מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצויים בגין סלילת כביש בקרבת בית מגורים: התובעים רכשו זכויות במגרש 569 בהרחבה במושב בית אלעזרי. מבחינה טופוגרפית נמצא המגרש בחלקו הנמוך של המושב וגובל בתעלות ניקוז. לאחר שהתובעים בנו את ביתם, סללה הנתבעת מחדש את הכביש הסמוך לביתם של התובעים. לטענת התובעים, הנתבעת סללה את הכביש כשהוא גבוה מהמגרש עליו בנוי ביתם ובמפלס גבוה יותר משהיה בתוכניות הפיתוח. טוענים התובעים כי כתוצאה מכך נגרמו להם נזקים, ועל הנתבעת לפצותם בגין נזקים אלו. כללי: הצדדים: 1. התובעים הם בני זוג המתגוררים בבית אותו בנו ברחוב התאנה במושב בית אלעזרי, במגרש הידוע כמגרש 569. 2. הנתבעת היא רשות מקומית שהוקמה על פי דין. האירועים שקדמו להגשת התביעה: 3. התובעים רכשו מאת מינהל מקרקעי ישראל את הזכויות במגרש 569 (להלן-"המגרש") הנמצא ברחוב התאנה בהרחבה במושב בית אלעזרי (להלן-"המושב"). מבחינה טופוגרפית נמצא המגרש בחלקו התחתון של המושב בסמוך לתעלות ניקוז הנמצאות בעורף המגרש ובצידו הצפון מזרחי. שטח המגרש כ-500 מ"ר והחזית הצפונית מערבית פונה לרחוב התאנה. 4. ביום 6.7.2000 קיבלו התובעים היתר בנייה לבניית ביתם במגרש, הכולל מרתף חלקי ומעליו שתי קומות מגורים. הכניסה לבית ואגף הדיור בבית תוכננה לגובה 45.50 מ' מעל פני הים (גובה 0 של הבית), ואגף חדרי השינה תוכנן בגובה 45.95 מ'. גובה הכניסה של הבית תוכנן להיות גבוה יותר ממפלס הכביש שהיה באותה עת ליד ביתם. תוך כדי שהתובעים בונים את ביתם, תוקנה תכנית סלילת הכביש. הנתבעת סללה את הכביש מחדש, אך גובה הכביש היה גבוה יותר מאשר בתכניות הפיתוח המאושרות, והיה גבוה יותר ממפלס הכניסה של בית התובעים. יחד עם זאת, הכביש נסלל מחדש כאשר השיפוע של הכביש הוא מבית התובעים והלאה, כך שהניקוז של מי הגשמים בכביש הינו בצדו המרוחק של הכביש מבית התובעים. כל אשר נותר לניקוז הוא חלק הקרקע של השטח הציבורי שביו הכביש לבין ביתם של התובעים. טענות הצדדים: 5. טוענים התובעים כי כתוצאה מסלילת הכביש, שגובהו מעל לגובה מפלס הבית שבנו, גורמת להם להצפות בעת ירידת גשמים, ואינם יכולים לבנות את החנייה במגרש ביתם. לטענת התובעים, עילות התביעה כנגד הנתבעת הינן כדלקמן: הנתבעת התרשלה בעת שסללה את הכביש מעל לגובה מפלס ביתם. לעניין זה טוענים התובעים שחל הכלל הדבר מדבר בעדו, ויש להעביר את נטל הראיה על שכם הנתבעת; הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שסללה את הכביש שלא על פי תכניות הפיתוח, ולא דאגה לניקוז הרחוב בהתאם לחובתה על פי סעיף 235 לפקודת העיריות וצו המועצות המקומית (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958. על כן תובעים התובעים מאת הנתבעת פיצוי בסך 540,000 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: 163,423 ₪ בגין עלות ביצוע העבודות למניעת הישנות הנזקים בבית התובעים, להוכחת סעיף זה הגישו את חוות הדעת של המהנדס בן-חורין; 653,800 ₪ ירידת ערך בגין הנזקים שנגרמו לתובעים בגין הגבהת הכביש כאמור לעיל, לרבות אי יכול לקבל טופס 4 לבית עקב כך שאינם יכולים לבנות את החניות בגבול המגרש עליו בנוי ביתם. להוכחת טענה זט הגישו את חוות דעתו של שמאי המקרקעין לזר; 30,000 ₪ בגין מניעה זמנית של הנזקים; הוצאות חוות דעת המומחים. למרות שסכום הנזקים להם טוענים התובעים מגיע לסך 847,223 ₪, העמידו התובעים את תביעתם על הסך 540,000 ₪, מטעמים השמורים עימם. 6. הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן: ההצפות שהיו בביתם של התובעים נגרמו באשמתם או באשמת בעלי המקצוע שבנו את ביתם; התובעים יכולים לבנות את החניות בגבול המגרש של ביתם, והנתבעת נתנה להם פתרונות לשם כך; אין כל קשר בין הגבהת הכביש לבין סיום עבודת הפיתוח בחצר ביתם של התובעים; ביתם של התובעים נמצא במקום נמוך בקרבת ואדי, ועל התובעים היה לבנות תעלת ניקוז אשר תקלוט את מי הניקוז, כפי שנדרש בתכנית ההגשה להיתר בנייה; חלק מנזקי ההצפה נגרמו כתוצאה מאי בניית החלון האנגלי במרתף הבית בגובה שתוכנן; אין כל קשר סיבתי בין מעשי הנתבעת לבין הנזקים הנטענים בכתב התביעה; אין להעביר את נטל הראיה, ונטל הראיה נשאר על כתפי התובעים מתחילה ועד סוף. העדויות: 7. מטעם התובע העידו העדים כדלקמן: התובע מס' 1. מחקירתו הנגדית התברר כי כל עדותו מסתמכת על חוות דעת של מומחים אותם שכר, וכי אין לו ידיעה אישית על הסיבות והגורמים לנזקים להם הוא טוען בכתב התביעה; ד"ר א. אביגור, יועץ לביסוס מבנים. חוות דעתו ניתנה לאחר שמומחה מטעם בית המשפט נתן את חוות דעתו, ועל מנת לסתור אותה. לדברי מר אביגור יש להרוס את הבית שבנו התובעים ולבנותו מחדש, והוא שלל את כל הפתרונות שנתן המומחה מטעם בית המשפט בעניין הניקוז. בחקירתו הנגדית טען שהפתרון של תעלת ניקוז בחצירם של התובעים אינה מקובלת עליו, עקב בעיות הרטיבות שהיא יוצרת. שאלתי את מר אביגור האם תהיה בעיה אם יעשו תעלת ניקוז סגורה במגרש התובעים, אך תשובתו הייתה שאינו מבין את השאלה. עוד עולה מחקירתו הנגדית של עד זה שהתעלם לחלוטין מהמיקום של מגרש התובעים בחלק הנמוך של המושב בסמוך לואדי ובסמוך לשתי תעלות ניקוז, כך שהבית מצוי בסביבה רוויית מים, דבר אשר חייב את התובעים לתכנן את ביתם, לרבות הניקוזים וההגנות מפני מים, גם ללא סלילת הכביש. חוות דעתו של המהנדס בן-חורין סותרת לחלוטין את חוות דעתו של ד"ר אביגור, שכן לדעת מר בן-חורין יש אפשרות לתקן את הליקויים בבית ובמגרש; שמאי המקרקעין גיל לזר. בחוות דעתו העריך מר לזר את ירידת הערך של הבית כתוצאה מנזקי המים בסך 140,000 דולר ארה"ב, לפי הפירוט כדלקמן: 90,000 דולר בגין הגבהת פני הכביש; 10,000 דולר בגין העדר חניות בתחום המגרש; 20,000 דולר בגין נזק לארון מטבח; 10,000 דולר בגין בניית טרסות בחצר הבית לצורך גישור על מפלסים; 10,000 דולר בגין פתיחת חלונות אנגליים, על מנת שניתן יהיה להשתמש במרתף ללא סכנת הצפה. בחקירתו הנגדית אמר מר לזר כי ירידת הערך תלויה בפתרון לבעיית הניקוז. אם יימצא פתרון לבניית חנייה בתחום המגרש, אזי לא תהיה כל ירידת ערך בגין החנייה. לא ראה קבלות על רכישת ארון המטבח ולא ראה את ארון המטבח. לגבי פתיחת חלונות אנגליים במרתף לא ראה קבלות, אך ראה שבוצעו חלונות אנגליים. גם אם תיפתר בעיית הניקוז, עדיין יישאר השם הרע של הבית. בכל חוות דעתו ועדותו התעלם מר לזר שהבית נמצא בסביבה רוויית מים; מר יורם עמית, המהנדס שפיקח על סלילת הכביש. עד זה העיד כי בעת ביצוע ההרחבה במושב, בנה כל אחד מבעלי המגרשים את הבית כרצונו. התברר שציר הכביש אינו מתאים לתכנון הקיים, מכיוון שפעם תוכנן הכביש בצד ימין ופעם בצד שמאל, ואי אפשר היה לסלול את הכביש עם ציר ישר כמו סרגל כמו שהיה. לכן הסביר למועצה ולמושב שעל מנת שהכביש יתאים לכל הבתים שלאורך הכביש, יש צורך לתכנן את הכביש מחדש. לכן הוחלט לשנות את תכנון הכביש מהקצה לקצה, לשנות את צורת המדרכות, לשנות את כיוון המדרכה, ולקבוע את ציר הכביש באמצע זכות הדרך, כך שלא ייפגעו הבתים משני צידי הכביש. כתוצאה מהתכנון החדש, התרחק הכביש מביתם של התובעים. כתוצאה מאילוצים אלו ועל מנת שלא יהיו מהמורות בכביש (עליות ומורדות) אלא יהיה כביש ישר, נאלץ לסלול הכביש כפי שנסלל, גם אם אינו תואם את תכנית הפיתוח. כל זאת בהסכמת המושב והנתבעת. היה צורך להתקין תעלת ניקוז מאחורי ביתם של התובעים, ועל התובעים היה לבנות קיר בגבול המגרש, בין הבית לבין תעלת הניקוז על מנת למנוע חדירת מים, אך התובעים דרשו שהנתבעת תבנה להם את הקיר. לכביש יש שוליים פתוחים, אך המים מהכביש מתנקזים לצד הנגדי לביתו של התובע ולא לכיוון ביתו של התובע. התובעים יכולים לבצע את החניות בשטח המגרש ואין כל מניעה לכך. אין כל צורך בניקוז של השטח שבין הכביש לבין גבול מגרש התובעים, שכן מדובר בזרימה קטנה ביותר, אשר נספגת באדמה. 80% מחצרם של התובעים מתנקז לאחורי הבית, וניקוז זה אינו מעניינה של התביעה. רק 20% מהמגרש מתנקז לכיוון הבית והכביש, ורק לניקוז זה מתייחסת תביעת התובעים. לאחר שהתברר שגובה הכביש גבוה ממפלס הכניסה של הבית, הציעו לתובעים מספר פתרונות, אך התובעים דחו את כל הפתרונות, להבדיל מכל התושבים שהסכימו לפתרונות שהוצעו. המרחק של הכביש מגבול המגרש של התובעים בין 3 ל-4 מ'. הוא משמש כמהנדס המועצה, ומביקוריו במושב רואה שמגרשו של התובע לא מוצף בכלל. תכנית הפיתוח שמשנה את גובה הכביש מצויה במשרדי הנתבעת ובמזכירות המושב, וניתן היה לעיין בה בכל עת; מר קירט שלמה, אשר כיהן בועד המושב בחודש מאי 2002. עד זה הוזמן לאחר שביום 6.5.02 כתב מכתב לתובע 1, שנוסחו כדלקמן: " מגרש בהרחבה מס' 569 ביום ששי נערך סיור בכביש ליד מגרשך והתברר כי בתכניות החדשות מפלס הכביש התרומם בכ- 20 ס"מ וכתוצאה מכך נוצרו מס' בעיות המדרכה נמוכה יותר. בריכות הביוב נמוכות. פני הקרקע נמוכים. בסיום עבודות הסלילה ימדד גובה הכביש כלפי הקרקע המדרכה ובריכות הביוב, וינתן פתרון לשביעות רצונך. במידה ויתגלו בעיות נוספות הקשורות לשנוי פני הכביש הן יטופלו לשביעות רצונך." בחקירתו העיד העד כי סלילת הכביש הייתה פרוייקט של הנתבעת, והוא כחבר הוועד של המושב, שהיה גם הוועד המקומי במושב, היה גורם מגשר בין הנתבעת לבין סוללי הכביש. הוא טיפל בסלילת הכביש. בחלק מהבעיות שיצרה סלילת הכביש טיפל המושב, כגון הגבהת בריכות הביוב במגרש התובעים, אך את בעית הניקוז צריכה לפתור הנתבעת, בהיותה חברה ברשות הניקוז. 8. הנתבעת הגישה חוות דעת אותה ערכו אדריכל חיים בן-ארי, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, מר יוסף גולדקלנג, ומהנדס אברהם שני, מומחה לביסוס קרקע . שלושת מומחים אלו נחקרו חקירה שכנגד, ומחקירתם הנגדית עולה שהתובעים בנו את ביתם ובצעו את פיתוח החצר במפלסים הנמוכים מהמפלסים הקבועים בהיתר הבנייה ובתכנית ההיתר. כן עולה מעדותם כי התובעים ביצעו עבודות בשטחים ציבוריים מעבר לגבולות המגרש, במקומות בהם צריכות לעבור תעלות ניקוז, דבר הגורם להיווצרות מוקדי רטיבות בסמוך לביתם. 9. לאור חוות הדעת הסותרות של המומחים מטעם שני הצדדים, הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט היה מהנדס הבנין ושמאי המקרקעין אינג' יעקב כהן. הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה, והוא השיב עליהן בפירוט רב. המומחה נותר איתן בדעתו שאין לשנות אתחוות דעתו לאור שאלות ההבהרה של הצדדים. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו. כאמור לעיל, התובעים הגישו את חוות דעתו של ד"ר אביגור כחוות דעת נגדית לחוות דעת המומחה, ועל כך להלן. 10. לאחר תום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם. דיון ומסקנות: ההצפות בבית: ההצפה מיום 4.12.01: 11. התובעים צירפו לכתב התביעה דו"ח של חב' אורי נס בע"מ מיום 23.12.01 אודות הצפה שנגרמה למרתף ביתם של התובעים ביום 4.12.01 בשעה 20:30 (להלן-"ההצפה הראשונה"). השמאי הגיש חוות דעתו לחברת הביטוח שביטחה את ביתם של התובעים. מדו"ח השמאי עולה שמהנדס מטעם חברת הביטוח בדק את הסיבות להצפה, ומסקנותיו היו כדלקמן: "בקומת המרתף יש הכנה לאסלת בית שימוש. ההכנה כוללת צינור "4 היוצא מהרצפה לכיוון שוחה חיצונית עמוקה כ- 2.9 מ'). סביב השטחה קיימת עדיין חפירה ולא מולאה באדמה. מי גשמים שירדו באזור שמסביב לבית התנקזו לכיוון קיר המרתף שוחת הביוב (השטח החיצוני גבוה מחלק עליון של קומת המרתף, והמים מתנקזים לנק' הנמוכה). המים חדרו דרך שוחת הביוב ומשם חופשי לכיוון פתח צינור ה-"4 הנמצא ברצפת המרתף. צינור זה בנוסף היה פתוח בקצהו". מדו"ח השמאי עולה כי המהנדס שבדק את הגורם לנזק מצא כי האחריות לנזק מוטלת על השרברב שביצע את עבודות הביוב. השמאי העריך את הפיצוי לתובעים בסך 34,304 ₪. מאחר והתובעים צירפו חוות דעת השמאי לכתב התביעה, מהווה היא הודאת בעל דין לגורם להצפה, גורם שאינו קשור כלל לבעיית הניקוז. לאור כל האמור לעיל, ההצפה מיום 4.12.01 אינה קשורה לסלילת הכביש במפלס הגבוה ממפלס בית התובעים. ההצפה מיום 14.2.03: 12. התובעים צירפו לכתב התביעה דו"ח של חב' אורי נס מיום 19.3.03 אודות הצפה שנגרמה למרתף ביתם ביום 14.3.03 (להלן-"ההצפה השנייה"). בדו"ח זה כותב השמאי כדלקמן: "בית המבוטח ממוקם במפלס נמוך בישוב, נמוך מפני הכביש הסמוך, ליד תעלת ניקוז מי גשמים, כאשר שיפועי הקרקע באזור מובילים לכיוון המבנה. פיתוח החצר לא הושלם ועקב כך מי גשמים התנקזו לכיוון המרתף חדרו ל"חצר האנגלית" ומשם לתוך המרתף. מברור עם המבוטח ודו"ח מודד שהוצג לנו על ידו עולה כי המועצה אזורית "ברנר" וועד המושב, סללו כביש בסמוך לבית שגבוה ב-60 ס"מ מהתכנון המקורי, עקב כך מצוי המשתכן בהתדיינויות מול המועצה, עובדה שעיכבה את פיתוח החצר." השמאי המליץ לחברת הביטוח לשלם לתובעים פיצוי בסך 16,815 ₪, ויש להניח בסבירות גבוהה שהתובעים אכן קיבלו פיצוי זה מחברת הביטוח. 13. כבר עתה אעיר שדברי השמאי שהנתבעים מעכבים את השלמת פיתוח החצר עקב ההתדיינות עם הנתבעת תומכת בטענת הנתבעת בסעיף 33 לכתב ההגנה שהתובעים לא הקטינו את נזקיהם. שכן משמע מדברי השמאי שאם התובעים היו מבצעים את פיתוח החצר, אזי מי הגשמים לא היו מציפים את המרתף. תכניות הפיתוח: 14. בתכניות הפיתוח ובהיתר הבנייה צוינו כל המפלסים במטרים מעל גובה פני הים, וכך אעשה גם אני. 15. בחוות דעתו מתייחס המומחה מטעם בית המשפט (להלן-"המומחה") לתכניות הפיתוח השונות שהיו לפני סלילת הכביש. תכנית הפיתוח הראשונה: 16. תכנית זו הייתה בתוקף בעת הגשת הבקשה להיתר ע"י התובעים. על פי תכנית זו תוכנן כדלקמן: כביש עם מדרכה אחת בצד המזרחי הפונה למגרש. ניקוז הכביש תוכנן לצד מערב , הכיוון הנגדי לכביש; שפת המדרכה מרוחקת כ-4 מ' מגבול המגרש, למעט מפרץ חניה מול הפינה הדרומית של המגרש, שם מרוחקת שפת המדרכה כדי 2 מ' מגבול המגרש; המפלסים בשפת המדרכה הפונה לכיוון המגרש נעים בין 45.17 מול הפינה הדרומית ובין 45.35 מול הפינה הצפונית של המגרש; החצר מתוכננת בגבהים הנעים בין 45.40 מ' ובין 44.80 מ'; מפלסי החצר בחלקים המערביים הגובלים ברצועת הביניים תוכננו בגבהים 45.20 מ' בפינה הדרומית של המגרש ובין 45.40 מ' בפינה הצפונית של המגרש. מפלסים אלו גבוהים במידה מועטה (עד 5' ס"מ) מהמפלסים בשפת המדרכה הקרובה למגרש; ניקוז החצר - רצועה שרוחבה כ- 5 מ' בחזית החצר (הגבוהה מהכביש המתוכנן) מתוכננת להתנקז לכיוון הכביש; יתרת המגרש ברוחב כ- 16 מ' מתוכנן להתנקז לכיוון הנגדי לתעלת הניקוז בגבול המזרחי של החצר; מפלס קומת הכניסה תוכנן לגובה 45.50 מ'. תכנית הפיתוח השניה: 17. תכנית זו החליפה את תכנית הפיתוח הראשונה. על פי תכנית זו: הכביש מתוכנן עם מדרכה אחת בצד המערבי הנגדי למגרש. ניקוז הכביש מתוכנן לצד מערב, הכיוון הנגדי למגרש. שפת הכביש מתוכננת במרחק של כ- 6.8 מ' מגבול המגרש, ללא מפרץ חניה לצד המגרש; המפלסים בשפת הכביש הפונה לכיוון המגרש הפונה לכיוון המגרש הם בגובה כ- 45.25 מ' מול הפינה הדרומית של המגרש וגם מול הפינה הצפונית של המגרש. (בין 2 הנקודות הכביש נמוך במקצת); מפלסי החצר במגרש תוכננו ללא שינוי, בזהות מוחלטת למפלסים בתכנית הפיתוח הראשונה. מפלסי הכביש על פי הביצוע בפועל: 18. על פי תכנית מדידה שבוצעה לבקשת המומחה, עולה כדלקמן: הכביש נסלל עם מדרכה בצד הנגדי למגרש, וללא מדרכה בצד המגרש, בהתאמה לתכנית הפיתוח השנייה. שפת הכביש מרוחקת כ- 6.8 מ' עד 6.5 מ' מגבול המגרש; מפלס שפת הכביש מול הפינה הדרומית של המגרש הינו כ- 45.45 מ'. מפלס זה גבוה בכ- 30 ס"מ מהמפלס המתוכנן בתכנית הפיתוח הראשונה וכ-20 ס"מ מהמפלס המתוכנן בתכנית הפיתוח השנייה; מפלס שפת הכביש מול הפינה הצפונית של המגרש הינו כ- 45.40 מ'. מפלס זה גבוה בכ- 5 ס"מ מהמפלס המתוכנן בתכנית הפיתוח הראשונה וכ- 15 ס"מ מהמפלס המתוכנן בתכנית הפיתוח השנייה; פני הכביש מתנקזים לכיוון מערב, כך שמי הנגר שזורמים על הכביש מורחקים מהמגרש, ואינם גורמים לעומס מי נגר בכיוון המגרש; רצועת הביניים משתפלת מכיוון הכביש לכיוון המגרש, כאשר בגבול בין הרצועה למגרש מפרידה מדרגת אבן בגובה כ- 20 ס"מ . החלק הצפוני של רצועת הביניים מיושר לגובה הכביש (הגבוה ממפלס החצר) וממוקמים בו מקומות החנייה של התובעים. זאת, במקום שמקומות החנייה של התובעים יהיו בתוך המגרש, בהתאם להיתר הבנייה. משמע מכך, שהתובעים סיפחו חלק מרצועת הביניים למגרש ביתם, כפי שעולה גם ממפות המדידה שצורפה לחוות דעתו של המומחה. מפלסי הבנייה והפיתוח של בית התובעים: 19. על פי תכנית מדידה שבוצעה לבקשת המומחה עולה כדלקמן: החצר מחולקת ע"י מדרגה ומסלעה לארבעה אזורים: החלק המערבי של החצר משתפל מדרום לצפון ממפלס 44.98 למפלסים 44.90 מ' עד 44.81. באזור זה, הגובל ברצועת הביניים יש בעיות ניקוז, משום שהוא נמוך מרצועת הביניים, אליה הוא אמור להתנקז. יתר חלקי החצר גבוהים מהתעלות אליהן הם מתנקזים,ואין בהם בעיות ניקוז; החלק בפינה הדרום מערבית בוצע במפלסים אשר נעים בין 45.34 מ' ל- 45.17 מ'; החלק הדרום-מזרחי משתפל לתעלת ניקוז בגבולו המזרחי של המגרש, ממפלס 45.01 מ' למפלס 44.62 מ'. שטח החצר בחלק זה חורג כ- 4 מ' מגבול המגרש. בתוך כך מאריך את מסלול הזרימה ומגדיל את שטח החצר שנדרש לנקז. משמע מכך שהתובעים פלשו לשטח ציבורי ומשתמשים בו לצרכיהם הפרטיים. מאיור מס' 6 לחוו"ד המומחה עולה כי השטח אליו פלשו התובעים גובל בתעלת הניקוז, ולא בנו כל גדר הפרדה בין השטח בו הם משתמשים לבין תעלת הניקוז. באיור זה ניתן לראות את גבול המגרש ואת שטח הפלישה על פי הגדר של שכנם של התובעים; החלק הצפון מזרחי משתפל ממפלס 45.37 מ' למפלס 44.89 מ' לתעלות ניקוז הגובלות מצפון וממזרח. גם שטח זה חורג כ-4 מ' מגבול המגרש; 2) מפלס הכניסה לבית נבנה בגובה 45.41 מ' במקום בגובה 45.50 מ'. דהיינו התובעים בנו את ביתם בגובה הנמוך ב-9 ס"מ מהגובה הנקוב בהיתר הבנייה; בניית מפלס הכניסה לבית נמוך מהגובה הנקוב בהיתר, חייב את התובעים לבצע את הפיתוח של החצר, בו מבוצעים השיפועים לניקוז החצר, בגובה הנמוך מהגובה הנקוב בהיתר הבנייה. ואכן מציין המומחה, על פי מפת המדידה שצירף לחוות דעתו, כי בחלק המערבי הפונה לכביש, ביצעו התובעים את החצר במפלסים הנמוכים ב-30 סמ' עד 40 ס"מ מהמפלסים המתוכננים בתכניות הפיתוח, וכי הדבר מעצים את בעיות הניקוז שנגרמות מהגבהת הכביש; בחזית המזרחית נבנו במרתף חלונות צמודים לתקרה. מפלס סף (תחתית) החלונות גבוה כ-12 ס"מ מעל מפלס החצר הגובלת. בחזית הדרומית של המרתף ממוקם חלון ממ"ד במפלס נמוך ממפלס החצר הגובלת. על מנת לתמוך את הקרקע ולמנוע גלישת מים, נבנתה "חצר אנגלית" - קירות תמך שיוצרים מרחב פתוח בין החלון לקרקעית החצר. החצר האנגלית מקורה בסוכך בד. בקירות קומת המרתף נצפו סימני רטיבות מתחת לחלון בחזית המזרחית. האחריות להצפות: 20. בחוות דעתו מציין המומחה כי החלק המרכזי והמרכזי של החצר מתוכננים להתנקז לכיוון תעלת ניקוז הגובלת בצד המזרחי של המגרש, ומתנקזים בפועל לתעלה זו וגם לתעלה שמצפון למגרש. לפיכך, המפלסים של הכביש ושל רצועת הביניים אינם משפיעים על ניקוז אזורים אלה. חלונות המרתף פונים לחלקים אלה של החצר, ולכן אין קשר בין מפלסי הכביש ורצועת הביניים להצפות או רטיבות שנגרמים במרתף הבית. לאור חוות דעתו של המומחה, אין לנתבעת כל אחריות לנזקים אלו. 21. ד"ר אביגור, המומחה מטעם התובעים, חולק על מסקנותיו של המומחה בכל הקשור לפתרונות שהציע המומחה לפתרון בעיית הניקוז, אך אינו מתייחס בחוות דעתו לנושא הניקוז של החלק המזרחי של החצר. כל חוות דעתו מתייחסת לבעיית הניקוז מהכביש. בהעדר התייחסות של ד"ר אביגור לכיווני הניקוז, אלא התנגדותו הייתה התנגדות כללית, תוך הנמקה להתנהגותה של קרקע חרסיתית, קיים פגם משמעותי בחוות דעתו. כן מתעלם ד"ר אביגור מהעובדה שהתובעים בנו את ביתם במפלס הנמוך ב-9 ס"מ מהקבוע בהיתר הבנייה, ואת פיתוח החצר ביצעו במפלסים נמוכיםמאלו הקבועים בהיתר הבניה. ד"ר אביגור התעלם לחלוטין מהמיקום של מגרש התובעים בחלק הנמוך של המושב בסמוך לואדי ובסמוך לשתי תעלות ניקוז, כך שהבית מצוי בסביבה רוויית מים, דבר אשר חייב את התובעים לתכנן את ביתם, לרבות הניקוזים וההגנות מפני מים, גם ללא סלילת הכביש. על כן מעדיף אני את דעתו של המומחה בעניין זה, על פני דעתו של ד"ר אביגור. 22. מר קירט ומר עמית העידו שהנתבעת היא זו שהייתה אחראית על סלילת הכביש, או לפחות הייתה מעורבת מאד בסלילתו. אמנם ייתכן שהוועד המקומי של המושב, שהוקם על פי פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] וצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 היה מעורב בסלילת הכביש, אך עניין זה לא הובהר די צרכו. הנתבעת נמנעה מלהביא ראיות על זהות סולל הכביש. על כן נותרות על כנן הראיות שהיא זו אשר סללה את הכביש. 23. בעת סלילת הכביש ידעה הנתבעת על גובה ביתם של התובעים. למרות זאת סללה את הכביש בגובה העולה על מפלס הכביש על פי התכנית השנייה. אמנם ניקוז הכביש נעשה לצד הכביש המרוחק מביתם של התובעים, אך עדיין נותר על כנו הצורך לנקז את רצועת הקרקע שבין הכביש לבין קו המגרש של התובעים. לאור זאת סבור אני שהנתבעת התרשלה בכך שלא ביצעה את הניקוז של רצועת הקרקע בין כביש לבין גבול המגרש של התובעים. 24. התובעים בנו את מפלס הכניסה לביתם ברום הנמוך ב-9 ס"מ מהמפלס הקבוע בהיתר הבניה, ואת פיתוח החצר במפלס הנמוך מהמפלס הקבוע בהיתר הבניה (ראה לעניין זה עדותו של מר גולדקלנג). מאחר והתובעים בנו את מפלס הכניסה לבית נמוך ב-9 ס"מ מהמתוכנן, היו חייבים לבצע את פיתוח החצר במפלסים נמוכים יותר מהקבוע בהיתר הבנייה. בנוסף, התובעים פלשו מקו המגרש לכיוון הכביש, בנו שם מסלעה אשר עוצרת את זרימת הנגר העילי של מי הגשמים, וגורמים בכך להיווצרות שלוליות מים בסמוך לביתם. בכך גרמו התובעים להחמרה של בעיית הניקוז. משמע מכך שגם לתובעים יש אשם תורם לא מבוטל בבעיית חוסר הניקוז של רצועת הקרקע שבין הכביש לגבול מגרשם. שאלת הנזק: 25. בחוות דעתו התייחס המומחה גם לפרטי הנזק אותם תבעו התובעים, ולהלן אעמוד על פרטי הנזק. התייחסות המומחה לטענות התובעים בכתב התביעה: 26. בסעיף 5 לכתב התביעה טוענים התובעים כי רום מפלס הכניסה הקבוע בתכנית ההיתר הוא 45.50 מ' מעל פני הים, וגובהו של הכביש באותה עת היה 45 מ' מעל פני הים. על טענה זו כותב המומחה כדלקמן: "עובדות נכונות. יחד עם זאת תכנית הפיתוח הראשונה, אשר משנה את גובה הכביש הייתה מוכנה בתקופה שבה הוכנו תכניות הבנייה של הבית, לא ברור אם תכנית הפיתוח הראשונה, לרבות מפלסי הכביש והמפלסים המתוכננים לחצרו של התובע, הובאו לידיעת התובע. מעיון בתכנית הבנייה של הבית עולה כי המפלס המתוכנן לקומת כניסה - 45.50 מ' תואם את המפלס המתוכנן בתכנית הפיתוח הראשונה. לעומת זאת, מפלסי החצר בתכנית הבנייה תואמים את גובה הכביש שנמדד באותו מועד, אך נמוכים ממפלסי החצר המתוכננים בתכנית הפיתוח הראשונה, והם נמוכים בהתחשב בגובה הכביש המתוכנן. בד בבד עם המידע על גובה מפלס הכניסה המתוכנן שנמסר לתובע, אשר הבית תוכנן לפיו, היה על וועדת התכנון לספק מידע על קיום תכניות הפיתוח, שמשנה את גובה הכביש שהיה קיים באותו מועד, לרבות מפלסי החצר המתוכננים, כדי שהחצר תתאים לכביש העתידי (ולא רק לכביש שהיה קיים באותו מועד)." סבור אני שלמרות דבריו אלו של המומחה, לא הוכחה אחריותה של הנתבעת לאי מסירת המידע, כאמור, וזאת מהסיבות כדלקמן: מהעדויות עולה שתכניות הפיתוח היו במזכירות המושב בו מתגוררים התובעים, והם היו פתוחים לעין כל; האדם היחיד שיכול היה להעיד איזה מידע נמסר עובר לתכנון ביתם של התובעים היה האדריכל יניב יונתן, שהגיש את הבקשה להיתר מטעם התובעים (מוצג ת/2). התובעים לא הזמינו עד זה להעיד מטעמם, ומחדל זה פועל לרעתם; המומחה מציין כי מצד אחד גובה מפלס הכניסה לבית התובעים תואם את תכנית הפיתוח הראשונה, דבר הנותן מקום לסברה שתכנית הפיתוח הראשונה הובאה לידיעת האדריכל. אך מצד שני גובה מפלסי החצר תואם את גובה הכביש לפני הכנת תכנת הפיתוח הראשונה, דבר הנותן מקום לסברה שתכנית הפיתוח הראשונה לא הובאה לידיעת האדריכל. על התובעים היה להזמין את האדריכל לעדות על מנת שניתן יהיה אפשר לבחור באחת הסברות, אך הם לא עשו כן; הנתבעת אינה מוסד תכנון, ומי שצריך להעביר המידע היא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ולא הנתבעת שהיא רשות מוניציפלית. לאו כל האמור לעיל סבור אני שהתובעים לא הוכיחו שתכנית הפיתוח הראשונה לא הובאה לידיעתו של האדריכל שהכין עבורם את הבקשה להיתר. בהחלט ייתכן שמדובר בטעות תכנון של האדריכל ולא בחוסר מידע שהיה צריך להעביר אליו. 27. בסעיף 6 לכתב התביעה נטען כי מפלס הכניסה של הבית נבנה בפועל בגובה 45.50 מ' מעל פני הים. המומחה מציין בחוות דעתו כי בפועל נבנה מפלס הכניסה בגובה 45.41 מ' מעל פני הים, נמוך ב-9 ס"מ מהקבוע בהיתר הבניה. 28. בסעיף 7 לכתב התביעה טוענים התובעים שההצפה הראשונה נגרמה כתוצאה ממחדלי הנתבעת. על טענה זו כתב המומחה כדלקמן: "איני מסכים עם טענה זו. חלונות המרתף פונים לחלקים של החצר אשר מנוקזים לתעלה המזרחית. לכן אין קשר בין מפלסי הכביש להצפות או רטיבות שנגרמים במרתף הבית. גם בדו"ח שבנספח ב' לכתב התביעה נקבע כי ההצפה נגרמה כתוצאה מחדירת מים דרך צינור ביוב שמחובר לתא ביוב." כבר לעיל עמדתי כי דו"ח השמאי שצירפו התובעים מהווה הודאת בעל דין לגבי גורם ההצפה והאחראי להצפה. מדברים אלו עולה בבירור שאין לנתבעת כל אחריות להצפה הראשונה. 29. בסעיף 8 לכתב התביעה טוענים התובעים כי כתוצאה מהפרשי הגבהים הוצף המרתף בהצפה השנייה. על טענה זו כותב המומחה כדלקמן: "איני מסכים עם טענה זו. חלונות המרתף פונים לחלקים של החצר אשר מנוקזים לתעלה המזרחית, שמפלסה נמוך ממפלס החצר, ולפיכך מתאפשר ניקוז החצר אליה. בנוסף, תוך כדי פיתוח החצר ע"י התובע, הורחבה החצר לכיוון מזרח, תוך הרחקת תעלת הניקוז, דבר שמאריך את מסלול הזרימה עד לתעלת הניקוז, ומשפיע לרעה על ניקוז החצר. לכן אין קשר בין מפלסי הכביש (שממוקם ממערב למגרש) להצפות או רטיבות שנגרמים במרתף הבית." כאמור המומחה לא נחקר על חוות דעתו. 30. ביחס לסעיף 9 לכתב התביעה אודות הגבהת הכביש הגובל במגרש התובעים, כותב המומחה כדלקמן: "שפת הכביש המזרחית הפונה אל המגרש גבוהה כ-50 ס"מ משפת הכביש הישן, כ-40 ס"מ משפת הכביש בתכנית הפיתוח הראשונה, וכ-20 ס"מ משפת הכביש בתכנית הפיתוח השניה..." 31. ביחס לאמור בסעיף 14 לכתב התביעה המתייחסת לחוות דעת המודד יודקובסקי כותב המומחה כי נערכה מדידה מאוחרת ע"י המודד אביגדור מזור, אשר המדידות שלו שונות מאשר המדידות של מר יודקובסקי. אציין שמדידה של מר מזור מקובלת עלי יותר מאשר חוות דעת מר יודקובסקי, מכיוון שחוות דעתו של מר יודקובסקי לא נתמכה במפת מדידה. 32. בסעיף 15 לכתב התביעה טוענים התובעים שנוצר מצב לפיו בית התובעים "שקוע" באדמה ונמצא נמוך מפני הקרקע. עקב כך נאלצו התובעים להקים מדרגות היורדות מהכביש ומהמדרכה אל ביתם ואף נמנעה מהם האפשרות למקם את החניות כמתוכנן בתחום המגרש. על טענה זו כתב המומחה כדלקמן: "בית התובעים אינו שקוע. רק החצר הקדמית שלפני בית התובעים שקועה. ניתן לפתור בעיה זו, ואף למקם חניות בתחום המגרש כפי שמצויים בחוות דעתי." התייחסות המומחה לחוות דעתו של מהנדס בן-חורין: 33. המומחה התייחס לחוות דעתו של המהנדס בן-חורין, אשר צורפה כנספח ו' לכתב התביעה. בחוות דעת זו מציין מר בן-חורין את העבודות שצריך לבצע לצורך תיקון המצב. להלן התייחסותו של המומחה לחוות הדעת הנ"ל: מר בן-חורין טוען כי המרחק של צלע הכביש מהמגרש הוא 4.5 מ', ולכן יש מטרדי רעש והפסד שטח חניה. על כך כותב המומחה: "המרחק על פי תכנית המדידה של אביגדור מזור הוא כ-6.8 - 6.3 מטר. מכאן איני מסכים עם מסקנות 1-3 בחוות הדעת בדבר מטרדי רעש והפסד שטח חניה בשל צמצום המרחק בין הכביש למגרש. בנוסף, סבור אני שקיצור מרחק של 2 מ' בין הבית לכביש אינו מהווה גורם המגדיל או המקטין מטרדי רעש. מר בן-חורין אינו מומחה למטרדי רעש, וחוות דעתו ניתנה בעניין שאינו מומחה בו; בחוות דעתו טען מר בן-חורין נטען כי על פי תכניות להיתר בנייה נדרש שרוחב הכביש יהיה 5 מ', ובפועל רוחב הכביש 6 מ'. על כך כתב המומחה: "רוחב הכביש נקבע על פי תכניות פיתוח ולא ע"י התוכניות להיתר בניית הבית. רוחב הכביש בתוכניות הפיתוח הוא 6 מטר ולא 5 מטר, אין לנתון משמעות לסוגיות הנדונות בתביעה." סבור אני שדבריו של המומחה בדבר התוכנית הקובעת לענין רוחב הכביש הינם מושכלות ראשונים בתכנון ובניה; בחוות דעתו כתב מר בן חורין כי כתוצאה מהפרשי הגבהים בביצוע הפיתוח, האזור שבין המבנה לבין הכביש אינו מנוקז בזרימה חופשית של המים בגרביטציה. על כך כתב המומחה: " נכון. ניקוז האזור שבין המבנה לכביש יכול וצריך להתבצע דרך רצועת הקרקע המפרידה בין הכביש לבין המגרש. שטח זה הוא ציבורי, והאחריות לניקוזו היא ע"י הגורם שסלל את הכביש. " בחוות דעתו כתב מר בן-חורין ששוחות הביוב בחצר בית התובעים נמוכות מדי ביחד לקרקע, ויהיה צורך בהגבהתן. על כך כתב המומחה: "יש צורך בהגבהת החצר המערבית והגבהת תא ביקורת אחד." 34. בחוות דעתו כותב מר בן-חורין אילו עבודות יש לבצע לצורך תיקון המצב. המומחה התייחס גם לחלק זה של חוות דעת מר בן- חורין כדלקמן: טוען מר בן חורין שיש לבצע דפנות בטון בתעלה הצפונית כדי שדפנות התעלה לא ישתנו כתוצאה מסחף. על כך כותב המומחה כדלקמן: "התעלה תוכננה ע"י מהנדס דרכים, ללא ביצוע דפנות בטון. לא הובאו ע"י המהנדס בן-חורין חישובים המראים כי התעלה אינה מסוגלת לקלוט את כמות המים הצפויה לעבור בה. " מר בן-חורין טען שיש לבצע דפנות בטון בתעלת הניקוז בין המגרש לכביש. על כך כתב המומחה: "אגן הניקוז קטן- (שטחו כ- 2 דונם). מספיקה תעלה רדודה עם דפנות בשיפוע קטן. אין צורך בדפנות בטון." מר בן-חורין קובע בחוות דעתו שיש לבצע שינויים בגובה הקרקע כדי ליצור ניקוז לכיוון התעלה, להגביה את איטום המבנה כתוצאה מהגבהת הקרקע, להתאים את גובה שוחות הביוב ולהגביה שביל גישה מהכביש למבנה. על כך כותב המומחה: "שינויים אלה נדרשים משום שהחלק המערבי של החצר נמוך מהמפלס המתוכנן לחצר בתכנית הפיתוח. נדרשת הגבהה של תא ביקורת אחד בלבד בשטח החצר שנדרש להגביה. בתכניות פיתוח הכביש תוכננו גם מפלסי החצר באופן שיאפשר את ניקוזה בהתאמה לתכנון הכביש. ראוי היה שמפלסי החצר המתוכננים בתכניות הפיתוח יימסרו לתובע לקראת תכנון הבית, על מנת שיוכל לתכנן את החצר בהתאם למפלסים החדשים של הכביש העומד להיסלל . אם ייקבע ע"י ביהמ"ש כי המפלסים המתוכננים בחצר על פי תכנית הפיתוח לא נמסרו לתובעים, וכתוצאה מכך נבנתה החצר בגבהים נמוכים מהמפלסים שבתכניות הפיתוח, אני סבור כי יש לפצות את התובעים על הצורך בביצוע השינויים בסעיפים 3-6, על פי האומדנים שבחוות דעתי." כבר לעיל קבעתי שהתובעים לא הוכיחו שהנתבעת לא מסרה להם את תכנית הפיתוח הראשונה, וכי קיים ספק אם מדובר ברשלנות של האדריכל בתכנון הבית ומפלסי החצר. לאור זאת, לא הוכחה אחריות הנתבעת לנזקים בחצר המערבית של התובעים; בחוות דעתו טען מר בן-חורין שיש להגביה את המקום שמיועד לחנייה באזור הצפוני של המגרש. לכך הסכים המומחה. בחוות דעתו טען מר בן-חורין שיש לבצע חצרות אנגליות מסביב לחלונות במרתף. על כך כתב המומחה: "עפ"י תוכניות הבנייה של התובע, גובה סף חלון הממ"ד 44.55, מפלס החצר בקרבת החלון נע בין 45.00 - 44.90. מפלס זה גבוה מתחתית החלון. ה"חצר האנגלית" נדרשת בשל תכנון החלון והחצר, על מנת לגשר על הפרש הגבהים בין מפלס החצר ובין תחתית החלון, ואינה קשורה לתשתיות שמסביב למגרש." 35. מעדיף אני את חוות דעת המומחה על פני חוות דעתו של מר בן-חורין, מהטעמים כדלקמן: התובעים לא הזמינו את המומחה להיחקר על חוות דעתו, בכך הסכימו עם חוות דעת המומחה; בתגובה לחוות דעת המומחה הגישו התובעים את חוות דעתו של ד"ר אביגור, ואל העידו את מר בן-חורין. משמע מכך שויתרו על חוות דעתו של מר בן-חורין; חוות דעתו של מר בן-חורין וחוות דעתו של ד"ר אביגור סותרות האחת את חברתה. בעוד מר בן-חורין כותב שניתן לתקן את הליקויים, לדעת ד"ר אביגור יש צורך להרוס את כל הבניין ולבנות אותו מחדש. סתירה זו היא סיבה נוספת מדוע אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר אביגור. התייחסות המומחה לחוות הדעת השמאית של מר לזר: 36. התובעים הגישו את חוות דעתו של שמאי המקרקעין גיל לזר בדבר נזקים להם טוען מר לזר בחוות דעתו. להלן התייחסות המומחה לחוות דעת מר לזר: מר לזר טוען שנגרמה ירידת ערך לבית התובעים בשיעור 20% כתוצאה מהגבהת הכביש ו-10,000 דולר מהעדר חניות בתחום המגרש. על כך כותב המומחה: "אין הכרח כי מפלס הכניסה לבתים יהיה גבוה ממפלס הכביש שלידם, כל עוד יש פתרון ראוי לניקוז החצר. בסוגיה שלפנינו, מפלס הכביש הוא בגובה רצפת הבית, ובכפוף לפתרון בעיית הניקוז, ניתן למקם חניות בתחום המגרש, תוך התקנת מעביר מים מתחת לדרך הגישה למעבר המכוניות. איני רואה מקום לירידת ערך." בעניין מעביר המים הביאו התובעים את חוות דעתו של ד"ר אביגור שהתנגד לפתרון זה. סבור אני שיש לדחות את חוות דעתו של ד"ר אביגור, שכן מעביר המים אמור להימצא בשטח הציבורי שבין הכביש לבין גבול המגרש של התובעים, ודינו זהה לדין התעלה הפתוחה. טוען מר לזר בחוות דעתו כי ניזוק ארון מעץ מלא (ספג רטיבות מקיר חיצוני צפוני), ואומדן הנזק הוא 20,000 דולר. על כך כותב המומחה: "לא הוצג לי הנזק בארון המטבח ולא נטען כי קומת הכניסה הוצפה, כך שאיני יכול לאשר שנגרמה רטיבות הקשורה לתשתיות שמסיב למגרש." בחקירתו הנגדית אמר מר לזר שלא ראה את הארון ולא ראה קבלות על רכישת הארון, כך שחוות דעתו בעניין זה אינה נתמכת בכל ראיה אובייקטיבית; טוען מר לזר בחוות דעתו כי חלק מהגינה נבנה עם טרסות,לגשר על מפלסים, ולמעשה נגרע חלק מחצר הבית. וומדן הנזק 10,000 דולר. כל כך כותב המומחה: "הטרסות הבנויות בחצר, אינן תוצאה של התשתיות שמסביב לחצר. בחצרות רבות מתקינים טרסות גם כאלמנט נוי, ואינן גורעות משווי החצר." טוען מר לזר בחוות דעתו כי החלונות במרתף הבית היו אמורים להיות מוגבהים בכ- 60 ס"מ מעל פני הקרקע. פני אדני החלונות נמצאים בגובה אחיד, ונדרש לפתוח "חצר אנגלית". אומדן הנזק הוא 10,000 דולר. על כך כותב המומחה: "כפי שצוין לעיל, "חצר האנגלית" נדרשת על מנת לגשר על הפרש הגבהים בין מפלס החצר ובין תחתית החלון, ואינה קשורה לתשתיות שמסביב למגרש" על פי סעיף 21 לכתב התביעה ההוצאות בגין איטום קירות ושבילים, הצבת סלעים בגלל שינוי מפלסים, רכישת חול לצרכי הגבהת המפלס עקב הפרשי גבהים והקמת חומה מוערכות ב- 30,000 ₪. על כך כותב המומחה: "איטום קירות היא עבודה נדרשת בכל בנייה תת-קרקעית ואין מקום לפצות על כך. הצבת מסלעות בגבול המערבי של המגרש נועדה לתמוך את הקרקע ברצועת הביניים שמפרידה בין הכביש למגרש. אם מסלעה זו בוצעה ע"י התובעים, יש לפצותם על כך." 37. מעדיף אני את חוות דעתו של המומחה, על פני חוות דעתו של מר לזר מהסיבות כדלקמן: מר לזר לא עשה כל אבחנה בין ניקוז החלק המערבי של המגרש לבין ניקוז החלק המזרחי של המגרש; מר לזר לא נתן כל משמעות למחדלים של התובעים, לפלישות שלהם לתחום הציבורי מצד מזרח ומצד מערב, ולבניית הטרסות הגורמות להיקוות מים; מר לזר לא נתן כל משמעות לעובדה שבית התובעים נמצא באופן טבעי בסביבה רוויית מים; מר לזר לא מתייחס כלל לפתרונות הניקוז המוצעים ע"י המומחה מטעם בית המשפט; לא יכול היה ליתן חוות דעת אודות הארון שניזוק, שכן לא ראה את הארון ולא ראה קבלות על רכישתו. הפיצוי הכספי בגין העבודות בתחום הציבורי: 38. המומחה העריך את עלות התיקונים בשטחים הציבוריים שבין הכביש לגבול המגרש של התובעים בסך של 15,000 ₪ בביצוע חברה קבלנית ללא מע"מ, ובסך 24,700 ₪ כולל ניהול ופיקוח לביצוע עצמי כולל מע"מ. עבודות אלו כוללות פירוק מסלעות והצבתן מחדש בגבול המגרש בגבהים המתאימים, יצירת תעלת ניקוז, צינור ניקוז בקוטר 40, מצעים מעל צנרת ניקוז ויציקת בטון מזוין לשביל גישה. המומחה מציין בסעיף 9.5 לחוות דעתו כי עלות שביל הגישה לבית כוללת הנחת צינור ניקוז, מילוי מצעים מהודקים ויציקת משטח בטון מזוין כהכנה לריצוף. עבודות אלו יעמידו את התובע במצב בו היה נמצא אילולי היה צורך בהנחת צינור ניקוז, בהתחשב בעובדה שטרם בוצע ריצוף בשטח. 39. מאחר והנתבעת הייתה צריכה לדאוג לניקוז השטח שבין הכביש לבין גבול המגרש של התובעים,עליה לשאת בתשלום זה. מאחר והתובעים תבעו פיצוי כספי, יקבלו הם את הפיצוי הכספי, ועליהם תחול האחריות לביצוע העבודות בתחום הציבורי בתיאום מלא על הנתבעת. לכן זכאים התובעים לפיצוי בסך 24,700 ₪. זה יישא הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן חוות הדעת של המומחה (2.8.07) ועד ליום התשלום בפועל. הפיצוי הכספי בגין העבודות בתחום המגרש: 40. המומחה מציין בחוות דעתו כי עלות התיקונים בשטח המגרש הינה בסך 12,200 ₪ כמחיר כולל בביצוע חברה קבלנית ללא מע"מ, ובסך 20,300 ₪ כולל ניהול ופיקוח לביצוע עצמי וכולל מע"מ. המומחה סייג פיצוי זה בכפוף להכרעת בית המשפט בשאלה מי האחראי על ביצוע החצר המערבית במפלס נמוך מהמתוכנן בתכניות הפיתוח. 41. לעיל קבעתי שהתובעים לא הוכיחו שהנתבעת לא נתנה להם את תכנית הפיתוח שהייתה בעת הכנת תכניות הבנייה לפני הגשת הבקשה להיתר. בהעדר הוכחה לאחריות הנתבעת בעניין זה, התובעים לא זכאים לכל פיצוי שהוא בגין ביצוע התיקונים בחצר המערבית. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך 24,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 2.8.07 ועד ליום התשלום בפועל. לאור סכום התביעה ותוצאת פסק הדין, אין צו להוצאות. פיצוייםכביש