מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מאסר ללא דיון בנוכחות הצדדים: כב' השופטת ליאורה ברודי כללי 1. בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות בת.פ 86-97 מיום 15.2.12 (כב' השופט י. לוי, סג"נ), שדחה את בקשתו של המערער להכריז על בטלות צו המאסר חלף קנס, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. 2. בבית משפט קמא הורשע המערער על פי הודייתו בעבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה, החזקת רכוש גנוב והחזקת סם מסוכן (בתיק העיקרי ובתיקים שצירף). 3. בית משפט קמא גזר על המערער את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה בתנאים שנקבעו בגזר הדין, וכן קנס בסך 3,000 ₪ או חודשיים מאסר תחתיו. 4. המשיבה הגישה ערעור על גזר דינו של בית משפט קמא (ע"פ (ת"א) 70274/00). הערעור על קולת העונש התקבל, באופן שנקבע שעונש המאסר בפועל למשך 6 חודשים ירוצה מאחורי סורג ובריח ורכיב הקנס נותר בעינו, לרבות המאסר חלף הקנס. יחד עם זאת, נקבע כי הקנס (בסך 3,000 ₪) ישולם בשלושה תשלומים בסך 1,000 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ישולם ביום 1.2.01, ויתרת התשלומים בכל 1 לחודש שלאחריו. 5. המערער ריצה שני ימי מאסר עקב אי תשלום הקנס במועד ובכך נזקף על חשבון הקנס סכום של 99 ₪. 6. בתאריך 13.9.01 הפקיד המערער בקופת בית המשפט 3,000 ₪, וסכום זה, שהוא אמנם שווה ערך לקרן הקנס, נזקף תחילה לטובת הפיגורים שנצברו, וזאת על פי הוראת סעיף 68(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). יתרת החיוב של המערער עמדה, אפוא, על סכום של 2,303 ₪ (סכום יתרת קרן הקנס). 7. בתאריך 4.8.11 ניתן ע"י בימ"ש קמא צו מאסר במקום יתרת קרן הקנס שלא שולמה (בסך 2,303 ₪) לתקופה של 46 ימים. פקודת המאסר נחתמה מבלי שקוים דיון במעמד הצדדים. 8. בתאריך 31.10.11 החל המערער לרצות מאסר שהוטל עליו בתיק אחר למשך 4 חודשים (בניכוי ימי מעצר), ממנו אמור היה להשתחרר ביום 25.1.12. 9. ביום 24.11.11, בעת שהמערער היה נתון במאסר, הוא קיבל "הודעה לאסיר בגין אי תשלום קנס" (להלן: "ההודעה"). בהודעה נכתב כי אם לא ישולם הקנס, ירצה המערער מאסר. המערער הודיע כי הוא מעוניין לרצות את המאסר, ופקודת המאסר הופעלה ביום 30.11.11. על פי סעיף 71(ה) לחוק העונשין הופסק ריצוי המאסר בו היה נתון המערער, והוא החל בריצוי המאסר חלף הקנס למשך 46 יום, עד יום 14.1.12. ממועד זה הוא המשיך בריצוי המאסר בגין ההליך האחר. 10. ביום 8.2.12, בעוד המערער מרצה מאסר, הוא הגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול צו המאסר. בית משפט קמא התבקש להורות על שחרורו המיידי של המערער ממאסר, ועל קיום דיון מחדש במעמד הצדדים בבקשת המשיבה להוצאת צו המאסר. בבית משפט קמא נטען כי צו המאסר הוצא ללא נוכחות המערער, ומבלי שהתאפשר לו להגיב על הבקשה לבצע את צו המאסר. לגופו של עניין נטען כי המבקש שילם את קרן הקנס עוד בשנת 2001, ומשכך לא ניתן להפעיל עוד את צו המאסר נגדו. 11. בית משפט קמא דחה את הטענה לפיה צו המאסר חלף הקנס הוצא שלא כדין. בהחלטתו התייחס בית המשפט להחלטות סותרות שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים בעניין הצורך בקיום דיון בבקשה לבצע את המאסר, וזאת כאשר הקנס שלצידו מאסר הוטל במסגרת גזר הדין, בנוכחות המערער. בסופו של דבר קבע : "נדחות שתי הבקשות - הן הבקשה לביטול צו המאסר חלף קנס וקיום דיון בבקשה, והן הבקשה להכרזה על בטלות צו המאסר". החלטה זו היא נושא הערעור שבפנינו. 12. יצוין כי ביום 7.3.12 שוחרר המערער שחרור מינהלי מהמאסר בהליך האחר, ומועד השחרור "המלא" חל ביום 28.3.12, ומכאן שלערעור אין השלכה מעשית של ממש. יחד עם זאת, הודיעה לנו ב"כ המערער, על דעת הסנגוריה הציבורית, כי יש חשיבות להכרעה בשאלות שמועלות בערעור, הגם שהיא הייתה ערה לכך שתלויה ועומדת בקשת רשות ערעור בבית משפט העליון בסוגיית החובה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה להפעלת צו מאסר חלף קנס. 13. עיקר טענתה של ב"כ המערער היא כי בהיבט הפרוצדוראלי, לא ניתן להורות על ביצוע המאסר בלא קיום דיון בנוכחות הצדדים. בהיבט המהותי - מששולם סך של 3,000 ₪ (סכום הקרן של הקנס), נותר למערער לשלם אך ורק את תוספת הפיגורים, ואין לבצע את פקודת המאסר בגין אי תשלום תוספת הפיגורים, כי אם לגבותה בהליך אזרחי. יריעת המחלוקת 14. המחלוקת נושא הערעור מתמקדת בשאלות הבאות: א. קיומה של זכות ערעור על החלטת בית משפט קמא. ב. קיומו של דיון בנוכחות הצדדים בבקשה להפעיל את פקודת המאסר. ג. ביצוע המאסר חלף הקנס בגין יתרת סכום החיוב של המערער. זכות הערעור 15. ב"כ המשיבה העלתה טענה בעלת אופי מקדמי, לפיה זכות הערעור על החלטת בית משפט קמא אינה מעוגנת בהוראות החוק, ואף לא ניתן לראות בהחלטות הנוגעות לתשלום הקנס כהחלטות נלוות לגזר הדין הניתנות לערעור. 16. ב"כ המערער טענה כי צו המאסר חלף קנס שהוטל על המערער מהווה חלק מגזר דינו של בית משפט קמא, ועל כן ההחלטות הקשורות לצו זה ניתנות לערעור, גם אם חלפו כ-11 שנים מאז מתן גזר הדין. פרשנות זו מתחייבת לנוכח הפגיעה בחירותו של המערער. דיון והכרעה 17. בהליך הפלילי אין מערערים על החלטות ביניים אלא במסגרת הערעור המוגש כנגד פסק הדין. להלכה זו נקבעו מספר חריגים שעוגנו בחוק. אין מכירים בחריגים נוספים על אלה שכן "אין לך זכות ערעור או זכות ערר אלא אם כן קבע המחוקק הראשי ערכאה מוסמכת לדון בערעור או בערר". זכות ערעור על החלטה של בית משפט ניתנת לבעל דין רק אם הוקנתה בחוק ובהיעדר הוראת חוק, אין הזכות קיימת (ר' רע"פ 5638/08 איתן כוכבי נ' דן כוכבי (לא פורסם, 21.7.08, וספרו של י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני ב (2009) בעמ' 1828). יחד עם זאת, הגישה המקובלת היא כי על החלטה נלווית שאינה מהווה רכיב של "פסק הדין" או "החלטת ביניים" שניתנה לאחר מתן פסק הדין, ניתן לערער במסגרת ערעור על פסק הדין, אם על פי טיבה ההחלטה הנלווית נמנית בין רכיבי גזר הדין (ר' י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני ב (2009) בעמ' 1845). 18. בענייננו, טענת המשיבה נטענה בלשון רפה. לצורך העניין, ומבלי קביעת מסמרות, ניתן לסבור כי הואיל ועסקינן בביצוע מאסר שנקבע חלף קנס במסגרת גזר הדין, מדובר ברכיב נלווה לגזר הדין. להכרעה בסוגיות המתוארות עשויה להיות השלכה על חירותם של נאשמים (אם כי לגבי המערער דנן חדלה השאלה להיות מעשית), ומכל מקום ערכאות הערעור דנו בשאלות שהתעוררו לגופן, כך שבפועל לא נשללה הזכות להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור. קיום דיון בנוכחות נאשם טרם הוצאת צו מאסר חלף קנס 19. ב"כ המערער טענה כי הוראת סעיף 129א(ב) לחוק בסדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") מחייבת לזמן את הנאשם או סנגורו לדיון בהוצאת צו מאסר חלף קנס, דבר שלא נעשה בעניינו של המערער. זאת ועוד, גם לאחר שבית המשפט הורה על ביצוע המאסר, לא התקבלה אצל המערער התראה טרם ביצוע פקודת המאסר על פי הוראת סעיף 129א(ג) לחסד"פ. ב"כ המערער ביקשה, אפוא, לקבוע כי משלא קוימו הוראות הדין, אין תוקף לצו המאסר שהוצא, ולפיכך לא ניתן היה להפסיק את המאסר שריצה המערער בגין הליך אחר לצורך ריצוי מאסר חלף הקנס. מכאן, שיש לזקוף את התקופה הרלוונטית, בת 46 ימים, על חשבון תקופת המאסר שריצה המערער בהליך האחר. 20. ב"כ המשיבה טענה כי הוראת סעיף 129א(ב) לחסד"פ, לא מטילה חובה גורפת לזמן את הנאשם או סנגורו לדיון בהוצאת צו מאסר וחובה זו לא חלה בנסיבות בהן נכח הנאשם בעת שנגזר דינו. עמדה זו של המשיבה הובעה גם ברע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב (טרם ניתנה החלטה של בית המשפט העליון בסוגיה) ואלה עיקר הנימוקים, שנטענו גם בהליך שלפנינו: הוראת סעיף 126 לחסד"פ קובעת את הכלל לפיו "לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו", וכי חריגים לכלל זה יהיו על פי הוראות החוק בלבד. הוראת סעיף 129 לחסד"פ, שקובעת כי ניתן להטיל מאסר חלף קנס שלא בפני הנאשם, היא חריג לכלל שמשפטו של נאשם יהיה בפניו. כך גם הוראת סעיף 129א(ב) לחסד"פ, הקובעת קיום דיון טרם מתן צו לביצוע המאסר, חלה רק במקרים בהם הנאשם לא נכח במשפטו. הנימוק הוא שהוראת סעיף 129א הוספה להוראת סעיף 129 לחסד"פ על מנת לבאר את אופן יישום הטלת הקנס, והיא אינה מנותקת מהוראת סעיף 129 לחסד"פ. אף הוראת סעיף 129א(ג) לחסד"פ, הקובעת שצו לביצוע מאסר שלא ניתן בנוכחות הנאשם או סנגורו, לא יבוצע בטרם הומצאה לנאשם התראה בכתב לפחות 14 ימים מראש, חלה אך ורק במקרים שבהם נדון הנאשם שלא בפניו, וזאת כהשלמה לסעיף 129א(ב) הנ"ל. בענייננו - כך ב"כ המשיבה - אין מחלוקת שהמערער נכח בעת מתן פסק הדין בערעור על גזר הדין, ולפיכך לא חלות לגביו הוראות סעיף 129א(ב) ו-(ג) לחסד"פ, קרי: אין צורך בקיום דיון בעניינו טרם מתן צו לביצוע המאסר או במתן התראה טרם ביצוע המאסר. עם זאת, ציינה ב"כ המשיבה כי במהלך השנים ניתנו למערער התראות, כמו גם בהודעה הנ"ל, אותה קיבל במהלך מאסרו בהליך האחר. דיון והכרעה: 21. להלן הסעיפים הרלוונטיים בענייננו בחסד"פ: סעיף 71(א): "בית משפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר... למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו..". סעיף 129א(ב): "לא ייינתן צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס... אלא בנוכחות הנידון או סנגורו או אם בהזמנה למשפט... צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על נידון שלא יתייצב". סעיף 129א(ג): "צו מאסר כאמור בסעיף קטן (ב) שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו, לא יבוצע בטרם הומצאה לנידון התראה בכתב על כך לפחות 14 ימים מראש; בהתראה תצוין מזכירות בית המשפט שאליה ניתן לפנות לבירורים וכן האפשרות לבקש פריסה או דחייה של תשלום הקנס ופטור מתשלום תוספת פיגורים...". ההכרעות בפסיקת בתי המשפט המחוזי בסוגיה זו אינן אחידות: גישה אחת היא כי על פי סעיף 129א(ב) לחסד"פ קיימת חובה שצו לביצוע מאסר במקום קנס יינתן בנוכחות הנידון או סנגורו. לעניין "צו מיוחד" (במובן סעיף 129א(א) לחסד"פ) - ניתן להטילו אם בהזמנה למשפט או לדיון למתן הצו המיוחד. צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על נידון שלא התייצב (ר' ע"ח (מרכז) 6801-12-11 גוקסוב נ' מדינת ישראל, עליו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור כמפורט לעיל, וכן ע"ח (חיפה) 55244-02-12 דוד נ' מדינת ישראל). גישה שנייה היא כי אין חובה לזמן את הנאשם להליך החתימה על פקודת מאסר, שהוא הליך טכני במהותו, מקום שנקבע מאסר חלף קנס במסגרת גזר הדין (ע"פ (נצרת) 11985-01-12 עלי נ' אגף המכס והמע"מ)). לאחר שקילת טיעוני ב"כ הצדדים, סבורני כי בטרם מתן צו לביצוע המאסר, יש לקיים דיון במעמד הצדדים, בין אם גזר הדין ניתן בנוכחות הנאשם ובין אם לאו, אלא אם כן בהזמנה למשפט צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על נידון שלא יתייצב. על פי הוראות החוק הרלוונטיות, קיימת הפרדה בין שלושה שלבים: הראשון - הטלת צו המאסר, השני - הוצאת צו ביצוע המאסר, והשלישי - הביצוע בפועל של המאסר. א. הטלת צו המאסר - על פי הוראת סעיף 71 לחוק העונשין, רשאי בית המשפט להטיל מאסר חלף קנס. סעיף 129 לחסד"פ קובע לגבי הטלת המאסר, כי ניתן להטילו גם שלא בנוכחותו הנאשם, ובלבד שבהזמנה למשפט צוין שניתן להטיל מאסר אם הנאשם לא התייצב. ב. מתן צו לביצוע המאסר - הוראת סעיף 129א(ב) קובעת כי לא יינתן צו לביצוע מאסר במקום קנס אלא בנוכחות הנידון או סנגורו. ואולם, אם בהזמנה למשפט צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על נידון שלא התייצב, ניתן לתת את הצו גם שלא בנוכחות הנידון או סנגורו. ג. ביצוע צו המאסר: הוראת סעיף 129א(ג) עניינה במתן התראה בכתב לנידון 14 ימים בטרם יבוצע צו המאסר. חובת מתן ההתראה חלה אך ורק במקום שבו צו המאסר הוטל שלא בנוכחות הנידון או סנגורו. בהתראה תציין מזכירות בית המשפט את הכתובת שאליה ניתן לפנות לבירורים, וכן האפשרות לבקש פריסה או דחייה של תשלום הקנס ופטור מתשלום תוספת פיגורים. במילים אחרות: אם הנאשם נכח בדיון בצו ביצוע המאסר, אין צורך במתן ההתראה לפני ביצועו. לעומת זאת, אם הוא לא נכח בדיון זה, אך בהזמנה למשפט נרשם כי ניתן להטיל צו מאסר אם לא יתייצב לדיון, יש חובה לשלוח לו התראה טרם ביצוע המאסר. ההפרדה בין שלושת השלבים מתיישבת עם תכלית החוק: בשלב הראשון, הוא שלב גזירת הדין, נשקלים שיקולי הענישה, ובין היתר הטלת הקנס והמאסר תמורתו. בשלב השני, הוא שלב מתן הצו לביצוע המאסר, נשקלים שיקולים הקשורים באופן תשלום הקנס. כך למשל, תיתכן שקילת אפשרות פריסת הקנס לתשלומים, דחיית תשלומו או מתן אפשרות להגיש בקשה לפטור מתשלום תוספת פיגורים. על מנת לשקול שיקולים אלה, יש צורך בקיום דיון במעמד הצדדים שכן אין מדובר בהליך "טכני", בגדרו "חותם" בית המשפט על ביצוע הצו, כי אם בהליך מהותי. אפשרות ההתראה בסעיף 129א(ג) מחזקת את המסקנה כי יש חשיבות בקיום הליך הבוחן את ביצוע הצו, וזאת משום שהמחוקק מצא לנכון להוסיף שגם אם בחר הנאשם שלא להתייצב לדיון בעניין ביצוע הצו, עדיין הוא יוכל לפעול בהתאם להתראה שיקבל במשך 14 ימים ולשלם את הקנס או לבקש פריסת התשלום או דחיית המועד לתשלומו. מטרת הוראות החוק היא, אפוא, לוודא שבטרם ייכלא הנאשם, תהיה לו ההזדמנות לטעון את כל טענותיו ולשטוח את עתירותיו בפני בית המשפט. ומן הכלל אל הפרט: בענייננו צו המאסר הוטל אמנם בנוכחות המערער, ואולם הוא לא זומן לדיון בבקשה למתן הצו לביצוע המאסר, ועל כן לא ניתנה לו כלל הזדמנות להעלות את טענותיו בפני בית המשפט. לפיכך, צו ביצוע המאסר כנגד המערער הוצא שלא כדין. אין במתן ההודעה כדי לקיים את חובת ההתראה, וזאת משני נימוקים: האחד, בענייננו לא ידוע אם בהזמנה המקורית למשפט נכתב כי ניתן להטיל מאסר חלף קנס בהיעדר המערער; השני, ההודעה הנ"ל אינה מקיימת את דרישות החוק, שהן מהותיות באופיין: לא צוין לאיזו מזכירות ניתן לפנות לבירורים, וכן לא צוינה האפשרות לבקש פריסה או דחייה של תשלום הקנס, או לבקש פטור מתשלום תוספת פיגורים. הסכמת המערער לרצות מאסר תמורת הקנס, מבלי שיידע על זכויותיו שאמורות היו להירשם בהתראה טרם ביצוע המאסר, אינה בגדר הסכמה מדעת. מהמקובץ לעיל עולה כי צודקת ב"כ המערער בטענתה כי היה צורך בקיום דיון בנוגע לצו ביצוע המאסר, וכי לא די היה במשלוח התראה, מה עוד שזו איננה עומדת בדרישות החוק. די בקבלת טענה זו, כדי להביא לביטול החלטת בית משפט קמא. הטלת מאסר חלף קנס על יתרת תשלום הקנס 22. ב"כ המערער טענה כי המערער שילם את קרן הקנס, ונותר לתשלום סכום שהוא תוספת הפיגורים. לאור הוראת סעיף 68(א) סיפא לחוק העונשין, הקובעת כי מאסר חלף הקנס אינו חל על תוספת הפיגורים, לא ניתן היה להורות על ביצוע המאסר חלף קנס, כפי שעשה בית משפט קמא. ב"כ המערער מפנה ל"מתח" הקיים בין סעיף 68(א) סיפא לבין סעיף 68(ב) לחוק העונשין: אם כל סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שנתווספה עליו תוספת פיגורים ייזקף תחילה על חשבון התוספת, כפי שקובע סעיף 68(ב) הנ"ל, כי אז אין רבותא בסעיף 68(א) סיפא, הקובע שסעיף 71 (הדן בקביעת מאסר במקום קנס) לא יחול על תוספת הפיגורים. ובמילים אחרות: אם תוספת הפיגורים כבר "נבלעה", לשם מה היה צורך לקבוע שלא ניתן להטיל מאסר בגין אי תשלומה. מששילם המערער 3,000 ₪ (הוא סכום הקרן), גם אם באיחור, נותר לו לשלם אך ורק את תוספת הפיגורים, בגינה לא ניתן היה להפעיל את המאסר חלף אי תשלום קנס, ואת תוספת הפיגורים היה צריך לגבות בהליך אזרחי. על כן היא עותרת לבטל את צו המאסר חלף הקנס, באופן שהמאסר שריצה המערער ייזקף על חשבון המאסר בתיק האחר (בעניינו של המערער, הקביעה תביא גם לתום ימי "השחרור המינהלי"). 23. ב"כ המשיבה טענה כי מטרת הוראת סעיף 68(ב) לחוק העונשין, הקובעת שהתשלום ייזקף תחילה על חשבון תוספת הפיגורים ולא על חשבון קרן הקנס, היא להבטיח את אכיפת תשלום קרן הקנס ותוספת הפיגורים. הדבר מתבצע באופן שתחילה נזקף התשלום על חשבון תוספת הפיגורים, כך שכל עוד לא שולמה הקרן, עומדת בעינה הסנקציה של המאסר. ב"כ המשיבה הדגישה כי לא קיימת סתירה בין סעיף 68(א) סיפא לבין סעיף 68(ב) לחוק העונשין שכן מטרת סעיף 68(א) סיפא לחוק העונשין היא להבטיח שתקופת המאסר המקסימאלית שניתן להטיל בגין אי תשלום הקנס היא זו שנקצבה על ידי בית המשפט, והיא חלה אך ורק לגבי הקרן, ולא לגבי תוספת הפיגורים. דיון והכרעה: 24. להלן הסעיפים הרלוונטיים בענייננו בחוק העונשין: סעיף 71(א): "בית משפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר... למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו..". סעיף 68: "(א) לעניין גבייה, דין התוספת כדין הקנס, אולם סעיף 71 לא יחול על התוספת. (ב) סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שנתווספה עליו תוספת, ייזקף תחילה על חשבון התוספת". מהוראות החוק הנ"ל עולה כי כאשר הקנס משתלם באיחור, מתווספת עליו תוספת פיגורים. כל סכום שהנאשם משלם בשלב זה נזקף על חשבון תוספת הפיגורים שנצברה עד אותו שלב, ורק לאחר מכן נזקף התשלום על חשבון הקרן. באותה תקופה עומדים בתוקף ימי המאסר שנקצבו, למקרה שהקנס לא ישולם. אם כך, הנאשם ממשיך בתשלומים על פי הסדר המפורט לעיל, ואם מופעלת פקודת המאסר (אישור בית המשפט על ביצוע פקודת המאסר), אזי כל תקופת מאסר שמרצה הנאשם היא אך ורק בהתייחס לקרן של הקנס. לאחר שהנאשם מסיים לשלם את תוספת הפיגורים ומתחיל בתשלום קרן הקנס, תקופת המאסר "מתקצרת" בהתאם. למקרה שמופעלת פקודת המאסר בטרם החל הנאשם בתשלום הקנס, מרוצה תקופת המאסר שנקצבה במלואה, ונותרת לתשלום אך ורק תוספת הפיגורים. על תוספת זו לא חל סעיף 71 לחוק העונשין, דהיינו, התוספת תיגבה על ידי אגף הגבייה, ללא הסנקציה של המאסר חלף קנס, ומשריצה הנאשם את מלוא תקופת המאסר, הוא "סילק" את סכום הקרן. במקרה שלפנינו, עוד בטרם הופעל המאסר חלף הקנס, שילם המערער את הקנס, אם כי באיחור, ועל כן הקנס צבר תוספת פיגורים. לפיכך כל תשלום ששילם נזקף תחילה על חשבון תוספת הפיגורים, ולאחר מכן על חשבון הקרן. כאשר הופעלה פקודת המאסר נותר מסכום הקרן סך של 2,303 ₪, תמורתם הוא אמור היה לרצות 46 ימי מאסר. מהמקובץ לעיל עולה כי צודקת ב"כ המשיבה בטענה כי ההסדר החקיקתי נועד להבטיח את תשלום הקנס על ידי סנקציה של מאסר, ולמנוע מחייבים להתחמק מתשלום הקנס במלואו - הן הקרן והן התוספת. סוף דבר 25. דין הערעור להתקבל, באופן שהחלטת בית משפט קמא נושא הערעור שניתנה בהיעדר המערער או סנגורו, תתבטל. אשר לימי המאסר שריצה המערער לאחר מתן החלטת בית משפט קמא: אמנם הכלל הוא שלאחר שהסתיימה תקופת המאסר חלף הקנס, לא ניתן עוד לשלם את הקנס ולבטל את ההחלטה למפרע. הרציו של החלטה זו הוא למנוע מצב שבו לוח הזמנים לתשלום הקנס יהיה "תוכנית כבקשתך", ותוענק אפשרות בלתי מוגבלת להשבת גלגל הקנס והמאסר לאחור במועד הנבחר על ידי האסיר לפי האינטרסים שלו (רע"ב 6201/11 טייב נ' שב"ס (לא פורסם, 14.11.11). ואולם בענייננו עסקינן במקרה שונה, שבו פקודת המאסר הוצאה שלא כדין, כך שממילא לא ניתן היה להפסיק את המאסר שהוטל על המערער בהליך האחר, ולפיכך תיזקף התקופה שריצה המערער (בת 46 ימים) על חשבון המאסר בהליך האחר. ליאורה ברודי, שופטת השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ 1. עיינתי בחוות דעתה המנומקת של חברתי, כב' השופטת ברודי, בהודעת הערעור, בתגובת המשיבה ובתגובת המערער לתגובת המשיבה על נספחיהן; בהחלטת בימ"ש קמא נושא הערעור ובהליכים שהתנהלו בבימ"ש קמא בקשר לקנס וחלופת המאסר שהוטל על המערער וכן במסמכים הקשורים להחלטת בימ"ש זה (במותב אחר) בע"ח 6801-12-11 גלסקוב נ' לשכת תביעות מרחב שפלה, שבקשת ערעור שהגישה המשיבה עליה תלויה ועומדת בבימ"ש העליון ברע"פ 837/12 (ראה החלטת בימ"ש העליון יום 5.3.12), שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ולהלן חוות דעתי. 2. אני מסכים לחוות דעתה של כב' השופטת ברודי לקיומה של זכות ערעור על ההחלטה נושא הערעור שכן מדובר בהחלטה שעניינה ביצוע חלק מגזר הדין של בימ"ש קמא, הוא הקנס שהוטל על המערער. גם אם ההחלטה של הפעלת המאסר חלף הקנס שלא שולם, ניתנה מטבע הדברים זמן רב לאחר מתן גזה"ד, הרי יש לראות את ההשגה עליה כחלק מהערעור על גזר הדין. לא למותר לציין שהמשיבה לא חלקה בתגובתה בכתב להודעת הערעור על קיומה של זכות ערעור. 3. אני מסכים לחוות דעתה של כב' השופטת ברודי בכל הקשור לדחיית טענת המערער שלפיה מאחר ששילם סכום של 3,000 ₪, הוא סכום הקנס, לא ניתן היה להוציא נגדו פקודת מאסר שהוצאה, למעשה, בגין אי תשלום תוספת הפיגורים בשל אי תשלום סכום הקנס במועדים שנקבעו לתשלומו. אף אני סבור שהוראת סעיף 68(א) סיפא לחוק העונשין לא מונעת הוצאת פקודת מאסר כנגד המערער, שכן זו הוצאה בגין אי תשלום הקנס לאחר שהסכום ששולם נזקף, עפ"י הוראת סעיף 68(ב) לחוק העונשין, על חשבון תוספת הפיגורים. סעיף 68 לחוק העונשין קובע הסדר חקיקתי שמטרתו להבטיח תשלום הקנס שנגזר על הנאשם ולמנוע ממנו להתחמק מתשלומו במועד שנקבע. יישומו של ההסדר על המערער הצדיק הוצאת פקודת המאסר נגדו. 4. טענת המערער לפיה פקודת המאסר שהוצאה נגדו בטלה מאחר שהוצאה שלא בנוכחותו ומבלי שניתנה לו התראה 14 יום לפני ביצועה, אמנם עומדת במרכז הודעת הערעור, אך לאחר הדיון שהתקיים בפנינו הגעתי למסקנה שיש לדחות אותה מחוסר רלוונטיות לגבי המערער. המערער סיים לרצות במלואו את עונש המאסר בהליך האחר, לרבות המאסר לתקופה של 46 יום נושא הערעור, שאותה ריצה עפ"י בקשתו החתומה ב"הודעה לאסיר בגין אי תשלום קנס" שצורפה לתגובת המשיבה. משכך, החלטת כב' השופטת ברודי בסוף דבריה לפיה תיזקף התקופה שריצה המערער (בת 46 ימים) על חשבון המאסר בהליך האחר - לא ישימה עוד. אברהם טל, סג"נאב"ד השופט מנחם פינקלשטיין בשתיים משלוש הסוגיות שהתעוררו בערעור זה אין מחלוקת בין חבריי, ומצרף אני דעתי לדעתם. הכוונה היא לנושא זכות הערעור על החלטת בימ"ש קמא (סוגיה ראשונה) ולנושא ביצוע המאסר חלף הקנס בגין יתרת סכום החיוב של המערער (סוגיה שנייה). בסוגיה השלישית, שעניינה דרך הפעלתו של מאסר במקום קנס, מצרף אני דעתי לדעתה של חברתי, השופטת ברודי, על טעמיה. אעיר בקשר לסוגיה זו שתי הערות קצרות: א. הסדר הביניים שנקבע לאחרונה בסוגיה זו בביהמ"ש העליון ברע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב (החלטה מיום 8.5.12) תואם את דרך הניתוח והפרשנות התכליתית של השופטת ברודי, היינו הצורך במתן הזדמנות לנאשם, הצפוי להיכלא בגין אי תשלום קנס (המושת חלף מאסר בפועל), לטעון את טענותיו בבית המשפט. ב. איני משוכנע שהיה מקום, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, לצלול לעומק הסוגיה דנן, השלישית, ולהכריע בה, לנוכח דבריה המפורשים של ב"כ המערער, שלפיהם "הדיון כאן מתמקד בנושא סעיף 68 לחוק העונשין בלבד. הטיעונים בקשר לצורך בנוכחות המערער בזמן ההחלטה על הפעלת פקודת המאסר יוכרעו בהליך שתלוי ועומד בפני ביהמ"ש העליון ברע"פ 837/12" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 19.3.2012). הווה אומר, ב"כ המערער ביקשה הכרעה בסוגיה השנייה בלבד. מכל מקום, הדבר נעשה, ודעתי בסוגיה זו היא כמפורט לעיל. מנחם פינקלשטיין, שופט סיכום 1. לאור האמור לעיל, אנו דוחים פה אחד את הערעור ככל שהוא נוגע להוצאת פקודת מאסר בגין אי תשלום הקנס. 2. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים, בדעת רוב, את הערעור ככל שהוא נוגע לבטלות צו המאסר שהוצא ללא נוכחות המערער וקובעים כי הצו בטל. דעת המיעוט סבורה שאין מקום לדון בערעור בעניין זה לאור דברי ב"כ המערער ובהעדר אפשרות לתת סעד אופרטיבי. ללא דיוןדיוןמאסרצווים