מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צירוף נתבע נוסף במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית: עניינו של הליך זה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה המבקשת כנגד המשיבה (להלן - אגד), בטענה להפליה אסורה על רקע דתי בין נוסעים מירושלים לחיפה ובחזרה בקווים 940 ו-947, לבין נוסעים מירושלים לחיפה בחזרה בקו 972, אשר הוא "קו מהדרין", שבו, בין היתר, נוהגת הפרדה בישיבה בין גברים לנשים (להלן - בקשת האישור). ההפליה אותה תוקפת המבקשת היא הפליה כלכלית בעיקרה, אחר שמחיר הנסיעה בקו 972 זול ממחיר הנסיעה בקווים 940 ו-947. תחילתו של ההליך היתה בשנת 2008, אך הדיון בו הוקפא עד אשר ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בבג"צ 746/07 נעמי רגן נ' משרד התחבורה (פורסם במאגרים, 5.1.11). ביום 15.5.11 הודיע ב"כ המבקשת כי אחר שניתן פסק דין בבג"צ 746/07, מבקש הוא לקבוע כי בקשת האישור תידון. בדיון מיום 21.7.11 הסכימו הצדדים כי בקשת האישור תעבור לשלב הסיכומים, וכיוון שעיקר הטענות נמצאות במסמכים שבפני בית המשפט, יושלמו סיכומים בעל פה ביום 19.9.11. 3. או אז, ביום 3.8.11, פנתה אגד בבקשה להורות על צירוף נתבע או לחלופין להארכת מועד להגשת הודעה לצד שלישי. הצד השלישי שאליו מתייחסת אגד בבקשתה הוא מדינת ישראל - משרד התחבורה. אגד סומכת את טענתה על תקנה 18(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן - התקנות), המסמיכה את בית המשפט להורות על צירופו של משיב, או על מחיקת משיב, בבקשה לאישור תובענה כייצוגית ובתובענה. לטענת אגד, משרד התחבורה הינו צד דרוש לצורך הכרעה בשלמות וביעילות בפלוגתאות נושא ההליך. זאת כיוון שלטענת אגד, פעילותה ב"קווי המהדרין" גובתה ואושרה בהחלטת שר התחבורה, ומכוח כך יש להטיל את האחריות להפעלת "קווי המהדרין" לפתחו של משרד התחבורה. לחלופין טוענת אגד, כי ככל שלא תתקבל הבקשה לצרף את משרד התחבורה כנתבע, יש לאפשר לה למסור הודעה לצד שלישי כנגד משרד התחבורה. בהקשר זה מבקשת אגד לסמוך עצמה על תקנה 217 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), המסמיכה את בית המשפט להרשות הגשת הודעה לצד שלישי בתובענה שלא כאמור בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי. 4. המבקשת התנגדה לבקשה זו נוכח הוראת סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגית, התשס"ו-2006 (להלן - החוק) - הן משום שמדובר בתביעה שאיננה מנויה בתוספת השניה לחוק, והן משום שלא ניתן לתבוע את המדינה בפיצויים בנסיבות העניין. עוד נטען, כי למדינה חסינות מפני התביעה האמורה על פי סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשנ"ב-1952. בנוסף צוין, כי המדינה אינה בעל דין דרוש לצורך הכרעה בסכסוך, אחר שהמבקשת לא עתרה לכל סעד כלפיה, ואין לכפות על המבקשת נתבעת שזו לא ביקשה לצרפה לכתב התביעה ולא ביקשה להתדיין מולה כלל. עוד נטען, כי שאלת אחריותה של המדינה להפליה או לקיומה של חסינות למדינה, חורגת מגדרי הפלוגתא העומדת להכרעה בתיק ומסבכת את בירור ההליך. אשר לבקשה לשיגור הודעה לצד שלישי כנגד המדינה נטען, כי הודעה כזו איננה אפשרית מאותם טעמים שאין להתיר את צירוף המדינה כנתבעת בהליך, וכי הלכה למעשה מדובר בניסיון לעקוף את ההוראה הברורה שבסעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות. בשולי הטיעון הודגש, כי הבקשה לוקה בשיהוי כבד, שכן הוגשה 3 שנים אחר הגשת בקשת האישור. 5. בתשובתה לטיעונים אלו הבהירה אגד, כי היא אינה מבקשת לצרף את המדינה כנתבעת בהליך זה משום שהפעילה או לא הפעילה סמכויות פיקוח והסדרה, אלא, לטענתה, משום שהמדינה קיבלה החלטה, שבוצעה על ידי אגד, אשר לגביה נטען כי גרמה נזק (סעיף 11 לתשובת אגד). אגד התייחסה בהרחבה לטענה בדבר חסינות המדינה ושללה טענה זו. אשר לטענה כי אין לכפות על המבקשת נתבע שלא התבקש כלפיו סעד ציינה אגד, בהסתמך פסיקה וספרות בסוגיה זו, כי גם כאשר אין מבוקש סעד כלפי אדם, יכול שיהיה מקום לצירופו, בהיותו בעל דין דרוש. בהתייחס לטענת השיהוי ביקשה אגד לנמק את המועד שבו פנתה בבקשה הנדונה, בכך שבדיון שהתקיים ביום 21.7.11 חידד בית המשפט את השאלה שבמחלוקת, לפיה נוכח פסק הדין בבג"צ 746/07, אשר מצא פסול בהסדר "קווי המהדרין" כפי שהיה נהוג בעבר, יש לבחון את שאלת הפגיעה בנוסעים מכח הסדר זה שעה שנהג. 6. על רקע טיעונים אלו, ובשים לב לסוגיה העקרונית שמעורר התיק, לכאורה, והשאלה המשפטית המתעוררת מן הבקשה לצירוף המדינה, הוריתי כי בטרם אכריע בבקשה לצירוף המדינה כנתבעת או כצד שלישי, תישמע עמדת היועץ המשפטי לממשלה, תוך שהובהר כי נשקל הצורך בהתייצבות היועץ המשפטי לממשלה להליך. תגובת הפרקליטות היתה, כי בהתאם להוראות סעיף 3(א) לחוק, אין לתבוע את המדינה במסגרת התובענה הייצוגית הנדונה, ולפיכך אין מקום לצרפה כנתבעת, אף לא כנתבעת בהודעה לצד שלישי. המדינה מציינת, כי גם אם תתקבל טענת אגד שיש לראותה כמבצעת החלטת רשות בפעילות נושא ההליך, הרי שמכוח סעיף 5(ב)(2) לחוק, תובענה ייצוגית כנגד התנהלותו ומדיניותו של משרד התחבורה הינה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים ולא בסמכות בית המשפט המחוזי. אשר להפניית הודעה לצד שלישי כנגד המדינה נטען, כי לכך אין מקום, אחר שאגד לא הוכיחה את התקיימות התנאים המנויים בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי בעניין, ומכל מקום, היא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 3(א) ו- 5(ב)(2) לחוק, כאמור. אשר לנושא התייצבות היועץ המשפטי להליך - בהודעה מיום 25.3.12 נמסרה תגובה מטעם הפרקליטות בענין זה, ובה נתונים שלהשקפתה יכולים לסייע לבית המשפט בהכרעה בעניין. בין היתר צוין בהודעה, כי סוגיית האחדת התעריפים בתחבורה ציבורית בין-עירונית, העולה בתיק זה, היא חלק מרפורמה שבהתהוות, ושכחלק ממנה בסוף שנת 2012 צפויה להסתיים בדיקה כלכלית של התעריפים הבין-עירוניים, לשם קביעת קריטריונים אחידים לתעריפים אצל כלל המפעילים. נוכח כך עמדת הפרקליטות היא, כי אין מקום לעת הזו להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה מכוח הסמכות הנתונה לו בפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] (ההדגשה במקור - ת.ב.ר.). 7. אחר התייחסות הפרקליטות, הגישו הצדדים מסמכים מטעמם, כאשר כל אחד מהם מבקש למצוא בדברי הפרקליטות תימוכין לגרסתו, הן לגוף העניין והן באשר לבקשה לצירוף משרד התחבורה להליך זה. 8. מקובלת עליי עמדת המבקשת והפרקליטות, כי הוראת סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות מונעת הגשת תובענה ייצוגית לפיצויים כנגד משרד התחבורה, בגין הנטען בתובענה דנן. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כך: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי...". תובענה ייצוגית לפיצויים כנגד משרד התחבורה בנסיבות העניין איננה עוברת את מסוכת סעיף 3(א) הנ"ל בשני היבטים. ראשית, אין מדובר "בתביעה כמפורט בתוספת השניה"; שנית, מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם, כנטען, על ידי צד שלישי - אגד - שעילתה הפעלה ואי הפעלה של סמכויות פיקוח והסדרה ביחס לאותו צד שלישי. אף שאגד מבקשת להציג את טענותיה כנגד משרד התחבורה ככאלה שאינן באות בגדרי סעיף 3(א) לחוק, ברור כי מהות הטענה שמבקשת אגש לשים בפי המבקשת איננה להפליה מצד משרד התחבורה כשלעצמו, אלא כנגד הפעלת סמכויות הסדרה של משרד התחבורה כלפי אגד. אגד טוענת כי האופן שבו הסדיר משרד התחבורה את הפעלת "קווי מהדרין", מטיל על משרד התחבורה אחריות לאופן בו הופעלו הקווים הללו בידי אגד. לשון אחר: הטענה איננה כי משרד התחבורה ביצע במישרין עוולה של הפליה פסולה, אלא מדובר בטענה לאחריות בגין הסדרת התחום. נוכח כך, תובענה ייצוגית נזיקית בעניין דנן, ככל שהייתה מופנית כלפי משרד התחבורה, איננה באה בגדרי העילות הנזכרות בתוספת השניה לחוק, ובכללן פריט 7 שם, שעניינו חוק הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000. לא זו אף זו, הטענה היא באשר להפעלת סמכויות הסדרה, שבקשר אליהן התרחשה עוולה ונגרם, כנטען, נזק. בנסיבות אלו סעיף 3(א) לחוק איננו מאפשר הגשת תובענה ייצוגית כנגד הרשות. אם בכך לא די, הרי שבמקרים שבהם החלטה של רשות מקימה עילה להגשת תביעה ייצוגית, בית המשפט המוסמך לדון בה הינו בית משפט לעניינים מינהליים ולא בית משפט זה, כאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק. 9. אלא שלטעמי טיעוני הצדדים בכל הנוגע לסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אינם משקפים את התמונה בכללותה, ונגיעתם הישירה לעניין איננה ברורה. שהרי הבקשה הנדונה והתובענה אינן מהוות במהותן תובענה נזיקית ייצוגית כנגד המדינה. התובענה איננה כוללת בקשה לסעד נזיקי כנגד המדינה, ואף אילו צורף משרד התחבורה לתיק זה כנתבע, לא היה מקום לראותו כמי שהופנתה כלפיו תובענה ייצוגית לפיצויים, אחר שסעד זה כלל לא מתבקש כלפיו, כך שספק אם סעיף 3 (א) הנ"ל נוגע לעניין. 10. מאידך, עיון במכלול טיעוני הצדדים מלמד, כי מדובר בתיק המעורר סוגיה ציבורית, ולא אך סכסוך אזרחי פרטני, בכל הנוגע לתחום המוסדר בידי מדינת ישראל - משרד התחבורה. תעיד על כך הרפורמה הנזכרת בהודעת הפרקליטות מיום 25.3.12, הכוללת מהלך לקביעת קריטריונים אחידים לתעריפי המפעילים בתחבורה בין-עירונית. נוכח אופיו של התיק, סבורתני כי מן הראוי שישמע בו גם קולה של המדינה וקולו של משרד התחבורה בטרם יינתן בו פסק דין. 11.על פי האמור בתגובת הפרקליטות, סבורה זו כי "לעת הזו" אין מקום להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך זה, נוכח הרפורמה המצויה, כפי שצוין, בעיצומה (ההדגשה במקור). 12. אלא שהליך זה מתנהל עתה, והצדדים עומדים בפני שלב שמיעת הסיכומים עתה. לכן נראה שאי התייצבות היועץ המשפטי בהליך "לעת הזו", משמעו כנראה אי התייצבותו בהליך כלל, משום שההליך עשוי להסתיים בטרם תושלם הרפורמה. זאת ועוד, כלל לא ברור מדוע השמעת עמדה בסוגיה שלפניי מצריכה השלמה מוקדמת של יישום מדיניות האחדת תעריפי נסיעה ביעדים בין-עירוניים בין יעדים דומים. 10. אשר על כן, מורה אני על התייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך, על מנת שישמע קולו בשלב שמיעת הסיכומים בבקשה, בשים לב לנושא הציבורי העולה ממנה (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' אשת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז (3) 220, פסקה 28 לפסק הדין (2003)). הלכה למעשה תוצאת הדברים היא שהסעד העיקרי המבוקש בידי אגד בבקשה ניתן בפועל, אחר שהיועץ המשפטי יתייצב בהליך, כך שקולה של המדינה יישמע בהליך. בהקשר זה איני רואה נפקות לכך שמשרד התחבורה איננו "נתבע" בהליך, שהרי גם לשיטת אגד מקומו בהליך איננו כמי שייפסק כלפיו סעד, אלא כמי שנחוץ לצורך הכרעה בשלמות בשאלות העומדות על הפרק. נוכח זאת, אין צורך להאריך בעתירתה החליפית של אגד בבקשתה, לצירוף משרד התחבורה על דרך שיגור הודעה לצד שלישי כנגדו. אך ייאמר כי ספק אם בשלב בו עומד ההליך - שלב הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובטרם אושרה הגשתה - יש מקום לאשר הפניית הודעה לצד שלישי. מכל מקום, לא נראה כי יש מקום לעשות כן במצב הדברים בתיק זה, אחר שחוק תובענות ייצוגיות שולל תביעה ייצוגית כנגד רשות ציבורית בנסיבות העניין, ולא הוכחו נסיבות המצדיקות את שיגור ההודעה לצד ג' בוודאי לא בשלב זה. מורה אני איפוא על צירוף היועץ המשפטי להליך זה, כך שבמסגרת שלב הסיכומים יוגשו גם טיעוניו בעניינים השנויים במחלוקת. עד ליום 10.5.12 יודיעו הצדדים האם לנוכח ההחלטה לעיל ניתן להשלים סיכומים בעל פה, כפי שהוסכם בדיון מיום 21.7.12, ואזי יוצעו מועדים מתואמים. לחלופין, אם סבורים הצדדים כי יש צורך בהשלמת טיעון בכתב, יוצע עד לאותו מועד מתווה בעניין זה. צירוף נתבעיםצירוף / החלפת בעלי דיןתביעה ייצוגית