מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פגמים ברצפת פרקט בדירה: בפני תביעת שיבוב כספית בסדר דין מהיר על סכום של 19,177 ש"ח, בגין ליקויים שנתגלו במלאכת הנחת רצפת פרקט בדירת מבוטח התובעת, בסוג הפרקט או בטיבו - עבודה שנעשתה על-ידי הנתבעת. השתלשלות העניינים וטענות הצדדים - מתוך מכלול הראיות שנשמעו והוגשו לבית המשפט עולה כדלקמן: בתחילת שנת 2006 ארע נזק מיים ראשון בדירת מבוטחי התובעת (להלן: "הדירה"), בגינו התקבל פיצוי מהתובעת (חוו"ד אפרים משה מיום 23/8/06 עמ' 3). בתאריך 30/6/06 ארעה נזילת מים נוספת בדירת מבוטחי התובעת מכיוון חדר האמבטיה, כאשר המבוטחים הבחינו בכתמי מים מבעד לשיפולי הפרקט. בוצע תיקון זמני ולאחר מכן תיקון קבוע באמצעות הלחמת מאריך נחושת חצי צול וחיבורו לאמבטיה (שם). בתאריך 17/7/06 נערך ביקור חוזר בדירה על ידי שמאי התובעת, שכן המבוטחים דיווחו על כתמים בקירות ובתקרות ועל התרוממויות של הפרקט בחדר השינה שלהם. השמאי החליט, כי אין מנוס מפירוק כל הפרקט והחלפתו (שם). מבוטחת התובעת העידה, כי ביקשה לפנות לבעל המקצוע שהתקין את הפרקט בדירה מלכתחילה לצורך החלפת הפרקט בחדר, אולם חברת הביטוח לא אישרה והפנתה אותה לנתבעת. המבוטחת הגיעה למקום עסקה של הנתבעת והזמינה פרקט. ההזמנה והחשבונית נרשמו על שם המבוטחת (עדות המבוטחת, עמ' 2 לפרוטוקול שורה 22 ואילך; מכתב אפרים משה מיום 11/9/06, מכתב נוסף מיום 3/10/06, נספח ב' לכתב התביעה). ב- 7 לפברואר 2007 הנתבעת פרקה את הפרקט שנפגע כתוצאה מספיגת הרטיבות והחליפה לפרקט חדש. מספר חודשים לאחר מכן, טענו המבוטחים, כי הפרקט החדש שהותקן על ידי הנתבעת התרומם. המבוטחת, הגב' עירית דנקנר העידה, כי הרצפה התרוממה מאוד והיא הרגישה שהיא הולכת על אויר. התובעת בדקה את הסיבות להתרוממות הפרקט ובאה לידי מסקנה, כי הדבר ארע כתוצאה מהתרשלות הנתבעת. במכתב מיום 8/10/07, מפרט השמאי אפרים משה, בפני הנתבעת את ממצאי, לפיהם הנזקים לפרקט לא נגרמו מנזילת מים אלא מהתקנה על גבי מצע שטרם התייבש עד תום, או עקב פגם כלשהו בפרקט שסופק או ברגישות יוצאת דופן של החומר ביחס לרטיבות שהייתה בעת ההתקנה (מכתב מיום 8/10/07, אפרים משה). התובעת פנתה איפוא בדרישה לנתבעת כי תחליף את הפרקט. הנתבעת לא נעתרה לדרישה להחלפת הפרקט, ומשכך אישרה התובעת החלפת פרקט חדש והגישה תביעת שיבוב זו כנגד הנתבעת. התובעת סומכת את תביעתה על חוות הדעת של השמאי אפרים משה, המהנדס יקי נחמן, כאשר בחוות דעת אלה מוזכרת חוות הדעת של חברת אינפרטק, שלכתחילה לא הוגשה על-ידי התובעת והוגשה על ידי הנתבעת במהלך ההוכחות - השמאי אפרים משה - ליווה את הדירה החל ממועד נזילת המים השניה ב- 30/6/06 ועד להחלפת הפרקט בפעם השניה. "חוות הדעת" עליה חתם ביום 9/7/12, מורכבת מחוות הדעת הראשונית שכתב ביום 23/8/06 ושורת מכתבים שכתב לאחריה שמפרטים את ההשתלשלות ואת הממצאים לאורך הטיפול, לרבות המכתב מיום 8/10/07 לנתבעת שפורט לעיל. שמאי התובעת התבקש להציג במהלך עדותו חוות הדעת שערך בעקבות תלונת המבוטחים, כי הפרקט שהותקן על ידי הנתבעת התרומם, אך לא היה בידו להציג חוות דעת כזו. המסמך שצורף על ידו ומתייחס לעניין הוא המכתב מיום 8/10/07 ומכתבים שנכתבו לאחריו. במהלך עדותו, העיד השמאי על השתלשלות העניינים: "אחרי שהתקינו את הפרקט והמבוטח התלונן, פעם אחת, בראשון, השני לא התרומם, עד היום הוא שם. אחרי התקנת הפרקט על ידי הרקולס ואחרי שהתרומם הפרקט הגענו למקום מהמשרד שלי שמאים ביקרו שם, אמרנו שיש נזילה חדשה, אמרנו שנבדוק נזילה חדשה, כדי לבדוק הפניתי למקום חברה בשם אינפרהדק (צ"ל: "אינפרטק - א' מ') שבדקו, שמו ציוד שלהם, הם עושים צילומים תרמיים, הבאתי שרברב מומחה בשם צמח, יש לי את התשלום ששילמתי לו, הבאתי את יקי נחמן כמהנדס, אני באופן אישי גם הייתי שם יותר מפעם אחת, ולא הצלחנו למצוא ולא מצאנו נזילה חדשה. פשוט לא מצאנו נזילה חדשה" (עמ' 8 שורות 18-11). לשאלה האם נמצא שהחול יבש לגמרי, השיב, כי היה מקום אחד שכן מצאו טיפה חול רטוב באמבטיה למיטב זכרונו, צמוד לקיר, אבל מעבר לכך החול היה יבש. כאשר נשאל השמאי, לגבי הרטיבות מן הקיר בחדר האמבט כפי שנצפה על ידי אינפרטק, השיב, שלפי הטענה זה לא תוקן ב- 2006 , אם זה לא תוקן והיה גורם הנזק, אז לא הייתה הפסקה של הרטיבות. משמע, החול היה רטוב כל הזמן, אז הפרקט הותקן על חול רטוב. המהנדס יקי נחמן, מציין בחוו"ד דעתו, כי זומן לצורך בדיקת תכולת הרטיבות בחול המילוי והערכת הסיבות לכשל בפרקט. המומחה, ביצע קידוח להוצאת חול מילוי באזור חדר השינה ומצא, כי תכולת הרטיבות שנמצאה בתשתית חול המילוי נעה בין 0.9% ועד 1.4%. אין מחלוקת, כי מדובר בממצא שהוא פחות במידה משמעותית מהמותר בתקן לפיו מותרת תכולת רטיבות של עד 6% בחול המילוי. בחוות הדעת צוין כי נמדדו ערכי רטיבות מעל הפנלים באמצעות מכשיר לאיתור רטיבות לצורך קבלת מידע אם קיימת מעבר רטיבות. לגבי חדר האמבטיה צוין כי הקיר של חדר האמבטיה מצידה השני של המקלחת מלמד על מעבר רטיבות מהקיר מכיוון חדר השינה, וכי בבדיקה ויזואלית נראה, כי בפינת המקלחת קיימת סבירות גבוהה לבעיה מסוימת של איטום וכי לוחות השיש במקלחון מאפשרים מעבר רטיבות מינורית. המהנדס ציין, כי מצב זה אינו שונה מהמצב אשר היה קיים לפני ארוע הצנרת, כך שבסבירות גבוהה מאוד לא קיימת השפעה ממקום זה על רמת הרטיבות בחול המילוי בחדר הסמוך ובוודאי לא שונה מהשפעה שהייתה קיימת טרם אירוע הצנרת הידוע. המהנדס מזכיר בחוות דעתו את חוות הדעת של חברת אינפרטק, אליה אתייחס בהמשך. בחוות דעתו קבע המהנדס כי הנזק לרצפת הפרקט נובע מרטיבות. על פי הממצאים נראה כי רמת הרטיבות בחול המילוי הינה בתחום המותר מבחינה הנדסית להתקנת ריצוף, יחד עם זאת קבע, כי קיימת סבירות גבוהה שלמרות שהרטיבות בחול המילוי במסגרת המותר, ייתכן ואינה מתאימה מבחינת רמת רטיבות לפרקט מסוג זה הקיים שהינו רגיש מאוד לרטיבות והיה זה מתפקידו ומחובתו של מתקין הפרקט לוודא את רמת הרטיבות טרם התקנת הפרקט. המומחה הוסיף וקבע, כי מאחר ולא ראה עקבות בשטח לרטיבות נוספת ונוכח העובדה שחול המילוי יבש, הרי שלהערכתו גורם הנזק הסביר הוא ביצוע של פרקט על גבי תשתית אשר לא הייתה יבשה מספיק לסוג זה של פרקט. היה צורך לוודא ייבוש מוחלט הן של החול והן של פני הריצוף. המומחה הוסיף בשולי חוות דעתו כדלקמן: "מאחר ויידרש בכל מקרה לבצע פירוק והחלפה של הפרקט, אני ממליץ כי יערכו בדיקות נוספות לאחר כל פירוק הפרקט בחדר, על מנת לאשר בוודאות את גורם הנזק ולמנוע נזקים בעתיד" (סע' 5.7 לחוות הדעת). בעדותו ביקש המומחה להבהיר, כי בחוות דעתו בנוגע לנתונים המתייחסים לרטיבות מותרת התייחס לתשתית עבור ריצוף לא עבור פרקט, שכן התקן מדבר על ריצוף ולא על פרקט. בעדותו הסביר, כי חוות הדעת כוונה לחברת הביטוח ולא לצורך תביעה, וזאת במטרה להבין האם יש רטיבות ממקור הצנרת שתוקן ונמצא כי אין רטיבות ממקור שתוקן בעבר. המומחה הסביר, כי חברת אינפרטק זומנה על מנת לנסות לזהות מה מקור הרטיבות לראות שלא פספסו משהו. במבחן התוצאה הסביר העד, לא בדק ולא מצא פרקט פגום, ובכל זאת לטעמו הכשל הוא בפרקט שכן הפרקט התרומם. העד השיב בחקירה הנגדית, כי אם הנתבעת בדקה במכשיר כמו שלו ומצאה שאין רטיבות על פני הריצוף, היה אומר שאין להם אחריות, אולם אינו יודע מה בדק ומה מצא. העד הסכים, בעקבות הערתו בסעיף 5.7, שאם היו מפרקים את הריצוף ועושים בדיקה היו יודעים מה מקור הבעיה, ואף אמר שבשל כך כתב הערה זו (עמ' 15 שורה 25). מחוות הדעת של חברת אינפרטק מיום 3/6/07 שהוגשה במהלך ההוכחות (נ/1) ומוזכרת בחוות דעת מהנדס התובעת, עולה כדלקמן: חדר השינה - זוהתה רטיבות בקיר הנושק למקלחון - מעבר רטיבות מהמקלחון. מקלחון - חלחול רטיבות מרצפת המקלחון. מקלחון - נתגלה נתיב צנרת מים חמים. חדר שינה - לחות קלה מתחת לפרקט. בפירוט הכשלים צוין, כי עיקר הרטיבויות מגיעות מ- לחות כלואה - עקב נזק ישן בצנרת. מקלחון - מעבר רטיבות מכיוון המקלחון. בהמלצות צוין, כי בנוגע ללחות הכלואה מומלץ לבצע יבוש. בנוגע למקלחון - חידוש האיטום ברצפה ובקירות. הנתבעת צרפה לכתב הגנתה חוות דעת מטעם האדריכל אבי גולדשטיין, שניתנה ביום 30/5/2011. האדריכל בדק את משטח הפרקט החדש רק ביום 29/5/2011. מומחה הנתבעת חווה דעתו כי טענות התובעת אינן סבירות, כיוון שעל פי בדיקת מומחה התובעת עצמו תכולת הרטיבות קטנה באופן משמעותי מן המותר בתקן, וכן נוכח טענת נציג הנתבעת, כי ביצע בדיקת רטיבות לפני ביצוע עבודת הפרקט במכשיר הפרוטימטר ולא נמצאה כל אינדיקציה להימצאות רטיבות כלואה. מומחה התובעת חווה דעתו, כי הטענה לפיה הנתבעת הניחה את משטחי הפרקט על תשתית רטובה אך מצע חול המילוי בתשתית התייבש סמוך לאחר התיקון ורק לאחר התייבשות החול הפרקט התנפח והתרומם שוב, אינה סבירה וזאת לאור העובדה כי לרטיבות כלואה לוקח זמן רב להתייבש בהעדר מגע ישיר עם האויר ולנוכח העובדה שלא נמצאו קילופי טיח בשולי הקירות מעל הפנלים, אשר יכלו להעיד כי עדיין קיימת רטיבות פעילה בתשתית חול המילוי. המומחה עמד בחוות דעתו על כך, כי לא קיימות הנחיות של יצרני פרקט לפיהן פרקט מסוים רגיש לרטיבות ברמה מסויימת יותר מפרקט אחר, ומכל מקום מדובר היה ברמת רטיבות מזערית. בנסיבות אלה, וכאשר לסברתו לא הוכח כי מדובר בפרקט פגום, יש לקבוע כי הנתבעת פעלה באופן מקצועי ובצורה סבירה, ונקטה בכל הפעולות והבדיקות הנדרשות בטרם הניחה את אריחי הפרקט בחדר. המומחה הוסיף, כי גם לאחר הנחת הפרקט החדש מצא בביקורו, כי חלק ממשטח הפרקט המונח לאורך השידה הצמודה לקיר בחדר השינה התרומם והותיר חללים משמעותיים בין הפרקט לתשתית הריצוף והדבר מצביע על חשד, כי יתכן והדבר נגרם כתוצאה מחשיפת הפרקט לרטיבות כתוצאה ממגע עם מים. אציין כבר כאן, כי מלבד ציון הדבר בחוות דעת מומחה הנתבעת לא הובאה ראיה כיצד התרומם, באיזו מידה והאם מדובר בתגובה של הפרקט לרטיבות. גם מומחה התובעת עצמו השתמש במושג "חשד" בהתייחסו לעניין זה. בסוגיה זה מקובלת עלי עדות המבוטחת שאין לה כל עניין בהליך, כי המצב כיום הוא שבקצוות יש שיפוע, לא אויר שהולכים עליו וכי לא מדובר במצב המצדיק החלפת הפרקט פעם נוספת וכלשונה: "הן לא מתרוממות. אני לא אמרתי את זה. אני אמרתי שאחרי שהרקולס הרכיבו את הפרקט, כל חדר השינה זה היה ללכת כאילו על כיסי אוויר, זה לא קיים יותר. הפרקט מהודק הכל בסדר. על יד הפאנל יש טיפה, אני לא יכולה להסביר, שיפוע קטן שהוא קיים. אי אפשר בכלל להשוות" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 31 ואילך). מומחה הנתבעת מר גולדשטיין, העיד, כי כפי שמצויין כתב את חוות הדעת לאחר ביקורו בדירה במאי 2011 ומבחינתו מועד הארוע אינו רלוונטי ומשכך גם לא צוין בחוות הדעת. המומחה השיב, כי ביסס את חוות הדעת על האינפורמציה שנמסרה מן הנתבעת, כי בדקה את תכולת הרטיבות, ועל פי סוג המכשיר הספציפי שמסרה לו הנתבעת. המומחה הסכים, כי הפרקט התרומם כתוצאה מרטיבות, והסכים, כי מתקין הפרקט אמור לבחון, כי הוא מניח את הפרקט על מצע יבש, אך טען כי כך נעשה. כמו כן הסביר, כי ברגע שיש רטיבות גבוהה בחול יופיעו מיד קילופי טיח, ואיש פרקטים לא היה מסכים להתקין פרקט ובלשונו לשאלה האם יכול שהחול לא היה יבש, השיב: "אני לא יודע, הפרקט מתרומם מרטיבות, יכול להיות גם מעליו או מתחת לריצוף, אבל אם הייתה רטיבות בחול היו קילופי טיח בדירה. רטיבות מתחת לריצוף שמרימה פרקטים, מקלפת טיח מעל פנלים" (עמ' 23 שורות 16-18). העד הבהיר, כי רק רטיבות של 6% דורשת טיפול, חלחול רטיבות כפי שמצוין בחוות דעת אינפרטק יכול להיות גם שעשו אמבטיה ולא ניקו את הרצפה. מטעם הנתבעת, הוגש בנוסף תצהיר מנהל מטעמה, מר אבישי ירקוני וכן נשמעה עדותו. מר ירקוני עמד על כך שההזמנה התקבלה מן המבוטחת ישירות, וכך גם התשלום. מר ירקוני טען בתצהירו, כי בעת ההתקנה בדק שהמשטח יבש באמצעות מכשיר פרוטימטר המיועד לכך ולאחר שהבדיקה הראתה שהמשטח יבש הותקן הפרקט. מעדותו עלה, כי היה במקום פעמיים, פעם לצורך מדידות ובפעם השניה לאחר הפירוק עם עובד בשם אלכס. העד הוסיף, כי לא הוא עצמו התקין את הפרקט אלא בחור בשם אלכס שעדיין עובד במקום. לדבריו, לא הביא לעדות את אלכס, כי הוא עשה את הבדיקה ומדד את השטח. העד הוסיף בעדותו, לאחר שפנתה אליו חברת הביטוח בטענות, נקבעה פגישה בשטח עם השמאי התובעת והמהנדס, הוא עצמו הגיע עם מד לחות לראות מה קרה, והקיר שמשיק בין האמבטיה לחדר, אותו קיר שבדק קודם והיה יבש כמו הנגב, היה ספוג מים. לגבי פגישה זו לא צוין דבר בתצהיר העד וכן מומחי התובעת לא נחקרו עליה. כאשר נשאל לסיבה בגינה התרומם הפרקט השיב: "הוא חטף טראומה של מים מהקיר שמחבר בין חדר השינה למקלחת, וזאת גם לפי בדיקת לחות שאני ביצעתי וגם לפי בדיקה שאיפרה (צ"ל: "אינפרטק") ביצעו" (עמ' 29 שורות 16-15). לדברי העד, הוא כתב לשמאי, כי הפרקט התרומם כתוצאה של רטיבות חדשה. טענות הצדדים בסיכומיה טוענת התובעת, כי הנתבעת התרשלה באופן בו התקינה את הפרקט, ומכל מקום כי נטל ההוכחה מועבר על כתפי הנתבעת בהתאם לסעיפים 38 ו- 41 לפקודת הראיות, לאור ידיעתה הבלעדית על המתרחש בעת התקנת הפרקט ואיכותו ומשום שאירוע בו מתרומם פרקט לאחר התקנתו מתיישב עם המסקנה, כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה ולכן עובר נטל השכנוע על כתפה. מכל מקום, טוענת התובעת, כי גם אם לא עבר הנטל, עמדה היא בנטל להוכיח, כי הנתבעת התרשלה וזאת בהסתמך על מכלול העדויות שנשמעו וחוות הדעת שהוגשו. בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי דינה של התביעה להידחות על הסף מחמת העדר יריבות, שכן גם לפי טענת התובעת מדובר בעילה נזיקית, אשר לגביה לא זכאית התובעת להיכנס בנעלי הנתבעת וכן נטען, כי התובעת לא עומדת בתנאים הנדרשים לתביעת תחלוף. באשר להעברת הנטל, טוענת הנתבעת, כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים ומכל מקום לא הוכחו יסודות עוולת הרשלנות. לטענת הנתבעת, משהוכח קיום רטיבות ומעבר הרטיבות מהאמבטיה לחדר השינה (בהתאם לדו"ח אינפרטק), הרי שאין לנתבעת כל אחריות ודין התביעה להדחות. דיון והכרעה כפי שהוכח, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הפרקט שהתקינה הנתבעת התרומם כתוצאה מרטיבות. כך טוענים מומחי התובעת וכך גם טוענים מומחה הנתבעת ומנהלה. במוקד תביעה זו עומדת לפיכך השאלות, האם מדובר ברטיבות שהייתה קיימת טרם הנחת הפרקט על ידי הנתבעת וחובתה המקצועית של הנתבעת היתה להבחין בה ולהימנע מהתקנת הפרקט, או שמא מדובר ברטיבות שנוצרה לאחר התקנת הפרקט על ידי הנתבעת, שאז לא ניתן לייחס לה את האחריות על התרוממותו, או שמא מדובר בפגם בפרקט עצמו או בפרקט הרגיש בצורה יוצאת דופן לרטיבות (ראה סעיף 5.3 לחוות דעת מומחה התובעת) והאם חובת הנתבעת הייתה לדעת על הפגם והרגישות הנטענת. קודם לדיון בשאלה זו, יש לדון בטענות המקדמיות שהעלתה הנתבעת בדבר העדר יריבות ואי עמידת התובעת בתנאים הנדרשים להגשת תביעת תחלוף. טענת העדר יריבות ועמידת התובעת בתנאים לתביעת תחלוף טוענת הנתבעת, כי המבוטחת היא זו שהזמינה את הפרקט ושילמה עליו. התובעת מעולם לא הזמינה פרקט מן הנתבעת, לא שילמה עליו ואין לה כל ראיה לקשר עסקי ישיר עם הנתבעת למרות זאת הגישה תביעה בנוגע לרשלנות. עוד נטען, כי בהתאם לפוליסה, התובעת ביטחה את הדירה בגין "תיקון נזקי מים ונוזלים למבנה שמקורם בנזק צנרת", ומאחר שהמדובר ברשלנות ולא בנזק מים ומאחר שגם לדידה של התובעת הנתבעת אינה אחראית לחדירת המים, הרי שאין כל יריבות בין הצדדים. הנתבעת טוענת, כי משהובהר, כי התובעת ביטחה את הדירה בגין נזקי מים ולא בגין נזקי רשלנות, הרי שהתובעת לא הייתה צריכה לפצות את המבוטחת בגין רשלנות ולכן אין יריבות בין הצדדים. צודקת הנתבעת, כי על פניו, אין בין הצדדים יריבות. כזה הוא המצב בכל תביעת תחלוף. יחד עם זאת מששלמה המבטחת, לטענתה, בהתאם לפוליסת הביטוח, הרי שקמה לה מכוח סעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), הזכות הסטטוטורית לחזור אל ה"אדם השלישי" ובלבד שהיא עומדת בתנאים הקבועים בסעיף. משכך, יש לבחון את טענות הנתבעת בהקשר של קיום התנאים בסעיף 62 (א) לחוק חוזה ביטוח ולא כטענה של העדר יריבות בהתעלם מהוראות הסעיף. לולא סעיף 62 (א) לחוק אכן לא הייתה יריבות. כפי שציינה גם הנתבעת, זכות התחלוף בהתאם לסעיף 62 (א) לחוק חוזה ביטוח, מתקיימת בכפוף לשלושה תנאים: האחד, חבות המבטח על-פי הפוליסה, השני, תשלום בפועל על-ידי המבטח למבוטח בהתאם לחבות על-פי הפוליסה והשלישי, חבות של הצד השלישי לפצות את המבוטח. כפי שנפסק לא פעם בנוגע לתנאי הראשון, אפילו הכיסוי הביטוחי לפי חוזה הביטוח נתון לפרשנות - לא תיפגע זכות התחלוף של מבטח שביכר לשלם תגמולי ביטוח ובכך נקט פרשנות לטובת המבוטח. הצד השלישי לא יורשה להרהר אחר שיקוליו (הסבירים) של המבטח בעניין זה (ראה ע"א 7148/94 הכשרת הישוב נ' חברת השמירה ואח', פ"ד נ (4) 567 (להלן: "פרשת הכשרת הישוב"); וכן ראה גם ת"א 41124-02-10 סוכנות לאומית לבטוח בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ (1/7/2012) אליו הפנו הנתבעים (להלן: "פרשת סוכנות לאומית לבטוח"). באשר לתנאי השני נפסק, כי אמנם לא כל תשלום שנעשה על ידי המבטח הוא של תגמולי ביטוח, כך, למשל, תשלום בהתנדבות מצד מבטח למבוטחו לא ישכלל את זכות התחלוף, אך אם מבקש הצד השלישי לטעון, כי המבטח רקם קנוניה עם מבוטחו עת שילם לו כספים בתורת "תגמולי ביטוח" כביכול - עליו הנטל לשכנע. הוא הדין בטענת התשלום בהתנדבות, שאף לגביה נטל הטיעון והשכנוע מצויים במגרשו של הצד השלישי. בעניין שני תנאים אלה, הדגישה ההלכה הפסוקה, כי חובת תשלום תגמולי הביטוח נמדדת על פי סבירות שיקוליו של המבטח, הן לעניין עצם החבות על פי הפוליסה והן לעניין הסכום. נפסק, כי לא כל הסדר בין מבטח למבוטח ולא כל סכום ששילם המבטח יהוו ראיה מספקת לכינון זכות התחלוף, שעה שבית המשפט מוצא, כי שיקולי המבטח נגועים בחוסר סבירות ויש הסבורים שנדרשת אי סבירות בולטת (ת"א (מחוזי ת"א) 3141/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ט אייר תעשיות אקריליות בע"מ (3.3.05)), כי אז לא יחויב הצד השלישי בשיפוי המבטח. יחד עם זאת, תובענת התחלוף אינה מיועדת לניהול התדיינות בסוגיית חבותו של המבטח כלפי מבוטחו על פי חוזה הביטוח (ראה פרשת הכשרת הישוב ופרשת סוכנות לאומית לביטוח). כפי שקבע בית המשפט בפרשת סוכנות לאומית לביטוח, בעת בחינת סבירות שיקולי המבטח, על בית המשפט לעיין בחומר שעמד לנגד עיני המבטח ולבחון - על פני הדברים - אם החלטת המבטח באותן נסיבות שהיו לפניו, סבירה היא, אם לאו. בית המשפט לא ימיר את שיקול דעת המבטח בשיקול דעתו. בית המשפט ציין שם, כי ניתן לקבוע כי קיים מתחם מסוים של סבירות (אשר נגזר פרטנית לפי נסיבות כל מקרה ומקרה), שבמסגרתו יקבל בית המשפט את שיקולי המבטח ולא יתערב בהם (אפילו היה בית המשפט פוסק אחרת, אילו הובא הדבר להכרעתו) (שם, פיסקה 18). במקרה דנן, כזכור, מעלה הנתבעת טענה בנוגע להתקיימות התנאי הראשון, בכך שהיא כופרת בחבותה העקרונית של התובעת לשלם תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, שכן לא מדובר "בנזקי מים ונוזלים למבנה שמקורם בצנרת", אלא אליבא דתובעת עצמה במעשה רשלני של הנתבעת שאינו קשור לנזקי מים וצנרת ולפיכך התובעת כלל לא חבה על פי הפוליסה ושלמה כמתנדבת, מה גם שלא נטען כי הנתבעת אחראית לחדירת המים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת שילמה את אשר שילמה בשל מעמדו של המבוטח וסכום הביטוח העומד על מליוני שקלים. התובעת משיבה לטענה זו, כי שילמה את התגמולים לאחר שהשמאי מטעמה אישר את הכסוי הביטוחי ואת הערכת הנזק וכי הנתבעת לא הביאה שמץ של ראיה לתשלום בשל קנוניה או תרמית או שיקול דעת בלתי סביר. טענת הנתבעת בהקשר זה שובה את הלב, לכאורה בפרשנות דווקנית של הפוליסה יכלה המבטחת בדרך לא דרך לנסות ולהתנער מן התשלום. יחד עם זאת, הפרשנות שנתנה התובעת לפוליסה ולארוע נשוא התביעה, כארוע מתמשך שמקורו בבעיית הצנרת שחייבה החלפת הפרקט מלכתחילה, היא פרשנות סבירה של חבותה על-פי הפוליסה וניתן אף לומר פרשנות הגונה. כך במיוחד, שעה שהתובעת היא זו שהפנתה את המבוטחת אל הנתבעת. בנסיבות המקרה והגם שבדוחק ניתן היה לטעון לפרשנות אחרת של הפוליסה, אני סבורה שהתקיים התנאי הראשון המתייחס להוראת התחלוף. קביעה זו מתיישבת עם מדיניות משפטית רצויה שלא לעודד מבטחים להתנער מחבותם על-פי פוליסת הביטוח באמצעות פרשנות דווקנית שתרע עם המבוטח. באשר לתנאי השני שעניינו תשלום תגמולי ביטוח מצד המבטח למבוטח, כאמור, משקבעתי, כי התנהלותה של התובעת הייתה סבירה, כך גם תשלום תגמולי הביטוח. בתצהירה התייחסה המבוטחת לקבלת תגמולי הביטוח (סעיף 15 לתצהיר), אמנם נספח ו' אליו מפנה העדה, לא צורף לתצהיר, אולם העדה לא נחקרה על סעיף זה בתצהיר, ודי בהצהרתה שלא נסתרה כי קיבלה את תגמולי הביטוח על מנת להוכיח את התשלום. עיקר המחלוקת בתיק זה היא בעניין התקיימות התנאי השלישי, דהיינו קיומה של זכות בידי המבוטח לקבלת פיצוי או שיפוי מן הצד השלישי, שאלה שדורשת הכרעה האם אכן הוכח שהנתבעת התרשלה באופן התקנת הפרקט ולמבוטחת עומדת הזכות לפיצוי הימנה. אפנה איפוא לדיון בסוגיה זו, וראשית ראוי להכריע בסוגיית נטל ההוכחה. נטל ההוכחה טוענת התובעת, כי יש להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת מכוח סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין וזאת לאור ידיעתה הבלעדית על המתרחש בעת התקנת הפרקט ואיכות / סוג הפרקט אשר בחזקתה משום שהיא שולטת בהם, רוכשת את הפרקט, מדריכה ומפקחת על עובדיה בעת התקנת הפרקט, אחראית על מעשי עובדיה ולה הנגישות לעבודת התקנת הפרקט. כן טוענת התובעת, כי אירוע בו מתרומם הפרקט לאחר התקנתו מתיישב עם המסקנה, כי הנתבעת לא נקטה זהירות סבירה ולכן עובר אליה נטל השכנוע להוכיח, כי לא הייתה לגבי המקרה התרשלות שתחוב עליה. סעיף 38 לפקודת הנזיקין, העוסק בהעברת נטל כאשר מדובר בדבר מסוכן או נמלט אינו רלוונטי כלל לענייננו. פרקט אינו יכול להיכנס בגדרו של הסעיף והרי לנתבעת לא מיוחסת החדרת המים למקום אלא התקנת פרקט על מצע שלא היה יבש לחלוטין. באשר לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעדו", על מנת להוכיח התקיימות הכלל נדרש מן התובע להוכיח תחילה קיומם של שלושה תנאים מצטברים - תנאי ראשון: הנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות לתובע ובלשון הסעיף: "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". תנאי שני: כי הנזק שנגרם - נגרם על ידי נכס שבשליטתו המלאה של הנתבע. תנאי שלישי: כי ההנחה שהנזק שנגרם, דהיינו התרוממות הפרקט, כתוצאה מרשלנות כלשהיא של הנתבע - תהא מסתברת יותר מההנחה שזו נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע. נטל השכנוע לעניין קיומם של שלושת התנאים רובץ על שכם התובע, ועליו להרימו על-פי המבחן של עודף ההסתברויות: ערעור אזרחי מס' 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי (להלן: "פרשת ישראליפט"). בענייננו, ספק אם מתקיימים התנאים. באשר לתנאי הראשון, כפי שטוענת הנתבעת, התובעת ידעה לטעון לאורך כל הדרך, כי הנסיבות שגרמו לנזק ידועות לה ואף טרחה לתמוך עמדתה בחוות דעת מומחה. יתירה מזו, כפי שציינה גם הנתבעת, לתובעת הייתה היכולת והאמצעים לדעת מה הנסיבות שגרמו לנזק שהרי המהנדס המומחה מטעמה המליץ, כי יערכו בדיקות נוספות לאחר כל פירוק הפרקט בחדר על מנת לאשר בוודאות את גורם הנזק ולמנוע נזקים עתידיים. אכן, לנתבעת יש ידיעה טובה יותר בנוגע לאופן ונסיבות התקנת הפרקט, אך "המקרה" לגביו נדרשת הידיעה הוא התרוממות הפרקט ולא עצם התקנתו ובעניין זה לנתבעת אין כל יתרון על התובעת. שהרי התרוממות הפרקט ארעה בחלוף מספר חודשים ולא מייד עם התקנתו. באשר לתנאי השני, הרי שההלכה שקבעה דעת הרוב בפרשת ישראליפט, אינה דורשת שליטה מוחלטת בנכס. לפי דעת השופט מצא, שקבע את דעת הרוב - "המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו אפוא מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו - על-פי מאזן ההסתברויות - היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק. אכן, בבואו לקבוע אם הנתבע הוא בעל שליטה, יידרש בית המשפט, מטבע הדברים, גם לשאלות הקשורות בחזקה שיש (או שהייתה) לנתבע בנכס: טיב זכותו להחזיק בו, עד כמה פעיל למעשה את זכותו, כלום חזקתו (בהתחשב בחובת הזהירות שחלה עליו מכוחה) הייתה רלוואנטית לגרימת הנזק, האם היו מחזיקים (או בעלי גישה) נוספים זולתו, מה המשקל שיש לייחס לאפשרות שהנזק נגרם עקב מעשה של אדם אחר, ועוד. אך מבחן זה איננו תולה את קיומה של שליטה בתנאי סף נוקשים; לא בלעדיות החזקה, ואף לא קיומה במועד התאונה דווקא, מהווים תנאים כאלה". במקרה דנן, אכן התקנת הפרקט ובמידה מסויימת גם טיבו והתאמתו להתקנה במקום הייתה בשליטתה המלאה של הנתבעת, לא כך לגבי החזקה והשליטה במקום בפרק הזמן שחלף מאז התקנת הפרקט ועד התרוממותו. אין המדובר בנסיבות כמו בפרשת ישראליפט, שם דובר בחברה שייצרה מעלית, התקינה אותה והייתה זו שתחזקה את המעלית ונתנה לה שירות במשך שנים רבות. בענייננו, מדובר בהתקנה נקודתית של מוצר שלאחריו מועבר המוצר לשליטה בלעדית של בעליו. פרק הזמן שחלף מאז פעולת ההתקנה ועד הנזק, משמיט את יסוד השליטה מצד התובעת שכן בפרק זמן זה לא היתה לה כל יכולת לשלוט על הנכס בו הותקן הפרקט ועל הפרקט, על הגורם המזיק (המים) ועל אופן השימוש בנכס ובפרקט עצמו (השווה לדוגמא: תא 39754/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אייל אליהו פדה (תל-אביב-יפו) (25/12/2005), שם בטענה כלפי שרברב כי התקין בצורה לקויה צינור שכשל, בית המשפט מאבחן את פסק הדין בעניין ישראליפט וקובע כי חלוף הזמן בין ההתקנה לבין הנזק משמיט את השליטה מידיו של הנתבע). ואולם, גם אם אניח, כי התנאי הראשון והשני מתקיימים, לא מתקיים לטעמי התנאי השלישי, ויודגש, כי הנטל להוכיח שסביר יותר להניח שהתרשלות הנתבעת היא שגרמה, בנסיבות העניין, לנזק, מוטל על התובעת, ראה לעניין זה ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד (2) 229, וע"א 4152/03 ענדאליב ואח' נ' בית החולים ביקור חולים, תק-על 2005 (1), 1135, שם נפסק בעניין זה, על ידי כב' השופט ריבלין כי: "כלל "הדבר מעיד על עצמו" מהווה חריג לדרישת ההוכחה האינדיבידואלית, בכך שהוא מאפשר לתובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיות סטטיסטיות גרידא - ראיות המלמדות כי במרבית המקרים, נזק מן הסוג שארע נגרם בשל התרשלות כלשהי... אלא שגם הראיות הכלליות אינן זוכות לאמון א-פריורי, והן נדרשות לעמוד באמות-המידה הרגילות של מהימנות ומשקל". אפתח בכך, כי כפי שציינה גם הנתבעת לא הוכחה בכל דרך, סבירות האפשרות, כי הפרקט היה פגום או כי מדובר בפרקט הרגיש במיוחד לרטיבות או פרקט שאינו מתאים להתקנה במקום - דבר שלו היה נכון, ניתן היה להוכיח אל נקל את סבירותו, שהרי בעת חשיפת הנזק הייתה לתובעת ולמומחים מטעמה נגישות מלאה לדירה ולפרקט. לא הובאו כל ראיות סטטיסטיות ואחרות המאפשרות את הקביעה כי סוג מיוחד זה של פרקט דורש התקנה מיוחדת התייחסות מיוחדת לרמת הרטיבות של המצע עליו הוא מותקן (שוב, ראה סעיף 5.3 לחוות דעת המהנדס המומחה בה הוא מתייחס ל"פרקט מסוג זה שהינו רגיש מאוד לרטיבות" וכן סעיף 5.5.1. בו הוא קובע כי התשתית לא הייתה יבשה ל"סוג זה של פרקט". יתירה מזו, לא הובאו נתונים המאפשרים לקבוע, כי שסביר יותר להניח שהתרשלות בהתקנת הפרקט היא שגרמה לנזק, בין היתר בהתחשב בסוג הפרקט, משך הזמן שחלף מאז שהותקן ועד שהתרומם, רמת הרטיבות הנדרשת על מנת לגרום להתרוממות הפרקט שהותקן, היכולת להבחין ברטיבות, קצב התייבשות המצע מאז ההתקנה ועד הנזק והסבירות שהמצע התייבש מאז ההתקנה ועד גילוי הנזק ועוד'. ראיות אלה שהן עניין שבמומחיות, שהיו בהישג ידה של התובעת, היו מאפשרות לקבוע, כי בהתייחס לסוג הפרקט, חלוף הזמן, טיב ומהות המצע עליו הונח הפרקט וקצב התייבשותו מביאים לידי מסקנה שהנתבעת התרשלה בהתקנתו. במקרה דנן, נוכח "החור השחור" הקיים בפרק הזמן מאז הותקן הפרקט ועד חשיפת הנזק, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח התקיימות התנאי השלישי. משכך, יש להכריע האם התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת התרשלה בהתקנת הפרקט. עוולת הרשלנות נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת, כי הנתבעת, כבעלת מקצוע, חבה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבוטחת, לבצע עבודתה במיומנות ובמקצועיות ובין היתר להתאים את סוג הפרקט למצע עליו הוא מותקן ולהתקין את הפרקט על מצע ראוי ויבש. התובעת טוענת בסיכומיה, כי רשלנותה של הנתבעת באה לידי ביטוי בכך שלא בדקה את התשתית בטרם התקינה את הפרקט, לא התאימה את הפרקט לתשתית מתאימה, לא העסיקה עובדים מיומנים ומקצועיים, לא עשתה די למניעת הנזק ולא נהגה כפי שמתקין פרקטים סביר היה נוהג בנסיבות המקרה. מנהל הנתבעת הצהיר בתצהירו וכן העיד, כי טרם הנחת הפרקט ביצע בדיקה באמצעות מכשיר הפרוטימטר. עדותו מהימנה עלי. טענתו שכך נהג לא נסתרה. התנהלות זו גם מתיישבת עם ההיגיון, שעה שמדובר בהחלפת פרקט לאחר נזקי רטיבות ושעה שהוכח, כי הפרקט לא הוחלף מייד אלא המתינו פרק זמן של מספר חודשים מאז תיקון הצנרת ועד להתקנת הפרקט החדש. יצויין, כי מומחה התובעת, כאשר הוצגה בפניו האפשרות כי נציג הנתבעת בדק את המשטח לפני שהתקין את הפרקט באמצעות מכשיר זהה לשלו, השיב בהגינות: "אם הוא בדק ומצא, אתה לא יודע איזה מכשיר יש לי, אם הוא מצא במכשיר וקיבל החלטה שלפי דעתו אין רטיבות על פני הריצוף כי פה הבעיה, רטיבות על פני הריצוף, אני מניח, וגם אני הייתי אומר שאין לו אחריות. אני לא יודע מה הוא בדק ומה הוא מצא" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 27-25). יצויין, כי מן החשבונית הנוגעת להזמנת הפרקט שצורפה לכתב התביעה עולה, כי התאריך הרשום עליה הוא 26/11/06, ואין חולק כי ההתקנה הייתה בפברואר 2007, דהיינו חלף פרק זמן עד שנקבע כי ניתן להתקין את הפרקט. יצויין, כי כאשר נשאלה המבוטחת אם כאשר הזמינה את הפרקט ידעה שהתשתית יבשה השיבה: "אני לא ידעתי. אני לא אשת מקצוע. זה המצב. באתי, דיברתי. סיפרתי ואמרו כעת אפשר להתקין. זה היה מהלך הדברים. הבאתי אנשי מקצוע, חב' הביטוח שלחה" (עמ' 3 שורות 21-20), וכאשר נשאלה אם היא מכירה את מנהל הנתבעת השיבה כי פגשה אותו גם בחנות וגם בבית (שם, שורה 25). אמנם המבוטחת לא זכרה האם הגיע לבית עם מכשיר, אך העובדה היא כי מנהל הנתבעת אכן ביקר בביתה של המבוטחת והשאלה אם התשתית מספיק יבשה היא שאלה שעלתה לדיון. אכן טוב הייתה עושה הנתבעת אם הייתה מזמנת לעדות את מתקין הפרקט עצמו, אלכס. אי זימונו פועל כנגדה ועשוי לחזק במידה מסויימת את טענות התובעת. יחד עם זאת נטל ההוכחה מוטל על התובעת ולא על הנתבעת ואי זימונו של עד רלוונטי לא משמיט את גרסת הנתבעת כולה, כאשר הגורם שאחראי על הבדיקה והביצוע העיד. אמנם חלק מן הפרטים עליהם העיד מנהל הנתבעת נמסרו לראשונה על דוכן העדים, כמו טענתו בנוגע לפגישה משולשת שהייתה בבית בינו לבין שמאי התובעת וטענתו כי ראה את כל הקיר של המקלחת ספוג מים. טענות אלה ראוי היה להם שיפורטו בתצהירו, וכן ראוי היה לחקור אודותיהן את מומחי התובעת, ואף שאין זה סביר שמנהל הנתבעת המציא קיומה של פגישה שלא התרחשה על דוכן העדים וככל הנראה מלכתחילה לא השכיל לפרט את כל פרטי הפרטים הנדרשים, איני רואה ליתן לחלקים אלה בעדותו משקל. בשלב זה אציין, כי גם התובעת עצמה נמנעה מזימון השרברב צמח ששמו הוזכר כמי שבדק את התשתית לאחר גילוי הנזק, דבר שפועל כנגדה, נמנעה מלהציג את חוות הדעת של השמאי מטעמה לאחר התרוממות הפרקט שהתקינה הנתבע, אף שהשמאי העיד כי אמורה להיות חוות דעת כזו, וכן נמנעה מלהציג את חוות הדעת של חברת אינפרטק, אלא במועד ההוכחות עצמו, דבר שמנע מן הנתבעת להתייחס לחוות הדעת וממצאיה עוד בטרם ההוכחות מנע את זימון המומחה לעדות והותיר את הממצאים בחוות הדעת כפשוטם בלא הסבר שאפשר והיה מסייע להבין את משמעות הקביעות האמורות בה. התנהלות זו של הנתבעת, העולה כדי הימנעות מהצגת ראיות רלוונטיות, פועלת במידה מסויימת כנגד עמדתה, אך אין בה כדי להשמיט את עמדתה ולהביא לדחיית התביעה. לענייננו חשוב, כי פריטת חוות דעת מהנדס התובעת, אינג' יקי נחמן לפרטים, מעלה, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את רשלנות הנתבעת. מהנדס התובעת, מבהיר בסעיף 5.2 לחוות דעתו, כי רמת הרטיבות אותה בדק בחול המילוי הינה בתחום המותר מבחינה הנדסית להתקנת ריצוף, כך הוא גם חזר והבהיר בעדותו (עמ' 12 שורות 15, 20, 24 לפרוטוקול), המומחה לא התייחס כלל לרמת הרטיבות המותרת לגבי פרקט ואף העיד כי אינו חושב שיש תקן לפרקט (עמ' 13, שורה 8); בסעיף 5.3 לחוות דעתו קובע המומחה כי קיימת סבירות גבוהה כי למרות שהרטיבות בחול המילוי במסגרת המותר מבחינת הריצוף ייתכן ואינה מתאימה מבחינת רמת רטיבות לפרקט מסוג זה הקיים שהינו רגיש מאוד לרטיבות... הווה אומר לדעת המומחה הסבירות הגבוהה להתרחשות הנזק טמונה דווקא בסוג הפרקט שהינו רגיש מאוד לרטיבות, בלא קשר לרמת הרטיבות. הווה אומר, לפי סברה זו שהינה לדעת המומחה בסבירות גבוהה, גם אם היה בודק הנתבע ומוצא רמת רטיבות סבירה להתקנת ריצוף, עדיין היה נגרם הנזק בשל סוג ורגישות הפרקט הספציפי. סוג ורגישות הפרקט הספציפי לרטיבות, היא דבר הטעון והנתון הוכחה, שלא הוכח בכל דרך. בסעיף 5.5 לחוות הדעת מתייחס המומחה לגורם הנזק הסביר (להבדיל מסעיף 5.3 שמדבר על סבירות גבוהה) ועל פיו הפרקט בוצע על גבי תשתית אשר לא הייתה יבשה מספיק לסוג זה של פרקט. מוסיף המומחה, כי היה צורך לוודא ייבוש מוחלט הן של החול והן של פני הריצוף. דהיינו, לפי סברה זו, אין נפקא מינא מה מידת הרטיבות הקיימת ומה התקן, היה צורך בייבוש מוחלט. שוב הצורך בהתקנת סוג זה של פרקט על מצע שהוא יבש באופן מוחלט לא הוכח. המומחה מוסיף, כי מאחר וחול המילוי נמצא היום יבש, קיימת סבירות גבוהה כי הכשל נגרם כתוצאה מהתנהלות לקויה של המתקין - מסקנה זו סותרת את המסקנה בסעיף 5.3 לחוות הדעת, על פיה קיימת סבירות גבוהה שעל אף שהחול כיום יבש רמת הרטיבות בו אינה מתאימה לסוג הפרקט הספציפי, דהיינו על פי סעיף 5.3 אפשר שמאז התקנת הפרקט ועד מועד בדיקת המומחה רמת הרטיבות הייתה זהה ובכל זאת הפרקט היה מתרומם בשל סוגו ורגישותו. שוב, סוגו ורגישותו של הפרקט הספיציפי לרמת רטיבות והם נתונים הדורשים הוכחה ונתונים אלו לא הוכחו. אם צריך עוד להוסיף, הערתו ההגונה של המומחה בסוף חוות דעתו והמלצתו, כי יערכו בדיקות נוספות לאחר פירוק הפרקט בחדר, על מנת לאשר בוודאות את הנזק לא בוצעו, ויש בכך כדי להחליש עוד את המסקנה כי האפשרות הסבירה היא התקנת הפרקט על מצע רטוב. המומחה עצמו לא היה בטוח במסקנותיו והציע בדיקות נוספות, התובעת שהמומחה מטעמה הציע לה לקיים בדיקות נוספות שיאפשרו להגיע למסקנה נחרצת לא הרימה את הכפפה. לכל אלה יש להוסיף את חוות הדעת של חברת אינפרטק. הביקורת של המומחה מטעם חברת אינפרטק נעשתה ביום 3/6/07 - דהיינו כ- 4 חודשים לאחר התקנת הפרקט, ככל הנראה, סמוך לאחר גילוי עובדת התרוממות הפרקט, כאשר הפרקט עדיין מצוי בדירה. חוות הדעת מציינת שני סוגי ממצאים בחדר השינה - האחד רטיבות בקיר הנושק למקלחון, מעבר רטיבות מהמקלחון - וכן לחות קלה מתחת לפרקט. מטבע הדברים, מומחי התובעת מתייחסים לרטיבות זו כזניחה (אף שבחוות הדעת של אינפרטק לא צוין כי מדובר ברטיבות זניחה) וככזו שהייתה קיימת לפני התקנת הפרקט ולאחריו ומשכך אין בה כדי לשנות. אולם, הסברה כי הרטיבות הייתה קיימת לפני התקנת הפרקט לא נתמכה בדבר. חוות הדעת של אינפרטק לא מתייחסת לפרק הזמן בו הייתה קיימת הרטיבות ולאפשרות שמדובר במצב שהיה קיים מכאן ואילך. מכל מקום, חוות הדעת של חברת אינפרטק שניתנה כ- 4 חודשים לאחר התקנת הפרקט, לא מוצאת רטיבות מתחת לפרקט, אלא לחות קלה כלואה והיא אמנם אינה מתיישבת עם טענת הנתבעת לארוע מים שלישי במועדים אלה, יחד עם זאת היא אינה מתיישבת גם עם הטענה שהפרקט הותקן על תשתית שלא הייתה מספיק יבשה שכן מיום הארוע 30/6/06 ועד התקנת הפרקט 7/2/07 חלפו 8 חודשים ומיום התקנת הפרקט עד חשיפת הנזק חלפו כ- 4 חודשים נוספים - אם התשתית הייתה רטובה לאחר 8 חודשים, בעת התקנת הפרקט, באופן כזה שגרמה להתרוממות הפרקט, קשה להניח, בלא שהובאה כל ראיה או עדות מומחה לכך, כי כ- 4 חודשים לאחר מכן נמצאה רטיבות נמוכה עד כדי כך שמומחה התובעת מגדיר את החול כיבש. קצב התייבשות המצע מתחת לפרקט, רגישות הפרקט הספציפי לרטיבות, עד כמה רטוב היה צריך להיות החול על מנת שהפרקט יתרומם ומה פרק הזמן בין חשיפת הפרקט לרטיבות ובין התרוממותו הם עניין הטעון הוכחה. כך לדוגמא, לאחר ארוע המים ביום 30/6/06 ועד פרק הזמן שהשמאי מטעם הנתבעת זומן לביקורת בעקבות התרוממות הפרקט חלף פרק זמן קצר ביותר - בחוות הדעת מיום 23/8/06 מציין השמאי כי ביקר בדירה בתאריכים 2/7/06 ו- 17/7/06 - ובביקור שנערך ב- 17/7/06 דהיינו לאחר חודש וחצי בלבד ניתן היה להבחין בהתרוממות הפרקט. במכתב נוסף שצורף לחוות דעתו מיום 12/7/06 הוא מתייחס לשיחה מיום 11/7/06 בנוגע לנזקים שהתרחבו, כך שניתן להניח שכבר במועד זה ניתן היה להבחין בנזק לפרקט. הווה אומר הנזק לפרקט כתוצאה מרטיבות ניכר תוך ימים, ואלו לאחר התקנת הפרקט על ידי הנתבעת חלפו 4 חודשים עד שנטען לנזק. אכן יתכן ורמת הרטיבות הייתה שונה ומכאן הקצב השונה, אך הדבר טעון הוכחה ועל פניו לא היה קושי ממשי להתייחס באמצעות מומחה לעמידות הפרקט לרטיבות ולתנאים הנדרשים מבחינת יובש המצב בהתייחס לפרקט הספציפי. אכן אפשר, כי הפגם הוא בפרקט דווקא ולא במצע עליו הותקן, ואולי זו האפשרות היותר סבירה בנסיבות שהוכחו, אולם טיב הפרקט הספציפי והיותו פגום היא עובדה הטעונה הוכחה על ידי התובעת, דבר שלא נעשה. יצויין עוד, כי לא הוכח על ידי התובעת בשום דרך, מה היקף הנזק שהתגלה בפרקט שהותקן על ידי הנתבעת, כמה לוחות התרוממו והיכן בחדר. לא הוצגו תמונות או כל תיעוד אחר. התיעוד היחיד לכך מצוי בחוות דעת המהנדס מטעמה, שכתב בסעיף 4.1 לחוות דעתו: "בבדיקה ויזואלית של החדר ניתן לראות בעין ולהרגיש במגע כי קיימים מספר לוחות / מרצפות פרקט אשר התרוממו או התפתלו" - כמה לוחות, היכן ברחבי החדר והאם ניתן היה להחליף רק חלק מן הפרקט ולא כולו - לתובעת הפתרונים. אכן, המבוטחת העידה שחשה כאילו היא מהלכת על אויר, אך גם מדבריה, לא ניתן היה להבין מה היקף הלוחות שנפגעו. למותר לציין, כי על התובעת הנטל להוכיח גם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, בין התקנת הפרקט לבין הנזק ובכלל זה את צפיות הנתבעת לנזק. שעה שהתובעת עצמה אוחזת בטענות עובדתיות חלופיות, לפיהן או שהפרקט עצמו אינו תקין או שהנתבעת הניחה את הפרקט מוקדם מדי על מצע רטוב, היא תוקעת לעצמה טריז בגלגלי הוכחת הקשר הסיבתי. שכן, מבלי למקד מהו הפגם הטמון בפרקט, לא ניתן לקבוע האם היה בר גילוי, האם מתקין סביר (להבדיל מיצרן) היה אמור לצפות את הנזק בהתקנת הפרקט על מצע כפי שהותקן, או היה אמור לצפות את הפגם בפרקט עצמו ככל שהיה פגם כזה וכיוצ"ב. התובעת טענה, כי לנתבעת ניתנו כל האפשרויות לבדוק את הפרקט בטרם החלפתו אולם היא לא עשתה כן אלא הדפה את טענות התובעת באחת ואין לה להלין אלא על עצמה. טענה זו אינה מתיישבת עם כלל היסוד בדין האזרחי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". על התובעת מוטל היה הנטל להוכיח את רשלנות הנתבעת ורק לאחר מכן היה עובר הנטל אל הנתבעת להביא ראיה לסתור. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התביעה לא הוכחה ודינה להידחות. אציין, כי בניגוד לטענות הנתבעת לא מדובר בתביעה חסרת יסוד מלכתחילה ולפיכך אין מקום לפסיקת הוצאות גבוהות לדוגמא כפי שהתבקש. בפוסקי את ההוצאות אני מתחשבת בכך שמדובר היה בתובענה בסדר דין מהיר ובכך שגם הנתבעת עצמה הקשתה על ההכרעה שעה שלא הביאה את מלוא הגרסה, העדים והמסמכים הנדרשים מלכתחילה. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני קובעת, כי התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והוצאות בסך 2,500 ₪, הכוללות את שכר העד המומחה מטעמה כפי שנפסק בדיון. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. פרקטסוגי אריחים (רצפה)ריצוף / פרקט / חימום תת רצפתי (תביעות)