מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא עבירת חניה - משפט חוזר: בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע בעבירה לפי סעיף 6(ג)(1) לחוק העזר לבאר שבע (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א-1991, בגין חניית רכבו במקום שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה. השתלשלות ההליכים 1. נגד המבקש הוגש כתב אישום, לפיו בתאריך 10.8.08 הוא החנה או הרשה לאחר להחנות את רכבו במקום שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה. לאחר שמיעת ראיות, הורשע המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים בבאר שבע (כבוד השופט א' ברסלר-גונן) בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום, ונגזר עליו עונש קנס בסך 700 ₪. בהכרעת הדין צוין כי אין מחלוקת שלמבקש תג חניה לנכים, כי הוא נכה, וכי חוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993 (להלן: חוק חניית נכים) חל עליו. עם זאת, משום שהיה מדובר בחניה בנתיב באופן החוסם אותו ומונע מעבר כלי רכב מבלי שהללו ידרשו לחציית קו הפרדה רצוף; ומשום שהמבקש הודה בעדותו כי הוא לא חיפש מקום חניה אחר שהחניה בו מותרת - קבע בית המשפט כי סעיף 2 לחוק חניית נכים לא חל, והרשיע את המבקש במיוחס לו. 2. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ח' סלוטקי) אשר נדחה. בית המשפט דן בטענות המבקש, אך קבע כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לעניינים מקומיים או בגובה הקנס שהושת על המבקש. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה אף היא (כבוד השופט ס' ג'ובראן). בהחלטה נקבע כי טענות המבקש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. עוד נכתב בהחלטה כי בדין דחו הערכאות הקודמות את טענת המבקש כי ממילא הנוהגים בדרך האמורה חוצים את קו ההפרדה הרצוף שבנתיב, תוך שצוין כי המבקש אינו יכול לחסות בצל התנהגות עבריינית של אחרים.  הבקשה לעריכת משפט חוזר 3. המבקש, אשר אינו מיוצג, הגיש בקשה לעריכת משפט חוזר, בה נטען כי הפגמים החמורים והמהותיים שנפלו בהחלטות הערכאות שדנו בעניינו גרמו לו עיוות דין. הוא הטעים כי יש בקבלת טענתו לפיה נהגים הנוסעים בנתיב בו הוא החנה את רכבו ומתכוונים לפנות ימינה בצומת חוצים ממילא את קו ההפרדה שבדרך זו, משום סתירה להכרעה של בית המשפט שיש להרשיעו. עוד טען המבקש בבקשתו נגד אי-התייצבותה של עדה מספר 2 של המשיבה לדיון ונגד העובדה שאישור המחלה שהוגש בעניינה אינו האישור המקורי. המבקש הוסיף וגרס כי הערכאות השיפוטיות שדנו במקרה לא בחנו את מכלול טענותיו, והפרו, לדידו, את חובת ההנמקה המוטלת עליהן.  4. המשיבה גרסה מנגד כי לא מתקיימת בעניינו של המבקש אף אחת מהעילות הקבועות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. מבחינה עובדתית, עמדה המשיבה על כך שהוכח במשפטו של המבקש כי הוא החנה את רכבו באופן שחסם את נתיב הפנייה ימינה, ובכך אילץ כל נהג שיבוא באותו הנתיב לעקוף את הרכב תוך חציית קו הפרדה לבן רצוף. התנהגות זו יצרה הפרעה ממשית לתנועה. כן הוכח בבית המשפט שהמבקש לא חיפש מקום חניה חלופי. בעניין טענת המבקש בדבר הסרט שהוא צילם במקום אשר הטענות לגביו התקבלו כמוכחות בבית המשפט, גרסה המשיבה כי גם לטענה זו נדרשו שלוש הערכאות שדנו בעניין, אשר קבעו כי התנהגותם הנפסדת של אחרים אינה מפחיתה מחומרת מעשיו של המבקש. בנסיבות אלה, סבורה המשיבה כי המבקש לא הצביע על כל עילה לעריכת משפט חוזר, ומשכך עתרה לדחיית הבקשה.  עיינתי גם בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, בהשלמת התגובה מטעם המשיבה, ובתשובת המבקש להשלמת תגובת המשיבה, אך לא מצאתי במסמכים אלה טענות נוספות לאלו שפורטו. דיון והכרעה 5. דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי משפט חוזר אינו בבחינת "ערעור נוסף". משכך, בקשה לעריכת משפט חוזר לא תתקבל מקום שהטענות המועלות במסגרתה נטענו בפני מותבים שונים, בערכאות השונות, ובכלל זה בית המשפט העליון, שדנו בעניין (מ"ח 7106/00 סוסן נ' מדינת ישראל, נד(4) 695, 701 (2000); מ"ח 5419/02 אלישיב נ' מדינת ישראל, פס' 6 ( 1.7.02); מ"ח 4512/99 אייזין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 357, 368 (1999)). עיון בבקשה, בתשובות ובתגובות הנלוות, וכן בנספחים שהוגשו, מעלה כי המבקש חוזר על טענות שטען למן תחילת ההליכים המשפטיים בעניין, וזאת בפני ערכאות שונות ובפני מותבים שונים. כך למשל, שב וחוזר המבקש על טענתו כי יש סתירה בין הרשעתו לבין קבלת עמדתו בבית המשפט ולפיה הסרט שהוא צילם מוכיח שכלי רכב אחרים חוצים את קו ההפרדה בדרך האמורה. עיון בהחלטות המותבים השונים מעלה כי הטענה דנן נדונה ונדחתה, הן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים, הן על ידי ערכאת הערעור, והן על ידי בית משפט זה. בהחלטה בבקשה למתן רשות ערעור קבע כבוד השופט ס' ג'ובראן מפורשות כי: "צדקו הערכאות שקדמו לי כשקבעו שתיהן, כי אין המבקש יכול לחסות בצילה של התנהגות עבריינית של אחרים. ואמנם, יתכן שאכן חלק מהנהגים היו עוברים עבירה זו... אולם בהחנותו כך את הרכב, אילץ למעשה את הנהגים שומרי החוק לעבור עבירת תנועה בלית ברירה" (רע"פ 8586/10 גור נ' עיריית באר שבע, בעמ' 2-3 ( 29.11.10)). כך גם דחו הערכאות השונות את טענת המבקש כי הרשות לא הוכיחה שנתקיימו תנאי סעיף 2 לחוק חניית נכים בעניינו, ואת טענותיו בעניין נפקות אי-העדתה של עדת התביעה מס' 2. משנמצא אפוא כי כלל טענותיו של המבקש המובאות בבקשה דנן נדונו בעבר ונדחו בצורה מנומקת, לא אדרש להן במסגרת הבקשה דנן. יתרה מכך, לא שוכנעתי כי יש בנימוקי הבקשה כדי להקים עילה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. הכלל הוא כי בקשה בעילה בדבר עיוות דין הקבועה בסעיף זה, תתקבל רק אם נפלו בהכרעה פגמים חמורים ומהותיים, היורדים לשורש העניין, עד כי יש חשש שפגמים אלו יביאו להרשעת שווא של המבקש (מ''ח 7661/04 ברהום נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 17.10.04)). סבורה אני כי לא עלה המבקש להצביע על פגם כלשהו, בוודאי שלא פגם חמור ומהותי, שנפל בהחלטה להרשיעו שיש בו כדי להקים חשש להרשעת שווא. שוכנעתי כי בדין קבעו הערכאות השיפוטיות שדנו בעניין כי התנהגותם הנפסדת של נהגים אחרים אינה מפחיתה ממידת אחריותו של המבקש לעבירה בה הוא הורשע, ואינה מפחיתה מהפסול שבהתנהגותו. שהרי, בהחניית רכבו בנתיב בניגוד לכללים, אילץ המבקש נהגים אחרים אשר ביקשו לציית לחוקי הדרך להפר אותם. בנסיבות אלה לא נפל כל פגם בהרשעתו של המבקש העולה כדי עיוות דין.    הבקשה אפוא נדחית.  משפט חוזרחניה