מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד נשא איידס עקב המחלה: פתיח ותשתית עובדתית עניינו של ההליך שבפנינו בטענת התובע כי פוטר על רקע היותו נשא HIV. מטעם התובע העידו הוא עצמו, וגב' נ.ז - אשר הייתה מנהלת שותפה בסניף ____ של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. מטעם הנתבעת העידו מנהלה דאז מר מ.ה, מנהלה דהיום מר י.מ, וכן גב' ה.ג, גב' מ.ז ומר ט.ג. להלן תשתית העובדות, כפי שעלתה מהעדויות שנשמעו בפנינו: התובע הינו יליד שנת ____. הנתבעת הינה חברת תיירות, המתנהלת באמצעות משרד ראשי וכ - ___ סניפים הפזורים ברחבי הארץ. במהלך חודש אוגוסט 2008, תוך כדי שהתובע עובד במוקד הטלפוני של חברת ____, ביקש לחפש עבודה כסוכן נסיעות ונרשם לאתר חיפוש עבודה באינטרנט תוך צירוף קורות חייו (נספח א' לתצהירו). ביום 1.9.08 התקשרה לתובע נציגת מחלקת אופרציה פנים של הנתבעת, ותיאמה עימו ראיון עבודה ליום ד' 3.9.08. ביום 3.9.08, עוד טרם ראיון העבודה שתוכנן כמפורט לעיל וללא קשר אליו, התקשרה לתובע מנהלת סניף ____ של הנתבעת, גב' נ.ז, וזימנה אותו לראיון עבודה מיידי לתפקיד אחר - של סוכן נסיעות - בסניף בראיון העבודה, שהתנהל כאמור ביום 3.9.08 ובו נכחו נ.ז והתובע, הציג התובע את ניסיונו המקצועי וכישוריו, ונ.ז הציגה בפניו את תנאי העבודה (שכר חודשי בסך של 4,200 ₪, בצירוף עמלות ובצירוף החזר הוצאות דלק). בתום הראיון סוכם על תחילת עבודתו של התובע בסניף בתום הראיון ליוותה נ.ז את התובע למשרדו של מר י.מ, שהיה בזמנו הבעלים של הסניף ומנהל שותף שלו, ועדכנה אותו כי קיבלה את התובע לעבודה (סעיף 9 לתצהיר התובע, סעיף 5 לתצהיר נ.ז, עדות י.מ בעמ' 26). י.מ אישר כי נ.ז הייתה מוסמכת לגייס עובדים לסניף, כי התובע התקבל - על ידה ובידיעתו - לתפקיד, ובהתאם אף הוכנה עבורו טיוטה של הסכם עבודה (שאמור היה להיות מצורף כנספח א' לתצהירו, אך לא צורף בפועל). בהתאם לסיכום בינו לבין נ.ז הודיע התובע, כבר בשעות אחר הצהריים של יום 3.9.08, על התפטרותו מחברת סמוך לאחר הסיכום הטלפוני בין התובע לבין נ.ז על מועד תחילת העבודה, נודע לנ.ז כי התובע הינו נשא HIV (סעיף 7 לתצהירה). במהלך העדויות הסתבר כי הדבר נודע לה מפיה של גב' מ.ז, אחראית ההדרכה בנתבעת, המכירה את התובע נוכח פעילותו בקהילת הלהט"ב ואשר הבינה שהתובע התקבל לעבודה בנתבעת לאחר שנקבעה לה פגישה לצורך הדרכתו (עמ' 20 לפרוטוקול). לטענתה של נ.ז, סיפרה על כך לי.מ עוד ביום ו' 5.9.08, והשניים החליטו שאין מניעה מלהעסיק את התובע כפי שסוכם (סעיפים 8-9 לתצהיר נ.ז; י.מ אישר זאת הגם שלא זכר את מועד השיחה המדויק - עמ' 26 לפרוטוקול). ביום א' 7.9.08 הגיע התובע לעבודתו כמתוכנן. סמוך לאחר הגעתו ביקשה ממנו נ.ז פרטים על עבודתו הקודמת בוועד למלחמה באיידס, והאם "יש לו מה לספר על כך" (סעיף 10 לתצהירה; וכן בסעיף 12 לתצהירו). בתגובה סיפר לה התובע כי הינו נשא HIV מזה כ - 20 שנה, והדגיש כי "אין זה בבחינת סכנה לעובדים אחרים ואין בכלל מקום לדאגה מהדבקה בנגיף במקום העבודה" (סעיף 14 לתצהירו; כן בסעיף 11 לתצהיר נ.ז). לאחר שיחה זו הוחתם התובע על טופס 101, החל ללמוד את התוכנות הנדרשות לצורך עבודה בנתבעת, נפגש עם שאר עובדי הסניף והחל לתרגל את החומר הנלמד. במקביל נקבעה לו פגישה ליום המחרת עם גב' מ.ז, אחראית ההדרכה מהמשרד הראשי של הנתבעת, על מנת שתלמד אותו את התוכנה באמצעותה מבוצעת הזמנת כרטיסי טיסה (סעיף 15 לתצהירו, סעיף 12 לתצהיר נ.ז). ביום המחרת, 8.9.08, נמסר לתובע כי הפגישה שתוכננה לאותו יום עם גב' מ.ז לא תתקיים. סמוך לאחר מכן נמסר לו על ידי נ.ז על פיטוריו, מהטעם כי "עובדת לשעבר של הסניף... תבעה את הסניף על פיטוריה ובית המשפט קבע כי היא תשוב לעבודתה בחברה" (סעיף 20 לתצהירו, סעיף 16 לתצהיר נ.ז). לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי כל עובדת לשעבר של הסניף לא הוחזרה לעבודתה על ידי בית הדין, וכי הטעם שנמסר לתובע על ידי נ.ז לא היה אמת. גם לא הייתה מחלוקת כי לא התקבל עובד אחר במקומו של התובע לסניף ____ באותה תקופה. במעמד הפיטורים ציינה נ.ז בפני התובע כי "יתכן ותהיה משרה אחרת" עבורו במחלקת האופרציה של הנתבעת (סעיף 22 לתצהירו, וכן בסעיף 17 לתצהיר נ.ז), ולצורך כך יצרה קשר בנוכחותו עם גב' ה.ג - האחראית על מחלקת האופרציה - ותיאמה לו ראיון (סעיף 17 לתצהירה, עדות התובע בעמ' 8, עדות גב' ה.ג בעמ' 22). התובע החליט שלא לגשת לראיון, וסיים לאור זאת באותו יום את עבודתו בנתבעת (אישור העסקה בגין יומיים - 7-8.9.08 - ניתן לו על ידי הנתבעת וצורף כנספח ב' לתצהירו). ביום 25.9.08 פנה התובע, באמצעות באת כוחו, למנכ"ל הנתבעת וביקש פיצוי בגין הפרת חוזה העבודה עימו ובגין הפלייתו לרעה בשל מצבו הבריאותי (נספח ג' לתצהירו). במכתב התשובה מיום 4.12.08 (נספח ד' לתצהירו) צוין כי ביום 7.9.08 בשעות הערב "נודע לראשונה לגב' נ.ז, כי לא התקבל אישור ההנהלה הראשית של החברה להעסקתו של מרשך בסניף וזאת נוכח החלטות שהתקבלו בהנהלה הראשית של החברה, החלטות הנוגעות לתקן העובדים בסניף ותכנון כוח האדם לאותו סניף" (סעיף 4 למכתב). עוד צוין כי הוצעה לתובע משרה חלופית במחלקת האופרציה, אך הוא בחר שלא לקבלה. התובע מצא עבודה חלופית רק שלושה חודשים לאחר פיטוריו, ורק שנה לאחר מכן מצא עבודה בתחום התיירות היוצאת (סעיף 37 לתצהירו; יצוין כי הגם שהתובע לא צירף אסמכתאות כלשהן המעידות על כך - האמור בתצהירו בהקשר זה לא נסתר). להשלמת התמונה יצוין כי גם נ.ז פוטרה מעבודתה בנתבעת, לאחר כ - 9 שנות עבודה, סמוך לאחר השתלשלות העניינים הנוגעת לתובע (פיטוריה נכנסו לתוקף ביום 20.11.08). הצדדים היו חלוקים על הסיבות לפיטוריה והאם קשורות לעניינו של התובע; יצוין כבר כעת כי אין בכוונתנו להיכנס, במסגרת הליך זה, לבחינת פיטוריה של נ.ז. בין הצדדים התגלעו שתי מחלוקות עובדתיות עיקריות - האחת, בדבר העילה לפיטוריו של התובע מסניף ____; השנייה, בשאלה אם הוצע לו תפקיד חלופי מובטח במחלקת האופרציה. להלן תפורטנה העדויות שנשמעו בפנינו בכל אחת מהסוגיות, ולאחריהן הכרעתנו. העילה להפסקת עבודתו של התובע בסניף העדויות שנשמעו בפנינו התובע העיד כי נפגע מאוד מהודעתה של נ.ז בדבר סיום עבודתו יום אחד בלבד לאחר תחילתה, וראה בה תגובה ישירה להודעתו יום קודם לכן על היותו נשא HIV. התובע הדגיש כי נשאות HIV אינה לקות פיסית ואין בה משום מוגבלות פיסית בכל הנוגע לתעסוקה (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע אף צירף לתצהירו אישור מרופאו על כך ש"אין שום מניעה שנשא HIV יעבוד בכל עבודה משרדית וכן איננו מסכן את צוות העובדים", כמו גם אישור ספציפי לגביו כי "אינני רואה שום בעיה בריאותית שתמנע ממנו לעבוד בכל עבודה משרדית". התובע אישר כי חשף את עובדת היותו נשא עוד בשנת 1996, במסגרת סרט טלוויזיה, וכי מאז הינו "נושא דגל של פעיל ולוחם במלחמה באיידס" (עמ' 9-10 לפרוטוקול; נ/1 - נ/5). נ.ז העידה כי ביום 8.9.08 הודיע לה י.מ "שאני חייבת להודיע לתובע על אי העסקתו" שכן מנכ"ל החברה, מר מ.ה, "כועס מאוד" (סעיף 13 לתצהירה). נ.ז הוסיפה כי "התרעמתי ואמרתי כי הנ"ל עזב את עבודתו, והוא כבעלים של המשרד אישר וידע כי העובד נשא איידס", אך לבסוף נאלצה "לקבל את סיפור הכיסוי ההזוי ולהודיע לתובע" (סעיף 14 לתצהירה). נ.ז העידה עוד כי בעת פיטוריה ציין בפניה מנכ"ל החברה, מר מ.ה, כי הדבר נעשה "לאור הביצועים האחרונים", אך גם "לאור העובדה שקיבלתי עובד נשא איידס, לאור העובדה שניסיתי להעביר אותו למרכז ההזמנות (ה.ג) כדי להיפטר מהטעות הנוראית שעשיתי" (סעיף 20 לתצהירה, וכן בעמ' 15 לפרוטוקול). י.מ העיד כי בתחילת חודש ספטמבר 2008 החלו בתהליך גיוסו של עובד חדש לסניף, שכן "אחד העובדים שלנו, בשם ת', התעתד לעבור לסניף מודיעין שאמור היה להיפתח בקרוב" (סעיף 3 לתצהירו הראשון). י.מ אישר כי נ.ז היא שטיפלה, במסגרת חלוקת הסמכויות ביניהם, בענייני כוח אדם, ובהתאם קיבלה את התובע לתפקיד, וזאת בידיעתו ובהסכמתו. י.מ נשאל אם אמור היה לקבל את אישור המנכ"ל לקליטת העובד, והשיב כי הסניף הינו יחידת רווח והפסד נפרדת, בבעלות משותפת שלו ושל הנתבעת, ולפיכך "לעיתים היינו מתייעצים, במקרה זה למיטב זכרוני לא התייעצתי איתו" (עמ' 27). י.מ המשיך והעיד כי ביום 7.9.08 התקשר אליו מנכ"ל הנתבעת מר מ.ה, לאחר שנודע לו - כפי הנראה ממנהלת משאבי אנוש של המשרד הראשי, אשר הכינה את טיוטת הסכם העבודה של התובע - כי בכוונת הסניף לקלוט את התובע לעבודה. לדבריו, מר מ.ה "כעס עלי כי זה מעבר לתקן, הוא אמר לי מה אתה רץ לקבל עובד כי ת' עוד לא עבר" (עמ' 27), ובהתאם הודיע - במסגרת סמכותו כמנכ"ל החברה - כי אינו מאשר את קליטתו של התובע בסניף. ההסבר שנתן לכך י.מ בתצהירו הוא כי סניף מודיעין לא נפתח בסופו של דבר ולפיכך ת' נשאר בסניף ____, כאשר הייתה זו עונת החורף ולכן לא היה צורך בהוספת תקן חדש. בתצהיר משלים הוסיף י.מ נתונים חדשים בנוגע ל"סיבת העברת התובע לסניף תל אביב", והעיד כי "בסניף ____ עבדו 2 עובדים שאמורים היו לעזוב, כך למעשה אמורים היו להיפתח שני תקנים: האחד, עובד בשם ת', אשר אמור היה לעזוב לסניף מודיעין ובסופו של יום לא עבר שכן הסניף לא נפתח; והשנייה, עובדת בשם ר.ש אשר עזבה את ____, אך לאחר עזיבתה שבה לסניף עובדת אחרת, הגב' ר.ר, אשר שהתה בחופשת לידה" (סעיף 15 לתצהירו המשלים). בחקירתו הנגדית חזר בו י.מ מהנתונים שפורטו בתצהירו המשלים, ואישר כי לא היה קשר בין משרותיהן של גב' ר.ר או גב' ר.ש לבין המשרה אליה התקבל התובע (עמ' 27). מר מ.ה, מנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלוונטית, אישר כי ביום 7.9.08 הודיע לי.מ "כי אינני מאשר העסקתו של התובע בסניף" (סעיף 2 לתצהירו). לדבריו, סניף מודיעין - אליו אמור היה לעבור אחד מעובדי סניף בחקירתו הנגדית נשאל מ.ה אם אין תכתובת בינו לבין מנהלי הסניפים לגבי תקנים וביטולם, והשיב כי "יש תקן קבוע, מה שקרה פה זה שהם קיבלו התראה שהולכים לקחת להם עובד והם צריכים להתחיל לחפש והם רצו מהר מדי" (עמ' 18). עוד נשאל מתי התקבלה ההחלטה על אי פתיחתו של סניף מודיעין, והשיב כי "בסמוך למועדים שמצוינים בתצהיר, אני מניח שזה היה בתחילת חודש ספטמבר 2008... חלק מהמחשבות על התפתחות החברה היה לפתוח סניף במודיעין... מאחר שת' הוא תושב מודיעין, הצענו לו כשהתחלנו לחשוב על המעבר. נכון שזה היה ברמה ערטילאית. נכון שעדיין לא שכרנו מקום" (עמ' 17). נ.ז התבקשה בחקירתה להתייחס לטענותיהם של י.מ ומ.ה בדבר העדר תקן לקליטתו של התובע, והכחישה אותן. לדבריה, מר ת' אמנם שקל מעבר לסניף הנתבעת במודיעין, אך לא היה לכך כל קשר לעניינו של התובע שכן "הייתה שם עמדה לא מאוישת של סוכן נסיעות - גם אם ת' היה עובר וגם אם לא - ולכן נדרשנו לעובד נוסף" (עמ' 13). עוד הדגישה כי לא היה כל קשר בין עניינו של התובע לבין עניינן של גב' ר.ש וגב' ר.ר, שכן התובע אמור היה לאייש עמדה אחרת לחלוטין (שם). הכרעה כפי שעולה מפירוט העדויות, הנתבעת לא כפרה בכך שהתובע התקבל לעבודה בסניף ____ על ידי המנהלת האחראית על גיוס כוח אדם (נ.ז), ובאישור מנהל הסניף הנוסף שהינו גם הבעלים (י.מ). למרות זאת, הנתבעת הפסיקה את העסקתו של התובע ביום השני לעבודתו, וזאת - לטענתה - ללא קשר לתובע ולכישוריו אלא לאור הוראה שהתקבלה ממנכ"ל החברה בדבר העדרו של תקן פנוי. בהתחשב בהתנהלות תמוהה זו של הנתבעת - אשר קיבלה את התובע לתפקיד שהוגדר על ידה כנחוץ ודחוף ולמחרת אותו יום, וסמוך מאוד לאחר קבלת המידע בדבר היותו נשא HIV - הביאה לפיטוריו המידיים, אנו סבורים כי הנטל הועבר אליה, לשכנע כי אכן הייתה הצדקה עניינית, שאינה קשורה למצבו הבריאותי של התובע, להפסיק את העסקתו ביום 8.9.08 (במאמר מוסגר יובהר כי העברת הנטל עולה גם מהוראות החקיקה, כפי שיפורט להלן). לאחר שקילת העדויות, שוכנענו כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה כלל ועיקר. להלן יובאו הטעמים לכך: ראשית נציין, כי אנו נותנים אמון מלא בעדותו של התובע, אשר העיד באופן מהימן ועקבי, ואשר עדותו לא נסתרה כלל בחקירתו הנגדית. מצאנו לנכון ליתן משקל מלא גם לעדותה של גב' נ.ז, אשר על אף שפוטרה מעבודתה בנתבעת - העידה באופן שקול, זהיר ואמין מאוד. הנתבעת ניסתה לטעון כי הפסקת עבודתו של התובע נבעה מהעדר אישור של המנכ"ל לקליטת עובד חדש, המהווה תוספת לתקן המאושר לסניף. עם זאת, טענותיה בקשר לכך - על אף שמדובר בחברה גדולה הכוללת משרד ראשי וכ - ____סניפים - היו כוללניות ולקוניות, ונטענו ללא כל אסמכתא או מסמך. כך, ולמשל, לא הוצגו נהלים פנימיים כלשהם המלמדים כי תקני כוח האדם בסניפים נקבעים על ידי ההנהלה הראשית. אף לא הוצגו מסמכים המלמדים על התקן המאושר לסניף ____ באותה תקופה, על מספר העובדים שעבדו בו באותה עת ועל ההנחיה כפי שניתנה על ידי מ.ה שלא לקלוט עובד נוסף. לא הייתה מחלוקת כי נ.ז וי.מ קיבלו את התובע לעבודה, מבלי שהתנו את קבלתו לעבודה באישור כלשהו - לרבות מטעם מנכ"ל החברה. נ.ז וי.מ עשו כן בידעם כי התובע מתפטר ממקום עבודה לצורך תחילת עבודה בנתבעת. נ.ז וי.מ אף החתימו את התובע על טופס 101, הזמינו את אחראית ההדרכה מהמשרד הראשי לצורך הדרכתו, ביקשו מהמשרד הראשי הכנה של חוזה עבודה וקיבלו את התובע לתחילת עבודה בפועל - כל זאת מבלי שפנו לבקש את אישורו של מנכ"ל החברה ומבלי שראו בעייתיות כלשהו בקליטתו של התובע ללא אישור כאמור. לטעמנו, אין זה סביר כי עשו את כל האמור לעיל בידעם כי הינם פועלים מעבר לתקן המאושר. ראוי לציין בהקשר זה כי נ.ז אמנם פוטרה מעבודתה בנתבעת סמוך לאחר התובע, אך י.מ קודם מאז - ומכהן כיום כמנכ"ל הנתבעת בכללותה. מתצהירי הנתבעת ניתן היה לקבל את הרושם, כי ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובע התקבלה בשל שינוי משמעותי שהוחלט עליו באותם ימים ואשר מנהלי סניף ____ טרם היו מודעים אליו - בדבר אי פתיחתו של סניף מודיעין. אלא, שגם ביחס לכך לא צורפו מסמכים או אסמכתאות כלשהן, והטענה נותרה בגדר טענה בעלמא. מעדותו של מ.ה אף עלה כי התכנון לפתיחתו של סניף מודיעין היה ראשוני בלבד באותו שלב, ואף טרם נשכרו לו משרדים. ממילא ברור, כי הכוונה להעביר את מר ת' לסניף מודיעין - גם אם הייתה כזו באופן ערטילאי - לא הייתה זו שהובילה לגיוסו של עובד חדש באותו זמן. נ.ז הכחישה את טענת הנתבעת בדבר קשר בין הפסקת עבודתו של התובע לבין המשך עבודתו בסניף של מר ת', והבהירה כי הצורך בתובע היה קיים ללא כל קשר לכך. כאמור לעיל, נ.ז הייתה - גם לגרסת הנתבעת - האחראית על כוח האדם בסניף, ואנו נותנים לעדותה אמון מלא. נ.ז אף העידה, ולא נסתרה, שגיוסו של עובד חדש נדרש באופן מיידי, ולכן ביקשה מהתובע שיחל עבודתו בהקדם. י.מ הגיש תצהיר משלים, בו טען כי אמור היה "להיפתח" אותה עת תקן נוסף - בשל עזיבת גב' ר.ש - אך הוא "התמלא" באמצעות חזרתה של גב' ר.ר מחופשת לידה. בחקירתו הנגדית הודה י.מ כי לא היה לכך כל קשר לעניינו של התובע, ובאופן דומה העיד גם מ.ה. לאור זאת, לא ברור מדוע בחר י.מ להגיש תצהיר משלים ובמסגרתו לציין את עניינן של גב' ר.ש וגב' ר.ר, והדבר אך משליך על מהימנות טענותיו הנוספות. גם הטענה בדבר כניסה לעונת ה"חורף" - אינה מהימנה בעינינו; נ.ז וי.מ, כמנהלים ותיקים ומנוסים בענף התיירות, בוודאי ידעו באיזו תקופה של השנה הם מצויים טרם שקיבלו את התובע, ומ.ה בחקירתו אישר כי תחילת חודש ספטמבר - ולקראת החגים - עדיין אינה "עונת החורף". לאמור לעיל יש להוסיף, כי הנתבעת - באמצעות בעלת הסמכות מטעמה נ.ז - הציגה בפני התובע תשתית עובדתית שקרית (טענה כי עובדת לשעבר הוחזרה באמצעות צו שיפוטי) כדי להצדיק את פיטוריו. מעבר לבעייתיות בעצם מסירת גרסה שקרית, יש בה כדי להעיד כי סיבת הפיטורים האמיתית לא הייתה כזו שהנתבעת מעוניינת הייתה לחשוף בפניו. לו אכן פוטר התובע בשל שינוי ארגוני והחלטה שלא לפתוח את סניף מודיעין - מדוע לא ניתן היה לציין זאת בפניו בזמן אמת? כיוון שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח סיבה עניינית כלשהי לפיטוריו של התובע ביום השני לעבודתו - אנו קובעים כי התובע פוטר, כטענתו, בשל דעות קדומות הקשורות להיותו נשא HIV. הדבר עולה גם מעדותה של נ.ז, שאמנם לא העידה כי נאמר לה ב"רחל בתך הקטנה" כי התובע פוטר בשל היותו נשא, אך כך עלה - ובבירור - ממכלול דבריה. הגם שאין צורך לקבוע את השתלשלות האירועים המדויקת שהביאה לאקט המפלה, מהעדויות עלה כי עובדת היותו של התובע נשא HIV הגיעה לידיעת אנשי המשרד הראשי של הנתבעת מפיה של גב' מ.ז, ככל הנראה ביום 7.9.08 (טרם הפגישה שתוכננה בינה לבין התובע למחרת אותו יום); לאחר שהגיעו הדברים, ככל הנראה, גם לאוזניו של מ.ה - החליט להביא את עבודתו של התובע לכדי סיום מיידי, וכך הורה. בהקשר זה נבהיר, להסרת ספק, כי איננו נותנים אמון בטענת מ.ה בחקירתו כי לא ידע אותה עת על מצבו הרפואי של התובע. הנתבעת טענה בסיכומיה כי הינה "מעבידה ליבראלית אשר העסיקה ומעסיקה, ללא קשר לתובע, עובדים מהקהילה ההומו-לסבית ועובדים שהם נשאי HIV", אך לא מצאנו כי יש לכך רלוונטיות כלשהי. מעבר לצורך נציין, כי הטענה בדבר העסקת עובד שהינו נשא HIV עלתה לראשונה בחקירתו החוזרת של י.מ, ואיננו נותנים בה אמון כלשהו. הנתבעת טענה עוד בסיכומיה כי המניע הבלעדי להגשת התביעה הינו היות התובע "נושא דגל של פעיל למען זכויות נשאי איידס", אך לא מצאנו קשר כלשהו בין פעילותו הציבורית של התובע לבין התביעה האינדיבידואלית שהגיש. עוד הדגישה הנתבעת כי קורות החיים של התובע "מגלים את נטייתו המינית ומצבו הרפואי" ולמרות זאת זומן לשני ראיונות עבודה, דבר המעיד כי לא הופלה - אך העובדה כי בקורות החיים של התובע מצוין כי עבד בוועד למלחמה באיידס אינה חושפת את "נטייתו המינית" ובוודאי שלא את עובדת היותו נשא HIV (ואף לא ברור הקשר שקושרת הנתבעת בין השניים). בנוסף, התובע לא זומן לראיון על ידי מ.ה, וממילא אין קשר בין עובדת זימונו לראיונות לבין החלטתו של מ.ה על פיטוריו. המשרה החלופית במחלקת האופרציה העדויות שנשמעו בפנינו התובע הדגיש בעדותו כי המשרה החלופית במחלקת האופרציה לא הובטחה לו, אלא "נוצר קשר טלפוני בין נ.ז עם עובדת בסניף המרכזי והשיחה נסבה על כך שנ.ז שולחת אותי לראיון עבודה בסניף המרכזי. לא דובר עמי על משרה מובטחת והרושם שנוצר היה שזה נעשה מתוך רצון להיפטר ממני ותו לא" (סעיף 26 לתצהירו). עוד ציין כי אמנם הסכים - עוד טרם שהתקבל לעבודה בסניף ____ - להגיע לראיון עבודה במחלקת האופרציה, אך "זה לא אומר שאם הייתי מתקבל בראיון העבודה הייתי לוקח את התפקיד, כי זה היה מבחינתי ירידה מבחינת ההכשרה המקצועית שלי. הוסמכתי כסוכן נסיעות ואופרציה זו עבודה משרדית ולא עבודה כסוכן" (עמ' 7 לפרוטוקול). נ.ז העידה כי על מנת למצוא פתרון לתובע לאחר שנאלצה למסור לו על סיום העסקתו בסניף, הוחלט לנסות ולהעבירו לעבודה במחלקת האופרציה, ולצורך כך יצרה קשר טלפוני עם גב' ה.ג. בחקירתה הנגדית אישרה כי היא עצמה, כמו גם י.מ וגב' ה.ג, עשו כל מאמץ כדי למצוא לתובע עבודה במחלקת האופרציה (עמ' 13). עם זאת, לא העידה כי התפקיד במחלקת האופרציה כבר "נסגר" עבור התובע. מ.ה כמנכ"ל החברה לא התייחס כלל, בתצהירו המקורי, למשרה החלופית שהוצעה לתובע. כאשר נשאל בחקירתו אם ידע על ההצעה לתובע לעבור ראיון עבודה לקראת משרה חלופית בסניף תל אביב, השיב - "בדיעבד כן" (עמ' 17). גב' ה.ג, מנהלת מרכז ההזמנות של הנתבעת בתקופה הרלוונטית, העידה כי עיינה בקורות החיים של התובע עוד טרם קבלתו לעבודה על ידי נ.ז, וזימנה אותו לראיון שאמור היה להתקיים ביום 3.9.08 ובוטל לאחר קבלתו של התובע לעבודה בסניף גב' ה.ג ציינה בחקירתה כי נכון ליום 3.9.08 היו שתי משרות פנויות במרכז ההזמנות, ובמחלקת האופרציה המהווה חלק ממנו - משרה של איש מכירות בטלמרקטינג, ומשרה משרדית במחלקת האופרציה (שכללה הזנת נתונים למערכת הממוחשבת וקשר בין מרכז ההזמנות לסניפי הנתבעת ברחבי הארץ). לצורך שתי המשרות לא נדרשה הכשרה כסוכן נסיעות (עמ' 21 לפרוטוקול). גב' ה.ג הוסיפה כי ביום 8.9.08 התקשרה אליה נ.ז, בנוכחות התובע, "וביקשה ממני לקלוט עובד בגלל חוסר בתקנים ושאני אעשה לה את הטובה הזאת" (עמ' 22 לפרוטוקול). לדבריה (ותוך הרחבת האמור בתצהירה), נכון לאותה עת שתי המשרות במרכז ההזמנות היו עדיין פנויות, ולכן "אמרתי לה שאם זה מה שהיא רוצה אז אין בעיה... לאחר כמה שעות התקשרתי אל התובע כדי להיפגש איתו להכירו... אמרתי לו שאני מאוד אשמח שהוא יצטרף אלינו לצוות ואני אשמח להכיר אותו ושיבוא לעשות סיור ולהכיר את האנשים, אבל הוא לא רצה" (שם). גב' ה.ג נשאלה האם לא רצתה לראיין את התובע טרם שהוא מתקבל לעבודה תחתיה, והשיבה כי "כן רציתי לראיין אותו" (עמ' 22). עוד ציינה כי התפקיד אליו זומן התובע לראיון ביום 3.9.08 היה תפקיד הטלמרקטינג, אך ביום 8.9.08 הציעה לו את שתי המשרות הפנויות. כאשר נשאלה מדוע ניסתה לשכנע את התובע לבוא ולעבוד עבורה מבלי שאף ראתה אותו טרם לכן, השיבה כי "עשיתי זאת לבקשת נ.ז שאמרה שקלטה אותו ויש לה בעיה עם התקנים" (עמ' 24). הכרעה לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפנינו, שוכנענו כי נ.ז וי.מ חשו אי נעימות רבה כלפי התובע נוכח סיום העסקתו, וניתן להניח שחששו גם מההשלכות המשפטיות של צעדם, ולכן ניסו לגרום לכך שהתובע ייקלט בתפקיד אחר במחלקת האופרציה. לצורך כך יצרה נ.ז קשר טלפוני עם גב' ה.ג, וביקשה ממנה לקבל את התובע לראיון ולעשות מאמץ לקלטו. אנו מקבלים בהקשר זה את עדות התובע כי לא "הובטחה" לו משרה חלופית כלשהי, אלא רק הוצע לו לגשת לראיון. גם עצם העובדה כי מנכ"ל הנתבעת, מ.ה, כלל לא ידע בזמן אמת מההצעה בדבר משרה חלופית - מדברת בעד עצמה, שהרי י.מ ונ.ז כלל לא היו בעלי סמכות בהתייחס לסניפים אחרים או המשרד הראשי. אנו מקבלים גם את עדות התובע בנוגע לפער המשמעותי בין תפקידו בסניף ____, כסוכן נסיעות, לבין התפקידים שהוצעו אותה עת במרכז ההזמנות והיו "פקידותיים" במהותם (במאמר מוסגר נציין בהקשר זה כי שכר הבסיס החודשי שהוצע במחלקת האופרציה היה, לטענת הנתבעת, גבוה ב - 600 ₪ מהשכר בסניף ____, אך בסניף ____ סוכם עם התובע על קבלת עמלות בנוסף לכך). אנו קובעים לפיכך כי התובע לא "הועבר" לתפקיד אחר כטענת הנתבעת, אלא פוטר מעבודתו במסגרתה, ולא מחויב היה להיענות להצעתה של נ.ז לפנות לראיון במחלקת האופרציה על מנת לנסות ולהתקבל למשרה חלופית (קל וחומר, כאשר הייתה זו משרה בעלת מעמד מקצועי נמוך יותר). לא בכדי, נתנה הנתבעת לתובע אישור העסקה המתייחס ליומיים בלבד (נספח ב' לתצהירו), מבלי לציין כי "התפטר" או סירב להתייצב לשיבוצו החלופי. זאת ועוד, גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי התובע אכן "הועבר" לתפקיד אחר - איננו סבורים כי הייתה זו העברה שהינה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, שכן הייתה לתפקיד זוטר יותר ומטעמים בלתי ענייניים. לא נשמט מעינינו בהקשר זה כי מאמץ כנה לאתר לתובע תפקיד חלופי עלול להשמיט את הקרקע מתחת טענתו להפליה, שהרי אם הנתבעת אינה מעוניינת להעסיק נשא HIV בסניף ____ - מדוע שתהא מעוניינת להעסיקו בסניף תל אביב? לכך מספר תשובות אפשריות, וטרם הצגתן נדגיש כי אין הכרח לספק הסבר כלשהו, ודי במסקנתנו לעיל כי עבודת התובע בסניף תשובה אפשרית אחת, הינה כי נ.ז וי.מ ידעו שהתובע לא יהא מעוניין לעבוד במחלקת האופרציה לאחר שכבר התקבל למשרה טובה יותר כסוכן נסיעות, ולכן ניסיונם לדאוג לו למשרה חלופית לא היה כנה. תשובה אפשרית נוספת מתבססת על כך שמ.ה הוא שגרם לפיטוריו של התובע מסניף המשמעות המשפטית של קביעותינו העובדתיות - והסעד הראוי מטרתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998 (להלן: חוק השוויון), כפי שהוגדרה במפורש בחוק עצמו, היא "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו" (סעיף 2; להרחבה בדבר תכלית החוק ראו אצל שגית מור, אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה - מתיקון הפרט לתיקון החברה, עיוני משפט ל"ה 97 (2012); להלן - מור). חוק השוויון ממשיך ומבהיר כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות" (סעיף 1). חוק השוויון מגדיר "אדם עם מוגבלות" כ"אדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים" (סעיף 5). מקובלת עלינו בהקשר זה עמדת ב"כ התובע, כי גם אם התובע אינו "מוגבל" בביצוע פעולות היום-יום, וגם אם אין לו מגבלה כלשהי הנוגעת לתעסוקה - לא ניתן להתעלם מכך שהינו נשא של מחלה כרונית, נזקק לתרופות ומעקב רפואי באופן קבוע, וכי קיימות מגבלות ממשיות על חייו האישיים. ניתן לפיכך, לטעמנו, הן מילולית והן תכליתית, להכליל את התובע בגדר הקבוצה שהמחוקק התכוון להגן עליה במסגרת חוק השוויון, ולראותו כ"אדם עם מוגבלות" לצורך ההגנות הנקובות בחוק זה. כפי שהובהר בספרות - ההגדרה בסעיף 5 לחוק נוסחה במתכוון באופן פתוח, ומוצדק לפרשה באופן רחב, על מנת להתמקד "בהבניה החברתית, ולא בלקות ובהגדרתה הרפואית" (מור, בעמ' 120), ועל מנת להתמודד מול "הפליה המבוססת על סטריאוטיפים שגויים, דעות קדימה וסטיגמה" (שם, בעמ' 119; כן ראו בעמ' 134). חוק השוויון קובע כי "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים, בכל אחד מאלה...", לרבות קבלה לעבודה ופיטורים (סעיף 8(א)). התובע הוכיח, ולא נסתר, כי הינו כשיר לתפקיד אליו התקבל בנתבעת, ולפיכך פיטוריו מעבודתו - יום אחד בלבד לאחר תחילתה, מחמת מצבו הבריאותי והיותו נשא HIV - מהווים הפליה בניגוד לסעיף 8(א) לחוק השוויון. חוק השוויון ממשיך וקובע כי "הוראות סעיף זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על מי שהיה בעבר אדם עם מוגבלות, על מי שנחשב לאדם עם מוגבלות ועל בני משפחתו של אדם עם מוגבלות המטפלים בו" (סעיף 8(ד); ההדגשה אינה במקור). בהתחשב בדעות הקדומות ובסטריאוטיפים המיוחסים לנשאי HIV - אנו סבורים כי ההגנה הנקובה בסעיף 8(א) לחוק הייתה חלה על התובע מכוח סעיף 8(ד), גם אם היינו קובעים כי אינו "אדם עם מוגבלות" בהתאם להגדרה שצוטטה לעיל. סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות), אשר חל על ענייננו מכוח סעיף 13(א) לחוק השוויון, קובע כי "בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2 (בענייננו - סעיף 8(א) - ס.ד.מ), תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2... אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". בענייננו לא הייתה מחלוקת כי הפסקת עבודתו של התובע לא נבעה מהתנהגותו או מעשיו, ולכן הנטל עובר אל הנתבעת - גם מחמת סעיף זה - להוכיח שלא פעלה בניגוד להוראות החוק. בנטל זה, כפי שכבר הוסבר לעיל, לא עמדה כלל ועיקר. סעיף רלוונטי נוסף הינו סעיף 9(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות, החל על ענייננו מכוח סעיפים 13(א) ו - (ב) לחוק השוויון, וקובע כי בתובענה של דורש עבודה או עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות (בענייננו - סעיף 8(א) לחוק השוויון), "תהא חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שהפליה בשלו אסורה...". כיוון שנ.ז, אשר הייתה בזמנו המנהלת האחראית על גיוס כוח אדם בסניף ____ ובעלת הסמכות מטעם הנתבעת, שאלה את התובע במפורש על עובדת היותו נשא HIV יום טרם פיטוריו - ולא בשל טעם "מותר" כנקוב בסעיף 13(ב) לחוק השוויון - מועבר הנטל אל הנתבעת גם מכוח עובדה זו. אנו ממשיכים וקובעים כי הפלייתו של התובע לרעה בשל היותו נשא HIV - שבאה לידי ביטוי מעצם פיטוריו סמוך לאחר קבלתו לעבודה, ללא כל טעם ענייני או הצדק סביר אלא רק מחמת סטריאוטיפים ודעות קדומות הנלווים למצבו הרפואי - מהווה הפרה בוטה של עקרון השוויון הכללי, אשר חל במקביל לחוק השוויון. לאור זאת, גם אם היינו מגיעים למסקנה כי חוק השוויון אינו חל על התובע - מגיעים היינו לתוצאה זהה מכוח עקרון השוויון הכללי. אנו ממשיכים וקובעים כי התנהלותה של הנתבעת בעניינו של התובע - תוך פיטוריו לאלתר ביום עבודתו השני, ללא סיבה עניינית מספקת ותוך מסירת סיבה כוזבת - מהווה התנהגות בחוסר תום לב מובהק, וזאת גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי לא פוטר בשל היותו נשא HIV. הדבר נכון ביתר שאת בהתחשב בכך שהן י.מ והן נ.ז ידעו שהתובע מתפטר מעבודתו בחברת באשר לסעד הראוי - התובע הצהיר, ולא נסתר, כי מצא עבודה אחרת רק לאחר כשלושה חודשים. נגרם לו לפיכך נזק ממון ישיר בסך של 12,600 ₪ (לפי שכר בסיס חודשי של 4,200 ₪), בערכי אותה תקופה. בנוסף לכך, יש לקחת בחשבון את עוגמת הנפש הממשית שנגרמה לתובע - אשר עזב עבודה אחרת לצורך הגשמת חלומו לעבוד כסוכן נסיעות, ומצא עצמו מפוטר לאחר יום עבודה אחד בלבד - ואת הפגיעה הקשה בכבודו כאדם. בגין עוגמת הנפש והפגיעה בכבודו אנו קובעים לתובע פיצוי נוסף של 30,000 ₪. סוף דבר - התביעה מתקבלת. אנו קובעים כי התובע פוטר בשל היותו נשא HIV. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצוי בגין נזק ממוני בסך של 12,600 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 8.9.08 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 30,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל; הוצאות המשפט בסך של 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. רפואהאיידספיטורים