מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מינוי מומחה לשיקום: לעת הזו תלויה ועומדת בקשתו של התובע למינוי מומחה בתחום הרפואה השיקומית. כזכור, ביום 6.10.07, הוסע התובע ברכב בו נהג הנתבע מס' 2, ובמהלך נסיעה זו, הרכב היה מעורב בתאונת דרכים, בעטיה, נגרמו לתובע פגימות גוף מורכבות, כפי שניתן ללמוד על קיומן מעיון בתיעוד הרפואי שהוצג במהלך ניהול התובענה, וכפי שהוא נלמד מעיון בחוות דעת של המומחים הרפואיים, שמונו בהליך. יוזכר כי ראשיתו של ההליך, בתביעה שהגיש התובע לבית משפט השלום בקריית גת. לימים, לאחר שנקבעו נכויותיו הצמיתות בדסיפלינות רפואיות שונות, הכל כמפורט להלן, ראה לנכון התובע, לעורר בקשה לתיקון כתב תביעתו ולצד כך, עתר להעביר הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי. בקשותיו של התובע נעתרו, וההליך תלוי ועומד בבית משפט זה. התובע סבור, כי לנוכח קביעת נכויותיו הצמיתות ניתן וצריך, כבר בשלב זה, לבחון אפשרות מינוי מומחה בתחום הרפואה השיקומית - תעסוקתית, זאת אף ללא הכפפה של דיון בבקשה זו, לחקירת המומחים, או לקידום שמיעת ההליך לגופו. בבקשתו, טוען התובע, כי כל אחת מהנכויות שנקבעו לו, ובפרט אלו בתחום האורטופדי, הנוירולוגי והנפשי, היא בעלת השלכות ומשמעות תפקודית ברורה, וצירופן יחד, לא כל שכן. עוד מציין התובע, כי חרף גילו הצעיר (התובע יליד 1984), האופק התעסוקתי שלו, מלכתחילה, וערב התאונה, הוגבל לעבודת כפיים, זאת בשים לב, לעובדה כי סיים 9 שנות לימוד, וכי בשים לב לפגימות הגוף שנגרמו לו באירוע התאונתי, הצטמצם עד למאוד אופק תעסוקתי זה, שגם בלאו הכי, ייחד עצמו לעבודות כפיים,בעיקר. לשיטת התובע, אין לבית המשפט כלים להעריך את סוגיית השיקום האישי והמקצועי שלו וכי הואיל וחוק הפיצויים שלל זכותו כנפגע להציג חוות דעת פרטיות, ואף הורה מפורשות כי צרכי השיקום יכול ויתבררו אך באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט ואף בשים לב לזמן הלא- קצר שחלף מאז התרחש האירוע התאונתי, ועד ימינו אנו, והעובדה כי התובע לא הצליח להשתלב במסגרת תעסוקתית כלשהי בפרק הזמן שחלף, בכל אלו, יש כדי להצדיק המינוי המבוקש. הנתבעת בתגובתה, סבורה, כי מעבר לעובדה, כי מינוי מומחה שיקומי אינו נעשה כדבר שבשגרה, ניתן בהחלט לומר, כי אפשרות זו מייחדת את עצמה, אך למקרים חריגים ומיוחדים שבהם הפגיעה היא קשה, עד לכדי חוסר מסוגלות של בתי המשפט לקבוע בעצמם את השפעתה התפקודית של הנכות הרפואית, וכל שכן את צרכיו המיוחדים לעתיד של הנפגע, בעקבות אותן נכויות קשות. הנתבעת סבורה, כי פגיעתו של התובע כאן, אינה מצריכה מינוי מומחה מיוחד שיחווה דעתו בנוגע להשפעה התפקודית, ו/או באשר לצרכיו המיוחדים, אם בכלל של התובע. בהקשר זה, מציינת הנתבעת כי אף ערב התאונה, לא היה לתובע רצף תעסוקתי כלשהו, וכי ממועד התאונה נישא התובע, נולדו לו שני ילדים, ובמקביל, רכש התובע רכב בו הוא נוהג ללא כל מגבלה ואף הגעתו לאולם הדיונים, לפחות בדיון האחרון (4.3.12), העידה, כי התובע מתנייד בכוחות עצמו, ללא אביזרים וללא עזרה. הנתבעת מטעימה כי מינוי מומחה בתחום השיקום, בשעה שהתובע טרם מסר עדותו ואף טרם נחקר בדבר תפקודו ומגבלותיו, חושפת את הנתבעת למציאות שבה התובע עשוי לתעל מידע מגמתי ומכוון למומחה בתחום השיקום, ואף להתאים את גרסתו לקביעות המומחה בתחום השיקום. בתשובתו, מדגיש התובע, כי שיעור הנכות ,כלשעצמו, איננו רכיב בעל משמעות ניכרת לעניין מינוי מומחה בתחום השיקום, ודי באפשרות הסבירה, כי הנכות תשפיע על תפקודו האישי והמקצועי, כדי להצדיק מינוי כאמור. עוד מדגיש התובע, כי בהבדל ממקרים שנדונו ולהם הפנתה הנתבעת בתגובתה, הרי, שבעניינו נכויותיו הרפואיות, התגבשו, הוגדרו ונקבעו עלי חוות הדעת שהוגשו. עוד ובנוסף, מדגיש התובע נתוניו האישיים, ובכלל זה גילו הצעיר, האופק התעסוקתי שעמד לרשותו ערב התאונה, אשר בעיקרו, נשא אופי של עבודות כפיים, אשר אך הלך והצטמצם בעקבות פגימות הגוף הקשות שנגרמו לו. זאת לצד העובדה, כי מצויים אנו כ-4 וחצי שנים לאחר אירוע התאונה, ועדיין, לא עלה בידי התובע להשתלב במעגל תעסוקה כלשהו, אפילו לא באופן חלקי, זאת חרף פניות ללשכת התעסוקה. בטרם אפנה לבחון המבוקש, ראוי בעיני לאזכר עיקר קביעות המומחים הרפואיים בעניינו של התובע. פרופ' אברמסקי, שמונה לבדוק את התובע ולחוות דעתו לשאלת קיומה של נכות נוירולוגית, אם בכלל, מציין כי בדק את התובע ביום 14.1.09, וכי בבדיקתו, מצא, כי בעמוד שדרה מותני, לצד קיומה של צלקת ניתוחית, קיימת הגבלה בתנועתיות, אשר נותנת את ביטויה, בין היתר בכך, שבמצב של שכיבה, בעת הרמת הרגליים, קיימת צניחה קלה של הרגל, בגלל חולשת שרירים. כמו כן, מצוינת ירידה בהחזרי הפיקה משמאל, לצד ירידה בתחושה השטחית בירך ימין. אכן, פרופ' אברמסקי מציין כי הליכתו של התובע נמצא תקינה. במסקנות חוות דעתו, מציין המומחה, כי בעקבות התאונה נחבל התובע בראשו (שהרי בהגעתו לבית החולים, לאחר התאונה, הודגם שטף דם סבארכנואידלי ימני קדמי קטן, לצד אבחנה בדבר זעזוע מוח קצר וקל). הנוירולוג, סבר, כי התמונה הקלינית וממצאי בדיקתו, מתאימים לקיומה של תסמונת לאחר חבלת ראש המזכה את התובע ב-10% נכות. בנוסף, בשל הפגיעה בעמוד השדרה, על רקע שברים בחוליות 12, T 1 L ו-2 L , אשר הצריכו קיבוע מחוליה 11 T ועד חוליה 3 L (הכוללת הטמעה של מוטות טיטניום), נגרמה לתובע פגיעה נוירולוגית מרכזית בקצה התחתון של חוט השדרה, לצד פגיעה נוירולוגית היקפית בשורשי עצבים 1 L עד 3 L . להערכת פרופ' אברמסקי, ממצאים אלו תומכים בקיומה של תסמונת היקפית תחושתית מוטרית, המקנים לתובע 10% נכות נוספים. פרופ' אברמסקי ראה לנכון להדגיש, כי השברים בחוליות כשלעצמם, גרמו להגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, לגביה, נדרשת הערכה של מומחה בתחום האורטופדי, וכי מרכיב זה, לא בא לידי ביטוי בנכויות שנקבעו לתובע ,בגין אותה תסמונת היקפית, תחושתית מוטורית. ד"ר א. צ'ציק שבדק את התובע בתחום האורטופדי, מציין כי בדק את התובע ביום 27.1.09, וכי בדיקתו העלתה, רגישות לכל אורך ע.ש. צווארי עד מותני, הגבלה בכיפוף הגב התחתון-אמצעי, כוח שרירי מוחלש מעט מימין, וירידה בתחושה ברגל ימין. לצד כך צוין, SLR שלילי, תנועות מפרקי ירכיים -חופשיות, תנועות ברכיים- תקינות והפקת רפלקסים. בפרק מסקנותיו, מציין האורטופד כי קיימת הגבלה בתנועות הגב התחתון, בכיפוף גב בישיבה, בעמידה וכי עיקר התנועה נעשית באמצעות מפרקי הירכיים. לנוכח מגבלות אלו, לצד העובדה, כי התובע סבל, כאמור, משבר של חוליות 12D ו- 1 L ו- 2 L, עד כדי צורך בקיבוע אחורי נרחב (11 D עד 3 L ) ואיחוי חוליות, נכותו הרפואית של התובע, בגין כך, עומדת על 30%, באופן צמית. חוות דעת נוספת שקביעותיה הינן בעלות משמעות לבקשה כאן, היא חוות דעתו של ד"ר גיא אור, בתחום הפסיכיאטרי. זה מציין, כי בדק את התובע בשלוש הזדמנויות שונות, בחודשים יולי 2010 ואוגוסט 2010, וכי ממצאי בדיקתו, לרבות עיון בתיעוד הרפואי שהועבר לעיונו, מביאים למסקנה, כי התובע סובל מתסמיני חרדה במופע חלקי וקל, המבטאים קיומה של הפרעת דחק בתר חבלתית, לצד הפרעת הסתגלות עקב המיחושים הגופנים והמגבלה בגינן. ד"ר אור סבור, כי קשר הגרימה בין האירוע התאונתי, מושא ההליך, לבין ההפרעות הנפשיות הוא ברור וחד. יחד עם זאת, ראה לנכון ד"ר אור, לציין הדברים הבאים: "אני מעריך כי יש מרכיב של מגמתיות בתמונה הקלינית, אך אינני סבור שמדובר כאן בהתחזות. סביר להניח, שלפחות חלק ממגמתיות זו, קשורה למרכיבים לא מודעים, ולא רק לרצון ברווח משני הקשור לתביעתו. יחד עם זאת, הרושם שהתקבל בבדיקתו, כי הוא סובל ממצוקה ממשית ומשמעותית". (מתוך חוות הדעת מיום ,26.12.10 עמ' 8 למטה). בסיום חוות דעתו מציין המומחה, כי באשר לתפקודו התעסוקתי, התובע "אמנם לא עבד תקופה ארוכה טרם התאונה, אך גילה מוטיבציה לעבוד ואף פנה ללשכת התעסוקה בחיפוש אחר עבודה מתאימה, דבר שהוא אינו עושה עוד". ד"ר אור סבור, כי מגבלתו לעבוד של התובע נובעת "במידה רבה מן התחלואה הגופנית". כסיכום ביניים, כל שכן בזיקה לנכויות הרפואיות, ניתן בהחלט להתרשם, מקיומה של מגבלה רפואית בעלת סממנים תפקודיים ברורים, אם כי, בגילו הצעיר של התובע, ובעיקר, בהיותו חסר מסגרת תעסוקתית יציבה או אחרת, עובר לאירוע התאונתי, קיים קושי לקבוע מסמרות שיפוטיות בשאלת קיומו, אם בכלל של אופק תעסוקתי, ואף ניסיון לאפיין קיומו, אם בכלל של מרחב תמרון העומד בפני התובע, בשים לב למגבלותיו הגופניות, לצד העדר הכשרה מקצועית כלשהי ואף בשים לב להעדר מיומנויות למידה בסיסיות, גם אם לא ייכשל באיבו, יהיה כרוך במאמץ, שספק רב, אם יבשיל לכלל ממצאים שיפוטיים. באשר לעמדה השיפוטית הרווחת לעניין מינוי מומחה בתחום השיקום, ניתן בהחלט לומר, כי הנטייה היא לנהוג במשורה ולקמץ במינויים כאמור., כך למשל ברע"א 6818/11 גירית שלמה נ. טויטו י.מ בע"מ [לא פורסם] (החלטה מיום 15.1.2012) , דחה בית המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה, השופט א.ריבלין ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר נמנע ממינוי מומחה בתחום השיקום, הגם שערב הדיון בבקשה, נכויותיו הרפואיות של העורר שם, כבר נקבעו ומדובר היה בנכות משוקללת בשיעור של 52%. אלא, שבית משפט קמא סבר, כי הנכות כשלעצמה, אינה מצדיקה בשלב הנתון, מינוי מומחה בתחום השיקום, ובית המשפט העליון סבר, כי גישתו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם הגישה הנוהגת לעניין מינוי מומחים בתחום השיקום. ברע"א 5337/04 כלל חב' לביטוח נ. עומר ועקנין [לא פורסם], החלטה מיום 2.2.05, שב השופט ריבלין (כתוארו אז) על גישתו כי מומחה שיקומי יש למנות רק במקרים ראויים, בקובעו: "אכן צודקות המבקשות בטענתן, כי אין למנות מומחה בתחום השיקום כעניין שבשגרה, וכי הפרקטיקה המקובלת והנהוגה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תוכרע רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל'". ( ההדגשה אינה במקור - נ.נ.) אכן באותו עניין לא התערב בית המשפט העליון בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מינוי מומחה בתחום השיקום. אלא שבאותו עניין, נוצר מצב עניינים מצער, שבא לידי ביטוי בכך שהמומחה הרפואי שנתן את חוות דעתו, נפטר טרם שניתן היה להציג לו שאלות הבהרה לגבי חוות דעתו וכל שכן, לזמנו לחקירה באשר לצרכי השיקום. אכן אין להתעלם מהחלטת השופטת ע.ארבל, ברע"א 8485/05 כלל חב' לביטוח נ. יחיעם [לא פורסם] החלטה מיום 19.12.05 , אשר נמנעה מלהתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שבערעור שנדון בפניו, על החלטה של בית משפט שלום, ראה לנכון להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום התעסוקה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבית המשפט המחוזי, ובעקבותיו בית המשפט העליון, יחסו משקל רב לעובדה, כי ערב אותו אירוע תאונתי שנדון באותו הליך, שימש המשיב שם כנהג במשאיות גדולות ובתי המשפט על ערכותיהם השונות, נדרשו לנסות ולהשיב לשאלה האם למרות הפגיעה בברכו של המשיב, שנגרמה באירוע התאונתי, זה האחרון, מסוגל, אם בכלל, לשוב ולנהוג במשאיות מסוג אלו שנהג לפני תאונת הדרכים. על כך השיב בית המשפט העליון כדלקמן: "אמנם בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלת הנכות התפקודית, אך כבר נקבע, שתובע יכול לנסות ולהוכיח את ההשלכות התפקודיות של נכותו הרפואית. בנסיבות עניין זה, ולמרות אחוזי הנכות הנמוכים שנקבעו למשיב, נראה כי מתעוררת השאלה שאין עליה תשובה בתשתית העובדתית שעמדה בפני בית משפט השלום, והיא, האם מסוגל המשיב לשוב ולנהוג במשאיות מסוג אלו שנהג לפני תאונת הדרכים וזאת למרות הפגיעה בברכו. בשאלה מעין זהו, אנו סבורה, כי ראוי להיעזר בתשובתו של מומחה, אף אם בסופו של דבר, יכול בית המשפט שלא לקבל את עמדתו" (שם, בסעיף 6 להחלטה). יודגש כי בהליך הנזכר לעיל, נחקר המומחה הרפואי בתחום האורטופדי ובחקירתו הודה, כי הוא אינו יכול לענות על השאלה בדבר יכולתו של המשיב לנהוג במשאית בעקבות תאונת הדרכים, ואף הביע דעתו כי מומחה רפואי בתחום התעסוקה, יוכל להוסיף מנקודת מבטו המקצועית. לטעמי, הנדון אינו דומה לראייה. בענייננו, המדובר בתובע אשר גם ערב התאונה, ועל פני שנים אחדות, לא השתלב במסגרת תעסוקתית כלשהי ואף "ארגז הכלים" שבאמתחתו, לא הכיל יכולות וכישורים ברורים ומובהקים לפיתוח יכולת תעסוקתית ברורה. כשזוהי תמונת הדברים, יש בהחלט מקום לחשש שהביעה הנתבעת, כי מינוי מומחה בתחום השיקום, עוד בטרם מסר התובע את עדותו וגרסתו בדבר תפקודו ומגבלותיו עלולה לגרום לתיאום גרסאות, ולמצער, ניסיון להתאים את הגרסה, לתוכן או למהות קביעותיו של המומחה. לכך יש להוסיף כי ד"ר אור, בבדיקותיו המקיפות את התובע, שנמשכו על פני שלושה מפגשים, התרשם מקיומה של מגמתיות מסוימת וגם אם לצד כך, ציין כי התובע סובל ממצוקה ממשית ומשמעותית, ואף אם להערכת ד"ר אור, אותה מגמתיות אין בה רכיב של התחזות, עדיין יש לחשוש כי מינוי מומחה שיקומי, לעת הזו, הוא בבחינת "רתימת העגלה לפני הסוסים", במובן זה, שיתכן כי גרסתו של התובע, ועדותו ביחס לתפקודו האישי ובהקשר התעסוקתי, לצד תיאור מגבלותיו, תותאם לאמור באותה חוות דעת של מומחה בתחום השיקום. לטעמי, בטרם ישתכלל מינוי שכזה, ראוי לצפות, כי התובע יניח "משנה סדורה" בפני בית משפט, לגבי התנהלותו האישית והתעסוקתית ערב התאונה ולאחריה, ובעיקר, בדבר ביטוין היום יומי ,של אותן נכויות רפואיות שונות ומגוונות . ודוק, העובדה כי מומחים רפואיים קבעו לתובע נכויות צמיתות בשיעורים שאינם זניחים, ויש מי שיאמר, אף משמעותיים במספר תחומים, ובכלל זה, בתחום האורטופדי, הנוירולוגי והנפשי, היא כשלעצמה, אינה ראיה ניצחת לכך, שנכותו התפקודית של התובע, היא שוות ערך לנכויותיו הרפואיות. להבנתי, מעבר לעובדה כי בית המשפט הוא הפוסק היחיד והאחרון בשאלת הזיקה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, יהיה זה נכון שמסקנות שיפוטיות ולו לכאוריות בכיוון זה, יוסקו גם בהתבסס על התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהתובע, גם מקום בו חקירתם של המומחים הרפואיים - אינה נצרכת. העולה מן המקובץ לעיל, כי בעניינו של התובע, אכן יש צורך בהארת התמונה ובהעשרת הרבדים העובדתיים שיעמדו בפני בית המשפט, גם באמצעות מומחה רפואי מתחום התעסוקה שנקודת מבטו המקצועית, הינה בוודאי, נדבך מרכזי בתשתית העובדתית שעל בית המשפט להניח, בבואו לקבוע מסמרות שיפוטיות בשאלת הנכות התפקודית. אולם, וכחלק מהניסיון להימנע ככל האפשר "מזיהום הזירה" יהיה זה נכון, כי מינוי שכזה, ישתכלל רק לאחר שהצד שכנגד ובית המשפט יוכלו להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתובע, אשר יתבקש למסור את עדותו ולהציג את גרסתו בדבר תפקודו ומגבלותיו. אשר על כן, ומהטעמים אותם פירטתי לעיל, אינני סבורה, כי דין בקשתו של התובע להידחות. מנגד, יהיה זה לא נכון ואף לא צודק לקבוע, כבר עתה, באופן קטגורי, כי נדרש מינוי מומחה בתחום השיקומי, בשעה, שגרסתו של התובע אודות תפקודו ומגבלותיו, טרם הונחה בפני בית המשפט, וממילא לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. ברור כי אם בעקבות חקירתו של התובע, וככל שגרסתו לא תעיד חלילה, על קיומה של האדרה, הפרזה וכל שכן, התחזות, ניתן יהיה בהחלט להשלים החלטה זו בדרך של מינוי מומחה רפואי מתחום השיקום והתעסוקה. על מנת לאפשר בירור, כאמור, מורה לתובע להגיש בתוך 45 יום מהיום, תצהיר עדות ראשית. מומחהמינוי מומחה שיקומימינוי מומחה