מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מינוי שותף במשרד עורכי דין לכונס נכסים: 1. לפני בקשה למינוי עו"ד אורי שפאר לכונס נכסים זמני למניותיו של המשיב 1 במשיבה 2 וכן לתקבולי המכירה הפומבית שהמשיבים מתכננים ביום 9.4.12 באופן שרוכשי פריטי העתיקות במסגרת המכירה האמורה ימציאו התמורה ישירות לידיו של עו"ד שפאר ככונס הנכסים. הרקע לבקשה וטענות הצדדים 2. המבקשת היא שותפות רשומה המספקת שירותים משפטיים. המשיב 1 הוא ארכיאולוג וסוחר עתיקות (להלן: המשיב). המשיבה 2 היא חברה בע"מ אשר כל מניותיה מוחזקות ע"י המשיב, ובאמצעותה מפעיל המשיב את עסקיו ובכלל זה עסק למכירות פומביות של עתיקות. התובענה בתיק העיקרי היא לתשלום כספי שכר טרחה, בסכום העולה על מיליון ₪, בגין ייצוגו של המשיב במסגרת הליך פלילי שנוהל נגדו ואשר בסופו זוכה מהאשמות שיוחסו לו. המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה האם על המשיב לשלם את שכר טרחת המבקשת לאחר שבית המשפט המחוזי סירב לשחררה מייצוגו בהליך הפלילי שהתנהל בפניו. התיק העיקרי מתנהל בפני כבוד השופטת מ' אביב ובשלב זה הוגשו זה מכבר סיכומי המבקשת בתיק. 3. המבקשת טוענת כי המשיבים מתחמקים מהפקדת סכומים שונים שעוקלו לפני זמן רב, חרף החלטות ברורות של בית המשפט בעניין זה, ובגין כך אף תלויה ועומדת בקשה בגין בזיון בית המשפט. בדיון שנערך בפני נטען כי חרף הסעדים הזמניים הרבים שבוקשו על ידי המבקשת במסגרת התביעה העיקרית, כולל בקשתה לעיקול רווחי המכירה הפומבית הקודמת, היא העלתה חרס בידה. זאת, שכן בסופו של יום המשיב לא הפקיד בקופת בית המשפט את הסכום שנקבע, אלא רק סכום של 20,000 ₪. לפי הנטען, המכירות במכירה הפומבית הקודמת עלו כדי סכום של 300,000 ₪ אולם רוב הסכום מצא דרכו אל בת זוגו של המשיב. עוד נטען על ידה כי בענייננו מולאו כל התנאים למתן הסעד הזמני המבוקש. 4. המשיבים מתנגדים לבקשה בתוקף. לטענת המשיב, הוא פיטר את המבקשת מייצוגו בשנת 2009 ומאז הוא רואה עצמו "משוחרר" מלשלם לה. עוד נטען כי גובה שכר הטרחה שנתבע ע"י המבקשת מופרז וכי מכל מקום המבקשת ייצגה אותו באופן אישי ולא את המשיבה 2, ולפיכך אין מקום לבקש סעד כלפיה. לבסוף טוען המשיב כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי גם אם המכירה תצליח, הרווח שיוותר בידו לא יעלה על 50,000 - 80,000 ₪. המשיב הציע, כי לפנים משורת הדין הוא יפקיד סכום של 50,000 ₪ לקופת בית המשפט, בין אם ירוויח מהמכירה ובין אם לאו. המבקשת דחתה הצעה זו. להשלמת התמונה יוער, כי המשיבים דחו הצעה מטעם בית המשפט למנות כונס נכסים מוסכם על דעת שני הצדדים לצורך תפיסת תקבולי המכירה והעברתם לקופת בית המשפט בניכוי הוצאותיה והשבתם למשיב. התשתית הנורמטיבית 5. תקנה 388(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד-1984) (להלן: התקנות), קובעת כי בית המשפט רשאי, "אם הדבר נראה לו צודק ונוח" למנות כונס נכסים. בדרך כלל, מדובר בסעד זמני לפי תקנה 387ב'. סעד של כינוס נכסים נתון לשקול דעתו של בית המשפט ולתנאים המפורטים בתקנות 360-373. מעצם טיבו וטבעו, סעד של מינוי כונס נכסים עלול להיחשב כסעד "פולשני" וחמור שכן ניתן במסגרתו להעביר לידי מבקש הסעד את השליטה על נכסי המשיב וניהולם. בכך יש פגיעה ממשית בזכות הקניין של המשיב בפרט במקרים בהם ניתן הסעד עובר למתן פסק דין. במצב דברים זה, נדרשת עריכת איזון קפדני בין זכותו הקניינית של המשיב לבין זכותו של המבקש למנוע את סיכול תביעתו עובר למתן הסעד. 6. בדרך כלל, לא ימונה כונס נכסים בתביעות כספיות. בתביעות אלה, על פי רוב, ניתן לשמור על זכויותיו של התובע עד למתן הכרעה בתביעה ע"י קבלת צווים זמניים אחרים, כגון צו עיקול זמני. ברי, שיש להפעיל סעדים זמניים באופן מידתי כך שלא יופעל סעד זמני מכביד כשניתן להסתפק בסעד מתון וגמיש יותר. חרף האמור, אין מדובר בכלל קטגורי לפיו לעולם א ימונה כונס נכסים במסגרת תביעה כספית. סעד כזה הינו בשקול דעת בית המשפט, וניתן להעניקו, במקרים המתאימים, גם בתביעות כספיות (רע"א 7/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' חברת נשר סוכנות לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 683 (1989). לצורך מינוי כונס נכסים בתביעה כספית נדרשים שלושה תנאים מצטברים: קיום עילת תביעה המצביעה על זכות לכאורית לקבלת הכספים, קיום חשש כי כספים אלה יוברחו, וכן נדרשת הוכחה כי סעדים זמנים אחרים שנתנו במהלך ההליך התגלו כבלתי יעילים עקב מעשיהם או מחדליהם של המשיבים (שם). תכלית הסעד של מינוי כונס נכסים זמני, כמו תכלית כל הסעדים הזמניים האחרים, היא למנוע את סיכולו של פסק הדין, אם תתקבל התביעה. מהכלל אל הפרט 7. האם התנאים למתן סעד זמני מתקיימים בענייננו? בכל הנוגע לתקבולים שיופקו מהמכירה הפומבית, דעתי היא, כי התשובה לכך חיובית. התביעה נגד המשיב מצביעה לכאורה על קיום זכויות של המבקשת כלפי המשיב. מבלי לחוות דעה לגופו של עניין בסוגיה המשפטית הנדונה, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת סיפקה למשיב שירותים משפטיים. במצב דברים זה, לצורך הבקשה שבפני די אם אקבע כי על פני הדברים, זכאית המבקשת לשכר טרחתה, לכל הפחות, מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. 8. אשר להברחת נכסים, נטען בפני כי במסגרת המכירה הפומבית הקודמת, הועברו כספים רבים לגורמים אחרים בניגוד להחלטת בית המשפט. אכן, על פי הגיונם של דברים, קשה להלום כי המשיב היה עורך מכירה פומבית נוספת, לולי מדובר בעסק אשר רווח בצידו. עצם הדבר, שכפי שיובהר לעיל, לא סופקה לבית המשפט תמונה מלאה לגבי ההכנסות וההוצאות של המכירה הקודמת, די בה כדי לבסס חשש מפני היעלמות הכספים ואי הפקדתם בקופת בית המשפט. יצוין, כי בהקשר לבקשה קודמת של המבקשת לעיקול את פירות המכירה הפומבית שהתקיימה ביום 17.10.11 קבעה כבוד השופטת מ' בהחלטתה כי: "הבקשה, על פניה ועל פי התצהירים המגבים אותה, נראית סבירה, והיא מצטרפת למסקנתי לעיל כי מאזן הנוחות מחייב מתן הצו הזמני כדי למנוע הברחת רכוש וסיכול פסק הדין ככול שיינתן לטובת המבקשים". 9. אשר ליעילותם של הסעדים הזמניים שנתנו לבקשת המבקשת, ניתן להתרשם בנקל כי אלה לא צלחו להבטיח אותה מפני סיכול יכולתה ליהנות מפריו של פסק דין ככול שזה שייפסק לטובתה. לעניין זה, די אם אתאר, ולו באופן תמציתי וחלקי, את ההליכים הרבים אשר התנהלו בתיק בנוגע לבקשות המבקשת לסעדים זמניים: - ביום 15.6.11 הוטל עיקול זמני על ביתו של המשיב 1, על זכויותיהם של המשיבים בחנות לממכר עתיקות וכן על מיטלטלים ופרטי עתיקות בהתאם לרשימת מצאי כפי שנמסרה וכן בחנות נוספת ובדירה, ובחשבונות בנקים הרשומים ע"י המשיב. - ביום 25.9.11 הגישה המבקשת בקשה אשר במסגרתה בקשה, בין היתר, לאסור על המשיבים קיום מכירה פומבית שהתכוונו לערוך ביום 17.10.11. במסגרת הבקשה הובהר כי העיקולים שהוטלו לא סייעו למבקשת שכן חשבונות הבנק ע"ש המשיבים רוקנו עוד קודם לעיקול ובית המשיב משועבד לבנק. בנסיבות אלה נטען, כי הרכוש הממשי היחידי שניתן לעקלו הוא מלאי פרטי העתיקות שבידי המשיבים. בהקשר זה נטען, כי המשיבים מתכננים לערוך מכירה פומבית של פרטי עתיקות רבים, כי חלק מהפריטים בבעלות המשיבים וחלק אחר אמנם אינו בבעלות המשיבים אולם המשיבים יהיו זכאים עם מכירתם לקבל חלק ממשי מתמורתם ועמלות שיש מקום לעקלם. עוד נטען כי המשיבים מתנהלים בדרכים עקלקלות תוך הסתרת פעולותיהם מהמבקשת ומבית המשפט ולפיכך ביקשו כי לשם הבטחת ביצוע העיקול על תמורת המכירה ימונה עו"ד-נאמן ככונס נכסים לצורך ביצוע המכירה והפקדת שכר המשיבים בגין המכירה הפומבית והפקדת שכר המשיבים בקופת בית המשפט. כאמור, בהחלטת כבוד השופטת מלכה אביב מיום 28.9.11 היא נעתרה לבקשה. בהמשך לכך, אסרה השופטת מ' אביב על המשיבים לערוך מכירה פומבית ביום 17.10.11 או בכל מועד אחר, ולמכור חפצים שעוקלו לפי החלטתה. - בעקבות הסכמת המבקשים לצמצום העיקול, ותגובת המשיבים שאין בכוונתם למכור רכוש משלהם, נקבע על ידי כבוד השופטת מ' אביב בהחלטתה מיום 15.10.11 כי היא מבטלת את הצו האוסר על קיום המכירה, בכפוף לכך שהמשיבים או מי מטעמם לא ימכור במכירה הפומבית חפץ השייך למי מהם. עוד נקבע בהחלטה כי "נציג התובעת (בפני, המקשת, ש.ל.) לא יפריע להתנהלות המכירה הפומבית ולא יתערב בה". - ביום 5.11.11 נעתרה כבוד השופטת מ' אביב לבקשת המבקשת לעיקול מניות המוחזקות ע"י המשיב במשיבה 2. - ביום 20.11.11 נעתרה השופטת מ' אביב לבקשת המבקשת להורות למשיב להפקיד את רווחיו מן המכירה הפומבית, בסך 80,769$ בקופת בית המשפט. - ביום 1.12.11 הגיש המשיב הודעה לבית המשפט לפיה "אין כמעט רווח מהמכירה" ולכן יש לבטל את ההחלטה להפקיד את סכום העמלות. - ביום 26.12.11 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לאכוף על המשיב לציית לצו שניתן ביום 20.11.11 להפקדת עמלות המכירה הפומבית בקופת בית המשפט - ביום 27.1.12 נקבע בהחלטת כבוד השופטת מ' אביב כי מן ההכנסות, עמלות או רווחים אשר קיבל הנתבע במהלך המכירה הפומבית יופחתו רק ההוצאות הישירות והיתרה תופקד בקופת בית המשפט, כאמור בהחלטותיה הקודמות. - ביום 3.1.12 הודיע המשיב לבית המשפט כי "לא היה רווח ממשי מהמכירה". ביום 7.2.12 הוגשה הודעה מטעם המשיב לפיה "למרות שאין רווחים במכירה הנ"ל, הופקד סכום של 20,000 ₪". - ביום 8.2.12 נקבע כי על המשיב להעביר עותק של הקבלות בהתאם להחלטה מיום 27.1.12 לידי התובעת ולידי בית המשפט ונדחתה בקשתו להחזיר לו את הסכום של 20,000 ₪ שהפקיד בקופת בית המשפט. - ביום 13.2.12 הוגשה ע"י המבקשת הודעה ובקשה לבזיון בית משפט בשל הפרת צווי עיקול במסגרתה נטען כי נמסרו לה קבלות שונות אשר יש בהן כדי להטעות. - ביום 24.2.12 הוסיפה כבוד השופטת מ' אביב וקבעה כי רק הוצאות מסוימות יוכרו כהוצאות ישירות המצדיקות ניכוין מההכנסות וכי יתר ההוצאות אינן מאושרות על ידה. נקבע כי בכפוף לניכוי הוצאות אלה, יעביר המשיב את יתרת הכסף לקופת בית המשפט כאמור בהחלטותיה הקודמות. - חרף ההחלטה, לקופת בית המשפט לא הועברו סכומים נוספים מעל הסך של 20,000 ₪ אשר הופקד בידי המשיב. 10. לסיכום כל הנ"ל ניתן לומר, כי חרף ניסיונות רבים ומגוונים שנעשו מטעם המבקשת לקבלת סעדים זמניים על מנת להבטיח קיום של פסק דין פוטנציאלי לטובתה, היא העלתה חרס בידה. פרט לסכום של 20,000 ₪ שהופקד מטעם התובע, לטענתו לפנים משורת הדין, ולא מכוח סעד זמני כלשהו, לא סייעו הסעדים שהתקבלו כדי להבטיח את המבקשת מפני סיכול מימוש פסק הדין, ככול שייפסק לטובתה. 11. אוסיף, כי טענות המשיב הנוגעות לאישיותה המשפטית הנפרדת של המשיבה 2, אינן רלבנטיות בהקשר הנדון. לא התבקש מינוי כונס הנכסים על נכסיה של המשיבה 2. הבקשה היא, כי תקבולי המכירה, המתקבלים בשל שירותיו המקצועיים של המשיב, יופקדו בקופת בית המשפט. מטרת הסעד היא למנוע הברחתם לכל גורם אחר, יהיה זה המשיב, המשיבה 2 או מי מטעמם. למען הזהירות אוסיף, כי בהחלטתה מיום 31.10.11 קבעה השופטת מ' אביב כי על פני הדברים נראה שהמשיב 1 עצמו לא עשה הפרדה בין חשבונותיו לבין חשבונותיה של המשיבה 2, וגם מטעם זה אין לשעות לטענתו. 12. לאור כל האמור, בנסיבות העניין מסקנתי היא שקיימים נימוקים המצדיקים קבלת הבקשה למינוי כונס נכסים זמני אשר תפקידו יהיה לתפוס את תקבולי המכירה ולהעבירם לקופת בית המשפט. יודגש, כי בעריכת מאזן בין זכויות הצדדים בנוגע לקבלת הסעד המבוקש אין לקבוע כי פוגע באופן לא מידתי במשיבים. כאמור, קיימת עילה ממשית למינוי כונס כמבוקש. לכך יש להוסיף כי הסמכויות המוקנות לכונס בענייננו הן צרות ומתוחמות. אין בהן כדי להקנות לו כל כוח להתערב באופן בו מנוהלת המכירה הפומבית מבחינה מקצועית או בכל דרך אחרת, אלא סמכותו מתמקדת בקבלת התקבולים בלבד. 13. אשר לבקשה למנות כונס נכסים על מניות המשיב במשיבה 2. כפי שצוין לעיל, בהתאם לבקשת המבקשת, בית המשפט הורה זה מכבר על עיקולן של מניות אלה. בבקשה ובטיעון בפני לא הובהר באופן ממצה מדוע מבקשת המבקשת כי כונס הנכסים ישתלט על מניות אלה ויחזיק בהן במקום המשיב (ראו סעיף 12 לבקשה המתייחס לכספים שיופקו מן המכירה בלבד וכן ראו פרוטוקול הדיון שבפני). בשים לב לחומרתו של הסעד, המונע מהמשיב 1 לנהוג מנהג בעלים במניותיו, והמאפשר למשיבה להשתלט על קניינו של המבקש, היה על המבקשת להתכבד ולהבהיר מדוע נדרש סעד כזה בנסיבות העניין. כמו כן, בהתחשב בכך שמדובר בשלב מתקדם יחסית בתיק, אין טעם של ממש למינוי כונס נכסים על מניות המשיב 1, צעד העלול להוסיף מחלוקות מיותרות בין הצדדים. ממילא ככול שימונה כונס נכסים לעניין תקבולי המכירה הפומבית, אין חשש שיועברו למשיבה 2 סכומי כלשהם ללא אישורו. במצב דברים זה, הבקשה למינוי כונס נכסים על מניות המשיב במשיבה 2 נדחית. זהות כונס הנכסים 14. מכל האמור לעיל עולה כי יש מקום להיעתר לבקשה למינוי כונס נכסים ככול שהיא מופנית לתפיסת תקבולים המתקבלים מחלקם של המשיבים במכירה הפומבית. לפי הבקשה, מתבקש בית המשפט למנות את עו"ד אורי שפאר לכונס נכסים על תקבולי המכירה. עו"ד שפאר הוא אחד מהשותפים הבכירים במבקשת. בהקשר זה קובעת תקנה 387ג לתקנות כי: "בית המשפט לא ימנה אדם כתופס נכסים או ככונס אם יש בינו לבין מי מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי, זולת אם הסכימו בעלי הדין למינוי, או אם סבר שיש בכך צורך ולא יהיה בדבר כדי לפגוע בביצוע יעיל והוגן של הצו, ומטעמים מיוחדים שירשמו". עו"ד שפאר הינו שותף בכיר במבקשת, ובנסיבות אלה, הן מכוח הוראתה המפורשת של התקנה הנ"ל והן בשל עקרונות כללים של הגינות ומראית פני הצדק, אין זה ראוי למנותו ככונס נכסים בהליך שלפני. אוסיף, כי מהדיון בפני עלה בבירור כי בין הצדדים קיים מתח רב וחוסר אמון בסיסי. יוזכר, כי כבוד השופטת מ' אביב בהחלטותיה לגבי המכירה הקודמת, קבעה במפורש כי נציג המבקשת לא יתערב בניהול המכירה הפומבית. אף לא נטען בפני כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את מינויו של עו"ד שפאר ככונס נכסים, חרף קשריו למבקשת. במצב דברים זה, למרות קיומם של טעמים המצדיקים מינוי כונס נכסים לקבלת תקבולי המכירה הפומבית, לא ניתן לקבל את הבקשה במתכונתה הנוכחית, והיא נדחית בזה. 15. ככול שהמבקשת מעוניינת להציע לתפקיד אדם אחר הכשיר לשמש ככונס נכסים, חלף עו"ד שפאר, תוגש לבית המשפט בקשה מתאימה. בשים לב לכך שהחלה פגרת הפסח, ככול שהמבקשת תחליט להגיש בקשה כאמור, עליה להגישה בפני שופט תורן ולוודא כי המזכירות תהיה ערה לדחיפותה. במסגרת ההחלטה המשלימה, ככול שתידרש, יקבע זהות כונס הנכסים, תפקידו המדויק, סוג וגובה הערבות שתופקד על ידי המבקשת להבטחת נזקי המשיבים וכן הערובה שייתן כונס הנכסים להבטחת אחריותו לכספים שיתקבלו על ידו. התוצאה היא, כי בשלב זה, שתי הבקשות למינוי כונס נכסים נדחות בזה.כינוס נכסיםעורך דין