מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שוד כרטיס אשראי - מעצר: המבקשת הגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיבים , עד תום ברור דינם. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום ביום 11.8.11. הדיון בעניינם של המשיבים 3,4, נדחה למועד בו יסיימו באי כוחם את העיון בחומר הראיות. החלטה זו דנה בבקשה בהתייחס למשיבים 1,2. כתב האישום מייחס לארבעת המשיבים שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 402(ב) + סעיף 29(ב) לחוק העונשין התשל"ז 1977, גניבת כרטיסי חיוב, עבירה לפי ס' 16 (א) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו 1986 + ס' 29(ב) לחוק, הונאה בכרטיס חיוב ,עבירה לפי ס' 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב + ס' 29(ב) לחוק וכן נסיון לשוד בנסיבות מחמירות בגין ארוע נוסף לפי ס' 403 סיפא + סעיף 29 (ב) לחוק. בכתב האישום נטען כי 4 הנאשמים נפגשו ביום 26.7.11 בפיצוציה בטירת הכרמל, שם עבדה המשיבה 1, וקשרו קשר לחטוף תיקים מקשישים באזור הכרמל בחיפה. בשעה 22:20 או בסמוך לכך נסעו ברכב השייך לאימו של משיב 2. משיב 2 נהג ברכב, משיבה 1 ישבה במושב האחורי ומשיבים 3,4, ישבו אחד במושב הקדמי ואחד במושב האחורי. בסמוך לרח' קלר הבחינו בזוג קשישים שהלכו בעזרת מקל הליכה. משיבים 3,4 יצאו מהרכב כדי לחטוף את תיקה של המתלוננת, ומשיבים 1,2, נשארו ברכב והמתינו. משיבים 3,4, נתנו למתלוננת מכה בחזה הפילוה על הארץ וחטפו את תיקה כשהם נמלטים לכוון הרכב. לאחר שעלו על הרכב עזבו המשיבים כולם את המקום ונסעו לכוון טירת הכרמל. המתלוננת נחבלה במרפקה ובגבה. בסמוך לשעה 23:10 נכנסו המשיבים לתחנת דלק בסמוך למרכז הקונגרסים בחיפה שם עצרו את הרכב וקשרו קשר לעשות שימוש בכרטיסי החיוב שהיו בתיק. המשיבה 1 נכנסה לחנות , הציגה אחד מכרטיסי החיוב ובקשה למשוך 1000 ₪, טענה שהכרטיס שייך לאמה והציגה את תעודת הזהות של המתלוננת שהיתה בתיק הגנוב, תוך שהיא טוענת שזו אמה. העובד סרב. אז נכנס המשיב 2 עם שאר המשיבים ורכש באמצעות כרטיס חיוב "לייף סטייל" סיגריות ובקבוק שתייה בסכום של 65.90 ₪. בשעה 23:15 או בסמוך לכך נסעו המשיבים ברכב לכוון מרכז הכרמל. בסמוך למלון "נוף הכרמל" בשעה 23:35 לערך עצרו את הרכב. המשיבים 3,4 ירדו מהרכב לכוון טיילת לואי כדי למצוא קורבן נוסף והמשיבים 1,2, המתינו להם ברכב. המשיבים 3,4, הבחינו במתלוננת ילידת 1952 ומשכו בחוזקה בכתפה עליה היה תלוי תיקה. המתלוננת נפלה ונחבלה והחלה לזעוק לבני משפחתה. המשיבים 3,4, נמלטו לרכב מבלי שהצליחו לגנוב את התיק. המשיבים 3,4, עלו לרכב וביחד עזבו כולם במהירות את המקום. 3. באי כח המשיבים 1,2, טענו כי לא קיימות ראיות לכאורה המלמדות על כך שהמשיבים 1,2, בצעו את המיוחס להם בכתב האישום. ב"כ המשיבה 1 טען כי לכל היותר ניתן לייחס למרשתו שימוש שלא כדין בכרטיס חיוב. נטען כי לא נטלה חלק בקשירת קשר לשדוד קשישים, לא היתה בשדה הראיה של השוד הראשון או נסיון השוד השני. עוד נטען כי הראיות שניתן להתייחס אליהן מצויות רק בעדותה היא, שכן לא ניתן להסתמך על עדות השותפים האחרים מפאת מניעותם להעיד כנגדה כנאשמים באותו כתב אישום. ב"כ המשיבה 1 טען כי לכל היותר ניתן לייחס למרשתו התנהגות שאיננה מוסרית. בנוסף נטען כי לא קיימת עילת מעצר של שיבוש הליכי משפט ומכל מקום יש להסתפק בחלופת מעצר בבית בני משפחה,עם פיקוח מלא ואיזוק אלקטרוני. ב"כ המשיב 2 הצטרף לטיעון של ב"כ המשיבה 1 והוסיף כי למשיב 2 לא היתה כל מודעות לתוכנית הפלילית של משיבים 3,4, דהיינו לא התקיים היסוד הנפשי. ב"כ המשיב 2 טען כי המשיב 2 מסר תחילה גרסאות שאינן אמת בשל כך שהיה מפוחד ומאוים אך לבסוף מסר גרסת אמת. אומנם המשיב 2 נהג ברכב, אך אין להסיק מכך שהיה מודע לתוכנית השוד. עוד טען כי גם אם בית משפט יקבע שקיימות ראיות לכאורה, יש לבדוק את עוצמתן, ומכל מקום לשקול שחרור לחלופת מעצר. 4. יצויין כי כבר בשלב המעצר הראשוני, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניינם של משיבים 1,2, וזה אמור להיות מוגש ביום 31.8.11 כפי שמסרו ב"כ המשיבים. 5. קיומן של ראיות לכאורה 5.1 הודעות המתלוננות ובני משפחתן - המתלוננת (כבת 83 ) ובעלה (כבן 87) הלכו בשעה 22:40 ברחוב, כשהם נעזרים במקל הליכה. המתלוננת הבחינה בשני נערים ההולכים לקראתה. תיקה, שהיה תיק לבן מרובע נגנב ובתוכו בין היתר כרטיס חיוב ויזה של בל"ל ,תעודת זהות,וכרטיס חיוב "לייף סטייל". המתלוננת מיהרה לבטל את כרטיסי החיוב, או אז למדה לדעת כי נעשה שימוש בכרטיס "לייף סטייל" בחנות YELLOW בתחנת הדלק של פז. המתלוננת זכרה את פרטי הלבוש של אחד התוקפים. המתלוננת השנייה (כבת 60) מסרה הודעה כי הרגישה משיכה בכתפה הימנית, עליה היה תלוי התיק. היא החלה לצעוק. בעלה ובנה רצו אחרי שני אנשים שאחד מהם היה זה שמשך בכתפה. הם ראו את שני האנשים נכנסים לרכב שנמלט מהמקום. בעל המתלוננת הספיק לרשום את מספר הרכב הנמלט, שהוא רכב אימו של משיב 2. 5.2 הכחשה גורפת של משיב 2 שהופרכה - משיב 2 נעצר ונחקר, והכחיש כל מעורבות, לרבות נסיעה ברכב אימו באותו ערב, טען לאליבי שהוא שהייה עם חברתו בביתו -דברים שנסתרו בהמשך. אביו של המשיב 2 ואימו אישרו כי הרכב נמצא רוב הזמן בשימושו של משיב 2 כמעט כל יום, האב אישר כי משיב 2 לא היה באמצע הלילה בבית, נתונים שסתרו לחלוטין את עדותו הראשונה של המשיב 2. 5.3 הודעות המשיבה 1 - בהודעה מיום 31.7.11 מסרה המשיבה 1 כי משיבים 3,4, הגיעו אליה לקיוסק בו היא עובדת ובקשו ממנה שמשיב 2, ידידה, יתן להם טרמפ לכרמל. בכרמל ירדו משיבים 3,4, כדי לקחת כסף מבחור שחייב להם. אחרי מספר דקות חזרו בריצה לרכב, ואמרו שנתנו לבחור מכות וברחו. ארבעתם ירדו בנסיעה מהכרמל ובתחנת דלק ליד קניון חיפה משיב 3 נתן לה כרטיס אשראי כדי לקנות לו סיגריות. אז הבינה שמשהו לא כשורה. תחילה אמרה שהמוכר לא בקש ממנה תעודה מזהה לאחר מכן אמרה שבקש. תחילה אמרה שלא אמרה מאום, ובהמשך החקירה ציינה שאמרה שהכרטיס של אמא שלה. המשיבה 1 אשרה שידעה שמדובר בכרטיס גנוב אך לא ידעה איך הושג. בהמשך אותו יום נחקרה שוב, ואז הוסיפה המשיבה 1 כי המשיבים 3,4, חזרו לרכב בריצה מהארוע הראשון עם תיק של אשה ובתיק היה כרטיס אשראי .המשיבה 1 מאשרת שהבינה כי המשיבים 3,4, לקחו תיק עם כסף. לאחר מכן גם הרחיבה שכשעלו לרכב אמרו המשיבים 3,4, כי זה תיק של זקנה וזרקו את התיק מהרכב לאחר שלקחו את תוכנו. המשיבה 1 ירדה למשוך כסף בתחנת הדלק באמצעות כרטיס האשראי הגנוב. לאחר מכן נסעו שוב לכרמל. המשיבים 3,4, יצאו, אמרו שיצאו לחפש את מי שחייב להם כסף וחזרו בריצה. לפני שירדו אמרו להם המשיבים 1,2, "תזהרו שלא תעשו שוב שטויות". כשחזרו משיבים 3,4, אמרו שהיו שם הרבה אנשים וראו אותם. המשיבה נשאלה מדוע הסכימה לחזור שוב לכרמל לבצע שוד נוסף והשיבה : ,לא יודעת, לא יודעת, זה מאהבתי אליו, לא חשבתי על זה מספיק". בהודעה מיום 2.8.11 שמרה המשיבה 1 על זכות השתיקה לאחר שהתייעצה עם עורך דינה. אחיה של המשיבה 1 מסר כי לאחר שמשיב 2 נעצר, התקשרה אימו ומסרה שרק משיבה 1 יכולה לעזור לו. בהודעתו ציין כי לשאלתו, ספרה לו משיבה 1 טרם מעצרה , כי ביום הארוע נסעו ארבעתם לכרמל, ושני הבחורים ירדו מהרכב וחזרו לרכב עם תיק שטענו שלקחו מאמא של הבחור שחייב להם כסף. .5.4 הודעות המשיב 2 - ממשיב 2 נגבו מספר רב של הודעות אשר תחילה התאפיינו בשקרים מרובים של המשיב 2. המשיב 2 אישר לבסוף כי היו ארבעתם ברכב בכרמל, והמשיבים 3,4, יצאו מהרכב וחזרו בריצה לאחר מספר דקות כשהמשיב 4 אוחז בידו תיק לבן. בתיק היו בין היתר כרטיסי החיוב. לאחר מכן נסעו לתחנת הדלק פז ומשיב 2 בצע עסקה בכרטיס "סטייל לייף" לאחר מכן חזרו ארבעתם שוב לכרמל והחנו את הרכב ליד מלון יפה נוף. המשיבים 3,4, יצאו מהרכב וחזרו תוך מספר דקות כשרודפים אחריהם, ואמרו שלא הצליחו לחטוף את התיק של האשה. כשנשאל מדוע חזר לכרמל לקראת השוד הנוסף אמר "נתנאל אמר לי סע סע מהר רודפים אחרי. הבחור מהשכרת הרכב רוצה לריב איתי. ונסעתי". ההסבר איננו מתיישב עם העובדה ששהו בתחנת הדלק פז בניחותא. המשיב 2 מוסר באחת מהודעותיו כי לדעתו המשיבה 1 ידעה עוד טרם השוד הראשון מה מתכוונים המשיבים 3,4, לעשות שכן יש לה מכונות מזל בטירת הכרמל והיה חסר במונים 700 ₪ ובאמצעות השודים רצו אולי להחזיר לה את הכסף. עובדה זו יכולה לכאורה להתיישב עם העדויות על כך שהמשיבה 1 ניסתה למשוך באמצעות כרטיס האשראי הגנוב סכום של 1000 ₪, וכשלא הצליחה, בפועל המשיכו לנסיון שוד נוסף. 5.5 צילומי מצלמות - בדיסק שמתעד את הכניסה לתחנת הדלק פז נראים המשיבים נכנסים לחנות כשאינם מתייחסים אחד לרעהו בתוך החנות, ומדברים עם המוכר. בדיסק של מלון יפה נוף נראה הרכב הלבן בו נהג משיב 2, מהרכב יוצאים שניים, (אחד מהם בלבוש שמאופיין על ידי המתלוננת הראשונה ). הרכב יוצא מהכביש הצדדי וחונה בכביש החיצוני. השניים חוזרים בריצה לרכב, שני גברים רצים אחריהם, והרכב נמלט עם השניים מהמקום. 6. ראיות לכאורה 6.1 בשלב של בקשה למעצר עד תום ההליכים בית המשפט בודק רק את הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות, את התשתית הלכאורית - "תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 24.11.2005))." (בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08))." הפסיקה מצאה כי גם ראיות נסיבתיות יכולות להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים - "הלכה פסוקה היא כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו (ראו: בש"פ 5046/05 קאסם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 10 להחלטה; בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), ובלבד שהראיות לכאורה ככל שהן נסיבתיות תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה (ראו בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסם))" (בש"פ 1238/06 אזערי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 15.2.06))". 6.2 ב"כ המשיבים טענו כי את תשתית הראיות ניתן להסיק רק מההודעה של כל משיב לגבי עצמו, שכן הודעות השותפים האחרים אינן יכולות לשמש ראיה כנגד השותף במסגרת כתב אישום המשותף לכולם, כל עוד לא הוכח שקיימת סבירות גבוהה שהאחרים יעידו כנגדו במשפט באופן שיאפשר הסתמכות על הודעותיהם במשטרה, המפלילות אותו. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון בבשפ 89/08 נזבצוב נ. מדינת ישראל נבו 13.3.08 - "חומר הראיות לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים נבחן לעת זו באמצעות מבחני הסתברות, היגיון ושכל ישר, ולא באמצעות מבחני קבילות נוקשים. בשלב זה, הקריטריון להסתמכות על אמרות השותפים, הנאשמים באותו כתב אישום הוא - האם קיים סיכוי סביר שבסופו של יום תהפוכנה אמרותיהם לראיות רגילות קבילות שניתן להסתמך עליהן. בחינת הפוטנציאל הראייתי מצדיק במקרה זה הערכה כי השותפים יעידו במשפטם להגנתם, במיוחד לאור חומרת העבירות והמשמעות הראייתית של שתיקתם באם לא יעידו (בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2) 64). מכאן, יש גם להניח לצורך ההליך שבפנינו, כי ניתן יהיה להציג את אמרותיהם במשטרה אגב מתן עדותם, ולהשתמש בהן כחומר מפליל כנגד העורר (בש"פ 5858/05 אבו עמרה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 468). לפיכך אין הצדקה להתעלם בשלב זה מהערך הראייתי של אמרות השותפים, וניתן וראוי להתחשב בהן במסגרת הערכת מכלול הראיות שבתיק התביעה לצורך הכרעה בהליך מעצר עד תום ההליכים." מעבר לכך אציין, כי במכלול ההודעות של כל משיב בנפרד, יש די ראיות לכאורה כדי לקשור אותו עצמו למעשים המיוחסים לו, ישירות ונסיבתית. 6.3 מהראיות לכאורה עולה כי ארבעת המשיבים נפגשו בקיוסק בטירת הכרמל ויזמו נסיעה משותפת לכרמל, כשהמשיבה 1 היא זו שמבקשת מידידה המשיב 2 את הטרמפ. משיבים 3,4 יוצאים מהרכב, שודדים קשישה בת 83 שנעזרת במקל הליכה. המשיבים 1,2, ממתינים עד שיחזרו והם חוזרים עם ארנק גנוב שנזרק החוצה תוך כדי נסיעה וכרטיסי האשראי הגנובים נלקחים. המשיבה 1 מבקשת למשוך סכום של 1000 ₪ בעזרת כרטיס האשראי הגנוב ולא מצליחה. המשיב 2 מצליח לקנות סיגריות ומשקה בכרטיס "סטייל לייף" הגנוב. יתכן ויש בסיס לסיפור שמשיבה 1 זקוקה להשלמת מזומנים. העובדה שלא הצליחו למשוך כסף יכולה להסביר את נסיון השוד הנוסף, אף הוא באזור הכרמל. הרביעיה חוזרת לשם. שוב משיבים 3,4, יוצאים וחוזרים בריצה, וכל הארבעה נמלטים ברכב. במנוסתם , משיבים 3,4, מודיעים לאחרים שלא הצליחו לשדוד את התיק. 6.4 מחומר הראיות עולה לכאורה כי המשיבים 1,2, לקחו חלק פעיל, ללא כל הסתייגות. רכב השוד הוא רכבו של המשיב 2. לאחר הארוע הראשון ידעו המשיבים 1,2, במפורש ובוודאות שבוצע שוד של זקנה. העובדה שהם ממשיכים במבצע, לוקחים חלק פעיל בנסיון משיכת הכסף באמצעות כרטיסי חיוב גנובים, חוזרים לבצע נסיון שני של שוד מלמדים שלא הזדעזעו מהשוד הראשון, ונסיבתית, ניתן פוטנציאלית להוכיח כי היו בסוד הענינים מלכתחילה. התשתית הראייתית הכוללת לרבות הנסיבתית די בה לצורך המעצר. 7. עילת מעצר וחלופת מעצר 7.1 מסוכנותם של המשיבים 1,2, עולה מכך שבצעו לכאורה עבירה חמורה. מדובר בשתי עבירות תוך פרק זמן קצר, המלמד על כך שאין המדובר במעידה חד פעמית. המסוכנות מתעצמת מכך שנבחרו קשישים למטרת השוד - כטרף קל. דווקא אלו שזקוקים להגנת החברה- הופכים להיות קורבנות המשיבים. יש חובה מוגברת להגן על ציבור מוחלש כמו קשישים, נשים או חסרי ישע מפני עבירות אלימות, לאחר שאלו זוהו כמטרה מועדפת על ידי עבריינים. 7.2 קיים חשש לשיבוש הליכי משפט באם ישוחררו המשיבים 1,2. המשיבה 1 כבר מסרה במשטרה על נסיונה לתאם עמדות עם המשיב 2 טרם מעצרה. כמו כן משיב 2 מסר על איומו של משיב 4 כלפיו אם "יפתח עליו". קיים צורך למנוע כל אפשרות של תקשורת בין המשיבים 1,2, בינם לבין עצמם ובינם לבין המשיבים האחרים. 7.3 על אף קיומן של עילות מעצר, יש לבחון אפשרות לחלופת מעצר. "האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות. ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר." (בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' סעדה ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 17.7.97)). ב"כ המשיבים 1,2, הפנו לבשפ 5564/11 פלוני נ. מדינת ישראל נבו 8.8.11, שם התייחס כב' השופט עמית ל"מקבילית הכוחות" בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידה ההגבלה על חירותו של הנאשם. ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה מעורר ספקות, כך תגדל הנכונות לשחרור לחלופת מעצר. וההיפך. במקרה שבפני ניתן לאמר שמקבילית הכוחות מבחינת עוצמת הראיות הלכאוריות והנסיבתיות-מאוזנת. 7.4. למשיבים 1,2, אין עבר פלילי ועד כה ניהלו אורח חיים נורמטיבי. המשיב 2 אף עבד באופן סדיר עד לארוע. בשקלול מכלול הטעמים, אני נוטה לשקול אפשרות לחלופת מעצר למשיבים. חלופת המעצר צריכה להיות כזו שיש בה כדי לאיין את מסוכנותם, ואת החשש שישבשו הליכי משפט. קביעת חלופת המעצר צריכה להעזר בתסקיר מעצר. 7.5 עניינם של המשיבים 1,2, כבר נשלח לבחינתו בתסקיר מעצר אשר אמור להנתן ביום 31.8.11 . לפיכך, עד להחלטה אחרת יוארך מעצרם של המשיבים 1,2,. עם קבלת תסקיר המעצר יבחן עניינם על ידי השופט הדן בנושאים אלו. מעצרמשפט פלילישודאשראיכרטיס חיוב (אשראי)