סעיף 2 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 קובע מתי חלה חובת מכרז. חובה זו חלה בראש ובראשונה על המדינה, ובין היתר גם על תאגיד ממשלתי כל אימת שהוא מבקש להתקשר בעסקאות או בחוזים מסוגים שונים, ובכללם חוזה לרכישת שירותים. זה הכלל. סעיף 4 לחוק מסמיך את שר האוצר, באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בתקנות הסדרים שונים, ובכללם סוגי עסקאות לגביהן לא תהיה חובה לערוך מכרז כלל. ואכן, תקנה 3 לתקנות כותרתה "פטור מחובת מכרז", והיא מכילה סעיפי משנה רבים המפרטים מקרים שונים בהם יחול החריג לכלל, והמשרד יהיה פטור מחובת מכרז. בנוסף מפרטים אותם סעיפי משנה מי הגוף המוסמך לאשר פטור ממכרז. ככלל, תקנה 8א(א)(1) לתקנות קובעת כי אחת מן הסמכויות המסורות לידי ועדת המכרזים היא "להחליט על כל התקשרות" שמבצע משרד ממשלתי (למעט מקרים יוצאי דופן), ואילו תקנה 9 קובעת כי בקשה לביצוע התקשרות שלא בדרך של מכרז פומבי (לרבות בפטור ממכרז), תובא לאישור ועדת המכרזים. עם זאת, סעיפי המשנה השונים של תקנה 3 מתנים, לעיתים, התקשרות בפטור ממכרז בתנאים נוספים על אישורה של ועדת המכרזים, או באישורו של גורם אחר נוסף.מכרז