פליטים מניגריה בישראל

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות פליטים מניגריה בישראל:

העתירה
1. לפניי עתירה מינהלית שבה מלינה העותרת, נתינת ניגריה, על החלטתו של יו"ר רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, שלא להעניק לה מעמד בישראל. העותרת הגישה בקשה לקבלת מקלט מדיני מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים, לאחר שנכנסה לישראל שלא כדין; אולם בקשתה נדחתה בהחלטתו של ראש הרשות מיום 21.2.10, והיא נתבקשה לעזוב את הארץ. העותרת הגישה בקשות לעיון מחדש בהחלטת הסירוב, אך ביום 5.10.11 הוחלט לדחות אף את הבקשות הללו. העותרת טוענת, כי ההחלטות האמורות שנתקבלו בעניינה הִנן בלתי סבירות, באשר הן עומדות בסתירה להוראות האמנה הנ"ל וכן לעיקרון לפיו אין להרחיק אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו; כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבות שפורטו בבקשות שהגישה, ואף לא למידע חדש שהציגה בבקשותיה לעיון מחדש; כי היא לא זומנה לראיון בעת הדיון בבקשותיה לעיון מחדש; וכי היא כלל לא קיבלה לידיה את ההחלטה הדוחה את בקשתה לעיון מחדש. לפיכך מבקשת העותרת, כי בית המשפט יורה למשיבים לערוך לה ראיון נוסף, לבחון מחדש את טענותיה בדבר הסכנה הצפויה לה אם תשוב לניגריה ולקבל החלטה חדשה בעניינה.

העתירה הועברה לעיוני לאחר שהוגשה בתחילה לבית-המשפט לעניינים מינהליים מרכז, שם ניתן צו ביניים האוסר על הרחקתה של העותרת מישראל עד החלטה אחרת.

המסגרת הנורמטיבית
2. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – החוק או חוק הכניסה לישראל), קובע בסעיף 1 כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה על-פי סעיף 2(א) לחוק לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1), 113, 117 (1972); בג"ץ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505, 520 (1992); ועע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים (17.7.12)). לצד זאת, נתונה בידי משרד הפנים מכוח החוק הנ"ל, סמכות הגירוש מהארץ, נגד אדם אשר אינו אזרח ישראל, ואשר שוהה בה ללא רישיון ישיבה. בעת הפעלת סמכות הגירוש, על הרשות המינהלית לפעול לאור התכליות העומדות בבסיס החוק, ובכלל זה להביא בחשבון, מחד גיסא – את טובת הציבור, ומאידך גיסא – את חייו של הפרט וחירותו. בהקשר זה נפסק, כי "מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כדין, אינו זכאי להישאר בישראל, אך הוא זכאי לכך כי חייו לא יהיו בסכנה" (בג"ץ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים ואח', מט(3) 843, 848 (1995)). עיקרון זה, עיקרון אי-ההחזרה, לפיו אין מגרשים אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו, מהווה "הגנה משלימה" להגנות על-פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, והפרוטוקול המשלים לה משנת 1967 (להלן – אמנת הפליטים), שאליהם הצטרפה ישראל (בג"ץ 4702/94 בעניין אל טאיי, לעיל; ועת"מ (מרכז) 49556-11-10 דיאלו מוכתאר נ' משרד הפנים (7.10.11)). על מישור "ההגנה המשלימה" ראו: עת"מ (י-ם) 53765-03-12 א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל נ' משרד הפנים (7.6.12)).

3. מטרתה של אמנת הפליטים הִנה להבטיח מקלט למי שמוגדר "פליט" על-פי הקריטריונים שנקבעו בה, דהיינו – אדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף על-רקע אחד מחמישה טעמים – גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת; ואשר איננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך מחמת הפחד האמור. לפיכך, המדינות החתומות על האמנה התחייבו שלא לגרש או להחזיר פליט אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה, בשל אחד מחמשת הטעמים האמורים (עע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים (21.8.12); ועת"מ (י-ם) 31600-03-11 צ'יקה קווין אוקפור נ' משרד הפנים (19.9.11)). כבר נפסק, לאור עקרונות האמנה והאמור בה, כי לשם הוכחת זכאות למקלט מדיני, אין די בהצגת חשש סובייקטיבי לרדיפה מהטעמים האמורים, המבוסס על הערכה עצמית גרידא של המבקש מקלט, וכי כדי להכיר במבקש כפליט, יש להיסמך על נתונים אובייקטיביים (עת"מ 31600-03-11 בעניין צ'יקה קווין, לעיל; ועת"מ (ת"א) 2028/05 זנבק באלכה נ' משרד הפנים (8.2.06)). עם-זאת, האמנה אינה מסדירה את מדיניות בדיקת זכאותו של אדם למעמד של פליט, כך שבפועל מנגנון זה מיושם באופן שונה במדינות שונות בעולם.

4. המדיניות בעניין בקשות למקלט מדיני בישראל והסדרת מעמדם של פליטים לפי האמנה, הותוותה עד לאחרונה בנוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן – הנוהל הישן), שגיבש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בשנת 2002 בתיאום עם נציבות האו"ם לפליטים בג'נבה. על-פי הנוהל הישן, היו הבקשות למקלט מדיני בישראל מוגשות לנציגות בישראל של נציבות האו"ם לפליטים (להלן – נציבות האו"ם), אשר הייתה מעבירה את חוות-דעתה לידי הוועדה המייעצת לשר הפנים לעניין החלטה בבקשה למקלט מדיני (להלן – הוועדה המייעצת), והאחרונה הייתה מגישה את המלצותיה בבקשה הנדונה לשר הפנים, או למי שהוסמך על-ידו לקבל את ההחלטה הסופית. לפני כארבע שנים הוחלט במשרד הפנים, כי גם הליך הבדיקה הראשוני ייעשה בידי רשויות המדינה. לאור זאת, החל מיום 1.7.09 פועלות שתי יחידות מטעם רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן – רשות האוכלוסין), המבצעות את הפעילות שנעשתה עד לאותה העת על-ידי נציבות האו"ם: יחידת רישום ותשאול מסתננים – שתפקידה לברר את זהותו ונתינותו של המבקש; ויחידת טיפול – RSD (Refugee Status Determination, להלן – יחידת RSD), אשר תפקידה הוא טיפול בבקשות למקלט מדיני בישראל, תוך גיבוש המלצות לוועדה המייעצת. בנוסף, על-פי הנוהל הישן, מבקש שבקשתו נדחתה רשאי לפנות לוועדה המייעצת בבקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי ממצאים ומסמכים חדשים.

5. ביום 2.1.11 נכנס לתוקפו נוהל חדש – נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן – הנוהל או נוהל מבקשי מקלט), אשר מסדיר את סמכויותיהן של יחידת הרישום והתשאול ויחידת ה-RSD, וכן מתווה את הליכי הטיפול בבקשות בצורה סדורה ומפורטת; ובכלל זה – קובע את שלבי בחינת הבקשות למקלט, החל מעריכת ראיון רישום וזיהוי על-ידי נציגי יחידה ה-RSD וכלה בדיון לפני הוועדה המייעצת והעברת המלצתה לשר הפנים או ראש רשות האוכלוסין, וכן מתווה הליך של "סדר דין מקוצר". לענייננו יצוין בפרט, כי הנוהל אף מסדיר הליך של בקשה לעיון מחדש, שאותה יוכל להגיש מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני, אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים. על-פי הנוהל, אם לא חלו התנאים האמורים – תדחה הבקשה על הסף, אך ככל שנתגלו נסיבות חדשות, תועבר הבקשה לידי עובד שעבר הכשרת RSD; והלה יעביר המלצתו ליו"ר הוועדה המייעצת. הוועדה תעביר המלצתה בעניין הנדון לגורם אשר דחה את בקשתו הראשונה של המבקש (ראש רשות האוכלוסין או שר הפנים), כדי שיכריע בבקשה לעיון מחדש.

6. להשלמת הרקע הנורמטיבי יצוין, כי החלטתו של משרד הפנים והגורמים מטעמו, באשר לגירושו של אדם מישראל, השמתו במשמורת ושאלת ההכרה בו כפליט לפי אמנת הפליטים, הִנה, ככל החלטה מינהלית, החלטה שבשיקול-דעת. תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הִנו "לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה" (עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים (12.9.05)). בית-המשפט המינהלי אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית, לא אמור לבצע במקומה את מטלותיה ואל לו להעמיד את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה (10811/04 סורחי נ' משרד הפנים (17.3.05); ובג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (23.9.07)). בית-המשפט אף לא מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו של משרד הפנים, כי אם רק מעביר אותן תחת שבט ביקורתו השיפוטית (בג"ץ 2028/05 חסן אמארה נ' שר הפנים (10.7.06)).

רקע עובדתי
7. העותרת, נתינת ניגריה, נכנסה לישראל שלא כדין ביום 7.12.07, וביום 1.8.09 הגישה בקשה לקבלת מעמד מדיני בישראל (להלן – הבקשה הראשונה). ביום 2.8.09 נערך לעותרת ראיון זיהוי ביחידת ה-RSD, ומאוחר יותר, ביום 14.10.09, התקיים אף ראיון עומק עִמה.

העותרת מסרה בראיון העומק, כי בעת שביקרה בבית הוריה שבכפר "אוקה" בניגריה, בהיותה בת 18, ביקש ממנה אביה כי תינשא לגבר מבוגר ממנה, כבן 58, שהאב לווה ממנו כספים (להלן גם – הארוס); וכי מטרת השידוך הייתה למעשה פדיון חוב של האב כלפי אותו אדם. העותרת ציינה, כי סירבה לבקשתו של אביה, וכי בשל כך הִכה אותה האב נמרצות עד שהצליחה להימלט מבית הוריה ולהגיע לביתה שבעיר "בני". כן סיפרה העותרת, כי בעקבות האמור הודיע לה אביה שאינו מעוניין לראות אותה יותר; כי מאוחר יותר איים עליה האב בשיחה טלפונית שיהרוג אותה, בשל סירובה לנישואים האמורים; וכי החליטה להימלט מניגריה נוכח איומיו של אביה וחששה מפניו. לשאלות המראיין השיבה העותרת, כי מאז אותה שיחה טלפונית לא השמיע האב איומים נוספים, לא חיפש אחריה ואפילו כיום מסרב לשוחח עִמה כשהיא מתקשרת; כי לא פנתה למשטרה המקומית בשעתו, היות שלא נהגה אז "בהגיון"; וכי פרט לנסיבות שתוארו לעיל, היא לא חוותה כל בעיה בניגריה. יוער, כי בין גרסאותיה של העותרת, כפי שנתקבלו מפרטי בקשתה, מראיון הזיהוי ומראיון העומק, נתגלו סתירות שונות, ביחס למקום מגוריה, תחום עיסוקה, משפחתה, מועד עזיבתה את ניגריה וכן מועד כניסתה לישראל; ובתום ראיון העומק אומתה העותרת עם סתירות אלו על-ידי המראיין מיחידת ה-RSD. במעמד זה ניסתה העותרת להבהיר או ליישב חלק מהסתירות.

8. יחידת ה-RSD המליצה על דחיית בקשתה של העותרת למקלט מדיני. בהמלצה זו צוין, כי אמנם בין גרסאותיה של העותרת נמצאו סתירות, אולם גרסתה ביחס למרכיבים העיקריים של בקשתה נמצאה אמינה, ולכן בקשתה נבחנה לגופה. בהקשר זה נכתב, כי העותרת לא הצליחה להוכיח פחד מבוסס היטב מפני פגיעה חמורה אם תשוב למולדתה; כי הבקשה עוסקת למעשה בסכסוך משפחתי, ואינה מבוססת על אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים; וכי לאור האמור לעיל העותרת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנה לצורך קבלת מעמד. לאור ההמלצה הועברה בקשתה של העותרת לדיון בהליך מקוצר לפני הוועדה המייעצת, אשר החליטה לדחות את הבקשה. הודעה על החלטתו של ראש רשות האוכלוסין לדחות את הבקשה לקבלת מעמד מדיני בישראל, נשלחה לעותרת ביום 21.2.10.

9. ביום 18.3.10 הגישה העותרת בקשה לעיון מחדש בהחלטה לדחות את בקשתה למקלט מדיני, ובה ביקשה להעלות מידע עדכני הנוגע לנסיבות הבקשה. בכלל זה ציינה העותרת, כי האדם שלו הייתה האמורה להינשא רודף אחר משפחתה כדי למצוא אותה, זאת נוכח הפרה של "חוזה נוהג" שקיים בין הצדדים, על-ידי משפחתה, וכן בשל סכום הכסף הגדול שהתקבל על-ידם; כי העניין הובא לטיפול המשטרה המקומית, היות שהצדדים הסכימו בכתב ומראש שהפרה של החוזה תוביל לרדיפה; כי העותרת הסכימה לתניה זו בתחילה, הואיל והייתה חסרת אונים; וכי נוכח האמור קיבל אביה של העותרת זימון להופיע בבית-משפט, ובמהלך חקירה עלה גם שמה כמי שתידרש להתייצב שם. עוד הוסיפה העותרת, כי לטענת עורכי-הדין של אביה, אף היא עלולה להיות נרדפת על-ידי הארוס; כי הלה הכריז שיהרוג את בני משפחתה, ושנים מהם אף מצאו את מותם בעקבות האמור; וכי נוכח האמור חייה של העותרת נתונים תחת סכנה ממשית בשל רדיפתו של אותו אדם, אם תשוב לניגריה.

10. ביום 4.4.10 הגישה העותרת בקשה נוספת, הפעם באמצעות באת-כוחה דאז, עו"ד מעיין נוסל. בבקשה זו צוין, בין-היתר, כי העותרת הייתה אמורה להינשא לאדם המוזכר לעיל בעקבות חוזה שעליו חתם האחרון עם אביה, ולפיו העותרת תימסר לאותו אדם בתמורה לבהמות שיועברו לחזקת האב; כי הוסכם בחוזה האמור שאם השידוך לא יצא אל הפועל – ירדוף הארוס את העותרת ואת משפחתה; וכי מדובר למעשה בעסקת חליפין, כאשר האב סחר בבִתו תמורת בהמות. כן נטען, כי העותרת נעתרה בתחילה לשידוך היות שחשה חסרת אונים, אולם בהמשך הודיעה שאינה מעוניינת בנישואים הללו; כי בשל התנגדות העותרת כאמור הִכה אותה אביה עד שנגרמו לה חבלות בכל חלקי גופה, והעבירהּ מסכת עינויים קשה ורווית אלימות, מחשש שהארוס ירדוף אחר המשפחה, יגזול את רכושם הדל ויביא למותם. בנוסף טענה ב"כ העותרת, כי הארוס הביא את הסכסוך לידיעת המשטרה ואף הגיש תביעה נגד אביה של העותרת; כי העותרת זומנה להעיד בבית-המשפט אך בחרה שלא להופיע מחשש לחייה, שכן הניחה שתימצא "אשמה"; כי נוכח האמור החל הארוס להשמיע רמיזות מאיימות נגד בני משפחתה של העותרת, ואכן שנים מביניהם נרצחו עקב כך; וכי נשקפת סכנה ממשית לחייה של העותרת, אם תשוב למולדתה.

11. יחידת ה-RSD דנה במאוחד בבקשותיה של העותרת לעיון מחדש (להלן – הבקשה לעיון מחדש) ביום 17.11.10, ובהערכתה ציינה, כי אכן הוצג במסגרת הבקשה מידע חדש, אולם מדובר במידע חלקי וחסר, אשר אף עומד בסתירה להצהרותיה של העותרת בראיון העומק. בין-היתר הודגש, כי טענותיה של העותרת בדבר חשש מפני רדיפה על-ידי האדם שלו יועדה להינשא הועלו לראשונה רק בבקשתה לעיון מחדש, וסותרות את הגרסה שמסרה בראיון העומק, לפיו היא נמלטה מניגריה בשל חשש מפני אביה; כי העותרת לא הזכירה בבקשתה הראשונה או בראיון העומק את "החוזה הנוהג" שעליו מתבססת עילת הרדיפה על-ידי הארוס, אשר עומדת בלב הבקשה לעיון מחדש; כי טענתה של העותרת בגדר הבקשה לעיון מחדש לפיה הסכימה בתחילה לשידוך, מתוך אילוץ, סותרת את גרסתה במסגרת ראיון העומק, לפיה סירבה נחרצות לשידוך; וכי האמירה לפיה שניים מבני משפחתה נרצחו בעקבות איומי המוות של הארוס, כנטען בבקשה לעיון מחדש, הִנה חלקית מאוד, זאת הן הואיל ולא הובהר תוכן הרמיזות, ואף לא צוין מתי נאמרו, והן היות שלא הובררו הפרטים אודות מותם ומיהותם של בני המשפחה. כמו-כן צוין בהערכתה של יחידת ה-RSD, בין-השאר, כי העותרת מסרה מידע חלקי בלבד אודות הטענות בדבר פנייתו של הארוס למשטרה ולבית-המשפט, אשר כלל לא הועלו בבקשה הראשונה, וכי טענות אלה אף מלמדות שהרשויות בניגריה מטפלות בסוגיה, ולכן אף העותרת יכולה לפנות אליהם בבקשת עזרה. לבסוף המליצה יחידת ה-RSD שלא לשנות מההחלטה שנתקבלה בבקשתה הראשונה של העותרת, הואיל והמידע החדש שצורף כאמור היה חלקי, חסר ורצוף סתירות ואי-דיוקים, כך שלא ניתן היה לקבלו, והיות שממילא לא היה בו כדי לשנות את ההערכה לפיה טענות העותרת אינן מבוססות על אחד היסודות הקבועים באמנת הפליטים; ואף ציינה, כי לא נדרש ראיון נוסף עם העותרת לצורך בחינת הערעור שהגישה.

12. בהתאם לנוהל, הועבר עניינה של העותרת ליו"ר הוועדה המייעצת במסגרת הליך מקוצר, וביום 13.9.11 החליט הלה כי דין הבקשה לעיון מחדש להידחות, הואיל ולא חל שינוי נסיבות משמעותי רלבנטי לבקשה, והיות שהמידע החדש שהוצג היה רווי סתירות, ומכל מקום – אין בו כדי להפוך את הקערה על פיה. כאמור בכתב התשובה, ביום 14.9.11 החליט ראש רשות האוכלוסין וההגירה לדחות את בקשתה של העותרת; וביום 4.10.11 ניסו נציגי יחידת ה-RSD באמצעות שיחה טלפונית לזמן את העותרת לקבלת ההחלטה, אולם מספר הטלפון המופיע במערכת לא היה זמין. ביום 5.10.11 נעשה ניסיון נוסף לזמן את העותרת כאמור, ומשזה לא צלח – הוחלט לשלוח את ההודעה על דחיית בקשתה לכתובתה של העותרת, והעתק ממנה נשלח אף בפקסימיליה לעו"ד מעיין נוסל, באת-כוחה דאז של העותרת.

נגד ההחלטה האמורה הוגשה העתירה דנן, זאת בשיהוי של קרוב לשנה ממועד המצאת ההחלטה לבאת-כוחה דאז של העותרת.

טענות הצדדים
13. העותרת טוענת, כי ההחלטות נושא העתירה הִנן בלתי סבירות, שכן היא הוכיחה בבקשותיה ובראיון העומק, שהיא נרדפת על רקע סירובה להינשא לאדם שרצה לקנותה בכסף, ונמלטת מאביה אשר רודף אותה כדי לאלצה להינשא לאותו אדם לשם פירעון חובו אליו, באופן המעיד כי תהא נתונה בסכנה ממשית אם תשוב לארצה. לדידה, הנסיבות האמורות מעידות כי בקשותיה עונות על הקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים, ועל-כן ההחלטות נושא העתירה עומדות בסתירה – הן לאמנה והן לעקרון אי-ההחזרה. בהקשר האחרון מוסיפה העותרת, כי בהחלטות נושא העתירה לא הופיעה כל התייחסות לעיקרון אי-ההחזרה, וזאת על-אף שיש לבדוק את קיומו של עיקרון זה גם אם העותרת אינה מוכרת כפליטה. העותרת אף גורסת כי בהחלטות נושא העתירה נפלו פגמים אשר בעטיים יש להורות על בחינת בקשתה למקלט מחדש. בכלל זה מציינת היא, כי לא ניתן מתן משקל ראוי לנסיבות שהעלתה בבקשותיה, לרבות העובדה שאדם המבוגר ממנה בכ-40 שנה השתמש בכוחו הכלכלי כדי לשאת אותה לאישה, ושהחוזה שכרת הלה עם אביה לצורך האמור אינו אלא הסכם סחר בנשים, זאת בשים לב לכך שניגריה הִנה מדינת עולם שלישי, שנשים אינן זוכות בה למלוא הזכויות; כי המידע והטענות החדשות שהעלתה העותרת בבקשתה לעיון מחדש כלל לא נבדקו; כי העותרת כלל לא ידעה על קיומה של ההחלטה הדוחה את בקשתה לעיון מחדש; וכי בעת הדיון בבקשתה לעיון מחדש לא נערך עִמה ראיון, שבו יכולה הייתה היא לבאר את הספקות שהעלו המשיבים ביחס לבקשתה, וזאת בניגוד לנוהל הרלבנטי שחל באותה העת (הנוהל הישן), בפרט כאשר העותרת הציגה מידע חדש המעיד על הסכנה הממשית הצפויה לה אם תשוב לארצה. בהקשר האחרון צרפה העותרת לעתירתה מכתב מאת נציבות האו"ם לפליטים מיום 1.7.12 לידי עו"ד עבדאללה עבדאללה, אשר ייצג את העותרת בעת הגשת העתירה המינהלית; ובמכתב זה הובהר, כי בהתאם לנוהל הישן, בעת בחינת בקשה לעיון מחדש, "במקרים שבהם חל שינוי בנסיבות רלבנטיות להחלטה, היה נהוג לקיים ראיון נוסף בנציבות האו"ם לפליטים על מנת לבחון את העובדות ולהכין חוו"ד בערעור/עיון חוזר".

14. המשיבים טוענים, כי העתירה לוקה בשיהוי ניכר, שכן הוגשה בחלוף כשנה ממועד מסירתה ההחלטה בבקשת העותרת לעיון מחדש לבא-כוחה דאז; וכי מן הטעם הזה יש להורות על דחייתה. לגופן של טענות העתירה גורסים המשיבים, כי העותרת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים לקבלת מעמד, הואיל ולא הוכיחה חשש או פחד אובייקטיבי מבוסס היטב מפני רדיפה אם תשוב לניגריה. בהקשר זה נטען, כי אף לגרסתה של העותרת בגדר בקשתה לקבלת מקלט, אביה נקט נגדה באלימות באירוע חד-פעמי בלבד, ופרט לאיום טלפוני אחד – לא חיפש אחריה ואף סרב לשוחח עִמה; כי הרשויות בניגריה אינן רודפות אחר העותרת, כך שהיא יכולה להיזקק להגנתן ולדרוש מהן סיוע; כי העותרת אף יכולה להעתיק את מקום מגוריה לאזור אחר בניגריה כדי להתחמק מרודפיה; וכי לאור האמור נהיר שטענות העותרת מבוססות על חשש סובייקטיבי בלבד, שאין בו די כדי להעניק מעמד מכוח אמנת הפליטים. המשיבים גורסים, כי טענות הרדיפה שהעלתה העותרת ממילא נשענות על סכסוך משפחתי, אשר אינו בא בגדר הטעמים שבעטיים יינתן מעמד לפי האמנה; כי הטענה לפיה נסיבות העניין מעידות על היות העותרת קורבן לסחר בנשים, נטענה בעלמא, והועלתה לראשונה בכתב העתירה, וממילא אין הנסיבות עונות על הגדרת האו"ם ל"סחר בנשים"; וכי ככל שמבקשת העותרת להיסמך על עילה זו – הרי שפניות בעניינים אלו למשיב אינן מוסדרות בנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, הרלבנטי לענייננו, כי אם בנוהל הטיפול במעמד לנפגעות סחר בנשים מטעמים הומניטאריים. לפיכך גורסים המשיבים, כי לא נפל כל פגם בהחלטה שלא להיעתר לבקשתה של העותרת לקבלת מקלט; וזאת אף מבלי להידרש לסתירות שעלו בגרסתה. באשר לבקשת העותרת לעיון מחדש בהחלטה זו, טוענים המשיבים, כי במעמד זה הציגה העותרת גרסה שונה לחלוטין, ואף סתרה חלק מהצהרותיה בגדר הבקשה הראשונה; וכי ממילא בחינה של גרסה זו, על-אף הפגמים באמינותה, אינה מקימה נסיבות המצדיקות מתן מקלט מדיני בישראל בשל חשש מפני רדיפה. בהקשר זה מציינים המשיבים, כי הטענות בדבר מסכת אירועים אלימה מצד אביה של העותרת נטענה ללא ביסוס, תוך סתירת הגרסה שנמסרה בבחינת בקשתה הראשונה; וכי גם אם העותרת נרדפת על-ידי הארוס – הרי שהיא עדיין יכולה להיזקק להגנת הרשויות או להעתיק את מקום מגוריה, מה-גם שנסיבות הרדיפה שתוארו בבקשה לעיון מחדש אינן מקימות עילה לקבלת מעמד לפי אמנת הפליטים. עוד מוסיפים המשיבים, כי הנוהל החדש אינו מטיל חובה לקיים ראיון כל אימת שנבחנת בקשה לעיון מחדש; כי אין פסול בהחלת הנוהל החדש אשר נכנס לתוקפו בעת בחינת בקשתה של העותרת לעיון מחדש, זאת היות שמדובר בהוראות דיוניות שניתן להחילן באופן רטרוספקטיבי; וכי בנסיבות העניין סברו גורמי המקצוע שחרף הראיות שהוצגו בבקשה לעיון מחדש אין צורך בשמיעת העותרת בשנית, שכן אף אם תתקבל גרסתה המעודכנת של העותרת ביחס לנסיבות עזיבתה את ניגריה – הרי שממילא אין בה כדי להקים חשש מבוסס היטב מפני רדיפה, המגובה בממצאים אובייקטיביים. לבסוף טוענים המשיבים, כי לא קמה עילה לבחון את עיקרון אי-ההחזרה ביחס לעותרת, וזאת הן הואיל ומדובר בהגנה משלימה, אשר אינה עומדת בפני עצמה; והן היות שהעותרת אינה נתונה בסכנה המצדיקה הידרשות לעיקרון זה, באשר היא אינה נרדפת על-ידי השלטונות בניגריה, יכולה לפנות אליהם לצורך קבלת הגנה ואף יכולה להתיק את מקום מגוריה.

דיון והכרעה
15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות, הואיל והעותרת לא הצביעה על טעמים אשר יצדיקו התערבות בשיקול דעתו של ראש רשות האוכלוסין לדחות את בקשותיה בעניין קבלת מקלט מדיני בישראל.

סבורני, כי ההחלטה לפיה העותרת אינה נתונה לסכנה ממשית בניגריה נוכח החשש מפני רדיפתו של אביה, באה בגדר מתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. כפי שעולה מההחלטות ומההמלצות שניתנו בעניינה של העותרת, הגורמים המקצועיים שבחנו את בקשתה מצאו, כי החשש האמור אינו מקים לה סכנה ממשית בארצה, ולוּ מן הטעם שפתוחה לפניה הדרך לפנות לרשויות בניגריה ולהיזקק להגנתן; זאת, בפרט כאשר העותרת לא מסרה כל הסבר מספק מדוע לא עשתה כן בטרם עזבה את ניגריה, ובשים לב לכך שהעותרת אינה נרדפת על-ידי הרשויות ואין כל מניעה כי תפנה אליהן. זאת ועוד, המשיבים אף סברו כי העותרת תוכל לאיין את החשש מפני רדיפתו של אביה אם תעתיק את מקום מגוריה לאזור אחר בניגריה, מדינה רחבת ידיים, שבו לא יוכל לתפסה; מה-גם, שאיומיו של האב הושמעו בהזדמנות אחת בלבד, שלאחריה לא המשיך האב לחפשה ואף סרב לשוחח איתה. בנסיבות אלו לא נפל פגם בהחלטה לפיה העותרת לא הוכיחה חשש אובייקטיבי מפני רדיפה, כנדרש לצורך קבלת מעמד, בהתאם לאמור בסקירה הנורמטיבית שלעיל. העותרת לא הבהירה – הן בבקשותיה והן בעתירתה – מדוע לא תוכל להעתיק את מגוריה לאזור אחר בניגריה, או מדוע לא תוכל להיזקק לעזרתן של רשויות המדינה, באופן אשר יפיג החשש מפני רדיפתו של אביה, ובנסיבות אלו אין מקום להתערב במסקנה, כי כל שהוכיחה העותרת הִנו חשש סובייקטיבי בלבד מפני אלימות מצד אביה, אשר ממילא נעוץ במקרה בודד שנקט כלפיה האב, ואשר אין בו די כדי להקים עילה להענקת מעמד לפי אמנת הפליטים. זאת ועוד, אף אם היה מקום לקבוע כי העותרת הוכיחה חשש מבוסס כנדרש, הרי שממילא אין מדובר בעילת רדיפה המנויה על הקריטריונים המופיעים באמנת הפליטים, כפי שצוין בהחלטות ובהמלצות בעניינה של העותרת.

16. למסקנה זהה הגעתי גם באשר להחלטה בדבר דחיית בקשתה של העותרת לעיון מחדש, שבה טענה כי היא אף חוששת מפני רדיפתו של ארוסה. אין ממש בטענת העותרת, לפיה המידע החדש שציינה בבקשתה זו לא נבחן כנדרש. הגורמים המוסמכים במשרד הפנים בחנו את טענותיה של העותרת בעניין זה, בדבר חששה מרדיפה מפני האדם שלו הייתה אמורה להינשא, על-אף שהן עומדות בסתירה לגרסתה של העותרת כפי שהובאה בבקשתה הראשונה, לפיה היא חוששת מרדיפתו האלימה של אביה; ומצאו, כי אין במידע זה כדי להקים לעותרת עילה לקבלת מעמד בישראל. החלטה זו נסמכת על העובדה, שהמידע שמסרה העותרת בעניין רדיפתו של ארוסה הִנו חלקי וחסר, שכן העותרת לא הבהירה – אילו איומים השמיע הלה, מה זהותם של בני משפחתה אשר לטענתה נהרגו בעקבות איומיו של הארוס, ועל-סמך מה מבוססת ההנחה כי בני המשפחה נהרגו בקשר ישיר לאיומים האמורים. כאמור בסקירה הנורמטיבית שלעיל, על העותרת הנטל לבסס חשש אובייקטיבי מפני רדיפה בארצה, ובנסיבות העניין, לאור האמור לעיל, אין כל עילה להתערב בקביעתם של הגורמים המוסמכים, לפיה העותרת לא הרימה את הנטל הנדרש. זאת ועוד, גם בהתקיים הנסיבות המתוארות בבקשה לעיון מחדש, ובהתעלם מהסתירות שעלו בה ביחס לגרסאות קודמות שמסרה העותרת, לא הצליחה העותרת להבהיר מדוע לא תוכל להפיג את החשש מרדיפתה מפני הארוס, באמצעות פנייה לרשויות או העתקת מקום מגוריה לאזור אחר שבו לא יוכל הלה להשיגה. יתרה מזאת, ממילא מדובר בעילת רדיפה אשר אינה מנויה באמנת הפליטים. אשר על כן, לא מצאתי כי ההחלטה לדחות את בקשת העותרת לעיון מחדש אינה סבירה, או כי נפל פגם אשר מצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשיקול הדעת של הגורמים המוסמכים.

בצד הטענות בדבר סבירות ההחלטות בעניינה של העותרת, מעלה היא טענות בדבר מספר פגמים מינהליים אשר נפלו, לדידה, בעת בחינת בקשותיה, ואשר מצדיקים קיומו של דיון מחדש בעניינה; אולם כפי שאבאר להלן – אין בטענות אלו כדי להביא להתערבות בשיקול הדעת של המשיבים.

17. ראשית, אין ממש בטענה לפיה לא ניתן משקל לטענת העותרת, כי הִנה קורבן לפעילות של סחר בנשים מצד אביה. טענה זו נטענה לראשונה בכתב העתירה (ולמצער, בשפה רפה, בבקשה לעיון מחדש שהוגשה על-ידי באת-כוחה דאז של העותרת), ללא כל ביסוס, ומבלי שהובהר כיצד היא מקימה לעותרת עילה לפי אמנת הפליטים. מכל מקום, המשיבים הבהירו כי אין מדובר בעילה להענקת הגנה לפי הוראות האמנה, ולכן, ככל שהעותרת מבקשת מעמד מטעם זה – עליה לפנות למשיב בהתאם לנוהל הרלבנטי. מטעמים אלו, לא מצאתי מקום לדון בטענה זו.

18. שנית, אין מקום לקבל את טענת העותרת לפיה ראוי היה להחיל בעניינה את הנוהל הרלבנטי בעת הגשת הבקשה לעיון מחדש, במובחן מהנוהל שחל בעת בחינתה על-ידי יו"ר הוועדה המייעצת וראש רשות האוכלוסין. הוראות הנוהל החדש הִנן דיוניות, וככאלה הן אינן פוגעות בזכות מוקנית, כך שאין מניעה להחילן באופן רטרוספקטיבי; מה-גם, שאחת ממטרות הנוהל הִנה לאפשר למשרד הפנים להתמודד עם ריבוי בקשות סרק, ועל-כן, כפי שכבר צוין בפסיקה, החלתו מתבקשת גם על בקשות תלויות ועומדות (עת"מ (מרכז) 40814-07-11 בלה קמיסוקו נ' משרד הפנים (12.8.11), בפסקאות 15-14 לפסק-הדין; וכן ראו את החלטתי בעת"מ 4889-02-12 פלוני נ' משרד הפנים (28.8.12)). בענייננו, בעת שהגישה העותרת את בקשתה, ובעת שזו נבחנה על-ידי יחידת ה-RSD, חל אמנם הנוהל הישן; אולם בעת בחינת הבקשה על-ידי יו"ר הוועדה המייעצת וקבלת ההחלטה על-ידי ראש רשות האוכלוסין – נכנס לתוקפו הנוהל החדש, אשר אינו מטיל על המשיבים חובה לזמן את המבקש לראיון בעת בחינת בקשתו. מן הטעם הזה נהיר כי לא נפל פגם בהתנהלות המשיבים.

מכל מקום, אף אם היה מקום להחיל בעניינה של העותרת את הנוהל הישן – הרי שגם אז לא היה ממש בטענות אלה. כל שמצוין בנוהל הישן לגבי עיון מחדש הוא, כי "מבקש שבקשתו [למקלט] נדחתה רשאי לפנות לוועדה בבקשה לעיון חוזר אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה, לרבות גילוי ממצאים או מסמכים חדשים"; קרי – אין כל חובה, גם לפי הנוהל הישן, לזמן את מבקש העיון מחדש לראיון נוסף. אף עמדתה של נציבות האו"ם לפליטים בישראל, אשר הובעה במכתב שנשלח לבאת-כוחה לשעבר של העותרת, כאמור לעיל, אינה יכולה להועיל לעותרת בנסיבות העניין. אמנם במכתב האמור צוין, כי "במקרים בהם חל שינוי בנסיבות רלוונטיות להחלטה, היה נהוג [על-פי הנוהל הישן] לקיים ראיון נוסף בנציבות האו"ם לפליטים". אולם, לא ניתן להקיש מהאמור, כי בכל מקרה שבו הוגשה בקשה לעיון מחדש בעת שחל הנוהל הישן, הוזמן המבקש לראיון נוסף, באופן שמקים חובה לזמן את העותרת גם במקרה הנדון. לכל היותר מלמד האמור במכתב הנ"ל, כי בדרך-כלל היה מגיש הבקשה לעיון מחדש מוזמן לראיון נוסף, ורק כשנדרש הדבר. ההחלטה אם לזמן את המבקש לראיון נוסף אם לאו, אף על-פי הנוהל הישן, נתונה לשיקול-דעתה של הרשות המינהלית, ובהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות. גם בענייננו, הפעילה יחידת ה-RSD את שיקול הדעת הנתון לה, וציינה בהמלצתה, כי בנסיבות העניין לא נדרש ראיון נוסף לצורך בחינת הערעור. בשולי הדברים אף אציין, כי המכתב מטעם נציבות האו"ם לפליטים שאליו מפנה העותרת עוסק בנוהג הקיים בנציבות האו"ם לפליטים בעת בחינת הבקשות למקלט; אולם בענייננו, בחינת בקשותיה השונות של העותרת נעשתה על-ידי יחידת ה-RSD, לאחר שנציבות האו"ם סיימה את מלאכתה. אין בהכרח להקיש באופן ישיר מהנוהג שהיה קיים בנציבות האו"ם לפליטים – לנוהג שלפיו פעלה יחידת ה-RSD, לפי הנוהל הישן.

לאור האמור, ונוכח הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה שלא לזמן את העותרת לראיון נוסף בעת בחינת הבקשה לעיון מחדש, סבורני, כי לא נפל כל פגם בהחלטה זו, ודין טענות העותרת בעניין זה – להידחות.

19. שלישית, אין מקום לקבל את טענות העותרת לעניין ההימנעות מבחינת עקרון אי-ההחזרה והחלתו בעניינה של העותרת. אמנם, על-פי עקרון זה אין להרחיק אדם למדינה שבה צפויה סכנה לחייו, כאמור בעניין אל טאיי (לעיל); אולם כבר נפסק, כי נטל השכנוע מוטל על כתפו של הנתין הזר, להראות ולבסס מבחינה עובדתית, כי נשקפת לו סכנת חיים במקום שאליו הוא צפוי להיות מורחק (עע"מ 7078/12 מדינת ישראל נ' גרמאיי (10.12.10)). בענייננו, משלא הראתה העותרת כי נשקפת סכנה לחייה בניגריה, ולו מן הטעם שיש ביכולתה להעתיק את מקום מגוריה ולפנות לעזרתן של הרשויות במדינתה – הרי שממילא לא התעורר חשש בדבר סכנה הצפויה לחייה שם, ואין מקום להחיל בעניינה את העיקרון האמור (ראו והשוו: עע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים (21.8.12), בפִסקה 25 לפסק-הדין).

20. רביעית, לא מצאתי פגם בהתנהלות המשיבים לאור טענת העותרת, כי ההחלטה בדבר דחיית הבקשה לעיון מחדש לא הומצאה לה. כאמור בכתב התשובה בדבר התיעוד במערכת "אביב" הנמצאת בשימוש המשיבים, נעשו מספר ניסיונות לאתר את העותרת כדי למסור לה את ההחלטה האמורה, ומשאלו לא צלחו – העתק מההחלטה נמסר לבאת-כוחה דאז של העותרת. בנסיבות אלו, לא נפל פגם בעניין אי-המצאת ההחלטה לעותרת.

התוצאה
21. אשר על כל האמור לעיל – העתירה נדחית.

צו הביניים האוסר על הרחקתה של העותרת מהארץ – מבוטל, ועל העותרת לעזוב את ישראל עד ליום 1.3.13.

הואיל והעתירה נדחתה לגופה, לא מצאתי מקום להידרש לטענת השיהוי שהעלה המשיב.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול צו גירוש

  2. מניעת הרחקה מהארץ

  3. הכרה כאזרח אריתראי

  4. אישור שהייה בישראל

  5. גירוש עובד זר שיכור

  6. זכויות בת זוג של פליט

  7. ויזת פליט - עורך דין

  8. פליטים מניגריה בישראל

  9. הגנה קבוצתית חוף השנהב

  10. זכויות מסתננים מניגריה

  11. הסעת שוהים בלתי חוקיים

  12. דחיית בקשה למקלט מדיני

  13. זכויות עובדים אריתראים

  14. פליטים מאתיופיה בישראל

  15. שהייה בלתי חוקית בישראל

  16. זכויות עובד אריתראי במסעדה

  17. זכויות סוציאליות לפליטים

  18. פליטים מחוף השנהב בישראל

  19. שחרור ממתקן כליאה בנתב''ג

  20. גירוש מסתננים מגבול מצרים

  21. אישור מיוחד לכניסה לישראל

  22. סכנת חיים עקב גירוש מהארץ

  23. מסורבי כניסה לישראל בנתב''ג

  24. דחיית בקשה למעמד פליט בישראל

  25. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952

  26. הסתננות לישראל דרך גבול מצרים

  27. עתירה מנהלית להכיר כפליט מניגריה

  28. עבירות תעבורה של שוהה בלתי חוקי

  29. שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים

  30. גירוש עובד זר שהתחתן עם ישראלית

  31. תקנות הכניסה לישראל, תשל''ד-1974

  32. קבלת מעמד פליט בישראל - הכרה כפליט

  33. מעצר שוהה בלתי חוקי עד תום ההליכים

  34. צו הכניסה לישראל (פטור), תשט"ז-1956

  35. זיהוי על ידי נציגת יחידת המסתננים באלמ"ר

  36. עתירה מנהלית בקשת העותרת להכיר בה כפליטה

  37. בסיום התשאול נקבע, כי העותר זוהה כאתיופי

  38. עתירה נגד גירוש שוהים בלתי חוקיים בישראל

  39. המלחמה בין אריתראה לאתיופיה פרצה בשנת 1998

  40. גירוש עובד ישראלי בחו''ל ע''י משטרת ההגירה

  41. מדיניות אי ההרחקה הנוהגת באשר ליוצאי אריתראה

  42. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול), התשמ"ז-1987

  43. פניה לנציבות האו"ם ולאחר תשאול של נתין אריתראי

  44. עתירה מנהלית בקשת העותר להעניק לו מעמד של פליט

  45. חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954

  46. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ג-2002

  47. הוכחת נתינות של מדינה בלי לדעת את השפהשל אותה מדינה

  48. העותר אינו אריתראי אלא שמירב הזיקות שלו הן לאתיופיה

  49. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ז-2007

  50. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ח 2007

  51. צו הכניסה לישראל (מקום משמורת מיוחד), התשס"ד-2003

  52. צו הכניסה לישראל (פטור נציגי מדינות חוץ), התשמ"ח-1988

  53. טענת מסתנן לישראל בראיון זיהוי שהוא משתייך לשבט טגריניה

  54. עתירה נגד החלטת משרד הפנים הדוחה בקשה למעמד פליט בישראל

  55. צו הכניסה לישראל (תקנות גבול) (מעבר נבטים), התשס"ט-2009

  56. נערך לו ראיון על ידי האו"ם שבסיומו נקבע שהעותר אינו סודני

  57. מסתנן לישראל טען כי הוא אריתראי אולם, התברר שנולד באתיופיה

  58. חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה), התשנ"ו-1996

  59. תקנות הכניסה לישראל (דרכי גביית הוצאות גירוש), התשמ''ו-1985

  60. עתירה לקבלת מקלט מדיני בישראל - נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני

  61. לטענת העותר, הוא נולד באריתריאה אך את מרבית שנותיו חי באתיופיה

  62. הוכחת זיקה למדינה ברמה המקובלת במשפט הפלילי, מעבר לכל ספק סביר

  63. צו הכניסה לישראל (תחנות גבול) (חידוש מעבר צופר), התשנ"ז-1997

  64. תקנות מס הכנסה (קביעת דין פליט ויטנאם כדין עולה), תשמ''א-1980

  65. עתירה נגד החלטה שלא להכיר בעותר כנתין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

  66. האם ניתן לדחות בקשת מקלט מכוח אמנת הפליטים על הסף על סמך ראיון בסיסי ?

  67. קביעה כי מבקשת המקלט היא אתיופית ולא אריתראית ואינה זכאית למקלט בישראל

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון