לטענת המבקשת, על אף שהתביעה כוללת סעד כספי שנופל בגדר סמכות העניינית של ביהמ"ש השלום, העתירות לצו הצהרתי לגבי הזכות לקצבאות הגרמניות, והתביעה למתן חשבונות, בהתייחס לפנסיה מ"קרן מקפת" או לקצבת השאירים, הם על סכומים שלא כומתו ובנסיבות אלה לביהמ"ש השלום אין סמכות לדון בתביעה. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא קצבה מגרמניה - סמכות עניינית של בית משפט: 1. בקשה לדחייה על הסף ולחילופין, העברה לביהמ"ש המוסמך, ביהמ"ש המחוזי, מחוסר סמכות עניינית; דחייה על הסף מחמת התיישנות התביעה הכספית, כולה או חלקה; מחיקה על הסף של תביעה למתן חשבונות; עיכוב הליכים עד לבירור המחלוקת בפני בורר; וחיוב בהוצאות. הסכסוך שהונח בפני ביהמ"ש ע"י המשיבה בא על רקע היסטורי שעלה בדיון הראשון בצו המניעה הזמני שביקשה המשיבה, והוא תהליך ההפרטה של הקיבוץ. תהליך שקרה כאשר מאחורי המשיבה שנים רבות של חברות בקיבוץ יחד עם בעלה המנוח. המשיבה שייכת לדור שבחר בצעירותו במסגרת זו שראתה לנגד עיניה את השוויון והערבות ההדדית של כל החברים לטובת כל החברים. בתהליך ההפרטה נסדקו מוסכמות ונוצרה תחושה של חוסר שוויון בהיבט רווחת החברים, לאור שינויים, שאינם עומדים לבחינה בפני ביהמ"ש, בצורך של החבר הבודד להתחלק במקורות רכוש חיצוניים עם כל החברים. על רקע זה עומד הסכסוך בין הצדדים. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן שמראשית שנות ה-60 משולמת למשיבה קצבת בריאות מגרמניה. התשלום שולם עד לשנת 1991 לחשבון הקיבוץ. בשנת 1983 רכש הקיבוץ, במהלך שלטענת הקיבוץ נועד להוות מקור הכנסה לכל החברים, ביטוח פנסיוני גרמני עבור קבוצת חברים שהיו קרובים בגיל לתשלום, במצב בריאותי שזיכה אותם לתשלום מוקדם. בין חברי הקבוצה נמנה בעלה המנוח של המשיבה. בשנת 1991 נפתחו חשבונות על שם המשיבה ובעלה המנוח בשליטת הקיבוץ, בהסכמת המשיבה ובעלה המנוח. בעלה המנוח של המשיבה נפטר בשנת 1994 והקצבה ששולמה לבעל כחבר באותה קבוצה ולמעשה, לטענת המבקשת, נועד לשימוש לכלל החברים, הומרה לקצבת שאירים. הקצבה שולמה לחשבון ע"ש המשיבה שהיה בשליטת הקיבוץ. המשיבה, על רקע תחושת האי שוויון בתהליך ההפרטה, פנתה במאי 2008 לגורם המשלם את הקצבה והורתה להעביר את התשלום לחשבון אחר שהיא פתחה, שאינו בשליטת הקיבוץ. כמו כן ובמסגרת ההליך הנוכחי, מבקשת המשיבה את הכספים שקיבל הקיבוץ מפנסיה שרכש בעלה המנוח בקרן "מקפת" מעבודתו במפעל "שער הנגב" מחוץ לקיבוץ. המשיבה פנתה לביהמ"ש כאשר התברר למבקשת כי כספי הקצבה אינם מגיעים לחשבון בשליטת הקיבוץ והחל תהליך קיזוז החוב שנצבר, לשיטת המבקשת, מהכספים המגיעים למשיבה. על רקע זה התבקש צו המניעה הזמני. 3. העתירות בתיק העיקרי הן הבאות: א. ליתן צו הצהרתי לפיו היא זכאית לקצבת הבריאות ולקצבת השאירים - הגרמנית. ב. לשלם לה את הסך של 285,461 ₪, נומינלי, המשקף 52 קצבאות שעברו לשימוש הקיבוץ במקום אליה ואל בעלה המנוח. ג. מתן צו למתן חשבונות בהתייחס לפנסיה המקיפה של בעלה המנוח, ב"קרן מקפת", שמשולמת לקיבוץ ופנסיית שאירים, על פי אותה פנסיה, ככל שהמשיבה זכאית לה לפי תקנון הקרן. דיון בסמכות העניינית - ולחילופין, עיכוב הליכים והעברה לבוררות 4. לטענת המבקשת, על אף שהתביעה כוללת סעד כספי שנופל בגדר סמכות העניינית של ביהמ"ש השלום, העתירות לצו הצהרתי לגבי הזכות לקצבאות הגרמניות, והתביעה למתן חשבונות, בהתייחס לפנסיה מ"קרן מקפת" או לקצבת השאירים, הם על סכומים שלא כומתו ובנסיבות אלה לביהמ"ש השלום אין סמכות לדון בתביעה. לחילופין, כאמור, נטען כי הסמכות היא לביהמ"ש המחוזי לפי סמכותו השיורית. טענה נוספת חלופית בהקשר לסמכות העניינית היא שיש להעביר את הסכסוך לבוררות, לפי סעיף 24 לתקנון בדבר הסדרי פנסיה של קיבוץ סעד המכסה את הסוגיות שבמחלוקת, הן לגבי תשלומי הפנסיה ואח"כ קצבת השאירים מהפנסיה הגרמנית והן לגבי תשלומי הפנסיה וקצבת השאירים, אם כזו קיימת, מ"קרן מקפת". 5. עמדת ב"כ המשיבה בסוגיות אלה הן: א. אין לדחות את התביעה על הסף גם אם התביעה הוגשה לביהמ"ש שלו אין סמכות עניינית. ב. התביעה במהותה היא לסעד כספי, והסכום שנתבע נופל בגדר הסמכות העניינית של ביהמ"ש השלום. ג. באשר לסעדים ההצהרתיים שלא כומתו - אף הם בסמכות ביהמ"ש השלום שכן ביהמ"ש הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת סעד הצהרתי ובכלל זה כלפי זכות שניתן להעריך את שוויה הכספי ואזי הסמכות נקבעת עפ"י סכום התובענה [רע"א 7551/00 פוקס נ' קצנלנבוגן, פ"ד נו (1) 253 (2001)]. התביעות לסעד הצהרתי ניתנות להערכה כספית. כמו כן נטען כי הסעד ההצהרתי טפל לכספי. עיון בכל הטיעון של ב"כ המשיבה בפרק זה של טיעונם (סעיף 3) מלמד כי בשום מקום לא כומת הסכום מושא הסעד הכספי. מכל מקום, ביהמ"ש התבקש להעביר את המחלוקת לביהמ"ש המוסמך אם יסבור שאין לו סמכות עניינית ולא ידחה על הסף את התביעה. בסוגיה של העברת המחלוקת לבוררות נטען, כי לבוררות לא יועבר נושא שאינו יכול לשמש הסכם בין הצדדים [סעיף 3 לחוק הבוררות; ע"ע 1504/04 (ארצי) ד"ר אבין נ' מכבי שירותי בריאות (לא פורסם, 8.3.05)]. כמו כן, הפנו באי כוח המשיבה לפסיקה שבחנה האם ראוי להעביר לבוררות סכסוך בין מושב לחברת מושב שעילתו אפליה בין נשים וגברים, בהיותה שאלה חוקתית [ע"א 89/85 בית חירות - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גלזמן, פ"ד מא (3) 526 (1987)]. נטען כי המחלוקת בפני ביהמ"ש היא חוקתית ולא פנימית עם היבטים חוקתיים. המשיבה טענה בכתב התביעה, כי המשיבה מופלית לרעה ע"י המבקש ולכן מדובר בסכסוך חוקתי. 6. העובדה שהמשיבה הותירה את שווי הסעד ההצהרתי פתוח, גם בשלב זה של בחינת הסמכות העניינית, מכתיבה את סמכות ביהמ"ש השלום. לשיטתי, והדבר נעשה חדשות לבקרים בתיקי נזקי גוף, לא היה צריך להיות קושי רב להשיג את המידע מ"קרן מקפת" מה שולם עד היום, שווי קצבה המגיעה למשיבה כאלמנה, אם מגיע, ולהעריך את השווי העתידי באמצעות אקטואר. דבר זה נכון גם לגבי הקצבאות הגרמניות, מה גם שעלה מהדיון בצו המניעה הזמני, כי מדובר רק בקצבת השאירים ולא בקצבת הבריאות. הסמכות של ביהמ"ש השלום לתת סעדים הצהרתיים וסעדים לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ד - 1984 כפוף לשאלת הסמכות העניינית ולא עומד בנפרד ממנו. לכן, הסמכות לדון בתביעה כספית בסכום בסמכות ביהמ"ש השלום יחד עם סעד הצהרתי על סכום שלא ניתן לכמת אותו היא לביהמ"ש המחוזי (סעיף 40 לחוק בתי המשפט). אני מקבלת את העמדה שאין לדחות תובענה על הסף מחוסר סמכות עניינית ויש להעדיף העברת התביעה לביהמ"ש המוסמך, תחת דחייתה. לנוכח האפשרות שאינה נראית בלתי סבירה שכימות שווי הסעדים ההצהרתיים הצופים פני עתיד בסיוע אקטואר, יותיר את הסמכות בתחום סמכות ביהמ"ש השלום, אינני מורה מיד להעביר את התיק לביהמ"ש המחוזי ויינתנו הוראות מתאימות בתום ההחלטה. העברה לבוררות 7. הבקשה להעברת המחלוקת לבוררות, כבקשה חלופית, היא על פי סעיף 24 לתקנון בדבר הסדרי הפנסיה לחברי המבקש מנובמבר 1999 (להלן: "התקנון") הקובע, בהתייחס לתקנון, את ההסדר הבא: "24. יישוב סכסוכים כל חילוקי הדעות בין הקיבוץ לבין חבריו או לבין חבריו לשעבר או לבין יורשי ושאירי החבר בקשר לאמור בתקנון זה או הנובע ממנו - יימסרו להכרעת בורר יחיד אשר ימונה בהסכמת שני הצדדים ובהעדר הסכמה - ימונה הבורר ע"י רשם האגודות השיתופיות. הבורר יהיה משוחרר מכללי הפרוצדורה ומן הדין המהותי. חתימת הצדדים על תקנון זה כמוה - כחתימה על שטר בוררין". התקנון עוסק בהבטחת פנסיה לחברי הקיבוץ וכן זכויות נוספות (הרישא לתקנון). בהקשר לסכסוך בין הצדדים, התקנון מתייחס להסדרי פנסיה חיצוניים ונקבע, כי על החבר לשתף פעולה לאיתור זכויות אלה אך הסנקציה לחוסר שיתוף פעולה היא שהחבר לא יזכה לזכויות על פי התקנון (סעיף 15 לתקנון). הסכסוך בין הצדדים עוסק בהסדרי פנסיה חיצוניים, בהתייחס ל"קרן מקפת" (ראה הגדרה של הסדרי פנסיה חיצוניים בסעיף 1 לתקנון). לעומת זאת, המחלוקת לגבי קצבת השאירים מהפנסיה הגרמנית, בשלב זה של המחלוקת, עוסקת בזכות הקניין, במובן שהמשיבה טוענת שלה הזכות הקניינית על אותה קצבה והקיבוץ טוען מנגד שהזכות הקניינית היא של האגודה ומכאן, גם של כל חבריו. אם ייקבע שזכות הקניין בפנסיה הגרמנית היא של המבקשת מכוח היותה אלמנת בעל הזכות, אזי תשאל גם לגבי קצבה זו אותה שאלה כמו לגבי כספי "קרן מקפת". בשלב זה מירב הסכסוך, בין הכספי ובין ההצהרתי, מתמקד בפנסיה הגרמנית ולא בכספי "קרן מקפת". ככל שמדובר בסכסוך זה, על הקניין של הפנסיה הגרמנית, אינני סבורה שזה סכסוך בקשר לאמור בתקנון או בהקשר אליו. ככל שבעתיד, אם יוכרע לטובת המשיבה הזכות לקניין לגבי הפנסיה הגרמנית והקיבוץ יבקש לנכות כספים ששולמו כפנסיה מכוח התקנון - אזי סכסוך כאמור, לכאורה, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, ייפול לגדר התקנון. בשלב זה, אינני נדרשת לבחון האם מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. לפיכך, בהעדר מקור נוסף המחייב את הצדדים להעביר את המחלוקת לבוררות - אינני מעכבת הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. טענות נוספות 8. התביעה לדחייה על הסף מחמת התיישנות - לטענת המבקשת ההתיישנות נובעת מכך שההחלטות להעביר את כספי קצבת הבריאות וקצבת הביטוח הסוציאלי התיישנו, כי הם משנות ה-60 (קצבת בריאות) וה-80 (קצבת ביטוח סוציאלי). לחילופין, משנת 1991 העברת הכספים ע"ש המשיבה בחשבון בשליטת הקיבוץ. כמו כן, טענות נגד התקנון של הקיבוץ מ שנת 2000 (ההפרטה) והפנסיה משנת 1999, אף הם התיישנו. המשיבה טוענת שתביעתה נופלת בגדר התקופה שלא התיישנה. בשלב זה, לא מצאתי לדחות את התביעה על הסף שכן מדובר על טענות שמחייבות הצגת ראיות ובכללן קבלת החלטות לרכישת זכויות מהביטוח הסוציאלי והסכמת חברי הקבוצה ו/או ויתור על זכויות קנייניות; תנאים להחתמת המשיבה ובעלה על ויתור על הזכויות; הצגת התקנון משנת 2000 ופרשנותו בהקשר לזכויות כאמור וכדומה. 9. מחיקה של התביעה למתן חשבונות בהתייחס לקצבה מ"קרן מקפת" - לטענת המבקשת תנאי לצו למתן חשבונות הוא קביעת סכום החוב תוך הפניה לפסק הדין בעניין צוקית הכרמל. נדמה כי המסקנה מהציטוט אינה כפי שפורש ע"י בא כוח המבקשת [ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, (טרם פורסם, 4.6.07)]. כי אם ידוע מה סכום החוב, לא צריך להגיש תביעה למתן חשבונות שאינה מיועדת לאיסוף ראיות על חוב ידוע [תקנה 123 לתקסד"א; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 567-568 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 2005)] . כך אכן אומר כב' השופט ש' לוין: "כשיש לפלוני חוב מוגדר על אלמוני, אין פלוני יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה פרע לו אלמוני על חשבון החוב אלא תקנתו היא להגיש תובענה כספית על מלוא החוב ולהניח לפלוני להוכיח, כטענת הגנה, כמה פרטים" [ע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ, פ"ד מה (2) 130 (1991)]. אולם אני מסכימה עם ב"כ המבקשת כי לכאורה ולפי שיטתה, היא זכאית למידע ישיר מ"קרן מקפת" כאלמנת בעל הזכות לפנסיה ויתכן וגם כאלמנת בעל הזכות מבחינת הקרן. לכן תביעה למתן חשבונות היא מיותרת. סוף דבר 10. ניתנים למשיבה 60 יום להגיש תיקון לכתב התביעה הכולל כימות שווי הסעדים ההצהרתיים ובהעדר מעש, או אם הכימות יעלה על 2.5 מליון ₪, התיק יועבר לביהמ"ש המחוזי בב"ש. סמכות ענייניתניצולי שואה