נפילה מסולם מגובה 2 מטר

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה מסולם מגובה 2 מטר: התובע, יליד 12/2/1963, עותר לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה ביום 20/6/2003, עת נפל מסולם מגובה של כשני מטר במהלך ביצוע עבודות בניה. התביעה הוגשה מכוח פוליסת ביטוח סיכוני אובדן כושר עבודה וסיכוני נכות מתאונה (להלן: "הפוליסה") שהוצאה על-ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") באמצעות הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") שהינו סוכן ביטוח בעיסוקו. הנתבעת אף ביטחה את הנתבע בפוליסת אחריות מקצועית. בפוליסת הביטוח נרשם עיסוקו של התובע כ"מנכ"ל" של חברת בנייה, אך התאונה ארעה תוך כדי עבודה פיזית בבנייה. מכאן המחלוקת העיקרית בין הצדדים, אם מדובר בסיכון המכוסה על ידי הפוליסה. מחלוקת נוספת נוגעת למידת הפגיעה בתובע, הדרך הנכונה לחשב את תקופת אי הכושר וכן היקף הנכות שלו. טענות הצדדים: לטענת התובע, בעקבות התאונה נשוא התביעה לא היה כשיר לשוב לעבודתו במשך כשישה וחצים חודשים, לאחר תום תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה. לפיכך על הנתבעת לפצותו בגין אובדן כושר עבודה. עוד טוען התובע כי על הנתבעת לפצותו בגין הנכות שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה. לטענת הנתבעים יש לדחות את תביעת התובע ככל שהיא נוגעת לאובדן כושר עבודה, וזאת מכיוון שהתובע לא עומד בתנאי הפוליסה. עוד טוענים הנתבעים, כי בטופס הצעת הביטוח, שמולאה על-ידי הנתבע על סמך הפרטים שנמסרו לו על-ידי התובע עצמו, צוין כי התובע הינו מנכ"ל החברה. אולם, מאחר ובחלוף תקופת ההמתנה היה כשיר לשוב לעיסוקו כמנכ"ל, לא נגרם לו אובדן כושר עבודה, ועל כן אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. עוד טוענים הנתבעים כי לו הוגדר התובע בפוליסה כ"פועל בנין" ולא כ"מנכ"ל", היה מבוטח בתנאים שונים, בהם גובה הפרמיה ודמי הביטוח. זאת, הן לעניין אובדן כושר עבודה והן לעניין הנכות מהתאונה. בהקשר זה טוענים הנתבעים כי טופס ההצעה מולא, כמוקבל, על-ידי הנתבע, בהתאם למצגים שהוצגו על-ידי התובע, והתובע אף אישר את נכונות האמור בהצעה, לרבות הגדרת עיסוקו כ"מנכ"ל", בחתימת ידו. יתרה מזו, העתק מהפוליסה הועבר לתובע שאף ביקש לבצע בה שינוי מ"תוכנית קצבה" ל"תכנית הון", ואף בפוליסה המתוקנת שהועברה לתובע הוגדר תפקידו כ"מנכ"ל" מבלי שהתובע ביקש לתקן הגדרה זו. טענת התובע ביחס לטענות הנתבעת היא כי הנתבע מילא את טופס ההצעה ביודעו כי תאור תפקיד התובע כ"מנכ"ל" החברה, אינו משקף את המצב העובדתי וזאת בכוונה להפחית מגובה הפרמיות. בכך, לשיטתו, התעלם הנתבע מנזק עתידי העלול להיגרם לתובע. עוד טוען התובע כי הנתבע שימש כסוכן הביטוח שלו במשך תקופה ארוכה, בעניינם שונים, והתובע סמך עליו "בעיניים עצומות" והניח שכל הפרטים שמולאו על-ידי הנתבע הינם מתאימים למצבו. זאת, משום שהנתבע הכיר וידע היטב מהו עיסוקו של התובע ומהו דפוס העבודה שלו. דפוס שכלל עבודה פיזית עם הפועלים. לטענתו התובע, הנתבע היה אחראי למילוי טופס ההצעה בצורה שתשקף נכונה את מקצועו, הגדרת תפקידו ועיסוקו בפועל. כן היה אחראי הנתבע על מתן הסברים אודות ההצעה והפוליסה, לרבות חשיבות רישום מדויק של סיכוני מקצועו והגדרת תפקידו. לפיכך טוען התובע כי מאחר ובפועל עבד כפועל בניין בחברה שבבעלותו ובניהולו, בידיעת הסוכן, יש לפצותו הן בגין הנכות התאונתית והן בגין אובדן כושר עבודה. דיון והכרעה: אחריות הנתבעים: הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא זה שמילא את טופס ההצעה על סמך התשובות של התובע והתובע חתם לאחר שעיין בטופס שמולא על-ידי הנתבע (עמ' 62). עוד העיד (באותו עמוד) כי הצעת הביטוח ניתנה בעקבות שינוי מבנה עסקו של התובע מעוסק מורשה לחברה בע"מ, לאחר שהתובע מסר לנתבע כי במסגרת הפיכת עסקו לחברה , יועסקו בה פועלים והוא - התובע - זה שינהל אותה. הנתבע אישר כי לו ולתובע היכרות ארוכת שנים שתחילתה בסוף שנות ה-90 (עמ' 66 ש' 19) וכי : "התובע, ניסים, היה גם חבר וכל הפגישה הזו הייתה אצלי בבית" (עמ' 62 ש/ 7) . בנוסף, אישר הנתבע כי דרכו הונפקו גם פוליסות נוספות לתובע, לרבות ביטוחי רכב (עמ' 66 ש' 11) וכן פוליסת ביטוח מנהלים עבור אחד בשם שמעון סנדרוסי שהועסק בחברת התובע בתור פועל בטרם הפך עסקו לחברה (עמ' 68). בהמשך העיד הנתבע כי התובע העסיק בעסקו פועלים גם לפני שינוי מבנה עסקו לחברה ואף אישר כי ידע, לפני הנפקת הפוליסה נשוא התביעה, שהתובע נהג לעבוד כפועל בניין בעסק שבבעלותו (עמ' 68 ש' 13). הנתבע העיד כי הקפיד לשאול את התובע מספר פעמים מה יהיה עיסוקו (עמ' 69) וכי התובע השיב לו שוב ושוב כי ישמש כ"מנכ"ל" וכן "...שהפועלים יעשו את העבודה" (עמ' 62). כן טען כי האינטרס שלו הוא דווקא לרשום את התובע כ"פועל", משום שהפרמיה גבוהה יותר וכך גם עמלתו (עמ' 63). עם זאת, כאשר נחקר הנתבע אודות רמת הפירוט אותה דרש מהתובע במהלך מילוי טופס ההצעה לביטוח ועד כמה התעקש לחקור ולבדוק את המידע שנמסר לו על-ידי התובע, תשובותיו היו מעורפלות, וניכר היה בהן ניסיון להעביר את האחריות לתובע. כך למשל (בעמ' 68): ש: אתה הסברת את המשמעות של הפוליסה שהוא עושה, כשהוא מגדיר עצמו כמנהל ומה ההשלכות המלאות של זה? ת: את ההשלכות המלאות אתה יודע, אני הסברתי לו שצריך להגדיר בהצעת הביטוח את העיסוק ש: הסברת לו שאם הוא יעלה על סולם במהלך עבודה בחברה ויפול, לא יהיה מכוסה?... ת: לא אמרתי במילים שאתה אומר, אבל אתה שואל אדם את עיסוקו וזה מאד רלוונטי לנושא הכיסוי הביטוחי, ניסים עם כל הכבוד לא נחת מהירח, הוא גם מבין קצת... מעדות הנתבע, אם כן, עולה כי על אף שהקפיד לשאול את התובע מה יהא "תפקידו" בחברה, לא הושם דגש ראוי לחשיבות מידע זה, בהקשרו הנכון. לא זו אף זו, לא ניתן לתובע כל הסבר לגבי ההשלכות של מתן פרטים שגויים, או לא מדויקים, על הכיסוי הביטוחי עם קרות מקרה הביטוח. יש לזכור, התובע היה מודע לשינוי שערך במישור של הגדרת האישיות המשפטית, בפתיחת "חברה בע"מ", אשר במסגרתה היה מוגדר כ"מנכ"ל". אולם, בהקשר הביטוחי, לא הגדרתו כאורגן בתאגיד היא החשובה, אלא הגדרת המקצוע בהקשר לסיכונים המבוטחים. סוכן ביטוח בוודאי מודע לכך, אך לא כל עוסק אחר מודע לכך, אפילו אם הוא איש עסקים ותיק. הימנעות הנתבע מלברר מהם השינויים הצפויים באופן ניהול עסקו של התובע, ומהו תפקידו המדויק בחברה החדשה, שגויה במיוחד נוכח ידיעתו כי לפני השינוי עבד התובע כפועל ובמקביל ניהל את העסק שבבעלותו. אף אם אחד השינויים הצפויים, לגרסת הנתבע הוא כי בעסק כחברה יועסקו פועלים - שהועסקו בעסק גם לפני השינוי - כיצד זה נמנע הנתבע מלדרוש ולחקור מה יהא תפקידו המדויק של התובע? מדוע לא הסביר לו את ההשלכות של הדיוק בפרטים כאלו לפוליסה העתידית? הסבר מסוים אפשר שניתן למצוא בתמליל השיחה בין התובע לנתבע שהוקלט שלא בידיעתו (ת/3). משיחה זו התחושה המתקבל היא כי אכן הנתבע לא ייחס חשיבות לעניין זה. הנתבע אומר "כאשר לקחנו את הפוליסה אתה היית מנהל עבודה או מנהל לא משנה מה, לא עובד" (עמ' 24 למטה). משפט זה מבטא בדיוק את גישתו של הנתבע, שאינו מבחין בין "מנהל עבודה" אשר מטבעו נמצא בשטח וחשוף לסיכונים בדומה לפועל לבין "מנהל לא משנה מה". זוהי בדיוק נקודת הרשלנות, הנקודה אותה חייב היה הנתבע לברר. יש להעיר בדרך אגב, ביסוס הממצאים על דבריו של הנתבע עצמו אינה נובעת מחסר מהימנות של התובע. כפי שיפורט בהמשך, שיטת החקירה הנגדית של ב"כ הנתבע לא הייתה בעימות חזיתי עם הנושאים השנויים במחלוקת. ביחס לעדותו של התובע הרושם היה כי עדותו במקומה עומדת, ללא כל אינדיקציה ממשית לחוסר מהימנות. ניתן היה לבסס הממצאים גם על עדותו, אלא שבמקרה זה, דווקא דברי הנתבע מבהירים את הכשל בצורה יותר ברורה. נמצא, שהרושם המתקבל, אפילו מעדות הנתבע עצמו, הוא כי השינוי בעקבותיו מולא טופס ההצעה לביטוח הינו שינוי בצורת ההתאגדות. זאת, כאשר התובע ממשיך לעבוד כפועל בעסק שבבעלותו, במקביל לניהול העסק וכן ממשיך להעסיק בעסק פועלים נוספים. זאת, מבלי לבצע כל שינוי מהותי בפעילות בשטח, למעט שיטת ההתאגדות. כפי שעולה גם מהסרט שהגישה הנתבעת, ולמעשה אין מחלוקת על כך, הן לפני השינוי והן לאחר השינוי היה התובע בבחינת "בעל הבית שאמר לפועלים עשו עמי מלאכה". הוא לא הפך להיות "מנכ"ל" מהסוג היושב במגדל משרדים גבוה, עם קירות זכוכית, המוקף בלבלרים, אלא מי שנמצא בשטח עם פועליו, אותם הוא אכן "מנהל", אך גם עושה עמם במלאכה המשותפת. ושוב, נוכח עדות הנתבע, ממנה עולה כי הייתה לו ידיעה אישית על כך שהתובע עבד כפועל בנין, בתקופה בה פנה למלא הצעת ביטוח חדשה עקב השינוי בצורת ההתאגדות, שגה הסוכן הנתבע שגיאה חמורה. צריך היה הנתבע לדרוש ולחקור היטב, אם השינוי בצורת ההתאגדות גורר עמו שינוי מהותי יותר בשיטת הניהול, ולא להסתפק בתשובת התובע כי הוא זה שישמש "מנכ"ל" החברה. זאת, נוכח המשמעות הדרמטית מבחינת הכיסוי הביטוחי, אשר הנתבע מודע לו, אך אפשר שהתובע לא היה מודע לו. חובה זו של הנתבע נובעת הן מחובת תום הלב החלה על כל משתתף במשא ומתן מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), השל"ג - 1973 והן ממהות חוזה הביטוח ומתפקידו של התובע כסוכן הביטוח. בית המשפט העליון התווה את הקווים המנחים באשר לחובת סוכן הביטוח במהלך משא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח. כך לדוגמא ברע"א 5695/06 סייף נ' מרעי (מיום 21.0.09) נאמר בהקשר זה: "... שנית, יש לבחון מהי מהות העניין הנבדק. האם מדובר בעניין המצריך מקצועיות בתחום הביטוח או אשר יש בו פערי מידע בין הלקוח לסוכן הביטוח ... האם יש ביניהם יחסים קודמים ומה מהותם...יש לשים לב לנוהג בין צדדים בשוק הביטוח אשר יכול לבסס הסמכות סבירה של לקוח על סוכן הביטוח באותו עניין..." ובהמשך: "...מהיותו הגורם המקצועי ובעל המידע בתחום נדרש מסוכן הביטוח בעת משא ומתן להציג בפני הלקוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו ולגלות לו כל מידע רלבנטי באשר לצורות ההתקשרות השונות, וכן עליו לוודא שהיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח הוא ראוי ומספיק לצרכיו של הלקוח. לפיכך הוא מחויב להסביר ללקוח אודות תניות משמעותיות בפוליסת הביטוח ... עוד מחויב סוכן הביטוח למנוע מן המתקשר לבצע שגיאות שמשמעותן האפשרית היא ביטול הפוליסה...". עולה מן המקובץ כי הנתבע התעלם מהעובדה, שהייתה בפועל בידיעתו, לפיה בטרם שינוי המבנה העסקי נהג התובע לנהל את עסקו כפועל בניין עם עובדיו, ובחר להימנע מלברר אם השינוי בצורת ההתאגדות אכן משמעה שינוי בדפוס העבודה בשטח. עוד יאמר כי הנתבע והנתבעת לא פתחו כל חזית ביניהם בהקשר לכך. כמובן שלו התובע היה מוצא עצמו לא מבוטח, הרי שהנתבע היה נושא במלוא הנזק בשל רשלנותו. בהעדר טיעון בעניין זה, מאחר והנתבע פעל כשלוח של הנתבעת, ובשים לב לסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, אחריות הנתבע היא אחריות הנתבעת. נמצא כי הנתבעים שניהם אחראים, יחד ולחוד, לפצות את התובע בהתאם לפוליסה, כפי שיקבע בהמשך. טענת הנתבעת לעניין "התאמת" גובה תגמולי הביטוח להם זכאי התובע, לשיעור התגמולים כפי שאמורים להשתלם לו היה מוגדר כפועל ולא כמנכ"ל, אינה נוגעת לתובע אלא מקומה ביחסים שבין הנתבע לנתבעת שאינם מענייננו כאן. התובע קיבל הצעה שהוצעה לו, אשר אמורה הייתה לכסות תאונה בעת עבודתו. הסוכן שגה, אך זוהי שגיאה שלו, המחייבת אותו ואת חברת הביטוח. לפיכך, לאחר ששילם התובע את הפרמיה שהבטיח הוא, זכאי הוא לתגמולים שהובטחו לו בתמורה על ידי הנתבעת באמצעות הנתבע. אובדן כושר עבודה: מעיון במסמכים רפואיים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר עדות ראשית מטעם התובע, עולה כי התובע שהה באי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 17/9/2003, היינו למשך תקופה של שלשה חודשים המהווים תקופת ההמתנה על-פי תנאי הפוליסה. כמו כן, מהמסמך הרפואי של הרופאה התעסוקתית מיום 24/9/2003 שנערך על-ידי ד"ר אלה גורדון שצורף אף הוא לסמכים מטעם התביעה עולה כי התובע נמצא "מסוגל לחזור לעבודה אשר אינה דורשת הליכה או עמידה ממושכת, ללא טיפוס בסולמות...". במאמר מוסגר יצוין כי ההתנגדות להגשת המסמכים הרפואיים האלו שהועלתה על-ידי ב"כ הנתבעת נדחתה על-פי החלטת בית המשפט מיום 19/11/2008 ואין להידרש לה בשנית על אף שהועלתה פעם נוספת בסיכומי הנתבעים. התובע העיד בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעים כי "ערב התאונה אני הייתי מנכ"ל" (עמ 13 ש' 10) והבהיר כי בנוסף להיותו מנכ"ל ובעלים של החברה הוא עבד בה גם כפועל בניין (ש' 12-13). במילים אחרות, ערב התאונה תפקד התובע בשני כובעים ושימש הן כמנכ"ל החברה והן כפועל בנין. כאמור, מאישור הרופאה התעסוקתית עולה כי ביום 24/9/2003 התובע נמצא כשיר לשוב לתפקודו כמנהל החברה אך תקופת אי הכושר לגבי תפקודו כפועל בניין הוארכה במספר חודשים נוספים. במילים אחרות, בתום שלשה חודשים ממועד התאונה התובע היה כשיר לשוב לאחד מעיסוקיו ולשמש כמנכ"ל החברה שבבעלותו. מעדות הגב' רחל פנסקי, מנהלת ענפי ביטוח פנסיה ובריאות אצל הנתבעת עולה כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה, מאחר ואינו עונה על הגדרת הפוליסה: "בכל מקרה לפי הגדרת אובדן כושר עבודה, לא היה זכאי לתשלום. גם אם היה מבוטח אצלי כפועל, מדוע, כי ההגדרה אומרת שהוא לא מסוגל לעשות כל עיסוק סביר בהתאם להכשרה, השכלה וניסיון. אני טוענת שהוא מסוגל להיות מנכ"ל וכנראה היה מנכ"ל אז גם לא היה מקום לשלם לאור זה שהוא פועל" (עמ' 59 ש' 16-19 לפרוטוקול חקירתה). ובהמשך: "אובדן כושר עבודה אומר שאם אתה מאבד את הכושר בשיעור של 75% את היכולת לעסוק בעיסוק שבו עסקת, וכן אינך יכול לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלה, להכשרה ולניסיון שלך - אתה זכאי לפיצוי חודשי לאחר תקופת ההמתנה - ובפוליסה הזו תקופת ההמתנה היא 3 חודשים " (עמ' 61 ש' 19-23). בנוסף, הבהירה גב' פנסקי כי היום קיימת הגדרה חלופית למונח של "אובדן כושר עבודה" בפוליסות של הנתבעת לפיהן הפיצוי ישולם במידה והמבוטח אינו מסוגל לעסוק בעיסוק בו עסק בפועל עובר לתאונה אך הגדרה זו לא הייתה קיימת בעת הנפקת הפוליסה עבור התובע (עמ' 60 ש' 4-16). אם כן, מעדות הגב' פנסקי עולה כי מאחר והתובע היה כשיר בתום תקופת ההמתנה לשוב לתפקידו כמנכ"ל, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר עבודתו כפועל. עדות הגב' פנסקי לא נסתרה על-ידי התובע. יתרה מזו, עיקר התנגדותו בכל הנוגע לשאלת הפיצוי בגין אובדן כושר עבודה אינו מופנה כלפי תוכן הטענה או הפרשנות שניתנה על-ידי הגב' פנסקי אלא למועד העלאת טענה זו. לטענתו, על-פי הנחיות המפקח על הביטוח להן תוקף מחייב כלפי הנתבעת, יש למחוק טענת הנתבעת בדבר קיום עיסוק חלופי מכתב ההגנה מאחר וזו לא פורטה במכתב הדחייה שהוציאה הנתבעת לתובע ביום 10/5/2004 (נספח ט' לתצהיר התובע). מעיון במכתב הדחייה עולה כי תביעת התובע לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה נדחתה על-ידי הנתבעת מאחר וזכאותו נבחנה על סמך מידע שגוי בדבר עיסוקו (סעיפים 3-5 למכתב הדחייה) וטענת אי עמידה בתנאי הפוליסה אכן אינה מופיעה בו. על-פי הנחיות המפקח על הביטוח שצוטטו על-ידי ב"כ התובע גדר המחלוקת אכן נקבע במכתב הדחייה ויש למחוק מכתב ההגנה של המבטחת את הטענות לעניין הדחייה שלא הועלו במכתב דחייה. עם זאת, על-פי הפסיקה, להנחיות המפקח על הביטוח אין תוקף של חיקוק ושיקול הדעת אימתי יש להורות על מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה מהנימוק שאלו לא פורטו במכתב הדחייה, נתונה בסופו של יום לבית המשפט. על מנת לאזן בין הכוחות כאשר מצד אחד עומדת חברת ביטוח רבת העוצמה ומולה עומד המבוטח הפרטי, קובעת הפסיקה כי הנחיות המפקח יובאו בחשבון עת יכריע בית המשפט האם יש להפעיל את הסנקציה של מחיקת טענות אשר לא הועלו לראשונה במכתב הדחייה. לעניין זה, ראו הפסיקה המאוזכרת ברע"א 10641/05 הפניקס חברה לביטוח נ' אסולין (מיום 4.5.06). לא זו אף זו, מהפסיקה עולה כי הסנקציה לא תחול מקום בו המחיקה תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי, למשל על הסיכונים שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח או כאשר המדובר בתניה הגלויה והברורה למבוטח שמחריגה את הכיסוי הביטוחי. בענייננו, מחיקת טענת הנתבעת לפיה התובע אינו עונה על הקריטריונים הברורים המפורטים בפוליסת הביטוח עלולה להיות לא הוגנת כלפי חברת הביטוח, שכן המדובר למעשה בטענת הגנה אשר מותנית בדחיית טענה עיקרית של חברת הביטוח, אשר כן פורטה. היות התובע "פועל" או "מנכ"ל" היא שאלה העומדת ביסוד האחריות, והוכרעה לעיל בהקשר לרשלנות הנתבע. היות התובע כשיר כמנכ"ל אך לא כפועל, היא טענה רלוונטית רק לאחר דחיית הטענה הקודמת, איני סבור שהוגן יהיה לחסום את חברת הביטוח מלטעון טענה זו, שהיא למעשה חילופית. בתקופה הנדונה, התובע יכול היה לעבוד בעבודה כ"מנכ"ל", אך לא כפועל. דפוס העבודה הרגיל שלו, היה אכן עבודה פיזית עם הפועלים. אולם, מצבו הרפואי לא מנע מהתובע להיות בשטח, לפקח על עובדיו ועל העבודה, לתת הוראות, לשאת ולתת עם לקוחות וספקים ולמעשה כל הצדדים של הניהול, ובלבד שלא יאמץ את גופו שלו כאחד הפועלים. אף שאין מדובר בחזרה ממש לעבודה כפי שהתובע היה רגיל אליה, מצבו הרפואי אפשר לו להתפרנס על ידי עשיית עיקר עבודתו, היינו הניהול של העסק, ואפילו מקרוב. לפיכך, אין לראות בתקופה הנוספת "אובדן כושר עבודה" ויש לקבל את עמדת הנתבעת אף לגופו של עניין בהקשר זה. אם כן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה מכיוון שלא עמד בתנאי הפוליסה בשל קיום "עיסוק חלופי סביר" שהוא בעצם אותו עיסוק עצמו, באופן מצומצם מעט יותר, ולפיכך דין תביעתו בגין ראש נזק זה להידחות וכך אני מורה . מאחר והתובע שהה באי כושר מלא בתקופה שלא חורגת מתקופת ההמתנה נדחית אף תביעתו להחזר תשלומי הפרמיה ששולמו בגין תקופה זו. הנכות התאונתית: כאמור, לפני בית המשפט הונחו שתי חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים. ד"ר אורי גבעון, מומחה בתחום האורטופדיה מטעם התובע קבע בחוות דעתו מיום 7/5/2005 כי לתובע נכות צמיתה בגלל מצב לאחר שברים בעצמות המסרק עם שינויים ניווניים לפי סעיף 47 (4) ג' וכן נכות זמנית בשיעור 100% לתקופה שבין 20/6/2003 - 31/3/2004 ובשיעור של 50% לתקופה שבין 1/4/2004 - 31/5/2004. ד"ר גד ולן, מומחה בתחום האורטופדיה מטעם הנתבעת בחוות דעתו מיום 11/4/2006 קבע כי השברים בעצמות המסרק של כף רגלו של התובע נרפאו ללא שהותירו הגבלה בתנועות מפרקי הקרסול וכף רגל שמאל ולכן לא נותרה לתובע כל נכות בגין תאונה נשוא התביעה. ד"ר גבעון העיד בחקירה כי לאחר התקופה של כשנתיים-שלש המצב האורטופדי נעשה סופי, קרי לא צפויה החמרה או שיפור ניכרים, ואזי אף ניתן לקבוע אחוזי נכות לצמיתות (עמ' 5 ש' 25-26). ד"ר גבעון בדק את התובע לצורך עריכת חוות הדעת ביום 2/5/2005, היינו כשנתיים לאחר התאונה. בחקירתו הסביר הרופא את מנגנון הפגיעה ואף הדגים את הצליעה הנובעת מהפגיעה דוגמת זה של התובע (עמ' 7 ש' 21-25 ובהמשך בעמ' 8). ד"ר גבעון הסכים עם ב"כ הנתבעת כי לעניין הערכת חומרת הצליעה ישנה חשיבות מיוחדת לצפייה אחר הנבדק במצב של היסח דעת וזאת להבדיל מבדיקתו בתנאים בהם הנבדק שולט על כל תנועותיו וציין כי במקרה של התובע דובר בצליעה קשה (עמ' 6). ד"ר גבעון הותיר על בית המשפט רושם של אמינות ומקצועיות. זאת, במיוחד בשים לב לסגנון החקירה הנגדית, אשר כלל עיסוק רב בשאלות רקע, מבלי להציב בצורה ברורה את הנקודות העיקריות ולאפשר למומחה להתמודד עמן בצורה ישירה, ואף "חיתוך" של העד בתשובותיו (כגון בעמוד 6 שורה 9 שלא אפשר למומחה להסביר עצמו). הדוגמא הבולטת ביותר לניסיון של ב"כ הנתבעת להכניס תכנים לפרוטוקול מבלי להתמודד עמן באופן אמיתי, היה בכך ששאל את המומחה על חשיבות התצפית בהיסח הדעת, אך לא הציג לו את הסרט הקצרצר בי נראה התובע בהיסח הדעת. סגנון מוזר זה של חקירה הנגדית הראה כי הנתבעת אינה מעוניינת לאפשר למומחה להשיב לגופו של עניין ולמעשה הראתה כי אינה מנצלת את החקירה הנגדית לחשיפת האמת. דינה של חקירה זו כדין כל חקירה נגדית בה נמנע צד במודע ובמתכוון מלשאול שאלות. לפיכך, בהקשר זה, יש להניח, על פי הפסיקה, כי לו היה נשאל המומחה היה רואה את הצליעה בסרט, ומסביר אותה. בהקשר זה יש לציין כי, כחלק ממגמת ב"כ הנתבעת לא לשאול שאלות מתבקשות בחקירה נגדית, גם התובע לא נתבקש בחקירה הנגדית להגיב לסרט, אלא רק לאשר את זהותו בסרט. התובע הצליח להצביע על כך שהפועל נושא את הדברים עם המשקל הכבד עבורו, שכן הוא לא יכול לשאת אותם, אך לא נשאל השאלה הכי פשוטה - איפה רואים את הצליעה. גם כאן ההימנעות מהשאלות בחקירה נגדית פועלת נגד הנתבעת. לפיכך, יש לקבוע כי בעת הבדיקה אצל המומחה היה מצב כף רגלו של התובע קשה והצדיק קביעת שיעורי נכות משמעותיים, וכי צליעה זו הייתה בהחלט קיימת, במידה זו או אחרת, גם בעת צילום הסרט על ידי החוקר מטעם הנתבעת. כן יש לומר שלא נסתרו דברי התובע כי הוא מתקשה בהליכה ממושכת, מדרגות וסולמות וכי יש רגישות לכאב במקום. מאידך גיסא, יש לקחת בחשבון שגם ד"ר ולן לא נשאל על הסרט, למרות שהסרט היה כבר בידיעת ב"כ התובע. אמנם, ד"ר ולן אישר כי הייתה צליעה בעת הליכה על בהונות, וכי יש לתובע כאב, שאין הוא רואה בו גורם לקביעת נכות. אך נכון היה שב"כ התובע יבקש את התייחסותו לסרט שצולם בהיסח הדעת, בו נראה התובע, לכאורה, נוטה בעת ההליכה ושם משקל יותר על צדו הימני, דבר המתיישב עם קושי ברגל שמאל,וראוי היה לאפשר לד"ר ולן להסביר דבר זה. הסרט הוא למעשה ראייה מטעם ההגנה, שנועדה להדגים את יכולותיו של התובע. בסרט, התובע נראה הולך בקצב סביר, אך עם נטייה מסוימת, ולא חמורה, הצדה. עצם קיומו של חוסר איזון כזה בהליכה אינו מאפשר את קבלת עמדת הנתבעת כי אין כל נכות. מה גם שאפילו ד"ר ולן אישר כי בהליכה על הבהונות הייתה צליעה, ולא שלל המסקנה כי הכאב מונע תפקוד רגיל של הרגל. המסקנה לכאורה היא שיש אכן נכות צמיתה. תמיכה למסקנה זו אנו מוצאים במסמך הרפואי הנושא תאריך 19/5/2005 שנערך על-ידי ד"ר יוסף וייס שבדק את התובע מטעם הנתבעת בו מציין הרופא עיוות בעצם המסרק והגבלה בתנועות קדמת כף הרגל במפרקים טרזונטרסליים. עוד מצא ד"ר וייס כי "באזור מפרק טרזומטטרזלי ראשון אין כלל תנועה" - מצב התואם במדויק את ההסבר שניתן על-ידי ד"ר גבעון במהלך ההדגמה שביצע במהלך חקירתו. באותו המסמך העמיד ד"ר וייס את נכותו הצמיתה של התובע ב- 10% בהתאם לתקנה 47 (4) ב'. לא זו אף זו, הועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי קבעה ביום 21/6/2005 כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע עומדת על 20% ולאחר שהופעלה תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי, העמיד את נכותו על 27%. במאמר מוסגר יצוין כי התנגדות ב"כ הנתבעים להגשת המסמכים לעיל הוכרעה במהלך הדיונים, ואין להידרש לה בשנית על אף העלאתה פעם נוספת בסיכומי הנתבעים. כאמור, מחוות הדעת של ד"ר גבעון, הנתמכת במסמכים נוספים, עולה כי בחלוף כשנתיים ממועד התאונה הצדיק מצבו הרפואי של התובע קביעת אחוזי נכות בשיעורים משמעותיים. עם זאת, גם מעדות ד"ר גבעון עולה, כאמור, כי במקרים מסוימים, גם בחלוף שנתיים ממועד הפגיעה, צפויים שינויים במצב האורטופדי - הן לשיפור והן להחמרה ורק בחלוף כשנתיים - שלש המצב מתייצב סופית. אי לכך, מקובלת חלקית טענת הנתבעים שיש לייחס הפרש בקביעות המומחים לזמן שחלף מאז שהתובע נבדק על-ידי ד"ר גבעון (ויש להוסיף, על-ידי ד"ר וייס והוועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי) ועד לבדיקתו על-ידי ד"ר ולן ולצילום הסרט. עם זאת, הדגש אותו מבקשים לשים הנתבעים על תפקודיות הפגיעה הבאה לידי ביטוי, לגרסתם, במצבים של היסח הדעת, מקשה על בית המשפט לקבל הטענה לפיה בחלוף שלש שנים ממועד התאונה לא נותרה לתובע כל נכות ברגלו, שכן, כאמור, הצפייה בקלטות המעקב שהוגשו מטעם הנתבעים מעוררת רושם של צליעה קלה בדרגת קושי מסוימת, או נטייה קלה בהליכה, אף אם לא בדרגה המתוארת על-ידי ד"ר גבעון כשנה וחצי לפני ביצוע המעקב. בהקשר זה צודק ב"כ התובע שיש משמעות רבה לכך שסרט זה של ההליכה בהיסח הדעת לא הוצג בפני מומחה התובע, ד"ר גבעון ולהימנעות זו יש בודאי משקל של ממש, כאמור. הערכת נכות אינה משימה מדויקת ובית המשפט נאלץ לעיתים לבצע פעולה שהיא בהערכת מומחיות של מומחים אחרים, והערכת הנתונים המובאים על ידם. אך אין לדיין אלא את שעיניו רואות. על הסמך הראיות שהובאו לפני בית המשפט והעדויות שנשמעו, יש לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 10% לצמיתות ועל סמך שיעור נכות זה יש לפצות את התובע בהתאם לתנאי הפוליסה בכל הנוגע לנכות מהתאונה. התאמת הנכות - המחלוקת בין הצדדים נעוצה בנספח 603 לפוליסה (נספח ב' לתצהיר התובע) הקובע: "בכל מקרה של נכות חלקית עקב תאונה שלא נזכרה בפירוט שלעיל או במקרה של איבוד איברים - חלקי או מלא - שאינו כולל הפרדתם האנטומית מגוף המבוטח, ישולם שיעור מתאים של סכום הביטוח המלא, לפי שיעור הנכות שיקבע על-ידי רופא החברה בתנאי שאותה נכות היא תמידית". מניסוח הסעיף מסיקה הנתבעת כי יש לבצע התאמת אחוזי הנכות לתנאי הפוליסה ולקבוע את נכות התובע על בסיס 50% מהנכות הרפואית שנקבעה. באי כוח הצדדים הפנו לשתי דעות שונות הקיימות בפסיקה באשר לאופן חישוב תגמולי הביטוח. לאחר עיון מעמיק בפסקי הדין אליהם הפנו באי כוח הצדדים, סבור אני כי דין טענת הנתבעת להידחות וזאת על אף קיום דעה מנוגדת בפסיקה. פוליסת הביטוח איננה חוזה רגיל שנכרת בין צדדים שמעמדם שווה. פוליסת הביטוח היא חוזה מיוחד שנכרת בין חברת הביטוח רבת העוצמה לה שליטה בלעדית על ניסוח חוזה הביטוח לבין מבוטח פרטי הנעדר כל ידע מקצועי בתחום והמצוי בשל כך בעמדת נחיתות. תכליתו הצרכנית של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 הבאה לידי ביטוי בין היתר בסעיף 3 המדבר על תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה מחייב פירוט תנאי או סייג כאשר היעדר הפירוט מונע מהמבטח את הזכאות להסתמך על תנאי או סייג זה. פירוש המונח "שיעור מתאים" אינו מפורט בפוליסה ולא מובא לידיעת המבוטל בטרם נכרת חוזה הביטוח. יתרה מזו, משמעות המונח מתגלה למבוטח אך ורק לאחר קרות מקרה הביטוח עת דורש את כספו בהתאם לתנאי הפוליסה. לא זו אף זו, עיון בפסיקה מגלה כי חברות הביטוח עצמן חלוקות לגבי משמעות המונח המהווה נוסחה מתמטית בעלת מספר מרכיבים כאשר יש המבקשות לבצע "התאמה" אל מול שיעור הנכות הנקבע על-ידי המוסד לביטוח הלאומי ויש העושות זאת אל מול שיעור הנכות הרפואית הנקבע על-ידי המומחה. מכל מקום, בהעדר ניסוח ברור וחד משמעי בחוזה הביטוח בהקשר זה, יש לדחות את עמדת הנתבעת. אי לכך, דין טענת הנתבעים בדבר ביצוע "התאמה" לעניין שיעור הנכות נדחית. ריבית עונשית ב"כ התובע סבור כי התנהלות הנתבעת מצדיקה פסיקת ריבית עונשית, שכן המדובר, לשיטתו, בהתנהלות הלוקה בחוסר תום לב משווע הבא לידי ביטוי בהסתרת המסמך הרפואי שנערך על-ידי ד"ר וייס, אי הוצאת מכתב דחייה לעניין הכיסוי הביטוח לנכות התאונתית ואף מפנה להתנהלות הנתבע המשדר לתובע לאורך כל הדרך כי פנייתו לעורך דין היא שהכשילה את קבלת תגמולי הביטוח. סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח אכן מאפשר פסיקת ריבית מיוחדת וזאת במידה ולא שולמו תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב ובמועדים שהיו צריכים להשתלם. עם זאת, ההלכה היא כי השימוש בכלי של פסיקת ריבית עונשית ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד ובעיקר כאשר המבטח נוקט בהליכי סרק, דהיינו, מסרב לשלם את תגמולי הביטוח מסיבה בלתי עניינית ובעליל שלא בתום לב. לעניין זה ראו לדוגמא רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (מיום 1.12.04). המקרה שלפנינו אינו מצדיק הפעלת הסנקציה העונשית החמורה ועל אף שלא ניתן להגדיר התנהלות הנתבעת לאורך ההליך כיעילה במיוחד, עדין אין המדובר בניהול הליכי סרק והעלאת טענות שאינן ענייניות. אף התנהלות הנתבע במקרה זה, כפי שנקבע לעיל, הייתה התנהלות רשלנית אך לא מחוסרת תום לב. אי לכך, דין טענה זו להידחות. לסיכום: הנתבעים, ביחד ולחוד, יפצו את התובע בשיעור של 10% מתוך סכום הביטוח המופיע בפוליסה לעניין נכות מתאונה שהיה, נכון למועד התאונה, סך של 891,755 ₪ (עדות הגב' פנסקי עמ' 46 ש' 4 ו-10 ביחס לנכות מלאה). בשערוך להיום הפיצוי יעמדו על 149,579 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט, היינו האגרות ושכ"ט מומחה התביעה במלואו, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 22,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. מחלוקת בדבר חישוב ההוצאות תובא בפני הרשם. כאמור, תביעת התובע בכל הנוגע לתקופת אובדן כושר עבודה - נדחית.תאונות נפילהנפילה מגובה / מסולםנפילה