נוכחות עורך דין במעמד חתימה על הסכם מכר

אין ספק, כי שאלת נוכחותה או אי-נוכחותה של הנתבעת 3 (עו"ד) בחדר הישיבות, בעת חתימתם של הנתבעים 1-2 על ההסכם, מהווה נדבך מרכזי בגרסתם של הנתבעים, שהרי אם היתה הנתבעת 3 נוכחת בחדר הישיבות בעת החתימה - אזי אין בסיס לטענת הנתבעים, לפיה חתימתם הושגה ע"י התובעים ב"עורמה" ו"במחטף". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נוכחות עורך דין במעמד חתימה על חוזה מכר: 1.        רקע עובדתי התובעים הם בעלי הזכויות (בני רשות) בבית משפחתי ומגרש (מס' 95א) ביישוב רימונים, שבשומרון. בשנת 2005 העמידו התובעים את הבית למכירה באמצעות המתווך בן דוד (להלן: בן-דוד), ובפברואר 2006 נוצר הקשר הראשוני בינם לבין הנתבעים 1-2, אשר הביעו ענין ברכישת הבית. המשא ומתן בין הצדדים נוהל באמצעות עו"ד Y מטעם התובעים, ובאמצעות עוה"ד X , היא הנתבעת 3, מטעם הנתבעים 1-2, ובמסגרתו העביר עו"ד Y ביום 26/04/06 טיוטא ראשונית של ההסכם לידי הנתבעת 3 (להלן: "הטיוטא הראשונה").   הטיוטא הנ"ל, אשר נשאה את הכותרת "הסכם שכר מכר", התייחסה לעסקת מכר "בתשלומים", שעניינה תשלום התמורה החוזית ע"י הנתבעים 1-2 (הקונים) באמצעות מספר רב של תשלומים, אשר ייפרשו על פני 12 שנה, באופן שהנתבעים 1-2 יישאו בתשלומי המשכנתא של התובעים ישירות לבנק למשכנתאות, ובאופן שהזכויות בנכס תירשמנה על שם הנתבעים 1-2 רק עם פרעון המשכנתא של התובעים, קרי- בתום 12 שנים מיום החתימה על ההסכם. עוד נקבע בטיוטת ההסכם הנ"ל, כי העסקה היא עסקה של השכרת הדירה למטרת מגורים ומכירה של הדירה בתום תקופת השכירות, וכי התמורה החוזית לצורך רכישת הזכויות תעמוד ע"ס של 90,000 $, מתוכה סך של 10,000 $ ישולם לתובעים במעמד החתימה על ההסכם, והיתרה בתשלומים חודשיים שווים בסך של 560 $, אשר ייחשבו כתשלומי "דמי שכירות", עד לתום תקופת "השכירות".  באשר להמשכה של ההשתלשלות העובדתית מרגע העברת הטיוטא הראשונה של ההסכם לידי הנתבעת 3 - גוללו הצדדים גרסאות סותרות: לגרסתה של הנתבעת 3 , מיד עם קבלת הטיוטא הנ"ל היא יצרה קשר טלפוני עם עוה"ד Y, והודיעה לו כי מדובר בהסכם בלתי חוקי, אשר אין בדעתה לתת לו יד. כך גם בפגישה שהתקיימה במשרדה ביום 08/05/06, בה נכחו התובעים, עוה"ד Y, הנתבעים 1-2, אמו של הנתבע 1 (ניצה) והמתווך בן דוד, טוענת הנתבעת 3, כי היא הבהירה לכל הנוכחים, באופן חד משמעי, כי לא תמליץ ללקוחותיה לחתום על הסכם מכר, אשר לא ידווח לרשויות המס. לדבריה, עוה"ד Y קיבל את עמדתה, והבטיח כי יערוך טיוטא חדשה של הסכם מכר . עוד טוענת הנתבעת 3, כי באותה פגישה נותרו בין הצדדים נקודות מחלוקת רבות בעניינים מהותיים של העסקה, לרבות בענין תשלום פיצוי לנתבעים במקרה של פינוי היישוב רימונים ע"י הממשלה, ובענין אופן תשלום התמורה ע"י הנתבעים, על רקע דחיית בקשתם לקבלת הלוואת משכנתא מהבנקים למשכנתאות.   ואמנם, לאחר אותה פגישה, ממשיכה הנתבעת 3, ערך עו"ד Y טיוטת הסכם חדשה (שכותרתה "הסכם מכר"), ובעקבותיה נקבעה פגישה נוספת במשרדה, אשר נועדה לנסות ולהביא את הצדדים לעמק השווה. לדברי הנתבעת 3, היה ברור לכל הנוגעים בדבר, כי מדובר בפגישה המהווה שלב נוסף במשא ומתן, ולא בפגישה שמטרתה חתימה על הסכם סופי ומגובש. לפגישה הנ"ל, אשר התקיימה ביום 07/06/06 הגיעה מצד הקונים הנתבעת 2 בלבד, וכן התובעים, עו"ד חן Y והמתווך בן דוד ומנהל משרדו (להלן: "המתווכים"). ואולם, במהלך הפגישה ביקשה הנתבעת 3 מהנתבעת 2, לאחר שהתרשמה, לדבריה, כי האחרונה אינה בקיאה מספיק בפרטי העסקה ואינה מסוגלת להגיע להחלטות לבדה, כי תיצור קשר עם בעלה, הנתבע 1, ותבקשו להגיע בדחיפות למשרדה, על מנת שתוכל להסביר לו טיב העסקה והסיכונים הכרוכים בה. במהלך ההמתנה לבואו של הנתבע 1, טוענת הנתבעת 3, ערכו היא ועו"ד Y שינויים ותיקונים נוספים בהסכם, ואף הדפיסו מהמחשב שבמשרדה לפחות שלוש טיוטות נוספות. גם בשלב זה, מטעימה הנתבעת 3, היה ברור לכל הנוכחים, כי אין כל הסכמה מצד הנתבעים 1-2 לביצוע ההתקשרות, לא כל שכן כאשר הנתבע 1 טרם הגיע למשרד וטרם עודכן בפרטי העסקה, בהתאם לטיוטת ההסכם המתוקנת.  סופו של דבר, הגיע הנתבע 1 למשרדה של הנתבעת 3 ונכנס הישר לחדר הישיבות, והנתבעת 3, אשר לדבריה ישבה אותה עת במשרדה, לא הבחינה, לטענתה, בהגעתו. רק בדיעבד נודע לה, לדבריה, כי עם כניסתו לחדר הישיבות, עטו עליו המתווכים והחלו להחתים אותו, את הנתבעת 2 ואת התובעים על טיוטת ההסכם שהיתה מונחת על השולחן (בארבעה העתקים), בהטעותם את הנתבעים 1-2 לחשוב, כי מדובר בנוסח סופי של ההסכם אשר נבדק ואושר על ידה קודם לכן. לאחר מכן הוחתמו הצדדים גם על טפסי המש"ח הריקים (הצהרות למס שב"ח) ) שהיו מונחים על השולחן, וכל זאת ללא נוכחותה ו/או ידיעתה של הנתבעת 3. כשנודע לה, לבסוף, כי הנתבע 1 הגיע למשרד, ממשיכה וטוענת הנתבעת 3, אך טרם היוודע לה דבר החתמתו על טיוטת ההסכם, היא קראה לו למשרדה, על מנת להסביר לו את פרטי ההסכם ואת הבעייתיות הטמונה בו, אך אז אמר לה הנתבע 1, בתמימותו, כי הוא ורעייתו חתמו בזה הרגע על ההסכם.   או אז, מיהרה הנתבעת 3 לחדר הישיבות, כעוסה וזועמת, נטלה את ארבעת עותקי ההסכם החתומים ואת טפסי המש"חים החתומים, קרעה אותם לגזרים וזרקה את הקרעים לפח האשפה , באומרה לתובעים ולעו"ד Y (המתווכים כבר עזבו את המקום), כי לא נחתם כל הסכם, ודאי לא כאשר ה"חתימה" נעשתה ללא ידיעתה וללא הסכמתה, ובלי שהיה סיפק בידה להסביר למרשיה את תוכן ההסכם ומהותו. לאחר מכן נטלה הנתבעת 3 את כספי המקדמה, אשר היו מונחים על השולחן ונועדו להוות את התשלום הראשון של התמורה החוזית, אילו היה נחתם הסכם סופי - והורתה לנתבעת 2 להחזירם לתיקה. לדברי הנתבעת 3, אף אחד מהנוכחים, ובכלל זה גם עו"ד Y, לא פצה פיו, ולא העלה כל טענה כנגד קריעת ההסכם, שכן היה ברור לכולם, שלא נחתם כל הסכם מחייב בין התובעים לבין הנתבעים 1-2.  לאחר קריעת ההסכם ישבה הנתבעת 3, לגרסתה, ביחידות עם הנתבעים 1-2 במשרדה, והסבירה להם את מהות ההסכם והבעייתיות הגלומה בו, הסבר בעקבותיו הודיעו הנתבעים 1-2 לתובעים, כי הם מעוניינים לשקול מחדש את העסקה, וכי יודיעו להם תשובתם הסופית בעוד כיומיים. סופו של דבר, החליטו הנתבעים 1-2 שלא להתקשר בעסקה, והודעה על כך נמסרה על ידי הנתבעת 3 לעו"ד Y, אשר גם בשלב זה לא העלה לדבריה כל טענה, בדבר חתימתו של הסכם מחייב ו"הפרתו" כביכול ע"י הנתבעים 1-2.  רק ביום 17/08/06, קרי- כחודשיים לאחר אותה פגישה דרמטית, מטעימה הנתבעת 3, פנו אליה התובעים, לראשונה, באמצעות בא כוחם הנוכחי (עוה"ד עמוס פריד) , וטענו כי קריעת ההסכם על ידה מהווה הפרה של ההסכם אשר נחתם כדין ע"י הנתבעים 1-2, וכי על הנתבעים 1-2 לפצותם בסך של 120,000 ₪ בגין הפרת ההסכם.  הנתבעים 1-2 גוללו גרסה הזהה במהותה לגרסתה של הנתבעת 3 , באומרם כי לא היה להם כל מושג, כי ההסכם עליו הוחתמו (מבלי שקראו אותו) ע"י המתווכים ותוך שתוף פעולה מצד התובעים ועו"ד Y - היה הסכם אשר הטיל עליהם סיכון רב למשך שנים רבות, והיה למעשה הסכם בלתי חוקי אשר נועד להטעות את רשויות המס והבנקים למשכנתאות. לדבריהם, הם הולכו שולל ע"י המתווכים, התובעים ובא כוחם דאז, אשר דאגו להחתים אותם על ההסכם שלא בנוכחותה ו/או בידיעתה של הנתבעת 3, ביוצרם בפניהם מצג כאילו מדובר בהסכם סופי אשר כל תנאיו גובשו, אושרו והוסכמו על ידי באת כוחם. לטענת הנתבעים 1-2, במהלך "מסע ההחתמות" נמנע עו"ד Y מלדרוש כי הנתבעת 3 תהא נוכחת במעמד החתימה, זאת על אף שידע היטב כי היא ביקשה מפורשות לעכב את המשא ומתן, עד לבואו של הנתבע 1, על מנת שתוכל להסביר לו את מהות העסקה ותנאיה.  התובעים מאידך, הציגו גרסה שונה לחלוטין. לטענתם, בינם לבין הנתבעים 1-2 נוהל משא ומתן ארוך ומייגע, אשר כלל שיחות טלפון ממושכות, ישיבות של שעות על גבי שעות והחלפת טיוטות רבות, וכי הפגישה שנקבעה ליום 08/05/06 במשרדה של הנתבעת 3 (הפגישה הראשונה) לא נועדה אלא כדי לחתום על הסכם סופי. לדבריהם, במהלך אותה פגישה הם עברו סעיף סעיף על כל החוזה, ולמעשה הושגה הסכמה לגבי כל תנאי החוזה, למעט לגבי שני נושאים (הפיצוי במקרה של פינוי היישוב, ואחריותם של הנתבעים 1-2 לביצוע שיפוצים בדירה ע"פ היתרי בניה כדין). רק בשל שתי נקודות מחלוקת אלו, מדגישים התובעים- לא נחתם ההסכם הסופי באותו מעמד, וסוכם כי כל צד יבדוק עמדתו בעניינים אלו בשנית. עו"ד Y אף הציע, כי ינסח תיקונים לגבי שני עניינים אלו וישלח טיוטא מתוקנת לנתבעת 3. בתום הפגישה פנו התובעים, לגרסתם, לנתבעים 1-2 ושאלו אותם, מפורשות: "האם יש לנו הסכם"?, והנתבעים ענו: "כן", ללא כל סייג או היסוס.  ואמנם, ביום 07/06/06 , לאחר שעו"ד Y הכין טיוטה נוספת מתוקנת, ממשיכים וטוענים התובעים, נפגשו כל הצדדים בשנית במשרדה של הנתבעת 3, וזאת כדי לחתום באופן סופי על הסכם המכר. כבר בתחילת הפגישה , טוענים התובעים, הפיצה הנתבעת 3 בין כולם העתקים של ההסכם המתוקן, אותו הדפיסה ממחשבה, וכן טפסי מש"חים בצבע ורוד לצורך מיסוי מקרקעין. לאחר מכן עברו כולם על התיקונים האחרונים, עוה"ד Y והנתבעת 3 סרו למשרדה על מנת להדפיס את הגרסה הסופית. בינתיים הגיע גם הנתבע 1 לפגישה, והצטרף לכל הנוכחים בחדר הישיבות. או אז, הוציאה הנתבעת 2 מתיקה סך של 10,000 $ המהווה את סכום המקדמה לפי החוזה, והניחו אותו על השולחן בינם לבין התובעים. מתוך הסכום הנ"ל נטל המתווך בן דוד, בהסכמת הצדדים סך של 1000 $ בגין שכר הטרחה המגיע לו מאת התובעים, ושלשלו לכיסו. לאחר כ-20 דקות נוספות, ממשיכים וטוענים התובעים, חזרה הנתבעת 3 לחדר הישיבות, כשבידה החוזה הסופי במספר עותקים לחתימת כל הצדדים. רק אז, טוענים התובעים, ובנוכחותה של הנתבעת 3, חתמו הם והנתבעים 1-2 על כל העתקי ההסכם ועל טפסי המש"חים. בתום הליך החתימה ביקשה לפתע הנתבעת 3 לשוחח עם הנתבעים 1-2 ביחידות במשרדה, וכעבור מספר דקות, החלו בוקעים ממשרדה "קולות מהומה", עקב ויכוח שפרץ בינה לבין הנתבעים 1-2 סביב גובה שכר טרחתה. לאחר מכן, טוענים התובעים, "אירע מראה מבהיל ... : באופן פתאומי חזרה עו"ד X אל חדר הישיבות ושאלה היכן בן דוד המתווך והודענו לה שהוא הלך לאחר שכבר קיבל את שכרו מתוך כספי המקדמה . אז דרשה עו"ד X שנקרא לבן דוד לחזור מיד כי הוא חייב להשיב את הכסף היות ו'ההסכם מבוטל'. לפני שהספקנו לשאול למה כוונתה, עו"ד X זינקה אל השולחן והסתערה על החוזים והמש"חים החתומים, לכדה אותם בידיה, קרעה אותם לגזרים וזרקה אותם לפח האשפה ... עו"ד X אף חטפה את יתרת כספי המקדמה בסך של 9000 $ ... כל הנוכחים ללא יוצא מן הכלל, ובמיוחד אני ואורן, ישבנו פעורי פה, המומים לגמרי מהמתרחש לנגד עינינו. לאחר מספר רגעים כאשר חלף ההלם הראשוני קמנו כדי למחות בכל תוקף על התנהגותה הפרועה של עו"ד X... אך ללא הועיל , חיש מהר נסה עו"ד X מחדר הישיבות, ואילו טלי ושגיא עמדו דום ... . בסוף סוכם כי כהן (הנתבעים 1-2) יתקשרו אלינו בתוך 48 שעות כדי לקבוע מועד חדש לחתימת ההסכם לאחר שעו"ד X תסביר להם שוב את תוכנו. בלית ברירה עזבנו את משרדה של עו"ד X, לא לפני שהוצאנו מפח האשפה את הסכם המכר והמש"חים הקרועים שהיא זרקה לשם" (ס' 32-37 לתצהיר התובעת 2) .  על סמך קרעי ההסכם, אשר הוצאו מפח האשפה והודבקו זה לזה ע"י התובעים, הוגשה התביעה דנן , שעניינה תביעה בגין הפרת ההסכם כביכול ע"י הנתבעים 1-2, באמצעותה של הנתבעת 3 אשר פעלה כשלוחתם. לדברי התובעים, קריעת ההסכם ע"י הנתבעת 3 מהווה הפרה חד צדדית של ההסכם ע"י הנתבעים 1-2 , הפרה בגינה על הנתבעים לפצותם בסך כולל של 120,000 ₪ (10,000 $ פיצוי מוסכם על פי סעיף 29ג. להסכם; 10,000 $ בגין אי תשלום כספי המקדמה ; 33,000 ₪ בגין תשלומי המשכנתא בהם המשיכו לשאת בעצמם אשר היו נחסכים מהם אילו לא הופר ההסכם ). עוד טענו התובעים בכתב התביעה, כי התנהגותם החמורה הנ"ל של הנתבעים 1-3 יש בה משום ביצוע עוולות נזיקיות של רשלנות, גזל, תרמית, שקר מפגיע, מצג שווא, גרם הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט וגרם הפרת חוזה, ויש בה גם משום חשד לביצוע עבירות פליליות של גניבה, קבלת דבר במרמה, והיזק בזדון. בכל הנוגע לנתבעת 3 טענו התובעים גם לשורה של הפרות אתיות.  בכתבי הגנתם טענו הנתבעים 1-3, כי מעולם לא נחתם הסכם מכר מחייב בין התובעים לבין הנתבעים 1-2, שכן חתימתם של האחרונים על ההסכם הושגה "בעורמה" ו"בגניבה", בדרך של "מחטף", ותוך הטעייתם לגבי תוכנו של ההסכם, ומשכך לא ניתן לומר כי היתה גמירות דעת מצד הנתבעים 1-2 להתקשר בהסכם הנ"ל, אשר קרעיו הוצאו מפח האשפה. מכל מקום טוענים הנתבעים 1-3, כי מדובר בהסכם פסול ו/או בהסכם למראית עין, אשר דינו בטלות, ועל כן ממילא אין הוא בר אכיפה בבית משפט.  2.        דיון והכרעה 2.1      הפן העובדתי: ההיתה הנתבעת 3 נוכחת בעת החתימה על ההסכם, אם לאו ? אין ספק, כי שאלת נוכחותה או אי-נוכחותה של הנתבעת 3 בחדר הישיבות, בעת חתימתם של הנתבעים 1-2 על ההסכם, מהווה נדבך מרכזי בגרסתם של הנתבעים, שהרי אם היתה הנתבעת 3 נוכחת בחדר הישיבות בעת החתימה - אזי אין בסיס לטענת הנתבעים, לפיה חתימתם הושגה ע"י התובעים ב"עורמה" ו"במחטף".  מבין שתי הגרסאות הסותרות בענין זה מעדיף אני, בכל הכבוד, את גרסתם של הנתבעים 1-3, לפיה הנתבעת 3 לא נכחה בחדר הישיבות בעת ההחתמה ולא היתה מודעת לאקט החתימה, על פני גרסתם של התובעים, לפיה הנתבעת נכחה בחדר ואף החתימה את הנתבעים 1-2 בעצמה על העתקי הסכם המכר: עדותם של התובעים בענין זה היתה בלתי מהימנה בעליל. בעוד שבתצהיר עדותם הראשית גוללו התובעים גרסה החלטית ונחרצת, לפיה "עו"ד X חזרה לחדר הישיבות כשבידיה החוזה הסופי עם מספיק העתקים לחתימת כל הצדדים. עוד בנוכחותה של עו"ד X התחלנו כולנו לחתום על ההעתקים של החוזה כאשר היא ועו"ד Y יחד העבירו עותקים בין הצדדים ..." (ס' 26-27 לתצהיר הנתבע 1; ס' 28-29 לתצהיר הנתבעת 2 ) - הרי שבביהמ"ש היתה עדותם בענין זה החלטית הרבה פחות, וכשנשאלה למשל התובעת 2, מי נכח בחדר הישיבות בעת החתימה על ההסכם, השיבה את התשובה המהוססת: "ת:חן Y, אורן שושן, טלי (הנתבעת 2) לדעתי X היתה שם ואם היא לא היתה מיד היא תכף הגיעה. ש: לגבי כל השאר את בטוחה. פתאום את אומרת לדעתי, ואת אומרת אם לא, כלומר את רוצה בכח להכניס אותה לחדר למרות שהיא לא היתה שם? ת: אני לא זוכרת אם היא בדיוק היתה, כי היא כל הזמן קמה והלכה קמה והלכה. ואם היא לא היתה באותה שניה היא תכף הגיעה. כששגיא הגיע אני חושבת שהיא היתה, אבל אם היא לא היתה היא תכף הגיעה" (ע' 18 ש' 19- 25) (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור-י.מ).  גם עו"ד Y, אשר זומן להעיד מטעם התובעים (בלי שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית), סיפק בעדותו תשובות מעורפלות בענין זה, ועל אף שמדובר בפרט מרכזי ומהותי במסכת האירועים לא ידע עו"ד Y לומר, האם הנתבעת 3 נכחה במעמד החתימה אם לאו, בהעידו : "ת. לא יודע להגיד כל מה שקרה. בכל אופן הוא הגיע המסמכים היו מוכנים וחיכו     שהוא  יבוא. הוא בשלב מסויים נכנס אלינו לחדר הישיבות והתחיל טקס של חתימות... ש: האם נכון שעו"ד X לא היתה נוכחת בזמן החתימה ולא אישרה את חתימת לקוחותיה? ת. עו"ד X נכנסה ויצאה מחדר הישיבות. אני לא יודע לומר במדוייק אם היא היתה בכל זמן החתימות או לא. אני מניח שכן אני זוכר אותה נכנסת ויוצאת אני , לא יכול... היא הכינה מלכתחילה סט של 4 עותקים של החוזה לצורך חתימה וזה חיכה לחתימה. ישבנו שם וחכינו רק לענין החתימות שיהיו נוכחים כולם. כבר לא ניהלנו מו"מ. ש: האם יש נכון בטענה שעו"ד X לא ידעה שאתם חותמים על ההסכם ?            ת: לא עולה על הדעת שתטען טענה כזאת. ש: האם יש ממש בטענה שעו"ד X כלל לא ידעה ששגיא כהן הגיע עד שהיא באה לקרוא לו לחדרה?            ת: אין לי מושג מה היא ידעה ומה היא לא ידעה" (ע' 46 ש' 3-25). ש: הענין הוא מאוד פשוט . גרסת עו"ד X היא שהיא לא ידעה שמר שגיא כהן הגיע... הוא נכנס לחדר הישיבות והתחיל הליך החתימות ... אתה יכול להכחיש את העדות שלה?            ת: זה תמוה מאוד בעיני. גם עו"ד X חיכתה לו" (ע' 64 ש' 12-15).  במהלך עדותו של עו"ד Y לא ניתן היה, בכל הכבוד, שלא להבחין בזיכרון הסלקטיבי שהוא הפגין, בכך שבכל הנוגע לעובדות השנויות במחלוקת (כגון, נוכחותה של הנתבעת 3 בחדר הישיבות בעת החתימה, או הדברים שאמרה לו הנתבעת 3 בנוגע לאי הבנת הנתבעים את הבעייתיות הגלומה בעסקה) לא הצליח עו"ד Y לזכור מאומה, בעוד שבנוגע ליתר העובדות- הפגין זכרון מושלם, וידע לתאר את ההשתלשלות העובדתית לפרטי פרטיה.  אל מול עדותם המהוססת והמתחמקת של התובעים ושל עו"ד Y, בשאלת נוכחותה של הנתבעת 3 במעמד החתימה - היתה עדותם של הנתבעים 1-3 בענין זה עקבית ונחרצת: הנתבע 1 העיד, כי בהגיעו למשרדה של הנתבעת 3 הוא הצטרף באופן טבעי לרעייתו וליתר הנוכחים, ששהו בחדר הישיבות, וכי מיד עם היכנסו, טרם היה סיפק בידו להבין לשם מה הוזעק למשרד, החל הליך החתימות על ההסכם. לדבריו, הנתבעת 3 לא נכחה בחדר : "לא חיכינו לה כי נאמר לנו שהכל בסדר ואפשר לחתום" (ע' 88 ש' 2), "ברגע שנכנסתי התיישבנו. המתווכים אמרו לנו שהבעיות נפתרו ועו"ד שלנו אישרה את הנוסח, וכך התחלנו לחתום" (ע' 88 ש' 21-22).  בדומה העידה הנתבעת 2 : "בדיעבד אני הבנתי שהוטעיתי ע"י המתווכים. הסיבה היחידה שכן חתמתי זה גם כי קיבלתי את האישור המלא של המתווכים שיש הסכמה מצד העו"ד שלי, וגם היה בחדר בעל סמכות שהוא בעצם היה עו"ד שלהם, הוא נכח בחדר, עו"ד Y חן, וחשבתי שאפשר לחתום" (ע' 93 ש' 16-19) .  אישוש לגרסתם של הנתבעים 1-3 ניתן למצוא בעובדה, שהן התובעים והן עו"ד Y, לא השמיעו כל מחאה, ולו רפה, כנגד אקט קריעת החוזים שביצעה הנתבעת 3 אל מול עיניהם - לא באותו מעמד, ואף לא בימים שלאחר מכן, מה שמלמד כי התובעים, כמו גם בא כוחם דאז, ידעו והבינו היטב, כי לא נחתם למעשה כל הסכם מחייב בינם לבין הנתבעים 1-2, וכי אכן היה טעם לפגם באופן שבו הוחתמו האחרונים על הסכמי המכר. אמנם, בעדותו ניסה עו"ד Y לתרץ את העדר התגובה מצדו או מצד התובעים באותו מעמד, באומרו: "ת: אנחנו כולנו היינו המומים מהאירוע הזה. אני אומר לא ידעתי מה לעשות ומה לייעץ ללקוחות שלי באותו רגע, ושוחחה איתי עו"ד X ואני הבנתי ממנה במפורש שהיא במצוקה. שהיא מרגישה לא בנוח עם הלקוחות שלה והיא זקוקה לפרק זמן ולא ידעתי איך לנהוג. פשוט קמנו והלכנו. ש: מההתנהגות שלכם שקמתם והלכתם ניתן היה להבין שאתם מסכימים עם חוסר גמירות הדעת, עם היות ההסכם לא מחייב ואתם מחכים שיתגבשו בדעותיהם ויחתמו. חיכיתם לתשובה. זה מה שאתה אמרת ? ת: אני באותו רגע לא ביצעתי שיקול מלא של מה צריך לעשות. אני מודה. לא ידעתי מה לעשות אם אני לא טועה בני הזוג כהן נדמה לי כבר בכלל היו כך שהם בכלל לא היו באותו רגע כך שנשארנו מול עו"ד X עם הניירות בפח האשפה. זה היה מן אירוע שאני לא ידעתי מלבד לקום וללכת מה עוד עלי לעשות. פשוט הייתי במבוכה. ש: אני מבין את המבוכה באותו רגע. אחר כך ישבת ואישרת שדיברו איתך המוכרים וחיכו לתשובה אם הקונים מוכנים לחתום תוך 48 שעות אם לא ? ת: מה שאני אמרתי שעו"ד X אמרה לי שהיא קבעה איתם ליום שישי. אני לא קיבלתי תשובה אלא ביום ראשון מהלקוחה שלי" (ע' 58 ש' 10-24). ואולם, גם אם נניח, כי ה"מבוכה" וה"הלם" שאחזו בתובעים ובעו"ד Y, בשל התנהגותה של הנתבעת 3 לאחר החתימה, אכן "ניטרלו" את יכולת התגובה שלהם באותו רגע - הרי שאין בכך כדי להסביר את העדר התגובה מצדם במשך שלושת הימים שלאחר אותה פגישה. למעשה, גם לאחר שהנתבעים 1-2 הודיעו לתובעים, שלושה ימים לאחר אותה פגישה דרמטית, כי החליטו לסגת כליל מהעסקה, לא העלו התובעים בפני הנתבעים כל טענה בדבר הפרת ההסכם מצידם, וטרונייתם הראשונה בענין זה באה רק ביום 17/08/06 (באמצעות בא כוחם דנן עוה"ד עמוס פריד), קרי, כחודשיים וחצי לאחר הפגישה וקריעת ההסכם . הדעת נותנת, כי אילו באמת סברו התובעים, כי בינם לבין הנתבעים 1-2 נחתם הסכם סופי ומחייב אשר הופר ע"י האחרונים- אזי הם היו טוענים להפרת ההסכם כבר במעמד קריעת הסכם, או לפחות בימים שלאחר מכן, וכי לא היו ממתינים לשם כך כחודשיים וחצי. אכן, השיהוי הרב מצד התובעים בהעלאת הטענה בדבר הפרת ההסכם ע"י הנתבעים 1-2 מחזק את המסקנה, לפיה התובעים עצמם הסכינו עם כך שהנסיבות בהן נחתם כביכול ההסכם ונקרע לאחר מכן - אינן יכולות לכונן קשר חוזי מחייב בינם לבין הנתבעים 1-2. לחלופין, ניתן לומר שהתובעים הסכימו, הסכמה שבשתיקה, עם ביטולו של ההסכם, והא ראיה- שבתום אותה פגישה קבעו עם הנתבעים 1-2 להמשיך ולשוחח במוצאי שבת שלאחר אותה ישיבה (שהתקיימה ביום חמישי), לאחר שהנתבעים 1-2 ישקלו מחדש את תנאי ההסכם.   המסקנה היא, אם כן, כי חתימת הנתבעים 1-2 על ההסכם נעשתה שלא בנוכחותה ו/או בידיעתה של הנתבעת 3 ובטרם היה סיפק בידה להסביר לנתבעים 1-2 ובמיוחד לנתבע 1 את תנאי העסקה והסיכונים הגלומים בה.   2.2      מבחן גמירות הדעת : האם נכרת חוזה ? לדידם של התובעים, לשאלת נוכחותה של הנתבעת 3 בחדר הישיבות בעת החתימה על ההסכמים אין למעשה כל רבותא, שכן עצם חתימתם של הנתבעים 1-2 על ההסכם מלמדת, לשיטתם של התובעים, על גמירות דעת מצד הנתבעים 1-2 להתקשר בעסקה, זאת בהתאם להלכה, לפיה "אדם החותם על מסמך לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא...אפילו עיוור או אנאלפבית שחתם על המסמך והמסמך נוגע לעסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העסקה ... הטענה 'לא נעשה דבר' לא עומדת לחותם " (כב' הנשיא י' זוסמן ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור ואח', פ"ד יט(2) 113, 117 (1965)).  הלכה זו, טוענים התובעים, נכונה לגבי אדם שכלל לא טרח לקרוא את המסמך או ההסכם עליו חתם , ועל כן מכח קל וחומר נכונה היא במקרה דנן, בו הנתבעים 1-2 קראו את ההסכם טרם חתימתם עליו, ומכל מקום הם היו מודעים היטב לפרטי העסקה ולתנאיה. האמנם ? בתצהירי עדותם הראשית העידו התובעים, כי כל הנוכחים בחדר הישיבות עברו על הנוסח הסופי של ההסכם ביחד , טרם החתימה: "כולנו יחד עברנו על התיקונים האחרונים שהוכנסו לגרסה הסופית של ההסכם, ותוך כדי כך הן בן דוד [המתווך-י.מ.] והן טלי [הנתבעת 2-י.מ.] עמדו בקשר טלפוני רציף עם שגיא אשר טרם הגיע למפגש, על מנת לעדכן אותו באופן שוטף על התיקונים האחרונים" (ס' 20 לתצהיר התובע 1; ס' 22 לתצהיר התובעת 2).  בניגוד לכך העידה התובעת 2 בביהמ"ש: "ת:.. הם [הנתבעים 1-2] אמרו לי שהם הבינו וקראו את ההסכם. ש: מתי הם אמרו לך את זה ? ת:בהתחלה לפחות פעם לפני ישיבה ראשונה, ואני יודעת לפני ישיבה שניה הם אמרו לי שקראו והבינו. ש: וגם בפגישה השניה ? ת כן. לפני כן שאלתי אותם... שאלתי אותם אם הם קראו את ההסכם. ... אמרו לי שהם עברו עם המתווך על כל החוזה סעיף סעיף והבינו " (ע' 28 ש' 7- 18). עדות אשר פרט להיותה סותרת את הגרסה שמסרה התובעת 2 בתצהיר עדותה הראשית- מעוררת גם תמיהות וסימני שאלה (למשל: על מה ולמה ראתה התובעת לנכון לשאול את הנתבעים 1-2, שהיו מיוצגים ע"י עו"ד, האם קראו והבינו את ההסכם ? והאם ייתכן כי המתווך, ששירותיו נשכרו למעשה ע"י התובעים, הוא שהקריא לנתבעים את ההסכם ולא הנתבעת 3 ?!) .  לא זו אף זו: בהמשך חקירתה הנגדית, משנשאלה התובעת 2, האם הנתבעים 1-2 עודכנו בשינויים האחרונים שהוכנסו להסכם, ממש לפני שהנתבעת 3 הביאה את הטיוטא הסופית לחדר הישיבות, היא השיבה : " אני יודעת שאני הסתכלתי וחן הראה לי איך משנים את החוזה. אני לא זוכרת אם עו"ד X הראתה לכהן את השינויים שהוכנסו בחוזה " (עי' 29 ש' 3-4).  גם עו"ד Y, יש לציין, לא יכול היה לומר בוודאות, כי הנתבעים קראו את ההסכם טרם חתימתם עליו, ובביהמ"ש העיד בענין זה: "ברגע שהוא [הנתבע 1-י.מ.] הגיע למיטב זכרוני הוא קרא את החוזה ... הוא התיישב ליד אשתו...הם קראו והסתכלו ואז חתמו.." (ע' 46 ש' 9-11)).  על רקע דברים אלו מקובלת עלי גרסתם של הנתבעים 1-2, לפיה הם לא קראו את ההסכם טרם החתימה, ולא היו מודעים לטיב העסקה ולפרטיה, וכי חתמו אך ורק מאחר וסברו שמדובר בנוסח סופי, אשר אושר והוסכם על באת כוחם, הנתבעת 3. הנתבע 1 העיד: "אני סמכתי על העו"ד שלי שהיא כביכול אישרה את זה. ככה נאמר לי שהיא אישרה את הנוסח הזה של ההסכם והסתבר לי בסוף שהיא לא אישרה " (ע' 74 ש' 18-19) "ההבנה שלי היא מאוד קטנה בתחום וסמכנו על עו"ד X" (ע' 82 ש' 7) - עדות המהימנה ומקובלת עלי.   אכן, בדרך כלל אדם אשר החותם על הסכם בלי שטרח לקרוא אותו, או בלי שטרח לדאוג שתוכן המסמך יוסבר לו ע"י אדם המהימן עליו - מוחזק כמי שידע והסכים לתוכנו של המסמך. ואולם, שונות ומיוחדות הן הנסיבות בענייננו, בו הנתבעים 1-2 כן טרחו לקחת ייצוג משפטי של עו"ד נאמן עליהם, על מנת שידאג לכל הקשור בניסוח ההסכם (ובל נשכח, כי דובר בהסכם מורכב) וחתימתם נעשתה מתוך טעות, בסוברם כי מדובר בנוסח סופי אשר אושר והוסכם על באת כוחם, בה בשעה שזו כלל לא אישרה נוסח זה, ולמעשה כלל לא הספיקה לעדכן אותם בשינויים שהוכנסו בו. הנתבעת 3 העידה בענין זה: "המחטף הוא שההסכם נחתם בלא נוכחותי. חד משמעית... אם הוא היה נחתם בנוכחותי זה היה אחרי שאני בטוחה שהלקוחות שלי בין יתר הדברים הבינו את ההסכם על בוריו על כל מרכיביו. זאת היתה המטרה... הגענו לכך שהיתה טיוטת הסכם שמבחינתי לא היתה גמורה. הלקוחות שלי לא קראו ולא הקראתי להם והם לא הבינו.." (ע' 101 ש' 5-23). "ת: בחלק מהפגישה נכחה רק הנתבעת 2. אני התרשמתי שהיא לא מבינה את מהות ההסכם... "(ע' 104 ש' 21-22). "ת: לי היתה גם בעיה עם תוכן ההסכם" (ע' 101 ש' 15) " ...כמה דברים עיקריים בהסכם שהפריעו לי. דבר ראשון היה הנושא של הבטחת הפיצוי במקרה של פינוי היישוב. אני חשבתי שהלקוחות שלי לא מובטחים בענין הזה. דבר שני... היה שער מינימום שקבוע בהסכם.. שלישית הפריע לי שהנכס לא יעבור ע"ש הלקוחות שלי באופן מיידי. נקודה נוספת... איפה בנק לאומי למשכנתאות עומד בכל הנושא של פרעון המשכנתא של המוכרים ..." (ע' 105 ש' 1-8). ש: הנוסחא האחרונה שמופיעה פה היא הנוסחא המקובלת ? ת: ... הלקוחות שלי לפי מה שהתרשמתי לא הבינו אותה. העלינו אותה על הכתב.. היתה נוכחת רק הנתבעת 2 מטעם הקונים.. .עו"ד Y נכנס אלי לחדר.. הוצאנו טיוטא אחת, הלכנו לחדר הישיבות וחזרנו, הוצאנו טיוטא נוספת. כשהגענו לנוסח הזה אמרתי שמכאן אני לא ממשיכה לפני ששגיא כהן מגיע. ההתרשמות שלי היתה שהלקוחה שלי לא מבינה את ההסכם. לא יכולתי להרשות לעצמי שההסכם הזה ייחתם" (ע' 108 ש' 9-24) . הנתבעת 3 אף הוסיפה והעידה כי בעת שהמתינה לבואו של הנתבע 1 היא עסקה במשרדה בניסוח מסמך, בו מצהירים הנתבעים 1-2 כי חתמו על ההסכם לאחר שבאת כוחם הסבירה להם כל הבעיות והסיכונים הכרוכים, מסמך עליו ביקשה להחתים את הנתבעים 1-2 אילו היו מחליטים לחתום על ההסכם חרף כל הסתייגויותיה (ע' 110 ש' 15-19).  ודוק: מעדותו של עו"ד Y עולה, כי אפילו הוא עצמו, אשר ניסח את ההסכם, מתקשה להסביר את טיב העסקה שנרקמה בסופו של דבר, באומרו: "יצרתי פה איזה שעטנז שלקחתי הוראות מהסכמי שכירות והסכמי מכר ויצרתי שעטנז מסוים. איך בדיוק יצא אני לא יודע. מה שכתוב כתוב. אני לא יכול להסביר לך " (ע' 62 ש' 4-6). "ההסכם הזה הוא הסכם כמו שאמרתי פרובלמטי מלכתחילה ולכן רציתי לבנות אותו בצורה של שכר שאח"כ הופך למכר... מי שהתנגד למבנה הזה זה הצד השני.. שרצה לבנות איזה שהוא מבנה של מכר למרות שאי אפשר לבצע את המכר, גם בגלל המשכנתא וגם בגלל התשלומים הנדחים לאורך למעלה מ-11 שנה, ובצורה פשטנית של הסכם מכר שהוא חריג ולא מקובל בעסקאות מהסוג הזה " (ע' 66 ש' 17- 22), ואם כך מעיד עו"ד Y, שהינו עורך דין עתיר ניסיון בעריכת עסקאות מכר - אזי מה ניתן לצפות מהנתבעים 1-2 שהינם אנשים פשוטים וחסרי כל הבנה משפטית?! על רקע האמור, נראה שגם אם היו הנתבעים 1-2 טורחים לקרוא את ההסכם, טרם חתמו עליו, הם לא היו מצליחים לעמוד בעצמם על הבעיות המשפטיות והחוקיות הגלומות בו. לא למותר לציין, כי מדבריו של עו"ד Y - "היתה לי הרגשה כאילו ישנו נתק בין המו"מ שניהלתי עם עו"ד X לבין מה שהלקוחות שלה יודעים" (ע' 63 ש' 24) - נראה כי הוא היה מודע לכך שהנתבעים אינם יורדים לעומקם של דברים, אך חרף זאת לא טרח לדרוש נוכחותה של באת כוחם בעת החתימה. מכל מקום, מקובלת עלי גרסת הנתבעת 3 לפיה היא הבינה, ככל שהתארכה הפגישה , כי הנתבעת 2 אינה מצליחה לרדת לשורש העסקה המורכבת, ומשכך עמדה על כך שבעלה, הנתבע 1, יגיע לאלתר למשרד, על מנת שתוכל לעדכן אותו בהתפתחויות שחלו בהסכם.   אינני מקבל גם את גרסת התובעים ועו"ד Y, לפיה הנתבע 1 הוזעק ע"י הנתבעת 3 למשרדה אך ורק כדי לחתום באופן פורמאלי על ההסכם. ממכלול הראיות והנסיבות ברי, כי נוסח ההסכם, אשר נחתם בסופו של דבר, הושג בתום פגישה ארוכה ומייגעת, במהלכה ערכו הנתבעת ועו"ד Y שינויים ותיקונים רבים בהסכם, וקשה להניח שהנתבעת 3 ביקשה מהנתבע 1 להגיע למשרד אך ורק כדי שיחתום באופן פורמאלי על ההסכם, בלי שתעדכן אותו בשינויים ובתיקונים שהוכנסו בו.  התובעים ניסו, אמנם, לטעון כי כל אותה פגישה לא נקבעה מלכתחילה אלא לצורך חתימה פורמאלית על הסכם סופי, ובענין זה סמכו יהבם בין היתר על העובדה שהנתבעים 1-2 הגיעו לפגישה כשבאמתחתם סכום המקדמה בסך של 10,000 $. ואולם, אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, עו"ד Y עצמו העיד, כי הפגישה נועדה "לסיום המו"מ וחתימה" (ע' 42 ש' 24) " אנחנו הגענו למצב שהוחלפו טיוטות, הוחלפו הערות, ידענו עורכי הדין כבר את המסגרת עם כל המורכבות שלה והגענו להסכמות לא סופיות. היו דברים שידענו שצריך עוד לפתור, לשם כך היתה אותה פגישה. בגדול היה ברור שאנו כבר בסיום של המו"מ והולכים לחתימה" (ע' 43 ש' 1-4) . " עלו נושאים ודנו, והגענו להסכמות... הגענו בסופו של דבר לנוסח מוסכם " (ע' 43 ש' 12, 15). משמע, כי בפתחה של פגישה זו המשא ומתן טרם הסתיים, ומשכך מטבע הדברים טמנה הפגישה בחובה גם סיכון שהמו"מ לא יצלח, ולא יניב בסופו של דבר הסכם סופי. בהקשר זה יש לציין, כי לפגישה הנ"ל לא הביא עמו עו"ד Y את כל הטפסים הנלווים לחתימה על הסכם מכר דירה (כגון טפסי מש"חים, ייפוי כח וכד'), כפי שהיה מתבקש, אילו אכן דובר בפגישה אשר מטרתה הברורה היתה חתימה סופית על הסכם מכר .  שנית, בכל הנוגע לסיבת הבאת סכום המקדמה (בסך 10,000 $) ל לפגישה - הסביר הנתבע 1 בפשטות: "אשתי הגיעה עם הסכום לפגישה הזאת. היתה אופציה שאם יימצא פתרון- אז תהיה חתימה" (ע' 85 ש' 23-24) . יש לזכור, כי סכום המקדמה הובא ע"י הנתבעים גם לפגישה הקודמת שהתקיימה בין הצדדים ביום 08/05/06, אשר לגביה אין חולק כי היתה פגישת משא ומתן גרידא, ומכאן כי עצם הבאת הכספים הנ"ל לפגישה אין בה משום ראיה לכך שהצדדים סיימו את שלב המשא ומתן ועברו לשלב החתימה הפורמאלית על ההסכם. לא זו אף זו: לאורך כל אותה פגישה גורלית , ואף לאחר ה"חתימה" על ההסכם - נותר הכסף הנ"ל מונח על השולחן, ולא נמסר פיסית לידיהם של התובעים, וכאמור לאחר קריעת ההסכם הנתבעת 3 נטלה את הכספים וביקשה מהנתבעת 2 להחזירם לתיקה. כלומר, הכסף למעשה מעולם לא עבר מכיסם של הנתבעים 1-2 לכיסם של התובעים. אמנם, התובעת טוענת כי היה ברור לכולם שהכסף כבר שייך להם וכי הסיבה היחידה שלא ששללה הסכום הנ"ל לכיסה אחרי החתימה היתה נימוס : "אחרי שחתמנו את החוזים הם שמו את הכסף על השולחן ובגלל שאני מסיאטל, זה לא מנומס פשוט לדחוף כסף ככה. השארתי את הכסף על השולחן" (ע' 20 ש' 1-3), ואולם הסבר זה, בכל הכבוד, איננו מסבר את האוזן. ודוק: ער אני לכך, שמתוך הסכום הנ"ל נטל לעצמו המתווך בן-דוד לאחר ה"חתימה" על ההסכם, סך של 1000 $, בגין שכר תיווך שהיו חייבים לו התובעים. לכאורה, יש בכך כדי ללמד, כי הכספים הנ"ל אכן עברו כבר לידי התובעים, ואולם, במכלול הנסיבות דומני כי אין לייחס לנטילת שכרו של המתווך מתוך כספי המקדמה כל משמעות לגבי מטרתה של הפגישה או טיבה של החתימה, מה גם שלבקשתה של הנתבעת 3 סכום זה הוחזר לאחר מכן ע"י המתווך בן דוד לידי הנתבעים 1-2.  סופם של דברים: הפגישה שנקבעה ליום 07/06/0/6 לא היתה אלא חוליה נוספת במשא-ומתן מורכב שנוהל בין התובעים לבין הנתבעים 1-2 בקשר לרכישת הדירה, חוליה אשר לא הניבה בסופו של דבר הסכמה מצד הנתבעים 1-2 להתקשר בהסכם מכר סופי , וחתימתם של הנתבעים 1-2 על ההסכם מקורה בטעות שטעו לגבי תוכן ההסכם. משכך, לא ניתן לומר, כי התקיים התנאי הבסיסי לכריתתו של הסכם מחייב, שעניינו קיומה של גמירות דעת מצד הנתבעים 1-2 להתקשר בהסכם המכר, בנוסח ובתנאים הנ"ל . אין לי ספק, כי אילו ידעו הנתבעים 1-2 שתוכן ההסכם אינו מוסכם על הנתבעת 3 - אזי לא היו חותמים על ההסכם.  2.3      חוזה פסול וחוזה למראית עין - "מעילה בת עוולה" אין חולק, כי ההסכם עליו חתמו הנתבעים, על אף שכותרתו היא "הסכם מכר" - איננו הסכם מכר שגרתי. המדובר, כאמור, בהסכם שעניינו "מכר דירה בתשלומים", שהיו אמורים להתפרש על פני 12 שנים ולהיות משולמים ע"י הקונים (הנתבעים 1-2) באמצעות פרעון תשלומי המשכנתא של המוכרים (התובעים), כאשר הבעלות בדירה תעבור לקונים רק עם סילוק המשכנתא כולה, קרי- בתום 12 שנים מיום החתימה על ההסכם. כלומר, המדובר במעין עסקת "ליסינג למגורים". מיתווה זה נועד "לעקוף" את הסכם המשכנתא של התובעים (המוכרים) עם הבנק למשכנתאות, בו התנה הבנק את מכירת הדירה לצד ג' בפרעון מלא של הלוואת המשכנתא או ב"גרירתה" לנכס מקרקעין אחר. המיתווה הנ"ל אפשר, למעשה, לתובעים למכור את דירתם לנתבעים 1-2 , תוך הותרת השעבוד על הדירה הנמכרת (ועל שמם של התובעים) באמצעות הלבשתה של עסקת המכר בלבוש פיקטיבי של עסקת שכירות/ליסניג. "הסכם מכר" זה עומד גם בניגוד לתנאי הזכאות , מכוחה נרכשה דירת התובעים (במסגרת סיוע שקיבלו ממשרד השיכון), המחייבים אף הם סילוק של החוב או גרירת המשכנתא לדירה אחרת בעת מכירה של הדירה לצד ג'. עוד טומן ההסכם בחובו הטעיה של רשויות המס, שכן לפי ההסכם הדיווח על העסקה, כעסקת מכר החייבת במס שב"ח ו/או מס רכישה, ייעשה רק בחלוף 12 שנים מיום החתימה על ההסכם, עם רישום הזכויות בדירה ע"ש הקונים.  הסכם שכזה הינו , ללא ספק, הסכם למראית עין, אשר כל מטרתו להסוות עסקה בלתי חוקית, באמצעות הטעיית הבנק למשכנתאות, משרד השיכון ורשויות המס. ודוק: הטיוטא הראשונית של ההסכם אשר נערכה ע"י עו"ד Y נשאה את הכותרת "הסכם שכר מכר", וזכויות הנתבעים 1-2 בדירה הוגדרו בהסכם כזכויות של שכירות עם אופציה לרכישה. בטיוטא המאוחרת שהכין עו"ד Y שונתה אמנם כותרת ההסכם ל"הסכם מכר", וזכויות הנתבעים 1-2 בדירה הוגדרו בגוף ההסכם כזכויות מכח רכישה, אך יתר ההוראות הבלתי חוקיות שנכללו בטיוטא הראשונית (בענין תשלום התמורה החוזית ב-143 תשלומים חודשיים שווים, ובדבר העברת הבעלות ע"ש התובעים רק לאחר פרעון מלוא התמורה החוזית) - נותרו בעינן גם בטיוטא המתוקנת. ועל כן ברי, כי כותרת ההסכם, קרי- האופן בו בחרו הצדדים לכנות את העסקה - אין בה כדי לרפא את אי החוקיות הגלומה בהסכם, שהרי מהותה האמיתית של העסקה היא הקובעת.   יש לציין, כי "יוזמת" המיתווה הבלתי חוקי הנ"ל היתה התובעת 2 , אשר לדבריה רק ניסתה לפתור את בעיית המימון של הנתבעים 1-2, לאחר שהתברר לה ולבעלה, כי הבקשה שהגישו הנתבעים 1-2 לקבלת משכנתא לצורך רכישת הנכס, נדחתה ע"י מספר בנקים למשכנתאות, בשל העדר הון עצמי מספיק בידי הנתבעים. בתצהירה העידה התובעת 2 בענין זה : "עם הזמן היה ברור כי בני הזוג כהן אינם מצליחים למצוא בנק שייתן להם משכנתא וככל הנראה בגלל זה העסקה לא תצא אל הפועל.. סמוך לאחר מכן ניהלתי שיחה עם המתווך בן-דוד, ובה עלה הרעיון שאולי ניתן יהא לעקוף אותה בעיה של מימון ללא משכנתא, בכך שכהן פשוט ישלמו לנו את התמורה בתשלומים הפרוסים על פני תקופה ארוכה.... " (ס' 7-8 לתצהירה).  אכן, מיתווה בלתי חוקי זה "פתר", בין היתר, גם את בעיית המימון אליה נקלעו הנתבעים, ואולם נראה כי הוא נועד, בראש ובראשונה, כדי לחלץ את התובעים מהצורך לפרוע את הלוואת המשכנתא או "לגרור" אותה לנכס מקרקעין אחר (שאין ולא היה ברשותם), ומכל מקום הנתבעים 1-2 , בעצתה של הנתבעת 3 לא השלימו עם אי חוקיות זו. בהקשר זה יש לציין, כי אף לאחר הגשת התביעה דנן, בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 12/04/07 טענו הנתבעים 1-2, באמצעות בא כוחם, כי הם יהיו מוכנים לשקול כריתת עסקה עם התובעים אם העסקה תהיה כשרה וזכויותיהם בדירה יובטחו כחוק (ע' 3 ש' 2). בהתאם לכך ניתנה לב"כ התובעים, לבקשתו, ארכה כדי לבדוק עם הבנק למשכנתאות אפשרות של קיום העסקה ללא מגבלה חוקית . ביום 12/07/07 הודיע ב"כ התובעים לביהמ"ש: "בדקתי עם הבנק ומצאתי שאין כל מניעה להעביר את החיוב של התשלומים החודשיים של המשכנתא על שם הקונים הנתבעים 1-2. קיבלתי טופס הוראה לחיוב חשבון עם סימון מספר ההלוואה שהקונים צריכים למלא ולקבל אישור מהבנק. ... זאת הפעולה היחידה שצריכה להיעשות כדי להוציא את ההסכם הזה לפועל. התובעים מסכימים לקיים את העסקה בהתאם להסכם שנחתם בזמנו" (ע' 6 ש' 10-15).   בתגובה טען ב"כ הנתבעים 1-2 : " זאת הטעיה . בפעם הקודמת התחייב ב"כ התובעים להפנות את ההסכם לבנק למשכנתאות ולשאול...אם בהתאם לתנאי משרד השיכון ברגע שמוכרים את הדירה חייבים לפרוע את המשכנתא או להגיע להסכם של הקפאת המשכנתא לשם גרירתה.... בניגוד להצהרת חברי הוא פנה לבנק ושאל אם מוכנים הם לקבל הוראת קבע מצד ג' לתשלום המשכנתא, בצורה תמימה למראה, ואין כל ספק שלגבי כל הלוואה, גם במסגרת זכאות, ניתן לתת הוראת קבע ... .בנסיבות אלו איבדו הנתבעים 1-2 אמון במוכרים בכל דרך והם לא מוכנים בצורה כזאת לנהל איתם משא ומתן" (ע' 6 ש'18- ע' 7 ש'14). בהחלטתי מאותו היום קבעתי : "נדמה לי שב"כ התובעים, בכל הכבוד, מיתמם ולא פועל בהתאם להתחייבותו ... מורה לב"כ התובעים לפנות לבנק להציג בפניו את ההסכם ... ולקבל תשובה ברורה אם העסקה הזאת מוסכמת על הבנק.." (ע' 8) . ביום 26/02/08 הודיע ב"כ התובעים כי פעל בהתאם להחלטה הנ"ל וקיבל תשובה מהבנק "לפיה הבנק לא מסכים לתשלום החיובים החודשיים ע"י רוכשי הדירה " (ע' 9 ש' 11-12). ואמנם, במסגרת ראיותיהם הגישו גם הנתבעים 1-2 תעודת עו"צ מטעם רונן כהן, ראש תחום פרט וחריגים במשרד בבינוי והשיכון, לה צורף הנוהל הרלבנטי של גרירת משכנתא לזכאי משרד השיכון במגזר העירוני והכפרי (נוהל מס' 2/2005 ), הקובע כי אדם שדירתו נרכשה על ידו במסגרת תנאי הזכאות של משרד השיכון , והוא מעוניין למוכרה לצד ג' , חייב לפעול באחת משתי אופציות: לגרור את המשכנתא לדירה אחרת שבבעלותו, או לפרוע את ההלוואה. כלומר: אין אפשרות למכור דירה לצד ג' ולהשאיר את הלוואת המשכנתא והשעבוד (לטובת הבנק) על אותה דירה. על פי סעיף 5 להוראות נוהל הנ"ל העברת ההלוואה מלווה ללווה אפשרית רק במקרה של נישואים גירושין או פטירה של הלווה .  הנה כי כן, למרות שברור על סמך כל האמור, כי העסקה במיתווה שנקבע בהסכם היא בלתי חוקית בעליל - המשיכו התובעים, לאורך כל ההליך דנן, בנסיונם לטעון לחוקיותה של העסקה, טענה שאיננה אלא בגדר היתממות גרידא מצידם (ונראה כי יצא המרצע מן השק בעדותה של התובעת : "אני מבינה שזה לא תופס בארץ" ע' 16 ש' 13- המעידה כי היא ידעה היטב כי מדובר בעסקה הנגועה באי חוקיות).   מהן תוצאותיו של הסכם בלתי חוקי ?  סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע : "חוזה שכריתו תכנו או מטרתו הבם בלי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור- בטל" .  בדומה קובע סעיף 13 לחוק החוזים, לגבי חוזה למראית עין : " חוזה שנכרת למראית עין בלבד- בטל " .  הנה כי כן: תוצאתו של חוזה "פסול" או של חוזה "למראית עין" היא בטלות מעיקרא. המדובר בחוזה שמעולם לא היה לו, לאמיתו של דבר, כל קיום משפטי: "חוזה בטל אינו חוזה כלל ועיקר. מעולם לא היה לו ולעולם לא יהיה לו תוקף כלשהו. על כן גם אין צורך להודיע או להצהיר על בטלותו. למעשה צירוף המילים 'חוזה ' ו'בטל' טומן בחובו סתירה מניה וביה והוא מהווה אך שימוש לשוני נוח המציין תופעה בעולם המשפט שאינה יותר מצל או גולם של חוזה " (ג' שלו, דיני חוזים , 168) . מכאן כי לחתימות של הצדדים על ההסכם דנן לא היתה בעצם כל נפקות משפטית, וגם אלמלא קרעה הנתבעת 3 את ה"חוזה " החתום - היה החוזה חסר כל תוקף לחלוטין.  פועל יוצא של בטלותו המוחלטת של ההסכם דנן, הוא שלא ניתן לתבוע על פיו פיצויים בעילה של הפרת חוזה, כפי שהתיימרו התובעים לעשות במסגרת התביעה דנן, ודי בכך למעשה כדי להביא לדחייתה של התביעה דנן. אכן, ער אני לכך כי על פי סעיף 31 לחוק החוזים, ביהמ"ש רשאי, מטעמים של צדק, לפטור צד לחוזה פסול מחובת ההשבה ו/או לחייב את הצד השני בקיום התחייבויותיו, כולן או חלק, לפי ההסכם, וכי "הוראות הסעיפים 30,31 לחוק החוזים... מבטאים גישה חדשה כלפי חוזה פסול... על פי גישתו העקרונית של חוק החוזים הכללי, חוזה פסול איננו עוד "מוקצה מחמת מיאוס"... המטרה העיקרית שביסוד הוראות החוק בסוגיית החוזה הפסול היא שלא יהיה חוטא נשכר" (ג' שלו, דיני חוזים- החלק הכללי (תשס"ה-2005) עמ' 500) - ואולם, אם קיימים אמנם שיקולים של צדק במקרה דנן, הרי שהם מחייבים את בטלותו של ההסכם דווקא, בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק החוזים, ולא את אי-החלת החריג הקבוע בסעיף 31 לחוק (וראה בהקשר זה הדיון בפרק הבא, בסוגית תום לבם של התובעים).  2.4      על חוזים ותום לב קשה לסיים את פסק הדין בלי להתייחס לסוגיית תום לבם של התובעים בהגשת התביעה דנן. מסכת הראיות מלמדת, כי התובעים היו להוטים למכור את דירתם לנתבעים 1-2: במשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר שהעמידו התובעים את הדירה למכירה (באמצעות המתווך בן -דוד) לא התעניין בדירה ולו קונה פוטנציאלי אחד (ראה עדותה התובעת 2, ע' 15 ש' 17-20). בחלוף ארבעה חודשים יוצרים הנתבעים 1-2 קשר עם התובעים ומגלים ענין ברכישת הדירה. התובעים, נחושים בדעתם שלא להחמיץ את ההזדמנות הזו, שוכרים את שירותיו של עו"ד Y, תמורת שכ"ט לפי שעה, ומנהלים מו"מ אינטנסיבי עם הנתבעים 1-2, במסגרתו הם אף יוזמים מיתווה בלתי חוקי שנועד להביא למכירת הדירה לנתבעים 1-2 תוך העברת תשלומי המשכנתא בה הם חבים כלפי בנק למשכנתאות לנתבעים 1-2 והותרת הבעלות בדירה ברשותם עד לפרעון המשכנתא ע"י הנתבעים 1-2. התובעים מציגים את המיתווה הנ"ל כמיתווה שלא נועד אלא לטובת הנתבעים 1-2, משל כל מעייניהם נתונים אך ורק לרווחתם ולטובתם של האחרונים, שאינם מצליחים לקבל הלוואת משכנתא מהבנקים למשכנתאות (ראה ס' 7-8 לתצהיר התובעת 2). התובעים כל כך חדורי רצון "לסייע" לנתבעים 1-2, עד שהם מוכנים להמתין לקבלת מלוא התמורה החוזית משך למעלה מעשור שנים .  האמנם בטוב לב גרידא עסקינן במקרה דנן ? ואם דובר אמנם בחוזה המיטיב כל כך עם הקונים , הכיצד אירע שמיום "ביטול" ההסכם עם הנתבעים לא נמצא ולו קונה אחד ש"יקפוץ על המציאה", ויהא מוכן לרכוש את הדירה באותם תנאים ?! אין זאת אלא משום שמדובר בעסקה מורכבת ובעייתית המטילה סיכונים רבים על הרוכשים, והכרוכה בעיכוב רישום הבעלות בדירה על שם הרוכשים משך 12 שנים תמימות. ואמנם, התובעים כל כך דוחקים בנתבעים לחתום על ההסכם, עד שאינם טורחים, לא הם ולא בא כוחם, לדרוש נוכחותה של באת כוחם במעמד כה חשוב - מעמד החתימה. בתצהיר עדותה העידה הנתבעת 3 לגבי להיטותה של התובעת 2 "לסגור עסקה": "במהלך כל הפגישה וכל אימת שעלתה נקודה כלשהי שהייתה במחלוקת התובעת ניסתה להפעיל לחץ על מנת שאוותר על דרישות שהעליתי, הביעה תרעומת באופן מפורש על כך שמתעוררות עוד ועוד מחלוקות, וסגנון דיבורה היה תוקפני וצעקני.. כאשר יצאתי מחדר הישיבות שאלתי את אחד המתווכים מדוע היא מתנהגת כך, והוא ציין כי היא משלמת לעו"ד Y שכ"ט לפי שעות, ולכן היא לוחצת לסיים את החתימה מהר ככל האפשר. כמו כן ציין, כי אמרה לו שאמה החולה בארה"ב אשר היתה על ערש דווי הודיעה לה כי לא תוריש לה דבר אם לא תמכור את הדירה ביישוב רימונים, ולפיכך היא לחוצה לחתום מהר ככל האפשר" (ס' 13 לתצהירה). ואמנם, בביהמ"ש הודתה התובעת 2, כי לאור שכר הטרחה הגבוה ששילמה לעו"ד Y (לפי שעות) היה לה אינטרס ברור לסיים את העסקה מוקדם ככל האפשר (ע' 24 ש' 20-22).  שקלול כל הנסיבות מלמד, כי הנתבעים 1-2 אכן הוחתמו על הסכם המכר בנסיבות של לחץ, הטעיה וחוסר תום לב מצד התובעים.  ואולם, נראה כי שיאו של העדר תום הלב מצד התובעים - בא לידי ביטוי בהגשת התביעה דנן, תביעה אשר ביסודה הטענה, לפיה חתימתו של אדם על הסכם קושרת אותו בקשר חוזי מחייב. האמנם כך במקרה דנן ? ההסכם נחתם ע"י הקונים שלא בידיעתה ו/או בנוכחותה של באת כוחם. זמן קצר לפני חתימתו של ההסכם עדיין נערכו בו שינויים לגבי תנאים מהותיים בו . ההסכם נקרע וקרעיו הושלכו לפח דקות ספורות בלבד לאחר שנחתם באופן פורמאלי ע"י הנתבעים 1-2. כלום באמת ובתמים ניתן לומר בנסיבות אלו, כי התובעים הסתמכו על חתימת הנתבעים 1-2 על ההסכם?! כלום באמת ובתמים יש לייחס בנסיבות אלו לחתימה הפורמאלית של הנתבעים 1-2 תוצאות כה מרחיקות לכת ?! ובכלל, האם ניתן לומר, כי היתה כאן כריתת חוזה שלמה ? התשובה לכך לדעתי היא בשלילה, ודומני, כי בצדק טוענים הנתבעים 1-2 בסיכומיהם, כי גישתם החוזית של התובעים יוצקת לסוגיית כריתתו של הסכם תוכן טכני גרידא, ומעוררת שאלות שעניינן "האם החוזה נכרת מרגע שהונח העט על הדף או שמא מהרגע שבו הורם ? האם די בחתימה על העתק אחד או על כולם? האם מספיק ראשי תיבות בכל עמוד לעומת חתימה מלאה בסוף" (ס' 50 לסיכומי הנתבעים 1-2), בעוד ששאלת כריתתו של הסכם מחייבת ניתוח מהותי של כלל הנסיבות והמאורעות אשר אפפו את רגע החתימה הטכנית, שהרי לא ניתן לנתק את רגע החתימה על ההסכם באופן טכני, מהאירועים שהתרחשו לפני החתימה ולאחריה. בכל הכבוד, תמים דעים אני בענין זה עם הנתבעים 1-2 הטוענים, כי "כריתת חוזה לא היתה כאן, ולכל הפחות לא היתה כאן עד תום, כיוון שענין זה חורג מגדר אירוע המוגבל לשניה אחת של הורדת והרמת עט, אלא שמשמעותו האמיתית תלויה ברכיבים רבים שעיקרם כוונת הצדדים" (ס' 55 לסיכומי הנתבעים) "התובעים יזמו הליך מיותר כאשר בפיהם טענה אחת ויחידה... טענה פורמליסטית ודלילה של חתימה שנחתמה בחטף, בן רגע, בגניבה, בהטעיה, וזאת אל מול ים של נסיבות נוגדות המעידות כי אין כאן התקשרות בחוזה, אין כאן גמירות דעת"( ס' 82-83 לסיכומי הנבתעים 1-2).  מה גם, שמדובר, כאמור, בהסכם בלתי חוקי בעליל אשר גם חתימת הצדדים לא היה בכוחה ליתן לו תוקף משפטי מחייב.  והנה, חרף כל האמור, בחרו התובעים להגיש התביעה דנן כנגד הנתבעים, בעילה של הפרת חוזה. על תביעה כגון דא נאמר, כי מוטב היה אלמלא באה לעולם .  3.        סוף דבר 3.1      התביעה נדחית.  3.2    בשים לב להוראות תקנות 512,513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, בשים לב לתביעה, לתוצאה ולכלל נסיבות הענין, מחייב את התובעים 1-2 , ביחד ולחוד, לשלם סך של 10,000 ₪ לנתבעים 1-2 (יחדיו), וסך נוסף של 10,000 ₪ לנתבעת 3, בגין שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לפירעון. 4.        פסק דין זה ניתן בהתאם להוראת סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 .עורך דיןחוזהמסמכיםהסכם מכר