הפסיקה חזרה והדגישה כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחה מטעמו, ורשאי בית המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות דעתו (ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104). כך לגבי כל מומחה, לרבות מומחה רפואי (ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 2541/02 לנגר נ. יחזקאל, פ"ד נח(2) 583). כך גם לגבי חוות דעתו של גרפולוג, וליתר דיוק, מומחה להשוואת כתבי יד. עמד על כך בית המשפט בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240, עמ'  262-263: "על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש" ....ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק…". ובדומה, נאמר בע"א 1986/92 מדינת ישראל נ. פואד אסעד קנג', פ"ד נ(1) 499, פסקה 11 לפסק הדין: "במצבים בהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר  אמיתות  חתימה, רצוי להעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה. בכך לא  פורק עצמו בית המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. אכן,  בית  המשפט  רשאי,  במצב  כזה,  לקבל את עדות המומחה, או לדחותה, כולה  או  מקצתה.  סמכות  ההכרעה  לעולם נשארת בידיו..." לסיכום סוגייה זו , בסופו של דבר, בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה: ע"א 46/77 בוכוולד נ. בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פד"י ל"ג (1) 715 עמ' 719 ), כאשר פרט לחוות דעת המומחה יש ראיות נוספות, הרי אותה חוות דעת היא אחת מהראיות שלפני ביהמ"ש, וכאשר נערך סיכום של הראיות, משקלה לא בהכרח יהא מכריע. בכל מקרה שמור לבית המשפט שיקול הדעת אם לאמץ את מסקנות המומחה, אם לאו (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ. עקרם, פ"ד כ"ב (2), 164). גרפולוגיהמומחה מטעם בית המשפטחוות דעת