מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פנסיית שארים למשפחות עובדים אקדמאים: 1. בתיק זה הובאה להכרעתנו תביעתה של הגב' רות (להלן: "רות או התובעת"), כנגד אוניברסיטת תל-אביב (להלן: "האוניברסיטה") וקופת התגמולים לעובדים אקדמאים של אוניברסיטת תל-אביב (להלן: "הקופה"), לכספי תשלומי פנסיית שארים לה ולילדיה לאחר פטירת בן זוגה ד"ר X ז"ל (להלן: ד"ר X ז"ל"), בנסיבות עצובות וטרגיות, בפרק זמן קצר, באמצע הקריירה האקדמאית שלו, והותיר אחריו את התובעת ושלושה ילדים קטינים. 2. כפי שיפורט להלן, עיקר המחלוקת שבין הצדדים היא זכאות התובעת וילדיה הקטנים לקבלת פנסיית שארים ממי מהנתבעות, האוניברסיטה או הקופה או שתיהן. בעניין זה עומדת בפנינו השאלה האם תקופת העסקתו של ד"ר X ז"ל באוניברסיטה והזכויות שנצברו לטובתו בקופה מזכות את התובעת לאחר פטירתו בתשלומי פנסיית שארים והאם פרק הזמן שבו הועסק ד"ר X ז"ל באוניברסיטה, בצורות העסקה שונות יש בהם כדי להקנות ולהכיר בצבירת זכויות פנסיוניות בהתאם לתקנות הקופה (נספח ת/2 לתצהיר התובעת). 3. נפרט להלן את הכרונולוגיה העובדתית הרלבנטית להכרעתנו בשאלה העומדת בפנינו וכן את הסעיפים הרלבנטיים מתקנות הקופה המהוות את הבסיס הנורמטיבי לבחינת השאלה העומדת במחלוקת בפנינו: א. ד"ר X ז"ל עבד באוניברסיטה בהוראה ומחקר של מתמטיקה ומדעי המחשב לאורך תקופה בשנים מ- 10/85 ועד 6/02, כפי שיפורט להלן. במהלך כל השנים בהם עבד באוניברסיטה לימד ד"ר X ז"ל קורסים שונים, זכה לציונים גבוהים ולתשבחות מתלמידיו והממונים עליו. ב. ביום 1.10.85 החל הד"ר X לעבוד באוניברסיטה כ"עוזר הוראה". במועד זה שלחה האוניברסיטה לקופת התגמולים הודעה על הצטרפות הד"ר X כחבר בקופת התגמולים. הד"ר X ז"ל עבד כעוזר הוראה עד ליום 1.10.90. ביום 1.10.90 מונה הד"ר X ז"ל כאסיסטנט בהתאם לתקנון האסיסטנטים והמדריכים (תשמ"ב). בתקופה שבין 1.4.92 ועד ליום 31.7.92 (סמסטר ב' של שנת תשנ"ב) הועבר ד"ר X ז"ל למסלול של "מורה מן החוץ", עקב בעיה אדמיניסטרטיבית שהתגלתה לאוניברסיטה בדיעבד לאור העסקתו במסלול משולב של אסיסטנט+מלגאי בסמסטר הקודם. ג. ביום 7.4.92 במקביל ובעקבות העברתו למסלול של מורה מן החוץ כאמור לעיל, פוטר ד"ר X ז"ל, והוכן לו חשבון פיצויים. בסמוך מיד לאחר מכן בוטלו פיטוריו, בוטל חשבון הפיצויים ונרשמה עליו הערה בכתב יד "מבוטל ממשיך". עוד ביום 18.6.92 (כחודשיים בלבד לאחר פיטוריו) חתם הד"ר X ז"ל על המשך מינויו כאסיסטנט לשנת הלימודים תשנ"ג וביום 12.7.92 הוצא לד"ר X ז"ל מכתב הארכת מינוי. ביטול הפיטורים ויצירת המשכיות (קרי, המשך מינוי והארכת מינוי במקום מינוי חדש) נעשו בהתאם להוראות הגדרת המונח "שירות" שבתקנון הקופה הקובע: "שרות רצוף, אלא אם כן יוסכם אחרת בשעת הפסקת העבודה של העובד או בהתקבלו לעבודה מחדש באוניברסיטה". ד. מיום 1.10.90 ועד ליום 30.9.01, דהיינו בסמסטר שהחל מיד לאחר תום העברתו של ד"ר X ז"ל למסלול של מורה מן החוץ הועסק הד"ר X ז"ל כאסיסטנט, מדריך ומדריך ד"ר על פי תקנון האסיסטנטים והמדריכים, כאשר בשנים 92' עד 98' כיהן ד"ר X ז"ל כמדריך בביה"ס למתמטיקה שבאוניברסיטה (ת/22) בהיקף משרה של 100% והחל משנת 98' שימש ד"ר X, לאחר קבלת תואר הד"ר כמדריך ד"ר בביה"ס למדעי המתמטיקה, גם כן בהיקף משרה של 100% (הודעות המינויים לשנים 98' עד 02' ת/23 - ת/27). ה. מיום 21.10.01 עד ליום 30.6.02 הועסק הד"ר X ז"ל במינוי של מורה מן החוץ. ד"ר X ז"ל, שובץ ללמד אף בסמסטר קיץ של 2002, לרבות כתב מינוי של מורה מן החוץ בתקופה זו עד ליום 31.10.02 אולם בטרם נשלחה הודעת המינוי לכח אדם, הודיע ד"ר X ז"ל כי חלה וביקש לדחות את הקורס שאמור היה ללמד בסמסטר קיץ לשנת הלימודים 2002-2003, שכן חשב כי עד מועד זה יחלים ממחלתו. האוניברסיטה הסכימה לבקשתו זו. לאור הודעתו זו כתב המינוי לא יצא אל הפועל. ו. ביום 14.7.02 ולאחר היוודע דבר מחלתו, הודע לד"ר X ז"ל בעקיפין ולמפרע (באמצעות העתק מכתב לקופת התגמולים) על פיטוריו רטרואקטיבית מיום 30.9.01. כמו כן ביום 18.8.02 הוצא מכתב של האוניברסיטה המאשר שד"ר X ז"ל הפסיק עבודתו בפועל ב- 31.5.02 בשל מחלתו שהמינוי בסמסטר ב' הסתיים ב-30.6.02 וכי ביה"ס למדעים התכוון להעסיק את ד"ר X ז"ל עד 30.10.02 אך הדבר לא נעשה בשל מחלתו. ז. מחלתו של ד"ר X ז"ל פרצה בקיץ 02' כאשר בעקבות בדיקות שנערכו לו התגלה כי ד"ר X סובל מגידול בראשו. מחלתו התדרדרה, הוא הפסיק לתפקד ובפברואר 2003 נפטר ממחלתו הקשה. ח. במהלך מחלתו פנתה רות לאוניברסיטה ופרטה את מצבו הקשה (ד"ר X ז"ל הוכר כנכה 100% כתוצאה ממחלתו ואובדן שמיעה בשתי אוזניו), וביקשה כי יקבל מהאוניברסיטה או מהקופה פנסיית נכות. פנייתה של רות התבססה על העובדה כי במהלך כ- 17 שנה עבד ד"ר X ז"ל באוניברסיטה וכי היא נותרה המפרנסת היחידה שנדרשה לטפל בו ובשלושת הילדים הקטינים (9, 4, 2). ט. בעקבות מכתבה זה של רות פנה פרופ' אמיר אורבוך דיקן הפקולטה למתימטיקה באוניברסיטה וביקש בחינת זכויותיו של ד"ר X ז"ל עקב מחלתו הקשה ונכותו ופנייה לוועדה ציבורית של האוניברסיטה לאשר פנסיית נכות כבקשת התובעת, זאת לאור העובדה כי לימד באוניברסיטה כ- 17 שנה ובמועד מחלתו היה במינוי של מורה מן החוץ. י. ב-9.1.03 השיבה האוניברסיטה לתובעת כי לא ניתן להיענות לבקשה החריגה להשלמת זכויות פנסיית נכות לד"ר ברק X ז"ל. לאחר מכן ב-30.1.03 נערכה פנייה ע"י ב"כ התובעת לאוניברסיטה המבקשת את זכויות הפנסיה למשפחתו של מר X ועוד בטרם השיבה האוניברסיטה למכתב זה, נפטר ד"ר X ב- 9.2.03. האוניברסיטה השיבה על פניה זו באמצעות היעוץ המשפטי וטענה כי לצערה בנסיבות המקרה של ד"ר X לא ניתן לאשר תשלום פנסיה. יא. בתקנון הקופה מוגדר "עובד" כ- "אדם הנמצא בשרותה של האוניברסיטה כעובד אקדמאי בדרגה של פרופסור מן המניין, פרופסור חבר, מרצה בכיר, מרצה מדריך, (דוקטור) מדריך, אסיסטנט ב', אסיסטנט א' והדרגות המקבילות במסלולי המינויים האקדמאיים השונים בהוראה ובמחקר שאושרו על ידי הרשויות האקדמאיות של האוניברסיטה". "שרות" מוגדר כ- "שרות רצוף, אלא אם כן יוסכם אחרת בשעת הפסקת העבודה של העובד או בהתקבלו לעבודה מחדש באוניברסיטה". יב. בתקנון הקופה עוסק פרק שלם בפנסיה לשארים וקובע את הכללים בהם הקופה תשלם את פנסיית השארים. סעיף 44(ד) לתקנון קובע: "עובד אשר יפסיק עבודתו מסיבת נכות כקבוע להלן לפני שמלאו 10 שנים לשרותו במוסד וכן עובד אשר ימות לפני הגיעו לגיל הפרישה ולפני שמלאו לפחות 5 שנים לשרותו תשלם האוניברסיטה לעובד או לבאים במקומו, כפי שהמקרה יחייב פיצויים וכן יהא זכאי לדמי הבטוח בהתאם לתנאי הפוליסה בסכום כפי שיוסכם מעת לעת בין האוניברסיטה והסגל. כמו כן תשלם האוניברסיטה לעובד האמור או לבאים במקומו, את הסכומים שהצטברו עד אז מתשלומי אותו עובד בחשבונו בקופה, לאחר ניכוי מחצית הפרמיות ששולמו עבור בטוח זה. מחצית הפרמיות האמורות וכמו כן הסכום שיצטבר עד אז מתשלומי האוניברסיטה בחשבונו של אותו עובד ישאר בידי האוניברסיטה. אולם אם הסכום הכולל שישאר כאמור בידי האוניברסיטה יעלה על סכום הפיצויים שהיו משתלמים ליורשי העובד, יקבלו היורשים את הסכום הגדול יותר תמורת הפיצויים הנ"ל. יג. סעיף 44(ה) לתקנון קובע: "נפטר עובד בזמן שרותו, לאחר ששרת לפחות 5 שנים, תשלם האוניברסיטה לשאיריו של אותו עובד קצבה באחוזים כמשכורת חודשית עפ"י הדרגות שלו בשנה האחרונה לשרותו, לפי הפרוט שלהלן: א. לאלמנה - כל עוד לא נישאה- 40%. ב. ליתומים - כאשר יש אלמנה הזכאית לקצבה - 10% לכל יתום, בתוספת 5% לכל היתומים אף אם אין יותר מיתום אחד. ג. ליתומים - כאשר אין אלמנה הזכאית לקצבה - 15% לכלל היתומים, אף אם אין יותר מיתום אחד. ד. לתלויים - כל עוד אינם עומדים ברשות עצמם - 10% לכל אחד, ובאין אחרי הנפטר לא אלמנה ולא יתום הזכאים לקצבה - 15% לכל אחד ובלבד שסך כל הקצבות לא יעלו על 70% ממשכורתו הקבועה של העובד". יד. סעיף 44(ו) לתקנון קובע: "במות עובד לפני הגיעו לגיל הפרישה ולאחר ששרת 10 שנים לפחות, יהיו אלמנתו, ילדיו ו/או הוריו התלויים בו זכאים לדרוש ולקבל מהאוניברסיטה במקום הפנסיה לפי סעיף קטן (ה) שלעיל, פנסיה באחוזים כפי שנקבעו בסעיף 44(א) לעיל מאותה הפנסיה שהיתה מגיעה למנוח אילו פרש בגיל זקנה, עם אותו הותק בשרותו באוניברסיטה שהיה לו בתאריך פטירתו". טו. סעיף 46 לתקנון קובע: "באותם המקרים בהם זכאים לפי תקנות אלה עובד או שאיריו לקצבות מהאוניברסיטה ובתקנות החברה אין הוראות אחרות, תעביר הקופה לאוניברסיטה עם פרישת אותו עובד או פטירתו, כפי שיחייב העניין, את יתרות החשבונות א', ב', ו-ג' של אותו עובד, לאחר ניכוי ההפסדים והחובות המגיעים בקשר לאותו חשבון, ובתמורה לכך מתחייבת האוניברסיטה סולידרית כלפי החברה, העובד ושאיריו, לשלם את התשלומים שעליה לשלם לפי תקנות אלה". טז. סעיף 47 לתקנון קובע: "האוניברסיטה אחראית לקיים כל התחייבויותיה של החברה כלפי הפורשים משרות האוניברסיטה בהתאם לתנאים המפורטים בתכנית, בכל מקרה שהחברה לא תוכל לעמוד בהן. תשלומים לפנסיונרים קודמים לתשלום המשכורת לעובדי האוניברסיטה ע"י האוניברסיטה. כמו כן מתחייבת בזאת האוניברסיטה כלפי החברה והעובד או הבאים במקומו, לקיום כל ההתחייבויות לפי תקנות אלה, בין של החברה ובין של האוניברסיטה כפי שיהיו מדי פעם בפעם". יז. בהתאם לסעיף 44(א) לתקנון, במותו של פנסיונר (בהבדל מעובד) זכאים שאיריו ל"תשלומים פנסיוניים חודשיים, באחוזים מן הפנסיה שהייתה מגיעה לנפטר, בשיעורים הבאים, ובלבד שסך כל התשלומים הפנסיוניים לא יעלה על 100% מהפנסיה שהייתה מגיעה לנפטר". יח. סעיף 39(ב) לתקנון מסדיר פרישה לפנסיה מחמת נכות וקובע ביין היתר, כי "כל עובד אשר היה בשרות האוניברסיטה 12 שנים או יותר יפרוש משירותו אם ועדה רפואית... תקבע לאחר בדיקה שהעובד אינו מסוגל יותר למלא את תפקידו או תפקיד מתאים אחר באוניברסיטה", ואילו על פי סעיף 39(ג), "כל עובד שפרש משרותו באוניברסיטה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב) דלעיל ייחשב כאילו הגיע לגיל פרישה". יט. מאחר והמנוח הועסק ע"י האוניברסיטה במסלולי העסקה שונים ועבר ממסלול העסקה אחד לשני בהתאם להנחיות האוניברסיטה נפרט להלן את מסלולי העסקה של המנוח. מסלול עוזר הוראה - מסלול הנועד לתלמידי תואר שני או ראשון אשר מעבירים תרגילים ושיעורים באוניברסיטה, במסלול זה עבד המנוח באוניברסיטה מ- 10/85 ועד 9/90. מסלול אסיסטנט, מדריך, מדריך ד"ר - מסלול עבור תלמידי מחקר והלומדים לתואר שני עד לסיום דוקטורט. מסלול המזכה בזכויות סוציאליות ואקדמיות ומוכר לפנסיה. במסלול זה שהה ד"ר X ז"ל ברציפות מ- 9/90 ועד 9/01 כאשר יש מחלוקת באשר לתקופה של חודשיים בשנת 1992. מסלול מלגאי - מסלול בו הועסק המנוח כאסיסטנט ומלגאי בשנות הלימודים תשנ"א ותשנ"ב. מורה מן החוץ - עפ"י הקבוע בתקנון מדובר בבעל מינוי כאסיסטנט או מדריך במוסד אחר להשכלה גבוהה או מי שהשכלתו וניסיונו המקצועי מכשירים אותו לביצוע תפקיד של מורה מן החוץ. למסלול זה הועבר המנוח בשנת 2001 והמשיך ללמד באוניברסיטה כמורה מן החוץ. כפי שפורט לעיל הועבר המנוח לתקופה קצרה לשמש מורה מן החוץ גם בשנת 1992. תפקידו של מורה מן החוץ זהה לתפקיד אותו ממלא חבר סגל במסלול העסקה בסגל הבכיר או הזוטר ומהווה מסלול מקביל להעסקה הסדירה של מרצים באוניברסיטה. 4. עיקר טענות התובעת: הסיבה בגינה נדחתה תביעת התובעת ע"י הנתבעת היתה כי ד"ר שוהם לא צבר את מספר השנים המינימלי הנדרש, על פי החלופות השונות המפורטות בסעיף 44 לתקנות הקופה. התובעת על כן טענה כי ד"ר שוהם צבר 17 שנות עבודה באוניברסיטה וכי 3 תקופות העסקתו של ד"ר שוהם במסלולים השונים יש לראות בהם רצף תעסוקתי המזכים בתשלום הפנסיה, ויש לכלול את תקופת העסקתו בשנים 1985-1990 כעוזר הוראה כחלק מתקופת העסקתו. עוד טענה כי אין לקבל טענת הנתבעים כי עוזרי הוראה אינם מוכרים כדרגה המזכה בזכויות פנסיוניות. בענין זה טוענת התובעת כי הגדרת המונח "עובד" בתקנות הקופה כוללת אף את עוזרי ההוראה באמצעות המינוח אסיסטנט וכי המינוחים שנקבעו בתקנות קרן הפנסיה בהקמתה ב- 1965 אינם תואמים את התפתחות הדין והדרגות האקדמיות במהלך השנים, כך שבפועל אף תקופת עבודתו של ד"ר שוהם כעוזר הוראה היתה חלק מתקופת העסקתו המזכה לפנסיה. לחלופין טענה התובעת כי גם אם ייקבע כי אין לצרף תקופה זו למניין שנות עבודתו המזכות בפנסיה, אזי תקופת עבודתו מ- 1990 ועד 2001 במסלולי העסקה השונים לפי הגדרת עובד בתקנות ובפרט משהופרשו כספים בפועל לקופה בשנים אלו, משמעה כי ד"ר שוהם הועסק תקופה רצופה של 11 שנה ובהתאם לסעיף 44(ו) לתקנות הקופה זכאית התובעת לפנסיית שארים. לטענת התובעת כי יש לדחות את טענת האוניברסיטה כי העסקתו בתקופה מ-1.4.92 ועד 12.7.92 כמרצה מן החוץ, קוטעת את רצף העסקתו מ- 1990, שכן האוניברסיטה היתה זו אשר באופן חד צדדי ובדיעבד ביטלה את מינויו כאסיסטנט מלגאי, לסמסטר ב' ודרשה כי יעבוד במסלול של מורה מן החוץ באמצע הסמסטר בשל בעיות באישור עבודה נוספת. בפועל לא נוצר נתק תעסוקתי ע"י האוניברסיטה והוא היה מלאכותי בלבד ואף הודעת הפסקת העבודה שהוצאה לו בוטלה. ד"ר שוהם החל מ- 10/01 שוב לבקשת האוניברסיטה, לעבוד ולהעביר את הקורסים שהתבקש, אך כמורה מן החוץ וגם תקופה זו יש לכלול אותה בתקופת העסקתו. עוד טוענת התובעת כי ד"ר שוהם בטרם פטירתו, לא סיים העסקתו באוניברסיטה וכל התכתובת שבוצעה בדבר הפסקת העסקתו רטרואקטיבית מ- 7/01 בוצעה רק לאחר שהאוניברסיטה ידעה על מחלתו הקשה. על כן טוענת התובעת כי יש לראות בד"ר שוהם עובד האוניברסיטה אף בעת פטירתו וגם בשל כך זכאית היא לקבלת הפנסיה. לאור כל האמור טוענת התובעת כי זכאית היא לתשלומי הפנסיה בהתאם לסעיף 44(ו) לתקנות. לאור הוראות סעיף 44(ו) זכאים שארי העובד שנפטר לבחור בין סעיף 44(ה) ל- 44(ו) ולכן על האוניברסיטה לשלם לשארים על פי החלופה העדיפה עליה המפורטת בסעיף 44(ה). 5. עיקר טענות האוניברסיטה: האוניברסיטה טענה כי התובעת אינה זכאית לזכויות פנסיוניות מכח תקנון התגמולים שכן ד"ר שוהם בעת פטירתו לא עבד בשירות האוניברסיטה ולא היה במסלול המזכה לצרכי פנסיה שכן היה מורה מן החוץ. בנוסף טענה האוניברסיטה כי במועד העסקתו בשנת 2001 לא ניתן היה להעסיק אותו במסלול מזכה כחבר סגל זוטר אלא רק כמורה מן החוץ שמיצה את פרק הזמן המירבי להעסקה במעמד זה. על כן טענה האוניברסיטה כי הוכח שהתובעת לא היתה זכאית לגמלה בהתאם לסעיף 44(ה) לתקנות. האוניברסיטה בחנה אף את העובדה אם היתה זכאית לגמלה בהתאם לסעיף 44(ו) וטענה כי ד"ר שוהם לא צבר 10 שנות שירות רצופות בהתאם לאמור בסעיף שכן אין להתחשב בתקופה בה הועסק כמורה מן החוץ בשנת 1992. בענין זה טענה האוניברסיטה כי היא הקנתה לד"ר שוהם את הבחירה בין המסלולים ומאחר והיה נתק בשנת 1992 אזי לא צבר 10 שנות שירות כנדרש בסעיף. בנוסף טענה האוניברסיטה כי בעת פטירתו לא התקיימו יחסי עובד ומעביד עם האוניברסיטה. למען הזהירות אף טענה האוניברסיטה כי אין להתחשב בתקופה בה הועסק ד"ר שוהם כעוזר הוראה בשנים 1985-1990 כתקופה מזכה לאור הקבוע בתקנון. לחילופי חילופין טענה האוניברסיטה כי ככל שייפסק כי התובעת ושאריה זכאים לפנסיה מכח תקנון התגמולים, הרי שיש להפחית מגובה הפנסיה שתיפסק את שווי הפנסיה אותה הם מקבלים בגין העסקתו במכללה האקדמית. האוניברסיטה אף טענה כי יש לדחות את חישוב הפיצויים של התובעת. בסיכומיה חזרה התובעת על טענתה להתיישנות עילות התביעה שכן במועד בו הפסיק ד"ר שוהם להפריש תגמולים לקופה (2001) אל מול המועד בו הוגשה התביעה, התביעה התיישנה. האוניברסיטה טוענת כי בהיות קרן הפנסיה יצור כלאיים לפיו מחד האוניברסיטה היא הגוף המשלם את הפנסיה מתקציבה ומאידך במהלך תקופה מזכה מבוצעות הפרשות שוטפות של העובד באוניברסיטה לקופה, אזי משלא בוצעו הפרשות בחלק מהתקופות בהם עבד ד"ר שוהם באוניברסיטה, לא ניתן לשחזר רטרואקטיבית את ביצוע ההפרשות בשל התיישנות התביעה מעל 7 שנים ולכן הוא אינו זכאי לביטוח פנסיוני באמצעות האוניברסיטה. לאור האמור ביקשה האוניברסיטה לדחות את התביעה. 6. עיקר טענות הקופה: הקופה טוענת כי אינה קופת פנסיה אלא קופת תגמולים והיא פועלת עפ"י התקנות של הקופה ובהתאם להוראות שהיא מקבלת מהאוניברסיטה באשר לביצוע תשלומים עפ"י תקנון קופת תגמולים שאושרה ע"י משרד האוצר. הקופה טענה כי אינה הכתובת הנכונה לדרישות התובעת וכי האוניברסיטה היא זו האחראית לתשלום כספי הפנסיה ככל שייקבע באם התובעת זכאית לכספים אלה. בעניין זה מפנה הקופה להוראות התקנון ובפרט לסעיפים 40, 41, 44 ו- 47 בו נאמר באופן מפורש כי האוניברסיטה היא זו שתשלם את הפנסיה לשארים ואחריות התשלומים היא על האוניברסיטה. הקופה טוענת כי יש לדחות את טענת התובעת שהדיווחים התקופתיים של הקופה יצרו מצב חד משמעי אצל המנוח לפיו יש בידיו זכויות פנסיוניות, שכן אין להתבסס על דיווחים תקופתיים ולא כל שכן ליתן סעד לפי טענת הסתמכות זו. הקופה טענה כי חל עליה חובת נאמנות כלפי עמיתיה והיא מעבירה את הכספים לעמיתים רק בהתאם להוראות הדין והתקנון וככל שחלו טעויות בדוחות המופקים על ידה, אין בכך כדי להצמיח זכויות פנסיוניות ככל שלא נצברו הזכויות. ההכרעה טענת ההתיישנות: 7. האוניברסיטה בחרה בסיכומיה וכן במהלך כל ניהול תיק זה לשמור את טענת ההתיישנות כחלופה אחרונה בטענותיה. לא בכדי עשתה כן האוניברסיטה וטענה טענות רבות לגופו של עניין בתיק זה שכן ברור היה אף לאוניברסיטה כי טענת ההתיישנות כפי שנטענה, הינה תלושה מהפסיקה ומהמציאות וטוב היה אילו לא היתה נטענת. התביעה הוגשה בשנת 2004 כאשר ד"ר שוהם ז"ל נפטר בשנת 2003, ד"ר שוהם סיים הפרשות לקופה ב- 7/01 ועל כן לא התיישנה כלל תביעת התובעת וילדיה הקטנים. כבר נקבע בפסיקה מספר פעמים כי הזכות לקבל גמלה מתגבשת במועד קרות האירוע המזכה לאמור: שעה שאשת החבר הופכת לאלמנה. בכל הקשור לטענות האוניברסיטה להעדר הפרשות פנסיוניות בשנת 85' עד 90' וכן מספר חודשים בשנת 92', אין בה כדי להוות אסמכתא לטענת ההתיישנות שכן בכל מקרה ד"ר שוהם ביצע הפרשות לקופה תקופה העולה על 10 שנים ובהיעדר הפרשות למספר חודשים בשנת 92' אין בקטיעת רצף זה כפי שנפרט להלן בהמשך פסה"ד כדי להוות עילה להתיישנות התביעה. יתרה מכך, תקנון הקופה אינו מגדיר רציפות תשלומים לקופה אלא שרות רצוף ובעניינו כפי שקבענו בסעיף 3(ג) לפסה"ד שרות ד"ר שוהם היה רצוף מ-1990 ועד 2002. על כן כבר בראשיתה של הכרעה זו אנו דוחים את טענת הנתבעת לדחיית התביעה בשל התיישנות. 8. לאור קביעתנו כי תביעת התובעת לא התיישנה נאמר כבר בראשיתה של הכרעה זו כי לאחר שבחנו את כל טענות הצדדים בפנינו וכן את כל הראיות שהוצגו בפנינו והעדויות והמסמכים, מצאנו את תביעת התובעת כתביעה מוצדקת המעוגנת בעובדות, ראיות ובהוראות הדין והתקנון של הקופה ומצאנו כי על האוניברסיטה לשלם לתובעת וילדיה קצבת שארים בהתאם לחלופה בתקנון בסעיף 44(ו'), הכל כפי שיפורט להלן באופן מנומק בהכרעתנו. מעמדו של ד"ר שוהם כעובד באוניברסיטה: 9. יאמר על ידינו כבר בראשיתו של פרק זה כי האבחנות השונות שעשתה האוניברסיטה באשר להגדרת מעמדו של ד"ר שוהם ז"ל כעובד במהלך כל השנים בהם שירת נאמנה את האוניברסיטה, תוך הפנייה להגדרות המופיעות בתקנון הקופה, מצאנו אותן מלאכותיות, אינן עומדות לא עם הוראות התקנון אשר משתמש בהגדרת עובד באופנים שונים בגוף התקנון, אינן עומדות עם אופי שינוי העסקה והגדרות העסקתו של ד"ר שוהם באוניברסיטה במהלך השנים ולא כל שכן הן אינן עומדות בשינויים המחוייבים בדין ובפסיקה להגדרת עובד והתאמת הגדרה זו לזכויות הנגזרות לד"ר שוהם ז"ל ו/או לשאריו. 10. כפי שפרטנו בפרק העובדות ד"ר שוהם ז"ל הועסק באוניברסיטה כחבר סגל זוטר במסלולי העסקה שונים ומגוונים (עוזר הוראה, עובד מחקר, אסיסטנט, מלגאי, מדריך ומורה מן החוץ), בהתאם לדרישות האוניברסיטה בקורסים שונים, בהיקפים שונים. כאמור בתקנון הקופה הוגדר עובד "כאדם הנמצא בשירותה של האוניברסיטה כעובד אקדמאי בדרגה של ..." וכן מפורטים בסעיף הסוגים השונים של עובד אקדמאי באוניברסיטה. כבר מהגדרה זו ניתן ללמוד כי עובד של אוניברסיטה הוא כל אדם הנמצא בשירותה כעובד אקדמאי. האוניברסיטה טענה כי אין לראות בד"ר שוהם ז"ל עובד האוניברסיטה כאמור בתקנון בתקופה ששימש כעוזר הוראה בשנים 1985 עד 1990 וכן בתקופה בה היה מורה מן החוץ. 11. יש להבחין בין מסלול עוזרי הוראה בו עבד ד"ר שוהם בשנים 85' עד 90' ולא ברצף תוך כדי לימודיו בתואר ראשון ושני, לבין העסקתו כמורה מן החוץ. בתקופה בה עבד ד"ר שוהם כעוזר הוראה מצאה האוניברסיטה את ד"ר שוהם מתאים להעביר שיעורים ותרגילים במקצועות בהם נבחר ללמד. עלה מהראיות כי לד"ר שוהם היה נתק בעבודתו כעוזר הוראה של שנה ו-4 חודשים בשנים 87' ו- 88' וכן נתק נוסף של 8 חודשים בשנים 89'-90'. על כן אין אנו מקבלים את טענת התובעת כי יש לראות בתקופה זו בה שימש ד"ר שוהם ז"ל כעוזר הוראה כחלק מתקופת העסקתו המוכרת על פי תקנון הקופה. בשל קביעתנו זו, אין אנו נכנסים לכל טענות התובעת באשר למונח עוזר הוראה האם הוא שווה או דומה למונח אסיסטנט. 12. באשר להגדרה של מורה מן החוץ - אנו סבורים כי הגדרת ד"ר שוהם ז"ל "מורה מן החוץ" באוניברסיטה לאחר שהועסק ע"י האוניברסיטה למעלה מעשר שנים, נעשתה באופן מלאכותי על מנת לעקוף תקנים או לחלופין במקרה זה לא לאפשר קבלת פנסיה מהאוניברסיטה. על כן אנו סבורים כי אף תקופת העסקתו של ד"ר שוהם ז"ל כ"מורה מן החוץ" באוניברסיטה יש לכלול בהגדרת עובד על פי תקנון הקופה. הנשיא אדלר בפסקי דין רבים וכן במאמרו "היקף תכולת משפט העבודה מכפיפות לתכלית", מפרט את המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לקביעה מיהו עובד, וקובע כי הגדרת המושג עובד הן במסגרת משפט העבודה והן במסגרת משפט הבטחון הסוציאלי היא אינה סטטית, היא ניתנת לבחינה במבחנים שונים ובתמורות העבודה שחלה במשק ויש לבחון כל מקרה לגופו. במסגרת המבחנים שנקבעו בפסיקה אין חולק כי כל המבחנים, הן מבחן הכפיפות האישית, הן מבחן ההשתלבות והן המבחן המעורב מצויים בהעסקת ד"ר שוהם כמורה מן החוץ. הגדרת המונח מורה מן החוץ יש בה משום הטעיה ו/או הגדרה מלאכותית להעסקתו של מרצה שלא במסגרת התקנים המצויים באוניברסיטה, אך הוא משמש כעובד לכל דבר ועניין בתקופת עבודה זו. במקרה זה, בשונה מעובדים המועסקים בדרכי העסקה לא שגרתיות, כל האבחנה בין היות ד"ר שוהם מרצה באוניברסיטה, כאסיסטנט, או מדריך ד"ר, הוא אופן התשלום ובפרט הזכויות הנלוות הניתנות למרצים. בנוסף, גם מקריאת הגדרת העובד נותרה לקונה אשר ניתנת להשלמה ע"י ביה"ד ,כאשר נכתב לאחר מתן דוגמאות לסוגי עובדים "הדרגות המקבילות במסלולי המינויים האקדמיים השונים בהוראה ובמחקר שאושרו ע"י הרשויות האקדמיות של האוניברסיטה", ולטעמינו ניתן לכלול הגדרת מרצה מן החוץ בין העובדים הזכאים כאמור בהגדרה. לא נאמר באופן מפורש, לא בתקנון האוניברסיטה ולא בתקנון ההתאגדות כי מורה מן החוץ לא ייחשב כעובד האוניברסיטה ועל כן משהתקבל ד"ר שוהם ז"ל לקופת התגמולים לעובדים של האוניברסיטה החל משנת 90', שירותו באוניברסיטה גם כעובד מן החוץ צריך להחשב כחלק מתקופת העסקתו המזכה באוניברסיטה. לאור האמור אנו קובעים כי תקופת העסקתו של התובע כמורה מן החוץ הן בשנת 92' והן בשנים 01'-02' היתה כעובד של האוניברסיטה. בשל כך לא ניתן גם לקבוע כפי שטענה האוניברסיטה לנתק ברצף זכויותיו בקופה בשנת 92', וגם לא לתקופת היותו מורה מן החוץ בשנים 01' עד 02'. 13. תנאי נוסף בו צריכה לעמוד התובעת לשם קבלת כספי הפנסיה היא תקופת העסקתו של ד"ר שוהם באוניברסיטה. כפי שעלה מהראיות ד"ר שוהם עבד כעובד האוניברסיטה לכל דבר ועניין, במסגרת הסגל הזוטר לרבות זכויות הפנסיה מ- 90' ועד 01'. בתקופה זו הופרשו לקופת הפנסיה כספי תגמולים במשך קרוב ל- 11 שנה כאשר בתקופה שמ-4/92 ועד 7/92 בעת היותו מורה מן החוץ לא בוצעה הפרשה לקופת הפנסיה. למרות האמור אין בידינו לקבל את טענת האוניברסיטה כי יש לראות בתקופה זו נתק של צבירת זכויות. ד"ר שוהם עבד בשנים 90' עד 92' כאסיסטנט, האוניברסיטה היתה זו שבחרה בדיעבד מבלי שהיתה לד"ר שוהם ז"ל כל ברירה, להגדיר אופי העסקתו באמצע סמסטר ב' כ"מורה מן החוץ". אף האוניברסיטה ראתה בתקופה זו כתקופה רצופה, כעולה מכל המסמכים והראיות שהוגשו, ורק בדיעבד, בעת כאשר היא נתבעת לתשלום כספי פנסיה, נטען כי יש לראות בתקופה זו נתק זכויות אשר אינו מקנה זכויות פנסיוניות. ד"ר שוהם ז"ל הועסק ברצף כאסיסטנט ומדריך, ההפרשות לקופה בוצעו ברצף והעסקה הקצרה של "מורה מן החוץ" שנעשתה באופן חד-צדדי ע"י האוניברסיטה לא היתה צריכה לפגוע ברצף הזכויות של ד"ר שוהם בקופה ובמקרה זה לפנסיית שארים של התובעת. עוד עלה מהראיות כי בפועל כבר ביום 18.6.92 חתם ד"ר שוהם ז"ל על קבלת מישרה במסלול של אסיסטנט והוחזרו לו זכויותיו לשמש במשרת אסיסטנט בביה"ס במתמטיקה לרבות הארכת מינוי כמדריך, דבר המוכיח כי לא נפגם רצף העסקתו כעובד האוניברסיטה ולא היה נתק של ממש, כנטען ע"י האוניברסיטה. לטעמנו על האוניברסיטה היה לוודא העדר פגיעה בזכויות פנסיוניות כאשר היא החליטה באופן רטאורקטיבי לתקופה קצרה להפסיק העסקתו כחלק מהסגל הזוטר ולהעבירו להיות מורה מן החוץ ועל כן אנו קובעים כי יש לראות בתקופת העסקתו בין השנים 90' ל- 01' כרצף זכויות המקנה זכויות לתשלום פנסיה שארים לפי סעיף 44(ו'). 14. טענה נוספת העולה ע"י האוניברסיטה מדוע אין לשלם לתובעת זכויות פנסיה, באם לא תתקבל הטענה כי ד"ר שוהם ז"ל עבד פחות מ-10 שנים, כי במועד פטירתו ד"ר שוהם לא היה עובד האוניברסיטה בכל צורה שהיא, שכן הודיע לאוניברסיטה על מחלתו וכי הוא מפסיק ללמד. טוב היה אם האוניברסיטה לא היתה טוענת טענה זו. הזכאות לקבלת פנסיה לפי סעיף 44(ו') אינה מותנית בכך שהעובד נפטר במהלך שירות וכפי שקובע סעיף 44(ב'), אלא קובע הסעיף "במות עובד לפני הגיעו לגיל הפרישה ולאחר ששירת 10 שנים לפחות...". ד"ר שוהם ז"ל עת חלה לא התפטר מעבודתו באוניברסיטה כמורה מן החוץ אלא הודיע כי הוא דוחה את הקורס לחודש 10/02, פרופ' אברבוך בשם האוניברסיטה הסכים לכך. מצבו הבריאותי הקשה של ד"ר שוהם ז"ל לא אפשר לו המשך עבודה כמורה מן החוץ גם בחודש 10/02 ולמרות שהאוניברסיטה ידעה על מחלתו, לא נשלחה לד"ר שוהם ז"ל כל הודעה המסיימת את העסקתו באוניברסיטה אלא לראשונה נשלחה הודעה זו למשפחתו רק לאחר פטירתו. ההודעה נשלחה באופן שהאוניברסיטה רואה את סיום העסקתו עוד מ- 7/01 עת הפסיק לשמש כמרצה ד"ר. התנהלות זו של האוניברסיטה דווקא מוכיחה כי גם האוניברסיטה ראתה את ד"ר שוהם ז"ל כעובד האוניברסיטה לכל דבר ועניין ואף אם לא כך הוא ומדובר אך ורק ברשלנות פקידיה בכך שלא שלחה מכתב סיום עבודה ב- 7/01, אזי יש לראות בסטטוס של ד"ר שוהם בעת פטירתו כעובד האוניברסיטה. נוסף על כל אלה האוניברסיטה לא ביצעה כל פעולה שהתחייבה מכח העברתו של ד"ר שוהם ז"ל למסלול מורה מן החוץ, לא ביצעה חשבון פיצויי פיטורים, לא נערך לו שימוע לפני סיום עבודתו ואף לא יצאה כל הודעה אחרת מטעם האוניברסיטה על סיום העסקתו בין כעובד מן המניין ב- 01' ובין כמורה מן החוץ עת חלה. כך מכח תורת ההשתק הכללית ומכח דיני תום הלב מנועה ומושתקת האוניברסיטה מלטעון העדר רצף שרות וכן כי לא שימש כעובד בעת פטירתו. גם הקופה לא קיבלה כל הודעה כי ד"ר שוהם ז"ל הועבר למסלול מורה מן החוץ וגם לא התקבלה כל הודעה לד"ר שוהם ו/או למשפחתו כי הופסק לצבור לזכותו זכות בקופת הפנסיה. לא בכדי פנתה אלמנתו תוך כדי מחלתו וביקשה פנסיית נכות ולא נענתה לבקשתה זו לגופה אלא רק לאחר פטירתו. 15. לאור כל האמור לעיל, המסקנה היחידה אליה הגענו, היא כי בעת פטירתו של ד"ר שוהם ז"ל ,הוא היה עובד האוניברסיטה בהגדרה של מורה מן החוץ ועל כן בהיותו עובד האוניברסיטה אשר נפטר לפני הגיעו לגיל פרישה ואשר שירת 10 שנים לפחות באוניברסיטה ואשר הפריש לקופת הפנסיה שלו באוניברסיטה למעלה מ- 10 שנים, זכאים אלמנתו וילדיו לקבלת פנסיה מהאוניברסיטה בהתאם לוותק שהיה לו בתאריך פטירתו. 16. לסיכום, תקופות העסקה השונות של ד"ר שוהם ז"ל באוניברסיטה ורצף זכויותיו כפי שקבענו לעיל מקיימים את התנאים הדרושים על מנת שהתובעת תקבל פנסיית שארים עפ"י סעיף 44(ו') לתקנות. בעניין זה התקבלה חוות דעתו של האקטואר אבי בר-אור אשר קבע מה שווי סכומי הפנסיה המהוונים הצריכים להשתלם לתובעת וילדיה עפ"י שלוש חלופות. האוניברסיטה בחרה שלא להביא חוו"ד מטעמה בעניין חלופות אלה, ואף בסיכומיה בחרה לשכנע את ביה"ד כי התובעת אינה זכאית כלל לפנסיה מהאוניברסיטה בגין שלוש החלופות וכל שביקשה, ככל שייפסק כי התובעת זכאית לפנסיה מכח התקנון, כי יש להפחית מגובה הפנסיה שתיפסק את שווי הפנסיה אותה מקבלת התובעת מהמכללה האקדמית ומהמכללה למינהל. לטענתה זו האוניברסיטה לא הביאה כל ראיה ובעניין זה אנו סבורים כי על האוניברסיטה להביא ראיות לטענת הקיזוז ולא לטעון אותן מהפה ולחוץ ולהותיר את אופן החישוב לתובעת או לביה"ד. 17. האוניברסיטה לבקשת התובעת ערכה תחשיב משכורת פנסיה קובעת בהתאם לשכר שקיבל במינויו האחרון כמדריך ד"ר ובהתאם לתחשיב זה המשכורת הקובעת עבור ד"ר שוהם ז"ל בנתוני הוותק שלו במועד פרישתו היא -.9,765 ₪ ועפ"י משכורת קובעת זו יש לחשב את זכויות הפנסיה שתקבל התובעת מהאוניברסיטה. במסגרת החלופות בתקנון אותן עלינו לבחון, מהי הפנסיה לה זכאים שארי ד"ר שוהם ז"ל עומדות בפנינו שלוש חלופות. האחת לפי 44(א'), השניה לפי 44(ו') ו- 44(ה') והשלישית לפי 39(ב') לתקנון. מהראיות עלה כי ד"ר שוהם ז"ל לא פרש פרישה מחמת מצב בריאות בפועל וגם לא עבד במועד מחלתו 12 שנים לפחות ולכן לא ניתן להחיל לגביו את סעיף 39(ב') ולשאיריו את הפנסיה הנגזרת מכך. כמו כן גם לא ניתן לקבוע כי התובעת והשארים זכאים לפנסיה לפי סעיף 44(א') שכן הסעיף קובע כי על ד"ר שוהם היה להיות עובד פנסיונר וברי כי ד"ר שוהם ז"ל לא היה פנסיונר של האוניברסיטה. 18. על כן כעולה מסעיפים 44(ו') ו- 44(ה') לתקנות, ד"ר שוהם נפטר לפני הגיעו לגיל הפרישה כעובד האוניברסיטה לאחר ששירת 10 שנים לפחות ואלמנתו וילדיו זכאים לקבל מהאוניברסיטה פנסיה כמפורט בסעיף 44(ה'), קצבה באחוזים מהמשכורת החודשית לפי הדרגה האחרונה שלו בשנה האחרונה לעבודתו ובאחוזים המפורטים בסעיף. מאחר והאוניברסיטה בחרה שלא להגיש חוו"ד אקטוארית או נתונים כספיים אחרים כנגד חווה"ד שניתנה ע"י האקטואר אבי בר-אור, חוו"ד זו לא נסתרה גם לא בחקירתו, ומשנסמכה חוו"ד זו על נתונים שמסרה האוניברסיטה באמצעות באי כוחה לב"כ התובעת, אזי אנו מקבלים את חוות דעתו עפ"י חלופה 4.2.1 ,לפיה, יש לשלם לתובעת סך של 1,118,100 ₪ וזאת נכון ליום 1.9.08. 19. משקבענו כי יש לקבל את תביעת התובעת לתשלום פנסיית השארים נותרה בפנינו השאלה מי חב בתשלום הפנסיה, האם האוניברסיטה, הקופה או שתיהן ביחד ולחוד. בשאלה זו אנו מקבלים את טענות הקופה כי אחריות לתשלום כספי הפנסיה היא של האוניברסיטה ולא של הקופה וזאת בהתאם לקבוע בתקנות כפי שהפנתה אותנו הקופה בסיכומיה. בכל מקום בתקנות בו יש התייחסות לתשלום פנסיה נאמר במפורש כי העובדים ו/או הפורשים ו/או השארים יקבלו את תשלומי הפנסיה בתשלום שישולם ע"י האוניברסיטה. יתרה מכך, בסעיף 44(ה') נאמר מפורשות כי במקרה שנפטר עובד בזמן שרותו תשלם האוניברסיטה לשאריו את הקצבה. לא מצאנו לנכון להכנס למכלול הטענות שפורטו ע"י הקופה בתביעה זו. ואנו סבורים כי די בקביעתנו כי האוניברסיטה היא זו אשר אחראית על תשלום הפנסיה לתובעת וכל שעל הקופה לעשות מאחר ונוצר אירוע מזכה של תשלום פנסיה להעביר את הכספים שנצברו בקופה על שם ד"ר שוהם ז"ל לידי האוניברסיטה, כספי תגמולים ופיצויים. ככל שכספים אלה שוחררו ונמסרו לתובעת כיורשת עפ"י דין, דבר שלא נאמר בסיכומי הקופה, אזי יש לקחתם בחשבון במסגרת קיזוז מהסכומים שייפסקו להלן על ידינו. סוף דבר 20. משקבענו שדין תביעת התובעת להתקבל וכי היא זכאית לתשלום פנסיה עבור התובעת וילדיה מהאוניברסיטה, ולאור קביעותינו כי תשלום הפנסיה יתבצע בהתאם למסלול המזכה לפי תקנה 44(ה' ו-ו') לתקנות ובהתאם לחישוב שביצע האקטואר מטעם התובעת, על האוניברסיטה לשלם לתובעת עבור תשלומי עבר ועתיד לפנסיה סך של 1,118,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.08 ועד למועד פסק-דין זה. התובעת בכתב תביעתה המתוקן טענה לזכויות שארים של עובד אוניברסיטה לה ולילדיה זכויות המוענקות ע"י האוניברסיטה לשארים של עובד סגל אקדמי. בסיכומיה נזנחו טענות אלה ע"י התובעת ולא נטען דבר בעניין היות ד"ר שוהם עובד קבוע של האוניברסיטה, ועל כן תביעה זו של התובעת נדחית. משהתקבלה תביעת התובעת כאמור לעיל, ומאחר ותיק זה התנהל שנים ארוכות מבלי שהתובעת זכתה לקבל תשלומי פנסיה שוטפים מהנתבעת, ומשנאלצה התובעת לנהל הליך משפטי זה, תשלם האוניברסיטה לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של -.40,000 ₪. פנסיה