מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעצר על אגרוף בפנים: 1. זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן : "חוק המעצרים"). 2. כנגד המשיב, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין ותקיפה סתם עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. 3. על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 14.03.2011 בשעה 23:54 או בסמוך לכך, בחדר מדרגות עת חזרה המתלוננת לדירתה הממוקמת באותו בניין, המתין לה המשיב מאחרי המדרגות בכניסה לבניין. המתלוננת ביקשה מהמשיב כי יפסיק לעקוב אחריה ולחכות לה מתחת לבניין, מיד ובסמוך המשיב תקף את המתלוננת בכך שהיכה בה באגרוף ידו בפניה, כתוצאה מכך המתלוננת נפלה ארצה, קיבלה מכה בראשה והתעלפה, הנאשם אמר לה כי עושה הצגות תוך שהוא מכה בה באגרופיו, בועט בה באמצעות רגליו בפניה, רגליה וראשה. בהמשך, לקח המשיב את תיקה של המתלוננת אותו החזיקה אותה עת והכה אותה באמצעותו עת המתלוננת שרועה על הרצפה. על פי כתב האישום, כתוצאה מהאמור לעיל נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות חתך בשפתה העליונה, המטמות וסימנים כחולים בירך ימין, סימן אדום והמטומה ביד ימין סמוך למרפקה, שהן חבלות של ממש. האירוע הסתיים לאחר שעדת ראייה צעקה לעזרה והמשיב ברח מהמקום ביחד עם תיקה של המתלוננת אשר פונתה לבית החולים על ידי ניידת מד"א. עוד על פי כתב האישום, מספר חודשים עובר לאמור, בדירתה של המתלוננת, תקף המשיב את המתלוננת בכך שמשך בשערה והפילה על חוד מיטתה וכתוצאה מכך נפגעה המתלוננת בצלעותיה. 4. ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה אולם טוען לכרסום בראיות ובהיותן ראיות ברמה נמוכה ביותר ומבקש להורות לאור זאת על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. 5. בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר. ראה בש"פ 6187/95, מ"י נ' סלימאן אלעביד (1995), לא פורסם, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פד' נ (2) 133, בש"פ 825/08 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה פד' נב (1) 625. אין כאן מחד הכרעה בתיק עצמו, או כניסה לשאלת מהימנות עדים, אך יש בחינה של ממש את חומר הראיות והסתכלות על התוצאה האפשרית של ההליך הפלילי, לא רק בשים לב לראיות התביעה, אלא גם לעוצמתן, להגיון הדברים ולראיות הגנה ככל שישנן. 6. בחינת חומר החקירה באספקלריה של המבחנים האמורים מביאה למסקנה ברורה כי קיימות ראיות לכאורה ברף גבוה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. לא מצאתי כל ממש במי מהראיות בדבר כרסום בראיות. מדובר בראיות שהן עדויות המחוזקות באמצעות ראיות אובייקטיביות חיצוניות וברורות. בנסיבות אלו וממכלול הראיות שבפניי, אין אלא לקבוע כי תמונת הראיות ברורה ויש לומר מוצקה. 7. המתלוננת בהודעתה הראשונה אומרת דברים ברורים, כי המשיב חיכה לה במדרגות הבניין, היא נפגשה עם שכנה מבוגרת, התחילו לדבר והמשיב החל להרביץ לה. כאשר נשאלה כיצד תקף אותה המשיב, היא משיבה: "בעיטות לגוף [המילה איננה ברורה] בגוף לבטן לראש ואגרופים גם לפנים". בהודעתה השנייה שוב מתארת המתלוננת כיצד המשיב הכה אותה. המתלוננת מתארת כי התחילה לדבר עם השכנה והמשיב אשר התחבא מאחורי המדרגות יצא, היא אמרה לו להפסיק לעקוב אחריה ולחכות מתחת לבניין, "זה כל יום אותו סיפור", וכי המשיב החל לתקוף אותה "מכות רצח" - "אני לא זוכרת איך הוא הפיל אותי לרצפה עם היד או עם הרגל ואני קיבלתי מכה חזקה בראש מאחור כל הראש נכנס לי ברצפה הוא אמר לי קומי מהר מהר קומי מהר שלא יראו מה קורה ניסיתי לקום והייתה לי סחרחורת והתעלפתי על הרצפה והוא אמר את עושה הצגות... ואז התחיל להרביץ לי בעיטות אגרופים הכל כשאני על הרצפה בתנוחה עוברית והוא בועט בי בכל הגוף ונותן לי אגרופים לגוף ולפנים לראש". כאן קיימת הערת חוקר לפיה "מבחין בנפיחות בשפתיים בפצע בחלק הפנימי של השפה העליונה". המתלוננת ממשיכה בהודעתה: "הוא ראה שהגיעו אנשים ואז לקח לי את התיק בצבע לבן שהיה ברצפה והתחיל לברוח". המתלוננת נשאלת בהמשך אם המשיב תקף אותה בעבר והיא משיבה [שורות 30-31]: "כן הוא תקף אותי לפני כמה חודשים אצלי בבית הוא משך לי בשיער והפיל אותי על השפיץ של המיטה וקיבלתי מכה בצלעות". בהמשך מתארת המתלוננת את האובססיביות של המשיב כלפיה: "הוא מחכה לי מחוץ לדלת כשאני פותחת את הדלת הוא ישר נכנס ואני מעדיפה שישב קצת וילך מאשר בכח ואני אקבל ממנו מכות". היא נשאלת מדוע המשיב אובססיבי כלפיה והיא משיבה כי הוא מאוהב בה וגם אומר את זאת. בהמשך מוסיפה המתלוננת: "רק בשלושה החודשים האחרונים התחיל עם האובססיה הזאת שמחכה לי ליד הבית בתוך הבניין הולך אחריי ויושב בתוך הבניין ומחכה שאני אכנס או אצא ולראות מי נכנס ויוצא". דברי המתלוננת בהודעתה נתמכים בהודעתה של הגברת רוזנטל ממנה עולה כי: "בחור" - "התחיל להרביץ לה ונתן לה אגרופים בפנים באזור הפה וכשנפלה על הרצפה הוא נתן לה בעיטות ומהנפילה כנראה קיבלה מכה בראש ודרך לה על הראש ועל הבטן ובכל מקום [שתי מילים לא ברורות] לקח את התיק שלה והרביץ לה איתו ואז צעקתי ואנשים הגיעו למקום ואני רדפתי אחריו אבל הוא ברח עם התיק שלה". העדה נשאלה האם היא מכירה את הבחור והשיבה: "אני לא מכירה אותו אבל ראיתי אותו כמה פעמים בגלל הבחורה", ומוסיפה כי זאת פעם ראשונה שראתה אותו מרביץ לה. בתיק תעודה רפואית של המחלקה לרפואה דחופה, שם נרשם מדבריה של המתלוננת כי הותקפה בחדר מדרגות וכי נראו סימני חבלות בפנים ובראש והיא מוסרת על פחד. בתיק החקירה סדרת תמונות, ממנה עולה בבירור קיומן של חבלות של ממש בשפתיה של המתלוננת, בירך ימין שלה, ובזרוע ימין בסמוך למרפק. 8. אני דוחה את הטענה כי המתלוננת מסרה גרסה שונה בשלושה מופעים שונים. הדברים הראשונים של המתלוננת אשר נרשמו על ידי השוטר קולר אשר הגיע למקום, אין בהם כל סתירה לדברים אשר נאמרו בהמשך. היא אמרה לשוטר כי הרביצו לה ולקחו לה את התיק וכאשר נשאלה על ידו מי עשה לה את זה, אמרה כי היא פוחדת לדבר: "כי הוא יהרוג אותה". על פי דוח הפעולה של השוטר, הוא ראה את המתלוננת כשהיא חבולה בפניה באזור השפתיים ויורד לה דם. על פי דוח הפעולה של השוטרת טיש, אמרה המתלוננת כי המשיב מטריד אותה באופן קבוע, הגיע אליה והרביץ לה ולקח ממנה בכח את התיק וברח. גם אם ימצא מי ויאמר כי הדברים הראשוניים אשר אמרה המתלוננת לשוטרים במקום היו מצומצמים יותר מאשר הדברים שאמרה בהמשך בהודעותיה - סיבת הדברים מובנת, מדובר במי שחוותה באותם רגעים תקיפה [לכאורה] ואומרת במפורש כי היא פוחדת מהמשיב. 9. הטענות בדבר האפשרות כי החבלות הן כתוצאה משימוש בסמים, הינן בגדר ספקולציה בלבד. 10. יש לדחות מכל וכל את שלל הטענות על כי המתלוננת אינה ראויה לאמון. אין בפניי בתיק כל אינדיקציה לכך. הגם שהדברים נאמרו על ידי הסנגור תוך אמירה כי אין בכוונתו חלילה להטיל דופי במתלוננת, הרי שאני מוצא כי הדברים חסרי כל בסיס וטוב היה לו לא נשמעו כלל. 11. ככל שיש בפי המשיב טענות ביחס למהימנות, הרי שאין מקומן בשלב זה. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לא מצאתי ממש בטענות אלה. 12. מתמונת הראיות אשר בתיק החקירה, עולה תמונה ברורה בדבר מסוכנות רבה של המשיב למתלוננת. התמונה העולה הינה תמונה המלמדת על אלמנטים אובססיביים בהתנהגותו של המשיב. המשיב אורב למתלוננת בחדר המדרגות של ביתה, ותוקף אותה תקיפה קשה אשר גורמת לחבלות של ממש. 13. תמונת המסוכנות העולה מהמעשים של המשיב, מתעצמת מאוד לאור עברו של המשיב. בעברו של המשיב 50 גזרי דין מתוכם 48 הרשעות. מספר זה מטעה שכן מדובר בעשרות רבות של עבירות נוספות שכן הרישום הפלילי מראה כי חלק מההרשעות כולל מספר רב של עבירות. מדובר בשורה ארוכה של עבירות - רובן הגדול עבירות רכוש של התפרצות וגניבה, בנוסף להן, עבירות אלימות כגון תקיפה, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה למניעת ביצוע חובה חוקית, תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, עבירות סמים וביניהן עבירות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, פציעה, תקיפת עובד ציבור, החזקת סכין, סחיטה באיומים, תיווך בעסקי סמים מסוכנים ועוד ועוד. בעבירות האלימות והאיומים, לרבות העבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ותקיפת עובד ציבור, קיימים מספר מופעים בכל אחד מהם. כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה [לכאורה] למשך 8 חודשים אשר הוטל בין היתר בגין עבירות אלימות. 14. הנה כי כן תמונת המסוכנות העולה מן המשיב, הינה קשה וחמורה וברור מדוע המתלוננת פוחדת מהמשיב, פחד של ממש. 15. יש להגן על המתלוננת מפני המשיב, ואין לאפשר מצב בו תוסיף לחשוש מפניו. על בית המשפט לבחון כל חלופה אשר יכול ויהיה בה כדי לפגוע בחירותו של נאשם באופן פחות ממעצר, יחד עם זאת, הבחינה של בית המשפט במסגרת סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים, הינה בחינה דו שלבית. ראשית, על בית המשפט לבחון האם באופן עקרוני את מסוכנותו של נאשם ורק במידה והתשובה לשאלה זאת חיובית, יש לבחון אם החלופה עשויה לאיין את המסוכנות. "בחינתו של בית המשפט באשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם הינה דו שלבית, ראשית, מוטל על בית המשפט לבחון האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנותו של הנאשם. רק במידה והתשובה לשאלה זאת חיובית, יבחן בית המשפט האם החלופה המוצעת עשויה לאיין את מסוכנותו". בש"פ 1747/07, אבו כף נ' מדינת ישראל [לא פורסם]. 16. אני סבור כי המשיב אינו צולח את השלב הראשון בבחינה הדו שלבית האמורה. התנהגותו האובססיבית [לכאורה], התקיפה הקשה אשר תקף את המתלוננת כעת, ותקיפה נוספת בעבר, עברו המכביד מאוד והמאסר המותנה המשמעותי התלוי ועומד כנגדו, וכן העובדה כי בעברו גם תקיפות של שוטרים בעת מילוי תפקידם ועובדי ציבור, כל אלו מעידים על מסוכנות גבוהה מאוד העולה ממשיב זה אשר אין עליו כל מורא של שוטרים או עובדי ציבור, מבצע עבירות אלימות ורכוש קשות ומסוכנות באופן סידרתי וכעת, מטיל אימתו על המתלוננת ותוקף אותה. אינני מוצא כי ניתן ליתן אמון במשיב אשר למרות מאסר מותנה התלוי ועומד כנגדו, חוזר לסורו. 17. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם החלופות אשר הוצעו, על פני הדברים, אינן יכולות לקיים מצב בו המתלוננת תהיה מוגנת. חלופות באילת הינן בקרבה למתלוננת והחלופה המוצעת בבאר-שבע אינה יכולה להוות כלל חלופה של 24 שעות. כאמור לעיל, הדברים נאמרים למעלה מן הצורך. לפיכך ולאור האמור לעיל, על כי המשיב אינו צולח את השלב הראשון במבחן הדו שלבי האמור, אינני רואה מקום לבחון את החלופות. 18. יש להוסיף כי מדברי המתלוננת עולה התנהגות אובססיבית של המשיב. במקרים של התנהגות אובססיבית חייב בית המשפט לנקוט בזהירות רבה בשימוש בחלופת מעצר. ראה לעניין זה בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמאר, בש"פ 8332/00 מדינת ישראל נ' שרפוב פד"י נ"ד (5) 241, ובש"פ 10279/06 סטניסלב נ' מדינת ישראל שם נפסק: "כאשר עסקינן בהתנהגות אובססיבית, חייב בית המשפט לגלות זהירות כפולה ומכופלת שעה שהוא מבקש לעשות שימוש בחלופת מעצר. זאת שכן גם אם תנאי השחרור קשים והם כוללים איזוק אלקטרוני, ספק אם די בכך כדי להבטיח את מושאי ההתנהגות האובססיבית מפני פגיעה". 19. אני מוצא כאמור מסוכנות גבוהה מצד המשיב כלפי המתלוננת ויש להגן על המתלוננת מפניו ואינני סבור שחלופת מעצר יכול ויהא בה כדי לאיין מסוכנות זו העולה מהמשיב. 20. אשר למצבו הרפואי של המשיב - חזקה כי שירות בתי הסוהר יוכל לאפשר למשיב קבלת כל טיפול רפואי לו הוא זקוק. 21. לאור כל האמור לעיל, לאור קיומן של ראיות לכאורה, לאור קיומה של עילת מעצר ושל מסוכנות, ובהעדר אפשרות כי חלופה יכול ותאיין את המסוכנות, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו. תיק החקירה מושב. זכות ערר כחוק.מעצר