נטל ההוכחה בטענת תרמית

הנטל המוטל, על הטוען טענות של זיוף ומרמה, הנו נטל הוכחה גבוה במיוחד. ע"א 5171/97 - מוחמד סעיד ריאן נ' איברהים סעיד ו- 2 אח' תק - על 98(1), 124 נקבע: "מידת הוכחה כזו הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי. דהיינו: הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר". מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא נטל ההוכחה בטענת תרמית: רקע התובע 2 (להלן: "המפרק"), מונה, בהליך נפרד, ולבקשת התובעת 2 (להלן-"התובעת"), כמפרק הנתבעת 4, חברת אל גיל סוכנויות רכב בע"מ (להלן: "החברה") . את התביעה דנן הגיש המפרק בשם נושי החברה ובשם התובעת, העוסקת בין היתר במכירת רכבים ו/או השכרתם. על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע 1, מר X (להלן: "X") שהיה מנהלה של החברה העביר את הבעלות ב- 48 כלי רכב שהיו בבעלות התובעת, בשווי כולל של 2,706,020 ₪, שהועמדו למכירה על ידי התובעת במגרש המכוניות של החברה, לידי צדדים שלישיים ושלשל לכיסו את התמורה שקיבל מהם בגין מכירת רכבים אלה. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הנה רשות הדואר, אשר על פי כתב התביעה הייתה הגורם המבצע את העברת הזכויות . הנתבע הפורמאלי 3 הנו הכנ"ר והנתבעת הפורמאלית 4 הנה החברה הנ"ל. בהחלטתי מיום 28/07/11 קבעתי כי בהעדר תגובה לבקשה לעיכוב שמיעת התביעה כנגד X בהתאם לצו כינוס הנכסים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק פש"ר 27785/03/11 ונוכח צו הכינוס, יעוכבו ההליכים כנגד X ועל כן פסק דין זה מתייחס לתביעה כנגד רשות הדואר ולא יתייחס כלל לטענות שנטענו בכתב התביעה כנגד X. טענות התובעים לטענת התובעים, X, מנהל החברה ונושא משרה בה, ביצע מעשי מרמה ובכללם, זייף מסמכים והעביר זכויות בקשר עם הרכבים של המבקשת לטובת צדדים שלישיים, זייף יפויי כוח בהעברת בעלות הרכבים במטרה לרמות את התובעת, העלים מסמכים הקשורים לחברה ולא מסר מסמכים רלוונטית לתובעת, הציג מצג שווא, ביצע גניבה / עוקץ מתוכנן כאשר בתוך חודשיים הצליח להוציא מהתובעת 48 רכבים ולמכרם לצדדים שלישיים ללא העברת הכספים לידיה ו/או העלמת הרכבים אפילו הם רשומים על שמה. באשר לרשלנותה של הנתבעת נטען כי עובדיה פעלו בניגוד לחובה המוגברת החלה עליהם מכוח תפקידם כלפי ההתובעת, ובמיוחד כאשר המדובר במערכת יחסים שבה המדינה נתנה בידיה את היכולת למנוע נזקים לתובעת ולנושים ו/או לבצע את עבודתה כנגד תשלום עמלה. כן נטען כי הנתבעת פעלה בניגוד לחובתה לגלות את הנדרש ממנה לבעלי הרכבים טרם ביצוע העברת הבעלות ובמיוחד כאשר עובדיה רואים כי המסמכים המוצגים בפניהם אינם רלוונטיים או מזויפים. כן נטען כי הנתבעת אחראית על פעולותיהם הרשלניות של עובדיה מכוח אחריותה כמעביד. כן נטען כי הנתבעת פעל השלא לטובת התובעת ו/או הנושים תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים לרבות באשר ליכולתה של החברה שבפירוק לפרוע את חובותיה והותרתה ללא כספה וללא רכושה. עוד נטען כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות ותום הלב הקבועה בדין (לרבות בדיני הדואר, דיני הנזיקין ודיני העונשין), החלה עליה מתוקף תפקידה כאשר נהגו עובדיה ברשלנות ולא השתמשו במיומנות הנדרשת ולא נקטו במידת הזהירות הנדרשת וכל זאת בניהול עסקי דואר בכלל וכלפי החברה בפרט ותוך ידיעה ברורה כי אין לחברה יפויי כוח כשירים ו/או תעודות זהות מקוריות ובכך התרשלו כלפי התובעת ונושי החברה וגרמו לנזקים אדירים. כן נטען כי יפויי הכוח המזויפים שבאמצעותם הועברו הרכבים לא נבדקו על ידי התובעת כמתחייב בהעברת בעלות הרכבים. מדובר בעברת בעלות על עשרות כלי רכב אשר הועברו ללא יפויי הכוח המקוריים ואשר אם היו נבדקים בהתאם, לא היה מצליח מר X למכור אותם ללא ידיעתה ו/או הסמכתה של התובעת. לטענתם, רשלנות ה נתבעת מתבטאת בכך שלא נתנה הנחיות מספיקות, לא שקלה את הסכנות הכרוכות במעשיהם של החברה שבפירוק ו/או עובדיה. לא פיקחה הבצורה מספקת על עובדיה, לא נתנה לעובדיה הוראות מתאימות כיצד לנהוג , הנהיגה נהלים לא אחראיים, לא השתמשה במידע שהיה מונע את האירוע , אפשרה שימוש במסמכים בצורה בלתי אחראית ולא קבעה נוהלי שימוש ראויים, נהגה בחוסר תשומת לב או בפזיזות ו/או ברשלנות כפי שסניף דואר סביר לא היה נוהג בנסיבות העניין. כמו כן נטען כי הפרה חובות חקוקות וזאת בהתאם לדיני הדואר, דיני הנזיקין, דיני החוזים ודיני החברות. לאור האמור, נטען כי יש לחייבה בתשלום סכום התביעה לטובת התובעת והנושים. לטענת התובעים, לא הייתה להם ידיעה ולא הייתה להם יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לאירועים אשר הביאו לידי נזקי התובעת והנושים השונים וכי הנזקים נגרמו על ידי הנתבעת בפעולות שהייתה להם שליטה מלאה עליהם והם מתיישבים עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי נקט זהירות שכזו ועל כן מוטל עליה הנטל להוכיח כי לא הייתה מצדה התרשלות שתחוב בגינה . כן טענו התובעים להיזק ראייתי לנוכח אי שמירת המסמכים להוכחת דרכי פעילותו של הדואר בקשר עם הרכבים השייכים לתובעת. בשל רשלנות זו הצליח לטענתם X (שזייף את ייפויי הכוח) להעביר את הבעלות ברכבים אלה ללא הסכמת התובעת שהנה הנושה. התובעים העמידו את סכום התביעה על סך של 2.6 מיליון ₪. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף. לטענתה, הדין הוא כי מפרק חברה אינו מגיש תביעה בשם נושי החברה שבפירוק אלא אך ורק בשמה של החברה שבפירוק שלה לטענתו נגרם הנזק. משעה שהמפרק הבין כי לא נגרם נזק לחברה שבפירוק וכי אין ביכולתו לפרט את רכיב הנזק בתביעתו צירף הוא לתביעתו את התובעת בניסיון להתגבר על העדר רכיב הנזק בתביעתו. כן נטען כי בהתאם לתקנה 284 לתקנות התחבורה, רישום שינוי בעלות ברכב מתבצע בסניף בנק הדואר שיש לו מסוף מקוון אל רשות הרישוי . שירותי בנק הדואר ניתנים אפוא ביחידות הדואר ובין שירותים אלו מצוי השירות לרישום העברת בעלות הניתן באותן יחידות בהן מצוי מסוף מקוון לרשות הרישוי. שירות זה ניתן לפי בקשת רשות הרישוי ובהתאם לנוהל שקבעה לצורך זה כשירות הניתן ללקוחות נוספים של בנק הדואר. הנתבעת אינה רשאית לחרוג מן הנוהל , לגרוע ממנו או להוסיף עליו והיא פועלת בעניין הזה לפי דרישות משרד הרישוי. עוד נטען כי במקרה שמתגלה אי התאמה כלשהי בהליך רישום העברת הבעלות כגון תעודת זהות שהוקלדה שגויה או שקיימת מניעה להשלמת ההעברה כגון רכב שרשום עליו עיקול ברשות הרישוי, הפעולה על גבי המסוף המקוון מופסקת מאליה ולא קיימת עוד אפשרות להעברת הבעלות. כן נטען כי אין זה מתפקידה של הנתבעת לגלות מעשה מרמה וזיוף מסמכים, ככל שהתרחשו. נטען כי הרוב המוחלט של הלקוחות המתייצבים בפני פקידי הדואר מדי יום ביחידות הדואר אינם רמאים אלא הם אנשים ישרי דרך שמציגים בפני פקידי הדואר מסמכים מקוריים כך שאין כל הצדקה לחשוד בהם כאילו הם עוסקים במעשה מרמה וזיוף. מכאן שפקידי הדואר אשר ביצעו את העברות הבעלות ברכבים תוך הסתמכות על תעודות זיהוי וייפויי כוח שהוצגו בפניהם פעלו בהתאם להוראות פקודת ותקנות התעבורה. כן נטען כי מנספח א' לתביעה (הטבלה של 48 מהרכבים שלגביהם נטען כי הם בבעלות התובעת והועברו לצדדים שלישיים) עולה כי רכבים 1-18 הנם רכבים משועבדים ולפיכך, בכל מקרה לא ניתן היה להעביר בעלות בהם ביחידות הדואר. לכן, לא יכולה להיות למפרק טענות כלשהן כלפי הדואר שכן לא נרשמה בהם כל העברת בעלות ביחידות הדואר. כן נטען כי מעיון בנתוני העברת הבעלות ביתר רכבים נשוא התביעה עולה כי בעסקאות אלה לא התגלתה אי התאמה כלשהי או מניעה אחרת להעברת רישום הבעלות וגם מכאן ניתן ללמוד כי לא נפל פגם בהתנהלות פקידי הדואר. נטען כי הנוהל קובע, בין היתר, כי לפני אישור שינוי רישום הבעלות, על פקיד הדואר לוודא זיהוי של המוכר ושל הקונה באמצעות תעודות זהות. במקרה שבו העברת הבעלות מתבצעת בידי מיופה כוח של מי מהצדדים , נדרש מיופה הכוח להציג טופס ייפוי כוח חתום בידי מיופה הכוח בצירוף תעודות זהות של מייפה הכוח ופקיד הדואר נדרש לוודא זיהוי מיופה הכוח באמצעות תעודות זהות. הנתבעת טענה כי מילאה אחר הנהל הנ"ל. נטען כי התובעים לא ביססו ואף לא ניסו לבסס את טענתם בדבר ההתרשלות ועל כן יש לדחותה. כן נטען כי הטענה בדבר הפרת חובה חקוקה היא טענה כוללנית וסתמית והיא בניגוד לתקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי שכן התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה שורה של חוקים, אולם הם נמנעים מלנקוב בסעיף החוק הספציפי אותו הפרה לטענתם. נטען כי, אין בידם של התובעים כל בסיס עובדתי לביסוס טענותיהם הקשות שכנגד הדואר בדבר הונאה. עוד נטען שעל פי הדין וההלכה מקום שבעל דין טוען לתרמית, הונאה, זדון קיימת חובת פירוט של הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות, דבר שלא נעשה במקרה דנן. כמו כן נטען כי לא מוטלת על הנתבעת כל חובה לגלות מידע לנושי החברה שבפירוק באופן כללי ובפרט כאשר המסמכים שהוצגו בפניה נחזים להיות תקינים. פקידי הדואר שרשמו את העברות הבעלות ברכבים הנם פקידי דואר מקצועיים שביצעו פעמים רבות העברות בעלות ברכב באמצעות מסוף מקוון לרשות הרישוי ולפיכך הנם פקידים בקיאים בהוראות הנוהל והם מקפידים כעניין בשגרה לבצע רישום של בעלות ברכב אך רק באמצעות תעודות זהות ויפויי כוח וכך נהגו גם במקרה דנן . עוד נטען כי הנתבעת מנחה את עובדיה באופן פרטני כיצד לבצע העברות בעלות בדואר והיא מפעילה מערך של פיקוח על יחידות הדואר. הנתבעת פועלת על מנת לפקח על פקידי הדואר לרבות ביצוע ביקורת פתע ביחידות, כל זאת על מנת לוודא שפקידיה בקיאים בנוהל ועובדים על פיו. ביקורות אלה התקיימו גם ביחידות הדואר בהן בוצעו העברות הבעלות ברכבים במקרה שבפנינו ולא נתגלה כל פגם בהתנהלות יחידות אלו. עוד נטען כי אין מקום להחלת הכלל הדבר מדבר בעד עצמו לפי ס' 41 לפקודת הנזיקין, שכן במקרה דנן אין עסקינן בנכס המצוי בשליטת הדואר וממילא האירועים מושא ההליך המתוארים בס' 20-22 לכתב התביעה מתיישבים יותר עם המסקנה שהעברת בעלות בכלי הרכב מושא התביעה התבצעה על פי דין ועל פי נוהל שהוא, ורק הוא, מחייב את הדואר. כן נטען כי יש לדחות את טענת התובעים בדבר הנזק שנגרם לנושים שכן שינוי רישום הבעלות ברכב הנו בעל אופי דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי ואין בו כדי ליצור או להעיד על שינוי בעלות מבחינה קניינית. באשר לנזק הראייתי שנטען ולאי שמירת המסמכים , נטען כי התובעים לא מפרטים באילו מסמכים מדובר ומה נעשה על ידי הדואר שגרם לנזק הראייתי . טענה זו נטענה בכלליות, בסתמיות ובלי ביסוס ועל כן דינה להידחות. אדון להלן במחלוקות שבין הצדדים. דיון אומר כבר בפתח הדברים כי לאחר עיון בכל טענות הצדדים, וכן בתצהירים ובמסמכים שהוגשו, לאור הפסיקה, הגעתי למסקנה כי לא הוכחה רשלנות רשות הדואר ומשכך אין היא אחראית לנזקי התובעים. ראשית, כפי שהוכח בפניי , באשר ל-18 רכבים כלל לא הועברה הבעלות , משום שהיה רשום שעבוד על רכבים אלה ולא ניתן לבצע העברת בעלות במערכת המקוונת של הדואר כאשר קיים שעבוד ולכן אין לתובעים כל טענה בגינם. ראה ס' 9 לתצהיר הגב זינה שוורצוולד (נ/10) וכן ס' 9 לתצהיר רחמים כהן (נ/9): "התובעים צירפו לתביעתם (נספח ג') טבלה ובה 48 רכבים שלגביהם נטען כי היו בבעלות התובעת 1 משקי ליסינג להתיישבות אגש"ח בע"מ ושהבעלות בהם הועברה, על פי הנטען לצדדים שלישים. אלא, שמעיון בטבלה עולה, כי רכבים 1-18 לטבלה (לגביהם צויין כי הם "בבעלותנו") הינם רכבים משועבדים ולפיכך בכל מקרה לא ניתן להעביר בעלות בהם ביחידות הדואר לכן אין ולא יכולה להיות לתובעים ו/או לכל גרם אחר טענה כלשהי כלפי חברת הדואר בנוגע לרכבים אלה שכן לא נרשמה בהם כל העברת בעלות ביחידות הדואר". כך גם העיד בפניי מר רזניק, מנהל התובעת 1, בעמוד 10 שורות 27-31 וכן בעמוד 11 שורות 1-5: "ש. מתוך הרשימה ה-48 רכבים בללו , רכבים 1-18 הם רכבים שהבעלות בהם לא הועברו ממשקי ליסניג לצד שלישי כלשהו זה נכון ? הם היו משועבדים , אתה מסכים איתי. ת. רכבים שהיו משועבדים לא הועברו. ש. זאת אומרת שמחברת דואר ישראל בע"מ אתה לא תובע את אובדן הכספים שלטענתך נגרמו לכן בקשר עם 18 הרכבים הללו נכון? כי היא לא עשתה שום פעולה. ת. לגבי שאלת מהות האחריות בדואר ישראל, לגבי אם נעשתה העברת בעלות אז אני לא תובע בגין אותן מכוניות. ש. אז 18 המכוניות הללו הן מחוץ לתביעה נגד הדואר נכון. ת. כן". (הדגשות בקו שלי - י.א). מכאן שהתביעה כנגד הדואר מצטמצמת ל- 30 רכבים על פי הודאת מנהל התובעת 1. השאלה שיש לבחון היא האם הוכחה רשלנותם של פקידי הדואר באשר להעברת הבעלות ביתר הרכבים. עדויות פקידי הדואר בס' 6 לתצהירי פקידי הדואר הוצהר כי חברת הדואר מעניקה שירות של העברת בעלות בכלי רכב. שירות זה מבוצע בהתאם לאמור בתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 ובנוהל עבודה מוגדר המחייב את חברת הדואר ואשר נקבע על ידי משרד התחבורה - רשות הרישוי . הנוהל מכונה "נוהל העברת בעלות ברכב ממוחשבת (ON-LINE) באשנב דואר" . לנ/9 (תצהיר רחמים כהן) צורף נוהל העברת בעלות ברכב ממוחשבת (און-ליין) באשנב הדואר אשר קובע: "16.1 פקיד האשנב מזהה את המוכר ואת הקונה לפי תעודות זהות. 16.2. במידה וההעברה מתבצעת באמצעות מיופה כוח , פקיד האשנב יבקש ממיופה הכוח את טופס ייפוי הכוח המקורי ואת רשיון הרכב ויזהה את מיופה הכוח על דרך של הצגת תעודת זהות ומיופה הכוח צריך להציג תעודת זהות של מייפה הכוח ( המוכר ו/או הקונה). 16.3. במידה וייפוי הכוח ניתן מטעם תאגיד, יש להציג ייפוי כוח מאושר על ידי עורך דין או רואה חשבון. 16.4. פקיד האשנב מקליד במחשב את מספר הרכב המופיע ברישיון הרכב ואת מספר תעודת הזהות של המוכר. בשלב זה יופיעו על צג המחשב פרטי הרכב ופרטי בעל הרכב. 16.5. במידה וההעברה מתבצעת באמצעות מיופה כוח מטעם המוכר, יקליד פקיד האשנב לתוך המחשב את פרטי המוכר מתוך טופס ייפוי הכוח, יוודא שפרטי המוכר המופיעים במחשב ועל טופס ייפוי הכוח זהים ויקיש את מספר תעודות הזהות של מיופה הכוח במקום המתאים לכך במחשב. 16.6. פקיד האשנב מעלה את פרטי הקונה על המחשב. 16.7. פקיד האשנב מקליד למסוף על גבי טופס העברת הבעלות רכב ממוכן את מספר הרישוי של הרכב כפי שהופיע בקובץ הרכב של משרד התחבורה , שולח פקודה להדפסת הטופס ומעביר את הטופס המודפס שעליו מופיעים כל פרטי העסקה לבדיקת הצדדים לעסקה ולחתימתם. 16.8. לאחר חתימת הצדדים לעסקה על הטופס יוחזר הטופס לפקיד האשנב לאחר החזרת הטופס החתום לפקיד האשנב ותשלום האגרה , מתקבל במסוף אישור ממחשב משרד הרישוי כי העברת רישום הבעלות בוצעה, בשלב זה העברת רישום הבעלות נרשמה במחשב משרד הרישוי ואין אפשרות לבטלה". בס' 6 לתצהירי פקידי הדואר (רחל לוי, לירז בנג'י, זינה שוורצוולד, אפרת בן שימול, רחמים כהן ורונן אברהם) הוצהר כי הנתבעת אינה רשאית לחרוג מנוהל זה, לגרוע ממנו או להוסיף עליו והיא פועלת בעניין זה לפי דרישות רשות הרישוי. בס' 14 לתצהירה הצהירה פקידת הדואר, זינה שוורצוולד כך: "יובהר כי אני מקפידה לבצע העברות רישום בעלות ברכב באמצעות מסמכים מקוריים בלבד (תעודות זהות וייפוי כוח) כפי שקובע הנוהל ועל כן אין בסיס לתאוריית הקונספירציה הנטענת בכתב התביעה כאילו העברת הבעלות ברכבים בוצעה באמצעות העתקי תעודות זהות ומסמכים לא מקוריים". כך גם הצהירו שאר פקידי הדואר (ראה ס' 12 לתצהירה של הגב' רחל לוי (נ/8) וכן ס' 18 לתצהירו של מר רחמים כהן (נ/9)). בעדותם בפניי חזרו פקידי הדואר וטענו כי הם פועלים על פי נהלי משרד התחבורה ופירטו בפניי את נוהל העבודה המחייב אותם. ראה לעניין זה את עדות רונן אברהם, פקיד הדואר בעמוד 46 שורות 5-10: "ומתוקף עבודתך ראית כבר מקרים שבאים אלייך עם ייפוי כוח לא מתאימים , מזויפים , מצולמים , ראית את זה? ת. תמיד יש כאלה שמנסים. ש. ואתה מבחינתך פועל על פי מה? ת. על פי הוראות של משרד התחבורה לחברת דואר ישראל . ש. אתה יכול להגיד לי מה ההוראות שקיבלת ממשרד התחבורה לדואר ישראל? ת. העברת בעלות נעשית עם רישיון רכב מקורי , ייפוי כוח מקורי ותעודות זהות של מוכר וקונה. בעבר זה היה רק תעודות זהות, היום זה גם עם רשיון נהיגה , שינוי את זה". (הדגשות בקו שלי - י.א). וכן ראה עדות רחמים כהן, פקיד הדואר עמוד 60 שורות 4-13: "ש. אני כל הזמן שומע את המילה נוהל, הנוהל היחידי שהוצג פה זה נוהל שקיבלתם ממשרד הרישוי, האם יש לכם נוהל שלכם, דואר ישראל. ת. זה הנוהל היחיד, אתה מפנה אותי לנספח 1 לתצהיר רחל לוי. ש. הם יש לכם נוהל שלכם, לא של משרד הרישוי ... ת. הנוהל בא על ידי משרד הרישוי ודואר ישראל קיבלה את הנוהל מהם, על פי הנוהל הזה אנו עובדים ... ת. לא קיבלנו נוהל אחר. בסיום העברת הבעלות, לפי הנוהל אמרו לנו להחזיר את יפוי הכוח למי שהציג אותו".(הדגשות בקו שלי - י.א). כן העידה בפניי פקידת הדואר, הגב' רחל לוי בעמוד 55 שורות 1-5: "ת. יהודה דיין, הוא היה בא לפעמים, היה עוד בחור שהיה בא, לא זוכרת את שמו, אני חושבת שהוא חתום על אחת ההעברות . בעיקר יהודה דיין. ש. וכל פעם שהוא היה בא, איזה מסמכים הוא היה מביא. ת. את מה שדרוש, רישיון רכב מקורי, כסף מזומן, תעודות זהות שלו ושל הקונה, לפעמים הוא היה מגיע עם הקונה ולפעמים עם ייפוי כוח של קונה, וייפוי כוח אם זה של חברה אז חתום על ידי עו"ד" . (הדגשה בקו שלי - י.א). העובדה שפקידת הדואר, הגב' לוי לא רשמה את שמו של עורך הדין אשר אישר את ייפוי הכוח בצד האחורי של הטופס, אין בה בהכרח כדי לסתור את עדותה כי פעלה בהתאם לנהלים וכי הקפידה לוודא את קיומם של כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת רישום הבעלות, תוך הקפדה על היות המסמכים מסמכים מקוריים (ראה עדותה בעמוד 55 שורת 4-5, 20-21). הגב' לוי העידה כי לא הייתה מבצעת את שינוי הרישום אלמלא הייתה רואה ייפוי כוח והתובעים לא הביאו כל ראיה לסתור זאת (ראה עדותה בעמוד 55 שורה 20 ובעמוד 57 שורה 31). כך נשאלה בחקירתה החוזרת בעמוד 57 שורות 27-31: "ש. נשאלת רבות איך אנו יודעים שראית ייפוי כוח. ת. אני סימנתי איקס וחתמתי ... אני ראיתי מול העיניים את הייפוי והחתימה שלי ... ש. היית חותמת אילולא היית רואה ייפוי כוח . ת. לא". (הדגשות בקו שלי - י.א). ראה לעניין זה את האמור בת"א (חיפה) 8242/02 אסולין אורנה ואח' נ' מוטוקארס בע"מ ואח' תק -של 2005 (4) 89: "כפי שפירטתי לעיל, אין זה סביר לדרוש אימות עורך דין מפקידת האשנב, ובייחוד כאשר אין קל מהלזמין חותמת עם שם של עורך דין פעיל ולא כך ניתן היה למנוע זיוף, ואשר לתעודת הזהות כבר דנתי לעיל באשר למשרד הרישוי, התובעים טענו שפקידת הדואר התרשלה באי ציון פרטי עורך הדין המאמץ, למרות החובה לציינו. מחדל זה אכן קרה, אך אין לו משמעות וקשר סיבתי לנזקי התובעים. אם עורך הדין אמיתי, אין לדעת אם החותמת מזוייפת אם לאו. אם עורך הדין לא אמיתי מה יעזור ציון שמו? אי ציון שמו לא גרם לתובעים להוציא הוצאות על ביטוח וכדומה, ואילו צוין שמו לא הייתה מתגלית ההונאה". (הדגשה בקו שלי - י.א). האמור לעיל מקובל עליי. סבורני כי גם במקרה דנן העובדה שהגב' רחל לוי לא ציינה את שמו של עורך הדין על גבי הטופס אינה הגורם לזיוף או שאם היתה רושמת את השם, היה נמנע הזיוף, שכן גם אם היה מצויין שמו של עורך הדין לא הייתה מתגלית ההונאה. נכון הוא כי היה על הפקידה לכתוב את שמו של עו"ד בטופס אולם, איני סבור כי פגם מחדל זה היווה את הסיבה לרישום של הרכבים, כפי שנעשה, בניגוד להסכמת בעליהם. הנה כי כן מעדות פקידי הדואר עולה כי ביצעו את שינוי הרישום בהתאם להוראות הנוהל ולאחר וידוא קיומם של המסמכים הרלוונטיים לרבות קיומו של ייפוי כוח מקורי. עדותם הייתה קוהרנטית, עקבית ומהימנה ואני מוצא להסתמך עליה. כמו כן נמצא לה חיזוק בדמות טפסי רישום הבעלות שהוגשו בפניי (נספחים 1-3 לתצהיר אפרת בן שימול). לתצהירה של אפרת צורפו שלושה אישורי רישום שינוי בעלות רכב אישור האשנבאי - אפרת אשר חתמה על ייפוי הכוח ואישרה בחתימתה כי הוצג בפניה יפוי כוח מקורי וכי יפוי הכוח חתום על ידי עו"ד (באחד הטפסים עו"ד יאיר אוחנה) וכי מיופה הכוח זוהה ופרטיו בתעודת הזהות, במסוף ובטופס ייפוי הכוח זהים וכי פרטי נותן ייפוי הכוח במסוף ובטופס ייפוי הכוח זהים. בסוף האישור הנ"ל נרשם שמו המלא של מיופה הכוח של המוכר ושמו המלא של ייפוי הכוח של הקונה, תאריך וחתימת האשנבאית. לפיכך, על פי עדות פקידי הדואר בפניי וטפסי רישום הבעלות שהוצגו בפניי עולה כי פקידי הדואר בהתאם לנוהל, קיבלו ייפוי כוח מהמוכר לטובתו, מאושר בחתימתו של עורך דין במקרה שמדובר בחברה, ולאחר בדיקת ייפוי הכוח החתום וזיהוי הקונה - מיופה הכח, באמצעות תעודת זהות ביצעו את ההעברה במחשב. טופס עדותו של מר יהודה דיין (עובד חברת אל גיל) בפני המפרק שצורף כנספח לתצהיר המפרק, מלמד כי לפי עדותו הוא זה שנהג לבצע את שינוי רישום הבעלות ברכב, והוא זה שנהג להגיע עם כל המסמכים הדרושים לצורך העברת רישום הבעלות ברכב, לרבות ייפוי כוח לצורך שינוי הרישום (ראה עמוד 8 לתצהיר המפרק מוני עזורה ת/1 - הנספחים הנם הנספחים המצורפים לתצהירו של מר מנחם רזניק - ת/1). כך השיב מר יהודה דיין לשאלות המפרק: "שאלה: מי ביצע את העברת הבעלות באלגיל? תשובה: ברובם אני. שאלה: איך ביצעת את העברת הבעלות של אלגיל (נא לפרט)? תשובה: הייתי מקבל במשרד תעודות זהות של הקונה, רישיון רכב , ייפוי כוח, כל אחד בשקית מסודר הולך לדואר מעביר בעלות . שאלה: האם ביצעת העברת בעלות ללא ייפוי כוח מקורי בסניף הדואר ביסוד המעלה? תשובה: אני לא יודע אם זה היה מקורי או לא מקורי, ההיא שם בדואר לא כ"כ מקצועית. שאלה: אמרת שההיא בדואר ביסוד המעלה לא כל כך מבינה וגם אמרת שהערת לה לתשומת ליבה (נא להרחיב)? תשובה: מאחורי הטופס שאתה צריך כפקיד דואר לכתוב את פרטי העו"ד בקיצור ואתה כותב את השם שלי, היא כתבה את הפרטים שלי גם במקום העו"ד לדעתי ... שאלה: האם בידך יפוי כוח מקורי של משקי ליסינג? תשובה: לא. שאלה: האם אתה יודע היכן ישנם ייפויי כוח אם בכלל כי אני לא מצאתי בתיקים ייפוי כוח? תשובה : לא יודע ". ( הדגשות בקו שלי - י.א). ראשית, מצופה היה מן העד, שביצע את מרבית העברת הבעלות, שישיב עניינית לשאלה זו, בפרט שעה שבידו היו יפויי הכח. שנית, עדותו בעניין פקידת הדואר היא לגבי הרישום של פרטיו במקום פרטי העו"ד "לדעתו", אין די בה על מנת לבסס רשלנות מצד הדואר. ודוק, מר דיין לא הובא לעדות בפניי, על אף שעדותו חיונית והכרחית לצורך הכרעה במחלוקות בתיק, מדובר בעדות רלוונטית וקרדינאלית להוכחת גרסת התובעת בדבר רשלנות פקידי הדואר שמי שהנטל להוכחת הטענה עליו נמנע מלהביאה ועל כן ההימנעות מלהעידו גם היא פועלת כנגד התובעת ומחזקת את הטענה של הנתבעת כי שינוי הרישום בוצע על פי הנהלים. (ראה קדמי על הראיות חלק ג' מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד 2003 בעמ'- 1245, 1650). ל שאלה נוספת שיש לבחון היא במידה ואכן ייפויי הכוח היו מזויפים האם יש בכך כדי לבסס את רשלנות פקידי הדואר בעבודתם? התשובה לכך שלילית. הלכה היא כי האשנבאי /פקיד דואר לא יכול לאתר מעשי זיוף מתוחכמים של יפוי כח ו/או תעודת זהות כל עוד הזיוף אינו משתקף, הוא אינו מוכשר לכך ואין זה מתפקידו. ראה והשווה האמור בת.א (שלום) 2717/04 דומיקאר בע"מ נ' משרד הרישוי ורשות השידור תק - של 2006 (4) 22979 שם נקבע כך: "פקיד הדואר צריך לבצע את הפעולה של שינוי רישום הבעלות על פיהם. הוא איננו ואינו אמור להיות מומחה לזיהוי מסמכים מזויפים, כל עוד אין דבר הזיוף משתקף על פני הדברים. זה אינו מקצועם של הפקידים, ואין בידיהם הכלים, הזמן, והכישורים לעשות כן ... כך גם קבע כב' השופט ק' ורדי בפס"ד 89603/98 מנורה חב' לביטוח נ' מד"י מאגר משפטי נבו). "שהאשנבאי לא יכול לאתר מעשי זיוף מתוחכמים של יפוי כח ו/או תעודת זהות, ואין כל ראיה ספציפית לגבי מקרה זה שהיתה רשלנות מצד מי מעובדי הנתבעת או חריגה מהנהלים". יש לזכור כי אינני בוחן את השאלה האם ניתן היום, בדיעבד, ב"תנאי מעבדה" ובחכמה שלאחר מעשה, להבחין בכך שהחותמת מעלה חשד. במציאות, מדובר בפקיד דואר, שאין ולא אמורים להיות לו כישורים של בדיקת מסמכים מזויפים, הנותן שירות, שאמור להיות מהיר ויעיל, לעיתים בתנאי לחץ, כשאנשים רבים נוספים עומדים וממתינים בתור, וכשאין לו כל ידיעה (כפי שידוע לנו כיום) כי מדובר בתרמית. כל מה שעליו לראות ולהיווכח הוא, שהמסמך על פניו נחזה כתקין. אם עברו המסמכים המוצגים בפניו את מבחן התקינות על פניהם, עליו להמשיך בביצוע הפעולה. רוב האנשים המופיעים בפניו לצורך ביצוע העברת בעלות ברכב הם אנשים ישרי דרך ולא רמאים, ואין לו כל סיבה לחשוד בהם או לחקור ולבחון לעומק את מסמכיהם". (הדגשות בקו שלי - י.א). ראה גם את הדברים שנאמרו בת"א 10004/05 דומיקאר בע"מ נגד בנק איגוד לישראל ( תק - של) 2009(1) 24115: "צודקות הנתבעות בטענתן כי כאשר הן נותנות שרות שאמור להיות פתוח לכל ושווה לכל נפש לא יתכן ליקר בצורה משמעותית את השרות רק בשל קיומם של נוכלים ורמאים. ממילא מי שמבקש לרמות יכול לזייף יפויי כוח, תעודת זהות, תעודת עורך דין ואת רישיון הרכב עצמו, ולכן אין לדרוש מהאשנבאי העומד מול הלקוחות כי יהיה מומחה לאיתור זיוף של מגוון התעודות הקיימות בחברה הישראלית". קביעות אלה מקובלות עליי. על כן, גם אם אניח כי הוצגו בפניי פקידי הדואר ייפוי כוח מזויפים, פקידי הדואר אינם מוכשרים לגלות זיופים אלה ואין לדרוש זאת מהם ואין בכך כדי לבסס רשלנות מצד פקידי הדואר בעבודתם. אי שמירה על העתקי ייפויי הכוח אין ממש גם בטענה הנוספת של התובעים לפיה הנתבעת התרשלה בכך שלא שמרה את העתקי יפויי הכוח שהוצגו בפני פקידיה. נוהל משרד התחבורה (ס' 7.3.14 לנספח א' לתצהירה של הגברת רחל לוי) מחייב את השבת יפויי הכוח למיופה הכוח ולפקידי הדואר אסור לסטות מנוהל זה ולהשאיר בידיו את יפויי הכוח. אין כל חובה המוטלת בנוהל ו/או בדין על פקידי הדואר להכין העתק של ייפוי כוח ולשמרו במיוחד. לא בכדי לא הביאו התובעים כל אסמכתא לביסוסה של החובה הנ"ל. ראה עדות מר רונן אברהם, פקיד הדואר בעמוד 47 שורות 30-31 ובעמוד 48 שורות 1-3: "אבל לפי ההוראות, האם יש לך הוראה שאם אתה מחזיר את המסמך של הייפוי כוח, אתה לא משאיר העתק אצלך. ת. ההוראות של משרד הרישוי להחזיר ללקוח את הייפוי כוח. ש. אתה אצלך לא השארת תיק של אלה שבאו אלייך. ת. אף בית דואר בישראל, לא משאיר תיק, אין דבר כזה". (הדגשות בקו שלי - י.א). ובהמשך נשאל מר רונן אברהם לגבי מקרה שבו מר יהודה דיין בא להעביר בעלות ברכב יחד עם הקונה, ביטון שמעון, והשיב כך: "ש. אני אומר לך שלדיין יהודה לא היה ייפוי כוח מעולם של המוכרת. ת. אז חוזרים לאותו תהליך, אם דיין יהודה זייף ייפוי כוח, תבעו אותו על זיוף. ש. אתה לא יכול להראות לנו שנוכל לדעת אם זייף או שמעולם לא היה ייפוי כוח. ת. גם אם הייתי מצלם ייפוי כוח לא היית רואה אם הוא אורגינל או לא" (ראה עדותו בעמוד 49 שורות 1-6)"ׁ (הדגשה בקו שלי - י.א). כמו כן העידה בפניי הגב' לירז בנג'י, פקידת הדואר בעמוד 50 שורות 25-28: "ש. את יודעת להגיד לנו, את שמרת צילום של היפוי כוח המקורי. ת. לא. ש. יש הוראה שאומרת לך לא לשמור צילום. ת. אין הוראה שאומרת לנו לשמור צילום". (הדגשה בקו שלי - י.א). יפים לענייננו הדברים שנאמרו בת"א 10004/05 דומיקאר בע"מ נגד בנק איגוד לישראל (תק - של) 2009 (1) 24115: "בנוסף אינני מוצאת כי יש לחייב את חברת הדואר לשמור בידיה את ייפויי הכוח באמצעותם נעשו העברות הרכב. מדובר בהכבדה שלא בהכרח תועיל למניעת זיופים ... איני מוצאת כי הוכח שהנתבעות התרשלו בהעברות אלה והעובדה שלא נמצאו טפסים אינה מלמדת על רשלנות ונטל ההוכחה לעניין זה על התובעת". כן ראה לעניין זה גם האמור בת.א (תל - אביב) 89603/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, תק - של 2001 (2)264: "יש לדחות את טענות התובעת לאי הצגת המסמך המהותי של ייפוי הכוח, שכן לפי הנהלים ייפוי הכוח לא נשאר בידי האשנבאי וברור לכן שלא ניתן להציגו וכאמור גם אם יש מקום לשינוי נוהל זה לגבי יפוי הכוח לא הוכחה רשלנות ו/או פגם בשק"ד הרשות לגבי הנהלים הקיימים". בנוסף, בסוגיית יפוי הכוח הובא פסק דינו של בית המשפט בתל אביב - ת.א. 42904/98 מנחם בוקי הלוי נ' מדינת ישראל שקבע בעניין אחר כי: "העובדה כי הנתבע לא שמר את טופס יפוי הכוח אין בה כדי לקבוע כי זו עוולה כלפי התובע. לצורך כך יש לבחון את מהותו של טופס זה: אומנם הנתבע מאפשר רישום העברת בעלות ברכב במאגר המידע שלו באמצעות טופס יפויי הכוח, אולם מדובר במסמך שאינו נמנה עם מסמכי הרכב, אלא מסמך המעגן יחסי שליחות בין מייפה הכוח - בעל הרכב או הקונה - לבין נציגו מיופה הכוח. הן המחוקק בפקודת התעבורה, והן מתקין התקנות, בתקנות התעבורה - לא עיגנו בחיקוק כי טופס יפויי הכוח יהווה כאחד ממסמכי הרכב אשר יש לשומרו. זהו מסמך שמקורו מדיני השליחות הכלליים". בס' 19 לתצהיר מר מנחם רזניק, מנהל התובעת 1 (ת/1) הוצהר כך: "19. הנני מצהיר כי לנוכח אי שמירת המסמכים להוכחת דרכי פעילותו של הדואר בקשר עם הרכבים השייכים לתובעת 1, הרי נגרם לנו נזק באפשרות ההוכחה, לאחרונה הסתבר לנו כי יש הצדקה מלאה לתביעתנו כעולה מנספח ד' . מצ"ב מכתב המאשר כי דואר ישראל אינו פועל כשורה בנושא העברת הזכויות ברכבים - נספח ד". (ההדגשה בקו שלי - י.א.). מעיון בנספח ד' עולה כי הדברים אינם מדוייקים וזאת בלשון המעטה. מדובר במסמך אשר הוצא ע"י מינהל תנועה - אגף הרישוי וממוען לחברות ההשכרה, יבואני רכב, סוחרי הרכב נכתב כך: "משרד התחבורה רואה בחומרה רבה כל פעולה המנוגדת מהותית לאמור בחוק. אשר על כן, חברה אשר תיתפס כאשר היא מבצעת העברת בעלות באמצעות שליח ללא תעודות זהות מקוריות של הרוכשים/המוכרים כמו גם הצגת רשיון סחר, ישלל רשיונה מלעסוק בתחום מכירה וקנייה של הרכבים. כמו כן ובאם מדובר בחברת השכרה/החכר ישקול משרדנו את התליית רשיון החברה. לאור האמור יש להקפיד ולפעול על פי ההנחיות. כאמור משרד התחבורה ימשיך לבצע מעקב ובקרה על פעילות זו וכל חריגה תגרור נקיטת צעדים כנגד המפרים . גם עובדי חברת "דואר ישראל" תודרכו בהתאם". (הדגשה בקו שלי - י.א). אין במכתב זה אמירה כי הדואר אינו פועל כשורה. המכתב איננו ממוען לדואר אלא ליבואני וסוחרי הרכב ומטרתו לרענן את הנהלים ובעיקר את נוהל הצגת תעודות זהות מקוריות בעת העברת בעלות רכב, הא ותו לא, ועל כן אין בו כדי לתמוך בטענות התובעים. שאלה נוספת שיש לבחון הנה האם הנתבעת נקטה באמצעים סבירים ומספיקים כדי למנוע את הסיכון, ונהגה כפי שרשויות סבירות היו נוהגות בנסיבות דומות? בסיכומיו טען לעניין זה ב"כ התובעים כך: "מאז הנוהל של משרד הרישוי עברו הרבה מים בירדן ודווקא הנתבעת מספקת מאז ... תשלום שירותי סריקה ולכן אין זה בבחינת הכבדה אם פקיד הדואר היה סורק המסמכים המהותיים אפילו היה דורש לכך עלות של 1 ₪ !!!" סבורני כי גם דין טענה זו להידחות שכן לא נראה לי סביר להטיל נטל כבד זה על הדואר. בענין זה אני מצטרף לאמור בפסק דינה של כב' השופטת מרדכי (ת.א. (בית שאן) 140/00 פרומרמן נ' מ"י (25.4.01) (אשר אושר בע"א (נצרת) 1105/01 מיום 07/11/01) כדלקמן: "..אמת ויציב שעל הנתבעת לנקוט באמצעי הזהירות הסבירים והראויים למניעת מעשי הונאה "צפויים". מאידך אין מקום, לדעתי, להטיל על הרשות הציבורית (קרי קופת הציבור) אחריות או השתתפות בנזק במקרה שהרשות ספקה בידי התובע כלים מספיקים כדי למנוע באופן מעשי את הנזק, אילו הוא היה פועל בעצמו כקונה סביר וזהיר. אמות המידה לבחינת התנהגותו כוללות בבחינת הכלל של "יזהר הקונה" ומודעותו של התובע, ככל הציבור למעשי הונאה המתרחשים בשוק כלי הרכב...". לכך יש להוסיף את העובדה שככל שהנתבעים ישכללו את הטפסים שבאמצעותם מבוצעת העברת הבעלות ואת הפרטים המצויים במאגר, עדיין ימצאו נוכלים ורמאים "פירצות" באמצעותם יצליחו לעקוף את אמצעי הזהירות (ובמקרה דנן גם את הפתרון המוצע של סריקת ייפוי כוח) הננקטים ולהונות רוכשים תמימים, כפי שארע במקרה דנן. אלא שעצם העובדה כי קיימת פירצה, אין בה ללמד כי לא ננקט אמצעי זהירות סביר שהיה מקום לנקוט בו. כפי שציינה בצדק, השופטת מרדכי בעניין פרומרמן נ' מ"י הנ"ל: "תופעת "כפל הרכב" וזיופים הינה תופעה מצערת ומוכרת. (ההדגשה לא במקור - י.א.) הנסיון של הציבור והשלטון להלחם בתופעות אלה מהווה תהליך התפתחותי ומתמשך כאשר לעיתים רבות, בשעה שנסתמת פרצה במשור אחד, נפתחת ומתגלה פרצה חדשה במשור אחר....". אני דוחה על כן גם את הטענה כי לא ננקטו אמצעי זהירות מספיקים על ידי הדואר. אני דוחה לאור כל המפורט לעיל, את כל הטענות לקיומה של רשלנות מצד הנתבעת בהליך העברת הבעלות ביתר 30 הרכבים. עבירות תרמית והונאה הנטל המוטל, על הטוען טענות של זיוף ומרמה, הנו נטל הוכחה גבוה במיוחד. ע"א 5171/97 - מוחמד סעיד ריאן נ' איברהים סעיד ו- 2 אח' תק - על 98(1), 124 נקבע: "מידת הוכחה כזו הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי. דהיינו: הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר". על מנת להוכיח תביעתם, היה על התובעים להוכיח כי פקידי הדואר סטו ביודעין מנוהלי משרד התחבורה, וידעו ממש כי מדובר במסמכים מזויפים שהרי לפי הפסיקה הרלוונטית פקידי הדואר אינם חוקרים מקצועיים לזיוף מסמכים, ולכן אין לצפות מהם לאתר זיוף במסמכים שנחזים על פניהם להיות מקוריים. התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש בעבירות כגון דא. על כן נדחית גם טענתם זו. הפרת חובה חקוקה כאמור בענין רע"א 5379/95 סהר חב' ישראלית לביטוח נ' בנק דיסקונט פד"י נא(4) 464, בעמ' 474, "חובה שבחוק חייבת להיות מפורשת כדי לחייב אדם בגין הפרתה". התובעים לא הצביעו על כל חובה מפורשת בתקנות התעבורה או בחיקוק אחר, אשר הדואר הפר. הוכח בפניי כי עובדי הדואר פעלו בדיוק בהתאם לתקנות ולנהלים, ולא סטו מהן ועל כן דין טענה זו להידחות, גם כן. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1, חברת הדואר, נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 40,000 ₪. נטל ההוכחהתרמית