פציעה במשחק באולינג

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה במשחק באולינג / פציעה במשחק באולינג: 1. עסקינן בתביעת נזקי גוף בעקבות תאונה שארעה לתובע תוך כדי משחק באולינג, בתאריך 13.1.06 (להלן: "יום התאונה"), באולם באולינג המצוי במרכז מסחרי גן שמואל (להלן: "הבאולינג"), שבמועד התאונה היה בחזקתה ובניהולה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). 2. הנתבעת 2, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הנתבעת בפוליסת ביטוח צד ג' (להלן: "הפוליסה"). 3. טוען התובע (יליד שנת 1969) בכתב התביעה, כי ביום התאונה הגיע לבאולינג, ותוך כדי משחק החליק במסלול כתוצאה מהימצאות שם של שמן בכמות גדולה, ועקב כך נפגע בברך שמאל (סעיף 5 לכתב התביעה). 4. הנתבעות בכתב הגנתן הכחישו את עצם ארוע התאונה, ולחילופין את אחריותן לה. 5. משאלה פני הדברים יש לברר תחילה את שאלת האחריות. רק אם תימצא אחריות של הנתבעות לארוע התאונה הנטען, נעבור לברר את שאלת הנזק (היתה הסכמה בין הצדדים, לנוכח המחלוקות שבין חוו"ד הצדדים, להעמיד את נכותו הרפואית של התובע בגין פציעתו בברך שמאל בתאונה, על שיעור של 5% נכות צמיתה רפואית). שאלת האחריות 6. שאלת האחריות נחלקת לשניים: א. האם התובע הוכיח כי נפגע תוך כדי החלקה באולם הבאולינג? ב. ככל שהתשובה לשאלה א' לעיל חיובית - האם החליק בנסיבות המקימות את אחריותה של הנתבעת להחלקה זו? החלקה באולם הבאולינג 7. נברר תחילה כאמור האם התובע הוכיח כי החליק באולם הבאולינג, להבדיל מהחלקה במקום אחר. 8. התובע, בתצהיר עדותו הראשית (ת/1), ציין כי ביום 13.1.06 במהלך חופשה של חג, ביקר עם משפחתו בבאולינג. תוך כדי משחק, ובמהלך זריקה של כדור, תוך כדי שהוא עומד בסמוך למסלול, הוא דרך מעבר לקו המסלול והחליק עקב היותו משומן (סעיף 3). 9. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי לאחר החלקתו תוך כדי זריקת כדור, לא הרגיש תחילה כאבים והמשיך לשחק עוד כ- 5 דקות. אז הרגיש את הכאבים והלך הביתה (עמ' 7 לפרו' ש' 9-13). לשאלה מדוע לא סיפר למנהל המשמרת שעבד שם או למישהו אחר מטעם הבאולינג, שנפל, השיב כי חשב זה יעבור ושאין סיבה מיוחדת להודיע. רק כשנוכח שפגיעתו חמורה, פנה לעו"ד, ועוה"ד הודיע לבאולינג על המקרה (עמ' 7 לפרו' ש' 14-19). 10. נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם כשפנה לטיפול רפואי לראשונה סיפר לרופא שפגיעתו נגרמה עקב החלקה בבאולינג, והשיב בחיוב (עמ' 7 לפרו' ש' 20-21). כשהופנה למסמך הרפואי הראשון לאחר התאונה, מתאריך 16.1.06 (כ- 3 ימים לאחר התאונה), שם ציין רופא המשפחה כי "לדבריו קיבל מכה בברך שמאל", מבלי שצוין כי החליק ונפל בבאולינג (המסמך הוגש וסומן נ/1), השיב: "כשאני מבקש מהרופא לכתוב הוא אומר סליחה זה לא ענייני ואני לא כותב שנפלת מרכב או בבאולינג וזה מה שאני כותב" (עמ' 7 לפרו' ש' 23-24). 11. עוד ציין התובע בחקירתו הנגדית כי היות וסבר תחילה כי לא מדובר בפציעה חמורה, לא פנה ביום התאונה לחדר המיון, אלא רק לאחר מכן לרופא המשפחה, שבמידת הצורך היה מפנה אותו לחדר מיון (עמ' 9 לפרו' ש' 12-13). 12. התובע הביא לעדות את גיסו, מר אחמד פייסל יונס (שתצהיר עדותו הראשית הוגש וסומן ת/2), ואת אחיו מר עלאם יונס (שתצהיר עדותו הוגש וסומן ת/3). שני עדים אלה, עפ"י הנטען, היו יחד עם התובע באולם הבאולינג בעת ארוע התאונה. העדים הנ"ל אישרו בתצהירי עדותם הראשית כי התובע החליק באולם הבאולינג ביום התאונה (סעיף 3 לת/2; סעיף 3 לת/3). 13. עדים אלה נחקרו חקירה נגדית על תצהיר עדותם הראשית, וחזרו למעשה על גרסתם כי התאונה ארעה בבאולינג (עמ' 10 לפרו' ש' 12-15 וש' 30-32). העד אחמד יונס נשאל, הכיצד אף אחד מעובדי הבאולינג לא שם לב להחלקת התובע, והשיב: "תשאל אותם ולא אותי" (עמ' 10 לפרו' ש' 5). העד עלאם יונס נשאל האם עובדי הבאולינג ראו את התאונה והשיב: "לא ראיתי אף אחד" (עמ' 11 לפרו' ש' 10). לשאלה מדוע אף אחד מהם לא ניגש אל אחד העובדים בבאולינג על מנת לעדכן אותו על ההחלקה והפציעה של התובע, והשיב: "לא יודע למה" (עמ' 11 לפרו' ש' 11-12). 14. מן העבר השני - העידו שני עדים מטעם הנתבעות, כדלקמן: א. מר צ'רני לאונרד, הבעלים ומנהל הבאולינג ביום התאונה (להלן: "צ'רני"). ב. מר קובי מואדב, אחראי משמרת ומי שניהל באותה עת את הבאולינג בפועל (להלן: "קובי"). 15. צ'רני בעדותו ציין כדלקמן: א. הוא לא ידע על ארוע התאונה בזמן אמת, ונודע לו עליה רק לאחר שפנה אליו ב"כ התובע בנדון (עמ' 12 לפרו' ש' 11-12). ב. לאחר שנודע לו על התאונה הוא דיווח עליה לחברת הביטוח מטעמו (עמ' 14 לפרו' ש' 6). ג. לאחר שנודע לו על התאונה הוא גם ניסה לברר עם אחראי המשמרת בבאולינג ביום התאונה, קובי, ועם העובדים ביום התאונה אודות התאונה ונסיבותיה, אולם אף אחד לא ידע כלום על ארוע התאונה (עמ' 14 לפרו' ש' 7-10). ד. צ'רני גם ציין כי קיימת הגבהה מאחורי מסלולי הבאולינג שנועדה לצוות עובדי הבאולינג, אשר הם פקיד קבלה ואחראי משמרת. פקיד הקבלה מסתכל לכיוון הנכנסים ואילו אחראי המשמרת עיניו סורקות כל הזמן את השטח. אם אחראי המשמרת עוזב את המקום, פקיד הקבלה גם מסתכל על מה שקורה בשטח הבאולינג (עמ' 18 לפרו' ש' 29-32; עמ' 19 לפרו' ש' 1-10). 16. קובי בעדותו ציין כדלקמן: א. הוא עבד בבאולינג כאחראי משמרת בין השנים 2004 ועד חודשי מאי 2006 (עמ' 15 לפרו' ש' 8-11). ב. כשהוצגה לו טענתו של התובע כי החליק בבאולינג ביום 13.1.06 ציין שלא יכול להיות דבר כזה, שכן בתפקידו הוא היה צריך לראות זאת, והוא לא ראה ולא שמע על ההחלקה והנפילה האמורים (עמ' 15 לפרו' ש' 12-15). ג. שעות הפתיחה של הבאולינג הן מ- 09:00 עד 01:00 לפנות בוקר. הוא היה מגיע לבאולינג מדי יום (ונדיר כי היה נעדר) משעה 17:00 ועד לסגירה (עמ' 15 לפרו' ש' 17-19). לשאלה האם יתכן כי התובע נפגע לפני השעה 17:00, היינו לפני הגעתו לבאולינג, השיב כי הדבר לא סביר שכן לפני השעה 17:00 יש שם קבוצות כל הזמן. בכל אופן, אם היה מגיע לפני 17:00 היה נצפה ע"י עובדת אחרת של הבאולינג בשם זיוה (או דניאלה) גור (עמ' 18 לפרו' ש' 16-19). ד. הוא רואה כל דבר כשהוא נמצא על הרמפה שמעל המסלולים. גם אם הוא לא היה עם הפנים לעבר המסלולים הוא היה שומע נפילה עקב החלקה אם היתה (עמ' 15 לפרו' ש' 20-23). מציין העד כי הרמפה/הבמה היא בצורת חצי עיגול, ואם אתה מטייל לאורכה אתה רואה את כל המסלולים בבאולינג (עמ' 17 לפרו' ש' 1-2). לעומת זאת, אם אתה לא מטייל לאורך הבמה, אתה לא רואה את כל המסלולים אלא רק את רובם (עמ' 17 לפרו' ש' 3-5). יחד עם זאת, אין מצב שאדם משחק על המסלולים ולא יהיה נצפה ע"י מי מעובדי הבאולינג, בין אם הוא אחראי המשמרת או פקיד הקבלה (המצויים על הרמפה) ובין אם זה מי מהעובדים האחרים של הבאולינג שהסתובבו בשטח (עמ' 17 לפרו' ש' 17-18). מדובר בכ- 30-40 עובדים, לרבות טבחים ומלצרים הנמצאים במסעדה שבאולם הבאולינג. המלצרים מסתובבים כל הזמן והם חלק מהצוות. אם היה קורה ארוע חריג, מי מהם היה מדווח לו על כך (עמ' 17 לפרו' ש' 20-23). ה. כשהוא לא נמצא ברמפה, פקיד הקבלה היה נמצא והיה רואה את כל המתרחש על המסלולים (עמ' 15 לפרו' ש' 26-28). ו. המרחק בין המקום שבו נהג לשבת ובין המסלולים הוא כ- 2 מ' (עמ' 15 לפרו' ש' 32). ז. נודע לו על התאונה הנטענת רק כשקיבל זימון לעדות בביהמ"ש (עמ' 16 לפרו' ש' 26-27). 17. כאמור, נטל הראיה והשכנוע להוכחת ההחלקה והנפילה בבאולינג ביום התאונה, מוטלים על כתפי התובע. כל ספק בנדון (מאזני הסתברויות שקולות), יפעלו לחובת התובע בהיות נטל השכנוע מוטל על שכמו. 18. כשבחנתי את גרסת התובע ועדיו, לנוכח עדי הנתבעת וטענותיה בסיכומיה, כפי שאפרט להלן, סבורני כי במקרה הטוב מבחינת התובע מאזני ההסתברות הראייתיים נותרו שקולות, ולהלן נימוקיי: א. בחנתי את עדות עדי התובע, גיסו ואחיו, התומכים בגרסתו של התובע בדבר החלקה ונפילה בבאולינג ביום התאונה, בזהירות רבה, לנוכח קרבת המשפחה ביניהם והיותם עקב כך בעלי אינטרס בתוצאה. ב. התובע היה יכול להביא עדים נוספים לארוע התאונה, דוגמת אשתו של העד אחמד יונס (ראה עדותו עמ' 10 לפרו' ש' 14, שם ציין העד אחמד כי אשתו גם היתה נוכחת בעת ארוע התאונה), נשותיהם של התובע ואחיו בשאר (ראה עדותו של התובע עמ' 6 לפרו' ש' 20, המאשר כי שתי אלה היו נוכחות בבאולינג בעת ארוע התאונה), ובכך לחזק את גרסתו כי החליק בבאולינג, במיוחד לנוכח הספקות שהתעוררו בנדון כפי שיפורט להלן. משלא הביא עדים נוספים אלה לעדות, יש לפרש זאת לחובתו מכח הכלל שבפסיקה הקובע כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. ג. צודקות הנתבעות בסיכומיהן כשטענו שיש לייחס חשיבות משמעותית לגרסה שמוסר הנפגע (התובע) לגורם הרפואי הראשון שמטפל בו לאחר התאונה. על חשיבות עובדה זו, המשליכה גם על שאלת מהימנות הגרסה, עמדתי בשני פסקי דין שנתתי בנדון כדלקמן: ת.א. (חדרה) 2132/05 תורג'מן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'. ת.א. (חדרה) 4829/05, ג'מאל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ. החשיבות לגרסה ראשונה זו של הנפגע היא בכך, שבשלב ראשוני זה שלאחר התאונה, בו טרם קיבל יעוץ כזה או אחר, לרבות יעוץ משפטי, הוא מספר לרופא המטפל את נסיבות התאונה האמיתיות ללא כחל ושרק. אמנם יתכן ויפלו טעויות ו/או יהיו השמטות כאלה ואחרות ברישום העובדות כפי שמסופרות מפי הנפגע לרופא במוסד הרפואי הראשון, אולם הוכחת הטעות ו/או ההשמטה מוטלת על הטוען לה, היינו על הנפגע. הוכחה זו יכול ותיעשה (ולטעמי זו הדרך הנכונה) ע"י הבאת הרופא שרשם את המסמך הרפואי, על מנת שישלים את החסר ו/או יתקן את הטעון תיקון (ככל שכך הוא המצב, כמיטב זכרונו). במידה והנפגע לא מביא את הרופא הרושם לעדות כאמור, ובסופו של יום, היינו בסוף שמיעת הראיות, נותר בנו עדיין ספק, ייחשב מחדל אי הבאת הרופא לעדות לחובת הנפגע, לנוכח הכלל שבפסיקה המפורט בס"ק (ב) לעיל. במקרה דנן, המסמך הרפואי הראשון הוא נ/1, בו לא מצוין כי התובע החליק ונפל תוך כדי משחק באולינג אלא כי "לדבריו קיבל מכה בברך שמאל" (ראה סעיף 10 לעיל). ודוק - במסמך זה הרופא אפילו לא מציין כי המכה בברך נגרמה עקב החלקה ו/או נפילה, אלא עקב "מכה" בלבד. נימוקו של התובע כי ביקש מהרופא לרשום את פרטי ארוע התאונה במלואם כפי שמסר לו אך הרופא סירב (ראה סעיף 10), אינה סבירה בעיניי ולא משכנעת, שכן לרופאים יש ברגיל מודעות לחשיבות דיוק רישום נסיבות התאונה. בכל אופן, הנטל להוכחת אי הדיוק ברישום נ/1 מוטל על התובע, וטוב היה עושה התובע אם היה מביא את הרופא לעדות בנדון, בין אם כעד מטעמו ובין אם כעד הזמה. משלא עשה כן ללא סיבה סבירה, פועל מחדל זה לחובת גרסתו. ד. תמוה בעיניי הכיצד לא דיווח התובע או מי שנלווה אליו לביקור בבאולינג ביום התאונה, על ארוע התאונה, למי מעובדי הבאולינג. כאמור, עדי הנתבעת העידו כי לא ידעו על ארוע התאונה אלא רק לאחר פרק זמן מסוים (צ'רני - לאחר פניית ב"כ התובע, קובי - כשקיבל זימון לדיון). התובע ועדיו למעשה מאשרים את גרסת עדי הנתבעת כי לא דיווחו על ארוע התאונה ביום התאונה סמוך לאחר התרחשותה. התובע נימק זאת בכך שחשב שזה יעבור ושאין סיבה מיוחדת להודיע (ראה סעיף 9 לעיל) - נימוקו זה אינו משכנע דיו שכן התובע הפסיק לשחק ועזב את הבאולינג רק לאחר שהרגיש כאבים שגרמו לו לא להיות מסוגל להמשיך לשחק (עמ' 7 לפרו' ש' 9-12). האם כאבים אלה, שניתן להניח שלא היו זניחים, לא גרמו לתובע לחשוב בצורה סבירה כי יש להודיע על ארוע התאונה, ויש חשיבות להודעה זו?! לעד אחמד לא היה הסבר של ממש מדוע אף אחד מעובדי הבאולינג לא ראה את התאונה (ראה סעיף 13 לעיל), ואילו לעד עלאם גם לא היה נימוק מדוע לא עידכנו את מי מעובדי הבאולינג על התאונה (ראה סעיף 13 לעיל). העדר דיווח זה מצד התובע ו/או מי ממלוויו על התאונה סמוך לאחר התרחשותה, גם גורע ממהימנות גרסת התובע ועדיו בנקודה זו. השווה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 29087/06, אור נ' ב.נ.י. באולינג בע"מ. גם שם דובר בתאונת החלקה בבאולינג, שסמוך לאחריה לא דיווחו על התאונה למי מעובדי הבאולינג, וביהמ"ש פירש זאת לחובת גרסתו של התובע. ה. גם שוכנעתי מגרסת עדי הנתבעת, כי אם התאונה היתה מתרחשת כטענת התובע (החלקה ונפילה על מסלול הבאולינג), מי מעובדי הנתבעת היה מבחין בכך (ראה גרסתם סעיפים 15-16 לעיל). יצויין כי התאונה ארעה במסלול הבאולינג האמצעי (עמ' 10 לפרו' ש' 13). מסלול אמצעי זה ניתן לצפיה מהרמפה בה מצויים אחראי המשמרת בכל מקרה, כפי שעולה משרטוט אולם הבאולינג ומסלוליו ת/4, ששורטט ע"י ב"כ התובע ואושר ע"י קובי (עמ' 17 לפרו' ש' 15-16). כך שסביר להניח שאם התובע אכן היה מחליק במסלול זה, אחראי המשמרת ו/או פקיד הקבלה המצויים על הרמפה היו מבחינים בכך. 19. על כן כאמור, מחד - ניצבת גרסתם של התובע ועדיו כי התאונה ארעה בבאולינג ביום התאונה. מאידך - קיימות ספקות רבים בנדון כמפורט בסעיף 18 לעיל על כל סעיפי המשנה שלו. כשבחנתי אלה מול אלה, ולנוכח כובד הספקות, סבורני כי במקרה הטוב מאזני ההסתברות הראייתיים במקרה הנדון נותרו שקולות. במקרה כזה, והיות ונטל השכנוע מוטל על שכמו של התובע, יש לומר כי התובע לא הרים את נטל השכנוע כי התאונה ארעה בבאולינג ביום התאונה, כגרסתו. 20. בכך למעשה הייתי יכול לסיים את פסה"ד ולדחות את התביעה. יחד עם זאת, והיות ומאזני ההסתברות במקרה הנדון היו שקולות, החלטתי לבחון גם את שאלת האחריות תוך הנחה כי התאונה ארעה בבאולינג. העדר אחריות הנתבעת לתאונה 21. טען הנתבע בכתב התביעה כי התאונה ארעה "בעת השתתפותו בפעילות תוך כדי משחק החליק... במסלול כתוצאה מהימצאות שמן בכמות גדולה על המסלול..." (סעיף 5 לכתב התביעה). הרושם המתקבל לכאורה מתיאור התאונה שבכתב התביעה, כי מדובר על הימצאות שמן בכמות בולטת וחריגה על מסלול הכדור בבאולינג. 22. על מנת להבהיר את תיאור התאונה עפ"י גרסת התובע בכתב התביעה, נתאר את אולם הבאולינג כדלקמן (תיאור הלקוח מעדותו של צ'רני, שהוסמך כמאמן באולינג ואף עבר סדרה של קורסים שהכשירו אותו לתפקיד של מנהל אולם באולינג - עמ' 13 לפרו' ש' 20-29). ישנו משטח ההליכה (להלן: "מסלול ההליכה"). ישנו את מסלול הכדור (להלן: "מסלול הכדור"). בין שני המשטחים יש קו מפריד, ממנו זורק השחקן את הכדור למסלול הכדור [להלן: "קו המסלול"]. קו המסלול מפריד בין משטח ההליכה למסלול הכדור. על מסלול הכדור יש שכבה דקה של שמן שנועדה להגן על המסלול מעצם זריקת הכדור ונחיתתו על המסלול. אם מישהו עולה על מסלול הכדור, דבר שהוא אסור, הוא עלול להחליק עקב השימון הדק. 23. העולה מתיאור התובע בכתב התביעה את ארוע התאונה הוא, כי המסלול לא היה משומן כברגיל בשכבת שמן דקה אלא היה בו שמן בכמות גדולה (ראה סעיף 21 לעיל). 24. בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) כבר לא חזר התובע על גרסתו זו שבכתב התביעה, אלא שינה אותה במקצת באופן שלא טען שהיתה על המסלול כמות שמן גדולה, אלא כי דרך מעבר לקו המסלול והחליק עקב שימון המסלול (ראה סעיף 3 לת/1). לשון אחרת - שימון המסלול היה כברגיל, אלא שרגלו של התובע חדרה לתוך המסלול, ועקב כך החליק (משימונו הרגיל). 25. שינוי גרסה זה גורע ממהימנות גרסת התובע בדבר נסיבות התאונה המדויקות. 26. עדי התובע, בחקירתם הנגדית, לא ידעו לומר לאשורו מה הסיבה המדויקת בגינה החליק ונפל התובע. העד אחמד יונס ציין בעדותו כי: "הוא (התובע - ח.ש.) רצה לזרוק את הכדור והחליק על המשטח של הבאולינג" (עמ' 10 לפרו' ש' 12). העד אחמד לא מעיד כי התובע החליק עקב כניסת רגלו למסלול הכדור ו/או עקב שמן שהיה במקום, אלא תוך כדי משחק והחלקה על משטח הבאולינג, שבהחלט יכול להיות גם מסלול ההליכה להבדיל ממסלול הכדור. כשנשאל האם ידוע לו שלפעמים מחליקים כשמשחקים באולינג, השיב: "אף פעם לא ראיתי שמחליקים בבאולינג. אנחנו גם נעלנו את הנעלים של הבאולינג" (עמ' 10 לפרו' ש' 18-19). לשון אחרת - עצם נעילת הנעליים, כגרסת העד, שנועדו למנוע החלקה, דווקא שוללת החלקה סתם כך במסלול ההליכה, אלא מסתברת יותר עם החלקה ונפילה תוך כדי זריקת כדור, שעלולה היתה להיגרם עקב אובדן שיווי משקל. העד עלאם יונס גם מציין בעדותו כי ראה את התובע מחליק ונופל כשהוא אוחז בכדור וניגש למסלול (עמ' 11 לפרו' ש' 4-5). הוסיף וציין העד עלאם כי הוא לא זוכר אם היה על המסלול מפגע, כתם שמן או משהו אחר שגרם להחלקה (עמ' 11 לפרו' ש' 14-15). העד עלאם גם לא ידע לומר האם ההחלקה היתה על מסלול ההליכה או על מסלול הכדור (עמ' 11 לפרו' ש' 6-8). גם עד זה מציין כי הם נעלו נעליים מיוחדות על מנת למנוע החלקה (עמ' 11 לפרו' ש' 28-29). במילים אחרות, גם עד זה לא תומך בצורה ברורה בגרסת התובע כי החליק עקב כניסה למסלול הכדור והחלקה משימונו, אלא מציין כי התובע החליק ונפל תוך כדי אחיזה בכדור לצורך זריקתו במהלך משחק. האם לא ניתן לראות בגרסת העד תמיכה חזקה יותר לאפשרות כי התובע החליק ונפל במסלול ההליכה תוך כדי משחק עקב, למשל, אובדן שיווי משקל, ולא עקב כניסה למסלול הכדור והחלקה משימונו?! 27. התובע בחקירתו הנגדית, ציין כדלקמן: א. הוא שיחק באולינג עובר לארוע התאונה כ- 5 פעמים בעבר במקומות אחרים ולא באולם הבאולינג הנדון (עמ' 6 לפרו' ש' 15-16). ב. הוא תיאר את התאונה כדלקמן: "במהלך משחק הבאולינג אני בא לזרוק כדור באולינג. ברגע שאני מתחיל לזרוק אני מחליק, נופל אחורנית... על רגל שמאל (עמ' 7 לפרו' ש' 9-10). ג. כשעומת עם הטענה שהחליק תוך כדי משחק, וזה חלק מסיכוני משחק הבאולינג, השיב: "אני רוצה מבאולינג שברגע שמתעסקים עם משחק מסוכן, אני רוצה שידאגו לבריאות ולבטיחות שלי" (עמ' 8 לפרו' ש' 16-17). בהמשך שינה קצת את גרסתו כי משחק הבאולינג הוא משחק מסוכן, וציין: "כשאני רואה בטלוויזיה ילדים משחקים באולינג ונשים וקשישים וכולם משחקים באולינג, זה לא משחק מסוכן בשבילי. אני לוקח את המשפחה והולך לשחק באולינג, אבל אני לא אמור לצפות שאני אפצע פציעות כאלה..." (עמ' 9 לפרו' ש' 1-4). ד. הוא אישר כי נעל את הנעליים המיוחדות לבאולינג עובר למשחק (עמ' 8 לפרו' ש' 25-27; עמ' 9 לפרו' ש' 14). ה. לטענתו, הוא החליק לאחר שעבר את קו המסלול ונפל (עמ' 9 לפרו' ש' 6). 28. מן העבר השני - ציין צ'רני בעדותו כדלקמן: א. שחקן באולינג יכול להחליק, בין במקרה (כחלק מסיכוני המשחק) ובין במכוון (על מנת לעזור לו בזריקת הכדור), תוך כדי הליכה לעבר הקו המפריד בין מסלול ההליכה למסלול הכדור (עמ' 13 לפרו' ש' 23-25). ב. לשאלה באיזה נסיבות אדם יכול להחליק או ליפול שלא במתכוון השיב - "יש אנשים שמחליקים ונופלים גם מבלי לעלות על המסלול בגלל בעיית יציבות" (עמ' 13 לפרו' ש' 26-27). ג. לשאלה האם משחק הבאולינג הוא משחק מסוכן השיב: "באולינג זו פעילות גופנית וזה לא משחק מסוכן, אבל לעבור מעבר לקו (קו המסלול - ח.ש.) רמת הסיכון עולה ללא ספק" (עמ' 14 לפרו' ש' 16-17). 29. העד קובי מטעם הנתבעות העיד כי שמן מורחים רק על מסלול הכדור ולא על מסלול ההליכה (עמ' 16 לפרו' ש' 22). 30. עדויות עדי התביעה אחמד ועלאם (ראה סעיף 26 לעיל), לא מציינות לאשורו את הסיבה המדויקת בגינה החליק ונפל התובע, אלא שניהם מציגים גרסה על פיה התובע החליק תוך כדי נסיון לזרוק את הכדור. שניהם גם לא מציגים גרסה ברורה כי החלקתו של התובע היתה תוך כדי כניסתו למסלול הכדור. גרסה זו למעשה נטענה בצורה ברורה רק ע"י התובע (ראה סעיף 27(ה) לעיל). 31. משכך, סבורני כי התובע לא הרים את נטל השכנוע (לפחות 51% במאזן ההסתברויות הראייתי), כי החלקתו נבעה עקב כניסה למסלול הכדור המשומן, ולצד גרסה זו קיימת גרסה מסתברת אחרת (לפחות ברמה של 50% במאזן ההסתברויות הראייתי) כי התובע נפל תוך כדי זריקת הכדור, כנראה עקב אובדן שיווי משקל, שמהווה סיבה מצויה להחלקה באולם הבאולינג (ראה עדותו של צ'רני, שהיתה מהימנה בנקודה זו בעיניי, כמפורט בסעיף 28(ב) לעיל). 32. יצוין כי הנתבעת, כמחזיקת הבאולינג ומפעילתו, חבה חובת זהירות כלפי התובע, כמוזמן אל מקרקעיה, ותימצא אחראית לנזק שנגרם כתוצאה מסכנה בלתי רגילה שיצאה. אולם, סכנת החלקה עקב אובדן שיווי משקל על מסלול ההליכה (להבדיל ממסלול הכדור) היא סכנה רגילה שהמוזמן צריך לדאוג להיזהר מפניה. החלקה בעת משחק באולינג היא חלק מסיכונים שנוטל על עצמו כל שחקן. החלקת הרגל לפני השלכת כדור או תוך כדי השלכת כדור, היא חלק מתנועה רגילה של משחק הבאולינג, ועל התובע היה לדעת כי ניתן להחליק וליפול בעת משחק באולינג בשל איבוד שיווי משקל סתם, מבלי שיהיה מפגע במסלול. השווה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 29087/06 - המוזכר לעיל. ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (הטלת חובת זהירות קונקרטית רק בסיכונים בלתי סבירים, להבדיל מסיכונים סבירים). ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר פד"י טו, 1789 (אחריות בעל מקרקעין כלפי מוזמניו היא רק לסכנות שאינן רגילות, להבדיל מסכנות רגילות שהמוזמן חייב להיזהר ולדאוג בעצמו לבטחונו). 33. בנסיבות אלה, החלקה של התובע על מסלול ההליכה תוך כדי משחק באולינג, הינה סכנה רגילה של משחק זה, שהמשתתף בו נוטל על עצמו וחייב להיזהר ממנה, ואין בה בכדי להטיל אחריות בנזיקין על כתפי מחזיק הבאולינג או מפעילו. 34. על אף האמור לעיל ולנוכח טענת התובע בנדון, גם נבחן את האפשרות המסתברת האחרת, שהתובע החליק תוך כדי כניסת רגלו למסלול הכדור, ועקב שימון המסלול. 35. צ'רני במסגרת עדותו צירף תמונה של אולם הבאולינג (נ/2) שאמנם צולמה כ- 3 שבועות טרם המשפט (17.6.12), כ- 5.5 שנים לאחר התאונה (שהיתה בתאריך 13.1.06), אולם לגרסתו התמונה משקפת את מצב האולם ביום ארוע התאונה על שלטי האזהרה שנתלו מעל מסלול הכדור על פיהם "זהירות החלקה. אין לעלות על המסלול" (עמ' 12 לפרו' ש' 18-20), עדות שנתמכה גם ע"י העד קובי (עמ' 17 לפרו' ש' 31-22; עמ' 18 לפרו' ש' 4-5). 36. הוסיף וציין צ'רני בעדותו לגבי השילוט וההפרדה שבין מסלול ההליכה ומסלול הכדור, כדלקמן: א. הוא קיבל את החזקה בבאולינג בשנת 2005, ומהיום הראשון שהבאולינג בבעלותו השילוט המזהיר מפני החלקה על המסלול קיים בו (עמ' 14 לפרו' ש' 11- 13). ב. שחקני הבאולינג כלל לא צריכים להגיע ולדרוך על מסלול הכדור (עמ' 19 לפרו' ש' 11-14). ג. השילוט נועד להזהיר את משתתפי משחק הבאולינג מפני כניסה למסלול הכדור, שעלולה לגרום להחלקה. יחד עם זאת, כשמגיע אדם לבאולינג ואומר שזו הפעם הראשונה שלו כמשתתף במשחק הבאולינג, אחראי המשמרת דואג להגיע למסלולים ולתת לו הסבר בסיסי על משחק הבאולינג לרבות בנושא הבטיחות (עמ' 19 לפרו' ש' 15-20). גם כשמשתתף לא מציין שזו פעם ראשונה שלו בבאולינג, אבל עובדי הבאולינג מזהים אותו כשחקן חדש (וסימן ההיכר שהוא ניגש מיד למסלול וזורק את הכדור), הם ניגשים אליו ביוזמתו ומדריכים אותו (עמ' 20 לפרו' ש' 14-17). ד. קורה לעתים שאנשים עוברים את קו המסלול, ולעתים מחליקים ונופלים ולעתים לא. מדובר על שכבה דקה מאד של שמן, שנועדה להגן על המסלול מפני המכות בעת זריקת הכדור. מריחת השמן נעשית בצורה מבוקרת לא באופן ידני אלא ע"י מכונה שעולה כ- 35,000 דולר. המכונה מורחת את השמן לפי תוכנית קבועה מראש (עמ' 14 לפרו' ש' 1-5; עמ' 20 לפרו' ש' 19-22). ה. הקו המפריד בין מסלול ההליכה ומסלול הכדור הוא דק, אך לא רק הוא מבדיל בין מסלול ההליכה (הלא משומן) למסלול הכדור (המשומן). הטופוגרפיה בין שני המסלולים שונה, יש תעלות משני הצדדים כפי שרואים בתמונה נ/2 (עמ' 20 לפרו' ש' 23-25). ו. אדם שניגש למשחק אמור לתאם צעדיו באופן שהוא מסיים את זריקת הכדור לפני קו המסלול (עמ' 20 לפרו' ש' 26-29). רוב האנשים, גם אלה שמשחקים בבאולינג פעם ראשונה, עוצרים בקו המסלול וזורקים את הכדור, ולא חודרים עם רגליהם למסלול הכדור (עמ' 21 לפרו' ש' 14-15). יחד עם זאת, השימון של מסלול הכדור לא מתחיל סמוך לקו המסלול אלא כ- 4-5 ס"מ לאחריו. היינו - אם רגלו של אדם חדרה עד כ- 5 ס"מ מקו המסלול, הוא לא יחליק (עמ' 21 לפרו' ש' 1-4). ז. לא ניתן להפריד בין מסלול ההליכה למסלול הכדור ע"י קו מחוספס, שכן אז ייפסל מסלול הבאולינג עפ"י תקן בינלאומי ואי אפשר יהיה לקיים בו פעילות ספורט. שחקנים, כשהם מסיימים את הזריקה בהחלקה מבוקרת של הרגל, עלולים במקרה כזה להיתקל בחספוס ואז "לעוף" קדימה. זו גם הסיבה שמבקשים מאנשים לנעול נעלי באולינג ולא לשחק עם נעלי ספורט, כדי שאז העצירה לא תהיה פתאומית אלא יש החלקה מבוקרת שהיא יותר בריאה לברך (עמ' 21 לפרו' ש' 9-13). ח. לשאלה מדוע לא שידרו את האזהרות מפני החלקה גם במסכי הטלוויזיה שבכניסה עליהם מוקרנים התוצאות, השיב כי הדבר אינו יעיל שכן אז האנשים לא ישימו לב לאזהרות אלא לתוצאות שעל המסך (עמ' 21 לפרו' ש' 25-26). 37. גם העד קובי מטעם הנתבעות התייחס לשאלת השילוט ואפשרות ההחלקה על מסלול הכדור, וציין כדלקמן: א. כל אדם שמגיע לשחק באולינג מקבל נעלים מיוחדות למשחק (עמ' 16 לפרו' ש' 1-2). ב. כשמשתתפים לא יודעים לשחק הם מקבלים תדרוך ממנו או מפקיד הקבלה או מטכנאי המכונות שנמצא מעבר למסלול. במסגרת ההוראות נאמר למשתתפים שיש פס אותו אסור להם לעבור (עמ' 16 לפרו' ש' 3-7). ג. באולם הבאולינג, מהיום שהוא החל לעבוד בו, ישנם שלטים ואזהרות המזהירים מפני סכנת החלקה על מסלול הכדור (עמ' 16 לפרו' ש' 11-14). ישנם 16 מסלולים (8 זוגות), כפי שניתן לראות בנ/2, וביניהם יש את שלט האזהרה. יש 8 שלטי אזהרה (עמ' 16 לפרו' ש' 15-19). לכל אורך שנות עבודתו לא היה שינוי בשלטים (עמ' 16 לפרו' ש' 16-21). השילוט נועד למנוע מעבר מעבר לקו המסלול, אחרת יש אפשרות להחלקה (עמ' 16 לפרו' ש' 24-25). ד. הם לא מקרינים אזהרות במסך הטלוויזיה הקיים במקום, אלא רק ניקוד ושמות משתתפים. אין צורך להקרין האזהרות על המסך שכן ישנם שלטים באולם (עמ' 17 לפרו' ש' 24-32). 38. לעומת גרסת עדי ההגנה אודות שילוט נרחב וברור באולם הבאולינג, המזהיר מפני חציית קו המסלול לעבר מסלול הכדור, ציינו עדי התביעה כדלקמן: התובע א. הוא לא ידע שאסור לו לעלות על מסלול הכדור (עמ' 6 לפרו' ש' 17-18). ב. הוא לא ראה שום שלט (עמ' 8 לפרו' ש' 20-21), למרות שהוא ציפה שיהיה שלט כזה (עמ' 8 לפרו ש' 27-28). ג. כשעומת עם טענת עדי ההגנה, כמו גם עם נ/2, כי היה קיים שילוט במקום המזהיר מפני כניסה למסלול הכדור עקב סכנת החלקה, השיב: "אם לא ראיתי את זה, אם זה היה בכלל, אז כנראה שזה לא היה מספיק בולט... אני לא אמור לבוא לכל מקום ולהתחיל לחפש ולהסתכל (עמ' 9 לפרו' ש' 16-19). עד התביעה מר אחמד יונס א. כשנשאל אודות קיומם של שלטי האזהרה באולם הבאולינג, השיב: "מה שזכור לי לא... אני לא ראיתי שלטים, שום דבר" (עמ' 10 לפרו' ש' 9-10). ב. כשעומת עם התמונה נ/2, בה רואים שלט ברור וגדול המזהיר מפני כניסה למסלול הכדור עקב סכנת החלקה, השיב שהוא לא ראה שלט דומה ביום התאונה (עמ' 10 לפרו' ש' 11). עד התביעה מר עלאם יונס א. לשאלה האם הוא הבחין בשלטים באולם הבאולינג, השיב שלא הבחין בשלטים כאמור (עמ' 11 לפרו' ש' 16-17). ב. כשהוצגה לו התמונה נ/2 בה רואים שלט גדול וברור כאמור, השיב שביום התאונה הוא לא ראה שילוט כזה (עמ' 11 לפרו' ש' 25-26). 39. כשאני בוחן את העדויות דלעיל, שוכנעתי לקבוע כדלקמן: א. האמנתי יותר לעדי ההגנה, בגרסתם אודות קיומם של שלטי אזהרה, דוגמת זה המופיע בנ/2, ברחבי אולם הבאולינג, המזהיר מפני כניסה למסלול הכדור עקב סכנת החלקה. עדותם בנדון היתה החלטית יותר, ואף נתמכה בתמונה נ/2, שלגרסתם שיקפה את המצב ביום התאונה. ב. שוכנעתי מעדותו של צ'רני כי קו המסלול באולם הבאולינג ביום ארוע התאונה, בצירוף הטופוגרפיה שבין המסלולים (ראה סעיף 36(ה) לעיל), היה בולט במידה מספקת על מנת להבחין בין מסלול ההליכה ובין מסלול הכדור. ג. שוכנעתי מגרסתו של צ'רני כי מריחת השמן במסלול הכדור, מעבר לעובדה שהיא מקובלת, חיונית ונדרשת על מנת להגן על מסלול הכדור, נעשתה באופן מבוקר ע"י מכונה, ולא באופן ידני (ראה סעיף 36(ד) לעיל). העיד על כך קובי כי "הייתי במסלולי באולינג בכל העולם ואין מסלול שהוא לא משומן מתחילתו" (עמ' 18 לפרו' ש' 14-15). ד. שוכנעתי כי לא היה צורך בהעברת מסר האזהרה על איסור הכניסה למסלול הכדור, באמצעות מסכי הטלוויזיה, בין אם מהטעם כי השילוט הקיים מספיק ובין אם מהטעם שציין צ'רני בעדותו (ראה סעיף 36(ח) לעיל). ה. שוכנעתי כי התובע ידע (לנוכח העובדה כי אין זו הפעם הראשונה שהוא משחק באולינג, אלא כי השתתף במשחקי באולינג כבר 5 פעמים בעבר - עמ' 6 לפרו' ש' 15) ו/או צריך היה לדעת (לנוכח השילוט הקיים במקום), כי יש סכנת החלקה בכניסה למסלול הכדור. למרות זאת לא נזהר וזרק הכדור תוך כניסה למסלול הכדור. עקב כך החליק ונפל. 40. כל אלה שיכנעו אותי לקבוע כי, אפילו נקבל את גרסת התובע, כי החליק ונפל עקב חדירת רגלו למסלול הכדור המשומן תוך כדי זריקת כדור ובמהלך המשחק, הרי הדבר לא נעשה עקב מחדל הקשור בנתבעת, אלא בעיקר ובאופן מכריע עקב מחדל הקשור בתובע, שחדר עם רגלו למסלול הכדור למרות שידע ו/או צריך היה לדעת כי אסור לו לעשות כן עקב סכנת החלקה. 41. הנתבעת הוכיחה לי ברמה מספקת כי אולם הבאולינג, על מסלוליו, במקרה הנדון, היו תקינים ובטיחותיים, עם שלטי אזהרה מתאימים. הנתבעת הוכיחה לי כי שימון מסלול כדור הוא דבר רגיל ומקובל במסלולי כדור של באולינג, וכי אין מדובר בדבר חריג במקרה הנדון. הנתבעת הוכיחה לי כי רמת השימון ו/או דרגתו של מסלול הכדור במקרה הנדון נעשתה באופן מקובל, בצורה מבוקרת ע"י מכונה ולא באופן ידני. 42. לא האמנתי לתובע כי לא ידע שאסור לעלות על מסלול הכדור, למרות קיומם של שלטי אזהרה בנדון. ראוי לציין את שציין ביהמ"ש בת.א. 29087/06 המוזכר לעיל כי: "משחק באולינג, כמו כל פעילות ספורטיבית, מיועד לפגיעות. בעת זריקת הכדור, נוהג השחקן לבצע מס' צעדי ריצה על הפרקט, להניף הכדור ולקראת זריקתו - מחליק עם הרגל עד לקו העצירה שמעבר לו אסור לעבור. תיאור זה של הדברים, מעבר להיותו בידיעה שיפוטית..." (ציטוט מסעיף 8 לפסה"ד). הנה כי כן, ביהמ"ש שם סבר שאיסור הכניסה למסלול הכדור הוא אף בגדר ידיעה שיפוטית. לא הייתי נסחף לומר עד כדי כך, אולם במקרה הנדון על נסיבותיו, סבורני כי הוכיח לי שהתובע ידע (לנוכח נסיונו האישי) או לפחות צריך היה לדעת (עקב השילוט הנרחב באולם הבאולינג), כי הדבר אסור. 43. לאור כל אלה סבורני כאמור כי אף אם התאונה ארעה, כטענת התובע, עקב החלקה במסלול הכדור, גם אז יש לומר שבנסיבות המקרה דנן, כמתואר בהרחבה לעיל, האחריות לתאונה רובצת על כתפי התובע, ולא על כתפי הנתבעת שנקטה באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע כניסת משתתפים למסלול הכדור, בעיקר על דרך של שילוט, אך גם על דרך של הדרכת משתתפים חדשים או לא מיומנים דיים, כעולה מעדויותיהם של צ'רני וקובי (ראה סעיפים 36(ג) + 37(ב) לעיל). גם הוכח לי שהנתבעת נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע סכנת החלקה בשטח הבאולינג, ולשם כך אף סיפקה למשתתפי המשחק, ובכללם התובע, נעלי באולינג מיוחדות למניעת החלקה. סוף דבר 44. לנוכח כל הטעמים דלעיל דין התביעה להידחות בהעדר הוכחת אחריותה של הנתבעת לתאונה הנטענת, וכך אני מורה. 45. לנוכח קביעה זו גם מתייתר הצורך בדיון בשאלת הנזק. 46. התובע יישא בהוצאות המשפט של הנתבעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 7,500 ₪, שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסה"ד שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. באולינג