הלכה היא כי "לבעל תפקיד הממונה לנהל את ענייניה של חברה חדלת פרעון מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לאורח הפעלתה, ובית המשפט אינו ממהר להתערב בשאלות שהן כלכליות בעיקרן או קשורות להערכות (אשר מטיבן אינן מדויקות לחלוטין) של סיכוי וסיכון במהלכים כלכליים ומשפטיים כאלו ואחרים". מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות מפרק לחתום על הסכם פשרה: הבקשה וטענות הצדדים 1. ביום 6/10/10 הגישו המפרקים של חברת ישראויאיישין בע"מ (בפירוק), רו"ח דוד אביקם ועו"ד ז. יפה, ( להלן:"המפרקים" ו- "החברה בפירוק"- בהתאמה) בקשה למתן הוראות, בה ביקשו, כי ביהמ"ש יורה להם לחתום בשם החברה בפירוק על הסכם פשרה, עם בנק BIP ו/או CBG, כפי הגדרתם בבקשה ( BIP Banque: DInvestissements Prives לשעבר תאגיד שוויצרי שנמחק CBG - SG Private Banking (Suisse) S.A ) ( להלן:"הבנק" ), במסגרת התביעה שהמפרקים הגישו בשם החברה בפירוק לבית משפט זה בת.א. 1390/00 נגד 12 נתבעים וביניהם הבנק הנ"ל. 2. החברה בפירוק הוקמה בשנת 1992, ועסקה בפיתוח, יצור ושיווק מטוס מנהלים. לאחר מספר שנים היא הגיעה להפסד כספי של כ- 152 מיליון ₪, נכנסה להליכי פירוק, ונתמנו לה מפרקים. המפרקים חקרו את ענייני החברה, וחקירתם העלתה כי בחברה בוצע מעשה הונאה רחב היקף. בעקבות כך הגישה החברה באמצעות מפרקיה את התביעה בת.א. 1390/00 הנ"ל ע"ס של למעלה מ- 150 מליון ₪, נגד נתבעים רבים, וביניהם הבנק הנ"ל. 3. עפ"י הבקשה, לאחר מאמץ רב, הגיעו הבנק והמפרקים במסגרת התביעה הנ"ל, לטיוטת הסכם פשרה, מושא הבקשה דנן, שהעתק ממנה צורף לבקשה, לפיה ישלם הבנק לחברה, לשם סילוק התביעה נגדו, סך של מיליון יורו. בבקשתם הפנו המפרקים תשומת לבו של ביהמ"ש לסעיף 6(b) שבהסכם הפשרה הקובע כי: אם יימצא הבנק או צדדים קשורים לו כהגדרתם בסעיף 2.1 להסכם, חב בתשלום עפ"י תביעה או דרישה או הודעת צד שלישי שתימסר לו ע"י אחד הנתבעים האחרים בתיק, אמורה החברה לפצותו ו/או לשפותו עפ"י אחת החלופות שבסעיף, ולפי סעיף 6(c) להסכם הפשרה המוצע, הפיצוי ו/או השיפוי שיעשה בהתאם לסעיף 6 להסכם, לא יחשב לחוב רגיל של החברה בדומה לשאר חובותיה בהליך הפירוק, ובכל מקרה יקבל העדיפות הגבוהה ביותר, על פני כל חובותיה האחרים של החברה. המפרקים ביקשו, כי ביהמ"ש יאפשר יישומו של סעיף 6 הנ"ל שבהסכם, מבלי שהדבר ייחשב העדפת נושים אסורה, שאם לא כן - לא יוכלו הצדדים לקיים את הוראותיו של ההסכם והוא יימצא בטל. יצוין כי המפרקים נדרשו בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 27/12/10, להבהיר באם סכום הפיצוי/השיפוי שהחברה התחייבה בו עפ"י הסעיף הנ"ל, מוגבל לתקרה כלשהי אם לאו, ובהודעתם מיום 4/1/11 שנסרקה כבקשה 44, הם הבהירו כי סכום השיפוי איננו מוגבל בתקרה כלשהי, ובלבד שהמבקשת אכן תקבל סכום זה מצד שלישי, ו/או שיהיה חובה על הצד השלישי לשלמו למבקשת בהתאם לאחת החלופות שבסעיף 6. המפרקים הבהירו, כי בכל מקרה, כל פיצוי ו/או שיפוי שהמבקשת עשויה לשלם, בהתאם להוראות סעיף 6 הנ"ל, לא יעשה אלא מתוך כספים שצד שלישי חוייב לשלם לחברה בפירוק או שהחברה קיבלה מאותו צד שלישי, כך שמסכום שתקבל החברה בפירוק עפ"י הסכם הפשרה, לא ייגרע כל סכום. כמשיב לבקשה צוין הכונס הרשמי בלבד, חרף זאת, הוריתי בהחלטה מיום 6/10/10 כי משרד האוצר מרכז ההשקעות במשרדי התמ"ת והכונס הרשמי יגיבו בכתב על הבקשה תוך 30 יום. לאחר מספר הארכות מועד שניתנו בהתאם לבקשת פרקליטות מחוז הצפון, הוגשה בסופו של יום תגובה בשם שני המשרדים וליתר דיוק בשם המדינה. 4. בתגובתם מיום 23/1/2011, משרד האוצר ומשרד התמ"ת, התנגדו לבקשה ולהסכם הפשרה, וזאת בעיקר מהנימוקים הבאים: א. סיכויי תביעת החברה בפירוק נגד הבנק משקפים סכום גבוה בהרבה מסכום הפשרה המוצע, שמהווה אחוזים בודדים מכלל חובות החברה כלפי נושיה, כאשר משרד האוצר הוא הנושה העיקרי לחברה. ב. תביעת החברה כנגד הבנק נמצאת בשלב מקדמי כך שטרם הבשילה העת להתפשר, וכי מאז הגשת התביעה לא חלה כל התפתחות שמצביעה על כך שסיכויי הצלחה בתביעה פחתו. לפי משרד האוצר, סיכויי התביעה גבוהים מאלה המשתקפים בפשרה המוצעת, והוא מוכן לקחת סיכון שהתביעה תידחה לגופה לאחר שתתברר בביהמ"ש. ג. בקבלת הפשרה המוצעת, ולאחר ניכוי ההוצאות עפ"י כל דין, כל שייוותר בידי המדינה הוא סכום זניח, אם בכלל. ד. בעצם קבלת הפשרה יוצב רף פשרות נמוך, אל מול כלל הנתבעים, שיגרום לכך שפשרות שיוצעו בהמשך ע"י נתבעים אחרים, יהיו אף הם בסכומים נמוכים מהסכום שאמור לשקף את סיכויי התביעה. 5. בא כוח כונס הנכסים הרשמי ציינה בתגובתה בכתב לבקשה, כי בבקשה לא פורטו נתונים, מהם ניתן ללמוד על המניע להסכים להסכם הפשרה המוצע, ומדוע יש להעדיפו על פני המשך ניהול ההליכים. לפי תגובת ב"כ הכונ"ר, על המפרקים להכין חוות דעת שתוגש תחת חסיון לביהמ"ש, לכונ"ר ולפרקליטות, שתפרט מה השינוי שחל מיום הגשת התביעה ועד כה, ואשר הנחה את המפרקים בגיבוש ההסכם המוצע, כיצד ומדוע נקבע הסכום נשוא הפשרה, ומדוע הסכום ישולם בכפוף לכתב שיפוי, וכן ינמקו מדוע יש להעדיף קבלת הפשרה עפנ"י המשך ניהול התביעה. 6. לאחר שהוגשה תגובת המדינה החלטתי לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, ואכן התקיימו בבקשה מספר דיונים. בדיון מיום 1/3/11 הבהיר המפרק, עו"ד יפה, כי עפ"י הסכם הפשרה, סכום הפשרה ישולם תוך 15 יום מיום אישור ההסכם, ולא בתשלומים. עוד הוא הבהיר, כי מדובר בתיק בעייתי, שבו אתגרים משפטיים שונים ואשר מעלה שאלות קשות, שמצדיקות פשרה עם הבנק. עו"ד יפה ציין, כי התיק נמשך שנים ועדיין נמצא בתחילתו, זאת מאחר והיו מספר בקשות רשות ערעור לביהמ"ש העליון, על החלטות ביניים שניתנו בתיק, וכן לביהמ"ש המחוזי על החלטות כב' הרשם שניתנו בעניינים שונים. ב"כ המדינה טען בדיון זה, בין היתר, כי יש לבחון את היחס בין סכום התביעה, לבין סכום הפשרה שעומד על 5% מסכום חובות החברה לנושיה, מתוכו יש להפחית שכ"ט, שאת סכומו לא יודעים. המשך הדיון בבקשה נדחה ליום 6/4/11, על מנת שהמדינה תוכל לנקוט עמדה לעניין גובה סכום הפשרה נטו, שתסכים לו. 7. בדיון הנדחה מיום 6/4/11, ביקשו הצדדים שוב לדחות את הדיון על מנת שימשיכו בניסיונם להגיע להסכמות ביניהם, והדיון נדחה ליום 11/5/11. 8. בדיון מיום 11/5/11, ולאור טיעוני ב"כ הצדדים, נדחה הדיון ליום 12/6/11, על מנת שהצדדים ימשיכו במגעים לגיבוש הסכמה, ביחס לסכום הפשרה שיאושר למפרקים לחתום עליו, הן עם הבנק והן עם החברה האמריקאית, שבינתיים גם עמה דובר על אפשרות של פשרה. 9. בדיון מיום 12/6/11, חזרו הצדדים למעשה על עמדותיהם כפי שצויינו לעיל למעט ב"כ הכונ"ר, שציין כי הסכום המוצע הינו ראוי, וכי הבנק הוא אחד מבין כמה נתבעים בהליך הנ"ל, ועל כן היא אינה מתנגדת לבקשת המפרקים. ב"כ המדינה חזר וטען, כי הסכום המוצע של מיליון יורו נמוך מאוד, ויש חשש שיש בהסכמה לפשרה כזו ולסכום כל כך נמוך, כדי לסכן פשרה עתידית עם החברה האמריקאית. לעומת זה, חזרו המפרקים על טענותיהם בדבר בעייתיות התיק והאתגרים הרבים הניצבים בדרך התביעה וההוצאות המרובות שניהול התביעה כרוך בהן. הוא גם התייחס לאפשרות פשרה עם החברה האמריקאית. דיון ומסקנות 10. הלכה היא כי "לבעל תפקיד הממונה לנהל את ענייניה של חברה חדלת פרעון מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לאורח הפעלתה, ובית המשפט אינו ממהר להתערב בשאלות שהן כלכליות בעיקרן או קשורות להערכות (אשר מטיבן אינן מדויקות לחלוטין) של סיכוי וסיכון במהלכים כלכליים ומשפטיים כאלו ואחרים". (פש"ר (ת"א) 1687/07 חו"ד איתן ארז בתפקידו כנאמן חברת מזרח זלי (1992) בע"מ נגד מזרח זלי (1992) ואח' (עמ' 3 לפסק הדין) שניתן ע"י כב' השופטת אלשיך ביום 1/10/2007). הדברים הנ"ל עפ"י לשונם נאמרו ביחס לבעל תפקיד שמונה לניהול ענייניה של חברה חדלת פרעון, אולם עניינה של ההחלטה היה בקשת נאמן חברה בהסדר נושים לאישור הסכם פשרה בדומה לבקשה שבפנינו. לטעמי, אין הבדל בין נאמן של חברה בהסדר נושים לבין מפרק החברה, שתפקידו בדרך כלל לממש את נכסי החברה, ולתבוע את זכויותיה. בענייננו, הבקשה שבפנינו הינה של המפרקים של החברה בפירוק, שהגישו לביהמ"ש המחוזי בנצרת, תביעה בשם החברה בפירוק ע"ס של 150 מליון ₪ כנגד 12 נתבעים וביניהם הבנק וזאת עוד בשנת 2000. המפרקים אשר במשך עשור ויותר, ניהלו את ההליכים בתביעה הנ"ל, ניהלו מו"מ עם הנתבעים, והצליחו לגבש עם הבנק הסכם הפשרה הנ"ל, ובעקבות כך מבקשים את אישורו של ביהמ"ש לחתימת הסכם פשרה זה. בבקשה פירטו המפרקים את הנימוקים שהביאו אותם להסכים לסכום הפשרה, שאמנם לכאורה הינו סכום קטן ביחס לסכום התביעה, וביחס לסכום הכולל של חובת החברה. לעומת זאת, המדינה, שהינה הנושה העיקרית של החברה בפירוק מתנגדת להסכם הפשרה ומבקשת מביהמ"ש שלא להעתר לבקשת המפרקים, מהנימוקים שצוינו לעיל, כאשר הנימוק העיקרי, הוא כי סכום הפשרה, הינו סכום נמוך ביחס. יצויין כי עמדת הכונס הרשמי, שהוא אמור לייצג את האינטרס הציבורי אם לא לומר את אינטרס המדינה, שונה מעמדת המדינה ותומכת בבקשת המפרקים ובהסכם הפשרה. המדינה בהתנגדותה איננה טוענת כי הסיכויים להצלחת התביעה נגד הבנק הם טובים, כל מה שהיא טוענת הוא כי סכום הפשרה אינו משקף את סיכויי החברה להצליח בתביעה, מבלי לפרט או לנמק את טענתה זו. לעומת זאת, המפרקים המצויים בפרטי המקרה, סבורים כי בפני התביעה והסיכויים להצלחתה אתגרים רבים, בעיקר בכל הקשור לראיות שבידי המפרקים, עליהם מוטלת חובת ההוכחה. מטבע הדברים, המפרקים מתנסחים בבקשתם בזהירות ונמנעים מאמירה מפורשת כי סיכויי הצלחת התביעה נגד הבנק קלושים, יחד עם זאת, מהאמור בבקשה ומטענות המפרקים בפני ביהמ"ש, עולה הרושם כי סיכויי הצלחתם בתביעה אינם מן המשופרים, בעיקר נוכח הקשריים הראייתיים. כאן המקום לציין כי המפרקים הגישו תצהיר של עדות ראשית, כמצוות ביהמ"ש הדן בתביעה, שבעיקר מסתמך על דו"חות חקירה שחוקרים שנשכרו על ידם הכינו עבורם, וכי מטעם הנתבעים הוגשה בקשה לפסילת תצהיר זה, בהיותו עדות שמיעה, מפי אנשים אשר רובם ככולם מתגוררים בחו"ל, ומיותר לציין כי לא קל להביא אנשים אלה למתן עדות בפני ביהמ"ש הישראלי בפניו מתנהלת התביעה, ואם כן ניתן, הרי שהדבר ללא ספק כרוך בהוצאה גבוהה ביותר שספק אם ניתן למצוא לה מקור מימון. בשלב בו טרם החלה שמיעת הראיות בתיק, ואף טרם התגבשו העדויות והראיות שהתביעה מתכוונת להביא בפני בית המשפט, האפשרות להעריך במדויק את סיכוי ההצלחה ואת סכנת הכשלון בתביעה אינה קלה, ויש בה מידה מסוימת של ניחוש בטרם נדע כיצד הברים יתפתחו במהלך שמיעת הראיות בתיק. יחד עם זאת, במבט כולל נראה לי כי בהערכת הסיכוי והסיכון שבתביעה, כפות המאזניים נוטות לכיוון קבלת דעתם של המפרקים, שכאמור, מצויים ברזי הפרטים ומסוגלים להעריך את הסיכוי והסיכון יותר מאשר נציגי המדינה, שעיקר מעייניהם נתונים לגובה סכום הפשרה הנראה בעיניהם ובצדק קטן ביחס. אף שב"כ המדינה לא התייחס לסעיף השיפוי ולמתן עדיפות לסכום זה, ככל שתקום חבות לשלמו, על פני כל יתר חובותיה של החברה בפירוק, לא טענו דבר. נושא זה עדיין חשוב בעיני ביהמ"ש ומחייב התייחסות במיוחד לאחר שעם הגשת הבקשה התבקשו המפרקים ליתן הבהרות לנושא זה. יחד עם זאת, ולאחר שעיינתי בהבהרות שהמפרקים נתנו, ובמיוחד לכך שהחבות לפיצוי או לשיפוי הבנק תקום רק אם מאותו אדם או גוף שתבע שיפוי מהבנק והצליח בתביעתו, חוייב בתשלום לחברה בפירוק, כאשר תשלום הפיצוי או השיפוי יבוצע ע"י החברה בפירוק, אך ורק מכספים שהחברה קיבלה מאותו אדם או גוף, כך שסכום הפשרה שיתקבל אצל החברה מהבנק לא יפחת, באתי לדעה כי ניתן לאשר גם סעיף זה של השיפוי ובנסיבות אלה מתן העדיפות לבנק עפ"י כל חובותיה האחרים של החברה, לא ייחשב להעדפת נושים אסורה. בטרם סיום אעיר, כי לא מצאתי ממש בטענת המדינה לפיה, אישור הפשרה עם הבנק בסכום קטן לטעמה, ישפיע על פשרות עם נתבעים אחרים ויגרום שגם הן תהיינה בסכומים קטנים. נראה לי כי גובה סכום הפשרה עם נתבע זה או אחר יושפע ממידת האחריות של אותו נתבע למעשי המרמה וההונאה שבוצעו בחברה בפירוק, מצד אחד, ומצד שני הסיכוי להוכחת התביעה נגד אותו נתבע , וספק אם לגובה סכום הפשרה עם הבנק תהיה השלכה כל שהיא ביחס לפשרות עם נתבעים אחרים בתיק . ראיה לכך שהחברה האמריקאית מוכנה להתפשר על סכום גבוה משמעותית מסכום הפשרה עם הבנק. אשר על כן, ועל יסוד כל האמור לעיל, בקשת המפרקים מתקבלת, במובן זה שהמפרקים רשאים לחתום על הסכם הפשרה שגובש עם הבנק ואשר העתק ממנו צורף לבקשה, ובהתאם לכל התנאים שנקבעו בו, לרבות סעיף השיפוי. חוזהמפרק (חברה)הסכם פשרהפשרה