מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא משכורת בוחן רכב: 1. התובע שימש כמנהל מקצועי ובודק רכב במוסך קומפיו - קאר בנתניה (להלן - המוסך) מיום 6.11.05 ועד יום 31.7.08. בתחילה התובע הועסק על ידי הנתבעת מס' 1 שהיא חברה פרטית בבעלותו של נתבע מס' 3 (להלן - איתן). בהמשך פעילות המוסך הועברה לנתבעת מס' 2 שהיא חברה פרטית בבעלותו של נתבע מס' 4 (להלן - מימון). התביעה שלפנינו היא לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין שימוש בתעודות התובע שלא כדין, הפרשי שכר, פדיון חופשה והבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. רקע עובדתי 2. התובע הוא בעל תעודת בודק רכב לקנייה ומכירה (נספח א' 2 לכתב התביעה) ובעל תעודת מנהל מקצועי במפעל העוסק במכונאות רכב (נספח א' 1 לכתב התביעה). התובע הועסק במוסך כבודק רכב. לקראת סוף תקופת עבודתו התובע שמש אף כמכונאי, אך הצדדים חלוקים לגבי פרק הזמן בו שמש בתפקיד זה. 3. המוסך הופעל על ידי הנתבעת מס' 1, אשר היתה בבעלות איתן. בחודש אוקטובר 2007 המוסך עבר לידי הנתבעת מס' 2, שהיא חברה בבעלות מימון (עדות מימון בעמוד 14 לפרוטוקול, שורות 1-18). 4. ביום 7.11.05 התובע חתם על חוזה עבודה עם הנתבעת מס' 1 (נספח ב' לכתב התביעה). מטעם הנתבעת מס' 1 חתם איתן. בחוזה נקבע שהתובע יעבוד חמישה ימים בשבוע (בימים א'-ה') בשעות 8:00-17:00, נקבע שכרו (6,000 ₪ נטו בחודש ועוד 1,000 ₪ בגין שימוש בתעודת ההסמכה שלו (סעיף 7 לתצהיר התובע; עדות איתן בעמוד 36 לפרוטוקול, שורה 25). בנוסף, הנתבעת מס' 1 התחייבה בחוזה לפתוח לתובע פוליסת ביטוח מנהלים תוך 60 יום מתחילת עבודתו. כן נקבעה תקופת הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות בת חודשיים ותקופת עבודה מינימלית של שנתיים. 5. שכרו של התובע הועלה מעת לעת בשיעור השנוי במחלוקת בין הצדדים. 6. בשנה הראשונה לעבודתו, התובע קיבל דמי הבראה במזומן, מבלי שהדבר קיבל ביטוי בתלושי השכר. לטענת הנתבעים, הדבר נשנה במהלך כל תקופת העבודה, אולם התובע הכחיש טענה זו. 7. עבודתו של התובע הגיעה לסיומה ביום 31.7.08, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. התובע הציג בפנינו מכתב פיטורים (נספח ו' לכתב התביעה) והצדדים חלוקים באשר לאותנטיות המסמך וזהות עורכו. 8. הנתבעת מס' 2 עשתה שימוש בתעודותיו של התובע במשך כשלושה חודשים לאחר סיום עבודתו, בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2008 וזאת ללא תמורה לתובע. 9. הליכים א. מאחר שהנתבע מס' 3 מצוי בהליכי פשיטת רגל, ההליכים נגדו עוכבו. נתבעת מס' 1 איננה פעילה ולא הגישה כתב הגנה. עם זאת, מאחר שלא ניתן כנגדה צו פירוק, לא עוכבו ההליכים כנגדה. ב. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעים הגישו תצהיריהם וכן חוות דעת גרפולוגית בנושא מכתב הפיטורים. מאחר שזו הוגשה תוך חריגה מהמועדים שנקצבו על ידי בית הדין, הותר לתובע להגיש תצהיר משלים מטעמו לתיק (החלטה מיום 6.1.11). התובע הודיע שאינו מבקש לחקור בחקירה נגדית את עורך חוות הדעת וכן אינו מבקש להגיש חוות דעת נגדית, אלא הגיש תצהיר עדות משלים (הודעת התובע מיום 16.1.11). ג. בדיון שהתקיים לפנינו העיד התובע. מטעם הנתבעים העידו איתן, מימון וכן גב' חגית גבעתי, שהיא מזכירה במוסך. בטרם נפנה לדיון ברכיבי התביעה, יידונו השאלות המשפטיות והעובדתיות הבסיסיות - זיהוי המעביד, שאלת החיוב האישי כנגד הנתבע מס' 4 ונסיבות סיום העבודה. זהות המעסיק 10. התובע טען שהועסק על ידי ארבעת הנתבעים במשותף. מאחר שההליכים כנגד נתבע 3 עוכבו, הדיון בשאלה זו רלוונטי רק לשני התאגידים הנתבעים ולנתבע מס' 4. 11. אין חולק כי התובע התקבל לעבודה במוסך באמצעות הנתבעת מס' 1 שהפעילה את המוסך וכי הוא הועסק על ידה עד לחודש אוקטובר 2008. גם אין חולק שבהמשך, לאחר שפעילותה נמכרה לנתבעת מס' 2, התובע הועסק על ידי האחרונה. 12. התובע העיד שהיה מודע לחילופי המעבידים ועקב כך אף הגיש בקשה מתאימה למשרד הרישוי בעניין ניהול מכון הבדיקה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 24-29; עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 1-2). בפועל עבודתו לא השתנתה ואיתן נותר מנהלו הישיר: "ש. אבל עוד קודם לכן היו חילופים לפי מה שאתה רואה. ת. כן. אבל יחד עם זאת איתן שהיה נוכח במקום הוא זה שניהל מולי הכל גם מול העבודה, כאילו היה רגיל ולא השתנה כלום, ובאותו זמן הנתבע 4 לא היה בארץ בכלל. אז מה אתה הולך להבין מזה?" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 10-13; עוד בעניין זה ר' עדות התובע בעמוד 13 לפרוטוקול, שורות 5-8). 13. עד לחודש נובמבר 2007 הונפקו לתובע תלושי שכר על שם הנתבעת מס' 1 ומחודש דצמבר 2007 הונפקו לו תלושים עליה הוטבעה חותמת הנתבעת מס' 2 (נספחים ה/25-ה/26 לכתב התביעה). החל מחודש פברואר 2008 הונפקו לתובע תלושי שכר על ידי הנתבעת מס' 2 (נספחים ה/27-ה/32 לכתב התביעה). לאורך כל תקופת עבודתו של התובע במוסך צוין תאריך התחלת עבודתו כ-11/05. כמו כן, לא חל שינוי במספר תיק הניכויים שנוהל עבורו ברשויות המס. מימון העיד בעניין - "זה שהוא עבד שם ברצף זה נכון" (עמוד 18 לפרוטוקול, שורה 30). בנוסף העיד מימון כי תנאי עבודתו של התובע בתקופת עבודתו בנתבעת 2 נותרו כשהיו בתקופת עבודתו בנתבעת מס' 1: "ש. איך סוכמו דברים? ת. על סמך מילה שאתה מדבר עם בנאדם על נתונים שהוא היה מרוויח נגיד 7,000 ₪ אז זה מה שהוא מקבל. המשך אותם תנאים." (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 26-29; ההדגשה שלי-ד.ו.) 14. בתצהירו טען מימון כי עם סיום עבודתו של התובע בנתבעת מס' 1 שולם לו כל המגיע (סעיף 4 לתצהיר מימון). עם זאת מעדותו עולה כי אינו יודע זאת והוא טען שאיתן הוא הגורם שהיה אמון על ביצוע התשלום: "ת. התובע לא היה מוותר על 100 ₪, אם היה עולה הדלק ב-10 ₪ הוא היה יושב לך בראש כל היום עם פרצוף של תשעה באב ולא עוזב אותך לרגע. לא יכול שאדם כמו התובע, לא היה מוותר על 100 ₪, הוא מדוקדק מאוד, הוא לא וויתר וקיבל מה שהיה צריך לקבל. מה הוא קיבל? סכומים? זה אולי אישרתי אני לא יודע, יגיע לכאן איתן תשאל אותו. אני לא מדבר איתך על מתי שעבד אצל איתן, אלא על התקופה שעבד אצלי, כשהוא היה בא ומתלונן על מה שהיה מגיע לו אחורה - איתן שילם לו. ש. מפנה אותך לתצהירך בסעיף 4. שולם לו הכל ע"י איתן בסוף במעבר ע"י איתן? ת. מה שכתוב זה שם זה מה שאמר איתן, כל מה שצריך שולם לו. אני לא יודע איך זה שולם, אם דרך תלושי שכר ואני לא יודע כמה." (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 2-10; ההדגשה שלי - ד.ו.) 15. הפקידה במוסך, חגית גבעתי, העידה שהיא עצמה קיבלה כל המגיע לה בגין תקופת עבודתה בנתבעת מס' 1, אולם סרבה לפרט אילו רכיבים ואילו סכומים שולמו לה (עמוד 32 לפרוטוקול שורות 5-11). אמנם העדה לא הסכימה להשיב על כל השאלות שנשאלה, אך מאחר שמדובר בשאלות הנוגעות לענייניה הכספיים מול הנתבעים, איננו סבורים שיש בכך להקרין על כלל עדותה, במיוחד לא בחלקים הנוגעים לתובע ואשר היו בידיעתה האישית. מעבר לכך נעיר, כי בשקילת עדותה, לא נעלמה מאיתנו העובדה כי מדובר בעובדת של הנתבעים, ברם לא מצאנו מעבר לכך סיבה שלא לקבל את עדותה. בנושא שבנדון - בשאלה אם נערך לתובע "גמר חשבון" בחילופי המעבידים, לא היתה לעדה זו כל תרומה. גבעתי העידה שהתובע קיבל כל המגיע לו בגין חופשה והבראה במהלך עבודתו בנתבעת מס' 1 והדבר ידוע לה כי היא העבירה לרואה החשבון את מלוא הנתונים לגביו (סעיף 8 לתצהיר גבעתי). מעדותה של גבעתי עולה כי לא היתה אמונה על הנהלת החשבונות בנתבעת מס' 1 וכי מכל מקום הרכיבים המגיעים לתובע אשר שולמו לו, לטענתה, לא קיבלו כל ביטוי בתלושי השכר (עמוד 31 לפרוטוקול שורות 6-16). לפיכך איננו מקבלים את עדותה בחלק זה. 16. איתן העיד כי שולם לתובע כל המגיע לו במהלך עבודתו בגין דמי הבראה וחופשה (עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 18-30), ובהמשך העיד: "ת. שאני סגרתי את העסק, שולם לו סכום הבראה חופש, הכל. יכול להיות...לא זוכר. קיבל הכל עד השקל האחרון. ש. גם פיצויי פיטורים? ת. פיצויים של השנה הראשונה אני קניתי לו מכשירים כל הזמן והתקזזנו על זה. היתה תקופה שהוא עזב לשבועיים-שלושה ולא עבד אצלי, גמרנו חשבון ואז הוא חזר לעבוד אצלי." (עמוד 39 לפרוטוקול שורות 3-7; ההדגשה שלי-ד.ו.) מכאן, אף איתן העיד שאינו יודע אילו סכומים הועברו לתובע. עדותו בנושא זה היא כללית ואינה נתמכת בראיות נוספות ועל כן הטענה לפיה לתובע שולם גמר חשבון בחילופי המעבידים, נדחית. 17. התובע הציג בפנינו "מכתב התחייבות" מיום 6.4.08, לפיו איתן התחייב לשלם לו "פיצויים בגין שנתיים" (נספח ז' לכתב התביעה). איתן טען שאינו חתום על מסמך זה (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 6-7). איננו סבורים שהאמור במסמך זה מעלה או מוריד ולכן לא ראינו לנכון להכריע בשאלת האותנטיות של המסמך. ממילא בחינת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים נעשית בהתאם להוראות הדין ואינה תלויה בהתחייבותו הנטענת של איתן. 18. לסיכום האמור לעיל - עם חילופי הבעלות במוסך, עבודתו של התובע נותרה ללא שינוי, הן מבחינת אופי התפקיד שמילא והן מבחינת תנאי שכר ומשכך יש לראות בתקופות עבודתו של התובע בנתבעת מס' 1 ובנתבעת מס' 2 כתקופה אחת. בנוסף, כעולה מעדויות הצדדים, לא הוכח כי התובע קיבל כל המגיע לו בגין תקופת עבודתו בנתבעת מס' 1, לרבות פיצויי פיטורים ומשכך יש לדחות טענות הנתבעים בעניין. בנסיבות אלו אנו קובעים כי נתבעת מס' 2 היא מעסיקתו האחרונה של התובע וכי עליה לשאת בתשלום הזכויות המגיעות לו על פי דין בגין כל תקופת עבודתו במוסך. הרמת מסך 19. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת מס' 2 וכנגד בעליה, הנתבע מס' 4. בכתב התביעה לא נטען כי הוא הועסק על ידי נתבע מס' 4 באופן ישיר ולא הועלתה כל טענה בעניין הרמת מסך ההתאגדות מעל נתבעת מס' 2. כל שטען התובע הוא כי נתבע מס' 4 הוא בעליה של נתבעת מס' 2. רק בסיכומיו טען התובע לראשונה כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל לנתבעות מס' 1-2 (סעיף 7 לסיכומי התובע). הנתבעים טענו כי מדובר בהרחבת חזית אסורה וכי מכל מקום, אף לגופו של עניין אין מקום להרים את מסך ההתאגדות מעל נתבעת מס' 2 (סעיף 1 לסיכומי הנתבעים). 20. התובע טען כי לאור התנהלותם של נתבעים 3-4 כלפיו ובעיקר נוכח השימוש בתעודות ההסמכה שלו ללא היתר ולאחר סיום עבודתו, יש להרים את מסך ההתאגדות מעל נתבעת מס' 2. 21. נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כז 345 (1994)). עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו עע 1201/01 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) - אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים. (ר' גם ע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, (31.10.11); ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - ישראל שיינפלד, (16.2.12); ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל - פלזן, (8.5.12)). 22. נתבעת מס' 2 היא חברה פעילה. התובע לא טען כי נוהלה באופן בלתי תקין או שפעלה להברחת נכסים. נתבעת מס' 2 רכשה את פעילותה של נתבעת מס' 1 עקב היקלעותה של האחרונה לקשיים כלכליים. מעבר לכך, אף אם טענות התובע לפיהן הנתבעת מס' 2 פגעה בזכויותיו נכונות, דרך המלך היא לחייבה בסכומים המגיעים לו על פי דין ולא להרים את מסך ההתאגדות. בנסיבות אלו, אין מקום להרים את מסך ההתאגדות של נתבעת מס' 2 ולחייב את הנתבע מס' 4 בהתחייבויותיה. שכרו של התובע 23. אין חולק כי שולם לתובע שכר חודשי וכי נוסף על כך שולם לו סך של 1,000 ₪ במזומן. על פי תלושי השכר שהוצגו, שכרו של התובע הועלה מעת לעת: בחודשים נובמבר- דצמבר 2005 התובע השתכר 6,000 ₪ נטו (כ-6,900 ₪ ברוטו לחודש); בחודשים ינואר 2007- ינואר 2008 השתכר 7,000 ₪ נטו; בחודשים פברואר - אפריל 2008 השתכר כ- 7,000 ₪ נטו (פברואר 2008- 6,929 ₪; מרץ 2008- 6,926 ₪; אפריל 2008- 6,927 ₪); בחודשים מאי- יוני 2008 השתכר התובע 10,000 ₪ נטו לחודש ובחודש יולי 2008 קיבל 7,000 ₪ נטו לחודש. 24. התובע העיד שלמעט בשלושת חודשי עבודתו האחרונים, הסכומים המופיעים בתלושי שכרו אינם משקפים את הסכומים ששולמו לו בפועל, לטענתו שכרו שולם לו לעיתים בהמחאות ולעיתים במזומן (סעיף 10 לתצהיר התובע). הלכה היא כי תלוש שכר מהווה ראייה לכאורה בעניין גובה השכר ששולם וכי על המבקש לסתור האמור בתלושי השכר להביא ראיות באשר לשכר ששולם בפועל. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובע טוען כי שכרו שולם לידיו לעיתים בהמחאות. התובע לא עשה כן. הוא לא צרף תדפיסי חשבון בנק, העתקי המחאות או רישומים כלשהם אותם ערך לגבי השכר ששולם לו לטענתו. בנסיבות אלו אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את טענתו בדבר השכר ששולם לו. יחד עם זאת, הגענו למסקנה כי התובע זכאי להפרשי שכר בגין חודש יולי 2008 (כפי שתבע), אך לא בסכום הנתבע, כפי שנפרט להלן. 25. התובע הציג בפנינו מסמך מיום 6.6.07 שכותרתו "הסכם דברים", לפיו קיבל העלאה בשכר של 500 ₪ וכי שכרו 8,500 ₪ נטו. עוד נכתב במסמך כי התובע קיבל כל המגיע לו עד תאריך - 6.12.07 לרבות הבראה עבור השנה הראשונה לעבודתו. על מסמך זה חתומים התובע ואיתן (נספח ג' לכתב התביעה; עדות איתן בעמוד 37 לפרוטוקול, שורה 9). התובע הציג מסמך נוסף, אשר נכתב על נייר המכתבים של נתבעת מס' 1 וכותרתו "הסכם עבודה", על גביו לא צוין תאריך וזו לשונו: "אני עובד בתור בוחן קניה וגם במחלקת מכונאות ללא שום ויכוח אני מקבל 10000 ₪" על המכתב הוטבעה חותמת נתבעת מס' 2 וכן חתימה (ההדגשה במקור - נספח ד' לכתב התביעה). 26. לטענת התובע, המסמך נחתם בחודש ינואר 2008 על ידו ועל ידי איתן, אשר הטביע את חותמת הנתבעת מס' 2. במהלך הדיון הכחיש איתן לראשונה שהוא חתום על מסמך זה (עמוד 37 לפרוטוקול, שורות 10-11). אנו ערים לכך שבמועד זה איתן לא היה גורם מוסמך בנושאי שכר שכן המוסך כבר לא היה בבעלותו. עם זאת, בהתחשב בכך שגם לאחר העברת המוסך למימון, המשיך לעבוד בו ונוכח מועד העלאת טענתו בנושא, מצאנו לדחותה. 27. לטענת הנתבעת מס' 2, תלושי השכר שיקפו את ששולם לתובע בפועל. בחודשים מאי-יוני 2008 קיבל התובע העלאה בשכרו, לאחר שהחל לשמש כמכונאי נוסף על תפקידו כבוחן רכב, אך הסדר זה נמשך בחודשים אלו בלבד ולאחריהם התובע חזר לתפקיד בודק רכב. על כן לא היה זכאי לשכר חודשי בסך 10,000 ₪ נטו. לטענתה, ההפחתה בשכר בחודש יולי 2008 גילמה את השינוי בתפקידו (עדות מימון בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 17-28). 28. מאחר שאיתן אינו חולק על כך שחתם על המסמך מיום 6.6.07 לפיו שכרו של התובע עומד על 8,500 ₪ נטו אנו מקבלים הטענה לפיה החל ממועד זה שולם לתובע סך של 8,500 ₪ נטו. 29. טענת הנתבעת בנושא ההפחתה בשכרו של התובע בחודש יולי 2008 נטענה בכתב ההגנה, נשמטה מתצהירי עדיה, ומימון העלה את הנושא בחקירתו הנגדית - "מה ז"א הסכום שהופחת מיולי? נראה לך שאתה יהיה לך עסק ובנאדם יסגור איתך שיעשה עוד משהו והוא יפסיק ותיתן לו את אותו שכר?" (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 26-28) 30. כעולה מתלושי השכר, רק בחודשים מאי-יוני 2008 הנתבעת שילמה לתובע סכום של 10,000 ₪ נטו. משלא הובאה אסמכתא לסתור האמור בתלושי השכר ומאחר שהמסמך שהציג התובע בעניין ההעלאה בשכרו לסכום זה אינו נושא תאריך, אין בידינו לקבל טענת התובע לפיה החל מחודש ינואר 2008 שולם לידיו סכום זה. 31. הנתבעת טענה כי בחודש יולי 2008 שילמה לתובע שכר הנופל מ-10,000 ₪ מאחר שבחודש זה חדל התובע מלבצע "עבודה נוספת" כמכונאי. טענה זו מתיישבת עם המסמך שצרף התובע לפיו ההעלאה בשכרו היא בשל ביצוע עבודה נוספת כמכונאי (נספח ד' לכתב התביעה שהובא לעיל). לאור המסמכים ונוכח עדותו הברורה של מימון בעניין זה, מצאנו לקבל את גרסת הנתבעת בעניין ובנסיבות אלו אנו קובעים כי התובע לא היה זכאי לתשלום סך של 10,000 ₪ נטו בחודש יולי 2008. 32. מאחר שלתובע שולם בגין שכר יולי 2008 רק 7,000 ₪ נטו - סכום נמוך מזה ששולם לו בחודשים שקדמו להעלאת השכר (8,500 ₪) - וכפי שהעיד מימון: "כן, יכול להיות שזה...לא במדויק." (עמוד 21 לפרוטוקול, שורה 28) - אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך של 1,500 ₪ נטו (7,000 - 8,500). סיום עבודתו של התובע 33. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו על אתר, על ידי איתן. בתצהירו התובע העיד שעם קבלת תלוש השכר לחודש יולי 2008 התברר לו שקיבל שכר הנופל מהמוסכם על הצדדים ומשכך פנה לאיתן והאחרון הפנה אותו למימון. מימון הבהיר שההפחתה נובעת מהגדלת השכר בחודשיים הקודמים ונוכח מחאותיו של התובע, פוטר על ידי איתן (סעיף 15 לתצהיר התובע; ר' גם סעיף 17 לכתב התביעה). התובע טען כי עם פיטוריו קיבל לידיו מכתב פיטורים (סעיף 16 לתצהירו). בתצהירו המשלים של התובע פרש בפנינו גרסה מפורטת השונה במקצת מזו שפורטה בתצהיר הראשון. על פי התצהיר המשלים, ביום 31.7.08 פוטר על ידי איתן לאחר שהתנהל ביניהם ויכוח בנוגע להפחתה שביצעה הנתבעת מס' 2 בשכרו. לאחר שביקש מאיתן הסברים בעניין שכרו, איתן הפנה אותו למימון. עוד המשיך התובע והעיד כי מספר ימים לאחר פיטוריו (3.8.08 לערך), יצר עימו מימון קשר טלפוני וביקש שישוב לעבודה. לאחר שהתובע הבהיר כי פוטר על ידי איתן נוכח דרישתו לקבלת מלוא השכר המגיע לו, הודיע לו מימון "לא לשוב לעבודה" (סעיפים 2-3 לתצהירו המשלים של התובע; עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 10; עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 20-22). ביום 19.8.08 התקיימה פגישה בה נכחו, התובע, מימון ואיתן במהלכה פוטר מעבודתו ובמועד זה נמסר לידיו מכתב הפיטורים- "ביום 19.8.08 הגעתי בשעות הצהרים למשרדי המוסך. במסדרון הכניסה פגשתי את איתן, והמתנו יחדיו לפגישה משולשת עם רמי ... בפגישה עצמה הבהרתי לרמי ולאיתן כי אינני מקבל את הפחתת השכר ... תשובתו של איתן היתה כי אקבל כל מה שמגיע לי וכי עלות שכרי גבוהה והעסק לא יכול לעמוד בעלויות הנ"ל, ולכן הם נאלצים להפסיק את עבודתי אלא אם כן אסכים להפחתת שכר או עבודה בחצי משרה ... אמר לי איתן להיכנס לחדר המזכירות הצמוד למסדרון, ולקחת את מכתב הפיטורים המונח על שולחן שבחדר המזכירה, חגית, שלא היתה במקום" (סעיף 5 לתצהירו המשלים של התובע). 34. כאמור, התובע העיד שביום 19.8.08 קיבל מכתב פיטורים שאינו נושא תאריך (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 12-32; סעיף 5 לתצהירו המשלים של התובע), וזו לשונו: "לכל המעוניין בדבר: הנידון: מכתב פיטורין הריני להודיע כי באסם אבו רקיה ת.ז. 00 עבד במוסך קומפיוקאר בדיקות רכב 2007 בע"מ החל מחודש 11/2005 ועד 31/7/2008 ועבודתו הופסקה החל מתאריך 1/8/2008 עקב צמצומים וירידה בתפוקת העבודה. בברכה (חותמת) קומפיו-קאר בדיקות רכב 2007 בע"מ" על גבי המסמך הוטבעה חותמת הנתבעת מס' 2 ועליה נכתב בכתב יד "רמי מימ" (נספח ו' לכתב התביעה). 35. הנתבעים טענו שהתובע התפטר מעבודתו (עדות מימון בעמוד 17 לפרוטוקול, שורות 5-9) וכי הוא זייף את מכתב הפיטורים (סעיף 6 וכן סעיפים 14-26 לתצהיר מימון ועדותו בעמוד 22 לפרוטוקול, שורות 31-24). איתן טען שלא היה מוסמך לקבל החלטות בעניין העסקתו של התובע מאחר שהוא עצמו היה עובד שכיר בנתבעת מס' 2 (סעיף 9 לתצהיר איתן). כמו כן הכחיש את הטענה לפיה ביום 31.7.08 פיטר את התובע. לדבריו התובע ביקש תוספת שכר ולאחר שהופנה למימון, "התובע לקח את הרגליים ולא חזר" (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 23-32). נוסף על כך, מימון הכחיש הטענה לפיה מסר לתובע כי עליו ליטול את מכתב הפיטורים שהוכן לו משולחנה של חגית גבעתי (עמוד 41 לפרוטוקול שורות 13-15; עמוד 41 שורות 28-31, 23-24). 36. מכתב הפיטורים שהוצג בפנינו איננו עותק מקור כי אם צילום בלבד (עדות התובע בעמוד 11 לפרוטוקול, שורות 3-4). לטענת התובע הוא לא קיבל את המקור אלא את ההעתק. לשאלת ב"כ הנתבעים מדוע לא ביקש את המקור השיב "מה זה משנה לי, זה לא משנה לי כלום" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 6). טענת התובע לפיה נמסר לו עותק מצולם של מכתב הפיטורים איננה מתיישבת עם השכל הישר, שכן ברגיל, הנמען מקבל לידיו את המקור. ככל שנכונה טענת התובע ומכתב זה הומצא לו על ידי נתבעת מס' 2 או מי מטעמה, הרי שהמסמך המקורי היה צריך להיוותר בידיה. טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי המסמך זויף על ידי התובע ולשם כך אף פנתה לקבלת חוות דעת מגרפולוג. ברי כי אם החזיקה בידיה עותק המקור היתה מעבירה אותו לעיונו של הגרפולוג לשם קבלת חוות דעת מדויקת התומכת בגרסתה. מאחר שלנתבעת היה אינטרס בקבלת עותק המקור לידיה ומשלא נמצא בידיה עותק זה, אין בידינו לקבל טענת התובע לפיה קיבל לידיו עותק מצולם של מכתב פיטורים מהנתבעת. 37. הלכה היא כי הצגת מכתב פיטורים יוצרת חזקה לפיה העובד פוטר כך שהנטל להוכיח אחרת עובר לשכמי המעביד (ע"ע (ארצי) 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ- מימון, (22.10.00)). עם זאת, התובע לא הציג בפנינו מכתב פיטורים מקורי, אלא צילום של מסמך הנחזה להיות מכתב פיטורים. בנסיבות אלו ונוכח גרסאותיו הבלתי עקביות של התובע בתצהירו ובתצהירו המשלים, איננו מקבלים מסמך זה כראיה מהימנה. זאת ועוד, הנתבעים הציגו חוות דעת גרפולוגית לפיה "מאוד לא סביר" שמכתב הפיטורים הודפס על ידי הנתבעת מס' 2. התובע לא ביקש לחקור את עורך חוות הדעת. לטענתו יש לדחות את האמור בה מאחר שנפלו בה פגמים היורדים לשורשו של עניין. איננו מקבלים טיעון זה. הפגמים עליהם התובע הצביע (השוואה לחתימות מזמן אמת או ממועד מאוחר יותר וכן הסקת מסקנות), הן נושאים שבתחום המומחיות של הגרפולוג. אם היה מוזמן לחקירה נגדית, ניתן היה לשאול אותו על כך, לקבל את תגובתו ובית הדין יכול היה להתרשם אם תשובותיו מניחות את הדעת או שאין בהן ממש. משלא זומן להיחקר בחקירה נגדית, האמור בחוות הדעת לא נסתר. מעבר לכך, לפנינו העידו כל הנוגעים בדבר - איתן, מימון וחגית גבעתי וכולם חזרו על אותה עדות, לפיה מכתב הפיטורים לא הוכן, הודפס או נחתם על ידי אחד מהם. לאור כל אלה, מאחר שגרסתו של התובע נסמכת בעיקרה על מכתב הפיטורים, המעורר סימני שאלה כבדים ביחס לאותנטיות שלו, מאחר שלא הוצג בפנינו מסמך מקורי ומשלא הובא טעם המניח את הדעת בנושא, אנו דוחים את גרסתו של התובע לפיה פוטר מעבודתו. 38. התובע העלה בסיכומיו טענה חלופית חדשה לפיה "אם יקבע בסופו של דבר, כי מדובר בהתפטרות, עמדה לו הזכות להתפטרות שדינה פיטורים, עקב נסיבות שלא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו" (סעיף 3 וסעיפים 62-65 לסיכומי התובע). מדובר בשינוי חזית והעובדה שהתובע בחר להעלות טענות עובדתיות סותרות נזקפת לחובתו ומחלישה את גרסתו העובדתית בנושא הפיטורים. נוכח עדותו החד משמעית של התובע לגבי נסיבות פיטוריו, לרבות העדות לגבי קבלת מכתב הפיטורים, אין זה המקרה בו יותר לעובד לטעון טענות חלופיות בנוגע לסיום העבודה. 39. גרסת הנתבעים לפיה התובע התפטר מעבודתו היתה עקבית וכפי שהעיד מימון - "פה בנאדם קם בבוקר ולא בא. הוא ברח." (עמוד 17 לפרוטוקול שורה 2). מימון העיד כי בחודשים מאי- יוני 2008 שולם לתובע שכר של 10,000 ₪ לחודש, נוכח התחייבותו לעבוד כמכונאי ומאחר שחדל מלעסוק בכך בפועל בחודש יולי 2008, בוצעה הפחתה בשכרו. לדבריו, התובע דרש העלאה בשכר ומשנענה בשלילה התפטר מעבודתו (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 23-28): "ש. האם זה נכון שהתקשרת לתובע אחרי כמה ימים? ת. יכול להיות, ניסיתי לשכנע אותו לחזור לעבודה. הוא אמר לי שיחזור אם המשכורת שלו תהיה 12,000 ₪. ש. אבל היו לו עוד טענות. כמו צ'ק שבוטל, הסכום שהופחת מיולי... ת. מה ז"א הסכום שהופחת מיולי? נראה לך שאתה יהיה לך עסק ובנאדם יסגור איתך שיעשה עוד משהו והוא יפסיק ותיתן לו את אותו שכר?" ובהמשך העיד (עמוד 25 לפרוטוקול שורות 27-32; 26 שורות 1-5) - "ש. אתה אומר שהתובע עזב ללא הודעה מוקדמת, ללא סיבה? ת. הורידו לו את המשכורת ולכן הוא עזב. ש. מה עשית אחרי שהוא עזב? ת. הוא אמר לך שהתקשרתי אליו, שאלתי אותו למה הוא לא חוזר. ... ש. הרמת לו טלפונים? ת. כן, פעמיים שלוש, שאם הוא רוצה לחזור לעבוד הוא יכול, והוא אמר שהוא רוצה להרוויח 12,000 ₪." כלומר, התובע לא ביצע את שני התפקידים שהוטלו עליו, בתגובה, הנתבעת החזירה את שכרו לשכר בגין תפקידו האחד וכתגובה לכך, התובע התפטר. 40. אנו ערים לכך שגרסה עובדתית זו באשר לסיום עבודתו של התובע הועלתה במפורש לראשונה במהלך דיון ההוכחות. בכתב ההגנה טענו הנתבעים באופן כללי כי התובע עזב עבודתו במפתיע (סעיף 8 לכתב ההגנה) וטענתם לעניין ההפחתה בשכר הועלתה בקשר לתביעה להפרשי שכר בלבד. כמו כן, בתצהירו של מימון אין התייחסות לנסיבות העובדתיות הנוגעות להתפטרותו הנטענת של התובע. עם זאת, מאחר שהגרסה העובדתית נמצאת בכתבי הטענות ואף התובע העלה טענה דומה בנושא המחלוקת לגבי גובה שכרו, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת בנושא (ר' גם את עדות איתן בעניין דרישת התובע להעלאת שכר בסמוך לסיום עבודתו - עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 25-32). 41. לזאת יש להוסיף כי לנתבעת לא היה אינטרס לסיים את ההתקשרות עם התובע שכן נזקקה לבודק רכב והיתה זקוקה לתעודות ההסמכה של התובע על מנת להמשיך ולהפעיל את מכון הבדיקה. כפי שהעיד מימון, הוא היה מוכן להמשיך ולהעסיקו: "אם הייתי מפטר את התובע הוא היה מקבל ממני על החודשיים האלה (הכוונה לדמי הודעה מוקדמת - ד.ו.). אתה יודע כמה עולה להשכיר תעודות של בוחן? זה עולה 3,000 ₪ בחודש. אני גם אף פעם לא התווכחתי על מה שמגיע לו כשהייתי בעל הבית שלו, הוא עזב ואני גם עכשיו מוכן שיחזור לעבודה מפה מביה"ד, עם תנאים וחוזה מול עו"ד, שיהי המסודר כי הוא שיחק בין ה...זה. אני לא פיטרתי אותו." (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 5-9). 42. כאמור, העלאת השכר שקיבל התובע (10,000 ₪ נטו) היתה על רקע ביצוע עבודה נוספת כמכונאי, וההפחתה בשכרו נעשתה לאחר שהתובע חדל לעבוד בפועל כמכונאי. כך שלא נפל פגם בכך שהנתבעת ביצעה הפחתה בשכרו של התובע. נוכח עדותם של מימון ואיתן מצאנו כי התובע ביקש העלאה בשכרו ומשהנתבעת סרבה לדרישתו הוא חדל להגיע לעבודה, ולמעשה, התפטר. לאור מסקנה זו, התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת נדחית. בהתאם, גם נדחית התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. 43. הנתבעת טענה כי מאחר שהתובע התפטר מעבודתו מבלי שמסר הודעה מוקדמת כדין, היא זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת בשווי שכרו האחרון, סכום אותו יש לקזז מכל סכום שיפסק כנגדה (סעיף 15 ו' לכתב ההגנה). בסיכומיה טענה הנתבעת כי היא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בשיעור שכר של חודשיים ולחלופין שלושה חודשי עבודה, מדובר בהרחבת חזית ומשכך איננו נדרשים אליה. מאחר שמצאנו כי התובע התפטר מעבודתו מבלי שמסר הודעה מוקדמת כדין, הנתבעת זכאית לקזז את שכרו האחרון בסך 8,181 ₪, כמפורט בתלושי השכר, כנטען על ידה. שימוש בתעודות של התובע (תעודת בוחן רכב) 44. אין חולק כי לאחר סיום עבודתו של התובע עשתה הנתבעת שימוש בתעודותיו המקצועיות של התובע לשם הפעלת מכון הבדיקה ורק בחודש נובמבר 2008 שכרה את שירותיו של בודק רכב מוסמך אחר (ר' טופס בדיקה מיום 19.10.08 - נספח י' לכתב התביעה; תצהיר מנהל מקצועי מיום 5.11.08 - נ/1). 45. בכתב התביעה נתבעו פיצויים בגין גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. את תביעתו בגין רכיבים אלה התובע העמיד על 50,000 ₪, לצרכי אגרה, בעוד שבפועל טוען כי הפיצוי המגיע לו בגין השימוש בתעודות הוא 360,000 ₪ מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 וסך של 100,000 ₪ מכח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, בגין ביצוע עוולה של גניבת עין. בסיכומיו התובע טען כי בגין השימוש בתעודותיו הוא זכאי ל - 150,000 ₪ ודרש לחייב את הנתבעת בסכום שלא יפחת מ-9,000 ₪ בגין הרווח שהניבה הנתבעת מתעודותיו וזאת על יסוד עדויות הנתבעים (סעיף 79 לסיכומי התובע). 46. בכתב ההגנה הנתבעים הכחישו באופן כללי את הטענה בדבר השימוש בתעודות (סעיף 14 לכתב ההגנה). בתצהירו של מימון נטען לראשונה כי בין הנתבעת מס' 2 לבין התובע היה הסכם לפיו היא מורשית להשתמש בתעודותיו, שלושה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים (סעיף 18 לתצהיר מימון). מימון שב על טענה זו אף בחקירתו הנגדית והבהיר כי מדובר בהסכם בלתי כתוב בין הצדדים שהרציונל העומד בבסיסה הוא פרק הזמן שלוקח למצוא בודק מוסמך חלופי (כחודשיים עד שלושה חודשים; עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 23-29; עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 1; עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 11-28), ובלשונו (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 26-32) - "ההסכם הלא כתוב ביני ובין התובע היה שברגע שהוא ירצה לעזוב הוא ישאיר לי את התעודות שלו 3 חודשים, מי שעוזב משאיר את התעודות שלו שם 3 חודשים בענף הזה. הוא עשה לי נזק ואני עשיתי לו נזק. ש. ללא תמורה? ת. יכול להיות שכן. תלוי באיזה נוסח זה, אם הוא עזב לבד, אם הוא ברח ולא בא. ש. בהסכם שלך עם התובע זה אמור להיות ללא תמורה? ת. אף פעם לא דיברנו על תמורה כזו." עוד טען מימון כי לא ידע שהשימוש בתעודותיו של התובע שעה שהוא איננו מועסק אצלו הוא אסור מבחינה חוקית (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 4-10). 47. טענתו של מימון בעניין קיומו של הסכם בלתי כתוב בין התובע לנתבעת בעניין השימוש בתעודות התובע נטענה לראשונה בתצהירו. התובע טען להרחבת חזית ואף לגופם של דברים, אנו סבורים כי טענה זו לא הוכחה כדבעי. גם אם הצדדים התחייבו למתן הודעה מוקדמת בת חודשיים, אין בכך לפטור את הנתבעת מתשלום תמורה בגין השימוש בתעודות. תשלום תמורת הודעה מוקדמת נועד לשם התארגנות של שני הצדדים למציאת עובד חדש או מקום עבודה חדש ולא מעבר לכך. אם הכוונה גם לשימוש בנכס של העובד, יש לציין זאת במפורש. בהקשר זה נזכיר שהתובע קיבל תשלום נפרד בגין השימוש בתעודותיו במשך כל תקופת עבודתו. אף מימון העיד שהשכרת תעודת בוחן כרוכה בתשלום בסך של 3,000 ₪ לחודש (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 6 ו-16). 48. הנתבעים טענו שמאחר שהתובע לא ביקש את התעודות, הדבר מלמד על הסכמת הצדדים לשימוש בהן. על פי עדותו של מימון, התובע יכול היה ליטול את התעודות אולם הוא לא עשה כן ולא בכדי: "הוא יכול היה לקחת את התעודות מהמשרד הרבה פעמים. הוא לא בחר לקחת אותן, הוא השאיר אותן. זה שיטתי אצלו - לבנות מהלכים. כשאני נשאל שוב - נראה לך הגיוני שהוא ישב במשרד ולא יקח את התעודות." (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 6-7). מדובר בטענה המהווה סברה בלבד, ומכל מקום העובדה שהתובע הגיע לאחר סיום עבודתו למשרדי הנתבעת ולא נטל את תעודות ההסמכה שלו מהמקום אין פירושה כי הסכים שיעשה בהן שימוש ללא תמורה, שכן אין חולק כי השימוש בהן מזכה את בעליהן בתמורה. 49. לאור כל האמור, ונוכח עדותו של מימון בעניין עלות השימוש בתעודות ההסמכה, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום סך של 9,000 ₪ בגין שימוש בתעודות ההסמכה בחודשים אוגוסט - אוקטובר 2008. התובע טען שהרווח שהנתבעת מס' 2 הפיקה מהשימוש בתעודות עמד על 150,000 ₪, וזאת על יסוד עדותו של מימון בעניין ההכנסות המוערכות ממכון הבדיקה (סעיפים 76-77 לסיכומי התובע; עדות מימון בעמוד 25 לפרוטוקול, שורות 23-26; עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 16-18). מאחר שמדובר בהערכה בלבד ולא על רכיב תביעה המבוסס על ראיות ממשיות, איננו סבורים כי יש מקום לפסוק לזכות התובע סכומים העולים על הסך של 9,000 ש"ח כמפורט לעיל. 50. פדיון חופשה א. התובע טען כי הוא זכאי לפדיון 29 ימי חופשה בגין כל תקופת עבודתו במוסך. עמדת הנתבעת מס' 2 ביחס לכלל הרכיבים הנתבעים שמקורם במשפט העבודה המגן היא שהיא חבה רק ביחס לתקופה בה התובע עבד אצלה. מאחר שקבענו לעיל כי יש לראות בכל תקופת העבודה במוסך כתקופה אחת, הרי שהנתבעת מס' 2 חבה בתשלום פדיון חופשה בגין כל תקופת העבודה. ב. מעבר לכך, לא הוכחה הטענה כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה או ששולמו לו סכומים בגין ניצול חופשה במהלך תקופת העבודה. לא הוצג פנקס חופשה (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 30-31; עמוד 20, שורות 8-9; עמוד 38 לפרוטוקול שורות 13-15). העדים לא הבהירו מהם הסכומים ששולמו לתובע וכאמור, הם לא מצאו ביטוי בתלושים (ר' עדות איתן בעמוד 38 לפרוטוקול שורות 18-30; עמוד 39 לפרוטוקול שורות 3-4). בנוסף, חגית גבעתי העידה שבנתבעת ישנו "כרטיס עובד" - כרטיס נוכחות במסגרתו נרשמים ימי הנוכחות וההיעדרות של כל עובד (עמוד 31 לפרוטוקול שורות 16-18), אך הפנקס לא הוצג. ג. לאור כל האמור, התביעה ברכיב זה מתקבלת, בכפוף לקביעותינו לעיל בנושא גובה השכר. מאחר שנקבע שהשכר הרגיל היה 8,500 ₪ נטו בגין 22 ימי עבודה בחודש, היינו 386.36 ₪ ליום, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 11,205 ₪. 51. פדיון הבראה - התובע תבע פדיון 6 ימי הבראה בגין השנה האחרונה לעבודתו. טענות הנתבעת מס' 2 בנושא דומות לטענות ההגנה ביחס לפדיון חופשה. לאור הקביעה בדבר רצף במקום העבודה, היינו כי יש לראות בתובע כמי שעבד תקופת עבודה אחת במוסך וכי על הנתבעת מס' 2 לשאת בכל הסכומים הנובעים מעבודתו, כמעביד אחרון, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי הבראה בגין שנת העבודה האחרונה, כטענתו - 1,986 ₪ (6 ימי הבראה X 331 ₪). 52. הפרשה לקרן פנסיה - רכיב תביעה זה מבוסס על צו ההרחבה בענף המוסכים. מאחר שלא הוכח שהמעביד ביטח את התובע בקרן פנסיה, כקבוע בצו ההרחבה החל על הצדדים, התביעה ברכיב זה מתקבלת. מעבר לכך, גם בחוזה מיום 7.11.05 (נספח ב' לכתב התביעה) נקבע שהתובע יבוטח בפוליסת ביטוח מנהלים. מאחר שהנתבעת מס' 2 לא הביאה כל אסמכתא באשר לסכומים שהופרשו לקרן פנסיה, ולא הצביעה על טעות בחישובי התובע, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום 14,990 ₪, כנתבע על ידו. 53. המחאה שבוטלה - התובע טען כי ביום 29.9.08 שולם לידיו שכר עבודה בהמחאה אולם המחאה זו חזרה לאחר שניתנה הודעת ביטול (נספח ח' לכתב התביעה). מדובר בהמחאה על סך 1,325 ₪ של הנתבעת מס' 1 אשר נמשכה לאחר סיום עבודתו של התובע בנתבעת מס' 2. הנתבעים 2 ו-4 לא התייחסו לעניין זה בכתב ההגנה או בתצהיריהם. רק בחקירה החוזרת מימון העיד לראשונה שמדובר בהמחאה שניתנה לתובע תמורת רכישת מכשיר גז אשר שמש את התובע בעבודתו במוסך כ"עסק בתוך עסק", אולם נוכח אי שביעות רצון מלקוחות התובע חדל לעשות שימוש במכשיר וסרב להעבירו לידי מימון. משכך, ההמחאות שהועברו לו בוטלו (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 4-15). מדובר בהרחבת חזית והתובע התנגד לכך עוד במהלך דיון ההוכחות ומשכך איננו נדרשים לטענה זו. בנוסף, מאחר שהנתבעים לא התייחסו לנושא זה בתצהיריהם והגרסה לגבי מהות ההמחאה נמסרה רק בחקירה חוזרת, בשלב מאוחר של ניהול הדיון, כאשר התובע לא יכול היה להתייחס אליה והיא אף אינה נתמכת בכל ראיה חיצונית, מדובר בגרסה כבושה שאין לתת בה אמון והיא נדחית. לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה מתקבלת. 54. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן - א. התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 והנתבע מס' 4 נדחית. ב. התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסכומים הבאים - (1) דמי גמולים לפנסיה בסך 6,809 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל; שהם הסכום הנתבע בניכוי תמורת הודעה מוקדמת (8,181 - 14,990 ש"ח). (2) פדיון הבראה בסך 1,986 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל; (3) פדיון חופשה בסך 11,205 ₪ נטו בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל; (4) הפרשי שכר (לרבות הסכום על פי המחאה מיום 29.9.08) בסך 2,825 ₪ נטו (1,500+1,325 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל; (5) דמי שימוש בתעודת בוחן רכב בסך 9,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.8.08 ועד התשלום בפועל; ג. מאחר שהתביעה כנגד הנתבעת מס' 2 התקבלה באופן חלקי, כל צד ישא בהוצאותיו. ד. התובע ישא בהוצאות הנתבע מס' 4 בסך 4,000 ₪ וזאת בהתחשב בכך שמצד אחד, התביעה כנגדו נדחתה ומאידך גיסא, עדותו בהליך היתה נחוצה לאור המחלוקות העובדתיות ומעורבותו בסכסוך. ה. אין צו להוצאות הנתבעת מס' 1 אשר לא התגוננה ולא התייצבה בהליך. רכבמשכורת