מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא נפילה בגלל פגם ברצפת בטון: כללי בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב נפילה. התובע, יליד 1957, טוען כי ביום 7.7.06, עת הוביל עגלה עם כביסה בחצרי הנתבע, התהפכה העגלה עקב מפגע שהיה בקרקע, מה שגרם לנפילתו. בעת ניסיונו לקום הרגיש כאב בגבו התחתון ונגרם לו נזק גוף. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות ונבחן את נסיבות הארוע. החבות הראיות התובע היה, במועדים הרלוונטיים, וגם היום, בעל אולם הארועים והמסעדה "אחוזת דוברובין" בישוב יסוד המעלה (ולהלן גם: "האחוזה"). את הכביסה של האחוזה נהג להביא, משנת 2005, למכבסת הנתבע. לצורך הובלת הכביסה מרכבו אל תוך המכבסה ובחזרה נעזר בעגלת מתכת בת ארבעה גלגלים שסיפקה המכבסה. ביום הארוע, כך בתצהירו, העמיס כביסה מרכבו לתוך עגלה "ולאחר מכן דחפתי את העגלה אל תוך שטח פנים המכבסה. בעודי דוחף את העגלה אל עבר המכבסה ולאחר שנכנסתי עם העגלה אל תוך שטח המכבסה נתקעו לפתע גלגלי העגלה הקדמיים בחריץ עמוק שגרם להפרשי גבהים ניכרים ולמעין מדרגה שבלטה במשטח הבטון ושלא אפשרה לעגלה את נסיעתה התקינה והחלקה וכתוצאה מכך העגלה התהפכה לפנים ונפלתי אפיים ארצה וקדימה על גבי העגלה תוך כדי שאני אוחז בידית העגלה. בניסיוני לקום מהנפילה הרגשתי מתיחה ניכרת בגבי התחתון עם כאב עז ממנו הנני סובל עד ליום זה. אציין, כי לכל אורכו ורוחבו של משטח הרצפה בחוץ המכבסה ובפנים המכבסה היו מצויים בזמנים הרלוונטיים לקרות התאונה, חריצים רבים שיצרו הפרשי גבהים ניכרים ולא אפשרו תנועה תקינה וחלקה של העגלות לשם שינוע הכביסות...עובדת שאנני מכיר נכחה בזמן התאונה וראתה את קרות הנפילה ואת פגיעתי. לאחר שישבתי לנוח למספר רגעים ובכאבי העזים אספתי את שארית הכביסה שנפלה על הרצפה, אספתי את הכביסה הנקייה לרכב ונסעתי בכאביי לכיוון אחוזת דוברובין...ביום 12.7.06 פרצה מלחמת לבנון השניה, שאילצה אותנו תושבי הצפון ואותי בפרט לשהות במקלטים עד לסיום המלחמה...מספר ימים לאחר סיום המלחמה ולאחר שהרגשתי שלא חל כל שינוי במצבי הבריאותי ובכאביי ניגשתי ביום 7.9.06 לבצע צילום גב בקופת החולים...במהלך התקופה הראשונית שלאחר התאונה...עדכנתי את הגב' ורד שהייתה בעלת המכבסה, שאני נפצעתי בתאונה ואני סובל מאד מהגב ושיש בכוונתי לתבוע את חברת הביטוח שביטחה את המכבסה...כמו כן ציינתי לפני הגב' ורד את מקום ארוע התאונה, והמלצתי לה לתקן את המפגע שלא יפגעו בו אחרים נוספים. אכן, בביקוריי הבאים במקום לאחר קרות המקרה נוכחתי לגלות כי אכן טיפלו במפגע בדרך של שיוף פערי הגובה בכל המשטח שבמכבסה". התובע צירף לתצהירו מספר תמונות של הכניסה למכבסה, בהן נראות גם עגלות המכבסה. בתמונות אכן נראית רצפת בטון שאינה אחידה ובה חריצים היוצרים הפרשי גובה. בחקירתו ציין התובע, כי הוא נהג להביא הכביסה למכבסת הנתבע פעמיים בשבוע לערך (עמ' 10). שיטת העבודה הייתה: "מחנים את הרכב מחוץ למכבסה, השטח שממש צמוד אליה...עגלות ריקות חונות בתוך המכבסה, אתה ניגש... כל מי שמגיע עם הכביסה...מושך לעצמו עגלה, ממלא ודוחף את העגלה פנימה לתוך האזור שמכבסים". הוא המשיך להביא הכביסה למכבסת הנתבע עוד כשנה לאחר הארוע. הארוע ארע כאשר נכנס למכבסה עם עגלה מלאה בכביסה (עמ' 11). הוא נשאל אם שוחח במכשיר הטלפון הסלולרי שלו בעת שהוביל את העגלה והשיב שנושא זה אינו זכור לו: "אני דחפתי את העגלה בשתי הידיים וכשנפלתי, נפלתי, הרגשתי את החבטה כתוצאה מהזעזוע...הייתי במצב של שכיבה על העגלה, זה היה מצב לא נעים...והתרוממתי חזרה כשאני מרים את העגלה ומביא אותה למצב הראשוני שלה". הוא נשאל אם ייתכן שהעגלה רק נטתה ולא נפלה והשיב: "העגלה התהפכה ואני עליה". כאשר נשאל אם נכון שלא התלונן מיד על הנפילה השיב: "הרגשתי כאבים מאד, מאד חזקים, שבאמת שייכתי אותם למתיחת שריר...לא חשבתי שמעבר לזה" (עמ' 12). את התמונות שצורפו לתצהירו צילם הוא עצמו מספר חודשים לאחר הארוע, בסוף שנת 2006 - תחילת שנת 2007, לבקשת עורך דינו (עמ' 13- 14) וכן "נעזרנו בצלמת שצילמה". כאשר נשאל היכן בדיוק נפל והתבקש לציין המקום בתמונות שהגיש השיב: "אני יודע שהתאונה הייתה בתוך שטח המכבסה כבר, שהיינו כבר מתחת לשטח המקורה. אני מעריך שזה החריץ הפנימי ביותר...זה חריץ ארוך...אני מעריך שזה החריץ הפנימי ביותר, אם זה היה פה או פה או פה אני לא יכול לדעת..זה היה בתוך שטח המכבסה" (עמ' 14). "אני משער שזה היה החריץ. אני בטוח שזה היה חריץ בתוך שטח המכבסה". הארוע לא קרה מחוץ למכבסה (עמ' 15). הוא אישר כי אינו יכול להצביע בתמונות שצילם על החריץ שגרם לנפילתו "בגלל שאין לי פה תמונה סביבתית" (עמ' 16) אך "הראיתי לורד בדיוק את החריץ שנפגעתי בו, הוא היה בהפרשי גובה של יותר משני ס"מ ואיש מטעמם...הגיע עם מלטשת והנמיך את ההפרשי גובה האלה". לשאלה מדוע פנה באיחור לטיפול רפואי השיב כי תחילה סבר כי מדובר במתיחת שריר. לאחר כמה שבועות פרצה מלחמת לבנון השניה "גם הייתי צריך להיות עסוק בקטיפים וגם להיאלץ מדי פעם להיות במקלטים...לא יכולתי לתת את הזמן לטיפול בעניין" (עמ' 17) "אני בחור חזק ...זה דבר שהייתי בטוח שזה הולך לעבור". הוא הכחיש שסבל מבעיות בגב עובר לתאונה, למעט בגיל 16 "בזמן ההתבגרות...מהתפתחות, מהתבגרות של ילד שגובה" (עמ' 18). מעבר לכך "ממש לא" סבל מכאבי גב. הוא ציין כי הגב' ורד לב "לא ראתה אותי בכלל שזה קרה. הייתה בחורה בצד ימין שלי שעבדה במקום וראתה אותי, בזמן שאני קם עם העגלה" (עמ' 17). הנתבע העיד מטעמו את הגב' ורד לב, מנהלת המכבסה. היא ציינה בתצהירה כי היא מנהלת את המכבסה כ - 19 שנים. במכבסה מועסקים כ- 11 עובדים. "ברחבה מחוץ למכבסה מצויות עגלות מסודרות, גדולות ונוחות לשימוש הלקוחות הבאים למכבסה על מנת שלא יסחבו כביסה כבדה ממכוניתם לתוך המכבסה. הרחבה מחוץ למכבסה הינה רחבה הבנויה מבטון ומוארת היטב. בנוסף עובדי המכבסה עומדים לעזרת הבאים למכבסה ולמיטב ידיעתי גם במקרה הנדון הייתה עובדת אשר הבחינה בתובע אשר מגיע ויצאה לקראתו לעזור לו... אציין כי התובע הינו לקוח ותיק של המכבסה אשר הכיר ומכיר היטב את המכבסה ואת הכניסה והיציאה ממנה. אציין כי מעולם לא פנה אלי איש לרבות התובע וציין כי יש בעיה עם המשטח בכניסה למכבסה...למיטב ידיעתי התובע הגיע למכבסה ושוחח בטלפון הניד תוך כדי סחיבת העגלה ובשל כך לא יכלה העובדת שלי לעזור לו. למיטב ידיעתי התובע לא נפל כלל אלא לכל היותר העגלה נטתה קדימה ללא כל קשר לחריצים במדרכה והתובע בעזרת יד אחת ניסה להחזיר אותה בחזרה. אציין כי לאחר הארוע המוכחש כלשעצמו התובע לא הודיע לנו כי נפל ו/או קיבל מכה ו/או נתפס לו הגב אלא למיטב ידיעתי המשיך כרגיל והוביל את הכביסה למכבסה. אציין כי רק תקופה ארוכה לאחר הארוע הנטען הודיע התובע כי נפגע בכניסה למכבסה. אציין כי הרחבה בכניסה למכבסה הינה רחבה שנבנתה במספר שלבים בהתאם לגדילת המכבסה. יציקת הבטון נעשתה במס' שלבים כך שמטבע הדברים המרקם של הבטון לא היה אחיד אולם לא היו פערי גובה העשויים לגרום למפגעים ו/או נפילת אנשים. אציין כי בהתאם לפניית התובע על כך שנפל כתוצאה מכניסת העגלה לחריץ הודענו על כך לאחראים בקיבוץ ונעשה שיוף קל של המקום". לתצהירה צרפה הגב' לב מספר תמונות שצולמו על ידי חוקר, בנוכחותה ובנוכחות הגב' אשרת מרקס, אשר עבדה במכבסה באותה עת. שתיהן נראות בתמונות. בתמונות נראית עגלה כדוגמת העגלה המעורבת ונראה החריץ בקרקע. הוצגה תמונה בה נראית אשרת מדגימה את אופן התרחשות המקרה, כאשר היא מחזיקה את העגלה בשתי ידיה וצועדת לכוון הכניסה למכבסה ובאותה עת מחזיקה מכשיר טלפון סלולרי בעזרת כתפה הימנית. העגלה נראית נוטה קדימה כאשר הגלגלים הקדמיים של העגלה נעוצים בחריץ שבקרקע ועוצרים התקדמותה. בחקירתה ציינה הגב' לב כי היא עצמה ראתה את הארוע: "אני באתי לקראתו" (עמ' 55). "את הארוע עצמו אני מאד זוכרת, כי חומי הוא בן משפחה שלי ואני מכירה אותו. אני רואה אותו. אנחנו כבר שנים על שנים עובדים ביחד" (עמ' 56). את הארוע ראתה גם הגב' אשרת מרקס: "אני באתי מכוון אחר והיא באה מכוון אחר. זה מקום פתוח ורחב וגדול...היא ממיינת את הכביסה בחוץ ואני יצאתי מהמכבסה" (עמ' 57). "נכנסתי בדיוק לכניסה...הראשית...והוא בדיוק יצא עם העגלה מולי...הוא היה עם עגלה של כביסה נקייה...מהמחסן. מאיפה שיש את הכביסה הנקייה, הוא בא וביקש אותה, נתנו לו אותה...הנפילה הייתה עם כביסה נקייה בתוך העגלה שלו. והיא לא נפלה. הוא לא נפל. הוא, נטה לו העגלה. הוא היה עסוק בטלפון. משיהו בא, הוא היה עסוק מאד בטלפון...גם כשדיברתי איתו ואמרתי לו שלום, הוא אמר לי שלום ככה עם הראש, והיה עסוק בטלפון. מישהו בא, הוא היה עסוק מאד בטלפון" (עמ' 58). היא ציינה כי קצין בטיחות של הנתבע, משה פיש, נהג לבדוק את המכבסה פעם בשנה לערך (עמ' 60- 61). היא אישרה שהעגלה הייתה מלאה ולכן כבדה: "הצענו לו עזרה והוא לא רצה, כי הוא היה עסוק בשיחה...יש לה גלגלים המותאמים לכובד שלה. לכביסה יותר קלה, יש לה גלגלים יותר קטנים...בהתאם למה שצריך" (עמ' 62). היא אישרה שריצוף הרחבה "זה לא בטון אחיד, כי היה לי קודם גינה ומדרכה, דרך. הורדנו את הגינה לאור ההתרחבות של העסק". העגלה נטתה, לדעתה, לא בגלל חריצי הבטון (עמ' 64). היא ציינה שהתובע "תמיד התלונן על גב...הוא אמר שתמיד הוא סובל מגב. שיש לו בעיית גב, ובגלל זה תמיד שהוא היה בא, היינו באים לקראתו, לעזור לו לקחת את הכביסה, שלא יהיה קשה לו. לעזור לו. אפילו באותו יום אני הצעתי לו. הוא היה עסוק בטלפון. אני אמרתי לו: בוא, אני אכניס לך לאוטו את הכביסה, והוא סרב. אז אם מישהו עם גב, אני מצפה שאם יש לו בעיה, אני אעזור לו...זה לא שהתעלמתי ממנו" (עמ' 65). היא ציינה שאשתו של התובע, גליה, פנתה אליה בשלב מסוים לאחר הארוע ואמרה לה: "תראי, יש פה בעיה בפער גבהים, זה יכול להיות שהוא נתקל פה, נתקל שם. באה לצלם אצלי במכבסה, אז רק נודע לי שבכלל..." (עמ' 68), היא אינה זוכרת מתי פנתה אליה גליה, להערכתה הדבר היה במועד כלשהו בשנת 2006, לאחר חודש אוגוסט (עמ' 69). המקום בו נטתה העגלה הוא המקום שנראה בתמונות שצורפו לתצהירה: "זה שטח, פס כזה של חיבור בין קרקע לקרקע. זה שטוח לגמרי. תבואו גם היום. תראו, זה נשאר אותו דבר, זה לא השתנה" (עמ' 71). אותו פס החיבור נראה גם בתמונה שצירף התובע וסומנה "1". אזור זה, לטענתה, לא תוקן ולא שויף לאחר הארוע. האזור ששויף הוא אזור אחר (עמ' 72- 73). היא חזרה וציינה הפרטים לגבי הארוע אותו ראתה כך: "אושרת עמדה בחוץ ומיינה כביסה. חומי קיבל עגלה מבתוך המכבסה, מתוך המחסן...של כביסה נקיה. הביא מלוכלכת. נכנס פנימה...מאד היה עסוק באותו היום...היה עם הרבה שיחות טלפון. היה מאד עסוק באותו יום. זרק לי שלום נחמד, לאושרת, הוא קיבל אותה, סיפר שכואב לו הגב ונכנס פנימה, זה הכל...אחת הבנות ניגשה אליו, היא הראתה לו את העגלה שמוכנה לו והיא שלחה אותו, כמו תמיד...הוא ביד אחת סחב את העגלה...היא נטתה...את זה ראיתי כי נכנסתי...ואז אמרתי לו: בוא חומי, תגמור את השיחה, אני אקח את הדברים לאוטו. הוא אמר לי: אין צורך, אני מסתדר. זה הכל. ואני עזרתי לו. הוא ניגש לאוטו. אני ניגשתי איתו, כי ככה אני נוהגת תמיד...אז העברתי לו את המפות לתוך האוטו...אני רק העברתי לו את החבילות. זה הכל" (עמ' 75). "הוא לא נפל. העגלה נטתה רק...רק הייתה נטייה של העגלה, לא יותר מזה...לא יותר מדי. זה לא נפל על הרצפה...לא נפלה, וגם הוא לא נפל...נטה". לשאלה מדוע נטתה העגלה השיבה: "כי הוא הסיע ביד אחת, והיה לזה משקל אז זה נטה. והיא יישרה את זה. הוא יישר את זה יחד עם אשרת...לא נפל על הרצפה אפילו מפה אחת". לשאלה אם ייתכן שהעגלה נטתה בשל הפרשי גובה השיבה: "אני לא יכולה להגיד...עובדה שעד היום כל הזמן נוסעים על השטח הזה, וכל הזמן מסיעים עגלות על השטח, ולא קרה לנו את זה". הפרשי הגובה הקיימים הם "מילימטרים. כי בכל זאת שיוצקים בטון ויש שינויי קרקע, יש. אבל אם זה היה רלוונטי, היינו מטפלים בזה". הסיבה שהעגלה נטתה, לדעתה, היא "שמחזיקים לא יציב עם שתי ידיים, ולוקחים משא כבד, יכול לטות העגלה, כי היא לא יציבה" (עמ' 76). לאחר שהעגלה נטתה התובע אמר: "אופס, הגב שלי . ואז אמרתי לו בוא אני אעזור לך, אבל הוא לא רצה עזרה. ובגלל זה אני בכלל לא חשבתי שמשהו לא תקין. אם גליה לא הייתה באה אלי, אני לא ידעתי מזה בכלל...לא התקשרו אליי ישר אחרי זה ואמרו לי, חומי נפגע בגללכם או משהו כזה. זה בא חודשים אחרי". גליה הגיעה אליה להתלונן "אחרי אוגוסט במאה אחוז". היא חזרה ואמרה שהתובע לא נפל והעגלה לא נפלה "כי אז היינו מרימים אותו מהרצפה" (עמ' 77). יוער, כי הגב' אשרת מרקס הוזמנה לעדות על ידי הנתבע ואף הוגשה לתיק המוצגים הודעה שניתנה מטעמה לחוקר מטעם הנתבע בשנת 2008. הגב' מרקס, אשר אינה עובדת עוד אצל הנתבע ואשר סרבה לתת תצהיר מטעמה, לא התייצבה לעדות והנתבע ויתר על עדותה. בנסיבות אלו, הודעת הגב' מרכס אינה קבילה ולא ניתן להסתמך עליה כראיה. הנתבע זימן לעדות גם את הגב' שולה ברקן, רכזת הבניין של הנתבע, אשר תצהיר מטעמה הוגש. הגב' ברקן לא התייצבה לעדות, כנטען, עקב גילה המבוגר ומצבה הבריאותי, וגם תצהירה לא ישמש כראיה בתיק. התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי בקופת החולים והתלונן על כאבי גב רק ביום 7.9.06, כחודשיים לאחר הארוע. בתיעוד זה צוין כי "נפל ונחבל בגב". ביום 5.10.06 צוין לראשונה כי מדובר בתאונת עבודה אך נרשם כי מדובר בתאונה מיום 5.7.06. רק במסמך מיום 11.10.06 נרשם כי מדובר בתאונה מיום 7.7.06. להשלמת התמונה יש לציין כי בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"), שהוגש על ידי התובע ביום 27.5.07, יותר משנה לאחר הארוע, תיאר התובע את הארוע כך: "לאחר שהורדתי את הכביסה של המסעדה בה אני עובד מהאוטו לתוך עגלת כביסה במכבסה דחפתי את העגלה העמוסה קדימה ולפתע התהפכה העגלה ואני נפלתי עליה כאשר ניסיתי לקום הרגשתי כאבים חזקים מאד בגב תחתון כמו מתיחת שריר חזקה שמלווה אותי עד היום" (כל טעויות הכתיב תוקנו, א.ל.). יצוין כי בטופס זה רשם התובע (סעיף ד' רישא) כי פנה לטיפול רפואי באותו היום לקופת החולים, אך, כאמור, עובדה זו אינה נכונה, אף על פי עדות התובע בבית המשפט. בתשובה לשאלה אם סבל בעבר מכאבים דומים (סעיף ד' סיפא) השיב התובע בחיוב והוסיף: "פרט שזה לא נמשך כל כך הרבה זמן". בהקשר זה יוער כי גם למומחה בית המשפט, ד"ר דרור, אמר כי סבל מכאבי גב כשלוש - ארבע שנים עובר לארוע וטופל בפיזיותרפיה. בטופס ההודעה למוסד, בתשובה לשאלה אם יש בכוונתו להגיש תביעת נזיקין כנגד צד שלישי - לא רשם דבר. טענות הצדדים התובע טוען בסיכומיו כי יש לקבל גרסתו, על פיה העגלה אותה דחף נתקלה בהפרשי גובה ברצפת המכבסה, התהפכה וגרמה לנפילתו. נטען, כי העדה היחידה מטעם הנתבע, הגב' לב, כלל לא ראתה את הארוע. רק הגב' אשרת מרקס הייתה עדה לארוע. מתצהירה של הגב' לב לא עולה כי הייתה נוכחת בעת הארוע והיא אמרה זאת לראשונה רק בעת חקירתה בבית המשפט. נטען, כי עדותה של הגב' לב לא הייתה סדורה. נטען, כי הצילומים שצורפו לתצהירה של הגב' לב אינם קבילים כיון שצולמו על ידי חוקר שלא הובא להעיד. נטען, כי היה על הנתבע לזמן לעדות את מר פיש משה, אחראי הבטיחות, על מנת שיעיד על בטיחות המכבסה ותקינותה ויציג דוחות בטיחות. גם מי שיצק את רצפת הבטון ומי שהיה אחראי על היציקה לא הובאו לעדות. נטען, כי, בניגוד לעדותה של הגב' לב, אשתו של התובע, גליה, לא הגיעה למכבסה מעולם על מנת להתלונן על הארוע. נטען, כי לולא המפגע לא הייתה נופלת העגלה. נטען, כי עצם שיוף החריץ לאחר הארוע מלמד על אחריות הנתבע. נטען, כי הודעת הגב' אשרת מרקס לחוקר סותרת את עדותה של הגב' לב. נטען, כי אין לייחס לתובע כל אשם תורם ויש לדחות הגרסה, על פיה התובע שוחח במכשיר הטלפון הנייד שלו בעת הארוע. הנתבע טוען בסיכומיו כי לא היה כל ארוע כנטען על ידי התובע. נטען, כי לא קיימת גרסה אחידה וקוהרנטית של התובע לארוע וכי קיימים הבדלים בגרסאות בין כתב התביעה, תצהיר התובע והודעתו למוסד, במיוחד לעניין מיקום נפילתו - בשטח החיצוני של המכבסה או הפנימי. נטען, כי בהודעת התובע למוסד לא טען התובע לכל מפגע כלשהו בשטח המכבסה, שהיה הגורם לנפילתו הנטענת. זוהי הגרסה הסמוכה ביותר למועד הארוע, קודם להגשת התביעה ועריכת התצהיר, והתובע כבול לגרסה זו. באשר למפגע הנטען - התובע לא מסר כל גרסה. התובע צירף תמונות, אשר, כפי הנראה, צולמו על ידי אשתו, ובהן חריצים בקרקע, אך לא ידע להצביע על החריץ הספציפי שגרם לארוע הנטען ואף הבהיר בחקירתו כי הארוע לא ארע מחוץ למכבסה, בניגוד לרשום בכתב התביעה. נטען, כי לא קיים כל תיעוד מזמן אמת, רפואי או אחר, התומך בארוע הנטען. התובע נמנע מלפנות לקבלת טיפול רפואי ביום הארוע וגם לא בסמוך לכך. יש לתמוה על כך, שהרי אם לא סבל התובע מכאבים בגבו עובר לארוע, כפי שהעיד, וזו הייתה הפעם הראשונה בה חש כאבים עזים, מדוע לא פנה לקבלת טיפול רפואי מיד באותו היום או בסמוך לו? נטען, כי עדותו של התובע כי לא סבל מכאבי גב עובר לארוע אינה נכונה. מלחמת לבנון פרצה רק כששה ימים לאחר הארוע הנטען, במהלכם יכול היה התובע לפנות לטיפול רפואי. זאת ועוד, המלחמה הסתיימה ביום 14.8.06 ואילו התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי רק בחודש ספטמבר 2006. גם במסמכים הרפואיים הראשונים מספטמבר 2006 לא אוזכר כל ארוע מיום 7.7.06 ורק במסמך מיום 5.10.06 אוזכרה לראשונה תאונה מיום 5.7.06. מכל אלו עולה, כי לא קיים תיעוד רפואי מזמן אמת כדי לתמוך בגרסת התובע לארוע נטען מיום 7.7.06. התובע מסר גרסה שקרית למוסד כאשר רשם כי טופל באותו היום בקופת החולים. יש לקבל גרסת הגב' לב, אשר הייתה עדה לארוע, על פיה התובע שוחח בטלפון הנייד שלו, כתוצאה מכך איבד שליטה על העגלה, היא נטתה אך לא נפלה וגם התובע עצמו לא נפל. התובע המשיך בשיחתו הטלפונית וייצב העגלה עם ידו. לאחר מכן חש בגבו. בהעדר גרסה אחידה מצד התובע והעדר תיעוד מזמן אמת, זו הגרסה היחידה הקיימת. לא היה כל ארוע כמתואר על ידי התובע, לא היה כל מפגע ואין כל אחריות על הנתבע. אין כל קשר בין החריצים שצולמו על ידי התובע או אשתו ובין הארוע. העגלה נטתה בשל משקלה ובשל כך שהתובע אחז בה באופן לא יציב והיה עסוק בשיחת טלפון. מעבר לכך - מדובר בהפרשי גובה של מספר מילימטרים, שמקורם ביציקה שבוצעה בעת הרחבת שטח המכבסה. בגין הפרשים אלו לא קמה אחריות של הנתבע. מדרכות אינן מישור גיאומטרי וסטרילי. לא היה כל צורך בהעדת קצין הבטיחות של הנתבע, שהרי אין כל קשר בין הדרכות בטיחות לעובדי המכבסה ובין הארוע. לא היה גם צורך בהעדת עדים נוספים משהובאה להעיד עדת הראיה לארוע. דווקא התובע נמנע מלהעיד את אשתו, אשר לגביה נטען כי הגיעה למכבסה להתלונן על הארוע. יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור גבוה, שהרי הארוע ארע בשל היסח הדעת של התובע, שהיה שקוע בשיחה טלפונית ולא היה ער לסביבתו ולדרך בה הלך, דרך אותה הכיר היטב. דיון והכרעה לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא, כי הוכח במידת ההוכחה הנדרשת קיומו של מפגע אשר גרם לארוע, בגינו הנתבע אחראי ברשלנות כלפי התובע, אך, בד בבד, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור משמעותי. תחילה - נסיבות הארוע. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומו של ארוע בו, במהלך הובלת עגלת כביסה על ידי התובע בחצרי הנתבע, נטתה העגלה המלאה בכביסה קדימה, ובעת שמשך אותה התובע חזרה חש בגבו. העדה מטעם הנתבע אישרה באופן מפורש קיומו של ארוע כזה, כאשר מיד לאחריו אמר לה התובע כי הוא חש כאבי גב, כך שהכחשת הארוע עצמו על ידי הנתבע בסיכומיו - אינה במקומה. הנסיבות המדויקות של אותו ארוע שנויות במחלוקת. בעניין זה אציין, כי עדותה של הגב' לב, בעיקרה, מהימנה בעני, ואני מעדיפה עדותה על עדות התובע אשר נראתה, בחלקים רבים, מגמתית. עם זאת, באשר לשאלה העיקרית העומדת לדיון לצורך קביעת אחריות הנתבע, דהיינו, האם העגלה נטתה קדימה בשל התקלות גלגליה הקדמיים בהפרש גובה בקרקע אם לאו - יש לקבל גרסת התובע. גרסת התובע מקבלת חיזוק ממספר מקורות. האחד, התמונות שצורפו לתצהיר הנתבע עצמו ואשר מדגימות את אופן התרחשות הארוע. בהתאם לתמונות אלו, אשר, למרות שצולמו על ידי חוקר, הגב' לב אישרה כי צולמו בנוכחותה וכי הן מדגימות נכונה את הארוע, ולכן קבילות, התובע צעד עם עגלה מלאה מכוון רכבו אל כניסת המכבסה. בשלב מסוים שני הגלגלים הקדמיים של העגלה נתקלו בחריץ או הפרש גובה בקרקע, מה שגרם לעצירת הגלגלים וגרם לעגלה לנטות קדימה, עקב המשך פעולת דחיפתה על ידי התובע. השני, העובדה, אשר אינה שנויה במחלוקת, כי, בשלב מסוים לאחר הארוע, הגיע התובע, או אשתו, למכבסה, ציין כי נגרם לו נזק גוף עקב אותו ארוע וביקש לתקן את הפרשי הגובה, מה שגם בוצע בפועל. השלישי, מעיון בתמונות אכן ניתן לראות, כי לאורכה של רצפת הבטון ועל פני שטח רב, חריצים והפרשי גובה אשר סביר, כי גלגלי עגלה עשויים להיתקל בהם. באשר ליתר פרטי הארוע - אני מקבלת את גרסת הגב' לב, על פיה, בעת הארוע שוחח התובע במכשיר הטלפון הנייד שלו והוא היה מרוכז בשיחה זו, מה שמסביר את העובדה שהמשיך לדחוף את העגלה גם לאחר שגלגליה הקדמיים נתקלו באותו הפרש גובה, עד שנטתה קדימה. כן אני מקבלת גרסתה, כי העגלה רק נטתה קדימה ולא התהפכה, כך שלא העגלה ולא התובע נפלו אל הקרקע. התרשמתי כי תיאור התובע בדבר הנפילה היה מוגזם, אם כי אין לשאלה זו נפקות לענייננו. גם דבריה של הגב' לב, כי התובע נהג להתלונן עובר לארוע על כאבי גב מקובלים עלי כאמינים, שהרי גם במוסד לביטוח לאומי וגם בפני ד"ר דרור אישר התובע כי סבל מכאבי גב בעבר. לא ברור מדוע בחר התובע להכחיש עובדה זו במסגרת עדותו בבית המשפט, מה שתורם עוד יותר להתרשמות בדבר מגמתיות עדותו. הגב' לב אמנם ציינה כי הארוע ארע עת צעד התובע עם עגלה מלאה בכביסה נקייה לכוון רכבו, אך דומה שזיכרונה לא היה מדויק בנקודה זו, כאשר, גם על פי התמונות שצורפו לתצהירה, כיוון הליכת התובע היה מרכבו אל המכבסה, כלומר, עם כביסה מלוכלכת. התובע, אמנם, לא פנה לטיפול רפואי מיד לאחר הארוע אלא רק לאחר כחודשיים, אך משאישרה גם הגב' לב כי מיד בעת הארוע אמר: "אופס, הגב", יש לקבל גרסתו כי, למרות שהחל לסבול מכאבים באופן מיידי, סבר שהכאבים יחלפו ובשל אילוצי המלחמה דחה פנייתו לטיפול רפואי. איני מייחסת משקל רב לכך שבמסמכים הרפואיים ובטופס התביעה למוסד לא נרשמו כל פרטי הארוע או לא נרשמו באופן מדוייק נוכח העובדה, כאמור, שהארוע עצמו כלל אינו מוכחש על ידי העדה מטעם הנתבע ונוכח העובדה שהרישומים נעשו לא בסמוך לארוע. אני קובעת, אם כן, כי ביום הארוע, עת הוביל התובע עגלה מלאה בכביסה מלוכלכת מרכבו לכוון מכבסת הנתבע, ברחבת הכניסה למכבסה, נתקלו שני גלגלי העגלה הקדמיים בהפרש גובה ברצפת הבטון שברחבה. התובע שוחח במכשיר הטלפון הנייד שלו, כשהוא מחזיק את המכשיר בעזרת כתפו ודעתו נתונה לשיחה שניהל. לאחר התקלות גלגלי העגלה המשיך התובע לדחוף את העגלה קדימה, מה שגרם לה לנטות קדימה. בשלב זה משך בחזקה את העגלה חזרה אליו ואז חש כאב בגבו. הוא המשיך לטפל בהובלת הכביסה חזרה לרכבו וסבר כי הכאב יחלוף. לאחר כחודשיים, משלא חלף הכאב, פנה לטיפול רפואי. בשלב מסוים גם פנה בתלונה לנתבע באשר לארוע והסב תשומת לב הנתבע להפרש הגובה ברצפה. הפרש הגובה תוקן בעקבות פנייתו. על בסיס נסיבות אלו, יש לבחון את אחריות הנתבע. הפסיקה עסקה במספר הזדמנויות באחריות בעל ומחזיק במקרקעין לנזקיו של מי שנפגע בחצריו עקב מפגע. דומה שאין חולק על חובת הזהירות המושגית המוטלת על בעל מכבסה כלפי הלקוחות הבאים לחצריו, לדאוג לבטיחות ולתקינות כל הדרכים ומשטחי המעבר, למנוע מכשולים ולהסיר אותם. השאלה המתעוררת היא קיומה של חובת זהירות קונקרטית, שהרי אין חובה למנוע כל סיכון אלא רק סיכון בלתי סביר, לגביו יש לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנעו. בהתאם להלכה הפסוקה ולצורך קביעת חובת הזהירות הקונקרטית יש לערוך איזון בין מספר שיקולים. מחד, דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. לא ניתן לצפות כי כל ליקוי, קטן ומזערי ככל שיהיה, יתוקן ע"י בעל המקרקעין, כאשר הדרך תהיה מקום נטול כל סיכון מסיכוני החיים הרגילים: "מי שהולך בדרך...עשוי לעיתים למעוד או להחליק" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 1982) וכן: "רחובות ומדרכות עיר אינן "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים... לא כל סטייה מ"יושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע" (ע"א (י-ם) 4344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן, 21.1.98) וראה עוד: ת"א (י-ם) 556/92 בוסקילה נ' עיריית ירושלים; ע"א (מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' המועצה המקומית גני תקוה (30.12.07) ודעת המיעוט בע"א (ת"א) 2203/00 הדר נ' משולם, (30.12.02). העובדה שפלוני החליק או נפל או נגרם לו נזק גוף, אין בה לכשעצמה ללמד על אחריות המחזיק במקרקעין. הנחת הבסיס היא, שאין חזקה שלפיה כל אימת שאדם נפגע בדרך, מוטלת האחריות על בעל או מחזיק המקרקעין. מאידך, "אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר...הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך - אילו התבונן לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן" (ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' שחם, 30.3.95). "אכן מדרכה אינה "משטח סטרילי" אולם לא צריך לשים מכשול בפני אדם אשר אינו יכול להבחין בו ואשר יגרום בדרך רגילה ברוב המקרים לנפילתו" (דעת הרוב בע"א (ת"א) 2203/00 הנ"ל). לצורך קביעת נקודת האיזון וקביעה אם קיימת חובת זהירות קונקרטית יש לבחון, בין היתר, את טיב המפגע, הסיכון הטמון וכלל הנסיבות. בענייננו - מדובר ברחבת כניסה למכבסה, בה נעשה שימוש קבוע, רצוף ושוטף של הובלת כביסה, מרכבים החונים בחניה, אל תוך המכבסה, באמצעות עגלות. אין מדובר בדרך סתם, המיועדת להולכי רגל, הצועדים לתומם, אלא בדרך המיועדת להובלת עגלות מלאות בכביסה, לעיתים כבדות, על ידי ציבור לקוחות המכבסה. אין חולק כי רצפת הבטון, אשר עליה מובלות העגלות, לא הייתה אחידה ובחלקים נרחבים בה היו הפרשי גובה. מעיון בתמונות אכן לא ניתן לדעת מה מידתם המדויקת של אותם הפרשי גובה אך ניתן לראות כי אין מדובר בהפרשי גובה זניחים, בני מספר מילימטרים בלבד, כפי שטוען הנתבע, אלא יותר מכך, ובעניין זה אין כל נפקות מהו המיקום המדויק של הארוע ובאיזו נקודה בדיוק נתקלה העגלה. ייתכן, ואם היה מדובר בדרך שאינה מיועדת להובלת עגלות לא היה בכך משום מפגע, אך כאשר מדובר במקום המיועד להובלה - יש בהפרשי גובה אלו משום סיכון בלתי סביר העומד בפני לקוחות המכבסה. יש לזכור, כי שדה הראיה של אדם המוביל עגלה מוגבל, שהרי העגלה ניצבת לפניו ומסתירה חלק מהקרקע. על הנתבע היה לדאוג לכך שיהיה במקום שביל מעבר בטוח, אשר דרכו ניתן יהיה להוביל בבטחה עגלות, ללא סיכון של היתקלות העגלה בהפרשי גובה בקרקע. זאת - לא נעשה. עקב אי נקיטת אמצעי זהירות על ידי הנתבע והתממשות אותו סיכון בלתי סביר - ארע הארוע. עם זאת, כאמור, לתובע, לטעמי, אשם תורם בשיעור משמעותי. התובע, עת הוביל העגלה המלאה, עסק בניהול שיחת טלפון, כאשר הוא אוחז את המכשיר באמצעות כתפו. באופן זה, לא החזיק באופן בטוח ויציב את העגלה ודעתו הייתה מוסחת. הוא עסק בשיחה שניהל ולא נתן תשומת ליבו לדרך בה הוא צועד. הוא הכיר היטב את הדרך וידע כי מדובר ברצפת בטון שאינה אחידה ובה הפרשי גובה. היה עליו להחזיק את העגלה באופן יציב וזהיר ולהתבונן בדרך שלפניו. אם היה מחזיק העגלה באופן יציב ונותן מלוא תשומת הלב לדרך בה הוא מוביל את העגלה - ייתכן וניתן היה למנוע הארוע. בהתחשב בכלל הנסיבות, אעמיד את אשמו התורם של התובע על 35%. הנזק הנכות הרפואית התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו, ערוכה על ידי ד"ר ערן לין. בחוות הדעת מיום 23.8.08 נקבע כי לתובע נותרה עקב הארוע נכות רפואית בת 10%, בגין הגבלה קלה של תנועות עמוד השדרה המתני. מטעם הנתבע הוגשה חוות דעתו של פרופ' נרובאי. בחוות הדעת מיום 19.5.09 נקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות עקב הארוע. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה ד"ר משה דרור כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. במסגרת חוות דעתו מיום 8.11.09 ציין ד"ר דרור כי התובע התלונן בפניו על לחץ בגב התחתון, קושי לשבת ולעמוד זמן ממושך, כאבים בנעילת נעליים ובלבישת מכנסיים, חוסר יכולת לעבוד עבודה פיסית ולהרים משא. בבירור שנעשה כשנה לאחר הארוע אובחן שבר של גוף חוליה L4, בגינו טופל התובע באופן שמרני. עם תום הטיפול השבר התחבר גרמית ובעמדה טובה. לא נמצאה כל עדות כתובה לארוע טראומטי כלשהו לאחר הארוע מיום 7.7.06 ועד בצוע בדיקת ה MRI, בה אובחן השבר בחוליה. בהנחה שלא היה כל ארוע כזה, יש לייחס השבר שאובחן לארוע מיום 7.7.06. בגין השבר בגוף החוליה נכותו הצמיתה של התובע עומדת על 5% בהתאם לסעיף 37(8)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), העוסק בשבר של גוף חוליה שהתרפא, בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 6.11.09 ציין המומחה, כי טווח תנועות הגב התחתון נמצא תקין. עוד ציין כי לא אובחנו בבדיקת התובע ממצאים אובייקטיביים, היכולים להצביע על קשיים בתפקוד בעקבות הארוע. עם זאת, עקב הממצאים הסובייקטיביים - תלונות התובע - ייתכנו קשיים מסוימים בתפקוד, הדורש הפעלה ושימוש בתנועות הגב התחתון, כגון כיפוף, הרמת משא או עמידה ממושכת. צוין כי לתובע ארוע תאונתי נוסף מדצמבר 2008, בגינו סבל משבר של גוף חוליה L3, ויש לייחס את קשייו בתפקוד, אם קיימים, לשני הארועים גם יחד. מומחה בית המשפט לא נחקר על חוות דעתו, לא הוצגו נתונים אשר לא עמדו בפני המומחה ולא קיימות נסיבות מיוחדות לא לקבל את חוות דעתו. נכותו הרפואית של התובע, אם כן, בגין התאונה, עומדת על 5%. להשלמת התמונה יצוין כי התובע עבר תאונת דרכים ביום 26.12.08 (ולהלן גם: "התאונה השניה"), עת רכב על טרקטורון. גם בתאונה זו נחבל בגב התחתון. התובע הגיש תובענה נפרדת בגין התאונה השנייה בית משפט השלום בהרצליה (ת.א. 1180/06/09), במסגרתה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר כספי. ד"ר כספי קבע, במסגרת חוות דעתו מיום 26.3.10, כי עקב התאונה השנייה נותרה לתובע נכות בת 5% בגין שבר דחיסה קל בחוליה L3, ללא שינוי מהותי בציר עמוד השדרה, על פי סעיף 37(8)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. בחוות הדעת צוין כי גם עובר לתאונה מיולי 2006 סבל התובע מהתקפים של כאבי גב תחתון, חלקם עם הפצעה לרגל ימין, גירוי שורשי ואבחון שינוי ניווני בהדמיה. צוין כי לתובע מכלול שינויים ניווניים בעמוד השדרה, מלווים היצרות תעלה רכה בגובה L4-5, התואמים תלונותיו, כולל ההפצעה לגפיים והגירוי השורשי, אשר היו עובר לתאונת העבודה משנת 2006. הפגיעה התפקודית והפסדי השכר התובע ציין בתצהירו כי במשך חודשים ארוכים לאחר התאונה היה חסר יכולת תנועה לחלוטין והיה מבלה את מרבית שעות היום בשכיבה ובטיפולים שונים. באשר לתאונה השנייה ציין: "כתוצאה מהתאונה השנייה נגרמה לי חבלה ניכרת בגבי...אין לי כל ספק, כי התאונה השנייה החמירה את מצבי, אולם, אלמלא התאונה נשוא התביעה היו נזקיי מהתאונה השניה קטנים יותר". התובע ציין כי כתוצאה משתי התאונות הוא מוגבל לחלוטין בכיפוף וביישור הגב וכי הוא מבלה את מרבית היום במנוחה ושכיבה. הוא ציין כי הוא מוגבל בהרמת משאות, נעילת נעליים, גריבת גרביים ובצוע מטלות משק הבית. התובע, כאמור, הוא בעל משק חקלאי ובעל האחוזה. לאחר התאונה, ציין בתצהירו, הפסיק מיידית את עבודתו במשק החקלאי. ביום 1.1.07 הכניס את בנו, רון קדוש, לעבוד כשכיר בתחום החקלאות ולאחר כחצי שנה "העברתי 50% שותפות לבני רון קדוש בתחום האחוזה, כאשר עד ליום זה הינו שותף ומנהל בפועל את עסקי החקלאות. כמו כן החל בני רון מיום 8/07 לעבוד כשכיר באחוזת דוברובין וזאת בשל אי תפקודי הפיסי...בפועל, גם באחוזת דוברובין, מקרות התאונה לא עבדתי למשך שלושה חודשים מלאים לפחות, כאשר לאחר מכן שבתי בהדרגה לעבודה באחוזת דוברובין בעבודה משרדית חלקית בלבד ובפיקוח...לאחר תקופת ריפוי ראשונית ולאחר התאונה בצעתי עבודת פיקוח חלקית ביותר במקום, כאשר מנגד נזקקתי לכח עבודה שיבצע את עבודתי, כאשר כח עבודה זה עובד למעשה במקומי באחוזת דוברובין עד ליום זה. אולם בסופו של יום, כתוצאה מהתאונה השניה איני מבצע בפועל אף עבודה למעט 6-7 שעות שבועיות לכל היותר בהן אני נמצא באחוזת דוברובין...שבחלקן של שעות אלה, אני נמצא במנוחה ובשכיבה...גם באחוזת דוברובין החל בני רון קדוש מיום 1.8.07 את עבודתו...לשם תגבור במקומי, אולם בשל החמרת מצבי הינו עובד במקום עד ליום זה. מיום 1.3.07 וכתוצאה מפגיעתי בתאונה, גייסתי את משה אסולין לעבודה באחוזת דוברובין, במקומי כמנהל תפעולי ולוגיסטי, כאשר הינו מבצע את כלל הפעולות אשר אני בצעתי לפני פגיעתי בתאונה ובתחילת שנת 2008, גייסתי את מר אוהד והבה כעזר נוסף שיעזור למר משה אסולין לבצע את עבודתי במקומי". התובע טען כי קיבל פיצוי נמוך יותר, במסגרת בוררות בה השתתף, לעניין תשלום הוצאות בגין שנת 2008, שהייתה שנת שמיטה, בשל כך שלא עבד בעסקי החקלאות בעצמו. עוד ציין התובע בתצהירו כי אינו יכול לעסוק בכל עבודת חקלאות וכן אינו יכול לבצע פעולות ריסוס כי: "לאור הכאבים מהם אני סובל מגבי איני יכול לנהוג על רכבי שטח מכל סוג". הוא גם אינו יכול לנסוע בשטחים החקלאיים בשל הקפיצות והמהמורות. לאחר התאונה לא יכול היה לנהוג וכיום אינו יכול לנסוע נסיעות ארוכות". הוא לא עבד בחקלאות כלל מיום התאונה. באחוזה לא עבד שלושה חודשים מלאים ולאחר התאונה השנייה חזר לעבוד רק באופן חלקי. בחקירתו ציין, כי הוא מפעיל את האחוזה כגן אירועים משנת 2005. הוא ואשתו עובדים באחוזה. במקביל הוא עובד כחקלאי משנת 1978 ובבעלותו מטעי פירות קיץ (עמ' 20). הוא נשאל לגבי דו"ח שומה של שנת 2005 והשיב כי זה אינו ברשותו (עמ' 23). הוא ואשתו משתכרים כשכירים באחוזה ובמקביל הוא משתכר כעצמאי כחקלאי. הוא ציין כי עד היום הוא מקבל משכורת מהאחוזה והוא משמש כמנכ"ל האחוזה. בשנת 2010 לא משך משכורת מהאחוזה "כי הייתה הפציעה", דהיינו, התאונה השנייה (עמ' 29). שכרה של אשתו עלה משנת 2009 ואילך כי "היא עבדה יותר קשה". הוא עצמו לא השתכר מהאחוזה בשנים 2009- 2010 כי "הייתי מוגבל מאד אחרי התאונה השנייה" (עמ' 31). הוא נשאל לגבי נתוני ההשתכרות של שנת 2011 והשיב כי הדו"ח קיים אך לא הביאו (עמ' 32). עסק החקלאות ממשיך "בעזרת בני...אני מלווה אותו בייעוץ מקצועי" (עמ' 34). מטעם התובע העיד גם בנו, רון קדוש. בתצהירו ציין כי השתחרר מהצבא בנובמבר 2006 ומיום 1.1.07 החל לעבוד כשכיר בתחום החקלאות במקום אביו. הוא בצע את העבודות שאביו היה מבצע. מיולי 2007 הפך לשותף בשיעור 50%. מיום התאונה לא שב אביו לעסוק בפועל בתחום החקלאות, ומצבו הוחמר לאחר התאונה השנייה. מאוגוסט 2007 החל לעבוד כשכיר גם באחוזה. בחקירתו ציין כי גם כנער עזר לאביו במשק החקלאי והכיר את העבודה. העסק התרחב עם השנים ונכון להיום הוא כולל כ 300 דונם, לעומת 150 דונם שהיו עת הצטרף לעסק (עמ' 35). הוא פיתח את העסק "עם הזמן, לאט, לאט". הוא היה שותף בשיעור 50% עד אפריל 2012 ובאפריל 2012 פתחו חברה: "החברה היא של אבא שלי, שאני מנהל את כל החברה...אבא שלי לא, לא עובד איתי כמו בעבר, כמו מאז שהשתחררתי. תכלס ביום יום הוא לא עובד איתי". בחברה יש פועלים (עמ' 36). הוא עובד מינואר 2007 במשק החקלאי והחל לקבל שכר מהאחוזה "משלב מסוים. עזרתי גם באחוזת דוברובין" (עמ' 37). בשנת 2007 עבד מחצית השנה כשכיר ולאחר מכן הפך לשותף בשיעור 50% (עמ' 38). הוא אינו זוכר כמה עבד שעות עבד בעסק וכמה שעות עבד באחוזה (עמ' 40). מאז שהשתחרר מהצבא "לא קיבלתי שום עזרה מאבי בקטע, בכלל בעבודות פיסיות...רק בייעוץ בטלפון" (עמ' 41). עוד העיד מטעם התובע מר משה אסולין. הוא מועסק באחוזה החל ממרץ 2007. התובע פנה אליו כדי שיעבוד באחוזה נוכח מצבו הרפואי. הוא מבצע באחוזה "את כל העבודות אותן היה מבצע התובע טרם העסקתי". לאחר התאונה משנת 2006 "היה התובע מוגבל מאד והיה עוסק רק במתן הוראות וקבלת דיווחים וזאת בזמן המועט שהיה מגיע לאחוזה. אחרי התאונה השנייה, נעדר התובע לזמן ממושך מאד...וגם כיום הוא נמצא באחוזה למשך 4-6 שעות שבועיות לכל היותר, כאשר את חלקן הגדול הוא מבלה במשרד העליון בשכיבה במיטה". בחקירתו ציין כי הוא מנהל את האחוזה ממרץ 2007. התובע עובד באחוזה אך לא מבצע את כל העבודות. גם אשתו של התובע עובדת באחוזה. היקף עבודתה גדל משנת 2008: "העסק הזה הוא מאד דינמי באחוזה. ככל שאנחנו מתפרסמים יותר הלקוחות מגיעים יותר ויש לנו יותר ארועים. נפח העבודה גודל" (עמ' 42). בנו של התובע, רון "הוא חלק מהצוות, זאת אומרת הוא לא עובד פיסית...אני לא יודע אם הוא עובד באופן קבוע. רואה אותו שם הרבה...העבודות הם מגוונות ולא על הכל אני שולט" (עמ' 43). הוא נשאל אם התובע ממשיך לעבוד באחוזה משנת 2009 והשיב "אני לא יודע אם להגדיר את זה שהוא ממשיך לעבוד או שהוא נוכח בעבודה. יש הבדל...הוא נוכח יותר בעבודה מאשר עובד, כבעלים...זה היה הולך ופוחת הנושא של הנוכחות שלו בעבודה" (עמ' 45). "עבודות פיסיות הוא לא עשה. יותר נוכחות, ישיבות עם הצוות, נושא של בעיות שמתעוררות...זה הולך והיה פוחת. היינו רואים אותו פחות" (עמ' 46-47). בעת מתן עדותו (ינואר 2013) האחוזה נסגרה על מנת להרוס מבנים שנבנו שלא כחוק, כתנאי לקבלת היתר להפעילה (עמ' 47). התובע צירף דוחות שומה לשנים 2006 - 2010. לא צורפו נתוני השתכרות לשנת 2005, השנה עובר לתאונה, וגם לא נתונים לשנת 2011. מהדוחות עולה כי לתובע הכנסה מעסק (המשק החקלאי) והכנסה כשכיר (מהאחוזה), וכן הכנסות ממענקים במסגרת פעילות העסק. בשנת 2006, השנה בה ארעה התאונה, עמדה ההכנסה מעסק על 7294 ₪ וממשכורת - 126,981 ₪, דהיינו, הכנסה חודשית ממוצעת בסך 11,189 ₪. בשנת 2007 עמדה ההכנסה מעסק על 99,239 ₪ וממשכורת - 142,394 ₪. בנוסף, התקבל מענק בסך 63,634 ₪. ההכנסה החודשית הממוצעת עמדה, אם כן, על סך 25,438 ₪. בשנת 2008 עמדה ההכנסה מעסק על 60,598 ₪ וממשכורת - 128,100 ₪. התקבל מענק על סך 31,817 ₪. ההכנסה החודשית הממוצעת עמדה על סך 18,376 ₪. בשנת 2009, היא השנה שלאחר התאונה השנייה, ההכנסה מעסק עמדה על 87,828 ₪ והתקבל מענק בסך 31,817 ₪. בשנה זו לא דווחה הכנסה כשכיר. ההכנסה החודשית הממוצעת עמדה על סך 9970 ₪. גם בשנת 2010 דווחה הכנסה מעסק בלבד, בסך 119,574 ₪ ולא דווחה הכנסה כשכיר, דהיינו, הכנסה חודשית ממוצעת בסך 9964 ₪. יצוין, כי בשנים 2009 - 2010 עלתה הכנסת אשתו של התובע ממשכורת מהאחוזה - מ- 80,924 ₪ בשנת 2008 ל - 110,330 ₪ בשנת 2009 ול- 156,270 ₪ בשנת 2010. עוד יצוין, כי בהתאם לנתוני המוסד שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה עמד על 40,920 ₪ כעצמאי וכשכיר יחדיו, דהיינו, שכר ממוצע של 13,640 ₪ לחודש. יצוין, כי, למרות בקשת בית המשפט בישיבת ההוכחות, בעותק תיק המוצגים שהוגש על ידי התובע יחד עם סיכומיו עדיין נכללו מסמכים רבים שאינם קריאים. התובע טוען בסיכומיו, כי לאחר התאונה ובעקבות מגבלותיו מהתאונה חדל לעסוק בעסקי החקלאות. הוא העביר עסקי החקלאות לבנו רון. באחוזה - נאלץ להעסיק עובדים במקומו. נטען כי לא עבד שלושה חודשים לאחר התאונה וכן שלושה חודשים נוספים מינואר 2008 ועד אפריל 2008. נטען, כי החל מינואר 2007 החל להעסיק את בנו במקומו ושילם לו שכר במשך ששה חודשים. לאחר מכן העביר 50% מהעסק לבנו. את הסכומים ששילם לבנו ולעובדים אחרים ששכר יש לראות כהפסדי השתכרות לעבר. נטען, כי פגיעתו התפקודית לצורך חישוב הפסדי שכרו לעתיד עומדת על 10%, בהתאם לבסיס שכר של 11,189 ₪. התובע טוען, כי כתוצאה מהתאונה השנייה אמנם חלה החמרה במצבו אך לולא התאונה נשוא התובענה לא היה נזקו חמור כשם שהוא בפועל ויתכן שהיה נמנע. הנתבע טוען בסיכומיו כי התובע לא הוכיח כי הכנסתו, הן כעצמאי והן כשכיר, נגרעה בגין הארוע. מדוחות ההכנסה ומהעדויות עולה כי הכנסתו הכוללת של התובע רק עלתה והשתבחה עם השנים, עסק החקלאות פרח ואולם הארועים שגשג. גם אם הייתה גריעה נקודתית בהכנסות, הרי שהיא קשורה בקשר ישיר לתאונה השנייה. התובע המשיך וממשיך לגרוף 50% מעסקי החקלאות בהם הוא שותף עם בנו וממשיך למשוך משכורת, בין על שמו ובין על שם רעייתו, בהיותו הבעלים של האחוזה. לא נגרם לתובע כל הפסד השתכרות וגם אין לפסוק לו כל פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד. טענת התובע כי יש לייחס לתאונה נשוא התובענה אשם בקרות התאונה השניה היא מגוחכת, מדובר בטענה שבמומחיות שלא הוכחה ובשינוי חזית. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא, כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו עד היום הפסדי הכנסה כלשהם בגין התאונה נשוא התובענה. התובע לא המציא נתוני השתכרות עובר לשנת 2006. בסיכומיו, הוא מבקש לראות בנתוני שנת 2006 כנתונים המשקפים את הכנסתו עובר לתאונה. נתוני המוסד באשר לשכרו הרבע שנתי עובר לתאונה הם דומים. מעיון בנתונים אלו עולה, כי הכנסותיו של התובע בשנים 2007 ו - 2008, השנים שלאחר התאונה, עלו, יחסית לשנת 2006, הן מהמשק החקלאי והן מהאחוזה, כאשר בשנת 2007, השנה שלאחר התאונה, מדובר ביותר מהכפלת סכום ההכנסה. המסקנה בדבר עליית ההכנסה לאחר התאונה נתמכת גם בעדויות העדים מטעם התובע, בנו רון ומר אסולין. עדים אלו העידו באופן ברור, כי המשק החקלאי גדל והתפתח, עד כדי הכפלת שטחו, והאחוזה, אף היא, חוותה שגשוג והתפתחות עם השנים והגדילה רווחיה. שילוב בנו של התובע בעסקים, לאחר שחרורו מהצבא, אינו מעיד על הפסדי שכר לתובע או על קשיי תפקוד מצדו ולא השתכנעתי כי הצטרפות הבן לעסקים נובעת מקשייו של התובע עקב התאונה. מדובר בחיזוק עסקיו של התובע, הרחבתם, פיתוחם והגדלת רווחיהם. גם הוספת עובד לניהול האחוזה, מר אסולין, מובנת על רקע זה. זאת ועוד. התאונה ארעה ביוני 2006. התובע עצמו העיד, כזכור, כי לא פנה כלל לטיפול רפואי מיד לאחר התאונה בשל המלחמה וכי היה טרוד, בין היתר, בקטיף. עדות זו אינה מתיישבת עם דבריו, כי במשך שלושה חודשים לאחר התאונה, לא עבד כלל בחקלאות, ויש לזכור כי בשנת 2006 בנו עדיין לא עבד עמו בעסק. עוד העיד התובע כי המשיך להגיע למכבסה ולהביא הכביסה גם לאחר התאונה, עוד כשנה נוספת, עד שעבר לקבל שירותי מכבסה אחרת, כלומר, המשיך לעבוד באחוזה לאחר התאונה, בעצמו. החל משנת 2009 החליט התובע להפסיק למשוך משכורת מהאחוזה, למרות שהוא עדיין בעליה ונוכח בעסק. במקביל, הוחלט להגדיל את שכרה של רעייתו ושכר זה השביח, משנה לשנה, באופן ניכר. התובע ציין כי הפסיק למשוך שכר בשל התאונה השנייה, וטעמיו עמו. בכל מקרה, לא ניתן לקשור העובדה שהתובע הפסיק למשוך שכר מהאחוזה החל משנת 2009 - לתאונה בשנת 2006. תצהירו ועדותו של התובע באשר למגבלותיו והפסדיו עקב התאונה כוללים תיאורים מוגזמים ואינם אמינים בעני. כך, למשל, התובע טוען בהרחבה כי לאחר התאונה לא יכול היה לנהוג ובוודאי שלא יכול היה לנהוג בכלי שטח, מה שאינו מתיישב עם העובדה שרכב על טרקטורון בשנת 2008. יש לזכור, כי בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט לא נותרו לתובע כל מגבלות אובייקטיביות עקב התאונה ולא נותרה מגבלת תנועה. עוד יש לזכור כי התובע סבל מכאבי גב תחתון גם עובר לתאונה. טענת התובע, כי התאונה נשוא התובענה קשורה בקשר כלשהו לתאונה השנייה, אינה נתמכת בחוות הדעת של מומחה בית המשפט ומהווה גם הרחבת חזית. לאור כלל האמור, התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בגין התאונה עד היום. באשר לעתיד - נוכח הנכות שנותרה לתובע וקביעת המומחה באשר לפגיעה אפשרית בתפקוד, בהתחשב באפשרות שלפגיעתו בתאונה עשויה להיות משמעות תפקודית כלשהי בעתיד, אך תוך התחשבות בכך שקשיי תפקוד עשויים לנבוע גם מהתאונה השנייה וממצבו עובר לתאונה, אני סבורה כי יש לפצות התובע בסכום גלובלי ואין מקום לחישוב אקטוארי מדויק. אעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום כולל של 36,000 ₪ נכון להיום. ראשי נזק נוספים התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר ולעתיד. בתצהירו ציין כי גם עובר לתאונה הועסקה בביתו עוזרת בית, פעמיים בשבוע. לאחר התאונה השנייה הוסף לעוזרת יום עבודה בן חמש שעות בשבוע. כיום, מסייעת לו העוזרת אף בפעולות לבוש והנעלה הכרוכות בכיפוף. התובע טוען בתצהירו כי לאחר התאונה היה מוגבל בנהיגה וגם כיום אינו מסוגל לנסוע נסיעות ארוכות. הוא נזקק עקב התאונה לטיפולי פיזיותרפיה, עיסוי והידרותפיה. לתצהיר צורפו קבלות לגבי טיפולים אלו, אלא שכולן מתייחסות לשנים 2009 ואילך. התובע אישר בחקירתו, כי הטיפולים החלו לאחר התאונה השנייה (עמ' 32-33). התובע העיד מטעמו את הגב' אסתר אטיאס, אשר ציינה בתצהירה כי היא מועסקת על ידי התובע ורעייתו בעבודות משק בית משנת 1999 ועד היום. עד התאונה נשוא התביעה, כך בתצהירה, עבדה פעמיים בשבוע, חמש שעות בכל יום. לאחר התאונה החלה לעבוד יום נוסף. לאחר התאונה השנייה, על פי תצהירה, החלה לעבוד כ 8-9 שעות נוספות. היא ציינה כי היא מסייעת לתובע, בנוסף לעבודות משק הבית, לנעול נעליים ולגרוב גרביים, מסייעת לו לקום ולשבת, לעלות ולרדת במדרגות ולסחוב משאות וקניות מהרכב ואל הרכב. בחקירתה ציינה, כי עד היום היא מסייעת לתובע להתלבש (עמ' 49). היא ציינה, בניגוד לאמור בתצהירה, כי אינה יודעת אם התובע עבר תאונה נוספת מעבר לתאונה בשנת 2006 (עמ' 52). עוד ציינה, שוב, בניגוד לאמור בתצהירה, כי אין הבדל בהיקף העזרה שהיא מושיטה לתובע מאז התאונה ועד היום (עמ' 54). הנתבע טוען בסיכומיו, כי התובע ניסה להוליך שולל את בית המשפט בעתרו לפיצוי בגין נזקים אשר כלל אינם קשורים לארוע. בנוסף, התובע לא פנה לקופת החולים או לביטוח לאומי על מנת למצות זכויותיו בנושא ההוצאות הרפואיות ולהקטין נזקיו. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות, מסקנתי היא כי גם בנושא זה קיימת הגזמה וקיים ניסיון להאדרה מצד התובע בטענותיו להוצאות עקב התאונה. התובע ציין מפורשות בתצהירו כי לאחר התאונה לא נלקחה עזרה נוספת, מעבר לעזרה שהייתה גם עובר לתאונה, ואילו רק לאחר התאונה השנייה החלה הגב' אטיאס לעבוד שעות נוספות. עדותה של הגב' אטיאס, אשר הייתה, למעשה, מנוגדת לתצהיר התובע ומגמתית, אינה אמינה בעני ואינה יכולה להתקבל. לא הוכחו הוצאות בגין עזרה נוספת בשל התאונה נשוא התובענה. גם הוצאות רפואיות בגין התאונה לא הוכחו וכל הקבלות הן לגבי טיפולים שבוצעו לאחר התאונה השנייה, משנת 2009 ואילך. לא קיימת גם קביעה של המומחה הרפואי, כי קיים צורך, הנובע מהתאונה, בטיפולים אותם עבר התובע. בנסיבות אלו ונוכח טיב הפגיעה, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין הוצאות עזרה, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, על סכום גלובלי של 7000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית. בגין כאב וסבל, בהתחשב בטיב הפגיעה, בנכות הרפואית, בגילו של התובע ובכלל נסיבות העניין, אני מעמידה את גובה הפיצוי על סכום של 25,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית. מסכום הפיצויים ינוכה אשם תורם כאמור בסעיף 18 לפסק הדין, בשיעור 35%. מהיתרה ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לתובע. בהתאם למסמכי המוסד מדובר בסך 24,164 ₪ ששולם ביום 4.12.07 וסך 4837 ₪ ששולם ביום 14.1.08. לסכומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם לתובע ועד היום. ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% כולל מע"מ, אגרה ו - 65% מהוצאות המומחים בהן נשא התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבע. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה