מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים על הנחת צינורות מים בקרקע פרטית: רקע עובדתי וטענות הצדדים: 1. בפניי תביעה כספית על-סך 112,755 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לחלקת התובע (להלן : "התובע") על-ידי הנתבעת, "מקורות" חברת מים בע"מ (להלן : "הנתבעת"), בעת חציית חלקתו לשם הנחת קו בריכת בהראן (להלן : "הקו"). 2. הנתבעת אינה חולקת, כי לתובע נגרמו נזקים, אך אלו נאמדו בחוות דעת השמאי מטעמה בסך 10,440 ₪. התובע סירב לקבל פיצוי בסכום זה, והגיש תביעה זו. אם כך המחלוקת בין הצדדים היא אך ורק בשאלת גובה הנזק. 3. התובע טען, כי הינו קבלן לעבודות בניה ופיתוח והבעלים של חברת רבחי ובניו - חברה לעבודת עפר (להלן : "החברה"). בבעלותו חלק מחלקה 30, גוש 17486 מאדמות עילוט (להלן: "החלקה"). בחלקה הקים אף בניין חקלאי. ע"פ התשריט, שני מגרשים בבעלותו : מגרש מס' 30/4/2 ו- 30/2/2, מסביבם הקים גדר ושער כניסה; הקו עבר בשני המגרשים. 4. ביום 22/5/07 נחתם הסכם (להלן: "ההסכם") בין התובע לנתבעת, לפיו קיבלה האחרונה רשות לחצית החלקה להנחת הקו, ובמסגרתו התחייבה לפצות התובע עבור הנזקים שיגרמו כתוצאה מהנחת הק". 5. התובע טוען כי בסוף מאי 2007 או בסמוך לכך, ובמהלך ביצוע הנחת הקו, נגרמו לתובע נזקים רבים, ולאחר שהנתבעת התעלמה מפניותיו ומדרישותיו, פנה הוא לשמאי מר סלאמה ח'אלד (להלן: "סלאמה"), על מנת ליתן חוו"ד בגין הנזקים שנגרמו לו עקב ביצוע הנחת הקו. סלאמה ביקר בחלקה ביום 21/8/08, והעריך את נזקי התובע הישירים בסך 75,756 ₪ (עבודות פינוי, ניקוי ומילוי, נזקי הגדר, התקנת שער כניסה ונזקי עצים) ו- 6,999 ₪ - שכ"ט שמאי ומומחים. 6. התובע טוען עוד, כי נגרמה לו ירידת ערך ומניעת הנאה מלאה מחלקתו בסך מוערך של 25,000 ₪, ובכלל זה סבל וטרחה מרובים כולל אובדן ימי עבודה והוצאות שונות על-סך 5,000 ₪ ו/או לפי קביעת בית המשפט. 7. הנתבעת טוענת כי מטרת התביעה הינה הוצאת כספים ממנה שלא כדין ו/או התעשרות על חשבונה וחשבון הקופה הציבורית. היא טוענת כי לא הופר ההסכם, והיא ניאותה לפצות את התובע בגין נזקיו, אך הלה העדיף לתבוע ללא כל ביסוס, סכום העולה פי 10 על סכום נזקיו בפועל. 8. היא טענה כי העבודות נשוא התביעה בוצעו בתיאום מראש עם בעלי המקרקעין ובהסכמתם. שמאי הנתבעת ליווה את ביצוען, ובסיומם הוכנה שומה על-ידו לפיצוי בגין הנזקים, אשר נגרמו לחלקות השונות, ובכלל זה חלקת התובע. התובע, בניגוד לבעלי חלקות אחרות, סירב לקבל את השומה ואף סירב להצעת הנתבעת, למינוי שמאי מוסכם או כי יעביר חוות דעת שמאי מטעמו וינוהל מו"מ בין הצדדים. התובע הגיש התביעה, ללא כל נכונות מוקדמת להידבר עם הנתבעת, אשר הביעה נכונות לפצותו בגין נזקיו הממשיים, שנאמדו עפ"י חוו"ד השמאי מטעמה בסך 10,440 ₪, כאשר הלה נקט בגישה מקלה כלפי התובע. 9. לאור טענת ב"כ התובע, לפיה פני השטח שונו מהותית, קבעתי ביום 20/6/2011, כי אין מקום למינוי שמאי מטעם בית המשפט, כדי לאמוד את נזקי התובע. 10. מטעם התובע העידו מר עבד אל סלאם תאופיק אבו ראס, אשר קיבל פיצוי מהנתבעת, בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מביצוע העבודה (להלן: "תאופיק"); התובע ושלושת בניו, חסן, רבחי, וסאלח, וכן השמאי סלאמה. מטעם הנתבעת העידו השמאי, מר יורם מירה (להלן: "מירה"); מר איגור קודינסקי (להלן: "קודינסקי"), מפקח עבודה מטעם הנתבעת בפרויקט; מר ראיד חוסין (להלן : "חוסין"), שהנתבעת שכרה את שירותיו לביצוע תיאום עם בעלי החלקות והסדרת כניסתה אל השטח, וגב' גלי אברהם (להלן: "גלי"), עובדת הנתבעת בתפקיד ממונה על המקרקעין במרחב צפון. דיון והכרעה: 11. עדי התביעה, ובמיוחד התובע לא הותירו בי רושם חיובי. התובע לא היה עקבי בעדותו, ובחלק מהמקרים סתר עצמו בפרטים היורדים לשורש העניין, והעלה גרסה תמוהה. לא נהיר מגרסתו מתי סלאמה, צלם את התמונות נשוא חוות דעתו, ובכלל זה התובע סתר את עצמו לגבי מועד תחילת עבודות הניקוי, ועוד סתירות כהנה ואחרות אשר יובהרו במהלך הדיון גופו. גם שאר עדי התביעה - בניו של התובע - לא היו אחידי דעים בגרסאותיהם, דבר המצביע על המהימנות שיש לייחס לגרסאות אלו. 12. מנגד, ככלל עדי הנתבעת הותירו בי רושם מהימן, וגם אם פה ושם היו תמיהות, סתירות ופריכות בעדויותיהן, הרי שלא ירדו הן לשורשו של עניין. מועד ביצוע התיקונים ובדיקת השמאי סלאמה: 13. סלאמה ציין בחוות דעתו, כי בהתאם לבקשת התובע, יצא הוא ביום 21/8/08 ובתאריכים נוספים לשטחים החקלאיים השייכים לתובע. 14. בתצהיר תשובות לשאלון, ההצהיר התובע כי עבודות הניקיון הנטענות בוצעו על ידו לפני חודש אוגוסט 2008 ולאחר מכן (תשובה 14). עולה מכך, כי לפחות חלק מהעבודות בוצעו לפני ביקור השמאי. דא עקא, שהתובע הצהיר, בתצהיר עדות ראשית, כי בספטמבר 2008 החל, יחד עם מספר פועלים, בביצוע עבודות הניקוי והגידור של החלקה. תשובה הנוגדת את תשובתו בתצהיר תשובות לשאלון. 15. התובע מסר בחקירתו הנגדית כדלקמן: "ש. עד שהשמאי שלך הגיע לא עשית שום שינוי בחלקה. ת. למה. הגיע אליי השמאי ראה מה היה באתר. ש. כשהשמאי הגיע המצב היה בדיוק כמו שמקורות השאירו. ת. כן" (ישיבה מיום 5/3/2012, עמ' 9). בהמשך העיד בנידון כך: "ש. השמאי לך אומר שהוא בא וראה את הנזקים וצילם אותם ב 8/08- , אתה אומר לי שהתחלת לתקן את הנזקים אחרי שהשמאי היה אצלך. ת. לא, באתי לאתר התחלתי והזמנתי את השמאי. ש. אמרת שלא עשית שום שינוי בחלקה כי רצית שהשמאי יראה את הנזקים. ת. ניסיתי להתפשר איתם ולא היתה לי ברירה. ש. לפני שהתחלת לעשות תיקונים הזמנת שמאי שיבדוק את הנזקים לפני שהתחלת לעבוד. ת. לא היתה לי ברירה. אני חושב שכן. ש. מצד אחד אתה אומר שהתחלת את העבודות ק אחרי שהשמאי שלך בא וצילם ובדק, ורק אח"כ התחלת לעשות עבודות ב 9/08-. ת. אם כתוב אז כתוב" (שם, עמ' 11). אין זו התשובה המצופה מהתובע - "אם כתוב אז כתוב". מחובתו ליתן תשובה חד משמעית למועד ביצוע התיקונים יחסית למועד בדיקת השמאי, הואיל ויש לכך משנה חשיבות לעניין אומדן הנזק ע"י השמאי. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור המשך עדות התובע כדלקמן : "ש. הזמנת את השמאי אחרי שתיקנת הכל. ת. לא זוכר, אני הזמנתי אותו לפני שקרה לי הנזק. הזמנתי את השמאי לפני שקרה לי הנזק והוא עלה וצילם... ש. השמאי צילם את השטח לפני או אחרי שעשית את העבודות. ת. לפני" (שם, שם). לא נהיר לי, הכיצד התובע הזמין את סלאמה לפני קרות הנזק. אם לא קרה נזק, מה יש לשמאי לשום? 16. התובע שעמד על דעתו, כי סלאמה ביקר וצילם את השטח טרם ביצוע התיקונים, העיד מצד שני, כי בתמונות 9 ו- 12 אשר צורפו לחוו"ד סלאמה, הרשת שם הינה חדשה, דהיינו לאחר ביצוע התיקון 0שם, עמ' 10-11), בעוד שסלאמה עיד כך: "ש. מה זו הגדר בתמונה 12. ת. זו גדר ישנה שנמצאת במקום, לא פגעו בהיקף הגדר מסביב לחלקה, רק איפה שעבדו, חלק מהגדר נשאר. אני זיהיתי את החלקה לפי מפה שברשותי" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 30). 17. עדות התובע אינה עולה בקנה אחד עם האמור לעיל, שהשמאי הגיע כשהמצב היה בדיוק כפי שהנתבעת הותירה (ישיבה מיום 5/3/2012, עמ' 9, שורות 3-4), ועם המוצהר על ידו, כי בספטמבר 2008 החל בגידור החלקה. אם כך, הכיצד נראה בתמונות השמאי רשת חדשה? תשובת התובע לסתירה לעיל הייתה כך: "ש. אם התחלת לעשות עבודות לתיקון נזקים ב 9/08- איך השמאי שלך ב-8/08 מצלם גדר חדשה. ת. הוא לא צילם, הוא בא לאתר וצילם מה שמקולקל, אני חושב שהוא בא פעמיים. רשום בחוו"ד כמה פעמים היה באתר. לא זוכר. השמאי צילם מה שצילם. ש. הזמנת אותו לצלם את הנזק, ולא מה שתיקנת. ת. את הנזק וגם אחרי זה את מה שתיקנתי. לא זוכר. הנזקים שעשו לי הוא צילם" (שם, עמ' 11, שורות 13-17). בהמשך עדותו טען, כי השמאי צלם את השטח לפני ביצוע העבודות (שם, עמ' 11, שורות 31-32). זאת כאשר מספר שורות לפני כן, כאשר נשאל האם תמונה 12 צולמה לפני שתיקן או אחרי השיב: "אני חושב שאחרי שתיקנתי" (שם, שם, שורה 19). ויודגש, שכאשר התובע נשאל לגבי מועד צילום התמונות, השיב : "ש. את התמונות האלה השמאי צילם כשהיה אצלך בחלקה ב- 8/08. ת. לא זוכר. אני זוכר את הרשת הישנה" (שם, שם, שורות 1-2). מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא היה עקבי בנוגע למועד תחילת עבודות התיקון אל מול ביקור השמאי סלאמה בשטח וצילום התמונות, ונראה כי ניסה בכל פעם להתאים התשובה לצרכיו הוא. 18. טענה זו זוכה למשנה תוקף לאור עדות בנו סאלח, אשר בניגוד לעמדת אביו, הוא מסר כי קודם ביצעו העבודה ואחר כך בא השמאי (שם, עמ' 26). גם בעדות זו ישנה סתירה פנימית, הואיל ומחד העיד, כי קודם השמאי בא ואח"כ ביצעו העבודות, ומאידך כי קודם בצעו העבודה, אחר כך השמאי בא. סתירה זו יש בה להצביע על המהימנות שיש לייחס לגרסאות התביעה בכלל. 19. אם לא די בכך, הרי שסלאמה העיד בעניין זה כדלקמן: "ת. ביקרתי ביום 21.8.08 , סביר להניח באותו יום או יום לפני. ביקרתי כמה פעמים שם בפעם הראשונה התרשמתי מהנזק, ובפעם השנייה עשינו מדידות. לא ביקרתי אחרי או במהלך התיקון. ש. רשום לך מתי צילמת את התמונות שצורפו לחוו"ד. ת. או באותו יום שביקרתי 21.8 או בסמוך לתאריך הזה. ערכתי תרשומת בפרק ממצאינו" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 29, שורות 12-15). ככל שסלאמה לא ביקר במהלך התיקון, לא נהיר לי, הכיצד התובע הודה, כי בתמונות 9 ו- 12 אשר צורפו לחוות דעתו מופיעה הרשת החדשה? בנוסף, עדותו של סלאמה אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע, שכן בעוד התובע מסר: "ש. הזמנת אותו לצלם את הנזק, ולא מה שתיקנת. ת. את הנזק וגם אחרי זה את מה שתיקנתי. לא זוכר. הנזקים שעשו לי הוא צילם" (ישיבה מיום 5/3/2012, עמ' 11). הרי שמר ח'אלד העיד, כי הוא לא ביקר אחרי או במהלך התיקון. 20. לאור סתירות אלו ואחרות בגרסאות עדי התביעה, נראה כי אין מקום לייחס משקל ראייתי לחוות דעתו של סלאמה, במיוחד לאחר שהתובע ובניו הודו בביצוע התיקונים על ידם ו/או רכישת העצים, לפיכך זכאים הם לכל היותר להוצאות התיקונים שהוצאו מכיסם בפועל לצורך ביצוע התיקונים, ככל שיוכח כי תיקונים אלו הם לנזקיםשנגרמו ע"י הנתבעת. ברגע שתוקן הנזק בפועל, אין הניזוק יכול להסתמך יותר על הערכת הנזק, כי נזקו האמיתי בעצם גלום בהוצאות התיקון כדי להחזיר את המצד לקדמותו, ותו לא. דא עקא , שהתובע לא צרף כל קבלה ו/או חשבונית מס שתתמוך בטענתו ל ביצוע התיקונים, וזו נטענה בעלמא. חוות דעת מר מירה: 21. לכתב ההגנה צורף מסמך, המכונה "תוספת לחוו"ד" מיום 1/5/08. ממנו עולה, כי לבקשת הנתבעת יצאו ביום 23/11/07 לכפר עילוט, לבדוק ולהעריך הנזקים לשטחי עיבוד חקלאי אשר נגרמו בעטין של עבודות הקמת בריכה והנחת קו מים תת קרקעי בשטחי עיבוד חקלאי. הבדיקה בשטח נערכה בהנחיית עד ההגנה חוסיין, וכללה סיור בשטח הבריכה ובתוואי בו הונח הצינור. "תוספת" זו ערוכה על-ידי מר מירה. ביום 8/12/2011 הגישה הנתבעת חוות דעת, הערוכה על-ידי מר מירה מיום 9/11/2011. 22. ב"כ התובע טען לפסול בחוו"ד מירה, בעת חקירתו הנגדית ובסיכומיו, אלא שלא מצאתי כל פסול בה כפי יובהר להלן. 23. למקרא "תוספת לחוו"ד" וחוו"ד, על אף שהמסקנה הסופית הינה אותה מסקנה, בנוגע לאומדן הנזקים הישירים, הרי שקיים שוני בהן בכך, שב"תוספת לחוו"ד" נכתב, כי המדובר בצינור מים שהוטמן בעומק של למעלה מ- 1.0 מ', ואילו בחוות הדעת נכתב, כי המדובר בצינור מים שהוטמן בעומק של למעלה מ- 1.5 מ'. בעדותו טען, כי אין לו הסבר להפרש זה, ובתשובה לשאלה אם יש השלכות להפרש, השיב כי: "ת. לא משמעותי, כמות החומר שהם צריכים להוציא יותר גדולה כשהעומק הוא מטר וחצי" (שם, עמ' 38). עוד העיד מירה, כי בתחילה ערך חוו"ד, אשר התייחסה לשלושה תובעים ונערכה בסמוך למועד הביקור בשטח, ומאוחר יותר כשהוגשה התביעה נתבקש לערוך חוו"ד שמתייחסת לנזקי התובע. איני רואה בשינוי זה שינוי מהותי שנעשה לדרישת המזמין, במיוחד לאור העובדה כי בשורה התחתונה בשני המסמכים אומדן הנזקים הינו זהה. 24. איני מקבלת את טענת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה לא ידע מירה לזהות את החלקה של התובע, לאור עדותו של מירה לפיה במקרה הזה היה נציג של מקורות ובעל השטח, וכי השטח הוצג לו ע"י בעליו. הוא הציג בפניו את השטח ונציג מקורות אמר שזה תוואי העבודה שבוצע, ומנקודה מסויימת עד נקודה מסויימת זה חלקתו של תובע א', ובהמשך של ב'. גם איני רואה כל פסול בכך שמירה, לא זיהה את מגרש התובע בתשריט החלוקה של החלקה, שכן לא נסתרה טענתו, כי השטח זוהה על ידו באמצעות נציג הנתבעת והתובע בעצמו. 25. מירה העיד, כי ביקר בשטח בחודש נובמבר 2007, וזו הייתה הפעם היחידה שביקר שם (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 38, שורות 12-14). איני מקבלת את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, כי מירה טען שב- 8/1/08 הועברה לתובע חוות-דעתו "השנייה. בשום מקום לא נאמר, כי חוות הדעת הועברה לתובע, וגם כאשר נאמר למר מירה, כי לא העביר לתובע העתק מחוו"ד השיב: " נכון ולא טענתי שהעברתי" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 39, שורה 11). 26. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי מירה לא ציין בחוו"ד מיום 1/5/08 שביצע צילומים, בעוד שבחוו"ד שהוגשה לבית-המשפט ציין, כי לחוו"ד לוט : צילומים. ב"כ התובע טוען כי הצילומים נערכו על ידי מירה בינואר 2012, ולא בעת ביקורו בשטח בשנת 2007, וביקש הוא להטעות את בית המשפט. מירה נחקר בעניין זה והעיד כדלקמן: "ש. אתה ערכת 3 חוו"ד ובאף מקום לא ציינת שביצעת צילומים, מאיפה צצו הצילומים. ת. הם צולמו בשטח על ידי. מפנה אותך לעמ' האחרון של חוו"ד שם כתבתי לוט: צילומים. הצילומים הם ממועד הביקור בשטח. ש. מציג לך את חוו"ד מ- 2008, ומדובר בחוו"ד מגמתית. אתה עורך חוו"ד מיום 1.5.08. ת. למיטב הבנתי זו חוו"ד שהוגשה לבימ"ש מיום 9.11.11 . מפנה את בית המשפט לכך שחוו"ד הוגשה עבור מקורות ולא הוכנה להגשה, בחוו"ד שהוכנה לבימ"ש כתבתי לוט: צילומים. ש. יש אי הבנה לעניין זה. ת. אין אי הבנה. הצילומים האלו צולמו על ידי בזמן ביקורי בשטח" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 41). אכן ה"תוספת לחוו"ד" מיום 1/5/08 הופנתה לנתבעת ולא נערכה כחוו"ד, כמקובל וכנדרש בדין. על כן, אני מקבלת את גרסתו של מירה, שזו הסיבה שלא ציין, כי מצורפות תמונות. מעבר לכך, שגרסה זו לא רק שלא נסתרה, אלא נתמכה היא גם בגרסת חוסין, לפיה מירה צילם את התמונות כשהיה איתו בסיום העבודות של הנתבעת בשנת 2007-2008. בתעודת מסירת הקו (צורפה לתצהיר גלי) עולה, כי סיום העבודות היה בחודש 10/07. אם כך, לאור עדות של חוסין, לא ייתכן כי התמונות משנת 2012. טענה זו זוכה למשנה תוקף, הואיל וחוו"ד של מירה, אשר הוגשה לבית המשפט הינה מיום 9/11/2011. מעבר לכך, בפני סלאמה הוצגו תמונות מירה, והלה העיד בעניין כך: "ש. אני מציגה לך תמונות שצילם שמאי של מקורות בסוף 11/07 , לפני שהגעת. אלה תמונות של גבול החלקה, איזה גדר אנו רואים. ת. שאריות של גדר ולא גדר. אך רואים אבנים משני הצדדים וסימני העבודה טריים. רואים פחונים גלי"(ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 31). אם רואים סימני עבודה טריים, הכיצד ניתן לטעון, כי הצילומים משנת 2012 ? מעבר לכך העיד חוסין העיד כך: "ש: כשרואים את המרחב בכיון הקרקע של קק"ל, מפנה אותך לתמונה 10 בנ/2. מי הוציא את האבנים מהקרקע. כשאני משווה את שטח התובע לשטח מחוץ לגדר רואים ערימות של אבנים, מי הוציא. ת: מקורות. כשסיימתי זה נשאר מאז. אם אתה משווה תמונות אלה עם התמונות של השמאי של מקורות, זה אותו דבר (שם, עמ' 54). נ/2 הינן תמונות אשר צולמו בינואר 2012 (שם, עמ' 49). עדות זו מחזקת את המוצהר הן על ידי קודינסקי, כי דאג שהקבלן לא יעזוב השטח לפני שסילק משם סלעים (סעיף 2), והן על-ידי חוסין, כי הנתבעת דאגה להחזרת מצב המקרקעין לקדמותו (סעיף 4), שכן אם בינואר 2012 המצב נראה כמו בזמן שצולמו התמונות על ידי מירה, דהיינו בזמן ביקורו בשטח ביום 23/11/07, הרי שהדבר מצביע על כך, כי מקורות פינתה אבנים מהשטח. 27. סיכומו של דבר, מצאתי לקבל את חוו"ד של מירה, אשר הלה ביקר במקום בסמוך לסיום העבודות - 23/11/07, בעוד סלאמה ביקר במקום ביום 21/8/08 ובתאריכים נוספים כדבריו, כך שהיה ביכולתו של מר מירה לראות את מצב החלקה לאשורה. יתרה מכך לא היה מקום מצד התובע להגיש אומדן נזק, מקום שביצע תיקונים של הנזק, שכן במקרה כזה היה על התובע להוכיח את ההוצאות שהוצאו על ידו כדי להחזיר את המצב לקדמותו, מה שלא נעשה בפועל. לפיכך נותרנו למעשה עם גרסת הנתבעת, המתבססת על חוות דעתו של מירה. עבודת הפועלים: 28. התובע הצהיר כי החל בספטמבר 2008, יחד עם מספר פועלים, בביצוע עבודות הניקוי והגידור של החלקה. במשך כחודש ימים עבדו בחלקה על מנת להחזיר השטח לקדמותו, לתקן השער והגדר ולפנות ערימות העפר, הסלעים והאבנים שהתירה הנתבעת לאחר ביצוע הנחת הקו. בשל כך היה חייב להשתמש בציוד, כגון טרקטור וקומפרסור. הפועלים, שהיו אמורים לעבוד באתרים אחרים, ביצעו את העבודות הנ"ל ושילם להם משכורות עבור העבודות בחלקה, דבר שגרם לכך, כי הכנסות החברה פחתו מממוצע ההכנסות של שאר השנה וההוצאות בגין המשכורות גדלו. בנוסף הצהיר, כי היה בקשרים עסקיים עם הנתבעת, דהיינו שזו יודעת היטב את עלויות יום עבודה וצוות פועלים. כך למשל, בסוף 2006 או בסמוך לכך, הזמינה הנתבעת אצלו עבודות וקיבלה את הצעתו, לפיה היומית של 4 פועלים הינה בסך של 3,250 ₪. כן, צרף לתצהירו הזמנות עבודה לאתר בפתח תקווה לפיהן, תמורת יום עבודה ומיני מחפירון הינה 1,920 ₪. 29. כתמיכה לטענתו לעיל בדבר ירידה בהכנסות ועלייה בהוצאות בגין משכורות, התובע צרף לתצהירו, את המסמכים הבאים : העתק יומן עבודה נכון ל- 1/9/08-17/9/08 (נספח 4); ריכוז עלות שכר לחודשים 8-9/08 ובכלל זה תלושי שכר (נספח 5); אישור יועץ מס מיום 3/10/11, לפיו הכנסות החברה בחודש 9/08 פחתו ממוצע ההכנסות המדווחות של שאר השנה בסכום של 27,125 ₪, והוצאות המשכורת גדלו באותו חודש בסכום של 7,741 ₪ (נספח 6). 30. תמוהה הוא, כי התובע אשר לא ייחס לחברה את הוצאות התיקון שהוציא הואיל והמדובר בחלקה פרטית שלו, משך ממנה את משכורות בניו-עובדיו, בעבור העבודות שבצעו בחלקה, כפי שעולה מעדותו. (שם, עמ' 13-14). 31. גם איני מוצאת לנכון לייחס כל משקל לאישור יועץ המס, שעה שהאישור לא הוגש באמצעות עורכו, ובכלל זה לא ידוע מה הנתונים שעמדו בבסיס קביעותיו. מעבר לכך, גם אם הייתה ירידה בהכנסות החברה בחודש 9/08, אין בכך להצביע על מאום, שכן נהיר לכל בר-בי-רב, שיש לאמוד ירידה בהכנסות לאורך תקופה, הואיל ולא פעם עוברת חברה עליות ומורדות בהכנסותיה. 32. מעבר לכך, איני מייחסת לתלושי השכר כל נפקות, מהנימוקים הבאים: התלושים הודפסו בדיעבד, דהיינו ביום 13/10/2011 ולא ברור על ידי מי נערכו. ביחס לתובע - בתלוש חודש 8/08 סה"כ לתשלום 5,440 ₪, בעוד בחודש 9/08, סה"כ לתשלום 8,000 ₪ (דהיינו סכום ברוטו). התובע העיד, כי הוא מנהל החברה והוא קובע את שכרו (ישיבה מיום 5/3/2012, עמ' 15, שורות 10-13). קביעת השכר על-ידו, יש בה להעלות חשש בנוגע למהימנות התלושים, במיוחד שעה שלא ברור מי ערכם, ולא הוגשו יתר תלושיו עובר לחודש 8/08 ואחרי 9/08, בכדי לבחון האם היה מדובר בשינוי חד פעמי בשל ביצוע התיקונים, או שמא החל מחודש 9/08 חלה אצלו עלייה במשכורת. יתרה מכך, תלוש המשכורת אשר צורף לתצהירו אינו ברור, אך ככל שמדובר ברובליקה האחרונה בתלוש השכר של חודש 8/08, בתשלומים מצטברים בסך של 73,168.92 ₪, הרי ששכרו החודשי הממוצע עמד על 9,146.115 ₪. נתון זה סותר את טענת התובע, כי ההוצאות בגין המשכורות גדלו, שכן שכרו בחודש ספטמבר לא היה גבוה יותר מהשכר הממוצע החודשי בחודשים עברו. אותו הדין ביחס לבניו, כפי שעולה מעיון מדוקדק בתלושי השכר שלהם. 33. יתרה מכך, בעוד שהתובע הצהיר, כי בספטמבר 2008 החל בביצוע עבודות הניקוי והגידור של החלקה, הרי שכאשר נשאל בחקירתו באילו תאריכים ביצע העבודות בחלקתו לתיקון הנזקים, השיב : "אני חושב בחודש 9 או 8", ואישר כי הימים שהגיש ביומן, אלו הימים שבוצעו העבודות (שם, עמ' 12, שורות 29-30). דא עקא, שהעתק דפי היומן מתייחסים למועדים שמ- 1/9/08 עד 17/9/08, הכוללים גם ימי שישי ושבת, בעוד התובע הצהיר, כי במשך חודש ימים עבדו בחלקה על מנת להחזיר השטח לקדמותו. 34. איני מוצאת לנכון לייחס כל משקל להזמנות עבודה, אשר צורפו לתצהיר התובע. אין להשליך בין האמור שם למקרינו, ויש לבחון כל מקרה לגופו. אין זה מן הנמנע, כי החברה תיתן הצעת מחיר לעבודה לחברה X בעלות מסוימת ולחברה Y בגין אותה עבודה בעלות אחרת. מה גם שסביר להניח, כי עלות עבודה לאתר בפתח תקווה תהיה שונה מעלות עובדים מכפר עילוט, כאשר החלקה נמצאת שם, לא צריך לשנע את הכלים למרחק רב וכו'. עבודות פינוי וניקוי: 35. אקדים ואומר כי אין לקבל את השומה של סלאמה לעניין עבודות הפינוי והניקוי, הואיל ועדויות עדי התביעה בעניין זה לא היו אחידות, וסתרו את עצמם בנוגע למשך זמן העבודה, זהות מפעיל הקומפרסור ועלות פינוי הפסולת לשפך מותר. משכך אין ליתן בעדויות אלו אמון, לא לעניין היקף הנזק ועלותו, ולא לעניין הזמן שנמשכו העבודות, בכדי להשיב המצב לקדמותו. בנסיבות אלו, משעול ההוכחה על כתפי התובע, והלה לא עמד בו, הרי שאין מנוס, אלא לקבל את חוו"ד מירה. 36. עדי התביעה סתרו את עצמם בנוגע למשך זמן העבודה, ועבודת הכלים בכלל, בעוד שזמן ביצוע עבודות הפינוי והניקוי בחוו"ד סלאמה נאמדו בכ- 12 יום, העיד התובע כי הפעיל כלים כבדים במקום למשך 12-14-15 ימים, בעוד שבנו חסן העיד כי 12 ימים, בעוד שרבחי העיד כי הפעילו את הקומפרסור למשך 4,5 ימים. עדי התביעה גם לא דייקו בנקודה מי עבד על הקומפרסור והפעילו ומי ניקה את האבנים סביבו, חסןאומר שהוא הפעיל בעוד שרבחי העיד שהוא עשה כן. העדים גם לא דייקו בעניין עלות פינוי הפסולת מהחלקה. בעוד שהתובע העיד כי לא נשא בכל עלות בגין שפיכת פסולת, בנו סאלח העיד כי אביו התובע נשא בעלויות כאלו, אך לא ידע לנקוב סכומים. 37. מירה אמד בחוות-דעתו את הנזק לחלקת העיבוד, הכולל סיקול ידני, חריש עמוק, דיסוק ואובדן הכנסה עתידי עקב ירידה ביבול ופחיתת פדיון בסך של 1,340 ₪. בעדותו הוסיף, כי האבנים והסלעים הוצאו מחוץ לחלקת התובע, והוצבו בחלקה בשטח המנהל (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 40-41). ויודגש, כפי שיובהר בהמשך, כי אומדנו של מירה אומדנו בעניין החריש הסתמך על מחירון ארגון עובדי הפלחה. יש להצר על כך, שקביעת מירה הייתה בהתאם להערכה, הואיל וההסכם בין הצדדים קבע חד משמעית פיצוי לפי נתוני משרד החקלאות ו/או לפי מחירון חשב. לא ברור מעדותו, אם סיקול לא מופיע בנתוני משרד החקלאות ו/או במחירון לעיל. אלא מאי, משעול ההוכחה מוטל על כתפי התובע, והתובע לא הוכיח, כי הפיצוי בעבור הסיקול הוא אחר, הרי שזו העלות לפיה יפסוק בית המשפט. מעבר לכך, עדותו של מירה, כי עסקינן באבנים קטנות, נתמכה בעדות מר חוסין, בעמ' 50. 38. מירה, חיווה דעתו בנוגע לחריש העמוק, כי העלות הינה 4 דונם * 60 ₪/ד', ובסה"כ 240 ₪. בעדותו הוסיף, כי קבע עלות זו לפי מחירון ארגון עובדי הפלחה (שם, עמ' 41, שורה 26). ב"כ התובע הלין בסיכומיו, כי המחירון לא הוצג על-ידי מירה בפני בית המשפט. אכן, ראוי היה כי מחירון זה יוצג, ובכלל זה האמור לעיל בנוגע לקביעת הפיצוי לפי ההסכם נכון גם למקרה דנא, ככל שמחירון ארגון עובדי הפלחה, אינו לפי נתוני משרד החקלאות / לפי מחירון חשב. עם זאת, משעול ההוכחה על התובע עליו להוכיח, כי לפי ההסכם, המחיר אמור היה להיות אחר. התובע לא נשא בעול זה. 39. מר קודינסקי הצהיר, כי הקבלן מטעם הנתבעת הקפיד לנקות את השטח לאחר סיום העבודות, והנתבעת עמדה על כך שהדבר יבוצע. הוא עצמו דאג לכך, כי הקבלן לא יעזוב השטח לפני שסילק משם סלעים. בסיור המסירה של הקו על-ידי הקבלן לנתבעת, היה נוכח גם נציג של רשות הטבע והגנים, שבדק ואישר כי הנתבעת החזירה את מצב השטח לקדמותו לאחר סיום העבודות במקום. בנוסף העיד, כי מר ישראל מרדכי הוא הקבלן שביצע את העבודה : "הקבלן עשה והיה לו מנהל עבודה, הקבלן הגיע אחת לשבועיים, מנהל העבודה היה כל הזמן. פועלים של הקבלן עשו את העבודה בשטח, השם שלו אברהם" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 44, שורות 22-23). בנוגע לסלעים והאבנים שהוצאו מתוואי הקו, העיד כי: "חלק הקבלן פינה לגמרי וחלק אמר שמורת טבע אמר לו לעשות מסלעות" (שם, עמ' 45, שורה 13). טענה זו לא נסתרה על ידי התובע, ולו סבר התובע, כי קודינסקי לא דאג לכך שהקבלן לא יעזוב את השטח לפני שסילק משם סלעים, מחובתו היה לבקש להזמין לעדות את הקבלן ו/או מנהל העבודה שלו. ויודגש, ללא קשר לאמור לעיל, מחובת התובע היה לבקש להעיד את השניים, הואיל והיה בכוחם של אלו, להצביע על מצב החלקה לאחר סיום העבודות. משלא עשה כן התובע, אין לו להלין אלא על עצמו. עדותו של קודינסקי נתמכה בעדותו של חוסין, אשר העיד, כי הקבלן מטעם הנתבעת, הקפיד לנקות את השטח לאחר סיום העבודות, והנתבעת עמדה על כך שהדבר יבוצע. הוא זכר מקרה, שראה במקום סלע גדול, פנה אל מפעיל הבאגר מטעם הקבלן, וביקשו לפנות מהמקום את הסלע, והוא אמנם עשה זאת (סעיף 3 לתצהירו וישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 51, שורות 1-4). 40. סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של מירה בעניין זה. עבודות מילוי: 41. סלאמה חיווה את דעתו, כי עלות מילוי האגף הניזוק בכמויות של אדמה נקייה בריאה, פזורה על פני השטח, לשם קבלת אדמה אחידה הינה 11,000 ₪ (לא כולל מע"מ). התובע הצהיר בתצהיר תשובות לשאלון, כי הוא ופועליו ביצעו עבודות מילוי בחלקה, לאחר אוגוסט 2008 (תשובה 16), וכי עלות עבודות המילוי הייתה כ- 5,000 ₪ ליום. הוא ביצע את העבודות אישית עם פועלים ואין ברשותו חשבונית מס (תשובה 17). בחקירתו הוסיף התובע, כי הביא אדמה למילוי בכמות שאינו זוכר, וכי האדמה הובאה מחלקתו, חלקה קרובה. בדומה העיד גם בנו סאלח. יוצא אם כך כי התובע הביא אדמה מחלקת אדמה הסמוכה לחלקה שלנו, שתי החלקות הן שלו. המשתמע מכך, שבחלקה האחרת הייתה כמות אדמה עודפת, שאם לא כן, יש להניח, כי לא היה גורם נזק לחלקה האחרת שלו. אם כך, לא ברור כלל, מדוע מגיע לתובע פיצוי בגין רכיב זה? חשוב לציין כי התובע לא גילה בתצהירו כי הביא את האדמה מחלקת אדמה אחרת בבעלותו, והדבר אומר דרשני. יתרה מכך, לפי עדותו של חוסין בעמ' 54 לפרוטוקול, ספק בכלל אם בוצע כלל מילוי אדמה בחלקה. נזקי הגדר: 42. סלאמה חיווה את דעתו, כי העלות עבור בנית גדר באורך 90 מ' זהה לניזוק, הכולל זוויות ברזל וכו', לפי 200 ₪/מ"א, הינה 18,000 ₪ (לא כולל מע"מ). התובע הצהיר בתצהיר תשובות לשאלון, כי את הגדר החדשה, גדר רשת, הקים לאחר אוגוסט 2008 (תשובות 18- 19). הוא יחד עם הפועלים בצע עבודות הגידור (תשובה 20). מנגד, בתצהיר עדות ראשית הצהיר, כי בספטמבר 2008 החל בגידור החלקה. התובע הצהיר עוד, כי בעבור הגדר שילם 18,000 ₪ (סעיף 14). אלא מאי, בחקירתו כאשר נשאל כמה שילם למטר של גדר, השיב : "רשום שם. לא זוכר" (ישיבה מיום 5/3/2012, עמ' 16, שורות 10-11). בנוסף, כאשר נשאל, האם שילם 200 ₪ למטר, השיב : "לא אמרתי לא 200 ולא 10 ₪. לא זוכר" (שם, שם, שורות 30-31). אם התובע לא יודע כמה שילם בעבור הגדר, הכיצד תבע סך של 18,000 ₪ ? התובע אמור לתבוע את הסכום ששילם בפועל עבור התיקון, ולא להסתמך על שומת סלאמה. טענה זו זוכה למשנה תוקף, לאור העובדה שהתובע בעדותו לא היה בטוח ממי קנה את גדר הרשת. 43. ויודגש, התובע צרף לתצהירו הצעת מחיר מאת מר אבו ראס תאופיק ואחיו, מיום 17/10/2011, הכוללת רשת גדר, זוית גדר וכו'. אין בהצעה זו להועיל לתובע, הן משום שהמדובר בהצעה משנת 2011, ולא בהצעה נכון למועד ביצוע התיקונים, והן משום שאין המדובר בחשבונית מס/ קבלה אשר תצביע על העלות הלכה למעשה בה נשא התובע. 44. גם יתר עדי התביעה לא יכלו לסייע בעניי זה, הרי חסן העיד כי החליפו את הגדר, אך אינו יודע היכן נקנתה (עמ' 22). רבחי העיד, כי הביאו גדר חדשה (שם, עמ' 24), וסאלח העיד, כי אינו יודע מהיכן נקנתה הגדר החדשה (שם, עמ' 27). 45. מעבר לכך, סלאמה חיווה את דעתו אודות עלות בנית גדר באורך 90 מ' זהה לניזוק. דא עקא, שבחקירתו התברר, כי ראה רק את השאריות של הגדר הישנה, כך שהלכה למעשה לא יכול למדוד את הגדר ההרוסה, וכל אומדנו התבסס על הנחה, כי הוא לא מאמין שהתובע יחליף גדר טובה. אין מקום לקבל הנחה זו או לבסס עליה ממצא עובדתי. 46. מר ח'אלד נקב בחוות דעתו בעלות תיקון של 200₪/מ"א, לדבריו הסתמך על מחירי שוק קיים, הוא לא ביקש בגין כך הצעות מחיר ובדק עצמו במחירון דקל (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 32). דא עקא, שמחקירתו התברר כי הגדר עליה הסתמך אינה הגדר נשוא דיוננו. יתרה מכך, אין נפקות למחירון דקל הואיל ובהסכם, עליו אין חולקים הצדדים נקבע כי : "עבור כל הנזקים שיגרמו כתוצאה מהנחת קו זה. אנו נפצה לפי נתוני משרד החקלאות/ או לפי מחירון חשב", כך שהאומדן היחיד לפיצוי התובע, היה אמור להיות מכוח האמור בהסכם, ולא כל נתון אחר. 47. מירה חיווה את דעתו, כי עלות הנזק לגדר לפי 60 מ' לאורך גדר, כולל עמודי ברזל מבוטנים כל 9 מ' לפי 110 ₪ /מ"א הינה 6,600 ₪. מירה העריך את אורך הגדר לפי מדידה שבצע, ולגבי הפער בין חוות-דעתו לחוו"ד סלאמה בנוגע לאורך הגדר העיד: "ת. אני לא יודע מה אמר, סלאמה הוא ידיד שלי, והוא היה שם מעל שנה אחרי האירוע, הייתי שם מיד בסיום העבודות ומדדתי יכול להיות שהוקמה גדר באורך 90 מטר, אך היתה שם גדר רעועה. יכול להיות שהוא מדד את זה היו 90 מטר, כשאני מדדתי היה חלק ללא גדר. הוא מדד כשהוקמה גדר חדשה. ש. לגבי עמודי הברזל, גדר באורך 60 או 90 מטר, 9 מטר מרחק בין כל עמוד לא יספיק. ת. אני גם ראיתי מה היה בשטח. בנושא הגדר ההתייחסות אותה התייחסות. העלות נכון להיום מגיעה ל 60,70- אחוז ממה שרשום בחוו"ד. הכל היה במסגרת רצון לגמור את התיק ברוח טובה לפי הנחיית הנתבעת" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 42). 48. קודינסקי הצהיר, כי דאג לכך שהקבלן לא יעזוב את השטח לפני שהעמיד את הגדרות במקום. כשנשאל באיזה גדרות עסקינן השיב כדלקמן: "ת. לתצהיר שנתתי היה חלק יותר קדימה שהוא יחזיר גדרות והוא החזיר גדרות, לא בחלקה של התובע. בחלקה של התובע הבנתי שאיש ממקורות מתווך בין החקלאים למקורות ואמר שלא צריך להחזיר כי זה במו"מ. היתה עוד חלקה למטה אותו דבר. בחלקה של התובע הקבלן הרס גדר ולא החזיר. ש. איך אתה אומר שהגדר ששייכת לתובע או לחקלאי אחר. ת. אני לא יודע, אמרתי שבחלקות ליד הבריכה לא החזרנו גדר ובחלקות יותר למטה כן החזרנו גדר " (שם, עמ' 45-46). מר קודינסקי העיד בתחילה בנוגע לגדר, כי "הקבלן פירק גדר ואנחנו עשינו תוואי" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 45, שורה 21), והשיב לשאלה מה עשה עם הגדר: "הוא לא פירק לגמרי, הקבלן פגע בגדר" (שם, שם, שורות 22-23). בסופו של דבר העיד: "בחלקה של התובע הקבלן הרס גדר ולא החזיר" (שם, שם, שורות 31-32), ואף הוסיף בניגוד לתצהירו (דאג שהקבלן לא יעזוב את השטח לפני העמדת הגדרות במקום) : "ש:אני אומר לך שמקורות לא הרכיבה גדר שם בחלקה של התובע ? ת: נכון. ש:בעניין הגדר לא דאגה מקורות להחזיר את המצב לקדמותו כפי שאמרת ? ת: השטח הוחזר לקדמותו, אך נושא הגדר, אמרו שיש איש שמטפל בחקלאים וזה עניין שלו. אנו רצינו לתקן גדר ואמרו שאין צורך" (שם, עמ' 48, שורות 5-9). 49. אומנם קודינסקי לא דייק בגרסתו כאמור לעיל, אך מרגע שמירה אישר את עלות תיקון הגדר, שוב אין לגרסתו של קונדינסקי חשיבות נוספת. שער כניסה: 50. סלאמה אמד את עלות התקנת שער כניסה חדש (הדבר עלה גם מעדותו של סלאמה בעמ' 35) במקום זה שנהרס ב- 2,200 ₪ (לא כולל מע"מ). התובע הצהיר בתצהיר תשובות לשאלון, כי שער הכניסה תוקן לאחר חודש אוגוסט 2008, על-ידי איש מקצוע, והוא שילם בגין כך 2,200 ₪ (תשובות 22-24. ראה גם סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית מטעמו). הוא העיד בפניי, כי לא קנה שער חדש, אלא תיקן השער הקיים: "רק הבאתי את הזויות, החלפנו את העמוד של השער והצירים של השער כדי שיסתובב" (ישיבה מיום 5/3/2012, עמ' 17, שורות 5-6), וכי לא לקח חשבוניות על חלקי השער (שם, שם, שורות 11-12). בדומה גם העיד בנו חסן: "החלפנו את השער ובא רתך וריתך..." (שם, עמ' 22, שורה 14). כך גם העיד רבחי, כי הם עזרו לרתך בשם אבו אברהים לתקן השער (שם, עמ' 25). סאלח מסר: "הלכנו לשם וראינו שהשער שבור, תיקנו אותו והבאנו רתך שתיקן אותו" (שם, עמ' 27, שורה 19). 51. עולה מהאמור כי השער תוקן ולא הוחלף, ולא ברור אם התובע שילם סכום כלשהו בגין תיקון זה, ומכל מקום לא הוגשה כל חשבונית או קבלה על התיקון של השער. בכל מקרה אין להסתמך על חו"ד סלאמה בענין זה שהתייחסה לעלות שער חדש, ולא מצאתי אסמכתא אחרת להוכחת נזק זה. נזקי העצים: 52. סלאמה חיווה את דעתו, כי העצים שנעקרו לפי דברי התובע הם : 3 עצי זית, 6 עצי גפן ו-7 עצי סברס. ערכם נאמד: ב- 1,000 ₪ לעץ זית; 800 ₪ לגפן ו-600 ₪ לסברס. סה"כ נזקי מטעי העצים הינה 12,000 ₪. אין מחלוקת כי סלאמה לא ראה את העצים העקורים. מנגד, מירה אמד את נזקי עקירת עצי הפרי בסך של 2,500 ₪, הכולל : 2 עצי זית לפי 450 ₪ לעץ; 2 עצי תאנה לפי 350 ₪ לעץ; 3 שיחי גפן לפי 100 ₪ לשיח ו - 6 שיחי צבר לפי 100 ₪ לשיח. מירה הוסיף בעדותו, בנוגע להערכתו : "ש. הכיצד הערכת את העלות של עצי הפרי. ת. יובהר שמדובר בעצי זית ללא השקיה, התחשיב של משרד החקלאות להכנסות של כרם זיתים או עץ זית על פי תחשיבי משרד החקלאות. ש. המטעים הם מטעי השקיה וקיבלו מים מהקו. ת. אמר לי החקלאי במפורש שלא היתה צנרת בשטח, ואין שם צנרת מים כדי להשקות. הוא אמר ואני ראיתי. להגיד שהוא הביא דלים מהבית והשקה" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 42). 53. התובע סתר את עצמו בחקירתו בנוגע לראיית העצים העקורים. מחד העיד, כי ראה אותם, ומאידך כי לא ראה אותם, פעם מסר כי ראה עצים עקורים ופעם מסר כי ראה רק את הבורות מקום שנעקרו, ובכל מקרה, הלך, קנה, ונטע חדשים. (עמ' 9-10). 54. בעניין זה ה"ה חסן, רבחי וסאלח סתרו את עצמם בנוגע לראיית העצים שנעקרו בחלקה . בעוד מר חסן העיד, כי לא ראה את העצים העקורים בשטח, רבחי העיד, כי כן ראה את העצים העקורים בחלקה, 7-8 עצים. מספר העצים הזה אינו תואם את הערכת סלאמה. בדומה העיד סאלח שנפלו בולדרים על העצים. קונדינסקי העיד כי לא ראה עצים עקורים, אך אינני מקבלת את עדותו, לאור הרישומים של חוסיין במקום, וכן לאור חוות דעתו של מירה. 55. גם במקרה דנא, אין בחוו"ד של סלאמה כדי להועיל לתובע שהעיד, כי קנה עצים חדשים במקום אלו שנעקרו, וכאשר ביקש להציג חשבונית, השיב "למה חשבונית" (ישיבה מיום 5/3/2012, עמ' 17). עול ההוכחה מוטל על כתפיו להוכיח את עלות העצים שרכש במקום אלו שנעקרו עקב עבודות הנתבעת, ואשר בגינם מגיע לו פיצוי. דא עקא, שהתובע כאמור, לא עמד בעול זה. נזקים נלווים: 56. סלאמה ציין כי עלות שכ"ט שמאי ומומחים הינה 6,999 ₪ כולל מע"מ. משלא מצאתי לנכון לקבל את חוות דעתו של סלאמה, הרי שלא מגיע לתובע החזר בגין עלות חוות-הדעת. 57. נכון הוא, שיכול ויטען הטוען, כי התובע היה חייב לצרף כתמיכה לתביעתו, חוו"ד כמצוות התקנות, דא עקא, הואיל והתברר כי תביעת התובע, אינה מבוססת דיה, אין מקום לפסוק לו סכום זה. ירידת ערך: 58. התובע טען בכתב התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך ומניעת ההנאה המלאה מחלקתו בסכום מוערך של 25,000 ₪. בתצהירו הסביר, כי נגרם לו נזק נוסף בגין ירידת הערך של החלקה ו/או המגרשים, עקב הנחת קו מים בעומק של כ- 50-70 ס"מ, דבר שמנע ויימנע ממנו ניצול מלא והנאה אופטימאלית מהחלקה. על כן העריך את ירידת הערך ואי ניצול התוואי של הקו בסך של 25,000 ₪. ב"כ התובע הוסיף בסיכומיו, כי הנתבעת הניחה קו לצמיתות במגרש, שניתן לבנות בו בניין חקלאי, כעולה מההיתר שצירף התובע, לפיו באותה חלקה הקים בניין ומחסן חקלאי. תחזוקת הקו דורשת כניסה מעת לעת למגרש לתפעול ו/או לתיקון, וזה מה שקרה בפועל, הנתבעת נכנסה שוב עם כלים כבדים למגרש, לאחר הגשת הליך זה וגרמה שוב לנזקים. על-ידי הנחת הקו במגרשו, הנתבעת מונעת הפקת הנאה מלאה וקיימת פגיעה קשה בזכותו לנהוג בקניינו כרצונו. 59. קודינסקי העיד בעניין זה כדלקמן: "ש: הקו הוא זמני או לצמיתות? ת: הנחת צינורות נכונה היא ל 50- שנה . זה מה שהמפעל אומר" (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 48, שורות 25-26) . בעניין זה טען ב"כ התובע, כי עדות זו מבססת את העובדה, כי עקב הנחת הקו נגרמה ירידת ערך למגרש, ולא ניתן להפיק הנאה מלאה ממנו על-פי התוכנית הרלבנטיות שחלה על החלקה. 60. היה לטעמי מקום לצירוף חוות דעת של שמאי שתבסס את ירידת הנערך הנטענת. על אף שהתובע טרח והגיש חוות דעת שמאית, לא התייחס השמאי בחוות דעתו למרכיב ירידת הערך של האדמה. 61. יחד עם זאת, עולה מעדויות התביעה כמו גם ההגנה, כי נגרמה ותיגרם לתובע הפרעה בשימוש בחלקתו עקב הנחת הקו בה למשך 50 שנה, והנתבעת אף לא הכחישה כי גם לאחר הגשת התביעה היא נזקקה שוב לכניסה לחלקתו של התובע בעניין אותו קו. בנסיבות אלו, צודק יהיה לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנא בסך 10,000 ₪. סבל, טרחה, אובדן ימי עבודה והוצאות שונות: 62. התובע, תובע בגין סבל וטרחה מרובים, כולל אובדן ימי עבודה והוצאות שונות סך של 5,000 ₪ ו/או לפי קביעת בית המשפט. מובן הוא כי פגיעה בחלקת התובע עקב הנחת הקו בהכרח גרם לו סבל מסויים, אך אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי רצתה לפצותו, וכי עצם סירובו גרם לו לסבל ולטרחה מיותרים. אובדן הכנסה עתידי עקב ירידה ביבול: 63. מירה חיווה דעתו, כי הנזק שנגרם לתובע בשל אובדן הכנסה עתידי עקב ירידה ביבול ופחיתת פדיון, לפי 160 ₪ לדונם, הינו 640 ₪. בעדותו התברר, כי המדובר בהערכתו (ישיבה מיום 6/3/2012, עמ' 41, שורות 31-32). 64. ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי התובע כלל לא תבע בראש נזק זה ומר ח'אלד אף הוא לא סבר, כי קיימת ירידה ביבול ופחיתת פדיון. התובע עצמו העיד, כי מטע הזיתים משמשו לצרכי משפחתו וטען, כי אינו מצהיר על כל הכנסות ממטע זה בפני רשויות המס. בנסיבות אלו, אין לפסוק כלל פיצוי לתובע בפריט זה, יחד עם זאת איני מוצאת לנכון להפחית סכום זה מסכום הפיצוי המגיע לתובע, הואיל ונראה כי הנתבעת הייתה מוכנה לפצותו בגין כך, משום שהכירה בנזק זה בין יתר הנזקים שגרמו העבודות לתובע. 65. לסיכום, אני מקבלת בחלקה את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,440 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,587 ₪. פיצוייםמים