מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעצר על איומים ברצח: 1. נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 14404-04-11, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 21 (ב) (4) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 6/4/11 (ולא 21.5, כפי שנטען בכתב האישום), סמוך לשעה 21.15, במהלכו איים המשיב על ראש המועצה המקומית שעב (להלן: "המתלונן"), באומרו לו "אני אשחט אותך, אני אראה לך" ולאחר מכן המשיך בנסיעה ברכבו במהירות מופרזת וכעבור כחצי שעה, עלה הנאשם עם רכבו, בו נהג, על אי תנועה וחסם את נתיב הנסיעה של רכב המתלונן, בו נהג מר מנהאל בוקעי, בנו של המתלונן. 2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 14404-04-11. מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). מהוראות סעיף 21 לחוק המעצרים עולה כי בימ"ש מוסמך להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם: א. שמתקיימת אחת מעילות המעצר המפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים. ב. שישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם. וגם אז יורה ביהמ"ש על מעצר עד תום ההליכים רק אם הגיע למסקנה, לאחר בדיקה, כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירתו של הנאשם, פחותה". 3. הבקשה נדונה בפניי. בדיון שהתקיים ביום 10/4/11 הודיעו ב"כ המבקשת ועו"ד תומר בן חמו, שייצג את המשיב באותו מועד מטעם הסנגוריה הציבורית, כי הגיעו להסכמה לפיה "המשיב ישוחרר בתנאים של מעצר בית חלקי, בבית משפחת חלאילה נאהי ואנעם בכפר מג'דל כרום, בין השעות 19.00 עד 07.00 למחרת. בנוסף, ייאסר עליו להיכנס לכפר שעב וליצור קשר עם המתלונן". לאור ההסכמה הנ"ל הוריתי, בהחלטתי מיום 10/4/11, לשחרר את המשיב בתנאים שפורטו בהחלטה, מבלי שנזקקתי לעיין בחומר החקירה ולהכריע אם מתקיימת במקרה זה עילת מעצר ואם ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. 4. בין לבין הוחלף ייצוגו של המשיב וסניגורו הנוכחי, עו"ד שמואל ברזני, הגיש "בקשה דחופה לעיון חוזר בתנאי מעצר", בה הוא עותר לבטל את תנאי השחרור, מהנימוקים שפורטו בבקשה. הדיון בבקשה לעיון חוזר התקיים ביום 5/5/11. אף כי, לכאורה, היה מקום לדחות את הבקשה לעיון חוזר על הסף, שכן עפ"י הוראות סעיף 52 (א) לחוק המעצרים, ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" ואין חולקין כי מאז ניתנה ההחלטה, ביום 10/4/11 ועד להגשת הבקשה, ביום 14/4/11, לא התגלו עובדות חדשות, לא השתנו נסיבות ולא חלף זמן ניכר והדבר היחיד שהשתנה הוא ייצוגו של המשיב, הרי שלאור העובדה שב"כ המבקשת לא ביקשה לדחות את הבקשה על הסף ולא העלתה כל טענה בדבר העדר עילה לעיון חוזר, אינני עושה כן. 5. בדיון ריכזו הצדדים את טיעוניהם בשאלת קיומה של עילת מעצר ובשאלת קיומן של ראיות לכאורה ואני רואה בכך משום הסכמה שבשתיקה של שני הצדדים לקיים את הדיון בבקשה לעיון חוזר כאילו היתה זו הבקשה המקורית, היינו הבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נשאלת איפה השאלה האם מתקיימת במקרה זה עילת מעצר והאם ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. אשר לקיומה של עילת מעצר - אין חולקין שהעבירות שבביצוען מואשם המשיב אינן נמנות על העבירות המפורטות בסעיף 21 (א) (1) (ג) לחוק המעצרים, שלגביהן קבע המחוקק כי מי שמואשם בהן חזקה כי מתקיימת לגביו עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים הידועה כ"עילת המסוכנות". אמנם עילת המסוכנות יכולה להתקיים גם כאשר נאשם מואשם בעבירות שאינן מפורטות בסעיף 21 (א) (1) (ג) לחוק המעצרים, אולם סבורני שבנסיבות המקרה שבפניי ולאור עברו הנקי של המשיב, לא מתקיימת במקרה זה עילת המסוכנות. אשר לקיומן של ראיות לכאורה - בכתב האישום מצויינים שני אירועים. האחד מסמוך לשעה 21.15 (האיומים על המתלונן) והשני, מכחצי שעה לאחר מכן (עליה על אי תנועה וחסימת נתיב הנסיעה של בנו של המתלונן). אמנם לגבי כל אחד מהאירועים ישנה עדות הקושרת את המשיב למיוחס לו (עדות המתלונן לגבי האירוע הראשון ועדות בנו לגבי האירוע השני), אולם בהתייחס לאירוע הראשון מסר המשיב גירסת אליבי, לפיה בתאריך 6/4/11 היה, ביחד עם חברים, "במקום לנרגילות", שם שהה עד סמוך לשעה 22.00, עת התקשרה אליו אחותו וביקשה ממנו לבוא לקחת אותה מביתה לבית ההורים וגירסתו זו אומתה הן ע"י שני חברים שהיו עמו והן ע"י האחות. ראוי לציין שהחברים והאחות נחקרו עת היה המשיב נתון במעצר ומבלי שהיתה לו, לכאורה, אפשרות לתאם עמם גירסאות. לכן דומני שלא ניתן לאמר שיש בחומר הראיות פוטנציאל להרשעת המשיב בעבירת האיומים. אמנם לגבי האירוע השני קיים פוטנציאל להרשעה, שהרי גם מהודעתו של המשיב עולה כי היה "מפגש" בכביש בינו לבין בנו של המתלונן, הגם שהכחיש כי חסם את נתיב נסיעתו וטען כי בסך הכל ביצע סיבוב פרסה ונסע רוורס בסמוך לכיכר, כדי לנסוע לאסוף את אחותו, אולם אין חולקין שעבירות התעבורה המיוחסות למשיב בקשר לאירוע השני, אינן מקימות עילת מעצר. 6. אינני יכול להשתחרר מהתחושה שהתובעת שהופיעה בישיבת יום 10/04/11 היתה מודעת להעדרה של עילת מעצר ולקושי בראיות ולכן הזדרזה להציע לעו"ד תומר בן חמו להסכים על שחרורו של המשיב בתנאים לא מכבידים במיוחד, בטרם הספיק זה לעיין בחומר החקירה ולהיווכח שאין עילת מעצר ושאין פוטנציאל להרשעה בעבירת האיומים ועו"ד בן חמו נאות לקבל ההצעה, במקום לבקש דחייה כדי לעיין בחומר החקירה, דחייה שהיתה גורמת להישארותו של המשיב במעצר עוד מספר ימים, עד לדיון. 8. סיכומו של דבר, לאור קביעותיי דלעיל באשר להעדר עילת מעצר ולהעדר פוטנציאל להרשעת המשיב בעבירת האיומים, אני מורה על ביטול התנאים שבסעיף 1 (שהייה במעצר בית חלקי) ובסעיף 2 (איסור כניסה לכפר שעב) להחלטתי מיום 10/4/11. שאר תנאי השחרור שנקבעו באותה החלטה יישארו בתוקפם עד תום ההליכים בת.פ. 14404-04-11.מעצרמשפט פליליאיומיםרצח