חוק הנזיקים האזרחיים וחוק הנכים יצרו הסדר סימטרי לפיו, מן הצד האחד אין בידי חייל שנפגע תוך ועקב שירותו הצבאי לתבוע את המדינה על נזקיו, ומן הצד האחד הוא זוכה לתגמולים על פי חוק הנכים. במסגרת חוקים אלו יצר המחוקק תיאום בין הפטור מאחריות לפי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים לבין הזכות לפי חוק הנכים, באופן שבכל מקרה הנופל לתחומי חוק הנכים יחול הפטור מאחריות בנזיקין. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על תאונת אימונים בצה''ל: רקע: בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף. התובענה הוגשה כנגד המבקשת בגין נזקי גוף אשר נגרמו על פי הנטען למשיב במהלך אימונים שבוצעו במסגרת שירותו הצבאי של המשיב. לטענת המבקשת דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהיעדר עילה, נוכח הוראות סעיף 6 לחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזקים האזרחיים"). על פי הנטען, למשיב קיימת עילת תביעה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, ועל פיו בלבד. בתגובתו לבקשה הדגיש המשיב זכותו לקבל יומו בבית המשפט והוסיף וטען כי הפגיעה הנטענת בכתב התביעה, לא נגרמה לו עקב שירותו הצבאי אלא כתוצאה מחריגה של גורמים שונים בצבא מסמכותם, כאמור בכתב התביעה המתוקן אשר עתר המשיב להגשתו. במסגרתו של זה ביקש המשיב לצרף נתבעים נוספים הכוללים את הקצין המפקד, נהג הג'יפ, החיילים, הסמל והחובש הפלוגתי. פרטים אודות אלה ביקש המשיב לקבל מן המבקשת במסגרת בקשה שהוגשה על ידו לשם כך. המבקשת, בתשובתה לתגובת המשיב, חזרה על טענותיה כפי שהועלו במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף וטענה כי המעשים שבוצעו, לפי הנטען, בגינם טוען המשיב לנזק גופני, חוסים תחת דין מיוחד שחוקק לצורך כך, וכי המפקדים והחיילים אשר ביצעו לכאורה את אותם המעשים הנטענים, נהנים מחסינות בהתאם לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים. המבקשת הוסיפה והפנתה לפסיקה רלוונטית בעניין זה. דיון והכרעה: כתב התביעה שהוגש מטעם המשיב לבית המשפט מגולל מסכת עובדות ממנה עולה כי למשיב אירעה ביום 1.12.09, תאונה בגינה נגרם למשיב נזק גופני. על פי הנטען, המשיב בעת שיצא יחד עם יחידי היחידה שעליה נמנה - חיילי צנחנים, לאימון בשטח בדרום הארץ, הצטה הוא וחבריו ליחידה, לזחול בשטח אבנים ובשלב מסוים קיבל הוראה לקפוץ לקרקע. כתוצאה מכך, ובבואו למלא אחר הפקודה שניתנה לו, נחת המשיב על אבנים וסלעים ונחבל קשות בחלקי גופו. לאחר שנחבל כאמור הודיע המשיב למפקדו וזה האחרון הורה לו לבצע מתיחות. המשיב פעל בהתאם להוראת מפקדו אולם הכאבים לא חלפו ואף התגברו והחריפו. בהמשך לאותן הנסיבות, ושוב על פי הנטען, הצטווה המשיב לשבת בצד ולאחר כשעתיים נתבקש ללכת ברגל לבסיס במרחק של למעלה משעה בהליכה רגלית. המשיב החל עושה דרכו לכיוון הבסיס ולאחר כ- 5 דקות התמוטט ונפל ארצה. מפקדו שראה אותו מתמוטט הזמין עבורו ג'יפ בכדי להובילו לבסיס. בעזרת הג'יפ הוסע המשיב לבסיס אולם הוא לא הוכנס לתוך הבסיס והורד על ידי החיילים ליד הגדר. בבואו לרדת, התמוטט המשיב פעם נוספת, על יד הגדר, שם שהה המשיב במשך 20 דקות בשמש, עד להגעת שני חיילים באקראי. שני אלה הובילו את המשיב לתחנת ההסעה שבכניסה לבסיס. גם שם נאלץ המשיב לשהות במשך 20 דקות נוספות עד להגעת הסמל שהורה לו לקום ולהתיישב על הספסל. משהודיע המשיב לסמל כי אין ביכולתו לעשות זאת, נתבקש המשיב לחזור לחדרו שבבסיס. לחדרו הנ"ל הגיע המשיב בסיוע מפקד אחר ושם שהה עד שעות הערב עד להגעת החובש הפלוגתי. זה האחרון, בדק את המשיב בדיקות שגרתיות ונתן לו כדורים. בתום הבדיקה נתבקש המשיב לסור לבדיקה חוזרת, למחרת היום, ככל שימשיך לסבול מכאבים. בשעות הלילה, הרגיש המשיב בכאבים עזים ובבואו לשתות מים התעלף על המדרגות. חיילים שהבחינו בו נחלצו לעזרתו והודיעו למפקדו ולחובש הפלוגתי. זה האחרון שב ובדק את המשיב ונתן לו כדורים. המשיב נתבקש ללכת לישון ונאמר לו כי ביום המחרת ייבדק על ידי רופא. בבדיקה הרפואית שנערכה למחרת היום, על ידי הרופאה, הרופאה הורתה למשיב ללכת לבית החולים רמב"ם לצורך ביצוע בדיקות. באותן הבדיקות, שנערכו בבית החולים, אובחנו אצל המשיב קרעים באשכים. הפגיעה באחד האשכים התגלה כפגיעה קשה. עקב מצבו כאמור ולצורך הצלת האשך השני שגם הוא נחבל, נתבקש המשיב לעבור ניתוח דחוף, במהלכו התברר שזרימת הדם לאשך הופסקה ובעקבות כך הורד האשך. לאחר הניתוח נתבקש המשיב לחזור לבסיס, שם שהה המשיב במשך שבוע ימים עד שחזר לאימונים וזאת חרף המגבלות מהן סבל . כתוצאה מהחבלה כאמור לעיל, נקבעה למשיב דרגת נכות בשיעור 20%. במסגרת כתב התביעה המתוקן שהמשיב עתר למתן רשות להגשתו, ביקש המשיב להוסיף בתור נתבעים נוספים בתיק את הקצין המפקד, נהג הג'יפ, החיילים, הסמל והחובש הפלוגתי. לכל אלה ביקש המשיב ליחס אחריות לאירוע הנטען בכתב התביעה. זוהי תמצית האירועים המבססים את עילת התביעה שלסילוקה עותרת המבקשת. בבקשתה כאמור סומכת המבקשת את ידה על הוראת סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים הקובע כלהלן: " 6(א). אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי". הפטור האמור הורחב בסעיף 7ב' לחוק הנזיקים האזרחיים אשר קובע כלהלן: "7ב.(א) בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים 5 עד 7, יהא פטור מאחריות כאמור גם מי שבגללו הייתה המדינה אחראית בנזיקים אילולא הסעיפים האמורים". כעולה ממסכת העובדות כפי שפורטה בכתב התביעה ואשר הובאה על ידי בהרחבה דלעיל, האירוע שבגינו הוגשה התביעה, אירע למשיב במהלך שירותו הצבאי ובעטיו. מכאן ולדידי המבקשת חוסה בעניין זה, תחת סעיפים 6 ו- 7 לחוק הנזיקים האזרחיים, אשר חוסמים את הדרך לנקיטת הליכים אזרחיים נגד המדינה ו/או מי מטעמה. מקובלים עליי בעניין זה טענות המבקשת לפיהן הדרך שאותה מתווה חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט -1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"), הינה הדרך הנכונה והיחידה לקבלת תגמול והתווית דרך השיקום של מי שנפגע תוך כדי ועקב שירותו הצבאי. המנגנון הקבוע בחוק הנכים הינו מוחלט ומוגדר ובהתאם לו ייחד המחוקק עילת התביעה למסגרת חוק הנכים. בתי המשפט נדרשו לדון בסוגיה הנ"ל ולא אחת נקבע בבירור, כי המדינה ושלוחיה נהנים מחסינות מתביעות של מי שנגרם לו נזק עקב שירותו הצבאי וזכות התביעה בגין נזקים אלה צומצמה אך ורק למסגרת חוק הנכים. חוק הנזיקים האזרחיים וחוק הנכים יצרו הסדר סימטרי לפיו, מן הצד האחד אין בידי חייל שנפגע תוך ועקב שירותו הצבאי לתבוע את המדינה על נזקיו, ומן הצד האחד הוא זוכה לתגמולים על פי חוק הנכים. במסגרת חוקים אלו יצר המחוקק תיאום בין הפטור מאחריות לפי סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים לבין הזכות לפי חוק הנכים, באופן שבכל מקרה הנופל לתחומי חוק הנכים יחול הפטור מאחריות בנזיקין (ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' אילן רפאל,פ"ד כט(2) 601 (להלן : " עניין רפאל"); ע"א 4044/07 פרייברג נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים [22.3.09]; רע"א 11990/04 מדינת ישראל נ' שוורץ, פורסם במאגרים 31.12.08); ת.א (מחוזי-ירושלים) 3092/01 עמרם קינן נ' מדינת ישראל; 7.4.02 ); ת.א (מחוזי תל אביב -יפו) 1505/99 מדינת ישראל -משרד הביטחון נ' בן ברוך ([]; 26.2.03 ). בשני החוקים ההגדרה שהנזק נגרם "עקב השירות", מקנה חסינות למדינה לפי סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים ומקנה עילת תביעה כנגד קצין התגמולים לפי סעיף 6(ב) לחוק הנכים (עניין רפאל שלעיל ). לא בכדי ביקש המחוקק לייחד את הטיפול בתשלומים ובהטבות לנפגעי צה"ל או חליפיהם ולרכזה בידי קצין התגמולים שכן מאחורי הדבר עמד האינטרס במתן טיפול ראוי והולם לנפגעים אלו, בדרך המהירה והיעילה ביותר. מטעם זה ניתן למדינה הפטור מאחריות אזרחית לגרימת הנזק. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בעניין רפאל הנ"ל, בעמ' 605, לפיהם: "סעיף 6(א) שיחרר את המדינה מאחריות בנזיקין על חבלה ומחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי. ההצדקה לפטור מאחריות היא בכך שעבור חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שירותו הצבאי חייבת המדינה לשלם תגמולים לפי חוק הנכים הנ"ל. אמנם הביטוי "עקב שירות הצבאי" לא הוגדר בחוק הנזיקים האזרחיים(אחריות המדינה), אך הן מתוך מטרת סעיף6(א) הנ"ל והן מתוך ההפניה לחוק הנכים שבסעיף 6(ב) ברור שכוונת המחוקק היתה ליצור תיאום בין הפטור מאחריות לפי סעיף 6(א) ובין הזכות על פי חוק התגמולים באופן שכל מקרה הנופל לתחומי חוק התגמולים יחול הפטור בנזיקין". הגיונו של סעיף 6(א) עמו ובכל מקרה הוראתו ברורה. כאמור, המחוקק רצה לרכז את כל תביעות נכי צה"ל תחת קורת גג אחת - היא חוק הנכים, ולהעניק לכולם את אותן זכויות סבירות (ת.א 901/91 אריה דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם). גם באותם מקרים שבהם הטיפול הרפואי שניתן לאדם בתקופת שירותו הצבאי וכתוצאה ממנו, סטה מכללי הרפואה המקובלים ובשל סטייה זו נגרמה או הוחמרה מחלתו של החייל, נקבע כי הנזק הוא עקב השירות (רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל,פ"ד נו(5) 321; רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים, פורסם במאגרים [פורסם בנב] 23.12.96). לעניין זה נקבע כי על השירות הצבאי לתרום למצבו הרפואי של החייל, באופן שלולא השירות, מצבו של החייל היה אחר. הזכות הייחודית לקבלת פיצוי בהתאם לחוק התגמולים הנ"ל, חלה גם מקום בו חייל במהלך שירותו הצבאי נזקק ומקבל טיפול רפואי רשלני שמסב לו נזקים. לעניין טיפול שכזה נקבע כי בהיעדר אפשרות לבחור טיפול חילופי ומקום בו טיפול רפואי מוענק לחייל עקב שירותו הצבאי יהא הצבא אחראי לנזק שנגרם כתוצאה ממנה. בהקשר זה אין שום חשיבות אם הייתה רשלנות או לא הייתה רשלנות בטיפול הרפואי (ע"א (מחוזי ת"א) 835/84 מלמד נ' קצין התגמולים,פורסם במאגרים (7.3.86); דנ"א 2861/99 קצין התגמולים נ' עמר, פורסם במאגרים (27.5.99) ;ע"א (מחוזי חיפה) 3194/04 אברג'יל נ' קצין התגמולים, פורסם במאגרים (5.7.06). מטעם זה יהא הצבא אחראי בנסיבות מסוימות גם כאשר מדובר במחלה מולדת הקיימת זה מכבר, שכן כאמור, הסיבה לחיוב הצבא במסגרת חוק הנכים, הינו היעדר היכולת של החייל לבחור בטיפול אחר. כל תקלה בפעילות שכזו חייבת להיות "עקב השירות" בין אם הייתה רשלנות בטיפול הרפואי ובין אם לאו (ע"א( מחוזי-ב"ש) 1285/99 קצין התגמולים נ' בוגדרי, פורסם במאגרים (4.5.00). ואם כך נקבע לגבי טיפול רפואי רשלני, במחלת מולדת הקיימת זה מכבר, ברי בענייננו כי הנכות שנגרמה למבקש, לטענתו, בין כתוצאה מעצם השהות במוסד המטפל ובין כתוצאה מאבחון שגוי שגרם להחמרת מחלה, או למשל מאחזקה לא טובה של מתקני בית החולים או כתוצאה מאי קיום נהלים -באה בגדרו של חוק הנכים (ראה גם בש"א (מחוזי ירושלים) 490/10 מדינת ישראל -משרד הבריאות נ' פלונית (טרם פורסם). ערה אני למשמעות שיש לסילוק התביעה על הסף ולהלכה הפסוקה לפיה בית המשפט יטה לנקוט בצעד חמור זה, של סילוק תביעה על הסף, רק באותם מקרים חריגים שבהם אפילו תתברר התובענה עד תום, לא יוכל התובע לקבל את הסעד המבוקש על ידו, וכי בכל מקרה בו קיימת אפשרות כלשהי, ולרבות אפשרות דחוקה, שלאחר שמיעת הראיות תתקבל התביעה, בית המשפט לא יורה על סילוקה של התביעה (ראה בעניין זה ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ,פ"ד נח(1) 577 ; ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני ,פ"ד לו(2) 151), יחד עם זאת, המקרה שבפני נמנה לטעמי על אותם מקרים חריגים שבהם מוצדק לסלק את התביעה על הסף. למעשה, המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה משפטית. במילים אחרות, גם אם תתקבלנה טענות המשיב, הרי עומדת כאמור למבקשת החסינות הקבועה בחוק הנזיקים האזרחיים ותרופתו היחידה של המשיב הינה בתביעה לפי חוק התגמולים - תביעה שלמעשה וכעולה מכתב התביעה, כבר הוגשה על ידי המשיב. אשר על אני קובעת כי אין למשיב עילת תביעה בנזיקין כנגד המבקשת או מי משולחיה. ומכאן ומטעם זה אני מורה על דחיית התביעה על הסף. בנסיבות העניין , אייני עושה צו להוצאות. צבאפיצוייםצה"ל