לעובדים אחרים, שכן הנתבעת הכירה בשנות עבודתו של התובע בהן ביצע, בין היתר, גם עבודות הפקה, חרף הסמכתו לתפקיד מפיק רק בחודש 11/2005. דרגה אישית 41+ התובע לא הוכיח את טענתו לפיה הוא זכאי לדרגה אישית 41+ (משנת 2000 רטרואקטיבית). טענת הנתבעת לפיה התובע לא קודם לדרגה אישית בשל חוסר שביעות רצון הממונים עליו מתפקודו מבוססת היטב בראיות והעדויות שהובאו בפנינו והיא לא נסתרה על ידי התובע. מר ליבוביץ, שהיה ממונה על עבודת התובע במחלקת החדשות באנגלית העיד לעניין זה (עמוד 37, שורות 3-4, 12-17, 20-30, עמוד 38, שורות 3-18): "ש. בתצהירך הבעת חוסר שביעות רצון מתפקודו של אמיתי. ת. נכון. ... ש. מתי התגבשה אצלך ההחלטה או התחושה שהבן אדם הזה לא טוב לעבודה. ת. אני ידעתי את זה עוד לפני שהוא הגיע למחלקה. כל אחד שאתה שואל איפה שהוא עבד לפני זה חשב כך. אני בדעה שאפשר לקחת עובד, גם עובדים שהם לא כל כך מצליחים או המנהלים שלהם לא כל כך מרוצים מהם במקומות אחרים, ולהפוך אותם אצלנו לעובדים טובים. יש לנו אחת כזאת עכשיו, שאף אחד לא רצה אותה, אני קיבלתי אותה במחלקתי כי חסר לנו כוח אדם אז כמעט כל אחד אני מוכן לקבל ולנסות להוציא מהם את... ... ש. במהלך כל התקופה אתה עשית עליו הערכת עובד שלילית בכתב, ולו אחת. ת. כן כתבתי כמה פעמים. אני אוהב את הבן אדם, הוא בן אדם טוב וחביב. היו לי כמה מקרים שכתבתי משהו, הראיתי לו מה אני חושב, ואח"כ זרקתי בפח, כי עשיתי את זה בתור אזהרה מחבר לחבר. אנא ממך, תתחיל לעבוד. ש. ובשום שלב הוא לא הצדיק מבחינתך את המחווה שעשית לו, והוא המשיך לא לעבוד. ת. נכון. לא לגמרי. הוא עבד והיו גם ימים טובים, ימים קשים, מיוחדים, של בחירות או פינוי גוש קטיף. הוא יודע לעבוד. הוא מכיר את הבניין, מכיר איך להשיג חומר מכל הבניין. מאוד חשוב במחלקה שלנו זה למצוא חומר מכל מיני מקומות. קלטות. הוא יודע למי להגיע, עם מי לדבר. הוא ידע להפיק מהדורה, כשהיה צורך. זו אחת הסיבות. ידעתי שאם הוא הולך מהמחלקה שלי אני לא אקבל אף אחד במקומו, לכן במקום זה נשארתי עם ההרגשה שהוא לא טוב הרבה, אבל קצת זה יותר טוב מכלום. ... ש.ב-2008 היתה החלטה (נספח ג') על כך שלא ניתנה לו דרגה ב-2008 בגלל המלצת ממונים. אתה זוכר אם פנו אליך בעניין. ת. היו לי שיחות מדי פעם עם יראון לגבי קידום עובדים. אני מניח שגם לגביו. ש. גליון הערכה לגביו, אתה מלאת. ת. לא זכור לי. ש. זכור לך אם הי פעם מלאת גליון הערכה שמתייחס לאמיתי ורשמת בו דברים שליליים עליו והגשת אותו. ת.היה לפחות מכתב אחד שכתבתי על העבודה שלו. דיברתי איתו באופן אישי מספר פעמים. ש. מה הוא אמר לך. ת. שיחה טובה. אני חושב על אמיתי כבן אדם טוב, חביב. אני חושב שאנחנו חברים. כשהייתי צריך להגיע איתו למצב של שיחה איתו זה לא נעים לי. הייתי חייב לעשות את זה. באותה שיחה הוא עשה לי את הרושם שהוא ישתפר. ש. אני מקבל את הרושם שהוא לא השתפר ושאתה "נכשלת" בשיפורו. ת. מבחינתי כן. ש. למעשה, חוץ מאיזה מכתב, מעולם לא כתבת נגדו כלום כי הוא חבר. ת. לא כי הוא חבר. כי ידעתי שבסופו של דבר יקחו לי אותו ויהיה לי אחד פחות." עדותו של מר ליבוביץ בעניין זה היתה מהימנה עלינו והיא נתמכה במכתבו של מר רופין לתובע מיום 13.8.08 בעניין קידומו בדרגה, בו נרשם, בין היתר, "אבקש להודיעך כי נושא קידומך בדרגה נבדק, והוחלט כי לאור המלצות הממונים בשלב זה לא לאשר דרגתך" (נספח ג' לתצהירי הנתבעת). מר צימרמן העיד לעניין זה כי על אף שלא היו בתיקו האישי של התובע הערכות עובד, ניתן היה ללמוד ממסמכים אחרים שהממונים עליו לא המליצו לקדמו בדרגה, כגון, מכתבו של מר רופין לתובע מיום 13.8.08 (עמוד 29, שורות 22-25): "ש. אתה ראית במו עיניך הערכת עובד אחת שהיא שלילית. ת. לא. ראיתי מסמכים, כולל המסמך שאתה הצגת, שמצביעים על כך שהממונים לא היו מרוצים מתפקודו ולכן לא קידמו אותו. העובד גם פנה אלי, אינני זוכר מתי, בטענה שהוא נמצא בפז"מ תקופה ארוכה והובהר לו שבלעדי המלצת הממונים לא ניתן לקדם." העובדה שלא נמצאו גיליונות הערכה בתיקו האישי של התובע הוסברה בעדותו של מר רופין לפיה "רק ב-3 שנים האחרונות נהוג למלא" גליונות הערכה לעובדים (עמוד 44 , שורה 7). מר צימרמן העיד (והתובע אינו חולק על כך בסיכומיו) כי לתובע ניתנה תוספת שהייה רטרואקטיבית והוא מדורג כיום בדרגה 40+ (עמוד 28, שורות 21-27): "ש. לעניין הדירוג של התובע. תאשר שבזמן הגשת התביעה הוא היה בדרגה 40, ותקופה מסויימת אחרי זה נתתם לו תוספת שהייה כי זה התעכב. ת. לא נכון. תוספת שהייה ניתנת באופן אוטומטי כעבור 3 שנים, בין אם הוא מצטיין, ובין אם הוא מתרשל. בלא קשר למשפט, קרתה תקלה והענקת הדרגה האוטומטית נשמטה והיא תוקנה רטרואקטיבית. ש. היום הוא בדרגה 40 פלוס. ת. נכון." סעיף 4ד. ל"זכרון הדברים" מיום 5.2.96, העוסק במתן "דרגה אישית לעובד ברמה ג' 38- 40 עת'", קובע: "עובד ברמה ג' ששהה בדרגת השיא של הרמה (40 עת') שנתיים לפחות, יוכל להנות מדרגה אישית על פי תקנות רשות השידור (תנאי עבודה) (דרגות אישיות), תשל"ט-1979." תקנה 2 לתקנות רשות השידור (תנאי עבודה) (דרגות אישיות), תשל"ט-1979 (להלן: "תקנות רשות השידור") מפרטת שלושה תנאים חלופיים למתן דרגה אישית: "המנהל הכללי רשאי לקבוע לעובד הרשות דרגה אישית גבוהה בדרגה אחת מן הדרגה התקנית באחת מאלה: (1) העובד הוא עובד מצטיין אשר שהה בדרגת השיא במתח הדרגות של משרתו משך זמן השווה לפחות למשך השהייה בדרגה הנמוכה שבתקן; (2) העובד מבצע, לפי אישור המנהל הכללי, תפקידים מיוחדים בנוסף על תפקידיו הקבועים; (3) העובד עומד לסיים את שירותו ברשות עקב צרכי הרשות." התובע לא הוכיח את התקיימות אף לא אחד מהתנאים שנקבעו בתקנה 2 לתקנות רשות השידור למתן דרגה אישית על ידי מנכ"ל הנתבעת. התובע לא הוכיח כי הנו "עובד מצטיין". כמבואר לעיל, מהראיות שהובאו בפנינו עלתה תמונה של חוסר שביעות רצון הממונים מתפקודו של התובע. התובע גם לא הוכיח שהוא מבצע לפי אישור המנכ"ל "תפקידים מיוחדים בנוסף על תפקידיו הקבועים" או כי הוא "עומד לסיים את שירותו ברשות עקב צרכי הרשות". בהתאם לכך, החלטנו לדחות אף את תביעותיו של התובע לקביעה כי הנו זכאי לדרגה אישית 41+ ולהפרשי שכר ופיצוי בגין הפרשות בחסר הנובעים מכך. הסדר "ארבעת הימים" התובע גם לא הוכיח את תביעתו לפיה הוא זכאי לגמול שעות נוספות החל משעת העבודה הראשונה ביום העבודה החמישי בשבוע, בהתאם להסכם "ארבעת הימים". מסעיף 6 ל"זכרון הדברים" מיום 1.3.87 (צורף כנספח יז' לתצהיר התובע) עולה כי הסדר של 4 ימי עבודה בשבוע (12 שעות כל יום) חל על "כתבים, צלמים, (עובדי 4 ימים)" בלבד ולא על מפיקים כדוגמת התובע. בהתאם להסדר זה, כל שעת עבודה נוספת מעבר ל-12 שעות עבודה ב-4 הימים וכן החל משעת העבודה הראשונה ביום החמישי מזכה את הכתב או הצלם בגמול שעות נוספות. מהראיות שהובאו בפנינו כאמור לא עולה כי התובע ביצע תפקיד של "כתב" או "צלם". התובע הוסמך למקצוע "מפיק" בלבד החל מחודש 1.1.06 ולא לתפקיד כתב עורך כפי שהוסמך מר אפרתי בשנת 1993. מר אפרתי אישר בעדותו כי המפיקים בחטיבת החדשות המדורגים בדירוג עיתונאים ועליהם חל הסדר ארבעת הימים, הנם מפיקים שהוסמכו ואושרו על ידי הנתבעת לתפקיד "כתב עורך" (עמוד 9, שורות 21-25), בשונה מהתובע שהוסמך לתפקיד "מפיק" בלבד. "רשימת מורשי בימוי מיום 20.3.95" (ת/2) אליו מפנה התובע לצורך ביסוס טענתו לפיה הוא מורשה לבצע כתבות (או להפיק החל משנת 1995) אינה מבססת את זכאות התובע להחלת הסדר "ארבעת הימים" עליו. אין מדובר בהליך של הסמכה קבועה לתפקיד "כתב" בהתאם להרשאה והסמכה של ועדות ההרשאה וההסמכה בנתבעת, על פי ההליכים לפיהם הוא הוסמך לתפקיד מפיק. מדובר בהרשאה לביצוע מספר מוגבל של כתבות קצרות (עד 10 דקות) שאינה מעוגנת בנוהלי הנתבעת כדרך לשינוי תפקיד או תקן משרתו של העובד. מעדותו של יו"ר ועדת מורשי הבימוי, מר אורן שינדל, מטעם הנתבעת עולה כי מדובר במתן הרשאה, בעיקר לפרילנסרים, לבצע כתבות קצרות ללא קשר לתפקידו או לדירוגו של מבקש האישור (עמוד 51, שורות 9-19). התובע כמפיק, קיבל גמול בעד עבודה בשעות נוספות לאחר 7 שעות עבודה ביום והוא אינו זכאי לגמול נוסף ונפרד בגין שעות העבודה הנוספות אותן עבד. בהתאם לכך אנו דוחים את תביעתו של התובע לקביעה כי יש להחיל עליו את הסדר "ארבעת הימים" לרבות תביעתו להפרשי שכר הנובעים מכך. אנו דוחים גם את תביעתו של התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי הנתבעת לא "קיפחה" ולא הפלתה את התובע ואף באה לקראתו בקביעתה את דרגת שכרו התחילית 40 עיתונאים (קביעה זו מגלמת הכרה ב-14 שנות ניסיון כאמור לעיל), כמבואר לעיל. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. דירוג שכר (דרגה)עיתונות