גרסתו של התובע, לפיה פסילת רישיונו הייתה פועל יוצא של התנהלות הנתבעת משזו העמידה לרשותו (לצורך ביצוע עבודתו) רכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש, ללא רישיון וביטוח בתוקף - נתמכה כדבעי במסמכים שהוצגו בפני בית הדין: מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיטורי נהג משאית שרישיונו נשלל: רקע כללי 1. נדמה כי אבן הראשה המחזיקה ומאחדת את אבניו של סיפור המעשה שביסוד התביעה נוגעת לטעמים החריגים בעטיים דבקו הצדדים זה בזה, שלא מתוקף רצון לשיתוף פעולה עסקי תם לב ומפרה אלא מתוקף יחסם המשותף והמתנכר להוראות החוק. עם זאת, משנגדעו יחסי הצדדים בנסיבות שתפורטנה בהרחבה בהמשך, הוגשה התביעה שבפנינו לתשלום פיצוי ממוני ושאינו ממוני בגין הפרת הסכם ולתשלום זכויות נוספות מכוח חוקי המגן וצווי הרחבה ובכלל אלה: פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה, הפרשי שכר ותשלום בעבור עבודה בשעות נוספות. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. המחלוקות העיקריות שבין הצדדים מתייחסות לנסיבות סיום עבודתו של התובע ולשאלה - האם בהתפטרות מדובר או שמא בפיטורים בניגוד לדין, לתקופת העסקתו בנתבעת ורציפותה, לגובה השכר ששולם לו בפועל ולנכונות הרישום בתלושי השכר וכן, להיקף השעות בהן הועסק התובע ולחוקיות הניכויים שנוכו משכרו והיקפם. 3. התובע הינו נהג משאית במקצועו. הנתבעת הוקמה ביום 10.2.05 ועיסוקה בשחיטה ושווק של עופות ברחבי הארץ. התובע הועסק בנתבעת כנהג בקו חלוקה: תחילה הועסק בקו חלוקה באזור ראשון לציון - בת ים - חולון ולאחר מכן, בקו חלוקה באזור ראשון לציון - נס ציונה - רחובות. הבעלים והמנהל של הנתבעת הינו מר גבריאל (להלן: "גבריאל"). על פי הרישום בתלושי השכר החל התובע העסקתו בנתבעת בחודש 5/07 כאשר לטענתו, תקופת העסקתו הייתה רציפה והיא הסתיימה ביום 14.6.07 עקב פיטוריו. מאידך, הנתבעת טוענת לשתי תקופות עסקה נפרדות: האחת החלה בחודש 5/07 והסתיימה ביוזמת התובע ביום 24.4.06 ואילו השנייה - החלה ביום 1.2.07 והסתיימה אף היא לטענתה, ביוזמת התובע, ביום 30.5.07. 4. אין חולק כי בתקופה שעד ליום 1.5.05 והחל מיום 15.10.04 הופקו לתובע תלושי שכר על ידי תאגיד אחר שהיה אף הוא בניהולו של גבריאל ובבעלות שני הוריו בשם אוריאל יסכה בע"מ (להלן: "אוריאל יסכה"). תאגיד שעסק גם הוא בתחום עיסוקה של הנתבעת כאשר התובע הועסק במסגרתו בתפקיד זהה לזה שמילא בנתבעת כנהג בקו חלוקה. הכרעה להלן נתיחס לרכיבי התביעה אחד לאחד: זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת 5. כמצוין לעיל, בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה - בעוד התובע טוען כי הוא פוטר מעבודתו באופן משפיל ופוגעני הרי הנתבעת טוענת כי התובע התפטר ונטש עבודתו ללא סיבה. מפאת חשיבות הדברים להכרעה נביא להלן את גרסתם של הצדדים בנוגע למחלוקת זו ביתר פירוט: לגרסת התובע הסיבה לפיטוריו הייתה נעוצה למעשה בשלילת רשיונו לאחר ש"נתפס" ביום 30.5.07 נוהג שלא כחוק במשאית חלוקה שהעמידה לרשותו הנתבעת. משאית שהבעלות בה נרשמה על שם אימו של גבריאל. לגרסת התובע, הנתבעת הורתה לו לנהוג במשאית זו על אף שנמסרה לגביה "הודעת אי שימוש" על ידי בוחן תנועה מוסמך ועל אף שלא היה לגביה רישיון רכב וביטוח בתוקף (להלן: "האירוע"). בעקבות האירוע, העומד התובע לדין והורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה ברכב שפג תוקף רישיונו (בחודש 2/07) ואשר נמסרה לגביו הודעת אי שימוש. זאת, בניגוד לחוק ולתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. בעקבות הרשעה זו וביום 20.1.08 נגזר על התובע עונש של 4 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וכן, הוטל עליו קנס כספי בסך של 1,000 ש"ח. 6. לגרסת התובע, סמוך לאחר האירוע ומשנשלל רשיונו [שלילה מנהלית שקדמה להרשעה] הוא נענה להצעתו של גבריאל לעבוד בנתבעת באופן זמני ועד לתום תקופת השלילה כמחסנאי. דא עקא, שלטענתו זמן קצר לאחר מכן, ביום 10.6.07 הוא נשלח לביתו בבושת פנים על ידי אחיו של גבריאל, מר אלי מססה (להלן: "אלי"). זאת תוך שאלי מטיח בפניו באופן משפיל כי אין בו עוד צורך ומסרב לשלם לו את שכרו האחרון בעבור חודש 5/07. לדברי התובע, הודעת פיטורים נוספת, ללא הודעה מוקדמת, נמסרה לו סמוך לאחר מכן במהלך פגישה שנערכה ביוזמתו ביום 14.6.07 בינו לבין גבריאל ואלי. פגישה במהלכה הוצע לו תשלום של 7,000 ש"ח בלבד לסיום כל המחלוקות, בכפוף לחתימתו על כתב סילוק והעדר תביעות. הצעה שהתובע לדבריו סרב לה, באופן שהוביל "לגירושו" מהנתבעת בלא ששולם לו דבר. 7. גרסת הנתבעת ביחס לנסיבות הפסקת העבודה, כפי שזו פורטה בתצהירו התמציתי של גבריאל, היתה שונה. בשל החשיבות שיש לייחס לטעמנו לניסוח הדברים לצורך ההכרעה במחלוקת מצאנו להביא את גרסתו של גבריאל בהקשר הזה כלשונה וכמופיע בתצהירו כדלקמן: "יצוין כי התובע הוא זה שהתפטר בסיום התקופה ולכן החברה אינה צריכה לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בכך שהתובע עזב את מקום העבודה על דעת עצמו בניגוד לדעתה של החברה ומבלי סיבה מוצדקת, הרי שיש לראות את עזיבתו של התובע כהתפטרות ולא כפיטורים על כל המשתמע מכך ובכלל זה לעניין פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת." (ראה - סע' 4-5 לתצהיר גבריאל). 8. אשר לנו - הרי שמעדיפים אנו את גרסתו המפורטת של התובע ביחס לנסיבות סיום העסקתו, נוכח סתמיות גרסתה של הנתבעת, נוכח הפערים והסתירות שהתגלו בה ומשגרסת התובע היא זו המתיישבת עם מכלול הראיות ועם שורת ההיגיון ונפרט: גרסתו של התובע, לפיה פסילת רישיונו הייתה פועל יוצא של התנהלות הנתבעת משזו העמידה לרשותו (לצורך ביצוע עבודתו) רכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש, ללא רישיון וביטוח בתוקף - נתמכה כדבעי במסמכים שהוצגו בפני בית הדין: בהקשר זה מכוונים אנו להודעה שנערכה על ידי בוחן תנועה בדבר איסור השימוש ברכב, המלמדת על ליקוים חמורים שנמצאו בו שעלולים היו לסכן חיי אדם ובכלל אלה, ליקויים במערכות ההגה הבלמים, במרכב השלדה, במתלים בקפיצים וכן, בתאורת הרכב. כמו כן, מכוונים אנו להזמנה לחקירה, הנושאת תאריך 30.5.07, שהופנתה לבעלים הרשום של הרכב (ראה - נספח ה' לתצהיר התובע). בנוסף לאלה מכוונים אנו גם לכתב האישום שהוגש כאמור כנגד התובע המתייחס לאירוע, בו נכתב כך: "נהגת ברכב הנ"ל שעליו נמסרה הודעת אי שימוש על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה בניגוד לתנאים שפורטו בהודעת אי השימוש בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, נהגת ברכב הנ"ל כשהרכב נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך בניגוד לתקנה 27(א) לתקנות התעבורה, נהגת ברכב הנ"ל מבלי שהיתה לך או לאדם אחר פוליסת ביטוח בתוקף על שמך ברכב בניגוד לסע' 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל - 1970." (ראה - נספח להודעת התובע מיום 14.11.11). כמו כן מכוונים אנו גם לפרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה שדן בכתב האישום (ת.פ 7003/07) מיום 20.1.08 ממנו עולה - כי התובע הודה בביצוע העבירה אך טען להגנתו כי הוא עבד כשכיר בעת האירוע וכי הוא קיבל לשימושו רכב בידיעה שהוא במצב שמיש. מעבר לכל אלה מכוונים אנו גם לגזר הדין שניתן בתום ההליך במסגרתו נשלל רשיונו של התובע למשך 4 חודשים. זאת, מעבר לשלילה המנהלית המיידית של הרשיון בתכוף לאחר הארוע. במאמר מוסגר יצוין - כי מגזר דין זה ניתן ללמוד כי התנהלות התובע וליתר דיוק עברו התעבורתי עתיר ההרשעות השיא תרומה לא מבוטלת לעונש שנגזר עליו: זאת כעולה מלשון גזר הדין במסגרתו נכתב כי התובע "נוהג מ- 1997 וצבר לחובתו כמות עצומה של 88 הרשעות קודמות חלקן חמורות וחלקן בגין גרימת תאונות דרכים. אין ספק כי עסקינן בעבריין תעבורתי". כן נכתב שם, כי לזכות התובע יש לזקוף את הודאתו המיידית ואת האחריות למעשה אותה נטל וכן את טיעוניו העקביים ביחס לנסיבות ביצוע העבירה (בשירות המעביד) אולם "יחד עם זאת, [כך נכתב] לא ניתן להקל ראש בחומרת עבירתו ולא בעברו התעברותי המכביד ביותר של הנאשם ...". לאור זאת, הוטל אפוא על התובע קנס כספי וכן נגזרו עליו 4 חודשי פסילה בפועל מיום 20.1.08 וכן פסילה של 4 חודשים על תנאי למשך 3 שנים (ראה- נספחים להודעת התובע מיום 14.11.11). 9. הנתבעת מצידה לא סתרה למעשה את טענותיו העקביות של התובע לפיהן במועד הארוע הוא אכן נהג במשאית שהייתה שייכת לצי משאיותיה, כי נהיגה זו הייתה במסגרת תפקידו כנהג חלוקה בשירותה וכן כי לאחר ובעקבות האירוע נפסל רשיונו מנהלית, באופן שמנע ממנו להמשיך ולשמש כנהג בנתבעת או בשירות מעביד אחר לפרק זמן ניכר, כאשר התובע אף היה צפוי בטווח הקרוב לתקופת שלילה נוספת בעקבות הגשת כתב אישום וההרשעה הצפויה. עובדות אלה אושרו למעשה על ידי גבריאל במהלך חקירתו הנגדית (ראה - עדות גבריאל עמ' 5 לפרוטוקול מיום 19.12.11, שורה 13, עמ' 12 ש' 3-4). הנתבעת אף לא סיפקה לבית הדין הסבר סביר לגבי אופן התרחשות הארוע ולא הסבירה כיצד זה הועמד לרשות התובע לצורך ביצוע עבודתו כלי רכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש ואשר לא היה לו רישיון וביטוח בתוקף. בהקשר זה מוצאים אנו להטעים כי על אף שהתובע צירף לתצהירו מסמכים המלמדים על האירוע ועל הנסיבות של שלילת רשיונו ביום 30.5.07, כמצוין לעיל, תוך מסירת גרסה מפורטת ביחס לזיקה שבין שלילת הרשיון לפיטוריו, הרי שהנתבעת ביכרה שלא להתיחס לטענות ולמסמכים אלה במסגרת תצהירו של גבריאל, על אף שגבריאל היה למעשה העד הרלבנטי היחיד מטעמה. זאת, למעט אמירה סתמית של גבריאל לפיה, "למיטב ידיעתו החברה לא סיפקה לתובע משאית אשר הייתה קיימת עליה הודעה על איסור שימוש ברכב". טענה שנסתרה כאמור מניה וביה במסמכים שהוצגו לבית הדין. לא למותר להוסיף, כי במסגרת חקירתו הנגדית עת עומת גבריאל עם גרסת התובע ועם המסמכים שהוצגו בתמיכה לה - עוררו תגובותיו תמיהה, שלא לומר תדהמה. על מנת להדגים את דברינו נסתפק בשני ציטוטים בלבד שדי בהם להדגים את האמור: "ש. אני אומרת לך שזו לא פעם ראשונה שנתת לו לעלות על רכבים שלכם, משאיות שהם לא תקינים בנסיעה. ת. הנהג שיושב פה התובע היה גונב ממני המון סחורה, היה מחליף את המספר ברכבים. ... ש. תאמר לי מי היה קצין הרכב שלכם במאי 2007. ת. מוטי בלנגה. ש. והוא נתן לו [לתובע] לעלות על הרכב ? ת. לא אמרתי זאת, הוא עלה לאוטו בלי רשות ולא פעם אחת." (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול מיום 19.12.11 ש' 20-23; עמ' 13 ש' 26-29). למעלה מן הצורך נוסיף - כי חשב הנבעת מר לוי ששימש כעד הנוסף מטעם הנתבעת ואשר העיד על האירוע מפי השמועה הייתה שונה. לפי גרסה קלושה זו התובע גרם במזיד לחבלה ברכב וליתר דיוק במכשיר הטכומטר שהותקן בו על מנת להסתיר פרטים מן המשטרה (ראה - בסעיף 25 לתצהיר החשב). 10. זאת ועוד אחרת, גבריאל אף לא התייחס במסגרת תצהירו באופן מפורט לגרסתו של התובע לפיה, סמוך לאחר האירוע ולאחר שלילת רישיונו הוא הועסק במחסנה של הנתבעת על פי הצעתו של גבריאל. בחקירתו הנגדית לעומת זאת - עת דחקה בו באת כוחו של התובע ובצדק להתייחס לגרסת התובע כאמור - מסר גבריאל גרסאות סותרות, כדלקמן: בעוד שבסעיף 8 לתצהירו ציין גבריאל באופן סתמי כי הנתבעת הציעה לתובע לעבוד בתפקידים אחרים כל עוד ימנע ממנו לשמש כנהג וכי התובע הוא שדחה את ההצעה והחליט להתפטר - הרי שבמסגרת חקירתו הנגדית הכחיש גבריאל דברים אלה בציינו כי הוא "לא רצה לראות את פרצופו" של התובע לאחר הארוע משום שהוא [התובע] הוחזק "כרוצח" בעיני המשטרה לאחר "שעקף7 [במועד הארוע] שבע מכוניות על פס לבן", ובלשון הפרוטוקול לאמור: ש. ברגע ששללו לו את הרישיון במאי אתה ו/או מי בסמכותך אמר לו שהוא ימשיך לעבוד ? ת. לא רציתי לראות את הפרצוף שלו בגלל שהשוטר אמר לי שהוא רוצח, עקף 7 מכוניות עם פס לבן... (ראה - עמ' 11 לפרוטוקול 19.12.11 ש' 24-25; עמ' 12 ש' 1-2; ראה גם - עמ' 11 ש' 6-8) 11. לא למותר להוסיף, כי במסגרת חקירתו הנגדית העלה גבריאל גרסה כבושה נוספת, לפיה שבועיים לאחר הארוע פנה אליו התובע והתחנן על נפשו לשוב לעבודה לאור מצבה הרפואי של אמו. לדברי גבריאל, בעקבות תחנונים אלה ולאחר שהתובע הודה בפניו כי הוא שלח ידו בעבר ברכוש הנתבעת, הוא (גבריאל) אפשר לו לשוב לעבודה (ראה - עמ' 18 לפרוטוקול ש' 8-18). 12. נראה כי כל מילה נוספת המתייחסת למופרכות גרסאותיה של הנתבעת בהקשר הזה של נסיבות סיום העבודה מיותרת ומשכך - לא נוסיף עוד לדוש בהן מעבר לציון העובדה כי האח אלי - על אף שהוא נזכר באופן מפורש בתצהיר התובע כמי שמסר לו הודעת פיטורים, הן לבד והן ביחד עם גבריאל - לא זומן להעיד מטעם הנתבעת במטרה להזים את גרסת התובע אודות פיטוריו וזיקתם לאירוע. 13. לאור כל האמור, אנו מעדיפים אפוא את גרסת התובע לפיה, הוא פוטר מעבודתו בעקבות הארוע מיום 30.5.07 עקב שלילת רשיונו, הן זו המנהלית והן זו מושא גזר הדין. עם זאת ולאור המחלוקות הנוספות שבין הצדדים אין די בקביעה זו כדי להכריע בשאלת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת ו/או במחלוקת הנוגעת לגובה הסכומים להם זכאי התובע בגין רכיבי תביעה אלה. לשם כך, נדרשים אנו להכריע במחלוקות הנוספות שהתגלעו בין הצדדים ביחס לרציפות תקופת העסקתו של התובע וגובה שכרו כדלקמן: 14. לגרסת התובע, הוא הועסק "ברציפות באותו מקום עבודה" או אצל "מעביד" החל מיום 15.10.04 ועד לסיום עבודתו ביום 14.6.07: לדבריו, תחילה עבד באוריאל יסכה ולאחר מכן והחל מיום 1.5.05 עבד במסגרת הנתבעת. הנתבעת מאידך טענה כי התובע הועסק על ידה רק החל מיום 1.5.05 ועד ליום26.4.06 וזאת לאחר תקופת העסקה קודמת "בחברה אחרת" - היא אוריאל יסכה (מיום 15.10.04 ועד לתום חודש 4/07). כן טענה כי התובע הפסיק עבודתו אצלה ביום 26.4.06 למשך תשעה חודשים וכי לאחר נתק של כשנה ביחסי העבודה שב לעבודתו אצלה ביום 1.2.07, למשך ארבעה חודשים עד לתום חודש 5/07. 15. אשר למחלוקת זו, הנוגעת לרציפות תקופת ההעסקה של התובע, הרי שמעדיפים אנו את עמדת הנתבעת על פני זו של התובע. משמע - שוכנענו כי התובע לא דק פורתא עת טען לתקופת העסקה רצופה בנתבעת, כאמור לעיל, וכפי שיפורט להלן: הנתבעת העלתה עוד בכתב ההגנה המקורי שהגישה - טרם תיקונו של כתב התביעה על פי בקשת התובע וטרם הגשתו של כתב הגנה מתוקן - לקיומו של נתק ביחסי העבודה. זאת תוך שהיא תומכת את טענותיה בתלושי שכר של התובע לשנת 2007 בהם צוין כי התובע החל עבודתו אצלה בתחילת שנה זו. חרף זאת, במסגרת כתב התביעה המתוקן לא התייחס התובע לטענה זו ולא נתן הסבר לרישומים בתלושי השכר. רק במסגרת תצהיר העדות הראשית ציין התובע לראשונה כי הוא נעדר מעבודתו בנתבעת החל מיום 26.4.06 וזאת לדבריו בשל "תאונת עבודה" שארעה לו במועד זה במסגרת עבודתו בנתבעת במהלכה נפגע במרפקו. תאונה בעטיה נאלץ לדבריו להעדר מעבודתו משך "שלושה או ארבעה חודשים". משכך, השליך התובע יהבו לעניין רציפות עבודתו ולעניין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים על סעיף 2(7) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (ראה - סעיף 23 לתצהיר התובע וכן מסמכים שצורפו להודעת התובע מיום 27.6.11). בחקירתו הנגדית, לעומת זאת, העיד התובע כי הוא נעדר מעבודתו משך 9 חודשים וזאת, כפי שטענה למעשה הנתבעת וכפי שעולה גם מתלושי השכר. מהמסמכים שהציג התובע בפני בית הדין, ניתן ללמוד כי אכן ארעה לו תאונה שכזו ביום 26.4.06 אולם אין ללמוד מהם על הזיקה שבינה לבין משכה ורציפותה של תקופת ההיעדרות שהשתרעה על פני 9 חודשים ולא - על פני "שלושה או ארבעה חודשים" כפי שצוין לראשונה בתצהיר התובע. לאור כל האמור ומשעולה כי התובע לא עבד בנתבעת במהלך כל התקופה שמיום 26.4.06 ועד ליום 1.2.07 ומשהתובע לא נתן הסבר מספק לתקופת העדרות זו ולזיקה שבינה לבין התאונה הרי שיש לקבל את עמדת הנתבעת בדבר תקופות ההעסקה נפרדות: התקופה הראשונה שעד למועד התאונה (להלן: "התקופה הראשונה") והתקופה השניה שמיום 1.2.07 ועד ליום 14.5.07 (להלן: "התקופה השניה"). בנסיבות אלה, משהתובע הועסק בתקופת ההעסקה השניה משך פחות משנה ולאור הנתק שבין תקופות ההעסקה הרי שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. אשר לתשלום בעבור חלף הודעה מוקדמת הרי שלאור קביעותינו דלעיל, זכאי התובע על פי סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א - 2001 לתשלום בעבור ארבעה וחצי ימי הודעה מוקדמת בלבד. 16. אשר למחלוקת הנוגעת לגובה השכר ששולם לתובע יאמר תחילה - כי בהקשר זה מעדיפים אנו את גרסת התובע לפיה, הסכומים הרשומים בתלושי השכר לא שיקפו את השכר ששולם לו בפועל וזאת כפי שיוסבר להלן: התובע - קשר, בין היתר, בין היקף העסקתו הנטען בנתבעת - שכלל לדבריו עבודה בשעות נוספות מרובות - לבין גובה שכרו כאשר לדבריו, תחילה הועמד שכרו על סך של 5,800 ש"ח נטו + נסיעות, ואילו בתקופה האחרונה לעבודתו ולאחר מספר העלאות בשכרו שולם לו סך של 7,000 ש"ח נטו + נסיעות. שכר שמחציתו שולמה בהמחאה ומחציתו האחרת שולמה במזומן מספר ימים מאוחר יותר. 17. במסגרת תצהירו, התייחס גבריאל לטענה זו של התובע באופן סתמי בציינו כי מדובר ב"טענה הזויה הרחוקה מהמציאות כמרחק מזרח ממערב". זאת - ולא מעבר לכך. משמע - גבריאל נמנע מלהתייחס לגרסת התובע בנוגע לתנאי ההתקשרות שהיו בין הצדדים, להעלאות שכר נטענות, לגורמים שהשפיעו לגרסת התובע על קביעת השכר ולאופן תשלומו וכן, לשעות העבודה של התובע. 18. זאת ועוד, עיון בתלושי השכר של התובע מלמד - כי השכר שנרשם בהם היה קבוע והוא עלה אך במעט על שכר המינימום והתעדכן מעת לעת בהתאם לעליות בשכר זה. רישום זה אינו תואם את אופן חישובו ותשלומו של שכר התובע כפי שהעיד עליו גבריאל בחקירתו הנגדית במהלכה מסר כי שכר התובע כלל משכורת בסיסית וכן תוספות תלויות תפוקה (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול מיום 19.12.11 ש' 2-8). תוספות שלא מצאו ביטוי בתלושי השכר של התובע. מעבר לכך יאמר - כי על אף שהנתבעת טענה כי היא העמידה לרשות התובע הלוואה בסך של 12,000 ש"ח וקיזזה משכרו מעת לעת "סכומים קטנים" שהצטברו לסך של 8,015 ש"ח הרי שלא ההלוואה ולא הקיזוז מצאו ביטוי בהסכם כתוב ובתלושי השכר. העובדה שהעדר התיעוד לא עמד בדרכה של הנבעת ולא מנע ממנה לטעון טענות מעין אלה ביחס לנטילת ההלוואה ואופן פירעונה - מחזקת את המסקנה המתבקשת ביחס לאופי ההתנהלות השגור שבין הצדדים שלא כלל הקפדה יתירה על כללים רישומיים כמתחייב מן הדין. כעובדה נוספת הנזקפת בהקשר הראייתי לחובת הנתבעת יש לציין גם את אי הצגתה של הודעה על תנאי העבודה שאמורה הייתה להימסר לתובע על פי חוק הודעה לעובד )תנאי עבודה) התשס"ב - 2002 עוד בראשית העסקתו. הודעה במסגרתה היה על הנתבעת לציין אף את גובה השכר ששולם לתובע ואת היקף העסקתו. לעובדה זו נודעת כידוע משמעות ראייתית נכבדה והיא מביאה למעשה להעברת הנטל אל כתפי המעביד לסתירת טענות העובד ביחס לתנאי העסקתו. נטל שהנתבעת לא עמדה בו במקרה דנן (ראה - ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ נ' וואיל סנדוקה פורסם במאגרים האלקטרונים). למען שלמות התמונה יוער - כי במסגרת חקירתו הנגדית העיד אומנם חשב הנתבעת כי נערך עם התובע הסכם בכתב אולם זה לא הוצג לדבריו בשל "הצפה" שהייתה במשרדי הנתבעת. גרסה אותה אנו דוחים מכל וכל הן משום שמדובר בגרסה כבושה והן משום שהיא לא נתמכה בראיות של ממש ראה - עמ' 4 לפרוטוקול מיום 4.7.2011 ש' 19-20). מאידך, גרסת התובע ביחס לגובה שכרו הייתה מפורטת ועקבית לאורך כל ההליך, תוך שהתובע מציין את שכרו ההתחלתי ואת ההעלאות שחלו בו מעת לעת. לבסוף ובנוסף על כל אלה יצוין - כי מתקשים אנו לומר לצערנו כי הנתבעת הוכיחה דבקות יתירה בציות להוראות החוק בעניינים חמורים לא פחות הקשורים להגנה על חיי אדם וזאת, לא רק במקרה מושא האירוע אלא גם במקרים נוספים אליהם נדרש מייד להלן. עובדה המחלישה את טענתה לפיה, אין זה סביר לייחס "לחברה דוגמתה" התנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק גם בהקשר זה של דווח נכון לרשויות המס. 19. אשר על כן, מקבלים אנו אפוא את גרסתו של התובע לפיה, השכר שצוין בתלושי השכר לא שיקף את השכר ששולם לו בפועל שעמד על סך של 7,000 ש"ח נטו. בהתאם לכך, ומשתקופת ההעסקה השניה של התובע השתרעה על פני ארבעה וחצי חודשים בלבד ולאור קביעתנו כי התובע פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת הרי שיש לזכותו בתשלום בעבור חלף הודעה מוקדמת של ארבעה וחצי ימים על בסיס שכר של 7,000 ש"ח נטו ובסך של 1,050 ש"ח נטו. זכאות התובע לתשלום פיצוי כספי בגין ארבעה חודשי שלילה 20. התובע עתר לתשלום פיצוי כספי בגובה השכר שנמנע ממנו בגין 4 חודשי שלילת הרישיון, מששלילה זו הייתה לדבריו פועל יוצא של מחדלי הנתבעת והביאה לפגיעה בכושר השתכרותו כנהג. 21. אנו סבורים כי נוכח דברינו דלעיל ולאור המארג העובדתי אותו נשלים מייד, יש לקבל באופן חלקי רכיב תביעה זה כרכיב המקפל בחובו תביעה לתשלום פיצוי ממוני בגין הפרת הסכם העבודה: כפי שקבענו לעיל, הנתבעת העמידה לרשות התובע לשם ביצוע עבודתו, עובר לארוע ובמהלכו, רכב שנאסר השימוש בו, ללא רישיון וללא ביטוח בתוקף. ממכלול הראיות עולה - כי למרבה הדאגה לא הייתה זו הפעם היחידה בה העמידה הנתבעת לרשות התובע רכב שאינו תקין שהנהיגה בו נאסרה. בהקשר זה אין לנו אלא להפנות לדבריו של גבריאל בחקירתו הנגדית, במסגרתה הודה למעשה כי התובע "נתפס" על ידי המשטרה במהלך עבודתו כשהוא נוהג ברכב שנאסר השימוש בו בשלושה מועדים שונים שקדמו לארוע במהלך שנת 2005: ביום 15.2.05, בחודש 12/05 וכן בחודש 11/05 (ראה - עדות גבריאל עמ' 9 לפרוטוקול מיום 19.12.2011 ש' 2-5). יתירה מכך, מחקירתו הנגדית של גבריאל בבית הדין עלה - כי הנתבעת אף נקטה בדרכים עקלקלות לשם עקיפת הוראות הדין שנועדו להבטיח עמידה בתקני בטיחות ראויים מצד מי שמפעיל "צי משאיות" בהיקף המצוי ברשות הנתבעת. בהקשר זה מכוונים אנו "להסבר" שנתן גבריאל בתשובה לשאלת נציג הציבור באשר לאופן בו עקפה הנתבעת את החובה להעסיק קצין בטיחות במשרה מלאה על פי סעיף 585 לתקנות התעבורה, כמתחייב לדבריו מן הדין לגבי עסק בסדר גודל של הנתבעת המפעיל כ-20 משאיות. זאת, באמצעות רישום הבעלות במשאיות הללו על שם גורמים שונים ובאמצעות הקמתם של מספר תאגידים העוסקים בתחום דומה תוך "חלוקת" המשאיות ביניהם ובלשונו של גבריאל לאמור: "לשאלת נ.צ - ש. אמרת שיש 20 רכבים חייבים לפצל אותם , תסביר ת. כשאתה עובד עם קצין רכב במשרה חלקית אתה לא יכולה רק 5 רכבים, אתה צריך לפצל את הרכבים. קצין רכב במשרה חלקית יכול להיות אחראי רק על 5 כלי רכב. 24 ש. אם יש לך 20 רכבים רשמת אותם על 4 אנשים זה אומר שקצין הרכב אחראי בפועל על כולם. ת. נכון. נכון שלגבי כל 20 הרכבים של הנתבעת היה קצין רכב אחד בשם מוטי בלנגה שהיה אחראי עליהם והוא עבד במשרה חלקית של 50%." (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19.12.11, ש' 15-27). עובדות אלה מלמדות מחד, על עוצמת הפסול שבהתנהלות הנתבעת, אך מאידך מלמדות הן גם על מודעותו של התובע להתנהלות "עקבית" זו ולהיותה של הנתבעת "שור מועד" בתחום עבירות התעבורה. 22. כנרמז בפתיח, לא התרשמנו כי מדובר בסכסוך שבו ניתן לשייך את קב החומטין שנפל בהתנהלות הכוללת הבלתי תקינה בלשון המעטה - שלא לומר המפחידה - זו הטומנת בחובה זלזול בחיי אדם, לצד אחד בלבד. שכן, מהראיות עולה כי אי הציות לחוקי התעבורה, לא היה זר גם לתובע שגיליון הרשעותיו, עובר לארוע ועל-פי המצוין בגזר הדין, היה מלא וגדוש בלא פחות מ-88 הרשעות קודמות בשל עבירות שונות על חוקי התעבורה ובכלל אלה, עבירות חמורות וכן עבירות שהביאו לגרימתן של תאונות דרכים. עובדה זו אף נזקפה לחובתו בבוא בית המשפט לגזור את דינו ולהורות על שלילת רישיונו למשך 4 חודשים, חרף נסיבות ביצועה של העבירה. זה המקום לציין כי לא הוכח שחלק הארי של העבירות היה כטענת התובע פועל יוצא של הפרת הוראות החוק מצד הנתבעת. מה גם שמגזר הדין ניתן ללמוד כי חלק מעבירות אלה נעברו עוד לפני שהתובע הועסק בנתבעת. על כך נוסיף, כי על רקע המסכת הראייתית כפי שנפרשה בפנינו קשה להשתחרר מן הרושם כי התובע - שהיה מודע היטב להתנהלות הנתבעת והסכין עמה משך תקופה לא מבוטלת, דבק בעבודתו בנתבעת לא משום קושי אובייקטיבי הנובע מיחסי ההיצע והביקוש בשוק התעסוקה של נהגי משאיות אלא - משום עברו התעבורתי שסביר להניח כי היה עומד לו לרועץ לו היה מבקש למצוא מקום עבודה אחר במקצועו. עם זאת יוטעם כי מן הצד האחר וכעולה מן הראיות - הייתה גם הנתבעת מודעת היטב לריבוי הרשעותיו של התובע בתחום התעבורה וזאת, עוד לפני הארוע וכפי שהיא חזרה למעשה והטעימה בפנינו. מכאן שאין זה מופרך להניח, כי הנתבעת השיאה תרומה נכבדה ליצירת "מנגנון" שיתוף פעולה "סימביוטי וסינרגטי" כאחד של עקיפת חוקי התעבורה. מנגנון שהתבטא בכך שאדם בעל הרשעות רבות שהוגדר על ידי בית המשפט "כעבריין תעבורתי" נהג שוב ושוב במשאיות שבחזקת הנתבעת שלא הורשו לעלות על הכביש, תוך סיכון כפול ומכופל של חיי אדם. עם זאת, ועל אף שאין אנו מקלים ראש בהתנהלות התובע הרי שסבורים אנו כי עיקר האחריות להתגבשותו של קשר סימביוטי מעוות זה רובץ לפתחה של הנתבעת. זאת, נוכח הפער ביחסי הכוחות הכלכליים שבינה לבין התובע בנסיבות שתוארו לעיל, על רקע השוני בהיקף החובות החלות על הצדדים בהקשר זה של בטיחות בעבודה ויצירת סביבה בטוחה וכן, על רקע השוני בהיקף האמצעים העומדים לרשותם לשם קיום חובות אלה ובלשונו של בית המשפט העליון בהקשר אחר לאמור: ההתרשלות - היא תמיד פונקציה של החובה, ולא הרי חובתו של המעביד כלפי עובדו, כהרי חובתו - או יותר נכון הנטל - של העובד כלפי עצמו. על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להבטיח את שלומם של עובדיו. הוא ייצר את הסיכון, ובידיו הידע, האמצעי ושיקול הדעת כדי למנוע את הנזק." (ראה - עא 701/77 רשות הנמלים בישראל נ' מספי עזרא, פ''ד לג(1) 737) על רקע זאת, סבורים אנו כי יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה באופן המבטא את חלקה היחסי של הנתבעת באותה הפרה בשיעור של 75% ואת תרומתו המופחתת של התובע לתוצאה המפרה בשיעור של 25%. 23. נוכח האומר הרי שאנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בגובה השכר שהיה משתכר אלמלא השלילה במשך 3 חודשים ובסך של 21,000 ש"ח נטו. זכאות התובע לתשלום תמורה מוגדלת בגין עבודה בשעות נוספות 24. התובע העיד, במסגרת תצהירו, כי הוא הועסק בנתבעת בין השעות 3 לפנות בוקר ועד ל- 18:00 בערב, 5 ימים בשבוע וכן 3 שעות נוספות בימי שישי. 25. הנתבעת מנגד לא התיחסה במסגרת תצהירו של גבריאל לטענות אלה והיא אף לא הציגה בפני בית הדין רישומים מזמן אמת המתעדים את שעות העבודה של התובע או את רישומי הטכוגרף המתעדים את זמני הנהיגה בתקופה הרלוונטית לתביעה. זאת ועוד, מתלושי השכר של התובע עולה - כי הוא עבד 6 ימים בשבוע, 26 ימים בחודש כאשר במסגרת עדותו בבית הדין לא שלל גבריאל את האפשרות שהתובע הועסק גם תשע שעות ביום בימים א- ה, וזאת, בנוסף לעבודתו ביום ו' כפי שעלה גם מתלושי השכר (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול מיום 19.12.11 ש' 11-15). בנסיבות אלה שוכנענו כי התובע אכן נדרש לעבוד שעות נוספות במסגרת עבודתו בנתבעת. עם זאת ובה בעת - התרשמותנו היא כי התובע הפריז בתיאור היקף השעות אותן הוא נדרש לעבוד. זאת בין היתר משהוא לא סיפק טעם שיש בו לסבר את האוזן מדוע נדרש ממנו כנהג קו חלוקה באזור גיאוגרפי מצומצם, להתחיל עבודתו בשעה שלוש לפנות בוקר שעה שמרבית העסקים עדיין סגורים. 26. על רקע כל אלה, יש לאמץ אפוא את העיקרון המושרש בפסיקה ביחס להיפוך הנטל הראייתי הנוגע להעסקה בשעות נוספות (ראה ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים (פורסם במאגרים האלקטרונים). זאת, תוך תחימת "הרף העליון" של עיקרון זה באופן שיהלום את עמדת המחוקק בסעיף 26 ב(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") ומכוח תיקון 24 לחוק זה כפי שנכנס לתוקפו לאחר התקופה הרלוונטית לתביעה וביום 1.2.09. (לעניין החלת עקרונות התיקון ותחימת הרף העליון על התקופה שקדמה לו ראה עב' 2377/09 תומר שטרן נ' מלונות אפריקה ישראל בע״מ פורסם במאגרים האלקטרונים). לאור זאת, יש לקבוע אפוא כי התובע זכאי לתשלום בעבור 60 שעות נוספות לחודש בלבד בגין 22.5 חודשי עבודה, לרבות תקופת העבודה באוריאל יסכה וזאת, נוכח הוראות סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר ולפי תעריף שעתי של 37.6 ש"ח לשעה. בהתאם לכך זכאי התובע לסך של 65,988 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 14.6.07 ועד למועד התשלום בפועל (270 x 56.4 + 1080 x 47 = 65,988). זכאות התובע לפרשי שכר 27 תביעתו של התובע לתשלום הפרשי שכר נסמכה על שני ענפים: הענף האחד עניינו - תביעה להשבת סכומים שנוכו משכרו במהלך תקופת עבודתו בשל נזקים נטענים שנגרמו לנתבעת עקב תאונות דרכים בהם היה מעורב או עקב עבירות תנועה בגינן נקנס. הענף השני עניינו - תביעה לתשלום שכר עבודה בגין התקופה שמראשית חודש 5/07 ועד לסיום עבודתו במחצית חודש 6/07. אשר לענף הראשון טען התובע כאמור כי במהלך תקופת עבודתו נוכו משכרו ניכויים שונים שלא כדין וכי על הנתבעת להשיב לו את סכומי הניכוי כפי שעמד עליהם במסגרת תצהירו כדלקמן: ניכוי בסך של 3,000 ש"ח שבוצע בחודש 3/05, עקב תאונה שנגרמה בשל ליקוי ברכב שהעמידה לרשותו הנתבעת. ניכוי בסך של 2,000 ש"ח, שבוצע במהלך שנת 2005 בשל חשדות שייחסו לתובע בדבר גניבת סחורה. אירוע שהתרחש סמוך למועד בו הורשע התובע על ידי בית המשפט השלום בתל אביב (ת.פ 2878/03) בעבירות של התפרצות חבלה וגניבה מרכב מיום 7.4.02. ניכוי בסך של 600 ש"ח שבוצע בחודש 9/05, בגין עבירת תנועה שיוחסה לתובע כמופיע בתלוש השכר תחת הכותרת "רפורטים" (ראה - נספח ד' לתצהיר התובע). ניכוי בסך של 4,000 ש"ח על בסיס הטענה בדבר מעורבות התובע בתאונת דרכים ובגובה סכום "ההשתתפות העצמית" בו חויבה הנתבעת על ידי חברת הביטוח. ניכוי בסך של 750 ש"ח שבוצע בחודש 12/05 בגין עבירת תנועה שיוחסה לתובע כמופיע בתלוש השכר לחודש זה תחת הכינוי "רפורטים" (ראה - נספח ג' לתצהיר התובע). ניכוי בסך של 250 ש"ח שבוצע בחודש 3/06 בגין "רפורטים". 28. יצוין כי התובע לא תמך את כל הטענות בדבר הניכויים משכרו במסמכים. זאת, בין היתר, משום טענתו לפיה, חלק משכרו שולם במזומן ומשכך גם לא דווח על ניכוי הימנו. גבריאל מצדו לא התייחס במסגרת תצהירו לטענות התובע בעניין הניכויים משכרו. תחת זאת, בחרה הנתבעת להתייחס לטענות אלה באמצעות החשב מר לוי אשר הודה לפחות בחלק מהן כדלקמן: לגרסת מר לוי, הנתבעת ניכתה משכרו של התובע בגין חודש 4/07 סך של 250 ש"ח בשל דו"ח תנועה, כמו כן ביצעה לדבריו "רישום טכני" של ניכוי בסך של 3,000 ש"ח בשל תאונה בה היה מעורב על אף שבפועל לא הופחת לדבריו סכום זה משכר התובע. כן ציין מר לוי כי הנתבעת ניכתה ממשכורת חודש 12/05 סך של 750 ש"ח בגין קנסות ששילמה עקב עבירות תנועה שעבר התובע, של עקיפה ונסיעה ללא חגורה וכן ציין - כי הנתבעת הוסיפה וניכתה במהלך שנת 2007, "סכומים קטנים" המסתכמים בסך של 8,715 ש"ח בגין החזר הלוואה אותה נטל התובע (על סך 12,000 ש"ח ) שטרם נפרעה במלואה (ראה - סעיף 13 לתצהיר מר לוי). 29. אנו סבורים כי די בעובדות בהן מודה הנתבעת כדי ללמד כי היא אכן נהגה מעת לעת לנכות סכומים שונים משכרו של התובע כראות עיניה ובגין מעורבות שייחסה לו בתאונות דרכים או בעבירות תנועה או בשל החזרי הלוואה כביכול. זאת על אף שהיא לא הייתה רשאית לעשות כן נוכח הוראות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר. מעבר לכך יאמר - כי הנתבעת לא הציגה מסמכים המלמדים על חלקו של התובע בגרימת התאונות או בעבירות בגינן בוצעו הניכויים ומכאן גם על זכאותה לנכות סכומים שונים בגין נזקים שגרם לה לטענתה התובע. זאת אף לו היו מתקיימים בעניין זה יתר הוראות סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר ולו היתה הנתבעת מוכיחה כי התובע התיר לה בכתב לנכות משכרו חובות שהוא חב לה. גם בקשר לנושא ההלוואה הסתפקה הנתבעת בטענה סתמית משלא הציגה בפני בית הדין ולו מסמך אחד המלמד על נטילתה. זאת על אף שמר לוי חזר והעיד כי "אין [בנתבעת] הלוואה בלי מסמך" (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול מיום 4.7.11 ש' 31-33, עמ' 10 ש' 1-2). לאור כל האמור - ומשעולה כי הנתבעת מודה בניכויים שונים שבוצעו משכר התובע (לרבות החזר ההלוואה כביכול) המסתמכים בסכום העולה על סכומי הניכוי שנתבעו ומשעולה כי לא התקיימו התנאים המתירים את הניכוי בהתאם לסעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר וכן, לאור קביעותינו ביחס להתנהלות הנתבעת מול התובע על בסיס "תורה שבעל-פה" - הרי שיש לקבל רכיב תביעה זה בהתאם לסכום הנתבע בכתב התביעה המסתכם בסך של 10,850 ש"ח . 30. אשר לענף התביעה שעניינו תשלום שכר עבודה בעבור התקופה שמתחילת חודש 5/07 ועד ליום 14.6.07 יאמר - כי משקיבלנו את גרסתו של התובע לעניין נסיבות סיום העסקתו ומועד סיומה ביום 14.6.07 הרי שהנטל להראות כי הנתבעת אכן שילמה לו שכר בגין תקופה זו רובץ לפתחה של הנתבעת. דא עקא, שהנתבעת לא הציגה כל אסמכתא המלמדת על תשלום השכר כאמור וזאת, אפילו ביחס לשכר שדווח עליו בתלוש השכר. מעבר לכך, במסגרת תצהירו לא התייחס גבריאל לטענות אלה בנושא אי תשלום השכר ואילו חשב הנתבעת מר לוי העיד בחקירתו הנגדית כי הוא אינו זוכר האם שולמה לתובע משכורת בעבור חודש 5/07 והאם התובע אכן עבד בחודש 6/07 אם לאו (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול מיום 4.7.11 ש' 19-24). 31. לאור האמור אנו מקבלים אפוא גם רכיב תביעה זה וקובעים כי התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין חודשים 5-6/07 בסך של 10,500 ש"ח נטו. זאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 32. בשולי הדברים יצוין כי מאחר והתביעה הוגשה למעלה משנה לאחר תום יחסי העבודה הרי שחלה על התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר התיישנות מהותית ומשכך אין אנו פוסקים לזכות התובע פיצוי מסוג זה. זכאות התובע לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה 33. התובע העיד במסגרת תצהירו כי הוא לא ניצל ימי חופשה שעמדו לזכותו במהלך כל תקופת עבודתו באוריאל יסכה ובנתבעת. הנתבעת מצידה לא התייחסה לטענה זו במסגרת תצהירו של גבריאל ואילו במסגרת תצהירו של חשב הנתבעת מר לוי נכתב כי "למיטב ידיעתו" "התובע ניצל את ימי החופשה המגיעים לו". למותר לציין כי אמירה סתמית ובלתי מחייבת זו לא נתמכה במסמך משכנע דוגמת פנקס חופשה המתעד את המועדים המדויקים בהם ניצל התובע את ימי החופשה להם היה זכאי. בנסיבות אלה, משהנתבעת היא הנושאת בנטל להראות את ניצול ימי החופשה ומשהיא לא עמדה בנטל זה הרי שיש לקבל גם רכיב תביעה זה. בהתאם לכך ולאור קביעותינו לעיל ביחס לתקופת ההעסקה של התובע וגובה שכרו אנו קובעים אפוא כי התובע זכאי לתשלום בעבור 22.5 ימי חופשה (4.5 ימי חופשה בגין תקופת ההעסקה השניה ו--18 ימי חופשה בגין תקופת ההעסקה הראשונה שעד ליום 1.5.05 לפי תעריף של 269 ש"ח ליום חופשה). בהתאם לכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין כל תקופת עבודתו הן באוריאל יסכה והן בנתבעת בעבור פדיון בחופשה, סך של 6,057 ש"ח (לענין זכאות התובע לתשלום פדיון חופשה מהנתבעת בגין תקופת ההעסקה באוריאל יסכה ראה - דב"ע שנ/3-105 ת.ד.ל. שירותים טכניים 1986 בע"מ נ' אהרון בביאן, פד"ע כב(102 וכן, עב' 6597/02 סרגי בחטינוב נ ' יוסי תלמיד פורסם במאגרים האלקטרונים). 34. אשר לתביעה לתשלום דמי הבראה יאמר - כי מאחר והתובע לא השלים שנת עבודה מלאה במהלך התקופה השניה להעסקתו הרי שהוא לא היה זכאי לתשלום דמי הבראה בגין תקופה זו. אשר לתקופת העבודה הראשונה, הרי שעולה כי שולם בגינה לתובע סך של 1,535 ש"ח בגין דמי הבראה בחודש 12/05 כאשר התובע היה זכאי לסכום גבוה מכך של 2,532.75 (307 x 8.25). משכך, על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרשים הנובעים בגין דמי הבראה בסך של 998 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכאות התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש 35. התובע עתר לתשלום פיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין "הוצאת לשון הרע" או כפצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שגרמה לו לטענתו וזאת, עקב הפצת חשדות בדבר גניבה שגנב כביכול מהנתבעת. התובע אף ציין כי לנוכח האשמות אלה פרץ עימות בינו לבין גבריאל במהלכו "נגח" גבריאל בראשו. 36. אנו סבורים כי יש לדחות רכיב תביעה זה. שכן, התובע מסר בהקשר זה גרסה סתמית ובלתי מפורטת אודות הרקע לאירוע, חילופי הדברים שהיו בין הצדדים וכן, ביחס לצדדים השלישיים בפניהם כביכול הוכפש שמו. לאור זאת לא שוכנעו בקיומה של תשתית עובדתית המצדיקה פסיקת פיצוי מעין זה (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10.4.11 ש' 22-26). סוף דבר 37. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים: סך של 10,500 ש"ח נטו בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 1,050 ש"ח נטו בגין חלף הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום14.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 21,000 ש"ח נטו כפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 65,988 ש"ח נטו בגין עבודה בשעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 10,850 ש"ח נטו בגין ניכויים מן השכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 6,057 ש"ח נטו בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 14.6.07 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 998 ש"ח ברוטו בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 24.4.06 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 25,000 ש"ח בגין הוצאות משפט המביאות בחשבון את הפגמים שנפלו בהתנהלות הנתבעת בהליך זה, פגמים שהביאו להגדלה בהיקף הוצאות ההתדיינות להן נדרש התובע על מנת לממש את זכויותיו. נהג משאיתפיטוריםמשאית