מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פסק בוררות ביניים: 1. המבקש מר X (להלן: X) הגיש בקשה ביום 24/10/12 במסגרת תיק הפ"ב 41795-10-12 לבטל פסק בוררות שנתן הבורר, כב' הרב מנחם שפרן שליט"א (להלן: הבורר), וצירף שני עותקים מפסק הבוררות: האחד הנושא תאריך יז' אייר תשע"ב (9/5/12) והאחר הנושא תאריך ז' בתמוז תשע"ב (26/6/12). על פי הודעה שמסר הבורר (מיום יז' חשון תשע"ג (2/11/12)), המדובר הוא בנוסח זהה של פסק הדין, כאשר התאריך שונה במסמך האחרון, מפני שהבורר סבר שעותק קודם לא הומצא לבעלי הדין. לאור ההבהרה האמורה, ומאחר שמדובר בנוסח זהה, יכונה המסמך פסק הבוררות השני. פסק הבוררות השני ניתן ביום 26/6/12, בין הצדדים: מר X X ותומר גן שיווק והפצה בע"מ כתובעים נגד X כנתבע. הרקע וההליכים הקודמים: 2. הצדדים, מר X ומר חיים X (להלן: חיים) ניהלו במשך מספר שנים מערכת שותפות עסקית בתחום הצעצועים והציוד לגני ילדים ולבתי ספר. בין היתר הוזכרה חברה בשם תומר גן שיווק והפצה בע"מ. משנתגלעו מחלוקות ביניהם הסכימו להעביר המחלוקת לבורר. לאחר הליך בוררות במהלכו נעזרו בעלי הדין גם בשני רואי חשבון, ניתן פסק בוררות ראשון ביום 13/11/1998 כד' חשון תשנ"ט (להלן: פסק הבוררות הראשון). בפסק הבוררות הראשון חייב הבורר את X לשלם לחיים סכום של 519,958 ₪ בניכוי שווי הסחורות שהועברו לחיים על ידי X לאחר הגשת התביעה בפני הבורר. מאחר ששווי ההחזרים לא הוכח, הפנה הבורר את הצדדים להתחשבנות נדרשת בינם לבין עצמם. בסע' 3 לפסק הבוררות הראשון נקבע: "אחרי עריכת החשבון הנ"ל סע' 1 העביר הנתבע (X - ש' ו') לתובע (חיים - ש' ו') סחורות שיש צורך לערוך התחשבנות עליהם. על שני הצדדים לשבת עד שבוע מקבלת פס"ד זה להתחשבן על סחורות אלו. אם יישארו וויכוחים או לא יצליחו לשבת יוכרע הדבר על ידי". למרות ההוראה המפורשת בהחלטת הבורר הנ"ל, לא בוצעה התחשבנות על ידי הצדדים וגם לא הייתה פנייה חוזרת לבורר במסגרת הזמן שתוחם. 3. בת"א 394/04- כשש שנים לאחר שניתן פסק הבוררות הראשון - הגיש חיים ביום 30/3/2004 בקשה לאישור פסק בוררות הראשון. יחד עם הגשת הבקשה עתר חיים להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד X. הבקשה נדונה בפני כב' השופט ע' גרשון, כרשם. בהחלטה מיום 4/4/04, נעתר בית המשפט לבקשה. דיון במעמד הצדדים התקיים בפני כב' השופט ר' סוקול כרשם, ביום 13/4/04. הצו בוטל בהחלטה שניתנה ביום 15/4/04. 4. במסגרת הדיון בבקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ, התברר כי חיים לא פנה אל X בכתב לשם עריכת התחשבנות או לגביית החוב, למרות שפסק הבוררות הראשון ניתן עוד ב-1998, וגם בעת שהופיע בפני כב' השופט סוקול לא הציג חיים פירוט של סכום הניכוי שקיבל, אם קיבל, מX, ואולם לטענתו שם, מדובר בסכומים זניחים: תשלום שקיבל על סך 7,000 ₪ וכן החזר סחורה בסכום של כ-4,000 ₪, כאשר אלה שולמו על חשבון הוצאות הערבות הבנקאית, ולא על חשבון החוב נשוא פסק הבוררות. הפועל היוצא שבעת הדיון בפני כב' השופט סוקול לא הייתה כל ראיה בנוגע לסכום החוב הסופי שהיה צריך להיקבע על פי פסק הבוררות הראשון. עוד התברר, כי באותו מועד עדיין היו עסקים נוספים בין הצדדים (ראה סע' 3 של ההחלטה מיום 15/4/04). על בסיס נתונים אלה, וכאשר חיים לא נתן הסבר מדוע דווקא ב-2004 נולד החשש ליציאתו של X מן הארץ, יציאה שהיה בה לטענתו כדי לסכל את מימושו של פסק הבוררות הראשון, ומאחר שפסק הבוררות לא הושלם, בוטל צו עיכוב היציאה הזמני שהוצא, ובסע' 8 של ההחלטה הורה השופט סוקול כי הצדדים ישלימו את ההתחשבנות, כפי שהורה הבורר בסע' 3 לפסק הבוררות, כדי שניתן יהיה לאשר את החוב הסופי (ראה גם סע' 10 פסקה שנייה של אותה החלטה, שם המליץ כב' השופט סוקול כי הצדדים יתאמו מועד קרוב להשלמת ההתחשבנות ביניהם, ויביאו את הבוררות לידי סיום). 5. ביום 15/9/05 הגיש X בקשה לביטול פסק הבוררות הראשון או לחלופין להורות לבורר להשלים ולתקן את פסק הבוררות שניתן על ידו. בין היתר, נטען כי הפסק מיום 13/11/98 אינו בגדר פסק בוררות כהגדרתו, מאחר שטרם נקבע סכום הניתן לאכיפה (סע' 4 לבקשה). בינתיים, ביום 6/6/05 פנה חיים לבית המשפט והודיע כי הבורר חזר והשלים את הליך הבוררות והוציא החלטה נוספת ביום 11/5/05 (ב' באייר תשס"ה). בהחלטה מן המועד הנ"ל (11/5/05) קבע הבורר שסך הסכומים הכוללים החזרי סחורות ותשלומים שבוצעו לאחר מתן פסק הבוררות הראשון, מגיע לפחות מ-0.8% מקרן החוב. הסחורה שהוחזרה לידי המשיב (4,119 ₪), ותשלום שבוצע על ידי X לאחר פסק הבוררות הראשון (7,700 ₪) כך שבסה"כ הופחת סכום של 11,819 ₪, וקרן החוב נטו הועמדה על סכום של 508,139 ₪ (להלן: ההחלטה המשלימה). בעקבות ההחלטה המשלימה, טען חיים בבית המשפט, כי מדובר בפסק דין סופי, ואילו X חזר ופנה לבורר בטענה כי החלטת הבורר לא נתקבלה אצלו, וכי אינו יכול לראות את החלטת הבורר כמסיימת את נושא המחלוקת, שכן למיטב זכרונו של בא-כוחו של מר X, נעלם מן הבורר תוכן פרוטוקול הדיון משנת תשנ"ט המשקף נתונים כספיים "אשר אינם יכולים לדור עם פסק הדין האחרון של כבודו". בעקבות הפנייה האמורה, ביקש הבורר מבית המשפט לעכב את הדיונים בפניו ולאפשר לו לחזור ולברר את יתרת החוב, ועוד נכתב בפניית הבורר, שבדרך זו - קרי; אם ייעתר בית המשפט לבקשת העיכוב - לא תצא תקלה מתחת ידו. עוד עולה מהמכתב שנשלח אל הבורר הנושא תאריך 1/8/05, כי X פנה בבקשה לבורר להוציא צו המורה לחיים להמציא את כל החומר הנדרש עד ל-7 שנים לפני תחילת ההליכים המקדמיים, כלומר מאפריל 1997, וזאת כדי לאפשר לו להציג גמר חשבון תואם לנתונים בפועל. לשם כך נזקק חיים לספרי חב' תומר גן, שהיא החברה המשותפת וחברת גן לי, חברה שהיא בבעלות חיים בלבד, כל זאת כדי להוכיח כי הסחורה הוחזרה לאחר עריכת החשבון וכי הסכומים לא קיבלו ביטוי בפסק הבוררות. באותו מכתב לבורר, ציין עוד X, שהיה מוכן לבוא ולחפש בארכיב החברות את החומר, ואולם ביום למחרת הודיע לו חיים כי החומר איננו בידו וכי הוא לא שמר אותו, מאחר שחלפו 7 שנים לאחר המועד הקובע. X לא קיבל הטענה ופנה לבורר ליתן את הצו לגילוי ועיון במסמכים. ההליך בבית המשפט המחוזי: 6. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 8/12/05 במסגרת ת"א 397/04, הוריתי על איחוד דיון של תיק זה עם הבקשה לביטול פסק בוררות בת"א 943/05 ונקבע מועד לדיון ליום 9/1/06. ביום 5/1/06 הוגשה בקשה על ידי באי כוח הצדדים לדחות את הדיון בתיק למשך חודשיים כדי לאפשר להם לשבת עם הבורר ולהשלים את פסק הבוררות, לרבות מתן הבהרות בפסק שניתן. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 8/1/06 הובהר כי לאור המועד בו הוגשה הבקשה הראשונה לאישור פסק הבוררות - 30/3/04, אין בדעת בית המשפט לאפשר דחיות נוספות בתיק. יחד עם זאת הבהיר בית המשפט כי ניתן למחוק את הבקשות שהוגשו בפניו, ולאחר שיינתן פסק בוררות סופי יהיו רשאים הצדדים לחזור ולפנות לבית המשפט. המועד שנקבע אפוא (9/1/06), נותר בעינו. 7. יום לפני הדיון הוגשה בקשה בהסכמה למחיקה הדדית של הבקשה לאישור פסק הבוררות ובקשה לביטולו. הטעם לבקשה, כי הצדדים מבקשים לחזור אל הבורר על מנת שיבהיר וישלים פסק דינו, לאור ההחלטות שניתנו בתיק, וזאת מבלי לוותר על אף עובדה ו/או טענה ומבלי שהדבר יהווה מחסום בעתיד מכל בקשה שיבקש מי מן הצדדים להגיש בקשר לפסק הבוררות. בהסתמך על הודעה זו, ניתן פסק דין על ידי ביום 9/1/06 המורה על מחיקת ההליכים. עם מתן פסק הדין האמור, היה מקום לראות את שני התיקים האזרחיים 397/04 ו-943/05 כתיקים סגורים ולא היה מקום עוד, לאחר מועד זה, לחזור ולהגיש בקשות במסגרת תיקים אלה. למרות האמור, חזרו הצדדים ופתחו את התיקים הסגורים. 8. ב- 10/7/05 (או במועד אחר, כפי שיפורט בהמשך), קודם להוצאת פסק הבוררות השני, פנה חיים במכתב, לגרסתו, באמצעות בא-כוחו לבורר (מוצג 4 בערכאה זו, להלן: מוצג 4), וביקש לבצע המחאת זכויות של הליך הבוררות, ומבלי שעותק הומצא לבא כוחו של X, וזה נוסח המסמך: "מאחר וחלפו שנים מתחילת הסכסוך הנדון בפניך במסגרת בוררות בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה ומאחר ומר חיים X ומר X X הנם אחים אשר מנהלים עסקיהם ביחד ומאחר ובשעת פרוץ הסכסוך נוהלו עסקיהם על ידי מר חיים X ומאחר שחלפו השנים והאחים שינו את שם דרך ההתנהלות וכעת הוחלף העסק משמו של חיים X לשמו של X X הננו מורים בזאת כדלקמן: כל הזכויות של מר חיים X לקבלת כספים מאת מר אליעזר X כולל הזכויות על פי התביעה והבוררות, מאת מר אליעזר X כולל הזכויות על פי התביעה והבוררות, מועברות בזאת בדרך של המחאת זכות ממר חיים X למר X X. נא רשום זכות זו בפניך ואנא תקן את השמות של התובעים במסגרת הבוררות שהינך מנהל". אעיר כבר בשלב זה כי נוסחו של מכתב זה אינו תואם למכתבים שנשלחו לבורר לאחר אותו מועד ו/או להליכים שהתנהלו בין הצדדים המקוריים, עובר לאותו מועד. בדיון בפניי הוזכרו מכתבים נוספים בנוגע לאותו נושא. ההתייחסות אליהם תעשה בהמשך. 9. פסק הבוררות השני ניתן כאמור ב- 26/6/12 בין X והחברה, כתובעים במקום חיים כנגד X. בפסק הזכיר הבורר, כי עוד ב-ב' אייר תשס"ה פסק שהחוב של X לחיים עמד על 508,139 ₪, בערכים נומינאליים עוד מלפני שנת תשנ"ט, וככל שיש לקזז סכומים מן הסכום הפסוק הנ"ל, כתוצאה מסחורה שהחזיר X לפני תחילת הבוררות ותחילת שנת תשנ"ט, הרי שברור שמדובר בפחות מ-10%. למרות האמור, הפחית הבורר מן הסכום הפסוק 10% והעמיד את החוב של X לחיים - תוך שינוי, כאמור, של שמו של התובע לX - על סך של 447,326 ₪, כאשר הבורר קבע כי הסכום ישולם בתשלומים בהסדר סביר, על פי מה שיוסכם בין הצדדים ובהעדר הסדר, יחזרו ויפנו לבורר בתוך חודש ימים ממועד מתן פסק הדין. 10. עם מתן פסק הבוררות השני, ובהתבסס על העובדה כי הבורר שינה את שם התובע באופן שבמקום חיים X מופיע X X לצד שם החברה תומר גן שיווק והפצה בע"מ (להלן: החברה), החלו X והחברה בהליכים נגד X כאשר אלה ננקטו על ידו במסגרת ת"א 397/04 על אף היותו של תיק זה, תיק סגור. X והחברה מצידם הגישו בקשה חדשה לאישור פסק הבוררות שניתן ב-26/6/12. הבקשה הוגשה ב-1/8/12 כאמור בת"א 397/04 - תיק סגור, למרות האמור נתקבלה הבקשה שם. כמו כן הוגשו בקשות נוספות להליכי ביניים, כגון: עיקולים וכן בקשה להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ. בקשות אלה נדונו בפני כב' השופטת תמר שרון-נתנאל, כרשמת. במקביל, הוגשה בקשה לסילוק על הסף על ידי X. גם הבקשה האחרונה נדונה בפניי כבוד השופטת שרון-נתנאל, כרשמת. בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת שרון-נתנאל ביום 7/11/12 בתיק ה"פ 397/04, הורה בית המשפט על דחיית הבקשה לסילוק על הסף. במקביל, בוטל רישום העיקולים הזמניים שהוטלו על פי החלטה מיום 8/8/12, וכמו כן הוצהר שצו עיכוב יציאה מן הארץ, שהוצא בטעות, אינו תקף. 11. במסגרת תיק הפ"ב 41795-10-12 הוגשה כאמור ביום 24/10/12 בקשה על ידי X לביטול פסק הבוררות השני, וכן ביטולן של ההחלטות שניתנו קודם לכן על ידי הבורר, תוך פירוט עובדות הנוגעות לשינוי בשם בעלי הדין, הוספת החברה כצד להליך הבוררות על אף שלא חתמה על שטר הבוררות ועל אף היותה חברה מחוקה כבר משנת 1999, הגשת בקשה לאישור פסק בוררות בתיק סגור וניהול הליכים לסעדים זמניים במסגרת תיק סגור, והתייחסות למר חיים במעמד היותו פושט רגל, וללא אישור הכנ"ר והמנהל המיוחד, וכל זאת כאשר עובדת היותו פושט רגל במסגרת הליכי הבוררות היו ידועים גם לבורר. 12. הבקשה האחרונה הובאה בפניי. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 7/11/2012 הוריתי, בין היתר, על מתן פרטים נוספים נדרשים לבירור העובדות, כגון: התייחסות לתאריכים השונים בו ניתן פסק הבוררות השני, השינוי בשמות בעלי הדין ועובדת הכרזתו של חיים כפושט רגל. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 22/11/12 הובהר כי כל הליך שנוהל בתיק 397/04 שאוחד עם ת"א 943/05, לאחר שאלה תיקים סגורים (לאחר 9/1/06) לא היו צריכים להתנהל במסגרתו, וככל שישנם הליכי ביניים שנפתחו לאחר שניתן פסק הדין של המחיקה או בקשות אחרות, יידונו אלה במסגרת תיק הפ"ב 41795-10-12. 13. להשלמת המסכת העובדתית לאור הפרטים הנוספים והדיון שהתקיים ביום 20/12/12, נביא נתונים בנוגע למעמדו של חיים כפושט רגל: - מר חיים X הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל ביום 31/10/05 בתיק פש"ר 903-00-05. צו כינוס ניתן ב- 22/01/2006 והוא הוכרז כפושט רגל ביום 11/01/2007. בסטאטוס זה הוא נתון, עובר למועד ניהולו של התיק. טענות בעלי הדין: 14. לטענת חיים המחאת הזכות בוצעה כנדרש, ולכן נהג הבורר נכון משהסתמך על ההודעה בדבר המחאת זכות, ושינה מכוחה את שם התובע לX X. חיים טוען עוד, כי עותק מכל הודעה שנשלחה לבורר הומצאה גם לX, ולכן ידע האחרון על כל ההליכים הנ"ל. המשיבים מדגישים עוד כי על פי הסמכות שניתנה לבורר בשטר הבוררות, לא צריך היה הבורר לרשום פרוטוקול, היה פטור מדיני ראיות ורשאי היה ליתן את הפסק ללא כל הנמקה. לעצם מהות החלטות הבורר, טוענים חיים וX והחברה שבאו במקומו, כי מדובר בפסקי בוררות שיש לאשרם כפסק דין, כך שניתן יהיה לחייב את X לבצע את התשלומים. ההזדמנות להוכיח את טענות X ניתנה לו במלואה, ומשלא הציג ראיות, אין מקום עוד לעכב את אישורו של פסק הבוררות. לכן לעמדתה יש לאשר הן פסק הבוררות הראשון והן פסק הבוררות השני. לחלופין טוענים המשיבים כי יש לאשר פסק הבוררות הראשון. כל ההחלטות שניתנה לאחר מכן היה בהן כדי להביא להשלמת הפסק אך לא לביטולו. מה עוד שהבורר נכנס לעובי הקורה ובדק את העובדות. בפסק שניתן ב-2012 - פסק הבוררות השני - ישנה הפחתה של סכום החוב. הפסק ניתן אחרי שב-2005 נדונו והתבררו טענות מר X והופחתו כל הקיזוזים הנטענים שהוכחו. 15. X העלה טענה מקדמית במסגרת של בקשה לסילוק על הסף בשל התיישנות התביעה, מאחר שמדובר במחלוקת שנולדה לפני כ-15 שנים. לגוף המחלוקת, טען X כי יש למחוק את ההליך בשל היות מר חיים X פושט רגל, ומאחר שהבקשה לאישור פסק הבוררות השלישי (שהוא פסק הבוררות השני), לא הוגשה על ידו. למעלה מן הנדרש, לטענת X, יש לשמוע את התיק מלכתחילה. לא ניתן היה לאשר את פסק הבוררות הראשון, לא רק בשל העובדה שאין הסכום שנקבע שם אכיף, אלא גם שעובר לאותו מועד לא נשמעו טענות X, ולגרסתו, יש בידיו מסמכים המורים על החזרת סכומים של כ-600,000 ₪, כאשר הבורר הפחית 10% בלבד מהסכום שנפסק. לעניין זה מדגיש X את ההליכים שהיו בפני כב' השופט סוקול כרשם (החלטה מיום 15/4/04), אשר הורתה לצדדים לחזור לבורר ולהשלים טיעוניהם. יתר על כן, לעמדתו, הסכמה למחוק את ההליכים שהיו בפני בית משפט זה במסגרת ת"א 397/04 ו-943/05 כלולה בה למעשה הסכמה לשמוע את התיק מלכתחילה. משלא נהג כך הבורר, ממילא יש להתעלם מכלל החלטותיו. 16. X טוען עוד שהמחאת הזכות אינה כדין, ולכן לא מוסמך היה לתת הבורר פסק כאשר המשיבים 1 ו-2 הם בעלי דין. התוצאה לעמדתו, שיש לבטל את כל הליך הבוררות. דיון ומסקנות: 17. בנוגע לטענת הסף - סילוק מחמת התיישנות - דינה של הבקשה להידחות. פסק הבוררות הראשון אכן ניתן ב-13/11/98, אך בין הצדדים היו הליכים בין השנים 2006-2004. בהסכמה בין בעלי הדין ניתן פסק דין המורה על מחיקת ההליך ולא על דחייתו, כאשר הנימוק לאי שמיעתו של אותו הליך היה כי הצדדים מבקשים לחזור את הבורר על מנת שיבהיר וישלים את פסק דינו, וזאת לאור ההחלטות האחרונות נשוא התיק. כלומר, עד לאותו מועד, ישנה הודאת בעל דין על הסכמה להמשיך בהליך הבוררות, ולענייננו, ניתן לראות בדרך התנהלות בעלי הדין "הודאה בקיום זכות" (סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, להלן: חוק ההתיישנות). הבקשה הוגשה ב-8/1/06, ופסק הדין שהורה על מחיקת שני ההליכים (בקשה לאישור פסק הבוררות הכולל גם את ההחלטה המשלימה ומנגד בקשה לביטולו של פסק הבוררות, מן הטעם שטרם הושלמו ראיות X לעניין הקיזוזים והניכויים להם הוא זכאי) ניתן ב-9/1/06. מועד זה הוא הקובע לעניין מניין תקופת ההתיישנות (ראה סעיף 15 לחוק ההתיישנות). משהוגשה הבקשה החדשה לאישור פסק הבוררות בחודש אוגוסט 2012, יחד עם בקשות לסעדים זמניים, הרי המסקנה היא שהבקשה הוגשה בתקופת התיישנות והבקשה למחיקה על הסף מחמת התיישנות, דינה להידחות. 18. בהתייחס לטענת X לביטול כול הליכי הבוררות, יש לחזור ולהדגיש כי הכלל הוא שהמבקש לבטל פסק בוררות - וזאת כשאין מחלוקת כי מדובר בבורר שנתונה לו סמכות לשמש כבורר - נדרש לעשות כן על פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), שהוא ההליך בו בחרו בעלי הדין להביא להכרעה שבסכסוך שהתגלע ביניהם (ראה לצורך השוואה רע"א 26/11 מרים בעק נ' X פולק [החלטה מיום 17/5/12] סעיף יא' לפסק). יוער כי לדעתי, צריך שיהיה שונה הדבר ממצב בו נקבע מלכתחילה - בחוק או על-פי הלכה פסוקה - שאותו אדם או רשות נטולי סמכות לתפקד כבורר (בשונה מהתוצאה בע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי. ניתן ביום 25/12/12). במקרה האחרון, יש לדעתי להידרש תחילה לדון בשאלת הסמכות, ומשניטלה הסמכות לשמש כבורר, לא ניתן להגיע לחוק הבוררות. ולענייננו, סעיף 26 לחוק הבוררות קובע סייגים לביטול הפסק וס"ק (ב) לסעיף הנ"ל קובע שאין מקום לבטל את כול פסק הבורות במקום שניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר. הסעיף מורה למעשה על הפעלת כלל "העיפרון הכחול" (פרופ' אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל כרך ב' (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005, עמ' 1191-1193). 19. על-פי חוק הבוררות יש סמכות לבורר ליתן "פסק ביניים" (סעיף 1 לחוק הבוררות וכן ההוראה הקבועה בפריט י"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות). מכאן שפסק ביניים נחשב אף הוא כפסק (על אף שלכאורה ניתן להגדירו כ"החלטה", אך יותר על דרך ההשוואה ל"פסק דין חלקי"). הכרעה בחלק מהפלוגתאות, באופן מוגדר ומתוחם, יכול שתיחשב כפסק ביניים המאפשר אישורו כפסק בוררות (ראה רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נגד עיזבון המנוח ז'ק ליברמן ז"ל, ניתן ביום 5/12/10, סע' 95-86). ככל שמדובר בהחלטת בורר המהווה קביעה שהיא בגדר מסקנה לאחר שמיעת ראיות, והגם שהיא מהווה בסיס לחישוב נוסף, אין מקום להתעלם מאותה החלטה, ולראות בה ממצא מחייב, בהיותו ממצא חלוט שהסתיים, במיוחד כאשר עובר לאותו מועד היו חיים וX הצדדים להליך הבוררות. 20. הצדדים להליך הבוררות הם חיים X ומר X. הם חתמו על שטר הבוררות. המחלוקת הראשונה התייחסה לשאלת החיובים הכספיים המגיעים לחיים מX, עקב העסקה המשותפת שהתנהלה ביניהם, בין במסגרת החברה ובין מחוצה לה. בנושא זה - חיובי X לחיים, בדומה להגשת תביעה עיקרית ותביעה שכנגד - קבע הבורר בתביעה העיקרית, לאחר דיון לגופו, כאשר הצדדים לאותו הליך בוררות הם בעלי הדין כמפורט לעיל, וכאשר הייתה להם הכשרות המשפטית המלאה להיות צד לאותו הליך, כי X חייב לחיים סכום של 519,958 ₪ נכון ליום 13/1/98. לשון אחר, יש לאשר פסק הבוררות הראשון כהחלטה מחייבת, שאין עוד לערער עליה. לשון אחר, אין עוד זכות לחיים X לבוא ולתבוע כספים נוספים שניתן לחייב בהם את X בנוגע לעסקים המשותפים שהיו ביניהם עד לאותו מועד. מצד שני אין לקבל טענת X כי מחיקת ההליכים בתיקים שהדיון בהם אוחד (ת"א 397/04 ות"א 943/05) אפשר פתיחת כול המחלוקות מלכתחילה. בנושא זה יש לחזור ולהפנות להסכמות שהובאו מטעמם בעלי הדין שעניינה השלמת הבירור ולא דיון מראשיתו. בהודעת ההסכמה לבית המשפט נכתב: "... הם מבקשים לחזור אל כבוד הבורר על מנת שיבהיר וישלים את פסק דינו וזאת לאור החלטותיו האחרונות..." קרי; השלמה והסתמכות על ההחלטות האחרונות ולא פתיחת ההליך מראשיתו. אישור חלקי של פסק הבוררות: 21. אשר על כן, אני מאשרת את פסק הבוררות הראשון, במובן זה שחיובי X לחיים נכון ליום 13/11/1998, בשל מערכת שותפות עסקית בין הצדדים בין בתחום הצעצועים והציוד לגבי הילדים ולבתי הספר בין במסגרת חברת תומר גן שיווק והפצה בע"מ ובין במסגרת אחרת עומדים על 519,958 ₪, נכון ליום 13/11/98. השלמת הפסק: 22. במסגרת בירור הזיכויים הנטענים של X, שונה המצב. בהחלטה המשלימה שניתנה ביום 11/5/05, אמנם לא השתנה מעמדם של בעלי הדין, ואולם הסכומים שנקבעו שם היו בגדר סכומים חלקיים, והחלטת הבורר עצמו באותה החלטה שניתנה לאחר פניית X, הייתה לעכב ההליכים ולאפשר הצגת מלוא חומר הראיות, לרבות התחשבות בחובה שהייתה על חיים לאפשר לX לקבל את כול ספרי החשבונות של החברה מאפריל 1997. ככול שהצגתם נמנעה עקב אי קיומם, היה מקום לתת לך ביטוי בפסק הבוררות השני. מן הטעמים האמורים, לא ניתן לאשר את ההחלטה המשלימה כקביעה חלוטה. 23. מאחר שהנושא לא התברר עד סופו, ובמהלך הבירור שונה מעמדו של חיים, לא ניתן לאשר את המחאת הזכות, בדרך בה נעשתה, וכאשר על-פי הראיות שהוצגו בפניי, יש לקבל טענת X כי לא הודע לו על הליכי ההמחאה, ובדרך בה נעשתה - ככול שאכן הייתה המחאה של זכויות. העדר המחאת זכות כדין: 24. בנוגע לשמות הצדדים להליך הבוררות, אין חולק כי על שטר הבוררות חתם מצד אחד, X חיים (להלן: חיים), ומצד שני, אליעזר X-ברוך (להלן: X). פסק הבוררות שאת ביטולו מבקש מר X הוצא, כאמור, כאשר בעלי הדין הרשומים הם: "X X (להלן: X), ת"ז X ו/או תומר גן שיווק והפצה בע"מ", כתובע ומצד שני "מר אליהו X, הנושא ת"ז X ", כנתבע. השניים האחרונים, מעולם לא חתמו על שטר הבוררין, ועצם הופעתו של מי מהם בדיון, אינו הופך אותו אדם לצד להליך הבוררות. לבורר הופנתה שאלה בנושא, הכיצד חל שוני בשמות הצדדים לשטר הבוררות לבין השמות המופיעים כצדדים להליך הבוררות. הבורר הבהיר בעקבות בקשה שהופנתה אליו, בהודעה הנושאת תאריך 2/11/12, בה נאמר: "בנוגע לשינוי השמות בין חיים לX הם שני אחים והופיעו תמיד יחד והודיעו לי שחיים המחה את הזכויות לX, לכן כתבתי X X ת.ז. X ו/או תומר גן שיווק והפצה בע"מ". הנימוק בדבר רישומו של X כצד להליך הבוררות, בשל הופעתו לדיון, אינו יכול לבסס הפיכתו של זה לבעל דין. ככל שההנמקה התייחסה להמחאת זכות, הרי זו לא הייתה יכולה להיעשות ללא הודעה לX ואף קבלת הסכמתו, מאחר שלא ידוע היה אם X יישאר עדיין במעמד של חייב לאחר השלמת הליך הבוררות, או שמא יהיה לנושה. 25. מעבר לאמור לעיל, כפי שפורט, ספק אם בכלל נעשה הליך של המחאת זכות, ואם נעשה, מתי, ואם הובא הדבר לידיעת X, כאשר עובר למועד מתן ההמחאה, לא ניתן היה להעריך אם אכן חיים הוא בגדר של "נושה" או "חייב". לטענת המשיבים, הודע לבורר על המחאת זכות שנעשתה כבר ב-10/7/05 (מוצג 4). על פי טיעוני X שיש לקבלם, לא נמצא מסמך זה בתיק הבוררות. ועוד יש לקבל טענת X כי אילו אכן היה מועבר מוצג 4 לידיעת הבורר, לא היה חוזר הבורר ומפנה את פניותיו לחיים X, כאשר בידיעתו העובדה שיש כביכול המחאת זכות. 26. מסמכים נוספים שהוצגו במהלך הדיון, ושלא היו בידיעת X, והם הגיעו לידיו לאחר עיון בתיק הבוררות, מעלים תמיהות בנוגע לטענה בדבר הודעה לבורר על המחאה, במועד הנטען והם: מסמך מב/1 הנושא תאריך 25/7/05, שנשלח ע"י הבורר למר חיים X (שם רשום X), לא נזכר X או החברה. אילו הוצג לבורר מוצג 4 ב- 10/7/05, יש להניח שהבורר היה מתייחס לכך; מסמך מיום 15/5/06 - מוצג מב/2 הנושא כותרת "תזכורת" המופנה לבורר, כנשלח ע"י X חיים, הגם שחתום על המסמך גם X X. כל מה שנתבקש הבורר באותו מסמך הוא ליתן החלטה סופית בבוררות בין חיים לבין X כדי שיוכל להמשיך בהליכים נגד X. אין אזכור באותו מכתב בנוגע להמחאת הזכות. ההיגיון מחייב שאם אומנם היה נשלח מוצג 4 אל הבורר עובר למועד בו מצוין שם התאריך, לא היה ממשיך חיים לראות עצמו כבעל דין בהליך הבוררות, והיה משנה את שם הקונים לX ולחברה. הוא הדין לגבי פניית הבורר אליהם. מכתב מב/3 הנושא תאריך 14/3/08, לאחר שבפני הבורר הייתה פניה של X לבטל את פסק הבוררות הראשון, פנה הבורר אל חיים (ולא אל המשיבים האחרים) למתן תגובה בקשר לאותה בקשה. התגובה ניתנה על ידי חיים. אומנם ישנה התייחסות לגבי ההחזרות הנטענות והתשלומים שבוצעו מטעמם של חיים ו/או X ונאמר שאין בידיהם מסמכים נוספים לגבי ההחזרות, אבל אין טענה כי הייתה פניה קודמת קודם למועד הנ"ל בקשר להמחאת זכות. באותו מכתב החתום על ידי X וחיים מופיע גם שם החברה והוספה הפיסקה הבאה: "מאחר ואני חיים חתום על הבוררות בשם החברה שפעלה אז אנחנו מבקשים שהפסק יהיה ע"ש "תומר - גן שיווק והפצה בע"מ" ח.פ. 512262569 ו/או "X" בלי לציין שם פרטי כי בעל המניות בחברה היה, והינו, X X אחי, שהיה נוכח בכל הדיונים אתנו". לא המחאת זכות נזכרת כאן, אלא נוכחות בדיון, שאין בה לכשעצמה כדי להכשיר את שינוי השם. מכתב המופנה לבורר מיום 2/1/12 (מוצג - מב/4) שנכתב אף הוא על ידי חיים וX X המציין כי מספר שנים עברו מאז ניתן הפסק הראשון, כי נמנע מחיים לפנות מוקדם יותר. באותו מקרה לא הצליח ליצור קשר טלפוני עם כב' הבורר, אך בהמלצת אשתו של הבורר הוצע תאריך, נכתב פקס, והמטרה הייתה לברר מדוע טרם ניתן פסק בוררות משלים ותקף. אין אזכור של המחאת זכות, ויש פנייה חד-צדדית לא ראויה לבורר, במיוחד בהעדר עותק לX. מכתב נוסף הנושא תאריך 7/2/12 (מב/5), שם הם מבקשים שההחלטה תירשם על שם X X, אחיו של העותר, וזאת מאחר שהוא הבעלים של החברה במסגרתם עבד האברך אלי X. יש לקבל את טענת X, כי משקיבל ביוני 2012 עותק מפסק הבוררות, הופתע לראות לראשונה שוני בשמות בעלי הדין שכנגד, ולכן גם העלה תחילה את הטענה בדבר העדר יריבות. ועוד, החברה שמעולם לא נזכרה כצד להליך הבוררות אינה פעילה. מדובר בחברה מחוקה, ולכן איננה יכולה להתייצב כבעלת דין. ולכן, יש לקבוע, כי לא הייתה כול המחאת זכות בין חיים לחברה והחברה אינה צד להליך הבוררות. 27. מעבר למפורט לעיל, יש עוד להדגיש כי מוצג 4 הוצג לראשונה רק בתשובה להחלטת בית המשפט המורה על מתן פרטים נוספים. במסגרת ההליכים הקודמים שהתנהלו אף הם בפניי - ת"א 943/05 שהוא הבקשה לביטול פסק הבוררות נפתח ב- 15/9/05. פסק הדין שהורה על מחיקה בשני התיקים שאוחדו ניתן ביום 9/1/2006 בין הצדדים הקרובים חיים X וX. אין כול אזכור להמחאת זכויות מטעמו של חיים, ובהחלטות הבורר אין כול אזכור לX X עד לפסק הבוררות השני. אין גם התאמה בין הטיעון כי כתב ההמחאה היה בין הצדיים בכתב. אין כתב כזה אלא אזכור על קיומו כביכול בהודעה לבורר. לפיכך המסקנה העולה מן האמור, שלא הוכחה המחאת זכות ביחסים שבין חיים לX, והמחאה כזו גם לא הייתה לחברה, כאשר לאחרונה לא היה עוד קיום, בהיותה עובר לאותו מועד, חברה מחוקה. ועוד, ככול שהייתה המחאה, לא נתקבלה הסכמת X לאותה המחאה. 26. בנוסף, אכן חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המחאת חיובים) מאפשר המחאת זכות או חיוב. החוק מאפשר העברה מלאה או חלקית של הזכות. לכן, לכאורה ניתן היה להעביר זכות, זאת לצד העובדה שחוק הבוררות מכיר בהרחבת תחולה גם על חליף, זאת בכפוף לכך שלא משתמעת כוונה אחרת מן החוזה, ובהנחה שאכן ניתן היה לראות בX כחליפו של חיים. ואולם, כדי לאפשר המחאת זכות ללא הסכמת X, צריך היה להיות ברור שX אכן יהיה במעמד של חייב, גם לאחר שישמעו כלל טיעוניו. בנסיבות שהיו, כאשר X טען לחיוב חיים בסכום של 600,000 ₪ ובהעדר מערכת ספרים אצל חיים בנוגע להחזרים בהיקף כאמור, לא ניתן לראות בחיים "נושה" וככול שננקט על ידו - אם אכן ננקט - הליך של המחאה, היה עליו לקבל הסכמת X וספק רב בעייני, אם רשאי היה לבצע המחאה - ככול שאכן בוצעה - ללא ידיעת X. מעמדו של חיים כפושט רגל: 28. כאמור, הגיש חיים בקשה להכריז עליו כפושט רגל ביום 31/10/05, בתיק פש"ר 903-00-05, צו כינוס ניתן ב- 22/01/2006 והוא הוכרז כפושט רגל ביום 11/01/2007. בסטאטוס זה הוא נתון, עובר למועד ניהולו של התיק. במקרה כגון זה, חיים הוא נטול זכות תביעה כבר ממועד צו הכינוס ועל אחת כמה וכמה ממועד הכרזתו כפושט רגל. X והחברה מצידם אינם יכולים להיחשב כנמחים בנסיבות שפורטו לעיל, ולכן גם מטעם זה, לא יכול חיים להגיש בקשה לאישור פסק הבוררות השני, מה עוד, כפי שהובהר, שלא נשמרה זכות הטיעון המלאה לX, להביא ראיותיו בנוגע להיקף הזיכויים שהוא זכאי להם, לרבות הנזק הראייתי שנגרם לו - אם נגרם - בשל אי שמירה על ספרי החברה על ידי חיים. משהוכרז חיים כפושט רגל, כול נכסיו לרבות זכויות תביעה אישיות, ככול שאלה קיימות, נגד צדדים שלישיים מוקנים לנאמן (סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980), לרבות תביעות (סעיף 109) ועד למינוי הכנ"ר ייחשב נאמן לעניין זה. לכן, מי שיכול היה להמשיך בהליך הבוררות ולהביאו לסיום היה הנאמן. 29. התוצאה המתבקשת מן האמור, שיש להשלים את פסק הבוררות הראשון, ככול שהדבר נוגע לזיכויים המגיעים - אם מגיעים לX, לרבות הפחתות תשלומים ששילם, אם שילם לחיים, כדי להגיע לתוצאה אם חיובי X התאפסו, או נוצרה יתרת זכות לטובתו או שמא קיימת יתרת חובה לטובת חיים, לרבות התייחסות לשאלת העדר ספרי החברה ונזק ראייתי אם נוצר במקרה דנן, על אף הידיעה על קיום הליך בוררות שלא הסתיים מ- 1998. ואולם חיים יוכל להמשיך בהליך הבוררות לאחר שיקבל רשות הנאמן לעשות כן. התוצאה: 30. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן: (1) הבקשה לאישור פסק בוררות שהוגשה על ידי מר אפריים פרננד X (להלן: X) ו"תומר -גן שיווק והפצה בע"מ" (להלן: החברה), נדחית. X והחברה ישלמו, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למר ברוך אליעזר X (להלן: X) בסך של 4,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום. (2) הבקשה שהגיש X לביטול פסקי הבוררות, מתקבלת חלקית, הכול לפי המפורט להלן: 2.1 הצדדים להליך הבוררות - בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, בתוך 14 יום מהיום או בהעדר החלטה שיפוטית אחרת - לרבות בהליך השלמתו הם: חיים טבול ואליעזר X בלבד; 2.2 הסכום על-פי פסק הבוררות הראשון - סך של 519,958 ₪ נכון ליום 13/11/1998 הוא סכום מחייב, בהיותו סכום אותו חייב X לחיים. למרות האמור הסכום הנ"ל אינו אכיף למימוש עד להשלמת פסק הבוררות בנוגע לזיכויי X. 2.3 סכום החוב של X לחיים הופחת פעמיים: בהחלטה המשלימה (החלטה מיום 11/5/05) הופחת סכום החיוב והועמד על 508,139 ₪, ובפסק הבוררות השני הופחת סכום החיוב והועמד 447,326 ₪, נכון ליום 26/6/12. ואולם גם סכום זה אינו אכיף, בשל הטעמים הבאים: - באותו מועד או בסמוך לו היה חיים במעמד של פושט רגל, לא היה כשיר להליך משפטי, ולא ננקט הליך לצורך קבלת היתר להמשיך בהליך; - הליך שמיעת טיעוני X בדבר זכות הקיזוז וניכויים שעמדת לו, לא נשמעה, בין היתר, בשל העדר ראיות שהיה על חיים לשמור. (3) התוצאה מן האמור שיש להשלים את הליך הבוררות, ולצורך השלמתו אני מורה כמפורט להלן: 3.1 לצורך השלמת הליך הבוררות על חיים לפנות לבית המשפט של פשיטת הרגל לצורך קבלת היתר להמשיך בהליך הבוררות לצורך השלמתו, הפנייה תעשה בתוך 21 ימים מהיום; 3.2 בהינתן היתר על ידי בית משפט לפשיטת רגל להשלים את הליך הבוררות, ימונה בורר מוסכם על ידי בעלי הדין, בתוך 7 ימים ממועד מתן ההחלטה. בהעדר הסכמה ימונה כבוד השופט מנחם נאמן (ס' נשיאה בדימוס), מרח' שער פלמר 1 בחיפה, טלפון: 04/8679222, כבורר בתיק. 3.3 הליך השלמת הבוררות (שמיעת ראיות לרבות מתן פסק בוררות) יסתיים בתוך שלושה חודשים מיום המינוי. 3.4 לאור התוצאה אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו. (4) ככל שתוגש בקשה נוספת בנוגע להשלמת הליך הבוררות, יש לפתוח תיק חדש. יישוב סכסוכיםבוררות