בכתב תביעתה ובתצהירה טענה התובעת, כי כבר בתחילת הריונה הודיעה לנתבע, על דבר הריונה, ומעת שדיווחה על הריונה לנתבע, שינה הנתבע את יחסו אליה לרעה ודרש כי תשנה את תנאי העסקתה, דהיינו התובעת התבקשה לעבוד בשעות הערב במהלך כל השבוע, ללא כל התחשבות במצבה. עוד טענה התובעת כי ביום 18/1/09, נמסרה לה הודעה בעל פה על ידי הנתבע, כי הינה מפוטרת וכי תסיים את עבודתה לאלתר, ללא כל נימוק שהוא. במועד קבלת הודעת הפיטורים בעל פה, ועל אף היותה המומה ונסערת, חזרה התובעת על עובדת היותה בהריון בפני הנתבע, דבר שלא שינה את החלטתו. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שינוי יחס לרעה כלפי עובדת בהריון: 1. לפנינו תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת וכנגד הנתבע. התובעת טוענת כי פוטרה מעבודתה מחמת הריונה ולפיכך תובעת תשלום פיצויי פיטורים, פיצויים בגין הפסד השתכרות מיום הפיטורים ועד מועד הלידה, שכר בגין 60 ימי עבודה, פדיון ימי חופשה וכן פיצויים מכוח חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 ופיצוי בגין עגמת נפש, בסך כולל של 157,462 ₪. העובדות הצריכות לתביעה 2. הנתבעת הינה חברה אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה, ניהלה חנות נעליים בקניון "מול הים" בעיר אילת. 3. הנתבע הינו הבעלים של החברה אשר החזיק בעיקר מניותיה של הנתבעת. 4. התובעת עבדה בחנות הנעליים כמוכרת וזאת החל מיום 4/7/05 ועד ליום 18/1/09. 5. התובעת ילדה במזל טוב, ביום 5/8/09 (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 10/1/12, שורה 6). 6. בכתב תביעתה ובתצהירה טענה התובעת, כי כבר בתחילת הריונה הודיעה לנתבע, על דבר הריונה, ומעת שדיווחה על הריונה לנתבע, שינה הנתבע את יחסו אליה לרעה ודרש כי תשנה את תנאי העסקתה, דהיינו התובעת התבקשה לעבוד בשעות הערב במהלך כל השבוע, ללא כל התחשבות במצבה (סעיף 7 לכתב התביעה). 7. עוד טענה התובעת כי ביום 18/1/09, נמסרה לה הודעה בעל פה על ידי הנתבע, כי הינה מפוטרת וכי תסיים את עבודתה לאלתר, ללא כל נימוק שהוא. במועד קבלת הודעת הפיטורים בעל פה, ועל אף היותה המומה ונסערת, חזרה התובעת על עובדת היותה בהריון בפני הנתבע, דבר שלא שינה את החלטתו. 8. לטענתה, מדובר בפיטורים שלא כדין, שכן הנתבעת לא קיבלה היתר לפטרה בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים התשי"ד - 1954. 9. כן טענה התובעת כי החלטת הנתבעים להביא לפיטוריה בשל הריונה היא הפרה של עיקרון השיוויון והאיסור על אי הפליה והיא עומדת בניגוד להוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שיוויון הזדמנויות"). המדובר אף בפגיעה בכבודה של התובעת כאדם ופגיעה בחופש העיסוק שלה. 10. התובעת טענה כי אילמלא פוטרה מעבודתה שלא כדין במהלך הריונה, הרי שהייתה זכאית לפי חוק עבודת נשים לעבוד לפחות 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה וכן להודעה מוקדמת בת 30 ימים בטרם פוטרה. 11. התובעת תובעת בתביעתה פיצוי בגין הפסד השתכרות בשל אובדן הכנסה בתקופת ההריון, היינו ממועד הפיטורים ועד מועד הלידה בסך של 29,500 ₪. כמו כן תבעה בגין פיצויי פיטורים סך של 20,650 ₪, פיצוי בגין הפליה מכוח סעיף 10 לחוק שיוויון הזדמנויות בסך של 50,000 ₪, פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 30,000 ₪ וכן פדיון ימי חופשה בסך של 9,600 ₪. 12. התובעת הגישה תלונה במשרד התמ"ת בגין פיטוריה על ידי הנתבעת. התובעת נחקרה על ידי חוקרי התמ"ת, ובסופו של יום הוגש כתב אישום על ידי התמ"ת כנגד הנתבעים המתנהל במסגרת תיק בית הדין אזורי לעבודה בבאר-שבע אשר מספרו ת"פ 5062-07-11. 13. להשלמת התמונה, יצויין כי ביום 3/2/09, שלחה התובעת באמצעות ב"כ מכתב לנתבעים, אשר שוגר בפקס אל הנתבעים (המכתב ואישור משלוח הפקס צורף לכתב התביעה וסומן כנספח ג'). במכתב זה נדרשו הנתבעים להימנע מפיטורי התובעת ולהשיב אותה באופן מיידי לעבודתה באותה מתכונת של שעות בהן עבדה טרם הריונה, כמו כן התבקשו הנתבעים להמציא לידי התובעת את תלושי השכר. 14. עוד ציינה התובעת בתצהירה, כי במהלך עבודתה הגישה לנתבע מכתבי התפטרות, האחד מיום 8/7/08 והשני מיום 15/10/0 (נספחים א/1 ו-א/2 לכתב ההגנה), וזאת בעידנא דריתחא, בעקבות סכסוך שהיה קיים בינה לבין הנתבע בנוגע לשכרה או לשעות העבודה שלה, אך מיד ובסמוך לאחר שהגישה את המכתבים בעקבות בקשות מצד הבעלים, חזרה בה מהתפטרותה והמשיכה לעבוד כרגיל. התובעת מציינת כי הנתבע צירף את מכתבי ההתפטרות שלה לכתב ההגנה, מכתבים שאין להם כל קשר שהוא להודעת הפיטורים שקיבלה מהנתבע. כמו כן, מציינת התובעת שהנתבע כותב בכתב ההגנה כי האריכה את ההודעה המוקדמת ביחס למכתב ההתפטרות, דבר שלא היה מעולם. התובעת מבקשת להדגיש כי לאחר הגשת המכתבים לנתבע, יצר עימה הנתבע קשר טלפוני, הבטיח לה הבטחות בנוגע להעלאת שכרה ולפיכך חזרה לעבודה, אולם הבטחותיו של הנתבע לא קויימו ולא רק שלא קודמה בעבודה, אלא פוטרה על ידי הנתבע, כאמור לעיל. התובעת חוזרת ומדגישה, כי המשיכה לעבוד לאחר הוצאת המכתבים הנ"ל, דבר שמראה בעליל כי הודעת ההתפטרות הייתה מבוטלת למעשה. 15. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר אלי טל. עיקר טענות הנתבעים 16. הנתבעים טענו, כי התובעת מעולם לא פוטרה מעבודתה, אלא התובעת הייתה זו שהתפטרה ונטשה את מקום עבודתה. עוד ציינו הנתבעים, כי התובעת מעולם לא סיפרה להם שהיא הרה. הנתבע טען כי מעולם לא היה מפטר עובדת שהיא בהריון. התובעת התפטרה מיוזמתה והיא זאת שלאחר מועד מכתב ההתפטרות השני שהוציאה פנתה וביקשה כי יתאפשר לה להאריך את ההודעה המוקדמת שנתנה לפני התפטרותה ובקשתה זו נענתה בחיוב על ידי הנתבע. מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי לאחר שהתובעת התפטרה, לאחר עזיבתה, נתגלה לנתבע כי התובעת ניהלה עסק של קבלן ניקיון עצמאי בעודה עובדת בנתבעת ואף עושה שימוש בפקסימיליה של הנתבעת כדי לנהל את בית העסק שלה. הנתבעים העלו טענת קיזוז בגין הפסדים בסך של 5,000 ₪ מכל סכום שייפסק, אם ייפסק כלל. 17. עוד ציינו הנתבעים בכתב הגנתם, כי טענת התובעת שלא יצאה מעולם לחופשה, אינה אוחזת מים, שכן היא עומדת בסתירה גמורה לתלושי השכר שצירפה התובעת לתביעתה. עוד טענו הנתבעים, כי לתובעת נערך גמר חשבון מלא ובן זוגה של התובעת קיבל כסף במזומן לאחר גמר החשבון. עוד מדגישים הנתבעים, כי אין כל עילה שבדין לחייב את הנתבע באופן אישי. דיון והכרעה 18. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה בתובענה זו, היא האם התובעת פוטרה מעבודתה או שמא התפטרה מעבודתה כטענת הנתבעים. במידה וייקבע כי התובעת פוטרה מעבודתה, יש לבחון השאלה, האם פוטרה התובעת כדין או שמא פוטרה מחמת הריונה והאם היא זכאית לסעדים שנתבעו מכוח חוק עבודת נשים וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. נסיבות סיום יחסי העבודה - האם התובעת פוטרה או התפטרה 19. השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות תיקבע על ידי בית הדין ולפי הכרעתו מי הוא זה אשר פעל לניתוק יחסי העבודה. בעת ההכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום יש לבחון גם למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. 20. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בכל החומר אשר בתיק הגענו לכלל מסקנה כי התובעת פוטרה מעבודתה והיא זכאית לפיצויי פיטורים. להלן נפרט את הנימוקים שהביאו אותנו למסקנה האמורה. 21. כאמור, התובעת אינה חולקת על כך שבמהלך החודשים 7/08 ו-10/08 הגישה לנתבע 2 מכתבי התפטרות, אולם מציינת כי מיד בסמוך לאחר שהגישה את המכתבים בעקבות בקשות מצד הבעלים, חזרה בה מהתפטרותה והמשיכה לעבוד כרגיל ולא האריכה את ההודעה המוקדמת ביחס למכתב ההתפטרות, כטענת הנתבעים. ובלשונה של התובעת: "... לגבי המכתב פיטורים הראשון שנתתי... זה היה מכיוון שלא הגענו לעמק השווה, את המכתב נתתי זה היה אחרי שהייתי סהרורית ואני אמרתי שאני נותנת את כל כולי וכשאני מצפה אני לא מקבלת והוא אמר לי שעובדים כמוך יש בכל מקום ואת יכולה להתפטר... לשאלת בית הדין לאחר המכתב מיולי המשכתי לעבוד ולא סיימתי את עבודתי. ש. ומה קרה אח"כ... ת. המשכתי לעבוד כי מול הנתבע הגעתי לפשרה שהוא יתן לי השעות שדרשתי לעבוד אותם בגלל שאני אם לילד ואני כל הזמן חזרתי על זה שאין לי סידור לילד וששעות העבודה שאני יכולה הם בשעות הבוקר, הוא הגיע איתי לפשרה שהוא יעלה לי את השכר בעוד 1,000 ₪ המשכתי לעבוד ועד לפעם הבאה שהוא החליט שיש הרעת תנאים, ושום הוא צריך אותי לשעות הערב ושיש לו עובדת ותיקה שעובדת בשעות הבוקר. ... ש. כתבת ב-15.10 עוד מכתב פיטורים (צ.ל. התפטרות, י.כ.) היית אמורה לסיים ב-15.11 את עבודתך. ת. באותו יום הגעתי לעבודה ואשתו של הנתבע הייתה בחנות והיא ישבה איתי לשיחה ואמרה לי שעובדת כמוני לא מוצאים כל יום ושהיא תעשה הכל כדי שאשאר בעבודה ושבאותו יום אני לא הולכת הביתה כי אני רציתי לקחת את התיק וללכת, וזה נגע לליבי, כל עובדת שם כיבדה את אליק ואת אשתו ואני ראיתי אותם כמשפחה, אחד שקיבל אותי לעבודה בזרועות פתוחות וגם נתתי את כל כולי". (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10/1/12, ש' 27-14; עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 23-20). 22. העדה מטעם התובעת, גב' מזרחי ז'קלין, תמכה בגירסתה של התובעת בכל הנוגע לנסיבות הוצאת מכתבי ההתפטרות, וכך העידה: "ש. את זוכרת את מכתבי הפיטורים (צ.ל. התפטרות, י.כ) שמורן נתנה ת. כולם בחנות שמעו את זה. ש. הוא פיטר אותה כי היא הייתה בהריון ת. כן. הוא רצה לפטר לפני כן כי הוא שינה לה את שעות העבודה, מורן עבדה בוקר כל השנים שהיא עבדה אצלו ואני עבדתי ערב והנתבע היה צריך להוסיף לה 1,000 ₪ בנוסף למה שהיה בתלוש השכר וזה לא היה רשום והיא מתוך עצבים הגישה את המכתב כמה חודשים לפני זה והמכתב היה שמור אצלו במשרד..." (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 10/1/12, ש' 13-20). 23. עדות זו מחזקת את גרסת התובעת לפיה מכתבי ההתפטרות נכתבו על רקע מחלוקת שהייתה בין התובעת לבין הנתבע בנוגע לשעות עבודתה וגובה שכרה. 24. בכל מקרה, התובעת המשיכה לעבוד גם לאחר שהודיעה על התפטרותה, ומשלא הפסיקה עבודתה בפועל, התפטרותה בוטלה הלכה למעשה. 25. עדותה של התובעת בנוגע לנסיבות סיום עבודתה, הייתה מפורטת, עקבית ומהימנה. התובעת פירטה בעדותה את נסיבות סיום עבודתה כדלקמן: "ש. את זוכרת מתי פוטרת ת. ב-18.1.09. ש. איך פוטרת ת. טלפונית. קיבלתי הודעה. דיברתי עם הנתבע בשעות הערב לאחר שעבדתי יום עבודה ואמרתי שאני רוצה שהתנאים יהיו לטובתי, כי היו כמה וכמה פעמים דרישות ובאותו יום הוא מסר לי בטלפון שאני מפוטרת לאלתר, לא להגיע יותר לעבודה. ש. באיזה שעה ת. אני מעריכה אחרי 18:00". (פרוטוקול מיום 10/1/12, עמ' 6, ש' 22-15). 26. עדותה של הגב' מזרחי ז'קלין חיזקה ותמכה בגירסת התובעת, לפיה פוטרה על ידי הנתבע מעבודתה. 27. לטענת הנתבעים, אין לקבל את עדותה של גב' מזרחי, בהיותה עדות מפי השמועה (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 11). לא זו בלבד שעדות מפי השמועה הינה עדות קבילה בבית דין זה, אלא שסבורים אנו כי יש ליתן משקל לעדות זו, שכן הגב' מזרחי תיארה בצורה אותנטית את מצבה של התובעת מיד לאחר ההודעה על סיום עבודתה, וכך העידה: "...מורן התקשרה אלינו לחנות וסיפרה כי הוא פיטר אותה בשיחה. ש. מתי היא התקשרה אליך ת. באותו יום כשהוא פיטר אותה כמה דקות לאחר מכן היא התקשרה אליי ואל סיגל, בסביבות הצהריים. לא זוכרת שעה. ש. זאת אומרת שהיא הייתה בבית ואז היא התקשרה אליכם ת. נכון, כי היא לא הגיעה לעבודה כי הוא דרש ממנה לא להגיע. התובעת סיפרה לי שהוא פיטר אותה, היא הייתה נסערת ובכתה וקיבלה את זה מאוד קשה". (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 30-7). 28. נדגיש כי התובעת פירטה בהרחבה במסגרת עדותה בפנינו את גירסתה בדבר בקשתה להתערבות משרד התמ"ת, בכל הנוגע להחזרתה לעבודה. וכך העידה התובעת: אני ערבתי את משרד התמ"ת וזאת לפני שפניתי לעו"ד נחתומי, פניתי למשרד התמ"ת ודיברתי עם פקיד בשם נפתלי והוא הנחה אותי מה אני אמורה לעשות, אני דרשתי לחזור לעבודה לא רציתי להתפטר ולא חשבתי לרגע שיפטר אותי בעיקר לא כשאני בהריון בחודשים הראשונים ואת ההריון לא הסתרתי מאף אחד אין לי מה להתבייש בהריון רציתי לחזור לעבודה והייתה מעורבות של משרד התמ"ת וביקשו ממנו שיחזיר אותי לעבודה והוא התנגד בכל תוקף שאני אחזור לעבודה והפקיד מטעם משרד התמ"ת אמר לי שאין עם מי לדבר ושהוא פנה אליו כמה פעמים והוא לא ענה לו לטלפונים ואני החלטתי לקחת את זה יותר רציני ולקחתי עו"ד שיטפל בזה כמו שצריך". (פרוטוקול מיום 10/1/12, עמ' 8 ש' 30 - עמ' 9 ש' 5). 29. בכל הכבוד טענת הנתבעים כי התובעת לא הביאה עדים ששמעו את אותה הודעת פיטורים טלפונית, תמוהה בעינינו, בלשון המעטה (סעיף 14 לסיכומי הנתבעים). ברי כי לא ניתן להביא עדים לשיחה טלפונית, אשר התקיימה בין התובעת לנתבע בלבד. אנו מקבלים את גרסת התובעת כי פוטרה על ידי הנתבע, גרסתה הייתה מהימנה יותר מגרסת הנתבע ואף קיבלה חיזוק ותמיכה על ידי עדותה של גב' מזרחי, שאמנם לא הייתה עדה לשיחת הפיטורים, אך העידה על שיחה שהתקיימה בינה לבין התובעת, מיד לאחר שיחת הפיטורים, בה ציינה התובעת בפניה כי הנתבע פיטר אותה, כאשר גב' מזרחי מתארת בעדותה בצורה אותנטית את המצב הרגשי בו הייתה נתונה התובעת לאחר הודעת הפיטורים: "היא הייתה נסערת ובכתה וקיבלה את זה מאוד קשה" (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 28-30). 30. בנסיבות אלה, הוכח בפנינו כי הנתבע הודיע לתובעת על פיטוריה ביום 18/1/09. האם התובעת פוטרה מחמת הריונה 31. המחוקק קבע עוד בשנת 1954 איסור ברור מפיטורי עובדת בהריון ללא היתר מתאים. כלשון המחוקק בסעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954, בנוסחו הנוכחי של הסעיף: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות". 32. על פי הפסיקה "פיטורי עובדת בעת היותה בהריון, ללא קבלת היתר יוצרת חזקה כי הפיטורים הם בשל ההריון ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה". (ע"ע 627/06, אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ ואח', ניתן ביום 16/3/08). 33. הנתבעים חזרו והדגישו כי הנתבע לא ידע כלל על הריונה של התובעת בעת סיום עבודתה. טענה זו - לאו טענה היא, שכן החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להריון [ע"ע (ארצי) 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן ניתן ביום 28/12/10; דב"ע לו/3-27 רחל פאלק - מדינת ישראל, פד"ע ט 197 (1977); הדבר גם עולה באופן ברור גם מנוסחם של סעיפים 9 ב' (1) וסעיף 13 א' (ב) (2) לחוק עבודת נשים]. 34. במקרה שלפנינו, הנתבע מאשר כי ידע על ההריון לאחר סיום עבודתה של התובע, באמצעות פנייה מטעם משרד התמ"ת, ובלשונו: "...לי נודע שהיא בהריון רק אחרי מכתב שהיה אחרי, ורק אחרי מכתב שהגיע אליי מהתמ"ת קיבלנו רק אחרי התמ"ת והשבנו למכתב הזה..." (פרוטוקול מיום 10/1/12, עמ' 15, ש' 14-15). אנו מקבלים את גרסת התובעת כי משרד התמ"ת פנה לנתבעים בשלב זה, וביקש במפורש כי ימשיכו להעסיק התובעת. הנתבעים מחוייבים היו לפיכך, מרגע שנודע להם דבר ההריון, להשיב את התובעת ולהמשיך את העסקתה; לפנות לממונה על חוק עבודת נשים בבקשה למתן היתר. 35. הנתבעים טענו במסגרת סיכומיהם בכתב כי התובעת לא הוכיחה כלל שהייתה הרה ולא הוכיחה כי ילדה את בתה, שכן לא צירפה כל מסמך המצביע על עצם ההריון ו/או הלידה. טענה זו מוטב לולא הועלתה. אנו דוחים טענה זו של הנתבעים, אותה העלו לראשונה בסיכומיהם. מדובר בהרחבת חזית אסורה המצדיקה את דחיית טענת הנתבעים. גם לגופו של עניין, מבחינה עובדתית, כאשר נשאלה על כך התובעת העידה בהאי לישנא כי ילדה את בתה ב-5/8/09 ואף הפנתה לספח תעודת הזהות בה רשומה בתה (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 6, עמ' 11 לפרוטוקול ש' 23-24). עדות זו לא נסתרה על ידי הנתבעים ואנו מקבלים אותה כמהימנה. 36. למעלה מכך, לטעמנו הנתבע ידע במועד סיום יחסי העבודה, כי התובעת הייתה בהריון. התובעת העידה בפנינו, ועדותה לא נסתרה, כי הנתבע ידע על הריונה בסמוך לגילוי הריונה, וכך העידה: "ידעתי שאני בהריון בזמן העבודה, עבדתי באותו יום משמרת מ-12:00 עד הערב מסיבה שלא הרגשתי טוב היתה איתי עוד עובדת שאמרה לי ללכת לעשות בדיקה ועשיתי בדיקת הריון וגיליתי שאני בהריון ובאותו יום לא לקחתי את הדברים שלי והלכתי אלא המשכתי לעבוד והודעתי. יום למחרת כל העובדות, סיפרתי שאני בהריון. סיפרתי לכולם ולא (צ.ל. ולו, י.כ.) באופן אישי. פניתי מספר פעמים גם לבקש לצאת לבדיקות כי אני בהריון. זה היה בינואר. הוא בוודאי ידע שאני בהריון". (פרוטוקול מיום 10/1/12, עמ' 9, ש' 14-19). עוד ציינה התובעת כי במועד קבלת הודעת הפיטורים, חזרה ואמרה לנתבע כי היא בהריון (ראה סעיף 11 לתצהיר התובעת). 37. כך או כך, אין חולק על כך שהנתבע ידע על דבר הריונה של התובעת לאחר שקיבל מכתב ממשרד התמ"ת, כמפורט לעיל (עמ' 15 לפרוטוקול). 38. כאן המקום לציין כי כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום על ידי התמ"ת במסגרת תיק ת"פ 5062-07-11, וזאת בעקבות תלונת התובעת. 39. יתרה מזו, התובעת צירפה לכתב התביעה ולתצהירה מכתב ששלח בא כוחה לנתבעים ביום 3/2/09 ובו נרשם כי התובעת פוטרה לאחר שנודע לנתבע על הריונה (סעיף 3 למכתב). מכתב זה שוגר בפקס אל הנתבעים והתובעת צירפה אישור משלוח הפקס ביום 3/2/09 שעה 10:55; מס' הפקסימיליה אליו נשלח המכתב הינו 08-6371111. על אף הכחשתו של הנתבע את קבלת הפקס', אישר במסגרת עדותו כי זהו מספר מכשיר הפקסימיליה הנמצא בחנותו (עמ' 16-17 לפרוטוקול מיום 10/1/12). 40. לאור כל המפורט לעיל במקובץ, הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, כי לא ידעו שהתובעת בהריון, הוכח כי הנתבע ידע במועד פיטוריה כי התובעת בהריון ואף הודה במפורש במסגרת עדותו בפנינו כי ידע על הריונה של התובעת עת קיבל המכתב ממשרד התמ"ת, כמו כן השתכנענו כי מכתב בא כוח התובעת מיום 3/2/09, שוגר בפקס' והתקבל אצל הנתבעים. 41. בהתאם לפסיקה עובדת פיטורי התובעת בעת היותה בהריון, ללא קבלת היתר היא שיוצרת את החזקה כי הפיטורים הם בשל ההריון. בנסיבות הללו ומשטענת הנתבעים כי התובעת התפטרה מעבודתה - נדחתה, והנתבעים לא הצביעו על סיבה שיש בה כדי להצדיק את הפיטורים - הרי שהמסקנה היא כי הפיטורים הם בשל ועקב ההריון ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 42. יוער, כי אף אם היינו מקבלים את הטענה לפיה לא פוטרה התובעת מחמת הריונה, עדיין תחולתו של הוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים על פיטורי התובעת, מחייבות את המעביד לפנות ולבקש היתר לפיטוריה מהממונה. במקרה הנדון, היתר שכזה לא התבקש ולא ניתן. לפיכך, פיטורי התובעת הינם שלא כדין גם מהטעם כי לא התקבל היתר לפיטוריה. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה: 43. סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה , התשמ"ח - 1988 קובע - בין השאר - כך : לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היתם הורים.... בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) .... (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) ...". 44. סעיף 9(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה עוסק בשאלת נטל ההוכחה . בסעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות , נאמר : "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) .... (2) לעניין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו ". 45. סעיף 9 לחוק מעביר את נטל ההוכחה למעביד להראות כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה בתנאים הנקובים בו, זאת לאחר שהעובד הניח תשתית ראייתי ולו לכאורית לביסוס אותה אפליה. 46. בענייננו התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והביאה ראשית ראיה לכך שבהחלטת הנתבעים לפטרה נלקחה בחשבון ושלא כדין עובדת היותה בהריון. הנתבעים מאידך, לא עמדו בנטל שהועבר אליהם עפ"י סעיף 9 (א)(2) לחוק שווויון ההזדמנויות כי ההחלטה לשלח התובעת לביתה נבעה משיקולים ענייניים. לא הובא בפנינו כל הסבר ענייני להתנהגות זו של הנתבע בהוראתו על פיטוריה. התנהגות זו עומדת בסתירה לנורמות בסיסיות ותום לב ביחסי עבודה. 47. הוכח לפנינו כי השיקול העיקרי להורות על פיטוריה של התובעת במועד בו ניתנה ההוראה על רקע נסיבות שפורטו לעיל בפסק הדין מובילות למסקנה כי עובדת הריונה נלקחה בחשבון כסיבה עיקרית. הצד השני של מסקנה זו הוא שלא עלה בידי הנתבעים להראות כי הייתה בהתנהגותה או במעשיה של התובעת סיבה לפטרה. התובעת העידה כי הייתה עובדת מסורה, טובה ונאמנה ועבדה מעל השעות המצופות גם לאחר לידת בנה הראשון (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 7-11). מנגד, הנתבעים לא הביאו בפני בית הדין כל ראיה לגבי תפקודה של התובעת כמוכרת בחנות הנתבעים. כלל ידוע הוא כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה או מהבאת עדות יוצרת חזקה כי אילו הייתה מוצגת הראיה או נשמעת העדות, היה בה כדי לחזק את גרסתו של בעל הדין שכנגד. משכך, הימנעות זו של הנתבעים מזימון עדים שיעידו על תפקודה של התובעת - עובדים אחרים של הנתבעים, ספקים, לקוחות - נזקפת לחובתם. בנסיבות אלה אין על הנתבעים אלא להלין על עצם כי פעלו בניגוד לדין. 48. יש לראות בהתנהלות זו של הנתבעים הפרת חוק שוויון הזדמנויות בשילוב של חוק עבודת הנשים. הסעדים הכספיים התביעה לפיצוי בגין אובדן הכנסה 49. הסעדים הכספיים להם זכאית התובעת הם נגזרת משכר עבודתה. התובעת טענה כי שכרה הממוצע עמד על סך של 5,900 ₪ לחודש וצירפה המחאות ותלושי שכר בתמיכה לטענתה (ראה סעיף 13 לכתב התביעה, נספח ב' לכתב התביעה). הנתבעים מנגד, לא הכחישו בכתב ההגנה גובה השכר הנטען, ולפיכך אנו קובעים כי שכרה הממוצע של התובעת עמד על סך 5,900 ₪. 50. התובעת ילדה בחודש אוגוסט 2009 ולפיכך זכאית לפיצוי בגן אובדן השתכרות לתקופה שמיום הפסקת העבודה, היינו מיום 18/1/09 ועד למועד הלידה ולתקופה של 60 יום לאחר תקופת הלידה, סה"כ 8.5 חודשים לפי שכר ממוצע של 5,900 ₪ ובסה"כ 50,150 ₪. משתבעה התובעת בגין רכיבים אלה סך של 41,300 ₪, זהו הסכום שייפסק לתובעת. בנוסף זכאית התובע להודעה מוקדמת בת חודש ימים משפוטרה לאלתר מעכשיו לעכשיו, ובסך 5,900 ₪. התביעה לפיצויי פיטורים 51. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתה שהתחילה ב-4/7/05 והסתיימה 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, היינו בחודש אוקטובר 2009. יחד עם זאת, התובעת תבעה פיצויי פיטורים בגין עבודתה מיום 4/7/05 ועד ליום פיטוריה 18/1/09. לפיכך, בהתאם לשכרה הקובע זכאית התובע לסך של 20,650 ₪ (5,900 ₪ x 42 ח' 12). התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 52. סעיף 9 לחוק מעביר את נטל ההוכחה למעביד להראות כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק בתנאים הנקובים בו, זאת לאחר שהעובד הניח תשתית ראייתית ולו לכאורית לביסוס אותה אפליה. השתכנענו כי לא הייתה סיבה הנובעת מהתנהגות התובעת וממעשיה, אשר הביאה לפיטוריה. כפי שמפורט לעיל, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הראתה כי פעלה בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 53. בסעיף 10(א) לחוק שוויון הזדמנויות, נקבע: "לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי - (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק". 54. התובעת כאמור עתרה לקבל פיצוי על נזק בלתי ממוני, בסך המכסימלי של 50,000 ₪. כשאנו מביאים בחשבון את הפגיעה בתובעת, אשר בשל הפרת חוק שוויון ההזדמנויות נותרה בלא עבודה כשהיא בתחילת הריונה, דעתנו היא שאכן מוצדק לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לפי החוק אך לא בסכום המירבי. 55. בעניין זה נפסק כי נוסף לפיצוי נזק ממוני שנגרם לעובדת על סמך חוק שוויון ההזדמנויות, זכאית העובדת גם לפיצוי בגין הכאב והסבל, הפגיעה בכבודה, וההשפלה שנגרמו לה, ואף לפיצוי עונשי שמטרתו להדגיש את חשיבות גורם ההרתעה בתחום זה (פסק דין פלוטקין) (דב"ע (ארצי) נו/3-129 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481). 56. בנסיבות המקרה הנוכחי אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי שאינו ממוני בסך של 25,000 ₪. עגמת נפש 57. באשר לפיצוי בגין עגמת נפש - לטענת התובעת באופן פיטוריה, גרמו לה הנתבעים לתחושת השפלה וכבודה נרמס קשות, מכוון שלאורך כל תקופת עבודתה הייתה עובדת מסורה ונאמנה, כך שפיטוריה הותירו את התובעת ללא עבודה, בנסיבות המהוות עבורה עוול של ממש. בשל כך, טוענת התובעת, כי זכאית היא לפיצוים בגין עגמת נפש. 58. ככלל, אין בית הדין נוהג לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, אלא במקרים חריגים ביותר, משקבענו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין התנהלות הנתבעים לפי חוק שוויון הזדמנויות, לא מצאנו כי יש מקום לפסיקת פיצויי נוספים בשל עגמת נפש ודין התביעה בגין רכיב זה להידחות. חופשה שנתית 59. לטענת התובעת, לא קיבלה בכל מהלך תקופת עבודתה חופשה בתשלום ולפיכך, זכאית היא לתשלום פדיון חופשה בסך של 9,612 ₪. 60. לטענת הנתבעים טענת התובעת עומדת בסתירה גמורה לתלושי השכר שצירפה התובעת בעצמה לתביעתה. 61. לעניין זה נפתח ונציין, כי בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, תשי"א (1951) (להלן: "חוק חופשה שנתית"), תקופת ההתיישנות לתביעה על בסיס אותו החוק, היא בת 3 שנים. עוד יש לציין כי הזכות לפדיון חופשה נולדת עם סיום יחסי עובד מעביד. ומכאן, שזכאי העובד להגיש תביעה לתשלום דמי פדיון חופשה בתוך פרק הזמן של עד 3 שנים מיום סיום יחסי עובד מעביד, ביחס למכסת החופשה שצבר בשלוש השנים האחרונות לעבודתו. ראה: ע"ע 324/05 ריבה אצ'לדייב - עמישב שירותים בע"מ 62. לפיכך, בענייננו מוגבלת התובעת לתבוע דמי פדיון חופשה שמחודש ינואר 2006 ועד למועד ניתוק יחסי העבודה, בינואר 2009. 63. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר החופשה הוא על המעביד - "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופש הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215; דב"ע נז/3-7 נחום לבון - מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב' 584). 64. ובחזרה לענייננו - הנתבעים לא הציגו רישומים מפורטים מטעמם, המתייחסים למועדים שבהם התובעת יצאה לחופשה; ואף לא הוכיחו את מספר ימי החופשה שנוצלו בתקופה הרלוונטית לעבודתה של התובעת. למעט 2 תלושים שהציגה התובעת במסגרת כתב התביעה (7/08 ו-8/08), מהם עולה כי שולם לתובע ע"ח פדיון חופשה סה"כ 416 ₪, לא הוצגו תלושים נוספים המצביעים על תשלום חופשה. 65. לפיכך, זכאית התובעת לפדיון חופשה ביחס לתקופה של 3 שנים שקדמו למועד סיום עבודתה. 66. אשר על כן, ומכוח הוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, עומדת לתובעת מכסת חופשה שנתית בת 42 ימים ל-3 השנים האחרונות לעבודתה. 67. בהתחשב בשכר הקובע של התובעת בסך 5,900 ₪, עומד ערך יום חופשה לתובעת על סך של 236 ₪. 68. מכאן שזכאית התובעת לפדיון דמי חופשה עבור מכסה של 42 ימי חופשה, שעמדו לרשותה במועד סיום העסקתה, בקיזוז סך של 416 ₪ ששולמו בחודשים 7/08 - 8/08, ובסה"כ: 9,496 ₪. הקטנת נזק 69. גם כאן מדובר בהרחבת חזית, שעה שהטענה להקטנת הנזק הועלתה רק במסגרת סיכומי הנתבעים. טענה זו דינה להידחות על הסף, משלא נטענה כלל על ידי הנתבעים והועלתה לראשונה רק בסיכומים. טענת הקיזוז 70. במסגרת כתב ההגנה ותצהיר הנתבע, טענו הנתבעים כי התובעת ניהלה עסק של קבלן ניקיון עצמאי בעודה עובדת בחנות הנעליים ואף עושה שימוש בפקסימיליה של הנתבעת, כדי לנהל את בית העסק שלה. לפיכך, העלו הנתבעים טענת קיזוז בגין הפסד גלובלי מינימלי בסך של 5,000 ₪. 71. התובעת הכחישה את טענות הנתבעים תוך שהדגישה כי טענות הנתבעים בדבר "ניהול עסק" הינן טענות שקריות ומופרכות, כל אשר עשתה היה לשלוח 2 פקסים מטעם בעלה וזאת בהיתר מלא מטעם עובדת מטעם הנתבעים העוסקת בהנהלת החשבונות שקיבלה את אישור הנתבעים. התובעת חזרה וציינה כי לא ניהלה עסק על חשבון הנתבעים. 72. במסגרת עדותה לא נשאלה התובעת כל שאלה בנושא זה. 73. אנו סבורים כי טענה זו של הנתבעים לא הוכחה כלל, למעט הצגת מסמך הנוגע להזמנת חומרי ניקוי מאת טרקלין חשמל אילת, אשר אין בו כשלעצמו כדי להעיד על המעשים המיוחסים לתובעת, לא הוצגה כל ראיה מטעם הנתבעים לתמיכה בנזקים שנגרמו להם לכאורה על ידי התובעת. הנטל מוטל על הנתבעים להוכיח שיעור הנזק שגרמה התובעת. נזק זה לא הוכח. 74. די באמור לעיל, כדי לדחות טענת הנתבעים ברכיב זה. האם אחראי הנתבע אישית לחובות הנתבעת 75. בענייננו לא הוכיחה התובעת כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך - היא לא הוכיחה כי הנתבע עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת; הקים את הנתבעת למטרה פסולה; עירב את נכסיו האישיים בנכסי הנתבעת; הבריח נכסים של הנתבעת ללא תמורה מספקת; עשה מעשים אשר הינם בגדר תרמית. אין בעובדה שהנתבע היה בזמנים הרלוונטיים הבעלים של הנתבעת כדי להטיל עליו אחריות אישית וכדי לחייבו באופן אישי בחובות הנתבעת. לפיכך, התביעה כנגד הנתבע - נדחית. סוף דבר 76. אשר על כן, וכאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן: (א) פיצוי בגין אובדן הכנסה בסך של 41,300 ₪ (ב) תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,900 ₪ (ג) פיצויי פיטורים בסך של 20,650 ₪ (ד) פדיון חופשה בסך של 9,496 ₪ (ה) פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 25,000 ₪ סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18/1/09 ועד למועד התשלום בפועל. 77. התביעה כנגד הנתבע נדחית - ללא צו להוצאות. 78. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. הריוןהרעת תנאים בהריון