מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שיוך דירות לחברי קיבוץ: 1. בדומה לקיבוצים רבים ברחבי הארץ, כך גם קיבוץ סער עובר בשנים האחרונות שינויים רבים; חלקם שינויים תרבותיים וחברתיים וחלקם שינויים בזכויות הרכושיות ובזכויות המשפטיות של החברים. התובענה בתיק זה עוסקת בסדרת החלטות שהתקבלו בקיבוץ, שעניינן שיוך דירות מגורים לחברים. בכתב התביעה עותרים התובעים - קבוצה של חברי קיבוץ - להצהיר כי דין חלק מהחלטות הקיבוץ וחלק מהוראות תקנון הקיבוץ, העוסקות בשיוך דירות לחברים, להתבטל, בין מחמת היותן נוגדות את הוראות הדין, או הוראות המינהל ובין מחמת היותן הוראות מפלות, מקפחות ובלתי סבירות. הואיל וטענות התובעים מתייחסות למספר החלטות ולמספר הוראות בתקנון, אפתח תחילה בתיאור הרקע לעתירה ולאחר מכן אדון בטענות התובעים כסדרן. רקע 2. קיבוץ סער הוא קיבוץ ותיק המצוי בגליל המערבי. במועד הרלבנטי להגשת התובענה היו בקיבוץ כ - 140 חברים מעל גיל 30 מתוכם כ - 50 גמלאים. קיבוץ סער מאוגד כאגודה שיתופית. כמו קיבוצים אחרים גם קיבוץ סער הוקם מתוך תפיסה שיתופית, שהשתרעה הן על שיתוף קנייני והן על שיתוף באורחות החיים (ראו סקירת הרעיון השיתופי בקיבוצים בע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר (ניתן ביום 19/12/10)). שינוי העיתים והשינויים בחברה הישראלית בכללותה ובתנועה הקיבוצית בפרט, לא פסחו גם על קיבוץ סער והחל משנת 2002 החל בקיבוץ תהליך להפרטת אמצעי הייצור ולשיוך נכסים לחברים. 3. ביום 7/11/02 התקבלה באסיפת החברים החלטה שבה הוחלט להתחיל בהליך שיוך דירות לחברים (להלן: "ההחלטה המקבעת"). בהחלטה זו החליטו חברי הקיבוץ לפעול במתווה הקבוע בהחלטה 751 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. כן הוסכם כי המועד הקובע לבחינת זכויות החברים יהיה 7/11/02. בהחלטה נאמר כי שיוך הדירות מותנה בקביעת הסדר מפורט ושינוי תקנון הקיבוץ והתאמתו לשינוי המוצע, מתוך שאיפה כי בסופו של תהליך ירשמו זכויות כל חבר בדירתו בלשכת רישום המקרקעין. כבר כאן נציין כי ההחלטה בנוגע לשיוך דירות לחברים הייתה רק חלק מתהליך השינוי שהחל בקיבוץ סער ושכלל גם מעבר לתמחור משרתו של כל חבר - שכר דיפרנציאלי, ושיוך נכסים יצרניים של הקיבוץ (ראו נ/5 סעיף 6). 4. בעקבות ההחלטה המקבעת החלו להתקדם הליכי השינוי. ביום 29/7/05 התקבלה באסיפת הקיבוץ החלטה על שינוי התקנון בנוגע לשיוך דירות המגורים. ביום 18/12/03 אישרה האסיפה את שינוי התקנון בכל הנוגע לשיוך נכסים יצרניים. כל ההחלטות האמורות הועברו לאישור רשם האגודות השיתופיות ואושרו כדין (כל ההחלטות להלן: "תכנית השיוך"). לאחר אישור תכנית שיוך הדירות הוכנה רשימת החברים שהיו חברים ביום הקובע, 7/11/02, וחושב הוותק שצבר כל אחד מהם. 5. התובעים כולם הינם חברי הקיבוץ. כל התובעים, למעט התובעת 2, גלית כהן, אינם ילידי הקיבוץ. פרט לגלית כהן הצטרפו כל התובעים לקיבוץ במהלך השנים, כאשר תחילה התקבלו כמועמדים ולאחר תקופת זמן התקבלו כחברים. התובעת 2 הינה בת קיבוץ אשר עזבה אותו בתום שירותה הצבאי ושבה לקיבוץ לאחר נישואיה לתובע 1. 6. בשנת 2008, לאחר שהוכנה תכנית חלוקה לבתי המגורים, ועל פי תכנית השיוך הופנו החברים למינהל מקרקעי ישראל על מנת לחתום על חוזי חכירה נפרדים לדירות ששויכו להם. התובעים, אשר סברו כי חלק מהתנאים שנקבעו בתכנית שיוך הדירות והנכסים היצרניים הינם מקפחים, בלתי סבירים ומנוגדים להוראות דין שונות, הגישו את תביעתם בתיק זה ועתרו כי בית המשפט יתערב בהחלטות ויורה על ביטול או שינוי חלק מתנאי תכניות השיוך. בכתב התביעה העלו התובעים טענות הן ביחס לתכנית לשיוך דירות המגורים לחברים והן בנוגע לתכנית לשיוך נכסים יצרניים. בסופו של יום, ולאחר שהושגו הבנות שונות, הודיעו התובעים כי הם מבקשים למחוק את כל הטענות בנוגע לתכנית לשיוך נכסים יצרניים ונותר לדון רק בטענות בנוגע לשיוך הדירות (ראה פרוטוקול מיום 17/3/11). 7. לאחר הגשת התביעה ועם התקדמות ההליכים לשיוך הדירות, הגיש הקיבוץ בקשה למתן סעד זמני למנוע מהתובעים להתקשר עם המינהל בהסכמי חכירה, אלא אם יקבלו על עצמם את כל החלטות הקיבוץ ויחתמו על תכנית השיוך (בקשה מס' 5). הבקשה הובאה בפני השופט א' קיסרי, שנתן צו ארעי. לאחר מכן הועבר הטיפול בבקשה ובתובענה בפניי. בסופו של יום הושג בין הצדדים הסדר פשרה שאפשר את המשך הליכי השיוך וחתימת התובעים על הסכמי חכירה עם המינהל תוך שמירת טענותיהם של התובעים בתביעה. להסכם הפשרה ניתן תוקף שיפוטי ביום 22/6/09. 8. בטרם אפרט את טענות התובעים שנותרו להכרעה אדגיש כי מטיעוני הצדדים מתברר כי כמעט כל חברי הקיבוץ ובהם מרבית התובעים (חוץ מתובעים 5-6) כבר חתמו על חוזי חכירה עם המינהל וכבר זכו לשיוך דירות המגורים בהתאם לתנאי תכנית השיוך. לעניין זה, כפי שיפורט להלן, חשיבות גם לצורך הכרעה בטענות השונות. טענות הצדדים 9. חלק מטענות התובעים שפורטו בכתב התביעה שונו במהלך חיי התיק וצומצמו. כמו כן מתברר כי חלק מהסעדים הנתבעים כלל אינם שנויים במחלוקת. על כן אתייחס רק לטענות כפי שפורטו בסיכומי הטענות ואתעלם מטענות שנטענו בהליכים המקדמיים שהתייתרו. 10. הטענה העיקרית המועלית על ידי התובעים הינה כי החלטות הקיבוץ שהתקבלו לפני תיקון תקנון הקיבוץ ביום 7/2/08 וטרם שינוי סיווגו של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש", הינן בטלות. לטענתם, סמכותה של האסיפה הכללית של החברים לקבל החלטות מוגבלת להוראות התקנון כפי שהיו בתקפן בעת קבלת כל החלטה ולהוראות הדין שהיו בתוקף. במועד קבלת ההחלטה המקבעת ובמועד אישורה של תכנית השיוך, טרם שונה סיווגו של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש", שינוי שבלעדיו לא ניתן היה לשייך נכסים לחברים וטרם תוקן התקנון המכשיר את השינויים. בשים לב לכך, כך לטענתם, אין תוקף להחלטה מיום 11/7/02 ולהחלטות המאוחרות יותר, הקובעות כי את הוותק שצבר כל חבר יש לבחון עד המועד הקובע. לטענת התובעים המועד הרלבנטי לסיום צבירת הוותק הינו רק בשנת 2008 עם אישור השינויים בתקנון. 11. עוד טוענים התובעים כי מערכת ההתחשבנות בין חברי הקיבוץ לקיבוץ בעת שיוך הדירות, כפי שנקבעה בתכנית השיוך, מנוגדת להחלטה 751 של מועצת המינהל ולתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: "תקנות שיוך דירות"). כמו כן טוענים התובעים כי דרך חישוב דמי העזיבה שבהם יזוכה כל חבר מנוגדת לכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוץ, התשנ"ד-1994 (להלן "כללי דמי העזיבה"). לטענת התובעים הקיבוץ אינו רשאי לגבות כל תשלום כספי מהחברים וכי את ההתחשבנות יש לערוך רק במועד שבו יעזוב החבר את הקיבוץ וימכור את דירתו. 12. לתובעים גם טענות לגבי חישוב ערך הדירות המשויכות לחברים. לטענתם על פי תכנית השיוך היה על הקיבוץ לחייב כל חבר על פי הערך המאזני של נכס - כלומר ערכו של הנכס בספרי החשבונות של הקיבוץ. בניגוד לתכנית השיוך נקבע שווין של הדירות על פי ערך שמאי, דהיינו, על פי הערכות שווי השוק של כל דירה. לתובעים גם טענות לגבי השמאות לגופה ואופן עריכתה וטענות כי נפלו פגמים בקביעת שווים של הנכסים, כמו גם לגבי המועד לשומת הנכסים. 13. הקיבוץ מצידו מבקש לדחות את התובענה. באי כוח הקיבוץ מדגישים כי חלק ניכר מטענות התובעים מבוסס על פרשנות מוטעית של הוראות תכנית השיוך וכי למעשה חלק מהסעדים הנתבעים מיותרים. כן נטען כי כל החלטות הקיבוץ התקבלו על פי דין על פי תקנון הקיבוץ ואושרו על ידי כל הגורמים המוסמכים. הקיבוץ טוען כי הליך שיוך הדירות מחייב עריכת איזונים בין האינטרסים השונים. איזונים אלו נעשו באופן המיטיב עם הצעירים על חשבון החברים הוותיקים שהסכימו לוותר על חלק מזכויותיהם. מכל מקום, כך נטען, אסיפת החברים הינה סוברנית להחליט כיצד ייערך האיזון ואין מקום להתערב בהחלטותיה. דיון והכרעה 14. בטרם אדון בטענות השונות שהעלו התובעים ראוי להקדים מספר הערות על המסגרת המשפטית להליך שיוך הדירות בקיבוץ. לאחר מכן אבחן את הפגמים הנטענים בהחלטות הקיבוץ ובמסגרת זו אתייחס גם לטענות השיהוי ו"המעשה העשוי". המסגרת הנורמטיבית 15. קיבוץ סער כמו כל הקיבוצים, מאוגד כאגודה שיתופית בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות. ההסדרים המשפטיים החלים על הקיבוץ וחבריו מוסדרים בפקודת האגודות השיתופיות, בתקנות האגודות השיתופיות ובתקנון הקיבוץ, שהוא תנאי לרישומו כאגודה שיתופית (ראו ע"א 4245/00 חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה שיתופית, פ"ד נז(6) 10 (2003); ע"א 8398/00 כץ נ' קיבוץ עין צורים, פ"ד נו(6) 602, 608 (2002); ע"א 1773/06 לעיל). תקנון קיבוץ סער, כמו תקנונם של קיבוצים אחרים, שיקף את האידיאולוגיה שעמדה ביסוד התנועה הקיבוצית - ובמרכזה אידיאולוגיה של שיתוף בין חברי הקיבוץ. שיתוף זה השתרע על כל אורחות החיים ובהם על כל הקניין. העיקרון שעמד בבסיס התפיסה הקיבוצית היה "כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו" (ע"א 1773/06 הנ"ל; ע"א 5747/08 רותם נ' קיבוץ שדות ים (ניתן ביום 27/10/10); בג"צ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל, פסקה 117 (ניתן ביום 9/6/2011)). 16. עם שינוי אורחות החיים בקיבוצים התגבשה הבנה אצל כל הגורמים העוסקים במגזר הקיבוצי כי יש למצוא דרכים להבטיח את זכויותיהם של חברי הקיבוץ (בג"צ 1027/04 הנ"ל פסקה 120). בע"א 7966/08 קיבוץ מענית נ' רוכמן (ניתן ביום 3/8/2011) אומר השופט רובינשטיין (פסקה כ"א): "ניתן לומר כי מטרת שני הליכי השיוך כפולה: ראשית, "השאיפה להגברת הביטחון האישי של חבר הקיבוץ, במיוחד לנוכח האפשרות שמסיבות כלכליות, חברתיות או דמוגרפיות הקיבוץ לא יתקיים, או שלא יהיה בכוחו להעניק את הביטחון הסוציאלי הנדרש...". שנית, "הרצון לבסס קניין פרטי של חבר הקיבוץ אשר יעמוד לרשותו במקרה של עזיבה ולרשות יורשיו במקרה של פטירה" (ויתקון, בעמ' 18). שיוך דירות המגורים התאפשר לראשונה בהחלטת מינהל מקרקעי ישראל מספר 751 מיום 27.2.96, שעניינה "שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים". בעניין רתם עמדתי על משמעות ההחלטה: "ההחלטה מאפשרת הפרדה בין חכירת השטח החקלאי לבין חכירה למגורים, ואף מאפשרת לקיבוץ להחליט גם על הפרדה של חלק מבתי המגורים מהסכם החכירה. משמעות ההחלטה היא, כי לחבר קיבוץ זכויות קניין משלו, ובידו לחתום על הסכם חכירה ביחס לבית המגורים ישירות מול מינהל מקרקעי ישראל. החלטה זו משמיעה עשיית צדק עם חברי הקיבוצים, רבים מהם, מן הסתם רובם, ותיקים שהשקיעו נשמתם בקיבוץ משחר נעוריהם, ולהבטיח כי למצער בית מגוריהם יוכל - אם יחליט כך הקיבוץ - להפוך לנחלתם, כדי שיהוה להם עוגן קנייני כלכלי לעת זקנתם" (פסקה י"ז לפסק הדין). 17. ביום 27/2/96 קיבלה מועצת מינהל מקרקעי ישראל, המחזיק במרבית קרקעות הקיבוצים, את החלטה 751 שעניינה "שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים". מטרת ההחלטה הייתה להסמיך את הקיבוצים להחליט על הפרדה בין הקרקעות המשמשות למגורים לקרקעות המשמשות לחקלאות ולתעשייה, ולאפשר לכל חבר קיבוץ לזכות בקניין משלו (ע"א 5747/08 הנ"ל פסקה י"ז). החלטה זו הוחלפה מאוחר יותר בהחלטה 979 הכוללת שינויים שונים. 18. החלטה 751 עסקה רק במערכת היחסים שבין המינהל לקיבוץ ולחברים. נקבעו בה הוראות בדבר הפרדת חלק מקרקעות הקיבוצים, הכנת תכנית חלוקה וחתימת חוזי חכירה עם החברים. כן נקבעו הוראות בדבר תשלום דמי חכירה מהוונים על ידי חברים שיקבלו את בתי המגורים והפחתת דמי החכירה שמשלם הקיבוץ עבור הנכסים המוחכרים לו בהתאם להיקף העברת הנכסים לחברים. 19. מיד לאחר פרסום החלטה 751 החלו קיבוצים שונים לפעול לביצוע השינויים שאושרו. בהיעדרן של הוראות ברורות כיצד יבוצעו השינויים התגלעו קשיים רבים. בשנת 2002 הוקמה ועדה ציבורית לעניין הקיבוצים בראשות פרופ' דן רפאל שהמלצותיה אומצו על ידי הממשלה. בין ההמלצות נכללה הצעה לקבוע סוגים שונים של קיבוץ. בעקבות אלו תוקנו תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995 והוסף הסיווג "קיבוץ מתחדש". כמו כן הותקנו תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: "תקנות השיוך"). בתקנה 2 לתקנות השיוך נקבע כי "שיוך דירות ייעשה לפי תקנות אלה, זולת אם נקבע אחרת בתקנון [...]" ובתקנה 3 נקבע כי "שיוך דירות בקיבוץ יתבצע על פי קריטריונים שוויוניים, תוך התחשבות בוותק החבר והכל כפי שנקבע בתקנון". תקנה 5 לתקנות השיוך, שהיא תקנה קוגנטית (ראה סיפא לתקנה 2), קובעת כי "הקיבוץ ישייך דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר, בהתאם להסדרים שיקבע הקיבוץ בתקנונו ובהתאם לדין כפי שיהיה מזמן לזמן". 20. נורמות אלו הן שמגבילות את הליכי השינויים גם בקיבוץ סער ולאורן עלינו לבחון את ההסדרים השונים שנקבעו בתכנית השיוך שאושרה בקיבוץ ובתקנון ותקפותם. עם זאת, ראוי להזכיר כי היקפה של הביקורת השיפוטית על החלטות אסיפת הקיבוץ העומדת בהוראות הדין תהא מוגבלת ביותר. כבר נאמר לא אחת כי "היקף הביקורת השיפוטית על החלטות האסיפה הכללית בקיבוץ, בדומה להיקפה של הביקורת השיפוטית החלה על החלטות של טריבונלים פנימיים של אגודות שיתופיות אחרות, מתאפיין בגישה של ריסון ואיפוק" (בג"צ 1027/04 הנ"ל פסקה 39 וראו פסקי הדין הרבים המוזכרים שם). למרות גישת ריסון זו נקבע כי בית המשפט יתערב מקום שהחלטת האסיפה "מביאה עמה פגיעה בזכויות אדם, [...]" או "חורגת באופן מהותי מדרישות המידתיות". על פי הלכות אלו נבחן להלן את טענות התובעים. בטלות ההחלטות שהתקבלו לפני שינוי הסיווג ושינוי התקנון 21. התובעים טוענים כאמור כי טרם שינוי סיווגו של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" וטרם שינוי התקנון באופן המאפשר שיוך נכסים לחברים, לא הייתה האסיפה מוסמכת להמליץ על אימוץ תכנית השיוך ועל המועד הקובע לחישוב זכויות החברים. התובעים מדגישים כי שינוי התקנון אושר רק ביום 7/2/08 ועל כן ההחלטות הקודמות, לרבות ההחלטה המקבעת, דינן להתבטל. 22. דין טענת התובעים להידחות מכמה טעמים. ראשית, מן הפן הדיוני, ההחלטה המקבעת התקבלה כבר ביום 7/11/02 ואושרה על ידי רשם האגודות השיתופיות ביום 31/12/02. התובעים לא ביקשו לבטלה, ולא ביקשו להשיג על החלטת הרשם לאשרה. התובעים השתהו, שתקו ולא נקטו בכל הליך עד השלמת ההליכים לאישורה של תכנית השיוך. שיהוי זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הטענה. ודוקו, בעקבות ההחלטה המקבעת שינו הקיבוץ והחברים את מצבם. כל ההתנהלות לגבי אישורה של תכנית השיוך התבססה על ההנחה כי ההחלטה המקבעת תקפה. בע"א 5747/08 הנ"ל אומר בית המשפט כי "עיון בהחלטת השיוך (כלומר ההחלטה כדוגמת ההחלטה המקבעת בענייננו - ר' ס' ) מעלה כי זו אינה מקנה זכות בקניין אלא מהווה הצהרה חוזית, שטרם בשלה לשיוך דירות בפועל" (פסקה כ"ד). ההחלטה המקבעת אינה מקנה זכויות אולם יוצרת ציפייה אצל כל הצדדים להמשך הליכי השיוך (ראו גם ע"א 7966/08 לעיל). 23. גם לגופם של דברים אין כל פסול בהחלטה המקבעת. ההחלטה המקבעת לא נועדה להעביר זכויות קניין לחברים או ליישם את תכנית השיוך. ההחלטה המקבעת משמעה הצהרת כוונות להליך של שיוך דירות. ההחלטה מאמצת את המתווה שנקבע בהחלטת המינהל 751 אולם מתנה את יישומה בתנאים רבים, ובהם שינוי התקנון (סעיף 3 להחלטה), אישור של הסדר מפורט שיאושר באסיפת החברים בהצבעה בקלפי (סעיף 4) והשלמת הליכי חלוקת המקרקעין. סעיף 3 להחלטה קובע "תקנון הקיבוץ ישונה כמתחייב". סעיפים 4 -5 מתייחסים להסדר המפורט הצפוי: "החלטה זו וכל הזכויות הנובעות ממנה ו/או קשורות בה מותנים באישור הסדר מפורט בנושא רישום הדירות והמגרשים על שם החברים על ידי האסיפה הכללית בהצבעה בקלפי (להלן: "ההסדר המפורט"), ובכפוף לתנאיו, וכן בהשלמתו בפועל של מהלך רישום דירות המגורים על שם חברי הקיבוץ באמצעות חתימת חוזי חכירה אישיים בין חברי הקיבוץ למינהל מקרקעי ישראל ובמידת האפשר רישום זכויותיהם במרשם המקרקעין (טאבו) (להלן: "השלמת מהלך רישום הדירות")". "למען הסר ספק, לא תהיינה לחברי הקיבוץ ו/או לכל אדם אחר זכויות כלשהן מכוח החלטה זו מבלי שהקיבוץ יאשר הסדר מפורט באסיפה הכללית של הקיבוץ, באמצעות הצבעה בקלפי, ומבלי שמהלך רישום הדירות על שם חברי הקיבוץ יושלם בפועל". 24. החלטה הקובעת יום קובע ומותנית בשינוי תקנון ואישור הסדר מפורט בעתיד, אינה סותרת את תקנון הקיבוץ כפי שהיה באותה עת ואינה סותרת את הגדרת הקיבוץ כקיבוץ שיתופי. בע"א 5747/08 הדגיש בית המשפט כי החלטה שכזו אינה משנה את הזכויות המשפטיות של החברים, כל עוד לא יתמלאו התנאים, ועל כן אינה מנוגדת לתקנון הקיבוץ. 25. אין בהחלטה המקבעת גם סתירה כלשהי לתכנית שיוך הדירות. כבר נפסק בע"א 7966/08 כי "התקנות אך נותנות תוקף להחלטות המינהל שקדמו להן ולהמלצת הוועדה הציבורית - אך אינן משנות מהן ולא כלום, ועל כן אין משמעות של ממש לשאלת תחילתן הרטרואקטיבית על ענייננו" (גם שם הדיון היה על תקפות ההחלטה בדבר היום הקובע). 26. גם מועד שינוי הסיווג של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" אינו רלבנטי למועד ההחלטה המקבעת. תקנות הסיווג אינן תקנות שנועדו להסמיך את אסיפת החברים להחליט על שינויים או להעניק להם כוחות כלשהם. התקנות עוסקות רק בדרך רישומם של קיבוצים על ידי הרשם ובקביעת סוגים שונים של קיבוצים. הסיווג נעשה על פי מהותו של הקיבוץ, היקף השיתוף הקנייני וכדומה. הסיווג נעשה בדיעבד על פי הזכויות הקבועות בתקנון ולא כתנאי לביצוע שינויים. קיבוץ מתחדש אינו בהכרח קיבוץ הכולל בתקנונו אפשרות של שיוך דירות. קיבוץ יסווג כמתחדש אם נקבע בתקנונו לפחות אחד מהעניינים; שכר דיפרנציאלי, שיוך דירות או שיוך נכסים יצרניים. אין הכרח שכל שלושת העניינים יכללו בתקנון ודי כי הקיבוץ יחליט על אחד מהם כדי לסווגו כקיבוץ מתחדש. 27. זאת ועוד, משאישרה אסיפת החברים את תכנית השיוך ותיקון התקנון, היא אשררה גם את ההחלטה המקבעת את היום הקובע. הדבר מופיע מפורשות בסעיף 2 לתכנית (נספח "ד" לתצהירי התובעים). בין אם הייתה האסיפה מוסמכת להחליט את ההחלטה המקבעת בשנת 2002 ובין אם לאו, הרי ברי שבעת אישור התכנית ואישור השינוי בתקנון, היא הייתה מוסמכת לעשות כן ולקבוע יום קובע גם למועד המוקדם ממועד ההחלטות. אין שום בסיס למנוע מהאסיפה לקבוע יום קובע המוקדם למועד השינוי. אמנם בכל קביעה של יום קובע לביצוע שינוי יש משום שרירות שעשויה לפגוע בקבוצה כזו או אחרת, אולם קביעת היום הקובע מסורה להחלטת האסיפה הכללית. קביעת יום קובע הכרחית על מנת להבטיח וודאות ויציבות, למנוע ספקולציות והתנהגויות אסטרטגיות ולמנוע מחלוקות עתידיות (בג"צ 9634/08 מועצה אזורית חוף השרון נ' שר הפנים, סעיף 18 (ניתן ביום 5/10/2009)). כל עוד לא הוכח שההחלטה מונעת משיקולים זרים, בכוונה לפגוע במאן דהוא או לקדם קבוצה כלשהי באופן בלתי סביר, הרי שאין מקום שבית המשפט יתערב בהחלטת האסיפה (ע"א 7966/08 הנ"ל פסקאות לו-לז). 28. גם תקנות שיוך דירות אינן מונעות מסקנה זו. בתקנה 4 לתקנות נקבע כי "הזכאים לשיוך דירות הם החברים במועד קבלת ההחלטה על שיוך הדירות באסיפה הכללית או לאחריה". עם זאת תקנה זו מסיגה עצמה בפני כל הוראה אחרת בתקנון. הוראת התקנה אינה מחייבת את המסקנה כי רק החלטת שיוך שהתקבלה לאחר התקנת התקנות תחשב כהחלטה הקובעת את היום הקובע. החלטת האסיפה על שיוך דירות יכולה להיות גם החלטה שהתקבלה על בסיס החלטת המינהל 751 וטרם כניסתן לתוקף של תקנות השיוך. 29. לבסוף נזכיר שיש להבחין בין מועד קבלת ההחלטה לבין מועד היישום. אין חולק כי יישום החלטת השיוך היה מותנה בשינוי התקנון וכי יישום תכנית השיוך החל לאחר תיקון התקנון. החברים הופנו למינהל וחתמו על חוזי חכירה עם המינהל לגבי הדירות ששויכו להם, רק לאחר השלמת השינויים בתקנון. בע"א 1773/06 הנ"ל אליו מפנים התובעים התמקד הדיון ביישום ההחלטה לפני שינוי התקנון ולא בקבלת החלטה צופה פני עתיד כבענייננו (כך גם בת.א. (חי') 392/08 פועם נ' קיבוץ עברון (ניתן ביום 28/4/08)). ויודגש, בע"א 1773/06 הנ"ל קבע בית המשפט כי נפל פגם ביישום ההחלטה לקביעת "שכר דיפרנציאלי" בטרם שינוי התקנון ולמרות זאת נמנע מביטול ההחלטות. בית המשפט ציין כי "שינויים אלו זכו לגושפנקא חוקית מכאן ואילך [...] מדובר במצב בו נוצרה מציאות חדשה ודומה כי אין עוד אפשרות להשיגה לאחור כאילו לא קרה דבר מאז". מכאן ברי כי אפילו נפל פגם כלשהו בהחלטה המקבעת ובהחלטות שבאו בעקבותיה, הרי פגמים אלו אינם מצדיקים חזרה לאחור וביטול פעולות שכבר נעשו לשיוך דירות לחברים. 30. ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי אין מקום לבטל את ההחלטה המקבעת או כל החלטה אחרת שהתקבלה לפני שנת 2008 - ויש להותיר את ההחלטה בדבר היום הקובע על כנה. ההתחשבנות בין החברים לקיבוץ 31. התובעים מעלים טענות שונות בנוגע להתחשבנות שבין החברים לקיבוץ. ככלל, כל חבר אשר בוחר ללכת בדרך של שיוך דירה, מחויב בתשלום ערך הדירה. מנגד, נקבע מנגנון לזיכוי החברים בתשלום המבוסס על זכויות שרכשו עד ליום הקובע. לתובעים טענות ביחס לשני צדי המשוואה. נתחיל את הדיון בטענות בעניין צד הזכות דהיינו, בעניין הסכומים שבהם יזוכה כל חבר. 32. לתכנית השיוך שאושרה ביום 29/7/05 צורפה גם טבלת הוותק של כל אחד מהחברים, כפי שנצבר נכון ליום הקובע. על בסיס הוותק נקבעו ערכי הזכאות של כל חבר וגם אלו פורטו בנספח לתכנית השיוך (סומן נספח "ו" לתצהירי התובעים). 33. התובעים טוענים כי ערך הזכאות חושב שלא על פי כללי דמי העזיבה. את ערך הזכאות יש לחשב לפי דמי עזיבה להם זכאי כל חבר במועד השיוך בפועל ולא להקפיא את מועד הזכאות ליום הקובע. כמו כן, כך לטענת התובעים, החישוב נעשה על בסיס ההנחה כי כל שנת וותק תזכה את החבר בסך של 5,783 ₪ ולא בסכומים משתנים כקבוע בכללי דמי העזיבה. התובעים אף צירפו חוות דעת של מומחה שערך את חישוב דמי העזיבה המגיעים לחברי הקיבוץ (ת/19), חישובים השונים מחישובי הקיבוץ ומטיבים עם החברים. 34. בחוות הדעת נטען על ידי המומחה כי בדרך ההתחשבנות שנקבעה בתכנית השיוך מתעשר הקיבוץ על חשבון חבריו. הקיבוץ "הקפיא" את תקופת הוותק, גובה מהחברים תשלומים נוספים על דמי העזיבה להם הינם זכאים, ומנגד הון הקיבוץ מופחת רק בערך המאזני של הנכסים. התוצאה הינה כי חברים רבים נדרשים להוסיף תשלומים המעשירים את קופת הקיבוץ. 35. טענות אלו של התובעים אינן מדויקות ועל כן יש להסביר תחילה את הוראות תכנית השיוך. מנגנון ההתחשבנות שנקבע על ידי הקיבוץ נועד לשמור על עקרון השוויון. לצורך כך נערכה שומה של כלל הדירות. לסכום הכולל, המשקף את שווי נכסי המגורים, צורף חוב משכנתא וסכום קרן התמריץ (קרן ששימשה לעוד חברים למעבר לדירות חדשות לצורך הליך השיוך) (ראו עדותו של מר יצחק מסרי עמ' 44). סכום כולל זה מהווה צד אחד של המשוואה, דהיינו, משקף את שווי הנכסים שמועברים מהקיבוץ לחברים. בצדה השני של המשוואה נערך חישוב של סך שנות הוותק של החברים נכון ליום הקובע. בחישוב זה נעשו תיקונים על פי התכנית, כך שסך הוותק לזוגות נשואים לא יעבור 50 וכן ניתנו הטבות לחברים בודדים (ראו עדות מסרי עמ' 44 וחוות דעת מר כהן נ/8). סכום שווי כלל הנכסים חולק בסך כל שנות הוותק וכך נקבע שוויה של כל נקודת זכאות. 36. בשלב הבא חושב ערך זכאותו של כל חבר על ידי הכפלת שוויה של כל נקודת זכאות במספר שנות הוותק שצבר נכון ליום הקובע. תוצאת המכפלת שיקפה את ערך זכאותו של כל חבר. חברים שערך זכאותם נפל משווי הדירה ששויכה להם, נדרשו לשלם את ההפרש. חברים ששווי זכאותם עלה על שווי הדירה קיבלו תשלום בשווי ההפרש. באופן כזה נשמר עקרון השוויון, כך שכל חבר קיבל נכס או תשלום שווה כאשר מדד השוויון נסמך על שנות הוותק ליום הקובע. חשוב לציין כי חברים שנדרשו לשלם כדי להשלים את ההפרש בין ערך הזכאות לשווי הדירה יכולים לקבל הלוואה מהקיבוץ. 37. התובעים לא השכילו להסביר מדוע שיטת איזון זו פוגעת בזכויותיהם באופן כלשהו. לכאורה שיטה זו נועדה לשמור על איזון מלא בין כלל החברים ברוח עיקרון השוויון, ולמעט תיקונים מוסכמים בנוגע לצבירת וותק מקסימלית מחד והוספת נקודת זכות למקרים מיוחדים מאידך, משמרת השיטה האמורה את השוויון בין כל החברים. כאן ראוי לציין גם כי דרך זו של חישוב ערך הזכאות ליום הקובע מבטיחה את זכויותיהם של כל מי שהיה חבר ביום הקובע ומונעת פגיעה ביורשיהם של מי שהלכו לעולמם בין מועד קבלת ההחלטה המקבעת למועד שיוך הדירות בפועל. 38. לאור ההסבר האמור ברי כי כל טענות התובעים בדבר הקפאת זכותם לדמי עזיבה או בדבר חישוב מוטעה של דמי העזיבה כלל אינה רלבנטית לחישוב ערך הזכאות לצורך שיוך הדירות. זכותו של כל חבר לדמי עזיבה לא נפגעה בצורה כלשהי בדרך החישוב האמורה, וצבירת דמי העזיבה נמשכת על פי כללי דמי העזיבה עד המועד שבו יהיה כל חבר זכאי לדמי עזיבה (עדות מסרי עמ' 43). 39. הקשר בין ערך הזכאות לדמי העזיבה נקבע בסעיף 11.1 לתכנית השיוך: "במועד רישום הזכויות במגרשים ובבתים של האגודה על שם החברים, יפקעו הזכויות של החבר לדמי עזיבה המגיעים לו על פי כל דין. לא יפקעו זכויות החבר לקבל קיצבה לאחר הגיעו לגיל פרישה. אם יתברר על פי כל דין שאין אפשרות לבטל את זכות החבר לקבל דמי עזיבה, יקוזז ערך הזכויות הכספיות להן זכאי החבר מכוח הסדר זה מזכותו לקבלת דמי עזיבה. במקרה זה הקיזוז האמור יכנס לתוקף ויחייב כל חבר וחבר החל ממועד ההחלטה המקבעת. במידה וזכויותיו הכספיות של החבר מכוח הסדר זה תפחתנה מזכויותיו לקבלת דמי עזיבה יהא הקיבוץ חייב בהשלמת זכויות החבר לקבלת דמי עזיבה במועד גיבוש הזכות לקבלת דמי עזיבה. לצורך עריכת הקיזוז האמור יוצמד הסכום הכספי המשמש לחישוב זכויותיו הכספיות של החבר למדד המחירים לצרכן החל ממועד קבלת ההחלטה המקבעת ועד למועד עריכת הקיזוז בפועל. ערך הדירה לצורך הקיזוז מדמי העזיבה המגיעים לחבר יחושב במועד ערכית השומה לצורך טבלאות האיזון. ממועד חתימה על חוזה חכירה אישי עם המנהל (סיום תקופת הביניים) לא תהא עוד האגודה מחויבת לספק מדור לחבר". הוראה זו כוללת שתי חלופות; האחת ויתור על דמי העזיבה עם שיוך הנכסים, כפוף למגבלות הדין; השנייה, אם לא ניתן לוותר על דמי העזיבה, קיזוז שווי ההטבה (ערך הזכאות) מדמי העזיבה שנצברו לטובתו של החבר עד מועד שיוך הדירות. הקיבוץ חזר בו מהחלופה הראשונה בסעיף 11.1, כלומר כי אינו מבקש שהחברים יוותרו על דמי העזיבה כתנאי לרישום הזכויות על שמם, והוא מסתפק בהפחתת שווי ההטבה מדמי העזיבה שיצבור כל חבר (ראו סעיפים 73, 76 לתצהירו של מר מסרי נ/5), עמ' 43,42 לפרוטוקול וסעיף 21(ה) בעמ' 7 לסיכומי טענות הקיבוץ). הקיבוץ מבהיר בסיכומיו כי איש מהתובעים לא ביקש לעזוב את הקיבוץ וטרם קמה לאיש מהם זכות לקבלת דמי עזיבה. 40. מהמנגנון האמור ברי שזכות החברים לקבלת דמי עזיבה אינה נפגעת ואין כל הקפאה של הזכות לדמי העזיבה. כל שנקבע הינו מנגנון קיזוז ולפיו יופחת מסכום דמי העזיבה לו זכאי כל חבר, סכום השווה לערך הזכאות שחושב לצורך שיוך הדירות. כן נקבעו הוראות הצמדה. 41. קיזוז ההטבה שקיבל כל חבר על פי טבלת האיזונים, מדמי העזיבה שצבר, כאשר אלו נצברים על פי כללי דמי העזיבה, אינו מנוגד לשום דין ואין בו כל פסול. הוא גם תואם את העיקרון המנחה בתקנות שיוך דירות ולפיו שיוך הדירות ייעשה "על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר" (תקנה 5 לתקנות). כאן אוסיף כי צודק הקיבוץ בטענתו כי התובעים לא פרשו נכון את הוראת תקנה 2 לתקנות השיוך, האוסרת התניה על תקנה 5 הנ"ל. בתקנה 2 לתקנות השיוך נאמר ש"קיבוץ לא יתנה על תקנה 5 אלא אם כן הראה לרשם מקורות כספים לשביעות רצון הרשם [...]". משמעות ההוראה הינה כי קיבוץ לא יהיה רשאי לוותר על קיזוז שווי הנכסים מדמי העזיבה להם זכאי כל חבר, אלא אם בידיו מקורות כספיים אחרים למימון השיוך. התקנה נועדה למנוע מהקיבוץ לוותר על נכסיו, להעבירם לחברים, מבלי שיהיו לו מקורות כספיים לממן את ההליך. אין בתקנה כדי למנוע מהקיבוץ לחייב את דמי העזיבה של החברים ולדרוש תשלום נוסף ממקורות אחרים. סיכום ביניים 42. רואים אנו כי לא נפל כל פגם בקביעת המנגנון לקביעת ערך הזכאות של כל חבר במסגרת תכנית השיוך. המנגנון שנקבע שומר על עקרון השוויון בין החברים, אינו פוגע בזכאות לדמי עזיבה ואינו מנוגד להוראות תקנות השיוך, כללי דמי העזיבה או כל דין אחר. חישוב ערך הנכסים 43. התובעים טוענים כי במסגרת האיזון חויב כל חבר על פי ערך שמאי של הנכס ששויך לו. לטענתם חיוב החברים בערך השמאי של הדירות מנוגד לתכנית השיוך שלפיה נקבע כי החיוב יהיה על פי "הערך המאזני" של הדירות כרשום בספרי החשבונות של הקיבוץ. עוד טוענים הם כי חישוב ערך הדירות על פי ערך שמאי אינו סביר וגורם לתשלום יתר של החברים. לתובעים גם טענות לגבי אופן עריכת השמאות שכן התברר כי השמאית הסתפקה בבדיקה מדגמית ולא ערכה שמאות לכל דירה ודירה. לבסוף העלו התובעים טענות לגבי מועד עריכת השמאות. 44. השאלה הראשונה בה יש להכריע הינה האם נפל פגם בחיוב החברים בערך השמאי של הנכסים. התובעים מפנים לסעיף 10 לתכנית השיוך שבו נאמר: "דירות המגורים המיועדות להעברה לחברים רשומות כחלק מהון האגודה, ייגרעו מהון האגודה ויועברו לחברי האגודה עם סיומה של תקופת הביניים. לחבר שיירשמו על שמו זכויות בדירה, יירשם חוב להשלמת הון האגודה, כתלות בזכאות החבר במועד ההחלטה המקבעת, כמפורט בהסדר זה. חוב זה יוחזר באמצעות תשלום כספי לאגודה כפי שיפורט להלן: [...]". מנוסחו של סעיף זה מבקשים התובעים להסיק כי על החברים לשלם רק סכום כנדרש להשלמת הון האגודה, דהיינו סכום השווה לערך הון האגודה שנגרע בשל שיוך כל דירה. לפיכך סבורים הם כי ניתן היה לחייב את החברים רק על פי ערכו המאזני של כל נכס, דהיינו הערך הרשום בספרי החשבונות של הקיבוץ. 45. טענה זו אין לקבל. הפירוש המוצע לסעיף אינו הפירוש היחיד. הביטוי "יירשם חוב להשלמת הון האגודה" אינו מחייב כי החיוב יהיה רק בערך ההון שנגרע. יתרה מזו, אין לבודד את האמור בסעיף 10 לתכנית השיוך מיתרת התכנית, שבה נקבע מפורשות כי החיובים שיושתו על החברים יהיו על פי הערכה שמאית וכמופיע בטבלת האיזון (סעיף 10.4). ראוי גם להפנות להוראת סעיף 16 להחלטת המינהל מס' 751, שבה נקבע כי "האגודה רשאית לגבות את ערך המבנה הקיים במגרש לרבות הוצאות פיתוח". ערך המבנה משמעו שווי שוק של המבנה ולא ערך מאזני כלשהו. 46. פרשנותם של התובעים עלולה ליצור עיוות וחוסר שוויון. משמעות הטענה הינה כי יש להסתפק בערך ההיסטורי של כל דירה בניכוי הפחת שנדרש בגינה במהלך השנים. המשמעות הינה כי לגבי חלק מהדירות, במיוחד אלו שנבנו לפני 1977, הופחת מלוא הערך כך שדירות אלו נותרו רשומות בספרי החשבונות בעלות של 0 ₪ (ראו חוות דעתו של רו"ח כהן נ/8, עמ' 4 והנספחים לה). כתוצאה מכך היה נוצר אי שוויון בין חברים שהתמזל מזלם ומלוא עלות דירתם כבר הופחתה לבין חברים שיקבלו דירה שעלותה טרם הופחתה במלואה, גם אם מבחינה מעשית שווין של הדירות בשוק החופשי הינו זהה. משמעות הדבר הינה מתן הטבה לחלק מהחברים בלבד. איני סבור שיש צורך לדון במסגרת הליך זה בשינויים שעברו תקני חשבונאות בשנים האחרונות כפי שפרט רו"ח כהן, שכן איננו עוסקים בחשבונאות מס אלא בפרשנות הוראות תכנית השיוך. מכל מקום ברי שחיוב החברים בעלות היסטורית מופחתת אינו משקף את שווים האמיתי של הנכסים המועברים לידיהם. ודוקו, מרגע שהנכסים משויכים לחברים יש להם ערך כלכלי ממשי; הם משמשים ביטחון כלכלי לחבר; את הדירות ניתן להשכיר (כפוף להסכמת האגודה); ניתן למכור (כפוף לתנאים הקבועים בסעיף 15 לתכנית השיוך) וכדומה. הואיל ולדירות ערך כלכלי ממשי לא סביר שהם יעברו לחוכרים ללא הערכת שווים האמיתי. 47. גם הטענה כי תשלום ערכם השמאי של הנכסים לקיבוץ יביא להתעשרות הקיבוץ אינה נכונה, שהרי הקיבוץ מקבל רק את שווים של הנכסים שהועברו לחברים. גם לנכס שעלותו רשומה בספרי החשבונות לצרכי מס בעלות מופחתת או אפילו אם העלות הופחתה במלואה, יש ערך שוק שאותו יכול היה הקיבוץ לממש. מרגע שהנכס משויך לחבר נגרע שוויו של הנכס מסך נכסי הקיבוץ. אופן הרישום החשבונאי נועד לצרכים מסוימים אך הוא אינו משקף בהכרח את שווים של הנכסים. 48. השמאית הגב' נחמה בוגין, ערכה בדיקה מדגמית של הנכסים ולא בדקה את שוויה של כל דירה ודירה. התובעים סבורים כי דרך זו פגומה ומשמעה כי החברים אינם מחויבים בערך השוק האמיתי של דירותיהם. גם טענה זו דינה להידחות. אופן עריכת השומה נקבע באסיפת החברים מיום 5/1/05 והתובעים לא העלו את טענותיהם במועד. יתרה מזו, הגב' בוגין הסבירה (עמ' 57-58) כי עריכת שמאות מדגמית מקובלת ונהוגה ברוב הקיבוצים במסגרת הליכי שיוך דירות. בדיקה מדגמית מאפשרת הערכת שווי הדירה המקורי מבלי להתחשב בשינויים ובשיפורים שערך כל חבר בדירה, שיפורים ושינויים שחלקם בוצעו על חשבונו ואין לחייבו לשלם את שווים. לפיכך סבורה השמאית כי דווקא הערכה מדגמית של כל אחד מדגמי הדירות בקיבוץ משקפת טוב יותר את שווי הדירות המשויכות לחברים. נזכיר גם כי התובעים לא צירפו כל חוות דעת שמאית מטעמם ועל כן נותרים אנו עם קביעותיה של השמאית שסבורה כי הדרך בה נקטה היא הטובה ביותר לקביעת השווי. 49. אין גם פסול בכך שהשמאות נערכה בשנת 2005. צריך לזכור כי הליך השיוך הינו הליך ארוך וברי כי היה צורך לקבוע את השווי ולערוך את טבלת האיזון בהתאם. מרגע שטבלת האיזון אושרה על ידי האסיפה וכאשר המועד שנקבע הינו אחיד לא נפגעה כל זכות של התובעים. 50. אין גם בסיס לטענה כי היה צריך להעריך את שווי הדירות כדירות תפוסות. החלטה 751 של המינהל והחלטות הקיבוץ קובעות כי החבר יחויב בערך הנכס עצמו. ברי שהכוונה הייתה לערך השוק של הנכס הנמסר לחבר כשהוא פנוי. השמאית הבהירה בחוות דעתה (סעיף 5) ובתשובותיה לשאלות בא כוח התובעים (עמ' 56) מדוע אין להפחית את שווי זכות המדור הנטענת משווי הנכס. יתרה מזו, זכותו של חבר קיבוץ למדור אינה מקנה לו זכות שווה לדיירות מוגנת בנכס מוגן. לחבר קיבוץ שיתופי אין זכות מדור בנכס ספציפי. זכותו זו אינה ניתנת להורשה, למכירה וכדומה. החבר אינו משלם שכר דירה ואינו רוכש את זכות הדיירות. על כן גם הטענה כי היה צריך להעריך את הדירות כתפוסות דינה להידחות. סיכום 51. התובעים מעלים גם טענות נוספות ומפרטים את השווי הכספי של הטענות. איני מוצא צורך להתייחס לטענות אלו, שהרי טענות התובעים נדחו לגופן. אין גם מקום לדון בטענות התובעים בדבר התניית הזכאות לשיוך דירות בסילוק חובות והעדר סכסוכים. הקיבוץ מבהיר כי כל חברי הקיבוץ שביקשו לממש את זכותם לשיוך דירות עשו זאת מבלי שנדרשו לוותר על כל זכות שהיא או לסלק חובות כלשהם. כך גם התובעת 2 זכתה לשיוך דירה על אף קיומה של מחלוקת בינה לבין הקיבוץ בעניין קרן ההשתלמות שנצברה לטובתה במקום העבודה. על כן מדובר בטענה תיאורטית שאין צורך לדון בה. 52. ההליכים בתיק זה הצביעו שוב עד כמה מורכבים הליכי השינוי בקיבוצים. אין ספק בליבי כי כל שינוי, ובמיוחד שינוי כה נרחב, המשנה את תפיסות היסוד של הקיבוץ, כרוך בוויתורים כואבים, בפגיעה ולעיתים גם בחשש מפני הפסד כספי. עם זאת, סבורני כי ראוי שחברי הקיבוץ ישתפו פעולה ברוח העקרונות שהנחו אותם והיו נר לרגליהם שנים רבות, ויפעלו יחדיו להשלים את מהלכי השינוי באופן שימזער את הפגיעות ויאפשר לכל החברים להמשיך בחיי הקהילה המשותפים, על בסיס השינויים. סוף דבר 53. בשים לב לכל האמור הנני דוחה את תביעת התובעים על כל חלקיה. התובעים ישלמו לקיבוץ הוצאות ההליך בסך של 25,000 ₪. שיוך דירותמקרקעיןקיבוץחברות בקיבוץ