טענות הנתבעת 3 לעניין זה, הן כי על פי מבחן מירב הזיקות, המדינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר היא דרום אפריקה. הנתבעת 3 טוענת כי מרכז הכובד של הסכסוך נמצא בדרום אפריקה, כך נמצא שם הכסף נשוא המחלוקת, מרבית העדים, יש לשקול שיקולי יעילות וכן מה היא הציפיות הסבירה של הצדדים באשר למקום הדיון, כך יש להביא בחשבון שיקולים ציבוריים באשר למידת עניינה של מערכת המשפט הישראלית בסכסוך הנדון מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מירב הזיקות סמכות מקומית: רקע לבקשה 1. לפניי בקשת הנתבעת 3, לסלק את התביעה על הסף מחמת העובדה שבית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה זו. לטענת הנתבעת 3, הפורום הנאות לדון בתביעה הוא בית המשפט המוסמך ברפובליקה של דרום אפריקה. 2. לצורך בחינת הטענה ראוי לסקור בקצרה את הנטען בכתב התביעה, הטענות בכתבי ההגנה ומהותו של הסכסוך. 3. הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא סעד הצהרתי, צו מניעה וצו עשה. התובעת טוענת כי הנתבע 1 מחזיק בידיו בנאמנות סכום השווה ל- 750,000$. לטענתה, על הקרן נצברה תשואה, התובעת מעריכה כי כיום שווי הסכום הוא כמיליון דולר. 4. התובעת טוענת כי מקור הכספים הוא בתמורה למניות שהיו רשומות על שמה. בשנת 2006 נמכרו המניות והתמורה הם אותם כספים שמוחזקים בידי הנתבע 1. יוער, כי הנתבע 1 הינה פירמה של עורכי דין שמקום מושבה בדרום אפריקה כאשר על פי המסמכים שצורפו, אחד מעורכי הדין, עו"ד גלברט מחזיק בכספים. 5. התובעת טוענת כי על הנתבע 1 להעביר לידיה את הכספים, הואיל והם שייכים לה. קיימת מחלוקת באשר לטענה זו של התובעת. על פי מסמכים שצורפו כגון מכתבים ששלח עו"ד גלברט, לטענתו, הוא מחזיק בכספים כנאמן ויוכל לשחרר אותם רק אם יינתן צו של בית משפט מוסמך או שתהיה הסכמה לשחרור הכספים של כל הצדדים הנוגעים לתביעה. 6. התובעת היא תושבת ישראל ואזרחית ישראל. התובעת טועת כי בשלב מסוים היא הייתה הבעלים הרשום של 3% מהון מניות של חברה זרה שהתאגדה ונרשמה בבריטניה, כאשר שם החברה הוא "מיילסטון". התובעת טוענת, כי מכרה את מניותיה במיילסטון וזאת בעת הנפקת מיילסטון בבורסה בלונדון. התמורה שהתקבלה עבור מניות התובעת היא סכום השווה ל- 750,000$. 7. יוער, כי עיון במכתביו של עו"ד גילברט מלמד כי אכן מיילסטון הונפקה בבורסה בלונדון והתקבלה תמורה כספית להנפקה זו. 8. הנתבעת 2, חברת קוורטרדק, היא חברה זרה שרשומה בדרום אפריקה. בעל השליטה בה שהוא בעל 75% מהון המניות, הוא הנתבע 4, גרשון בן טובים, שהוא אחיה של התובעת. קוורטרדק החזיקה בזמנו ב-17% מהון המניות של מיילסטון, ולטענת התובעת גם היא מכרה את מניותיה תמורת 4,250,000$. הנתבעת 3, היא בעלת 25% מהון המניות של קוורטרדק והיא אחת הדירקטורים בחברה. בין הנתבעת 3 לנתבע 4 סכסוך במסגרת יחסי המשפחה שביניהם, זאת בהיותם זוג נשוי. הסכסוך נדון בערכאות השונות בישראל וקיים פסק דין של בית הדין הרבני הגדול המחייב את הנתבעת 3 לקבל גט מידי הנתבע 4. 9. על פי הנטען בכתב התביעה, מיילסטון הונפקה בבורסה לצורך הפיכתה לחברה ציבורית. לצורך כך, גם שונה שמה לחברת "תרגט". בעלי המניות במיילסטון קיבלו מניות בתרגט לפי שיעור החזקתם במיילסטון. כך גם קיבלה התובעת מניות בתרגט, אותן מכרה תמורת 750,000$. חברת קוורטרדק פעלה באופן זהה כפי שפורט לעיל. התובעת טוענת כי השלמת התהליך האמור הייתה בחודש מאי 2006, אולם מסיבה שאינה ברורה לה, כספה הועבר לידי הנתבע 1, היינו, משרד עוה"ד בדרום אפריקה. לטענת התובעת, קוורטרדק מעולם לא טענה כי יש לה זכות בכספים של התובעת והיא דיווחה אך ורק על התמורה שקיבלה עבור מכירת מניותיה במיילסטון. התובעת טוענת כי מעולם לא הסכימה שהנתבע 1 יקבל את כספה או יחזיק בו בצורה כלשהי. לטענת התובעת, סמוך לאחר ביצוע מכירת המניות והעברת הכספים לדרום אפריקה היא פנתה לעו"ד גלברט וביקשה לשחרר את חלקה במכירת המניות. עו"ד גלברט סירב לכך. הוא טען כי הנתבעת 3 טוענת שכל הכספים שייכים לקוורטרדק. התובעת טוענת כי דברים אלה עומדים בסתירה לפרוטוקול ישיבת חברת קוורטרדק מיום 5.5.06, שם דובר כי התמורה למכירת מניות מיילסטון אותה מקבלת קוורטרדק, היא בסך 4,250,000 $ בלבד, ואילו הסכום לו טוענת התובעת כלל לא הוזכר באותה החלטה. כך גם טוענת התובעת, קוורטרדק או הנתבעים 3 ו-4 לא פנו אליה ולא טענו מעולם כי אותם 3% במניות מיילסטון שהיו מוחזקים בידי התובעת, או התמורה שהתקבלה בעדן, שייכים לקוורטרדק. התובעת שכרה שירותים של משרד עו"ד בדרום אפריקה שפנה לעו"ד גלברט, בבקשה מטעם התובעת לשחרר את הכספים, אולם עו"ד גלברט השיב במכתב כי ללא הסכמת חברת קוורטרדק או כל הצדדים לתביעה זו, או צו בית משפט מוסמך, לא ישחרר את הכספים. יוער, כי על פי מספר מכתבים של עו"ד גלברט שצורפו על ידי הצדדים לכתבי הטענות מטעמם, עולה כי זוהי עמדתו של עו"ד גלברט לכל אורך הדרך וכי הוא רואה את עצמו כמי שמחזיק את הכספים בנאמנות. 10. ממכתב ששלח עו"ד גלברט לבא כוח התובעת, במענה למכתבו של בא כוח התובעת באשר לשחרור הכספים, הסביר עו"ד גלברט את עמדתו. לדבריו, התקיים בלונדון הליך של בוררות בין קוורטרדק לבין בעלי מניות אחרים במיילסטון כאשר במסגרת אותה בוררות הייתה גם מחלוקת באשר למניות הרשומות על שם התובעת במיילסטון. באותה בוררות, ייצג את התובעת אחיה, הנתבע 4. הצדדים ביקשו להגיע להסכם פשרה ולצורך כך היה דרוש אישור הדירקטוריון של קוורטרדק. עו"ד גלברט טען במכתבו כי הנתבעת 3 העלתה טענה באותה ישיבת דירקטוריון של קוורטרדק, כי למעשה המניות שהיו רשומות על שם התובעת במיילסטון שייכות לקוורטרדק והיא מאשרת את הפשרה במסגרת אותה בוררות בלונדון אך ורק בכפוף לטענה זו. מאחר ולא הייתה הסכמה בין הנתבעים 3 ו-4 בדבר הבעלות באותן מניות, עורכי הדין בלונדון סירבו להמשיך ולהחזיק בכספי התמורה והם העבירו אותם לנתבע 1, שהיה היועץ המשפטי של חברת קוורטרדק. מכאן, טוען הנתבע 1 כי לא ישחרר את הכספים אלא בתנאים שפורטו לעיל. התובעת טוענת כי היא חולקת על עמדתו של הנתבע 1 שסותרת לחלוטין את המסמכים שבידה, לרבות החלטות דירקטוריון של קוורטרדק. התובעת טוענת כי היא דרשה מהנתבע 1 את כל המסמכים לאימות ותמיכה בטענותיו, אולם לא נענתה לדרישה זו. התובעת סבורה כי במצב זה של דברים היא זכאית לקבל את התמורה למניותיה בחברת מיילסטון. לדעתה, הסיבה היחידה לכך שהדבר לא נעשה היא התנגדות הנתבעת 3. לפיכך מבקשת התובעת כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי כי היא זכאית לקבל את התמורה האמורה והיא הזכאית היחידה לכך. כמו כן, לאסור על הנתבעים לבצע העברות כלשהן בכספים הנ"ל, לחייב את הנתבעים 3 ו-4 ליתן הסכמתם לאמור לעיל, הן בתור אנשים פרטיים והן כדירקטורים של קוורטרדק. 11. הנתבעת 3 טוענת כי למעשה התביעה כולה היא ספיח של הסכסוך בינה לבין בעלה, הנתבע 4. בכתב הגנתה היא מפרטת את הקשר של הנתבעים 3 ו-4 וילדיהם לדרום אפריקה. לדעתה, עם השנים הם הפכו לתושבים ואזרחים של דרום אפריקה. באשר לחברת קוורטרדק, הדירקטורים היום הם הנתבעים 3 ו-4 ובנם סער בן טובים שהוא תושב דרום אפריקה. הנתבעת 3 טוענת כי היא ובעלה עסקו בעסקי כריית יהלומים בדרום אפריקה, לצורך כך הקימו מספר חברות וביניהן קוורטרדק. לתובעת מעולם לא היה קשר לחברות אלה, היא מעולם לא רכשה מניות בחברות האלה, אלא היא משמשת אשת קש לנתבע 4. הנתבעת 3 טוענת כי הנתבע 4 משנה גרסאות ביחס למקור הכסף הנטען בתביעה, דבר המלמד כי אכן מדובר בכספו שלו. הנתבעת 3 טוענת כי במסגרת ההליכים שבינה ובין הנתבע 4, הוא הציע לה מחצית הכספים המוחזקים אצל נתבע 1, דבר המלמד כי אכן מדובר בכספו. 12. באשר למקור הכספים, טוענת הנתבעת 3 כי הם נובעים מהסכם פשרה שהושג בעקבות בוררות שהתקיימה בלונדון בין חברת קוורטרדק לחברה אחרת בשם "אינטרלינק". סופו של דבר, הושג הסכם פשרה לפיו אינטרלינק תשלם לקוורטרדק סכום של 5 מיליון דולר עבור מיזם משותף שהיה בין שתי החברות. בתמורה לתשלום, תוותר קוורטרדק על חלקה במיזם. הנתבעת 3 צירפה את אותו הסכם לכתב ההגנה כאשר היא מציינת שההסכם החתום המקורי נמצא בדרום אפריקה ואין לה גישה אליו. כל הסכום הועבר לעו"ד גלברט שהוא עו"ד במשרד עוה"ד, הנתבע 1. עו"ד גלברט ייצג את קוורטרדק, בהליכי הבוררות וכן שימוש כיועץ משפטי. הוא נאמן של קרן כספית משפחתית של הנתבעים 3, 4 וילדיהם, וכן משמש כיועץ משפטי של אותה קרן נאמנות. הנתבעת 3 טוענת כי לתובעת אין כל קשר לכספים אלה, היא לא השקיעה דבר במיזם. לטענתה של נתבעת 3, נרשמו על שם התובעת 3% בהון מניות החברה שתונפק במטרה לגייס כספים עבור המיזם המשותף, אולם מדובר ברישום פיקטיבי שנועד לעקוף את מגבלות הבורסה בלונדון, שמגבילה את כמות המניות שנותר לחברת קוורטרדק לסחור בו בחברה מונפקת שבשליטתה. לטעמה של הנתבעת 3, מעולם לא הייתה כוונה לתת באופן ממשי מניות כלשהן לתובעת או תמורה כספית כלשהי, וזו הייתה גם כוונת הנתבע 4. מאחר ולא הייתה הסכמה בין הנתבע 4 והנתבעת 3 באשר לאופן העברת הסכום של 5 מיליון דולר, ומחשש מצד הנתבעת 3 לעבור על חוקי המטבע, בסופו של דבר הועבר הסכום לידי הנתבע 1. 13. באשר לנתבע 1, הורה בית המשפט לבצע לו המצאה מחוץ לתחום. עו"ד גלברט שלח מכתב לבית המשפט בו הסביר את עמדתו באשר לכספים המוחזקים אצלו, אותה עמדה כפי שפורטה לעיל. עוד ציין, כי לדעתו בית המשפט בישראל אינו הפורום המוסמך או המתאים לדון בתביעה, הואיל ולטעמו בכל מקרה יהיה צורך לנהל הליך נוסף בבית המשפט המוסמך בדרום אפריקה, גם אם התובעת תקבל פסק דין הצהרתי כפי שהיא מבקשת. עו"ד גלברט גם טען כי עד היום לא בוצעה מסירה כדין אליו. יחד עם זאת, ממכתבו עולה כי הוא מודע לתביעה ויודע במה מדובר. יותר מכך, לדיון שהתקיים בבקשת הנתבעת 3 להעביר את התביעה לבית המשפט בדרום אפריקה, מינה הנתבע 1 עו"ד לייצגו לצורך דיון זה בלבד. 14. הנתבע 1 למעשה לא הגיש עד היום כתב הגנה. 15. הנתבעים 2 ו-4 הגישו כתב הגנה תמציתי עליו חתם הנתבע 4. באותו כתב הגנה נטען כי קוורטרדק אינה פעילה מזה כשנתיים, לטעמו של הנתבע 4 במצב זה לדירקטוריון של קוורטרדק אין יותר סמכויות ועל כן הוא זה שמגיש את כתב ההגנה בהיותו בעל השליטה בחברה. בכתב ההגנה נאמר כי הנתבעים מקבלים את סמכות בית משפט זה לדון בתביעה ולפסוק בה. עוד נאמר, לגופו של עניין, כי קוורטרדק מעולם לא טענה כי המניות שהיו רשומות במיילסטון על שם התובעת שייכות לקוורטרדק. הדירקטוריון של קוורטרדק כאשר התכנס לדון בכספים שמתקבלים מאותה בוררות בלונדון, התייחס אך ורק לסכום שמתקבל ממכירת המניות של קוורטרדק במיילסטון. לא קיימת החלטת דירקטוריון כלשהי של קוורטרדק כי הכספים שהתקבלו ממכירת מניות התובעת במיילסטון שייכים לקוורטרדק. לדבריו, טענות הנתבעת 3 בעניין זה הן טענות סרק, אין היא מוסמכת לטעון טענות שכאלה בשם קוורטרדק. לדבריו, התובעת הייתה רשומה כבעלת מניות במיילסטון זמן רב ולפני שלקוורטרדק היה קשר כלשהו לחברת מיילסטון. הטענות בנוגע לפורום לא נאות והכרעה בטענות אלו. 16. הנתבעת 3 הגישה, כאמור, בקשה לסילוק התביעה על הסף כאשר היא טוענת שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות, אלא לטענתה יש להורות כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט בדרום אפריקה. 17. טענות הנתבעת 3 לעניין זה, הן כי על פי מבחן מירב הזיקות, המדינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר היא דרום אפריקה. הנתבעת 3 טוענת כי מרכז הכובד של הסכסוך נמצא בדרום אפריקה, כך נמצא שם הכסף נשוא המחלוקת, מרבית העדים, יש לשקול שיקולי יעילות וכן מה היא הציפיות הסבירה של הצדדים באשר למקום הדיון, כך יש להביא בחשבון שיקולים ציבוריים באשר למידת עניינה של מערכת המשפט הישראלית בסכסוך הנדון. 18. הנתבעת 3 טוענת כי מהות הסכסוך היא העברת הכספים לדרום אפריקה. התובעת מעולם לא פעלה בכל הקשור לחברות הנזכרות או הבוררות הנזכרת בעצמה, אלא באמצעות הנתבע 4, אחיה. העדים שהם אותו עו"ד גלברט וכן רוה"ח גרינבאום מדרום אפריקה (רוה"ח של הקרן המשפחתית של הנתבעים 3 ו-4), הם העדים המרכזיים ומקום מושבם בדרום אפריקה. ייאמר, כי מקובל עליי לאור החומר שצורף עד כה, שאכן עו"ד גלברט יהיה עד מרכזי משום שהוא גם היה שותף להליכי הבוררות, הוא ייצג את חברת קוורטרדק, הוא זה שאליו נשלחו כספי התמורה ועל כן אין ספק כי בידיו מידע שישפוך אור על טענות הצדדים באשר לבעלות במניות במיילסטון ובתמורה שהתקבלה עבורן. הנתבעת 3 טוענת בהקשר זה כי עו"ד גלברט מחזיק במסמכים שקשורים לטענות אלה. הנתבעת 3 טוענת כי גם תזמן לעדות את רואי החשבון שליוו את העסקה. רו"ח גרינבאום בדק בזמנו את מכלול ההתחשבנויות והעסקאות שהיו כרוכות במיזם המשותף בין קוורטרדק ואינטרלינק וגם הוא יוכל לשפוך אור על אותה התחשבנות והבעלות במניות ובכספים. כל המסמכים והחוזים האלה, לרבות מסמכי הנהלת החשבונות, נמצאים בדרום אפריקה. עד נוסף הוא בנם של הנתבעים 3-4, סער בן טובים, שהוא גם דירקטור בקוורטרדק הוא תושב דרום אפריקה. 19. לטענת הנתבעת 3, במצב זה של דברים, ניהול המשפט בישראל יפגע ביכולתו של בית המשפט לרדת לחקר האמת. 20. הנתבעת 3 טוענת כי פסיקה של בית המשפט בישראל בנוגע לאותם כספים עלולה להשפיע על זכויות צדדים שלישיים שהם תושבי דרום אפריקה, כך גם עמדת עו"ד גלברט. 21. הנתבעת 3 טוענת כי מאחר וחברת קוורטרדק חדלת פירעון, הרי שהכספים המוחזקים אצל עו"ד גלברט אמורים להגיע לנושיה של קוורטרדק, וייתכן מצב בו פסק דין של בית המשפט המחוזי כאן יעמוד בסתירה לחוקי דרום אפריקה בהקשר זה. 22. הנתבעת 3 טוענת כי מושבם ועסקיהם של כל הנתבעים הם בדרום אפריקה. הנתבעים 3 ו-4 הם תושבים ואזרחים של דרום אפריקה. הם היגרו לשם בסוף שנות ה-80' ושם ניהלו את עסקיהם בכריית יהלומים. הנתבעת 3 שוהה באופן זמני בישראל וכיום קיים נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ עקב הסכסוך בינה ובין הנתבע 4, אולם לאחר שזה יוסר, היא תחזור לדרום אפריקה. אין גם חולק, כי הנתבעים 1 ו-2, מקום מושבם בדרום אפריקה. 23. הנתבעת 3 חולקת על כך שהנתבע 4 מוסמך לייצג את קוורטרדק בתביעה זו. לטעמה, אין החלטה שכזו של החברה. לטענתה על פי דיני דרום אפריקה הנתבע 4 אינו יכול לייצג את החברה. בהקשר זה טוענת הנתבעת 3 כי הנתבע 4 הוא רק אחד מתוך שלושה דירקטורים של החברה. הוא לא מונה מעולם להיות מנכ"ל החברה ועל כן אינו יכול לייצג את החברה ללא הסכמת הדירקטורים האחרים. הנתבעת 3 טוענת כי מאחר וקיימת מחלוקת בעניין זה, לרבות כשירותה המשפטית כיום של חברת קוורטרדק, אין זה סביר כי בית משפט בישראל יכריע בסוגיה שכזו שכל כולה קשורה לדין בדרום אפריקה. 24. באשר לציפיותיהן הסבירות של הצדדים בדבר מקום הדיון, מצביעה הנתבעת 3 על כך שהתובעת שכרה שירותי משרד עו"ד בדרום אפריקה כדי לטפל בעניינה והם שפנו לנתבע 1 בשמה של התובעת. נוהלו מספר התכתבויות. נתבע 4 הגיש בשם אחותו, התובעת, תלונה ללשכת עורכי הדין בדרום אפריקה כנגד עו"ד גלברט שסירב לשחרר את הכספים. הנתבעת 3 טוענת כי העובדה שהתובעת פנתה להליכים בדרום אפריקה בתחילה, ולא פנתה למשרד עו"ד ישראלי אלא כעבור מספר שנים, מלמדת כי גם היא סברה שמקום הדיון הנאות הוא בדרום אפריקה. 25. הנתבעת 3 טוענת כי הדין החל על הסכסוך הוא הדין בדרום אפריקה, זאת לאור שורשו של הסכסוך, היות קוורטרדק חברה דרום אפריקאית, החזקת הכספים בנאמנות על ידי עו"ד דרום אפריקאי, דין הנאמנות החל הוא הדין הדרום אפריקאי, כך גם דיני השליחות ודיני החוזים בעניין זה. מאחר וקוורטרדק רשומה בדרום אפריקה היא תהיה כפופה אך ורק לדין בדרום אפריקה. הנתבעת 3 מדגישה כי השיקול מהו הדין החל קשור קשר בל יינתק לשאלת הפורום הנאות, כך גם מקום מגורי הצדדים והמקום בו הם מנהלים את עסקיהם (ראה ע"א 3299/06 יובינר נ' סקלאר, פס"ד מיום 26.4.09). 26. לטענת הנתבעת 3, יהיה קושי ממשי לאכוף את פסק הדין שיינתן בישראל. אחד הסעדים מופנה כנגד הנתבע 1, ששולל באופן מפורש את סמכות בית המשפט בישראל. לטענת הנתבע 1, הוא כפוף אך ורק לבית המשפט בדרום אפריקה ויציית רק לפסק דין מוסמך מבית משפט זה. סבורני, כי דברים אלה עולים באופן מפורש ממכתביו של עו"ד גלברט לצדדים וכן לבית המשפט כאן. הנתבעת 3 מצביעה על כך כי הפסיקה קבעה לא אחת כי במידה וידוע מראש שפסיקה של בית המשפט בישראל תיתקל בקושי משמעותי בזמן אכיפתה במדינה זרה, הרי דבר זה מהווה שיקול נוסף במערך השיקולים של קביעת הפורום הנאות (ראה ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פ"ד מ"ח (1), 554). 27. בדיון שהתקיים עלה כי הנתבע 4 שהיה נוכח בדיון טוען כי הפורום הנאות הוא בבית המשפט בישראל. 28. עו"ד ניומן שייצג בדיון את הנתבע 1 (ייצוג שהוגבל רק לצורך דיון זה) טען כי הנתבע 1 סבור שהפורום הנאות הוא בדרום אפריקה. לדבריו, הדין החל הוא הדין בדרום אפריקה. הנתבע 1 אינו מסכים לסמכות בית המשפט בישראל והוא סבור כי רק החלטה של בית המשפט המוסמך בדרום אפריקה באשר לגורל הכספים תחייב אותו. לדעת הנתבע 1, גם אם יינתן פסק דין בישראל ככל הנראה יהיה צורך לקיים דיון נוסף שיכלול השמעת ראיות בבית משפט בדרום אפריקה, היינו, למעשה ינוהל דיון כפול. הנתבע 1 סבור כל העת כי אין לבית המשפט בישראל זיקה ממשית או עניין בסכסוך הנדון. 29. התובעת סבורה כי אין להיעתר לבקשה ויש להותיר את הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענתה, אין אמת בטענה שמעלה הנתבעת 3 כי הכספים אינם שייכים לה וכל מטרת העלאת טענה זו היא אמצעי סחיטה ולחץ על התובעת, כל זאת עקב הליכי הגירושין שמתנהלים בין נתבע 4 לבין הנתבעת 3. 30. התובעת טוענת כי הכספים מוחזקים 5 שנים בדרום אפריקה מבלי שנעשה בהם דבר, לא הוצג מסמך כלשהו עד היום התומך בטענה כי הכספים שייכים לקוורטרדק, כל אלה מביאים למסקנה שאיש אינו מעוניין שהכספים יועברו לקוורטרדק. 31. התובעת טוענת כי קוורטרדק הייתה בהליך של מחיקה ברשם החברות בדרום אפריקה משום שלא שילמה אגרה שנתית, אולם הדבר הוסדר. 32. באשר לטענה כי מרבית העדים והמסמכים מצויים בחו"ל, טוענת התובעת כי בשנים האחרונות קובעת הפסיקה כי אין הדבר מהווה שיקול עיקרי או משמעותי, בין היתר, משום שהיום אין כל קושי בכך שעדויות תישמענה גם כאשר העדים נמצאים בחו"ל, ואין קושי להעביר מסמכים בדרכים שונות. התובעת טוענת כי הנתבעת 3 לא הוכיחה שאותם עדים שבחו"ל לא יכולים להגיע לארץ או מנועים להגיע לארץ. לטעמה של התובעת, מרבית העדים שהנתבעת 3 מבקשת להעיד ומצויים בחו"ל אינם רלוונטים. כך למשל, עו"ד גלברט כבר מסר את עמדתו בנוגע לכספים ועל כן עדותו מיותרת. לפי דבריו, כך לטעמה של התובעת, אין לו עמדה בעניין הכספים והוא ממתין להחלטת מחייבת של בית המשפט או להסכמה של המעורבים בעניין. דעתי שונה מדעת התובעת בעניין זה. לטעמי, חיוני ביותר לשמוע את עדותו של עו"ד גלברט כמי שהיה בא כוח קוורטרדק, כמי שייצג אותה בבוררות בלונדון, אין ספק כי היה שותף לכל המהלכים שהובילו לקבלת כספים עבור המניות של מיילסטון, יש להניח כי הוא יודע מדוע נרשמו 3% מהמניות על שם התובעת, או מה היו השיקולים מאחורי מהלך שכזה, האם אכן התובעת השקיעה כספים תמורת המניות הנ"ל או שמדובר ברישום פיקטיבי כפי שטוענת הנתבעת 3. 33. כך גם תהיה חיונית, ככל הנראה, עדותו של רוה"ח גרינבאום שהעיד מטעם קוורטרדק בהליך הבוררות, בשליטתו דו"חות כספיים שונים ויהיה צורך להעידו באשר למקור הכספים וההשקעות שהובילו בסופו של דבר לקבלת סכום הכסף השנוי עתה במחלוקת. דברים דומים יש לומר לגבי עדותו של סער, בנם של הנתבעים 3 ו-4. 34. התובעת טוענת כי מניותיה במיילסטון נמכרו בלונדון והכספים נשוא המחלוקת התקבלו בלונדון. הם נמצאו שם זמן רב ולבסוף הועברו לדרום אפריקה. התובעת דרשה העברתם לישראל עוד כשהיו בלונדון, אולם לא נענתה. הכספים הועברו לטענת התובעת לדרום אפריקה ללא הסכמה וללא רשותה. אין בידי עו"ד גלברט הרשאה או הסכם נאמנות המסמיכים אותו להחזיק בכספים. לפיכך, טוענת התובעת, כי מבחינת הדין החל וציפיות הצדדים לקיים דיון בדרום אפריקה, אין לייחס משקל כלשהו למקום החזקת הכספים. 35. גם בעניין זה, שונה דעתי מדעת התובעת. כעובדה, הכספים מוחזקים היום בדרום אפריקה בידי עו"ד מדרום אפריקה הטוען כי הוא נאמן על הכספים. גם אם נקבל את הטענה כי הכספים התקבלו בעקבות הליכים כאלה ואחרים שהיו בלונדון, בוודאי שאין להליכים אלה זיקה לישראל. לעניין זה, יש לזכור את הטענה כי הכספים שייכים לקוורטרדק שהיא חברה דרום אפריקאית. 36. לאור זאת, סבורני כי אין זיקה ממשית בין המשפט הישראלי והסכסוך נשוא הדיון, בוודאי שקיימת זיקה לדין בדרום אפריקה לאור מקום החזקת הכספים, טענת הנאמנות, טענת השייכות של הכספים לחברה שרשומה בדרום אפריקה שעשתה עסקים עם חברה בלונדון וכתוצאה מכך התקבלו הכספים נשוא המחלוקת. 37. לאור זאת, הציפייה של מרבית בעלי הדין בתביעה שלפניי היא לכך שאם תוגש תביעה היא תתברר בדרום אפריקה ובוודאי לא במדינת ישראל. אומר עוד, כי ודאי זו ציפית קווטרדק שהיא חברה זרה הרשומה בדרום אפריקה ומנהלת שם את עסקיה. אמנם נתבע 4 הסכים בשם החברה להתדיין כאן, אולם לא ראיתי החלטת החברה המסמיכה אותו להסכים בשמה או החלטת החברה להתדיין בישראל. כאן המקום לומר כי גם ציפיתם של בעלי המניות בחברה היא להתדיין בדרום אפריקה בכל הקשור לענייני החברה. 38. יש גם לקבל את הטענה שהנתבעים 3-4, בדרך כלל, מאז סוף שנות ה-80' מקום מושבם בדרום אפריקה, הם אזרחי דרום אפריקה, עסקיהם היו בדרום אפריקה. 39. התובעת טוענת כי הנתבעת 3 הציגה עד היום ראיה שהכספים שייכים לקוורטרדק. טענה זו, היא במישור הראייתי של ניהול המשפט והראיות שאמורות להתברר בעת ניהול הדיון. בדיוק לצורך כך, מבקשת הנתבעת 3 להעביר את הדיון לדרום אפריקה כדי שתוכל לבסס טענה זו שהיא אכן טענה מרכזית במחלוקת שבין הצדדים. אין ספק, כי עדים מרכזיים נמצאים בדרום אפריקה ובעיקר מדובר בעו"ד גלברט וברוה"ח גרינבאום, כך גם נמצאים שם מסמכים שאמורים להיות בידי אנשים אלה. 40. הצדדים לא חלקו על כך שמבחינה עניינית קיימת סמכות לבית המשפט בישראל, וזוהי נקודת המוצא לדיון שלפניי. לא אחת נקבע, כי שאלת הפורום הנאות היא שאלה שנתונה לשיקול דעת בית המשפט וכי בית המשפט מפעיל בעניין זה קריטריונים מקובלים. כבר נקבע, כי אחד השיקולים הוא האם הפורום בו הוגשה התביעה הוא פורום טבעי או שמא קיים פורום טבעי זר. שעה שבאים לבחון מהו הפורום הטבעי, יש להתחשב בנסיבות כולן וליישם את מבחן מירב הזיקות הרלוונטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי למקרה נשוא הדיון (רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח נ' זריקאת פ"ד מ"ח (3), 265, בעמוד 269). 41. הפסיקה מבחינה בין שני סוגי שיקולים המנחים את בית המשפט, סוג אחד מתייחס לבעלי הדין עצמם והשני לציבור הרחב. במסגרת השיקולים המתייחסים לבעלי הדין יש לתת את הדעת לנוחות הצדדים, למקום מגורי העדים, לאפשרות לחייב עדים להעיד, להוצאות הכרוכות בהבאתם, לאפשרות לאכוף את פסק הדין. במסגרת שיקולים אלה, בוחנים את מקום מושב הצדדים, מקום ניהול עסקיהם, האפשרות המעשית להגיש תביעה בפורום הזר, סמכות הפורום הזר, האם ניתן לקבל סעד דומה או זהה (ראה רע"א 4716/93 בעמוד 269). 42. בעת האחרונה, בתי המשפט מתייחסים להתפתחויות הטכנולוגיות שהיו, ככל שהדבר קשור לשיקולים של נוחיות הצדדים והעדים, האפשרות להעיד עדים ולהציג מסמכים (ראה רע"א 10250/08 קציב נ' ZAO RAIFFEISENBANK (תאגיד זר), פורסם ביום 18.3.10, בפיסקה 4). 43. שיקול מרכזי במסגרת ההחלטה מהו הפורום הטבעי, הוא הקשר של התביעה למדינת ישראל או למדינה זרה, והכוונה היא לעובדות הנטענות, וכן דרכי ההוכחה. כפי שציינתי לעיל, כל העובדות העומדות בבסיס התביעה אירעו מחוץ לתחומי מדינת ישראל. מדובר באירועים שתחילתם בדרום אפריקה, המשכם בלונדון, ולאחר מכן בדרום אפריקה. לטעמי, גם העדים המרכזיים נמצאים כאמור בדרום אפריקה, ומבחינה זו, הזיקות כולן קשורות לדרום אפריקה. למעשה, הזיקה היחידה שקשורה למדינת ישראל, היא העובדה שהתובעת תושבת ישראל והעובדה שבשלב זה הנתבעים 3 ו-4 נמצאים בתחומי מדינת ישראל. 44. כאמור, במסגרת השיקולים יש לבחון גם שיקולי יעילות ובמסגרת זו נבחנת ציפייתם הסבירה של הצדדים ביחס למקום הדיון בתובענה, וכן האינטרס של ישראל ושיטת המשפט הישראלית לדון בתביעה (ראה רע"א 10250/08 הנ"ל בפיסקה 7 וכן רע"א 3144/03 אלביט הדמיה נ' הרפואה פ"י נ"ז (5) 414, בעמודים 421-422). מדובר, לטעמי, בסכסוך שכל כולו אירע מחוץ לתחומי מדינת ישראל, מדובר על עסקאות וכספים שהתקבלו בלונדון כתוצאה מעסקים שונים של הצדדים או מי מהם בתחומי דרום אפריקה ולונדון. במסגרת זו, הציפייה הסבירה של המעורבים היא, כי במקרה ויפרוץ סכסוך, הוא יתברר מחוץ לתחומי מדינת ישראל. כך גם, אינני רואה כל אינטרס שסכסוך שכזה יעסיק את בתי המשפט בישראל. ואכן, התובעת סברה כי עליה לפעול בדרום אפריקה ופנתה בתחילה למשרד עו"ד שם. התובעת, משיקולים השמורים עמה, לא המשיכה ופעלה בדרום אפריקה לאחר שנתקלה בסירוב מצד עו"ד גלברט להיעתר לדרישתה ולהעביר לה את הכספים שלטענתה שייכים לה ומוחזקים על ידו. 45. במסגרת השיקולים הציבוריים, יש לשקול בין היתר את היתרון הנובע מיישוב סכסוכים בסיבתם הטבעית והרצון שהדיון יתנהל לפני בית משפט שמכיר את הדין החל על הסכסוך (ראה רע"א 4716/93 לעיל, בעמודים 269-270). במסגרת זאת אומר, כי הדין החל על התביעה ועל הסכסוך הוא הדין בדרום אפריקה, שכן כפי שעולה אותם כספים השנויים במחלוקת נולדו עקב עסקים שנוהלו בדרום אפריקה, והכל כפי שפורט לעיל. אחת השאלות שתעמוד במחלוקת היא זכותו של הנתבע 1 להחזיק בכספים וטענתו כי מדובר בנאמנות, על כך בוודאי חל הדין בדרום אפריקה, כך גם שאלת מעמדה של קוורטרדק, מי היה מוסמך להחליט בשמה, האם אותם כספים שייכים לה אם לא, כל אלה יוכרעו על פי דיני החברות, דיני הנאמנות, או דינים אחרים החלים בדרום אפריקה. 46. לאור כל זאת, הגעתי למסקנה כי מירב הזיקות לסכסוך הנדון, הוא לבית המשפט בדרום אפריקה. דעתי היא, כי הנתבעת 3 עמדה בנטל המוטל עליה לשכנע בעניין זה. אינני סבור כי נמצאו זיקות ממשיות או מהותיות לבית המשפט בישראל, זאת כאמור למעט מקום מושב של חלק מהצדדים, וגובה הסכום הנדון. 47. לפיכך אני מורה כי הדיון בתביעה יועבר לבית המשפט בדרום אפריקה. התובעת תגיש את תביעתה שם לבית המשפט המוסמך. התביעה הנוכחית תימחק, וזאת ללא צו להוצאות. משפט בינלאומימבחן מירב הזיקותסמכות מקומית