בשתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט העליון בשנה האחרונה בעניין התרת חקירת בעלי דין שלא באמצעות עדות בבית משפט בישראל, עמדו שופטי בית המשפט העליון על חשיבות הבירור העובדתי המדוקדק של בקשתו של בעל דין שלא להגיע ארצה לצורך חקירתו. וכך קבע כב' השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס בהחלטה מיום 8.2.12 (רע"א 2086/11 פלוני נ' פלוני): "מאחר שעניינה של הבקשה הינו בטענות בעלי דין ביחס ליכולתם להתייצב בבית המשפט לצורך מתן עדות, היה על המבקשים עצמם ליתן תצהיר ביחס לעובדות הנטענות בבקשה. זאת, למרות שמדובר בבקשת ביניים, היכולה להיתמך בדרך כלל בתצהיר מכלי שני. הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בבקשה המוגשת על ידי תובעים בהליך (ראו, רע"א 6021/05  Sharp  נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 7.8.2005)). לתצהיר של בעל דין המבקש להיחקר שלא בבית המשפט יש חשיבות נוספת; אם בית המשפט מתיר חקירה מחוץ לכתליו, ניתן במסגרת החקירה הנגדית לשאול את המצהיר אף לגבי תצהירו זה". בהחלטה נוספת, שניתנה על ידי כב' השופט צבי זילברטל ביום 3.5.12 (רע"א 1920/12 אהרון לוינגר נ' עו"ד ניצה פוזנר, כונסת הנכסים), חזר בית המשפט העליון על שלושת השיקולים העיקריים שנקבעו בפסיקה להתרת העדה באמצעות כינוס וידאו ("הבקשה הוגשה בתום לב, העדות רלבנטית למחלוקת וקיימת סיבה טוב לכך שבעל הדין או העד אינם יכולים למסור עדותם בבית המשפט") והוסיף את הדברים הבאים: "הפסיקה עמדה במפורש על חשיבותו של צירוף תצהיר בתמיכה לבקשה למתן עדות בדרך של כינוס וידאו... ראוי להוסיף ולציין, בסוגית חשיבות התצהיר, שהגשתו מאפשרת לחקור את המבקש, ככל שתותר מסירת עדותו בכינוס וידאו, גם על האמור באותו תצהיר לעניין הסיבות שעמדו ביסוד הבקשה. במיוחד יש להקפיד על תמיכת הבקשה בתצהיר כשמדובר בעד שהוא גם בעל דין". עדותדיון