מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פציעה קשה של עובד אחזקה: התובע, יליד 1962, עבד כאיש אחזקה בחוף ארגמן המצוי בשטחה של עירית עכו. ביום 30.6.04 נערכה בחוף מסיבת נוער. בשעה מאוחרת בלילה, בעת שעסק התובע בפירוק המתקנים, נפל לטענתו מסולם רעוע, ונפגע ברגלו הימנית. הפגיעה הסתיימה בניתוח כריתה עד מתחת לברך. הצדדים הסכימו על גובה הנזק. נותרה לדיון שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים, והמישור הביטוחי. 3. עובדות הרקע הצריכות לענין 3.1 התובע היה עובד שהועסק על ידי חברת השמה של כח אדם, "התאמה, השמה ומידע (1995) בע"מ", היא הנתבעת 1. (להלן: "חברת התאמה"). 3.2 ביום 21.6.04 נחתם הסכם בין עירית עכו, (נתבעת 3 ולהלן: "עירית עכו") לבין חברת התאמה. ההסכם קבע כי עירית עכו מפעילה את חופי הרחצה בעכו ולשם הפעלת חופי הרחצה נותנת העיריה שירותים שונים ולכן זקוקה לעובדים. חברת התאמה זכתה במכרז לספק לעיריה שירותים על ידי עובדים תמורת עמלה שתקבל, עמלה הנגזרת משכר העובדים. 3.3 מי שארגן את האירוע בחוף ביום 30.6.04 היתה החברה למרכזים קהילתיים בעכו בע"מ (נתבעת 4, ולהלן: "חברת המתנ"סים"). עובד חברת המתנ"סים, מר מימון נידם (להלן: "מימון") היה אחראי מטעם חברת המתנ"סים על הפעילות בחוף ארגמן והוא זה שנתן הוראות לעובדים בחוף, ובין היתר גם לתובע. 3.4 בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, התובע היה עסוק בגובה בפירוק שלט ברזנט ונפל. לטענתו הסולם עליו עמד, התפרק. התובע פונה באמבולנס, ובצילום רנטגן אובחן שבר בקרסול: שבר עם תזוזה בקצה פטישון פנימי, שבר ללא תזוזה בפיבולה. בוצע ניתוח שחזור וקיבוע פנימי. 4. הצטרפות התובע לעבודה 4.1 על נסיבות הצטרפות התובע לעבודה ספר כי פנה אליו אשר וחניש מטעם המתנ"ס ואמר לו שמצא לו עבודה בחוף. התובע הגיע לחוף והודיע למימון ש"אשר שלח אותו". התובע התבקש להתחיל בצביעה של הברזלים בגדר ובאותו יום נאמר לו על ידי מימון שממחרת יתחיל לעבוד. 4.2 התובע עבד בחוף ארגמן החל מיום 1.6.04, כאיש אחזקה. מנהל העבודה בחוף ארגמן היה מימון. התובע היה אחראי על מחסן כסאות החוף, עסק בהשכרתם, בתיקון ברזים בעבודות צבע ובעבודת נקיון. 4.3 לתובע היה חשוב לשמור על מקום עבודתו, נוכח קשיי פרנסה למשפחתו. 4.4 בחוף היו עוד 4 עובדים באותה תקופה וכולם קבלו הנחיות והוראות ממימון, שהיה המנהל היחידי בחוף והיחידי שנתן הוראות (עמ' 31 לפרטיכל). 5. נסיבות הנפילה 5.1 התובע ציין כי בדרך כלל היה מועסק שעות נוספות בעבודתו, והיו ימים שעבד 12 שעות ברציפות. 5.2 ביום הארוע, הגיע לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות, ועסק בעבודות הקשורות למסיבה. המסיבה הסתיימה לאחר חצות, ואז התבקש על ידי מימון לפרק את השלטים שהוצבו מסביב לבמה, זאת על מנת להתכונן למסיבה אחרת שהיתה מתוכננת בחוף. לטענת התובע המחסן שבתוכו היה סולם אלומיניום -היה נעול, ולכן מימון מסר לו סולם מעץ מיושן וחסר שלבים. לטענתו, כשעמד על הסולם בשלב האחרון ופרק את השלט, הסולם התפרק ונפל. 5.3 הנתבעים בקשו לטעון כי לא נפל מסולם, והסתמכו על כך כי במסמכי הדיווח הסמוכים לתאונה, לא אוזכר קיומו של סולם. בסיכום המחלה (נ /1) נרשם "נפל בזמן העבודה ונחבל בקרסול ימין", בטופס 250 שנתנה חברת התאמה לקופת חולים (נ/2), נרשם על ידי הפקידה "במהלך העבודה החליק על רגלו" ,בחוות דעת המומחה האורטופד נרשם לדבריו "נפל בעבודתו ושבר את עצמות קרסולו" (נ/3) ובהודעה לביטוח הלאומי נרשם בחתימת התובע "תפסתי על סולם והיחלקות על רגל ימין" (נ/4). גם בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה (ת/2) נרשם בקטע התיאור "בזמן עבודה עלה על סולם והחליק". אין בכל האמירות הללו כדי לשלול את העובדה לה טוען התובע, כי עבד על הסולם, החליק ונפל. בבית חולים, לא תמיד נרשמים הפרטים של התאונה עצמה, גם אם החולים מדווחים עליהם, ושאר המסמכים הינם מתאריך 12.7.04 ואילך, ומתאריך זה כבר מצויין בחלקם נושא הסולם (לדוגמא : נ/4). לגבי הגובה ממנו נפל - בתצהיר התובע מצויין כי השלטים היו בגבהים של 4-6 מ', בשאר מסמכי התיעוד אין אזכור של גובה, ומימון טוען בתצהירו (נ/13) שמדובר בשלטים שהיו בגובה של 1-1.5 מ'. 5.4 אציין כי מימון בתצהירו ובעדותו הכחיש כי התובע עלה על סולם. יחד עם זאת, בחקירתו (עמ' 65 לפרטיכל) אישר כי היה בחוף סולם לא תקין שלא השתמשו בו כשבוע קודם למקרה, והוא הביא סולם חדש "ממישהו שהתעסק עם מצלמות" . הסולם החדש נעלם בלילה. אומנם הטענה כי הסולם היה רעוע, וכי התפרק, הינה בבחינת עדות בעל דין יחידה של התובע, אך ניתן למצוא לה תמיכה בעדותו זו של מימון. גרסה זו תואמת את גרסת התובע שאמר כי נאלץ להשתמש בסולם הרעוע, כי הסולם התקין לא היה זמין (לגרסתו, היה סגור במחסן ולא היו מפתחות). בחוף היה גם עלי, שלטענת התובע עסק באותו זמן בעבודות ריתוך, כך לפי דברי התובע. עלי זומן על ידי התובע לעדות לישיבות ראשונות, אך משהוסכם על גובה הנזק, לא זומן שוב לעדות, ולא העיד. 5.5 גרסת התובע היא כי עבד שעות מרובות באותו יום, משעה 05:00 בבוקר, רצוף 12 שעות, ולאחר מכן בקש ממנו מימון שלא ללכת הביתה (עמ' 38 לפרטיכל). לגרסת מימון התובע עבד רק משעה 06:00 עד 09:00, ואז בקש ממנו שילך לנוח ויבוא בשעה 20:00 כדי להכין את החוף למסיבה. העדפתי את גרסתו של התובע בענין זה מהסיבות המצטברות הבאות : א. לא הוגש כרטיס הנוכחות של התובע, שהיה אמור להיות מוגש על ידי חברת התאמה (עמ' 45 לפרטיכל). אי המצאת ראיה על ידי מי שהיא נמצאת ברשותו, יזקף לחובתו (עא 143/08 קרצמן נ. שירותי בריאות כללית 26.5.10). ב. מתלוש שכר נ/7 לחודש יוני 2004 עלה כי התובע עבד באותו חודש כ-41 שעות נוספות, ובסה"כ 226 שעות. יש בכך כדי לתמוך בטענתו כי עבד שעות ממושכות. ג. אם אכן היתה הכנה למסיבה באותו ערב, מה שהיה כרוך בהכנת במה, תליית שלטים ועוד, לא סביר שהתובע, שרגילים להעסיק אותו שעות נוספות רבות, ישלח הביתה בשעה 09:00 בבוקר, על מנת שיחזור רק ב-20:00 בערב. ד. משיקולי מהימנות העדים. 5.6 המסקנה המתבקשת ממארג הראיות הינה כי התובע עבד שעות ממושכות באותו היום. בסמוך לשעה 02:00 נדרש להוריד את השלטים ולצורך כך עלה על סולם שלא היה תקין, ונפל ממנו. 6. חברת התאמה 6.1 חברת התאמה העסיקה את התובע. נקודה עובדתית זו איננה שנויה במחלוקת. תלוש השכר של התובע הונפק על ידי חברת התאמה (נ/7), היא אשר שילמה לתובע משכורת, דיווחה עליו לביטוח הלאומי ואף מילאה בעבורו את טופס התביעה לביטוח הלאומי (עמ' 41). 6.2 מר סער, מנהל סניף הצפון של חברת התאמה העיד כי החל מיום 1.4.10 העסיקה החברה בחוף ארגמן 10 עובדים, כאשר התובע הובא באמצעות המתנ"ס והועסק רק מיום 15.6.04 (עמ' 40 לפרטיכל). מר סער העיד כי לא הכיר את התובע. 6.3 בין חברת התאמה לעיריית עכו נחתם הסכם התקשרות (נספח א' לנ/6) (להלן: "ההסכם"), נושא תאריך 21.6.04, ומתייחס לתקופה החל מיום 15.4.04 ועד 14.10.04. מההסכם עולה כי עיריית עכו הינה מפעילת חוף הרחצה, התקשרה עם חברת ההתאמה (שבהסכם מכונה "הקבלן") על מנת לקבל שירותים ע"י עובדים, תמורת קבלת עמלה מעיריית עכו בשיעור של 12% מהשכר המשולם. טענת מר סער, שנטענה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית כי החוזה נחתם רק באוגוסט 2004, אין בה כדי להשפיע על תקופת ההתחייבות החוזית, שכן ההסכם יושם גם לפי מר סער החל מיום 1.4.04, וזוהי התקופה החוזית כפי שנקבעה בהסכם עצמו. 6.4 להלן מספר עקרונות שנקבעו בהסכם : א. אין יחסי עובד -מעביד בין חברת התאמה והעיריה, ובין עובדי חברת התאמה והעיריה (ס' 2 (ב) להסכם). ב. על חברת התאמה לספק לעיריה את השירותים על ידי עובדים מיומנים ומקצועיים (ס' 3 (א) להסכם) ג. על חברת התאמה להיות אחראית על העובדים במשך כל שעות עבודתם ולפקח על עבודתם (ס' 3 (ג) להסכם) ד. שעות העבודה של העובדים בחודש יוני וספטמבר יהיו 9 שעות עבודה ביום , בחודשים יולי אוגוסט 10 שעות עבודה ביום, ובחודשי אפריל מאי ואוקטובר 8 שעות עבודה ביום. (ס' 5 (א) להסכם). ס' 7 (ה) השאיר אופציה לעבודת שעות נוספות. ה. חברת התאמה מצהירה כי היא בלבד המעסיקה של העובדים ותמלא את כל החובות הנדרשות על פי כל דין ממעביד לרבות כל התשלומים לכל מוסד שהוא (ס' 6(ב) להסכם). ו. רישום שעות עבודה של העובד יהיו לפי כרטיסי עבודה שתספק חברת התאמה, שיחתמו ויאושרו על ידי מפקח מטעמו. ז. חברת התאמה התחייבה לבטח את עובדיה בביטוח חבות מעבידים לשביעות רצון העיריה (ס' 3 (ו) להסכם). 6.5 מר סער העיד במפורש כי ראה את עצמו אך ורק כאחראי לתשלום השכר לעובדים, זאת ותו לא (עמ' 42, 46 לפרטיכל). אומנם טען בעדותו כי היה מגיע לחוף מדי שבוע "לראות מה שלום העובדים" ולבקר את מימון שהיה חברו האישי, אך למרות זאת לא ידע בפועל שהוא עצמו מעסיק של התובע , לא ראה אותו ולא הכיר אותו. עדות זו של "הביקורים בחוף" על ידי מר סער נסתרה על ידי מימון אשר טען כי מר סער הגיע כפעם בחודש לחוף (עמ' 67-68 לפרטיכל). בפועל לא בצעה חברת התאמה כל פיקוח בשטח על העובדים ועל שעות עבודתם (עדות סער, עמ' 43 לפרטיכל) ולא נתנה כל הדרכה לתובע, באשר היא (עדות התובע, עמ' 36 לפרטיכל). מר סער ראה במימון את האחראי על התובע, את מי שנותן את ההוראות לביצוע העובדה ומספק את ציוד העבודה ואת סביבת העבודה. 6.6 ככלל, חברת כוח אדם המגייסת עובד ודואגת להשמתו בעבודה אצל חברה אחרת, אינה משתחררת כליל מהחובות המוטלות על מעביד כלפי עובדו. קיימת אחריות מושגית של המעסיק כלפי העובד, כאשר האחריות הפרטנית נבחנת לפי נסיבות המקרה. ראו בע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו (נבו 18.3.73) פסק בית המשפט העליון: "חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל אדם ביחס לרעהו הנמצא בתחום השפעתו, מחייבת מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובדו במהלך הרגיל של עבודתו: (ראה ....) האמצעים המתחייבים לצורך מילוי חובה זו משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין לפי הנסיבות. לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה". וראו גם ע"א 686/77, מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ. מרג'י משה 11.2.80, ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, 28.3.88 . "במקרים המסוקרים בפסקי דין אלו נשלח עובד החברה לעבוד בחצרים של אחר. ההתייחסות ברמת העקרון דומה כאשר מדובר בחברות כח אדם , חברות השמה, השולחות את עובדיהן לעבוד במקום אחר או המגייסות עובדים לצורך עבודה במקום מסויים, הכל בכפוף לנסיבות המקרה הקונקרטי. (ראו ע"א (י"ם) 4272/03, פ.ס. הנדסה ותכנון נ' שרחה מוחמד, 6.1.04; ת.א. (י-ם) 445/91 שרון נ' או.אר.אס - כח אדם בע"מ, 16.12.97; ת.א. (חי') 368/01 ברקוביץ נ' גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ, 17.9.03; ת.א. (עפולה) 2299/97 חיימוב מאיר נ. ע.ר.ד. שחר בע"מ 6.3.02 ) עא (חי) 2898/04). צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (29.11.05)". 6.7 מהעובדות כאן עלה כי היתה התחייבות חוזית שהגדירה את תחומי אחריותה של חברת התאמה. היא אמורה היתה לפי ההסכם לספק עובד מיומן ומקצועי, לוודא את התאמתו לביצוע השרות המבוקש, לפקח על עבודת התובע בשטח ולהיות אחראית עליו במשך שעות עבודתו. עוד לקחה עליה החברה באופן גורף, למלא את כל החובות הנדרשות על פי כל דין ממעביד. כך קבעה המסגרת החוזית. מר סער חזר ואישר כי ראה עצמו פטור מכל מחויבות כלפי התובע, למעט תשלום שכר (עמ' 44) ובכך מילא ידי חובתו עפ"י הסכם ההתקשרות, שכן לטענתו היה הבדל בין נוסח ההסכם להתנהלות בפועל. בשל כך שיש משמעות לחיובים החוזיים שהוסכמו, ובשל כך שחוזים יש לקיים, לא קבלתי את עמדתו של מר סער שחובתו הסתכמה בתשלום השכר. 6.8 היקף חובת האחריות של חברת התאמה הצומחת מהחובה החוזית, נבחנת במקרה זה לאור הנסיבות בשטח, דהיינו לאור נסיבות התאונה עצמה, ולאור רמת המחויבות והאחריות של האחרים בשטח. חברת התאמה היתה אמורה לוודא שסביבת העבודה בטוחה ולהיות מודעת להיקף שעות עבודתו של העובד , האם איננו מועסק בעבודה פיזית מעבר לגבול העייפות. כך נלמד מחובתה החוזית להיות אחראית על העובד במשך כל שעות עבודתו ולפקח על עבודתו. התובע נפגע כתוצאה מנפילה מסולם לא תקין, בשעה 02:00 לערך לאחר שעבד ברציפות משעה 06:00 לערך. ניתן היה לצפות נזק בנסיבות אלו. 6.9 תדירות הביקורים של מר סער לא היוו בבחינת פיקוח צמוד. תלוש השכר של התובע מלמד על כך כי עבד במשך אותו חודש שעות עבודה רבות, ולא נשמע קולו של המעסיק, חברת התאמה, בענין זה. מר סער מחברת ההשמה לא ראה את התובע טרם האירוע, לא דבר עימו בתחילת עבודתו ולא נתן לו כל תדרוך ראשוני באשר הוא. העובדה שהתובע הובא לעבודה על ידי מי מאנשי המתנ"ס איננה פוטרת את חברת התאמה מלדעת כי מדובר בעובד שלה, על כל המשתמע מכך. 6.10 ניתן לקבוע כי יש אחריות לחברת התאמה לנזקו של התובע, אשר שיעורה ייגזר מרמת המחויבות והאחריות של האחרים בשטח העבודה . 7. אחריות חברת המתנ"סים 7.1 מי שניהל את הפעילות בחוף ארגמן היה מר מימון, שהיה באותה עת עובד של חברת המתנ"סים. מר מימון היה הממונה היחידי בחוף. התובע קיבל הנחיות ישירות ממר מימון, כך בעדות כל הנוגעים בדבר (עמ' 31, 62, 65 ,66 לפרטיכל ) . התובע העיד כי מי ששלח אותו לעבודה זו היה מנהל המתנ"ס, אשר הפנה אותו למר מימון, וזה האחרון קבל אותו לעבודה. 7.2 יש לראות במתנ"ס כמעביד בפועל של התובע, כמי שהיה בעל סמכויות הפיקוח והשליטה על התובע. את מלוא נסיבות התאונה מייחס התובע כפועל יוצא מהוראות מימון. לענין המבחן לקביעת יחסי עובד -מעביד ראו ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים (12.11.81) בסעיף 16 לפסה"ד- כפי שראינו, המבחן בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] לקביעת יחס עובד-מעביד הוא מבחן השליטה הגמורה, בין שליטה בפועל ובין זכות לשליטה. לעניין זה אין כל נפקא מינה למשך השליטה, ואף אין כל חשיבות לשאלה, אם בין המעביד לבין העובד קיים חוזה כלשהו, ואם חוזה זה, אפילו הוא קיים, הוא בעל אופי אישי. אותו אופי חוזי-אישי, שהוא כה חיוני ליחסי עבודה בדרך כלל (ראה: דב"ע ל/1- 3[14], בעמ' 52; דב"ע לב/1- 3[15]), נעדר מהגדרת הפקודה. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון במסגרת ע"א 8/14 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (2.12.09 ). חברת המתנ"סים היא זו שבצעה את העבודה בשטח, היתה לה שליטה מלאה ופיקוח על אתר העבודה והיא זו שנתנה הוראות עבודה לפועלים. על מעביד לספק לעובד סביבת עבודה בטוחה, לנקוט בשיטות עבודה בטוחות ולהדריך ולפקח על העובדים כנדרש (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, 28.3.88). אין מדובר בחובה מוחלטת, אלא תלוית נסיבות. 7.3 לענין היקף חובת הזהירות של חברת המתנס"ים ניתן ללמוד מתוך הנורמות שנקבעו בחקיקה, ראו לעניין זה ע"א 4579/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן (9.9.96) שם נקבע : "דווקא קיומה של חובה סטטוטורית יכול ללמד על רמת הזהירות הנדרשת לצורך עוולת הרשלנות. החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקאציה לסטנדרט הזהירות שחייב בו האדם הסביר" סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל - 1970, אשר קובע: "היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר". ראו לעניין זה גם תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999 קובעות בסעיף 2: "מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום". 7.4 על המעביד מוטלת החובה לוודא שהעובד לא ייחשף לסכנות מיותרות. ראו ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (27.10.04) - "העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד, והאחראי במקום העבודה מטעמו, חייב להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבקרו של יום כשגופו שלם, ייצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה. לפיכך, על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שיימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שמבצע העובד מטיבה ומטבעה.... חברת המתנ"סים באמצעות מנהלה במקום, לא וודאה סביבת עבודה בטוחה לתובע. הוא נדרש לטפס לגובה, בשעת לילה מאוחרת, לאחר עבודה רצופה במשך כ- 20 שעות, כאשר שתי ידיו נדרשות לשם הסרת השילוט, לא הייתה לו אחיזה בטוחה, והסולם עצמו לא היה תקין. חברת המתנ"סים נושאת באחריות לנזקו של התובע. 8. עירית עכו 8.1 עיריית עכו הינה מוגדרת בהסכם ההתקשרות כמפעילת החוף. אין מחלוקת כי היא בעלת הציוד והמתקנים בחוף (כך לגרסת כל הנוגעים בדבר - התובע (עמ'32 לפרטיכל) מימון (עמ' 63 לפרטיכל) גזבר העירייה (עמ' 56 לפרטיכל), כל פעולה ו/או אירוע המתקיים בחוף דרוש הסכמתה (עמ' 59 לעדות מר ממן). גזבר העיריה העיד כי החוף עצמו נמצא בבעלות העיריה (עמ' 56 לפרטיכל). קיימת אחריות מושגית של עירית עכו לאירועים בחוף. 8.2 מימון הצהיר כי במועד התאונה עבד כאחראי מטעם המתנ"ס על הפעלת החוף, וכמקשר ומתאם בין המתנ"ס לעיריה בכל הנוגע לאחזקת החוף ולפעילות בו, כאשר כח האדם סופק על ידי העיריה (ס' 1 לנ/13). לגבי מינויו כמנהל החוף טען כי זהו מינוי העיריה, וסמנכ"ל העיריה היה הגורם שמעליו שאישר את כל מה שצריך לעשות. טענה אחרונה זו עלתה לראשונה במהלך העדות. (עמ' 63 לפרטיכל). גזבר העיריה העיד כי בתקופה הרלוונטית הפעלת החוף הועברה לחברת המתנ"סים אשר ניהלה את האירועים בחוף והעיריה היתה אחראית על אספקת כח אדם. עוד אישר כי הפעלת החוף היתה בעקרון תחת אחריות אגף שיפור פני העיר או אגף התברואה (עמ' 57 לפרטיכל). המתנ"ס הוא גוף מתוקצב על ידי עירית עכו, הפועל בשיתוף פעולה עימה. לא הוצג הסכם בכתב או סיכום החלטת עיריה על העברת ההפעלה לחברת המתנ"סים, על אף שגזבר העיריה העיד שהוא מאמין שהיה סיכום כזה (עמ' 58 לפרטיכל). מימון העיד כי חברת המתנ"סים ארגנה את המסיבה בחוף במועד הרלוונטי והעיריה היא זו שממנה אותה. עוד טען לשיתוף פעולה עם העיריה (עמ' 66 לפרטיכל). 8.3 לא הוכח מעבר למאזן ההסתברויות כי העיריה העבירה ממנה והלאה כל אחריות לארגון המסיבה בחוף. מימון מחברת המתנס"ים טען למעורבות העיריה ולאישור סמנכ"ל העיריה לגבי הפרטים (בעוד שגזבר העיריה טען להעברת הפעלת החוף והפיקוד בו לחברת המתנ"סים), אך העובדה שנושא כח האדם נשאר באחריות העיריה מלמד על כך שלא התנתקה לחלוטין מאחריותה לתפעול החוף. לגבי משך שעות העבודה של התובע - העיריה כשותפה לארגון המסיבה, היתה אמורה לדעת את היקף העבודה בארגון המסיבה ופירוקה, ואת מספר העובדים הנתונים לצורך המשימה, כך גם לגבי לוח האירועים בחוף הצפוי בהמשך. יחד עם זאת מינתה לצורך הענין את החברה למתנ"סים, מימון היה המנהל בשטח ובעל השליטה המלאה, והאחריות והפיקוח על העובדים הועברה בהסכם העיריה לחברת התאמה. לגבי הציוד בשטח - על העיריה היה לוודא כי במקום קיים ציוד תקין באופן זמין בכל עת שהוא נדרש. המתקנים והמחסנים בחוף היו של העיריה. כך גם הציוד. התובע העיד כי במחסן היה סולם תקין מאלומיניום, אך העובד שהחזיק במפתח הלך. מנגד העיד מימון כי סולם תקין שהוא הביא לחוף, נגנב. הנחת המוצא היא כי העיריה אחראית על קיומו של ציוד תקין ואספקתו, ולא הוכח כי העבירה אחריות לאחר בענין זה. 8.4 יש לראות גם את עירית עכו כנושאת באחריות לנזקו של התובע, כדי חלק מסויים. 9. חלוקת האחריות 9.1 לאור הנסיבות המפורטות לעיל, אני מוצאת לנכון לקבוע את חלוקת האחריות במישור הנזיקי כדלקמן : חברת המתנ"סים......50% עירית עכו .................25% חברת התאמה..........25% הנתבעים חבים ביחד ולחוד. 10. הכיסוי הביטוחי 10.1 הוגשו פוליסות ביטוח של שלוש מבטחות, כדלקמן : א. חברת הביטוח הראל - המבוטח: התאמה השמה ומידע 1995 בע"מ (נ/14)- פוליסה מספר 11006925/03 - אחריות מעבידים - מיום 1.9.03 עד 31.8.04 ותוספת לפוליסה זו מיום 24.3.04 ,הוספת עיריית עכו כמבוטחת נוספת. פוליסה מספר 11607318/03 - אחריות צד ג' - מיום 1.9.03 עד 31.8.04 תוספת לפוליסה זו מיום 24.3.04 ,הוספת עיריית עכו כמבוטחת נוספת. ב. חברת הביטוח איילון המבוטח : עיריית עכו - פוליסה מס' 2-42-021364/03 -ביטוח צד ג' - מיום 13.8.03 עד 31.8.04 ותוספת לפוליסה - מיום 19.1.04 עד 31.8.04. תוספת II לפוליסה - מיום 19.1.04 עד 31.8.04. ג. חברת הביטוח מגדל המבוטח : החברה למרכזים קהילתיים בעכו בע"מ (נ /11), (מגדל כחברה קולטת של חברת המגן, חברה לביטוח בע"מ). פוליסת אחריות כלפי צד ג', תקופת הביטוח מיום 16.10.03 עד 15.10.04. 10.2 הוגש אישור שנתנה חברת הראל לעירית עכו ביום 11.7.04 (להלן: "האישור") (צורף לנ/14) על קיום ביטוחים לחברת התאמה מסוג אחריות מקצועית וביטוח צד ג', שהוא "יורחב לשפות את העיריה ו/או הבאים מטעמה בגין אחריותה למעשי ו/או מחדלי הקבלן". וכן ביטוח מעבידים המורחב לכסות את העיריה אם תקבע כמעבידתם של עובדי הקבלן. תקופת הביטוח בכל הפוליסות היא החל מיום 1.7.04 ועד 1.8.04. 10.3 עירית עכו טענה כי חברת הביטוח הראל מבטחת אותה מכח האישור לגבי המקרה מושא הדיון "בביטוח ראשוני" שכן נרשם שם בס' 5 - "לגבי העיריה הביטוח על פי הפוליסות הנ"ל הוא "ביטוח ראשוני" המזכה אותה במלוא השיפוי המגיע לפי תנאיו, ללא זכות השתתפות ממבטחי העיריה". 10.4 העידה גב' משולם, המשמשת כחתמת ראשית בהראל, אשר חתמה על האישור ביום 11.7.04 וטענה כי תוקפו הוא ממועד חתימתו ואילך (על אף שרשמה, לדבריה בטעות כי תקופת הביטוח היא מיום 1.7.04) והוא מתייחס אך ורק לאחריות העיריה בגין מעשי או מחדלי המבוטח. לדבריה האירוע לא נועד לכסות מקרה ביטוח שארע קודם לכן, שלא היה ידוע עליו ולא ניתנה לגביו כל הודעה, ומכל מקום הפניה לעריכת הביטוח היתה רק ביום 7.7.04 (ס' 4 לנ/9, עמ' 50 לפרטיכל). 10.5 קבלתי את עמדת חברת הביטוח הראל כי ההרחבה שבאישור איננה חלה לגבי המקרה מושא הדיון, שאומנם ארע ביום 1.7.04, וזאת מהטעמים המצטברים הבאים : א. מדובר בסיכון שכבר התממש - החתימה על האישור היתה לאחר האירוע מושא הדיון, ומבלי שהודע עליו לחברת הביטוח. מכח ס' 16 (א) לחוק חוזה ביטוח התשמ"א 1981 (להלן: "החוק")- חוזה ביטוח כזה בטל . "16(א) חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל. לשאלה האם ניתן להתנות על ס 16 (א) ראו ע"א 27/91 שמעון קבלן נ. ק' שמעון עבודות מתכת בע"מ (20.3.95). כאן לא הודע לחברת הראל על אירוע התאונה, היא לא היתה מודעת לה, ולכן, גם מסיבה זו, לא ניתן לטעון שהאישור שניתן הוא בבחינת חוזה בהסכמה המתנה על ס' 16 (א) לחוק. גם אם מדובר בכוונה ליתן כיסוי רטרואקטיבי למבוטח, הוא יחול רק כאשר קיימת אי וודאות לסיכון. דהיינו, הוא יחול על מקרי ביטוח אשר בעת ההתקשרות איש מהצדדים לא ידע על התרחשותם. ראו עא 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. יובלים אגודה שיתופית (21.7.04), שם נקבע כי אין מקום לאפשר למבוטח להשיג כיסוי למפרע בגין נזק שבעת כריתת החוזה כבר ארע, והמבוטח ידע עליו. ראו דברי כב' הנשיא ברק - "אלמנט אי-הוודאות בהתממשות הסיכון המבוטח הוא יסוד ראשי בכל חוזה ביטוח. בכך נבדל הביטוח מהסכם שיפוי רגיל. בלעדי סיכון ביטוחי בלתי ודאי אין ממשות לחוזה ביטוח". ברוח זו כתבה השופטת פרוקצ'יה: "תנאי יסודי להיווצרות החיוב בתשלומי הביטוח הוא קיום אירוע הנובע מהתממשות סיכון מוסכם בין המבוטח למבטח, כאשר האירוע אינו בשליטת המבוטח, והוא אירע בתוך תקופת הביטוח. הסיכון המבוטח הוא נדבך מרכזי בכל חוזה ביטוח. הוא נועד להגן על המבוטח מפני הסיכונים מושא הביטוח ובאין סיכון אין ביטוח......דמי הביטוח נקבעים על-פי חישוב אקטוארי הבנוי על הערכת הסיכון והסיכוי שלוקחים על עצמם שני הצדדים. מערכת הסיכונים והסיכויים מתומחרת במסגרת חישובי הפרמיות ותגמולי הביטוח" (ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [9], בעמ' 834, 843. השוו הצעת חוק הביטוח, תשל"ו-1975, בעמ' 26)". הוכח כי הפניה לחתמת של חברת הביטוח הראל היתה רק ביום 7.7.04, כ-7 ימים לאחר האירוע, והחתמת העידה במפורש שלא ידעה על האירוע הביטוחי, ואם היתה יודעת, לא היתה חותמת על אישור רטרואקטיבי. (עמ' 50 לפרטיכל). ב. האישור הורחב לשפות בגין מעשי או מחדלי הקבלן. משמעות ההרחבה, אם היתה תקפה, היא מלכתחילה ליתן שיפוי באם העיריה תתבע בגין מעשי או מחדלי הקבלן. אין מדובר בכיסוי ביטוחי למעשי או מחדלי העיריה ככזו. ג. אין תוקף להוראה הקובעת "ביטוח ראשוני". האישור כולל את ההוראה הבאה : "לגבי העיריה, הביטוח על פי הפוליסות הנ"ל הוא "ביטוח ראשוני" המזכה אותה במלוא השיפוי המגיע לפי תנאיו, ללא זכות תביעת השתתפות ממבטחי העיריה". טענת העיריה כי האישור מהווה בעבורה כיסוי ביטוחי ראשוני ואין מצב של כפל ביטוח עם כיסוי ביטוחי תקף שיש לעיריה בחברת איילון או בחברה אחרת. ס' 59 (ג) לחוק קובע - "(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. (ד)המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". על קוגנטיות ההסדר כותב ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח" (2009) מהדורה שניה, עמ' 1290 - "ס' 59 לחוק, בנוסחו המקורי, כלל 3 סעיפים בלבד. סעיפים קטנים (ג) (ד) דהיום, נכללו במסגרת ס' קטן אחד (59(ג)). ס' 64 לחוק, בנוסחו המקורי, אסר להתנות על הוראת ס' 59 לחוק, על כל שלושת סעיפיה הקטנים. אולם, מאחר שהיחסים בין המבטחים ובין עצמם אינם ענין לחוזה שבין המבטח ובין המבוטח, תוקן החוק בשנת תשנ"ד כך שההוראה העוסקת בהקצאת נטל החיוב בין המבטחים השונים הופרדה מס' 59 (ג) והועברה לסעיף קטן נפרד. (59(ד)) אשר הוצא ממסגרת הסעיפים שאינם ניתנים להתניה". הוראת ס' 59 (ד) היא לכן דיספוזיטיבית, אלא שהתניה עליה חייבת להיעשות באופן ישיר בחוזה בין המבטחים השונים. רק הסדר ישיר בין המבטחים לבין עצמם יתן תוקף להתניה על עקרון כפל הביטוח. תנאי בחוזה ביטוח שבין אחד המבטחים למבוטח - אין בכוחו לפטור את המבטח הנוסף מהשתתפות בכפל ביטוח. (ראו עא 206/99 דורי נ. מגדל 19.8.01 ) לא הוצג כל הסכם בין חברת הראל לחברת איילון או מגדל, המלמד על התניה מוסכמת ביניהם על ס' 59 (ד). 10.7 המסקנה המתבקשת הינה כי האישור עצמו איננו מהווה כיסוי ביטוחי כלשהו של הראל לעירית עכו, בנסיבות המקרה כאן. 11. ביטוח כפל ס' 67 לחוק חוזה הביטוח מחיל את עקרון ביטוח הכפל גם על ביטוח אחריות (ראו דיון מרחיב בסוגיה בעא 5464/00 פרץ ג.ג מהנדסים בע"מ נ. קינן, 1.7.02). 11.1 חברת המתנ"סים מכוסה בביטוח אחריות צד ג' של חברת מגדל נ/11) (גבולות אחריות לאירוע 10,000,000$). חברת מגדל אמורה במסגרת זו לכסות את חלקה של חברת המתנסים באחריות לגרם הנזק. 11.2 העיריה מכוסה בביטוח צד ג' בחברת איילון (גבול אחריות למקרה אחד 2,000,000$ ) וכן מכוסה בפוליסת מגדל ובפוליסת צד ג' וחבות מעבידים של חברת הביטוח הראל (נ / 14). א. פוליסת מגדל (נ/11) (גבול אחריות לאירוע 10,000,000$) המבטחת את חברת המתנס"ים כוללת את הרשות המקומית הרלוונטית תחת "שם המבוטח" (ראו בפוליסה לתקופה הרלוונטית שהוצאה על ידי חב' המגן). בנוסף כוללת הפוליסה את ההרחבה המיוחדת הבאה : "הרשות המקומית הרלוונטית נחשבת כמבוטחת נוספת בפוליסה בקשר לפעילותה של החברה למתנ"סים ו/או המתנ"ס הרלוונטי ו/או בהיותה בעלים של מבני המתנ"ס אך ורק אם קיימת התחייבות חוזית בין החברה למתנ"סים ו/או המתנ"ס הרלוונטי לבין הרשות המקומית לצרפה כמבוטח נוסף בפוליסה." הגעתי למסקנה כי פוליסת מגדל מכסה את אחריות הנזיקית של העיריה, בשל כך שהעיריה כלולה בפוליסה המקורית הרלוונטית (עמוד ראשון של נ/11), תחת "שם המבוטח" ולכן הכיסוי הביטוחי שלה איננו במסגרת הרחבה מיוחדת, אלא כמבוטח. עובדה זו מייתרת את הדיון בדקדוקי "ההרחבה המיוחדת". מעבר לצורך, יאמר לגבי ההרחבה המיוחדת - אמנם לא הוצג כל הסכם עם חברת המתנס"ים המלמד על התחייבות חוזית כזו, כנדרש לכאורה במסגרת ההרחבה המיוחדת, אך הטענה בסיכומים מהווה בבחינת הרחבת חזית, שכן כתב הטענות שהווה הגנה לכתב ההודעה המתוקנת של עירית עכו לחברה למתנסים ומגדל הכחיש באופן כללי כיסוי ביטוחי, מבלי להעלות את הטענה הספציפית (שם, ס' 8). כמו כן לא קבלתי את טענת מגדל כי האחריות, במסגרת ההרחבה המיוחדת היא אך ורק "בקשר לפעילותה של החברה למתנ"סים" ולכן איננה מכסה אחריות ישירה של העיריה. לא קבלתי פרשנות זו של הניסוח. אחריותה הישירה של העיריה במקרה זה היא בקשר לפעילות שקוימה על ידי חברת המתנ"סים בחוף. אך כאמור, דיון בנושא ההרחבה המיוחדת מיותר נוכח היות העיריה מבוטחת תחת "שם המבוטח". פוליסת הראל (נ/14) (בפוליסת צד ג' גבול האחריות לגבי נזק 1,000,000 $.בפוליסת חבות מעבידים גבול אחריות למקרה ביטוח לעובד אחד 5,000,000$). בקטע "הרחבים ותוספות" מופיע הניסוח הבא: "מוצהר ומוסכם בזה כי לצורך עבודה עבור עירית עכו יורחב שם המבוטח ויהיה: התאמה השמה ומידע 1995 בע"מ ו/או עירית עכו". לכן קיים לעיריה ביטוח גם מכח פוליסה זו. 11.3 חברת התאמה מבוטחת בחברת הביטוח הראל בפוליסת צד ג' (נ/14) גבול אחריות לגבי נזק 1,000,000$, וכן בפוליסת מעבידים כפרק נוסף באותה פוליסה, בגבול של 5,000,000$ לעובד. הארוע מכוסה עקרונית לפי כל אחד מהפרקים, בין לפי צד ג', אם יבחר תשלום הנזק מכח פרק זה בפוליסה, ובין לפי חבות מעבידים, אם יבחר תשלום לפי פרק זה. אך ברור שהפיצוי יהיה בכל מקרה כדי הנזק, ולא מעבר לכך. 11.4 המחוקק הישראלי אימץ בנושא "כפל ביטוח" את שיטת יחס סכומי הביטוח כמפורט בס' 59 (ד) - המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. במקרה בו אירוע הנזק מבוטח בחברת ביטוח אחת על פי שני פרקים שונים (חבות מעבידים, וחבות כלפי צד ג') מתעוררת השאלה לגבי עריכת החישוב היחסי מול חברות הביטוח האחרות. על פי הלכת רעא 12/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ. אריה שירותי כ"א בעמ (19.9.07), סכום הביטוח האפקטיבי לצורך חישוב ביטוח כפל אינו הסכום המצרפי של שני הפרקים, אלא הסכום הנקוב באחד הפרקים בלבד, בפרק שבו גבול הכיסוי רחב יותר. לפיכך סכום הביטוח של חברת הראל לצורך החישוב היחסי יהיה 5,000,000 $. 11.5 לפיכך - א. חברת הביטוח מגדל תשא בתשלום כדי האחריות הנזיקית של חברת המתנ"סים. ב. חברות הביטוח איילון , מגדל והראל, ישאו בתשלום כדי האחריות הנזיקית של עירית עכו, ביחס של 2/17, 10/17, 5/17, בהתאמה. ג. חברת הביטוח הראל תשא בתשלום כדי האחריות הנזיקית של חברת התאמה. 12. לסיכום 12.1 כפי שכבר ציינתי, גובה הנזק הוסכם בין הצדדים. 12.2 לפיכך, הגורמים השונים ישאו בו, כמפורט בס' 11, 9 לעיל. 12.3 אין חיוב בהוצאות בהליך של חלוקת האחריות בין הצדדים הנתבעים וצדדי ג' . תאונות נפילהנפילה בעבודהנפילהנפילה מגובה / מסולם