מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על חילוט ערבות בנקאית: א. בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא, כב' השופט ש. לבנוני), מיום 9.5.11, בת.א. 14523/96 + ת.א. 6753/08, לפיה החליט בית משפט קמא (בסעיף 24 של החלטתו): 1. לחלט את הערבות הבנקאית שהופקדה עובר למתן צו המניעה הזמני, ולהמציא את סכומה ופירותיה לידיו הנאמנות של ב"כ המשיבים מס' 1 ומס' 2 (להלן: "המשיבים"). כמו כן חייב בית משפט קמא את המערער לשלם למשיבים את הוצאות ההליך בסך 3,500 ₪. 2. בית משפט קמא הורה לב"כ המשיבים להשלים את רישום המגרש והמחצית הראשונה של "הפס הירוק" בלשכת רישום המקרקעין בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה ולדווח על כך לבית המשפט. 3. בכל הנוגע למחצית השניה של "הפס הירוק" הורה בית משפט קמא לבאי כח הצדדים להמציא טיעונים, תצהירי עדויות, וחוות דעת. 4. בית משפט קמא הורה שבחלוף 10 ימים ממועד המצאת מסמכי ב"כ המערער, מוזמנים באי כוחם של הצדדים להודיע האם לטעמם יש להורות על חקירה של מצהירים או מומחים, וככל שיעשו זאת, יזמן בית משפט קמא ישיבת הוכחות מהירה וקצרה, ואילו ככל שיודיעו כי לטעמם יש להורות על הגשת סיכומי טענות, הוא יורה על כך, ובלוח זמנים קצר, על מנת שניתן יהיה ליתן את פסק הדין על יסוד החומר הקיים בתיק. ב. הערעור הוגש ביום 5.7.11 על ידי המערער בעצמו. בהמשך החל עוה"ד י. שמלה, שמייצג את המערער בבית משפט השלום, לייצגו גם בערעור זה. הערעור נסוב, כמצויין בו, בעיקר על אותו חלק של ההחלטה בו קבע בית משפט קמא כי יש להעביר על שמם של המשיבים בלשכת רישום המקרקעין שטח בן 85 מ"ר ("המחצית הראשונה של הפס הירוק") בשעה שסה"כ השטח של המנוח אפרים מעברי ז"ל בחלקה 28 הינו 57.5 מ"ר בלבד. עוד ובנוסף, מוגש הערעור על כך שבית משפט קמא הורה כי השימוש במחצית השניה של "הפס הירוק" בשטח של 85 מ"ר, ייעשה באופן בלעדי על ידי המשיבים עד סוף ימי חייהם כנגד תשלום פיצויים בשיעור שייקבע, וזאת תוך פגיעה בזכויות הקנייניות של המערער וגרימת נזקים בלתי הפיכים בשווי של מאות אלפי שקלים למערער. ג. נטען בנימוקי הערעור, כי המערער מתנגד להמשך השתלטותם, לטעמו שלא כדין, של המשיבים על קרקע בשטח של 117.5 מ"ר, ב"פס הירוק" שבוטל, ואשר שייך למערער בלבד כבעלים, וכמי שזכאי להירשם כבעלים, לפי פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן מיום 23.4.06 ב-תמ"ש 41490/03. המערער מוסיף, כי הוא מתנגד לשימוש כלשהו על ידי המשיבים בשטח זה והוא עומד על סילוק ידם של המשיבים משטח הקרקע, וזאת בהתאם למבוקש בתביעה לסילוק יד שהוא הגיש עוד ביום 29.9.96. ד. המערער מצביע על חוות הדעת של משרד השמאים דרורי את שקד מיום 24.1.11, שצורפה לסיכומי טענותיו שהוגשו ביום 31.1.11 לתיק בית משפט קמא, ובהתאם לחוות דעת זו, כך טוען המערער, נגרם לו נזק של מאות אלפי שקלים מחמת השתלטותם של המשיבים. ה. טוען המערער, כי בית משפט קמא טעה בפרק העובדות של החלטתו בכך שהתעלם מעובדות מהותיות שהיה בהן כדי לשנות את תוצאת החלטתו. דהיינו, ביום 17.5.06 ניתן פסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 1422/05 במסגרתו הורה בית משפט זה להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת לדון בין היתר גם בפסק הדין החלקי שניתן ביום 23.4.06 בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (תמ"ש 41490/03), ובמשמעותו, לרבות בכל הנוגע ל"פס הירוק", אך לטענת המערער לא פעל בית משפט קמא בהתאם להוראה זו. ו. עוד מפנה המערער לדברי כב' השופטת ב. בר-זיו, שדנה בזמנו בתיק בבית משפט קמא, ובמסגרת החלטתה מיום 9.10.03 (סעיף 10) ציינה: "וברור כי התובעים לא יוכלו לקבל לבעלותם יותר זכויות ממה שיש למנוח, גם אם נמכרו על ידי מנהלת העזבון". מכאן, כך טוען המערער, אין המשיבים יכולים לקבל לבעלותם יותר זכויות במקרקעין מאלה שהיו למנוח ב"פס הירוק", שבוטל בעת המכירה. מוסיף ומדגיש המערער, שביום 23.4.06 ניתן פסק דין חלקי בתיק תמ"ש 41490/03 של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, במסגרת תובענה שהגיש המערער למתן פסק דין הצהרתי נגד עזבון המנוח, ובפסק דין זה נקבע כי לעזבון המנוח נותרו 57.5 מ"ר בלבד, בעוד שכל יתרת חלקה 28 שייכת, לפי הנטען, למערער בלבד. ז. מוסיף המערער, שבפסק הדין שניתן בבית משפט זה ביום 17.5.06 בע.א. 1422/05 קיימת התייחסות לפסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה, ונקבע כי על בית משפט קמא לדון בפסק דין חלקי זה, ובמשמעותו. המערער טוען, כי בניגוד לאמור בפסק הדין של בית משפט זה ב-ע.א. 1422/05, טרם התקיים דיון כלשהו בנוכחות הצדדים בפני בית משפט קמא לגבי משמעותו של פסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה. מכאן טענת המערער, שבשלב זה אין המשיבים רשאים לקבל שטח העולה על 57.5 מ"ר, הואיל וזהו השטח המירבי לו זכאי עזבון המנוח אפרים מעברי ז"ל. למעשה, כך מוסיף המערער, המדובר בבעלות במושע, ולכן אין העזבון זכאי ליהנות ממלוא השטח של 57.5 מ"ר דווקא, ובאופן ייחודי, ב"פס הירוק", ואולם, המערער בטיעוניו נותן את הסכמתו לייחד את השטח של 57.5 מ"ר במיקום של "הפס הירוק". ח. לטענת המערער שגה בית משפט קמא, משקבע כי יש לרשום על שם המשיבים את מחצית הזכויות אשר ב"פס הירוק", בשטח של 85 מ"ר, למרות שבית המשפט שלערעור החזיר נושא זה לדיון, וכאשר הוכח שאין ולא ניתן להעביר למשיבים לא מחצית "ראשונה", ולא מחצית "שניה" של ה"פס הירוק". מוסיף המערער, שבית משפט קמא התעלם מכך, שלכל היותר זכאים המשיבים לשטח חלקת ביתם בשיעור של 500 מ"ר, בתוספת 57.5 מ"ר לפי הקבוע בהסכם עימם, ובהסכם הרכישה עם עזבון המנוח. ט. לטעמו של המערער, פסק הדין של כב' השופטת ב. בר זיו מיום 6.3.05 איננו חלוט ואיננו סופי, הואיל ובית משפט זה קבע בסיפא של פסק דינו מיום 17.5.06 בע.א. 1422/05, שעל בית משפט קמא לדון בפסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (תמ"ש 41490/03), ובמשמעותו, דבר שבית משפט קמא לא עשה. י. עוד טוען המערער, כי בית משפט קמא שגה בקביעתו שהמוכרים הסכימו ששטח הפס הגובל במגרש של הרוכשים, והמשמש כביש גישה לחנייה, צריך להישאר בחזקתם של הרוכשים (משמע, הכוונה למשיבים). לטענת המערער קביעה זו אינה נכונה. המוכרים לא הסכימו לכך מעולם. קביעה זו הוּצְאה מהקשרה מכיוון שהושמטה ההתנייה שהתנו המוכרים (משפחת מעברי) לפיה בכל מקרה יישאר לרוכשים שטח של 500 מ"ר אותו רכשו כדין. י"א. עוד טוען המערער, כי שגה בית משפט קמא משקבע, כי לגבי המחצית השניה של "הפס הירוק" הדרך המועדפת על בית משפט קמא היא שהמשיבים יחוייבו "בדרך של קביעת פיצויים". מוסיף המערער, כי לא היה מקום ליתן החלטה זו ללא שמיעת ראיות, ובאופן חד צדדי שהרי בפסק הדין שבע.א. 1422/05 הוחזר התיק לבית משפט קמא לצורך קיום דיון ושמיעה בסוגיה זו. למעשה, כך טוען המערער, קביעתו זו של בית משפט קמא כמוה כמתן פסק דין בהעדר מבלי לתת למערער זכות טיעון והבאת ראיות. קביעה כזו נוגדת את עמדת המערער העותר לפינוי וסילוק ידם של המשיבים מן השטח של 117.5 מ"ר ב"פס הירוק" אשר שייך כולו, לטענת המערער, לו בלבד, כך שלמעשה, למשיבים אמור להישאר שטח המגרש אותו רכשו (500 מ"ר) בצירוף 57.5 מ"ר שהם רכשו מן המשיבים מס' 3-5. י"ב. עוד טוען המערער, כי בית משפט קמא התעלם מבקשותיו החוזרות ונשנות, בכתב, לקיים דיון לגופו של ענין, בעוד שההחלטה מיום 9.5.11, נשוא הערעור, ניתנה על סמך בקשות, תגובות, ותשובות בלבד, מבלי שהתקיים דיון, וכאילו "סומנה המטרה מראש". י"ג. מוסיף המערער, כי בהסכם הפשרה החלקי שבין המשיבים לבין מנהלת עזבונו של אפרים מעברי ז"ל, צויין שהעזבון מעביר את כל זכויותיו בשטח ה"פס הירוק" למשיבים, אך לא צויין שטח מוגדר, ולא צויין שטח של 85 מ"ר. מדגיש המערער, כי על יסוד פסק הדין החלקי שב-תמ"ש 41490/03 מיום 23.4.06, זכויותיו של המנוח אפרים מעברי ז"ל מתייחסות לשטח של 57.5 מ"ר בלבד מתוך חלקה 28, מה גם שבהחלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ב. בר-זיו) מיום 9.10.03, נקבע שהמשיבים לא יוכלו לקבל לבעלותם יותר זכויות ממה שהיו למנוח, גם אם אלה נמכרו להם על ידי מנהלת העזבון של אפרים מעברי ז"ל. י"ד. לטענת המערער, החלטת בית משפט קמא מיום 9.5.11 גורמת לו לעיוות דין, לפגיעה ברכושו, ופגיעה בזכויותיו הקנייניות, ונזקים בשווי מאות אלפי שקלים הואיל וזכויות הבניה ב"פס הירוק", בשטח 117.5 מ"ר, הינן בבעלות המערער. ט"ו. עוד מציין המערער, כי הפגיעה בו באה לידי ביטוי בקביעת בית משפט קמא שהוא יקבל פיצויים מן המשיבים בגין שימושם בחלקת הקרקע השייכת לו, וכי לאחר מותם של המשיבים יוחזר שטח זה למערער, כל זאת בשעה שהמערער עומד על דעתו וזכותו על פי דין לסילוק ידם של המשיבים משטח "הפס הירוק", בגודל של 117.5 מ"ר, שטח אשר לטענת המערער שייך לו בלבד. כמו כן טוען המערער, שבית משפט קמא שגה, משלא התייחס לנטען בחוות דעתו של שמאי המקרקעין מטעם המערער. לפי חוות דעת זו המשך השתלטות המשיבים על שטח הקרקע שבבעלות המערער, גורמת לו לנזקים בסכום של 450,000 ₪, ואף עלול להימנע ממנו רווח קבלני של 250,000 ₪ ויותר. ט"ז. עמדת המשיבים היא, שההליך המשפטי החל בשנת 1996 (ת.א. 14523/96 מחוזי חיפה), דהיינו, ההליך מתנהל מזה למעלה מ-15 שנה שבמהלכן ניסה המערער להכשיל את רישום בית המגורים והחלקה שבגוש 11184/28 שברמת ישי על שמם של המשיבים אשר רכשו את הבית בשנת 1984, משמע, לפני כ-27 שנה. י"ז. עוד טוענים המשיבים, כי התיק מגיע זו הפעם הרביעית לבית משפט זה כערכאת ערעור, וזאת לאחר שבית המשפט כבר קבע בפסק דינו, כערכאת ערעור, שעל ב"כ המשיבים, בהיותו כונס הנכסים של החלקה, לרשום את החלקה, ואת מחצית "הפס הירוק" שנרכשה ממנהלת העזבון של המנוח אפרים מעברי ז"ל, בפסק דין חלוט לפני כ-8 שנים, על שמם של המשיבים. י"ח. מציינים המשיבים, כי בהליכים שהתקיימו בבית משפט קמא, לאחר שהתיק הועבר אליו לצורך קביעת שווי השימוש במחצית השניה של "הפס הירוק", נקבע שוב שפסק הדין בענין רישום 585 מ"ר על שם המשיבים - הוא פסק דין חלוט. גם בהליך שהתקיים בבקשת רשות הערעור שהגיש המערער על החלטה קודמת של ס. הנשיא ש. לבנוני, דהיינו, רע"א 7166-05-10 בבית משפט זה, קבע כב' השופט מ. רניאל בפסק דינו, שפסק הדין לגבי חובת כונס הנכסים לרשום את ה-500 מ"ר שרכשו המשיבים, לרבות ה-85 מ"ר מתוך "הפס הירוק" שרכשו המשיבים ממנהלת העזבון של המנוח, הוא פסק דין חלוט. מוסיף ב"כ המשיבים, כי בערעור הנוכחי ביקש המערער ליתן צו לעיכוב ביצוע. כב' השופטת גב' ר. פוקס נעתרה לבקשה לעיכוב ביצוע זמני, וזאת רק לגבי רישום הפרש השטח שבין 85 מ"ר ל-57 מ"ר, וכנגד הפקדת ערובה, אך בהמשך נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע בהעדר הפקדת ערובה. לפיכך, נרשמו ה-585 מ"ר על שם המשיבים בהתאם לפסקי הדין שניתנו. מציין ב"כ המשיבים שהמערער לא הגיש ערעור על התניית עיכוב הביצוע. י"ט. בהתייחס להליך שבבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (תמ"ש 41490/03), כותב ב"כ המשיבים, שמרשיו לא צורפו להליך זה למרות היותם בעלי זכויות, בעלי עניין, ומי שעלולים להיפגע מתוצאות ההליך שהם לא היו צד לו, אך המערער בחר שלא לצרפם, ולכן אין תוקף לפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה כלפי המשיבים. כ'. כטענה מקדמית מציין ב"כ המשיבים, שהחלטת בית משפט קמא מיום 9.5.11 מפרטת בסעיף 24 את הצווים האופרטיביים שניתנו, כשסעיפים קטנים א', ג', ד', הם בגדר "החלטה אחרת" וטעונים בקשת רשות ערעור, וזו לא נתבקשה ולא ניתנה. ב"כ המשיבים סבור, שספק עשוי להתעורר רק לגבי ס"ק ב', דהיינו, ההוראה לכונס הנכסים להשלים את רישום מחצית "הפס הירוק", ולבצע את המטרה לשמה התמנה לפי שני פסקי דין חלוטים של בית המשפט המחוזי. לדעת ב"כ המשיבים, ספק רב האם בפנינו "פסק דין". לדעת המשיבים יש לסווג החלטה זו כ"החלטה אחרת" בהיותה המשך ישיר של מינוי הכונס ופעולות הכונס, מה גם שלמערער שמורה הזכות לערער על החלטה זו במסגרת פסק הדין שיינתן. כ"א. לעיצומו של ענין טוען ב"כ המשיבים, כי דין הערעור להידחות. גודל השטח המועבר נקבע בשלוש החלטות של בית משפט קמא, ואושר בערכאות ערעור שונות בבית המשפט המחוזי, ואין הצדקה להתדיינות ארוכת השנים שמתנהלת בנושא זה. כ"ב. בהתייחס ל"הסכמתו" של המערער לייחד 57.5 מ"ר משטח "הפס הירוק" מציין ב"כ המשיבים, שכבר הוכרע בפסק דין חלוט שעל כונס הנכסים להעביר למשיבים את הבעלות במלוא מחצית "הפס הירוק", משמע, 85 מ"ר. כ"ג. באשר לשווי של מחצית "הפס הירוק" מציין ב"כ המשיבים, שחוות דעתו של השמאי נ. פרמינגר שימשה בסיס להסכמת מנהלת עזבון המנוח אפרים מעברי ז"ל, ועודכנה והותאמה לעת האחרונה משהוחזר התיק לבית משפט השלום לדיון בענין המחצית השניה של "הפס הירוק". כ"ד. לגבי פסק הדין בתיק בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן טוען ב"כ המשיבים, שכל קביעה שנעשתה במסגרת בית המשפט לענייני משפחה או מחוצה לו, נעשתה שנים לאחר שנרשמה הערת האזהרה על מחצית "הפס הירוק" שרכשו המשיבים לפי פסק הדין החלקי ממנהלת עזבונו של אפרים מעברי ז"ל, ולכן, קביעה כזו אינה יכולה לחייב את המשיבים, שלא הוזמנו להליך בפני בית המשפט לענייני משפחה, ולא נכחו בדיונים, ואין לטענה זו שמעלה המערער כל תוקף לגבי המשיבים, אשר מתבססים על פסק דין חלוט. מציין עוד ב"כ המשיבים, שמרשיו לא קיבלו לידיהם מעולם את מסמכי בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן לגבי ההליכים שבין המערער לבין בני משפחתו. בפני בית משפט קמא גם לא הובאה ראיה על מה התנהלה ההתדיינות בין בני משפחת מעברי - עברי. מכל מקום, פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב בתיק תמ"ש 41491/03 ניתן ביום 29.1.12 משמע, כ-6 חודשים לאחר ההחלטה נשוא הדיון כאן (9.5.11). כ"ה. מדגיש ב"כ המשיבים, שמרשיו רכשו את מחצית "הפס הירוק" ממנהלת העזבון של אפרים מעברי ז"ל שהתמנתה כדין. הם הביאו את הסיכום בכתב בפני בית המשפט , לרבות חוות הדעת השמאית של מר נ. פרמינגר, וקיבלו פסק דין המאשר את קניינם על ידי כב' השופטת ב. בר זיו, ובית משפט זה, כערכאת ערעור, קבע בפסקי דין חלוטים שהמשיבים רכשו את מחצית "הפס הירוק" לבעלותם. המערער אף לא הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. כ"ו. בהתייחס לטענת המערער, על יסוד חוות דעת שמאית מטעמו בדבר נזק של כ-700,000 ₪, טוען ב"כ המשיבים, כי אין זה רלוונטי לערעור המתברר כאן, ומכל מקום, גם אין הטענה סבירה נוכח חוות דעתו של השמאי מר נ. פרמינגר, ונוכח המחיר ששולם בפועל עבור המחצית הראשונה של "הפס הירוק" שנרכשה על ידי המשיבים. מוסיף עוד ב"כ המשיבים, כי רכישת המחצית השניה של "הפס הירוק" אינה עומדת על הפרק, ולכן גם אין כל טעם בבירור שאלת הערכת השווי של מחצית זו. כ"ז. ב"כ המשיבים מציין, שכל האמור בפרק הטיעונים אשר בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמו של המערער איננו אלא חזרה על כתב התביעה. למעשה, המדובר בטיעונים שכבר נדונו והוכרעו בפסק הדין של כב' השופטת ב. בר זיו בבית משפט השלום, בערעור בפני הרכב בבית משפט זה, ובהחלטות חלוטות על ידי ס. הנשיא ש. לבנוני בבית משפט השלום, וכב' השופט מ. רניאל בבית משפט זה, ולכן אין מקום לחזור ולדון בכך. מוסיף ב"כ המשיבים, שפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (תמ"ש 41491/03) איננו חלוט הואיל ויורשי המנוח אפרים מעברי ז"ל הגישו ערעור על פסק הדין. כ"ח. עוד טוען ב"כ המשיבים, שגם אין מקום לדון בטענות המערער לגבי סילוק ידם של המשיבים הואיל ולגבי מחצית אחת של "הפס הירוק" נקבעה בעלותם של המשיבים, וההתדיינות כיום מתמקדת רק באופן השימוש ובמחיר השימוש של המשיבים במחצית השניה של "הפס הירוק", ואין ענייננו בתביעה לסילוק יד, שכבר נדונה והוכרעה. בהתייחס לפסק דינו של בית משפט זה, בערעור מיום 17.5.06, מציין ב"כ המשיבים, שמפסק הדין עולה בבירור, שהדיון בבית משפט השלום אמור להתמקד רק בהסדרת השימוש במחצית השניה של "הפס הירוק", דהיינו, המחצית שלא נרכשה על ידי המשיבים, ואילו המחצית האחרת של "הפס הירוק" נרכשה על ידי המשיבים ממנהלת עזבונו של אפרים מעברי ז"ל, וענין זה, כאמור כבר לעיל, הוכרע בפסק דין חלוט. כל מה שנותר לדון, בשים לב לפסק הדין של בית משפט זה בערעור מיום 17.5.06, הינו קביעת האופן שבו תמומש זכות השימוש של המשיבים במחצית השניה של "הפס הירוק". כ"ט. ב"כ המשיבים גם מביא בעיקרי הטיעון שמטעמו את ציטוט תשובתה המנומקת של המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, עוה"ד גב' צ. פיגנבוים, שהשיבה באופן מפורט על פנייתו של המערער לרשם המקרקעין בנצרת, פנייה שבה מחה המערער והביע התנגדות לרישום הזכויות בשטח של 85 מ"ר על שמם של המשיבים, פנייה שנדחתה על ידי כב' המפקחת. ל. לסיכום הדברים טוען ב"כ המשיבים, שככל שטענותיו של המערער מתייחסות למחצית הראשונה של הפס הירוק (85 מ"ר), הרי אין הן רלוונטיות לערעור זה, הואיל ולגבי מחצית זו לא התנהלה ההתדיינות בפני ס . הנשיא ש. לבנוני בבית משפט השלום, והחלטתו כלל אינה נוגעת לאותה מחצית. באשר למחצית השניה של "הפס הירוק" הרי אין המשיבים טוענים כלל לבעלות, ועל הצדדים להמתין לפסק הדין שיינתן בסיום ההתדיינות על ידי בית משפט השלום, שאליו הוחזר התיק כדי לדון ולהכריע באופן הסדרת השימוש והחזקה במחצית השניה של "הפס הירוק". ל"א. ב"כ המשיבים מס' 5 ומס' 6, עוה"ד ישראל יעקב, טוען אף הוא, כי למעשה סעיפים קטנים א' + ג'+ ד' שבסעיף 24 של החלטת בית משפט השלום טעונים רשות ערעור. גדר הספקות קיים לגבי ס"ק ב' שבסעיף 24 של ההחלטה וספק רב אם בפנינו "פסק דין". מכל מקום, לטענת המשיבים מס ' 5 ומס' 6 מדובר ב"החלטה אחרת" בהיותה המשך ישיר של מינוי הכונס, ופעולותיו של הכונס, מה גם שלמערער שמורה הזכות לערער על החלטה זו בפסק הדין שיינתן בסיום ההתדיינות. ל"ב. מוסיף ב"כ המשיבים מס' 5 ומס' 6,שבית משפט השלום הבהיר, בסעיף 10 של החלטתו מיום 9.5.11 (נשוא הערעור), כי הוא פועל בהתאם להחלטות ולהוראות שניתנו בפסק דינו של בית משפט זה מיום 17.5.06 בע.א. 1422/05 , וממילא בית משפט השלום חייב היה לפעול בהתאם לאמור בהוראות שניתנו לו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ל"ג. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 3.4.12 חזרו באי כוחם של הצדדים על תמצית טיעוניהם שבכתב. לאחר שעיינו בטענות הרבות שהועלו, ובמסמכים הרלוונטיים, עלינו להכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים. מסקנתנו היא, שדין הערעור להידחות. ל"ד. סעיף 24 (א) של ההחלטה נשוא הערעור עניינה בהוראה לחילוט הערבות הבנקאית שהפקיד המערער לצורך צו המניעה הזמני שבוטל בהחלטה מיום 7.4.10, וכן חיוב המערער בהוצאות ההליך. החלטה זו טעונה רשות ערעור שהרי מדובר ב"החלטה אחרת", ורשות כזו לא נתבקשה וממילא לא ניתנה. ל"ה. סעיף 24 (ג) של ההחלטה עניינו במתן הוראה לב"כ הצדדים להגיש טיעונים, תצהירים, וחוות דעת בנוגע למחצית השניה של "הפס הירוק". סעיף 24 (ד) של ההחלטה עניינו במתן אפשרות לצדדים להודיע האם לטעמם יש להורות על חקירת מצהירים או מומחים, על מנת שבית משפט קמא יוכל במידת הצורך לזמן ישיבת הוכחות. פשיטא, שאלה עניינן בגדר "החלטה אחרת". ל"ו. נותר סעיף 24 (ב) של ההחלטה, שלגביו מציינים ב"כ המשיבים שהינו בגדר הספיקות, אם כי טענתם היא כי יש לסווגו כ"החלטה אחרת". בסעיף זה מורה בית משפט קמא לב"כ המשיבים להשלים את רישום המגרש, וכן את רישום המחצית הראשונה של "הפס הירוק" בלשכת רישום המקרקעין על שמם של המשיבים, מהלך שאכן הושלם, כעולה מעיקרי הטיעון של ב"כ המשיבים ומכתבה של כב' המפקחת על רישום מקרקעין. ל"ז. אף אנו סבורים, כי האמור בסעיף 24 (ב) להחלטת בית משפט קמא הוא בגדר "החלטה אחרת" שהרי מינויו של כונס נכסים לצורך העברת זכויות המשיבים בחלקת הבית (500 מ"ר) ובמחצית "הפס הירוק" (85 מ"ר) נקבע עוד בפסק דינה של כב' השופטת ב. בר-זיו מיום 6.3.05 וחלק זה של פסק הדין הפך לחלוט. ההוראה לכונס הנכסים שמופיעה בהחלטת כב' ס. הנשיא ש. לבנוני מיום 9.5.11, איננה ההחלטה היוצרת את הזכות, שהרי כאמור, מינויו של כונס לצורך ביצוע הרישום נעשה עוד בפסק הדין מיום 6.3.05 שהפך לחלוט. מכאן שלמעשה ההוראה בסעיף 24 (ב) של החלטת ס. הנשיא ש. לבנוני היתה טעונה אף היא רשות ערעור שלא נתבקשה וממילא לא ניתנה. ל"ח. חרף האמור לעיל, ומשנפרסו בפנינו טיעוניהם המפורטים של הצדדים, בכתב ובעל פה, ראינו לנכון להתייחס לסוגיות הרלוונטיות לעיצומן. טענת המערער היא, שהמשיבים אינם הבעלים של מחצית "הפס הירוק" (85 מ"ר), הואיל ולמנוח אפרים מעברי ז"ל לא היתה זכות באותם 85 מ"ר, וזכויותיו של המנוח בחלקה 28, כולה, לא עלו על 57.50 מ"ר (במושע). ל"ט. המערער מסתמך בטיעוניו גם על דברי כב' השופטת ב. בר-זיו בהחלטתה מיום 9.10.03, שם ציינה כי ברור שהמשיבים לא יוכלו לקבל לבעלותם יותר זכויות ממה שהיה למנוח גם אם אלה נמכרו על ידי מנהלת העזבון (הכוונה להסכם הפשרה שבין מנהלת עזבון המנוח אפרים מעברי ז"ל לבין המשיבים מיום 28.10.02). למרות שהבעלות היא במושע מוכן המערער לייחד למשיבים שטח של 557.50 מ"ר בחלקה 28/4, במקום ה-500 מ"ר שנמכרו להם לפי החוזה מ-1984. מ. עוד טוען המערער, כי בפסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן מיום 23.4.06, תמ"ש 41490/03 נקבע, כי המערער הוא הבעלים של 837 מ"ר בחלקה 28 גוש 11184, וכי המשיבים מס' 3-5, משמע, יורשי אפרים מעברי ז"ל, הם הבעלים של 57.50 מ"ר בלבד בחלקה זו. בפסק הדין הסופי שניתן בתמ"ש 41491/03 של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב מיום 29.1.12 נדחתה התביעה שהגישו שם המשיבים מס' 3-5 כנגד המערער. בתביעתם זו עתרו המשיבים מס' 3-5 לפסק דין הצהרתי לפיו זכאים הם להירשם כבעלים של 1,750 מ"ר נוספים על אלה הרשומים על שמם בגוש 11184 חלקה 28, ואולם תביעתם נדחתה, ונקבע כי למנוח אפרים מעברי ז"ל נותרו כ-58 מ"ר בלבד בחלקה 28. מ"א. אין לקבל את השגותיו אלה של המערער בכל הנוגע לרישום הבעלות על מחצית "הפס הירוק" (85 מ"ר ) באמצעות כונס הנכסים על שמם של המשיבים, וזאת בנוסף לרישום הבעלות על חלקת ביתם של המשיבים (500 מ"ר). את זכויותיהם במקרקעין במחצית "הפס הירוק" רכשו המשיבים ממנהלת העזבון של המנוח אפרים מעברי ז"ל. ההסכם, ביחד עם חוות דעתו של השמאי מר נ. פרמינגר, הובאו בפני בית משפט השלום, והסכם הפשרה שבין המשיבים לבין עזבון המנוח קיבל תוקף של פסק דין חלקי על ידי כ' השופטת ב. בר-זיו עוד בתאריך 28.10.02. מ"ב. המערער מפנה לכך שבהחלטתה מיום 9.10.03, הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין החלקי, ציינה כב' השופטת בר-זיו, שהמשיבים לא יוכלו לקבל לבעלותם יותר זכויות ממה שהיו למנוח גם אם נמכרו על ידי מנהלת העזבון, ואולם, בפסק דינה מיום 6.3.05, קבעה כב' השופטת ב. בר-זיו: "אני קובעת כי כספי (הכוונה היא למשיבים) זכאים להירשם כבעלים של המגרש, ביחד עם "הפס הירוק" בשטח של 170 מ"ר (אשר מחציתו כבר נרכשה על ידם מאת אפרים כאמור בהסכם הפשרה החלקי מיום 28.10.02.... )". מ"ג. הערעור שהגיש המערער לבית משפט זה ב-ע"א 1422/05 נדחה בעיקרו, והתקבל חלקית רק ביחס למחצית השניה של "הפס הירוק", על מנת שבית משפט קמא יכריע במחלוקת שבין הצדדים (לגבי המחצית השניה של "הפס הירוק") שלא בדרך רישום בעלות אלא : "בין בדרך של הסדרת השימוש או החזקה בשטח "הפס הירוק" בין בדרך של קביעת פיצויים או כל הוראה אחרת כפי שימצא בית המשפט לנכון במסגרת סמכותו העניינית" (שם, סעיף 8). למעט האמור לעיל נקבע מפורשות בפסק דינו של בית משפט זה מיום 17.5.06 בע"א 1422/05, בסעיף 8, כי: ".... מחצית הבעלות בפס הירוק הועברה זה מכבר לבעלות הקונים, מכוח פסק דין חלוט שאישר את הסכם הפשרה". מכאן, שסוגיית בעלותם של המשיבים בחלקת ביתם (500 מ"ר), ובמחצית "הפס הירוק" (85 מ"ר), נדונה והוכרעה באופן חלוט, ומכאן שאין כל הצדקה לחזור ולדון בטענות ובהשגות המועלות על ידי המערער כנגד זכויותיהם של המשיבים בין אם בנוגע לחלקת ביתם ובין אם בנוגע למחצית הראשונה של "הפס הירוק". לגבי המחצית השניה של "הפס הירוק" נקבע, שבית משפט קמא יסדיר את השימוש והחזקה של המשיבים במחצית זו, כך שאין מקום לעתירתו של המערער בעמ' 2 רישא לערעורו בדבר סילוק ידם של המשיבים משטח קרקע זה. מ"ד. בפסק הדין של בית משפט זה ב-ע"א 1422/05 מיום 17.5.06 נכתב בסעיף 10: "ביום 30.4.06 הוגשה לנו "הודעה מטעם המערערים " ובמסגרתה צורף לנו פסק דין חלקי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן מיום 23.4.06 (תמ"ש 41490/03). נוכח פסק דיננו, ידון בית משפט קמא בפסק דין חלקי זה ובמשמעותו". המדובר בפסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן מיום 30.4.06 בו נקבע שיורשי המנוח אפרים מעברי ז"ל הם הבעלים של 57.50 מ"ר בלבד מתוך חלקה 28 גוש 11184, בעוד שהמערער הוא הבעלים של 837 מ"ר בחלקה הנ"ל. מ"ה. מלין המערער על כך, שבית משפט קמא לא קיים דיון בנוכחות הצדדים במשמעותו של פסק הדין החלקי, וההחלטה מיום 9.5.11 ניתנה על יסוד בקשות, תגובות, ותשובות בלבד. כן טוען המערער, שמשמעות פסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה היא שאין המשיבים זכאים לקבל שטח העולה על 57.50 מ"ר בלבד, ולא מעבר לכך. מ"ו. אין בידינו לקבל את השגותיו של המערער, לא מן הבחינה הדיונית, ולא מן הבחינה המהותית. באשר לעובדה שבית משפט קמא לא קיים דיון בנוכחות הצדדים, סבורים אנו, כפי שגם כתב כב' השופט מ. רניאל בפסק דינו מיום 27.10.10, בהתייחסו לבקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה קודמת של ס. הנשיא ש. לבנוני מיום 7.4.10, רע"א 7166-05-10, עמ' 2: "אני דוחה את טענת המבקש, כי בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, לא התקיים דיון כלשהוא בנוכחות הצדדים. דיון לא חייב להיות בנוכחות הצדדים, כאשר הם מגישים בקשות וטענות בכתב. המבקש לא הצביע על תועלת מדיון בנוכחות הצדדים פיזית דווקא....". בענייננו, החלטת בית משפט קמא מיום 9.5.11 היתה בעניינים משפטיים הנובעים מן המסמכים המצויים בתיק בית המשפט ומן ההליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים. המערער לא הצביע על תועלת מקיום דיון בנוכחות הצדדים דווקא. על כך ראוי להוסיף, שבפיסקה 24 (ד') של החלטתו ציין בית משפט קמא במפורש שלאחר גמר הגשת הטיעונים, התצהירים, וחוות הדעת, מזמין הוא את ב"כ הצדדים להודיע האם לטעמם יש להורות על חקירת מצהירים או מומחים וככל שיעשו כן "אזמן ישיבת הוכחות מהירה וקצרה.....". מכאן, שלגבי אפשרות חקירת מצהירים ומומחים הותיר בית משפט קמא אפשרות פתוחה בפני הצדדים לקיום דיון בנוכחותם, ומכל מקום, מלאכתו של בית משפט קמא טרם הסתיימה, והדיון טרם הסתיים. בסיומו של הדיון יינתן פסק דינו של בית משפט קמא ואזי תהא למערער, במידת הצורך, זכות ערעור שבמסגרתה יוכל להעלות את השגותיו בפני בית המשפט שלערעור. מ"ז. לבחינה המהותית: פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן מיום 30.4.06 ניתן כשלוש שנים ומחצה לאחר הסכם הפשרה החלקי שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 28.10.02, בין מנהלת העזבון של המנוח אפרים מעברי ז"ל לבין המשיבים, הסכם אשר לפיו העביר המנוח למשיבים את כל זכויות הבעלות שלו שהינן בהיקף של 50% מכלל שטחו של "הפס הירוק". להזכיר, שביום 9.10.03 דחתה כב' השופטת בר זיו את בקשת המערער לביטול פסק הדין החלקי, וביום 6.3.05, משמע, למעלה משנה בטרם ניתן פסק הדין החלקי של בית המשפט לענייני משפחה קבעה כב' השופטת ב. בר זיו בפסק דינה כי המשיבים זכאים להירשם כבעלים של המגרש (משמע, חלקת ביתם), ביחד עם "הפס הירוק" בשטח של 170 מ"ר, כשמחציתו הראשונה כבר נרכשה על ידי המשיבים לפי הסכם הפשרה החלקי מיום 28.10.02. (כאמור כבר לעיל, לגבי המחצית השניה של "הפס הירוק" נקבע בפסק דינו של בית משפט זה, בע.א. 1422/05, שלגביו אין למשיבים זכות לבעלות, ויש להסדיר לגבי מחצית זו את השימוש והחזקה על ידם). מ"ח. עולה מן האמור לעיל, שזכות הבעלות של המשיבים לגבי המחצית הראשונה של "הפס הירוק" נקבעה זמן רב בטרם מתן פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, אך יכול והחשוב מכל הוא שהמשיבים לא היו צד לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, תמ"ש 41490/03, שהתנהל בין המערער כתובע לבין המשיבים כנתבעים. מציין ב"כ המשיבים, בעמ' 4 לעיקרי הטיעון, סעיף ה' (4), שהמשיבים מעולם לא קיבלו לידיהם את מסמכי בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בהליכים שבין המערער לבין המשיבים. טענה זו לא נסתרה על ידי המערער. מ"ט. כך גם באשר לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב מיום 29.1.12 (תמ"ש 41491/03) לפיו נדחתה תביעתם של המשיבים, ונקבע שלמנוח אפרים מעברי ז"ל נותרו 58 מ"ר בלבד מחלקה 28. פסק דין זה ניתן כתשע שנים לאחר הסכם הפשרה אשר בין המשיבים לבין מנהלת עזבונו של אפרים מעברי ז"ל (הסכם שקיבל כאמור תוקף של פסק דין חלקי ביום 28.10.02). אף כאן, ברי שהמשיבים לא זומנו לבית המשפט לענייני משפחה כצד לדיון, הגם שהן המערער והן המשיבים מס' 3-5 היו מודעים למחלוקת עם המשיבים, שתחילתה עוד בשנת 1996. נ'. בעל דין היודע שצד ג' עלול להיפגע מקביעה משפטית שעשויה להינתן בהליך שאותו הוא מנהל, חייב לאפשר לצד ג' לומר את דבריו בפני בית המשפט בטרם תינתן החלטה שאותו צד ג' עלול להיפגע בעטיה. על בעל הדין להפנות את תשומת לב בית המשפט שדן בענין, לקיומו של אותו צד ג', והדברים ברורים. נוסיף, שגם המפקחת על רישום מקרקעין, עוה"ד צ. פיגנבאום, כתבה, ובצדק, בתשובתה למערער, סעיף 6: "למעלה מהנחוץ אוסיף כי אין בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט למשפחה במחוז תל אביב אותו צירפת למכתבך כדי לשנות מהאמור מעלה. פסק הדין ניתן במועד מאוחר יותר, לכאורה על רקע המצב המשפטי נכון למועד נתינתו (היינו לאחר שניתן פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה) ומסדיר את היחסים המשפטיים בין הצדדים לו. פסק הדין אינו מתייחס לזכויות של ה"ה כספי מהטעם שאלו האחרונים לא היו צדדים לאותו הליך". (ההדגשה שלנו(. לדברים אלה אין בידינו אלא להצטרף. נ"א. בהחלטה מיום 9.5.11 קבע בית משפט קמא, לאחר שעיין בטיעוני הצדדים, כי בדעתו להורות שענין נושא השימוש והחזקה במחצית השניה של "הפס הירוק" ייעשה על דרך של קביעת פיצויים. בהמשך, פורס בית משפט קמא את התשתית הדיונית למטרה זו (סעיף 13 של ההחלטה), ומוסיף בהמשך החלטתו כי זכות החזקה והשימוש של המשיבים תהא עד גמר תוחלת חייהם, וזאת כזכות אישית שלהם. מוסיף וכותב בית משפט קמא בהחלטתו, כי יתרת סכום הפיצויים שישלמו המשיבים בגין זכות זו, לאחר ניכוי הפיצוי המגיע למשיבים בגין אי-העברת רישום הקנין במגרש ובמחצית הראשונה של "הפס הירוק" (סעיף 20 של ההחלטה), תחולק בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. נ"ב. המערער מלין על האמור בהחלטתו זו של בית משפט קמא ומצביע על הנזקים הרבים שלטענתו נגרמו לו, לפי חוות דעת שמאי, נוכח "השתלטות המשיבים על חלקו וזכויותיו" (סעיף 18 של הערעור). כן מלין המערער כנגד קביעת בית משפט קמא שהדרך המועדפת עליו היא על ידי קביעת פיצויים. נ"ג. ואולם, טענותיו אלה של המערער אין מקומן להישמע בשלב הנוכחי, שהרי לענין זה לא יכול להיות ספק בכך שמדובר ב"החלטה אחרת". פשיטא, שבסוגיה זו הדיון בבית משפט השלום לא תם ולא נשלם, ובית משפט קמא אף ביקש מן הצדדים, במסגרת החלטתו, להודיעו האם עומדים הם על חקירת מצהירים או מומחים, וככל שיעשו כן תיקבע ישיבת הוכחות למטרה זו. המועד להעלאת השגותיו של המערער בפני בית משפט זה, בנוגע להחלטותיו וקביעותיו של בית משפט קמא בהתייחס למחצית השניה של "הפס הירוק", יהא (במידת הצורך, כמובן) לכשיינתן פסק דינו של בית משפט השלום בסוגיה זו. כיום אין להיזקק לטענותיו אלה של המערער משעסקינן ב"החלטה אחרת" שלא נתבקשה עליה רשות ערעור. נוסיף, שאילו היתה מוגשת בקשת רשות כזו, דינה היה להידחות בהעדר כל טעם ענייני לדון בשאלות אלה בטרם יינתן פסק דינו של בית משפט השלום בנוגע למחצית השניה של "הפס הירוק". נ"ד. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים את הערעור. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים המיוצגים על ידי ב"כ עו"ד א. שמיר, שכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪, למשיבים מס' 3-5, המיוצגים על ידי ב"כ עו"ד ישראל יעקב, שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪. ערבות בנקאיתבנקחילוטחילוט ערבותערעורערבות