מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעצר על חטיפת קטינים: בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996. כנגד הנאשמים (להלן: "המשיב 1" ו-"המשיב 2"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); חטיפה, לפי סעיף 369+ 29 לחוק; שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק. בהתאם לאמור בכתב האישום, ביום 28.8.11, בסמוך לשעה 16:15, נסעו המשיבים באזור עכו. באותה עת שהו באזור, הקטינים ה.ח. יליד 1996, מ.כ.ח יליד 1994, ו-מ.ח.ח יליד 1994 (להלן: "המתלוננים") אשר היו בדרכם חזרה לכפר שעב, בו הם מתגוררים, עת שברשות המתלונן מ.כ.ח שקית ובה מספר פריטי ביגוד חדשים אשר רכש זמן קצר לפני כן בסכום כולל של 1,600 ₪. המשיבים, הבחינו במתלוננים במקום וקשרו ביניהם קשר לחטוף אותם תוך פיתויים להיכנס לרכב, וכן לשדוד אותם. המשיבים, פנו למתלוננים והציעו להסיעם ברכב לכפר שעב והמתלוננים נענו להצעה. במהלך הנסיעה ובמסגרת הקשר, ביקש המשיב 2 מהמתלונן ה.ח. לעשות שימוש בטלפון שברשותו. המתלונן הסכים לכך והעביר הטלפון למשיב 2. בהגיע הרכב לצומת יאסיף ביצעו המשיבים פניית פרסה תוך שהם מודיעים למתלוננים כי עליהם למסור דבר מה לאדם מסויים. המשיבים נכנסו עם הרכב לחורשה סמוכה וירדו מהרכב, עת המשיב 2 מחזיק בטלפון. המתלוננים יצאו מהרכב בעקבותיהם כאשר המתלונן מ.כ.ח משאיר השקית בתוך הרכב. המשיבים דיברו ביניהם על העברה של כלי נשק והמשיב 1 ניגש לתא המטען של הרכב והוציא מתוכו חפץ מתכתי כבד בצורת אקדח גדול שיש בו לסכן ולפגוע והנחזה להיות כלי נשק, אשר בו החזיק כל אחד מהמשיבים לסירוגין תוך דריכה שלו. המשיבים סירבו להחזיר למתלוננים את הטלפון והשקית, ובמהלך ויכוח שהתגלע בין הצדדים כתוצאה מכך, הכה המשיב 1 את המתלונן ה.ח. במצחו באמצעות הכלי שהיה בידו ודחף אותו בחזהו. כתוצאה מכך נגרם למתלונן ה.ח. שפשוף במצחו מעל לגבה השמאלית. המשיבים איימו על המתלוננים כי יירו בהם אם יעזבו המקום לפניהם, נכנסו לרכב ועזבו המקום כשהטלפון והשקית ברשותם. המתלוננים, שפחדו מהמשיבים והאיומים שהושמעו בפניהם המתינו עד שהמשיבים עזבו המקום ורק לאחר מכן יצאו מהחורשה וניגשו לכביש הקרוב, שם פגשו בתושב כפר שעב שהסיעם לכפרם ברכבו. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם. בדיון שהתקיים בפני, הסכימו באי כוח המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למרשיהם, וכן לקיומה של עילת מעצר, אם כי ביקשו לשחרר מרשיהם לחלופת מעצר. המבקשת, התנגדה לשחרור המשיבים לחלופת מעצר, שכן לגישתה עולה מסוכנות רבה מהמשיבים וכי העבירות המיוחסות להם מלמדות על חשש ששחרורם של המשיבים עלול לסכן המתלוננים ואת בטחונו ושלומו של הציבור בכללותו. המבקשת, הדגישה כי המדובר בבחירת קורבנות אקראיים, דבר שיש בו ללמד על מידת מסוכנותם של המשיבים לציבור, וכן כי המעשים נעשו לאחר רקימת קשר בין השניים ולאחר תכנון מקדים. עוד ציינה המבקשת, כי מעשי המשיבים לוו בתעוזה, והם אף השתמשו בכלי נשק הנחזה להיות אקדח, לאיום על המתלוננים, וכן הכו באמצעות אותו כלי את אחד המתלוננים במצחו. המבקשת, התייחסה בנוסף להסכם סולחה שהוגש לעיוני, אשר לפיו נערכה סולחה בין משפחת המתלוננים, לבין משפחת המשיב 1, בו בוטא יישוב ההדורים בין שתי המשפחות. לגישת המבקשת, חרף חשיבות הסכם הסולחה, הרי שאין בו להסיר הסכנה מפני עימותים נוספים ואין בוא יכול להיות שיקול מכריע במאזן השיקולים לצורך המעצר. לנוכח כלל האמור, ובהתחשב במסוכנות הנלמדת מהעבירות עתרה המבקשת, למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בא כוח המשיב 1, התייחס להליך המעצר עד תום ההליכים ולמטרותיו המניעתיים, ובהתאם טען כי בשלב זה, ולאחר עריכת הסכם סולחה בין משפחת המתלוננים למשפחת המשיב 1, הרי שהוסרה כל סכנה עתידית שהייתה עלולה להתעורר כנגד המתלוננים. מעבר לכך, לגישת בא כוח המשיב, אין המדובר במסוכנות גבוהה העולה מהמשיבים, וכי טענה זו נטענה על ידי המבקשת באופן כללי וגורף. בא כוח המשיב 1, הציע לשחרר מרשו לחלופת מעצר בפיקוחו של אחיו, לפיה בשעות היום ישהו במסעדה השייכת להם בעיר עכו ובה הם עובדים, ובשעות הלילה ישהו בביתם בסכנין. בא כוח המשיב 2, הפנה לנסיבות ביצוע העבירות, והבהיר כי המדובר בהתפתחות ספונטאנית של האירוע, שלא באה עקב תכנון מקדים לביצוע העבירות. כך גם הובהר כי לא היה שימוש בנשק, אלא אך בכלי הנחזה להיות נשק. בא כוח המשיב, והסיף וטען כי לא נגרמה כל פגיעה פיזית למתלוננים, כך גם ציין כי חרף כל שהמדובר בעבירת שוד, אין לקבוע כי קיימת עילת מעצר, לחלופין גם אם קיימת עילה מעין זו, יש לבדוק חלופת מעצר שתוכל לאיין המסוכנות הנשקפת מהמעשים. מעבר לכך נטען, כי המדובר במשיב צעיר בשנים, בן 24, אשר אין לחובתו עבר פלילי מכביד, כך גם בהתחשב בכך שאין בהיכרות מוקדמת בין המשיבים למתלוננים וכי ישנו מרחק גיאוגראפי בין משכניהם. לנוכח האמור, מבקש בא כוח המשיב לשחרר מרשו לחלופת מעצר בביתו בכפר מכר, בפיקוחם של אמו ואחיו. דיון ומסקנות ראיות לכאורה כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיבים במסגרת כתב האישום. כך גם אני סבור, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק. כך המתלוננים, תיארו בהודעותיהם את ההשתלשלות של מעשי השוד, תיארו את מראם של המשיבים וכן מסרו את מספר הרכב, אשר נמצא בחזקת המשיב 1. מדו"ח עימות בין המתלונן מ.כ.ח לבין המשיב 1, מטיח המתלונן במשיב את המיוחס לו בכתב האישום, כאשר המשיב 1 מודה במיוחס לו. בחיפוש בתצלומי אלבום עבריינים, המתלוננים ה.ח ו-מ.כ.ח הצליחו לזהות את המשיב 2 כמי שלקח חלק בשוד [ראו הודעות מס' 9 ו-8]. הודעתו של המשיב 1 המודה במיוחס לו, וכן מייחס המעשים למשיב 2, ומוסר כי הם תכננו המעשים לפני עליית המתלוננים לרכב [ראו הודעתו מסומן 6]. כך גם המשיב 2, קושר עצמו לאירוע אם כי מוסר כי המעשים בוצעו אך על ידי המשיב 1 [ראו הודעתו מסומן 12] . אסתפק באלו, לצורך קיומן של ראיות לכאורה, הן לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי. הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של הנאשם על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. אלא שזוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתידים המשיבים ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עוסק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן. השוו לדוגמא: בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08); בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08); בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07); בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07). עילת מעצר וחלופת מעצר ככלל כל מעשי שוד, בהם אדם משחרר לעצמו הרסן לתקוף אחר וליטול דבר שאינו שייך לו מצביע על אופי עברייני ועל מידת מסוכנות, בייחוד עת שהדבר נעשה בצוותא, לאחר תכנון מקדים, וכן התלוו למעשים, אלימות והשמעת איומים. חומרה מיוחדת הינה בבחירת הקורבנות, עת שהמשיבים בחרו קורבנות אקראיים, מכאן כי הדבר מלמד כי מסוכנותם של המשיבים הינה כלפי כולי עלמא ולא כלפי גורם ספציפי. על פניו מעשי השוד בוצעו, תוך שימוש באלימות על ידי המשיב 1, עת שהמשיב 1, הכה באמצעות הכלי שהיה בידו במצחו של אחד המתלוננים וכן דחפו, ובכך המחיש למתלוננים את מידת רצינות איומיהם והבהיר למתלוננים את מידת נכונותם להפעיל את איומיהם ולהזיק למתלוננים. אין לי ספק, כי השמעת האיומים על ידי המשיבים, עת אוחזים הם בכלי הנחזה לנשק, וכן באמצע חורשה מבודדת מבני אדם, שהשמעת איומים אלו, זרעו פחד רב במתלוננים הקטינים, שהביא לנטילת חפציהם על ידי המשיבים ובנוסף חקק בנפשם חוויה מחרידה במיוחד. באי כוח המשיבים, ביקשו לשחרר מרשיהם למעצר בית, כך הוצע שהמשיב 1 ישוחרר למעצר בית בפיקוחו של אחיו, עת שבשעות היום יתלווה לאחיו למסעדת המשפחה שבעכו ויעבוד בה, בעוד שבשעות של הלילה, ישהה בביתם שבסכנין, בפיקוחו של אחיו. כמו כן הוצע שהמשיב 2, ישוחרר לביתו שבמכר בפיקוחם של אמו ואחיו. על כך יוסף כי בא כוח המשיב 1, הפנה להסכם סולחה שנערך בין משפחת המשיב 1 למשפחת המתלוננים, דבר שלגישתו יפחית במידה רבה מהמסוכנות הנובעת מהמשיבים. בעוד שהמבקשת מנגד ביקשה לא לתת משמעות יתרה להסכם הסולחה שכן לגישתה אין הוא מהווה ערובה למניעת עימותים נוספים. בקצרה אומר, כי להסכם הסולחה יתרונות רבים, ולו תרומה לא מבוטלת בהשכנת השלום וישוב הדורים. עם זאת לא מצאתי לתת לו משמעות יתרה בנסיבות העניין. בענייננו המדובר במעשה עברייני גרידא שנבע מדפוסי התנהגותם העבריני של המשיבים ושלהם בלבד, אין המדובר בסכסוך רחב היקף המערב אנשים רבים מבני המשפחות או אנשים "נורמטיביים" שהסכם מעין זה יכול להסיר את סיבת פעולתם האלימה. מכאן, כי בנסיבות העניין אין בהסכם להסיר ממסוכנתם האישית של המשיבים מחד שכאמור נעוצה בדפוס התנהגותם העברייני ומכוונת היא כלפי כולי עלמא, ומאידך אין במקרה השוד ללמד על פוטנציאל קיומם של "עימותים נוספים", דבר המייתר במידה רבה את טענתה של המבקשת. מכל מקום, כבר נקבע כי הכלל הוא בשלב המעצר עד תום ההליכים, כי גם כאשר קיימת עילת מעצר וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל. כך נפסק:   "כבר נאמר לא אחת "כי אין חומרת העבירה כשלעצמה מהוה עילת מעצר, אלא אינדיקציה למסוכנות הנשקלת בין שאר גורמים" (ראו בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות דשם; בש"פ 8482/00 חמזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 7200/97 מדינת ישראל נ' אבו דרסי (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן). על פי כל אלה אין המעצר מקדמה על חשבון העונש, ומטרתו מניעתית. בבש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף (לא פורסם) נאמר "אכן, דילמת ההתיחסות לעבירות חמורות מלווה את בתי המשפט תדיר בעסקם במעצרים. האינסטינקט האנושי ממקד את הדברים בחומרת העבירה; קרי, אם ניטלו חיי אדם בעבירה חמורה, ראוי לו - על פי תחושה זו - שייעצר ויורחק מבני אדם ומסיכון הבריות בעבירה נוספת... ואולם... המחוקק לא בחר להשית את חומרת העבירה כעילת מעצר"; (ראו גם בש"פ 699/04 נעיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); ד"ר חיה זנדברג "חומרת העבירה כעילת מעצר - האמנם סוף הדרך", משפטים ל"א (תש"ס) 323 וספרה פירוש לחוק המעצרים (תשס"א-2001), 19-11; בש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)". (בש"פ 4135/08 אמיר דראוושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.5.08).   ראו גם את: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.9.06); בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.6.04). נסיבות המקרה כפי שכבר פורטו לעיל, מצביעים מעצם טיבן וטבען על מסוכנות. עם זאת שאלת מסוכנותו של המשיבים, בשלב זה, נבחנת היא הן ע"פ נסיבות העבירות בהן עסקינן והן ע"פ נסיבותיהם האישיות של המשיבים. [ראו את בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04); וכן ראו את בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.6.05)]. ככל, המדובר בשני משיבים צעירים, שעברם הפלילי אינו מכביד, נתונים המצדיקים לשקול את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, דעתי זו נסמכת גם כן על מעשי העבירה עצמה, אשר לא לוו במעשה אלימות אכזריים וברוטאליים, וזאת מבלי להפחית בחומרת המעשים, וכן כי המעשים לא הביאו לפגיעה פיזית חמורה במתלוננים. וכן יש לזכור כי אין חלופת המעצר אלא מרחב של איזונים בין סיכונים. כך שלא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר [ראו לעניין זה: בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם 7.9.09). פסקה 10 להחלטת השופט מלצר; בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09) פסקה ח' להחלטת כב' השופט רובינשטיין]. לנוכח האמור, אין לשלול על הסף אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. עם זאת, אינני רואה כי כעת ניתן יהיה לאפשר את שחרור המשיבים לחלופת המעצר בטרם קבלת תסקיר מבחן בעניינם שיאמוד מסוכנותם, שכן כעולה מכתב האישום ומחומר הראיות לכאורה, כי המדובר במעשים מתוכננים, שנעשו בעורמה, ובהמשך תוך שימוש באלימות והשמעת איומים. אין המדובר במקרה ספונטאני, שממעיט מחזקת המסוכנות או לזקוף לטובת העושה פגם בשיקול הדעת, אלא כאמור המדובר במעשה מתוכנן, בו המשיבים נתנו דעתם על השלכותיו, דבר המלמד על דפוס התנהגות עברייני ומחייב בדיקה מעמיקה יותר לקווי אישותם. יוסף, כי לדעתי יש מקום לעשות הבחנה בין המשיבים, הנסמכת בעיקר על אישיותם, בהתאם להתרשמותי מחומר החקירה שבפניי. למשיב 1, אין הרשעות פליליות קודמות, ועל הדבר להיזקף לטובתו, להבדיל ממנו למשיב 2, קיימות שתי הרשעות קודמות, בגין היזק לרכוש ותקיפה. אמנם, אין המדובר בעבר מכביד, הן לנוכח טיב העבירות המיוחסות למשיב 2 וכן בהתחשב בכמותן, עם זאת אין לעצום עיניים, ולתת למשיב 2 ליהנות מההנחה שהמדובר באדם נורמטיבי, אלא שיש לתת הדעת לדפוס העברייני המתגלה מחזרתו של המשיב 2 בהפרת האיסורים הפלילים, וכן היעדר הפנמתו לעונשים שהוטלו עליו, במסגרת ההליכים הקודמים. כך גם יש מקום לעשות הבחנה, בין התנהלות המשיבים בשלבי החקירה, בעוד שהמשיב 1 הודה במעשים המיוחסים לו, הרי שהמשיב 2, הטיל האחריות על שכמו של המשיב 1. אכן כל חשוד ונאשם זכאים ליהנות מחזקת החפות, כך גם המשיב 2, זכאי ליהנות ממנה. עם זאת, לגישתי יש להתחשב בכך, כי המשיב 1 הודה במעשים, הביע חרטתו ולקח על עצמו האחריות למעשים שעשה, ועל זאת להיזקף לטובתו, במובן זה שהדבר מצביע על הפנמתו של המשיב 1 לחומרת המעשים המיוחסים לו, ובהתאם להבנתו של המשיב 1 לצורך להימנע מלחזור ולבצע מעשים מעין אלה. עם זאת אבהיר כי לטעמי החלופות שהוצעו ע"י שני המשיבים אינן חלופות ראויות, זאת בשים לב לטיב המעשים העולים מהראיות בעניינם. סבור אי כי ניתן, במקרה זה, לשקול אך ורק חלופות מעצר שיכללו פיקוח רציף על כל אחד מהמשיבים בחלופת מעצר בית מלא וכן הרחקה משמעותי מזירת ביצוע המעשים באופן שירחיק את המשיבים מהאיזור פו הם פעלו ובו הם עלולים לפעול שוב וכןלהגיע אל המתלוננים. יתכן שלאחר שיעידו המתלוננים ניתן יהיה לשקול גם חלופות מעצר אחרות ואולם לעת הזו, ככל שתישקל חלופת מעצר, עליה לעמוד בתנאי הסף כפי שיפורט: חלופת מעצר שפרטיה יועברו לבחינה של שירות המבחן תכלול הרחקה למקום שיהיה מרוחק מאיזור הגליל המערבי באופן שבו יבחנו חלופות מעצר מאיזור ואדי ערה ודרומה. החלופה תכלול פיקוח אנושי רציף באופן שיוצעו לכל חלופה לפחות 3 מפקחים חלופיים שיהיו חסרי עבר פלילי. שירות המבחן יתיחס בתסקיר שיוגש גם לצורך בפיקוח אלקטרוני. כמו כן, ולאחר התרשמות מהחלופות שיוצעו, יקבעו בטוחות כספיות משמעותיות שיבטיחו את קיום תנאי השחרור. אשר על כן, הנני מורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינם של המשיבים, שייבחן את מסוכנותם, וכן את מידת התאמתה של חלופת המעצר המוצעת על ידיהם, לצורך הסרת מסוכנותם. שירות המבחן יבחן אך ורק חלופות העומדות בתנאי הסף שפורטו לעיל. למען הסר ספק יובהר כי בית המשפט טרם גיבש עמדה סופית בבקשה ואין לראות בהחלטה זו מעין התחיבות שיפוטית לאשר חלופות שיוצעו. לאחר שיוגש התסקיר יבחנו החלופות ובית המשפט ישמע את טענות הצדדים ויתן החלטתו. הסניגורים יעבירו את הצעותיהם לחלופות מעצר לשירות המבחן בדחיפות. שירות המבחן יגיש תסקירו עד ליום 1/11/11 (לענין זה נלקחו בחשבון סדרי העבודה של שירות המבחן בתקופת החגים). אני קובע להמשך דיון ליום 2/11/11 שעה 09:00. מעצרקטינים