התובע טוען כי בתאריך 17.7.10 נפגע במהלך טיול בטבריה, ובסיום חופשת המחלה בתאריך 10.8.10, פנה לנתבע על מנת שיחתום על טופס דמי תאונה מהביטוח הלאומי, והנתבע הודיע לו כי הוא מפוטר מעבודתו. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי עובד לאחר חופשת מחלה: זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר עבודה, הפרשות לפנסיה, דמי כלכלה, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ודמי מחלה. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבע הינו קבלן לעבודות חשמל. 2. התובע עבד אצל הנתבע החל מיום 1.10.07 ועד ליום 16.7.10. 3. לטענת התובע על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה. 4. התובע טוען כי בתאריך 17.7.10 נפגע במהלך טיול בטבריה, ובסיום חופשת המחלה בתאריך 10.8.10, פנה לנתבע על מנת שיחתום על טופס דמי תאונה מהביטוח הלאומי, והנתבע הודיע לו כי הוא מפוטר מעבודתו. עוד לטענת התובע, לא שולמו לו במהלך עבודתו אצל הנתבע זכויות סוציאליות. 5. הנתבע מנגד טוען כי צו ההרחבה לא חל על הצדדים, וכי התובע התפטר מעבודתו, לאחר שנעדר מהעבודה במהלך כל חודש 8/10 בגין חופשת מחלה, והבטיח לשוב לעבודה בחודש 9/10. על כן, העלה הנתבע טענות קיזוז דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין נזק שגרם התובע לנתבע בהתנהגותו. 6. בתאריך 8.5.12, בדיון שהתקיים בתיק, הודיע ב"כ התובע כי הוא מסכים למחיקת רכיבי התביעה בגין שעות קיץ ותמריץ אי היעדרות. 7. כמו כן, בדיון הנ"ל, לאחר עדותו של התובע, הודיעו באי כוח הצדדים כי, הגיעו להסכם פשרה על פיו ישולמו לתובע 50% פיצויי פיטורים, ובאשר לרכיבי התביעה - הפרשות לפנסיה, דמי כלכלה, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית והפרשי שכר עבודה, כמו גם המחלוקת בעניין תחולת צו ההרחבה, יודיעו הצדדים לביה"ד אם יגיעו להסכמות, ובמידה ולא יוגשו סיכומים. כמו כן, הצדדים הסכימו כי יתר רכיבי התביעה שלא פורטו לעיל, ידחו בזאת. 8. הצדדים הודיעו לביה"ד כי לא הגיעו להסכמות, ועל כן הוגשו סיכומים מטעמם. טענות התובע: 9. התובע הועסק כחשמלאי בניין אצל הנתבע, ועל כן, אין ספק לתחולתו של צו ההרחבה בענף הבנייה על יחסי העבודה בין הצדדים. כמו כן, בסיווג האחיד של ענף הכלכלה ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עבודות בנייה/בניין כוללות בין היתר, גם עבודות התקנת מתקני חשמל לרבות, מערכת חשמל, כבלים, רשתות עליונות, לוחות חשמל וכו'. אלה הם הדברים שעסק בהם התובע במהלך עבודתו אצל הנתבע בבניינים שונים ברחבי הארץ. 10. בהתאם לצו ההרחבה, על הנתבע היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בשיעור של 6%. 11. בהתאם לצו ההרחבה התובע זכאי לדמי כלכלה, ובהתאם לפסיקה מדובר בזכות נלווית שיש לשלם בגינה ולפדותה עם סיום יחסי העבודה. 12. בין הצדדים סוכם כי, שכרו היומי של התובע יעמוד על סך של 180 ₪, כאשר בפועל שולם לתובע שכר יומי הנמוך בכ- 30 ₪. תלושי השכר שהונפקו לתובע אינם משקפים נכונה את המציאות. 13. התובע פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת. 14. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בשיעור של 50% בסך של - 5,544 ₪ (לפי שכר ממוצע של 3,960 ₪). ב. הודעה מוקדמת בשיעור של 50% בסך של 1,350 ₪. ג. הפרשות לפנסיה - בסך של 7,849 ₪. ד. דמי כלכלה - בסך של 8,755 ₪, לפי 257.5 ₪ לחודש עפ"י צו ההרחבה. ה. דמי חגים - בסך של 3,420 ₪ בגין 19 ימי חג. ו. דמי הבראה - בסך של 3,422 ₪ בגין 9.48 ימי הבראה. ז. פדיון חופשה שנתית - בסך של 4,422 ₪ . ח. הפרשי שכר עבודה - בסך של 3,000 ₪ בגין תשלום שכר יומי בסך של 170 ₪ במקום 180 ₪, כפי שסוכם בין הצדדים, במהלך שנת 2009. ט. דמי מחלה - בסך של 3,780 ₪ בגין 21 ימי מחלה מיום 18.7.10 עד יום 10.8.10. טענות הנתבע: 15. התובע התייחס בסיכומיו לרכיבי תביעה, אשר הצדדים הסכימו לדחייתם בדיון מיום 8.5.12 - דמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה. 16. הנתבע ורואה החשבון שלו, מר עומר דיראוי, אשר תצהיריהם הוגשו לביה"ד, לא נחקרו ועל כן, תצהיריהם מהווים ראיה לתוכנם. 17. סיכומיו של התובע כלליים ובלתי מפורטים, ועל כן לא עמד בדרישה לסיכום טענותיו בהתאם לסדרי הדין, וניתן לראותו כמי שזנח טענותיו. 18. התובע לא הוכיח כי חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, ועל כן, דין טענותיו בגין רכיבים הנובעים מצו ההרחבה, להידחות בזאת. 19. התובע לא פירט חישוביו בגין רכיב הפרשות לפנסיה, למעט הפניה לתצהירו. הסכומים המפורטים בתצהירו של התובע אינם תואמים את תלושי השכר. כמו כן, סוכם בין הצדדים כי ישולמו לתובע פיצויי פיטורים בשיעור של 50%, על כן, יש לקבוע כי פיצויי הפיטורים המוסכמים יבואו במקום תגמולים לפנסיה. לחילופין, התובע אינו זכאי ליותר מ- 50% מההפרשות לפנסיה שנתבעו על ידו. 20. החל מחודש 4/10 הפרשו לטובת התובע תגמולים לפנסיה בחברת הביטוח "הראל", והנתבע אינו מתנגד כי הסכום שנצבר לטובת התובע בפוליסה הנ"ל יועבר לטובתו. 21. התובע לא הוכיח חלותו של צו ההרחבה, ועל כן, דין תביעתו לדמי כלכלה להידחות. כמו כן, תביעה ליתרת כלכלה הוגדרה בפסיקה כזכות נלווית, כאשר התובע לא הוכיח הוצאותיו ו/או זכאותו לפדיונם בסיום יחסי העבודה. 22. התובע אינו זכאי לתשלום בגין ימי חג שחלו בשבת. כמו כן, על התובע להוכיח כי עבד בסמוך לימי החג, דבר שלא נטען ולא הוכח. 23. התובע לא פירט בסיכומיו את דרך חישוב דמי ההבראה, ועל כן דין רכיב תביעה זה להידחות. לחילופין, התובע קיבל תשלום בגין 12 ימי הבראה במהלך תקופת עבודתו, לרבות בחודש 8/10. ועל כן, היתרה הינה בגין 3.8 ימי הבראה בלבד, על כן התובע זכאי לסך של 1,292 ₪ בלבד. 24. דין רכיב התביעה פדיון חופשה שנתית להידחות מאחר והתובע לא פירט ונימק בסיכומיו כיצד הגיע לסכום הנטען, לחילופין התובע זכאי לכל היותר לפדיון חופשה שנתית בגיען 19.8 ימי חופשה בסך של 3,564 ₪. 25. התובע אינו זכאי להפרשי שכר עבודה. התובע הציג עצמו בפני הנתבע כבעל תעודה בחשמלאות בניין, ועל סמך הצהרתו זו סוכם בין הצדדים, שכרו היומי של התובע בסך של 180 ₪. לאחר מס' חודשי עבודה התברר לנתבע כי התובע הטעה אותו, והציג בפניו מצג שווא, ועל כן, שונו תנאי עבודתו והורד שכרו היומי לסך של 170 ₪. לחילופין, במהלך שנת 2009 עבד התובע אצל הנתבע 260 ימים. על כן, גם אם תתקבל טענת התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר, הרי שהסכום לו זכאי התובע לכל היותר הינו בסך של 2,600 ₪. 26. התובע תבע פיצויי פיטורים בשיעור של 50% בסך של 5,544 ₪ מבלי לפרט כיצד הגיע לסכום זה. חרף האמור, מוכן הנתבע לשלם לתובע סכום זה, ובית הדין מתבקש לקזז מהסכום הנ"ל את הסכום שנצבר לטובת התובע בחברת הביטוח "הראל" בגין פיצויי פיטורים. 27. במסגרת הסכמות הצדדים מיום 8.5.12, לא הייתה התייחסות לטענות הנתבע לקיזוז. על כן, הנתבע טוען כי התובע עזב את מקום עבודתו ללא הודעה מוקדמת, והוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 4,500 ₪, ונזק שנגרם לנתבע עקב היעדרותו הפתאומית של התובע מהעבודה בסך של 5,000 ₪. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - 28. כאמור לעיל, בתאריך 8.5.12 הצדדים הסכימו כי הנתבע ישלם לתובע פיצויי פיטורים בשיעור של 50%. אולם, לא סוכם הסכום. 29. לאור האמור, הרי שמתייתר הצורך לדון בנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ולהכריע במחלוקת בין הצדדים בעניין. 30. בסיכומיו תבע התובע פיצויי פיטורים בסך של 5,544 ₪, המהווים, 50% מפיצויי הפיטורים שתבע בכתב התביעה, לפי שכר ממוצע בסך של 3,960 ₪. 31. הנתבע בסיכומיו טען כי הוא מסכים לתשלום הסך האמור, בכפוף לקיזוז הסכום שנצבר לטובת התובע בפוליסת הביטוח בחברת הביטוח "הראל", בגין פיצויי פיטורים. 32. אשר על כן, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 5,544 ₪. כמו כן, על הנתבע להעביר לתובע את הבעלות על פוליסת הביטוח בחברת הביטוח "הראל", אליה הופרשו תגמולים לפיצויים ולפנסיה החל מ חודש 4/10. מסכום הפיצויים כאמור, יקוזז הסכום שנצבר לטובת התובע בפוליסת הביטוח הנ"ל, בגין פיצויי פיטורים. על הנתבע לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים תוך 30 יום מהיום אחרת ישא הסכום הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. דמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה - 33. כאמור לעיל, בתאריך 8.5.12 הצדדים הסכימו עוד כי, למעט רכיבי התביעה - תגמולים לפנסיה, דמי כלכלה, דמי חגים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר עבודה, וכן, השאלה האם חל על הצדדים צו ההרחבה בענף הבנייה, "יתר רכיבי התביעה, שלא פורטו לעיל, ידחו בזאת." 34. התובע טען כי, כוונת הצדדים הייתה לרכיבי התביעה שבוטלו בהוראות צו ההרחבה בענף הבנייה - שעות קיץ ותמריץ אי היעדרות. 35. אין לקבל טענה זו של התובע. בתחילת הדיון מיום 8.5.12 הודיע ב"כ התובע כי הוא מסכים למחיקת רכיבי התביעה - שעות קיץ ותמריץ אי היעדרות. לאחר עדותו של התובע, הודיעו באי כוח הצדדים, בסיומו של הדיון באשר להסכמות אליהם הגיעו כמפורט לעיל. הצדדים פירטו מהם רכיבי התביעה שנותרו במחלוקת בגינם יודיעו לביה"ד אם הגיעו להסכמה, או שיוגשו סיכומים בעניין, וכי יתר רכיבי התביעה שלא פורטו - ידחו בזאת. 36. בהתאם להסכמות הצדדים ניתנה החלטה הקובעת כי על הצדדים להודיע לביה"ד האם הגיעו להסכמות, או האם יש צורך בהגשת סיכומים "לגבי הרכיבים שנטענו דלעיל". 37. אשר על כן, אנו קובעים כי כוונת הצדדים והסכמתם כאמור הינה ברורה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהודעתם לביה"ד בדיון מיום 8.5.12. 38. לפיכך, דין רכיבי התביעה - דמי הודעה מוקדמת ודמי מחלה - להידחות בזאת, בהתאם להסכמת הצדדים, וזאת ללא כל קשר להסכמתו של ב"כ התובע למחיקת רכיבי התביעה לתשלום שעות קיץ ותמריץ אי היעדרות. חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניין - 39. אין מחלוקת כי הנתבע הינו קבלן עבודות חשמל, וכי התובע עבד אצלו בביצוע עבודות חשמל בבניינים בהקמה. 40. בדיון שהתקיים בתיק בתאריך 30.6.11 טען הנתבע, כי עיסוקו הוא בביצוע "עבודות חשמל לבניינים שהם בהקמה באתרים שונים." 41. כמו כן, הנתבע צירף לתצהירו הסכמי עבודה שנחתמו בינו לבין חברות בנייה, לביצוע עבודות חשמל בבניינים בהקמה. 42. תיאורו של ענף ראשי (45) - בנייה, בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הינו כדלקמן - "עבודות פיתוח באתר הבנייה, הקמת מבנים שלמים או חלקי מבנים...התקנת מתקני מים, חשמל ומיזוג ומערכות אחרות..." (הדגשות אינן במקור) ענף משנה (453) - התקנת מתקני מים חשמל ומיזוג, כולל את תת ענף (4531) - התקנת מתקני חשמל, המוגדר כדלקמן - "התקנת מערכות חשמל ותיקונן, התקנת מערכת אל-פסק, מובילים, כבלים ומוליכי רשתות עיליות, לוחות חשמל ואביזרים, גופי תאורה - במבנים ומחוץ למבנים (פנסי תאורה), התקנת שואב אבק מרכזי בבתים". 43. היינו, בהתאם לסיווג האחיד כאמור, התקנת מערכות חשמל בבתים ובניינים בהקמה, מהווה חלק מענף הבנייה. 44. לאור ההגדרות כאמור בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, ובהתאם לתחום עיסוקו של הנתבע והעבודות שביצע אצלו התובע, אנו קובעים כי אין ספק שצו ההרחבה בענף הבנייה חל על יחסי העבודה בין הצדדים. 45. בהתאם לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע, צו ההרחבה הרלוונטי לענייננו הינו צו ההרחבה בענף הבניה משנת 2006. דמי כלכלה - 46. כאמור לעיל, על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניה. 47. הנתבע טען כי הזכות לדמי כלכלה הינה זכות נלווית, ועל כן דין רכיב תביעה זה להידחות בזאת. 48. בסעיף 6.1 לצו ההרחבה נקבע כי עובד יהיה זכאי לתשלום של דמי כלכלה בסך של 139 ₪ לחודש, ככל שלא קיבל מהמעסיק כלכלה בעין. 49. בפס"ד ע"ע 167/08 עוז פאוור בע"מ נ' גורגסקו מיחאי אמיליאן ניתן ביום 4.1.11 נקבע לעניין דמי כלכלה כדלקמן - "בפסק הדין בעניין אנדרה אנרה קבענו, כי בהתקיים התנאים לפי ההסכם הקיבוצי לתשלום יתרת דמי כלכלה, וככל שהעובד לא קיבל מאת המעסיקה כלכלה בעין, "זכאי הוא על פי הוראות ההסכם הקיבוצי שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה לתשלום "יתרת דמי כלכלה", בשיעור הסכומים כמפורט בהסכם, בתור החזר הוצאות שהוצאו על ידו בפועל" [וראו גם בפסק הדין מפי השופט רבינוביץ' ע"ע 759/07 ראיקו יון- צבי לייט עבודות בניה בע"מ (4.7.2010)]. הוספנו וציינו עוד בעניין אנדרה אנרה, כי "לעניין זה דומה הזכות ל"יתרת דמי כלכלה", שעניינה החזר הוצאות כלכלה שהיו לעובד במקום עבודה שאינו מספק כלכלה בעין, לזכות העובד לדמי נסיעות, שאף היא מתייחסת במהותה להחזר הוצאות, וככזו, אין היא פוקעת עם סיומם של יחסי עובד מעביד (ראו דב"ע נא/3-134 יעקב סלוצקי - י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ פד"ע כג 293) ". אשר על כן, לא מצאנו ממש בטענת המעסיקה בדבר היותה של יתרת דמי כלכלה זכות נלווית. ... זכאותו של העובד ליתרת דמי כלכלה תלויה בהתקיים בו התנאים שבהסכם הקיבוצי לתשלום התוספת, דהיינו עבודה בפועל ואי קבלת כלכלה בעין במקום העבודה." 50. לפיכך, בהתאם להלכה פסוקה, דמי כלכלה אינם בגדר זכות נלווית, אשר פוקעת עם סיומם של יחסי עובד-מעביד. 51. התובע טען כי הנתבע לא סיפק לו כלכלה בעין באתרי העבודה השונים. הנתבע לא חלק על טענתו זו של התובע. 52. לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע דמי כלכלה בסך של 4,726 ₪ (34 חודשים * 139 ₪ לחודש), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום שבו היה על הנתבע לשלם לתובע דמי כלכלה מדי חודש ועד ליום התשלום בפועל. הפרשי שכר עבודה - 53. התובע טען, כי סוכם בין הצדדים על תשלום שכר יומי בסך של 180 ₪, וכי בשנת 2009, הנתבע שילם לו שכר יומי נמוך יותר, בסך של 170 ₪ ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר עבודה. 54. הנתבע מנגד טען כי, התובע הטעה אותו עם תחילת העסקתו משטען כי הינו בעל תעודת חשמלאי, וכי על בסיס מצג שווא זה סוכם השכר היומי בסך של 180 ₪. אולם, לאחר מספר חודשי עבודה, לאחר התרשמותו השלילית של הנתבע מיכולותיו, כביכול, של התובע, שונו תנאי עבודתו והורד שכרו היומי. לאחר מכן, מתוך רצון טוב, חזר הנתבע והעלה את שכרו של התובע לסך של 180 ₪ ליום. 55. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בתאריך 1.10.07. עד תחילת שנת 2009, עבד התובע אצל הנתבע במשך 15 חודשים בשכר של 180 ₪ ליום, כפי שסוכם בין הצדדים, בטרם הפחתתו לסך של 170 ₪ ליום החל מחודש 1/09 עד חודש 12/09. 56. תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע, עד תחילת שנת 2009, במשך 15 חודשים (!!!), תקופה די ארוכה, אינה תואמת את גרסת הנתבע כי, לאחר מס' חודשי עבודה עם התובע התרשם מיכולותיו השליליות, כביכול, של התובע, והתברר לו כי התובע אינו בעל תעודת חשמלאי. כמו כן, העובדה כי בתחילת שנת 2010 העלה הנתבע את שכרו היומי של התובע שוב לסך של 180 ₪, מטילה אף היא ספק בגרסת הנתבע באשר לסיבה להפחתת שכרו של התובע. אילו, אכן, כטענת הנתבע, יכולותיו של התובע לא היו לשביעות רצונו ומשהתברר לו כי התובע אינו בעל תעודת חשמלאי, אזי לא ברור מדוע המשיך להעסיק את התובע, ואף החליט בתחילת שנת 2010 להעלות שוב את שכרו היומי ל- 180 ₪?? 57. אשר על כן, אנו קובעים כי שכרו של התובע בשנת 2009 הופחת שלא כדין ובניגוד להסכמת הצדדים, לסך של 170 ₪ ליום, והתובע זכאי להפרשי שכר עבודה בסך של 2,780 ₪ (278 ימי עבודה, חופשה וחג * 10 ₪ ליום), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע לשלם לתובע את הפרשי השכר מדי חודש ועד למועד התשלום בפועל. הפרשות לפנסיה - 58. בהתאם לסעיף 12 לצו ההרחבה, על הנתבע היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בשיעור של 6% מהשכר. 59. מתלושי שכרו של התובע עולה כי שכרו של התובע, לרבות הפרשי השכר להן הוא זכאי כאמור לעיל, מחודש 10/07 עד חודש 3/10 מסתכם לסך של 122,260 ₪. לפיכך, בגין תקופה זו על הנתבע לשלם לתובע תגמולים לפנסיה בשיעור של 6% בסך של 7,335.6 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה מדי חודש ועד למועד התשלום בפועל. החל מחודש 4/10 הפריש הנתבע לטובת התובע תגמולים לפנסיה לחברת הביטוח "הראל" בשיעור של 5%. לפיכך, בגין התקופה מחודש 4/10 עד חודש 7/10 על הנתבע לשלם לתובע תגמולים לפנסיה בשיעור של 1% בלבד בסך של 145.8 ₪ (14,580 ₪ שכרו של התובע בתקופה הנ"ל * 1%), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה מדי חודש ועד למועד התשלום בפועל. דמי חגים - 60. בצווי ההרחבה בענף הבניה עד שנת 2010 אין כל התייחסות לדמי חגים. על כן, זכאותו של התובע לתשלום דמי חגים תיבחן בהתאם להוראות צו ההרחבה - הסכם מסגרת מחודש יולי 2000 החל על כלל העובדים במשק. 61. בהתאם לצו ההרחבה משנת 2000, עובד זכאי לתשלום בגין 9 ימי חג בשנה, לאחר 3 חודשי עבודה, בכפוף לעבודה סמוך ליום החג, וכל עוד ימי החג לא חלים בימי שבת. 62. במקרה דנן, מתלושי שכרו של התובע עולה כי שולם לו בחודש 9/09 בגין 5 ימי חג, בחודש 11/09 בגין 4 ימי חג ובחודש 8/10 בגין 10 ימי חג. מכאן, כי עבור שנים 2009 ו- 2010 התובע אינו זכאי לסכום נוסף בגין דמי חגים. 63. כמו כן, התובע אינו זכאי לדמי חגים בגין שנת 2007, שכן, החל לעבוד אצל הנתבע בחודש 10/07, והשלים 3 חודשים עבודה בסוף שנת 2007. 64. באשר לשנת 2008, התובע לא פירט מהם ימי החג בגינם הוא זכאי לתשלום, האם היו ימי חג שחלו בשבת והאם עבד בסמוך לימי החג. לפיכך, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא זכאי לתשלום דמי חגים בגין שנת 2008. 65. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי דין רכיב תביעה זה להידחות בזאת. דמי הבראה - 66. בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניה משנת 2006, התובע זכאי לדמי הבראה בהתאם לערך יום הבראה בשירות הציבורי, עבור השנתיים הראשונות לעבודתו 6 ימים כל שנה, ובשנה השלישית 8 ימי הבראה. 67. לפיכך, בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי התובע לדמי הבראה עבור 13.6 ימי הבראה, בסכום של 5,314 ₪ (6.66 ימי הבראה * 395 ₪ + 7 ימי הבראה * 383 ₪). 68. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי בחודש 9/09 שולמו לתובע 2,040 ₪ דמי הבראה (לפי 6 ימי הבראה * 340 ₪ ליום), ובחודש 8/10 שולמו לתובע 2,040 ₪ דמי הבראה נוספים. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע הפרש דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו בסך של 1,234 ₪ (5,314 ₪ - 2,040 ₪ - 2,040 ₪), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.10 ועד מועד התשלום בפועל. פדיון חופשה שנתית - 69. בצווי ההרחבה בענף הבניה עד שנת 2010 אין התייחסות לחופשה שנתית. על כן, זכאותו של התובע לפדיון חופשה שנתית תיבחן עפ"י חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, וצו ההרחבה להנהגת שבוע עבודה מקוצר. 70. בהתאם לתלושי שכרו של התובע, התובע עבד בממוצע 22 ימים בחודש, היינו, 5 ימים בשבוע. 71. בהתאם להוראות צו ההרחבה להנהגת שבוע עבודה מקוצר, זכאי עובד בשנתיים הראשונות לעבודתו ל- 10 ימי חופשה ובשנה השלישית ל- 11 ימי חופשה. 77. לאור האמור התובע זכאי בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע ל- 29 ימי חופשה (20 ימי חופשה בגין השנתיים הראשונות לעבודתו ו- 9 ימי חופשה נוספים בגין החלק היחסי של עבודתו בשנה השלישית). 78. על כן, התובע זכאי לדמי חופשה ו/או פדיון חופשה שנתית בסך של 5,220 ₪ (29 ימי חופשה * 180 ₪ שכר יומי). 79. בחודש 8/09 שולמו לתובע דמי חופשה בסך של 914.82 ₪ ובחודש 10/09 שולמו לתובע דמי חופשה בסך של 704.67 ₪. 80. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך של 3,600.51 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.10 ועד מועד התשלום בפועל. טענות קיזוז - 81. אין לקבל את טענת הנתבע כי הסכמת הצדדים מיום 8.5.12 התייחסה רק לרכיבי התביעה של התובע ולא לטענותיו של הנתבע. 82. אשר על כן, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 8.5.12, למעט רכיבי התביעה שנותרו במחלוקת ופורטו ע"י הצדדים, דין טענות הקיזוז של הנתבע - להידחות בזאת. 83. יתרה מזאת, הצדדים הסכימו ביום 8.5.12 על תשלום פיצויי פיטורים לתובע בשיעור של 50% ודחיית תביעתו של התובע לתשלום דמי הודעה מוקדמת. בכך למעשה ויתרו הצדדים על טענותיהם ההדדיות בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי עובד-מעביד. אשר על כן, הרי שמתייתר הצורך מלדון בטענת הקיזוז של הנתבע לתשלום דמי הודעה מוקדמת. 84. בנוסף, כידוע הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". הנתבע לא השכיל להוכיח נזק שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מעזיבתו, כביכול, של התובע את מקום עבודתו. 85. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי דין טענות הקיזוז של הנתבע בגין דמי הודעה מוקדמת ופיצוי על נזק שנגרם- להידחות בזאת. לסיכום - 86. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: א. פיצויי פיטורים - בסך של 5,544 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 17/7/10 ועד מועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, על הנתבע להעביר לתובע את הבעלות על פוליסת הביטוח בחברת הביטוח "הראל", אליה הופרשו תגמולים לפיצויים ולפנסיה החל מ חודש 4/10. מסכום הפיצויים כאמור, יקוזז הסכום שנצבר לטובת התובע בפוליסת הביטוח הנ"ל, בגין פיצויי פיטורים. על הנתבע לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים תוך 30 יום מהיום. ב. דמי כלכלה - בסך של 139 ₪ לחודש, ובסכום כולל של 4,726 ₪ (34 חודשים * 139 ₪ לחודש), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום שבו היה על הנתבע לשלם לתובע דמי כלכלה מדי חודש ועד ליום התשלום בפועל. ג. הפרשי שכר עבודה - בסך של 2,780 ₪ (278 ימי עבודה, חופשה וחג * 10 ₪ ליום), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע לשלם לתובע את הפרשי השכר מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל. ד. תגמולים לפנסיה - בגין התקופה מחודש 10/07 עד חודש 3/10 בשיעור של 6% בסך של 7,335.6 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל. בגין התקופה מחודש 4/10 עד חודש 7/10 תגמולים לפנסיה בשיעור של 1% בלבד בסך של 145.8 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה מדי חודש ועד למועד התשלום בפועל. ה. דמי הבראה - בסך של 1,234 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.10 ועד מועד התשלום בפועל. ו. פדיון חופשה שנתית - בסך של 3,600.51 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 17.7.10 ועד מועד התשלום בפועל. 87. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪. 88. על הנתבע לשלם לתובע את כל הסכומים המפורטים לעיל תוך 30 יום מהיום.רפואהדמי מחלהפיטורים