מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שוד רכב באיומים: בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 ( להלן: " חוק המעצרים "). כנגד הנאשם המשיב (להלן: "המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק "); חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 (ה) וסעיף 29(א) לחוק; סחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413 יא וסעיף 29(א) לחוק; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק (2 עבירות). נטען בכתב האישום כי במהלך חודש אוגוסט 2011, קשרו, אשרף (להלן:"אשרף") וג'די (להלן: "וג'די") וסוהייב להלן:"סוהייב"), קשר לגניבת רכבים. ביום 17.8.11 במסגרת הקשר, שדדו וג'די וסוהייב באיומים מהמתלונן (להלן:"המתלונן"), רכב פורד פוקוס השייך לסבתו (להלן:"הרכב"), וכן דברי ערך אחרים. באותו יום, פנו וג'די וסוהייב למשיב ולאדם אחר, וביקשו מהמשיב שיפרוק הקודן שברכב, לאחר שיידעו אותו בדבר היותו של הרכב גנוב. המשיב ניסה לפרוק הקודן אך לא נחל הצלחה. למחרת היום ביום 18.8.11 הגיעו המשיב, וג'די וסוהייב, למקום בו מוסתר הרכב, והמשיב פגע בקודן ונטרל את פעולתו. בהמשך, וג'די מסר למשיב את רכבו מסוג גולף (להלן:"הגולף"), והתבקש על ידי וג'די וסוהייב שינהג לפני הרכב הגנוב, בעת הובלת הרכב לעבר מחסום ניצני עוז על ידי סוהייב, וכך אכן נעשה. בקרבת מחסום ניצני עוז, זוהה הרכב על ידי המשטרה, כרכב גנוב, וניידת משטרה חסמה הרכב בחלקו הקדמי. בהמשך, זינק אחד השוטרים לכיוון הרכב , הורה לסוהייב לעצור וניסה לדומם מנוע הרכב. סוהייב התנגד למעצר ונמלט מהמקום תוך שהוא גורר השוטר מספר מטרים. סוהייב החל להימלט מניידת המשטרה בנסיעה מהירה לכיוון העיר טולכרם, תוך סיכון בטיחות העושים שימוש בכביש, ונמנע מלהגיב להוראות וסימני המעצר של חיילי המחסום. שוטרים שהחלו במרדף אחר סוהייב, נתקלו במהלך מרדפם ברכב הגולף שהיה נהוג ביד המשיב, אשר נסע במכוון באיטיות ומנע מניידת המשטרה לרדוף אחרי סוהייב, עד שבחלוף כק"מ מהמחסום, שבה ניידת המשטרה חזרה לשטח ישראל. משהגיע סוהייב לטולכרם, מכר יחד עם המשיב את הרכב הגנוב, תמורת סכום של 4,000 ₪ במזומן. משמכרו השניים השלל, נכנסו לרכב הגולף והחלו בנסיעתם חזרה לישראל. סוהייב, הורה למשיב כי אם ייעצרו על ידי גורמי האכיפה, ימסרו גרסה שקרית לפיה מקור השלל הינו בשכר עבודה. משהגיעו השניים למחסום תאנים, זוהה הרכב בידי גורמי האכיפה ועוכב. בחיפוש שנערך ברכב וביושביו, נמצא סכום כסף בסך של 3,800 ₪ בתא ידית ההילוכים וסכום כסף מזומן בסך של 100 ₪ בכיס השמאלי במכנסיו של המשיב. משנשאל המשיב על מקור הכסף הכולל, הוא השיב, בהתאם להוראת סוהייב, כי מקור הכסף הינו בשכר עבודה.  בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. כטענה מקדמית, נטען על ידי בא כוח המשיב, כי הגשת כתב האישום כנגד המבקש ובקשת המעצר הוגשו באיחור, ולאחר תום תקופת המעצר שנקבעה בהחלטת בית המשפט השלום. כך הובהר, כי מעצר המשיב הוארך על-ידי בית המשפט השלום עד השעה 12:00 אם כי בקשת המעצר הנוספת וכתב האישום הוגשו בשעה 12:40, עוד צוין כי בין לבין, הגיש בא כוח המשיב בקשה לשחרור המשיב בשעה 12:20. משכך, ומאחר שבקשת המעצר הוגשה לאחר תום תקופת המעצר הקודמת, הפך מעצרו של המשיב ללא חוקי, ומכאן כי יש לשחררו. מאידך, הובהר על ידי המבקשת, כי הגשת המעצר בפועל נעשתה כמה דקות לאחר תום מועד המעצר שנקבע בהחלטת בית המשפט השלום. כך גם צוין על ידה כי המדובר בשגגה שאין בה להביא לשחרור המשיב ובכך לפגוע בביטחון ושלום הציבור. לגופו של עניין, הצדדים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב. בא כוח המשיב ביקש לשחרר מרשו לחלופת מעצר. נטען כי חלקו של המשיב הינו מזערי, וכי המשיב נכנס לאירוע אך בשלבים מאוחרים יותר, עת ששאר הנאשמים ביקשו ממנו עזרה בפירוק הקודן שברכב. כך גם נטען כי אין חשש לשיבוש הליכי משפט, וזאת לנוכח שיתוף הפעולה שגילה המשיב עם חוקרי המשטרה. משכך לגישת בא כוח המשיב, אין עילת מעצר ממשית שתצדיק את מעצר המשיב עד תום ההליכים, בייחוד עת שהמדובר בכתב אישום רב עדים ששמיעתו עלולה להמשך זמן רב. על כן ביקש בא כוח המשיב להתחשב בעברו של המשיב ובגילו ובהתאם להורות על שחרורו לחלופת מעצר בית מלא, בפיקוחם של מפקחים ראויים ואיזוק אלקטרוני. המבקשת, התנגדה לשחרור המשיב לחלופת מעצר. כך הובהר על ידה, כי המשיב כלל לא שיתף פעולה עם המשטרה, אלא נטען שהמשיב כלכל צעדיו, ובחן במהלך חקירותיו מה הם הפרטים הידועים למשטרה, ואך באלו הוא שיתף החוקרים. מעבר לכך נטען, כי חרף כך שהעבירות המיוחסות למשיב הן פחותות בחומרתן מאלו של שאר המעורבים בקשר הפשע, הרי שמעשיו ותרומתו לפשע, כבעל רקע מקצועי של חשמלאות רכב, הם אלו שהביאו להשלמת הביצוע העברייני. המבקשת הפנתה בנוסף, לנכונותו של המשיב לשתף פעולה עם סוהייב בהעברת הרכב לטולכרם, בכך שהוא שימש כמתריע לסוהייב מפני גורמי אכיפה, וכן בכך שהוא האט רכבי המשטרה שדלקו אחרי סוהייב, בעת המרדף המשטרתי, נתונים שיש בהם להצביע על מעורבותו המלאה של המשיב במעשה העברייני, ובהתאם גם על מסוכנותו. המבקשת הפנתה בנוסף לכך שהמשיב חזר לשטח ישראל ממחסום אחר מזה שיצא ממנו, כמו כן כי הוא שקר לגורמי החוק בנוגע לכסף שנתפס בידו וברכב, ומסר כי מקור הכסף הינו בשכר עבודה, כפי שהורה לו סוהייב לעשות, דבר שיש בו להצביע על נכונותו של המשיב לשבש הליכי משפט. דיון ומסקנות כאמור הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לייחוס מעשי הגניבה למשיב. כך גם אני סבור, ולאחר עיון בחומר הראיות שהונח בפני, כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב. מהראיות לכאורה, הקיימות כנגד המשיב, ניתן למנות את הודעותיו של המשיב, בהן הוא מודה בחלקן הגדול של עובדות כתב האישום המיוחסות לו [ראו הודעותיו מסומן 11; תיעוד חקירה מסומן 158.] כך גם אפנה לדו"ח הובלה והצבעה שערך המשיב, ביחס למקום בו הוסתר הרכב הגנוב [ראו מסומן 87]. אסתפק בסקירה זו של הראיות, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, הודאתו של המשיב במעשים, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. זוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן. השוו לדוגמא: בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08); בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08); בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07); בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07); עילת מעצר ובחינת חלופת מעצר כאמור, בא כוח המשיב ביקש לשחרר מרשו מהמעצר, לנוכח מעצרו הלא חוקי כמתואר לעיל. מקובלת עליי טענת הסניגור לפיה משתם המועד הקבוע בהחלטת המעצר הקודמת, הרי שבכך הפך מעצרו של המשיב למעצר לא חוקי, על כל המשתמע מכך לצורך בשחרורו, כך גם התוודעתי לטענת המבקשת לפיה ככל הנראה המדובר בשגגה טכנית שנפלה, ומכל מקום כי שגגה זו תוקנה תוך פרק זמן קצר. יאמר כבר עתה, כי אין בעצם הימצאותה של השגגה להכשיר המעצר הלא חוקי בייחוד לנוכח השלכותיו הישירות של המעצר על חירות העצור. על המבקשת וכך שאר רשויות החוק, הפועלים מכוח אותו חוק ולמען החוק, להקפיד הקפדה ייתרה בקיומו של החוק, בייחוד מקרה והמדובר בפגיעה בזכות חוקתית כדוגמת חירותו של אדם. אף על פי כן, אין בכך להפוך עניין זה לשיקול המכריע ועל זו, להצטרף לשאר השיקולים הרלוונטיים לעניין. מהן, מידת ההתנהלות הלקויה של רשויות אכיפת החוק, משך המעצר הבלתי חוקי, נחיצות מעצרו של המשיב, ועצם "החזרתו של המשיב למעצר" לאחר שפקודת המעצר הקודמת פקעה. ככל שהדברים נוגעים לעניינו של המשיב דנן, לא מצאתי לנכון לתת משקל רב לתקלה שגרמה למעצרו הלא חוקי של המשיב, אם כי מאידך מצאתי כי ניתן לנטרל הסיכון הנובע ממסוכנות המשיב וכן לסכל החשש לשיבוש הליכי משפט, באמצעות חלופת מעצר ראויה. המבקשת טענה לקיומה של עילת מעצר, בהתחשב במעשיו של המשיב המצביעות על מסוכנותו לציבור ולרכושו, בייחוד לנוכח ניצול מומחיותו, וכן לנוכח התנהלות המשיב המלמדת על נכונותו לשבש הליכי משפט. מעשיו של המשיב, מצטרפים לפרשת פשע רחבה יותר, בה לקחו חברי המשיב לביצוע כמתואר בכתב האישום ואחרים, אשר פעילותה העיקרית הינה לסחור ברכבים גנובים. עבירות הרכוש המיוחסות לחברי הביצוע, מקימות עילת מעצר, בהתחשב בחברות לביצוע, הארגון, וכן בהתחשב בהיקף הביצוע והשיטתיות שליוותה הביצוע. כך נאמר בעניין זה: "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה." [בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268, 272.] בית המשפט העליון, חזר על ההלכה לפיה, עבירות הרכוש יכולות להקים עילת מעצר, גם בבש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 19.4.05), שם נאמר על ידי כב' השופט רובינשטיין: "את העבירות נגד הרכוש אמנם לא מנה המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר  הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים) כעבירות היוצרות 'מסוכנות סטטוטורית', ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ועל התביעה להוכיח את המסוכנות. ואולם, הפסיקה קבעה בי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולעניין המסוכנות - לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן...[ובהמשך הדברים]...נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים); על בית המשפט להידרש אליו. אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקרבנות, ואף בעבירות רכוש תתכן השפלה ופגיעה". מעורבותו של המשיב בגניבת הרכב כמתואר בכתב האישום, מצביעה על מסוכנות המשיב, זאת בהתחשב בכך שהמשיב ניצל מומחיותו בחשמלאות רכב, לצורך נטרול מוקדן הרכב, הסיוע שנתן לחברו בהובלת הרכב לטולכרם לצורך מכירת הרכב, וכן ניסיונו של המשיב בהכשלת פעולת השוטרים, על ידי כך שהאט רכבו בעת שהשוטרים רדפו אחרי חברו סוהייב בעת הכניסה לטולכרם וזאת על מנת למנוע תפיסתו. מעשיו של המשיב, מלמדים כי למשיב היה חלק בלתי מבוטל לצורך השלמת סדרת העבירות שתכליתה בהשגת רווח עקב מעשי הגניבה, ובכך כי מתקיימת עילת מעצר. עם זאת, אין להתעלם מכך שחלקו של המשיב היה קטן ביחס לפרשה עצמה. כך גם כי אינו קשור לכלל חברי החוליה המבצעים הגניבות באופן שיטתי. מחומר הראיות לכאורה, עולה כי חלקו של המשיב הינו חיצוני וקשור אך לזה שבא לידי ביטוי בכתב האישום, ואין לו קשר למעשים אחרים שבוצעו על ידי חברי החוליה או לתכנון המקדים שלהם. כך גם עולה כי המשיב נגרר לביצוע המעשים על ידי אחרים, וסביר להניח כי הוא לא היה לוקח חלק במעשים מעין אלה ביוזמתו. נתונים אלו מקהים עד מאוד את המסוכנות הנלמדת מהמעשים עצמם. ויובהר כי עבירות הרכוש, בכללם עבירה של גניבת רכב, נמנות על העבירות ה"אחרות" שאינן מקימות חזקת מסוכנות בהתאם לחוק המעצרים, והנטל להוכחתה מוטל על המבקשת. כאמור, מעשי כלל החבורה, מלמדים על מסוכנות לנוכח פוטנציאל הישנות המעשים. כך גם מעשי המשיב, ניצול מומחיותו ונכונותו לעזור לאחר בהובלת הרכב ממקמת המשיב כחלק מהביצוע, ובהתאם יש בה ללמד על מסוכנותו. עם זאת מעשיו של המשיב אינם מקימים חזקה להישנות המעשים במידה והמשיב ישוחרר, כך גם כי אין בנסיבותיו של המשיב או נתוני אישיותו, ללמד על מסוכנות ברמה כזו שלא ניתן לאינה בחלופת מעצר. בדומה לעילת המסוכנות, גם לא מצאתי שמתקיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט. אכן, התנהלות המשיב במהלך האירוע, בו הוא ניסה לכאורה להכשיל השוטרים במרדפם אחר סוהייב וכן על פניו להטעות השוטרים בדבר מקור הכסף, מלמד על נכונותו של המשיב לשבש הליכי משפט. אם כי אין בנכונותו של המשיב או אך ברצונו להקים בסיס לצורך קיומה של עילת שיבוש הליכי משפט. כך אין להתעלם מהתנהלות המשיב במסגרת חקירתו המשטרתית בה הוא שיתף פעולה עם חוקריו, כך גם התעמת עם שאר חברי הביצוע. כמו כן כי המשיב ערך הצבעה למקום בו הוחבא רכב הפוקס ורכב המאזדה ובכך שימר ראיות לכאורה. על כך יש להוסיף כי המשיב הודה במעשים המיוחסים לו, דבר הנוטל לב לבה של עילת שיבוש הליכי משפט, שכן מקרה והמשיב הודה במעשים וסיפק ראיות, אזי לא יכול להיות חשש לסיכול הליכי משפט, למצער לא ביחס למשיב עצמו. על חולשת עילות המעצר, מצטרפת מצוות המחוקק שבאה לידי ביטוי בפסיקותיו הרבות של בית המשפט. לפיו, גם מקרה והמדובר במקרה חמור, כזה המקים עילת מעצר, הן אם מכוח מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט, הרי שעל בית המשפט לבדוק בכל מקרה אפשרות נטרול חשש בחלופת מעצר אחרת. כאמור: "האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות. ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר." [בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' סעדה ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 17.7.97).] לנוכח כלל האמור לעיל, ולאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות האירוע, מצאתי כי האיזון הראוי, בין מסוכנות המשיב והחשש מהישנות העבירות, אל בין ההגנה על שלום הצביור, נמצא בשקילת האפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר ראויה שתבטיח את סדרי הפיקוח עליו ומניעת סיכון להישנות עבירות או לפגיעה בהליך השיפוטי. לעניין זה סבור אני כי ראוי הוא שבטרם תינתן החלטה סופית בעניינו של המשיב יוגש תסקיר שיחווה דיעה בכל הנוגע לסדרי הפיקוח הנדרשים בענינו של המשיב. שירות המבחן יתבקש להתיחס בתסקירו לחשש להישנות עבירות וכפועל יוצא מכך גם לחוות דיעה בכל הנוגע לצורך במעצר בית מוחלט או חלקי וסדרי הפיקוח הנדרשים. אבהיר עוד כי ככל שיגבש שירות המבחן את הצעתו כי אז היא תיבחן ע"י בית המשפט. מאחר ומדובר בעבריינות שעיקרה כלכלי הרי שבדעתי להוסיף לתנאים שיוצעו ע"י שירות המבחן גם בטוחות כספיות משמעותיות בסכומים גבוהים שלא יפחתו מהפקדה של 30,000 ₪ במזומן ובטוחות נוספות. בכל מקרה עניין זה ישקל בבוא העת לאחר שיוגש התסקיר. עוד יודגש, למען הסק ספק, כי בית המשפט אינו כפוף להמלצות שירות המבחן וטרם גיבש עמדה סופית בעניינו של המשיב. כל שיש בהזמנת התסקיר הוא שימוש בכלי עזר של חוות דעת מקצועית בטרם יגבש בית המשפט את עמדתו. בהתאם יש להבהיר כי החלטה זו אינה סופית ואין לראות בה כהתחיבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת. משפט פלילירכבאיומיםשוד