ערר על דחיית בקשה לעיין בחומר חקירה

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערר על דחיית בקשה לעיון בחומר חקירה: 1. המשיבה הגישה נגד העורר כתב אישום הכולל שני אישומים המייחסים לו ביצוע של עבירות מין בשני קטינים. במהלך משפטו הגיש העורר בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי). בקשת העיון התייחסה בעיקרה לפרטים שונים הנוגעים למתלונן הנזכר באישום הראשון (להלן - המתלונן). הבקשה נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל). מכאן הערר שבפניי. 2. הדיון בבקשה לעיון בחומר חקירה, כמו גם הדיון בערר דנא, התמקד בחומר המהווה חלק מהליך פלילי מסוים שהתנהל נגד המתלונן, שהוא קטין, בפני בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו (להלן - בית המשפט לנוער). הכוונה היא בעיקר להודעות שמסר המתלונן (כחשוד), וכן לתסקירים של שירות המבחן שנערכו לגבי המתלונן במסגרת אותו הליך (תפ"ח (נוער ת"א) 204/09, להלן - ההליך הפלילי נגד המתלונן, או - תפ"ח 204/09). יצוין, כי במהלך הדיון בבקשת העיון בפני בית משפט קמא, העבירה המשיבה לבא-כוח העורר מקטע קצר של הודעה שמסר המתלונן למשטרה. בית משפט קמא דחה את בקשת העורר לעיין בחומר נשוא תפ"ח 204/09 (כמו גם בחומרים אחרים בהם ביקש לעיין), לאחר שבחן לגופו של עניין האם מדובר בחומר חקירה במשמעות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. 3. לדעתי, בשלב זה לא היה מקום לערוך בחינה כאמור של החומר בתפ"ח 204/09 וזאת נוכח היותו אסור לפרסום. סעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן - חוק הנוער), קובע כי ההליכים בפני בית המשפט לנוער יתנהלו בדלתיים סגורות (ראו, אלי שרון נוער בפלילים - שפיטה, דרכי טיפול וענישה 176-175 (מהדורה שנייה, 1998) (להלן - שרון)). משמעות הדברים היא, בין היתר, כי מידע הנוגע להליכים המתנהלים בפני בית משפט לנוער חוסה תחת איסור פרסום (סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; שרון, בעמ' 177-176). יצוין, כי במקרה דנא לא נקבעה על-ידי בית המשפט לנוער כל הוראה בדבר הסרתו של איסור הפרסום. העורר מבקש, איפוא, לעיין בחומר האסור לפרסום על-פי דין. יובהר, כי במסגרת השלמות טיעון שהוגשו בערר דנא, בנוגע לסוגיית איסור הפרסום, הסכימו בעלי הדין כי החומר המבוקש לעיון, המהווה חלק מן ההליך הפלילי נגד המתלונן, הוא אכן חומר האסור לפרסום. בנסיבות אלה סבורני, כי לא ניתן לאפשר לעורר לעיין בחומר החקירה המבוקש, כל עוד לא הוסר איסור הפרסום. מסקנה זו נלמדת בבירור מהוראת סעיף 78 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה קובע, כי הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, המסדירות את זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה נגדו, "אינן חלות על חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין....". משמעותו של סעיף זה הינה, כי הזכות לעיין בחומר חקירה אינה חלה על חומר שגילויו אסור לפי כל דין. כך נקבע, למשל, בנוגע לחומר חסוי לפי סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות) (בש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 804 (1999); בש"פ 8935/04 אוחיון נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 49, 54-53 (2004); בש"פ 7468/08 חוסיין נ' מדינת ישראל ( 14.9.2008)). כך אף נפסק בהתייחס לחומרים אחרים עליהם חלה חובת סודיות, שלא מכוח תעודת חיסיון (בש"פ 2481/96 רבינק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 498, 503 (1996)). כלומר, ההוראה בסעיף 78 לחוק סדר הדין הפלילי אינה מוגבלת למקרים בהם האיסור על גילויו של חומר נובע מתעודת חיסיון. 4. ודוקו, העובדה שהחומר בו מבקש העורר לעיין הינו חומר סודי או חסוי, אין משמעה כי דרכו של העורר חסומה לחלוטין מלעיין בו. אולם, על-מנת לברר אם מדובר בחומר חקירה הנחוץ להגנתו של העורר, אשר יש להתיר עיון בו, חובה לנקוט תחילה הליך מקדמי ועצמאי לצורך הסרת ה"מעטה" החל על החומר (ראו, יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים - חלק שני 710 (מהדורת 2003); משה שלגי וצבי כהן סדר הדין הפלילי 278-277 (מהדורה שנייה, 2000); גבריאל הלוי תורת הדיון הפלילי כרך ב 543-542 (2011)). הליך זה צריך להינקט לפי סדרי הדין המסדירים את הסרת החיסיון או הסודיות הרלוונטיים. בהתאם לכך נקבע בפסיקה, ביחס לחומר שהוצאה לגביו תעודת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, כי "הדרך היחידה הפתוחה בפני נאשם המבקש לעיין בחומר שהתעודה אוסרת את מסירתו, היא הגשת עתירה לגילוי הראיה" (בש"פ 687/96 הנ"ל, שם, בעמ' 812; והשוו, בש"פ 2481/96 הנ"ל, שם, בעמ' 503-502)). 5. בענייננו מדובר, כפי שצויין, בחומר המהווה חלק מן ההליך הפלילי נגד המתלונן בפני בית המשפט לנוער. כוונתי היא, בין היתר, אף לתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של המתלונן והוגשו לבית המשפט לנוער. על חומר זה חל כאמור איסור פרסום מכוח חוק הנוער. ייתכן, כי קיים אף קושי לחשוף חומר זה לאור סעיף 23 לחוק הנוער וסעיף 50א לפקודת הראיות. בנסיבות אלה אין מנוס, איפוא, מן המסקנה כי חומר זה, כל עוד לא הוסר איסור הפרסום לגביו, אינו מהווה חומר חקירה בו רשאי העורר לעיין לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בהתאם לכללים המתוארים, הרי לצורך הגשת בקשת עיון בחומר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, נדרש העורר לצלוח את המשוכה של הסרת איסור הפרסום. בקשה כאמור צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לנוער, היא הערכאה בה חל איסור הפרסום לכתחילה, מכוח הוראת סעיף 9 לחוק הנוער. זאת, אפילו הסתיים בינתיים הדיון בהליך הפלילי נגד המתלונן (ראו והשוו, בש"פ 6878/98 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל, פיסקה 2(ז) ( 12.1.1999) (השופט י' קדמי)). במילים אחרות, השאלה אם יש להתיר את פרסום החומר אינה אמורה להתברר לעת הזו במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת ולוּ מן הטעם כי ביסוד איסור הפרסום עומדים מספר שיקולים, בהם פרטיותם של גורמים שונים. כוונתי היא בעיקר לפרטיותו של המתלונן (כנאשם בהליך הפלילי נגדו) אך גם לפרטיותם של צדדים שלישיים (למשל עדים קטינים שהעידו בהליך שהתנהל בפני בית המשפט לנוער). ברי, כי בית המשפט לנוער הוא הערכאה המסוגלת לברר בצורה המיטבית ביותר, האם מגוון השיקולים הרלוונטים הנוגעים, בין היתר, לעדים שהופיעו בפניו, מצדיקים את התרת איסור הפרסום או שמא יש בהם כדי להטות את הכף לטובת אי הסרת האיסור. 6. כפי שצויין, בקשת העיון התייחסה לחומרים נוספים שאינם קשורים לתפ"ח 204/09. הכוונה היא למידע מתוך הליכים פליליים נוספים שהתנהלו נגד המתלונן; לגיליון הרישום הפלילי של המתלונן לרבות התלונות והתיקים המשטרתיים התלויים ועומדים נגדו; ולרשימת התלונות שהוגשו על-ידי המתלונן. כמו-כן ביקש העורר לעיין בחומרים שונים הנוגעים לאחד מעדי התביעה (רישומו הפלילי ורשימת תלונות שהגיש). נראה לי, כי נוכח העובדה שהחומר העיקרי בו מבקש העורר לעיין הינו החומר בתפ"ח 204/09, עליו חל איסור פרסום, הרי יש להקדים ולבצע פנייה לבית המשפט לנוער, לצורך הסרת איסור הפרסום, בטרם יהיה מקום להידרש לחומרים האחרים בהם מבקש העורר לעיין. 7. סיכומם של דברים, בפני העורר פתוחה הדרך לפנות אל בית המשפט לנוער בבקשה להסיר את איסור הפרסום החל על החומר בתיק הפלילי שהתנהל נגד המתלונן. יצויין, במאמר מוסגר, כי בתיק זה התגלו נסיבות יוצאות דופן הנוגעות לזהות המותב הדן בהליך העיקרי נגד העורר. מותב זה, כך מתברר, הינו אותו מותב אשר שפט את המתלונן (בתפ"ח 204/09) בשבתו כבית משפט לנוער. היינו, ההרכב אשר נחשף לחומרים בתיק הפלילי נגד המתלונן בתפ"ח 204/09, הינו אותו הרכב שדן בהליך בו מואשם העורר בביצוע עבירות מין באותו מתלונן. ייתכן בהחלט (ואיני מביע עמדה בעניין) כי יש ליתן לנתון זה משקל מסוים בשלב בו תיבחן בקשת העורר להסרת איסור הפרסום מהחומר בתפ"ח 204/09 (אם אכן תוגש בקשה כאמור). 8. סניגורו של העורר יודיע תוך שבעה ימים אם בכוונתו לבקש מבית המשפט לנוער שדן בעניינו של המתלונן כי יוסר איסור הפרסום. אם יש כוונה כזו על הבקשה להיות מוגשת תוך 10 ימים. אם אומנם תוגש בקשה לבית המשפט לנוער להסיר את איסור הפרסום, על בית המשפט להתעלם מקביעותיו של בית משפט קמא בהחלטה נשוא הערר דנא בדבר מידת הרלוונטיות של החומר להגנתו של העורר. היה ולא תוגש בקשה כאמור תינתן החלטה בערר דנא לעניין חומרי החקירה שמבוקש לגלותם ושאיסור הפרסום אינו חל לגביהם. היה ותוגש בקשה כאמור לבית המשפט המחוזי תימסר הודעה על ידי בעלי הדין תוך שבעה ימים מעת מתן החלטתו. בעקבות זאת, ובהתחשב באותה החלטה, יוחלט כיצד יימשך הטיפול בערר דנא. בקשת עיוןחומר חקירהערר