מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעצר על גניבת מכוניות מחניה: בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 ( להלן: " חוק המעצרים "). כנגד הנאשם (להלן: "המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים, בעבירות של: גניבת רכב, לפי סעיף 413 ב, לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); ועבירה של סחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413 יא לחוק. באישום הראשון נטען כי ביום 13.8.11, גנב המשיב את רכבה של המתלוננת מסוג סובארו, עת החנתה אותו בחניון קאנטרי "אפק" בקרית ביאליק. בהמשך, הוביל המשיב את הרכב למגרש גרוטאות במכר, ומכר הרכב הגנוב בעבור 600 ₪. באישום השני נטען כי ביום 16.8.11, גנב המשיב את רכבו של המתלונן מסוג סובארו, עת החנה הרכב בחניית מלון חוף התמרים בעכו. יום למחרת, ביום 17.8.11 הוביל המשיב את הרכב למגרש חלקי חילוף בטמרה השייך למדחת בטל, ומכר לו הרכב הגנוב עבור 1,700 ₪. בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בא כוח המשיב, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, המתייחסות לעבירות של סחר ברכב גנוב, עם זאת התנגד לקיומן באשר לעבירת גניבת הרכב. לגישתו, בנסיבות העניין ומאחר וחלפו מעל ל 24 שעות ממועד שהרכב נגנב לכאורה, הרי שלא ניתן לעשות שימוש בחזקה תכופה, לפיה עצם הימצאות הרכוש הגנוב בידי המשיב מלמדת כי המשיב הוא זה שגנב הרכבים. מעבר לכך, נטען על ידי בא כוח המשיב, כי נסיבות המקרה אינן מקימות עילת מעצר, שכן העבירות המיוחסות למשיב הנן עבירות רכוש שאין לגביהן חזקת מסוכנות. בא כוח המשיב התייחס בנוסף לפסיקה שהובאה על ידי המבקשת, מהם פס"ד פרנקל, פס"ד מסארווה, פס"ד אברג'יל ופס"ד קוזלי, וטען כי יש לאבחן מקרה זה מהמקרים המובאים באותה פסיקה, שכן במקרה זה אין המדובר במעשים שבוצעו בצוותא, או בהתארגנות של מספר עבריינים, כך גם כי אין למשיב עבר מכביד שיצדיק את מעצרו. משכך לגישת בא כוח המשיב, בהימצאות עבירת רכוש נעדרת כל תחכום או מורכבות, וכשהמשיב הינו נעדר עבר פלילי, אזי אין לראות במעשים כמקימים עילת מעצר. בא כוח המשיב, הוסיף כי אין במקרה זה שום אינדיקציה שיהיה ניסיון הימלטות של המשיב א מפני חשש לעונש צפוי, שכן פסקי הדין המתייחסים לעבירה אינם מכילים תקופות מאסר ארוכות ואין בסיס לחשש לפיו המשיב יתחמק מהדין מחשש מהעונש הצפוי. משכך, יש להורות על שחרור המשיב בתנאים שיבטיחו התייצבותו להמשך הדיון. המבקשת, הבהירה בתחילת טיעוניה, כי בתי המשפט נוהגים לגזור תקופות מאסר בפועל, במקרה שהמדובר בעבירות של סחר ברכב גנוב, זאת אף על נאשמים נעדרי עבר פלילי. לגופו של עניין נטען, כי החזקה התכופה ממנה ניתן ללמוד כי המשיב הוא זה שגנב הרכב, מתקיימת גם לאחר 24 שעות, ויכולה להתקיים אף לתקופה ארוכה יותר. לגישתה עצם העובדה, כי הרכב נגנב ונמכר באותו יום, הינה נסיבה מספקת לצורך הוכחת גניבת הרכב בידי המשיב. ככל שהדברים עניינם בעילת המעצר, טענה המבקשת כי עבירות רכוש המאופיינת בתכיפות ושיטתיות, מקימות עילת מעצר. המבקשת התייחסה לפסיקה הקיימת בעניין, המלמדת על קיום עילת מעצר בנסיבות של גניבת רכבים, בתדירות ובנסיבות שנעשו על ידי המשיב. המבקשת הבהירה, כי המשיב גנב רכבים בשתי הזדמנויות שונות, בהפרש של שלושה ימים, מכאן שניתן ללמוד על תכיפות הביצוע ועל שיטתיות בביצוע, כך גם על נכונותו של המשיב לחזור על המעשים. משכך, מבקשת היא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, גם אם למשיב אין עבר פלילי. דיון ומסקנות ראיות לכאורה המשיב, הכחיש כל קשר לגניבת הרכבים או לכך שהוא עסק בסחר ברכבים. עם זאת, לאחר עיון בחומר הראיות שהצטבר בתיק החקירה, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים המתוארים למשיב. מהודעותיהם של פאדי נ'גמי ועסאם ברכה, בעלי מוסך ברזל במכר, ניתן ללמוד כי המשיב הגיע אליהם למקום ומכר להם את רכב הסובארו שנגנב כמתואר באישום 1. העדים אף מסרו כי המשיב עזב המקום ברכב מסוג מיצובישי ונתנו את מספרו, כך גם מסרו את מספר הפלאפון שהמשיב השאיר בידיהם. יצוין כי רכב המיצובישי הינו רכב הנמצא בבעלותו של המשיב, וכי מספר הטלפון הנייד שמסר הינו מספר הפלאפון של המשיב [ראו הודעותיהם מסומן 5 ו 6 בפל"א 331080/11; ראו עימות מסומן ט']. בנוסף לכך, ובהתייחסות לאישום השני, קיימות מצלמות המתעדות העסק של מגרש חלקי חילוף בטמרה, בו מכר המשיב לכאורה את רכב הסובארו למדחת בטל. העד מדחת בטל, זיהה את המשיב מתוך מצלמות האבטחה, כאדם שמכר לו את רכב הסובארו תמורת 1,700 ₪, ובהמשך ערך עימות עם המשיב והטיח בפניו הדברים [ראו הודעתו מסומן 6 בפל"א 338101/11; ראו עימות מסומן כד'] לגישת בא כוח המשיב, אין בראיות אלו ללמד, על כך שהמשיב בעצמו גנב את הרכב, אלא שיש בכך ללמד לכל היותר על כך שהמשיב סחר לכאורה ברכב גנוב. שכן לגישתו, משעברה תקופת זמן של 24 שעות נשמטת החזקה התכופה. דעתי בעניין זה אינה כדעתו של בא כוח המשיב. ה "חזקה התכופה" הינה מקרה ונמצא רכוש גנוב ברשותו של אדם בסמוך למועד גניבתו, ובכך קמה חזקה עובדתית הניתנת לסתירה, הקושרת את אותו אדם למעשה העבירה. חזקה זו מבוססת היא על ניסיון החיים וההיגיון [ראו ע"פ 50/59 פרלמן נ' היועץ המשפטי, פ"ד יג 802. 810; בש"פ 6752/07 חסונה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.8.07) פסקה 4] ובהיותה של חזקה זו מתבססת על ניסיון החיים וההיגיון, הרי שהינה חזקה עובדתי גמישה מחד, וניתנת לסתירה מאידך. ההיגיון וניסיון החיים, אינם נוסחאות מתמטיות, המקרקעות עצמן בעבור פרק זמן. בהתאם, אין לקבל טענת הסניגור בדבר מוגבלת חזקה זו משעברו 24 שעות (אף אציין כי כתב האישום, כך גם הראיות לכאורה מצביעות על פרק זמן קצר יותר). כל מקרה ונסיבותיו, כך חזקה זו תאבד מכוחה לאחר פרק זמן קצר ביותר, מקרה והמדובר בדבר קל ערך הנפוץ בשוק, שכן סיכוי המכירה והתחלופה בנכס זה הנן גבוהות. לא כך מקרה והמדובר ברכב, שמטבע הדברים לא היו בו רישיונות תקפות המעידות על בעלותו של המשיב, דבר שיש בו לכשעצמו למנוע המכירה. משכך המדובר בראיה נסיבתית המסבכת על פניו המשיב ומביאה למסקנה כי המשיב הוא זה האחראי על ביצוע הגניבה. כך גם אוסיף כי ככל שהדברים מתייחסים לאישום הראשון, הרי שלכל היותר עברו כשלוש שעות וחצי, דבר הנותן משקל כבד לחזקה התכופה ומצביע ברמה גבוהה על כך שהמשיב הוא זה שגנב לכאורה את הרכב. בעוד שחזרתו של המשיב על המעשים כמתואר בגדר האישום השני, אך לאחר שלושה ימים, באופן הדומה למעשה המתואר בגדר האישום הראשון, מקים לכשעצמו ראיה נסיבתית מסוג מעשים דומים, המעידה לכאורה על ביצוע מעשה הגניבה בידי המשיב. על כך יש להוסיף, כי המשיב לא נתן הסבר המניח הדעת בדבר הימצאות הרכב בידו, כך גם לא מסר פרטים בדבר מי שהעביר לידיו הרכב. נהפוך הוא, המשיב הכחיש כל קשר לרכבים, ובכך התגלו שקריו, דבר המחזק מערך הראיות הלכאורי נגדו [לעניין שקריו של נאשם כבעלי כוח ראייתי ראו לדוגמא ע"פ 8002/99 בכר נ' מדינת ישראל, נו (1) 135, 142.]. דברים אלו נכונים במיוחד, עת אנו דנים בשלב הלכאורי של ההליך בו בוחנים אך הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים, כך נפסק: "כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. [בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08)]. ראו בנוסף: בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.10). בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.08); עילת מעצר ובחינת חלופת מעצר אכן עבירות הרכוש, בכללם עבירה של גניבת רכב, נמנות על העבירות ה"אחרות" שאינן מקימות חזקת מסוכנות בהתאם לחוק המעצרים, והנטל להוכחתה מוטל על המבקשת. עבירות הרכוש המיוחסות למשיב מקימה עילת מעצר, בהתחשב בהיקף הביצוע והשיטתיות שליוותה הביצוע. כך נאמר בעניין זה: "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך הימלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה." [בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268, 272.] בית המשפט העליון, חזר על ההלכה לפיה, עבירות הרכוש יכולות להקים עילת מעצר, גם בבש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 19.4.05), שם נאמר על ידי כב' השופט רובינשטיין: "את העבירות נגד הרכוש אמנם לא מנה המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר  הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים) כעבירות היוצרות 'מסוכנות סטטוטורית', ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ועל התביעה להוכיח את המסוכנות. ואולם, הפסיקה קבעה בי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולעניין המסוכנות - לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן...[ובהמשך הדברים]...נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים); על בית המשפט להידרש אליו. אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקרבנות, ואף בעבירות רכוש תתכן השפלה ופגיעה". בא כוח המשיב, ביקש לאבחן עניין מרשו, מהנסיבות בהן נקבע כי קיימת עילת מעצר בעבירות של רכוש. כך נטען כי המשיב לא פעל מתוך התארגנות של מספר חברים, או כי מעשיו בוצעו בשיטתיות. עוד הוסיף, כי מעשיו של המשיב אינן מאופיינות בתחכום או בנועזות, ומאידך למשיב אין עבר פלילי שיכול להכביד על שחרורו ולהצדיק, בהתאם, את מעצרו. לגישתי, מעשיו של המשיב, שאופיינו בשיטתיות ובהישנות המקרים, מלמדים על מסוכנות המשיב לציבור ולביטחונו. כך נאמר, כי עבירת של גניבת רכב, בייחוד עת המדובר בביצוע שיטתי החוזר על עצמו, מקים עילת מעצר של מסוכנות לשלום הציבור [השוו בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (3) 335]. ויובהר בעניין זה, כי גם ראיות לכאורה שיש בהן להוכיח אך שני מקרי גניבה לרכב, כשהדבר נובע מרצון לעשות רווח קל, מקיימים הנחה סבירה להישנות המעשים אף בעתיד. כבוד השופט עמית, היטיב לתאר את המסוכנות הגלומה בעבירת הרכוש ואת השלכותיה על הציבור, בבש"פ 45/10 מסראוה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.1.10), שם נאמר:  "כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות, שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב'מכה" הראשונה. "פתאום קם אדם בבוקר ומוצא..." שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה." אכן מסוכנות המשיב אינה מוחשית כדוגמת המסוכנות הנובעת מאדם הנכון לפגוע בגוף אדם, שכן הנזק הגלום בפגיעה ברכוש שונה בתכלית מהנזק הגלום בפגיעה בגוף, לנוכח יכולתה של החברה לספוג נזק רכושי ולכסותו בפיצוי כספי בדרך של כיסוי ביטוחי. עם זאת מסוכנות המשיב, ככל שהיא נלמדת ממעשיו נובעת מהצטברות מעשיו והפוטנציאל הרב בהישנות המקרים, וזאת כפי שעולה לכאורה מהאמור בכתב האישום, עת המשיב בחר לגנוב הרכבים ולסחור בהם בשתי הזדמנויות שונות, כשפרק זמן קצר ביניהן. במקרים כאלו, אף שהנזק הינו בר פיצוי הרי שהצטברות גבוהה והישנות המקרים ביצועו של המשיב ממחזקת את עילת במעצרו של המשיב כהליך מניעתי ובגדר "הקדמת תרופה למכה", שמא בשחרורו יחזור המשיב לסורו ויגנוב מאחרים. שיקול זה הוא המכריע במקרים מעין אלו, בהם נעשה איזון בין הערך המוגן בעבירה שהינו קל ביחס לערך הגוף, לבין סיכוי הישנותה של העבירה עת עולה לכאורה כי ישנו סיכוי לא מבוטל להישנותה. עם זאת שיקול זה בהיותו בוחן בעיקר את אישיותו של האדם, ונכונותו להפר הוראות חוקיות, הרי שהוא נלמד בנוסף גם מעברו של המשיב. כך שבמקרה זה, "בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" [בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04)]. המשיב הינו בחור צעיר בשנים, שאין לחובתו הרשעות פליליות, דבר שיש בו להכהות מההנחה העולה מכתב האישום לפיו המדובר באדם בעל מועדות. על-כן בנסיבות אלו, סבור אני כי בטרם מתן החלטה בדבר המשך מעצרו, מן הראוי לקבל תסקיר בעניינו. וכן יש להדגיש כי על אף החשש מהישנות המקרים בעתיד, הרי שאין בחלופת המעצר אלא מרחב של איזונים בין סיכונים. כך שלא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר, [ ראו לעניין זה: בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם 7.9.09). פסקה 10 להחלטת השופט מלצר; בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09) פסקה ח' להחלטת כב' השופט רובינשטיין.] אבהיר לעניין זה כי טרם גיבשתי דעה בעניינו של המשיב ואין בהחלטה זו כדי להצביע על גיבוש עמדה. יצוין כי, כל שיש בהחלטה היא ההנחיה לספק לבית המשפט מידע רחב ומקיף יותר אודות המשיב, כך שניתן יהיה לשקול, בבוא העת, גם האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר. אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב, לאמוד את מסוכנותו ולהתייחס לאפשרות של שחרורו לחלופת מעצר. יובהר כבר כעת כי ככל שתישקל חלופת מעצר היא תכלול, בין היתר, פיקוח אנושי ראוי, ומתן בטוחות כספיות משמעותיות בדרך של הפקדת מזומן או ערבות בנקאית, בנוסף לערבויות אחרות, שיביאו לידי ביטוי את העובדה כי מדובר בעבירות כלכליות בעיקרן. כמו כן ישקול בית המשפט איזוק אלקטרוני, הכל תוך הבאה בחשבון של המלצות שירות המבחן. למען הסר ספק אדגיש שוב כי טרם גיבשתי דעה בעניינו של המשיב, כך גם אין לראותה כהתחייבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת. רכבחניהמעצרגניבה