על פי ההלכה הפסוקה, חובת השימוע במקרה של פיטורי צמצום היא מוגבלת - "כבר פסקנו לא אחת שהשימוע אינו 'טקס' שיש לערוך איתו כעניין שבשגרה אלא מדובר בהליך שנועד להשיג מטרה מהותית של בירור אמיתי של הצדקת הפיטורים והצורך לשקול את נסיבותיו האישיות של המפוטר. מכאן שבמקרה של פיטורי צמצום או פיטורי התייעלות, חובת השימוע היא מוגבלת ועל כל פנים, גם אם נפל פגם באי מתן זכות שימוע, הרי מכח עקרון הבטלות היחסית, לא בכל מקרה יבטל בית הדין את הפיטורים שנעשו או יפסוק פיצוי כספי על כך." (ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ- לוי, (17.5.09)). מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שימוע לפני פיטורי צמצום: הנתבעת היא עמותה אשר במועדים הרלוונטיים הפעילה ישיבה תיכונית שש שנתית ומכללה לטכנאים ולהנדסאים (להלן - הישיבה). התובעת הועסקה בנתבעת כ - 13 שנים כמזכירה ובתפקידה האחרון שמשה כמנהלת לשכת מנהל הישיבה, מר יצחק בר - אושר. בחודש מאי 2008 התובעת קיבלה הודעה על סיום עבודתה, אשר תגיע לקיצה בסוף חודש אוגוסט אותה שנה. בעקבות פיטורים אלה, הוגשה התביעה שלפנינו שעניינה זכויות שונות הנובעות מסיום עבודתה של התובעת. רקע עובדתי א. התובעת הועסקה כמזכירה בנתבעת מיום 1.10.95 ועד יום 31.8.08. בתקופה האחרונה לעבודה שמשה כמנהלת לשכת מנהל הישיבה. ב. התובעת עבדה בימים א'-ה' בשעות 8:30-16:00 וביום ו' בשעות 8:30-10:00. ג. ביום 26.5.08 נשלח לתובע מכתב פיטורים לפיו עבודתה תסתיים ביום 31.8.08, עקב סגירת פעילות הישיבה. ד. במהלך חודש אוגוסט 2008 הודיעה הנתבעת לתובעת כי תפעיל את הישיבה בשנת הלימודים התשס"ט ומשכך היא מוזמנת לשימוע לשם שקילת המשך העסקתה. ה. התובעת לא התייצבה לשימוע במועד שנקבע מאחר שהיתה מעוניינת לקבל ייעוץ משפטי. ו. ביום 2.9.08 התובעת החלה לעבוד כמזכירה אצל מעסיק אחר ("גבעת וושינגטון"). ז. החל משנת הלימודים התש"ע הופסקה כליל פעילות הישיבה. 3. בתביעה שלפנינו שלוש מחלוקות עיקריות: המחלוקת הראשונה עניינה נסיבות פיטוריה של התובעת. בהקשר זה טוענת התובעת כי פוטרה שלא כדין ממניעים זרים, מבלי שנערך לה שימוע ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים; המחלוקת השניה היא בנושא זכאות התובעת לפיצויי פיטורים מוגדלים, כאשר לטענת התובעת בעניין זה היה קיים נוהג לתשלום 200% פיצויים לעובדי הישיבה. המחלוקת האחרונה היא בשאלה מה שכרה הקובע של התובעת וכפועל יוצא, זכאותה לתשלום הפרשי זכויות סוציאליות, לרבות הפרשי פיצויי פיטורים. 4. ההליך א. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר משלים אליו צורפו נספחים שונים. התצהיר המשלים התקבל כראיה, להוציא שלושה מהנספחים שצורפו (החלטה מיום 22.11.10, עמוד 2 לפרוטוקול). ב. בישיבת ההוכחות נשמעו העדים הבאים: התובעת ומר יצחק בר אושר (להלן - בר אושר), העידו מטעם התובעת, ואילו מטעם הנתבעת העיד סמנכ"ל הנתבעת, הרב אלחנן ליפשיץ (להלן - הרב ליפשיץ). פיטורי התובעת 5. ביום 26.5.08 קיבלה התובעת מכתב פיטורים וזו לשונו (נספח ב' לתצהיר התובעת): "הנדון: אי פתיחת שנה"ל תשס"ט וסיום עבודתך בישיבה מאחר וקיים חשש כבד לאי פתיחת שנה"ל תשס"ט, הרי שלצערנו, הרינו להודיעך כי העסקתך על ידי עמותת ישיבת אחוזת יעקב תסתיים ביום 31.08.08. אנו מודים לך על תרומתך לישיבה משך השנים ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך. בכבוד רב הרב בנימין וולפיש, יו"ר" אין חולק כי כל עובדי הישיבה, לרבות עובדי הוראה, קיבלו הודעה בדבר הפסקת העסקתם. 7. מהתכתובת שהתובעת צירפה לתצהירה המשלים עולה שלאחר מסירת הודעות הפיטורים לעובדי הנתבעת, פנו נציגי ארגוני המורים וכן נציג ארגון עובדי מוסדות חינוך דתיים וקבלו על התנהלות הנתבעת בכך שהחליטה על סגירת הישיבה ללא מתן התראה או התייעצות עם ועד העובדים (נספח 26 לתצהיר המשלים - מכתבה של גב' פנינה הרוש מזכירת סניף הדרום בארגון המורים; נספח 25 לתצהיר המשלים - מכתבו של רן ארז יו"ר ארגון המורים מיום 5.6.08; נספח 23 לתצהיר המשלים - מכתבו של מר גבי שמעון יו"ר סניף הסתדרות המורים במרחב רחובות מיום 10.6.08; נספח 24 לתצהיר המשלים - מכתבו של מר יהושע אלקובי מיום 29.5.08). 8. התובעת הציגה מכתב הנושא תאריך 24.8.08 שנערך באמצעות ב"כ דאז, עו"ד דוד סער, שבו היא פנתה לנתבעת ודרשה שישולמו לה הפרשי שכר וכן כי יערך עימה גמר חשבון, לרבות תשלום פיצויי פיטורים. כמו כן, דרשה התובעת פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב, מאחר שלא נערך לה שימוע כדין וכן לאור העובדה שנמסר לה כי הישיבה עומדת לסגור את פעילותה, שעה שבפועל, הישיבה לא סגרה את פעילותה והודעות הפיטורים שנשלחו למרבית העובדים בוטלו. במכתב זה הוסיפה התובעת כי בפיה נימוקים נוספים המצביעים על כך שפוטרה שלא כדין. נוסף על כך עתרה התובעת לתשלום פיצויים מוגדלים בשיעור של 175% (נספח ג' לתצהיר התובעת). נציין כי הרב ליפשיץ טען כי מכתב זה הגיע לנתבעת במהלך חודש ספטמבר 2008 (סעיף 6.14 לתצהיר ליפשיץ). 9. בסופו של דבר, הוחלט כי שנת הלימודים התשס"ט בישיבה תפתח כסדרה והתובעת הוזמנה לשימוע במהלך חודש אוגוסט 2008, אולם היא לא התייצבה בטענה כי היא מעוניינת לקבל יעוץ משפטי (עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול, שורות 9-19). 10. לטענת התובעת היא פוטרה ממניעים פסולים, עקב קרבתה למר בר אושר. הראיה לכך שהיא פוטרה לאחר פיטוריו של בר אושר, בעוד שיתר עובדי הנתבעת התבקשו לשוב לעבודה סדירה (12 ב' לתצהיר התובעת; סעיף 4 לתצהירה המשלים של התובעת). לדבריה, הרב ליפשיץ אשר כיהן כסמנכ"ל הישיבה משנת 2004 הועבר מתפקידו באופן זמני בתקופה 28.10.07-31.8.08 ובתקופה זו בר- אושר הוא שמילא את תפקידו, ועקב כך החלה התנכלות לבר אושר ולתובעת. עוד טענה התובעת כי הנתבעת התנהלה באופן בלתי תקין כשמחד גיסא היא קיצצה בשכר עובדיה ומאידך גיסא העסיקה עובדים בכירים עם "משרות מנופחות" (סעיפים 5-11 לתצהיר התובעת). כמו כן טענה התובעת כי היא פוטרה ביום 26.5.08 מבלי שנערך לה שימוע כדין וכי היא הוזמנה לשימוע לאחר שהודעת הפיטורים נכנסה לתוקף ואף מן הטעם הזה יש לקבוע כי פיטוריה נעשו שלא כדין. 11. הנתבעת טענה כי התובעת, כמו כל יתר עובדיה, פוטרה מעבודתה ביום 26.5.08 מאחר שהנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים ולאור כוונתה להפסיק את פעילות הישיבה. מדובר בפיטורים "עקב סגירת מפעל", נסיבות בהן היא אינה מחוייבת לערוך שימוע לעובדיה. לטענתה, במהלך חודש אוגוסט 2008, לאחר בחינה מחודשת של מצבה, החליטה הנתבעת לפתוח את שנת הלימודים התשס"ט במתכונת מצומצמת ומשכך התובעת זומנה לשימוע כדין אך לא הופיעה אליו כנדרש. 12. התובעת טענה כי הנימוק לפיטוריה, קרי סגירת הישיבה, "היה מפוברק וחסר כל יסוד במציאות" שכן היא פוטרה ממניעים זרים (סעיף 8 לתצהיר התובעת). עם זאת, בעדותה התובעת אישרה כי מצבה הכלכלי של הנתבעת היה בכי רע: "ידעתי שהמצב מאוד קשה, רק לא היה מובן איך המצב הכלכלי כ"כ קשה ונוספו מנהלים חדשים למערכת" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 7-8). אף בר אושר אישר כי מצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי רע (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 6-14), חלה ירידה במספר הנרשמים ובמספר הכיתות ונכון למועד עדותו, הנתבעת פועלת למכירת נכסיה (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 18-26; נ/1 - תצהיר בר אושר שהוגש בהליך משפטי אחר שנוהל כנגד הנתבעת). 13. עוד בשנת 2005 נערכה בישיבה ביקורת על ידי חברת נתיב המספקת יעוץ למוסדות חינוך אשר ערכה דוח המפרט את הליקויים שנמצאו בניהול הישיבה ובהתאם ערכה תוכנית הבראה ((נספח 12 לתצהירה המשלים של התובעת; ר' גם סעיף 6.2 לתצהיר ליפשיץ). התובעת אישרה את טענת הנתבעת לפיה בשנת 2006 הופחת היקף משרתה מ-100% ל-75% (סעיף 6.3. לתצהיר ליפשיץ; נספח ב' לתצהיר ליפשיץ; עדות התובעת בעמוד 3 לפרוטוקול 9-14). על פי עדות בר אושר, בשנת 2006 חל קיצוץ של 8% בשכר עובדי הנתבעת (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 29-32; עמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-2). כמו כן העיד בר- אושר כי כבר בשנת התשס"ח (2008) היתה הישיבה בסכנת סגירה (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 3-5). 14. למעשה, התובעת אינה חולקת על כך שמצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי רע וכי עקב כך היא עמדה להיסגר וכי כל עובדי הישיבה קיבלו מכתבי פיטורים (עדות התובעת בעמוד 4, שורות 12-15). אלא שלטענתה, הדבר נבע מאי סדרים, ניהול כושל וסדרי עדיפויות לקויים, בין היתר בשל העסקת בכירים במשכורות גבוהות. התובעת טענה בהרחבה בנושא אולם טענות אלו אינן מעלות ואינן מורידות לצורך ההכרעה שלפנינו שאנו סבורים כי כן הסיבות לקריסתה הכלכלית של הישיבה, בעטיין הוחלט על סגירתה, אינן רלוונטיות להליך הפיטורים של התובעת. בסופו של יום, החלטה על פיטורי התובעת התקבלה במסגרת החלטה כוללת לסגירת הישיבה ופיטורי כלל העובדים. עובדה זו עולה מכלל העדויות שנשמעו והיא אף עולה מהמסמכים שהוצגו. 15. טענת התובעת באשר להתנכלות כלפי מר בר-אושר וכלפי מקורביו, ביניהם היא עצמה, לא הוכחה. מלבד עדות התובעת בנושא, אין תימוכין לסברא זו. גם על פי עדותו של בר-אושר, מדובר בסברה בלבד - "ת. אני רואה את הדברים היום אחרת. הסברתי זאת בהתחלה. הערכה שלי שהיה מאבק בין המנהלים והיות והייתי מקורב מאוד לרב גלינסקי והוא נלחם שאני אשאר אז עשו הכל כדי שיצחק בר אושר ולאה לא יהיו. אני תמיד אדגיש את זה ועובדה שלאה לא חזרה למרות שהיא האישה הכי מקצועית בישיבה. היא עשתה המון תפקידים שסמכתי עליה. דוח נתיב הראה שלא היתה בעיה." ש. האם נכון שכל הסיבה של הפיטורין זה משהו אישי שנוגע אליך כמעמדך בישיבה? ת. כן וגם כתבתי את זה בתצהיר. אני לא רואה שום סיבה אחרת לכך שלאה לא חזרה לעבודתה." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 21-27) 16. על פי ההלכה הפסוקה, חובת השימוע במקרה של פיטורי צמצום היא מוגבלת - "כבר פסקנו לא אחת שהשימוע אינו 'טקס' שיש לערוך איתו כעניין שבשגרה אלא מדובר בהליך שנועד להשיג מטרה מהותית של בירור אמיתי של הצדקת הפיטורים והצורך לשקול את נסיבותיו האישיות של המפוטר. מכאן שבמקרה של פיטורי צמצום או פיטורי התייעלות, חובת השימוע היא מוגבלת ועל כל פנים, גם אם נפל פגם באי מתן זכות שימוע, הרי מכח עקרון הבטלות היחסית, לא בכל מקרה יבטל בית הדין את הפיטורים שנעשו או יפסוק פיצוי כספי על כך." (ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ- לוי, (17.5.09)). 17. בנסיבות העניין, מאחר שהנתבעת פיטרה את כל עובדיה בשל קשיים כלכליים שהביאו להפסקת פעילותה, אנו סבורים כי אף אם היתה מקיימת לתובעת שימוע כדין, הרי שלא היה בקיומו של הליך זה כדי להביא לבטלות פיטוריה. התובעת העידה שהיתה מעורבת בניהול הנתבעת וכי ידעה היטב על מצבה הכלכלי העגום, לאחר שאף בשנה העוקבת לפיטוריה היה ספק אם תפתח שנת הלימודים במקום (ר' עדות בר-אושר שנזכרה לעיל) כך שאף אם היה מתקיים שימוע לתובעת בחודש מאי 2008, עובר להוצאת מכתב הפיטורים, לא היה בו כדי לשנות את החלטת הנתבעת לפטרה. משכך לא מצאנו כי הפגם בגין אי עריכת שימוע מצדיק פסיקת פיצוי לתובעת. בהקשר זה מצאנו להביא מעדותו של ליפשיץ שטען כי יידע את כל עובדי הישיבה לגבי הצורך בפיטורים: "על פי ייעוץ משפטי שקיבלנו אותה תקופה, אם היינו עומדים בפני פיטורי כל העובדים, לא היה צורך בשימוע. לכן לא היה צורך בשימוע לתובעת. באותו זמן היתה ישיבה לכל העובדים יחד, ראש הישיבה היה, אני הייתי והסברנו למורים ולעובדים שיש סיכון ויש סיכוי גדול שהישיבה לא תפתח מחדש. כי על פי דין אנחנו חייבים להודיע על פיטורי עובדי הוראה עד 31.5. באותה הזדמנות הרב גלינסקי אמר בפירוש שנעשה כל מאמץ לפתוח את הישיבה מחדש." (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 1-5). 18. כאמור, בסופו של יום הוחלט על פתיחת שנת הלימודים התשס"ט ובחודש אוגוסט 2008 התובעת זומנה לשימוע. הנתבעת פנתה לתובעת באמצעות הטלפון וזו האחרונה הודיעה כי ברצונה להתייעץ עם עורך דין (ר' עדות התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול, שורות 9-19). ביום 28.8.08 נשלח לתובעת מכתב שעניינו הזמנה לשימוע וזו לשונו (נספח ג' לתצהיר התובעת): "הנדון: הזמנה לשימוע בהמשך למכתבנו מיום 26/05/08 בדבר אי פתיחת שנה"ל התשס"ט וסיום עבודתך בישיבה, הריני להודיעך כי הנהלת עמותת ישיבת 'אחוזת יעקב' החליטה על פתיחת שנה"ל התשס"ט. עם זאת, עקב הצורך לשמור על המסגרת התקציבית המצומצמת והירידה ברישום התלמידים לקראת שנה"ל התשס"ט, הוחלט על ביצוע צמצומים במצבת כח האדם. לפיכך הנך מוזמנת לישיבת שימוע בה תבחן אפשרות סיום העסקתך בישיבה. ישיבת השימוע תתקיים אי"ה ביום ראשון א' ר"ח אלול תשס"ח (31/08/08) בשעה 15:00. במידה והנך מוותרת על זכותך לשימוע נא להודיע למזכירת המנכ"ל, גב' אורה עובד בטלפון - ... . בברכה, הרב אלחנן ליפשיץ" לטענת התובעת המכתב התקבל אצלה ביום 3.9.08, לאחר כניסת הפיטורים לתוקף (סעיף 9 לתצהיר התובעת). 19. ליפשיץ העיד בנושא (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 6-15): "הוקמה ועדה תקציבית שבמשך הקיץ דנה בסיפור הזה, האם יש אפשרות לפתוח את הישיבה מחדש. באוגוסט התקבלה החלטה שכן, בקושי רב אבל אף אחד לא רצה לסגור. לקראת סוף אוגוסט כשהתקבלה ההחלטה סופית והיינו צריכים לפתוח מהיום למחר, הודענו למורים ולעובדים והזמנו את לאה לשימוע. הועדה קיבלה החלטה שיהיו רק שתי מזכירות בישיבה במשרה מלאה. היו שתי מזכירות ותיקות עם ותק של 30 שנה והוחלט להחזיר אותן בגלל הותק. אני אמרתי לאנשי ההנהלה שצריך למצוא את הדרך להחזיר את התובעת כי כל מה ששמעתם על עבודתה הוא נכון, עובדת מקצועית ומצויינת. אמרתי שאני לא יודע אם היא תרצה לחזור לעבודה, אבל אני אזמין אותה לשימוע לשמוע ממנה אם היא אכן מוכנה לחזור ואם היא מוכנה לחזור יש לי שתי אפשרויות, לחזור למזכירות הותיקות ולקצץ מהן ולמצוא משרה לתובע או לחזור להנהלה שאמרה רק שתי מזכירות ולהגיד שיש מזכירה מצויינת והיא רוצה לחזור ואולי נקצץ מאגף אחר. לכן היא הוזמנה לשימוע." מעדויותיהם של ליפשיץ ובר-אושר עולה שהנתבעת היתה מרוצה מתפקודה של התובעת והיא נחשבה כעובדת חרוצה, אחראית ומקצועית. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעת כי אכן שקלה בחיוב את חזרתה של התובעת לעבודה אצלה. אכן, לתובעת לא נמסר במפורש כי היא יכולה לשוב לעבודה (עדות ליפשיץ בעמוד 20 לפרוטוקול, שורות 31-32), אולם מטרתו של שימוע הוא לאפשר לעובד להביא את דבריו בפני מעבידו לשם בחינת המשך העסקתו. במקרה שלפנינו אין חולק כי התובעת זומנה לשימוע אולם לא התייצבה ולא יצרה כל קשר עם הנתבעת לגבי חזרתה לעבודה. 20. על פי הדין, כאשר העובד בחר שלא להתייצב לישיבת השימוע משיקוליו הוא, הרי שזכות הטיעון ניתנה לעובד. משלא נוצלה, עליו לשאת בתוצאות מעשיו (ע"ע (ארצי) 231/99 חייק - שירות התעסוקה, (29.5.01); דב"ע מו/ 3-165 סוחורוביץ - מדינת ישראל, פד"ע יח 337, 343 (1987)). לאור האמור, מאחר שהתובעת לא התייצבה לשימוע, נדחית טענתה כי פוטרה בניגוד לדין בשל פגם שנפל בזימונה לשימוע. 21. התובעת הוסיפה וטענה כי העובדה ששנת הלימודים התשס"ט נפתחה ומרבית עובדי הנתבעת שבו לעבודה סדירה בעוד שהיא קיבלה זימון לשימוע והודעה בדבר הכוונה לסיים את העסקתה, מצביעה על כך שפיטוריה נעשו שלא כדין וממניעים זרים. נציין כי בתצהירה טענה התובעת כך: "למיטב ידיעתי הזמנה זו לשימוע הועברה אלי בלבד ולא אל יתר עובדי העמותה אשר קיבלו מכתב חזרה לעבודה" (ההדגשה הוספה - ד.ו.; סעיף 18 לתצהירה המשלים של התובעת), בעוד שבהמשך טענה כי "רק אלי נשלח מכתב (שנשלח בדיעבד) בנושא 'הזמנה לשימוע'. (ההדגשה הוספה - ד.ו.; סעיף 19 לתצהירה המשלים של התובעת). כלומר מדובר בסברא שלא ברור מה הבסיס לה. מה גם שכאמור, התובעת לא התייצבה לשימוע אליו זומנה ולמעשה, ויתרה על זכות השימוע. מכל מקום, כפי שציינו לעיל, מצאנו לדחות טענת התובעת לפיה פיטוריה נעשו משיקולים אישיים, בלתי ענייניים. 22. בשולי הדברים נציין שלאור עדות התובעת כי הגב' אורה שרעבי היתה עובדת ותיקה בנתבעת (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 29-32), נדחית הטענה שהנתבעת קלטה עובדת חדשה תחתיה (סעיף 22 לתצהירה המשלים של התובעת), ועל כן לא היה מדובר בפיטורי צמצום. 23. פיצויים מוגדלים א. התובעת טענה כי בנתבעת קיים נוהג של תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים ועתרה לתשלום פיצויים מוגדלים בשיעור של 200% (סעיף 6 לתצהיר בר-אושר; סעיף 12 א' 5 לתצהיר התובעת). במכתבו של ב"כ התובעת מיום 24.8.08 נטען שהתובעת זכאית לפיצויים מוגדלים בשיעור של 175%. הנתבעת הכחישה קיומו של נוהג לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 200% (סעיף 8.1. לתצהיר ליפשיץ). לטענתה, נסיבות סיום עבודתו של כל עובד נבחנו באופן פרטני על ידי הנהלת הישיבה ובהתאם נבחנה האפשרות לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים מבלי שישנם כללים מנחים ברורים בנושא (סעיפים 8.2-8.3 לתצהיר ליפשיץ). ב. על פי הדין, "...הנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו, הוא התובע. רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב ...לעניין זכות לפיצוי מוגדל שמקורה בנוהג, פשיטא שיש להוכיח את קיומו של הנוהג במועד הרלבנטי, הוא מועד סיום העבודה." (ע"ע (ארצי) 465/03 כהן - פלסטיין פוסט בע"מ, (20.6.05); ר' גם ע"ע (ארצי) 348/99 צים חברת השיט הישראלית- שרעבי, (20.11.03)). ג. התובעת נקבה בתצהירה בשמותיהם של מספר עובדים, ביניהם מר בר-אושר, אשר קיבלו פיצויים מוגדלים מהנתבעת עם סיום עבודתם. לגבי מר בר - אושר טענה התובעת כי הוא קיבל "פיצויי פיטורין מוגדלים מאוד", לגבי העובד מר שי דן נטען כי קיבל פיצויי פיטורים חרף העובדה שלא השלים שנת עבודה שלימה בנתבעת ולגבי יתר העובדים נטען כי קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור מוגדל, מבלי שפורט מה שיעורם (סעיף 12(א')(5) לתצהיר התובעת). התובעת לא פרטה מה היו נסיבות סיום עבודתם של העובדים שנזכרו בתצהירה, מה היה וותקם וכן באיזה מועד עבודתם הגיעה לסיומה. כמו כן כעולה מהראיות מדובר בעובדים שהועסקו בתפקידים שונים: מנהל המכללה ומרכז הטכנולוגיה - מר דוד ביטון; מנהל הישיבה - מר בר אושר; יועצת חינוכית - גב' תמר בן פז, מזכירת סמנכ"ל - גב' כרמלה אדרי; מורה ללשון - מר עדי יחיאל; רשם - מר חיים יחיאל. נוסף על כך, כעולה מעדות התובעת היא אינה יודעת מהם הסכומים ששולמו לעובדים אלה - "ש. ראית את ההסכם שנחתם עם תמר בן פז? ת. לא. ראיתי את התביעה שלה ואין לי צל של ספק שהיא קיבלה את מה שהיא תבעה. " (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 18-19) "ת. כן, היא (העובדת כרמלה אדרי שנזכרה בתצהיר התובעת - ד.ו) קיבלה127,000 ₪ מעבר למה שיש בקרנות הפיצויים, אין לי מושג בגין מה. ש. יכול להיות שזה כלל חופשה, הבראה ימי מחלה? ת. לא יודעת מה זה כלל, את תגידי את הרכיבים. ש. מפנה לסעיף 24 יש פה הסכם פיצויים של ישמח שמעון סעיף ב' להסכם, איפה כתוב שהישיבה תשלם פיצויים מוגדלים? ת. מקריאה ... הוא היה עובד של הישיבה. ש. איפה הישיבה משלמת מהכסף שלה? ת. לא אמרתי שהישיבה משלמת מהכסף שלה, עצם זה שהוא היה עובד ישיבה הוא מקבל פיצוים מוגדלים." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 7 לפרוטוקול שורות 2-10) ה. אף בר-אושר טען במסגרת תצהירו כי הנתבעת שילמה למספר עובדים פיצויי פיטורים מוגדלים (סעיפים 7-14 לתצהיר בר-אושר), אולם מעדותו עולה כי הוא אינו מצוי בנושא (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 1-32; עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 1-5). עוד העיד בנושא (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 25-30) - "ש. לפי מה שאתה יודע לכולם שולמו 200 אחוז פיצויים מוגדלים? ת. לא ישבתי בכל הסיכומים. הייתי עד מרכזי בכל דיון כי בסוף הכל התנקז אלי, אם מדריך לא תפקד כמו שצריך זה הגיע אלי. לא לכולם נתנו 200 אחוז. ... תרבות ארגונית של פיצויים מוגדלים היתה בישיבה." זאת ועוד, בר אושר אישר שלצורך קביעת פיצויים מוגדלים קיים הבדל בין עובדים בכירים המחזיקים בתפקידי הנהלה לעובדים זוטרים - טענה העומדת בסתירה לעדות התובעת בדבר נוהג. בנוסף, הוא הבהיר כי לדעתו, הנסיבות בהן פוטרה התובעת מצדיקות תשלום פיצויים מוגדלים, ומכאן שמדובר בעמדה אישית של בר - אושר בנושא ולא בעדות לגבי קיומו של נוהג (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 1-5) - ש. האם אתה חושב שכשמנהלים מו"מ לסיום עבודה יש הבדל בין מו"מ בין מנהל לבין עובדים זוטרים יותר? ת. צריך להיות הבדל, תלוי מה העילה, כל מקרה זב לגופו, אבל במקרה דנן היות שאני מסתכל בתמונה בראיה כוללת ויודע שרק לאה לא קיבלה בקשה לחזור ובנסיבות פיטוריה ב ... 3.9 אני חושב שהעוול נגרם לה מצדיק לשלם לה את מה שהיא תבעה." ו. בנוסף, בר אושר אישר שקיים הבדל גם בין קבוצת עובדי ההוראה לבין עובדים אחרים בנתבעת, כגון התובעת, בכל הנוגע לתשלום פיצויים מוגדלים. לשיטתו, מן הראוי היה לשלם לתובעת פיצויי מוגדלים שכן היא לא נהנתה מההגנות וההטבות שהוענקו לעובדי הוראה באמצעות משרד החינוך (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 14-19). אף טיעון זה אינו תומך בקיומו של נוהג והוא מעיד כי תשלום פיצויים מוגדלים בישיבה היה נתון לשיקול דעת. ז. לאור כל האמור מצאנו כי התובעת לא הוכיחה דבר קיומו של נוהג לפיצויים מוגדלים בנתבעת ומשכך מצאנו לדחות תביעתה בעניין. הפרשי פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים 24. לאחר סיום עבודתה של התובעת בנתבעת לא שולמה לה פיצויי פיטורים. רק ביום 1.4.09, כחודש ומחצה לאחר הגשת התביעה שלפנינו, העבירה הנתבעת לתובעת מכתב שחרור של כספי הפיצויים המופקדים בקרן הפנסיה "גלעד" (נספח 1 לכתב ההגנה). הצדדים לא הבהירו מהו הסכום שנמשך מקופת הפיצויים, אך מדו"ח הפרשות שהנתבעת צירפה עולה שהסכום שהופקד בגין רכיב הפיצויים עמד על סך של 31,715.96 ₪. נוסף על כך, ביום 26.7.09 נשלחה לתובעת המחאה על סך 17,431 ₪ (נספח ה' לתצהיר הנתבעת) כהשלמת פיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת, התובעת לא סרה לקבל את ההמחאה מסניף הדואר ועל כן ביום 13.9.09 הסכום הועבר אליה בהעברה בנקאית (סעיף 7.3 לתצהיר ליפשיץ). משהטענה בדבר פיצויים מוגדלים נדחתה, נותרו לדיון השאלות האות: משכורתה הקובעת של התובעת ושאלת פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים. שכרה הקובע של התובעת 25. לטענת התובעת (סעיף 5 לתצהירה), את כלל זכויותיה הסוציאליות, לרבות פיצויי הפיטורים יש לחשב על פי השכר החודשי ששולם לה, בסך 6,754 ₪, המורכב מהרכיבים הבאים: 3,870 ₪ - שכר בסיס; 1,800 ₪ תוספת קבועה עבור ניהול (סמל 133 בתלוש השכר); 367 ₪ - משכורת כוללת; 44.6 ₪ - תוספת אחוזים; 76.55 ₪ - השלמת תוספת איזון; 139.3 ₪ - תוספת לפי הסכם שכר 2001. 26. המחלוקת בין הצדדים היא לגבי מהותו של הרכיב "תוספת ניהול - סמל 133". לטענת הנתבעת, רכיב זה היווה "תוספת מילוי מקום" שאינה חלק מהשכר הקובע (סעיפים 5 ו-7.4 לתצהיר ליפשיץ). 27. העובדה שהנתבעת הגדירה רכיב כלשהוא בתלוש השכר כ"מילוי מקום" אינה מעידה בהכרח על מהותו של הרכיב - האם הוא חלק מהשכר או תוספת (ע"ע (ארצי) 1072/02 בן יונה - האוניברסיטה העברית בירושלים, (8.8.05)). עוד נפסק בהקשר זה (ע"ע (ארצי) 463/08 רחמים - האגודה לתרבות הדיור, (6.3.10)), כי - "כבר נקבע כי קביעת מהותה של התוספת היא שאלה של עובדה, ועל הטוען שהיא פיקטיבית מוטל נטל הראיה וההוכחה [ראו ע"ע 0124/98 משה אהרונוביץ - ערוגות מושב עובדים מיום 10.6.2002; בג"ץ 6080/94 ניסן גפני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(4), 308, 322 (להלן - בג"ץ גפני)]. כמו כן נפסק כי המבחן לצורך הקביעה אם תוספת הינה חלק מהמשכורת לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא, האם אותה תוספת מותנית בתנאי, כך שאם אין מתקיים התנאי או הוא משתנה, מתבטל התשלום (ראו בג"ץ 5580/94 מירוז ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב(1) 252, 262; דב"ע מב/3-44 גולדברג - עיריית בת-ים, פד"ע יג 338)." 28. לאחר שבחנו את הראיות ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי רכיב "מילוי מקום" או "תוספת ניהול" (סמל 133), אשר שולם לתובעת מחודש 11/2007 ועד לסיום עבודתה בנתבעת, מהווה חלק משכרה הקובע. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו - (1) טענת הנתבעת בעניין שכרה הקובע של התובעת מבוססת על האמור בתצהירו של הרב ליפשיץ, אשר בחקירתו הנגדית העיד שהוא כלל לא היה מעורב בקביעת מנגנון תשלום התוספת (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 1-4). (2) לגופם של דברים, על פי עדות בר-אושר, הוא זה שהורה על תשלום התוספת לתובעת וזאת נוכח הגדלת היקף האחריות שהוטלה עליה. כלומר, מדובר בתוספת שכר בגין עבודה שביצעה בפועל. בר אושר תיאר את הרקע לתוספת השכר הנ"ל: "ש. זה נכון שמ 24.10.07 קבלת סמכויות נוספות של מנהל בכיר בישיבה? ת. כן. ש. ממועד זה גדלה העבודה? ת. בוודאי. גם היו יותר שעות אך היינו עובדים מאוד משופשפים שהבכירה ביניהם זאת לאה. ... ש. אתה החלטת לתת תוספת של 1,800 לתובעת? ת. כן בהתייעצות עם מנהל החשבונות והרב גלינסקי. קבלתי אישור שלו וההסבר לכך הוא שהמזכירה בשם אילנה שרעבי יצאה לחופשת מחלה ממושכת ולכן היתה צריך לפצל את התפקיד שלה לשני גורמים. ש. כאשר נתת לה את התוספת התכוונת שזה יהיה חלק מהשכר הקובע לפנסיה? ת. כן. אבל את הטכניקה דב שיף אמר שנעשה כרכיב קבוע זה לא היה מילוי מקום. היא לא נשארה מעבר לשעה 16:00 זה היה כתוספת מאמץ על הדברים הנוספים שהיתה צריכה לעשות." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 13, שורה 20 עד עמוד 14 שורה 2). מעדות זו עולה שהגדרת הרכיב כ"תוספת מילוי מקום" נקבעה על ידי מנהל החשבונות ולא כקביעה מהותית של תוספת השכר. מבחינה מהותית, מדובר בתוספת שכר בגין הגדלת היקף עבודתה והיקף אחריותה של התובעת בשנה האחרונה לעבודתה. עוד יש להדגיש כי אין מדובר בתשלום בגין עבודה בשעות נוספות (עדות בר-אושר בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 27-29), אלא בגין השינוי בהגדרת תפקידה של התובעת בשנה האחרונה לעבודתה. (3) חיזוק לאמור לעיל ניתן למצוא בגובה ה"תוספת" שבמחלוקת. על פי תלושי השכר, שכר הבסיס של התובעת היה 3,870 ושיעור התוספת היווה כמעט כמחצית ממנו. גובה הסכום סותר הטענה כי מדובר בתוספת זמנית שאינה חלק מהשכר, שכן מדובר בשיעור ניכר משכרה החודשי של התובעת, אשר שולם לה בעשרת החודשים האחרונים להעסקתה ולמעשה בחלקה הארי של שנת הלימודים התשס"ח. 29. לסיכום האמור לעיל בנושא זה, מתקבלת טענת התובעת לפיה שכרה הקובע היה 6,754 ₪. 30. לאור קביעתנו בנושא המשכורת הקובעת, מתקבלת התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, כמפורט להלן - משכורתה הקובעת של התובעת לצורך תשלום פיצויי פיטורים עמד על סך 6,754 ₪. מאחר שהסכומים שהופרשו לקרן הפנסיה בגין רכיב הפיצויים נעשה על בסיס שכר הנמוך מהשכר הקובע, הרי שהתובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לשכרה הקובע. תקופת העבודה של התובעת היא מיום 1.10.95 עד 31.8.08, היינו 12 שנים ו- 10 חודשים. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 6,754 ₪ X 154/12 חודשים, היינו - 86,676.34 ₪. ובניכוי הסכומים ששולמה לה (49,146.96 ₪; שחרור הכספים מגלעד והשלמת פיצויי הפיטורים) - התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסך 37,529.38 ₪. בנסיבות העניין, מאחר שזכאותה של התובעת להכללת רכיב זה במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים היתה שנויה במחלוקת, מצאנו לפסוק בגינו הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 31. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי לאור הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים - הסכם קיבוצי לעובדים במוסדות חינוך דתיים (הסכם שמספרו- 7025/2000), חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. הנתבעת לא הוכיחה שהסכם זה חל על הצדדים להליך זה. בנוסף, ההפרשות על חשבון פיצויים בוצעו מחודש ינואר 1996 (נספח ז' לתצהיר הרב ליפשיץ) כשהתובעת החלה בעבודתה ביום 1.10.95. בנוסף, משאין חולק שהנתבעת לא סברה שהתוספת במחלוקת היא חלק מהשכר ולא הפרישה בגינה, אין בכך לשנות התוצאה לגבי הפרשי פיצויי הפיטורים. מסיבות אלה אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים כמפורט לעיל. 32. פיצויי הפיטורים שלא היו שנויים במחלוקת שולמו לתובעת בחלוף פרק זמן ממושך ממועד סיום עבודתה, כשהטענה היחידה אשר בפי הנתבעת היא כי לא היה באפשרותה לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים (סעיף 9.8. לכתב ההגנה). הנתבעת אישרה שפיצויי הפיטורים ושאר הכספים שהתחייבה כלפי בר אושר, לרבות פיצויים מוגדלים, שולמו לו מיד עם סיום עבודתו (עדות ליפשיץ בעמוד 23 לפרוטוקול, שורות 21-22). לעומת זאת, ביחס לתובעת, הנתבעת השתהתה בתשלום גמר החשבון, למרות שמדובר בפיצויי פיטורים שמקורם בחוק מגן ולא היתה מחלוקת לגבי הסכומים ששולמו. נדגיש כי מצבו הכלכלי של המעביד לא ישמש תמיד נימוק להפחתת פיצויי הלנה (דב"ע נו/ 62-5 תע"ש-תעשיות לישראל בע"מ - קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449 (1996); ע"ע (ארצי) 1242/04 עירית לוד - דהן, (9.9.04)), במיוחד כאשר מהראיות עולה כי במקרים אחרים, הנתבעת שילמה את גמר החשבון לעובדיה במועד. בית הדין הארצי לעבודה חזר ופסק כי הפחתת פיצויי ההלנה נתונה לשיקול דעתו של בית הדין, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה (ע"ע (ארצי) 30029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - מימון, (29.11.00); ע"ע (ארצי) 394/99 המפד"ל, המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י- אגבריה, (23.12.03)). בהטלת פיצויי הלנה על בית הדין למצוא "את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך. ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום, צריך להתפרש לקולא, כלומר הנטייה היא לפסוק פיצויי הלנה מופחתים, אך הכל בהתאם לנסיבות". (ע"ע (ארצי) 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - בן הלל, תק - אר 2000 (2) 131, 31.5.00). עוד נפסק כי פסיקת ריבית פיגורים המפורסמת על ידי החשב הכללי יש בה לשקף את הנזק הממשי שיכול ונגרם לתובע מאי תשלום שכרו במועד החוקי והכל על פי הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין חישוב ההלנה (ע"ע (ארצי) 631/06 עמאד אבראהים - עיריית מע'אר, (28.5.07)). בשוקלנו את הנתונים שבפנינו, יחד עם מטרתם העונשית של פיצויי ההלנה מחד גיסא (ס' אדלר "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה (כרך ו', תשנ"ו - 1996) 5, 21), ומצד שני את העובדה כי מצבה הכלכלי של הנתבעת לא היה שנוי במחלוקת והוא עולה אף מהראיות שבפנינו, ובשים לב לשיעור רבית הפיגורים כיום (ר' אתר משרד האוצר ) וכן את משך האיחור בתשלום (כשמונה חודשים), אנו סבורים כי יש להפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים לסכום של 12,000 ₪. 33. הפרשות לקרן פנסיה א. לטענת התובעת, היא היתה זכאית לביצוע הפרשות לקרן הפנסיה בשיעור של 18.33% לחודש, אולם הנתבעת הפרישה ברכיב זה סכומים בחסר. בתצהירה הבהירה התובעת כי היא תובעת פיצוי בגין הפרשות בחסר בשיעור של 12%- שיעור הפרשות הכולל הן את חלק העובד והן את חלק המעביד בהפרשות, עבור 20 החודשים האחרונים לעבודתה. בסיכומי תשובה ניתן הסבר אחר, לפיו הפרשה של 18.33% מורכבת מ - 8.33% בגין פיצויים, 5% חלק המעביד ו- 5% חלק העובד (סעיף 11). כמו כן טענה כי הנתבעת לא הפרישה עבורה סכומים מרכיב "מילוי מקום" המהווה חלק בלתי נפרד משכרה (סעיף 12 ג' לתצהיר התובעת). הנתבעת טענה שהתובעת היתה זכאית לביצוע הפרשות בשיעור של 12% בחודש בהתאם להסכם הקיבוצי החל על הצדדים - ההסכם הקיבוצי לעובדים במוסדות חינוך דתיים (מספרו 7025/2000). ב. התובעת לא הבהירה מהו המקור הנורמטיבי לשיעור ההפרשות החודשי לו היתה זכאית כטענתה. בידוע הוא ובבית הדין מדובר ב"ידיעת דיינים", כי שיעור הפרשות זה (18.33%) נוהג על פי רוב בפוליסות ביטוח מנהלים וכולל אף את חלק העובד בהפרשות ואין מדובר בשיעור הפרשות הנוהג בקרן פנסיה. משהתובעת לא הבהירה מכוח איזה נוהג או דין היא זכאית להפרשה בסך 18.33%, טענת התובעת בנושא לא הוכחה. נציין כי אף הנתבעת לא הוכיחה טענתה בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי, אולם הדבר אינו מעלה ואינו מוריד לצורך ההכרעה שלפנינו משמצאנו לדחות טענת התובעת לגופה ובשים לב לשיעור ההפרשות שנתבע. ג. למרות האמור לעיל, התביעה ברכיב זה מתקבלת בכל הנוגע לרכיב "מילוי מקום", לאחר שקבענו לעיל כי רכיב זה מהווה חלק מהשכר הקובע. על כן, התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשים בעשרת החודשים האחרונים לעבודתה, בשיעור של 5% המהווה את חלק המעביד בהפרשות. לאור האמור התובעת זכאית לסך 900 ₪ (5% X 1,800 ₪ בחודש X 10 חודשים). נבהיר כי אין מקום לפסוק לתובעת את חלק העובד שאמור היה להיות מנוכה משכרה וכן אין מקום לפסוק לה את חלק הפיצויים, משנפסקו לה הפרשי פיצויי פיטורים, על פי הזכאות בחוק. 34. הפרשות לקרן השתלמות לטענת התובעת, היה על הנתבעת להפריש לקרן השתלמות על מלוא שכרה (בהתאם לטענתה שנדונה ונתקבלה לעיל ביחס למשכורת הקובעת), בתשעת החודשים האחרונים להעסקתה. נוכח מסקנתנו לגבי שכרה הקובע של התובעת, מתקבלת הטענה לגבי הפרשות לקרן השתלמות בגין רכיב מילוי מקום. משאין חולק כי הנתבעת לא סברה שמדובר בחלק מהשכר, העובדה שההפרשות לקרן ההשתלמות על שאר רכיבי השכר בוצעו במלואן (תדפיס הפרשות לקרן ההשתלמות צורף לתיק ביום 11.1.11), אינה מעלה או מורידה. בגין רכיב מילוי מקום, התובעת זכאית לדמי גמולים לקרן השתלמות (חלק המעביד) בסך 1,215 ₪ (1,800 ₪ X 7.5% X 9 חודשים). סוף דבר 35. התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים - א. 900 ₪ בגין הפרשות לקרן פנסיה; ב. 1,215 ₪ בגין הפרשות לקרן השתלמות; ג. 37,529.38 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים. כל הסכומים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.08 ועד למועד התשלום בפועל. ד. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 12,000 שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. מאחר שהתביעה התקבלה רק בחלקה, כל צד ישא בהוצאותיו.שימוע לפני פיטוריןשימועפיטורים