על התביעה להכיל את מלוא הסעדים - בקשה לתיקון כתב תביעה

הכלל הוא, כי על תובענה להכיל את מלוא התביעה שהתובע זכאי לה בשל עילת התובענה וכי בית המשפט לא ייטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי. "העובדה שיש לתובע סעד ממשי מלא, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע יכול להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר" - ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85, עמ' 90). ביהמ"ש לא יאפשר שימוש בסעד הצהרתי, אם המבקש יכול להשיג את מבוקשו בדרך אחרת, או אם מתן הסעד יביא לכפל תביעות. ראו: רע"א 2611/98 - בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס (לא פורסם, ניתן ביום 21.7.1998), אשר אוזכר בפסה"ד שבערעור. מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סעד הצהרתי - על התביעה להכיל את מלוא הסעדים: ההליכים הרלבנטיים, כפי שהתנהלו עד כה בתביעה זו : 1. עוד טרם החל בירור התביעה וכבר נדרש ביהמ"ש ל"גלגול" נוסף של בקשה לתיקון כתב התביעה. תחילה, הגישה המבקשת (להלן: "צים"), תביעה נגד המשיב (להלן: "הבנק"), אצלו נוהלו חשבונותיה, בה טענה שבניגוד למוסכם בין הצדדים קיזז הבנק את כל יתרות החובה (בגובה מסגרת האשראי), שהיו באחד החשבונות שניהלה אצלו (להלן: "החשבון המקורי"), נגד סך של 70 מיליון דולר שהופקד בו בטעות, במקום שיופקדו בחשבון אחר שפתחה המבקשת אצל המשיב (להלן: "החשבון החדש"). המבקשת טוענת שהפקדת הכספים בחשבון המקורי נעשתה בטעות (טענה המוכחשת ע"י הבנק) וכי עקב סירוב הבנק להחזיר המצב לקדמותו, הוגשה התביעה בתיק זה. יובהר, כי מאחר ש- 60 מילון דולר כבר נמשכו ע"י המבקשת, הסעד המתבקש נוגע לסך של 10 מיליון דולר בלבד שהם סכום החוב ש"גבה" הבנק באמצעות הפקדת הכספים לחשבון המקורי וביטול מסגרת האשראי בו. 2. בכתב התביעה שהוגש בתיק זה (להלן: "כתב התביעה המקורי"), תבעה המבקשת את הסעדים, כדלקמן: "180.1 להורות ולהצהיר, כי כל הכספים שהופקדו בחשבון המקורי, מיום 31 באוגוסט 2009 ועד יום 11 בספטמבר 2009 (ועד בכלל), ייחשבו לכל דבר ועניין כאילו הופקדו מלכתחילה בחשבון החדש; וכי הבנק יתקן את רישומיו ויזכה את החשבון החדש בהתאם (תוך הפחתת הסכומים שנמשכו על ידי החברה מהחשבון המקורי במהלך התקופה דלעיל ולאחריה - מתוך אותן הפקדות) ; 180.2 לחילופין, להורות ולהצהיר, כי פעולת ביטול מסגרת האשראי בחשבון המקורי בהיקף של 10 מיליון דולר, הינה בטלה או מבוטלת, וכי על הבנק לתקן בדיעבד ו/או לאפשר את תיקון הטעות שנפלה בהעברת כספים לחשבון המקורי באופן שיועבר הסך של 9,968,000 דולר ארה"ב (מתוך כספי ההפקדות השגויות) בערכים ריאלים אל החשבון החדש וזאת נכון ליום 16 בספטמבר 2009 או מועד אחר שיקבע על-ידי בית המשפט (ובכך לבטל בדיעבד את פעולת הגבייה/קיזוז שבוצעו על ידי הבנק שלא כדין - כמפורט בכתב תביעה זה לעיל) ; 180.3 לחילופי חילופין, להורות לבנק לחדש את מסגרת האשראי בחשבון המקורי בהיקף של 10 מיליון דולר, כפי שהיתה לפני שבוטלה שלא כדין, באופן אשר, בין היתר, יאפשר לחברה לתקן את הטעות שנפלה בהעברת כספים לחשבון המקורי ולהעביר את הסך של 9,968,000 דולר ארה"ב (מתוך כספי ההפקדות השגויות) בערכים ריאלים אל החשבון החדש (ובכך לבטל את פעולות הגבייה/קיזוז שבוצעו על ידי הבנק שלא כדין - כמפורט בכתב תביעה זה לעיל) ; 180.4 להצהיר כי הבנק נהג שלא כדין ו/או בניגוד להוראות ההסכמים שנכרתו בינו לבין החברה, בעת שביטל את מסגרת האשראי שעמדה לרשות החברה בחשבון המקורי (ביטול שהיווה, הלכה למעשה, את גביית מלוא חובה של החברה כלפיו ומניעת האפשרות לתיקון הטעות שנפלה בהעברת הכספים לחשבון המקורי במקום לחשבון החדש); 180.5 להצהיר כי הבנק נהג שלא כדין ובניגוד לחובותיו בעת שנמנע מלתקן ו/או נמנע מלאפשר לחברה לתקן את הטעות שנפלה בהעברת כספי ההפקדות השגויות לחשבון המקורי במקום לחשבון החדש ; ..." בנוסף, התבקש פיצול סעדים, כך שהמבקשת תהא זכאית לתבוע כל נזק שנגרם לה ממעשיו ומחדליו של הבנק, ע"י התנהלותו האמורה בתביעה. 3. הבנק הגיש בקשה (בקשה מס' 2 בתיק), ובה עתר לסילוק התביעה המקורית על הסף, מנימוקים שונים שאין צורך לפרטם ולחילופין - לחיוב המבקשת בתשלום אגרה על פי סעד כספי של 10 מיליון ₪, שהוא הסעד האופרטיבי הנתבע, לשיטתו, בתביעה. בהחלטתי מיום 27.7.2010 דחיתי את טענות הבנק לסילוק על הסף, אולם קיבלתי את טענתו החלופית בענין החיוב בתשלום אגרה על פי הסעד הכספי, תוך שקבעתי כי הסעד המבוקש הינו שילוב של סעדים הצהרתיים וסעדים אופרטיביים וכי הסעד של השבת כספים, הנובע מהסעד של השבת מצב החשבון המקורי לקדמותו הינו, למעשה, סעד כספי. בהתאם - אפשרתי למבקשת לתקן את תביעתה ע"י הוספת סעד כספי בגובה 10 מיליון דולר ותשלום האגרה המתחייבת מכך. 4. על החלטה זו הוגש ערעור (ע"א 29882-09-10), , אשר נדון בפני כבוד השופטת וסרקרוג ובפסק דין שניתן על ידה ביום 9.12.10, נקבע, כי "פעולת התיקון (תיקון הטעות הנטענת - ת.ש.נ.), מורכבת משני אלמנטים: השארת הסכם האשראי של 10 מיליון דולר בחשבון הבנק המקורי והעברת מלוא הכספים שהופקדו בחשבון הבנק המקורי (70 מיליון דולר) לחשבון הבנק השני". כן נקבע, כי בקשת צים בסעיפים 180.2 ו- 180.3 לתביעה המקורית "ליתן צו המורה כי הבנק פעל שלא כדין ובניגוד להסכמים בעת שביטל את מסגרת האשראי (סע' 180.4 לכתב התביעה), ולכן פעולת ביטול האשראי בטלה (סע' 180.2 רישא לכתב התביעה), וכי יש לחדש את מסגרת האשראי (סע' 180.3 לכתב התביעה)", הינה במהותה, בקשה לסעד הצהרתי ואילו הסתפקה צים בסעד זה ניתן היה לאשר את האגרה ששולמה. לגבי הסעד הנוגע לטעות הנטענת, נקבע כי סעד "המורה כי ההפקדות שנעשו על ידי צים בחשבון הבנק המקורי, בטעות נעשו" וש"תועמד לה בדיעבד, מסגרת אשראי בחשבון הבנק המקורי", בגובה 10 מיליון ₪, הינו סעד הצהרתי וכי "אילו הסתפקה צים בסעד זה, תוך הבנה שיכול שתידרש להליך נוסף, לשם הפקדת היתרה ממלוא הסכומים שהופקדו בחשבון המקורי, ולאחר הפחתת הסכומים שנמשכו במהלך אותה תקופה על ידי צים, בחשבון הבנק השני [...] ייתכן כי גם אז, ניתן היה לראות את האגרה ששולמה, כאגרה המתחייבת, הכול בכפוף לשיקול הנתון לבית המשפט להימנע מלתת סעד, אשר יכול ויביא לכפל תביעות, ולהימנע מליתן סעד הצהרתי במקום שניתן היה לתבוע סעד מעשי (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס, ניתן ביום 21/7/98)" (ההדגשה אינה במקור). כן נקבע כי מאחר שהמבקשת לא הסתפקה בסעדים הנ"ל אלא ביקשה (בסע' 180.1+180.2 סיפא לכתב התביעה), סעד אופרטיבי של תיקון הטעות, בדרך של העברת כספים מהחשבון המקורי לחשבון החדש וסעד זה, כך נקבע בפסק הדין שבערעור, "הוא למעשה סעד כספי, שאינו נובע מן הסדר החוזי שבין הצדדים בנוגע לחשבון הבנק המקורי, אלא מטיל על הבנק חובה של הזרמת כספים לחשבון השני, מה שיימנע מצים לעשות, אם הטעות הנטענת בנוגע להפקדות לא תתקבל כמו גם אם תידחה הטענה בדבר ביטול שלא כדין של מסגרת האשראי בחשבון הבנק המקורי." לפיכך נקבע, כי ככל שהמבקשת תעמוד על סעדים אלה, יהא עליה לשלם אגרה עבורם, כסעד כספי. בכפוף לכך נדחה הערעור. הבקשה : 5. בין לבין, עקב חלוף הזמן, ביקשה המבקשת, עוד טרם ניתן פסק הדין בערעור, וקיבלה (בהעדר התנגדות מצד הבנק), רשות לתקן את התביעה ע"י התאמתה לעבור הזמן (להלן: "כתב התביעה המתוקן"), אולם הבנק עמד, גם לגבי כתב התביעה המתוקן, על טענותיו בענין האגרה. בבקשה זו, שהוגשה לאחר מתן פסק הדין בערעור, ביקשה המבקשת למחוק את בקשתה הקודמת לתיקון כתב התביעה ולתקנו באופן המבוקש בבקשה דנן, על פי נוסח הטיוטא שצורפה לבקשה זו (להלן: "כתב התביעה החדש"), אשר הוגשה בעקבות פסה"ד בערעור. לטענת המבקשת, כתב התביעה החדש עומד בגדר קביעותיו של ביהמ"ש בערעור ומשאיר את הסעדים הנתבעים בו, כסעדים הצהרתיים בלבד, כך שעל פיו אין היא מחוייבת לשלם אגרה בגין סעד כספי, אלא רק אגרה הנדרשת בתביעות לסעד הצהרתי. 6. ואלה הסעדים המתבקשים בכתב התביעה החדש: "178.1 להצהיר, כי הבנק נהג שלא כדין ו/או בניגוד להוראות ההסכמים שנכרתו בינו לבין החברה, בעת שביטל את מסגרת האשראי שעמדה לרשות החברה בחשבון המקורי (ביטול שהיווה, הלכה למעשה, את גביית מלוא חובה של החברה כלפיו ומניעת האפשרות לתיקון הטעות שנפלה בהעברת הכספים לחשבון המקורי במקום לחשבון החדש) וכי פעולת ביטול מסגרת האשראי בחשבון המקורי הינה בטלה ומבוטלת; 178.2 ליתן צו עשה, לפיו על הבנק להעמיד מחדש לרשות החברה מסגרת אשראי בהיקף של 10 מיליון דולר בחשבון המקורי, אשר תעמוד בתוקף לפחות לפרק זמן הזהה ליתרת התקופה שבה אמורה היתה מסגרת האשראי בחשבון המקורי לעמוד בתוקף, על פי אישור הבנק מיום 18 ביוני 2009 (נספח 6 לעיל), אלמלא ביטל אותה הבנק ביום 16 בספטמבר 2009; קרי - תעמוד בתוקף לפחות למשך 270 יום נוספים ממועד חידושה ; 178.3 להצהיר, כי כל הפקדות הכספים בחשבון המקורי, אשר בוצעו מיום 31 באוגוסט 2009 ועד יום 11 בספטמבר 2009 (ועד בכלל) - בוצעו בטעות, ולמעשה אמורות היו להתבצע בחשבון החדש ולא בחשבון המקורי, וכי הבנק ידע או היה עליו לדעת על אותה טעות ועל כן נהג שלא כדין ו/או בחוסר תום לב בכך שביטל את מסגרת האשראי בחשבון המקורי על מנת לסכל את תיקון אותה טעות; ..." טענות הבנק בתגובתו : 7. הבנק טוען, כי אין בתיקון המבוקש כדי לפטור את המבקשת מתשלום אגרה, שכן היא לא הסתפקה בסעד הצהרתי בדבר הפרת חוזי האשראי, לגביו קבע ביהמ"ש בערעור כי אין עליה לשלם אגרה, אלא היא מבקשת, בנוסף, סעד הצהרתי, שיסודו בטענת הטעות, היינו - מתן הצהרה לפיה כל הפקדות הכספים בחשבון המקורי (בתקופה הרלבנטית), נעשו בטעות והן היו אמורות להתבצע בחשבון החדש. בענין זה מפנה ב"כ הבנק לקביעת ביהמ"ש שלערעור בסעיף 16 לפסק הדין, שם הבהיר ביהמ"ש (כפי שצוטט לעיל), כי לענין הסעד ההצהרתי הנוגע לטענת הטעות, ייתכן שיידרש הליך נוסף לשם הפקדת יתרת הסכומים שהופקדו בחשבון המקורי (לאחר ניכוי המשיכות שבוצעו בתקופה הרלבנטית), בחשבון החדש וגם אז כפוף הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט, להימנע מלתת סעד שיכול להביא לכפל תביעות ולהימנע מליתן סעד הצהרתי במקום שניתן היה לתבוע סעד מעשי. לטענת הבנק, הסעד האופרטיבי שבאפשרות המבקשת לעתור לקבלתו בגין טעות, הינו חיוב הבנק בהעברת הכספים שהופקדו בטעות בחשבון המקורי, לחשבון החדש ובטענות המבקשת, כפי שנטענו בפרק ב-6 לתביעה החדשה, בסעיפים 149, 163 ו- 166, יש משום דרישה להצהיר על זכותה של המבקשת להעביר 10 מיליון דולר מהחשבון המקורי לחשבון החדש, זאת - ללא שהמבקשת עותרת, בפרק הסעדים שבתביעה החדשה, לסעד אופרטיבי זה, שהינו פועל יוצא של קבלת הטענות הנטענות על ידה בסעיפים אלה. להלן סעיפי כתב התביעה החדש, אליהם הפנה הבנק בענין זה, לאחר שהודגשו בהם החלקים הרלבנטיים לטענת הבנק: 149. על פעולות משפטיות כגון אלה - הפקדות כספים שהביאו לפרעון חיוב - חלים דיני הטעות המעוגנים בהוראות חוק החוזים, ומכח הוראות אלה רשאית החברה לתקן את הטעות שאירעה בעת הפקדת הכספים ויש לראותם כאילו הופקדו מלכתחילה בחשבון החדש ולא בחשבון המקורי. 163. עוד תטען החברה לחילופין, כי הטעות שאירעה בענייננו מהווה טעות סופר, כמובנה בסעיף 16 לחוק החוזים וכי אף בהסתמך על הוראות סעיף זה, מן הדין להורות על ביטול ההפקדות השגויות. 166. הסעד שנקבע בסעיף 16 לחוק החוזים בהתקיים מצב דברים כזה, הינו כי "יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים"; ובענייננו - כי תינתן לחברה האפשרות למשוך את הכספים מהחשבון המקורי ובכך לתקן את הטעות". 8. הבנק טוען, שהמבקשת לא הצביעה על אינטרס לגיטימי להימנעותה מלעתור לקבלת סעד אופרטיבי בגין טענת הטעות ושהאינטרס היחיד הקיים להימנעות זו הוא הרצון להימנע מתשלום אגרת בימ"ש בגין הסעד המעשי/הכספי בו היא מעוניינת. לטענתו, אם תידחה טענת המבקשת בענין הפרת חוזי האשראי, היא לא תוכל למשוך כספים מהחשבון המקורי עד מסגרת האשראי שהיתה קיימת בו בטרם בוטלה ע"י הבנק ובמקרה כזה יהא עליה להישען על טענת הטעות, אשר אם תתקבל, לא יהיה די בסעד ההצהרתי ויהא עליה לעתור לסעד אופרטיבי. הבנק מציין עוד, כי בפיו טענות נוספות נגד הגשת התביעה במתכונתה הנוכחית (והקודמת), טענות אשר הועלו על ידו בבקשתו הראשונה לסילוק על הסף ומבקש, למעשה, לאפשר לו להעלותן כבר כעת, בטרם תינתן החלטה בבקשה דנן ואומר כבר כעת, כי לאור הנימוק המתייחס לכך בהחלטתי מיום 27.7.10, אינני סבורה שיש מקום להתיר לו לעשות כן, בשלב זה. תשובת המבקשת : 9. המבקשת טוענת שבטענות הבנק אין כל נימוק שבגינו אין להתיר את התיקון המבוקש וכי, למעשה, הבנק תוקף את זכאותה של המבקשת לסעדים המבוקשים בתביעה החדשה, ודבר זה אין הוא יכול לעשות במסגרת זו. לענין תשלום האגרה, טוענת המבקשת, בהסתמך על רע"א 1910/04 - אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ . פ"ד נח(6), 193, כי אם מבקש הבנק לטעון שעליה לשלם אגרה על פי סעד כספי, עליו להגיש בקשה מתאימה ואין הוא יכול להעלות בקשה כזו במסגרת תגובתו לבקשתה היא לתיקון כתב התביעה. לגופו של ענין טוענת המבקשת, כי בניגוד לטענת הבנק, הסעדים המתבקשים בתביעה החדשה אינם רק סעדים הצהרתיים, אלא נכללים בה גם סעדים אופרטיביים שהינם צווי עשה וכי, בהינתנם, לא יהיה צורך בהליכים משפטיים נוספים בין הצדדים בגין העילות בגינן הוגשה התביעה החדשה (בכפוף לבקשת המבקשת להתיר לה לפצל סעדיה לענין הנזק) ולכן אין ההלכות העוסקות בתובענה לסעד הצהרתי גרידא, רלבנטיות לענייננו, בהפנותה לע"א 1049/94 - דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר . פ"ד נ(5), 820. 10. לטענתה, היא השמיטה מכתב התביעה החדש את הסעד היחיד שהוגדר בפסה"ד שניתן בערעור כסעד כספי ולכן אין עליה לשלם אגרה לפי סעד כספי. בתשובה לטענת הבנק לפיה, במקרה שיידחו טענותיה הנוגעות להפרת הסכם האשראי ויתקבלו טענותיה בענין הטעות תידרש המבקשת להליך משפטי נוסף, טוענת המבקשת, כי אין זו מסוג הטענות שיש לבררן בשלב זה וכן, כי זו הבחנה מלאכותית ואין לבחון את הטענה באופן פרטני לגבי כל אחד מהסעדים שנתבעו בה, אלא יש לראות את התביעה כמכלול שלם. עוד טוענת היא, כי בהינתן הסעדים המבוקשים לא יהיה עוד צורך בהליכים נוספים. כן טוענת היא, כי טענה זו של הבנק נטענה בחוסר תום לב וראוי היה שלא תיטען, שכן משמעותה היא, כי אם יינתן נגד הבנק סעד הצהרתי, עקב קבלת טענת הטעות ותוכר זכותה של צים לתקן את טעותה, אין בכוונת הבנק לקיים סעד זה, קרי - לאפשר לצים לתקן את טעותה, עד שינוהלו בין הצדדים הליכים נוספים שיאכפו עליו לעשות כן. לטענתה, נוהג הבנק סחבת בניהול הדיון והגיעה העת שיגיש כתב הגנה וישטח בפני ביהמ"ש את טענותיו, לגופו של ענין. דיון ומסקנות : 11. אומר, ראשית, כי הגם שפרוצדוראלית נכון היה שהבנק יגיש בקשה נפרדת לענין טענותיו בנוגע לתשלום האגרה על פי כתב התביעה החדש, אולם הדבר היה רק מאריך ומסרבל את הדיון, שכן הבנק יכול היה לעשות כן רק לאחר אישור התיקון. ראוי לציין, כאן, את פסק הדין הידוע בנוגע לפרוצדורה, הוא ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ (3), 477, בו נאמר בעמ' 479-480: "... הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה" עוד נאמר שם, כי "אי נוחות (נוהלית) ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין [ובלבד] שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני". בנסיבות הענין, לאור ההליכים עד כה, סבורתני שניתן לעשות "קיצור דרך" פרוצדוראלי, באופן שאתייחס, במסגרת זו, לטענות הבנק בדבר תשלום האגרה, במיוחד לאור כך שניתנה למבקשת אפשרות מלאה להגיב עליהן ולטעון כל שרצתה לטעון, כך שלא ייגרם לה כל עיוות דין. 12. וכעת - לעצם הענין שבמחלוקת. עיון בכתב התביעה החדש מעלה, כי המבקשת חזרה בו על כל הטענות המהותיות אותן טענה בכתב התביעה המקורי, לרבות טענת הטעות וכי גם בגוף כתב התביעה החדש כללה המבקשת טענות שמשמעותן הינה סעד כספי, היינו - כי יש לקבוע שהיא רשאית לתקן את הטעות, כי יש לראות את הכספים כאילו הופקדו מלכתחילה בחשבון השני ולא בחשבון המקורי (סעיף 149 לתביעה החדשה), כי מן הדין להורות על ביטול ההפקדות השגויות (סעיף 163 לתביעה החדשה) וכי תינתן לחברה האפשרות למשוך את הכספים מהחשבון המקורי ובכך לתקן את הטעות" (סעיף 166 לתביעה החדשה). אמנם, בפרק הסעדים אשר בתביעה החדשה לא נתבעו, במפורש, צווי עשה, התואמים את האמור בסעיפים 149, 163 ו- 166 לתביעה זו והסעד "ההצהרתי" הנוגע ל"תיקון הטעות", נוסח בזהירות, כך שהתבקשה הצהרה לפיה: "כל הפקדות הכספים בחשבון המקורי, אשר בוצעו מיום 31 באוגוסט 2009 ועד יום 11 בספטמבר 2009 (ועד בכלל) - בוצעו בטעות, ולמעשה אמורות היו להתבצע בחשבון החדש ולא בחשבון המקורי, וכי הבנק ידע או היה עליו לדעת על אותה טעות ועל כן נהג שלא כדין ו/או בחוסר תום לב בכך שביטל את מסגרת האשראי בחשבון המקורי על מנת לסכל את תיקון אותה טעות", אולם לא ניתן להתעלם מהאמור בסעיפים 149, 163 ו- 166 לתביעה החדשה ומכך ש"מקופל" בתביעה זו סעד כספי. 13. הכלל הוא, כי על תובענה להכיל את מלוא התביעה שהתובע זכאי לה בשל עילת התובענה וכי בית המשפט לא ייטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי. "העובדה שיש לתובע סעד ממשי מלא, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע יכול להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר" - ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85, עמ' 90). ביהמ"ש לא יאפשר שימוש בסעד הצהרתי, אם המבקש יכול להשיג את מבוקשו בדרך אחרת, או אם מתן הסעד יביא לכפל תביעות. ראו: רע"א 2611/98 - בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס (לא פורסם, ניתן ביום 21.7.1998), אשר אוזכר בפסה"ד שבערעור. בעניננו קיימת, לכאורה, בידי המבקשת עילה לסעד מהותי (שהינו סעד כספי), כפי שהובהר על ידה בכתב התביעה המקורי - היא עילת הטעות. בנוגע לעילה זו, כשלעצמה, ברור גם למבקשת כי (שלא כפי המצב הנוגע להצהרה לפיה הופרו הסכמי האשראי ויש להשיב האשראי על כנו), לא יהיה די בעצם ההצהרה על קיומה של טעות, אלא יהיה צורך בסעד אופרטיבי, אשר יורה על תיקונה, כאשר משמעותו היחידה של "תיקון" זה היא העברת הכספים שהופקדו בחשבון המקורי אל החשבון החדש, סעד אשר לגביו כבר נקבע כי הוא סעד כספי. מכתב התביעה החדש וכן מטענות המבקשת בתשובתה לתגובת המשיב, עולה בבירור, כי (ככל שיתקבלו טענותיה בעילה זו), אין בדעת המבקשת לוותר על הסעד האופרטיבי/הכספי של תיקון הטעות, היינו - העברת הכספים מהחשבון המקורי אל החשבון החדש וכי התביעה החדשה נוסחה, כפי שנוסחה, רק בשל הרצון לחסוך בתשלום אגרות המשפט. נראה, כי ככל שתזכה המבקשת בתביעתה בעילה הנוגעת להסכמי האשראי ויינתן לה מבוקשה, למשוך כספים מהחשבון המקורי, עד גובה האשראי שהיה לה בחשבון זה, בטרם בוטל, היא לא תהיה זקוקה עוד לטענותיה בעילת הטעות, אולם נראה שאין היא מוכנה לוותר עליהן (ועל אפשרותה "להעביר" את הכספים מהחשבון המקורי לחשבון החדש - שמא טענותיה לגבי האשראי לא תתקבלנה ועילתה בענין זה תידחה. 14. על מנת לבסס ולו לכאורה טענה בדבר קיומו של אינטרס לגיטימי לקבלת סעד הצהרתי בלבד, ללא הסעד הכספי הנובע ממנו, היה על המבקשת לפרט ולהראות מה הם הטעמים אשר בגינם יש להתיר לה להסתפק בסעד זה [ע"א 9580/05 - אלכסנדר גליקלד נ' מיכאל סמיונוביץ צ'ורני (לא פורסם, ניתן ביום 10.9.2007)]. המבקשת לא הביאה, בתשובתה לתגובת הבנק, ולו נימוק אחד המצדיק פיצול הסעד, בנוגע לעילת הטעות, כך שייתבע (בנוגע לעילה זו), סעד הצהרתי בלבד וכל טענתה היא כי לא יידרשו הליכים משפטיים נוספים מאחר שאם אמנם יינתן לה סעד הצהרתי זה, לא יעלה על הדעת שהבנק לא יכבדו ולא יבצע, ברישומיו, העברה של הכספים, לשם תיקון הטעות. סבורתני שלא ניתן לקבל טענה זו, המפלה, הלכה למעשה, בין "סוגי" נתבעים, לענין חובתו של התובע בתשלום אגרה. בענייננו, אין מחלוקת שיכולה היתה המבקשת להגיש את תביעתה, על מלוא סעדיה (להוציא הסעד של פיצוי בגין נזקיה, לגביו ביקשה פיצול סעדים, עניין שאינו נדון במסגרת זו ואינני מביעה כל דעה בנוגע אליו), היינו - תביעה להעברת יתרת הכספים מהחשבון המקורי לחשבון החדש, כפי שעשתה, בפועל, בתביעתה הראשונה. האינטרס של המבקשת בחסכון בתשלום אגרה הינו ברור, אולם אין הוא מהווה אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי ובמקרה כזה, כאשר אין בפי התובע נימוק אחר להצדקת העובדה שהוא לא תבע את כל סעדיו אלא הסתפק בתביעה לסעד הצהרתי, יחויב התובע לתקן את תביעתו ולתבוע את סעדיו הכספיים ולשלם בהתאם את האגרה בגין אותם סעדים. ראו ע"א 227/77 הנזכר לעיל. טענת המבקשת לפיה יש לראות התביעה "כמכלול שלם" אינה יכולה להועיל לה, שכן על פי תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, אם "כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה". מכאן, שדי אם הסעד הנובע מהעילה של תיקון הטעות הינו סעד כספי, ללא שנמצאה הצדקה להתיר למבקשת להימנע מתביעת הסעד האופרטיבי, כדי שיהא עליה לתבוע גם את הסעד הכספי ולשלם אגרה על פי שוויו. אציין, כי ע"א 1049/94 - דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר . פ"ד נ(5), 820 , אליו הפנה ב"כ המבקשת אינו רלבנטי לענייננו, באשר שם ממילא נדרש פיצול התביעה, בשל חלוקת הסמכויות בין בימ"ש השלום לביהמ"ש המחוזי. 15. לפיכך, בהעדר התנגדות הבנק לעצם התיקון, יש להתירו אולם, במקביל, יש להורות על תיקון כתב התביעה החדש, באופן שיתווסף אליו הסעד הכספי. בנסיבות הענין אציב, איפוא, בפני המבקשת שלוש אפשרויות. האחת - לוותר על הגשת כתב התביעה החדש ולהשאיר על כנו את כתב התביעה המתוקן, תוך תשלום האגרה המתחייבת מהסעד הכספי הכלול בו, בתוך 21 ימים מקבלת החלטה זו. השניה - לבחור בכתב התביעה החדש, תוך תיקון מפורש של הסעדים המתבקשים בו ע"י הוספת הסעד הכספי ותשלום האגרה המתחייב מכך. ככל שתבחר באפשרות זו תגיש המבקשת כתב תביעה חדש, מתוקן ותשלם את האגרה, בתוך 21 ימים מקבלת החלטה זו. השלישית - לבחור בכתב התביעה החדש ולהשמיט ממנו את עילת הטעות, ללא תשלום אגרה נוספת. המבקשת תודיע באיזו אפשרות היא בוחרת ותשלם את האגרה המתחייבת, בתוך 45 ימים מהיום. 16. המבקשת תשלם לבנק הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסך 5,000 ₪, נכון להיום (מובהר שהסכום אינו כולל מע"מ). כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים