פשרה בתביעה ייצוגית נגד חברות הגז

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פשרה בתביעה ייצוגית נגד חברות הגז: 1. לפני בקשה לאישור הסכם פשרה (מתוקן) בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). הבקשה לאישור 2. בתאריך 22.3.09 הגישו המבקשים לביהמ"ש תובענה וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן: "התובענה" ו- "בקשת האישור" - בהתאמה), המופנית כלפי המשיבות בשם כלל הצרכנים שרכשו גז במכלים מטלטלים במשקל 12 או 48 ק"ג ושאינם מחוברים למערכת הגז המרכזית, בהתייחס לתקופה של 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה. 3. המבקשים טענו, כי עם סיום השימוש במכלי הגז נותרת בהם שארית גז שאינה נצרכת על-ידי הצרכנים ומוחזרת עם המכלים לספקי הגז. בכך מטעות המשיבות ביודעין את הצרכנים וגורמות להם לשלם בגין גז אשר לא נצרך על ידם. כמו כן טענו המבקשים, כי כאשר ממלאות המשיבות גז במכלים בהתאם למשקל הטרה של המכלים, הן ממלאות גז בכמות קטנה מכפי הנדרש ומשקל הטרה הרשום על המכלים אינו מדויק, בין היתר בשל היווצרות פסולת במכלי הגז. לפיכך, עתרו המבקשים לחייב המשיבות במתן חשבונות ביחס לצרכני הגז כאמור, להורות על השבת מחיר הגז שהושב עם המכלים, להורות על התקנת מונה גז בבתיהם של צרכנים הצורכים גז באותם מכלים, ולחלופין לזכות את חשבונות הגז בסכום השווה לכמות הגז הממוצעת שנותרה בבלוני הגז, על פי האזורים השונים בהתאם לטמפרטורות הממוצעות בבדיקת מומחים מטעם ביהמ"ש. התגובות לבקשה 4. בחודש יוני 2009 הגישו המשיבות תגובות, כל אחת לגופה, וביהמ"ש התבקש בגדרן לדחות את התובענה ואת בקשת האישור. המשיבות טענו, בין היתר, להעדר עילת תביעה, כי התובענה ובקשת האישור אינן מעוררות שאלות משותפות לקבוצה, כי ניהול ההליך הייצוגי יהיה בלתי יעיל, כי לא סופקה תשתית ראייתית ראויה על-ידי המבקשים, כי לא היתה כל הסתרה והטעיה כלפי הצרכנים באשר העובדות ידועות לכולי עלמא כעשור לכל הפחות קודם להגשת בקשת האישור. 5. עוד הבהירו המשיבות, כי ביהמ"ש המחוזי בתל אביב כבר נדרש בעבר לבקשת אישור דומה שנדחתה בת"א (מחוזי-ת"א) 2399/98 הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות ואח' נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ ואח' (לא פורסם, 2.2.99) (להלן: "פרשת הרשות להגנת הצרכן") בפס"ד של כב' השופט טלגם. בעקבות פס"ד זה אף הוגשה על-ידי חלק מהמשיבות בקשה לסילוק הבקשה לאישור התובענה על הסף. תשובת המבקשים 6. בתשובתם חזרו וטענו המבקשים, כי המשיבות אינן מספקות כמות גז מלאה במכלים, שכן אלה חוזרים כאמור כשחלק מהגז מצוי בקרבם. המשיבות מצידן עתרו במקביל למחיקת תשובת המבקשים. השתלשלות ההליך 7. בהתאם להמלצת ביהמ"ש הופנה ההליך בין הצדדים לגישור בפני כב' הנשיא בדימוס, אורי גורן. ניסיונות הגישור לא נשאו פרי והצדדים שבו לביהמ"ש. במסגרת הדיונים שהתקיימו בפני ביהמ"ש המליץ ביהמ"ש לצדדים להגיע להסכמות, ובהתאם לכך חידשו הצדדים את המגעים בניהם ולבסוף, עלה בידם להגיע להסכמות שהוגשו לביהמ"ש בבקשה הראשונה לאישור הסכם הפשרה בתובענה הייצוגית. הבקשה הראשונה לאישור הסכם הפשרה 8. בתאריך 21.5.2012 הגישו הצדדים הבקשה הראשונה לאישור הסכם הפשרה, ובה עתרו, בין היתר, לתיקון התובענה ובקשת האישור באופן שיכללו את כלל הטענות המופיעות בבקשה לאישור ובתובענה, כמו גם בכתב התשובה. כך גם ביקשו להאריך התקופה הקובעת כהגדרתה בהסכם הפשרה, באופן שתכלול גם את התקופה שמיום הגשת התביעה ועד ליום אישור הסכם הפשרה. במסגרת הבקשה הוגדרה הקבוצה המיוצגת כ"כל צרכני הגז במכלים מטלטלים, בין של 12 ק"ג או של 48 ק"ג אשר אינם מוזנים ממערכת גז מרכזית כהגדרתה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1959 ואשר רכשו גז במכלי גז ממי מן המשיבות במהלך התקופה הקובעת שבין 23.3.2002 וליום אישור הסכם הפשרה". 9. קבוצת הזכאים הוגדרה כ"כל הנמנה על קבוצת התובעים אשר לא הוצא על ידי בית המשפט מהקבוצה בהתאם להוראות סעיף 18(ו) לחוק". 10. בהסכם הפשרה התחייבה כל אחת מהמשיבות למסור לחברי הקבוצה הזכאים, שיפנה בהתאם למתווה המצוין בהסכם, שובר הנחה בסך של 90 ₪ לשימוש במסגרת רכישת מוצר ממוצרי המשיבות, מתוך רשימת המוצרים שצורפה כנספח 3 להסכם הפשרה לפי בחירת הצרכן למימוש בתקופת ההטבה ותקופת הפניה. עוד הוסכם, כי המשיבות יודיעו בתוך 10 ימים מיום מתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה על ההטבה במודעה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק, כחלק מהמודעה אודות החלטת ביהמ"ש לאשר את ההסכם שבין הצדדים כהסכם פשרה. במודעה יפורסמו התנאים לזכאות להטבה ואופן מימושה, וכן כי על מנת לממשה, על הזכאי לפנות למשיבה הרלוונטית בתוך 4 חודשים ממועד פרסום המודעה. 11. עוד הסכימו, כי ההטבה תינתן על ידי ספקית הגז שסיפקה את הגז לזכאים בתקופה הקובעת. ככל שהצרכן החליף ספקית גז באותה תקופה, הוא יהא רשאי לקבל ההטבה מספק הגז האחרון, כשההטבה תינתן פעם אחת בלבד. 12. לצורך מימוש ההטבה יפנה החבר בקבוצת הזכאים בהצהרה כתובה שתישלח למשיבה הרלוונטית או תמולא באחת מחנויות או סניפי המשיבות, כי רכש ממנה גז במכלים של 12 או 48 ק"ג בתקופה הקובעת וכי לא ביקש הטבה ממשיבה אחרת. תוך 30 ימים מיום קבלת ההצהרה תישלח המשיבה הרלוונטית אישור בדבר ההטבה למימוש באחת מהסוכנויות או מסניפי המשיבה הרלוונטית הקרובים למקום המגורים למימוש בתוך 4 חודשים ממועד משלוח ההטבה. ככל שהצרכן אינו זכאי להטבה, תישלח אליו הודעה בדבר אי זכאות וביחס אליה יוכל להגיש הצרכן השגה לב"כ המבקשים בצרוף ההודעה בדבר אי הזכאות בתוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה בדבר אי הזכאות. ב"כ המבקשים והמשיבה הרלוונטית במשותף יכריעו בהודעת ההשגה וקביעתם תחייב. 13. עוד הוסכם, כי במהלך תקופה של שנה מיום אישורו של הסכם הפשרה, יפרסמו המשיבות הודעה באתרי האינטרנט שלהן, תוך הפניה על גבי תעודות המשלוח של מכלי הגז, בהן יצוין כי בתנאים מסוימים ישנה אפשרות ולפיה נותרות שאריות גז במיכל וזאת בהתאם לנוסח ההודעה שצורף כנספח 4 להסכם הפשרה. 14. מעבר לאמור, הוסכם כי המשיבות יישאו בפרסום ההוצאות בגין ההודעות והמודעות, כמו גם בשכ"ט בודק ככל שימונה ובכל הוצאה אחרת הקשורה לאישור הסכם הפשרה, לפי חלקן היחסי. 15. הצדדים הוסיפו, כי אישור הסכם הפשרה ומתן תוקף של פסק דין יהוו מעשה בית דין לכל אחת מעילות התביעה כלפי המבקשים וכנגד כל חברי הקבוצה הזכאים, תוך שהם מהווים ויתור וסילוק מצד כל אחד מחברי קבוצת הזכאים כלפי המשיבות וכלפי כל אחת מהן ולא תעמוד להם כל תביעה או טענה או זכות הנוגעים לתובענה ו/או לבקשת האישור כלפי המשיבות, לרבות בדבר שאריות גז המוחזרות למשיבות, או בדבר מילוי חסר עקב פסולת ומשקל טרה שגוי, ולמעט מי מחברי הקבוצה אשר כלפיו לא קיימה המשיבה הרלוונטית התחייבויותיה עפ"י הסכם הפשרה. שיקולים המצדיקים קבלת הסכם הפשרה 16. הצדדים ציינו, כי בהתאם לסעיף 19(א) לחוק, הסכם הפשרה ראוי הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של כל חברי הקבוצה המיוצגת ובשים לב, בין היתר, למהות התובענה וכן לסיכונים ולסיכויים של הצדדים. 17. המשיבות סברו, כי קיים קושי ממשי לנהל ההליך כתביעה ייצוגית ולכן קיים סיכוי סביר שהבקשה לאישורה תידחה, ואף תידחה על הסף, מבלי שקבוצת הזכאים תזכה לפיצוי כלשהו. עוד סברו, כי התובענה התיישנה, באשר הידיעה אודות קיום גז בכמות מסוימת עם סיום השימוש במיכל ידועה לכל לפחות כ- 10 שנים, בין מחמת קיום פס"ד שדן בטענות זהות ובין לגופה בהיות שאריות הגז במכלים נדירה, אם בכלל. ככל שנותרה כמות גז, מדובר בעניין נקודתי זמני בלבד בנסיבות שאינן תלויות ו/או קשורות ו/או מצויות בשליטת המשיבות ובתנאים קיצוניים וחריגים בלבד כשגם אז עסקינן בכמויות גז זניחות ושוליות המשתנות ממיכל למיכל. 18. עוד סברו, כי הטענה ביחס למשקל הטרה השגוי ומילוי החסר מופרך ומשולל יסוד, מה גם שקיימות בעיות רבות הנוגעות להומוגניות הקבוצה ולהתאמת התובענה להליך ייצוגי. 19. אשר לדרישת המבקשים לסעד של התקנת מונה גז בקרב רוכשי הגז במכלים, התקנה שלטענת המשיבות אינה מקובלת בארץ ובעולם, זו תהא לא יעילה לא הוגנת ואף תביא לפגיעה בצרכנים, באשר ההתקנה תחייב שינוי מערכות הגז הקיימות אצל הצרכנים, תחייב עלות התקנת מונה וקריאתו ולכן העלאת המחיר לצרכנים שאינה רצויה ואינה הוגנת. כך גם באשר לשקילת המכלים הכרוכה אף היא בעלות נוספת לצרכנים ותועלתה נדירה. 20. המבקשים מצדם סברו כי יש בסיס לטענותיהם כפי שעלו בכתבי הטענות השונים. 21. לאור הסיכוי כי טענות המשיבות תתקבלנה על ידי ביהמ"ש וכי התובענה והבקשה לאישורה יידחו, סברו הצדדים כי הסכם הפשרה שהושג ביניהם הינו סביר והוגן. הוא מוביל להטבות לקבוצה שלא היו ניתנות אילו הבקשה היתה מוכרעת כנגד המבקשים. במסגרת ההסדר כאמור, יימסר לציבור הצרכנים מידע לגבי האפשרות החריגה והשולית אם בכלל להיוותרות שאריות גז במכלים ותינתן הטבה בדמות אותו שובר שיתכן ולא היו זוכים בה אילו התובענה הייתה ממשיכה להתברר. לפיכך, הסכם הפשרה מהווה שקילת סיכונים וסיכויים של שני הצדדים, כאשר במסגרתו גם צרכנים רבים שלא נותרה במכליהם כל שארית גז יזכו בהטבה, ולכן ההסכם בכללותו ראוי, הוגן וסביר. 22. עוד ציינו הצדדים, כי סיום הפרשה בדרך זו ימנע הוצאות ועלויות מיותרות בהמשך ההליך שכן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מהווה רק את השלב הראשון של ההליך. הסכם הפשרה מציין אם כן קניית סיכון על ידי שני הצדדים המבוטא בתנאים הוגנים על ידי שני הצדדים. 23. הצדדים אף התאימו טענותיהם לדרישות תקנה 12 לתקנות התובענות הייצוגיות, תש"ע-2010 תוך הגדרת חברי הקבוצה, העלאת עיקרי התובענה, עיקרי ההסדר, הפער בין סכום הפיצוי והסעד המוצע בהסדר לזה שהיו עשויים הצדדים לזכות בו, כאשר הפיצוי הנתבע בגין שאריות הגז שעמד במקור על 821,384,300 ש"ח בבקשת האישור, הופחת בתשובה לתשובה ל- 502,358,440.5 ₪, וביחס לעילה שעניינה מילוי בחסר כביכול שנוספה בתשובה לתשובה, נטען לנזק בסך 206,853,475.5 ₪, כאשר שיטת החישוב ולפיה מוחלפים 6 מכלים בשנה ונותרת שארית ממוצעת של 1.2 ק"ג למיכל הינה לטענת המשיבות מופרכת ומשוללת יסוד. עוד ציינו הצדדים, את השלב המוקדם בו מצוי ההליך, הסיכונים, הסיכויים, למול היתרונות והחסרונות שבהסדר, פרטים בנוגע לביצוע ההסדר, לרבות אופן איתור חברי הקבוצה, מתן הסעד, וכן העילות והסעדים לגביהם תהווה ההחלטה לאשר את הסכם הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה. 24. הצדדים אף הגיעו להסכמות בכל הקשור עם המלצה על שיעור הגמול ושכר הטרחה שיעמוד על 800,000 ₪ לב"כ המבקשים בתוספת מע"מ, ועל 510,000 ₪ למבקשים עצמם. 25. הצדדים סברו בנוסף, שאין מקום למנות בודק בנסיבות העניין, שכן אין לו יתרון יחסי על פני שיקול דעת ביהמ"ש, מה גם שמינויו כאמור יגרום לסרבול הדיון ועיכובו כמו גם יחייב בעלויות מיותרות. לטענת הצדדים, עיקרו של ההסכם הינו בעצם הפרסום לציבור ולפיו יתכן ויוותרו שאריות במכלי הגז, כאשר פרסום שכזה ימנע כל טענת טעות או הטעיה לעתיד כאשר לטענת המשיבות גם בעבר לא התקיימה כל טעות או הטעיה. עוד הוסיפו, כי אין מדובר במומחיות טכנית מיוחדת המצדיקה מינוי בודק ולפיכך עתרו לקבל את הבקשה ללא מינוי כאמור. ההליך לאחר הבקשה 26. בתאריך 21.5.12 הוריתי לצדדים להסביר מדוע לא יכלול הסכם הפשרה מתן אפשרות לצרכן למדוד ולשקול כמות הגז שנותרה במיכל, ככל שהינו סבור שנותרה, ואופן ביצוע בדיקה שכזו, או לחלופין אפשרות של צירוף מדיד שיציין כמות הגז במיכל באופן כללי, או ללקוח שיבקש להתקינו. 27. הצדדים הבהירו, כי סברו שדי בפרסום הודעה לצרכנים כמענה ראוי לאפשרות היוותרות שאריות גז נדירות ומזעריות, ולכן די בידיעה זו כדי ליצור התקשרות לגיטימית בין מוכר מרצון לקונה מרצון. גם באותם מקרים בהם נותר גז במיכל, עדיין מדובר בכמות בעלת ערך כספי זניח, כאשר הוספת פעולות מורכבות לעסקה כמו שקילה או הוספת מדיד, תוביל לייקורה. כך, שקילת מיכל הגז אינה יעילה, יקרה ושכרה יוצא בהפסדה, שכן תחייב את חברות הגז לצייד את כלי הרכב המשמשים לחלוקת גז במאזניים ומדובר במאות כלי רכב, במורכבות לוגיסטית ועלות בלתי מבוטלת, שתכלול גם מאזניים רזרביים במידת הצורך ומימון כוח האדם והלוגיסטיקה. הליך השקילה אף יעכב את חלוקת המכלים ויחייב השקעת משאבים לחלוקת ואספקת הגז במועד. ביצוע פעולות של זיכוי וגבייה יחייב גם פועלים שאינם "פשוטים" כמו מחלקי הגז כיום, כך גם יהא הצרכן מחויב להישאר בביתו ולתאם החלפת המכל בהיותו בבית. מעבר לאלה יידרשו תנאי שטח המתאימים לביצוע השקילה בשטח, ולרבות רישום תוצאות השקילה וניהול חשבונות והכל תמורת יתרת גז ששוויה הכספי נמוך ביותר, אם בכלל. במצב דברים זה, תועבר עלות השקילה אל הצרכן, כשעלות זו למול התועלת שבכמות הגז הנחסכת הינה אפסית. 28. כך גם בכל הקשור עם צירוף מדיד גז לבלוני הגז שאינה יעילה טכנית וצרכנית, שכן טווח הטעות של המדיד הינו גדול ואין מדידים בארץ ובעולם משביעי רצון בדיוקם המסוגלים לתת אינדיקציה טובה לכמות הגז שנותרה במיכל, מה גם שמדובר בעלות כספית ניכרת שתוטל אף היא על הצרכן. 29. בעקבות הבהרות אלה ובהחלטה מתאריך 3.6.12 הוריתי לצדדים לבחון אפשרות לצרף להסכם הוראה בזו הלשון: "כל צרכן גז שיבקש זאת רשאי לפנות לחברת הגז עם בלון הגז שברשותו וזאת תשקול עבורו את בלון הגז בתחומה ללא תמורה. צרכן שיבקש שקילת בלון הגז שלא בתחום עסקה של החברה יישא בעלויות השקילה בהתאם לתעריף שקילה שייקבע". 30. בתאריך 20.6.12 התקיים דיון בו מסרו הצדדים, כי גם בביצוע שקילה שכזו תהא הוצאה גדולה ומיותרת עבור הצרכן שלא לצורך, וכי ההסכם הינו מאוזן. יובהר כבר עתה, כי מאחר ואין הסכמה אודות אפשרות זו של שקילת בלוני הגז לצרכן שיבקש זאת, כי אז אין בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כמו גם במתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ביניהם, כדי למנוע מצרכן להביא את מיכל הגז לשקילה אצל ספקית הגז שלו, על מנת שזו תיבחן האם נותרו בו שאריות גז המצדיקות זיכויו של הלקוח הספציפי על פי ההסכם הספציפי שבינו לספקית הגז שלו במקרים בהם יתברר למשל כי נפלה תקלה במיכל עצמו או כשקיימת תקלה בהרכב הגז שהוחדר למיכל. מקרים אלה, שעילתם אינה בגדר עילות התובענה דנן ולכן אינם נכנסים לגדר הסכם הפשרה כאמור, יוכל הצרכן לדרוש מספקית הגז לעמוד בהתחייבויותיה כלפיו. 31. בתאריך 22.6.12 הוריתי על העברת הבקשה לתגובת היועץ המשפטי לממשלה, מנהל בתי המשפט והממונה על הגנת הצרכן. כמו כן הוריתי על פרסום מודעה מתאימה בדבר הסכם הפשרה בשני עיתונים יומיים, תוך הזמנת התנגדויות ובקשות שלא להיכלל בתובענה הייצוגית מצד הציבור. לא מצאתי נכון לאותו שלב, וקודם קבלת עמדת היועץ המשפטי ויתר הגופים אליהם הופנתה הבקשה, להתייחס למינוי בודק. עוד קבעתי, כי בהמשך להסכמת הצדדים סעיף 22 לבקשה ולהסכם הפשרה יתוקן באופן שבמקום פרסום של שנה באתר האינטרנט, תפורסם ההודעה נשוא ההסכם המתייחסת לאפשרות היוותרות שאריות גז במכלים באתר האינטרנט ובתעודות המשלוח כפרסום של קבע כפי נוסחו בנספח 4 להסכם הפשרה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה 32. בתאריך 30.10.12 התקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה. עמדה זו היתה היחידה שהתקבלה. בתגובתו דחה היועמ"ש את העולה מהסכם הפשרה שבין הצדדים במתכונת אליה הגיעו הצדדים. לטעמו ההסכם אינו מטיב כלל עם חברי הקבוצה מחד, ומאידך התובעים המייצגים ובאי כוחם זוכים לתשלומים גבוהים שאינם עומדים ביחס הולם להישגיהם עבור הקבוצה. לפיכך לטעמו, הסדר הפשרה אינו מגשים את התכליות העומדות בבסיס החוק במתכונתו הנוכחית ואין לאשרו. 33. היועץ המשפטי לממשלה הדגיש, כי הסדרי הפשרה מחויבים בבדיקה זהירה על ידי ביהמ"ש שכן יש בהם כדי לחייב ציבור שלם אשר לא היה הלכה למעשה צד אקטיבי להליך ולא נתן הסכמה פוזיטיבית לתוכנו. כך במיוחד כאשר לתובע הייצוגי ולבא כוחו אינטרס אישי ניכר לאשרו לנוכח הסכומים בהם יזכו. מדובר אם כן בדרישה מהותית ולא טכנית ולפיכך ההצדקה היחידה לקיום הסכם הפשרה הינו אכן היותו מטיב עם חברי הקבוצה התובעת. 34. היועץ המשפטי לממשלה ציין, כי "לעמדת משרד התשתיות ידוע וברור לעוסקים במשק הגפ"מ כי נותרות שאריות גז במכלים, ובהינתן התנהלותן של חברות הגז, אשר אינן מיידעות את הצרכנים בדבר העובדה כי לא כל הגז הנמכר במכלים ניתן לניצול, ובוודאי שאינן מזכות את הצרכנים עבור הגז הנותר - יש למבקשים, על פני הדברים עילת תביעה טובה ואיתנה, הן בהיבט ההטעיה הצרכנית והן בהיבט של עשיית עושר כנגד המשיבות". 35. עוד ציין היועהמ"ש, כי לנוכח סכומי התביעה הנזק האישי לכל הצרכן נע בין 241 ₪ ל- 1,206 ₪ למיכל גז של 12 ק"ג ולמיכל גז של 48 ק"ג בהתאמה, ולכן יש להגדיל באופן ניכר את סכום הזיכוי לטובת חברי הקבוצה. 36. כך גם "הסדר הקופונים" המוצע אינו ראוי שכן אין מדובר בפיצוי אמיתי אלא בהסדר המצריך הצרכן לחזור למשיבות למימוש ההטבה, מה גם שמדובר במספר פריטים מצומצם ויקר המשתנה ממשיבה למשיבה והצרכן עלול להיוותר כאשר לא נותרת בידו יכולת אמיתית לניצול השובר. כך גם לזכאים לא נותר פרק זמן מספיק למימוש זכאותם ולכן יש להעדיף זיכוי כספי לרכישת גז המתקרב לסכום הגז הנותר במכלים באמצעות חשבון תקופתי תחת העברת הנטל אל הצרכן למימוש ההטבה. עוד ציינו, כי ראוי שגורם ניטראלי כמו ארגון צרכני מוכר יהיה זה שיכריע בהשגת צרכן ביחס לזכאותו לקבל את ההטבה, מה גם שיתכן וראוי למנות בודק להערכת מספר הניזוקים וגובה הנזק, מאחר וכמות הגז הנותרת במכלים משתנה ויש קושי לקבוע פיצוי אחיד וקבוע לצרכנים. 37. באשר לתיקון המצב הקיים, פרסום בן שנה באתר אינטרנט אינו מספק וראוי שהדבר ייאמר במפורש בחשבוניות ובתעודות המשלוח. כך גם ראוי לשלוח את המודעה בדבר הזכאות ומועדי הפניה לצרכנים באופן ישיר כחלק מהחשבוניות. 38. לבסוף העלה היועמ"ש טרוניה באשר לשיעור הגמול המבוקש לתובעים הייצוגים ולבאי כוחם, העומד במשותף על סכום של 1,310,000 ₪, שהינו ללא יחס, כך טען, לשיעור ההטבה שהושגה לכלל חברי הקבוצה. התייחסות המשיבות לעמדת היועץ המשפטי 39. המשיבות שללו מכל וכל את עמדת היועהמ"ש. לטענתן, עמדתו אינה מחלקת את הסיכונים והסיכויים בין הצדדים, המבוססים בין היתר על הערות והמלצות ביהמ"ש והליך הגישור שהתנהל בין הצדדים, תוך בחינת ההסכם כולו כאילו נקבע כבר שטענות המבקשים הוכחו כנכונות וכל שנותר לקבוע הינו שיעור הפיצוי. מעבר לכך טענו, כי עמדת משרד התשתיות ביחס להיוותרות גז במכלים אינה מבוססת, תמוהה וסותרת את תצהירי המשיבות בתשובות לבקשה לאישור התובענה הייצוגית ודי בכך כדי שלא לקבלה. כך גם עילת ההטעיה הלכאורית נדחתה בתובענה זהה שניתנה כאמור לעיל עוד בשנת 1999, ולאחר שנושא שאריות הגז עלה כבר בדיון בכנסת שנים רבות קודם לכן. עצם העלאת הטענה בסעיף 14 לתגובת היועהמ"ש, ולפיה "לעמדת הרגולטור מן המפורסמות הוא במשק הגז כי קיימות שאריות גז...", בעצם הצהרה זו יש כדי להוות סתירה לטענת ההטעיה הנטענת לכאורה. בכל מקרה, הגילוי בדבר אפשרות הישארות גז במכלים מוצא פתרון הולם בהסכם הפשרה. 40. אשר לשיעור ההטבה לו זוכים הצרכנים טענו המשיבות, כי היועהמ"ש סומך ידו על שיעור הפיצוי המגיע כפי שצוין בבקשה ובתובענה שלעיתים קרובות הינו מופרז בתובענות ייצוגיות, מה גם שבמסגרת הסכם פשרה לא יכול תובע ייצוגי לצאת ומלוא תאוותו בידו, שכן הסכומים אליהם הגיעו הצדדים נובעים מקניית סיכונים וסיכויים כאמור. כך גם הטבה כתחליף לסכום כסף הוכרה אף הוא בפסיקה כהסדר ראוי במקרים אחרים, ובוודאי ראוי במקרה זה כאשר קיים קושי ראייתי ניכר באמדן כמות הגז שנותרה במכלים, אם בכלל, וככל שנותר, העלות הנותרת הינה אפסית ואין אפשרות להבחין בין מכלי הלקוחות השונים, כפי שכבר קבע בימ"ש בעבר בפרשת הרשות להגנת הצרכן. 41. אשר לכמות המוצרים העומדים לרשות הצרכנים, טענו המשיבות כי מדובר בכמות רחבה ומגוונת, כאשר פרק זמן של 12 חודשים למימוש ההטבה הינו סביר ביותר. 42. אשר לזיכוי הצרכנים במסגרת החשבון התקופתי ציינו המשיבות, כי לקוחות הרוכשים מכלי גז אינם מקבלים חשבונות תקופתיים, ומדובר בקבוצה של מאות אלפי צרכנים. 43. אשר לצורך במעורבות נציג ארגון צרכנים בבירור השגת צרכן, המשיבות לא התנגדו לכך עקרונית, בכפוף לכך שלא תושתנה עליהן עילויות נוספות. יחד עם זאת, יהא בכך כדי להפוך את ההליך ההשגה למסורבל. 44. אשר לצורך במינוי בודק, נוכח הקושי המובנה אין צורך במינוי שכזה, כפי שהמשיבות כבר ועמדו על כך במסגרת בקשתם לאישור הסכם הפשרה. 45. אשר לביצוע פרסום, המשיבות הסכימו לפרסום קבוע באתר האינטרנט ובתעודות המשלוח שיעניק פרסום ראוי למידע בדבר האפשרות הקלושה להיוותרות שאריות גז במכלים. 46. אשר לשיעור הגמול ושכה"ט, גם בנושא זה נטען כי ההתנגדות אינה מבוססת דיה. שיפור ההטבה בהסכם הפשרה 47. בתאריך 2.1.13 התקיים דיון בהסכם הפשרה בנוכחות ב"כ היועמ"ש. בהמשכו הסכימו המשיבות לשפר את הגמול העולה מהסכם הפשרה בעקבות תגובת היועהמ"ש. הודעה מתאימה נמסרה לביהמ"ש בתאריך 5.2.2013, ולפיה ההטבה תינתן כהנחה בת 5% מכל מוצר ולא פחות מ- 90 ₪, באופן שהיא אף עשויה להגיע לסך של 160 ₪. המשיבות 1-2 הדגישו, כי ההטבה מתייחסת למוצרים שאחד מהם עלותו נמוכה מ- 1,000 ₪, השני בין 1,000-2,000 ₪, השלישי בין 2,000-3,000 ₪ והרביעי שעלותו מעל 3,000 ₪. המשיבה 2 אף צרפה למוצרים גריל גז נייד שעלותו נמוכה מ- 1,000 ₪. המשיבה 4 ציינה, כי ההטבה היא ביחס לכלל המוצרים שהיא משווקת לציבור. העותרים הסכימו לשינויים שהוצעו על ידי המשיבות. 48. בתאריך 12.2.2013 התייחס היועהמ"ש להודעת השיפור מטעם המשיבות, וציין כי עמדתו נותרה בעינה. הסדר הפשרה הן במתכונת המקורית והן המשופרת אינו מטיב לטעמו כלל עם חברי הקבוצה, בעוד שהתובעים המייצגים ובאי כוחם זוכים לתשלום בסכומים גבוהים שאינם עומדים ביחס להישגיהם עבור הקבוצה. כך גם הסדר הפשרה אינו מגשים את התכליות העומדות בבסיס חוק התובענות הייצוגיות בהיותו לא ראוי ולא הוגן ולפיכך אין לאשרו, והודעת השיפור אין בה כדי לרפא את כשלי הסדר הפשרה. אין בה פיצוי אמיתי שכן הינה מחייבת את הצרכן לחזור למשיבות למימוש ההטבה, למרות שעל פני הדברים אין קושי בזיהוי הצרכנים. כך גם מדובר ברשימה מצומצמת ביותר של פריטים יקרים יחסית מתחומי העיסוק של המשיבות, כאשר הצרכן עלול להיוותר עם שובר ללא יכולת לנצלו. 49. בתאריך 21.2.2013 הגישו הצדדים הסכם הפשרה המתוקן לאישור ביהמ"ש. דיון 50. סעיף 19(א) לחוק קובע כדלקמן: " 19. (א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין. 51. על ביהמ"ש אם כן לבחון תחילה האם ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. בנוסף על ביהמ"ש לבחון האם קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ולבסוף יש לבחון האם סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת בהכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. הסדר ראוי, הוגן וסביר 52. באשר להיותו של ההסדר, ראוי הוגן וסביר, אציין תחילה שלא יכול להיות חולק, כי בכל מיכל גז המוחזר לספקית הגז ע"י הצרכן נותרת תמיד כמות מסוימת של גז, שכן המכל אינו חוזר כשהוא במצב של ריק. עובדה זו, כך נדמה, ברורה היטב גם למבקשים, שבמסגרת בקשתם ותביעתם לא התייחסו למצב ובו נותרות כמויות גז זניחות במיכל שאינן ניתנות לניצול. סעיף 25 לבקשה לאישור מציין כי במכלים נותרים קילוגרמים רבים, בעיקר במצב של קיפאון אך כך גם במצב של תרכובת גז כושלת. מכאן, שברגיל, כמויות הגז הנותרות במכלים הינה נמוכה ביותר ואף זניחה, למעט באותם מקרים בהם מדובר במזג אויר קר באופן קיצוני או כאשר מדובר בתרכובת גז כושלת או בתקלה במיכל הגז, שאינם ממין העניין לענייננו שכן הטענה בדבר קיומה של תרכובת גז כושלת לא הוכחה למעשה בשום דרך, ואף נזנחה ואילו תקלה במיכל אינה המקרה בו עסקינן, ואף הוחרגה מההסכם כאמור לעיל. 53. במצב דברים זה, כאשר לא ברורים מהם המקרים שבהם נותר גז בכמות שאינה זניחה במיכל, וכאשר סביר להניח, בהעדר קביעה אחרת ולנוכח הסתייגותם החד משמעית של המשיבים, בדבר קיומן של עובדות סותרות, כי בדרך כלל לא נותרות כמויות גז משמעותיות, להבדיל מזניחות, בבלוני הגז המוחזרים לספקיות הגז, ובכל מקרה קשה לדעת בדיוק מהן כמויות הגז הנותרות במכלים, במיוחד באלה המגיעים לכלל מיצוי אפשרות הוצאת הגז מהמכל. במיוחד כך, כאשר הידיעה אודות היוותרות שאריות גז במכלים קיימת כבר לאורך זמן לא מבוטל, כעולה מפרשת הרשות להגנת הצרכן בה פס"ד ניתן כ-10 שנים קודם להגשת התובענה דנן, כשאז קיים קושי אמיתי ליחס למשיבות הטעיה צרכנית בדבר אפשרות היוותרות גז במכלים עת הגוף המרכזי העוסק בצרכנים, היינו הרשות להגנת הצרכן, מודע לכך. כך גם לעניין טענת ההתעשרות שלא כדין כשעסקינן ברגיל בכמויות זניחות של גז שלא ניתן לנצלו ובכל מקרה נימסרת הטבה בגינו כעולה מהסכם הפשרה. לפיכך, טוב עשו הצדדים עת הסכימו להביא המחלוקות לכלל סיום בהסכמה לאור הקשיים שבהוכחת עילות התובענה הייצוגית ושיעור הנזק. 54. אף היועהמ"ש אינו מתנגד בפועל להסכם הפשרה. הוא מסתייג מההטבה הניתנת לצרכנים תוך פירוט הסתייגויותיו לעניין זה, הן לעניין שווי ההטבה, היותה בגדר "קופון" להבדיל מסכום במזומן, והיותה נמוכה מהנטען בכתבי הטענות לנזקי הקבוצה המיוצגת ובמיוחד מסתייג מהצורך בביצוע הליך מימוש ההטבה באופן שעלול להביא את הצרכנים השונים למצב ובו לא יוכלו ליישם את הטבתם. היועהמ"ש אף מתנגד לגמול ולשכה"ט אך על כך בהמשך. ההטבה ושיעורה 55. שקלתי בכובד ראש את טיעוני היועהמ"ש לעניין ההטבה. אף בעיני הקושי העיקרי מתייחס להיותה של ההטבה בת מימוש לאחר מהלך ובו נדרש הצרכן לבקש את ההטבה, בקשתו נדרשת לעבור הליך של הכרה בזכות ולאחר מכן מחויב הצרכן ברכישת אחד ממוצרי המשיבות על מנת לזכות בהטבה. זהו הליך מסורבל שבסופו ניתנת ההטבה שהינה בת מימוש ברכישת מוצר המשווק ע"י המשיבות. מי יתקע לידנו שהצרכנים נזקקים או בכלל מעוניינים באותם מוצרים שיתכן שבחלקם הינם אף יקרים לאוכלוסיה שלפחות בחלקה אינה "חזקה" כלכלית כל זאת בהשוואה לפיצוי בצורת זיכוי כספי או תשלום בפועל שיכול להקל על הסרבול הקיים. מאידך, לא סברתי ששווי ההטבה הינו כזה שאמור להיות זהה לסכומים שצוינו בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. אין לשכוח, כי המבקשים טרם זכו בתביעתם והרצון לסיים ההליך בפשרה אינו מלמד בהכרח אודות קיומו של סיכוי ממשי לכך במיוחד בנסיבות המקרה דנא. לאחר ששקלתי ההסדר המוצע, ולמרות שלא ניתן לכנותו הסדר מיטבי, סברתי כי מדובר בנסיבות ברע במיעוטו, (ר' ת"צ (מחוזי י-ם) 9227/07 אורן ואח' נ' קולנוע חדש בע"מ (לא פורסם, 20.12.2012)) שהרי אין חולק כי ברגיל נותרות כמויות גז מסוימות במכלי הגז, שאינן ניתנות לניצול בפועל. המקרים האחרים והחריגים בהם נותרות כמויות גדולות יותר של גז נובעות מנסיבות הקשורות בדר"כ לתנאי מזג אויר קר באופן קיצוני והם אינם המקרה הנפוץ. כך גם אין צורך לציין כי מדינת ישראל אינה מדינה קרה בדר"כ ולכן הקושי לקבוע באופן גורף כי קיים ניצול בחסר של הגז בכל תחומי המדינה כאשר הטוען זאת למעשה חוטא לאמת. גם קביעתו של משרד התשתיות כי נותרות שאריות גז במכלים אינה מלמדת על היוותרות גז בכמויות שאינן זניחות הניתנות לניצול ע"י הצרכן מכאן שהאפשרות לזכות במלוא דרישת המבקשים, אם בכלל, כפי המופיע בבקשתם ובתביעתם הייצוגית, הינה בעייתית שלא לומר קשה בנסיבות בכל הקשור עם טענת ההתעשרות שלא כדין. במיוחד כך, כאשר המידע אודות היוותרות שאריות במכלים אינו מוסווה או מוסתר שכן כאמור לעיל הינו ידוע למשרד התשתיות אך גם ידוע לציבור בכללותו עת טענה דומה כבר נדונה בפרשת הרשות להגנת הצרכן וכב' הש' טלגם דחה בקשה דומה לאישור התובענה כייצוגית וקבע כך: "הבעיה אליה התייחסו נציגי המשיבות בועדה היא בעיה נקודתית המתרחשת רק בהתקיים נסיבות מיוחדות. בשל הרכב הגז הקיים בארץ, שהוא כבד, הרי בחורף כשהאוויר קר, במיוחד במקומות גבוהים (ירושלים, צפת) חלק מהגז מתעבה ונשאר בצורת נוזל בתוך המיכל ולא ניתן לנצלו. מאחר שהבעיה היא כאמור נקודתית ומתרחשת רק בהתקיים נסיבות מיוחדות, ועקב היקף הבעיה הקטן (יחסית לכמות המיכלים שנמכרים לצרכנים) אין אפשרות פרקטית לבדוק באילו מיכלים נשארה שארית גז ובאיזו כמות. ההגיון מחייב שהוכחת תביעה ייצוגית וקביעת גובה הפיצוי לכלל חבריה תהיה מעשית - ולא כך הדבר במקרה דנן. אני מסכים עם טענת ב"כ המשיבה 3 שזהו מקרה בו מתקיים הכלל הנוהג במשפט האמריקאי - Lack of Manageability, כלומר שניהול התביעה הוא בלתי אפשרי ובלתי יעיל ועל כן אין לאשרה. העלויות שידרשו על מנת לבדוק כל מיכל ומיכל, אם נותרה בו שארית, הן עצומות וסביר להניח שיגולגלו על הצרכנים, וכך מתן פתרון לתופעה שולית בהיקף קטן יפגע בכלל ציבור הצרכנים. מפרוטוקול הועדה, שרק עליו הסתמכו המבקשים, עולה בבירור שאין המדובר בבעיה כללית של הקבוצה שהוגדרה, ובהעדר קבוצה הומוגנית מוגדרת שלה דין אחד לא ניתן להחיל גם את תקנה 29 מתקנות סדר הדין האזרחי". אמנם מאז ניתן פסה"ד בשנת 1999 חוקק חוק תובענות ייצוגיות,תשס"ו-2006, אך נדמה כי להבדיל מהפן המשפטי, הפן העובדתי אינו שונה בשני המקרים ומתייחס לשאלות דומות שבעובדה, כאשר קיים היגיון באי ניהול הליך יעיל המתייחס לאוכלוסיה ייחודית באותם מקומות בעייתיים בהם יתכן כי תיוותר יתרת גז גבוהה יותר להבדיל מכלל הארץ כדוגמת האפשרות העולה באופן בולט מנסיבות המקרה דנא. מכל מקום, טענת ההטעיה הצרכנית לעניין זה הופכת בעייתית בנסיבות בהן תובענה דומה נדונה ונדחתה כבר כעשור קודם להגשת תובענה זו, שלא לומר כי טענה בדבר ההטעיה עלולה להידחות אף מטעמי התיישנותה. 57. מעבר לאמור נדמה, כי בידי ב"כ שני הצדדים מצויה כיום כלל האינפורמציה בגינה יכלו להגיע להסכמות אליהן הגיעו בהסכם פשרה זה. לפיכך, לא סברתי כי הצדדים או מי מהם מגיע להסכם הפשרה המבוקש כשהוא בחסר עובדתי שיש בו כדי להשפיע על טיב הפשרה. 58. עוד סברתי, כי הצדדים מיצו הליך ארוך ומייגע של מו"מ על מנת להבין כי הליך הפשרה מוצה באופן מלא. 59. עוד ראוי לציין, כי כיום ברור שלמעט היועמ"ש אין מתנגדים מהציבור להסדר. הודעה מתאימה פורסמה לכלל הציבור שלא הגיב להודעה כלל, ואף בכך יש כדי להצדיק אישור ההסכם. 60. מכל האמור לעיל עולה, שבנסיבות קיים סיכון שהבקשה לא תתקבל לנוכח חולשת טענות ההטעיה וההתעשרות שלא כדין ולכן גם סיכון שכלל התובעים לא יזכו בכל גמול שהוא במידה וימוצה ההליך. במיוחד כך כאשר ההליך התנהל לאורך זמן ומוצו הליכי המו"מ, כלל העובדות ידועות לצדדים ונכון יהיה לראות בהסכמות עליהן הגיעו הצדדים, לרבות ההטבה הניתנת כקופון כרע במיעוטו. לאלה יש להוסיף העובדה ולפיה לא מצאתי, לאור העולה מתצהירי הצדדים, כי קיים חשש לקבלת תמורה נוספת שאינה מצויה בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים. לפיכך סברתי, שיש מקום לאמץ הסכם הפשרה בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה ומכאן שההסדר ראוי, הוגן וסביר לנסיבותיו כאמור לעיל. שאלות עובדתיות ומשפטיות של כלל חברי הקבוצה 61. אשר לקיומן לכאורה של שאלות עובדתיות ומשפטיות של כלל חברי הקבוצה יצוין כי השאלות בנסיבות הינן: א. האם נותרו במכלי הגז המשווקים ע"י המשיבות שאריות גז המוחזרות אל המשיבות. ב. האם יש בכמויות הגז שנותרו כדי להוות עילה להשבת שווים מכוח דיני עשיית עושר. ג. האם משקל הטרה המצוין על גבי הבלונים הינו מדויק לאור העובדה שמכלי הגז אינם ממולאים בכמות המצוינת על פני המכל לאור קיומם של שאריות גז במכלים. ד. האם הטעו המשיבות את הצרכנים בכך שלא יידעו אותם אודות אי ניצול מלוא הגז במכלים. היות ההסכם הדרך היעילה וההוגנת לסיום הסכסוך 62. אשר להיות הסכם הפשרה הדרך היעילה וההוגנת לסיום המחלוקות שבין הצדדים אציין כי בעיני כך הם אמנם פני הדברים. הסוגיה המרכזית בסכסוך זה הינה הצורך ביידוע הצרכנים אודות קיומה של אפשרות בדבר היוותרות שאריות גז במכלים, עובדה שלכאורה לא היתה ברורה עד עתה. הסכם הפשרה פותר זאת באופן מובהק. מעתה ואילך יהיו פרסומים מתאימים כפי הנוסח המצוין בהסכם הפשרה באתרי האינטרנט של המשיבות כדרך של קבע מעבר כמובן לפרסום הסכם הפשרה בעיתונות כדלקמן: "המודעה שלהלן מתפרסמת על פי הסכם פשרה בתובענה ייצוגית בת.א. 1301/09: לידיעת צרכני גפ"מ (גז פחמימני מעובה) במיכלים מיטלטלים ואשר אינם מוזנים ממערכת גז מרכזית, כהגדרתה בחוק המקרקעין, במצבים מסויימים ייתכן כי לא ניתן יהיה לצרוך את מלוא קיבולת המיכל, וזאת בין היתר בשל התכונות הפיסיקאליות של הגפ"מ". 63. אשר להטבה, אף היא כמצוין לעיל מהווה את הרע במיעוטו בנסיבות הלא פשוטות שעומדות למבקשים להוכחת עילת ההטעיה ועילת עשיית העושר ולא במשפט, ולכן אופן זה של סיום ההליך הינו לטעמי גם הדרך היעילה וגם ההוגנת כלפי הצרכנים לסיומו. לאופן סיום זה של ההליך יש להוסיף את התועלת המרובה שיש בחסכון הניכר במשאבים שהיו נדרשים לניהול ההליך עד תומו וכן את הצורך המשפטי לקדם הסכמי פשרה בכלל ובתובענות ייצוגיות בפרט. אשר לשיעור ההטבה למול סיכוי ההליך, כפי שהוסבר לעיל סיכויי ההליך אינם ברורים על פניהם ולפיכך נכון היה לאפשר סוג זה של הטבה כפי שיעורה בנסיבות. הצורך בבודק 64. סעיף 19(ב) לחוק מתייחס לצורך במינוי בודק וקובע כדלקמן: (ב) (1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר. (2) לא ימונה כבודק אדם שעליו המליץ אחד הצדדים או שהגיש התנגדות להסדר הפשרה לפי סעיף 18(ד) או שיעץ עצה או חיווה את דעתו לאחד הצדדים בקשר לסכסוך שבענינו הוגשה הבקשה לאישור או אושרה התובענה הייצוגית. (3) מונה בודק, יעביר לו בית המשפט העתק מהבקשה לאישור הסדר הפשרה על נספחיה וכן מההתנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד); לשם מתן חוות דעת לפי סעיף קטן זה, רשאי כל צד להגיש לבודק כל חומר בקשר להסדר הפשרה והבודק רשאי לזמן את הצדדים כדי לשמוע את עמדתם בענין זה וכן להציע שינויים בהסדר הפשרה, הכל כפי שימצא לנכון. (4) בחוות דעתו יתייחס הבודק ליתרונות ולחסרונות של הסדר הפשרה מבחינת כלל חברי הקבוצה, בשים לב למכלול הנסיבות, ולכל ענין אחר כפי שיורה בית המשפט. (5) הבודק ימציא לבית המשפט את חוות דעתו בתוך 60 ימים מהיום שבו הועבר אליו העתק הבקשה לאישור הסדר הפשרה ובית המשפט ימציא העתק מחוות הדעת לצדדים; הצדדים רשאים להגיש לבית המשפט תגובה בכתב לחוות הדעת בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא להם העתק ממנה. 65. מינוי בודק על פי החוק הינו חובה אלא אם כן ביהמ"ש סבור שחווה"ד של בודק כאמור אינה נדרשת מטעמים מיוחדים שירשמו. בנסיבות סברתי כפי עמדת הצדדים כי אין חובה למנות בודק. בודק ממונה בדר"כ על מנת לבחון כי ההסכם הינו ראוי, הוגן וסביר לנוכח דרישות סעיף 19(א) לחוק (ר' בש"א (מחוזי ת"א) 14898/04 שכטר נ' כרמל (לא פורסם, 15.7.07)) או כאשר נדרשת בדיקה בעלת אופן טכני (ר' ת"א 2474/02 (מחוזי ת"א) רותם נ' מת"ב (לא פורסם, 20.3.2007)). בנסיבות, לו מונה בודק הוא היה נדרש לבצע בדיקה אדירת מימדים של כמות הגז שנותר במכלים כאשר ידוע כי כמות מסוימת נשארת ממלא במכלים שאינם יכולים להתרוקן באופן מוחלט, מהי הכמות הלא סבירה שנותרת, ביחס לאלו מקומות בארץ וביחס לאלו תקופות. נדמה שבנסיבות בהן סביר להניח כי אין מקרים רבים בהם נותרת כמות גז שאינה זניחה, יהיה קשה לכמת כמות הגז הנותרת ביחס לכלל הצרכנים להם אין בעיה עם ניצול מלא של מיכל הגז. לפיכך סברתי שנכון במקרה זה, על מנת להעמיד את כלל הציבור בגדר מקבלי ההטבה, להבדיל מחלקו הקטן והלא ברור, שלא להורות על מינוי בודק. בכך גם יש כדי להקטין את עלויות ניהול ההליך. מעבר לכך נדמה, כי מינוי בודק עלול דווקא להכשיל הפשרה הפועלת לטובת כלל הצרכנים, להבדיל מלחלקם. הגדרת הקבוצה ביחס אליה יחול הסדר הפשרה 66. הגדרת הקבוצה אליה הגיעו הצדדים כפי דרישת סעיף 19(ג)(1)(א) לחוק מקובלת עלי והינה: "כל צרכני הגז במכלים מטלטלים, בין של 12 ק"ג או של 48 ק"ג אשר אינם מוזנים ממערכת גז מרכזית כהגדרתה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1959 ואשר רכשו גז במכלי גז ממי מן המשיבות במהלך התקופה הקובעת שבין 23.3.2002 וליום אישור הסכם הפשרה". 67. קבוצת הזכאים בנסיבות תהיה: "כל הנמנה על קבוצת התובעים" וזאת לאחר שאיש לא ביקש להיות מוצא מהקבוצה בהתאם להוראות סעיף 18(ו) לחוק. עיקרי הסדר הפשרה 68. כעולה מסעיף 6 להסכם הפשרה אלה כוללים התחייבות המשיבות לפרסם באתר האינטרנט שלהן תוך הפניה על גבי תעודות המשלוח של מיכלי הגז כפרסום של קבע את ההודעה ולפיה ישנה אפשרות כי נותרה שארית גז במיכל בהתאם לנספח 4 לבקשה שצוטט לעיל. עוד התחייבו המשיבות לאפשר לכל אחד מחברי הקבוצה הזכאים לפנות למשיבה הרלוונטית במהלך התקופה לפניה לקבל שובר שווה ערך ל-5% נחה או לסך של 90 ₪ הגבוה מבין השניים בו יוכל להשתמש ברכישת מוצר ממוצרי המשיבות מתוך הרשימה המופיעה בנספח 3 להסכם הפשרה לפי בחירת הצרכן. לבסוף התחייבו המשיבות להודיע דבר ההסכם לפי הוראת סעיף 25(א)(4) לחוק בו יפורסמו תנאי הזכאות להטבה, או מימושה, והצורך לפנות למשיבה הרלוונטית בתוך 4 חודשים מיום פרסום ההודעה. יוער כי בסעיף 17 להתייחסות המשיבות לעמדת היועמ"ש מציינות המשיבות כי "התקופה שנקבעה למימוש ההטבה (12 חודשים) היא סבירה ביותר". לא כך עולה מהסכם הפשרה (סעיף 6.3 וכן 6.4.4) ולכן יתוקן הסכם הפשרה באופן שיציין תקופה זו של 12 חודשים למימושו כפי עמדת המשיבות שהתקבלה ע"י המבקשים. גמול למבקשים ולבאי כוחם 69. הצדדים המליצו לביהמ"ש להעמיד הסכומים על 800,000 ₪ בתוספת מע"מ לעוה"ד המייצגים ולתובעים הייצוגיים על 510,000 ₪. 70. סעיפים 22 ו-23 לחוק דנים בנושאים עליהם על ביהמ"ש לתן את הדעת בקביעת שיעורם ולרבות הטרחה שטרח התובע הייצוגי, הסיכון שנטל על עצמו בהגשת התביעה וניהולה, התועלת שהביא לחברי הקבוצה הייצוגית ומידת החשיבות הציבורית של התובענה. באשר לב"כ התובעים הייצוגיים יתחשב ביהמ"ש בתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה במורכבות ההליך, הטרחה שטרח הסיכון שנטל על עצמו, וההוצאות שהוצאו לשם כך, מידת החשיבות הציבורית של התובענה, אופן ניהולה, והפער שבין הסעד הנתבע בבקשה לסעדים שנפסקו. 71. אין חולק, כי מטרת התגמול לתובע ולב"כ הינה לעודד הגשת תובענות ייצוגיות במקרים המתאימים. אין חולק כי הסכם הפשרה משרת את חברי הקבוצה במידה מסוימת אם כי בוודאי שלא במידה המבוקשת בבקשה לאישור הסכם הפשרה. הסכם הפשרה נחתם בשלב מקדמי של ההליך מחד וההליך לכריתתו נמשך פרק זמן לא מבוטל מאידך, יחד עם זאת עדיין נחסך מהצדדים הצורך לנהל את מלוא ההליך. אין גם להקל ראש בהכנות שהוכנו להגשת ההליך. 72. אשר לשאלה מהו שיעור ההטבה המרבי העשוי להתממש בסיכומו של יום, ככל שכלל הצרכנים יבקשו לממש את ההטבה, על מנת להעמיד שיעור הגמול הראוי למולו, על כך יש להשיב כי אין אפשרות מדויקת לדעת. לא נמצא בחומר הראיות וגם לא נמסר באופן מובהק ע"י הצדדים נתון מדויק אודות כמות הצרכנים שעשויים לזכות בהטבה אם כי המשיבות היו מוכנות לדבר על קיומם של מאות אלפי צרכנים (התייחסות המשיבות לעמדת היועמ"ש בעניין הסכם הפשרה סעיף 18 סיפא). לפיכך גם אין אפשרות לאמוד במדויק את שיעור ההטבה המרבי. עוד קשה לדעת מי יממש דווקא את 5% ההנחה להבדיל מ-90 השקלים. מאחר ובאופן הגיוני מדובר על בתי אב, קיים סיכוי כי קיימים מאות אלפי בתי אב צרכניים בחלוקה ארצית. מכאן שככל שאניח שעסקינן בממוצע ב-500,000 בתי אב, כי אז הפיצוי המקסימאלי, בנתון של 90 ₪ להטבה, הינו 45 מיליון ₪. נתון זה הינו למקרה וכלל בתי האב יבקשו לממש את ההטבה בתוך התקופה הקצרה יחסית הנתונה להם לשם כך כעולה מסעיף 6.3 להסכם הפשרה המתוקן (ור' התיקון בסעיף 68 סיפא לעיל). אפשרות זו נראית לי רחוקה מהמציאות. מכאן, שההטבה הצפויה למימוש תעמוד באופן סביר על שיעור הנמוך בהרבה מנתון זה. 73. לפיכך, ולאחר ששקלתי את העבודה שהושקע בבקשה לאישור כמו גם בתובענה, בפרק הזמן שחלף עד כה, בדיונים השונים שהתקיימו, בסיכונים שנטלו המבקשים ובאי כוחם ובשיעור ההטבה הלא גבוה לטעמי שהושג בסיכומו של יום עבור הצרכנים השונים לנוכח הקשיים האובייקטיביים בהליך, כי אז שיעור שכה"ט שיעמוד לזכות ב"כ התובעים הייצוגיים יעמוד על 468,000 ₪. הגמול לתובעים הייצוגיים יעמוד על 250,000 ₪. שיעור החלוקה לפי המשיבות השונות יהיה בהתאם לשיעור החלוקה בבקשה לאישור הסכם הפשרה. סוף דבר 74. הנני מאשר הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים כהסכם פשרה בתובענה הייצוגית כפי המבוקש ובתיקון משך הזמן הנתון לצרכנים למימוש ההטבה כאמור בסעיף 68 סיפא לעיל. עותק מתוקן של הסכם הפשרה יומצא לתיק ביהמ"ש בתוך 7 ימים. הנני מורה לצדדים לפרסם דבר אישורו של הסכם פשרה זה ותנאיו בשני עיתונים יומיים וכן באתר האינטרנט של המשיבות כפי דרישת סעיף 25(א)(4) לחוק. באתר האינטרנט תפורסם המודעה למשך 12 חודשים מיום אשור ההסכם. הפרסום באתר האינטרנט יכול ויתבצע באמצעות הפניה ובתנאי שיצויין בהפניה כי הקורא מופנה להסכם פשרה בתובענה ייצוגית. מעבר לפרסום זה יימסר עותק בכתב מהמודעה שתפורסם לכל צרכן בביתו/עסקו בעת החלפת/התקנת מיכל גז ולאורך תקופה בת 12 חודשים ממועד האישור כאמור. עותק המודעה יימסר לאישור ביהמ"ש טרם פרסומה ובתוך 7 ימים מהיום. שיעור הגמול לו זכאים התובעים ובאי כוחם יעמוד כאמור בסעיף 73 לעיל. 75. הצדדים יפעלו כפי העולה מהחלטת ביהמ"ש ומההסכמות אליהן הגיעו במועדים המתבקשים בהם . 76. עותק מהסכם הפשרה ופסה"ד יועבר למנהל בתי המשפט כמו גם ליועמ"ש לממשלה.תביעה ייצוגיתגזפשרה