קרע בגיד הכתף אחוזי נכות

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא קרע בגיד הכתף אחוזי נכות: התביעה הינה תביעת נזיקין שהגיש התובע כנגד הנתבעים. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 3. התובע הינו יליד 22/03/43, נהג משאית במחלקת תברואה בעיריית ת"א בעיסוקו. בעת התאונה היה התובע בן 64, ועתה הינו בן 70 שנים. 4. הנתבע 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 71-665-59, הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה. 5. ביום 27/05/08 בהיותו הולך רגל ברחוב עלית הנוער בגבעתיים נפגע התובע בתאונת דרכים ע"י הרכב הנ"ל. 6. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים, בעיקר בראשו, בכתפיו, ובמרפק יד שמאל. התובע הובהל לבי"ח שיבא תל השומר, שם אובחנו אצלו בין היתר קרעים בגידים בכתף ימין ובכתף שמאל. התובע אושפז לצורך ניתוח לתיקון הקרע בגיד כתף ימין ביום 14/06/09, אך בסופו של יום הוחלט בהתייעצות קרדיולוג על ביטול הניתוח. לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה הפך מאדם יצרני ועמל לאדם מוגבל בתפקודו, שאינו מסוגל לעבוד ותלוי בעזרת הזולת. 7. הנתבע 2 מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק. הנכות הרפואית: 8. התובע נבדק ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה של הכתף, ד"ר מ. פריטש (פרי), אשר קבע כי כתף ימין אכן נפגעה בתאונה דנן. לאור צילום MRI קיים קרע מלא של גיד הסופרספינטוס וקרע שלם של גיד האינפרספינטוס, עם אטרופיה ושינויים שומניים בשריר הסופרספינטוס והאינפרספינטוס. המומחה ציין כי הפגיעות הנ"ל מקנות נכות רפואית בשיעור של 20% לפי סעיף מותאים 42 (1) ב2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעות דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. עם זאת ציין המומחה כי נוכח ממצא רנטגני מיום 02/09/08 סביר להניח כי כבר עובר לתאונה היה קיים קרע בגיד הסופרספינטוס במידה זו או אחרת, ובעקבות התאונה חלה הרחבת הקרע, לכן יש מקום להפחית 5% מאחוזי הנכות הנ"ל. המומחה אם כן העמיד את הנכות בגין החבלה בכתף ימין על 15% לפי סעיף מותאם 42 (1) ב2 לתקנות. באשר לכתף שמאל ציין המומחה כי לא נותרה לתובע נכות בכתף זו כתוצאה מן התאונה. המומחה הסביר כי הבדיקות מראות אמנם קרע מלא ברוחב 2 ס"מ, אך נוכח העובדה כי התובע סבל בעבר מפגיעה בכתף שמאל בעקבות תאונה קודמת, ונוכח דבריו כי הכאבים החלו רק שבועיים לאחר התאונה, אין מנוס מן המסקנה כי הנכות בשיעור 10% המוערכת על ידו בכתף זו אינה תוצאה של התאונה דנן. עוד ציין המומחה באשר לתלונות התובע בנוגע לפגיעה בכף רגלו השמאלית כי התובע עבר ניתוח אלקטיבי לתיקון דפורמציה בכף רגלו שאינה קשורה לתאונה, אלא מתפתחת עם השנים (ממצא הקיים גם ברגל ימין). אי לכך הרגישות ברגל אינה קשורה לתאונה, ולא נותרה לתובע כל נכות צמיתה בכף רגל שמאל כתוצאה מהתאונה דנן. 9. לאחר שבחקירתו של התובע התגלה כי לא עמדו בפני המומחה נתונים על אודות חבלה בכתף ימין אותה ספג התובע בתאונת הדרכים הקודמת בשנת 1999, שיגרו הנתבעים למומחה שאלות הבהרה בנוגע לאפשרות הפחתת שיעור הנכות הרפואית בכתף ימין לאור הממצאים החדשים. 10. בתשובת המומחה לשאלות הבהרה ציין המומחה כי אכן יש מקום להפחתת הנכות הרפואית שנקבעה על ידו. המומחה הסביר כי בהתאם לממצאים הנוספים שהומצאו לו סביר להניח שעוד לפני התאונה דנן סבל התובע מקרע מלא של גיד הסופרספינטוס (בדומה לכתף השמאלית), וזאת בשים לב כי הקרע נוצר כבר בשנת 1999 ונוכח העובדה כי עם הזמן קיימת נטייה להגדלה של הקרע. לכן יש להפחית מנכותו 10% ולא 5% כמצוין בחוות דעתו. עוד ציין המומחה בשאלות ההבהרה כי הקרעים שאובחנו אצל התובע אינם גורמים בד"כ להגבלה משמעותית בתנועה, והמטופלים מפתחים בתגובה תנועות "טריקיות" בתנועה. עם זאת לעיתים הקרעים מלווים בחולשה בכאבים. 11. התובע חלק אף הוא על קביעת המומחה, וטען כי הקרע בכתף נבע מהרחבת קרע קיים, ולכן הנכות הרפואית הממשית הינה 20%. במקרה דנן, חרף טענות התובע, המומחה הרפואי לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה ע"י התובע. יתרה מזאת אין צורך אף לדון בשאלה האם המקרה דנן נופל בגדר עיקרון הגולגולת הדקה כטענת התובע או שמא מהווה החמרת מצב קיים, שכן המומחה הסביר בתשובותיו לשאלת ההבהרה מטעם הנתבעים כי לאור הממצאים משנת 1999 הרי שלתובע היה קרע מלא עובר לתאונה. מכאן שלא התאונה היא שהרחיבה קרע שהיה קיים במידה זו או אחרת, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר. 12. המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת, מונה ע"י בית המשפט, ולפיכך אין לו כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה. 13. בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד 20/11/06): "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט". וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל ( 09/07/08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים"), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה היתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: "ריבלין"). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט". 14. לאור האמור לעיל, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה. יוצא אפוא כי נגרמה לתובע נכות בשיעור 10% בתחום האורטופדיה כתוצאה מן התאונה. הנכות התפקודית: נכות תפקודית אל מול נכות רפואית - 15. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה. קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית. בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן: "ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו." 16. בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה, והאם נכותו התפקודית הנ"ל היא שהביאה בסופו של יום לפרישתו המוקדמת לגמלאות. כפועל יוצא חלוקים הצדדים בשאלה מהו שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע. 17. לטענת התובע נכותו התפקודית עולה בהרבה על נכותו הרפואית. עבודתו עובר לתאונה הייתה בעיקרה עבודה פיזית. בעקבות התאונה נגרמה לתובע 10% נכות אורטופדית בשל המגבלה בכתף ימין, ובהצטרף לנכות קודמת ביד שמאל הרי שכעת מוגבל לחלוטין בשתי ידיו, מה שגורם לפגיעה תפקודית גבוהה. עוד טען התובע כי לאחר התאונה אף נאלץ להתהלך במקל בשל הפגיעה ברגליו (תצהיר ס' 10). ברי אם כן כי בעקבות התאונה התובע, אשר אין לו ניסיון תעסוקתי בתחום אחר, לא יכול היה לשוב להשתלב במעגל העבודה. התובע מוסיף כי הגם שסבל מבעיות רפואיות שונות כולל נכויות צמיתות בידיו עוד לפני התאונה, הרי שהוא עבד ותפקד, והתאונה היא אשר גדעה את מסלול חייו. 18. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי לתובע עבר רפואי עשיר, לרבות פגיעות אורטופדיות בכתפיו, אשר הקנו לו נכויות שאינן קשורות לתאונה בשיעור 10% בכל כתף. כלל לא ברור לשיטתם כי הפסקת עבודתו של התובע נעשתה בשל התאונה דנן. בהחלט יתכן כי התובע בחר לפרוש לאחר שעייף מעבודה ממושכת רבת שנים. הנתבעים מוסיפים כי גם אם נמנע מהתובע מלהמשיך בעבודתו בה עבד עובר לתאונה כנהג משאית תברואה, הרי שהתובע יכול היה להמשיך לעבוד בעירייה בתפקיד אחר המתאים לו במומו, ומשכך לא עמד בחובת הקטנת הנזק. כמו כן טוענים הנתבעים כי על התובע היה להקטין את נזקיו גם באמצעות ביצוע ניתוח תיקון הגידים בכתפו. דיון: 19. התובע עבד עובר לתאונה כנהג משאית במחלקת התברואה של עיריית תל אביב. מדובר בעבודה קשה אשר כרוכה בנהיגה ברכב כבד, המצריכה מאמץ רב תוך הפעלה מאסיבית של שתי הידיים והכתפיים, בין היתר לצורך הרמת משאות כבדים, פחי אשפה, ועצירות כל כמה מטרים על מנת להעמיסם על הרכב. אין גם להתעלם מהעובדה כי היד הפגועה הינה היד הדומיננטית. אין ספק כי ביחס לעבודה זו, לנכותו האורטופדית של התובע יש השלכה תפקודית, שכן מדובר, בעבודה פיזית אשר תיאורה כנטען בתצהירו בסעיף 15 מטעמו לא נסתר. התובע בהתאם לתצהירו (ׁס' 16) אף לא הוכשר עד היום לכל עבודה אחרת, ואין לו ניסיון בתחום מקצועי אחר שיכול לפרנס אותו במומו, ואכן באופן עקרוני אדם כמו התובע העובד בעבודה פיזית ונעדר הכשרה אחרת, אין ספק שנכותו התפקודית גבוהה בהרבה מנכותו הרפואית. 20. המומחה הרפואי אשר היה אמור בהתאם לכתב המינוי להתייחס לפגיעה בתפקוד התובע בעבודתו לא דן בכך. התובע אמנם לא שיגר למומחה שאלות הבהרה בנושא, אך אני סבור כי אל לו לתובע להינזק מהתעלמות המומחה מהסוגיה דנן. מהראיות האחרות המופיעות בתיק, ובכללם ימי המחלה הרבים שנרשמו לתובע בשל כאביו לאחר התאונה, ומהעובדה כי נזקק לניתוח בכתפו דווקא בעיתוי זה (גם אם לא בוצע) יש לכאורה כדי להצביע על הפגיעה התפקודית אשר נגרמה לו. 21. יחד עם זאת ראוי לתת את הדעת כי המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש קבע כי התובע סבל עובר לתאונה מנכויות קודמות בשיעור 10% בכתף ימין, 10% בכתף שמאל בשל תאונת דרכים קודמת (בתיק הרפואי שצרפו הנתבעים תיעוד לתלונות על כאבים בכתפיים עובר לתאונה למשל משנת 2004), וכן מדפורמציה ברגליים כהליך ניווני אשר בגינה נותח חלקית. הוכח אף כי נעדר תקופות ממושכות מעבודתו עקב התאונה הקודמת (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 4 ש' 20-23). בנוסף, הנתבעים הציגו ראיות כי לתובע עבר רפואי עשיר ללא קשר לתאונה אשר כלל בין היתר לחץ דם גבוה (ראה נספח לתחשיב הנזק של הנתבעים). על מנת לזהות ולקבוע את שיעור הנזק שנגרם למשיב, עלינו לבחון את השלכות התאונה הן על נכותו התפקודית הן על השתכרותו של התובע לעומת מצבו לפני התאונה. בנקודה זו נזכיר כי אחת המטרות העיקריות, תכלית התכליות של דיני הנזיקין, היא "השבת המצב לקדמותו" (אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט (1983) 243, 251-249 (1983). 22. מחד גיסא, בעוד שעובר לתאונה על אף נכויותיו היה התובע אדם עצמאי ועמֵל אשר החזיק במשרה קבועה, עבד במקצועו במשרה מלאה (ראה תלושי שכר מצורפים לתצהיר התובע), קיים אורח חיים יצרני והצליח להתגבר היטב על מגבלותיו, לאחר התאונה השתנה המצב מהקצה אל הקצה, והתובע לא יכול היה להמשיך בעבודתו מזה עשרות שנים, שהה בחופשת מחלה עד יציאתו המוקדמת לגמלאות. כך שלמרות שיעור נכותו הרפואית, רמת התפקוד של התובע עובר לתאונה לא הייתה שונה כמעט מזו של אדם בריא העובד במשרה מלאה וללא הגבלה. 23. אך מאידך גיסא, יש לקחת בחשבון את נכותו ומגבלותיו של התובע עוד עובר לתאונה ואת העובדה כי רק שילובן יחדיו הוא שהביא לפגיעה כה קשה בתפקוד התובע. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה הנוכחית לבדה בשיעור 10% לא הייתה מביאה לפגיעה כה חמורה בתפקודו, ולמעשה הינה בבחינת ה'קש ששבר את גב הגמל'. רק, כאמור, בהצטרף לנכויותיו ופגיעותיו עובר לתאונה הנוכחית איבד את כושר ההשתכרות במקצועו כנהג משאית תברואה. בהקשר זה ראוי לציין כי הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי: "נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191). אי לכך יש מקום להפחית משיעור הנכות התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה דנן את שיעור הנכויות הקודמות. 24. זאת ועוד, איני נכון אם כן לקבל את העמדה לפיה אבד לחלוטין כושר השתכרותו של התובע. לא הוכח כי התובע מוגבל בשל התאונה לכל עבודה שהיא, ולטעמי, הוא כשיר היה לעבודות שאין בהן צורך במאמץ פיזי רב בידיים. אמנם אין זה סביר שילמד בגילו מקצוע חדש, אך חשוב להדגיש כי התובע לא עבד במקום פרטי או כעצמאי, אלא עבד בעיריית תל אביב שהיא מערכת רחבת מימדים, בה קיים מגוון רב של תפקידים משלל סוגים בהתאם לרמות פיזיות שונות. הדעת נותנת שהתובע בגילו נכון למועד התאונה היה קרוב למועד פרישה בין כה וכה (שנה וחצי), ויכול היה להיות משובץ בתפקיד אחר המתאים לכישוריו במומו, כגון נהג רכב קל, או תפקיד אחר בעל אופי דומה בשירות העיריה. גם מדבריו של התובע בחקירתו הנגדית בהן הזכיר תביעה קודמת שהגיש בגין תאונת דרכים אחרת עולה כי בהחלט קיימת בעירייה אפשרות לפיה אדם שעובד כנהג משאית תברואה מועבר לעבודה אחרת בתפקיד אחר (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 3 ש' 28-29, עמ' 4 ש' 1-3). גם אם יתכן כי בסופו של יום לא הייתה העירייה מאפשרת לתובע להמשיך לעבוד בתפקיד אחר, למצער היה על התובע להראות נכונות לשוב למעגל העבודה במסגרת העירייה בתפקיד קל יותר, אך הוא לא הראה כל מוטיבציה או ניסיונות שכשלו לשוב ולהשתלב מחדש במעגל העבודה בתפקיד אחר. להפך, אישר כי כלל לא ניסה זאת (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 9 ש' 18-19). אני סבור אם כן כי במצב זה אכן לא עמד התובע בחובתו להקטנת הנזק. עוד אציין בהקשר זה כי במצב זה כלל לא הוכח לפני כי התובע נאלץ לצאת לגמלאות טרם זמנו בשל התאונה. 25. עוד אציין כי ניכר כי התובע לא רצה להציג את מצבו התפקודי לאשורו, כך הוא ניסה להסתיר מהמומחה את מצבו עובר לתאונה ואת הפגיעה בכתף ימין על מנת שתיקבע לו נכות תפקודית גבוהה יותר. הוא לא שלל בחקירתו הנגדית כי לא אמר לרופא באיזה צד נחבל וטען כי לא זוכר את דבריו (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 2 ש' 11-12). התובע אף סרב לענות לשאלון מטעם הנתבעים שנשלח אליו. זאת ועוד התובע טען בסיכומיו כי נזקק לטיפולים פיזיותרפיים ומשככי כאבים רבים, אך בפועל לא הביא כל בדל של ראיה כי אכן קיבל בפועל טיפולים פיזיותרפיים או רכש תרופות כאלו. נתונים אלו מטילים צל על טענתו לפגיעה תפקודית כה חמורה. 26. נקודה אחרונה הקשורה בנכות התפקודית נעוצה בטענת הנתבעים לחובת הקטנת הנזק ע"י התובע באמצעות ניתוח לתיקון ליקוי הגידים בכתפיו. טענה זו אינה מקובלת עלי. לא זו בלבד שהנתבעים לא הניחו כל תשתית עובדתית לביסוס הטענה כאילו הניתוח היה מפחית בוודאות מנכותו (ראה גם דברי המומחה בשאלות ההבהרה לפיהם סיכוי הצלחת הניתוח לאור מהות הפגיעה וגילו של התובע עמדו על חמישים אחוז בלבד), התובע הסביר כי הניתוח הופסק בשל בעיות לבביות (ראה גם דו"ח אשפוז מצורף לתצהיר התובע). גם אם הנתבעים מטילים ספק בנוגע להסברו זה בכל מקרה ההסבר כי התובע לא מעוניין בניתוח מניח את דעתי, ולא נובע מחמת רצון להפיק רווח משני. מדובר בניתוח אשר מטבע הדברים כרוך בתקופת שיקום ומלווה בסבל, וכאשר עסקינן בהסכמה לניתוח ובפגיעה בשלמות הגוף על כל סיכוניה, סירוב סביר של ניזוק לא ייחשב כהפרה של חובה זו. אין לשכוח כי סבירות האמצעים שעל הנפגע לנקוט במסגרת חובתו להקטנת הנזק נבחנת באמות מידת ליברליות, כאשר רמת הסבירות הנדרשת במקרה כזה מהתובע אינה גבוהה במיוחד (ראה ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף תשס"ג, מהדורה חמישית כרך ב' עמ' 1658). 27. לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים הנ"ל מצאתי כי יש מקום, לטעמי, להעמיד את נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה על שיעור 30%. הפסד השתכרות לעבר: 28. מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו "ברחל בתך הקטנה". 29. התובע עותר לפצותו מיום התאונה ועד ליום 04/04/09 עת פרש לגמלאות פיצוי מלא בגין 11 חודשים בסך 16,251 ₪ לחודש (לפי חישוב ממוצע של שכרו בארבעת החודשים שקדמו לתאונה). עוד מוסיף התובע כי במהלך שנת 2009 שונה איזור איסוף האשפה בו היה צפוי לעבוד אלמלא נאלץ לפרוש לגמלאות בשל התאונה, ובעקבות שינוי זה צפוי היה התובע להשביח שכרו, שכן הפרמיה היומית אותה קיבלו העובדים עד כה בשיעור 4% מהשכר היומי הוגדלה ל-30%. אי לכך טוען שיש לפצותו על הפסדיו בגין אי השבחת שכרו ובגין הפגיעה בפנסיה שלו כפועל יוצא של אי השבחת שכרו לאחר פרישתו. עוד טוען כי כאשר יצא לפנסיה ב-04/04/09 קיבל 5,300 ₪ בלבד לחודש תחת 20,000 ש"ח אותם היה אמור להרוויח עד יציאתו המתוכננת לפנסיה במרץ 2010. אי לכך עותר אף לפצותו בהפרש בין הפנסייה אותה קיבל לשכר שאותו היה צפוי לקבל מ 04/04/09 עד סוף מרץ 2010, סה"כ 176,400 ₪. לסיום, מוסיף התובע כי בהיותו אדם חרוץ ועמל התעתד למצוא עבודה גם לאחר פרישתו לפנסיה מעיריית תל אביב ולעבוד עד גיל 70. הוא מעריך את נזקו לתקופה זו בסך של 5,000 ₪ לחודש למשך 17 חודשים, סה"כ 87,850 ₪. 30. מנגד מציעים הנתבעים להכיר בתשלום שכר מלא בגין 3 חודשי אי כושר לפי חישוב התובע בנוגע לשכרו המשוערך בערכו היום ב כ-16,251 ₪ לחודש. לאחר מכן ועד הגיעו של התובע לגיל 67 במשך 18 חודשים מציעים הנתבעים לחשב את אובדן כושר על בסיס 10% מן השכר החודשי המשוערך ע"י התובע, כל זאת לפי אומדן גלובלי של כ-50% מהנכות שנקבעה לתובע. לבסוף טוענים הנתבעים כי לא הוכח כי התובע היה עובד מעבר לגיל הפרישה הוא גיל 67, ואף לא הוכח כי נפגע שיעור הפנסיה של התובע לאור העובדה כי עבד עשרות שנים בעירית ת"א, והגיע לפנסיה מקסימלית. 31. המומחה לא התייחס בחוות דעתו לתקופת אי כושר, אך התובע הגיש אישורי מחלה מיום התאונה ועד אוגוסט 2009, קרי זמן שנמשך אף לאחר צאתו לפנסיה. איני מקבל את טענת התובע כי במשך כשנה וחצי היה באי כושר מלא לעבודה, ואין הצדקה לתקופת אי כושר כה ממושכת לאחר התאונה. עם זאת נוכח התמשכות הטיפולים והסבל, תקופה של חצי שנה נראית בעיני סבירה, ומכל מקום לא הובאה ראיה לסתירתה. לאחר חצי שנה אני סבור כי התובע אינו זכאי לפיצוי מלא שכן היה עליו כמפורט לעיל לנסות להקטין את נזקיו ולמצוא עבודה אחרת במסגרת עיריית ת"א. 32. עם זאת בבואי לחשב את הפיצוי המגיע לתובע יש לזכור כי התובע קיבל שכר בחלק מתקופת אי ה כושר שניתנה ע"י רופא קופ"ח על חשבון ימי המחלה הצבורים שלו, ימי מחלה שניתנו לו ע"י קרן ימי המחלה של העירייה, וימי חופשה (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 8 ש' 7-9). התובע טוען כי זכאי לפיצוי עבור ימי החופשה שנגרעו ממנו מפאת שווים, וכן טען בנוגע לימי המחלה כי זכאי לפיצוי עבורם, שכן התחייב לשפות את עיריית ת"א עם קבלת הפיצוי מחברת הביטוח (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 7 ש' 30). התובע לא צירף כל הסכם ממנו ניתן ללמוד כי אכן התחייב לעשות כן, או כל פרט אחר אודות ההתחייבות הנטענת, כגון שיעור ההחזר מלא/חלקי ומספר הימים שעליו להחזיר, והאם הם כוללים ימי מחלה צבורים או ימי מחלה מקרן ימי המחלה של העירייה. 33. עם זאת, ממכתב שצירף התובע (ראה לעיל) מטעם הממונה על משאבי אנוש עולה (ס' 4) כי הנתבע אכן התחייב להחזיר לעירייה ימי מחלה, וסביר לטעמי להניח כי מדובר על ימי המחלה מהקרן ולא על אלו הצבורים המגיעים לו מכוח חוק מגן קוגנטי. לכן יש לטעמי לפצותו בגין 86 ימי מחלה שקיבל מהקרן אותם התחייב להחזיר כהלוואה. כך גם באשר לימי החופשה אותם ניצל ויכול היה לפדותם פדיון מלא אלמלא התאונה. 34. מנגד, איני סבור כי יש לפצותו בגין ניצול ימי חופשה צבורים. התובע לא הוכיח כי היה זכאי בעת פרישתו מהעבודה לפיצוי בגין אותם ימי מחלה צבורים שלא ניצל, כך שלא הוכח הפסד. בהתאם להוראות התקשי"ר של עיריית ת"א מי שפדה למעלה מ-65% מימי המחלה הצבורים לא זכאי לפדיון ימי מחלה. על פניו נראה כי לתובע שעבד כ-40 שנה נותרו רק 40 ימי מחלה, שכן נזקק לקבלת תשלום בזמן בהעדרו על חשבון ימי חופשה ולאחר מכן מהקרן לימי המחלה של עיריית ת"א (ראה מכתב הממונה על משאבי אנוש), ולא היה זכאי לפדיון. התובע לא הביא ראיות אחרות בנוגע לאופן צבירת ימי המחלה, כמו גם על המדד לחישוב פדיון ימי מחלה צבורים בעת היציאה לפנסיה. 35. באשר לבסיס השכר של התובע, לא נעלמה מעיני טענתו כאילו במהלך 2009 הייתה צפויה הגדלת הפרמיה היומית משיעור 4 אחוז לשיעור 30% כפונקציה של שינוי מקום האיסוף. עם זאת התובע לא המציא כל ראייה לעניין שיעור הפרמיה או לעניין שינוי מקום איסוף האשפה. גם מהמסמך אותו צירף לתצהירו והמפרט את זכויותיו ע"י ממונה על משאבי האנוש בעיריית ת"א אין כל אזכור כי התובע עתיד היה לקבל פרמיה יומית בשיעור הנטען על ידו. התובע אף לא טרח לזמן איש מחבריו לעבודה כדי שיתמכו בטענתו הנ"ל. גם אם אקבל את טיעוניו כי לא מצא לנכון להביא לעדות נהגים אחרים כיוון שממילא הם אינם בקיאים בזכויותיהם (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 8 24- 26) הרי שיכול היה להציג תלושי שכר שקיבלו. לפיכך אין לקבל טענתו שנטענה בעלמא לעניין משכורתו המקסימלית הצפוייה בתקופה זו. כידוע: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245). 36. לפיכך אני פוסק לתובע פיצוי מלא בסך 16,251 ₪ למשך 6 חודשים כאשר מתוכם לא יקבל החזר על 40 ימי המחלה הצבורים אותם ניצל, למעט ההפרש בין ערך יום עבודתו לבין הפסד הפרמיה היומית בשיעור 4 אחוז אשר לא נכללת בערך יום מחלה (ראה ס' 2 למכתב הממונה על משאבי אנוש). לאחר מכן עד צאתו לפנסיה למשך כמעט 4 חודשים יפוצה על בסיס 30% נכות תפקודית והשכר החודשי כאמור. סה"כ 118,594 ₪. בנוסף, ממסמך הנ"ל אותו צירף התובע מהעירייה בנוגע לזכויותיו עולה כי החל מתאריך 26/08/08 הופחתה השתתפות העירייה בהוצאות הרכב של התובע בחמישים אחוז, והחל מתאריך 24/11/08 ביטלה כליל את השתתפותה. נראה לי אם כן נכון לפצות את התובע בגין הפסדים אלו בסכום גלובלי כולל בסך 3,000₪. 37. בנוגע לטענתו להפסדיו בעבר בתקופת הפנסיה כפונקציה של ההפרש בגובה הפנסיה להפרש בשכר אותו אמור היה להרוויח עד יציאתו לפנסיה אלמלא התאונה בגיל 67, אציין כי על התובע היה להקטין נזקו ולמצוא עבודה אחרת במסגרת העירייה או למצער להראות כי ניסה לעשות זאת אך כשל. בכל מקרה יתכן שהפסקת העבודה הייתה מתבצעת ממילא בשלב כלשהו לפני גיל 67 ללא קשר לתאונה בשל גילו ומחלות הרקע האחרות מהן סבל. לפיכך לא מצאתי לפצותו בגין תקופה זו. התובע אף לא צירף כל מסמך מקרן הפנסיה בה היה חבר בנוגע לאופי חישוב הפנסיה ו/או על להפסד כלשהו בשיעור הפנסיה מסיבות הנובעות מהתאונה. כמו כן לא הוכיח את טענתו לעניין הפגיעה בפנסיה עקב אי עלייה בדרגה נוספת (פרוטוקול הדיון מיום 01/11/12 עמ' 7 ש' 18-19). בהעדר נתונים אלו לא אוכל לקבל את טענתו להפסד גם בעניין זה. 38. התובע אף לא הראה בדל של ראיה כי היה עובד מעבר לגיל 67, גיל הפרישה, ולא זכאי לפיצוי אף בגין תקופה זו. הפסד השתכרות לעתיד: 39. במצב בו עבר התובע את גיל הפרישה ואף מעבר לכך את גיל 70 לא יגרם לו כל הפסד השתכרות. זאת ועוד, כאמור לעיל, התובע פרש לגמלאות כבר בשנת 2009 ולא הוכיח כמתואר לעיל הפסדים בתקופת הפנסיה לעבר. היעדר הפסדי פנסיה לעבר מעידים על היעדר הפסדים גם לעתיד בתחום זה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה: 40. לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו." 41. התובע טוען כי נגרמו וייגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים, טיפולים פיזיוטרפיים, תרופות משככות כאבים ותרופות לטיפול בהפרעות קצב שנגרמו עקב ניסיון הניתוח בכתפו. בנוסף, לטענתו, נשברו משקפיו בעת התאונה, והוא נאלץ לרכוש זוג חדש בסכום של 2700 ₪. זאת ועוד, עקב התאונה הוא מתקשה באופן כללי להתנייד בתחבורה ציבורית, ועושה שימוש רב במוניות נוכח הפגיעה ברגלו. אי לכך הוא עותר לפצותו בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪, ובגין הוצאות נסיעה לטיפולים והוצאות ניידות לעבר ולעתיד בסך 10,000 ₪. 42. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי אין מקום לפצות את התובע כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותו המזערית. עוד מוסיפים הנתבעים כי התובע לא הציג קבלות או אסמכתאות להוצאות רפואיות כלשהן. כן ציינו כי לא הוכח קשר בין הקבלות שהציג בנוגע לנסיעותיו לטיפולים לבין מגבלותיו עקב התאונה. הנתבעים מציעים אם כן לפצותו בסכום כולל של 3,500 ₪ המגלם בתוכו את ההוצאה בגין קניית משקפים חדשים. 43. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו. במקרה דנן טען התובע כי לא שמר את כל הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. לפחות אין לכך הסבר במהלך השנים מאז הוא מיוצג ע"י באי כוחו, שמן הסתם העמידוהו על החשיבות שבשמירת האסמכתאות. כך מלבד הקבלה עבור משקפים צירף התובע רק קבלות שלא כוללות תיעוד בנוגע לתרופה שנרכשה, ולא ניתן לקשר בהכרח בינן לתאונה. כך גם בנוגע לקבלה ע"ס 2,500 ₪ בגין נסיעות לטיפולים שביצע בהן מופיע שמו של חברו מר שאלתיאל חרזי כמנפיק הקבלות. לא הוכח כי הסכומים המופיעים בקבלה הנ"ל קשורים דווקא לטיפולים בגין התאונה דנן. 44. בנוסף, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק. התובע נזקק לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לו באמצעות קופת החולים בה הוא חבר. אף אם נזקק לתרופות הכלולות בסל הבריאות, הרי שמיום 1.1.2010 מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010 התשנ"ט 2009, לא נגבית השתתפות עצמית בעבורן, וניתן פטור אף מהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים גם אם התאונה התרחשה עובר לתיקון. התובע לא הוכיח כי הטיפולים והתרופות להם נזקק או יזדקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי: "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' 05/02/95). וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30/04/97 נקבע כי: "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". 45. יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי התובע נשא בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקק להוצאות נסיעה מסוימות לטיפולים אלו לפחות עד שנת 2010. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 5,000 ₪. 46. באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שיצרוך התובע בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופת החולים אליה הוא שייך מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובע לא יידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות. בכל מקרה גם המומחה לא ציין בחוות דעתו כי התובע עשוי להזדקק לטיפולים עתידיים. גם מדו"ח האשפוז (תצהיר התובע) עולה כי נזקק לתרופות קרדיולוגיות כהכנה לניתוח נוסף ולא באופן קבוע. 47. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובע הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית, מוכן אני לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 1,500 ₪. 48. עוד אציין בנוגע לראש ראש נזק של שימוש מוגבר במוניות, כי סבורני כי נכותו של התובע אינה מצדיקה הוצאות מוגברות לנסיעה. התובע לא הראה כי נזקק להליכה בעזרת קב כתוצאה מן התאונה (ס' 11 לתצהיר), ובהחלט סביר כי נזקק לכך בשל ליקוי קודם ברגלו, אליו אף התייחס המומחה מטעם ביהמ"ש בקובעו כי אינו נובע מהתאונה. חרף טענתו כי רופא המליץ לו על הליכה באמצעות קב בשל התאונה לא הביא כל ראיה או מסמך מטעם רופא כלשהו הקושר בין התאונה להמלצה זו. גם בדו"ח חדר המיון אין אזכור לפגיעה ברגליו עקב התאונה. עזרת צד ג' בעבר ולעתיד: 49. התובע מציין בתצהירו ס' 28-30 כי התגורר במועד התאונה עם אביו הקשיש, טיפל בו וניהל את משק הבית. בעקבות התאונה לא היה מסוגל לשרת עצמו והתקשה בעבודות הבית השונות. על כן נזקק לעזרה מוגברת בשכר ממקור חיצוני. כיום פחת צורך זה, אך עדיין מתקשה לבצע מטלות משק בית מסוימות כגון גיהוץ, בישול, הורדה ותליית כביסה, ונעזר הן בילדיו והן בעזרה בשכר. אי לכך הוא עותר לפצותו בסך 3,000 ₪ לחודש למשך חצי השנה ראשונה לאחר התאונה, ובהמשך בסך של 1,500 ₪ לחודש עד היום. באשר לעתיד עותר לפצותו בסך של 1,160 ₪ לחודש עד תום תוחלת חייו. 50. לעומתו טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי בשים לב לנכותו המזערית של התובע אין כל הצדקה לקבוע לו פיצוי בגין עזרה מוגברת מצד קרובים. כן טוענים כי לא הוכח ע"י התובע כי אכן קיבל עזרה כנטען על ידו. 51. בכל הנוגע לעבר מהווה ראש נזק זה ראש נזק מיוחד המחייב ראיות מפורשות ומפורטות. "הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29/10/90). 52. התובע לא השכיל לצרף ראיות לתמיכה בטענתו לגבי עזרת הזולת וההוצאות שהוציא בגין העסקת עוזרת. היה אף מצופה כי התובע יביא לעדות למצער את ילדיו אשר מסייעים לו, לטענתו, על מנת שיתמכו בטענותיו על קושי בביצוע עבודות הבית, אך הוא נמנע מלעשות כן. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי: "מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29/10/90). 53. עם זאת אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה לאור חומרת הפגיעה ובזמן האשפוז נזקק התובע לסיוע מוגבר מסויים. כמו כן אני נכון לקבל כי התובע עד היום מתקשה בשל הנכות בשתי ידיו בפעולות מסויימות, ונזקק לעזרה מוגברת בביצוען. עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ ( 19/11/97), הנזכר שם בעמ' 829. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון 04/08/05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( 08/12/05) . אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 5,000 ₪. 54. באשר לעתיד, הגם כי סביר להניח שהתובע יזקק לעזרה בשל בעיותיו שאינן קשורות לתאונה אין ספק כי נכותו האורטופדית של התובע משפיעה על תפקודו הפיזי, ואני סבור כי מוגבלותו כיום מעידה אף על מוגבלותו בעתיד. ברי כי לכאבים ולתחושות שחש, תהיה השפעה כלשהי על תפקודו והזדקקותו לעזרת צד ג'. נראה לי נכון לפצותו עבור עזרת צד ג' בעתיד בסכום גלובלי של 2,500 ₪. כאב וסבל: 55. בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל- 10% נכות רפואית, בגיל התובע ו-4 ימי אשפוז, ועל כך אין חולק, זכאי התובע לפיצוי בסך 13,680 ₪. ניכויים: 56. אין חולקין כי התובע קיבל תשלום תכוף לאחר התאונה בסך של 42,000 ₪ אשר ערכם דהיום הוא סך של 45,523 ₪ ואותו יש להפחית מן הפיצוי. סוף דבר: 57. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של -103,751 ₪. 58. הנתבעים יישאו בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. 59. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעים יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. קרענכותגידיםקרע בגידאחוזי נכותכתפיים