מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פרישה מוקדמת מרצון של עובד עירייה: בפני בית הדין תביעת התובעת כנגד עיריית רעננה, הנתבעת, לקבלת זכויות שלטענתה היא זכאית להן .זכויות בגין פרישה מוקדמת מרצון, והעלתה בדרגה נוספת מאז פרשה, וזאת על בסיס תנאי הסכם מאי 97. כן תבעה העלאה בחצי דרגה משנת 2001 ועד למועד פרישתה. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מאחר ותכנית הפרישה מכוחה התובעת פרשה, לא התבססה על הסכם מאי 97 ולכן לא הובטח לה כלל רכיבים מתוך הסכם זה, ולכן אין היא זכאית לדרגה נוספת לאחר פרישתה. ביחס לדרגה בעת עבודתה טענה כי ועדה פריטטית דנה בטענותיה ודחתה אותן. עובדות בין התובעת לנתבעת - עיריית רעננה (להלן: "הנתבעת" או "העירייה"), התקיימו יחסי עובד-מעביד מיום 13.2.77 עד ליום 31.12.06. התובעת פרשה פרישה מוקדמת ביום 31.12.06. התובעת עבדה כמזכירה בחטיבת ביניים "השרון" ברעננה (להלן: "בית הספר") משנת 1982. הנתבעת הכירה בתובעת במזכירה ראשית, כאשר יש מחלוקת לגבי מועד תחילת ההכרה. דרגתה של התובעת בעת פרישתה היתה דרגה 10. לתובעת אושר דרגת פרישה 10+ החל מיום 1.1.07. המחלוקת מכוח איזה הסכם התובעת פרשה והאם לתובעת הובטח לפרוש על פי תנאי הסכם מאי 97, במלואו. האם נתנו לתובעת תנאים שניתנו לפורשים שיצאו לגמלאות מהנתבעת באותה העת. האם חלק מהפורשים קיבלו תוספת של דרגה בעת הפרישה ומה מקורה הנורמטיבי . האם היו עובדים אחרים שחרגו ממתח דרגתם ואישרו להם תוספת דרגה במועד פרישתם.כתוצאה האם התובעת הופלתה ביחס לפורשים אחרים. האם במשך כל שנות עבודתה של התובעת בבית הספר התייחסו לתובעת כמזכירת משנה ומשמעות הדבר ביחס למתח הדרגות שלה. מה מספר כיתות בבית הספר במהלך שנות עבודתה של התובעת ומהי כיתת אם לצורך קביעת מספר הכיתות, בהקשר לזכאותה לדרגה. האם הובטח לתובעת כי תקבל תוספת דרגה בעת פרישתה והאם היה על הנתבעת להעניק לתובעת תוספת דרגה לאחר פרישתה.מכוח מה הוענקה לתובעת תוספת של חצי דרגה לאחר פרישתה והאם התובעת זכאית בנוסף לחצי הדרגה שניתנה לה בפרישה, לדרגת פרישה נוספת. האם דרגת התובעת חרגה ממתח הדרגות הצמוד למשרתה ואם כן, מכוח מה אישרו לה את החריגה. האם התובעת זכאית לתוספת דרגה משנת 2002? והאם יש בכך לשנות לעניין הדרגות בפרישה. האם קמה זכאות להפרשי שכר נוכח עניין הדרגה מ -2002. הכרעת הדין האם יש להחיל את תנאי הסכם מאי 97 במלואם או בחלקם, על התובעת? במהלך חודש אוקטובר 2006 פנה מר דוד יפרח, יו"ר ועד העובדים בעירייה לעובדים בגילאים 55-60, ובין היתר לתובעת, והציג בפניהם אפשרות לצאת לפנסיה מוקדמת (נספח ת/1 לתצהיר התובעת). בעקבות זאת, התובעת נפגשה עם הגב' רויטל גוטלון, מנהלת מחלקת משאבי אנוש בעירייה דאז. לטענת התובעת, על פי המידע שנמסר לה, היא תהא זכאית לתוספת דרגה וחצי ותנאים נלווים נוספים על בסיס הסכם מאי 97 (ר' מכתב התובעת - ת/2 לתצהירה). על בסיס מידע זה שנמסר לה, התובעת החליטה לפרוש. ביום 13.11.06 התובעת כתבה מכתב המפרט את תנאי הפרישה שהובטחו לה ובו ציינה כי "בסיס הנתונים להחלטתי לפרוש היו הנתונים הבאים: דרגת פרישה נוספת..." (נספח ת/2 לתצהיר התובעת).הנתבעת אישרה כי מכתב זה נמסר לה והיה בידיעתה. לטענת התובעת, לבקשת גוטלון, ביום 28.11.06 כתבה מכתב נוסף לפיו היא מודיעה על רצונה לצאת לפרישה מוקדמת "בתנאים מועדפים", לאחר שהגב' גוטלון הכתיבה לה את נוסחו בטענה כי זהו הנוסח המקובל (נספח ת/3).גרסתה זו לא נסתרה. בתאריך 25.12.06, מספר ימים טרם פרישתה, התובעת שלחה לגב' גוטלון אימייל לפיו "התאריך 25.12.06 וטרם קיבלתי מכתב המאשר את הפרישה בתנאים מועדפים" (נספח ת/4). ביום 27.12.06 התובעת פנתה שוב לגב' גוטלון באמצעות האימייל ואמרה כי במכתבים אותם קיבלה מהעירייה ובהם מפורטים תנאי פרישתה, היא אינה רואה את תוספת הדרגה שהובטחה לה (ת/8). דהיינו התריעה. ביום 3.1.07 לאחר פרישת התובעת, התקיימה פגישה בין התובעת, דוד יפרח - יו"ר ועד העובדים וגב' גוטלון בעניין תוספת הדרגה שהובטחה לתובעת. מר דוד יפרח, יו"ר ועד העובדים, התייחס לעניין הדרגה שהובטחה לתובעת בעדותו: "ש. האם בסיכומים שלך עם גב' גוטלון או קולין הוסכם לאמץ את הסכם מאי 97 במלואו או תחת מגבלה. ת. ההסכם היה על פי הסכם מאי 97 לפי כל הסעיפים. הוא קבע תוספת אחוזית. ש. מפנה לסעיף 4 בתצהירך, אתה מתכוון לדרגה אחת. ת. כן. דרגה וחצי. הוסכם שצריך מאי 97 ככתבו וכלשונו. מה שיצא בפועל, שאז אף עובד לא קבל מסמך מה הוא מקבל, היו חריגות בהרבה דברים, אם מדובר על מתן 8% עם בטול המשרה היו כאלה שקבלו 8% בלי בטול המשרה. חלק קבלו דרגה וחצי וחלק ממש לא. ש. אתה מכיר את כל הפורשים שפרשו בשנת 96. ת. אני מכיר את כל הפורשים, ניצה דוידוב פרשה בשנת 2006 קבלה דרגה וחצי וגם המשרה שלה לא התבטלה. לא אמרו לה חריג. היא היתה צריכה להיות 9 וחצי היא היתה מנהלת מדור, ברווחת הפרט. מנהל מדור יכול להגיע עד 9 +. כמה שזכור לי היא היתה דרגה חריגה 10 וקבלה 11. דרגה וחצי." (עמ' 7 ש' 13-26). מר יפרח מאשר כי תנאי הפרישה נקבעו לפי הסכם מאי 97 ככתבו וכלשונו ולפיכך כל הפורשים היו אמורים לקבל תוספת של דרגה וחצי. כך גם עולה מ-ת/2 לפיו הפרישה המזכה בפיצויים תיקבע לפי חוזר מאי 97. עוד אמר כי אף אחד מהפורשים לא קיבל מסמך בכתב המפרט את תנאי פרישתו ונוכח אי גילוי המידע, חלק מהפורשים קיבלו תוספת של דרגה וחצי וחלק אחר לא קיבל. התובעת פנתה בנוגע לתנאי פרישתה אף למר אברהם אמונה, מנהל תחום (תנאי שירות וגמלאות ברשומ"ק) אשר ענה לתובעת כי עליה לפנות ישירות למחלקת משאבי אנוש של העירייה ולבקש את המסמכים הקשורים לתנאי פרישתה מאחר ומשרד הפנים אינו המעסיק שלה ולא אישר את תנאי פרישתה (ר' מכתבו מיום 22.4.07, ת/37). עוד הסביר כי הסכם מאי 97 היא תכנית הבראה לרשויות המקומיות ואינה מחייבת את העירייה מאחר והיא עירייה מבוססת. כלומר, העירייה יכלה לאמץ את הסכם 97 במלואו, בחלקו, או לא לקבלו כלל (ר' מכתבו מיום 16.4.07, נספח ת/37). התובעת טוענת כי פנתה לעירייה מספר פעמים בדרישה שיציגו בפניה את תכנית הפרישה שאושרה על ידי משרד הפנים. למרות זאת, העירייה לא הציגה את תכנית הפרישה לתובעת ואף לא בפנינו (הסכם מאי 97 צורף כ-ת/11 לתצהיר התובעת). תימוכין לגרסתה מצאנו במכתבה של הגב' גוטלון לממונה על פניות הציבור במשרד הפנים מיום 8.5.07 בו טענה כי משרד הפנים טעה כאשר העביר את הסכם מאי 97 לתובעת. זאת מאחר והוא אינו מסמך רשמי של העירייה. כך גם נטען במכתב הלשכה המשפטית של העירייה לתובעת מיום 9.5.07. הגב' טילי קולין, סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה, פנתה למשרד הפנים בחודש 8/06 בבקשה לקבל אישור של תנאי הסכם מאי 97 על מנת להחיל את הוראותיו על הפורשים בהליך ההתייעלות עד לחודש 8/07 וזאת מאחר והעירייה "מעוניינת בהליך התייעלות פנימי שיוביל לחיסכון כספי, לריענון והתמקצעות צוות העובדים. בשיתוף ועד העובדים, אנו מעוניינים להציע פרישה מוקדמת לקבוצת עובדים מצומצמת... על מנת לקיים הליך זה, אנו מבקשים אישורכם בכתב לשימוש בתנאי מאי 1997, וזאת לתקופה של שנה (עד 8/2007)" (נספח א' לתצהיר הנתבעת, דגש שלי ש.ש.) במכתב התשובה של מנהל כוח אדם ברשומ"ק מיום 27.8.06 נאמר לעירייה כי: "חוזר מאי 97 תקף עד לסוף שנת 2006 ולאחר מכן תתקבל החלטה האם לבטלו או להמשיך בתנאים הללו. עד לקבלת החלטה בנדון יחד עם משרד האוצר, אינני יכול לאשר את תנאי הסכם מאי 97 מעבר ל-31/12/06." (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). משרד הפנים אישר לעירייה שימוש בתנאי הסכם מאי 97 וזאת עד ל31 לחודש דצמבר 2006. התובעת פרשה ביום 31.12.06, כלומר כאשר הסכם מאי 97 עדיין עמד בתוקף וחל על פרישתה. בנוסף, במכתב העירייה לתובעת מיום 20.12.06 בה הודע לה כי בקשתה לפרישה אושרה, נאמר כי היא תזוכה בהתאם לתנאי "הסכם מאי 97" (ת/6 לתצהיר התובעת). הגב' גוטלין בחקירתה נשאלה על כך: "ש. מפנה לנספח ב' לתצהירך מדובר במכתב שנשלח אליך מאת ישראל שפיצר מנהל אגף שכר ברשויות המקומיות ....כאשר אני קוראת את המכתב המופנה אליכם, המאשר את תנאי הסכם מאי 97 עד סוף מאי 2006 שהתובעת פרשה עד למועד זה אני לא רואה את מה שאת טוענת בתצהירך לפיו רק חלק מהסכם מאי 97 יחול על התובעת כמי שפרשה בתוך מועד המכתב. ת. מפנה לנספח א' לפסקה האחרונה, בו אנו בקשנו שימוש בתנאים אלה, לא החלה של ההסכם במלואו. בשיחה עם מר שפיצר דובר על זה שיעשה ממוצע ולא שימוש בתנאים במלואם זו היתה הנחייתו באופן ישיר. מצטטת נספח א'. ההסכם תקף לעיריות שהיו עם ועדה קרואה. לא היינו זכאים זה ניתן כשעירייה נמצאת במצב של חדלות פירעון."(דגש שלי ש.ש.) עדותה תומכת בטענת התובעת כי אין מסמך אחר המצמצם את מכתב מר שפיצר והיא מסתמכת על שיחה בעלמא. הגב' גוטלון לא הכחישה כי העירייה החילה את תנאי הסכם מאי 97, לפחות בחלקם. טענתה של הגב' גוטלון בדבר עשיית ממוצע ולא שימוש בתנאי כלל ההסכם, הופיע לראשונה בעדותה. לטענתה העירייה ביקשה להחיל חלק מתנאי הסכם מאי 97, אך לא הביאה כל ראיה או מסמך היכול לאשר אילו הוראות מתוך ההסכם הוחלט להחיל ואילו לאו . לפיכך, לא הונח כל בסיס לטענה כי לא היה בכוונת העירייה להחיל את כל תנאי הסכם 97 לפיו התובעת זכאית לתוספת של דרגה וחצי . מאחר והעירייה לא הציגה בפני התובעת ואף לא בפנינו את תנאי תכנית הפרישה לפיה התובעת פרשה, בשונה מההסכם, לא הוכח כי העירייה קיבלה באופן חלקי את הוראות הסכם מאי 97. מנגד הוכיחה התובעת כי לעירייה נתנה רשות להחיל את מלוא הסכם זה עד למועד בו פרשה התובעת ולכן חל עליה. בפסיקה נקבע לא אחת כי אי הבאת ראיה שהייתה מצויה בחזקת בעל דין פועלת לרעתו: "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, לא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראייה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פלילים, וכלל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 605, 615). הימנעותה של העירייה וסירובה להמציא את תנאי הוראות הסכם מאי 97 לתובעת ולבית הדין, אף שהוצגה בפנינו מטעם התובעת, או לחלופין את הוראות ההסכם האחר אם וככל שישנו, מה שאין כן לפי מה שהוכח ע"י התובעת, מכוחו התובעת פרשה, מחייבת את המסקנה כי הצגתו היתה פועלת לרעתה. העירייה ,גם אם לא קיבלה את כלל הוראות ההסכם, לא השכילה להוכיח אילו הוראות היא כן קיבלה ואילו הוראות לא קיבלה. יתרה מכך, העירייה, כגוף ציבורי, חייבת לנהוג בשקיפות בפעולויותיה והחלטותיה. שקיפות תבטיח פיקוח ובקרה, ורק כך יהא ניתן לבחון ולבדוק אם פעל המינהל כפי שראוי הוא כי יפעל, אך זאת לא נעשה בעניינה של התובעת. לאור האמור, לא נסתרה טענת התובעת כי יש להחיל את תנאי הסכם מאי 97 וכי מכוחו ועל פי תנאיו היא פרשה, כפי שציינה במפורש במכתביה מתחילה. זאת בין היתר גם לנוכח גירסת הנתבעת אשר ביקשה רשות ממשרד הפנים להשתמש בתנאי ההסכם וקיבלה רשות זו.הסכם 97 חל על התובעת והיא זכאית לתנאי הפרישה שפורטו בו. מתח הדרגות של התובעת העירייה טענה כי דרגתה של התובעת חורגת ממתח הדרגות הצמוד לתפקידה כ"מזכירת משנה", שכן היא זכאית לדרגת שיא 9 או 9+ לאחר תוספת אישית. בפגישה שנערכה ביום 3.1.07 בנוכחות יו"ר העובדים והגב' גוטלון, נטען כי התובעת היא מזכירת משנה. כך גם צויין במסמכים מיום 29.1.07 ומיום 13.3.07 (נספחים ת/13 - ת/14). התובעת טוענת כי העירייה טועה כאשר היא מתארת את תפקידה כ"מזכירת משנה" ולא כ"מזכירה ראשית". בשנת 2003 התקיימה ועדה פריטטית בה התובעת טענה כי היא זכאית למתח דרגות שונה ממה שניתן לה בפועל מאחר ועל פי חוקת העבודה, מסלול קידומה יקבע על פי מספר הכיתות הגדול ביותר שהיה בבית הספר ולא בעת פרישתה (פרק משנה 102 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, סעיפים 102.413-10.412, נספח ת/17). בהחלטת הועדה הפריטטית סוכם כי אין להטיל חובה על העירייה לקדם את התובעת לדרגה 10+ שכן התובעת מדורגת במחצית הדרגה מעל מסלול הקידום לו היתה זכאית וכי ביום התכנסות הוועדה, בית הספר מנה 14 כיתות בלבד (נספח יב' לתצהיר הנתבעת). מר יפרח בעדותו אמר כי הועדה הפריטטית התכנסה בתכוף לכניסתו לתפקיד ולכן נבצר ממנו לסייע לתובעת, למרות שנגרם לה עוול: "ש. תאשר שהוחלט בהסכמה כי נימוקי העירייה נתקבלו, כי העירייה אינה חייבת להעלות את התובעת בדרגה. תאשר שנכחת בוועדה. ת. בוועדה פריטטית אנו נותנים את הטענות. מי שמחליט זה נציג ההסתדרות ונציג מרכז השלטון המקומי. אמרתי שבזמנו באתי בתחילת הדרך, היום אני יודע יותר, העירייה בזמנו טענה שלא היה מצב כזה שכיתות מספרן גדל, לא היתה אפשרות להוכיח זאת. לכן זו היתה הטענה וקבלו את טענת העירייה. בעבר לא היו כיתות גדולות, לכן התקבלה ההחלטה שהתקבלה. ... ש. תאשר שלאחר שתי החלטות החלטה ראשונה בה נכחת ונספח טז, התובעת לא פנתה שוב בבקשה לועד העובדים שיש להעלות את דרגתה ולא טענה שנוספו שתי כיתות. ת. לא מדויק. כל הזמן התובעת טענה גם לעירייה וגם לי באופן אישי שנגרם לה עוול, ושמגיע לה דרגה, העירייה התעקשה לאורך כל הדרך שהאינפורמציה שלה לא נכונה. שתמיד היו פחות מ 20 כיתות. אני אמרתי הייתי בתחילת הדרך, לא ידעתי את נושא חוקת העבודה, וששם כתוב שמי שבעבר היו לו כתות גבוהות ולקראת פרישה קטנו הכיתות הוא מקבל דרגת פרישה. ש. אחרי שנת 2003 התובעת טענה שנוספו שתי כיתות אם וצריך להעלות אותה בדרגה. ת. כן, היא פנתה. טענתה שמס' הכתות היה גדול והיו כיתות נוספות. אני מודה לא ידעתי את החוק, בצורה מסודרת. אם הייתי יודע את חוקת העבודה לא הייתי נותן. ש. לא ידעת את חוקת העבודה, אך בוועדה הפריטטית טענת שהיא זכאית להתקדם גם אם במשך הזמן קטן מס' הכיתות בבית הספר. ת. טענו שם בוועדה פריטטית יש נציג הסתדרות מהמרחב ודבר זה כנראה נאמר על ידי גב' טרבלסי, נציג ההסתדרות, אני לא נציג ההסתדרות, אני נציג ועד העובדים. אז איציק עין גיל. הוא היה מזכיר איגוד מקצועי. ש. אם גב' חמדי פנתה אליך שוב לאחר מכן , מדוע לא עשיתם שום דבר. ת. המעמד שלנו באותה תקופה היה חלש, ההנהלה לא שתפה פעולה והמנכל. היינו חלשים בזמנו, היום זה לא יקרה." (עמ' 3 ש' 22 ואילך, דגש שלי - ש.ש.). התובעת טוענת כי כמזכירה בכירה, היה על העירייה להצמיד את מתח הדרגות בהתאמה למי שיש באחריותו 20 כיתות ומעלה ולא עד 19 כיתות, ולכן במועד פרישתה היא הייתה אמורה להיות בעלת דרגה נוספת וזאת משנת 2003. בנוסף, התובעת טוענת כי כיתת אם שווה 1.25 כיתות וגם מטעם זה במועד פרישתה בשנת 2006, היו בבית הספר 20 כיתות ולכן מתח הדרגות אליו מתייחסת העירייה אינו נכון. כתמיכה לטענותיה, התובעת הציגה בפנינו חוזרים שונים אשר קבעו ש"כיתה טיפולית", "כיתה משלבת", ו"כיתה אורגנית" הן בעצם כיתות אם לכל דבר ועניין. כך למשל, בחוזר משנת 1980 נקבע בסעיף 102.314 חישוב כיתות חריגות בבית הספר: "לצורך חישוב יחידת העבודה והדירוג ולכל עניין אחר, נקבע בתחולה מ-1/9/74 כי כיתה מסייעת, כיתה אורגנית, כיתה טיפולית, כיתה מקדמת וכד', תחשב ככיתת אם ותילקח בחשבון למניין מספר הכיתות של בית הדין לצורך חישוב המשרה של מזכירת בי"ס (יחידת עבודה), לצורך תוספת ספיגה ולצורך קביעת השיבוץ במסלול הקידום של המזכירה המבוסס של מספר הכיתות שבבית ספרה". (נספח ת/17). פרק משנה 102 לחוקת העבודה קובע: "מזכיר בית ספר שנכנס לתפקידו בבית ספר מקבוצת כיתות מסויימות - והמקנה לו מסלול קידומו בהתאם, יוכל להמשיך ולהתקדם על פי אותו מסלול קידום, גם אם במשך הזמן קטן מספר הכיתות בבית הספר בו הוא עובד". (דגש שלי - ש.ש.). סעיף 102.314 לחוקת העבודה קובע: "... כל כיתה מסייעת, או כיתה אורגנית, או כיתה טיפולית, או כיתה מקדמת, תיחשב ככתת אם רגילה ותובא בחשבון למניין הכיתות בבית הספר לצורך חישוב היקף המשרה של מזכיר בית הספר והכתות העודפות, ולצורך קביעת דרגת השכר בה ישובץ במסגרת מסלול הקידום של עיסוקו." (דגש שלי - ש.ש.). עוד נקבע בחוקת העבודה כי כתות אם תחשבנה לצורך קביעת דרגת המזכירה הראשונה לכתה ורבע (ת/13). התובעת פירטה בפנינו את מספר הכיתות בשנים בהם עבדה (ת/15). מהרישום שערכה עולה כי בבית הספר לאורך שנות עבודתה היו שנים בהן היו מעל ל-20 כיתות אם, אף ללא הכיתות החריגות (המשולבות/טיפוליות/אורגניות) ולכן, על פי חוקת העבודה, התובעת יכולה להמשיך ולהתקדם באותו מסלול קידום, אף אם מספר כיתות האם במועד פרישתה היה נמוך מ-20. לפיכך, טענת הנתבעת כי המורות עדה גפנר ואביבה בר נתן אינן מורות של "כיתות אם", למרות תעודת עובד הציבור שהגישה העירייה (נספח יח' לתצהיר הנתבעת), אינה עולה בקנה אחד עם חוקת העבודה וממילא אינה רלבנטית שעה שהוכח בפנינו כי במהלך שנות עבודתה של התובעת, היו בבית הספר מספר כיתות הגבוהה מ-20, אף ללא הכיתות החריגות. ד"ר נתן קלאוס, מנהל בית הספר בשנים 1982-2005, אישר בעדותו כי בבית הספר היו שנים בהן היו 26 כיתות: "ש. כמה כיתות היו בבית הספר. ת. שנה ראשונה 6, לאחר מכן 8, לאחר מכן 7, לאחר מכן הגענו ל 26 כיתות חוץ מהמקדמת והטפולית. 26 בשיא בשנת 87-88. הבאתי נציגים כתוב 25 זה היה לאחר השיא, השיא היה 26. הבאתי תלוש מפברו' 89. יש הוכחות." (עמ' 1 ש' 13 ואילך). ד"ר קלאוס הציג בפנינו תלוש שכר בו מצויין כי ישנן 25 כיתות בבית הספר (ת/1, עמ' 2 ש' 3). בהמשך עדותו אמר: "ש. נשאלת כמה כיתות היו בשנת פרישתך, השבת 14 + כיתות מקדמת משלבת. לא הבנתי, פרטת שהתלמידים יוצאים ושבים. הם נמצאים בכיתות הרגילות ומתוכן יוצאים לפעילויות. ת. כן. ש. יש כיתות נפרדות למקדמת ומשלבת. ת. חדרים, כן. נחשבים ככיתות. בגלל זה הציון המיוחד בתלוש. יש להם חדרים." (עמ' 3 ש' 7-12).   מעדותו של ד"ר קלאוס עולה כי בבית הספר היו שנים בהן היו 26 כיתות. עוד עולה כי הכיתות ה"חריגות" נחשבות ככיתות עם חדרים נפרדים ובכך הוא תומך באופן חד משמעי בגירסת התובעת. הוכח בפנינו על ידי התובעת כי נוכח חוקת העבודה ומספר הכיתות שהיו בבית הספר לאורך שנות עבודתה של התובעת, מתח הדרגות שאמור היה להיות צמוד לתפקיד התובעת בתור מזכירה ראשית, הוא כזה התואם מתח דרגות בבית ספר בו יש מעל ל-20 כיתות ולכך מסכימה גם העירייה. הגב' גוטלון בעדותה, התייחסה לעניין זה ואמרה: "ש. בסעיף 23 לכתב ההגנה המתוקן העירייה טוענת כי התובעת הועסקה בבית ספר עד 19 כיתות ולכן דרגת השיא שלה הוא 9 בתוספת אישית היא זכאית ל 9 וחצי. ת. נכון. ש. בסעיף 18 לתצהיר שלך את אומרת כי ב 1.4.99 התובעת קודמה לדרגה 10. ת. נכון. ש. על סמך מה אם מתח הדרגות שלה הוא עד 9 פלוס ולא יותר כולל המרכיב האישי. ת. עיריית רעננה כמו עיריות אחרות קוותה לעדכון החוברת שהתייחסה לדרגות ולכן באותה עת לקחה החלטה לקדם קצת מעבר כדי להיטיב עם העובדים עד שתעודכן החוקה, לצערנו זה לא קרה, הסכם מאי 99 הכתיב אחרת. הסכם זה נכתב אחרי מרץ 99. זה נקרא מרץ 99 אך לא נכתב במרץ אלא הרבה אחר כך נכתב רטרואקטיבי. למיטב זכרוני. ש. התובעת פרשה ב 10+ ת. כן. ש. מכח מה. ת. מכח זה שניתן היה לתת דרגת פרישה המוכרת בסולם הדרגות בתנאי שלא קודמה שלש שנים לפחות." (עמ' 22 ש' 19 ואילך). נוכח העדויות והמסמכים , טענת העירייה כי התובעת הועסקה בבית ספר המכיל עד 19 כיתות, נדחית. עתה נשאל האם קיומן של מספר כיתות מעל 20 כפי שהוכח,והכרה כי מתח הדרגות של התובעת אמור להיות ברמה גבוהה יותר ,מחייב הענקת דרגה לתובעת. האם התובעת זכאית לתוספת דרגה משנת 2002? התובעת טוענת בכתב התביעה המתוקן כי היא זכאית לתוספת דרגה או לתוספת שהייה בדרגה בתום שלוש שנים ממועד העדכון האחרון ולכל המאוחר מיום 31.3.02, כך שדרגתה בעת הפרישה אמורה היתה להיות 10+. טענה זו מופיעה בניגוד להחלטה של כב' השופט ש. טננבוים מיום 11.11.07 בעניין תיקון כתב התביעה אשר ניתנה בדיון במעמד הצדדים ובו הצהירה ב"כ התובעת כי "המחלוקת היחידה שנשארה לאחר שיחה ביני לבין ב"כ הנתבעת, הינה זכאותה של התובעת לתוספת דרגה מכוח הסכמי הפרישה". לפיכך, טענה זו מהווה הרחבת חזית. מטעם זה יש לדחות את הטענה להפרשי שכר. אולם בכך לא די. גם לגופו של עניין לא מצאנו כי יש לקבל טענה זו של התובעת. בעניין תוספת דרגה לתובעת, התקיימה ועדה פריטטית בה נכחו מלבד מר יפרח גם סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי, מרכז חטיבת עובדי חינוך, סמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש, מחלקת משאבי אנוש וחבר מועצת פועלי כפר סבא. בהחלטתה, קבעה הוועדה כי אין להטיל חובה על העירייה לקדם את התובעת לדרגה 10+ שכן התובעת מדורגת במחצית הדרגה מעל מסלול הקידום לו היתה זכאית וכי ביום התכנסות הוועדה, בית הספר מנה 14 כיתות בלבד (נספח יב' לתצהיר הנתבעת). הפסיקה קובעת כי: "כידוע, מהוות ועדות אלו מוסד מרכזי וחשוב במערכת יחסי העבודה, ובתי-הדין לעבודה נמנעים מלהתערב בדיוני הוועדות ובהחלטותיהן - בין אם הן משמשות כבוררות, כמוסד ליישוב סכסוכים או כערכאת שיפוט משמעתית, כל עוד מילאו אחרי כללי הצדק הטבעי ולא חרגו מהסמכות שהוקנתה להן בהסכם שהקימו". (תבע (ארצי) 3-105/נא שרה שלפי נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (1991) , כג (1) 311. לא מצאנו כי יש להתערב בהחלטת הועדה הפריטטית בעניינה של התובעת ובית הדין לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הועדה, שהינה גוף מוסמך. בוועדה נכחו נציגים מטעם התובעת (וועד ומועצת פועלים) ולא מצאנו כי החלטתה התקבלה בחוסר סמכות או כי הפרה את כללי הצדק הטבעי. מעבר לכך תוספת דרגת שהייה היא תוספת שבשיקול דעת המעביד ועל העירייה לא חלה כל חובה ליתן לתובעת דרגה זו. כמו כן, התובעת לא הוכיחה כי היא עומדת בקריטריונים של עידוד מצויינות או כי הוגשה המלצה בגינה ולכן לא הוכיחה זכאות לתוספת דרגת השהייה בשל כך. על כן אף אם הוכח בפנינו כי על פי מספר הכיתות בבית הספר, מתח הדרגות שאמור היה להיות צמוד לתפקיד התובעת בתור מזכירה ראשית, הוא כזה התואם מתח דרגות בבית ספר בו יש מעל ל-20 כיתות, אין הדבר אומר כי היה על הנתבעת ליתן תוספת דרגה משנת 2002 או כי לתובעת זכות מוקנית לדרגה כזו. מכל מקום במועד פרישתה נתווספה לה תוספת של חצי דרגה ולכן בסופו של דבר, דרגת הפרישה שלה נוכח קבלת התביעה להענקה של דרגה וחצי לפי הסכם 97 , תעמוד על 11+. טענת התובעת כי היא זכאית לתוספת דרגה החל משנת 2002 נדחית.על כן נדחית גם התביעה להפרשי שכר בגין כך. תנאי ביטול המשרה לפי הסכם 97 בתאריך 20.2.07 פנה ממונה פיקוח ובקרה ברשומ"ק, מר ניסים בן יקר בעניין תוספת דרגות פרישה בעירייה לגב' גוטלון ובה אמר כי "חוזר מאי 97 תקף ביחס לפורשים עד ליום 31.12.06... עובדים הפורשים במסגרת תכניות הבראה והתייעלות עד לתאריך 31/12/06 ומשרתם מבוטלת יהיו זכאים לקידום בהתאם לאמור להלן... דרגות 8+ - 11+... קידום בדרגה וחצי" עוד ציין כי " דרגת פרישה לא תינתן לעובדים שזכו לדרגות חריגות שאושרו בהסכם חריגות השכר מחודש מרץ 99 אלה אם כן הפרישה היא במסגרת תכניות הבראה והתייעלות עד לתאריך 31/12/06 ומשרתם של העובדים הנ"ל מבוטלת והם כלולים במסגרת החריגה המתוארת בסעיף 2" (דגש שלי ש.ש.) ממסמך מר בן יקר עולה כי התובעת שבעת פרישתה היתה בדרגה 10+, זכאית לתוספת דרגה וחצי לפי הסכם מאי 97. הגב' גוטלון בחקירתה הודתה כי תקן משרתה של התובעת נסגר (עמ' 20 ש' 31 ואילך), ומשכך, התובעת עונה על תנאי הזכאות לתוספת דרגת פרישה גם בהיבט של ביטול משרה. למרות דבריו אלו של מר בן יקר לפיהם התובעת חד משמעית זכאית לתוספת דרגה וחצי ולמרות שהיא עונה על התנאי לתוספת דרגת פרישה, לתובעת לא ניתנה תוספת זו. על כן יש לקבל תביעתה זו. הפליה , שיקולים שרירותיים התובעת טענה כי העירייה החליטה בשרירות לב למי מהפורשים יש להעניק את מלוא התנאים לפי הסכם מאי 97 ולמי לא. בפנינו הוצג תצהירה של הגב' נחמה רגב, אשר היתה מזכירה בביה"ס היסודי "הדקל" שפרשה באותו המועד עם התובעת. לטענתה, היא נפגשה עם הגב' גוטלון אשר אמרה לה כי היא זכאית לתוספת דרגת פרישה. בסמוך למועד פרישתה קיבלה מכתב המפרט את תנאי פרישתה שלא כלל את תוספת דרגת הפרישה שהובטח לה. לאחר שפנתה לעירייה באמצעות עו"ד ולמרות שהעירייה הכחישה את זכאותה לתוספת דרגת פרישה מאחר ולטענתה היא לא זכאית לכך מאחר והיא חרגה ממתח הדרגות הצמוד למשרה, לבסוף אושרה לה תוספת דרגת הפרישה. הגב' גוטלון מאשרת בעדותה שהגב' נחמה רגב עבדה בתור מזכירת משנה ומתח הדרגות שלה אמור להיות 5-8, אולם היא קיבלה תוספת דרגה ובמועד פרישתה, ניתנה לה דרגה 9. כאשר נשאלה מדוע היא קיבלה תוספת דרגה, ענתה שהדבר נעשה מאחר ועבר זמן רב בין הקידום האחרון של הגב' רגב לבין מועד פרישתה: "ש. בתצהירך את נותנת הסבר ביחס לנחמה רגב, 32 ת. רגב היתה מזכירת משנה. ש. את רושמת שמתח הדרגות של גב' רגב הוא 5-8. את מציינת כי ב 1.5.99 (מצטטת), הגב' רגב קבלה תוספת דרגה והיא עומדת על 39. גם לפי טבלת בא כוחך בהתייחס לעדות גב' רגב במהלך הדיון היא אומרת שקבלה דרגה 40 בהסתמך על תחלופת מכתבים של עו"ד מטעמה איך את מסבירה זאת. ת. אני לא זוכרת, מה שכתוב כתוב. ש. את אומרת כל מיני הנחיות ביחס לבן יקר. מה את אומרת בקשר לגב' רגב, איך בן יקר הנחה אותך לגביה, אם ב 39 היא בחריגה בסופו של דבר היא מקבלת 40. ת. דרגת פרישה. עבר הרבה זמן." (עמ' 23 ש' 23-32). לאור עדותה אין כל קשר בין תוספת הדרגה שניתנה לגב' רגב לבין השאלה האם היא חורגת ממתח הדרגות או לא. את אותה אמת מידה בדיוק יש להחיל על התובעת שבמועד פרישתה לטענת הנתבעת חרגה ממתח הדרגות הצמוד למשרתה ולכן יש ליתן לה את הדרגה נשוא הליך זה.הזכות צריכה להיות מיושמת באופן שוויוני אולם במקום בו אין שקיפות היישום מפלה. יישום באופן שאם העובד עומד על זכויותיו, בסופו של דבר הן ניתנות לו ואם אינו יודע נשללת ממנו הזכות מקורה בחוסר תקינות ואינה מאפשרת מיצוי זכויות . בהמשך הגב' גוטלון התייחסה למקרה נוסף: "ש. בא כוחך שלח לנו ת/26, טבלה מתוקנת, שנשלחו שניים כאלה, תחת האות ג', מופיעה מנהלת מדור. תאשרי שמנהלת מדור היחידה היא ניצה דוידוב. ת. אני לא זוכרת אני מניחה שכן, ניצה היתה גם מ"מ מנהלת מחלקה תקופה ארוכה, היא נשארה עם תנאים אלה עד פרישתה. היא מלאה את התפקיד בפועל. ש. נספח ט' לתצהירך תחת אות ג', שורה שלישית, דוידוב ניצה, מר בן יקר שאותה דוידוב ניצה זכאית לצאת בדרגה 10+ לפי טבלת בא כוחך היא יצאה בדרגה 11+. ת. נכון. היא לא היתה מנהלת מדור אלא מ"מ מנהלת מחלקה. ש. את לא משנה דעתך אחרי מסמך בא כוחך. ת. לא. כי אני מכירה את דוידוב באופן אישי היא היתה ממלאת מקום שלי." כלומר, גם במקרה של הגב' דוידוב, מנהלת מדור, עולה כי היא היתה אמורה להיות בדרגת שיא של מנהלת מדור 9+, אולם במועד פרישתה היא היתה בדרגה 10 ופרשה בדרגה 11+ (על פי מכתבו של מר בן יקר מיום 24.2.07). דהיינו כמקרה שבפנינו אף כי היתה חריגה ניתנה לגב' דוידוב הדרגה בפרישה. השוואה זו שאין לאבחנה לכאורה כמקרה רגב מצביעה על הפליה בהפעלת שיקול הדעת ויישום תנאי הפרישה. יתר על כן משרתה של דוידוב לא בוטלה כנדרש וחרף זאת הוענקה לה הדרגה. מר יפרח התייחס בעדותו למקרה של הגב' דוידוב ואמר: "ת. אני מכיר את כל הפורשים, ניצה דוידוב פרשה בשנת 2006 קבלה דרגה וחצי וגם המשרה שלה לא התבטלה. לא אמרו לה חריג. היא היתה צריכה להיות 9 וחצי היא היתה מנהלת מדור, ברווחת הפרט. מנהל מדור יכול להגיע עד 9 + . כמה שזכור לי היא היתה דרגה חריגה 10 וקבלה 11. דרגה וחצי. ש. ידוע לך שהיתה ממלאת מקום מנהלת משאבי אנוש. ת. אין דבר כזה, לא היה מכרז, לא היה פרסום. ש. בהנחה שהיתה מ"מ ידוע לך מה סולם הדרגות שצמוד לתפקידה. ת. לא כתוב בשום מקום שהיתה ממלאת מקום. זה חלק מהדברים שהיו חריגות בהסכם ונתנו מעבר. ש. דרגתה טרם הפרישה היתה 10 + ולא 10. ת. זה חריג, היא צריכה להיות 9 וחצי כי זה של מנהל מדור."(דגש שלי ש.ש.) מדבריו עולה כי הגב' דוידוב לא היתה ממלאת מקום וזאת אף לפי נספח 28 לתצהיר התובעת המפרט את טבלת הפורשים ובה לא מצויין כלל כי בין הפורשים נמצאת "ממלאת מקום". הגב' דוידוב הינה מנהלת מדור אשר מתח הדרגות הצמוד למשרתה לא עולה על 9+ על פי חוקת העבודה, ולכן טענת העירייה כי הגב' דוידוב היתה ממלאת מקום ולכן מתח הדרגות שלה שונה, אין לה על מה לסמוך. פסיקת בתי הדין לעבודה קובעת כי על הטוען לאפליה להצביע על אפליה לכאורה, ורק אז עובר הנטל למעביד להוכיח כי לא הייתה התנהגות פסולה (דב"ע נו/3-129 שרון פלוטקין נ' אחים איזנברג בע"מ, פד"ע לג 481 (1999); ע"ע 300126/98 סול גבאי נ' האגודה להתנדבות בע"מ בישראל, מיום 7.1.04). במקרה שלפנינו התובעת הוכיחה כי הופלתה ביחס לשתי עובדות לפחות. הוכח כי לא היו קריטריונים אחידים לשאלת תוספת דרגת הפרישה של עובדי העירייה אשר פרשו יחד איתה . מר יפתח ציין בעדותו כי העירייה לא הציגה בפני הפורשים את תנאי פרישתם טרם פרשו, כפי שמצופה. בנוסף, הוכח בפנינו כי פורשים מסויימים קיבלו תוספת דרגה בעת פרישתם אף אם משרתם חרגה ממתח הדרגות הצמוד למשרתם, ובכך העירייה הפלתה לרעה את התובעת. יודגש כי התובעת כתבה לכתחילה מכתב בו ציינה מהם התנאים שבהתקיימם היא מסכימה לפרוש כך שהנתבעת ידעה היטב את תנאי התובעת, את תנאי ההסכם ואת המקרים בהם נתנה דרישות אלה ובכל זאת מנעה מהתובעת לא רק את התנאים אלא גם את הגישה למקור הנורמטיבי המעניק אותם. תנאי הסכם 97 מתקיימים בתובעת הוכח כי העירייה לא הציגה בפני הפורשים, בכללם התובעת, את ההסכם או את התנאים לפיהם הם פרשו. מאידך,בפני בית הדין סיכום שהתובעת ערכה בזמן אמת ולפיו הובטח לה בעת פרישתה תוספת דרגה, שכפי שהוכח עולה בקנה אחד עם ההסכם, ואם מקרים אחרים בהם העניקה העיריה דרגה כזו. המשפט המנהלי מחייב גוף ציבורי ובכללם עיריות לנהוג מתוך שיוויון, שקיפות וסבירות. הוכח כי הנתבעת לא פעלה על פי כללי המנהל התקין והשקיפות שהעירייה מחוייבת בהם. יתר על כן, העירייה פנתה למשרד הפנים בבקשה להחיל את תנאי הסכם מאי 97 וניתן לה אישור להשתמש בהסכם עד מועד מסויים שבו כלולה גם התובעת. העיריה לא הוגבלה ע"י משרד הפנים וטענה זו לא הוכחה . גם לא הוכח בפנינו כי בכוונת העירייה היתה להחיל רק חלק מתנאי ההסכם לא הוצגו כל דיון או החלטה מובנית בעניין. לכן קובעים אנו כי יש להחיל את כלל הסכם 97 על התובעת. העירייה לא סיפקה כל הסבר מדוע לא הציגה עד היום את תנאי הסכם הפרישה שלטענתה על פיו עובדי העירייה, כולל התובעת, פרשו. הוכח בפנינו כי התקן של התובעת בוטל, אף לגירסת העירייה, ולפיכך היא זכאית לתוספת של דרגה וחצי כאמור בהסכם מאי 97. הוכח בפנינו כי התובעת היתה מזכירה ראשית בבית ספר בו היו מעל ל-20 כיתות וחל מתח הדרגות שאמור היה להיות צמוד לתפקיד התובעת בתור מזכירה ראשית, בבית ספר בו יש מעל ל-20 כיתות. לכן גם אין חריגה מהכללים, שאף לו היתה חריגה בדרגה , הוכח כי ניתן לעובדת אחרת חרף החריגה.כך שגם עניין זה מצדיק מתן הדרגה לתובעת. עוד הוכח בפנינו כי התובעת הופלתה לרעה ביחס לפורשים אחרים של העירייה, כאשר העירייה לא סיפקה כל הסבר או נימוק סביר או משביע רצון לשונות בהחלטה , לשיקול הדעת שהופעל אם וככל שהופעל , ולעילה לקבלת החלטה שונה בנסיבות דומות. סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת כלהלן. התובעת קיבלה חצי דרגה לאחר פרישתה. על כן על הנתבעת ליתן לתובעת דרגת פרישה מלאה נוספת מיום פרישתה ה- 31.12.06. דרגת פרישתה מיום 31.12.06 תעמוד על 11+. התובעת הציגה בפנינו חוות דעת אקטוארית (ת/18) אשר חישבה את שיעור הפסד השכר של התובעת כתוצאה מאי מתן הדרגה הנוספת במועד מיום פרישתה תוך היוון הרכיבים. ניתן להתבסס על חוות דעת זו משהעירייה לא הציגה כל תחשיב נגדי מטעמה, לעניין שערוך הפסד הפנסיה ממועד פרישת התובעת (1.1.07) ועד בכלל. אולם מאחר והתובעת מקבלת פנסיה מדי חודש תשלם הנתבעת את התשלומים בגין הדרגה הנוספת כלהלן: באשר להפרש שמיום 31.12.06 ועד לתשלום החודשי השוטף ממתן פסק הדין, ישולמו הפרשי הסכומים לכל חודש בין הפנסיה בדרגה 10+ לפנסיה בדרגה 11+.כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית לכל חודש בחודשו.התשלום יבוצע בסכום אחד שיועבר לתובעת תוך 30 יום. ולאחר מכן , ממועד מתן פסק הדין תשתלם הפנסיה בשוטף לפי דרגה 11+. תביעות התובעת לתוספת דרגה החל משנת 2002,וגם הפרשי השכר בהתאמה נדחות. נוכח התרעת התובעת לכתחילה והתנהלות הנתבעת, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות לתובעת. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף על האמור, על הנתבעת לשלם לב"כ תובעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. עובדי עירייהפרישה מוקדמתפרישהעירייה