מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סימן מסחר מוכר היטב: התביעה התובעות הן הבעלים והמפעילות של מרכז קניות לעיצוב הבית בבני ברק, סמוך לקניון איילון (להלן: "המרכז"). לטענת התובעות המרכז מוכר בציבור בשם "דיזיין סנטר", והן עותרות להצהרה כי צירוף המילים "Design Center" (לרבות בכיתוב עברי - "דיזיין סנטר"; להלן גם "צירוף המילים") הוא סימן מסחר מוכר היטב, כמשמעות מונח זה בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"). עוד התובעות עותרות לצו מניעה האוסר על הנתבעות לעשות כל שימוש בצירוף מילים זה "לרבות בכל הקשור למתחם הקניות החדש לעיצוב הבית שנפתח בראשון לציון תחת השם "One Design Center". לטענת התובעות, השימוש שעושות הנתבעות, בצירוף המילים, לפרסום, שיווק ומיתוג של מרכז הקניות שלהן בראשון לציון, "מטעה את ציבור הלקוחות באופן חד-חד ערכי עם מתחם עיצוב הבית אותו מפעילות התובעות מזה כ-15 שנים בבני-ברק", עושה שימוש במוניטין ובסימן מסחר מוכר היטב של התובעות, ומהווה גם עוולה של גניבת עין. הנתבעות מכחישות את טענות התובעות וטוענות כי צירוף המילים הוא צירוף גנרי שאין לקנות בו זכויות, שהנתבעות לא הוכיחו כי הוא סימן מסחר מוכר היטב, ושמכל מקום אין בשם המרכז של הנתבעות כדי להטעות את הציבור. רקע עובדתי 1. התובעות הן הבעלים והמפעילות של המרכז מאז שנת 1997. התובעות פירסמו ושיווקו את המרכז, בשנים הראשונות לפעילותו, תחת השם “Dan Design Center”, ומאז שנת 2002 החלו לפרסמו ולשווקו ללא המילה "Dan", דהיינו תחת צירוף המילים "Design Center" בלבד. לטענת התובעות הן השקיעו בשיווק, פירסום ומיתוג המרכז במשך השנים כ-55,000,000 ₪. הנתבעות הן הבעלים והמפעילות של מרכז לעיצוב הבית בראשון לציון המכונה ”One Design Center", שאותו פתחו לציבור בחודש דצמבר 2011. קודם לכן השקיעו הנתבעות סכומים ניכרים, במשך יותר משנה, בפירסום המרכז שלהן, שיווקו ומיתוגו. ביום 22.12.2011, פנו התובעות באמצעות בא כוחן, במכתב אל הנתבעות, שבו דרשו מהן שלא לעשות שימוש בצירוף המילים "Design Center". ב"כ הנתבעות דחה את הדרישה במכתב מיום 26.12.2011. יצוין כי בחודש דצמבר 2011 הגישו הנתבעות לרשם סימני המסחר, בקשה לרישום סימן מסחר בשם “One Design Center”, הכוללת בקשה לרישום סימן זה לבדו ובקשה לרישום הסימן עם לוגו יחד. ביום 16.1.12 הגישו התובעות את תביעתן דנן. ההליך 2. בד בבד עם הגשת התביעה עתרו התובעות לצו מניעה זמני, שיאסור על הנתבעות את השימוש בצירוף המילים, עד למתן פסק דין בתובענה. בישיבת יום 19.2.12 קיבלו בעלות הדין את הצעתי שההכרעה בבקשה לסעד זמני תיקבע על פי התשובות לשלוש שאלות אלו: א. טענת הנתבעות בדבר שיהוי בהגשת התביעה והבקשה לסעד זמני. ב. אם צירוף המילים גנרי כטענת הנתבעות אם לאו. ג. אם עלולה להיות הטעייה של הציבור בשימוש שעושות המשיבות בצירוף המלים "דיזיין סנטר". עוד הסכימו בעלות הדין כי על פי הראיות שהובאו והסיכומים יינתן פסק דין בתובענה לגופה. הראיות 3. בתמיכה לבקשתן ולכתב התביעה צירפו התובעות סקר וחוות דעת שערכה ד"ר מינה צמח (נספח 6). בתמיכה לתגובתן ולכתב ההגנה, צירפו הנתבעות מוצגים רבים, ובין השאר, צורפו ראיות על מרכזים רבים בעולם העושים שימוש בצירוף המילים (נספח 12 לתגובה מטעם הנתבעות), ראיות על פרסומים רבים מטעמן (נספחים 2-3, 6-7, 9-11, 13), וכן ראיות על העדר שימוש בלוגו אחיד מצד התובעות (מש/7א, 3,4,5,6,7), וראיה על שילוט הכוונה למרכז התובעות בו מופיע הכיתוב "דן דיזיין סנטר" (מש/3). מטעם התובעות העידו ונחקרו בחקירה שכנגד המומחית ד"ר מינה צמח, והגב' ליליאנה מור, המנהלת הכללית של התובעת מס' 1 ומנהלת המרכז מאז 2002. מטעם הנתבעות העיד ונחקר בחקירה שכנגד מר יורם יוסף, סמנכ"ל השיווק של הנתבעת מס' 2. העדים הגישו תצהירי עדות ראשית שאליהם צירפו ראיות שבכתב. עיקר טענות התובעות 4. צירוף המילים הוא סימן מסחר מוכר היטב, הנהנה ממוניטין שיצרו התובעות, אשר השקיעו בפרסומו במשך השנים 55 מיליון ש"ח. ראיה להיותו של הסימן מוכר היטב בציבור תימצא בחוות דעת שהכינה ד"ר מינה צמח ממכון דחף, על סמך סקר שערכה לבקשת התובעות. הסקר מגלה כי הציבור הישראלי (ובפרט ציבור הקונים במרכז עיצוב הבית המתגורר באזור המרכז), מזהה בבירור את צירוף המילים עם המרכז של התובעות. פרסום ושיווק המרכז של הנתבעות, תחת השם “One Design Center”, מפר את סימן המסחר המוכר היטב האמור, ופוגע בזכותן של התובעות בו. צירוף המילים אינו שם גנרי, קרי, אין מדובר בסימן הנתפס בקרב הציבור בישראל, באופן ראשוני ושורשי, כשמו של שירות, או סוג שירות, שניתן בטרם התחילו התובעות להשתמש בו ולפרסמו. אפילו היה ניתן לראות את צירוף המילים כבעל אופי תיאורי, הרי שלאור ההכרה המוכחת בו, וההשקעה הנרחבת של התובעות בפרסומו ושיווקו, במשך השנים שבהן פעל מרכז התובעות כמרכז יחיד בישראל, רכש צירוף המילים משמעות שנייה מובהקת בציבור הישראלי, שלפיכך הוא בר הגנה כסימן מסחר מוכר היטב. השימוש שעושות הנתבעות בשם "One Design Center", עולה כדי גניבת עין, ושימוש בשם מסחרי מטעה, בהשוואה לסימן המסחר המוכר היטב שבצירוף המילים, תוך ניצול המוניטין הרב שצבר. השימוש שעושות הנתבעות מטעה את הציבור לסבור שהמרכז שלהן קשור במרכז של התובעות. הנתבעות מפרסמות את השם בכל אמצעי המדיה, ולא בהכרח עם לוגו, שעל כן בחינת השימוש בו צריכה להיעשות בכל צורות הפרסום (ולא רק ויזואלית). השימוש שעושות הנתבעות במוניטין שרכשו התובעות עולה כדי גזל, כמשמעות עוולה זו בסעיף 52 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הנתבעות גם עושות עושר ולא במשפט. אין בהגשת התביעה שיהוי המצדיק את סילוקה על הסף. למעשה התייתר הצורך לדון בשאלה זו, משהוחלט לדון בתובענה העיקרית, לפי תקנה 369 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מכל מקום, לא הוכח שהייתה לתובעות מודעות לקיומו של מרכז הנתבעות עד לחודש דצמבר 2011, עת נפתח לציבור. אפילו ידעו התובעות על קיומו של המרכז, משך שנה ומחצה בטרם פנו לבית המשפט, עדיין אין בדבר כדי שיהוי המצדיק את סילוק התביעה על הסף. עיקר טענות הנתבעות 5. דין הבקשה והתביעה להדחות מחמת השיהוי הממושך בהגשתן. התביעה הוגשה כשנה ושמונה חודשים לאחר שהנתבעות החלו לפרסם את המרכז תחת שמו -"One Design Center", ולאחר שהשקיעו מיליוני שקלים בכל אמצעי התקשורת, במטרה לפרסם את השם ולמתגו. טענת התובעות כי הדיון בטענת השיהוי מתייתר איננה מתקבלת על הדעת, שעה שהיא נכללה בהסכם הדיוני המוזכר לעיל. בנסיבות שבהן ניכר כי התובע זנח את זכות התביעה, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה, יש לדחות תובענה על הסף מחמת שיהוי. צירוף המילים אינו סימן מסחר של התובעות, והציבור אינו מזהה אותו עם התובעות. התובעות לא הוכיחו קיומו של סימן מסחר מוכר היטב, וזכויות כלשהן בצירוף המילים. הן גם לא הוכיחו קיומה של סכנה להטעיית הציבור. לחלופין, צירוף המילים הוא סימן תיאורי, שעל פי דין זכאי להגנה מצומצמת ביותר, וכל שינוי בו - כגון הוספת המילה ONE - מוציא אותו מתחולת ההגנה. הנטל להוכיח משמעות שנייה, המזכה סימן תיאורי בהגנה, כבד ביותר, וחל על שמות בעברית ובאנגלית כאחד. הסקר שערכה ד"ר צמח אינו כולל את כל אותן מסקנות שלטענת התובעות מופיעות בו, והוא לוקה בפגמים רבים. בראש ובראשונה הסקר נערך בד בבד עם קמפיין פרסום אינטנסיבי בטלוויזיה שיזמו התובעות, דבר הפוגם באמינותו ובמשקלו. לטענתן, אפילו ד"ר צמח נותרה המומה, כשהתברר לה שהתובעות נמנעו מלגלות כי בשעות עריכת הסקר התקיים קמפיין טלוויזיוני מטעם התובעות (פר' עמ' 11, ש' 24-28, עמ' 10 ש' 30-31), ואישרה כי עובדה זו עלולה להשפיע על תוצאות הסקר (פר' עמ' 10, ש' 17-27). כך גם לא הוגשו לבית המשפט הנתונים הגולמיים שהתקבלו במהלך עריכת הסקר. פגמים נוספים התגלו בבחירת אוכלוסיית הסקר ובניסוח השאלות. הסקר כולל רק נתונים מספריים, ללא מסקנות עובדתיות, לרבות העדרן של מסקנות בדבר היות סימן התובעות "מוכר היטב", בעל "משמעות משנית", או היותו סימן מסחר כל עיקר. אין כל זכר בראיות לטענת התובעות כי "ד"ר צמח נקטה בעמדה המחמירה, על מנת להסיר כל ספק ביחס להכרה והמוניטין לה זוכה מתחם Design Center, ועל מנת לכלול בנתונים הנ"ל רק תשובות של מרואיינים שהיה ברור שהם מזהים את השם Design Center עם מתחם העיצוב של התובעות" (פס' 13 בסיכומי התובעות). התובעות לא הוכיחו קיומה של "סכנת הטעיה לציבור" בשימוש שעושות הנתבעות בשם המרכז שלהן, והוכחה שכזו היא תנאי להוכחת הפרתו של סימן מסחר וגניבת עין. ממילא זכויותיהן הנטענות לא הופרו. ד"ר צמח אישרה בחקירתה כי הסקר שערכה לא בחן את סכנת ההטעיה (עמ' 6, ש' 10-11). שאלת הטעיית הציבור מתגמדת כאשר עוסקים במונח תיאורי, (כל שכן גנרי), שהרי הלכה היא כי אין הגנה לשמות גנריים, ואילו בשמות תיאוריים החשש להטעיית הציבור נמוך ביותר. אפילו קיים חשש כלשהו לטעות, עדיין ראוי ליטול סיכון של הטעייה, כדי למנוע הפקעת השם מן הציבור (לרבות המתחרים), ולנוכח הזכות החוקתית לחופש העיסוק והאינטרס הציבורי בתחרות חופשית. אין כל סכנת הטעיה על פי המבחנים שבפסיקה לבחינת סכנת ההטעייה. דיון והכרעה שאלת הגנריות של צירוף המילים "Design Center" 6. סימן המסחר הנטען אינו רשום. אולם, על פי תיקון לפקודה (מס' 1 משנת 1999) מוענקת הגנה גם ל"סימן מסחר מוכר היטב" שאינו רשום, שזו הגדרתו: "סימן מסחר מוכר היטב" - סימן המוכר היטב בישראל כסימן שבבעלות אדם שהוא אזרח מדינה חברה, תושב קבוע בה או שיש לו בה מפעל עסקי תעשייתי פעיל, ואפילו הסימן אינו סימן מסחר רשום בישראל או אין משתמשים בו בישראל; לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק; (סעיף 1 בפקודה) ואלו זכויותיו של בעל סימן מסחר מוכר היטב: "סימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן לענין טובין שלגביהם הוא מוכר היטב בישראל או לענין טובין מאותו הגדר." (סעיף 46ב(א) בפקודה) התובעת גורסת שהפירסום והשימוש שעשתה בצירוף המילים עשה אותו לסימן מסחר מוכר היטב. הנתבעות גורסות כי צירוף המילים הוא "גנרי": כללי, המכוון לסוג, מין או זן כללי, שעל כן אין הוא יכול לשמש סימן מסחר, באופן שיפקיעו מן הציבור ויקנה יחודיות לשימוש בו לאדם או לגוף פלוני. כדי לבחון אם מילה, או צירוף מילים, או מונח כלשהו עשויים לזכות בהגנת החוק, כסימן מסחר מוכר היטב, יש למיינו תחילה לאחת מבין ארבע קטגוריות שהוכרו בפסיקה: שמות גנריים, שמות תיאוריים, שמות מרמזים ושמות שרירותיים. כך אומר כב' השופט (כתוארו אז) מ' חשין: "... יש הנוהגים להבחין בין ארבע קטגוריות של שמות או של מונחים המשמשים במסחר, לפי מידת ההגנה הניתנת להם: שמות גנריים, שמות תיאוריים, שמות מרמזים (suggestive) ושמות 'שרירותיים' או דמיוניים ... בני הקטגוריה הראשונה - שמות גנריים - לא יזכו כלל להגנה; בני הקטגוריה השנייה - שמות תיאוריים - יזכו להגנה מעטה ביותר ובמקרים נדירים; בני הקטגוריה השלישית - שמות מרמזים - יזכו להגנה מוגברת ובני הקטגוריה הרביעית - שמות "שרירותיים" או שמות דמיוניים - יזכו להגנה הרבה ביותר." (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.אס פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה (3) 933 (2001), בעמ' 943 (להלן - "עניין משפחה"); (ההדגשות אינן במקור - אש"ש) עינינו הרואות כי ההגנה המירבית ניתנת לשמות פרי הדימיון, שאין להם כל משמעות מילונית, או שהם שרירותיים באופן שמובנם המילוני אינו קשור לטובין או לשירותים שאותם הם מסמנים. בקצה השני של קשת השמות ניצבים שמות כלליים (גנריים), המצביעים במישרין על תכונות הטובין או השירותים, על טיבם ועל אופיים. שמות כלליים אינם זוכים להגנה כלל, ושמות תיאוריים זוכים להגנה מצומצמת ביותר. הטעם להעדר הגנה לשמות כלליים, ולהגנה המצומצמת לשמות תיאוריים, נעוץ בצורך לאפשר לציבור לעשות שימוש חופשי בשמות מן השפה השגורה, כפי שצוין בעניין משפחה: "צמצומה והגבלתה של הגנה הניתנת למילת תיאור או לשם שגור בשפה, נועדו, כמובן, למניעת הקנייתו של מונופולין לבעל עסק ולעידוד התחרות החופשית באורח המשרת למרב את קהל הצרכנים. המשפט לא יתיר לפלוני להפקיע מילה מן השפה לטובת עסקו, ומכאן זהירות-היתר שאנו מחויבים בה". (עניין משפחה, בעמ' 946; ההדגשות אינן במקור - אש"ש) כך גם מסבירה הנשיאה ד' ביניש: "... הכלל הוא כי אין מקום לגרוע שמות מתארים מן השפה השגורה, להפקיעם מרשות הציבור ולנכסם לטובין מוגדרים, אלא אם רכשו במהלך השימוש בהם אופי מבחין." (ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873 (2004) עמ' 889 (להלן - עניין "טוטו זהב"); ההדגשות אינן במקור - אש"ש)). הגנה לשמות תיאוריים תינתן רק אם רכשו במהלך השימוש משמעות שניה (ראו למשל לעניין זה: ע"א 8981/04 אבי מלכה - "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ (2006) (להלן - "עניין אווזי"); רע"א 7836/09 ג.ו.פ שמש השקעות בע"מ נ' נעמה משה (2009) (להלן - "עניין שמש")). כלל זה נקבע בהוראת סעיף 11(10) בפקודה, המונה סימנים אשר אינם כשירים לרישום: "סימן המורכב מספרות, אותיות או מלים, הנוהגות במסחר לציונם או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם, זולת אם הוא בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8(ב) או 9" וסעיף 8 קובע: "(א) אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן - בעל אופי מבחין). (ב) הרשם או בית המשפט הבאים לקבוע אם סימן מסחר המשמש למעשה הוא בעל אופי מבחין, רשאים לשקול עד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש או נעשה הרישום." כדברי המלומד עמיר פרידמן באשר לטעמה של הוראת סעיף 11(10): "ההיגיון הניצב בבסיס הוראת סעיף 11(10) לפקודת סימני המסחר הנו שסימן המתאר טיב, איכות או מהות של סחורה הנו סימן שנועד לשרת את כלל הסוחרים באותן סחורות. בשל היותו סימן הפתוח לשימוש הכלל, אין למנוע ממתחרים עסקיים  ומסחריים, להשתמש בסימן מסוג זה לשם תיאור הטובין המוצעים על ידם לציבור הצרכנים, על ידי הענקת זכות שימוש בלעדית בסימן תיאורי מובהק מינקותו לסוחר פלוני. מילים בסיסיות בשפה המצביעות על טיבו של המוצר, כגון "חלב", "ריבה" ו- "לחם", לעולם יישארו חופשיות לשימוש הכלל באופן טבעי, שכן קשה ואולי אף בלתי אפשרי להפוך מילה תיאורית בסיסית ואלמנטארית לסממן המעיד על מקור הטובין." (עמיר פרידמן סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה (2010), בעמ' 315-316; ראו בהקשר זה גם זליגסון דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם, הוצאת שוקן, תשל"ג-1973 (להלן - "זליגסון")). אכן, כטענת התובעות, בעניין טוטו זהב חידשה השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש וקבעה כי גם שמות גנריים יזכו להגנה, אך זאת רק במקרים חריגים, שבהם יוכח כי השם רכש משמעות ייחודית, היוצרת זיקה ישירה בינו לבין טובין מסוימים (בעמ' 889). ואמנם דין הוא כי בכדי שלא להקנות מונופול בשמות גנריים ותיאוריים, ולהימצא גוזלים מן הציבור את זכות השימוש במילים שהן נחלת הכלל, יש למעט בהגנה על סימנים שהם משוללי סגולת אבחנה, ואף סימנים שרכשו אופי מבחין, לא תמיד יזכו להגנה. כדברי בית המשפט העליון: "קיימים סימני מסחר אשר לא תועיל להם העובדה כי רכשו אופי מבחין. המדובר הוא בסימנים אשר מידת היותם מתארים היא כה רבה, עד אשר לא יהיה זה נכון לשלול מן הציבור את הזכות להשתמש בהם. ראה לענין זה בג"צ 144/85 קליל, תעשיות מתכת אל- ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר ואח', פ"ד מ"ב (1) 309, בעמ' 315" (בג"צ  296/86 PHILIP MORRIS INC  נ' TOBACCO CO. LTD, פ"ד מא(1), 485, 492-491). נפנה עתה לסיווגו של צירוף המילים, ונפתח בשאלת הגנריות המשליכה על גורל התביעה. האם צירוף המילים "Design Center" הוא גנרי? 7. הנתבעות טוענות כי צירוף המילים גנרי, מפני שהוא מהווה בדיוק את סוג השירותים שאותם הוא מייצג, שעל כן הוא נעדר כל אופי מבחין. התובעות טוענות כי לא מדובר בסימן הנתפס בקרב הציבור בישראל, באופן ראשוני ושורשי, כשמו של השירות, או סוג השירות, שניתן בטרם החלו התובעות לעשות בו שימוש, שלא כשמות או צירופי מלים הידועים כגנריים, שעל כן אין הוא גנרי. הנתבעות הביאו עשרות דוגמאות לטענתן, שצירוף המילים מקובל ושגור בעולם, לתיאור מרכזי קניות המשלבים בין חנויות לעיצוב הבית ובין שירותי עיצוב. אכן בתרגומו, צירוף המילים האנגלי אינו אלא "מרכז עיצוב". כך למשל הציגו הנתבעות את השימושים האלה הנוהגים בארצות הברית: DESTIN DESIGN CENTER, COLORADO DESIGN CENTER, WASHINGTON DESIGN CENTER, HOME DESIGN CENTER, LAGUNA DESIGN CENTER ועוד רבים (נספחים 12 ו-14 לתגובה לבקשה לסעד זמני). בכך הוכיחו הנתבעות את טענתן באשר לשימוש הנרחב שנעשה בצירוף המילים דנן. מדובר אפוא בצירוף מילים נפוץ, אשר משמעותו ידועה ומוכרת היטב, בווודאי בחו"ל, אך גם בישראל. השימוש בצירוף המילים, בשפה האנגלית ובמדינות אחרות, אינו סותר את המסקנה כי הוא נפוץ ומקובל במסחר גם בישראל (ראו לעניין זה זליגסון, בעמ' 20). 8. אין דבר בצירוף המילים Design Center, או מרכז עיצוב, כדי לייחדו לתובעות. כל אחת מהמילים המרכיבות את הצירוף היא מילה כללית, שאין להקנות בה יחודיות למאן דהוא. כך גם צירוף המילים שאינו מתאר דבר המיוחד לשירותים שמציעות התובעות. ישאל השואל: "איזה מרכז"? ועל כך נשיב לו: "מרכז עיצוב". מה מיוחד למרכז של התובעות אין לדעת. מרכז עיצוב מתאר את סוג המרכז ותחום עיסוקו, הא ותו לא. 9. אכן מטבעם של שמות גנריים שהם מתארים, ואמנם קוי הגבול בין ארבע הקטגוריות שתיאר השופט חשין אינם תמיד חדים וברורים. כדברי רשם סימני המסחר: "כל שם גנרי הוא מטבעו גם מתאר. ובקו הגבול יש גם שמות מתארים ברמה הגבוהה ביותר של תיאור ... כשמדובר בסימנים מתארים, ככל שהסימן בעל אופי תיאורי יותר, כך יידרש בעליו להוכיח ברמה גבוהה יותר את האופי המבחין בסימנו." (החלטה מיום 4.11.03 בבקשה לרישום סימן מסחר מס' 151051 "חדשות הספורט", ההדגשות אינן במקור - אש"ש) וכן פרידמן בספרו הנ"ל: "קיים פער ניכר בין נטל ההוכחה הנדרש לצורך ביסוס אופיו המבחין של סימן חדש פרי המחשבה והדמיון היוצר לבין נטל ההוכחה הנדרש לצורך ביסוס אופיו המבחין של סימן המתאר במישרין את הטובין הנושאים אותו. ... ככל שהסימן מתאר את הטובין בצורה ישירה וממשית יותר, כך יידרש המבקש להוכיח ברמה גבוהה יותר שהשימוש שנעשה בסימן בצינורות המסחר, הקנה לסימן סגולת אבחנה נרכשת ביחס למקור הטובין נושאי הסימן ...". (עמ' 317) נראה אפוא כי צירוף המילים Design Center"" נמצא בקו התפר, בין שם גנרי לשם תיאורי, שלפיכך תינתן לו הגנה רק אם יוכח, במידה הגבוהה הראויה, כי הוא בעל אופי מבחין. האופי התיאורי של צירוף המילים, כשהוא לעצמו, ברור ביותר, שלפיכך אפילו נגדירו כסימן תיאורי, להבדיל מסימן גנרי, עדיין יידרש אבחון ברמה הגבוהה ביותר. בעניין טוטו זהב קבעה השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש: "בבחינת קיומו של אופי מבחין לסימן גנרי נדרש בעל הסימן להוכיח כי השם רכש משמעות שנייה במהלך השימוש בו, משמעות אשר יוצרת זיקה בלעדית בין השם לבעליו ומקנה לו הגנה משפטית. זאת, להבדיל מן המשמעות הראשונה, אשר מבחינה עובדתית איננה בהכרח ייחודית, והיא יכולה להיות משותפת לכלל העוסקים בתחום (ראו ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies De Saint Gobain (להלן - עניין פניציה [4]), והשוו המ' (ת"א) 5490/97 חברת ג'יימס ריצ'רדסון בע"מ נ' אפריל - רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ [30]). ... היות שההגנה המוקנית לבעל הסימן הרשום היא כלפי כולי עלמא, והיא מבססת זכות קניינית באופייה, נדרשת הבאת ראיות בעלות משקל לא מבוטל לצורך הוכחת המובחנות שרכש הסימן (ראו ע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics Mfg Co. [5]), וככל שהייחודיות העובדתית של שם המסחר קטנה יותר - היינו ככל ששם המסחר דומה לשם השגור בתחום - כך גדל משקל הראיות הנדרשות לשם ביסוס המובחנות לצורך רישומו כסימן מסחר (ראו עניין עיתון משפחה [3], בעמ' 946)." (שם, פיסקה 9) סקר דעת הקהל מטעם התובעות 10. התובעות פעלו בדרך ההוכחה המקובלת, והזמינו חברת סקרים לערוך עבורן סקר דעת קהל, על מנת להוכיח איבחון ומשמעות שנייה. הסקר שערכה ד"ר צמח נועד להשיב לשאלה: "איזה חלק מהציבור הישראלי הבוגר יודע לקשר את צירוף המילים 'דיזיין סנטר' (Design Center) עם המתחם 'דיזיין סנטר' של המבקשות." (חוות הדעת נספח 6 עמ' 3). אך ברור הוא כי על מנת להבטיח את אובייקטיביות הסקר, על השאלות להיות מנוסחות באופן ברור ונהיר, ללא הטיות, השאלות צריכות להיות קצרות וענייניות, יש להמנע מהבלטה ואף מרמיזה על התשובה הרצויה, ואין לשאול שאלות מדריכות שיובילו את הנשאל אל התשובה הרצויה למזמין הסקר. כך גם יש לאפשר לנשאל להודות כשאין בפיו תשובה לשאלה (ראו לעניין זה: פרידמן בספרו הנ"ל, בעמ' 234). במיוחד יש להקפיד על הדרישות הללו כאשר למזמין הסקר יש אינטרס מובהק בתוצאותיו. בענייננו, השאלות שנשאלה אוכלוסית המדגם נוסחו באופן שהתייחס, במידה רבה, לדיזיין סנטר שבו רכשו מוצרים. אין פלא שכמחצית מהמשיבים ענו שרכשו מוצרים במרכז של התובעות, שהרי מרכזים אחרים כאלו לא היו בנמצא עד לפתיחת מרכזן של הנתבעות. מכל מקום ממצאי הסקר הם שרק כשליש מהמשיבים במדגם, שבתוכם כמחצית מתושבי איזור המרכז, "תופסים את צירוף המילים דיזיין סנטר עם מתחם הקניות של המבקשות" (עמ' 7 בחוות הדעת). יוצא אפוא כי חלקים נכבדים ביותר מציבור הנשאלים אינם משייכים את צירוף המילים “Design Center” דווקא למרכזן של התובעות. ועוד, דווקא הסקר שהזמינו התובעות מחדד ומחזק את המסקנה כי מדובר בשם גנרי - תיאורי, שהרי בין התשובות הכלליות שהשיבו הנשאלים לשאלה "מה זה דיזיין סנטר?" היו שהשיבו "דיזיין סנטר זה מקום של מכירת מוצרים" (עמ' 4 בחוות הדעת). הדבר תומך בטענת הנתבעות כי צירוף המילים הוא מונח גנרי וכללי לחלוטין, המכוון למרכז שבו נמכרים מוצרים הקשורים לעיצוב. כאמור, הסקר אף אינו קושר את צירוף המילים לשם המרכז של התובעות דווקא, שלפיכך, אין לומר שהשימוש בו הפך את צירוף המילים לבעל אופי מבחין. יתר על כן, לא זו בלבד שהסקר אינו כולל את כל אותן מסקנות שלטענת התובעות מופיעות בו, אלא שהוא לוקה בפגמים רבים ובהם פגם מהותי היורד לשורשו. הוכח כי הסקר נערך בד בבד עם מסע פרסום אינטנסיבי בטלוויזיה מטעם התובעות. אין צריך לומר שבפרסום מזוהה צירוף המילים עם המרכז של התובעות, ומטרת הפרסום להכיר ולהזכיר לציבור הצופים את המרכז ואת שמו. אין צריך לומר שעניין זה פוגם קשות באמינותו ובמשקלו של הסקר (ת"א (נצ') 607/99 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' מעדני טיבונגליל וירושלים (1992) שותפות מוגבלת, פ"מ תשנ"ט(1) 689, 713-715 (2000)) גם ד"ר צמח אישרה, בלשון המעטה, כי הפרסום בטלוויזיה, בתקופת עריכת הסקר, עלול להשפיע על תוצאותיו (פר' עמ' 10, ש' 17-27). אציין כי אין בטענת התובעות, כי ערכו מסעות פרסום בטלוויזיה גם לפני עריכת הסקר, כדי לשנות מהפגם האמור, ולא כל שכן כאשר מסע הפרסום נעשה בתקופה הסמוכה לפני הסקר, וכאמור גם ממש בזמן עריכתו. פגם נוסף הוא שהתובעות וד"ר צמח לא הגישו, לבית המשפט ולצד שכנגד, את הנתונים הגולמיים שהתקבלו במהלך עריכת הסקר. כלל הוא שאין להגיש כראיה ממצאי סקר דעת קהל, בלי להציג עימם יחד את כל חומר הגלם שביסוד הממצאים, כולל דפי השאלונים והתשובות (ת"א (ת"א) 814/97 General Mills נ' משובח תעשיות מזון בע"מ (2005) עמ' 10). ד"ר צמח אף הודתה בחקירתה כי ללא נתונים אלו, לא ניתן לבקר את איכות חוות הדעת (פר' עמ' 9, ש' 12-14). כך גם על פי ההלכה האנגלית שהותוותה ב-293 R.p.c (1984) Imperial group ltd. V. Philip morris, ואומצה בת"א (ת"א) 1662/89 דפוס בארי (שותפות) נ' יוסף וולף בע"מ פ"מ תשנ"ה (2) 265, שבו נקבעו כללים מנחים לבחינת תקפותו של סקר דעת קהל, וביניהם גם הדרישה לגלות לצד שכנגד את כלל התשובות. 11. נטל ההוכחה שהיה על התובעות להרים, כדי שייקבע כי רכשו זכויות בסימן בעל אופי תיאורי, ובוודאי גנרי, הוא גבוה ביותר, ויש להוכיח כי רוב הציבור מזהה את צירוף המילים עם שירותי התובעות דווקא (ע"א 2673/04 קופי טו גו שיווק (1997) בע"מ נ' שקד (2007); ע"א 4410/06 אנ.אר.ג'י אנרג'י אינטרנשיונל בע"מ נ' Texaco (2010) (להלן - "עניין אנ.אר.ג'י"); עניין משפחה). בבג"צ 144/85 קליל, תעשיות מתכת אל- ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר ואח', פ"ד מ"ב (1) 309, פסקה 11 (להלן: "בג"צ קליל"), נקבע כי לצורך רכישת משמעות שנייה: "... דרוש שימוש במידה כזו שהקונה בשוק יזהה סחורה המסומנת בסימן כסחורתו של בעל הסימן ... ושקהל הלקוחות יזהה את הסחורה המסומנת עם תוצרתו של בעל הסימן. אין זה דרוש אומנם שהקהל ידע את שמו של בעל הסימן אך דרוש שהוא יתכוון לאותו מוצר שהוא למעשה המוצר שלו ושהסימן בא לאבחנו בתור שכזה. אם הקהל אדיש לגבי מקור המוצר שהוא קונה הרי שהסימן לא רכש את המשמעות השנייה." דוגמה מובהקת, ושונה לחלוטין מענייננו, לסימן תיאורי שהציבור כולו מכירו כבעל משמעות שנייה הוא הסימן "ידיעות אחרונות": "הסימן 'ידיעות אחרונות', מס' 42148, מזוהה על ידי כלל הציבור כעיתון הידוע. סימן זה נרשם רק בשנת 1976, אחרי שנים רבות ביותר (עשרות שנים) של שיווק ויצירת מוניטין בקרב כל שכבות הציבור, והוא בוודאי בעל אבחון ומשמעות שניה." (החלטת רשם סימני המסחר מס' 151051) בענייננו מדובר בצירוף מילים שכל אחת מהן היא תיאורית, שעל כן להוכחת משמעות שנייה נדרשת רמת הוכחה גבוהה ביותר, ובין השאר יש להוכיח זיהוי של צירוף המילים, במשמעותו השנייה, אצל הרוב המכריע של האוכלוסייה. התובעות גורסות כי הציבור הישראלי בכלל, וציבור הלקוחות המתגורר באזור מרכז הארץ בפרט, מזהה את צירוף המילים עם המרכז שלהן. אולם הסקר שהזמינו התובעות הצביע, כאמור, על כשליש בלבד מן האוכלוסייה בישראל המזהה את המשמעות השנייה. הלכה למעשה, הסקר מוכיח אפוא דווקא את טענת הנתבעות, כי רוב האוכלוסייה- כשני שלישים ממנה - אינו מזהה את צירוף המילים עם המרכז של התובעות. התובעות סומכות על מסקנת חוות דעתה של ד"ר צמח כי מקרב תושבי איזור המרכז, שקנו ב-5 השנים האחרונות מוצר במרכז קניות לעיצוב ריהוט בית כ-60% "תופסים את צירוף המילים עם המתחם של המבקשות" (עמ' 7 בחוות הדעת). אלא, שמדובר במשענת קנה קצוץ, שהרי בכדי להגיע למסקנה זו, נבחרה אוכלוסייה המתגוררת במרכז בלבד, מבלי שניתן כל הסבר לחלוקה הגיאוגרפית התמוהה הזו. יתר על כן, אחת השאלות שהביאה למסקנה דלעיל הייתה "האם קנית או לא קנית פעם רהיט או מוצר אחר באיזשהו מרכז קניות לעיצוב הבית?" וזאת כאשר ברור שהמרכז היחיד לעיצוב הבית היה מרכזן התובעות, שעל כן ודאי שמי שרכש ב-5 השנים האחרונות מוצר במרכז קניות לעיצוב ריהוט בית, יזהה את המרכז כמרכזן של התובעות. הנתבעות אף הוכיחו כי התובעות עצמן ממשיכות לעשות שימוש בשם "דן דיזיין סנטר" כשם המרכז. כך מתברר כי במרכז קיימים שלטי פירסום והכוונה (הנמצאים בשליטת התובעות), שבהם שם המרכז של התובעות הוא "דן דיזיין סנטר" (מש/3). גם שמה של התובעת מס' 1 ממשיך להכיל את המילה דן. עוד הוכח כי שוכרי חנויות במרכזן של התובעות מפרסמים את המרכז בדפי זהב ובאתרי האינטרנט שלהם המופנים ללקוחות התובעות, תחת שמו המקורי "דן דיזיין סנטר" (מש/11,12,13,14). כך גם באתר האינטרנט "מפה" מצוין המרכז בכתובתו בבני ברק כ- "דן דיזיין סנטר" (מש/20). נראה כי אפילו היה צירוף המילים רוכש משמעות שנייה, דבר שאינו מתקיים בענייננו, לא היו התובעות זכאיות להגנה עליו, שכן "כאשר הביטוי משמש למטרה תועלתית כלשהי (A Functional Feature) ... אפילו יש בו גם לזהות את מקור המוצר ואפילו היה התובע ההוגה הראשון של הרעיון לעשות בו שימוש", אין הוא כשר לרישום (בג"צ קליל, פיסקה 10). אין לקבל את הטענה כי רק משום שהתובעות עשו שימוש בצירוף המילים במשך זמן, ואף השקיעו בפירסומו ממון רב, ייגרעו מילים אלו מנחלת הכלל. מטרתו של סימן מסחר להגן על מצב דברים שבו מוכרת זהות בין סימן למוצר, דהיינו שהציבור בראותו את הסימן מקשר אותו מיד עם סחורה או שירותים ממקור מסוים. בענייננו מצב זה אינו מתקיים, וממילא מדובר בביטוי תיאורי שימושי, שאין לגזול מן הציבור את זכות השימוש בו. נמצא אפוא כי צירוף המילים הוא תיאורי - גנרי, לא הוכח כי צירוף המילים רכש משמעות שנייה, ומכאן שלנוכח מסקנה זו דין התביעה להדחות. אף על פי כן אדון בקצרה גם בשאלות הנוספות שבמחלוקת. סכנת הטעיית הציבור בשימוש שעושות המשיבות בצירוף המילים "דיזיין סנטר" 12. שלושה מבחנים מרכזיים משמשים אותנו כשבאים אנו לבחון חשש סביר להטעייה: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות הענין (ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט נ' חברת פרומין פ"ד יח(3) 275 (1964) (להלן: "עניין פרו-פרו ביסקויט"); ענין טוטו זהב; ענין משפחה). השופט (כתוארו אז) א' גרוניס הוסיף גם את מבחן השכל הישר (רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 451 (2003) (להלן: "טעם טבע"). השאלה היא, אם יש בשמו ובסמליו של מרכז הנתבעת כדי לעורר חשש סביר שהציבור יוטעה לחשוב כי לא מרכז הנתבעות ניצב בפניו, אלא מרכז התובעות. סבורני כי חשש כזה אינו מתעורר. נבחן את השאלה על פי המבחנים דלעיל.     מבחן המראה והצליל: המבחן המרכזי והחשוב מבין השלושה. מהותו של מבחן זה היא השוואת החזות והצליל של שני הסימנים לצורך בחינת מידת הדמיון ביניהם. קביעת קיומו, או היעדרו, של דמיון תיעשה תוך השוואת שני הסימנים בשלמותם, כאשר יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים, תוך שימת דגש על כך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם (עניין טעם טבע; עניין טוטו זהב). המכנה המשותף לשני הסמלים הוא השימוש בצירוף המילים "Design Center" בשפה האנגלית, כאשר התובעות משתמשות בצירוף זה, באופן לא עקבי, גם בשפה העברית. לעומת זאת, הסימן שבו משתמשות הנתבעות כתוב אנגלית בלבד, ויחד עם צירוף המילים Design Centerמופיעה בו, באותיות גדולות, המילה "ONE", בצבעי אדום ושחור. הנתבעות טוענות כי המילה הבולטת ONE יוצרת אופי מבחין ברור, ומאיינת כל סכנת הטעייה, בעיקר לנוכח העובדה שהתובעות עושות שימוש בלוגואים שונים, בצבעים שונים ובגופנים שונים, אשר אף אחד מהם אינו דומה לאלו של הנתבעות, וממילא אין לתובעות סימן ייחודי. אכן, ההבדלים בין הסימנים ברורים ובולטים, ואין בהם חשש הטעייה למתבונן סביר (ע"א 1123/04 Canali S.P.A נ' Canal Jean CO, פסקה 5 (2005); עניין אנ.אר.ג'י, פסקה 17). "ONE" הוא המותג המרכזי של קבוצת פישמן, בעלת השליטה בתובעות, ומהווה "תג זיהוי" שמקנה למרכז ONE Design Center אופי מבחין מובהק. הנתבעות טענו כי אינן מעוניינות להיות מזוהות עם מרכזן של התובעות, ונראה שאכן כך הדבר. הנתבעות מדגישות ומבליטות את המילה "ONE", באתר האינטרנט שלהן מצוין מפורשות כי המרכז שייך לקבוצת פישמן ולרשת מרכזי "ONE". באשר לצליל - המילה ONE יוצרת הבחנה ברורה בין השמות, וממילא, כטענת הנתבעות, כאשר מדובר בשם של מקום (להבדיל ממוצר שיש לבקשו ממוכר), אין משמעות רבה לצליל (עניין טעם טבע, עמ' 7-8) מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות: מבחן זה בוחן "האם בעלות-הדין מספקות את אותה 'סחורה' ופונות לאותו חוג לקוחות? ... האם באותו תחום שבו עוסקות בעלות הדין קיים חשש ממשי שהציבור לא יבחין בין ה'סחורות' המסופקות על-ידי בעלות-הדין? למשל: האם מדובר במוצר יום-יומי שרמת הבדיקה שעורכים בו הלקוחות טרם רכישתם אותו היא נמוכה, שאז יש להקפיד הקפדה יתירה על ההבחנה בין הסימנים, או שמא מדובר במוצר שרכישתו, מעצם טיבה, מצריכה בדיקה מעמיקה יותר, שאז החשש כי הציבור לא יבחין בין הסחורות השונות נמוך יותר" (ע"א 2626/95 מלון הנסיכה נתניה בע"מ נ' לקסן ישראל בע"מ, פ"ד נא(3) 802, 805-806 (1997); ע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק "אגודת ישראל" בע"מ, פ"ד יט(2) 673, 676 (1965) (להלן: ענין בנק אגוד)). מחומר הראיות עולה כי במרכז של הנתבעות ניתנים שירותי עיצוב אדריכלי על ידי כ-15 אדריכלים ומעצבי פנים מוסמכים, הפועלים מחדרי סטודיו ייעודיים עם ציוד מודרני (פס' 13 בתצהיר מר יורם יוסף ועדותו פר' עמ' 25 ש' 11-7). לעומת זאת כמעט ואין שירותים כאלו אצל התובעות, שהמרכז שלהן הוא במידה רבה מרכז קניות לעיצוב הבית ולא מרכז לשירותי עיצוב. במרכזן של התובעות, שולחן אחד במעבר שבין החנויות, שבו ניתנים שירותים על ידי שני סטז'רים לעיצוב, (ראו תמונה מיום 20.1.12, בתצהירו של יורם יוסף, פס' 13). שני המרכזים מספקים אפוא מוצרים לעיצוב הבית, אך המרכז של הנתבעות מספק גם שירותי מעצבים ובכך הוא מייחד עצמו לעומת המרכז של התובעות. יתר על כן, אמנם שני המרכזים נמצאים באיזור המרכז, אך הם נמצאים במרחק מספיק זה מזה כדי שהציבור לא יטעה ויבדיל בין האחד לבין רעהו. מבחן יתר נסיבות הענין: מבחן זה הוא מבחן כוללני, בלתי מסוים, שבמסגרתו נשקלות שאר הנסיבות הספציפיות של המקרה, אשר לא נכללו במסגרת המבחנים הקודמים (ענין טעם טבע, בעמ' 453, 459; בג"ץ 197/51 קוקה קולה, חברה רשומה בארצות-הברית נ' השותפות ויטה י' פלוטקין ובניו, פ"ד ח 772, 784 (1954)). בענייננו ראוי להביא בחשבון, במסגרת מבחן-מסגרת זה, שהתובעות עצמן אינן מייחסות משמעות וחשיבות מספיקות לסימן המסחר שלהן, שהרי הן עצמן שינו, בשנת 2002, את שמן שנשא אופי מבחין באמצעות המילה "דן" לשם גנרי. יתר על כן, מתברר כי בכניסה למרכזן מוצב שלט עם השם "דן דיזיין סנטר -מרכז קניות ועיצוב" הכולל לוגו צבעוני (מש/3), וזאת אף על פי שהשם המסחרי הוחלף, כך לטענתן, כבר לפני עשור שנים. תשובת הגב' מור כי "השלט חסר משמעות" (פר' עמ' 17, ש' 11) מדברת בעד עצמה, באשר לחשיבות שמייחסות התובעות לשם מרכזן, ולסימן המסחר שהן טוענות לו. זאת ועוד, בכניסה למרכז נמצאים לא פחות משלושה שלטים נוספים, שעליהם סימנים שונים, בשפות שונות, בגופנים שונים ובצבעים שונים (מש/4,5,6). כלומר בכניסה למרכז התובעות ניתן לראות ארבעה שמות שונים שלו, נוסף על סמלים שונים לחלוטין הנמצאים באתר האינטרנט של התובעות (מש/7,7א). "טוב מראה עיניים" אמר קהלת, וכיום שולטת האימרה "תמונה אחת שווה אלף מילים", שעל כן אציג כאן את הסימנים שבהם משתמשות בעלות הדין: עולה מן המקובץ כי אין חשש סביר כי השימוש שעושות הנתבעות בשם "ONE Design Center", יביא להטעיית הציבור, במיוחד בהתחשב באופיו הגנרי של צירוף המילים ובשימוש הבלתי אחיד שעושות התובעות בשם המרכז (השוו: ענין אווזי, פסקה 31; ע"א 6316/03 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ (2007), פסקה 11 בפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין). תחרות חופשית היא מאושיות הדין הנוהג בישראל, ואין להציב לה מגבלות וסייגים, אלא במידה שהדבר גורם נזק בלתי מידתי לאינטרס מוגן אחר. בענייננו לא הוכח נזק לתובעות, ואף לא חשש לנזק, משימושן של הנתבעות בשם "ONE Design Center". שיהוי 13. בנסיבות שבהן דחיתי את התובענה לגופה איני רואה צורך להיזקק לטענת השיהוי. עם זאת אומר: הבקשה והתביעה הוגשו למעלה משנה וחצי לאחר שהחלו המשיבות לפרסם את המרכז תחת שמו - Design Center ONE, וזאת לאחר שהמשיבות השקיעו מיליוני שקלים במטרה למתג את העסק החדש שהקימו תחת סימן מסחר זה (נספחים 2-4, 6-11 לתגובה מטעם הנתבעות). קשה גם ליישב את טענת התובעות, שלא ידעו על הפירסומים מטעם הנתבעות, נוכח הפרסום הנרחב מטעם הנתבעות, בכל אמצעי התקשורת, החל מחודש יוני 2010 (ובטלויזיה מאז מרס 2011); זאת בעיקר כאשר מדובר במתחרה חדש ומשמעותי לטעמן של התובעות. טענתן זו של התובעות גם לא הוכחה כדבעי, משנמנעו התובעות מלהעיד מי ממנהלי התובעת 2, ואף לא אחד מבעלי השליטה בהן. סוף דבר 14. צירוף המילים " "Design Center הוא בעל משמעות תיאורית; הוא שגור ומוכר כמתאר מרכז עיצוב. לא הוכח כי צירוף המילים "Design Center" רכש אופי מבחין, ומכל מקום מדובר בצירוף מילים שאין להפקיעו מרשות הציבור. התביעה נדחית. התובעות ישלמו לנתבעות שכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח. מוניטיןסימן מסחרי