"פלישה טרייה" מותנית בשני תנאים: ראשית, כי הפלישה אכן טרייה כהגדרתה בחוק. שנית, כי אין ספק כי המבקש לסלקה הוא על הזכות במקרקעין (פסק הדין בעניין בן ישראל הנ"ל). חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") מאפשר למחזיק במקרקעין להגן עליהם מפני פלישת זרים אליהם. כך יכול המחזיק להשתמש בכוח סביר לסילוק פולשים, בתוך 30 ימים מיום התפיסה (סעיף 18 לחוק המקרקעין). מהותו של סעיף 18 לחוק המקרקעין נדון במספר פסקי דין. ראה בג"צ 4477/81 בן ישראל נ' מפכ"ל המשטרה,: "כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה, כי הזכות ביד המחזיק במקרקעין כדין להסתייע בעזרת המשטרה, כדי שלא יתפסו את הקרקע בה הוא מחזיק, ובלבד שתהא זו "פלישה טרייה"." ראה גם בג"צ 6735/06 סוכובולסקי נ' השר לענייני בטחון פנים, שם נדחתה העתירה כלהלן: "במקרה שלפנינו מקובלת עלינו טענת המשיבים כי העותרים לא הוכיחו התקיימותם של שניים מהתנאים הנדרשים להקמתה של זכות העזרה העצמית: הם לא הוכיחו החזקה בפועל במקרקעין וכן לא הוכיחו את טריות הפלישה." מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פלישה טרייה: 1. המבקש הגיש בקשה להסרת פלישה טרייה. המשיב 1 (להלן: 'המשיב') הגיב על הבקשה והתקיים דיון בו נחקרו הצדדים. כפי שאמרתי לצדדים בסופו של הדיון, דינה של הבקשה להתקבל. הרקע העובדתי 2. המבקש הוא בעלים של מגרש בגודל של כ-48 דונם. בין המבקש לבין המשיב, שהוא יזם, נחתם הסכם קומבינציה להקמת פרוייקט בנייה על חלק מן החלקה, בגודל של כ-15 דונם. יש מחלוקת מתי נערך חוזה הקומבינציה. המשיב טוען כי זה נערך בשנת 2000, והמשיב מכחיש זאת, וטוען כי היה הסכם בשנת 2008. בפועל, אין מחלוקת כי עד היום לא החל פרוייקט הבנייה (עדות המשיב בתשובה לשאלות בית המשפט, בעמוד 3 לפרוטוקול). לגירסת המבקש, ההסכם מיום 2008 הופר על ידי המשיב, ובין השניים מתנהל הליך הנובע מאותה הפרה, בגין סכסוך כספי (ת.א. 8823/09). הסכסוך בין הצדדים הגיע כדי טענות לאלימות של המשיב כלפי נציגי המבקש למניעת הטרדה מאיימת. כמו כן, הוגשה על ידי נציגי המבקש קובלנה פרטית כנגד המשיב, אשר הסתיימה בצו הרחקה (1103/03/11). 3. לטענת המבקש, ביום 11.5.11 פלש המשיב, ביחד עם אנשים נוספים, אל המגרש, והם התחילו להתקין גדר מסביב, שרפו את הקרקע והציבו קראוון, מתוך מטרה לשהות בו (סעיף 7 לתצהיר מר אבו גבנה). הבקשה דנן הוגשה ביום 11.5.11. למחרת, הגיש המבקש בקשה נוספת המוכתרת בכותרת "בקשה בהולה ביותר", אליה צירף תמונות צבעוניות של אותה פלישה נטענת, כאשר ניתן לראות שם אוהל גדול ופעילות של אנשים בשטח. נציג המבקש לא נחקר על עובדות אלה, המפורטות בתצהירו. יתר על כן, בתגובת המשיב לבקשה אין כל התייחסות לתיאוריו של המבקש ואין כל הכחשה להם. הנה כי כן, אני מקבלת כעובדה מבוססת, את טענת המבקש כי ביום 11.5.11 נכנס המשיב למגרש, גידר אותו, שרף בו את הקרקע והציב בו אוהל גדול. 4. בגין "פלישה טרייה" זו הוגשה הבקשה דנן. הבקשה הוגשה גם כנגד משטרת ישראל, כדי שתסייע ביד המבקש לסילוק המשיב וכן כנגד עיריית ירושלים. שני משיבים אלה לא הגיבו על הבקשה וגם לא התייצבו לדיון, ואני מניחה כי אין להם עמדה לגופו של סכסוך וכי הם ימלאו כל צו אשר ייצא בהליך. מהות הבקשה 5. המשיב טוען כי יש למחוק את הבקשה כיוון שלא הוגשה תביעה עיקרית בתיק, כמצוות תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ס-1984. המבקש הבהיר (שולי עמוד 8 לפרוטוקול) כי הבקשה אינה נזקקת לתביעה, כיוון שמדובר בבקשה להסרת פלישה טרייה. אני סבורה כי הצדק עם המבקש. חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") מאפשר למחזיק במקרקעין להגן עליהם מפני פלישת זרים אליהם. כך יכול המחזיק להשתמש בכוח סביר לסילוק פולשים, בתוך 30 ימים מיום התפיסה (סעיף 18 לחוק המקרקעין). מהותו של סעיף 18 לחוק המקרקעין נדון במספר פסקי דין. ראה בג"צ 4477/81 בן ישראל נ' מפכ"ל המשטרה,: "כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה, כי הזכות ביד המחזיק במקרקעין כדין להסתייע בעזרת המשטרה, כדי שלא יתפסו את הקרקע בה הוא מחזיק, ובלבד שתהא זו "פלישה טרייה"." "פלישה טרייה" מותנית בשני תנאים: ראשית, כי הפלישה אכן טרייה כהגדרתה בחוק. שנית, כי אין ספק כי המבקש לסלקה הוא על הזכות במקרקעין (פסק הדין בעניין בן ישראל הנ"ל). ראה גם בג"צ 6735/06 סוכובולסקי נ' השר לענייני בטחון פנים, שם נדחתה העתירה כלהלן: "במקרה שלפנינו מקובלת עלינו טענת המשיבים כי העותרים לא הוכיחו התקיימותם של שניים מהתנאים הנדרשים להקמתה של זכות העזרה העצמית: הם לא הוכיחו החזקה בפועל במקרקעין וכן לא הוכיחו את טריות הפלישה." 6. הנה כי כן, השאלה המונחת להכרעתי היא - האם זכאי המבקש לסעד של סילוק "פלישה טרייה" לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין. כיוון שהסעד על פי סעיף 18 לחוק המקרקעין הוא סעד עצמי, הרי שממילא בקשה זו עומדת בפני עצמה והיא אינה כרוכה בתביעה אחרת בדבר בירור מעמיק של הזכות במקרקעין. ככל שהמבקש זכאי לסעד העצמי, לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, דינה של הבקשה להתקבל. יש לזכור, המשיב אינו מכחיש את בעלותו של המבקש במקרקעין ואת זכות החזקה שלו. כמו כן, כפי שהערתי לעיל, המשיב אינו מכחיש כי ביום 11.5.11 הוא נכנס למגרש, ביחד עם אנשים נוספים, והקים שם אוהל וביצע פעולות כאלה ואחרות. אין גם מחלוקת כי הבקשה דנן הוגשה בתוך פרק הזמן המוגדר בחוק כ"פלישה טרייה". המשיב מבסס את הגנתו בטענה, כי גם הוא בעל זכויות חזקה ואף בעלות במגרש, לפיכך אין לסלקו ממנו. כאמור לעיל, אין ממש בטענות המשיב ואדון בהן כסדרן. טענה בדבר זכות חזקה טוען המשיב כי הוא בעל זכות החזקה במגרש במשך 11 שנים, מאז נחתם, לגירסתו, הסכם הקומבינציה בשנת 2000. כדי לבסס את טענת החזקה הוא סוקר פעולותיו במגרש. 7. פינוי פולשים (סעיף 23 לתגובה) - לגירסתו, במגרש היו פולשים בשנת 2000. ב"כ המבקש פעל לסילוק הפולשים, אולם המשיב היה זה אשר מימן את שכר טרחתו ואת העלויות. סילוק מי ביוב ופסולת (סעיף 24 לתגובה) - לגירסתו, הוא פינה פסולת מן המגרש ואף תכנן הובלת מי הביוב וניקוז. בעדותו בפניי אישר המשיב (עמוד 7 שורה 16) את טענת המבקש (עמוד 4 שורה 25) כי העירייה היא זו שביצעה את פעולות התקנת הביוב וחלקו היה בכך שהוא "סיכם" עם העירייה. אין כל צורך ואין זה המקום לבחון האם אכן ביצע המשיב שתי פעולות אלה. גם אם אניח כי המשיב אכן ביצע אותן במידה זו או אחרת, אין בהן כדי ליצור לו כיום זכות חזקה במגרש. בראש ובראשונה משום שפעולות אלה בוצעו לפני שנים רבות, כפי שעולה מן המסמכים אשר צירף המשיב עצמו. לא ראיתי כל פעולה שעשה המשיב כיום שיכולה להצביע על איזו זכות במגרש. בנוסף, משום שפעולות אלה כשלעצמן, אינן מקנות זכות חזקה עצמאית. פעולות אלה, ככל שנעשו על ידי המשיב, מצביעות על כך כי היתה לו הרשאה של הבעלים לבצע את אותן פעולות במגרש. הדבר דומה לקבלן אשר מגיע לבצע שיפוצים בבית מאן דהו. העובדה שיש לו חזקה, באותו זמן, בבית, אינה מקנה לו דבר וחצי דבר מעבר לכך. הפעולות הנ"ל שעשה המשיב במגרש, ככל שעשה, יכולות היו להצביע על זכות כלשהי לו הן היו מהוות חלק ממכלול שלם של פעולות במגרש, כגון - לו היה הסכם הקומבינציה יוצא אל הפועל. כאשר שתי פעולות אלה, אשר בוצעו (ככל שבוצעו), לפני שנים רבות, עומדות לבדן, בפני עצמן - אין למשיב כל זכות במגרש הנובעת מהן. לכל היותר הוא יכול לתבוע תשלום עבור ביצוען, אם אכן ביצען. 8. בהמשך, כדי לנסות ולבסס את טענתו כי הוא בעל החזקה במגרש, מוסיף ומביא המשיב טענות בדבר פעולות תכנון שביצע עבור המגרש. תכנון, יזום והגשת תב"ע (סעיף 25 לתגובה) - בסעיף זה מתאר המבקש את הפעולות שעשה כדי לקדם את פרוייקט הקומבינציה, ובכלל זאת שכירת שירותי אדריכלות, ישיבות בעירייה ועוד. קידום היתר הבנייה (סעיף 26 לתגובה) - סעיף זה משלים את הטענה שבסעיף הקודם בדבר קידום התוכנית של הסכם הקומבינציה. גם לעניין טענות אלה אין זה המקום להכריע אם אכן המשיב ביצע אותן ומידת חלקו בהן. גם אם אניח כי אכן אלה בוצעו על ידי המשיב, מכאן ועד לקביעה כי אלה פעולות המצביעות על חזקה שלו במגרש, הדרך רחוקה. גם בטענות אלה מדובר על פעולות אשר בוצעו לפני שנים רבות, כפי שעולה מן המסמכים אשר צירף המשיב, ואין לכך כל השלכה על החזקה כיום. בנוסף, המשיב מעיד על עצמו כי הוא יזם. אין מחלוקת כי הצדדים התקשרו בהסכם על פיו היה המשיב אמור לבנות על המגרש, מכוח היותו יזם. הפעולות המנויות לעיל הן פעולות שגרתיות של יזם, המבקש לקדם תוכנית בנייה. פעולות אלה, כשלעצמן, אינן יוצרות זכות חזקה במקרקעין. כדי להוכיח חזקה יש צורך בהוכחה פוזיטיבית בדבר קיומה. הוכחה כזו אינה בידי המשיב משום שלא היתה לו חזקה במגרש. 9. מוסיף המשיב וטוען כי קיימת לו חזקה במגרש מכוח ההסכם בין הצדדים והוא טוען כי יש הודאה של המבקש בכך (סעיף 27 לתגובה) - המשיב מביא ציטוט מתוך מסמך של המבקש בהליכים אחרים בין הצדדים (בש"א 5624/09). מתוך ציטוט זה הוא מבקש כי אסיק שהוא בעל החזקה בשטח. על אף שהמשיב אינו מפנה למקום ממנו נלקח ציטוט זה, אני יוצאת מנקודת הנחה כי הציטוט נכון וכך הוא: "בין הצדדים סוכם בין השאר כי החייב (המשיב דנן - מ.א.) ישלם לזוכה (המבקש דנן - מ.א.) דמי שכירות ו/או שימוש ו/או פיתוח, זאת משום שהחייב מנע מבעד הזוכה לשתף אחרים כדי לבצע את הפיתוח של המקרקעין. עוד בשנת 2006 סוכם כי החייב ישלם לזוכה סך של 280,000$ ללא כל קשר לשום דבר אחר, כאשר חלקיו של כל צד מהשטח שייבנה באם ייבנה הוא 50% לכ"א לתקופה של 99 שנה כמפורט בהסכם הפיתוח." (המשיב, בהביאו את הציטוט, מבהיר כי הכוונה להסכם משנת 2008 - מ.א.) לא הצלחתי להבין כיצד ציטוט זה והאמור בו תורם לגירסת המשיב. ראשית, גם אם מדובר היה בדמי שכירות, כפי שהמשיב מנסה לטעון, הרי המשיב לא שילם, ככל הנראה, דמים אלה ובשל כך נאלץ המבקש לפתוח בהליכים לגבייתם בהוצאה לפועל. אזי, ממילא כל זכות לא נוצרה למשיב מכוח כספים שלא שולמו. שנית, גם לו היו כספים אלה משולמים הזכות שנבעה מהם, ככל שנבעה, פקעה כבר מזמן. המשיב העיד בפניי (עמוד 7 לפרוטוקול) כי הוא שילם דמי שכירות החל משנת 2000 למשך 10 שנים - קרי, גם לו היתה שכירות היא הסתיימה בשנת 2010. בהמשך, שינה המשיב מעט את גירסתו והעיד, כי בשנת 2008 הטילו עליו לשלם דמי שכירות רטרואקטיביים. מכאן, שדמים אלה, גם לו היו משולמים, הם תקפים עד שנת 2008, גם לגירסתו. שלישית, מאז החתימה על ההסכם של שנת 2008, הוא זה החל על מערכת היחסים בין הצדדים, אלא שגם אליבא ד'גירסת המשיב, הסכם זה בוטל על ידי ב"כ המבקש. בלשונו: "אין מחלוקת שאת ההסכם הזה ביטל עו"ד עווידה." (עמוד 7 שורה 28) הנה כי כן, אותם כספים המצויינים בציטוט אליו מפנה אותי המבקש, בכל דרך שלא נבחן אותם, אין להם כל השלכה על ימים אלה והם אינם יוצרים למשיב כיום כל זכות במגרש. 10. יתר על כן, גם לו היתה לכספים אלה נפקות עד היום, לא היה בכך כדי להועיל למשיב. איני רואה את הציטוט שהביא המשיב עין בעין עם המשיב. ראשית, את הציטוט יש לראות על הרקע הכללי של העסקה בין הצדדים. הצדדים עשו הסכם קומבינציה במסגרתו, בין היתר, היה על המשיב לשלם למבקש כספים ראשוניים ולאחר מכן היה עליו לפתח את המגרש ובהמשך לבנות עליו פרוייקט, ככל שכך יוסכם. רק לאחר סיומו היו החלקים במגרש והבנוי עליו מתחלקים בשווה בין צדדים, כאמור בציטוט הנ"ל. לגירסת המבקש, עסקת הקומבינציה נחתמה בשנת 2000. בפועל, מאז ועד היום לא החל המשיב בבנייה ולא החל בפיתוח השטח. למעשה, הוא לא עשה דבר במגרש וגם לא תפס בו חזקה. כלומר, גם לו היה הציטוט הנ"ל מעיד על איזו זכות שניתנה למשיב, כגירסת המשיב, הרי שזכות זו פקעה וחלפה מן העולם לכשהמשיב לא ביצע את חלקו בהסכם זה. שנית, גם מלשונו של אותו הציטוט, לא ניתן ללמוד את מה שטוען המשיב. כפי שעולה מן הציטוט, הוא נדרש לשלם הכספים האמורים "ללא כל קשר לשום דבר אחר", כאשר מנגד, החלוקה של הזכויות במגרש ובבנוי עליו תהיה חלוקה שווה "באם ייבנה הפרוייקט". הפרוייקט לא נבנה ולמשיב אין זכויות במגרש. שלישית, כמו כדי לסגור את הגולל על טענת המשיב, הנסמכת על אותם כספים, כמופיע בציטוט, ניתן לקרוא מסעיף 28 להסכם משנת 2008 כי כספים אלה הינם עבור דמי פיתוח לתקופה שקדמה להסכם. אין שם כל רמז כאילו אלה דמי שכירות. העובדה כי המשיב היה אמור לשלם את אותם "דמי פיתוח" מעידה כשלעצמה, על כך שאין לו כל זכות משלו במקרקעין. 11. לסיכום טענת המשיב בדבר חזקה במגרש, ניתן לומר בלב שלם כי המשיב לא הצליח להראות כי קיימת לו זכות חזקה במגרש. לכל היותר הצליח המשיב להראות כי ייתכן שאי אז, בסמוך לשנת 2000, היה הסדר כלשהו בין הצדדים, אשר מכוחו ייתכן והוא ביצע אי אלו פעולות במגרש עצמו וכן קידם באופן כלשהו תוכנית לפיתוחו. לפעולות אלה, ככל שנעשו, לא היה כל המשך. הפעולות האמורות לא יצרו לו חזקה במגרש, וככל שיצרו אי אז, הרי שחזקה זו פקעה וחלפה מן העולם. למען הסר כל ספק ראוי להדגיש כי אין במגרש כל פיתוח, ניקוי, חפירה, פעולות תשתית או כיוצ"ב. ניכר כי המגרש לא עבר הכשרה לבנייה. על פי התמונות, אשר צירף המבקש, המגרש הוא שדה ריק שלא נעשו בו כל עבודות. די בכך כדי להבהיר כי למשיב אין בו חזקה. לאור האמור, אני דוחה את טענות המשיב כאילו יש לו חזקה במגרש וכניסתו למגרש, ביום 1.5.11, שאינה מוכחשת, לא היתה פלישה טרייה. טענה בדבר שותפות 12. מפליג המשיב על כנפי התיאוריה שלו ומרחיק לכת וטוען כי הוא בעל זכות של חכירה לדורות ושותף במגרש נשוא הבקשה (סעיף 48ד לסעיפים 52 ואילך לתגובתו). כאן יש מקום להזכיר כי אין מחלוקת שהמבקש הוא הבעלים של המגרש. כלומר, על המשיב להראות לי איזושהי ראיה כי המבקש הפך אותו לשותפו או נתן לו חלק בזכות חכירה. המשיב לא הצליח להראות אף לא בדל ראיה כזו. טענה זו של המשיב מתבססת על אותן עילות של טענת החזקה. טענה אשר דחיתי לעיל. בנוסף, מנסה המשיב להשתית את טענתו להיות שותף במגרש, על הסכם הקומבינציה שנחתם, אלא שהמשיב בטיעוניו, מתעלם מן העובדה כי הסכם הקומבינציה אינו אלא אות מתה חסרת כל תוקף. 13. ההסכם לו הוא טוען, משנת 2000, המוכחש על ידי המבקש, לא יצא אל הפועל ולא התקדם עד עצם היום הזה, וטענת המשיב כאילו יש לו זכות מכוח אותו הסכם, היא טענה שאינה ראויה. הסכם זה משנת 2000, עליו משתית המשיב את טיעוניו, אינו חלק מן החומר שבפניי ודי בכך כדי לדחות את טיעוניו של המשיב. ביום 16.5.11, פניתי לצדדים וביקשתי כי יגישו לתיק תרגום עברי של ההסכמים, משנת 2000 וזה משנת 2008. המבקש הגיש תרגום ההסכם משנת 2008 והכחיש קיומו של הסכם משנת 2000. המשיב לא הגיש תרגום של הסכם משנת 2000 או כל הסכם אחר, אלא הגיש מסמך הקרוי "תגובת המשיב", המהווה מעין השלמה של סיכומים, שם (סעיף 2) הוא מפנה לתרגום של המבקש, אשר הוגש לבית המשפט כאילו זה ההסכם משנת 2000. כיוון שכך, אין בפניי את ההסכם משנת 2000 והוא אינו חלק מן החומר שבתיק. 14. זאת ועוד, אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת 2008 נחתם הסכם קומבינציה אשר ביטל למעשה את ההסכם משנת 2000, ככל שהיה הסכם כזה. על פי ההסכם משנת 2008 (סעיף 28), התחייב המשיב לשלם למבקש סך של 280,000$. אין מחלוקת כי תשלום זה לא התבצע, ועל כך מתנהלים הליכים משפטיים בין הצדדים. על פי אותו ההסכם, אי ביצוע התשלום האמור יביא לביטולו "הטוטאלי" (כך במקור, סעיף 30) של ההסכם. מכאן, שגם הסכם זה אינו יכול להועיל למשיב. יתרה מכך, בהסכם משנת 2008 מוטלים על המשיב תשלומים נוספים במהלך שנת 2010, כחלק מהתקדמות ביצוע הפרוייקט (סעיף 31 להסכם). אין ספק כי אלה לא שולמו על ידי המשיב, כמו שאין ספק כי הפרוייקט לא התקדם לביצועו. 15. ומעל לכל, לא ראיתי בכל החומר שבפניי כי הוקנתה למשיב זכות חכירה או שותפות במגרש ולא ברור כלל, על סמך מה משתית המשיב טענה זו. נהפוך הוא - בהסכם משנת 2008 לקח המשיב על עצמו לבצע את כל פעולות הפיתוח, ההכשרה והרישוי, עד לשלב הבנייה עצמה (סעיפים 5-10). בכלל זאת הוא התחייב לפתח את המגרש, לשלם מיסים, לבצע את התכנון, לבנות תשתיות מים, חשמל, ביוב, טלפון וכדו', לבצע עבודות פיתוח לגנים, מגרשי חנייה, גדרות ועוד . בהמשך ההסכם משנת 2008 נקבע כך (סעיף 11): "חוץ מהעבודה על פיתוחן, שיפורן והפיכתן חלקות הראויות לבנייה דרך תוכנית התכנון והרישוי, הסכם זה לא נותן לצד ב' (המשיב דנן - מ.א.) שום זכות בחלקות המקרקעין שהוזכרו..." (הדגש שלי - מ.א.) בהמשך נקבע עוד: "בהתחשב במאמצים שצד ב' (המשיב דנן - מ.א.) יכול להשקיע, תינתן עדיפות לאחרון בבניית כל הפרוייקט...אך זכות זאת לא מוקנית ולא נזקפת לצד ב' וזכות זאת מותנית..." (הדגש שלי - מ.א.) הנה כי כן, כל מה שהמשיב קיבל על פי ההסכם משנת 2008 הוא האפשרות לפתח את המגרש עם זכות עדיפות לבניית הפרייקט, מבלי שמוקנית לו איזושהי זכות אחרת. מיותר לחזור ולהזכיר כי המשיב לא עשה אלא, אולי, אפס קצהו של מה שהוא התחייב על פי ההסכם משנת 2008. מיותר לחזור ולהזכיר כי ההסכם משנת 2008 בוטל כלא היה, בשל זאת. אם יש צורך להוסיף עוד דבר מה, הרי שהזכות של המשיב לקבל חלק בזכויות המגרש, ככל שקמה, היא רלוונטית רק לאחר סיום הפרוייקט ובניית הבניינים (סעיף 24 להסכם משנת 2008), כפי שעולה גם מן הציטוט שהביא המשיב מתוך בש"א 5624/09 (סעיף 27ב לתגובתו), ציטוט בו דנתי לעיל. לסיכומה של טענת המשיב כאילו יש לו איזה חלק כשותף במגרש או כחוכר, אני קובעת כי טענה זו היא חסרת כל בסיס ואינה ראויה. מכוח ההסכמים לא נוצרה למשיב כל זכות במגרש, מאיזה סוג שהוא. לכל היותר, אולי, עם סיום פרוייקט הבנייה והשלמתו, הוא היה זכאי לקבל זכויות כדי 50%, כך ותו לא. סיכום 16. המשיב טוען לזכויות במגרש נשוא ההליך מכוח הסכמים עם המבקש. טענה זו אין לה כל בסיס, שכן מדובר בהסכמים אשר מעולם לא יצאו אל הפועל וכיום אינם בעלי נפקות. מעל לכל ספק, הסכמים אלה אינם מקנים למשיב כל זכות במגרש. על פי ההסכמים היה על המשיב לפתח את המגרש, להכשירו, להכין בו תשתיות ולהוציא את כל ההיתרים הנדרשים לבנייה. בנוסף, היה עליו לשלם למבקש סך של 280,000$. כנגד זאת הוא קיבל עדיפות לבצע פרוייקט הבנייה במהלכו היה עליו לשלם למבקש תשלומים נוספים ובסופו הוא היה זכאי, ככל הנראה, לקבל בפרויקט זכויות של 50% ואולי יותר. בפועל, המשיב לא עשה דבר, אלא, אולי, איזה שהן פעולות התחלתיות, לפני שנים רבות. הוא גם לא שילם את הסכום שהוטל עליו. בפועל למשיב אין כל חזקה במגרש והוא לא עשה בו כל פעולה במשך שנים רבות מאוד. בנסיבות אלה, תמהני כיצד מהין המשיב להעלות איזו שהיא טענה כאילו יש לו איזו שהיא זכות במגרש דנן. 17. ראוי עוד להוסיף מה שהערתי גם בדיון עצמו. כאשר יש הסכם בין הצדדים, אשר מופר על ידי צד, ברגיל יעדיף בית המשפט את אכיפתו (חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970). במקרה דנן, לכשמדובר בהסכמים מלפני שנים, אשר מזה שנים ארוכות לא מתבצע דבר מכוחם, וכאשר התשלומים שהיו אמורים להשתלם לא שולמו, וכאשר הצדדים הגיעו לבית המשפט במספר הליכים שונים מכוח סכסוכים שונים שאינם, בהכרח, קשורים ישירות לביצוע הההסכם - איני רואה כל סיכוי כי ביצוע הסכמים אלה ייאכף על הצדדים (סעיף 3 לחוק התרופות). ההסכמים בוטלו כבר מזה זמן רב, בין במפורש בין מכללא, הם חסרי כל תוקף וערך (סעיף 7 לחוק התרופות). בנסיבות אלה, כאשר הקשר היחיד של המשיב למגרש הוא מכוח אותם הסכמים בטלים - אין למשיב כיום כל זיקה למגרש. ראוי לזכור כי, אם לא אתן את הצו המבוקש כיום, יהיה בכך כדי להאריך את הסכסוך, ללא כל תכלית ותועלת שכן, כאמור לעיל, לא נראה כי יש סיכוי קלוש כי ההסכמים יוכלו לצאת אל הפועל. שורה תחתונה - אין למשיב מה לעשות במגרש, אין לו זכות בו ואין לו כל הצדקה להיכנס אליו. למרות זאת המשיב פלש למגרש ביום 11.5.11. אני מורה למשיב לסלק את ידו מן המגרש וכן לפנות מן המגרש כל ציוד, מטלטלין או כל פריט אשר הוכנס למגרש על ידו. כמו כן, כל מי אשר נכנס למגרש מטעמו של המשיב, יפנה את המגרש, לאלתר. אני אוסרת על המשיב או על מי מטעמו להיכנס למגרש או להכניס אליו ציוד או לעשות בו כל שימוש או פעולה, ובכלל זאת כל טרנזקציה או כל פעולה אשר יש בה כדי לפגוע בזכויות המבקש במגרש. משטרת ישראל תסייע ביד המבקש לביצוע צו זה, אם לא יבצע המשיב את הצו בעצמו, בתוך 48 שעות מיום החתימה על החלטה זו, או אם יפר המשיב את הצו לאחר מכן. הבקשה כנגד עיריית ירושלים נדחית, ללא צו להוצאות. לאור אופי טענות המשיב והתנהלותו, ישלם המשיב למבקש הוצאות לדוגמא בסך של 10,000 ₪. פלישה למקרקעין